גם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות

by

חיכינו לקיץ? אז הנה הקיץ הגיע. והפעם, כמו שקיווינו, יש גם חלונות שבורים, ואפילו קצת אלימות. רק שהפעם, עדיף לבוא בלי ילדים על הכתפיים.

הקיץ של מיכאל בן ארי לא קורה רק בשכונת התקווה. הוא קורה גם באוניברסיטת תל אביב, שם סטודנטים בעלי השקפה טכנוקרטית שואגים "הבאנו נכבה עליכם" על סטודנטים פלסטינים ושמאלנים. הוא קורה גם במקומות אחרים שבהם אפשר לעורר שנאה ואלימות אתנית. משתתפים בו אשכנזים ומזרחים, חילונים ודתיים. אבל מול הקיץ הזה, הקיץ הקודם עדיין יכול להתעורר.

הרבה אנשים זוכרים את הערבים ההם במאהל לוינסקי, לפני קצת פחות משנה. עמדו שם ביחד פליטות מדרום סודאן ומצפון סודאן, תושבים מהשכונה, תומכים ממאהל רוטשילד ועוד אנשים שצעקו "רוטשילד, לווינסקי – אותה מהפכה". ולא שהיתה שם הרמוניה. כשאחת הפליטות לקחה את המגפון ודיברה, היו נערים שהתפרצו לעברה וצעקו. אבל למרות המתח, היתה שיחה, ואף בנאדם לא היה מחוץ לשיחה. והיתה גם תחושה מסוימת של התעלות.

יכול להיות שכמה מהנערים האלה, שבאו למאהל לוינסקי והתווכחו, אבל גם הצטרפו לאותה "שאגת הדרום" שיצאה מהמאהל, השתתפו אתמול בפרעות בדרום תל אביב. אפשר להצטער על זה, אבל אפשר גם לראות בזה מקור לתקווה. תקווה במובן זה, שעמדות פוליטיות תלויות תמיד בקונסטלציה, וכמאמר המשורר, "גם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות". ואפילו לא מזמן.

אבל אין טעם להתנחם בידיעה המעורפלת שהאדם טוב מיסודו. היד היתה פתוחה בסיטואציה מסוימת, ושמה מאבק לצדק חברתי ולחלוקה שוויונית. ויש רק תרופה אחת לאגרוף הקפוץ – המחאה החברתית. אל מול ההתלהטות הגזענית יש רק שתי דרכי פעולה. אחת היא התבצרות בצדק ובחרדה, הכנת מרתפי מילוט וכרטיסי טיסה. והשנייה היא ניסיון לבנות גשרים, על ידי פנייה נגד השלטון – נגד כל צורות המדיניות שפוגעות בכולנו.

בכל יום שעובר, קטן הסיכוי להתעוררות מחודשת בקנה מידה גדול, ומתחזקים המאפיינים הפאשיסטיים של ההתעוררות שכנגד. נכון ש"המחאה" לא במצב טוב. אומרים שיש את אלה שקוראים למחאה פוליטית, אבל הם ילדי שמנת אשכנזים מתנשאים. ויש את אלה שהם פחות אשכנזים, אבל אם הבנתי נכון – הם גם אלה שצועקים "לא פוליטי". יש גם כאלה שהם כן "פוליטיים" ולא "ילדי שמנת" – אבל לא הצלחתי להבין איפה בדיוק הם נמצאים.

מה שבטוח, הוא שבמצב הנוכחי אין מקום לאנינות טעם. אני שוב טוען, שחוץ מתנועת המחאה שפרצה בקיץ הקודם אין בשטח שום תנועה שיכולה להוציא יותר מכמה מאות אנשים. אם יש תנועה כזאת, היא תייצג רק את האליטות המגלגלות עיניים לשמיים, והיא תהיה לבנה ומתחסדת הרבה יותר מהמחאה. אין גם שום תנועה אחרת שהצליחה לקום מול השלטון, בלי לשסות קבוצות בחברה אחת נגד השנייה.

המחאה היא לא אחת, ויש בה ניגודים ושסעים שהולכים ומתרחבים. אבל מי שמוכן לוותר כלאחר יד על המחאה – צריך לקחת בחשבון שלא יהיה שום דבר יותר טוב במקומה. מי שחושב שהמחאה היא מזויפת, או שקרית, או בורגנית, וצריך לחסל אותה כדי שתצמח "מחאה אמיתית" – יצטרך לתת דין וחשבון לפני ההיסטוריה. כלומר, בהנחה שהוא בכלל יישאר בחיים.

כי יום אחד, אולי איזה ילד ישאל: "ולא היתה שום התנגדות לדני דנון ולמיכאל בן ארי?". ואז תיזכרו – "האמת שהיה משהו. האמת שבקיץ שלפני יצאו מאות אלפי אנשים להפגין, וראש הממשלה כינס מסיבות עיתונאים מבוהלות, ואפילו ש"ס כמעט הפילה את הממשלה". ואז הילד ישאל: "אז מה קרה?", ואתם תענו – "נדמה לי שהיה סכסוך בין סתיו שפיר לתמיר חג'ג'. או בין דפני ליף לסתיו שפיר. או שאמרו שהמחאה לא פוליטית. האמת שאני כבר לא זוכר, צריך להסתכל בארכיון של פייסבוק".

לא יהיה יותר טוב אחרי שיהיה יותר רע. עכשיו מספיק רע, והיה כבר משהו די טוב. מי שאומר שצריך לזרוע זרעים כדי שתצמח יום אחד תנועה חברתית אמיתית, צריך לקחת בחשבון שאין זמן. הזמן נדחס. אירועים קורים במהירות. תהליכים ארוכי טווח אפשר לנסות לתכנן, אבל בינתיים האדמה בוערת.

אנשים אחראים צריכים למצוא פשרה, למחול על כבודם, לסתום את האף וליצור קואליציה חברתית שתוכל לפעול ביחד. ומי שצריכים למחול על כבודם ולפנות מקום הם גם, ואולי בעיקר, אלה שנחשבו בקיץ הקודם לפנים של המחאה. כדי שיהיו בה חיים, המחאה צריכה להשתנות. ועם זאת, מי שסובל מאלרגיה לסתיו שפיר ומעדיף להישאר בבית מאשר לצעוד לידה, מתנהג לדעתי בחוסר אחריות. כל המאבקים הצודקים יכולים להתרחש בתוך המסגרת הרחבה של המחאה. גם מי שעסוק רק בלהזדעזע מכמה העם הוא פאשיסטי, ולהתענג על המרטיריות שלו, ולחשוב שהוא שם אצבע בסכר – כדאי שידע שהוא רק מחמיר את המצב.

אני לא יודע מה קורה בחדרים האחוריים, ולא ממש מתעניין מי נגד מי כרגע. אבל בסופו של דבר, האם זה באמת כל כך מסובך? האם באמת כל כך בלתי אפשרי לגשר על הפערים? לא מדובר כאן על חלוקת תיקים, או על הסדר קבע של חלוקת הנכסים. מדובר בסך הכול על ועד הצלה חברתי לקיץ הקרוב. כלומר לעכשיו.

כי אין זמן. יש כמה שעונים, וכולם מתקתקים ביחד לכיוון אחד: הבאנו נכבה עליכם.

תגים: , , , , , , , , , , , , ,

51 תגובות to “גם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות”

  1. Yariv Mohar Says:

    גאוני:
    "יכול להיות שכמה מהנערים האלה, שבאו למאהל לוינסקי והתווכחו, אבל גם הצטרפו לאותה "שאגת הדרום" שיצאה מהמאהל, השתתפו אתמול בפרעות בדרום תל אביב. אפשר להצטער על זה, אבל אפשר גם לראות בזה מקור לתקווה. תקווה במובן זה, שעמדות פוליטיות תלויות תמיד בקונסטלציה, וכמאמר המשורר, "גם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות". ואפילו לא מזמן"
    גאוני

  2. אהרן שבתאי Says:

    מאוד יפה ונכון

  3. יסמין Says:

    היר היר! כל המאבקים הצודקים יכולים להתרחש בתוך המסגרת הרחבה של המחאה. הלאה האנינות!
    (האמת היא שהכי טוב פשוט להיות קצת רחוקים מכל ההתרחשות. אז כל האירועים החשובים האלה שנמצאים רק בארכיון של פייסבוק מקבלים את הפרופורציה הראויה.)
    אני נוטה לקוות שאלה ממש פרפורי גסיסה אחרונים. אבל מצד שני הגסיסה הזאת נמשכת כבר המון זמן, החיה הציונית-קפיטליסטית המונומנטלית מסרבת למות והמחיר רק הולך ומאמיר. שלא לומר ממאיר.

  4. michalshatz Says:

    כדאי לתת קרדיט ראוי למשורר – יהודה עמיחי, שלצערי כרגע איני מוצאת את הפרטים בדבר שנת הפרסום וגו'

  5. chicky00 Says:

    צודק. יש סכנה באובר-פוליטיות שהיא למעשה גרסה של א-פוליטיות.

  6. צביקה בשור Says:

    תכלס.

    מוצ"ש הבא, הפגנות בכל הארץ:
    https://www.facebook.com/events/410949702259876/

    יום שלישי שאחריהם, עוצרים את המדינה:
    https://www.facebook.com/events/415547085144919/

  7. ש. דויד Says:

    עופרי שלום
    אז מה אתה מציע? חזרה על המחאה של קיץ דאשתקד, שעם כול היותה נדירה במחוזותינו ומרשימה, היא עדיין הייתה אימפוטנטית?
    ועד הצלה שלא ישים את האצבע על לב העניין, ולא יאבק על זכויותיהם של החלשים והמנוצלים כולם, לא יביא שום הצלה. החונטה השילטונית תאכל אותו בלי מלח.
    את האמת אי אפשר להוליך שולל ושום פשרה או ריכוך לא יועילו. צריך להביט לאמת בעיניים באומץ ובלי הנחות לעצמנו ובלי אשליות.
    מחאת הקיץ דאשתקד אם קוראים אותה נכון הראתה את האמת לאמיתה: השם הראוי לה הוא מחאת הסטאטוס-קוו .
    בוא לא נשלה את עצמנו, כי הציבור הישראלי הראה שהוא מסוגל למחות בגבולות הסטאטוס קוו בלבד. וכאן קבור כל הכלב!!!
    כל עוד הסטאטוס קוו לא יפרץ אין סיכוי לשום מחאה ולא משנה מה יהיה גודלה וכמה מאות אלפי אנשים או כמה מיליונים היא תסחוף. השלטון – הון ידע לא רק לטפל בה, אלא אף להפיק ממנה תועלת. ובו בזמן להנציח את העושק והנישול תחת מטריה דמוקרטית מזוייפת או הונאה דמוקרטית.

    אתה אומר שצריך למצוא דרך איך לצאת מזה לפני שיהיה מאוחר. אני מסכים אתך אבל לא נתן לשחק בכאילו. צריך לקרא לילד בשמו. כיבוש, התנחלויות עוול, כלפי האחר, סלחנות כלפי גזענות, חלוקה לא צודקת וכו'. הדברים ידועים. התעלמות מהעיקר תשאיר את המחאה בעקרותה.

    למחאה אמיתית שתציל את המצב, דרוש מנהיג עם ביצים מנהיג כריזמתי וגם מוכשר אבל גם הגון וישר (לך תמצא אחד כזה) שלא יפחד לנתץ את כול האללים שהאכילו אותנו בהם. ולא ירתע לשחוט את כול הפרות הקדושות ששטפו את מוחנו לקדשם. (אם יצליח לעשות זאת לפני שישחטו אותו)

    מחאה ללא דגש פוליטי וללא סולידאריות עם כל הנדכאים, וללא מתן ביטוי לזעקתם של החלשים, של אנשי השוליים, של הערבים, של החרדים, של הפלסטינים, של העובדים הזרים והפליטים, שלא תצביע על הגזענות, לא רק שתהיה טרף קל, אלא לא תשים קץ לתופעות של קיצים של מירי רגב ומיכאל בן ארי בשכונת התקווה ולא תמנע את הבאת הנכבה עלינו באוניברסיטאות ובכול מקום. וההון – שלטון, ימשיך להסית את ההמון לתועלתו.
    מחאת פרווה, לא תביא את השינוי הנכסף.

    • ofrilany Says:

      שלום ש. דוד,
      לדעתי השאלה בפוליטיקה היא איך מגיעים מנקודה א' לנקודה ג'. השמאל הישראלי מדבר על כיבוש, התנחלות, עוול, חלוקה לא צודקת כבר עשרות שנים. מן הסתם הוא ימשיך לדבר. אבל מה אתה בדיוק מצפה שיקרה? שפתאום אנשים ישתכנעו? יש אפילו שמץ של סימן לכך שהדבר הזה הולך לקרות?
      מנהיג עם ביצים? אני לא יודע מה זה אומר. זה נשמע קצת פטריארכלי, וממילא, לרוב המנהיגים עם הביצים שאני מכיר הורידו את הביצים – עם או בלי צדק.
      בכל מקרה – יש מישהו כזה שאתה יכול לחשוב עליו? אני שואל בכנות. אנחנו לא הטיבטים, שמחכים שהדלאי למה הבא יוולד באיזה כפר. אם יש מנהיג לשמאל, הוא כנראה נמצא איפשהו בשטח.
      צריך לדבר על כיבוש, התנחלות, עוול וחלוקה לא צודקת, אבל כרגע צריך לדעתי לעשות את זה במסגרת המחאה החברתית. ולא להפנות לה את הגב.

      • יואב Says:

        צריך להוסיף שמחאת הפרווה בינתיים השיגה הרבה יותר מעוד פעילות של זוכרות או סיור של שוברים שתיקה, ושמי שלא ראה שהסטטוס קוו זז בקיץ שעבר כנראה נמצא במקום שבו כבר לא רואים את הסטטוס קוו בבירור. תתקרבו קצת לסטטוס קוו, אולי תצליחו לראות את התזוזה.

      • ש. דויד Says:

        עופרי, נדמה לי, שהבנת אותי לא נכון. מסקנתך מוטעית. אני בעד המחאה ובהחלט לא מציע להפנות אליה גב. אני כן מבקר את תכניה והתנהלותה כפי שקרו .
        תסכים אתי שמחאה ללא הנהגה, לא תחזיק פעימה. למחאת הקיץ הייתה הנהגה מאוד פעילה לכן המחאה החזיקה מעמד. אבל, מצד שני,לא השיגה דבר בגלל שהנהגתה, בחוסר אומץ לבה, דאגה באופן נחרץ להרחיק כול נושא אמתי משיח המחאה.
        באופן פרדוכסלי ככול שהנהגת המחאה ניסתה לדבר אל מכנה משותף גדול ככול האפשר ע"י היצמדותה לסטאטוס-קוו, וע"י הימנעות מלהעלות נושאים שנויים במחלוקת, אך אמתיים ונוגעים לאוכלוסיות רחבות, כך בסופו של דבר היא העמידה על סדר יומה נושאים מגזריים מצומצמים ואף קטנוניים.
        המחאה לא העלתה לסדר יומה שום דרישה גדולה ואוניברסאלית. שום דרישה שנבעה מרוח גדולה, מסולידאריות שתכניס אנרגיית בערה אמיתית שנוגעת לכול (הרשימה כפי שמופיעה בתגובתה של יעל חבר) וזאת בעיקר בגלל החרדה הבלתי מובנת של שמירה על הקונסנזוס והפחד להתעמת או לשלם מחיר וההתעקשות לא להעלות את הנושאים הבוערים באמת לתודעת הציבור שברובו ישן.
        אילו פעלה אחרת, יתכן שהיו מתחוללות סערות והתנקשויות אבל הרבה אוכלוסיות מודרות היו מתחילות להתעורר ולראות שהמשותף ביניהם עולה על המנוגד. ויתכן שהיו נסחפים אליה המונים (לא רק ממעמד הביניים) עם להט, שהיה מתחיל ליצור סדק בתודעה השבויה של הציבור.

      • דרור בל"ד Says:

        "מן המפורסמות היא שיוצרי הספרות התלמודית לא עסקו בכתיבת היסטוריה. […] ההוכחה הברורה ביותר לאופי הא-היסטורי של ארבעת מסורות החורבן המפורטות והארוכות ביותר היא ההתעלמות הכמעט מוחלטת מהמסורת הארץ-ישראלית התנאית-אמוראית שקדמה להן והיתה כבר מוכרת למעצבי מסורות אלו.
        יתר על כן, באף אחת מהן אין התייחסות, ולו קלה ושולית, לאירוע או לעניין כלשהו הקשור באחד משלבי המלחמה שקדמו להטלת המצור על ירושלים. כל המסורות ממוקדות אך ורק במה שהתרחש בירושלים עצמה. גם המלחמה בירושלים גופה "מסוקרת" רק מרגע הטלת המצור. על מה שקדם למצור לא מסופר דבר במסורות המפורטות, אם כי נראה שזיכרונות מסויימים השתמרו במסורות אחרות. וגם האירועים שהתרחשו בירושלים עצמה מרגע הטלת המצור ועד לחורבן העיר, אינם "מסוקרים" למעשה, והתיאור מתמקד בעניינים מסויימים, מקצתם שוליים לפי הקריטריונים של ההיסטוריוגרפיה המודרנית".
        מתוך: אגדות החורבן – מסורות החורבן בספרות התלמודית מאת ענת ישראלי-טרן. הקיבוץ המאוחד 1997, עמ' 96.

        תכלס.
        לא צריך מנהיגים עם ביצים, צריך מנהיגות עם חזון. אין צורך לנסוע לטיבט. ישנו פורום הפריפריה וישנן שולה קשת ויעל בן יפת ויעל ברדה ושולה אוחיון וליטל בר ומאבק הדיור הציבורי ועוד רבות וטובות. "את המאבק הזה רק מזרחים יכולים להנהיג" – כך צבי בן דור מיד כששמע את אמירתו של פושע המלחמה אביב כוכבי: "משטרו של מובארכ יציב".
        לא ברור מדוע מתעקשים אשכנזים מסויימים על הסיסמה המטופשת מזרחים ואשכנזים מסרבים להיות אויבים במקום על הצעתה ההוגנת יותר של חנין זועבי: המזרחים יתוו את הדרך והאשכנזים המוסריים יצטרפו אליהם. דברים כפי שמתוארים כאן אסור שיקרו
        http://j14.org.il/articles/23683
        ודברים כפי שמתוארים כאן לא ברא השטן
        http://diortzibury.wordpress.com/2012/05/21/peridanilov/

        את מאבקו הנוכחי של צביקה בשור וחבריו יש להחרים. לא כי יש לי משהו נגד צביקה בשור, אלא כי הפלסטינים התוו דרך כלשהי ויהודים מוסריים הצטרפו אליהם. המאבק של בשור מנוגד למאבקו של עומר ברגותי. לעומת זאת מאבקה של שולה קשת – שאין ראוייה ממנה להנהיג את המאבק הנוכחי – הוא מאבק בדיוק באותם גורמים אותם מחרים ברגותי.

  8. נועם א"ס Says:

    אני ממוטט מדי מכל היממה האחרונה ואתנסח ברישול:
    יש יותר מדי סימנים שהמוקד שאליו מכוונות כל ההתרחשויות האחרונות ובמיוחד הסיוט של אתמול בערב הוא השמאל עצמו. כמובן שעפרי צודק, ו**רק** למחאה החברתית יש איזשהו סיכוי לתת מענה נגדי כלשהו למסע המתוכנן הזה של הרס ואיבה, אבל זה יותר מסביר שלמול כל התארגנות מחודשת של המחאה הכיוון עכשיו יהיה לייצר התארגנות נגדית "על אזרחי", ולא להציב שוטרים פלוס-מינוס ממלכתיים ומאופקים. אם זה באמת ככה – אנחנו במשחק אחר לגמרי, פי אלף יותר מסוכן. צריך להיות סופר-מחושבים, לתכנן מראש כל תסריט אפשרי שעולה על הדעת ולהגיע ערוכים אסטרטגית לתסריט כזה. צריך להיות מאורגנים וצריך משמעת…

    דבר חשוב אחר זה שאין לנו את האוהלים, שהיוו את התשתית של כל מה שהתאפשר בקיץ ובפרט של הדברים שמודגשים בפוסט. כרגע אני לא מסוגל לחשוב על שום דבר חוץ מלקלל איחרב ביתאכ אלף פעמים את חולדאי : הקשר בין ריסוק מחנות האוהלים וההצטרפות העכשווית והזחוחה שלו לקמפיין הגירוש הוא הרבה יותר מסתם עניין של אידיאולוגיה או מדיניות: האחד (פירוק האוהלים) הוביל ישירות לשני (קמפיין הגירוש) – או לכל הפחות איפשר אותו.

    • יואב Says:

      מתוך הבלוג של מפלגת הפיראטים: הרשת היא המפה, הטריטוריה נמצאת ברחוב.

      • נועם א"ס Says:

        יואב
        הכל נכון ומנוסח היטב בטקסט שלך ושל טל מסינג (?) – אבל אנחנו נמצאים עכשיו בנקודה שקצת מטריפה לי באופן אישי את השכל: תראה, צוות חולדאי-בן ארי , תאומים זהים אידיאולוגית מבחינתי, דאג בפעולה משולבת להציב אותך ואותי עם הגב אל הקיר שבו הבחירה נתונה בין שתי אפשרויות-קיצון: 1) לא לעשות כלום בכלל-בכלל במובן הזה שגם ניסוחים רעיוניים-פורמאליים של הסדרים פוליטיים אפשריים/ראויים/נחוצים באינטרנט הם חסרי ערך 2) להיערך ולהתחיל מאבק חזיתי מלא, אזרחים באזרחים (וכוחות ביטחון). כיוון ששתי האפשרויות האלה לא באות בחשבון, ולו מהטעם הפשוט ששום דבר טוב לא ייצא מהן, אני שואל אותך בתור מנהיג פוליטי היפותטי מטעם מפלגת הפיראטים ובהתאם לאידיאולוגיה המפלגתית: ניסחת את האידיאולוגיה, את הרעיונות, ואת תוואי ההסדרים הפוליטיים-מעשיים לבוא; להקים את האוהלים מחדש לא ייתנו לך – למעשה יפעילו עליך את כל האלימות הנדרשת בשביל למנוע ממך לעשות את זה; בינתיים ההשתלטות על הרחוב עצמו בעיצומה, לכדי כוח חוץ-ממסדי שמיועד להבעיר את כל ההסדרים הקיימים (הרופפים) בשם כל ההפרדות החברתיות האפשריות , בעיקר ההפרדות הגזעיות-אתניות-לאומיות, אבל גם המגדריות, הכלכליות, בוודאי הדתיות – אז איך הנהגת מפלגת הפיראטים טוענת שעלינו **לפעול** – עכשיו? מעבר לרשות המחוקקת, מה ההצעה/הנחייה של הפיראטים כרשות מבצעת? [אני שואל לא כהתנצחות, אלא כניסיון בירור ממשי לאופן שבו האידיאולוגיה/תיאוריה הפיראטית מיישמת את עצמה לנוכח משבר ממשי. אולי כאתגר].

        דרור בל"ד – יש סיכוי שאתה שולח לי את האימייל שלך? harbatata@gmail.com

      • יואב Says:

        תודה על הדיון, נועם.

        אני אענה לך כך: כל אחד ואחד יכול להיות פיראט, בלי קשר למפלגת הפיראטים ומה שנקרא לאנשים לעשות או לא. למעשה, נקודת המוצא שלנו היא שאנשים כבר נוהגים כפיראטים, בלי שנקרא להם לעשות זאת. אנו רק רוצים להקל על הפיראטיות, לאפשר אותה, להתאים את החקיקה לרוח המחאה, שאני מציע לקרוא אותה כאקט פיראטי.

        הרי מהי הססמא המכוננת של דפני ליף – "לוקחים אוהל ונוקטים עמדה" – אם לא קריאה לפיראטיות? גם עיר האוהלים קמה על רקע משבר ממשי – לאנשים אין כסף לגמור את החודש. אני לא חושב שמשהו השתנה רבות בהיבט הזה, להיפך – תקציב 2013 המדובר מבטיח שיהיה יותר קשה. כך שזו התשובה למה הפיראטים עושים כשיש משבר והחוק לא מאפשר אחרת: נוהגים כפיראטים. מתישהו אנשים ינקטו עמדה, בלי שאני אקרא להם או לא – זה פשוט יגיע מהשטח. היום כבר הרבה יותר קל לנו להתארגן מן הקיץ שעבר, יש המון ספינות פיראטים בים.

        באופן אישי אני באמת מצטער שאין יותר אוהלים, והייתי שמח אם הם יקומו שוב. אבל אומרים לי שהקיץ כבר לא יהיה אותו הדבר. אז אולי יהיה משהו אחר. טל חשב שצריכים לארגן הפגנה או צעידה יומית, קבועה, לא ממש משנה על מה, אפשר לבחור נושא אחר כל יום – העיקר שתהיה הפרעה תמידית, שבתקווה לאט לאט תגדל. אולי אפשר להפוך את זה לקריאה לפעולה.

      • דרור בל"ד Says:

        כך מסיים יהודה שנהב את מסתו במלכודת הקו הירוק: "הפרספקטיבה שהבאתי כאן היא אוטופיה שביכויי הגשמתה קלושים. אולם גם אם המסקנה הסוציולוגית פסימית, התהליך הפוליטי של חזרה ל1948 הוא הכרח, ולו כדי להכיל את הטראומה הפלסטינית של 1948 שמעולם לא הגלידה ועדיין תובעת את מחירה. תהליך זה יחשוף גם את הטראומה המודחקת של היהודים עצמם.
        הרברט מרקוזה, שאת תפיסותיו הפסימיות על עתיד החברה האנושית הזכרתי קודם, המשיך, אף על פי כן, להשתתף בהפגנות ובתנועות פוליטיות, וכשנשאל על הסתירה הזאת אמר: כסוציולוג אני פסימי, כאדם פוליטי אני אופטימי. את המסה הזאת כתבתי כאדם פוליטי".
        (עם עובד 2010, עמ' 168)

        במאמרו של עפרי אילני, וכן תגובותיהם של ש.דויד, נועם א"ס ורועי צ'יקי ארד, ניכרים דברי אמת. הם כתבו אותם כאנשים פוליטיים. לעומת זאת, תגובותיו של יואב אינן אלא הסחת דעת, פרופגנדה ציונית צרה ותעמולה מפלגתית שאינה מן העניין והמתעלמת ממורכבות ומחומרת המצב הנוכחי – ימי טרום חורבן. בספרה של דליה חשן – "עגנון: סיפור (אינה) סוגיא בגמרא" מתארת חשן את התייחסותו של עגנון אל הטקסט הבולע לעומת הטקסט הבלוע. עגנון בז (כך ע"פ התרשמותי) למבקרים הרבים שמרוב כתיבת ביקורת על יצירתו "שכחו" גם לקרוא את דברי החכמים שאליו מתייחסים כתביו, או שטעו בפרשנותם של דברי חכמים אלו (ביאליק הוא דוגמה מובהקת לכך). מן המפורסמות היא שאת כתביו של עגנון אי אפשר לפרש כהלכה ללא הכרת התלמוד.

        את דבריו של חכם התלמוד צ'יקי ארד מפרש יואב כך: "צריך להוסיף שמחאת הפרווה בינתיים השיגה הרבה יותר מעוד פעילות של זוכרות או סיור של שוברים שתיקה". העמדת יחס סדר כלשהו (חשוב יותר\פחות, השיג הרבה יותר\הרבה פחות וכו') זורה חול בעיני הקוראים ומסיחה את הדעת מהפעילות שאי אפשר להפריז בחשיבותה של זוכרות ושל שוברים שתיקה. מן המפורסמות היא שהסיסמא המכוננת של דפני ליף – "לוקחים אוהל ונוקטים עמדה" אינה קריאה להצטרף לספינתו הטובעת של יואב אלא קריאה לעלות אל סיפון המרמרה ולהצטרף למפלגת בל"ד. דפני ליף היא מיתוס וכך יש להתייחס אליה. כבודה במקומה מונח וכלל אזרחי המדינה הציונית (אם כי לא כלל תושביה בין הים לנהר) חייבים לה תודה ענקית על הצתת הגפרור שהצית להבה שבערה בסיתרי לבבות. חובה עלינו לשמר מיתוס זה, לא לחפש בדבריה דברים שאין בהם ולא לבקר אותה כאילו הייתה הוגת דעות מלומדת ממגדל השן. כולה צעירה (צעירונת, ילדה) בת 26 עם המון כוונות טובות.

        לעומתה, כותב יהודה שנהב בתת הפרק 'הערה על תפקידם של אינטלקטואלים בעת משבר': "אינטלקטואלים מצווים [עם שורוק, פועל סביל] מעצם מעמדם, להציב אופציות שאינן מתחשבות בשיקולים של אפשריות והיתכנות, שכן שיקולים אלה משמשים לעתים אזיקים על כבלי המחשבה. הפחד בישראל משינוי המשטר אינו נובע רק מעצם קיומו של "האחר" הלאומי, אלא דם מכך שרבים בישראל ייאלצו להתפרק ממשטרי הפריוילגיות שלהם. לכן רוב הציבור הליברלי [הכולל את המגיב יואב] יידחה הצעות אלו, ואולי אף יגדיר אותן הזויות. […] החוק והמשטר לא קובעו במעמד הר סיני, והם מבוססים על "אלימות מכוננת" כלשונו של וולטר בנימין. את מנגנוני האלימות הללו מתפקידו של האינטלקטואל לחשוף". (עמ' 166)

        נועם א"ס, עפרי אילני, צ'יקי ארד קראו את ספרו של שטרנהל על הפשיזם. הם קראו גם את ספריו של פרופ' משה צימרמן – מומחה בעל שם עולמי להיסטוריה הגרמנית. כך גם מתן קמינר שציטוט ממאמרו הובא בתגובתי לפוסט הקודם וכך גם נור בר-און אשר מזהירה כי בניגוד לדמוקרטיה היחידה במזה"ת בה הולכים אזרחים בימים אלו להצביע, למשטר הציוני ולפורעים הציונים העומדים בראשו אין כוונות כאלה: "ב-2013 לא יהיו בחירות*" -נור בר-און
        http://2nd-ops.com/2ndop/?p=8399

        לנועם א"ס. אתה יותר ממוזמן לבקש מעפרי אילני את כתובת המייל שלי. אני חושש מאד ממתחזים ומעכברושי רשת חורשי רעה אשר מגיחים מדי פעם מתעלות הביוב בהם הם שורצים כדי לעשות שימוש לרעה בכתובות מייל או בתעלולים אחרים ולכן נוקט אמצעי זהירות.

  9. יעל חבר Says:

    כדי לעשות מחאה אפקטיבית יש לצאת מהקופסה ולקבוע יעדים ברורים. ויש לקחת אחריות אישית ונחרצת בשאלות היסוד. הדרך היחידה להילחם בכיבוש ובמיליטנטיות הישראלית הוא לא לשתף פעולה עם הצבא. לא להתגייס. לא לשרת במילואים. הדרך היחידה להילחם בהתדרדרות המערכת המדינית אל התהום היא לא לשתף איתה פעולה. להודיע נחרצות שלא נשתתף בבחירות. בקלפי (אם נלך בכלל להצביע) נשים פתק עם האות ז'. ז' בשביל זריחה. זריחת השמש על כל אזרחיה. אזרחים הם כל מי שזורחת עליהם השמש. אזרחות אינה כלי להדרה, אלא כלי לקבלה. חברה מחויבת בראש ובראשונה לקבוצות המוחלשות, ועל כן נציגי הציבור צריכים לדאוג לתיקון ולא לקלקול. יש להקים צוותי חשיבה שיציעו מערכת ייצוג שתפעל לטובת האנשים ולא נגדם. שתפעל למען החברה ולא למען אינטרסים צרים. יש להקים צוותים שיציעו הצעות לשיקום הקבוצות המוחלשות בחברה. למשל, הצבא המתייתר יסייע בהקמת יישובים ובהקמת פתרונות דיור לכל התושבים, עם העדפה מתקנת לקבוצות מוחלשות כמו מהגרי עבודה, פליטים, פלסטינים, בדואים ועוד. קבוצות חשיבה יציעו דרכים לשיקום המערכת הכלכלית הקלוקלת. תאמרו: זה לא מעשי, זה יעלה המון כסף, ומה עם המדינה היהודית? זה מעשי וזה נעשה אפילו כאן בעבר (קליטת עלייה, למשל). זה יעלה המון כסף, אבל המצב עכשיו עולה הרבה יותר. ומי צריך מדינה יהודית, מיליטנטית, כובשת, גזענית ומתעללת בכל תושביה אם אפשר לקבל מדינה מתוקנת, המתהדרת בפרס נובל לפיסיקה שתקבל יוצאת אריתריאה או פרס אוסקר שיביא פלסטיני ששב ללבלב כאן לאחר שמשפחתו גורשה בנכבה? ובכן: די לצבא! די לבחירות! די להדרה! די לקפיטליזם! כולנו אזרחים שזורחת עליהם השמש!

    • amit Says:

      ואת זה יעשו כ——-ל האלה מתא הטלפון בבילעין?
      אי שיתוף פעולה עם המוסדות החברתיים מאיים רק כאשר מספר אי משתפי הפעולה גדול ממספר האנשים שאפשר להכניס לבתי הכלא בלי ליצור עומס. .

      ולא לשווא רק מעטים (שלא להגיד, בודדים) יחברו אליך, אולי כדאי שתנסה להבין למה.

  10. yohac Says:

    מיכל, השיר, בקובץ הנושא את אותו השם ראה אור בהוצאת שוקן, ירושלים, 1989.

  11. עלמה Says:

    רץ עכשיו ברחבי הרשת החברתית הסטטוס הזה, בתוך חוגים יענו-שמלאנים, לא משנה מי כתב: "מה דעתם על פורנו מירי רגב? מלא אפריקנים דוהרים על מירי רגב, משפילים את מירי רגב ומפרקים את מירי רגב – אבל גומרים בחוץ כי אלי ישי סילק אותם".

    אהבתי מאוד את הפוסט שלך. אבל אני חושבת שחלק ממה שצריך (כמו בשיר של עמיחי) זה גם להאבק על הזיכרון של היד הפתוחה. ובהקשר הזה, חשוב לזכור שבקיץ הקודם היו הרבה הרבה נשים. היו הרבה נשים גם בתוך המאהלים, וגם בתוך ה"הנהגות" השונות (מבלי להיכנס עכשיו לסוגיהן ולתככים). נשים בלטו גם בדברים שסביב האוהלים, כמו צעדת העגלות וכו'. ואילו עכשיו- נשים נדחקו (שוב) לעמדה של איזשהו כוס-לאומי-סמלי כזה, שצריך להגן עליו מפני הפליטים-האנסים-כביכול. אני חושבת שזה ממש לא מקרי שהטריגר לכל ההתפרצות הזו הוא אונס, או מיתוסים סביב אונס, או שניהם.
    ככה נראה אגרוף: פעילות של "קו לעובד" מקבלות שיחות טלפון עם איומים שיאנסו אותן ואיחולים שיאנסו על ידי אריתראים, ילדות פליטים סופגות קללות ואיחולים שיאנסו רק כי הן הולכות ברחוב, המפגינים כנגד הפליטים מדגישים שוב ושוב את האיום של האונס וכמה שהם כולם אנסים. ומהצד השני, הרשת רוחשת סטטוסים מיזוגניים וגזעניים על מירי רגב "הפרחה הבהמה". תראה את הציטוט שלעיל.
    איפשהו במעבר בין יד פתוחה ואצבעות לאגרוף נמחקו החצי-ההוא של האוכלוסיה, הנשים, שהפכו בינתיים לאובייקט דומם, וליתר דיוק, לאיבר מין. האגרוף הזה כבר לא מכיל אותן כיוצרות, כהוגות, כמוחות. להאבק על אצבעות פתוחות זה להאבק על הזיכרון שגם זה יכול להראות קצת אחרת.

    • דרור בל"ד Says:

      ככה נראה ונשמע אגרוף: "מחלות, סרטן בגוף האומה, אנסים ושודדים"
      ככה נשמעת התנגדות לכאורה לאגרוף – לפורעים הציונים, מחאה שכל כולה שיתוף פעולה עם הפורעים הציונים למען הנצחת הסדר הקיים וההגמוניה הציונית-אשכנזית: "לא נכון, לא כולם כאלה, נתוני משטרה – פחות מחלות\סרטן\מקרי אונס מאשר בקרב כלל האוכלוסיה".

      אל מלכודת ההסברה הציונית-אשכנזית, שתורגמה ע"י מרוקאים ופרימיטיבים מגרמנית לאחר שהציונים אשכנזים תרגמו לגרמנית את המושג 'פליט', נפלו ארגוני הסיוע למה שמכונה פליטים. אל הבור שכרו בעצמם נפלו, ואל להם לבוא בטענות לאיש פרט לעצמם. השיח שהתדרדר לאחוז הפשיעה של המהגרים לעומת זה של כלל האוכלוסיה מטרתו העיקרית להשתיק ולהכחיש את השיח הטוען שגם אילו לא היה מתבצע אף לא פשע אחד, גם אילו כל המהגרים כולם היו מלאכים ממש, עדיין ריכוז כה גדול של מהגרים דווקא בשכונות הוא דבר בלתי נסבל. מי שמתעלם מזאת הוא שותף מלא לאלימות שהייתה ושעוד תהיה אם לא יימצא פתרון מיידי כלשהו, היות וברור לכל בר בי רב כי ריכוז כזה – בהינתן אופיו של המשטר הציוני – יוביל בהכרח למעשים כאלו. על כך ראו כאן
      http://yarivmohar.wordpress.com/2012/05/25/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%94%D7%96%D7%96%D7%A0%D7%95-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%94%D7%A4%D7%92%D7%A0%D7%94-%D7%9E%D7%94%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%95%D7%94-%D7%95%D7%91%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%95%D7%94-%D7%90%D7%AA/

      אין לבוא בטענות אל אף אחד מבין תושבי השכונה. הדיבורים של המהגרים, לפחות אלו המצוטטים תדיר בתקשורת, הינם קופי פייסט, באנגלית או בעברית רהוטה, של דוברי ומשפטני ארגוני הסיוע לפליטים. כל מהגר נהייה מומחה לזכויות הפליט ולאמנת ז'נבה, כל מהגר בא ודורש(!) את זכויותיו לכאורה. כל מהגר מיתמם ולא מבין מדוע לא רוצים אותו אישית, לא חלילה קולקטיבית, ומה הוא עשה רע? רק רוצה לעבוד ולהתפרנס, כמו כולנו. הניצול של ארגוני הסיוע לפליטים לצרכיהם הפוליטיים גדש את הסאה כאשר מאות מהגרים שותפו בהפגנה למען מה שמכונה דמוקרטיה בשיח הציוני ונשאו שלטים של תנועת חד"ש ומרצ. מה חושב לעצמו תושב שכונה כאשר הוא רואה כי כל מטרת ארגוני הסיוע היא להנציח את המצב בזמן המו"מ שאינו נגמר ושלא ייגמר לעולם בין בגצ, בין ארגוני הסיוע לבין הפורעים הציונים בממשלה הציונית?

      במצב כיום, לאחר שהנזק נעשה, אין לדבר על סולדריות ועל שיתופי פעולה עתידיים ועל פתרונות אידאליים שמימושם אינו נראה באופק. יש להוציא ומייד את המהגרים מהשכונות ולהעביר אותם לכל מקום אחר, למשל לצפון ת"א. התנגדות לכך משמעותה היחידה אי מניעת פשע, בידיעה כי האלימות תימשך. זה מה שרוב תושבי השכונות דורשים. לאחר מכן יישבו להם יחדיו ארגוני הסיוע ואלי ישי ויחליטו האם מדובר בפליט או במסתנן.

      • נטליה Says:

        אבל דרור, ההצעה להעביר אותם לצפון תל אביב לא מיתממת מעט? הרי ברור לכולנו למה הם מרוכזים בדרום תל-אביב – היחס בין מחירי השכירות הזולים להפליא לבין הנגישות לעבודות סבירות בשכרן (ביחס לאלטרנטיבות בישראל) הוא שמרכז אותם שם. אי אפשר "להעביר אותם" לצפון תל אביב, כי היחס הזה מתפורר שם. גם הם, אחרי הכל, כפופים לאילוצי השוק הישראלי, שמאוד בהירים בחזית הזו. אולי במקום זה כדאי לחשוב (ואת התשובות לכך אתה מכיר יותר טוב ממני) למה מחירי השכירות בדרום תל אביב נמוכים כל כך, עד שהם מאפשרים את הרווח הזה בין השכירות למשכורת שטיפת הכלים, הרווח שמחייב את ריכוזם של האפריקאים בשפירא, התקווה ושכונות נוספות בדרום (למען הסר ספק – אני בעד שאותו רווח שכר-דירה-שטיפת-כלים יתקיים בכל תל-אביב, ולא שגם בדרום תל-אביב הוא לא יתאפשר).

      • דרור בל"ד Says:

        אני לא חושב שברור לכולנו למה הם מרוכזים בדרום תל-אביב. כתבתי על זה הרבה באתר העוקץ, בתגובות ליעל ברדה, למאמרה של טלי קריצמן-אמיר – הם זה אנחנו, לאחד עודד פלר במאמרו תנו להם לעבוד, ולאבי דבוש (החשוד בציונות) במאמרו אחרי שמגנים. ראי שם.

        ההצעה להעביר את המהגרים לצפון ת"א אינה שלי אלא של מיכאל בן ארי. הסלידה מבן ארי וחבורתו העבירה את כל האנטי-ציונים הנוגעים בדבר על דעתם ואף אחד לא מוכן להודות שהוא צודק ושרק שיתוף פעולה איתו ימנע את ההתפרצות הבאה. הם יעדיפו לשתף פעולה עם ציונים ממרצ למרות הנזק העצום שנגרם ושעוד ייגרם משיתוף פעולה מעין זה. אני לעומתם סבור כי בעוד בפוליטיקה יש להבחין בין ידיד לבין אוייב, ביחסים בינ"ל אין חברים, יש אינטרסים.

        לגבי מחירי השכירות מדובר כמובן שוב בשקרים של הפרופגנדה הציונית. את הדירות משכירים בעיקר אלו שקנו שם דירות להשקעה והם משכירים אותם במחירים גבוהים לכל המרבה במחיר, והמהגרים הם אלו שמרבים במחיר. בצפון ת"א זה לא יקרה כי אף אחד לא ישכיר להם דירה, לא משנה באיזה מחיר. האשכנזים ימצאו דרכים למנוע מבעלי בתים להשכיר דירות למהגרים בצפון ת"א. לתושבי השכונות אין את היכולות האלה, והם נאלצים – ככל קרבן – להשתמש באלימות.

  12. יעל חבר Says:

    שלוש הצעות אופרטיביות: יפוטר אלי ישי! ימוגר רון חולדאי! תועבר המחאה לירוחם! המסר צריך להיות שלא נסבול גזענות. המסר צריך להיות שכולנו ערֵבים זה לזה ולא ניתן לפלג אותנו. ועכשיו לחזון: יועברו כל תקציבי חומת הדרום (למה אנחנו מסכימים שיכלאו אותנו במכלאת ענק?) ומתקן הכליאה לירוחם. גם הבאים מדרום יוזמנו לבוא לירוחם. שם יקבלו דיור ציבורי מוזל ועבודה. הם יבנו את העיר ירוחם. והם ילוו את המוסדות שיוקמו בהם. אנשים ילוו את בתי הספר ככוח עזר בשכר. לימים יהפכו חלקם למורים. גם הבנאים יצמחו לימים לבעלי מקצוע. תוקם עיר שתחרוט על דגלה אי אפליה ואי אלימות. דווקא ליד הפצצה האיומה ייאסר שימוש בנשק בעיר הזו. כולל לאנשי צבא ומשטרה. לא יבואו אנשי צבא ומשטרה בשעריה! וועדים יוקמו בעיר ברוב מוחלט של אוכלוסיות אתניות, שיעבדו על הצרכים והחלומות של האנשים. תהא זו עיר לדוגמא, שתציע חיים טובים והוגנים לתושביה. מהר מאוד ינהרו אליה ילידי ישראל מצפון. היא תהפוך מסביון-תל אביב לאירוס-ירוחם. אנשים ימצאו שם אווירה יצירתית ותומכת, במקום הספרטה הדורסנית של שאר ישראל. מודלים שייבנו בעיר יישמו במקומות אחרים ולאט לאט תתפרק הארץ מדורסנותה. מקומות עבודה רבים ירדו לנגב. דימונה, מצפה רמון ואילת ישגשגו. רבים נוספים יגיעו מאפריקה. תחנת גבול מסודרת תקבל אותם בגבול הדרום ולימים לא יהיה צורך בתחנה כזו וכל הגבולות ייפתחו. הם יבנו וייבנו. וגם אנחנו. ויום אחד, בעוד חמישים או מאה שנה, יתברר שמספר הילדים שאינם לבנים בישראל גדול ממספר הילדים הלבנים. ואז נדע שהצלחנו.

  13. עומר Says:

    הפסקה שהכי תפסה אותי בפוסט הנהדר הזה היא זו שכוללת את השורות הבאות:
    "ולא שהיתה שם הרמוניה. כשאחת הפליטות לקחה את המגפון ודיברה, היו נערים שהתפרצו לעברה וצעקו. אבל למרות המתח, היתה שיחה, ואף בנאדם לא היה מחוץ לשיחה. והיתה גם תחושה מסוימת של התעלות."

    השורות הללו מעלות בי את המחשבה שאולי הטעות הכי גדולה שלנו בקיץ שעבר היתה האירוע של גירוש הכהניסטים מהשדרה.

    הכהניסטים גורשו, ופתאום יש מישהו שהוא מחוץ לשיחה. ומטבע הדברים, הנוכחות הזרה שרפובליקת האוהלים לא היתה מסוגלת להכיל הלכה ותפחה מחוץ לגבולות הרפובליקה, עד שכעת היא תופסת את מקומה.

    מה שאני מציע (רטרואקטיבית) הוא דרך שלישית שמצד אחד מקבלת את הזהות הגזענית והבדלנית של הכהניסטים כחלק לגיטימי ממעגל הנוכחים של רפובליקת השדרה, ומצד שני נוטלת את עיקר העוקץ שלה באמצעות התעקשות על דו קיום בינה לבין הזרים (מהגרים, פלסטינים) שאת נוכחותם היא מבקשת לגרש.

    הכתם השחור שגירשנו מהשדרה הוא אנלוגי לגמרי לכתם השחור שאותו מבקשים היום תושבי השכונות לגרש. ומה שאתה מגרש תמיד בסוף בא לך בהפוכה.

  14. דרור בל"ד Says:

    "כרגע אני לא מסוגל לחשוב על שום דבר חוץ מלקלל איחרב ביתאכ אלף פעמים את חולדאי : הקשר בין ריסוק מחנות האוהלים וההצטרפות העכשווית והזחוחה שלו לקמפיין הגירוש הוא הרבה יותר מסתם עניין של אידיאולוגיה או מדיניות: האחד (פירוק האוהלים) הוביל ישירות לשני (קמפיין הגירוש) – או לכל הפחות איפשר אותו". – נועם א"ס

    חולדאי אימץ במלואה את תכנית אין פרטנר של ארכי פושע המלחמה אהוד ברק. על כך בספרו של סמי שלום שטרית:
    "קדמה – העמותה לחינוך עיוני שוויוני בישראל" נוסדה ב1993 ע"י אנשי חינוך ואקדמים מזרחים והורים בקהילות בשכונת התקווה, בקטמון, באופקים ובקריית מלאכי. ההגמוניה הציונית אשכנזית ושותפיה המזרחים חשו איום מעיק מהופעתם של בתי ספר עיוניים שוויוניים המאזנים את תכנית הלימודים מבחינה תרבותית וכותבים את הנרטיב המזרחי החדש יחד עם תלמידים והוריהם. זו הייתה המהפכה התודעתית המזרחית המאורגנת ביותר עד כה ולכן היא נתפסה כאיום. (עמ' 281)

    לקראת יום השואה תשנ"ד הוחלט בבי"ס "קדמה" בשכונת התקווה [מנהלו היה סמי שלום שטרית] לקיים לימודים וטקס ליום השואה עם ממד נוסף – הלקח הכלל אנושי. הודלק נר נוסף, שביעי, כדי להזכיר את הפוטנציאל הנורא שתמיד יקנן בתוכנו. את הנר השביעי הדליק ניצול שואה שגם שוחח עם התלמידים והמורים על המשמעויות הכלל אנושיות של השואה. מאותו יום הוגברה רדיפתו של ביה"ס ע"י גורמים רבים, עד חורמה ממש. אנשי חינוך ופוליטיקאים סברו שאין לבית ספר בשכונה מזרחית קשת יום זכות לגיטימית לעסוק בשאלת השואה, שהיא לדידם סוגיה יהודית-אירופאית. חה"כ לימור לבנת הקימה משמרת מחאה עם חניכי בית"ר מול בית הספר וקראה לשר החינוך לסגור את המוסד. ראש הממשלה יצחק רבין גער בשר החינוך אמנון רובינשטיין בישיבת הממשלה וביקש ממנו להבהיר את העניין. (עמ' 284)

    את העבודה השחורה של רדיפת אנשי "קדמה" בת"א עשו ממ"פים [מזדהים ומשתפי פעולה] מזרחים מקומיים, חברי מועצת העיר מטעם המפלגות בעיר, כמו סגן ראש העיר איתן סולמי ויו"ר וועד שכונת התקווה שלמה מסלאווי. הם השמיצו, רדפו, הסיתו את האוכלוסייה נגד בית הספר ופגעו בתהליכי ההרשמה ובתמיכת העירייה בו, לחצו על ראש העיר רוני מילוא -שהקים את בית הספר – לסגור את בית הספר והוא דחה אותם שוב ושוב. (עמ' 286)

    לאחר שסולק רבין הגיע אהוד ברק, ולאחר שסולק רוני מילוא הגיע רון חולדאי. חולדאי החליט לסגור את בי"ס קדמה.
    שטרית: חולדאי הגיע ל"קדמה" עם קצין בטחון של העירייה והתייצב בפני ההורים כמו מושל צבאי העומד מול נתיניו. הוא אמר גלויות שאין יותר מקום לעמותת בית הספר ולמייסדי ביה"ס במוסד וכי ביה"ס עובר לאחריותו הישירה עם מנהלת מטעמו.

    "אני ראש העיר, אני אחראי, אני קובע. […] אצלי לא יסתובבו הורים בבית הספר ויתערבו בחינוך, אצלי לא יהיו עמותות ולא מעניין אותי עמותות. אם איזו עמותה רוצה להציע משהו לטובת בית הספר שתפנה אלי ישירות. זה הכל. נקודה!
    […]
    אתם יכולים לצעוק ולהתפרע כמה שאתם רוצים, הרי זו התרבות שלכם, תרבות של צעקות, לא יעזור לכם, אם לא מוצא חן בעיניכם תלכן מכאן, אני אסגור את בית הספר. […] מחר בבוקר תיכנסו לכיתות ותעשו מה שאומרים לכם. מי שייסרב אני אטפל בו, מי שיפעל באלימות אני אטפל בו". (עמ' 286)
    [ציטוט מתוך רישום פרוטוקול האספה, ארכיון בי"ס קדמה ת"א (הערה 235, עמ' 353)].

    כל הציטוטים מתוך: "המאבק המזרחי בישראל" – סמי שלום שטרית. עם-עובד, 2004

  15. נטליה Says:

    בקיץ אנשים יצאו לרחוב, הקימו אוהלים.בשלב מסוים החלו תלונות של תושבי רחוב רוטשילד והסביבה – הם שותים, הם עושים צרכים בחצרות, הם עושים רעש, התחילו תלונות על הטרדות מיניות, שמועות על אונס, שיתופי פעולה מוגזמים עם ערבים.
    הסודנים והאריתראים מואשמים גם הם בהתלבטות, עשיית צרכים בחצרות, השתכרות וסיכון בנותינו. גם הם, באנלוגיה לכאורה תלושה ומופרכת, מפריעים לאיזו אידיליה של שינוע הסחורות.

  16. נועם א"ס Says:

    היי נטליה
    טוב מאוד שהעלית את הזהות המאלפת בין הקקי של אנשי מאהל רוטשילד בקיץ האחרון לקקי של הסודנים והאריתראים – קישור שרציתי לעשות בעצמי אבל בסוף וויתרתי. גם בבלוג הזה, כשהנושא עלה בזמן פינוי מאהל רוטשילד, היו אלו מתושבי הסביבה שטרחו להביע את התרעמותם על חוסר ההבנה למצוקתם הסניטארית, וגם אז חשבתי להצביע על כך שאני ומשפחתי זוכים לקקי עונתי בחדר המדרגות של הבית המתפורר שלנו בדרם ת"א – ודווקא לא קקי של סודנים ואריתראים אלא של בליינים צעירים שכל ערב שבת מגיעים במאזדה של אבא מהרצליה, מרשל"צ ומרמת אביב (לא פעם זכיתי לעמוד מעליהם ולהשפיל אותם תוך כדי מצבם הפגיע למדי, כך שאני יודע בוודאות איזה צבע עור היה להם). גם אז וויתרתי – מצוקתם הסניטרית של תושבי רוטשילד לא הייתה נושא מספיק חשוב מבחינתי להיכנס עליו לעימות, אולם בהסתבר כמה חשוב היה העניין לתושבי רוטשילד עצמם, אולי זה המקום להבהיר להם, כמו גם כנראה לרבים מבני "מעמד הבניים" שחירבנו להם בחצר, את מה שנראה שהם עדיין לא מבינים, ועל הדרך להבהיר את חשיבות הדרישה של דרור בל"ד להעביר את הפליטים לצפון ת"א, לה הגבת למעלה: אין פיתרון למצוקות שלכם – שכר הדירה, יוקר המחייה, מי עושה ומי לא עושה מילואים, קקי בחצר – ולא יהיה פיתרון כזה, אלא בחתירה מעשית מצדכם לכיוון שיוויון בפועל , בכל קני-המידה הרלוונטיים: החצר האחורית של ת"א היא מקום מצויין להתחיל ממנו, בהתחשב בכך שבפער הזה בין הצפון/מרכז לדרום גלומים רוב אם לא כל המתחים היסודיים של החברה הישראלית, לרבות אשכנזים-מזרחים, יהודים-ערבים, דתיים-חילונים, ובטח עניים-עשירים. וכן – מדובר בפירוש בהרעה בתנאי הקיום החומריים המיידיים שלכם, לא בהטבתם. אמרתם "צדק חברתי"? הוא מתחיל בקקי שאתם משאירים *לי* בחדר מדרגות – לא בדיונים על מדינת רווחה ומסגרת התקציב. תתחילו ללמוד ליהנות מהריח של זה כמו שאני למדתי.

    אני לא מדבר בשם "תושבי הדרום". למרות שכאן זה הבית שלי כבר שנים רבות, בלי שום כוונות מצידי לעזוב אי פעם – גם כתושב האזור הפריבילגיות היחסיות שלי ידועות לי. אבל לשאלה שמנקרת בליבות רבים, "למה העניים/המנושלים/תושבי הדרום וכו' לא מצטרפים למחאה החברתית?" התשובה הייתה לי ברורה מההתחלה (למרות שהייתי שמח להתבדות): כל ענייני השיוויון, הסולידריות והרווחה הפכו פתאום להיות נושאים כאלה חמים רק כשתהליך ההתבהמות של הקפיטליזם הגיע, באופן הכרחי, למעמד הביניים ההגמוני והתחיל לנגוס גם בו. עדיין לא זכינו לעדות ברורה בצורת פעולה ברורה, לדרישה של מהמחאה החברתית הזאת לצדק חברתי שלא ייעצר שוב בדרך יפו-תל אביב, ובטיפוחה של "האוכלוסייה האיכותית שתורמת למדינה ועושה מילואים". זכינו להמון עדויות להיפך , בעיקר בצורת הפזילה המתמדת לקונסנזוס הלבן הציוני. אם אנשי "מעמד הביניים" רוצים שינוי, עכשיו הזמן להראות שהם רציניים: תתארגנו ותתחילו לאכלס פליטים באופן מבוזר יותר לכיוון צפון העיר (תוך שמירה על לכידות קהילתית בסיסית שלהם). לא צריך את כולם – 1000-2000 בתור התחלה יהוו סימן חיובי . כשאתם רוצים אז אתם יכולים.

    צר לי ממי שהאלימות בשכונת התקווה זעזעה אותו – צר לי כי מהזעזוע הזה ניכר שלאנשים אין מושג עד כמה המקומיים היו ועדיין סבלניים וסובלניים: רוב מוחלט של הזמן אתה רואה פה יהודים, ערבים ואפריקאים מתנהלים בטבעיות ובנינוחות אחד עם השני. במכולת שבה אני קונה יושבת קבוצה קבועה של אפריקאים כל יום ומריצים דחקות עם הבעלבית הבוכרי, שבאותה נשימה יכול לשפוך ג'ורה גזענית ששורפת את האוזניים – ימין-קיצוני, שרשרת עם מגן דוד, שונא-שמאלנים ששאל אותי בעין עקומה מה זה "אל-עראקיב" בגלל המדבקה על הג'קט שלי. הוא גם יכול להיות זה שירים את הבלוק וישבור את החלון של החנות של השכנים, ומחר שוב ישב איתם ויבלבל את השכל על הצ'ימפיונז ליג. הנפש הליברלית מבינה "גזענות" רק מהמקום שבו לא צריך להתמודד עם "גזעים". בפועל, מסתבר שאפילו את הקקי של אחיה-שלה היא לא מסוגלת "להכיל" יותר משבועות ספורים. אין לה מושג איזה כוריאוגרפיה גמישה ואלגנטית נדרשת בשביל לרקוד את הריקוד של יומיום שהוא כולו קונפליקט. ההתפרצות בשכונת התקווה היא מסר אלינו – הליברלים הלבנים השבעים, – לא לביבי, לא לבן ארי, וגם לא אל המהגרים האפריקאים (בתקווה יודעים שהם יודעים במה הדברים אמורים).

    • נטליה Says:

      תודה נועם, על התגובה המפורטת, ואני מסכימה עם הדברים הנאמרים. הבעיה היא, שאני עדיין לא מבינה, איך בדיוק אפשר לפזר את האפריקאים (אני יודעת שזה נשמע נורא)? אני עדיין עומדת על דעתי, בניגוד לזו של דרור, ששילוב של שכר דירה נמוך וזמינות עבודה גורמים להם להיות באילת, ערד, ודרום תל אביב. איך בדיוק "תתארגנו ותתחילו לאכלס פליטים באופן מבוזר יותר לכיוון צפון העיר"? מי יעשה את זה? אם אין לי דירה משלי, אלא אני שוכרת בעצמי עם שותפים (לא בצפון העיר, אלא במרכזה) – מה אני אמורה לעשות בדיוק? איך אני יכולה לקדם את זה? אם יש פה הצעה פוליטית, ולא רטורית, איך אפשר לממש אותה? כי גם אני חשה בצביעות הזאת שאתם מדברים עליה, אבל אני לא חושבת שמחירי השכירות זו פרופוגנדה ציונית, אלא מציאות ציונית.

    • נטליה Says:

      לגבי "חתירה מעשית מצדכם" – צר לי, אבל לא תהיה כזאת. אנשים לא יוותרו באופן מוחשי-מיידי על פריבילגיות, אלא, במקרה הטוב, יסכימו לתמוך במהלך שרק באופן עקיף, תחת מעטה של אינטרסים יפים ומלבבים, יפגע להם בפריבילגיות. צריך לדעתי להונות אותם.

      • ofrilany Says:

        נטליה, אני ממש מסכים איתך. אולי צריך לומר שאלה בשמאל שיש להם נדל"ן בתל אביב יתחילו לשכן אריתראים (אגב, יש כאלה שכבר עושים דברים דומים). זאת תהיה ההזדמנות שלהם לצאת מהארון כבעלי נכסים אבל באופן מיידי לעשות לזה אאופהבונג על ידי חלוקת הנכסים או לפחות חלק מהרווח המשני. גם כאלה שלהורים שלהם יש נכסים יידרשו לשכן אריתראים – זאת ההזדמנות שלהם למרד.

      • דרור בל"ד Says:

        דעתך לא מנוגדת לדעתי אלא חלקית לה. אני מסכים איתך ומוסיף כי אלה לא הסיבות היחידות. אני מזכיר את תגובותיו של ק.א (אתר זה):
        "ישראל היא לא יותר מאשר זרוע ביצועית, קבלנית לעבודות גלובליסטיות לזריעת פחד ומבוי סתום תמידי, חרחור מלחמות וייאושו של האדם באשר הוא. ההקצנה לה אנו עדים בשנים האחרונות באיפיוני התפקיד הגלובלי הזה (הנובעת מן הצרכים הגלובליסטיים העכשוויים יותר מאשר איזו נטייה-ישראלית "ימינה") לא תאפשר גם לתמימים-העיקשים-ביותר להשאר, איכשהו,עם הראש עדיין בחול".
        ובמקום אחר: "האג'נדה היא ג'נוסייד לאומי, בשלבים, לכל מי שלא מתמזג עם הרשע ואיכשהוא מפריע לשליטתם המוחלטת (Full-Spectrum Dominance)".

        מה שראינו עכשיו הוא תוצאה של עוד אחת מהפורענויות האנגלו-ציוניות-אימפריאליסטיות בהן נוטל חלק נכבד המשטר הציוני, החל מאספקת נשק וקשרים דיפלומטים עם המשטר האריתראי הלא לגיטימי וכלה בעסקי סחר העבדים וסחר הנפשות של חברים בכירים במשטר הציוני. יאיר לפיד, הנראה, הנשמע, המנפנף בידיו כמו נתניהו, מציג את הפתרון הזמני נכון לנובמבר 2009: "מה עושים הילדים הפליטים בכלא"? (סקופ: דני דנון מצטרף לארגון אמנסטי)
        http://www.mako.co.il/news-channel2/Friday-Newscast/Article-ac2bcdb50031521004.htm

        המאבק בפורענות האנגלו-ציונית אימפריאליסטית אינו יכול להסתכם בתרווד עץ לבחישת מרק, גם לא בהפגנות זעם נגד המשטר הציוני או, להבדיל, נגד תושביה המרוקאים ופרימיטיוים של שכונת התקווה. הצעתו של עפרי אילני היא טובה ביסודה, אך מעידה יותר מכל על ייאוש. כמוה ההצעה להסגיר (לאלתר!) את ארכי פושע המלחמה אהוד ברק להאג.
        תגובתך האחרונה (לגבי "חתירה מעשית מצדכם") כאילו נלקחה מהצהרתו האחרונה של ברגותי, ועל כך תבורכי.

        ההונאה הגדולה ביותר האפשרית כרגע, ולטעמי בעלת הסיכויים הגבוהים ביותר להצליח (1), היא להעביר את התרווד לאיתמר בן גביר. היקש לוגי פשוט מראה כי אם דין בית אל כדין ת"א, הרי דין ת"א-פארק הירקון גני יהושע כדין בית אל. שתי ההתנחלויות אינן חוקיות, וחזקה על בן גביר שיידע להפעיל את קסמיו ולהפוך את פארק הירקון לעיר האוהלים האריתראית הראשונה (ולא האחרונה) ולו רק משנאת המן, לא מאהבת הפליטים חו"ח. ממה פוחד המן הרשע יותר מכל? ראו כאן
        http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1231115

        (1) הצלחה – הפתרון המהיר ביותר למצוקתם האמיתית של תושבי שכונת התקווה ולמניעת אלימות בעתיד שכמובן תהווה תירוץ לפורעים הציוניים להתעמר בהם עוד יותר (למשל הכנסת מג"ב לשכונה).

        מי שמאמין לא מפחד
        את המדינה הציונית לאבד
        ולנו יש את רגב ודנון
        הם לא הבעייה הם פתרון

      • נטליה Says:

        עופרי, מהיכרותי החלקית מאוד עם "השמאל", הוא לא נמצא במקום הזה. ההון הפרטי של איש השמאל לא נמצא על השולחן כאמצעי לפעולה פוליטית. הם נהיים נורא ניאו-ליברליים בקטעים האלה, של מה שמחכה להם בבוא היום מההורים. כל הדיון בכסף הוא רק בהקשר של קבלתו מ"ספקי הון" אירופיים.

  17. מזרחי זועם Says:

    היום בעיתון:״ …כעבור יומיים של תשאול ובדיקות מועברים המסתננים בטיולית לדרום ת"א או לב"ש״

    אבל למה לדרום תל אביב? למה לא לזרוק אותם על האשכנזים? איך נולדה התופעה הזאת? האם זאת הדרך הממסדית שמדינת ישראל בחרה לכבס את תדמית האפרטהייד שדבק בה בכל העולם? בעזרת הושטת יד לכושים (וניפנוף בתל אביב ההומואית) ישכחו לנו את הדיכוי הפלסטיני ורצח מאות הילדים הפלסטינים בשטחים?

    אין טעם להאשים רק את השמאלנים האשכנזים במצב משום שמדינת ישראל בעזרת צה״ל, בג״ץ והעיתונות משתפת איתם פעולה. המזרחים הבורים לא יודעים למי להפנות את זעמם. התקוממות אלימה מעוררת נחירת בוז של ״מדינת כל גזעניה״.
    צריך לערער את הבסיס המוסרי של האשכנזים הלאומיים והשמאלניים כאחד. צריך להבין שהמדינה מנסה לכבס את תדמיתה בעולם והאנרכיסטים מגילמן הם סרסור נוח. המתנחלים האשכנזים יקריבו הכל כל עוד שהם ישמרו את חלום ארץ ישראל השלמה. בסוף המזרחים משלמים על הפנטזיות של המתנחלים, האנרכיזם של תל אביב ומתקפת יחסי הציבור של הממסד לטהר את הכיבוש.
    במקום לתקוף צרכניות של מסתננים או שמאלנים עליהם לתקוף את המדינה שמקריבה אותם. שריפה פומבית של פינקסי מילואים תהמם את המדינה ואת הרדיקלים דמיקולו מגילמן כאחד.

    • עומר Says:

      צריך להוסיף לדיון הזה אזכור של המקור והגורם הראשוני לכל בעיית הפליטים האפריקאיים:

      אריתריאה, שממנה מגיעים רובם הגדול של הפליטים, היא דיקטטורה מהגרועות בעולם. הרודן, שממנו נמלטים הפליטים שמועברים לדרום תל אביב, מקיים יחסי ידידות עם המשטר הישראלי (אפרים סנה מיודד איתו אישית). מנופי לחץ שהיו עשויים, אולי, לשכנע אותו לשנות את המדיניות שמציפה את ארצנו בפליטים (למשל – לבטל את עונש המוות על עריקים מהצבא) אינם מופעלים, כנראה משום שלאריתריאה יש חשיבות אסטרטגית על חופי ים סוף עבור מערכת הביטחון.

      הנה משהו קצת ישן על זה:
      http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3907690,00.html

      יצחק הרצוג מצוטט כך ביום שישי האחרון ב"מקור ראשון":
      "יש לנו יחסים דיפלומטיים מלאים עם אריתריאה. יש להם אינטרסים כלכליים ואפילו בריאותיים. נשיא אריתריאה הגיע ארצה לטיפולים רפואיים. יש על מה לדבר ויש עם מי לדבר."

      מה שהוא מציע לדבר עליו זה "אמנה שתאפשר תעסוקה חוקית של חלק ממבריחי הגבול בתחומי הסיעוד והחקלאות, כפי שישראל עושה עם הפיליפינים ועם סרי-לנקה. אותם עובדים יגיעו לתקופת העסקה מוגבלת ומוגדרת, ובסיומה הם ישובו לארצם עם ממונם ויתקבלו בה בברכה."

      קבוצת מהגרים אריתראים הפגינו בשבוע שעבר נגד התמיכה הישראלית ברודן: http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1716568
      הטוקבקים מבהילים.

      • מזרחי זועם Says:

        עזוב אריתריאה. מי שליווה את כל הפרשה מראשיתה ראה איך מדינת ישראל השתמשה בפליטים למתקפת הסברה נגד דימויה בעולם כמדינת אפרטהייד. היה יוצר זול לסיים את הכיבוש ולמנע רצח של ילדים פלסטינים מיידי אבנים מאשר להסתבך בכל הפרשה הזאת. אתה לא מודע לפרשה על כל פניה וגילגוליה. מדינת ישראל טובה בלירות לעצמה ברגל. חבל שהמזרחים הפשוטים והפטריוטים לא מסוגלים לתפוס את זה.

      • מזרחי זועם Says:

        תזכורת איך החל הכל: 19.06.07
        http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3414889,00.html
        "היחס לפליטים הסודנים הזכיר לנו את השואה"
        חיילי מילואים ששבו משירות בגבול מצרים חיברו מכתב חריף לשרי הממשלה, שבו הם דורשים מהם לפתור מיידית את מצוקת הפליטים מסודן המציפים את הגבול. "ישראל, בדומה למדינות אחרות בזמן מלחמת העולם השנייה, מתנערת למעשה מאחריות מוסרית לעזור לפליט במצוקה. עד עצם היום הזה אנו מאשימים מדינות אלו שעמדו מנגד ולא עשו דבר בזמן שואת העם היהודי", הם כותבים
        ענת ברשקובסקי
        פורסם: 19.06.07, 14:32
        מכתב המילואימניקים בעד הפליטים: "המראות קורעי הלב שבהם נתקלנו כמעט מדי לילה במהלך שירות המילואים בגבול מצרים, העלו השוואות לא מחמיאות לתקופת השואה". את המילים החריפות הללו כתבו כשלושים חיילי מילואים ששבו משירות בגבול מצרים, במכתב שהפיצו במטרה לשגרו לשרי הממשלה. המכתב יצא לדרך בעקבות זעזוע עמוק שחשו נוכח מראות של מאות פליטים סודנים המנסים להגיע ממצרים לישראל ונתקלים ביחס ברוטלי, אדיש ומזלזל.
        "ממשלת ישראל מפעילה על מצרים לחץ למנוע את מעבר הגבול באופן גורף ובכך למעשה תורמת ליחס האכזרי של המצרים כלפי הפליטים", הוסיפו אנשי המילואים. "זוהי דרך פעולה צבועה שבה ישראל, בדומה למדינות מערביות בזמן מלחמת העולם השנייה, מתנערת למעשה מאחריות מוסרית לעזור לפליט במצוקה.
        "עד עצם היום הזה אנו מאשימים מדינות אלו שעמדו מנגד ולא עשו דבר בזמן שואת העם היהודי… מדינת ישראל הוקמה לאחר אלפיים שנות גלות. אלפיים שנים של סבל מרדיפות, יחס משפיל ורצח עם. קיימת עלינו, העם היהודי, חובה מוסרית לספק פתרון, גם אם זמני, לאלו הסובלים מאותן רדיפות עתה".
        אמרו את מילת הקסם "שואה" ומאז כדור השלג התגלגל. נשים בצד למה יהודי אירופה הגיעו למצב שאף אחד לא רצה בהם, במקום שזאת תהיה תעודת עניות מעוררת בושה כפי שהיה בזמן השואה וגם לאחריו השואה הפכה לדת לאומית שמסנוורת כמעט כל אחד בארץ. נאמר שההיסטוריה חוזרת פעמיים פעם כטרגדיה ופעם כקומדיה. הפעם השואה חזרה אלינו כבומרנג לנשוך את אחורינו.

  18. נועם א"ס Says:

    כמה כיוונים (לא מספקים) לפעולה אפשרית, ואחר כך אולי כמה תהיות כלליות:
    א) פעולה סימבולית/פיגוע הסברה: 10-20 פעילות, עם כרטיסים לקאמרי/הבימה/משכן האופרה/היכל התרבות/אחר, קמות באמצע הצגה/קונצרט/ערב גאלה/אחר עם שלט או שניים, מפסיקים את המופע ופונים לקהל, פחות או יותר בזו הלשון: "ציונים אשכנזים בורגנים יקרים: הדגל קורא לכם. לא רק דגל המדינה, אלא גם דגל העיר תל אביב. דרום העיר הלא-כל-כך-גדולה שבה אתם חיים או אולי רק באים לראות קונצרטים הולך ומתקדם ממצב של גטו טיפוסי לכל מטרופולין קפיטליסטי חזירי למצב של אזור-אסון. גם אם כל אחת ואחד מכם מאמין בלב שלם שהעני, מעצם היותו עני, סובל פחות מכם מאלימות שרירותית ולכן ראוי לה יותר, אולי בגלל שהוא רגיל, אולי בגלל שהוא תת-אדם שאינו חש סבל כשאונסים אותו באותו האופן שבו אדם עשיר חש סבל – אנו מפריעים כעת להצגה/קונצרט/אחר הזה כדי להתריע בפניכם שלא כאלו פני הדברים, וכי מגיע הרגע שבו כמות מסוימת של סבל עוברת איזה סף שממנו הדרך נפתחת לאובדן צלם אנוש מוחלט. בדרום העיר של הקונצרטים וההסעות בחינם לעובדי מרכזי הפיננסים במימון המע"מ שעלה החודש לעניים, הרגע הזה מתקרב אם לא כבר הגיע. וכעת הדגל קורא לכם, אשכנזים ציונים יקרים – קורא לכסף שלכם, שאותו הרווחתם דרך מניפולציות פיננסיות בכספי העמלות והעמלים: ממנו את אכלוסם מחדש בצפון העיר של אלפי מהגרות ומהגרים שמילטו את נפשם משלטונות רצחניים שגם איתם חלקכם מעורבים בקשרים עסקיים מלוכלכים. הזרימו עכשיו – לא מחר, לא מחרתיים, לא אחרי שיפורסמו מסקנות וועדת החקירה ותאושר חריגת התקציב – הזרימו עכשיו את כסף הדמים שלכם לשם הצלת המדינה והעיר, וקנו את נשמותיכם השחורות משחור, השחורות יותר מעורו של הפליט צרוב השמש המדברית". – אני מניח אפשר גם לערב בתוכנית כמה שחקניות/מופיעים שמבינים עניין ולבצע את הקריאה בשת"פ איתם ישר מהבמה… אה, וכמובן: תקשורת, תקשורת, תקשורת…
    ב) עוד פיגוע הסברה: להקים בארבע בבוקר, במבצע מתוכנן מראש, עיר אוהלים בכיכר רבין – שמיועדת כל כולה לפליטים מהדרום. אני מעריך שהכיכר מסוגלת להכיל 300-400 אוהלים זוגיים – זה לא מעט פליטים, אבל יהיה קשה לתפעל מספר גדול כל כך של משתתפים, ונראה לי שמאה-150 איש זה מספר יישים. משטרע נחושה במיוחד תגיע תוך רבע שעה הכי הרבה. התקשורת צריכה להיות שם לפני כולם. אם לא סומכים על הדיסקרטיות של צוותי צילום של ערוץ-2 למיניהם, גם צוות כזה מהירקון 70 יספיק – הם יוכלו לעשות קופה נחמדה מלמכור את זכויות השידור: הכלבים מהערוצים המסחריים ימכרו את אמא שלהם בשביל דבר כזה. צריך מישהי מהשכונות שתדע איך לעמוד מול המשטרע/תקשורת/חולדאי בזמן אמת – היא לא צריכה להיות פרופסור, רק מישהי עם נוכחות תקשורתית טבעית – ושתעורר פחד אצל אנשים, לא רחמים. לא יזיק אם דפני ליף גם תהיה שם – הכישרון שלה הוא לעורר אמון בשילוב עם סמכות, וההון הסימבולי הזה שמקושר איתה עדיין קיים. ברוח הצעתו הפרובוקטיבית של דרור בל"ד, שאני מודה שקשה לי לעכל, צריך לשקול ברצינות גם את מיכאל בן ארי, ומסיבה מעשית לחלוטין: הנוכחות שלו עשויה להיות משמעותית כדי למנוע מעצרים המוניים – בעיקר של הפליטים עצמם, שמעמדם המשפטי מציב אותם בסיכון מיוחד. העניין הוא כזה: ברור שמה בן ארי באמת רוצה זה להעיף מכאן את כולם, אבל הוא פיקח מספיק בשביל לדעת שמה שבסיס התומכים שלו *באמת* אוהב לקבל זה אקשן, ואין יותר אקשן מלתקוע את הפליטים מול האף של הצפונים ועיריית ת"א. במובן הזה אני מנחש שמול נסיונות למעצרים הוא עשוי לתפוס רטוריקה של "אבל הם לא עשו כלום!" בקטע של לחשוף את הצביעות הצפונית-שמאלנית, ויש סיכוי שדווקא לו תהיה השפעה משמעותית יחסית על השוטרים בשטח – בטח יותר מלדב חנין. [הבעיה הנגדית שהוא גם פיקח מספיק בשביל לא להיות מוכן שיעשו עליו תרגיל. נעל כמו דני דנון, נניח, לא יחשוד בדבר כזה, אבל באותה מידה הוא יהיה חסר ערך מול השוטרים. צריך להלך בין הטיפות כאן]. כך, במקרה הלא סביר של הצלחה (= עיר האוהלים מוקמת ונשארת במקומה), מעבר לפעולה לכשעצמה, המאהל כבר יכול לשמש בסיס להתרחבות והנעה מחדש של תנועת האוהלים עצמה – ואנחנו שוב בתוך המשחק, והכל נפתח מחדש. במקרה הסביר הרבה יותר (= המאהל מרוסק) , יוצאים בתהלוכת גירוש, גם מתוכננת מראש עם שלטים, מגפונים ובוכטה של תקשורת – חזרה דרומה לגינת לווינסקי… ובדרום עוד יקבלו את תהלוכת התבוסה הזאת באורז מהמרפסות: עכשיו רואים מי כאן הגזענים.
    יש עוד שני רעיונות, קצת יותר מעשיים ופחות דרמטיים, אבל נהיה מאוחר – מנייאנה…

    • יהושע Says:

      מזרחי זועם: האימרה של מרקס שהוא מייחס להגל בפתח ה-18 בברומייר: "פעם כטרגדיה ופעם כפארסה".
      נועם א"ס: אני לא זוכר איך הולך הציטוט במדויק, אבל נועם יורן מסביר איפשהו שכשאוהדי בית"ר צועקים "מוות לערבים!" הם בעצם מתכוונים "מוות לשמאלנים!". ככה אפשר לראות גם את הפעולה של בן-ארי.
      ועניין אחרון לעפרי: הפוסטים שלך יוצאים מן הכלל. לא רק הטקסטים, אלא גם היכולת למשוך כל כך הרבה קוראים לדיון.

      • מזרחי זועם Says:

        תודה. פארסה זה מה שזה. צעד מחאתי נוסף הוא למחות נגד הזיכרון המאורגן של חורבן יהודי אירופה. יום הקדיש הכללי זה מספיק. לא לעמוד בצפירה של יום השואה.

      • דרור בל"ד Says:

        ענת רימון-אור
        ממות הערבי עד "מוות לערבים": היהודי המודרני מול הערבי החי בתוכו
        http://www.vanleer.org.il/Data/UploadedFiles/Publications/TUV/20/2.pdf

        צריך להבחין הבחנה ברורה וחדה בין החלק הצועק מוות לערבים לבין אלו שצעקו סודנים לסודן. על הראשונים ראה במאמר המקושר ואילו האחרונים דורשים פתרון מיידי לבעיה שהציבה לפתחם ממשלת הזדון הנוכחית וקודמתה, בעיה אותה מנציחים גם אלו המכינים מרק וגם אלו הפונים לבגצ ונלחמים – לראייתם של תושב השכונה – את המלחמות האידאולוגיות של השמאל מול הימין, מלחמות האשכנזי\פליט\פלסטיני מול המזרחי\מסתנן\מתנחל, והכל על גבם של התושבים המקומיים. בראיון לעודד שחר אמר אחד התושבים כי לו היה יכול, היה משתף פעולה גם עם השטן כדי לפתור את מצוקת התושבים.

        את האנלוגיה בין אשכנזי מול מזרחי לבין שמאל מול ימין, בין פלסטיני מול מתנחל לבין פליט מול מסתנן יש לרסק. היא טופחה בהצלחה מסחררת בידי תועמלני הימין, ודווקא מקרב האשכנזיים שבהם. אליהם חברו, מדעת או שלא מדעת, הקבוצה המכונה השמאל האשכנזי, אשר במעשיה ובמחדליה הוסיפה שמן למדורת הגזענות. תועמלני הימין מנסים לשייך את אותו שמאל אשכנזי לשמאל המזרחי, ממש כשם שהם מנסים לשייך את מפלגת בל"ד לחמאס. ההבדלים בין בל"ד לבין חמאס גדולים אלפי מונים מההבדלים בין מרצ לבין ליברמן. ציונים אשכנזיים גזענים מסוגו של יוסי גורביץ יעשו ככל יכולתם לטשטש עובדה זו, בין היתר במאמרי שטנה נגד בל"ד. הגזענות אותה מפיצים יוסי גורביץ ושכמותו משמש את תועמלני הימין במלחמתם דווקא ביעל בן יפת ובשולה קשת. אין להם עניין להלחם בגורביץ ובשכמותו – אלו משמשים להם מגש של כסף כדי להפיץ את משנתם וכדי להלחם באויביהם האידאולוגים האמיתיים – השמאל המזרחי – ע"י טשטוש ההבדלים ביניהם.

        כאשר הני זובידה מתבכיין ומיילל כי אפילו שוחרי הטוב מציינים כי המפגינים היו אשכנזיים ברובם, אין הוא מתעניין בסטטיסטיקה יבשה אלא בהדרת הפעילים המזרחים מהתיאור. תגובתה של ליטל בר לתום מהגר – מעט מדי, העוקץ: "מה שאתה כותב הוא לא נכון. אתה מלכתחילה סופר אך ורק את השמאל האשכנזי\משתכנז שנוסע לשטחים כשמאל, ואז אתה כותב שאין שמאל בשכונות. יש הרבה שמאל בשכונות. אחותי, הקשת הדמוקרטית המזרחית, צוות דיור ציבורי של תראבוט, המעברה הירושלמית ועוד ועוד- זה הכל שמאל רדיקלי שמקדיש את כולו למאבק השכונות. (שמכונה אגב שלא בצדק מאבק חברתי, להבדיל אותו מהפוליטי, על אף שהוא מאבק פוליטי לכל עניין ודבר)".

        על מנת שההבחנה בין השמאל האשכנזי דוגמת יוסי גורביץ לבין זה המזרחי לא רק תיעשה אלא גם תיראה, יש לבחון באומץ וללא משוא פנים את מידת הנזק והתועלת הנוצרת משיתוף פעולה עם גורמים המכונים שמאל אשכנזי, ולא את מידת קירבתנו לדעותיהם הפוליטיות בנושא הסכסוך הציוני-פלסטיני, לעומת לאלו של בן ארי. כאשר ישב גורביץ בכנס השמאל האשכנזי, הוא לא תהה מדוע אורלי נוי סירבה להופיע שם למרות שהוזמנה. כשהגיע להתנגד לכאורה, ולמעשה לשתף פעולה, ל\עם מירי רגב ודנון, מיהר והעלה תמונות המבטאות את סלידתו מאותו אספסוף לדבריו, מיהר וכתב פוסט נוסף המאשים את תושבי השכונה במצבם, השמיץ את מתי שמואלוף, והעלה לסיום (נכון לעכשיו) סרטון בו הוא, הוא הוא זה המוצג כקורבן, באמצעות מניפולציה פמיניסטית לכאורה.

        כדאי להשוות את פוסט השנאה של גורביץ לעומת זה של חגי מטר – מגדולי המתנגדים, אשר הגיע אף הוא לזירת האירוע וחווה חוויה דומה. את ההבדל הזה מנסים תועמלני הימין לטשטש ככל יכולתם. אני מניח כי לחגי מטר יש חברים בראמאללה, אלא שגם הוא יודע כי ישנם ימים בהם מוטב לא להראות את פניך שם (למשל אוקטובר 2000). הדיונים במעשיו של גורביץ הזכירו לי את ויכוחיי עם חבריי בתחילת שנות ה90 על המנעותם לכאורה מביצוע פשעי מלחמה תוך כדי השירות בשטחים. בדיונים על מעשיו הנלוזים של גורביץ לא הועלתה כלל הלגיטימיות לבואו לשם, כאשר ידוע כי כל כוונותיו היו להוכיח את גזענותו, נאורותו לכאורה.

        כפי שצפו זה מכבר שולה קשת, הני זובידה ויעל בן יפת, הנזק נעשה. יש הנזכרים להכות על חטא (בזמנו ספגה קשת קיתונות של רותחין בגלל מאמרה "הקשיבו לרבנים הקוראים לא להשכיר דירות למהגרים") ויש כאלה שימשיכו להכין מרק ולהתהדר כעורב בנוצותיו של טווס. לא לזמן רב!

        לא ירחק היום וכך תיראה במדינה האחת מהנהר עד לים מערכת הבחירות הדמוקרטיות לראשות הממשלה. בלי רעש לבן, בלי צעקות, ללא פרשננו לענייני בטחון\ערבים הציוניאשכנזי עמוס גלעד גיורא איילנד עוזי דיין, ללא כתבנו לענייני בטחון\ערבים הציוניאשכנזי אלון בן דוד אמיר בר-שלום, ללא עיתונאי החצר הציוניאשכנזי ארי שביט דן מרגלית, ולאחר שהאתר של הציוניאשכנזי יוסי גורביץ יימחק מהמפה.

  19. יעל חבר Says:

    יותר משצריך לבטל את הצפירה ביום השואה, צריך לבטל את ההובלה הפרוורטית של ילדינו אל מחנות ההשמדה. וכמובן שצריך לבטל את יום הזיכרון לחללי צה"ל, המכשיר את ילדינו להיות מושאי ימי הזיכרון הבאים. אבל לפני כל אלה צריך לחדד את מסרי המחאה ברוח הדברים הנאמרים כאן: די לגזענות! די להפיכת ישראל למקום מתועב! יפוטרו הגזענים. יורחקו מלוכלכי הפה מהמקרופון ומהשררה. צריך לקחת מן האנשים הללו ומן החוקים שהם מייצרים את הליגיטימציה. המסר צריך להיות: לא נסבול זאת!

    אבל, כדי שהמחאה תהיה אמיתית, עליה להיות אמיתית. עלינו לראות בכל האנשים החיים בישראל את אחינו המכוננים עפרות ארצנו. כ-ו-ל-ם. ולכן אי אפשר לנו להדיר, להתגזען, להתנשא לנצל או להילחם בהם. הם אנחנו. כל גזענות כלפי קבוצה מסוימת עושה אותנו גזענים. בלי סליחות. בלי אֲבל. הדרישה צריכה להיות נחרצת: כולנו רוצים צדק חברתי. אי אפשר לרכב על קבוצה ולקרוא לצדק חברתי. למשל, גם בשיח כאן עלו הדעות שצריך להחזיר את הבאים מדרום למקומם או להרחיקם מאיתנו, במקום לראות בהם חלק מאיתנו.

    ולא סתם חלק, אלא אוצר. הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה.

    ולפתרונות מעשיים: לגבי הקקי העניין פשוט: דרישה להקמת שירותים ציבוריים רגילים או כימיים עם משכורת נאה לשומרי הניקיון. אנשים יילחמו על משכורת זו. וזכותנו לדרוש, כמשלמי ארנונה. לגבי דיור, צריכה הדרישה להתחיל במהגרים, בפלסטינים, בעניים ורק לאחר מכן להגיע אל הצעירים. למשל: "קרווילות לייד וילות!" דרישה לבניית קרוונים למגורים זולים ומסובסדים עד שתיבננה הדירות של הדיור הציבורי. דרישה קונקרטית לבניית קרוואנים בתל ברוך. אם שרון יכול היה עם האתיופים, גם אנחנו יכולים. ולאחר שיעברו דרי הקרוואנים למגורי קבע נאותים, יעברו הקראוונים לסטודנטים. זה יוזיל את מכיר הדירות והשכירות. צריך כמה דרישות מעשיות וכמה סיסמאות קליטות, אבל קונקרטיות יותר מ"העם דורש צדק חברתי". אה, כן, וכדי שזה יהיה אפקטיבי, אפשר להצמיד מעשה תיאטרלי לכל דרישה. למשל, להציב אוהל מאויש מול ביתם הפרטי של השרים. למשל לנפנף בנעלים מול מלוכלכי הפה והמעש. למשל, להעמידם למשל ולשנינה ביו-טיוב. לעשות בהם מעשה סנטורום:
    http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1615585

    אבל צריך לזכור, האנשים הגרועים ביותר בישראל אינם הגזענים, אלא מחוללי המלחמות (שהם, בהגדרה, ראשי הגזענים): ברק, אולמרט, אשכנזי, פרץ, לבני, גלנט, גנץ, מופז, פרס. והרשימה ארוכה ארוכה. אתם מבינים, אם מותר לעשות טבח כמו שנעשה בעזה, קטן עלינו התחנה המרכזית. המלחמה העיקרית היא נגד המלחמה! אה, כן, שכחתי להגיד, צריך פוליטיקה במחאה!

    • רתם Says:

      אריתריאה ואני : מכיוון שכאן באמורי אפשר להציע הצעות כאלה, אז אני אמשיך את יעל ואציע ש"ברק, אולמרט, אשכנזי, פרץ, לבני, גלנט, גנץ, מופז, פרס" יקחו אריתראים לגור אצלם בחצר או בנכסים השונים שלהם, זאת בתור הנהנים מהמליטיריזם הישראלי, שכולל יצוא בטחוני מתמשך לאריתריאה, ומוביל למצב. בו הצבא חוטף ילדים מביס ומחייל אותם רק לעשרים שנים.

  20. יעל חבר Says:

    סליחה, ביאליק, צריך להיות: "תחזקנה ידי כל אחינו המחוננים עפרות ארצנו באשר הם שם".

  21. אסתי Says:

    האם נוכל לפרסם את הפוסט באתר המחאה J14 (עם קרדיט וקישור כמובן)?
    תודה!

    • דרור בל"ד Says:

      האתר המכנה עצמו אתר המחאה משתף פעולה עם ארגון לאומני קיצוני המכנה עצמו "מחאת הפראיירים". בראש ארגון ציוני-קיצוני זה עומד בועז נול וחברו הטוב אמנון דפני, העורך יחד עם אורי בן דב את האתר.
      בעבר העליתי כאן, ובהרחבה במקומות אחרים (תגובתי לסהר ורדי – לבטל את צבא העם, העוקץ) http://www.haokets.org/2012/05/20/%D7%9C%D7%91%D7%98%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%A6%D7%91%D7%90-%D7%94%D7%A2%D7%9D/
      את הסברה כי הארגון הקיצוני הינו סוס טרויאני שנשלח מאורוותו של ארכי פושע המלחמה אהוד ברק ו\או של ארכי פושע המלחמה שאול מופז ו\או של מפרק ראשם של הפלסטינים מגופם מאיר דגן.

      אסור לשתף אתכם פעולה עד שלא נזכה להבהרה מיהו אמנון דפני, מיהו אורי בן דב, ומהו טיב הקשר שלהם עם הארגון הלאומני קיצוני. עד שלא נזכה ממכם להסבר המניח את הדעת (כולל הסבר מדוע צנזרתם את כל תגובותיי בעניין זה באתרכם) אני מאחל לכם למות מוות מיותר במלחמה המיותרת הבאה, וכמובן, שייחרב ביתכם.

      בברכה
      דרור – סרבן האינתיפאדה הראשונה, אז בשירות סדיר. סה"כ 157 ימי ישיבה בכלא 4 ו 6. עדיין משתעל מסיגריות אסקוט שחילקו לי הציונים.

      • דרור בל"ד Says:

        אני חוזר בי מאיחוליי הראשונים ומאחל לכם – לפנים משורת הדין וכמחווה של רצון טוב – שיהיה לכם מספיק תבונה ואינטגריטי כדי לקבל את עסקת הטיעון החלומית שהציע פרקליט בית המשפט הגבוה לצדק באיסטנבול: 18000 שנות מאסר למקימי ומפיצי ותומכי מחאת הפראיירים. לגבי חורבן הבית, אין זה בידיים שלי, שנאמר: "כל ציוני יבוא יומו" (תירגמה מערבית: טלי פחימה).

      • אסתי Says:

        דרור, אני מבינה מדבריך שכל מי שתומך בשוויון בשרות הצבאי או האזרחי ראוי למוות? זאת בהחלט תמיכה קיצונית שלך בחוסר שוויון…
        בכל מקרה, מי שמשתתף במחאה וודאי לא "נשלח" על ידי אף פוליטיקאי ואף אחד בכלל, ופחות מכולם ברק ומופז. אני פשוט חושבת שדרך של קללות מוות היא לא דרך יעילה או ראויה ליצור שינוי, או בכלל דרך להתייחסות, ואני מניחה שאם זה הסגנון של תגובותיך זו הסיבה שהן נמחקו. טיעונים ענייניים לא יימחקו.

      • דרור בל"ד Says:

        גברת נכבדה,

        אף ציוני לא יאמר לי מהו שוויון, מהי הדרך היעילה או הראויה לייצור שינוי, ואף ציוני לא יטיף לי מוסר על דרך ההתייחסות שלי לפושעי מלחמה ולמעודדים אחרים לבצע פשעי מלחמה.

        עכשיו שאלה עניינית: מיהו אמנון דפני, מיהו אורי בן דב, ומהו טיב הקשר שלהם עם הארגון הלאומני קיצוני? התעלמות מתשובה לשאלה העניינית והתעסקות בסגנון תגובותיי במקומה אינה דרך יעילה או ראויה ליצור שינוי, או בכלל דרך להתייחסות, ואני מניח שאם זה הסגנון של תגובותיך זו תהיה הסיבה שייחרב ביתך.

      • ד.ר Says:

        צריך גם לבדוק את הקשר לקרן החדשה.

  22. Nadav Says:

    עורו! https://www.facebook.com/URUisrael

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: