מאחזים בלתי חוקיים: גם השמאל יכול

by

יריב מוהר

נדמה שאי-אפשר, במערב בכלל ובישראל בפרט, לחיות מחוץ למודרניות. המודרניות אינה בחירה, היא כפייה. במיוחד אני מתכוון לסדר החברתי של הקפיטליזם, על השוק המשוכלל שהוא מייצג והרציונאליות האינסטרומנטלית שהוא משוקע בה, זו הבוחנת ומודדת דברים לפי שורת הרווח והיעילות. נכון, אפשר לקנות בית ביישוב כליל ולעבד חלקת אדמה אורגנית, אבל פריווילגיה זו שמורה למעטים שהם – או הוריהם – היו ברגים מספיק גדולים בשוק הקפיטליסטי על מנת לרכוש חלקה כזו מלכתחילה. בימינו אי אפשר להתקיים מחוץ לסדר של השוק: אי אפשר, למשל, פשוט לזהות פיסת אדמה נטושה ולעבד אותה. המשמעות היא שהשתתפות בשוק היא לא בחירה של מותרות, אלא עניין של הישרדות ממשית.

חברתי רחל לוי מיבנה, שנזרקה מדירת העמידר בה גרה כל חייה, לא יכולה – לא היא ולא רבים במצבה – פשוט לבנות בית מעץ בשדות הבור שבפאתי ערי הארץ ופרבריה. זה אומר שהן תלויות להישרדותן ביכולת להשתלב בשוק העבודה הקפיטליסטי המודרני – שוק בו קורות חיים הם במידה רבה ערובה לחיים; ערובה לעבודה מקיימת (בקושי).

מבלי לחטוא ברומנטיזציית יתר, תרשו לי להמר שיש משהו בעבודת החקלאות הבסיסית ששונה מהותית ברמת החוויה לעומת מרבית העבודות בשוק הקפיטליסטי. מושג הניכור המרקסיסטי הוא בעל כוח הסברי חזק בהקשר הזה: העבודות הנמוכות בקפיטליזם התעשייתי ואולי עוד יותר מכך בקפיטליזם מבוסס השירותים הן עבודות מנכרות ואף מדכאות. הקפיטליזם של הפרונט-דסק במק'דונלדס הוא ראשית כל קפיטליזם של מחיקת העולם הפנימי. והטלמרקטינג הוא ככל הנראה צורת השיעבוד הגדולה ביותר של נפש האדם בחלקים הלגליים של העולם הנחשב ל"חופשי" (אפשר להניח שזנות גרועה בהרבה).

ייתכן ולא ניתן להכריע מה מדכא יותר את נשמתם ואת הליבידו של מרבית האנשים – עבודה בטלמרקטינג או ניקיון או שמא עבודה חקלאית, עם הטבע, להוצאת לחם מן הארץ. אבל גם אם לא השתכנעתם שחקלאות מטבעה טובה יותר, ודאי תסכימו שצריכה לפחות להיות אופציה לא להיות חלק משוק התעסוקה הפוגעני והמנוכר של קיומנו הנוכחי; שלכל הפחות שמורה לאדם הזכות לקיים את עצמו בצורה אחרת; שלכל אחת מגיעה זכות יציאה מהקפיטליזם. ולבסוף שהביטחון הקיומי בחקלאות כזו גבוה מהביטחון של מי שתלוי במעסיק שיכול לפטרו במחי יד.

למעמד הבינוני-גבוה ומעלה, לפחות תיאורטית, יש את אופציית המצפה בגליל – וגם זאת על חשבון הפלסטינים אזרחי ישראל ובמצב צפיפות האוכלוסין הנוכחי גם על חשבון מעט ערכי הסביבה שנותרו לנו. למעמד הבינוני, למעמד העובדים ולעניים אין אפילו את זה. הם כבולים לשוק.

אז אם האופציה לצאת מהקפיטליזם, יציאה בסגנון הפרה-מודרני, לא מעשית ולא יכולה להיות מעשית להמונים בשל אילוצי קרקע וסביבה, האם זה לא מחייב זכות יציאה אחרת מהקפיטליזם? תמיכה בצורת קייום אחרת שאינה קפיטליסטית? האם מדינה קפיטליסטית הגונה בליברליותה לא מחוייבת לפחות לעודד ולסייע למודלים מתחרים כך שיהיה להם זכות קיום לצד הקפיטליזם? למשל לתמוך בכל מיני קומונות קואופרטיביות ולא-קפיטליסטיות המאפשרות צורת קיום שונה, ולו כמודל מתחרה לשוק החופשי-לחזקים שהיא מקיימת. ובקצרה: האם קפיטליזם חובק-כל עומד בקנה אחד עם עקרונות ליברליים ופלורליסטים?

למרבה המזל ישנן כמה תופעות וצורות אקטיביזם מרעננות שיכולות לחשוף בדיוק את אופיו המדכא-לעתים של הקפיטליזם החובק-כל. הן חושפות את העובדה שהמדינה הקפיטליסטית לא רק נמנעת (בפאסיביות) מלספק רווחה, אלא גם מונעת באופן אקטיבי צורות קיום חלופיות ועצמאיות על ידי דה-לגליזציה שלהן. אציע רק כמה דוגמאות:

מעבר לריבוי הקומונות וקהילות הסקווטינג, שאפשר בהחלט להתווכח עד כמה הן חוץ-קפיטליסטיות ועד כמה הן זמינות למוחלשים, אני רוצה לציין במיוחד מספר צורות התקיימות: כזוהי למשל תופעת הגינון גרילה המלבבת, במידה שהיא למטרות תזונה. נדמיין גינת ירק שנעקרת על ידי פקחי העירייה לאחר שהחליפה כר דשא יאפי או סתם עזובה. תופעה זו חושפת את האקטיביות של הרשויות במחיקת צורות קיום חלופיות לשוק הקפיטליסטי. הבדואים בנגב והבדואים והפלאחים בדרום הר-חברון מקיימים בחלק מישוביהם משקים כמעט-אוטרקיים (טוב, כשאתה לא מחובר לחשמל ומים ועני מכדי לקנות את כל דברי האוכל בשוק זו די הברירה היחידה שלך). ההתנגדות ליישוביהם חושפת את תפקידה של המדינה במניעת צורת קיום סמי-קפיטליסטית. בהתנגדות זו של המדינה מעורבים מטענים גזעניים ואתנוצנטריים עם חוסר סובלנות לקיום שאינו כפוף לסדר התכנון-קניין המודרני.

מאהלי האין-ברירה (מושג שהיה לי הכבוד לטבוע עת סייענו בהקמת המאהל בגן העצמאות בירושלים בקיץ שעבר), בהם ביקשו משפחות לחיות באופן חליפי לפחות עד שיינתנו להן פתרונות דיור מוסדרים וראויים יותר, פונו ברובם, לא-פעם באלימות, ורק שלא יתקבעו פה צורות מגורים שאינן חלק מהשוק (שוק הנדל"ן במקרה זה) וממערכת התכנון-קניין המודרנית. ייתכן והאוהלים כהוויה קבועה (כפי שמציע עופרי להבין את התופעה) הם שאיימו מכל על המימסד. ועוד יותר מכך, מחשבות שעולות במעגלים האקטיביסטיים לבנות ממש בתי עץ חלופיים – ואני מקווה שהתוכנית תקרום עור וקרשים – יכולות במימושן להמחיש שאפילו כשמדובר בפתרונות דיור סבירים ואמיתיים יותר ממאהל זמני, עדיין המדינה צפויה להפעיל את המונופול שלה על האלימות כדי למנוע זאת. המדינה לא רק שלא תספק בתים לעניים, היא תהרוס בתים שבנו בעצמם.

למעשה יש מקום אחד שבו המדינה יחסית סלחנית ביחס לקיום א-קפיטליסטי או סמי-קפיטליסטי השמור ליהודים בלבד: חלק מהמאחזים בשטחים הוקמו בצורה שלפחות פוטנציאלית מאפשרת משק אוטרקי ובוודאי מנותקת ממערכת התכנון והקניין של הקרקעות. לעיתים תכופות זכו מאחזים אלו להכשרה בדיעבד או לעצימת עין ממוסדת. גם חוות הבודדים בנגב זה לא תמיד חוקי או מוסדר לחלוטין.

לכן אני מציע שהאתגר הגדול שאפשר להציב למדינה יכול להיות בהקמת מה שיוגדר כמאחזים או כחוות בודדים בתוך שטחי 48'. הם ייועדו למחוסרי דיור ללא הבדל דת גזע ומין, על מנת לפתור את מצוקותיהם ולא כדי לחסום את "התפשטותם" של אנשים עם זהות שונה, ולא על שטחם הפרטי של אחרים (ההצעה התגבשה במהלך שיחה עם הפעילה ספיר סלוצקר שזרקה רעיון כזה כבדרך אגב). גם מאחזים "חברתיים"אלו וודאי ייהרסו, אבל לפחות ייחשף בכך שהמדינה לא רק שחוסמת צורות קיום א-קפיטליסטיות, אלא שהיא גם עושה זאת באופן מפלה, כך שיהודים מהימין המייהד הם הנהנים היחידים מאפשרות זו.

ייתכן ואקט כזה יכול אף להעמיד אתגר נאה בפני יומרת השיוויון של בג"צ, כשמושאי ההשוואה הפעם הם לא הפלסטינים –  אלה שמודרים תמיד בתירוץ של "שטחים מוחזקים באופן זמני" – אלא עניין פנים-ישראלי, בין שני סוגי אזרחים: עניים ישראלים (ואפילו יהיו אלו יהודים) לעומת מתנחלי מאחזים ומתנחלי חוות בודדים מהסוג המייהד בכוחנות. שהרי מי שלא רוצה לקדם בגופו את האג'נדה המתנחלית מופלה לרעה.

גורלם של "המאחזים החברתיים" צפוי להיות דומה לגורל ה"מאחזים הפלסטינים", שהוקמו על ידי פלסטינים ואקטיביסטים על מנת לחשוף את האפלייה על רקע אתני ונהרסו במהירות ובנחישות. הגורל הדומה הצפוי למאחזים ה"חברתיים" עשוי לסמן שיוויון מצער בין פלסטינים לעניים בישראל: לפחות מבחינת הזכות שלהם לפרוש מהקפיטליזם, שניהם קרבנות של אפליה לרעה. מה שמותר לסוכני ייהוד המרחב, אסור לפלסטינים ולעניים.

תגים: , , , , , , , , , ,

36 תגובות to “מאחזים בלתי חוקיים: גם השמאל יכול”

  1. איתמר Says:

    היי יריב, מעניין אם כי זה נשמע אינסטרומנטלי: נעשה פעולות בשביל לחשוף את השיטה כלומר את ההיגיון הימני-קפיטליסטי של המדינה.
    אגב, חבל שלא הלכת צעד אחד קדימה- הקמת מאחזים בשטחי קיבוצים.

  2. ברינגאיט Says:

    אני אוהב את הדיבור על צורת חיים לא קפיטליסטית אבל לא את הדיבור על "לחשוף", הכול כבר חשוף מאוד,זה נראה לי כמו תסריט יודע היטב,אנחנו בונים הם הורסים,למתנחלים מותר לנו לא,מה שאנו זקוקים לו זה ניסוי משמע פעולות שהתוצאה שלהם אינה בטוחה,אין טעם לשחק את הקורבן , זה המשחק הכי מצער שיש,במקום להגיד נבנה "מאחז חברתי" (זה נשמע כול כך גרוע,אין בימינו שום חברה לדבר עליה,חברה זו רק טענה בזכות הטרור בפי אלו אשר טוענים לייצג אותה) ואז יהרסו לנו אותו ואז כולם יראו כמה המדינה רעה,צריך להיות הרבה יותר ערמומי מזה אין טעם לשאול שאלה כשהתשובה עליה ברורה מראש.

    בחברת הראווה המונח "לחשוף" שייך בעיקר לכמרים של החברה הזאת,העיתונאים, אז שהם ייחשפו,אני רוצה לחיות,ואני כבר חשוף עד הסוף גם ככה (bare life),ההפך,אנחנו זקוקים לאטימות,לחוסר נראות.

  3. ברינגאיט Says:

    עוד משהו,אין 'זכות' כזאת לפרוש מהקפיטליזם,לפרוש מהקפיטליזם זה חיים-כמלחמה,אם היה כזאת זכות לא נראה לי היה קפיטליזם בימינו,מאחזים בשטחים מונותקים רק חלקית ורק בראשיתם מהמערכת,מהפן החוקתי שלה בעיקר תחילה,אחר כול הן מתחברות לרשת סלולארית, חשמל, מים,מתוקצבים בחומרי גלם וכו'. אם לא היה קפיטליזם אותם יהודים יהירים לא היו יכולים לטעון שהם הגזע העליון,מאבק נגד הכיבוש זה מאבק נגד הקדמה.

  4. דרול Says:

    אני רוצה לעדכן אותך יריב שיש לא מעט חוות בודדים בנגב , שהמדינה תומכת כדי לבלום את דידת הקרקעות של הבדואים ואף על פי כן , רבות מהן מיושבות בקושי אם לא לגמרי נטושות.

    לעוד מידע , אתה יכול להסתכל כאן: http://www.havot.co.il
    יש לי חבר שחי בחווה כזו וזו בעיה ,כי מיכל דלק עולה סכום כסף שאתה לא מצליח להרוויח בעבודה בחווה כזו.

    המאחזים בשטחים מאויישים בחלקם על ידי ילדים , ברובם גם ממוקמים בצמוד לישובים קיימים ומקבלים מהם שירותים.

    חוץ מזה, בניגוד לתעמולה השמאלנית , המציאות היא ששטחי יהודה ושומרון ברובם ריקים ושוממים. כשאני נוסע לשכם, אחרי שאני עובר את קלקיליה , אני רואה סביבי בעיקר ישימון טרשים , כך ששם אין בעיה להתיישב בסמוך לכביש ראשי , עשר דקות נסיעה משבי שומרון או איתמר.

    בנגב אין לך את המצב הזה , כך שבתכל'ס אי אפשר לעשות גזרה שווה בין המאחזים ביהודה ושומרון לבין חוות הבודדים בנגב. אם אתה רוצה להתיישב בנגב , לבד , אתה צריך להיות שרדן מאורגן ומצוייד ואת הכישורים האלו אין למסכנים מקצועיים , או בגלל שהם מטיבם נחותים או בגלל שהם רגילים לקבל את הצרכים שלהם באמצעות מיסכנות, ובשביל לחיות ממסכנות , חייבים את השיטה הקפטילסטית , כי רק בקפיטליזם המסכנים שורדים.

    חע חע

  5. יואב Says:

    אגב בג"צ, אנחנו לא צריכים להקים מאחזים כדי לדעת שהוא מפלה בין דם לדם. הדוגמא האחרונה היא הדיון בעניין פינוי מאהל חב"ש.

  6. נטע Says:

    גם אני רוצה לבנות. המציאות כיום היא ככל הנראה כזו שזו לא אפשרות עבורי. אני לא משייכת עצמי לזכאים ביותר, למנושלים ביותר או לנחושים ביותר. כך שאין לי ממש תחושה של רוח גבית מצד הצדק. אני רוצה לבנות בית ואי-אפשר וזה בסדר גם אם מבאס.

  7. עידן Says:

    סליחה, אבל רק אקדמאי מנותק שלא חי מהאדמה יום אחד יכול לראות בעבודה חקלאית שיחרור, או בגינון עירוני כמקור מזון (ולא קוריוז).

    חקלאות היא מקצוע עתיר ידע. אתה יכול לגדל את האוכל שלך בדיוק כמו שאני יכול לכתוב עכשיו מסטר בסוציולוגיה.
    מעבר לכך, אפילו אם יש לאדם ידע, נסיון וציוד (שרכש בכסף), משפחה קטנה תהיה זקוקה לדונם של אדמה פוריה, מושקת ומדושנת על מנת לשרוד. ועדיין התפוקה שלו תהיה נמוכה בהרבה משל חקלאי מקצועי. בארץ מוגבלת במשאבי קרקע ומים, יש בזה חוסר מוסריות מסויים.

    יש בעולם יותר מדי אנשים. יותר מדי מכדי שתהיה לכל אדם זכות לאדמה, כמו שהיה אולי באמריקה של אמצע המאה התשע עשרה – וגם אז זה בא על חשבון אחרים. אנחנו צריכים למצוא פתרונות חדשים – לא לחזור לרומנטיקה מזוייפת. מוסדות כמו קיבוציים עירוניים הם תמונה מציאותית יותר של חיים אקס-קפיטליסטים, והלוואי שהיו יותר מהם. אוסף קהילות כאלו, כל אחת בת עשרות עד מאות אנשים, שכללי השוק חלים בין הקבוצות ולא בתוך הקבוצות יכולה להוות אלטרנטיבה מעניינת, שתוכל לשגשג גם בתוך הסדר הקיים.

    כהערת אגב, הבדואים בנגב לא מקיימים משקים אוטרקים. פשיעה בהיקפים ניכרים עוזרת לתמוך בהכנסת המשפחה. הם עדיין עניים מאוד ויזדקקו לפשיעה בכדי לשרוד אפילו אם המדינה תפסיק לרסס את השדות שלהם בקוטלי עשבים.

    • ברינגאיט Says:

      לא צריך להירתע מפני חוסר ידע, ניסיון וציוד, הארץ הזאת לא מוגבלת במים וקרקע כמו שהיא מוגבלת בגבולות הריבוניים שלה, מסכים איתך שיש יותר מידי אנשים אבל אנחנו צריכים לדאוג לעצמינו, בגלל זה אהבתי את הפוסט הזה יש בו רוח מסוימת של אוטונומיה, שמחתי לקרוא שיש דיבור כזה בקרב אנשים, עד עכשיו הכול נסוב בעיקר על "מגיע לי אני משרת בצבא משריץ חיילים ופועלים לעתיד,נתנתי לך הכול ישראל ועכשיו אני כלום",-מירמור,תלונה, מירמור. כול הקטע זה שהחיים שלך יהיהו בידיים שלך ואם תפשל אז לפחות לא יהיה לך את מי להאשים, באשר ל"כול אדם" הוא צריך לדאוג לעצמו

      אין אלטרנטיבה בתוך הסדר הקיים, כול אלטרנטיבה אמיתית לקפיטליזם היא פשע בעיניי הסדר הזה אם לא אז היא לא באמת אלטרנטיבה,היא לא מסכנת אותו, היא לא עולם. בעיר יש מקום להתנגדות של סגנון אולי, כמה חברה יושבים בבית קפה אומרים קפיטליזם זה חרא לפני שהם חוזרים לעבודה שלהם כמעצבים גרפיים,השטח של העיר משוטר לחלוטין.

      • עידן Says:

        בקיצור, חבורה של בון סאווג', זקופים, חופשיים וגאים. נוער גבעות שכאלה. לא נראה לי שאתה רואה את האלימות החבוייה בחזון שלך.
        ומה בדיוק אני אמור ללמוד מהפרמהקלצ'ר? יש לא מעט חוות כאלה והן חיות בדיוק מלמכור את תוצרתן היקרה לעירוניים בורגנים, רובם בוודאי עורכי דין וכלכלנים.

        אבל חוצמייזה, ללכלך על עיצוב גרפי באתר הזה?

      • נטליה Says:

        "כול הקטע זה שהחיים שלך יהיהו בידיים שלך ואם תפשל אז לפחות לא יהיה לך את מי להאשים" = אידיאולוגיה קפיטליסטית פאר-אקסלנס. וזה בשיאו של טיעון שנועד לנגח את הקפיטליזם. אתה בלופ.

    • יריב מוהר Says:

      עידן אתה כנראה חקלאי נמהר, כי אפילו בתור האקדמאי המנותק מהקרקע שאכן אני, כתבתי:
      "אז אם האופציה לצאת מהקפיטליזם, יציאה בסגנון הפרה-מודרני, לא מעשית ולא יכולה להיות מעשית להמונים בשל אילוצי קרקע וסביבה, האם זה לא מחייב זכות יציאה אחרת מהקפיטליזם?"

      • דרול Says:

        הטענה היא שאתה לא באמת יוצא מהקפיטליזם ככה.
        אתה רק מתחיל אותו ממקום נמוך יותר.

      • יריב מוהר Says:

        לדרול, חקלאות אוטרקית\סמי-אוטרקית איננה חלק מהקפיטליזם המאוחר – שמהגדרתו הוא קפיטליזם של שירותים, וגם לא ממש חלק מהקפטיליזם התעשייתי הכולל חקלאות יותר ממוכנת. וודאי שעדיין ייתכן במסגרת שוק חופשי פרה-קפיטליסטי של סחר ואולי סחר חליפין. בוודאי שבגלל שהמודל נחמד אך לא ישים, הצעתי חלופות של קואופרטיבים וכו', ומאחזים חברתיים בעיקר כאתגור השיטה או כפתרון לשכבה מסויימת שלא מוצאת עצמה בשוק העבודה המודרני.

      • דרול Says:

        אני גם מנסה לחשוב מחוץ לקופסה.
        איך מארגנים את העניין?

      • עידן Says:

        כן, ובאותה נשימה הצעת גינון גרילה עירוני. שלא לדבר על "חלק מהמאחזים בשטחים הוקמו בצורה שלפחות פוטנציאלית מאפשרת משק אוטרקי"

        תראה, אולי לא הסברתי טוב. אין מצב שחסרי השכלה ונידחים למינהם יקיימו משק חקלאי אוטרקי (או אפילו סמי-אוטרקי) . קיום משק כזה בתנאים של היום דורש אנשים משכילים בעלי ידע, ואפילו היו אנשים כאלה, השטחים הפנויים בארץ יכולים לקיים מעט מאוד אנשים ללא הקפיטליזים.
        לכן, המאחזים אינם אוטרקים, אלא מוחזקים בחיים בזכות כסף ותמיכה עקיפה של המדינה, הבדואים אינם אוטרקים אלא זקוקים לפשיעה, וחוות הבודדים אינם קרובות אפילו לאוטרקיה, אלא מתקיימות מתיירות מצימרים. אלא אם יהיה צמצום רציני של האוכלוסיה, משקים אוטרקים הם פתרונות של המאה התשע עשרה.

        הייתה פה התלהבות מפיראטים לא מזמן. מה דעתך על חבורות נוודות של גנבים ושודדים (של מזון)? אפשר בהחלט לקיים משק עירוני אוטרקי משגשג על ידי גנבות מסופרים ומדוכנים בשוק.

    • יריב מוהר Says:

      לעידן,
      1. יש כבר כמה אגרונומים מתנדבים.
      2. גינון גרילה יכול להקל במשהו על עניים, שיוכלו לקחת ולו חלק קטנטן מהמזון שלהם משדות שדרות העיר, בתסריט האופטימי. עקירתם מסמלת מאבק בכל אפשרות של מיזעור מה בתלות בשוק למזון – מצרך חיוני.
      3. את הנתונים על מידת האוטורקיות של הבדואים בדרום הר חברון לקחתי מתישאול של אותם בדואים – ופלאחים – בשטח. ראה פה:
      "בשיחה שקיימתי עם מנהיגי המאבק המקומי בכפרים סוסיא הפלסטינית ומופ'אקרה בדרום הר-חברון הבנתי שבשנים קשות מבחינת משקעים הם קונים בין 60% ל-75% מהמזון בשוק והשאר מגידול עצמי, ואילו בשנים טובות מבחינת משקעים הם מגיעים למצב בו 50% ויותר מהמזון שהם צורכים מקורו בגידול עצמי. להערכתם לו הייתה מוסרת מהם מניעת הגישה לבורות מים ושטחי מרעה שהמאחזים, ההתנחלויות, ושטחי הביטחון ההיקפיים חוסמים, הרי שבשנים גשומות היו מצליחים להגיע לכך שכל מזונם יבוא מתוך המשק המשפחתי."
      http://rhr.org.il/heb/index.php/2012/04/7137/

      4. בתור דובר לשעבר של האגודה לצדק חלוקתי אני יודע על תוכנית של אגרונום לממשלה לאתר מאות דונמים של קרקע שהוחכרה לחקלאות אך היא לא מעובדת, ולחלק אותה למי שיירצה בחלקות קטנות, ובייעוץ אגרונומי. לטענת אותו מומחה זה תוכנית ישימה למדי.

      5. לבסוף, בהיעדר משאבי קרקע כפתרון לכולם, הרי שיש בהצעה יותר מן האיתגור מאשר מן האופרטיביות. היא באה להדגים את השיטה כחובקת-כל, ולא מאפשרת קיום מחוצה לה, אלא – ולו בפוטנציאל – למאחזים.

      • עידן Says:

        טוב, בהצלחה. נשמע פרוייקט נחמד.

        לגבי הבדואים, אני מרשה לעצמי להיות ספקן לגבי דעתם הסובייקטיבית של אנשים בעלי אינטרס ברור בעניין. מה גם שאפילו אם זה נכון, גידול האוכלוסיה שם הוא כזה שעוד חמש שנים זה לא יהיה רלוונטי.

        בכל מקרה, אני חושב שאנחנו מסכימים שהשיטה חובקת כל ולא מאפשרת קיום מחוצה לה. אני פשוט לא רואה איך מאחז פותר את זה. זה נשמע עוד מאותו דבר – מיעוט שמשתלט על משאבים, ויעדיף מהר מאוד לערוך סיורים בתשלום לתיירים בקומונה האנטי קפיטליסטית מאשר לעבד את האדמה.
        סליחה על הפסימיזים אבל האמת שחזרתי לא מזמן מסיור בארץ האיימיש, ודברתי עם כמה חקלאים מהם. למרות האידיאולוגיה החזקה, הקהילה ההדוקה, האינדוקטורניזציה מילדות וכו', יותר ויותר עוברים למסחר, תיירות ותעשיות נלוות. פחות משליש נותרו חקלאים. ואם בארזים נפלה שלהבת.

  8. ברינגאיט Says:

    שמע יש מלא אלימות בחזון שלי, מה בעיה אם אלימות בכלל כאילו אנחנו חיים באיזה מנזר בודהיסטי בטיבט ורק אני רוצה להפר את ההרמוניה הנפלא הזאת,אלימות היא לחם חוקינו, היא מציאות,אלימות זה כמו אויר , הכול פה פאקינג אלים, יש לי כבוד מסוים לנוער הגבעות, יותר אנרכיסטים מהרבה אנרכיסטים , להסתכסך אם כול כך הרבה ערבים זה רעיון גרוע כמובן אבל חוץ מזה אפשר ללמוד מהם משהו.

    כהקטע זה כמובן לא למכור עגבניות אורגניות לעורכי דין וכלכלנים ולעשות להם מסאג' הוליסטי. ויוגה וכול הבולשיט הזה, הנקודה זה לא להיות איזה כלי בידיים של איזה מאניאק.

  9. יוני שדמי Says:

    רעיונות מעניינים. רק לציין שבזמן המחאה גייסנו דרך הרשת משהו כמו 5,000 שקל בפחות מ-24 שעות, והשתמשנו בהם בין השאר כדי להקים כמה צריפים במאהל ג'סי כהן ולהביא עוקב מים. זו הייתה יוזמה של יהודה נוריאל. אני הייתי אחראי על גיוס הכספים ועשיתי זאת עם לאפטופ ממאהל קריית שמונה. הצריפים פורקו מאוחר יותר.

  10. נטליה Says:

    מקריאת הפוסט ותגובות – חזרה לטבע, חקלאות, סוציאליזם, אנטי-בורגנות, התנגדות לכוחות הממשטרים את השטח – האם אנחנו חוזרים לימי העליה השניה?

    • ברינגאיט Says:

      מה לעשות נטליה אני ואת יכולים לדבר רק בשפת הראווה, מילטון פרידמן הציע לנו חופש, החופש לקנות אנשים ולהיקנות על ידם, קפיטליזם מאוחר זה לא אידאולוגיה, אי אפשר להגיד שבחברה הזאת החיים שלך הם בידיים שלך או בידיים של הקהילה שלך כי אין קהילה, הגורל שלך נתון במידה רבה מאוד לאנשים שלא פגשת מעולם, טכנוקרטים, נטליה מעניינת אותם כקליפת השום, הם לא מתעסקים עם שמות או בני אדם, הכול זה מספרים.

      אני דווקה ראיתי בפוסט הזה התפכחות מסוימת, שאיפה לאוטונומיה, הרצון לעזוב, שאיפה לחופש, לא חופש לקנות אנשים ולהקנות על ידם, חופש לעצב את החיים שלך ביחד אם חברים, רצון לחברותיות חדשה. מה את רוצה מותק אי אפשר להמשיך ככה, עולם מניאק של הריסות משופצות תמידית.

  11. ברינגאיט Says:

    תחשבי שניה נטליה,לקחת משכנתה, זה טירוף, איך אנשים אוכלים את החרא הזה, זה עבודה בעיניים, גם שכירות, ורעיונות עבודה, ולהיבדק בכניסה לקניון, וקניון, ולגרור את הילדים שלך בעגלה על מדרכה, ולתת להם ריטלין ולשלוח אותם לצבא, לפעמים בושה להיות בנאדם, ואלה מסלקום התקשרו רוצים עוד מאה שקל, כול אחד רוצה עוד מאה שקל, ורגע עכשיו מלחמה לכי למלקט, והגברת מהחדשות שמחזיקה את פגר בפה,-את מזוייפת גברת! והנורה נשרפה והאור כבה האור במסדרון,האור בחדר, האור בסלון, חשוך פה כמו בגיהנום וזה פי שתיים יותר יקר, את חוזרת מהעבודה בסמארט קאר שלך לסמארט הום שלך מדברת בסמאט פון שלך אם הבויפרנד שלך שרץ על הליכון בחדר הכושר ושתיכם תגיעו לסמאט הום אבל אתם לא תפגשו שם, כשהבית קורס לא מנקים את האבק.

  12. דרור בל"ד Says:

    רשימה ציונוצנטרית טיפוסית של קולוניאליסט שרק ביקש מקום לגדל ירקות אורגנים בגינתו. ברשותך אחזיר אותך לרגע לימים טובים יותר, למשל ליום שישי האחרון – 'השבוע', ערוץ 10, יום שישי 4 במאי: "שאלת איראן והבחירות נהיית שאלה מעניינת. אם יש בחירות אז אין תקיפה באיראן"?

    אלון בן דוד: "שני לוחות הזמנים האלה לא מתכנסים לי, כלומר, אי אפשר לתקוף באיראן ביולי אוגוסט וללכת לבחירות בספטמבר, אי אפשר גם ללכת לבחירות בספטמבר – בישראל לוקח יותר משבוע להקים ממשלה – ולתקוף באוקטובר, כלומר אחד מהשניים לא הולך לקרות בקיץ. אני לא יודע מי מבלף בסיפור הזה אבל אחד מהשניים לא יתקיים. או שהתקיפה נדחית משמעותית אל מעבר לבחירות בארה"ב, או הבחירות או התקיפה באיראן. אחד מהשניים יירד מהפרק".

    ואם נתלית באורי אבנרי כתירוץ לכתיבת רשימה זו, צר לי לאכזב אותך: "לפי דיסקין – ומי מיטיב לדעת ממנו? – עומדים בראש המדינה שני פוליטיקאים בלתי-כשירים, המאמינים שהם "משיחים" והמנותקים מהמציאות. כוונתם לתקוף את איראן תביא עלינו אסון.
    […]
    כאשר בנימין נתניהו מדבר עכשיו בלי סוף על "שואה שנייה" ועל תפקידו ההיסטוריה למנוע אותה, אין זה רק טכסיס להסחת הדעת מן הבעיה הפלסטינית או למען שרידותו הפוליטית. הוא באמת מאמין בזה. מחשבה מבהילה"!
    http://on-the-left-side.org.il/?p=3339

    הבשורה הטובה: ישראל תימחק מהמפה.
    הבשורה העוד יותר טובה: אחמדינג'ד מפשיר קרקעות לבנייה ולחקלאות באלסקה.
    ייתכן ואקט כזה יכול אף להעמיד אתגר נאה בפני יומרת השיוויון של חד"ש, כשמושאי ההשוואה הפעם הם לא הפלסטינים – אלה שמודרים תמיד בתירוץ של "דיכוי כלכלי, לא לאומי" – אלא עניין פנים-ישראלי, בין שני סוגי אזרחים: עניים ישראלים (ואפילו יהיו אלו אשכנזים) לעומת דובי הקוטב.

    • נטליה Says:

      לא הבנתי – אתה טוען שהרשימה נמנעת מעיסוק בסוגיה האיראנית, ולכן היא ציוצנטרית?

      אתה חושב שזה גליק גדול להיות אשכנזי עני בישראל?

      • דרור בל"ד Says:

        שבעים פנים לפורענות הציונית. יריב מוהר, ע"פ מיטב הבנתי, מודע לכך. למרות זאת הוא עושה סלט קינואה אחד גדול מכל סוגי המדוכאים תוך טשטוש מכוון (כך על פי התרשמותי) בין סוגי הדיכוי.

        זריקת רחל לוי מביתה, כמו זריקתם של עוד כמה אזרחים (על כך בהרחבה באתר 'המעברה') היא מהמזעזעות והמקוממות שבפורענויות הציוניות. אין מילים כדי לתאר את גודל מעשה הנבלה. באין מניע אידאולוגי כלשהו, אפשר לראות בזה רוע לב צרוף, רשעות לשמה. נסיונו הפריבילגיוצנטרי של מוהר להשליך על פורענות זו את אסונו שלו – ובמשתמע טשטוש הפריבילגיה (אמצעי לכך: הזכרתה כדרך אגב, בין מרכאות) – ראוי לגנאי לטעמי. כך טושטש: "לא יכולה – לא היא ולא רבים במצבה – פשוט לבנות בית מעץ בשדות הבור שבפאתי ערי הארץ ופרבריה. זה אומר שהן תלויות להישרדותן ביכולת להשתלב בשוק העבודה הקפיטליסטי המודרני".

        יריב מוהר – ורבים במצבו – מעוניינים להשתחרר מכבלי שוק העבודה הקפיטליסטי. רחל לוי הרחק מאחור. ייתכן כי אינה רוצה כלל להשתחרר משוק זה ולבנות בית מעץ, אלא דווקא להשתלב בשוק העבדים ולהרוויח שכר מינימום ולגור דווקא בבית בעיר. תיתכן האפשרות שהסיוט של יריב מוהר הוא החלום של רחל לוי, משהו כמו "הלוואי ואלו יהיו הצרות שלי".

        מגדיל לעשות בהשוואת צרתו שלו עם זו של הפלסטינים. הוא אפילו מודה בכך (שוב, בין סוגריים): "(טוב, כשאתה לא מחובר לחשמל ומים ועני מכדי לקנות את כל דברי האוכל בשוק זו די הברירה היחידה שלך)".
        בניגוד לדבריו, ההתנגדות ליישוביהם אינה "חושפת את תפקידה של המדינה במניעת צורת קיום סמי-קפיטליסטית", אלא חושפת את מטרתה של ה"אידאולוגיה" הציונית. בניגוד לדבריו, בהתנגדות זו של המדינה [הציונית] מעורבים מטענים גזעניים ואתנוצנטריים [כלומר קולוניאליסטים] נקודה. במקום נקודה ומשפט חדש נמשך משפט חד"ש: "…עם חוסר סובלנות לקיום שאינו כפוף לסדר התכנון-קניין המודרני". שוב ערבוב אסונם של קרבנות אחרים עם צרתו שלו, של בעל הפריבילגיה.

        הוא אפילו לא מנסה להסתיר את מניעיו: "לפחות ייחשף בכך שהמדינה … עושה זאת באופן מפלה, כך שיהודים מהימין המייהד הם הנהנים היחידים מאפשרות זו". הימין המייהד אינו אלא ממשלות מפא"י שמצאו דרך קלה "להפטר" ממצוקותיהם של המזרחים וליישב אותם בשטחים הכבושים, לאחר שאלה התבכיינו על יישובם בעיירות ספר במה שמכונה הפריפריה. מה שמכונה הימין האידאולוגי אינו אלא מריונטות בידי הפורעים הציונים מחרחרי המלחמות וסוחרי הנשק. זהו בוודאי אינו עניין פנים-ישראלי, בוודאי לא בין שני סוגי אזרחים כפי שמטשטש מוהר ברשימתו: עניים ישראלים (ואפילו יהיו אלו יהודים) לעומת מתנחלי מאחזים.

        על נסיון להחיל "שיוויון מצער בין פלסטינים לעניים בישראל: לפחות מבחינת הזכות שלהם לפרוש מהקפיטליזם", אמר בזמנו סמי שלום שטרית: "לך ספר לפלסטינים שארבע מאות ילדים מרוטשים בעזה זה דיכוי כלכלי, לך ספר למצביעי חד"ש הערבים לדורותיהם שהם לא מצביעים נגד הדיכוי האתני-לאומי שלהם, לך ספר למזרחים ש-90 אחוזים מתקציב התרבות לאשכנזים זה דיכוי כלכלי, ומערכת חינוך ירודה אצל המזרחים והערבים זה דיכוי כלכלי, לך ספר סיפורים".
        לתובנות נוספות כדאי לקרוא כאן
        "Solidarity and Realpolitik: My Response to Jeff Halper"
        By Susan Abulhawa
        http://palestinechronicle.com/view_article_details.php?id=19274

      • סמולן Says:

        אתה יודע, דב"ל, לפעמים אתה כותב דברים מדהימים (לא הפעם, אבל זה לא העניין), ואין הרבה אנשים שיכולים לכתוב כך, כלומר גם ברוחב היריעה הזה, גם עם התכנים הללו, וגם בעברית. תגיד, חשבת פעם ללכת על זה בצורה מקצועית יותר ? ובמילים אחרות, למה כל מה שאתה כותב דומה ללאור ?

    • יריב מוהר Says:

      דרור בל"ד, סתם בשביל הספורט, איזה פריוויליגיה אתה מדמיין שיש לי [מלבד היותי יהודי]? או בנוסח פחות אישי, מדוע אתה מניח שזו רשימה שעוסקת בפוליטיקה של חלוקה ולא גם – ואף בעיקר – בפוליטיקה של הכרה?

      • דרור בל"ד Says:

        האם אתה רומז שיש לי דמיון פרוע? מה זה השאלה הזו איזה פריווילגיה יש לך? [יש לך פריווילגיה לרבע את המעגל – לאגב את דיכויים של קורבנות הפורענות הציונית, יש לך פריווילגיה לגשת לאינטרנט ולקרוא את המאמר שהפניתי אליו – מאמר המתאר את הפריווילגיה שלך להתמם ולטעון שאין לך פריווילגיה, היתממות בנוסח "…בתוך שטחי 48'. הם ייועדו למחוסרי דיור ללא הבדל דת גזע ומין, על מנת לפתור את מצוקותיהם"].
        ומדוע אתה מניח שאני מניח שזו רשימה שעוסקת בפוליטיקה של חלוקה? אני לא יודע מה זה פוליטיקה של חלוקה (או של הכרה). מבחינתי זו רשימה העוסקת באדם שהולך ומספר סיפורים.

      • נטליה Says:

        אבל דרור, הרשימה של יריב מודעת לגזענות-פורענות שאתה מדבר עליה. אני ספרתי ארבע "מודעויות" כאלו. הכל ידוע מראש, ולא נשכח מהלב. הוא מציע כאן מנסרה אחרת לאורות העכורים האלו. מה רע? האם לדעתך זאת מנסרה שמסווה את המגה-מנסרה שאנחנו רגילים לראות דרכה את המציאות הפוליטית? למה זה משחק סכום אפס? הגישה הזאת, של "אם מדברים על כלכלה אז מכחישים את הגזענות", מובילה ליישור קו עם הקפיטליזם, שבינתיים מכונן פה דברים רבים הקשורים גם לפלסטינים (ע"ע תעשיית הנשק המפוארת והרווחית שקמה פה).

      • דרור בל"ד Says:

        במשפט הראשון בתגובתי כתבתי שהוא מודע. אין כאן בעייה של מודעות, אותה ניתן לפתור, אלא של התעלמות מכוונת מדברים ידועים. אני ספרתי ארבעה טשטושים כאלה בתגובתי, ובמקום תגובה עניינית קיבלתי שאלה בנוסח: איזה פשעי מלחמה אתה מדמיין שביצע אהוד ברק [מלבד רציחת ילדים לצלילי מוסיקה קלאסית]?

        להשתמש במושגיך, בהחלט זאת מנסרה שמסווה את המגה מנסרה שאתם – אשכנזים סמי ציונים תומכי חד"ש – רגילים לראות דרכה את המציאות הפוליטית. הגישה "מדברים על כלכלה, מכחישים את הגזענות" היא אחותה התאומה של הגישה "יהודים וערבים (או אשכנזים ומזרחים) מסרבים להיות אויבים" ועליה מתריע סמי שלום שטרית.
        אפשר, וצריך, לדבר על הכלכלה ועל הקפיטליזם. לדבר רק על כלכלה וקפיטליזם ולראות בהם גורם דיכוי יחידי או מרכזי זה הכחשת הגזענות.

    • יריב מוהר Says:

      אני גמראה אשכנזי סימבולית לפי הקטגוריות שלך. כי בפועל אני דווקא מרוקאי מפאתי ג'סי כהן במקור, אבל זה לא עובר את ראדר הסטריאוטיפים הבל"די של דרור.
      בכל אופן, הצבעתי מספר פעמים, כמו רוב החד"שניקים היותר רציניים, על הקשרים בין דיכוי מעמדי ואתני…

  13. ברינגאיט Says:

    דרור בל"ד הנה מאמא חשוב שבוודאי יעניין אותך על הקשר בין קליטליזם לגזעות,מומלץ לכולם
    http://keepcalmrioton.wordpress.com/2011/09/11/%D7%A4%D7%A8%D7%93%D7%99-%D7%A4%D7%A8%D7%9C%D7%9E%D7%9F-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%9B%D7%94-%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9E%D7%A9%D7%9B%D7%AA-%D7%A9%D7%91%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%AA-1984/

  14. michalshatz Says:

    תגובה לעידן – אי שם במעלה התגובות. חקלאות מודרנית שמבוססת על חד-גידול שהיא גם סופר מתועשת אכן דורשת הרבה ידע.
    הידע שכנראה חסר לך באופן אישי הוא על אופציות אחרות, המפורסמת שבהן היא הפארמאקלצ'ר (שלהבנתי אליה מתייחס הסרטון)
    בבריטניה נערכו מספר ניסויים חברתיים שבהם השתמשו בחקלאות והכשרה לזעיר-חקלאות של נשים ללא כל רקע והשכלה, ע"מ לעזור להן לצאת מהמצב המודר שהן היו בו, להכליל אותן בחזרה בסקטור יצרני כל שהוא. בסה"כ, באמת חקלאות זה לא מדע טילים וזה משהו שקל ללמוד אותו, אפילו מניסוי וטעיה (לא חייבים אגרונום) הרי את העקרונות כולנו מכירים.
    בערים הגדולות באירופה ישנה אפשרות לתושבים לקבל (תמורת סכום סמלי באמת) לידיהם חלקה קטנה לעיבוד עצמי. אני מכירה לא מעט משפחות שלמרות שהן מעבדות חצי דונם בלבד מצליחות לשנות באמצעות זה את מצבן הכלכלי והחברתי.

  15. arik Says:

    באמת קשה לקרוא את הפוסט הזה כל כך הרבה שטויות,הטענה הכי הזויה זה שלגור במצפה בגליל זה בא על "חשבון הפלשתינים תושבי ישראל" כאילו שעצם העובדה שנולדת יהודי הופכת אותך לחסר זכות לרכוש אדמה ולאבד אותה(בדיוק כמו באירופה של ימי הביניים).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: