כתריאליבקה החדשה

by

איתמר טובי טהרלב

כשהייתי בתיכון השתתפתי במשלחת של משרד החינוך לפולין. זו הייתה הפעם הראשונה שלי בחו"ל, אבל אחד הזיכרונות החזקים הוא דווקא משלבי ההכנה. במסגרת ההכנות היינו צריכים להיפגש עם ניצול שואה להרצאה. פגשנו אותו בחדר סמינרים ליד יד ושם. הוא דיבר על איזה רב יהודי, אמר שהוא עדיין חי בארץ, שמכר יהודים תמורת כסף והוא עוד מקבל פרסים. הוא אמר גם שבכל יום שואה הוא מתאשפז כי הוא לא יכול לשאת את היום הזה והיה רוצה שיבטלו את יום השואה, כי כל הזמן צריך לזכור.

אבל לא פחות מזה אני זוכר שהוא שאל בישירות אותי ואת עינת ברזאני: "רגע, אתם לא אשכנזים. למה אתם נוסעים לפולין? מה לכם ולשואה?".

השאלה שלו הייתה מוזרה בהתחשב בכך שרוב המשלחת הייתה מורכבת ממזרחים. מעלה אדומים, העיר בה גדלתי, היא עיר מזרחית ברובה שמורכבת ממזרחים פליטי ישראל הראשונה וירושלים מוכת הג'נטריפיקציה.

 אך אני ועינת, שצבע עורנו היה שחום, לא הצלחנו כנראה לחמוק מתחת לרדאר ממנו מזרחים בהירים לרוב מצליחים לחמוק (אולי אחרי זה הסוציולוגיה תדבר על כך שרוב המזרחים שכבר איכשהו מגיעים לאוניברסיטאות ולעמדות גבוהות אחרות הם ברובם מזרחים בהירים למדיי, שייתכן ולא מאיימים ויזואלית על הרשתות החברתיות האשכנזיות).

התהייה שלו לגביי הנוכחות המזרחית שלנו במסע לפולין הייתה מעניינת כי היא סימנה את האתר של השואה כאתר אשכנזי בלבד. לנו כמזרחים, לא אמור להיות קשר לשואה. ואכן "מוראות השואה" לא חלחלו בקירות ביתנו ולא היינו מוצפים בטראומות מאירופה בהזנה ישירה מהסבתא או הדודה. אבל כמו רוב אזרחי ישראל, היינו מוזנים בזה דרך מסכי הטלוויזיה.

תמיד הרגשתי שאנחנו כמזרחים חייבים לראות את הסרטים האלה דווקא כי אין לנו מספרי סיפורים משפחתיים מהשואה, להפך אנחנו צריכים לראות אותם, ללא סיפורי משפחה מתווכים, בתור ווידאו ארטים ארוכים וטלוויזיוניים המקבילים בדרמטיות שלהם למעמד הר סיני.

אווה אילוז כותבת:

בסעודות השבת הארוכות אצלנו בבית העבירו לי הורי תחושה מעורפלת של אחריות של הספרדים כלפי האשכנזים: הופקדה בידינו המשימה לעזור להם לרכוש מחדש את אמונם בהיסטוריה שלהם, שכן זוועות היסטוריה זו נחסכו מאיתנו, הספרדים.

ייתכן וגם ההורים שלי העבירו לנו את התחושה הזו. אני זוכר שלפני הטיסה לפולין לקחתי מחברים אשכנזים של אבא שלי שמות של בני משפחותיהם שנספו בשואה בשביל להקריא בהיכל השמות באחד המחנות.

 התפלאתי מאוד שהילדים שלהם לא נוסעים לשם גם כמוני. תמיד תהיתי למה הם לא מתעניינים בהיסטוריה של המשפחה שלהם. הם היו עונים לי "שהם לא יודעים" בתשובה על כל מיני שאלות ששאלתי אותם על השואה. נראה שהיה מעניין אותם יותר להזמין פיצה או ללכת לסרט בקניוכל בחולון.

כשאני חושב על זה עכשיו, מדהימה אותי המהירות שבה אבא שלי הסכים לשלם על הטיול לפולין. המצב של ההורים שלי באותם ימים לא היה מזהיר מבחינה כלכלית, ולמרות זאת אבא שלי שילם על הטיול היקר שעלה בסביבות 1,200$ ועוד הביא לי 300 $ לבזבוזים. לא היה מה לקנות בפולין חוץ מעוגיות טעימות שקניתי כמעט בכל הזדמנות, וחזרתי עם 240 $ לארץ אולי כחלק מהגלותיות הסגפנית שדבקה בי במהלך הטיול.

ובכל זאת, היו במשלחת כמה אשכנזים שיצאו מהשכבה שלנו. בסופו של דבר, הגרעין המקים של מעלה אדומים היה גרעין אשכנזי. אגב, לאחר שהעיר "התמזרחה" דמוגרפית, רובם התחילו לעבור למקומות מבוססים יותר כמו מבשרת, הר הדר, ארנונה או ניו יורק.

אני זוכר את ערן דוידזון שלקח חלק במשלחת מהשכבה המדוברת שלנו. הוא סיפר לי פעם שסבא שלו נולד בלודג'. כל ערב במלון כולנו היינו עסוקים בלהכיר את שאר הקבוצות מישראל מאשדוד, פתח תקווה ויהוד, רובם היו גם מזרחים והאווירה הייתה דיי מהנה וחברית. שם לראשונה פגשתי מישהי שסיפרה לי שהיא "קראית" עד אז לא ידעתי מה זה. ערן דווידזון היה הולך לחפש חשפניות במלון וערב אחד חזר ואמר שהן בכלל לא פולניות אלא רוסיות.

אני לא יכול לשכוח את התחושה הקדושה שהייתה לנו בכל המסע הזה, שאנחנו יהודים גלותיים כפי שלימדו אותנו ביצירות הספרות האשכנזיות שנלמדות בבית הספר. אנחנו היינו במסע לעבר היהודי הטוטאלי. ערן דוידזון היה בעיצומו של מסע אחר. הוא דווקא רצה להתנער מהאשכנזיות ומהמטען הגלותי. אולי דווקא במקום שבו סבא שלו גדל וסבל כל כך הוא רצה למרוד ולהמשיך את המהפכה הציונית – ללכת ולהציץ לחשפניות רוסיות. מה שהיה בולט אצל ערן זה שהוא היה נראה כמו מישהו שמשוחרר ממשימת הזיכרון שאנחנו המזרחים המתאשכנזים לקחנו כל כך ברצינות. במהלך הטיול הוא לא כונן על ידי הסיטואציה של הטיול, אלא היה עסוק בפן ההדוני שלו כאילו לא היינו בלב ליבה של ממלכת המוות הרדומה של מזרח אירופה.אבל אולי זה גם קשור לכך שהתפקיד של המזרחים בישראל הוא להיות היהודיים הגלותיים. כמו שטוען החוקר אמנון רז קרקוצקין שאותו מנגנון שהופנה לשלילת הגלות מופנה נגד המזרחים שנחשבים דתיים ולכן גלותיים ולא מודרניים.

והרי היחס השלטוני מבן גוריון למזרחים באמת החזיר אותנו אחורה בזמן דרך תהליכים של הפגרה חינוכית ורישוש כלכלי (למשל המקרה של יהודי עיראק ומצרים-הגיעו משכילים יותר מרומנים ופולנים- וילדיהם פחות משכילים מאותם הורים בגדאדיים או אלכסנדרוניים).

אם היהודים המזרחים בישראל משחקים את התפקיד של היהודי הגלותי המזרחי, אולי זה אומר שהיהודי האשכנזי בישראל הוא נטול גלות לחלוטין ויכול לדמיין לעצמו שהריינוס והאלבה הם הארכיטיפים המייסדים שלו.

כיום עדויות רבות של ניצולי שואה מועלות ליו-טיוב, וזו פעם ראשונה שהצלחתי להקשיב לסיפורים מהשואה בצורה ישירה ובלי שישאלו אותי "מה הקשר שלי לשואה". רק עכשיו, כשהשואה עלתה לרשת, היא שייכת לשבכה אין סופית של מידע, מחלישה את הקשר בין היוצר ליצירה ומאתגרת מחדש את האופן בו הזיכרון שלנו מתארגן.

כפי שזה משתקף בסטטוסים ביקורתיים מניו יורק וברלין נגד ישראל, שם גרים רבבות ישראלים פוסט-פוסט-גלותיים, נראה שהגלותיות חוזרת וכתריאליבקה כבר פה. ישראלים שחיים בחו"ל נחשבו עד לא מזמן ליהודים שחיים "בגלות". אבל היום, כמו שכתב עפרי, ישראלים שחיים בחו"ל מסתכלים על ישראלים בתור גלותיים- אוסט יודנים, מנוגבי חומוס שמדברים בשפה מזרחית ויוצאים להפגנות שווא בקיץ. אולי בקרוב הם יציעו להחליף את שמה של ישראל לכתריאליבקה ויכתבו עלינו סיפורים פולקלוריסטיים עם גוון קומי.

ייתכן והטיול הזה לפולין היה למעשה טיול לייצור של זהות אשכנזית. לא רק מזרחים נכנסו לפולין ויצאו אשכנזים; גם אשכנזים צעירים נכנסו לפולין ויצאו אשכנזים מבוגרים. כבר לפני הטיסה התחלנו בהכנות לטקס הפיכתנו לאשכנזים ממושמעים כשאמרו לנו לקנות יומנים בשביל לרשום יומן מסע. ולרשום יומני מסע זה מאוד אשכנזי בעיני.

תגים: , , , , , , , , , ,

15 תגובות to “כתריאליבקה החדשה”

  1. תהל Says:

    נמחקה לי ההיסטוריה, אני יכולה לומר לך את זה כאשכנזייה. נמחקה בהסכמה לפני שני דורות, מתוך תחושת ייעוד או חוסר ברירה, אולי זאת היתה מחיקה טראומאטית. אין לי מושג כי הסבים שלי, היחידים ממשפחתם שניצלו מתופת השואה כי היו מורדים ובלתי נסבלים ומוזרים והחליטו לנסוע לישראל בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת, ובכן הסבים הללו לא דיברו על זה כלל. הם היו אנשים שעבדו ועבדו עד אין סוף ונטמעו בלי קול ובעיקר בלי היסטוריה. הניתוק מאימת השואה הוא גם דיסוציאציה בין-דורית, מה אפשר כבר לדמיין על כל זה ואיך אפשר לדעת משהו על עולם שהוכחד כשאין מי שידבר אותו – ובעיקר איך אפשר לחוש כלפי זה, שזה שלך, או שמזרח אירופה היתה חלק מההיסטוריה שלך, כשההכחשה כל כך עמוקה ועתיקה. אגב באופן כזה או אחר, הרצון שלי בשיחזור או הנכחת ההיסטוריה התרבותית-משפחתית הוא יחסי; כלומר קשור בתאווה של המזרחים לזכור ולהנכיח את התרבות שלהם. צורך בעיבוי הזהות אפשר לומר.

    • איתמר Says:

      עיבוי זהות זה תמיד טוב וההפך מדקדנס. צריך לאגן דאנס נגד הדקדנס ובעד הרחבת הזהויות.

  2. דודי Says:

    השואה, מסיבות שקשורות למהלכה של מלחמת העולם השנייה, הייתה בעיקרה שואת יהודי אירופה, אבל בהחלט לא שואת האשכנזים. באירופה חיו מאות אלפי יהודים ספרדים (רובם הגדול בבלקן, בעיקר ביוון) והם חלקו את גורלם של היהודים האשכנזים. כך שההערה של אווה אילוז תמוהה.

    • Assaf Says:

      דודי,

      אתה צודק עובדתית בקשר למספר העצום של קורבנות מיהודי הבלקן. היו למיטב ידיעתי בשואה גם כמה אלפי נרצחים מקהילות צפון אפריקה.

      אתה טועה כשאתה מאשים את אווה אילוז. המציאות בארץ היא שהאשכנזים השתמשו בשואה כאמצעי חשוב בתמרון המזרחים ובהכפפתם לתרבות ולסדר העדיפויות הישראלי-אשכנזי.

      מותר לאווה אילוז להצביע על כך, והאצבע המאשימה צריכה לפנות כלפי המימסד הישראלי לדורותיו – לא כלפיה.

      • דודי Says:

        מותר להצביע על מה שהיא רוצה ולא האשמתי אותה בכלום. המשפט שלה המצוטט כאן: "זוועות היסטוריה זו נחסכו מאיתנו, הספרדים." תמוה.

  3. Sagi Yudovitz Says:

    שלום רב.
    ראשית אני כה שמח שמצאתי את הבלוג הרציני והמקיף הזה. בהחלט אקווה לתרום ולהיתרם תוך כדי הדיונים כאן.
    הפוסט הנ"ל מעלה נקודה שהשיח הישראלי עושה הכל כדי להתעלם ממנה: נושא זיכרון השואה. מי זוכר, את מה זוכר ואיך זוכר.
    זכור לי היטב כיצד בימי ילדותי הושם דגש בלימודי השואה על המרידה בגטאות וכן על מחנות ההשמדה. החיים בגטאות הוזכרו אך ורק בהקשר של אקציות.
    יצירה אומנותית בגטו? הניסיון לקיים אורח חיים מסודר, למשל מערכת לימוד לילדים? שמירה על חיים הלכתיים ומוסריים ככל האפשר? כל אלו נושאים שלא נגעו בהם כמעט כלל.
    התנועה הציונית ומדינת ישראל עסוקות, כך אני תופס את הדברים, בהדגשת המדינה כמקום בו יהודי יכול לחיות בכבוד תוך התייחסות מופגנת אל החיים בגולה כאל סוג של חיים בטעות, של אנשים שעוד טרם ראו את האור. מה שנקרא 'שלילת הגולה'!
    כמה פעמים שמענו את ראש ממשלתינו הנוכחי, ולפניו רבים, מזכירים תוך ספיקת כפיים כמה חבל שלא הייתה ליהודים בארץ ישראל מדינה ב-39'. כאילו שהיטלר לא היה מרכז נגדה את כל כוחו הצבאי בשנה הראשונה למלחמה. מה שהיה הופך את המקלט לעם היהודי בארץ ישראל ברמת סבירות גדולה מאוד, למלכודת מוות.

    כיום, יש שינוי מגמה מבורך. קיים ניסיון להחיות את זיכרונות חיי היהודים בקהילות השונות, וקיימת נטייה מבורכת לבקר את התפיסה הפטרונית בכל הנוגע לשואה.

  4. אמיליה Says:

    גם שנים רבות לאחר ימי בית הספר תחושת הבטן המלווה לא פעם את יום השואה עבורי היא תחושת שייכות חצויה. כזו שרוצה במקום מסויים להיות חלק אמיתי מהיום הזה, להרגיש אותו במלוא מובן המילה, ועם זאת לא פעם מתגנבת לה תחושה דקה של זרות, האם עובדת היותי מזרחית עשר דורות אחורנית מדירה אותי מאירועי השואה למיניהם, האם מביטים בי מהצד ושואלים איך היא קשורה לסיפור? או גרוע מכך, תוהים מדוע היא לוקחת על עצמה לשאת גיבנת של אחר?.

    ובכן, מדובר ברגשות דקים אך עמוקים, כאלו שלא מדברים עליהם ולא מצליחים באמת לעמוד על קנקנם, גם כשמנסים מאד. אף אחד מאיתנו לא באמת רוצה לחשוב שיש להשוות בין מניין המתים בקהילות השונות על מנת להיות אמפתי, קרוב, נוגה ועצוב וכועס עד עומקי ליבו מאירוע מכונן בחיי העם היהודי.

    אז נכון שעם השנים הופך היום הזה להיות יום שכולו שירים וסרטים וטקס בודד בהר הרצל ועם זאת עבורי מדובר ביום בו הזהות היהודית מזרחית שלי פורשת עצמה כמו מניפה. מגלה גוונים שונים של שחור ולבן.

    • איתמר Says:

      לי זה היה ברור שהם שואלים את עצמם מה מזרחים נדחפים להם לזיכרון. התשובה לדעתי צריכה להיות מי שואל אותם בכלל? שטפו לי את המוח מגיל קטן בטלוויזיה שאני צריך לפחד מגרמנים ופתאום אומרים לי שאני לא יכול להתעניין יותר?

      אגב, במיוחד אחרי שניצול השואה שאל אותי ככה באופן ישיר. זה דווקא שם את הדברים על השולחן הוא בעצם אמר שהוא לא מעוניין שנשתתף בחגיגות הזיכרון אבל שוב, מצד שני כן שולחים אותנו למסעות לפולין ודרך סדרות חינוך ומפחידים אותנו מנאצים מאז שאנחנו בגן.

      אז היחס שמזרחים מקבלים בכל הנוגע לשואה בישראל הוא יחס סותר של הדרה והכלה בו זמנית הם רוצים שנזכור ולא נזכור. שנהיה בפנים ובחוץ. ובמילים אחרות הם רוצים שנהיה בפריפריה של הזיכרון אגב בדיוק כמו בשאר התחומים, בפריפריה הגאוגרפית, התרבותית, האקדמית וכו.

  5. ד'ש מברלין Says:

    הר אדר, לא הר הדר… (וזה כמדומני על שם הרדאר הירדני שהיה שם)

  6. Abe Bird (@AbeBird) Says:

    איזה שטויות !

  7. אמת ויציב Says:

    האשכנזיות לא זקוקה כבר לשואה, השואה מחזירה אותה אל האתניות. זה הגיוני ביותר שהיא תשלח את המזרחים אל מחוזות האתניות שלה, אחרי הכל, למזרחים יש אתניות, לאשכנזים לא, הם כבר "ישראלים".

  8. מרים Says:

    איני יודעת מהיכן להתחיל.

    הנחה המוזרה הזאת שאשכנזים הפכן את הספרדים"הגלותים" לנושאי הכלים של זיכרון השואה? הרבה זמן לא שמעתי שטיות כאלה(בעצם בפסח יהודי לא חכם . אמר לי שאם ליהודי השואה היו רובים השואה לא היתה מתרחשת נאלמתי דם למשמע דברי שטות אלו )
    אני אישה יהודיה ,דור שלישי לשואה. בניגוד לערן שהכרת וגרם לך לצאת בהצהרות והבחנות משונות כאלה. כן, מתעסקת בשואה בצורה מאד אובססיבית, רב מדריכי כ יד ושם הם אשכנזים לידעת הסוציולוג הנכבד. הרבה מתושבי ברלין כן מדברים שואה . זה כואב, כואב כל כך שזה מופיע לי בחלומות, לפעמים בגוף, שאני שיכורה אני בדרך כלל בוכה בכי של שיכורים על ילדים בשואה שלא חמלו אותם ורשעותם של בני אדם ואפסותם וכו. איני היחידה אני מכירה רבות ורבים עם השריטה הזאת.
    פעם ראשונה בחיי שמעתי בטקס יום השואה אלטרנטיבי מפיה של מיזרחית לובית, איך היה לה קשה להתאבל,רק ששמעה שאיזה דוד רחוק איבד את מאור עינו בגלל הפצצה גרמנית החלה לחוש כאב מסיום. ישבתי והקשבתי על קטנותם של בני אדם, על חוסר יכולתם להכיל כאב ,איך תמיד נחפש קירבה ולו מלאכותית לחוש צער. וכי שואת הארמנים לא מכאיבה לי? אני עדיין זוכרת תמונת ילדות של סבתי, ילידת תל אביב שלא סבלה את אימי השואה פיזית, אך דודיה ודודתיה ניספו בבורות מוות ותמונתו של דוד יפה תואר עם עיינים חודרות וזקן יורד על פי מידותיו עיטר את סלונינו, תמונתו ותמונת משפחתו ילדין הרכים יושבים על ברכיו ואשתו האצילית בעלת רעמת שער כבדה ושחורה עומדת נשענת עליו . אז סבתי בשנת 1994 עמדה ומיררה בבכי על הזוועה הנעשית ברואנדה ,היא פרכה את ידיה ביאוש ומילמלה "זה שוב קורה.,זה קורה ואף אחד לא אכפת לו" ואחר כך, כל הזוועות של עמים נטבחים החלו להכאיב לי ולמלאה את תודעתי בעיינים גדולות ועצובות.

    לגבי המזרחים ,דווקא חשתי שלרובם כואב(בפרט אלה מהעולם הדתי-חרדי ששם גדלתי)וכן מבוגרים מיזרחים, מעולם לא עלה בדעתם לאבחן הבחנות שלהם ושלנו, הכל היה כלול באותו היסטוריה יהודית ,של צרות רדיפות מהגוים,הם לא הבחינו בין מוסלמים לנוצרים,סוליקה של מורקו -אותו נערה שביכרה את מותה על השתמדות ונשאיום לפחה רשע וחמדן, היא אותה נערה (חסרת שם) שהפריץ חפץ וגם בכרה במוות הירואי של קשירת לזנב סוס(זה שיר ידוע לבנות בית יעקב החרדי) אז במיקרה הפור נפל על יהדות אירופה וכי יהדות יוון ניצלה? מה הטעם לדקדוקים גסי לב שכאלה-ככה גדלתי, וכך הם גדלו בתשעה באב הם ישבו וקוננו על הנפש היהודיה הרמוסה והזוחה באשר היא.

    הפתעה הגיעה אחר כך מאנשים צעירים ,משכילים באונברסיטה שהטיחו הטחות על תשלומים ופיצוים, תלונות על "הציונים" שכפו עליהם את האבל האשכנזי- השפה היתה זרה לי.
    כעת עוד יותר. הטענה שמזרחים זוכרים ואשכנזים רוצים לפרוק כל על זיכרון שואה? זאת איננה המציאות הקיימת, טראומת השואה חיה ונוכחת בחיי רבים רבים מדור שלישי ואף אחד לא התפרק ממנה, בסימנר על שואה שנטלתי בו חלק, רובם המוחלט של המשתתפים הין אשכנזים וכל אחד ציין בפרזטזיה שנשא את חלקו האישי, אחד סבא מהונגריה, אחת יהודיה צרפתיה שהתחבאו בדרום, אחד ציים שסבו היה ברכבת קסטנר ורצה לברר את הסוגיה הטעונה-כל אחד והיסטוריה האישית שלו.
    תאמת, זה אחד הכתבות המופרכות שקראתי.
    והערה אחרונה לגבי השכלת של יהודי פולין. זאת בורות לא לערוך הפרדה של פולים מימי שלום עליכם -לפולין של שנות העשרים,שלושים וארבעים של מאה הקודמת. בעירות פולין לא היתה תופעת האנלפבתיות כבשאר קהילות שלא אציין את שמם ,האנשים והנשים קראו לפחות בשתי שפות (סבי יוצא ורשא דבר,כתב קרא שבע שפות על בורין)הם ידעו,אידיש ,פולנית, ועברית הקרובים לגבול הרוסי ידעו רוסית, הקרובים לגרמניה ידעו גרמנים וכך הלאה… ורובם למדו צרפתית או אנגלית . כל הילדים ןהילדות חיובו ללכת לבתי ספר ברמה מאד גבוהה וקשוחה. בורשא עצמה הודפסו כל יום שבעים עיתונאים כל יום, רובם מלבד הדתיים רכשו השכלה גבוהה וחלקם לקחו את הרכבת נסיעה של כמה שעות לברלין ,אוסטריה ורכשו השכלה באונברסיטאות גרמניה. יתכן שקהילת מצרים שהיתה קטנה מאד יחסית לאוכלסיה של שלוש מיליון יהודים, היתה יותר משכילה מאוסף רב של אנשים . לא ברור לי כיצד בדיוק השוו למשל בין קהילת עיראק לדג לקהילת פולין שהלכה אל מותה -איך הכותב החליט שהראשונים הין משכילים יותר? בכל אופן מפולין צמחו לפחות שני פרסי נובל ודי נמאס לשמוע את העיוות היסטורי הזה מעולה כל פעם מחדש.
    בכל אופן באגדד יותר רחוקה מפולין מאשר ורשא ותסכים (אם ברלין נחשבת למעוז תרבותי בעייני חלק מהאנשים)

    אולי בתגובה אחרת

    • איתמר Says:

      מרים לא ממש הבנתי מה את בעצם אומרת על הפוסט חוץ מהמלה "שטויות". איך תרגישי אם אומר על דבריך שהם "שטויות"?

      לגביי עובדות על השכלה, אם את לא יודעת עובדות ומחקרים אנא שמרי אותנו מבורות מביכה. אינני כתובת להנחות לא רציונליות.

  9. נהרה Says:

    יוצא לי לאחרונה לשמוע את הטענה המוזרה שיהדות המזרח היתה משכילה יותר מיהדות אירופה. ואיתמר חזר עליה שוב על הטענה הזאת.
    אני רוצה לספר לך על הצד המיצרי סורי של שורשי.סבי הוא מיצרי וסבתי היא מסוריה. השכלת סבתי היתה די עלובה בגלל היותה אישה (אמא שלה בכלל לא ידעה לקרוא) סבי ורב הקיהלה שלו אכן דברו צרפתית וערבית וכיום אנגלית בגלל הגירתם לארצות הברית. אבל מה אומר לך, הם אכן קהילת סוחרים מומלחת ועשירה,אך העושר לא מתורגם בכך שבני הקהילות הללו הם אנשי רוח וספר. הכל מאד פונקציאנלי ומעשי המעט שילמדו לומדים רפואה ,עריכת דין וחשבנאות,אין שם מדענים ,הוגים פילוספים. הבנות ובהן בנות דודתי מתחתנות בגיל 18 לגבר עשיר וכל עיסוקם הוא באופנה וגידול ילדים. אימי נימלטה מהקהילה הזאת שלא הבינה את צרכיה, היא רצתה ללמוד מקצוע לא יצרני, אומנות ומוזיקה שמו שמים ולא רצתה להינשא בגיל צעיר.
    יש לי בן דוד נוסף שחווה כמעט דיכוי כי הלך ללמוד היסטוריה . לצערי היום הקהילה בכלל עוברת תהליך התחרדות וכספה האדיר נתרם לישיבות אשכנזיות וגם ספרדיות,האירוניה שאשכנזים החרדים לא מקבלים את הספרדים לשורתיהם,ולזה נוסיף שהרבה מבניהם הולכים לישיבות חרדיות למהדרין רחוקות מאד מהאתוס של אבותיהם הסוחרים.

    הצד האשכנזי שבא בחלקו מליטא היו הרבה יותר משכילים וזה למרות שהפרוטה לא במיחוד היתה מצויה בכיסם, אך סבי רכש השכלה רחבה בגימנסיה בו הוא למד לטינית, גרמנית, צרפתית ואנגלית(לא מכירה גימנסיות כאלה היום) בהמשך הוא המשיך את לימודיו בפיזקה בגרמניה, סבתי הפולניה החלה ללמוד בלשנות ושפות בפולין,אך הכל נקטע בלל המילחמה.
    למרות שגוללתי פה את היסטוריה של משפחתי. אני לא מבינה למה כל הזמן חשוב לנו לבדוק בציציות של סבינו וסבתותינו,מה למדו בעריהם ובכפריהם הן במיזרח והן במערב? וכי זה משנה לי אם סבו של ויצמן המדען שנולד בתחום המושב היה עגלון בכפר רוסי ?או סבו של פרופסר ישיעהו ליבוביץ שימש כשואב מים בעירו ריגה? או לחלופין במזרח סבו של פרופסר בוזגלו (הנערץ עלי)או או היועץ המשפטי מני מזוז היו כורכי ספרים וקצבים במורקו? למי איכפת בדיוק?

    מה קשה כל כך להודות שקהילות מסיומות עברו תהילך של השכלה מאוחרת יותר? ויש קבוצות שמקדשות למשל דת ועסקים ולא נראה להם חשוב תרבות המערב כערך עליון ,יש שיראו בכך אוטנטיות (למשל הקהילה החאלבית שאני מכבדת את קרובי אבל אורח חייהם לא מתאים לי) הרי שלום עליכם ומנדלי מוכר ספרים מבקרים קשות את קהילותיהם ופגמיהם ושואפים שידמו לאחיהם במערב לעומתם, מרטין בובר הגרמני דוקא ראה ביהדות המיזרח הארופאית, את האידיאל של היהודי הטהור שלא התקלקל. שוב אני שואלת ,למה זה חשוב מה סבתי עשתה בחאלב או סבתי השניה בוארשא? אני היום צריכה להוכיח את עצמי בתחרות הקאפיטלסטית הדורסנית שרומסת באכזריות את כל חסרי האמצעים ללא הבדלי צבע -האמן לי שאני יודעת דבר או שניים על לשרוד כלכלית. (כן,הקרובים החאלבים עוזרים לי קצת וזה נותן יתרונות על פני החברים התפרנים הרבים מסביבי)

    • ofrilany Says:

      נהרה, לדעתי זה חשוב כדי להמחיש משהו: שהעובדה שלמזרחים בישראל היום יש פחות השכלה היא לא משהו "טבעי" וגם לא "תרבותי" אלא זאת מציאות שנוצרה בנסיבות היסטוריות, כתוצאה ממדיניות של הפגרה.
      להבדיל, זה כמו שחשוב להזכיר שעד לפני כמה מאות שנים אירופה היתה הרבה יותר נחשלת מהודו ומעיראק, או שהציוויליזציה הכי מפוארת של העולם העתיק – מצרים – היא אפריקאית ולא אירופית.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: