לקראת קמפיין הבחירות של המפלגה הדו-לאומית

by

איתמר מן

1.

זמן קצר אחרי שגל קרא כאן להקמתה של מפלגה דו-לאומית, וח"כ טאלב א-סנע מסיעת רע"ם-תע"ל יצא בהודעה שיגיש למפלגתו הצעה לתיקון המצע ברוח זו. בין אם יאושרו התיקונים ובין אם לא, עוד לא ברור איך תיראה המפלגה. אני מקווה שח"כ א-סנע הוא רק סנונית ראשונה, ובקרוב נראה דומינו של מפלגות, בשמאל ובימין, שיציעו גרסאות שונות ומגוונות של הרעיון הזה. נדמה לי כרגע שעדיף שמפלגה דו-לאומית כזו תהיה גוף חדש, נגיד בראשותו של חסן ג'בארין, אם היה מסכים.

הכותרת בוואלה מהרה להכריז: "בניגוד לחוק יסוד." הכוונה לסעיף 7א(א) לחוק יסוד: הכנסת, שקובע כי "רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת.. אם יש במטרותיה… (1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית."

אבל הקביעה הזו ממש לא נכונה. כי אם עד עכשיו פרש בית המשפט העליון בצמצום את הדרישה של סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, והגן על אפשרותן של מפלגות שאינן גזעניות במוצהר להתמודד בבחירות, ברור לגמרי שמפלגה דו-לאומית תעמוד בדרישות הסעיף. דו-לאומיות, מעצם הגדרתה, היא תפיסה שאמורה לתת ביטוי ללאומיות יהודית, לצד לאומיות פלסטינית. במלים אחרות, מפלגה כזו לא תשלול מדינה יהודית ודמוקרטית, אלא תקרא להקמתה של מדינה יהודית, דמוקרטית, ופלסטינית, בכל סדר שתרצו.

אפשר אפילו להרחיק לכת ולומר שמה שהולך ומתחוור כרגע זה שמפלגות דו-לאומיות – לפחות כל עוד מדינה פלסטינית אינה נראית באופק – הן הסוג היחיד של המפלגות שיכול לעמוד בדרישות הסעיף. כמובן, לא מבחינת הדרישה ל"יהודית", אלא מבחינת הדרישה ל"דמוקרטית". ואני רוצה להסביר את זה דרך עמדות שהשמיעה לאחרונה חתנית פרס ישראל, הפרופ' רות גביזון.
   

 

2.

לא רק טאלב א-סנע חושב כעת על דו-לאומיות, גם  גביזון עסוקה באותן הסוגיות. בשבוע שעבר הגיעה לסדנת זכויות האדם בבית הספר למשפטים של ייל, על מנת לדבר על "פתרון המדינה האחת". בטיוטה שהגישה מפנה גביזון בין היתר לספרו של עלי אבו-נימה, שלאחרונה התפרסם עליו גם מאמר מעניין במגזין היהודי-אמריקאי המקוון The Jewish Forward. בין היתר, מסבירה גביזון שיש אפילו כמה יהודים ישראלים שהתחילו לתמוך ברעיון של מדינה אחת, מתוך מחשבה שהסיכויים לכך שבסופו של יום הוא יתממש הם גבוהים, ומוטב שיקבלו את פניו בדרכי שלום ונועם.

בחלק האנליטי של הטיוטה הבחינה המשפטנית הוותיקה בין שלוש תפיסות עולם שצריכות, לדעתה, לעמוד בבסיסו של כל דיון פוליטי: ליברליזם, דמוקרטיה וזכויות אדם. אלא שבמסגרת אף אחת מתפיסות העולם כשלעצמן אין סיבה להתנגד למדינה אחת יהודית-פלסטינית. צריך אפוא לדעתה למצוא מקור אחר, פוליטי, להתנגדות. אם הבנתי אותה נכון, שתי ההתנגדויות שלה הן שמדינה כזו לא תוכל לספק ביטחון לאזרחיה, ושאף אחד מ"הצדדים" בעצם לא רוצה בה. מפלגה דו-לאומית היא, פוטנציאלית, התשובה הכי טובה לשתי ההתנגדויות של גביזון.

גביזון מסמנת משבר באידיאולוגיה של "שתי מדינות". בשלב זה, היא סבורה, ספק אם אפשר יהיה להגיע להסדר עם הפלסטינים. הטיוטה שלה מנסה להתמודד עם אתגר: מדינה ליברלית, דמוקרטית, המגנה על זכויות אדם, צריכה בעקרון להעניק לכל האוכלוסיה תחת שליטתה זכויות לייצוג פוליטי, ולכן במקרה שלנו, גם לפלסטינים בשטחים. בהנחה שהסדר שבו יש לפלסטינים זכויות פוליטיות משלהם אינו בהישג יד, כיצד ניתן לשמור על מדינה דמוקרטית מבלי להעניק זכויות פוליטיות בישראל לפלסטינים המתגוררים בשטחים?

נדמה לי שלפחות בגרסה הקיימת, פרופ' גביזון אינה מצליחה להתמודד עם האתגר. גם אם שלוש תפיסות העולם אינן יכולות להחליף סדר יום פוליטי (ואני מסכים לכך), הן כן מתיימרות לומר מה אסור בשום פנים ואופן לכל סדר יום פוליטי לכלול. ציווי אחד כזה, הוא לא להחזיק אוכלוסיה אזרחית תחת שליטה קבועה בלא זכויות פוליטיות. נחזור אפוא רגע חזרה לדרישות של סעיף 7א לחוק יסוד הכנסת. לפי הניתוח הזה, מצע מפלגתי ששולל זכויות פוליטיות מפלסטינים עד שתהיה להם מדינה משלהם – נפרדת או במסגרת דו-לאומית – הוא מצע ששולל את אופיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. במלים אחרות, לא ניתן להתנגד להענקת זכות בחירה לפלסטינים במסגרת הדרישות של חוק היסוד.

3.

בעניין הטענה שאין מי שרוצה מדינה דו-לאומית, לא ברור לי אם זו טענה נכונה. מעבר לשאלה האמפירית, מה שמאשפר לה להישמע הוא שלמרות ההצעה של א-סנע, אין בינתיים מסגרת פוליטית מאורגנת שפועלת למען המטרה הזו, ובגלל זה חשובה מפלגה דו-לאומית. כדי לנסות לברר מהן האפשרוית של מפלגה כזו לפעול, אני רוצה לפנות רגע לסעיפי חוק המפלגות. אני מתנצל על כך, אבל נראה לי שהמסקנות מעניינות, וזה שווה את זה.

חשוב שמפלגה כזו לא רק תקרא להסדר דו-לאומי, אלא שגם תהיה מורכבת מרשימה שמייצגת – או שלפחות שואפת לייצג – את כל האוכלוסייה הרלבנטית. יכול להיות שזה מפתיע, אבל קריאה מילולית של חוק המפלגות מתירה באופן עקרוני לפלסטיניות שאינן אזרחיות מדינת ישראל להיות חברות במפלגה הזו, ולבחור במסגרת מוסדותיה את הנציגים של המפלגה לכנסת.

אפשר לקרוא את סעיפי חוק המפלגות ולחשוב שנדרשת אזרחות ישראלית על מנת להיות חבר/ה במפלגה. למשל, לפי סעיף 2 "מאה בני אדם או יותר, שהם אזרחי ישראל בגירים ותושביה, רשאים לייסד מפלגה על ידי רישומה בפנקס המפלגות".  סעיף 6  קובע ש"כל אזרח ישראל בגיר שהוא תושב הארץ רשאי להתנגד לרישום מפלגה". וסע' 20(א) אומר ש"אזרח ישראל כשמלאו לו 17 שנים והוא תושב הארץ, המקיים את התנאים שנקבעו בתקנון לחברות במפלגה, רשאי להיות חבר במפלגה, ובלבד שאינו חבר במפלגה אחרת." לכאורה, שלושה סעיפים שמלמדים על כך שמפלגה ישראלית היא גוף שהחברים בו יכולים להיות אך ורק אזרחי ישראל.

אבל החוק לא מחייב חברי מפלגה להיות אזרחים. סע' 1 מגדיר: "מפלגה – חבר בני-אדם שהתאגדו כדי לקדם בדרך חוקית מטרות מדיניות או חברתיות ולהביא לייצוגם בכנסת על-ידי נבחרים". "בני אדם" ולא "אזרחים" – בניגוד לסעיפים למעלה בהם הזכויות מוגבלות לאזרחים בלבד. אין לי מושג אם יש בארץ מפלגות עם חברים שאינם אזרחים, אבל לפי החוק, אין סיבה לחשוב שלא.

אז נכון שצריך מאה אזרחים כדי לרשום מפלגה דו-לאומית (דבר אפשרי), ושפלסטינים מהשטחים ומעזה לא יוכלו לרשום התנגדויות. זה נראה לי בסדר בינתיים. אפשר לחשוב אולי שדווקא בסעיף 20 טמונה הבעיה. הסעיף מתיר לאזרחים להיות חברים במפלגות, ומכאן אפשר אולי להסיק שמי שאינם אזרחים אינם רשאים להיות חברים במפלגות. אבל  במבנה של החוק הסעיף מגיע מאוחר יחסית, ומה שהוא נועד לעשות זה להבחין בין אזרחים בני 17 לבין בוגרים. אבל גם אם הקריאה המילולית הזו אינה משכנעת לדעתכם, זה לא סוף הסיפור.

מעבר להתנגדויות הנוגעות לנוסח החוק, יכולה כמובן להיות גם התנגדות עקרונית יותר: מפלגה היא גוף שנועד לייצג את הקהילה הפוליטית, ואין סיבה שמי שאיננה חברה בקהילה הפוליטית תוכל לעצב מפלגה שכל מטרתה היא לשנות את הגדרתה של אותה קהילה. אבל זה דווקא היופי ברעיון הזה, שמשכפל את מבנה הכוח כפי שהוא קיים כעת – אבל הופך אותו לבעיה. הפלסטינים בשטחים הרי כן חברים בקהילה הפוליטית הרלוונטית, לפחות ככל שהשאלה היא איזו קהילה פוליטית יכולה לעשות הבדל בחיים שלהם. במובן הזה, טעות לחשוב שמפלגה דומה צריכה לקום ברשות הפלסטינית ולרוץ לפרלמנט הפלסטיני. רעיון כזה רק ישחזר אשליה של סימטריה, כאשר המונופול על השימוש באלימות נמצא אך ורק בידיה של ישראל. כל פעילות פוליטית צריכה להתייחס אליו.

בהנחה שזה המצב, הניתוח המילולי של החוק הוא באמת לא העניין החשוב ביותר. גם אם לא היה החוק נוקט בשתי מלים שונות "בני אדם" ו"אזרחים", אפשר היה לקבוע בתקנון המפלגה שרשימת חבריה לכנסת נקבעת על ידי גוף אחר, שבו יתקיים ייצוג דו-לאומי מלא. בסופו של דבר, התוצאה היא אותה התוצאה: אם תהיה מתישהו מפלגה דו-לאומית היא תוכל לייצג את כולם. כמובן שזה לא יהיה ייצוג דמוקרטי, כי חלק (אני מקווה שחלק גדול) מחבריה לא יוכלו לבחור או להבחר ביום הבחירות. ועדיין, זו התחלה טובה.

4.

אפשר אפילו ללכת רחוק ולהפוך את הדמוקרטיה הפנים-מפלגתית למשהו פתוח עוד יותר, שיכלול פליטים פלסטינים שנמצאים בבגדאד או בטורונטו וסבתות יהודיות בלוס אנג'לס או איסטנבול. כך, כל מי שהמדינה העתידית תשאף לייצג אותה, תוכל כבר עכשיו להשתתף בדו-לאומיות מעשית. חשבו על סוג של אאוטסורסינג של הפוליטיקה. האיחוד האירופי (שאמנם לא נמצא כרגע בשיאו אך בינתיים שורד), למד אותנו שיכולים להיות לכך גם יתרונות. כך, כמו שהפוליטיקאים ברומא מאשימים את בריסל בכל פעם שהם צריכים ליישם מדיניות לא-פופולרית, יוכלו נציגי המפלגה בכנסת להפנות אצבע מאשימה החוצה. הם יראו את עצמם כבאי כוחה של קהילה לא-טריטוריאלית שמתכנסת אחת לשנה במלון ארבעה כוכבים; או בהעדר תקציב, קהילה וירטואלית שעורכת פגישות סקייפ אד-הוק.

5.

החשש הביטחוני של גביזון לא שכנע את כל המאזינים. שני פרופסורים בכירים בקשו להבהיר לה שכל חשש כזה יכול להיות לגיטימי רק בגבולות שלוש תפיסות העולם עליהן הצביעה: "אחרת אנחנו בעולם של הובס." אבל צריך להתייחס לחשש הזה בכבוד. אם תהיה אי פעם מדינה דו-לאומית, אפשר אפילו להניח שיתממש. אין סיבה לחשוב שלא תהיה אלימות על רקע לאומני או דתי. החברה שתיווצר תהיה מעמדית באופן קיצוני אפילו יותר מעכשיו, דבר שיוביל כנראה לעלייה בפשיעה פלילית. בארה"ב הובילה הדה-סגרגציה לכליאה מסיבית של גברים שחורים, ולא בטוח שכליאה המונית עוד יותר ממה שיש עכשיו של פלסטינים היא דבר רצוי – אפילו אם יחד עמה יגיעו זכויות פוליטיות. גם דרום-אפריקה היא כמובן דוגמה רלבנטית.

הליברליזם מניח שזה סיכון ששווה, ואפילו חובה לקחת אותו: שלילת חירות ממי שהורשעו או נחשדו בעבירה היא מותרת, בעוד ששלילת חירויות פוליטיות על בסיס קבוצתי היא אסורה. מי שמגדיר עצמו ליברלי, לא אומר – לפחות לא בקול רם – שמוטב היה לו הייתה דרום אפריקה משמרת את שלטון האפרטהייד, כדי למנוע את גל הפשיעה. אבל אם התשובה העקרונית הזו לא עושה את העבודה, אפשר לענות על השאלה גם בצורה פרגמטית ולשאול באיזה מצב צפויה כלכלת האלימות להיות בזבזנית יותר: מדינה דו-לאומית, או מדינה ששולטת באופן בלתי מוגבל בזמן באוכלוסיה אזרחית חסרת זכויות. בכל מקרה, מה שחשוב הוא לענות על השאלה הזו, ולא לדבר באמצעותה על משהו אחר.

אבל התשובה הטובה ביותר להתנגדות של גביזון לאור האפשרות לאלימות, היא להציע לה להצטרף למפלגה דו-לאומית. אם דו-לאומיות מעשית במסגרת מפלגתית תצליח עוד לפני כל כינון אפשרי של הסדרים מדיניים חדשים, תהיה בכך הוכחה נוספת – למי שעדיין לא מאמינה – שקיימת פוליטיקה משותפת, מעל ומעבר לאלימות. במלים אחרות, מדינה כזו תוכל לעבוד. לפחות, טוב יותר מעכשיו.

 

תגים: , , , , , , , , ,

39 תגובות to “לקראת קמפיין הבחירות של המפלגה הדו-לאומית”

  1. יובל א Says:

    תודה.
    הערה לטיעון של גביזון לפיו "אף אחד אינו רוצה בזה". זוהי טענה משונה עד מאד, וספק אם היא עומדת במבחן.
    ראשית, אם הסדר מדיני לגיטימי כלשהו הוא ההסדר הלגיטימי היחיד, כלל לא ברורה הנפקות הנורמטיבית של ה"עובדה" שכל אחד ואחד מהאזרחים מעדיף פתרון אחר כלשהו (אבל לא בהכרח את אותו הפתרון).
    שנית, השאלה מה אנשים "רוצים" אינה טריביאלית כלל. האם הם מעדיפים מדינה אחת דמקרטית ע"פ שתי מדינות? ע"פ מדינה אחת לא דמוקרטית" ע"פ מלחמת עולם? איזו העדפה לגיטימית וראוי להתחשב בה ואיזו לא?
    יכול להיות כמובן שהטיעון מעשי: היות שאף אחד לא רוצה במגינה אחת דמוקרטית, היא לעולם לא תקום. זה מעניין – כי לכאורה הרבה אנשים חצים בשתי מדינות, ואעפ"כ ישראל מתנחלת ומספחת. אבל פרט לכך, גם כאן ישנו כשל. השאלה היא כיצד אנשים ינהגו אם וכאשר יבינו שלא תקום מדינה שנייה.

  2. עידן Says:

    לאפשר לאנשים שאינם אזרחי המדינה (וחלקם בעלי אזרחות זרה) להיות חברים במפלגה הוא רעיון מהפכני ממש. כזה מהפכני, שיעברו שניות ספורות עד שהמערכת תעמוד על רגליה האחוריות לחסום אותו, ואולי גם בצדק. האם אגודת ישראל יכולה לפקוד את חסידי ברוקלין?

    אפילו עכשיו, דמי החבר שלהם יכולים להחשב כמימון זר, שאסור על פי חוק מימון מפלגות.

  3. עידו לם Says:

    מדינהדו לאומית זה רעיון בזוי שרוב היהודים אכן שוללים אותו ובצדק, זאת תהיה מדינה אלימה על סף מלחמת אזרחים וכרוניקה של פשע במיוחד כלפי יהודים אז תודה אבל אנחנו מוותרים.

  4. ק.א. Says:

    דו-קיום, שלום אמת, רספקט בסיסי בין בני אדם, כל אלה (לפחות עד עתה) עמדו תמיד בניגוד לעיקרי-העיקרים של התנהלותה של מדינה זו ("הקונספציה"). לכן דרישות או שאיפות כאלה הן לא פחות מאשר מהפכניות. העם הורגל לחשוב במונחי דומינציה פיזית טוטלית (בעקרון, נאציזם). שלום אמת, לכן, נתפס כמצב נחות יותר, כמצב של פגיעות (אפשרית). תפיסה זו מטופחת יום יום, שעה שעה, מהיכלי הכוח, ולכך – כל האמצעים (אבל *כל*) כשרים למהדרין. חג שמח ולחיים!

  5. ק.א. Says:

    "התפקיד"

    http://www.youtube.com/watch?v=Fl8ToeCWfS4

  6. דרור בל"ד Says:

    "אין בינתיים מסגרת פוליטית מאורגנת שפועלת למען המטרה הזו, ובגלל זה חשובה מפלגה דו-לאומית".
    חסן ג'בארין הוא איש מצויין לכל הדעות. כך גם חה"כ טאלב א-סנע. למרות זאת, לא הובהרה דייה הקביעה כי עדיף להקים (עוד) מפלגה דו לאומית מאשר להטמיע את הדרישה לפתרון המדינה האחת במפלגות שכבר קיימות. הצעה כזו עלולה לסתור את ההצעה להחרמת הבחירות – הצעה התופסת אחיזה הולכת וגדלה בקרב הציבור הפלסטיני, או לחילופין הצעה לאיחוד כל המפלגות המכונות המפלגות הערביות בשיח הציוני.

    "בעניין הטענה שאין מי שרוצה מדינה דו-לאומית…", מה שמאשפר לה להישמע הוא ההתעלמות מקולות וההדרה של השואפים לייצג את כל האוכלוסיה הרלוונטית. אבנאא אל בלד למשל מסרבת לכנות את הפלסטינים אזרחי ישראל בכינוי מיעוט לאומי. תנועה זו שואפת לייצג את כל האוכלוסיה הרלוונטית. סמי שלום שטרית מסרב לחשוב על הציונות לא רק כתנועה קולוניאליסטית אלא גם כתנועה הלאומית של היהודים בישראל. לדידו אין ציונות אחרת מזו הציונית-אשכנזית.

    תנועת ארץ יושביה היא התנועה היחידה בישראל כיום אשר פועלת באופן מוצהר למען פתרון המדינה האחת. לא נכון יהיה להתעלם מדבריה של פרופ' לילה פרסח, שקשה להאמין ש-zionism can be humanized”. פרסח דיברה בהתלהבות על "היהודי הערבי". לדעתה התחברות מחדש על מזרחים לזהות הערבית שלהם היא המפתח לקיום דו לאומי בפלסטין. מפלגה ברוח דבריה של פרסח – אותה ינהיגו (או יתמכו בה תמיכה רעיונית) אינטלקטואלים מזרחים אשר ישלבו בין תפיסה חברתית הוגנת לבין תפיסה פוליטית הוגנת – זו הדרך היחידה לדעתי לממש את חזונו של שנהב לארגון מחדש של המפה הפוליטית בישראל ולערעור ההבחנה המקובלת בה בין שמאל לימין.

    מהפעילות האישית שלי (אין לי נסיון פוליטי כלשהו) למדתי כי שיח עם מתנחלים חייב להתחיל בהכרה בזכותם של היהודים להתיישב בארץ ישראל, במיוחד לזיקתם למקומות הקדושים ביותר ליהדות – ירושלים, מערת המכפלה וקבר יוסף – ולא למדינת ישראל. שיח עם פלסטינים חייב להתחיל בהצהרה כי אני יהודי-פלסטיני, ולא יהודי-ישראלי אזרח ישראל. המונח 'ישראל', כמו הדגל הציוני, כמו ההמנון הציוני, מסמלים במהותם את התפיסה הציונית-אשכנזית הקולוניאליסטית. יש לדחות שימוש בשם זה, ממש כמו במונח 'ציונות', כמונח המייצג לאומיות אזרחית ולהציע שם אחר, למשל א"י-פלשתינה. שיח עם מזרחים המזדהים עם הציונות חייב להתחיל בהצגת ההיסטוריה המספרת מה עוללו האשכנזים למזרחים מראשית ימיה של התנועה הציונית ועד היום. רבים מהמזרחים אשר דיברתי איתם היו מודעים באופן חלקי ביותר, בעיקר מפי הסבא והסבתא וע"י אינטואיציה, לגודל ההונאה. (הונאה – פחות משני מליון אשכנזים חילונים השולטים על 12 מליון התושבים בין הנהר לים). לאחר הצגתי את עצמי כמודע לדברים אלו, הייתה נכונות גדולה בקרב כל הקרבנות השונים של הציונות האשכנזית להקשיב לדבריי.

    • נטליה Says:

      היהודי ערבי – זה לא יילך. פנטזיה אקדמית של מגדלי שן. יש לה הצדקה הסטורית, מוסרית, כלכלית, אבל איך אפשר להספיד את הלאומיות הישראלית כשהיא בשיא כוחה? איך ישוכנעו אנשים שד"ר xyz יודע טוב יותר מהם מי הם? כמה מאמרים שלא ייכתבו בעשרות ומאות ספרים שארוזים היטיב בארונות הזכוכית במסדרונות האוניברסיטאות לעולם לא יגיעו לתודעת ההמונים שלא ראו מסדרון כזה מימיהם בדיוק בגלל כל הסיבות שמפורטות שם. טרגדיה.

      • ק.א. Says:

        לפעמים יש לי חלום מוזר כזה שנסעתי במכונת זמן איזה 200 שנה קדימה בזמן. מתוך סקרנות אז אני שואל אנשים: תגידו לי מה נסגר בסוף עם ישראל? והם עונים לי: מזה ישראל?

      • דרור בל"ד Says:

        לק.א. (וגם לנטליה). ראה כאן: 2112 – פרק שלישי / צבי בן-דור (עם קישור לשני הפרקים הקודמים). מומלץ מאד.
        http://kedma.co.il/block/archives/1554

      • נטליה Says:

        דיברתי על מגדלי שן ואקדמיזציה ואתה נותן לי לינק ל"מד"ב מזרחי" שכתב פרופסור ש"מלמד היסטוריה באוניברסיטת ניו יורק." כלומר, מחובר לנימי המציאות הישראלית המתהווה.

      • נטליה Says:

        בתור מישהי שעומדת מול כיתה עם המון תלמידים מזרחים בה, אני יכולה לומר שכל הפנטזיות האלו שאתה, וכל החבורה האקדמית-ספרותית הזאת מנפנפים בה כבר עשרות שנים (אני זוכרת את שנהב מדבר על זה עוד בשנות התשעים המוקדמות, אולי לפני כן), היא לא יותר פרויקט אסתטי. התלמידים המזרחים שלי ממש לא מבינים את קצה השפה שאתם משתמשים בה. הם שטופי תודעה כוזבת, כמובן, ורוצים להיות "ישראלים", כשאחוז גבוה מהתרכובת הזאת של "ישראלים" היא – אשכנזים. גם עבודת השורשים האינטנסיבית ביותר, שתחבר אותם עם סב סבם בעדן, גם אם חלקם ידעו ערבית לא למטרות המודיעין האשכנזי, עדיין רובם רוצים להיות "ישראלים", וספרים שמדברים על פוליטיקת זהות של החלל החיצון לא ישנו את זה. משהו קרה בשישים שנים האחרונות, ואי אפשר להתעלם ממנו. כל הקריאות האלו ליצירת הסינתיזה של יהודי-ערבי מתעלמות מהאפשרות של הסינתיזה של "ישראלי" = המזרחי-אשכנזי (אבל באמת, לא לפי חזון כור ההיתוך של בן גוריון), אפשרות שהיא הרבה יותר ממשית, וחשוב מזה: זה מה שהם רוצים. אז תגידו: הם לא יודעים מה הם רוצים, תודעתם שטופה ברעל שאנחנו מנסים לחטא עכשיו. אז תחטאו את הרעל, אני אומרת להם. לכו לכיתות, דברו עם הנוער. אבל לא, את זה הם לא רוצים, ה"ממשי" לא בשבילם. תן להם לכתוב עוד ספר חנוט בארון זכוכית, מד"ב ליודעי ח"ן באתרים ליודעי ח"ן, או סתם ספרות שלדעתי היא תת רמה. הכל בתת-זרם התרבותי הזה הרמטי, ואין לה אחיזה בכלום. במובנים מסוימים מדובר בתנועה רומנטית אפילו, שאולי עוד שנים מספר ייכתבו עליה דיסרטציות, שיעלו אבק על מדפים מרופטים. אלא אם תהיה יציאה לשטח שמעבר לטקסט. אבל לא נראה לי שמישהו מההוגים לוקח על עצמו את זה, כנראה כי הוא מודע למגוחכות שבכל הענין.

      • דודי Says:

        נטליה, היה לפחות ניסיון אחד ידוע להביא את הבשורה אל הנוער, בית הספר "קדמה" של סמי שלום שטרית. למיטב ידיעתי הוא לא הצליח יותר מדי.

      • דרור בל"ד Says:

        לנטליה. תגובתך האחרונה מלמדת בעיקר, ואני אטען אך ורק, על בורות.

        במישור האישי, נראה כי אינך מכירה כלל את פעולותיו של בן דור ושל בי"ס קדמה, ובמישור הפוליטי נראה כי אינך מבינה כלל את תפקידם של מה שכינית החבורה האקדמית-ספרותית הזאת שספריהם ארוזים היטב בארונות הזכוכית במסדרונות האוניברסיטאות. זאת ועוד, אינך מבינה גם את תפקידך שלך במאבק להנגשתם של ספרים אלו מארונות הזכוכית אל תלמידיך המזרחים ואל כלל הציבור ואינך טורחת לעסוק בשאלה מדוע ספרים אלו נשארים בארונות הזכוכית ואינם הופכים לנחלת הכלל.

        תפקידם של סמי שלום שטרית, צבי בן דור, אלמוג בהר ואחרים אינו להגיש מרק לפליטים האשכנזים שיברחו מכאן לארה"ב, אלא להציב אלטרנטיבה להגמוניה הציונית-אשכנזית שהשתלטה בכח הזרוע על אדמות פלסטין תוך כדי ניצול ציני של יהדותם של היהודים הערבים. תפקידך שלך אינו להתמרמר (או להתבכיין) על כך שמבשלי המרק נשארים במגדל השן האקדמי, אלא למהר ולהגיש אותו בעצמך פן יתקרר ואשכנזים מסויימים יעקמו את אפם ויאמרו כי חסר מלח.

        לשאלתה של אורטל בן דיין אפשר להוסיף את הציטוט הבא: "אז תחטאו את הרעל, אני אומרת להם. לכו לכיתות, דברו עם הנוער. אבל לא, את זה הם לא רוצים, ה"ממשי" לא בשבילם"". האינטלקטואלים המזרחים לא אמורים לעשות את עבודתם של האשכנזים. הם מתעסקים בענייניהם ואילו האשכנזים עושים הכל, אבל הכל, כדי לחבל במאבקם. תוכלי לקרוא על כך בהרחבה בספרו של סמי שלום שטרית ובאתר קדמה (במאמרים של צבי בן דור ושל אחרים). להבדיל מפרופ' אשכנזים מתנשאים הכותבים במדיה האינטרנטית, אלו המזרחים מעודדים דיון ועונים על שאלות המגיבים. הני זובידה, איטלקטואל מזרחי שבחצי השנה האחרונה כיתת רגליו בכל מקום אפשרי, מסכם: "לאחר ישיבות רבות במאהלים ושיחות במעגלים רבים, נראה שיש עוד דבר מה שלא מרפה, שעדיין קיים וכל עוד לא ננקה אותו הוא ימשיך להוות ציר מרכזי בשיח הפוליטי הישראלי, הנושא האתני-מעמדי. בבסיס נושא זה עומדת החלוקה האתנית מעמדית מזרחים, אשכנזים, אתיופים למרות שהם כבר לא אתיופים אלא ישראלים יוצאי אתיופיה ורוסים או רוסים חדשים שגם הם לא רוסים אלא ישראלים יוצאי ברית המועצות לשעבר. השבר קיים, וחלקים ניכרים בשמאל הישראלי לא מישירים מבט, הם מעדיפים לעסוק בשיח הסוציאליסטי, המעמדי מבלי להבין כי יש תהליך של מודעות שאנשים צריכים לעבור, ועד שזה לא יקרה, אותם מאות אלפים ימשיכו להצביע לימין שמדכא אותם ופוגע בהם פגיעה כלכלית אנושה".
        http://hanizu.wordpress.com/2012/03/11/%D7%94%D7%93%D7%A4%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%94%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%98%D7%99%D7%9E%D7%98%D7%99%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%9B%D7%95%D7%90%D7%91-%D7%90%D7%91%D7%9C-%D7%AA%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%9B%D7%95/#more-68182

        ולפי שבני בוטשאטש אוהבים לשון קצרה – כמו שאת רואה מסגנון תגובותיי, אני מקצר אפילו במקום שדרך בני אדם להאריך – התחילו משמיטים שם הקולקטיב הקולוניאליסטי מהציונות האשכנזית, והיו מכנים אותה בקצרה הציונות. והרי את מכירה את אנשי בוטשאטש, לעולם הם מחזיקים במנהג אבותיהם. ולפי שהיו אבותיהם קוראים להונאה זו בשם ציונות, לפיכך אף הם קוראים לזרעו ולזרע זרעו הציונים. (ש"י עגנון, הצפרדעים)

      • irity Says:

        הבעיה עם הטיעון "ערבי יהודי" זה שאין מה להגיד. אם את נגד, את גזענית ואם את בעד, אז זה לא מספיק, עליך לשרוף עצמך בככר.

        בקיצור, היהודים הערבים רוצים שההונאה הציונית תהיה עכשיו הונאה ציונית מרוקאית-ערבית. לא שווה להיכנס לזה בכלל. שמעתי שבונים עכשיו מנהיג ישראלי-ממוצא איראני שגם יהיה לו תואר דוקטור מהרוורד, והוא יביא "תקווה ושינוי" לישראל, וגם האשכנזים עם הכסף יתמכו בו. העניין בבניה, סודי לאללה. יחד עם הטיל קרקע חומוס (פצצה חכמה…).

      • נטליה Says:

        תודה על הכינוי "בורה". אני גאה להיות בורה במהלכים שאין להם שום השפעה על המציאות, והם לדעתי בגדר כישלון רעיוני של אליטה אינטלקטואלית מזרחית שמפתחת רעיונות שאינם ברי הנגשה, מימוש, ואפילו אינם יוצרים מוטיבציה בסיסית לפעולה בקרב המזרחים (רוב אזרחי המדינה להזכירך).

        לא הבנתי למה התפקיד שלי הוא להנגיש, ולא של אותם הכותבים, או אותה חבורה אקדמית-ספרותית?… אני אגב מנסה להנגיש את מה שאני חושבת שראוי להנגישו, תודה רבה, אבל ללא הצלחה מרובה. התלמידים לא רוצים לשמוע. זה כמו בדיחה עבורם. כדי להגיע למצב של זיקה עם ערבים עבורם צריך לעשות עבודת הכנה של שנים, כי הגזענות חוגגת. זאת ועוד – בשביל להנגיש, צריך ליצור שדה טקסטים ביניים מתווך, כי לרוב השפה האקדמית סתומה ומפותלת עבור ילדים בגיל העשרה. זה הרבה עבודה, הרבה הרבה מעבר לשעות העבודה. ואני חושבת שה-ם צריכים להוציא את הספרים מארונות הזכוכית, לא אני. אני מודה שלא שמעתי על הני זובידה, ובטח על עוד הרבה ניימ-דרופינג שתמטיר עליי, כי לא משלמים לי במרכז הבין תחומי הרצליה או בכל מוסד אקדמי אחר כדי לשמוע עליהם. להם, אגב, משלמים טוב טוב. אני קוראת את הספרים שהצליחו להבקיע קצת אל מעבר לארונות הזכוכית, וזה מעט, מעט מדי (ספריו של שנהב, "המהפכה האשכנזית מתה" של סמי שלום שטרית, יש עוד אחדים).

        "ואינך טורחת לעסוק בשאלה מדוע ספרים אלו נשארים בארונות הזכוכית ואינם הופכים לנחלת הכלל."

        נו, אז למה הם לא הופכים לנחלת הכלל? כי אין מספיק אנשים שיהפכו אותם לנחלת הכלל. מכאן, שהמהלך נכשל.

        אבל מהו אותו מהלך? כמו כל דבר, ישנם ויכוחים גם בתוך התנועה הזאת. החלק שמנסה ללכת על הכרטיס של יהודים-ערבים נכשל כישלון חרוץ. אין חיה פוליטית כזו במסה מספקת להרים משהו. החלק שמנסה להצביע על תרבות יהודית אחרת שנגדעה כאן בישראל, תרבות מצרית, לובית, סורית, עירקית, הוא החלק שיש לו תקומה לדעתי. אבל מדובר בעיקר במישור התרבותי, פחות הפוליטי, עד כמה שניתן להפריד בין הדברים (ואולי לא צריך, אבל כך זה נתפס כשנחשפים לתכנים הללו). הניצול הציני שאתה מדבר עליו, בשעת ההשתלטות על הארץ, הוא עובדה היסטורית נכונה, אבל מה תעשה איתו עכשיו? אנשים מעדיפים לא לדעת את העומקים האלו. הם מסתפקים בססמה – היתה אפליה, ועכשיו מנסים לתקן. וזה מה שצריך לעשות, אבל באמת לעשות – לנסות לתקן, תוך כדי עבודה על זקיפות הקומה התרבותית על ידי הלעטה בתכנים מדהימים שמאוגדים עכשיו באנתולוגיות שונות. אשמח לשמוע הצעות נוספות. נשמע שאתה יודע בדיוק מה צריך לעשות.

      • נועם א"ס Says:

        נטליה: אני לא מתנגד לדברייך ולרשמייך, אבל ממליץ לעיין בזה:
        http://70panim.org.il/michasimhon/2012/03/03/%d7%a2%d7%a8%d7%a2%d7%95%d7%a8-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%91%d7%9f-%d7%9e%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%95-%e2%80%93-%d7%91%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%95%d7%97%d7%aa%d7%a8%d7%a0%d7%95%d7%aa/
        – הרצאה של מיכה שמחון, מורה לסוציולוגיה (תיכון), בכנס הסוציולוגי באוניברסיטה העברית לפני חודש – על הוראת סוציולוגיה בכלל, עם נגיעה לעניין "הערבי-יהודי" בפרט: להדגים לתלמידות/תלמידים את האופנים שבהם הן/הם עצמם, ומצביהם הספציפיים, הם תוצר של המבנים הסוציולוגיים שבתוכם/לתוכם גדלו וכו'. אני בטוח שאם תרצי גם תוכלי לדבר/להתייעץ איתו באופן אישי (אני קצת מכיר אותו, והוא איש אדיב וסבלני ומאוד נכון לעזור עם כל דבר).

      • נטליה Says:

        תודה נועם, קראתי את המאמר המשובח הזה (יכול להיות שלינקקת אליו מהבלוג של עידן לנדו פעם?), והוא נוגע בנקודות הכואבות, החשובות, והמעט טראגיות של כל המצב הזה של היות-מורה-בישראל.

  7. יוסי Says:

    נטליה: עם כל הכבוד, נראה לי שפספסת את הנקודה בסיפור המבריק של בן-דור. צבי בן-דור דוקא מבין את המציאות יפה מאוד. הניחוש שלי הוא שהרשימה הזאת שלו תיחשב בעוד כמה עשורים לדבר החשוב ביותר שנכתב בישראל של תחילת המאה העשרים ואחת. הזלזול הוא באחריות המזלזל בלבד, אחרי ככלות הכל בן-דור כבר ספון לבטח בניו-יורק וכבר כנראה הפנים ש"נימי הישראליות המתפתחת" הם דקדוקי עניות לא רלוונטיים בהינתן התהליכים הגלובליים. במילים אחרות, אני חושב שהסיפור נכתב על-ידי אדם שהוא בראש ובראשונה היסטוריון וסוציולוג ורק אחר-כך (אם בכלל) אקטיביסט.

    • נטליה Says:

      " "נימי הישראליות המתפתחת" הם דקדוקי עניות לא רלוונטיים בהינתן התהליכים הגלובליים"

      אז סליחה באמת שהטרדתי עם הנימים. את המציאות הגלובלית אני משאירה לצבי בן-דור ולך, נביאי האמת, וכמובן להסטוריה שתשפוט. אני חיה במציאות של נימי הישראליות. כזאת אני, קטנטונת. נקודה בשדה הסמנתי שלכם. אני שמחה שאתם שם למעלה דואגים לדברים הגדולים (גם אם רק במשחק ניחושם) ומרגישה בטוחה ומוגנת.

      • יוסי Says:

        תראי אני לא מומחה גדול לישראליות, אבל גם בקנה המידה הישראלי נראה לי שאת בוחרת יפה-מאוד את ה"נימים העדינים" שמאפשרים לך לדמיין עתיד של ישראל שהיא ברובה יהודית הומוגנית (למעט מופעים תרבותיים שוליים) וליברלית, ומתעלמת מזרמים חזקים יותר. את הסימנים ה"מעודדים" שאת שואבת מתלמידיך את צריכה לסייג בכך שרבים אחרים לא הולכים למערכת החינוך החילונית, רבים רוצים לרצות את מוריהם האשכנזים-קולוניאליסטים (סליחה הייתי חייב :-)), וכמובן את מביאה גם את הפילטרים שלך להתקשרויות שצובעים את הסיטואציות בדרך מסוימת.

        שאלות שאת יכולה לשאול את עצמך, לדוגמא, הן: מהו הסיכוי שהמציאות בישראל *לא* תהיה דו-לאומית בעוד 100 שנה? ובהינתן שהמציאות תהיה דו-לאומית איך תיראה האוכלוסיה היהודית שתבחר/תיאלץ להישאר בישראל?

        אם יש משהו שכדאי לך לקחת מהניבוי של בן-דור זה שאף אחד לא דואג לך וכדאי שתדאגי לעצמך, במיוחד שהסיכויי שתשרדי ותהיה מאושרת במדינה דו-לאומית, כאשכנזיה ציונית ליברלית, הוא די נמוך. במובן הזה, נימי הישראלית, כפי שאת מבינה אותם—חיפוש אישרור למעמדך/תפישת הפוליטית (ומה הם אם לא שני צדדים של אותה מטבע) אצל בני הדור הרביעי של ההגירה המזרחית לישראל—הם באמת לא מאוד רלוונטיים. מצטער.

      • irity Says:

        יוסי אהלן, למרות שבגדול אני מסכימה איתך, יש גם הסתייגויות רבות. ראשית, ככל שמדובר באוכלוסיה ממוצא רוסי (חבר העמים), ההתנסות שלהם בפרוייקטים מסוג זה אינה קטסטרופלית, כולל כאשר הם השתלטו בפועל על לאומים, וגם על לאומים מוסלמים ו"מזרחיים". גם לאחר קריסת הגוש, לא היתה קטסטרופה, וההגמוניה התרבותית לשונית הונצחה למעשה. אני כותבת את זה ערב ההכרזה על ביקור צפוי של פוטין, ובכלל, מתוך הבנה בדיעבדית של המנטליות האשכנזית הציונית (שהוסוותה שנים רבות כמשהו אחר)., אתה מדבר על תרבות שונה מאד, למשל, מזו המערבית (אמריקאית אירופאית מערבית), לטוב ולרע. הדיאלוג בין האשכנזים לבין "המזרחיסטים" מתנהל קצת עקום, ודומה לדיאלוג עם הפלשתינאים שחייב לעבור דרך הערוץ האנגלו סכסי. למעשה התיווך הזה לעיתים מזיק ומכביד, כי כל צד (ברברי כשלעצמו) מתחיל להתנסח במונחים אמריקאים כדי להצדיק את עצמו בטרמינולוגיה וערכים שאולים, המעיבים במקצת על "האמת". כך למשל, אנחנו – אשכנזיות ישראליות – נאלצים לספוג גזענות אנטי רוסית למעשה, ממרוקאים שיושבים בברלין וניו יורק, והופכים את זה לסיפור תלוש מהמציאות והזוי לחלוטין. גם האבסולוטיות שבה אתה מדבר היא מאד "אמריקאית", לגבי האפשרות של המשך הישרדות של עליות רוסיות למעשה, באזור ערבי. אני תוהה למשל להשוות את רגשות הציבור האפגני למשל בהשוואה בין ההגמוניה הרוסית שהוא סבל, בזמן הסובייטים שם, ובין המתקפה האמריקאית שם לאחרונה,, ואיך הם רואים את ההבדלים והדמיון, ומה דעתם. אני רואה שהערבים למשל, באופן כללי, מחבבים רוסים ומזרח אירופאים (הרבה יותר ממה שאני מסוגלת לסבול …), ואתה מדברר אותם אולי בלי לבדוק בשטח.

        אני חושבת שסוג האינטראקציה שונה, ואולי תתפלא לראות שהמולדבים לא נענים לדימויים המקובלים שמלבישים עליהם דרך האקדמיה בניו יורק או בסורבון. . יש גם הנושא הדתי, אבל הניתוח האתני תרבותי לדעתי מעוות לחלוטין. אם תשאל מולדבי מה דעתו על זכויות הערבים שנושלו הוא ירים אצבע משולשת ויגיד "שיאכלו אותה" לא מתוך "משא האדם הלבן" והיצוא המערבי למשל של "אידיאולוגיה" אלא מתוך כבוד לכוח, ולו בלבד. אני לקחתי כי אני יכול. מצד שני, ברגע שהוא פה, המולדבי, הוא יסתדר עם מה שיש, עם פחות גזענות מהאימפריאליסט הבריטי למשל. מדובר באנשים מאד עמידים וציניים, לאו דוקא כציונים אשכנזים, אלא כמזרח אירופאים קודם כל עם השקפת עולם הנובעת מסוג מאבק הקיום של העולם הפחות משגשג, שיש לו "תרבות" והתרפקות על הסטוריה מפוארת של אימפריה. בקיצור, הדברים יותר מורכבים. נידמה לי שהערבים, אם היית עושה משאל, מעדיפים את הברוטליות של ליברמן על הנאורות של קלינטון שמביאה אחריה את הגורג בושים והנפאלם שהורג מיליון וחצי אזרחים בלי הנד עפעף. או לפחות המשוואה לא לחלוטין ברורה, ומכאן גם הגבה המורמת לגבי המזרחיסטים שמצאו את מקלטם המאד מרוקאי אותנטי בברלין ?? או סיאטל ???? בלב המאפליה שריסקה את המזרח התיכון כבר מאה שנה. פתאום המולדבים הציונים הם הבעיה "הלבנה". נו באמת.

        לגבי ישראל, ברור שהיא מסגרת בעייתית, אבל כניראה לא יותר בעייתית מצ'צ'ניה, והמקומות האלה מתקיימים. אמנם בזבל, אבל לא "מושמדים".

      • ofrilany Says:

        את כל כך צודקת איריס. הלסת שלי שמוטה כאן. כל הקטגוריה של אשכנזיות-מערביות היא בעייתית למדי. ובכלל, החזית הבאה תהיה לדעתי פנים אשכנזית – יש יותר מדי שסעים פנימיים בתוך הקבוצה הזאת שהוסוו, אבל עכשיו הם עולים, למשל: ההבדל בין צאצאי הגרמנים שמקבלים דרכון לבין כל מיני הונגרים שמקבלים הרבה יותר בקושי אם בכלל, כי יש להם תקנות אחרות. שלא לדבר על רמות שונות של ותק שמסמנות קבוצות סוציולוגיות שהן בעצם לגמרי אחרות

      • נטליה Says:

        "הסיכויי שתשרדי ותהיה מאושרת במדינה דו-לאומית, כאשכנזיה ציונית ליברלית, הוא די נמוך."

        למה? לא הבנתי. אני לא חייבת לשלוט כדי להיות שמחה. אשמח להיות עוד מגזר, ואפילו לא מי יודע מה חשוב. ריבוי זה דבר נפלא. אני מדברת על מה שהתלמידים המזרחים רוצים. ויקי שירן רצתה ייצוג מזרחי בעמוד האש. עמוד האש, כן, הסדרה ההיפר-קולוניאליסטית הזאת.

        והלוואי ואתה צודק, והם רוצים לרַצות אותי, ובליבם הם רוקמים מזימות פנתריות, ולא מזימות השתעבדות לתרבות אשכנזית-בלאומיותה-ואמריקאית-במוזיקתה-ובטלוויזיתה.

      • יוסי Says:

        אהלן וסהלן איריס,

        אני מסכים איתך לחלוטין, ולא בכדי לא כתבתי שרק מזרחים יישארו בישראל. הייתי צריך להיות יותר מפורש ולומר שאין לי מושג מי בדיוק יישאר ומי יעזוב, יהיו הרבה גורמים שייכנסו למשוואה כמו: האם אתה ליברל, האם אתה חילוני, האם יש לך מקצוע בינלאומי, האם אתה סולד מערבים במובן שאתה לא מסוגל לחיות בקרבתם (ולא במובן השנאה ה"סחבקית" שאת מדברת עליה), האם היית חבר בשטאזי הישראלי וכו'. ובנושא היחס בין הרוסים לערבים, יש לי היכרות אישית עם הנושא מחברים רוסים שגרים בגליל וזה די ברור שחלקם משתלבים יפה מאוד, בעוד שחלקם נפשם יוצאת לתעלות והקונצרטים של סנט פטרסבורג וייקחו כרטיס לטורונטו בתור פרס תנחומים. שוב, זה שדה מאוד רחב. אבל כל זה לא משנה את העובדה שמי שיישאר, יהיה הרבה יותר "ערבי", ולחלופין מי שיהיה מוכן להיות ערבי, לפחות במידה מסוימת, הוא זה שיישאר. ואת כל זה אני חושב שצבי בן-דור קלט יפה בסיפור הקצר שלו. גם לא ברורה רמת האלימות שתהיה כרוכה במהלך הזה, וגם את זה בן-דור תפס.

        נטליה,

        ההתרשמות שלי מכל מה שכתבת פה בעבר היא שסולם הערכים המערבי (בוא נאמר הסוציאל-דמוקרטי) מאוד חשוב לך. לכן הערכתי שלא תשגשגי במדינה שמן הסתם תהיה די דתית, כיתתית, שוביניסטית ולא דמוקרטית במיוחד, ואולי אפילו תצטרכי להתמודד עם תלמידים שיבואו לבית-הספר עם קלשניקובים להגנה עצמית בתקופות מסויימות. אבל אני עשוי להתבדות הן בנושא פניה של המדינה הזאת והן בנושא סולם הערכים שלך וכמה את צמודה אליו. הצצה בקורות המארונים בלבנון או האשורים בעיראק הן מן הסתם הדוגמאות הקרובות ביותר למה שיקרה בישראל, למרות שהם היו הרבה יותר משולבים במרחב לעומת הישראלים ולכן המעבר לשלטון רב-עדתי בישראל יהיה מן הסתם יותר טראומטי. רובם של המרונים והאשורים עזבו למדינות המערב, אם אני לא טועה. מאידך, אני מכיר נוצרים סוריים שהיה להם רק דברים טובים להגיד על הסובלנות כלפי כל העדות במדינתם. אבל זה היה לפני הבלאגן האחרון. בקיצור נראה לי שהפלורליזם שאת מצפה לו הוא יותר עדין ומערבי ממה שמתבשל בישראל. אבל בכל מקרה שיהיה טוב. כשיגיע רגע האמת אני מקווה שלא תקריבי את עצמך על איזה מזבח אידאולוגי זה או אחר. וזה מביא אותי לנקודה הבאה.

        אני לא יודע איזה שאלות התלמידים שלך שואלים אותך ומה את מרגישה שאת צריכה להנחיל להם אבל בעייני הדבר החשוב ביותר הוא לגרום להם להישאר עם ראש פתוח ולהכיר ביכולתם לעצב את עתידם, כולל זהותם הלאומית. את לא ממש יכולה למכור להם את האופציה הישראלית בלב שלם, בהינתן הסיכונים. זה משחק בחיי אדם. אנשים צעירים חייבים לקחת סיכונים כאלו מנקודה של מודעות גבוהה ולא בתור חיילים של פלסטלינה. האסטרטגיה החינוכית של בן-דור, לשאול מה באמת יכול להיות פה עוד מאה שנים, נראית לי הכיוון הנכון והמוסרי, ומהשאלות האלו הכל כבר יכול להתגלגל הלאה, בין אם זו הכרה שצריך ללמוד לחיות עם הערבים, או להתנתק מהם, להתחפף מישראל, או לקבור את הראש בחול ולקוות לגאולה. "מורה טוב–מורה לחיים", לא ככה? בשביל לחיות ולשגשג, בישראל או בגולה חדשה, הישראלים יצטרכו להיות מאוד גמישים (כל אחד בדרכו שלו).

      • irity Says:

        הי עפרי, מסכימה איתך שהנושא האשכנזי לא זכה עדיין לטיפול הוגן. העיסוק שלי בזה נובע מהעניין שלי ביבוא של פרקטיקות סחר בנשים (ומבנה המשפחה התומך בסחר הזה) ממולדבה אוקראינה ובלרוס יחד עם העליות הציוניות המכוננות, ו"קליטת" הפרקטיקה לתוך הממסדים שהם מסורתית בשליטת העדות האלה (בעיקר משרדי הבטחון למיניהם, דאז, והקיבוצים גם במידה מרובה). התברר לי אז שהמרוקאים המקצועיים לא רוצים לטפל בזה בעצם כי זה מקלקל את התיאוריות של האפליה המונוליטית המושווית למה שנעשה לכושים באמריקה. חוץ מזה גם הם רוצים קצת זונות רוסיות חינם, כולם רוצים.
        בנסיעתי הלפני אחרונה לסיני לנופש, התיידדתי עם איזה קופטי מצרי מהנדס מקהיר, שישר זיהה אותי כ"זונה רוסיה" (בדימוס, במקרה שלי). קצת היה לי לא נעים, אז הוא אמר לי בכנות ערבית "אנחנו אוהבים את הרוסים הם עזרו לנו עם סכר אסואן". זה עדיף על סש"ש שרוצה לראות בי ליידי אנגליה 🙂 שמעסיקה מרוקאים תמימים וטובי לב בחוות הקקאו שלי,
        או בוא נגיד שזה יותר קרוב למציאות ואפשר מזה להתחיל לדבר על פוליטיקה של זהויות. ההגירה של מזרח אירופאים לארצות הברית בתחילת המאה העשרים וקודם לכן, שדרגה מאד את העדה (למשל הריסון פורד, אמא שלו ממשפחה בלארוסית טיפוסית, יהודית, והאבא מאירלנד, וכמובן כל המיליונרים בניו יורק), אבל ביום פקודה, ובניכוי השדרוג (הוליווד ודימונה), הייקים שולתים. עכשיו פתאום הסובוטניקים (אלה קווקזים בעצם גויים שהתיישבו בגליל התחתון) התעוררו ועורכים מסע שורשים (נידמה לי שהם הקימו איזה "מרכז מורשת…" ביישוב אילניה, הם דוגמא טובה לעמוד השדרה של הציונות האשכנזית (השייטת זה שלהם). הם מרגישים בטוח מספיק לצאת מהארון בגלוי ולהתחבר ל"שורשים".

        או בוא נגיד, ישראל, כמו שאומרת מכרה שלי שהיא צרקסית, "מלאה רוסים וערבים, ועכשיו אתיופים, איכסה". אכן כן.

      • irity Says:

        יוסי, (לא יודעת אם זה מגיב במקום הנכון…זה מתייחס לתגובה שלך למעלה). השאלה היא איך כל הניתוח שלך, שהוא די מדבר אלי, קשור, לטענות של "מזרחים" נגד "אשכנזים", אז והיום. מה שעולה מכך, הוא שהפרוייקט הציוני עד כה שידרג ויצר מוביליות חברתית כלכלית ליהודי מזרח אירופה שלא הצליחו להיכנס בעצמם לארצות הברית, וגם…ליהודי מרוקו ואחרים שלא הצליחו להיכנס לצרפת או אנגליה. העובדה שישראל שימשה שלוחה צבאית של המעצמות פתחה את שערי ההגירה הנחשקים למקומות הטובים. הנישה האקדמית של ,המזרחים היא תוצר לוואי נוסף של אותו פרוייקט, אין שום ,ערך אמת בטענות המועלות שם, ואני אומרת בצער רב, כי הקדשתי זמן וגם עבודה (בזמנו) לקידום הנושא במערכת המשפט (הכנסת המונח "אפליה עדתית" לשערי בית המשפט, ניהלתי תיק או שניים בנושא, וגם הצלחתי בהם). נידמה לי שזה ישראבלוף דומה מאד ל SCAM הציוני, והייתי מציעה, בהמשך להצעתך, להנחיל לתלמידים גם חוש אבחנה בנושא הזה, כמו ביחס לשטיפות המוח האחרות שהם סופגים. ככלל, ,כשמתחילים לנפח לך את הראש על "אי צדק" קולקטיבי, כדי לגייס אותך למשהו שלא מועיל לך אישית, כדאי לשים אזניות עם מוצרט. אתה צודק שבחברה שבטית מפולגת בסגנון צצניה או לבנון סוריה, מושג הסולידריות הבין שבטית לא קיים, זה לכל היותר דו קיום עם מאבקי טריטוריה שיכולים להסלים. אז מבחינה זו, הוגן כניראה לאמר, שהשבט המזרחי לא מביא בשורה שונה, וכל הטיעונים שהיו בעבר כאילו מדובר ב"חזון" טוב יותר, הם הסברה או ססמאות ריקות לצורך ניהול מאבק סקטוריאלי. הדבק היחיד שאפשר היה לדבר עליו הוא המשותף היהודי. שם החלוקה היא בין הזרם האשכנזי לספרדי, ולצערי אין לי כלים לדעת מה בעצם ההבדל ומה קורה שם, כי אני לא שומרת מצוות.

      • נטליה Says:

        irity, את כותבת דברים מאוד מעניינים, אבל לא הבנתי כלום! את יכולה להסביר קצת יותר לעומק? את מדברת בראשי פרקים.

        "וגם…ליהודי מרוקו ואחרים שלא הצליחו להיכנס לצרפת או אנגליה."
        למה?

        "העובדה שישראל שימשה שלוחה צבאית של המעצמות פתחה את שערי ההגירה הנחשקים למקומות הטובים"
        אילו מקומות?

        "הנישה האקדמית של ,המזרחים היא תוצר לוואי נוסף של אותו פרוייקט, אין שום ,ערך אמת בטענות המועלות שם"
        כלומר אין אפליה עדתית בישראל היום לדעתך?

        "כשמתחילים לנפח לך את הראש על "אי צדק" קולקטיבי, כדי לגייס אותך למשהו שלא מועיל לך אישית,"
        לא הבנתי את הטיעון – אבל אם אתר חלק מהקולקטיב שכלפיו יש אי צדק, אז אם האי-צדק ייפסק זה כן יועיל לך אישית.

      • irity Says:

        1. שאלה ראשונה ושניה – המעבר דרך ישראל איפשר להרחיב את האוכלוסיות מהאזורים האלה (מרוקו מחד גיסא, ומזרח אירופה מאידך) שיכולים להתמודד עם הדרישות של כניסה למערב אירופה, וארצות הברית.

        2. יש אפליה עדתית בישראל היום, זה לא מה שכתבתי. כתבתי שגם האפשרות לכתוב על האפליה העדתית הזו, פותחת "שוק, הגירה נחשק ואליטיסטי לאקדמיה במערב שיש לה עניין לקדם את המחקר והמודעות לאפליה הזו, משום שמדובר בישראל (ולא בצצניה).

        3. ברור. התכוונתי שאם אתה לא (!) חלק מהקולקטיב המופלה, אין להתגייס, ברור שאם את חלק מהקולקטיב המופלה אז כן. אני אשכנזיה.

      • נטליה Says:

        תודה, אבל לא הבנתי כלום. אני כנראה סתומה.

      • irity Says:

        תוספת, שאולי מיותרת נטליה כיון שאת בטח לא צריכה הרצאות כלליות, ובכל זאת, ברור שמושג ,האפליה נובע ממערכת ערכים כוללת. אם קבוצה טוענת ל"אפליה" היא למעשה טוענת שהיא מקבלת על עצמה את מערכת הנורמות שמייצרת את המושג "אפליה" (עקרון השוויון אבל לא רק). ולכן, היא קוראת לקבוצות אחרות לפעול עבורה ואף מנסה לגייס מתוך הרוב "המפלה" תמיכה, על יסוד הנורמה .אם הקבוצה בעצם לא תומכת בשוויון, או מציעה נורמות מועילות לכלל האזרחים, אז מה מעניין אותי הבעיה שלהם, היא מעניינת אותי תועלתית בלבד, אבל אין מה לנהל עליה דיונים נשגבים. זה נקרא I"LL SHOW UP IF YOU SHOW UP. זה לא אומר שאי אפשר ללמד אנתולוגיות אנדלוסיות, אחלה חומר ואני באופן אישי אוהבת מאד מוסיקה ובכלל סממנים מזרחיים בטח מרגישה יותר קרוב ונוח עם זה מאשר מזרח אירופה. אבל זה ענין של טעם וגם כמובן ארבעה דורות של שהות בישראל ולא במולדביה. (במקרה שלי ואחרים כמותי אני משערת).

      • irity Says:

        נו בטח זה אני הסתומה.

        לא ברור לי מה את לא מבינה. הפרוייקט הציוני שידרג אוכלוסיות יהודיות נחשלות כלכלית, אמנם במחיר גבוה.

  8. ק.א. Says:

    כפי שהבחין ישעיהו ליבוביץ: ישראל היא תוצר חדש ומסגרת של אלימות. אם לא נכנס להסברים (חשובים) לדברים הללו ונניח את הנימוקים (לרגע) בצד בלי לתהות מהיכן הוא שלף את זה, אז אפשר להגיד שבמשך זמן לא מועט אנשים רבים, כולל אנוכי, התקשו בכלל להבין את מלא המשמעות של המינוח הזה. המשמעות המטלטלת (שאינה ממש מטלטלת כי היא גם לא נקלטת) שעולה מזה היא שאין בבסיסה של מסגרת זו – עשרות שנים – שום תוכן אחר! מתוך זה מובן שאם לא יחול שינוי *מהותי* באופיה הרי שבוודאות גמורה היא על מסלול התנגשות עם הסביבה ועם שאר האנושות. כמו שאני מכיר את ישראל, גם התנגשות עם האנושות אינה מהווה סיבה לחשבון נפש, אלא זה אולי רק עוד "אתגר". ושוב זה מחזיר אותנו להגדרה בת 3 המילים של ליבוביץ: "מסגרת של אלימות". אולי רק 3 מילים אבל מסתבר שזה לא פשוט להפנים את זה. אחת הסיבות לקושי הזה היא אולי שרובינו פשוט לא מכירים מציאות אחרת. ישנה עוד בעיה והיא ששינוי מהותי כזה עלול להוות, כמעט מיידית, הודאה בפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, אחרת איך אפשר יהיה לתרץ את כל השנים המתמשכות של החגיגה המלחמתית? די מטורף כל המצב. עכשיו אפשר לשאול האם מנהיגינו לא הבינו את מה שהם עושים? גם לשכנים וגם לנו?

  9. יוסי Says:

    שלום איתמר ותודה על המאמר המעניין. נראה לי שמהלך כזה תועלתו תסתכם באיסוף ראיות לגבי כמה מהר ישראל הרשמית תסגור את הפרצות, ואז יהיה אפשר לכתוב כמה מאמרים בוא נגיד ב COUNTERPUNCH או בתיקון עולם ולהגיד נו נו נו לישראלים הלא דמוקרטים. בנוסף, מפלגה אחת כזאת, שבראשה ערבי, לא יכולה לייצג את כל הכוחות שמוכנים לשקול עתיד רב-לאומי. למשל, מתנחלים. זאת אומרת, בעתיד רב-לאומי תהיינה מפלגות רבות, חלקן או אפילו רובן ייצגו כיתות מסוימות ויהיו קונפליקטים וקואליציות. נראה לי שהתוכנית שלך לא מנצלת את הדינמיקה הזו—דינמיקה של תחרות. אולי אפשר ללכת יותר בכיוון של סימולציה של מדינה אלטרנטיבית-וירטואלית עם מספר מרובה של מפלגות או צירים נבחרים שינסו בתור תרגיל התחלתי לראות אם הם יכולים לנסח חוקה. אפשר גם לנסח את מטרות הפרויקט לא כמבקשות לשנות את המצב הנוכחי אלא כסימולציה לעתיד היפותטי, אפילו כזה שנראה לא רצוי בעייני חלק מהמשתתפים, כפי שאכן יהיה בעתיד רב-לאומי שייכפה על רבים מהמשתתפים. למשל לבוא לגביזון ולומר לה, התעוררת בבוקר ופתאום מצאת את עצמך במדינה רב-לאומית, מה את עושה עכשיו? פרויקט כזה יהיה אמנם זירת מחלוקת קשה אבל עשור לעורר הרבה יותר עניין מאשר עוד וריאנט של מפלגה ערבית-ישראלית.

    • נטליה Says:

      תרבות ישראלית יהודית לא-חרדית: אובססיית-ביטחון-ותחושת-מצור (אלי ישי: "אנחנו רוצים את מופז בממשלה, הוא יתרום לנו מנסיונו בימים קשים אלו", שניהם מזרחיים), גזענות (הולך מצוין בכל השכבות הכלכליות, בדלת העם באופן מוחצן יותר מבשכבות העליונות), אמריקה-אירופה (היפסטרים: אירופה-ניו-יורק, מותגים אקסקלוסיביים, השאר: אמריקה בכל מה שקשור למוסיקה, ריאליטי) יידישקייט (לימוד תורה מהול-לאומיות אצל הדתיים-לאומיים, שמירת מצוות סלקטיבית אצל המזרחים, התחזקות ומכללות ניו-אייג' יהודי בשכבות אחרות, פיוטים אצל זמרים לרוב כושלים), וכמובן מוסיקה מזרחית, שעכשיו כוווולם חוץ מיהורם גאון כבר אוהבים. הדברים לא סותרים האחד את השני עד כדי "מלחמת אחים" ו"כיתתיות" לדעתי. גם אם בקרוב תהפוך למיעוט במדינה הדו לאומית, השכבה הזאת תהיה מיעוט נרחב ומשפיע. זה, יוסי, מה שאני חושבת על החבר'ה שלנו, ולא שהם ליברלים (וואלה לא יודעת מאיפה הבאת את זה), או שחילוניות היא המאפיין העיקרי שלה. תראה "דה-וויס", תכיר ת'שבט.

  10. irity Says:

    הבנתי כניראה נטליה זו התאומה האבודה של יואב, ממשרד ההסברה ההיפסטרי הלאומי האולטרה מתוחכם. אני קדה ויוצאת …דיון נעים.

    • נטליה Says:

      שוב לא הבנתי. יואב? מי זה? שוב תחכום לא היה כאן, להפך, נסיון להיות לא מתוחכמת בעליל, ולכן כנראה רוב הקוראים של הבלוג הזה מזלזלים בי.

      זאת היתה חצי בדיחה, אגב, כל האפיון הזה. נסיון להצביע על כך שלמרות הנסיון לדבר על מליון כיתות ותתי כיתות שוכחים פה לפעמים מה מחבר את כל האנשים האלו ביחד, את אלו שלפי הסקרים הם:

      ליכוד – 29, עבודה – 18, קדימה – 12, ישראל ביתנו – 12, לפיד – 12, מרץ – 4, ביחד = 87. 87 מתוך 120. כמובן שמפלגה אינה זהות פוליטית, והערבים לא מצביעים, ובשדרות יש עוני וחוטפים טילים, זה הרבה יותר מורכב, אבל בכל זאת, אני חושבת שהרוב פה יסכימו שההבדל בין המפלגות הנ"ל די זניח, ולדעתי אפשר לצרף את רוב מצביעי ש"ס לזה. מי הם מליוני האנשים האלו? מה גורם להם להכניס את הפתק? רק טמטום? האמנם אלפי כיתות? אולי, אבל המשותף גובר על השווה כמעט בכל זמן, בייחוד בזמני מלחמה שיכולים להיות זמנים מפוררים מאוד לאלפי הכיתות הספקולטיביות אבל תמיד מאחדים כאן את כולם עד תיעוב, למה? כי הכוח של הלאומיות הישראלית החלולה הוא קיצוני מאוד. כמובן שמצב דו לאומי טורף את הקלפים, אבל אנחנו נשארים עדיין עם המון אנשים שיש הרבה במשותף ביניהם, ואת נקודות החיבור האלו, שהן כמעט מובנות מאליהן, שוכחים פה לפעמים, כי כולם פה הרבה יותר מתוחכמים ומכילים וידענים, שזה אחלה, אבל לפעמים יש נטיה להחיל את הידע באופן לא כל כך אחראי על אנשים שהאינסטינקטים הלאומיים שלהם, רוויי התודעה הכוזבת וואטאבר אולי, הורסים את התיאוריה, והם לא רוצים להיות ערבים, או הונגרים, אלא סתם ישראלים גזענים אמריקאים שאוהבים ריאליטי ומוזיקה מזרחית-לייט ולא קוראים כלום אף פעם ואז זה הגיוני מאוד להצביע למפלגה הגדולה עד מאוד, מפלגת ליכוד-עבודה-קדימה-לפיד-ליברמן-מרץ-חלק-מש"ס.

  11. יוסי Says:

    אז מה נהיה איריס, נראה לך שמצאת מזרחי צעצוע שייתן לך וינדיקציה למצפון האשכנזי הדואב? איפה איריס חפץ והחברות שלה שיבואו להתעופף עליך כשצריך אותן…

    נראה לי שאת מגזימה קלות בהיסטוריה הרויזיוניסטית שלך, ולכן אני אתייחס נקודה-נקודה.

    >>> …הפרוייקט הציוני עד כה שידרג ויצר מוביליות חברתית כלכלית ליהודי מזרח אירופה שלא הצליחו להיכנס בעצמם לארצות הברית, וגם…ליהודי מרוקו ואחרים שלא הצליחו להיכנס לצרפת או אנגליה.

    יש במשפט הזה כמה וכמה הנחות היפוטטיות. למשל, שבהעדר הציונות היהודים במדינות המזרח עדיין היו מעוניינים לעזוב לארצות המערב או שהם היו עוזבים באותם התנאים בהם עזבו בפועל (ללא רכושם ובאופן טראומטי). אפילו אם נקבל שבעקבות עליית הלאומנות הערבית מיעוטים לא מוסלמיים נדחקו בחמישים השנים האחרונות מחוץ למדינות ערב בלי תלות בתנועה הציונית, עדיין, יש נתון אחד שהוא ממש לא היפוטטי: לציונים הייתה מעורבות בוטה בחסימת דרכי המילוט של יהודי המזרח למדינות המערב ובהבערת הקרקע מתחת לרגליהם כדי שהם יעזבו במהירות, בחוסר כל ולישראל. מהלך זה ננקט כדי להצדיק בדיעבד את הגזל של הנכבה וכדי לספק שכבה של משרתים ולוחמים לאשכנזים בפרויקט הצעיר שלהם.

    ואז את מאפיינת את ישראל כמקום שסיפק למזרחים אפשרות למוביליות חברתית. זה בטח לא נכון בעשרות השנים הראשונות לקיום המדינה, בטח לא ביחס למדינות המערב שישראל היתה מעורבת במניעת ההגירה המזרחית אליהן, ואולי אפילו לא נכון בהקשר של מדינות ערב בהן היהודים חיו לא רע בכלל ולא נמנעה מהם כניסה לדרגים הגבוהים של החברה, בטח לא מבחינה כלכלית.

    >>> העובדה שישראל שימשה שלוחה צבאית של המעצמות פתחה את שערי ההגירה הנחשקים למקומות הטובים.

    זה לגמרי לא מבוסס. יש לי הרבה מאוד שכנים איראנים, עיראקים, פקיסטנים, הודים, סינים… ישראל היא לא מקור הגירה מועדף עבור מדינות המערב. לא ידוע לי ששרות בגולני או אפילו כמאזין ב-8200 פתח אי-אילו שערי הגירה לצעירים מזרחים. אם את מתייחסת לחינוך טכנולוגי נגזר-תעשיות-בטחוניות שבעקבותו נפתחה אפשרות העסקה בחו"ל אז אולי הדבר נכון לגבי עשרים השנים האחרונות אבל, שוב, יש פה גם הרבה מאוד מהנדסים ממדינות שאינן שלוחות צבאיות של האימפריה.

    >>> הנישה האקדמית של ,המזרחים היא תוצר לוואי נוסף של אותו פרוייקט

    הנישה הזו היא אולי הדוגמא היחידה ל"ענף ייצוא" שאת מדברת עליו, אבל מדובר במתי מעט שאת בונה עליהם תיאוריה שלמה.

    >>> אין שום ,ערך אמת בטענות המועלות שם, ואני אומרת בצער רב, כי הקדשתי זמן וגם עבודה (בזמנו) לקידום הנושא במערכת המשפט (הכנסת המונח "אפליה עדתית" לשערי בית המשפט, ניהלתי תיק או שניים בנושא, וגם הצלחתי בהם).

    טוב זו קביעה מאוד-מאוד גורפת והיא בודאי לא נכונה ככלל. אני לא מומחה גדול לנושא אבל מהמעט שקראתי (שש"ס, יהודה שנהב) ובהתאם לתפיסה הפוליטית הליברטריאנית שלי אני מוצא שהניתוחים ההיסטוריים, סוציולוגיים, פוליטיים הם לרוב רלוונטים וחדים. מאידך הקריאות לפעולה הן או לא מציאותיות או סוציאליסטיות כך שאני לא מתחבר אליהן.

    >>> נידמה לי שזה ישראבלוף דומה מאד ל SCAM הציוני

    כן, ככל שהדברים אמורים בגזירת קופונים, יש קוי דמיון, למרות שהפוליטיקאים המזרחים לא פונים לקהלים גלובליים בהתקרבנות שלהם. אבל הדבר נכון עבור כל הקבוצות שמתגוששות במדינה הסוציאל-דמוקרטית, וכל הפוליטיקאים שמייצגים (כביכול) קבוצות כאלו הם נצלנים ובעלי קוי-אישיות של פסיכופטים. זהו הרי המשחק הדמוקרטי.

    >>> והייתי מציעה, בהמשך להצעתך, להנחיל לתלמידים גם חוש אבחנה בנושא הזה, כמו ביחס לשטיפות המוח האחרות שהם סופגים. ככלל, ,כשמתחילים לנפח לך את הראש על "אי צדק" קולקטיבי, כדי לגייס אותך למשהו שלא מועיל לך אישית, כדאי לשים אזניות עם מוצרט.

    בהחלט. בכלל, "אפליה מתקנת", בנוסף להיותה עונש קולקטיבי עבור האוכלוסיה המממנת היא עוד דרך להסליל ולקבע את הקטגריות הקיימות, במקום, כמו שאמרנו, לתת לאנשים לפתח את הזהות שלהם באופן עצמאי וביקורתי יותר.

    >>> אתה צודק שבחברה שבטית מפולגת בסגנון צצניה או לבנון סוריה, מושג הסולידריות הבין שבטית לא קיים, זה לכל היותר דו קיום עם מאבקי טריטוריה שיכולים להסלים. אז מבחינה זו, הוגן כניראה לאמר, שהשבט המזרחי לא מביא בשורה שונה, וכל הטיעונים שהיו בעבר כאילו מדובר ב"חזון" טוב יותר, הם הסברה או ססמאות ריקות לצורך ניהול מאבק סקטוריאלי.

    הטיעונים הנ"ל תמיד היו לגמרי היפוטטיים ולכן לא ברי-אישוש או סתירה. כביכול מנהיג מזרחי אותנטי היה מוביל את היהודים בכוון של דו-קיום עם הערבים, לעומת האשכנזים הזרים עם הספרטה שלהם. בפועל מנהיגים מזרחיים שמגיעים קרוב לשלטון הם כבר משוכנזים ולכן הטענה לא תקפה לגביהם. בקיצור אי-אפשר לצאת מזה. מה שבטוח זה שאם מסתכלים בתוך הפוליטיקה של היהודים אז בהחלט המזרחים לא הביאו שום בשורה (טובה) חדשה.

    אבל… יש גם את הטיעונים האנטישמיים-לכאורה לגבי האשכנזים (היהודי-הנצחי בואכה ציר הוליווד-פנטגון-וול-סטריט-הקריה) שגם אם אנחנו מכירים בכך שכל העדות בכל העמים הן אותה העיסה הפאתטית, יכול להיות שהאשכנזים הם משהו מיוחד בפוטנציאל הבלאגן שלהם. זאת אומרת אם הבעיה היהודית היא אכן תופעה אנושית מיוחדת, כפי שמתבטא בפרטים כמו מארקס, טרוצקי, ליאו שטראוס, וולפוביץ, אלן גרינספן, מיידוף, וכו' אז צריך לדייק ולומר שהבעיה היהודית היא באופן בלבדי הבעיה היהודית-אשכנזית. ואז היתרון של המזרחים הוא פשוט שהם אנשים נורמלים, א-אשכנזים.

    >>> הדבק היחיד שאפשר היה לדבר עליו הוא המשותף היהודי. שם החלוקה היא בין הזרם האשכנזי לספרדי, ולצערי אין לי כלים לדעת מה בעצם ההבדל ומה קורה שם, כי אני לא שומרת מצוות.

    אני דווקא מסכים עם נטליה שחווית הקיום הישראלית יצרה איזושהי תרבות משותפת, לא ברור כמה חזק הדבק הזה, אבל זה קיים, לפחות עבור החילונים. אבל זה משהו שהיה צריך לעבוד עליו בכוונת מכוון ולא ברור אם הוא לא ייפרם ברגע שהמסגרת המדינית הישראלית כמו שאנחנו מכירים אותה תפסיק להתקיים או תשתנה בצורה משמעותית. לצערי, אחת התוצאות של האינטגרציה הזאת היא שיהודים ממוצא מזרחי התחילו לבחוש בקדרה הגלובלית יחד עם "אחיהם" האשכנזים.

  12. נטליה Says:

    ביבי נתניהו, דיקטטורנו הותיק, טרם עיבודו בידי דובריו: צעיר חתיך בן 28 בשם ניתאי, המקדם בברכה פתרונות יצירתיים-קונפדרטיביים-דו-לאומיים לסכסוך, ומקדם בברכה ילודה פלסטינית. בקיצור – ניתאי לארץ האמורי. סרטון מדהים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: