חשיפה: כך ייראה העולם אחרי סוף ההיסטוריה

by

אני רוצה לברוח. אני לא יכול לחשוב על שום דבר טוב יותר מאשר לברוח. באחד הפולמוסים שהיו כאן בחודשים האחרונים על שאלות הייצוג, הצעתי הצעה כלשהי כדי להתגבר על הבעיה – במקרה זה, את אופציית המין השלישי. בתגובה  מישהי האשימה אותי שאני מנסה "להתחמק מהמתח". אחר כך האשים אותי מישהו אחר שאני "לא מסתכל במציאות בעיניים מפוקחות", שאני "מתנתק".

אפשר לדרוש כל מיני דרישות פוליטיות, וכל הדרישות עשויות להיות לגיטימיות, מלבד דרישה אחת לא אוכל לקבל על עצמי: הדרישה להתמודד כמו גבר ולא לברוח. כל העניין, בעיניי, הוא לא להתמודד כמו גבר. לא ברור אם יש לי זכות לדבר, אבל יש לי זכות לשתוק, אם אני רוצה לשתוק; יש לי זכות לא לענות, לא להביע את דעתי על נושאים מסוימים, ולהתעלם מנושאים אחרים, להתאבד או להמשיך לחיות.

אבל אני לא רוצה לברוח לשום מקום אחר, או לשום ארץ אחרת. לא רק כי אני לא יכול, אלא כי הבעיות לא נמצאות בשום מקום ספציפי. אפשר לברוח לברלין או לג'ייפור, והכול יישאר באותו מקום. אני רוצה לברוח לעולם שלא קיים, לעולם שאי אפשר לדמיין, כי הכול בו שונה לגמרי – העולם הבא, העולם שאחרי הקפיטליזם. אני רוצה לברוח לעולם הקודם, זה שלפני המבול, כלומר העולם הבא, זה שאחרי הקטסטרופה.

אני מניח שכאן נחוץ הסבר.

באופן כללי, אני לגמרי מסכים עם הטענה שנכון הרבה יותר להתחיל בהקמת העולם האחר, מאשר להיאבק בעולם הנוכחי, בתוך הזירות שהוא כופה עלינו. גם במחאה החברתית של הקיץ, האמנתי שיש פחות חשיבות למאבק נגד המדינה הקיימת, ויותר חשיבות ליצירה של רפובליקה חדשה. הבעיה היא שמעט אנשים יודעים לתאר באופן משכנע איך ייראה העולם שאחרי הקפיטליזם. המשפט "קל יותר לדמיין את סוף העולם מאשר לדמיין את סוף הקפיטליזם" הפך בתקופתנו לאמירה נדושה. מצד שני, בלי לדמיין את העולם שאחרי הקפיטליזם קשה לשכנע אנשים להאמין ש"עולם אחר הוא אפשרי".

אני חושב שבמרחבים האוטונומיים שנוצרו במקומות שונים במחאות של השנה האחרונה אפשר היה למצוא רמזים מטרימים לעולם שאחרי הקפיטליזם. ועם זאת, אלה היו רק רמזים. בשנים האחרונות, על רקע משבר העולמי, מתפרסמים כל מיני ספרים שמנסים לתאר את השיטה הכלכלית והפוליטית הבאה. אבל כשמסתכלים בספרים האלה, כמעט תמיד מתאכזבים. לאורך 90 מהספר מאופיינת תמיד השיטה העכשווית, והגורמים שמאיימים עליה. רק בעמודים האחרונים יש לפעמים צל חיוור של ניחוש על דמות העולם הבא. יותר מכך: גם כל ספרי המדע הבידיוני שמתיימרים לתאר חברה עתידנית מצליחים לדמיין בסך הכול את החברה העכשווית, עם כמה קישוטים ביוֹנִיים. סופרי מדע בדיוני לא מבינים בדיאלקטיקה היסטורית.

אני מכיר טקסט אחד ויחיד שמצליח לתאר עולם שונה לגמרי. הטקסט הזה הוא ספר בראשית, וגם זה רק בקטע הקצר שבין הגירוש מגן עדן למבול, כלומר בערך מפרק ד' לפרק ו'. זו התקופה שקרויה באופן מסורתי "העולם הראשון", העולם שהתקיים לפני המבול.

הייתי רוצה להתבונן בעולם הקדום הזה, ולנסות ללמוד ממנו איך ייראה העולם העתידי שיקום כנראה עוד בחיינו. במלים אחרות: אילו מרכיבים צריכים להיות בעולם הבא, כדי שהוא יהיה העולם הבא, ולא וריאציה נוספת על העולם שלנו.

אנשים עשויים כעת לחשוב שאני נודד שוב להגיגים תיאולוגיים תלושים. אבל אני מבקש מכם להתייחס רגע ברצינות למה שאכתוב כאן – לא צריך "להאמין בתנ"ך" בשביל זה. גם אם התנ"ך הוא לא אמיתי, מחבר התנ"ך הצליח לתאר באופן פלאי, אפילו בלתי ניתן להסבר, עולם שונה לגמרי. העולם שהוא מתאר קשור מצד אחד לעולם שלנו (יש בו חיות ובני אדם שחיים ומתים ועושים מעשים טובים ורעים) ומצד שני הוא שונה לגמרי, מכיוון שהכללים שעל פיהם הוא מתפתח הם שונים לגמרי מאלה שאנחנו מכירים.

כי כמו שאראה תיכף, המבול לא רק הרג את רובו המוחלט של המין האנושי, אלא שינה לגמרי את כללי היסוד של העולם. הוא שבר היסטורי מסוג שאנחנו לא מכירים. רובנו נולדנו בעולם שאחרי המלחמה, אבל כולנו נולדנו בעולם שאחרי המבול. חלקנו, לעומת זאת, נמות בעולם אחר. העולם שלפני המבול יכול לשמש לדעתי תמונת ראי לעולם שאחרי המבול הבא.

אני מזהה בעולם הטרום-מבולי ארבעה מאפיינים מהותיים שמבדילים אותו מהעולם שלנו:

א. אנשים חיים אלף שנה. אנחנו חיים בתודעה מוזרה. מצד אחד, נראה שהסוף מעולם לא היה קרוב יותר. קטסטרופה מסוג כלשהו – סביבתית, גרעינית או פוליטית – שתגרום למוות המוני נראית בלתי נמנעת בטווח הבינוני. מצד שני, אומרים שהאיש הראשון שיחיה עד גיל 200, כמו לובסטר, כבר נולד. החיים המתארכים הם גם אחד הגורמים המשמעותיים הגורמים לקריסת הקפיטליזם – ראו משבר גיל הפנסיה.

מבחינה זו, החיים שלנו מתחילים להידמות לאלה של מתושלח, שחי 969 שנה, או של בני תקופתו שחיו לא הרבה פחות. כמו אדם הראשון, אנחנו עשויים לעשות ילדים גם בגיל 130.

אין הכרח שאחרי קריסת הציוויליזציה חייהם של בני האדם יהיו "solitary, poor, nasty, brutish, and short", כפי שתיאר הובס את המצב הטבעי. יכול להיות שתרופות מאריכות חיים יומצאו לפני כן או תוך כדי. אנשים בני 600 יימצאו בכל מקום. ממילא, לגיל תהיה פחות משמעות כי לא תהיה היסטוריה.

אנשים שחיים אלף שנה חיים בעולם שונה לגמרי מזה שלנו. האדם, כמו שהוא מוכר לנו, הוא יצור שהמוות נוכח בחייו. גם הכלכלה, כפי שמלמד מרקס, מבוססת על הרעיון שהזמן הוא מוגבל, ואנשים מקבלים שכר לפי החלק מהחיים שהם מוכנים להקריב למען העבודה.

מתושלח נולד שבעה דורות אחרי אדם, 687 שנים אחרי הבריאה. ועם זאת, הוא הספיק לחיות יותר ממאתיים שנה יחד עם אדם הראשון. אנחנו לא נחיה בתקופה שאחרי הקפיטליזם, אלא את התקופה שאחרי הקפיטליזם. נחיה את כולה, אלא אם מישהו יהרוג אותנו. המשמעות היא שיהיה הרבה יותר מסוכן לחצות את הכביש – לאורך 800 שנות חיים, יש סיכוי גדול פי עשרה להידרס. אבל בעולם שאחרי הקפיטליזם גם לא יהיו לאנשים מכוניות – כולם יסעו בתחבורה ציבורית (תיבת נח).

ב. אין היסטוריה. אחד הרעיונות המושמצים ביותר בכל צורה של מחשבה אוטופית הוא הרעיון של קץ ההיסטוריה. במרקסיזם, למשל, קוראים לזה "חברה חסרת מעמדות" – כלומר נטולת  קונפליקטים חברתיים. לרובנו זה נשמע כמו בדיחה: עולם שבו כל הבעיות נפתרו, ואנשים פשוט חיים בשלווה נטולת פגמים, נשמע בלתי אפשרי וגם משעמם.
אבל עולם מחוץ להיסטוריה לא חייב להיות עולם סטאטי. המשמעות של עולם כזה היא פשוט שהוא שאינו מתנהל בהתאם למה שאנחנו מכירים בתור "חוקיות היסטורית", כלומר חץ הזמן לא חל עליו.
הכלל העיקרי של החוקיות ההיסטורית המוכרת לנו הוא הקידמה. גם אם ננסה להיות פוסט-מודרניסטים אדוקים, נמצא שאנחנו עדיין מאמינים בקדמה במידה כזו או אחרת. אנחנו עדיין מניחים שהטכנולוגיה הולכת ומשתפרת, שאנחנו יודעים היום יותר מאשר בעבר, ושרעיונות פוליטיים ותרבותיים מסוימים הם "מיושנים". ובעיקר, בלתי נסבל בעינינו לחשוב שהעולם מידרדר, שהדמוקרטיה נשחקת ושזכויותינו מתמעטות.

בעולם שלפני המבול לא היתה קידמה. התנועה בזמן היתה דו-כיוונית, ואולי כאוטית לגמרי. הדורות הראשונים שאחרי אדם הראשון ידעו כבר הכול, או ידעו דברים שהדורות האחרונים לא יודעים. אדם וחווה לא היו אנשי מערות. וכך גם הצאצאים שלהם – יובל כבר ידע לנגן, כלומר שלט באמנויות היפות, ותובל קין כבר פיתח את הנפחות, כלומר שלט בטכנולוגיה. העולם הראשון ניצב בפסגת ההתפתחות כמעט מראשיתו. יש שיטענו שהוא הידרדר משם, אבל סביר יותר שמושגים של הידרדרות והתפתחות לא היו רלוונטיים.

במה זה דומה לעולם שיבוא אחרינו?

העולם שיבוא אחרינו לא יבוא מעצמו. הוא יבוא אחרי שהעולם שלנו יחטוף מהלומה, כלומר אחרי שהציוויליזציה שלנו תקרוס. הציוויליזציה תקרוס, אבל חלק משמעותי מהאנושות ישרוד, מן הסתם – שרדנו כבר בתנאים קשים למדיי, למשל באירופה של תקופת הקרח.

על כל פנים, לאנשים בעולם שאחרי סוף העולם (כלומר אנחנו, כי זה יקרה בקרוב) יהיה יחס מורכב לעולם הקודם. מצד אחד, הם יהיו מאושרים מהשחרור, מהחופש שמעניקה ההתפרקות הכללית של כל המוסדות המדכאים. מצד שני, ברור שהרבה דברים שקיימים בעולם שלנו לא יהיו קיימים בעולם ההוא. הילדים שלנו יידעו שההורים שלהם ידעו דברים שהם לא יודעים.

בד בבד, אין שום הכרח שהעולם שאחרי הקריסה יהיה ברברי ואפל, כמו זה שמתואר למשל ב"הדרך" של קורמאק מקראתי. אין סיבה שנחזור לאיזשהו "מצב טבעי", ברברי של מלחמת הכול בכל, כי חלק מהטכנולוגיות ישרדו, וטכנולוגיות אחרות ייווצרו. העולם יהיה פרגמנטרי. במקומות מסוימים אנשים ינסו ויצליחו לשמר חלק מהמבנה של העולם הנוכחי, במין איים אנכרוניסטיים. במקומות אחרים הוא יוחלף במבנה אחר לגמרי, למשל בולו'בולו.

בעולם שלנו קורים כל הזמן דברים חדשים, אבל גם שום דבר הוא לא חדש, כי גם היחסים בין הישן לחדש נקבעים לפי חוקיות מוכרת. אנשים בעלי חושים חדים יכולים לחזות את הטרנד הבא – למשל מה יבוא אחרי משקפי ההיפסטר. בעולם האחר לגמרי, החדש הוא חדש לגמרי. ההתרחשויות קורות בסדר שעשוי להיראות לנו שרירותי ואקראי. כדי להבין את הסדר הזה, נצטרך כנראה לחיות בעולם האחר.

ברור שלעובדה שאין קידמה יש עוד המון משמעויות. כשאין קידמה גם אין אנשים "מודרניים" ואנשים "פרימיטיביים", ולכן למעשה אין קולוניאליזם במובן המוכר לנו. אין גם אוריינטליזם: גן עדן נמצא במזרח, משמע שהמזרח הוא המקום שממנו יצאו הקומוניסטים הראשונים והשתלטו על אירופה. בעולם של ספר בראשית, המזרח כובש את המערב. זה קורה כבר עכשיו, כשהסינים וההודים קונים את ספרד ואת ארה"ב.

למעשה, החוקים של ההיסטוריה כבר התחילו להשתנות. אבל יש אנשים שמסרבים לראות את זה, ומדברים בקלישאות שמאלניות שהיו נכונות ללפני 15 שנה. זה דומה לאותם קומוניסטים שנאבקו למען סולידריות עם ברה"מ גם אחרי כשברה"מ כבר התפרקה.

ג. אין פוליטיקה. כלומר אין פוליטיקה במובן שאנחנו מכירים. קין בנה עיר, אבל איש לא טען שהוא בנה מדינה. שנאמר: "ומאלה נפרדו הגויים בארץ אחר המבול" (בראשית י ל"ב).

בעולם שאין בו היסטוריה, קל יותר לדמיין שגם אין מדינות. אני מניח שאנשים לא יסכימו לצאת למלחמה, כי היה להם המון מה להפסיד: מאות שנים של חיים. כשאתה חי 800 שנה ויוצא למלחמה כל כמה עשורים כמעט בטוח שתמות באחת מהן. בנוסף, כיוון שרוב תושבי העולם הראשון הכירו את אדם הראשון כמעט באופן אישי, הם ידעו שלכולנו יש מקור אחד. אנשי העולם הראשון חיו באימפריה עולמית אחת, שבשל כך אין משמעות להיותה אימפריה. אבל יש סוגים שונים של שחקנים: יש בני אדם ויש בני אלוהים, יש בני קין ויש בני אנוש.

נכתב כאן כבר שאחרי הקטסטרופה אין פוליטיקה. הפוליטיקה נועדה למנוע את הקטסטרופה, ומרגע שהקטסטרופה כבר התרחשה היא חסרת משמעות.

אגב, אין גם יהודים. אדם הראשון לא היה יהודי. יהודים זה המצאה של אחרי המבול.

ד. יחסים מוזרים עם העולם שמעבר. בתנ"ך, העולם שלפני המבול מתואר בקיצור רב, ורוב התיאור מורכב מרשימות יוחסין. עם זאת, לכמה אנשים שם קורים דברים מוזרים. כולנו יודעים מה קרה לחנוך, אביו של מתושלח. ביחס לבנו ולבני תקופתו – חנוך חי מעט מאוד זמן – 365 שנה בסך הכול. אבל זאת לא מכיוון שמת, אלא, ככתוב: "ויתהלך חנוך את האלוהים ואיננו כי לקח אותו האלוהים" (בראשית ה כ"ד).

בפרק שאחרי זה בא הסיפור האניגמטי על בני האלוהים שבאו אל בנות האדם. כאן לא המקום להתייחס לשלל הפרשנויות בנושא. בהקשר הנוכחי, אפשר לראות ברעיון של יחסי גומלין בין בני אדם לבני אלוהים ביטוי לאחרות המוחלטת של העולם הראשון. אין כאן דת או פולחן מהסוג המשעמם שנולד אחרי אברהם, כלומר שהיהודים הביאו לעולם. אין אל שאפשר לרצות אותו, אלא פעולות שרירותיות של כוחות עלומים.

* נספח בנושא שירת למך: מוסר בעולם שאחרי המבול

ברור שאי הוודאות היא חלק מהעולם שאחרי הקפיטליזם. ברור גם שבעולם הזה לא יהיו חילונים, כי הספירה האלוהית תהיה נוכחת בחיים.

העולם שלנו הוא עולם צבוע, כי את כללי המוסר קובעים החזקים. בעולם שלפני המבול היו לפחות שתי מערכות מוסריות מקבילות: זו של בני קין וזו של בני אנוש.

כיוון שנוח היה צאצא של אנוש, והוא זה ששרד את המבול, ההיסטוריה שלנו נכתבה על ידי בני אנוש, ולכן היא מוטה לטובתם ונגד בני קין. אבל אפילו מההיסטוריה הזאת אפשר להסיק שבעולם הראשון דווקא בני קין היו הכוח הויטאלי. יובל ותובל קין, שהוזכרו קודם, היו מצאצאיו של קין. למעשה, אין לדעת מה קרה באמת בין קין להבל.

לכן אפשר רק לדמיין איך נראו החיים בעיר המסתורית "חנוך" שהוקמה על ידי קין. שימו לב שקין נשא אות קלון, אבל מבחינות מסוימות הוא היה גם האיש הבולט ביותר בעולם הקדום, במושגים עכשוויים: היזם המצליח ביותר. מה המציאו בני שת ואנוש? כמעט כלום, מלבד דבר אחד חשוב שקרה בתקופתו של אנוש: "אז הוחל לקרוא בשם ה'".

ניכר שגם אם בעולם הראשון היתה חוקיות מסוימת (שכאמור אינה ברורה לנו), היתרון הטכנולוגי והפוליטי לא חפף אז ליתרון מוסרי, ולהיפך. זאת, לשיטתם של היהודים והנוצרים, הסיבה שבגללה העולם הראשון נחרב.

כדי להדגיש את עולמם המוסרי המעורפל של בני העולם הראשון, אני רוצה לסיים בציטוט שירתו המסתורית של למך, אחד מהגיבורים הארורים של שושלת קין:

וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו:

עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי.כד כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה.

כידוע, לא ברור את מי הרג למך, ואיך זה קשור לקין. לא ברור גם איך זה קשור לבניו הגאונים של למך, שייסדו כאמור את כל המדעים והאמנויות. לא ברור גם מדוע למך הוא הדמות היחידה מבין אבות האנושות שהתנ"ך מזכיר גם את בתו, נעמה. כל זה אולי יתברר בעתיד.

לא מזמן, עם זאת, נתקלתי ברמז כלשהו – משפט שקשור ליחסים בין אסון, זכרון וציוויליזציה. אני מודה לליאורה לופיאן על ההפניה. מדובר על משפט מדהים שאמר אייל אופנהיים, מנהל ערוץ 8, בריאיון לעופר מתן ב"ז'ורנל" –

"יסודות התרבות שלנו הם כמו השואה. חייבים לתעד ולשמר את זה כדי שהזיכרון לא ייעלם בדורות הבאים".

כמו אחרי השואה, גם אחרי המבול, כשהעיר של קין נהרסה והזיכרון של העולם הראשון הלך ונמוג, היו כאלה שרצו לשמור את זכר העולם שהיה, והיו כאלה שרצו לשמור את זכר הקטסטרופה, כלומר המבול – שדווקא אותה לא ישכחו. התרבות שלנו היא תרבות זיכרון המבול. וככה העולם שלנו גם נראה.

מאלפיים השנה של העולם שלפני המבול, אנחנו זוכרים בעצם בעיקר אירוע אחד: המבול. אבל קרו כל מיני דברים בעולם שלפני המבול, ויקרו כל מיני דברים בעולם שאחרי הקפיטליזם. כל מה שצריך זה לנסות לשרוד.


(כל הדימויים לקוחים מתוך "גן התענוגות הארציים" של הירונימוס בוש)

תגים: , , , , , , , , , , , , , , , , ,

33 תגובות to “חשיפה: כך ייראה העולם אחרי סוף ההיסטוריה”

  1. aim Says:

    אתה לא מדייק בעניין חנוך
    דווקא לחנוך היו המשכים מרתקים שדוכאו עם בואה של מהפיכת הפרושים והדרת הכתבים בהם מופיעה נבואתו ושליחותו והפיכתם ל"ספרים חיצוניים" שכל המעיין בהם לא יזכה לעולם הבא….
    אתה בהחלט יכול עכשיו להתחבר אליו בדרכך החדשה עולם הבא דרך ה"עולם הקודם, זה שלפני המבול, כלומר העולם הבא, זה שאחרי הקטסטרופה".

  2. paxifista Says:

    עפרי, עוד לא סיימתי אבל אני לא מצליחה להתאפק אז אני אודה לך כבר עכשיו על הפסקה השלישית הנהדרת, ואני אצלול מחדש.

  3. אורי Says:

    החלק הראשון של הטקסט מתאר בצורה יפה מאוד את ההרגשה שלי.
    על ההמשך אני אומר: "אמן"
    אבל הציפייה לקטסטרופה קשה לי. אני רוצה כאן ועכשיו.

    ומה ההבדל ביננו לבין הברסלבים המחכים למשיח ? אני חושב שאין הרבה הבדל.
    אלי ההבדל הוא בזה שהם מאמנים שהמעשים שלהם מקדמים את הגאולה. אני לא יודע מה אני יכול לעשות בשביל לקדם את הקטסטרופה.

    אולי אני צריך לקרוא את בלובלו.

    • ofrilany Says:

      אתה באמת צריך!

    • Angelica Says:

      אני איתך…הציפיה לקטסטרופה שבמידה רבה היא גם התשוקה אליה היא מנת חלקם לא רק של פלג הברסלברים, אלא של רוב פלגי היהדות (מלבד הפוגה קלה בציונית הדתית), ושל רוב פלגי הדתות המונותאיסטיות האחרות. כל אחד קורא לזה בשם אחר, אבל כנראה שהם מדברים על אותו דבר…
      ההתרגשות והצפיה לדבר הזה זרה ומוזרה לי, שלא לומר מעוררת סלידה כשמעורבת בה אסכתולוגיה. כנראה שהנטיה הטבעית שלי לפציפיזם לא מאפשרת לי לרטוט מהתרגשות לקראת האלימות הקולוסאלית המתרגשת עלינו במהרה בימינו (לא) אמן.

  4. יסמין Says:

    נו, אם לא יהיו יהודים בעולם שאחרי זה כבר יהיה משהו שכדאי לחכות לו.
    אם כי, אם כבר השתמשת במונחים האלה, יש להם כוח שרידה לא מבוטל. נראה לי שהם יצליחו לברוא את עצמם מחדש (ולפיכך גם אחרים) בכל מצב עניינים.

  5. סמולן Says:

    וואו, מעולה. מעניין אם אחרי הקפיטליזם ידברו עליו כמו שאתה מדבר על העולם הראשון. היה זמן שבו אפשר היה עקרונית להשיג הכל. הכל ? הכל. והיו מוצרים מדהימים. ואינטרנט.

    • ofrilany Says:

      זאת בדיוק הנקודה. ברור שהעולם אחרי הקפיטליזם לא יהיה אוטופי – זה בעצם מה שאני אומר. אבל תיבנה בו מערכת ערכים והצדקות משלו שתיתן משמעויות אחרות למושג טוב. מן הסתם יהיו אנשים שיגידו שהיה יותר טוב בקפיטליזם, ויהיו אחרים שיגידו שהם סתם ריאקציונרים או מאמינים באמונות תפלות.

  6. י.א Says:

    השאלה היא האמנם צריך לדעת כיצד ייראה העולם שאחרי, כדי ללכת אליו וכדי שיהיה למה לקוות. תשובה שלילית מפתיעה יש בספרון החכם (המבוסס על הרצאות) של אחד מהפילוסופים החשובים החיים, ג'ונתן ליר Radical Hope

    לינק לביקרות של צ'רלז טיילור (ככה-ככה לטעמי): http://www.nybooks.com/articles/archives/2007/apr/26/a-different-kind-of-courage/?pagination=false

    לינק לביקורת יותר אינפורמטיבית:

    http://metapsychology.mentalhelp.net/poc/view_doc.php?type=book&id=3453&cn=394

  7. נטליה Says:

    הטקסט מצליח לסחוף, אבל אם להיות היסטוריים לרגע, ובכל זאת, אתה מבין בזה, אז גם אם יבוא קץ לקפיטליזם – למה שזה יקרה בהבזק שכזה, למה שזו לא תהיה התפוררות איטית, הדרגתית, של כמה מאות שנים טובות? למה לא עשרות-מאות-אלפי קטסטרופות/מיני-קטסטרופות בכל רחבי הכדור המרובים הללו, שכנראה מאוכלסים בהרבה יותר אנשים ומקומות מאשר היו בעולם הראשון?

  8. ניצן Says:

    עפרי, אתה אומר שאתה רוצה לחשוב דרך הטקסט המקראי כאפשרות לא-דתית אבל מפנים לגמרי את הטמפוראליות שלו ובמובן הזה משעתק את המבנה של הקסטטרופה התיאולוגית והעולם שאחריה כעולם "אחר", במובן התיאולוגי של "האחר"/"אחרי". לחלוטין לא ברור לי למה צריך להניח שבעולם הבא הנוכחות האלוהית תהייה חלק הכרחי מהחיים. אולי ההיפך הוא הנכון? אולי האלוהות עצמה תשנה את פניה ואולי לא נזדקק לאל אחרי הקטסטרופה ונזקק מהשפה את היחס ההכרחי לתאולוגיה? זו לא פחות אוטופיה מחיי שנות-אלף (שנראים לי, באופן אישי, כמו סיוט עלי אדמות). יש כאן אפשרויות אחרות, פחות צפויות מהחזרה ללמך ובוודאי מעניינות יותר. השאלה שלי היא אם אפשר לחשוב עולם אחר שהטמפוראליות שלו תהייה לא-תיאולוגית, היינו- לא חזרה למבול המטהר ולחיים ארוכים כמו הנצח (ולעניין הזה סרמאגו מתייחס יפה ב"מוות לסירוגין") אלא לשינוי שהוא מהותי, למרות שהוא נעדר אל או נצח. אפשרות אחת היא זו שכמה הסטוריונים ותאורטיקנים עכשוויים פותחים בקריאה שלהם לפרק את אובססית ה"אנטי-פה" (אנטי-פאשיזם) העכשווית (מה שאתה קורא "זכרון השואה"), ושמכילה (ובולעת) הן את הימין ואת את השמאל הפוליטיים. במילים אחרות, הפוסט הזה נראה לי כמו בריחה משאלת-העתיד אל שאלת העתיד-של-אתמול, ולא כמו נסיון רציני לדמיין את "העולם שאחרי מחר."

    • דניאל Says:

      למה אתה מתכוון בדיוק ב"טמפוראליות"?

    • ofrilany Says:

      שלום ניצן, תודה. לגבי הנוכחות האלוהית – כשאני כותב על נוכחות אלוהית אני לא יודע מה זה בדיוק אומר, ובכל מקרה כשמדובר על בני האלוהים שלוקחים את בנות האדם זו נוכחות אלוהית שונה מזו של האל המונותיאיסטי. מבחינה זו יכול להיות שלאלוהות היו שם פנים אחרות, וגם לזה יש רמזים (וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהוָה). אבל בסופו של דבר אי אפשר להתעלם מהפסוקים האלה בפרקים הנדונים, ויש מקום לחשוב מה אפשר להסיק מהם מבחינה פוליטית-אקטואלית (כמו שעשו כמובן אינספור אנשים בעבר).
      חשבתי אתמול באוטובוס: נאמר שמישהו יגיד: הדמויות של האנשים לפני המבול הם פשוט אלים, או מין גיבורים על אנושיים, שרידים של דת פוליתיאיסטית וזה מה שהחיים הארוכים שלהם באים לבטא. אבל על כך אפשר להשיב שהם בכל זאת מתים. העובדה שבסוף הם מתים היא חשובה לא פחות מהעובדה שהם מתים רק בגיל 800. כך שיש כאן משהו אחר.
      על כל פנים, לגבי עניין החיים הארוכים: ברור שזה פתרון וולגרי יחסית לשאלה "איך לתאר חיים אנושיים שונים לחלוטין". כלומר, מעין דאוס אקס מכינה: פשוט יחיו אלף שנה, ואז הכול יהיה שונה. אבל בעיני הנקודה היא פחות עצם השאלה של אורך החיים, ויותר שינויים מסוימים שיכולים לשנות מספיק את הסובייקט כדי לקטוע את הרצף של ההיסטוריה האנושית כמו שאנחנו מכירים אותה, ובכל זאת לשמור על המשכיות כלשהי איתה. אלה לדעתי הדברים שאפשר ללמוד מבראשית.
      אבל בעניין אובססיית האנטי-פאשיזם – אני לגמרי בעד. כתבתי על זה בעצם כאן –
      אין כאן יהודים וגם אין כאן נאצים.

      מבחינה מסוימת (זה רעיון קצת פרובוקטיבי) דווקא ישראל המדינה היהודית שאין בה שום דבר יהודי (תבחר איפה לשים את המרכאות) היא מעבדה לעולם שבו אין יהודים.
      אבל זה נושא נפרד.

  9. אלעד ר. Says:

    כשאני מדמיין את העולם שאחרי,
    אני מדמיין את שוק המפ3 של נואקשוט (ממש למרגלות המסגד הסעודי)

    http://sahelsounds.com/?p=788

  10. נועם א"ס Says:

    :"Fiest – "Graveyard

    The graveyard, the graveyard, all full of light
    The only age, the beating heart is empty of life
    Dirt and grass, a shadow heart, the moon sails past
    Blood as ice is an empty crisis, lonely it lies

    Whoa-ah-ah-ah-ah, bring 'em all back to life
    Whoa-ah-ah-ah-ah, bring 'em all back to life
    Whoa-ah-ah-ah-ah, bring 'em all back to life
    Whoa-ah-ah-ah-ah, bring 'em all back to life

    Roots and lies, roots and lies, our family tree is old
    From there we climb the golden hill, calmly will eternity
    I held your heart, a giant wand, all tell of sorrow
    And history begins to be blue and brown eyes

    Whoa-ah-ah-ah-ah, bring 'em all back to life
    Whoa-ah-ah-ah-ah, bring 'em all back to life
    Whoa-ah-ah-ah-ah, bring 'em all back to life
    Whoa-ah-ah-ah-ah, bring 'em all back to life

  11. גדי פישר Says:

    טקסט מרשים ומפרה חשיבה, עופרי. ממש תודה לך.
    רציתי להוסיף כמה הערות:
    ראשית, על פי המסורת המדרשית-קבלית, הסיבה שבגללה מוזכרת בתו של למך, נעמה היא בגלל שהיא אשתו של נוח. ולכן, למעשה אחרי המבול, היה ייצוג גם לבני קין וגם לבני אנוש.
    שנית, שמעתי מאלחנן ניר שציטט הוגה קבלי חשוב שאני בדרך כלל לא ממש מסתדר איתו, הרב יצחק גינזבורג, שאמר כי הפסוק ה-ז בפרק ו בספר בראשית (ואת פרשת בראשית) הוא מהפסוקים העצובים בתנ"ך:
    ה וַיַּרְא יְהוָה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם. ו וַיִּנָּחֶם יְהוָה, כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב, אֶל-לִבּוֹ. ז וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה, עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם: כִּי נִחַמְתִּי, כִּי עֲשִׂיתִם. ח וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה.
    מה שנאמר פה בעצם זה שאלהים בורא עולם, מקווה, מייחל, מצפה, ואנחנו זוכרים כיצד רק כמה פרקים לפני כן אלהים היה ממש מבסוט על העולם, עבד כל השבוע נח בשבת וכולי. והנה, עכשיו הוא אומר העסק לא עובד, וסוגרים (מחריבים) את הבסטה, כי כולם פה מנוולים.
    במובן הזה, אלהים הוא סובייקט של העולם הפוסט מבולי עוד בזמן העולם הקדם מבולי. הוא מאמין באתיקה ובהיסטוריה בתר מבולית (ועיין הויכוח שלו עם קין). למעשה על פי הנרטיב התנכי במכלול הפרקים הללו, גם אלהים גורש מגן עדן.
    אני מכניס את כל הפלפולים והדרשנויות הללו, כדי לומר שלמעשה העולם שלפני המבול אולי דינו מלכתחילה להיות מוחלף בעולם שלאחר המבול. כך שאני לא ממש מצליח השתכנע באפשרות האפוקלפטית שאתה מציג כאן. כי כל אפוקפליסה מניחה כבר את חזרת הנורמליות שלאחר מכן.
    כך שבסופו של דבר, אני די מסכים עם ניצן שבעצם הבחירה שלך לדון בנושא דרך הפרספקטיבה של ספר בראשית, אתה עדיין משמר את התודעה הבתר-מבולית.

    • ofrilany Says:

      תודה רבה, זה מאוד מעניין. עם זאת אני יכול לתת פרשנות אחרת: העולם שלנו בנוי על חורבות העולם הטרום מבולי, ועל בסיס הטקסט הזה שנכתב על ידי צאצאי הניצולים שהם סובייקטים של העולם החדש (כלומר הפוסט-מבולי). לכן את כל התיאור של העולם שלפני המבול צריך לקרוא בחשדנות, כולל מה שאלוהים חושב לגביו. אפשר לשאול – אם ככה, אם היה שם כל כך טוב, למה בעצם הוא נהרס? נדמה לי שהתשובה יכולה להיות שאנחנו הרסנו אותו: זה משל על מבנה הסובייקט שלנו שתפס את מקומו של מבנה סובייקט אחר (בהדרגה או בעקבות מהפכה כלשהי) ושימר את הזיכרון שלו רק כאזהרה.

      • גדי פישר Says:

        הפוסט הזה כל כך מעסיק אותי עד שאני זונח מבחן בית כדי להתווכח אתך.
        תהיתי אתמול מה יש בטקסט הזה שגורם לי להגיב אליו כל כך חזק, ואז הבנתי מה הוא מזכיר לי. הוא מזכיר לי את הטקסט הזה:
        http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%A4%D7%90_%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%90_%D7%93%D7%91%D7%9F_%D7%A1%D7%99%D7%A8%D7%90
        אלפא ביתא דבן סירא, הוא מדרש מהמאה העשירית שנכתב במובהק על יד אדם שהכיר טוב מאוד את ספרות חז"ל שקדמה לו והחליט לעשות משהו אחר. הציניות הדתית שמבעבעת הטקסט הזה היא כה רבה עד שהיא הוציאה מאנשים כמו הרמב"ם קריאה לסלק אותו מארון הספרים היהודי.
        כי זה למעשה מה שהטקסט שלך באמת. זהו טקסט מהסוג הזה. הוא מסה תיאולוגית ניטשיאנית.
        כל המהלך שלך למעשה מבוסס על ההנחה כי לעתיד לבוא אנשים יחיו הרבה יותר זמן. עכשיו אם זה נכון או לא נכון, אני לא יודע. זה קשור מן הסתם לדינאמיקות גנטיות שאין לי מספיק הכשרה לדון בהם. אבל על בסיס הספקולציה הזו, אתה מציג את העולם שבאמת היית רוצה לראות. עולם שחסרים בו שני מרכיבים מרכיב הזמן (אנשים חיים אלף שנה אין היסטוריה), ומרכיב המבנה (אין פוליטיקה ויש יחסים משונים עם מה שמעבר). שני המרכיבים הללו, כך משתמע מדבריך, הם הבסיס לאמת ולמוסר. אם אני מבין אותך נכון – ואני באמת לא מעוניין להכניס לך מילים לפה – מה שאמור להגיע כחלופה למרכיבים הללו, הם המרכיבים ניטשיאנים-פוקיאניים, של עונג ורצון לעוצמה.
        קשה להתווכח עם ההצעה שלך פה, מכיוון שאתה לא מציע פה מהלך ארגומנטטיבי, אלא אתה מצייר פה צורת קיום, (ששוב פעם אם אני מבין אותך נכון), זו היא החלופה היחידה שאתה רואה לצורת החיים הקפיטליסטית.
        אני חולק אתך את העויינות לצורת החיים הקפיטליסטית הזו, אבל אני עוד יותר נרתע מהניטשיאניות שאתה מציע כאן, (מורי הרב שג"ר התייחס רבות לניטשה כמבטא של המושג הקבלי 'נפילת המלכים' הכוחות האלוהיים שהתנשאו לאמור 'אני אמלוך' וכך הרסו את ההרמוניה האלוהית). לכן עכשיו כשאני קורא מחדש את התגובה הראשונה שלי, (שבאמת הדחייה שהצעת אותה כאן היא מתבקשת), אני מבין מה צורת הקיום שהייתי רוצה להציע כחלופה. וזו החלופה היהודית הישנה, שמבוססת באמת על האינטואציות הקבליות המדרשיות שטמונות כבר בנרטיב של ספר בראשית. היינו, שאפשר כונן מבניות וזמניות שאינן מובילות לניכור ולעיוות המצווים בצורת קיום הקפיטליסטית. מהרבה בחינות אולי זה הפרוייקט של מקובלים במאה העשרים כמו הרב קוק (בהיבטיו האוניברסליים פחות הלאומיים), והרב אשלג.
        בסופו של דבר, ההנחה הטמונה בספר בראשית היא שאי אפשר בלי מבנה ואי אפשר בלי היסטוריה. השאלה היא רק עם ניתן לעשות להם סובלימציה. אני עדיין חווה את ההצעה הזו כאפשרית.

      • ofrilany Says:

        תודה גדי. יכול להיות שאתה צודק. אני צריך לחשוב על מה שאתה כותב. אבל נדמה לי שהדבר העיקרי שניסיתי להראות הוא שמחשבה על עולם מחוץ להיסטוריה היא קודם כל אפשרית (כי עובדה שחשבו על עולם כזה, בספר בראשית), כלומר זו אינה סתירה. בנוסף, עולם כזה אפשרי גם מבחינה מעשית, אם מדמיינים סיטואציה של מציאות חדשה שתיווצר אבל לא תתחיל מאפס, כלומר מהמצב הטבעי, אלא מסדרה מסוימת של תנאים שתוריש לנו המציאות הקודמת.
        על כל פנים כן, זאת החלופה היחידה שאני יכול לחשוב עליה לצורת החיים הקפיטליסטית – לטוב או לרע.

  12. עומר Says:

    הברסלברים מספרים שרבי נחמן ישב פעם עם חסידיו ואמר להם כך:
    "העולם הבא – אנחנו מאמינים בני מאמינים, ומובטח לנו שהוא ישנו.
    הגהינום – אנחנו לא צריכים להאמין בו, אנחנו הרי חיים בו יום יום.
    אבל העולם הזה, האם הוא ישנו באיזשהו מקום?"

  13. תום Says:

    הפרויקט של בניית העולם החדש, או כפי שאתה קורא לו "העולם שאחרי המבול" הוא נפלא והכרחי, אבל לדעתי עדיין לא העזת ממש לעשות זאת בכך שגם אתה, במאמרך, ננגעת מאותו נגע ריאקטיביות שביקרת שקיימים בספרות-העולם-הבא.

    אני אישית הרהרתי רבות במחשבה ואני חייב לומר שמצאתי אותה קשה באופן מכאיב. אני פחות מתעניין באיך יהיה מבחינת הקדמה הטכנולוגית, אורך-חייו של האדם, וכלי הנשק שלו כי מבחינתי כל אלה הם נגזרת של מי הוא יהיה.

    אני מציע לנסות לגשת לפרוייקט מכיוון אחר. לעשות טבולה רסה. למחוק הכול ולהתחיל מחדש- בדיוק כפי שהמבול עשה. ולשאול שאלה, אשר דומה באופיה לשאלתו של אפלטון בפוליטאה, לשאול מהו העולם האידיאלי בעיננו?, או לחילופין- איך היינו בונים את העולם הזה?

    אשמח לשמוע תגובות או פיתוחים

  14. adistav Says:

    עופרי,

    האם אתה מאמין שהעולם הבא יהיה טוב יותר מהנוכחי? ואם כן, מדוע?

  15. יהושע Says:

    עפרי! הלב קופץ! "כולם יסעו בתחבורה ציבורית (תיבת נוח)"! אני קורא כל יום פסקה – לא לדעת הכל בבת אחת על העולם שיבוא. אני מסכים עם הקביעה שלך ש: "באופן כללי, אני לגמרי מסכים עם הטענה שנכון הרבה יותר להתחיל בהקמת העולם האחר, מאשר להיאבק בעולם הנוכחי, בתוך הזירות שהוא כופה עלינו. גם במחאה החברתית של הקיץ, האמנתי שיש פחות חשיבות למאבק נגד המדינה הקיימת, ויותר חשיבות ליצירה של רפובליקה חדשה". אני חושב שמו"מ עם העולם הקיים (העולם של שלשום שכולו רוחות רפאים לא רלוונטיות), הוא לא פחות מהתעללות בגופה. הייתי ממשיל זאת מבחינת דימוי להנשמה העצמונית של אריק שרון.

  16. נטליה Says:

    מלחמת העולם השנייה לא היתה קטסטרופה? היא אכן גרמה לאירופה להיות סוציאליסטית למעט זמן, ואז חזר הקפיטליזם לסורו. אתה מדבר על קטסטרופה יותר גרנדיוזית ממלחמת העולם השניה? אתה בטוח שאתה לא רומנטיקן?

  17. הופמן Says:

    מרתק.

  18. ofer shane Says:

    אני לא מוצא איך לפנות אלך באופן אישי,
    אני מעוניין לפרסם א המאמר הזה בבלוג של הדרכת גרעין, האם זה בסדר מבחינתך, כמובן שאכניס פנימה גם קישורים לבלוג שלך, ואתן את הקרדיט.

  19. עידו צומר Says:

    מה עם איזה מאמר על "חרדופוביה"?
    אין (כמעט) מי שיכול לכתוב כזה…

  20. ywelis Says:

    קרא את סיפור נומינור של טולקין. על האי במערב, בעל 5 הפיאות (אטלנטיס כמובן), שבו חיו בני אדם כפי שנועדו לחיות – 500 שנה לפחות, ובלי להזדקן – מתו כאשר בחרו למות, ולא מתוך מחלה.

    היו אומנים דגולים ומדענים; בנו מצפי-כוכבים על הפסגות, הפליגו בימים בספינות עצומות, ועשו רק טוב.

    עד ששליחו של אדון האופל בא אליהם. הם התגרו בו – טענו שאין אדיר יותר ממלכם. לכן הסכים שיקחו אותו בשבי, אל האי שלהם.

    אז לחש על אוזנו של מלך נומינור – 'ומה אם אתה הוא מלך העולם כולו, ולא אדון-המערב, שאיש לא ראה מעולם?'

    ומלך נומינור התפתה, ובנה צי אדיר שכמוהו לא נראה מעולם, והפליג לקרוא תגר על אדון-המערב….

    יש כמה גירסאות לסיפור; חלקן עם שמות מסופוטאמיים (שמתאימים לאוירה; כולל שמות עבריים למחצה), וחלקם עם שמות סינדאריניים.

    מכל מקום, הלקח תמיד זהה – בני אדם ישאפו לכוח, והוא יהיה מפלתם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: