ארץ האמורי בן שנתיים: העולם שאחרי (0)

by

ובינתיים, ארץ האמורי בן שנתיים. אנחנו מתחילים את שנת הפעילות השלישית בסימן משבר מסוים, מבחינת תנאי האפשרות לפעילותו של הבלוג במצב ההוויה הנוכחי. פתחנו את הבלוג מתוך תקווה להגיד דברים חדשים בשאלות פוליטיות ותרבותיות שעומדות על הפרק, ואם אפשר גם להעלות שאלות שלא נידונות בדרך כלל. עד לאחרונה, נראה היה שאנחנו מצליחים. אבל אחרי כמעט 300 פוסטים, 10,000 תגובות, כ-800 אלף צפיות, ובעיקר "ערב האמורי" אחד, אנחנו בטוחים פחות מבעבר האם אפשר כרגע להגיד דברים חדשים מהסוג הזה, האם אנחנו אלה שמסוגלים לעשות את זה, ולא פחות מכך – האם זה בכלל נחוץ. יכול להיות שהדברים שצריך להגיד הם דווקא הדברים הישנים והנכונים תמיד: כל בני האדם נולדו שווים; לאהבה אין מגדר; שתי מדינות לשני עמים; הפאשיזם לא יעבור; אסור לסגור את ערוץ 10; וכו' וכו'.

ועם זאת, כשאנחנו מסתכלים ימינה ושמאלה, עדיין נראה שאין מישהו ראוי יותר מאיתנו להתעמת עם התהפוכות שיעברו על הפלנטה שלנו בשנה הקרובה. בסופו של דבר, מעולם לא היינו אופטימיים יותר. בשנת הפעילות הראשונה של הבלוג, הרבינו לעסוק כאן בנושא הקטסטרופה, והקץ הקרוב של החיים בצורתם המוכרת. בשנה האחרונה, גישתנו השתנתה. התברר שמה שעומד על הפרק אולי אינו קטסטרופה, אלא מהפכה או תפנית מסוג אחר, שתביא לעולם חדש וטוב יותר.

ואולי התפנית היא הקטסטרופה. בסופו של דבר, המושג Revolution התייחס בראשית העידן המודרני לשינויים טבעיים, כגון תנועות הכוכבים והתהפוכות של איתני הטבע – מה שכונה לפעמים natural revolutions. בהנחה שהטבעי והפוליטי הם מערכת אחת, קטסטרופה סביבתית או גרעינית אינה ניתנת להפרדה ממהפכה משטרית. הידלדלות משאבי האנרגיה, עליית המחירים שהיא גורמת, והמהפכה שמתפרצת בעקבות עליית המחירים, הן כולן היבטים שונים של אותה תופעה, ולא תופעות נפרדות. הקטסטרופה יכולה לממש בשבילנו את המהפכה, אם נחזיק חזק ונדע לרתום את האנרגיה העצומה שלה למטרות הנכונות. אמנם, הקטסטרופה עשויה כמובן לגרום להרבה סבל. אבל גם המהפכה גורמת סבל – זאת המשמעות של "עולם ישן עדי יסוד נחריבה".

נכתב כאן לא מעט על האפשרות, או אי-האפשרות, לדמיין עולם שונה לגמרי, או לנסח שיטה כלכלית ופוליטית חדשה לגמרי. בשנה האחרונה, נדמה שדלתות התודעה מתחילות להיפתח. לרגעים נראה שקווי המתאר של העולם הבא מצטיירים כבר מתוך הערפל. לכן אנחנו פותחים את השנה השלישית בפרויקט מיוחד בנושא "העולם שאחרי". בראש ובראשונה, אנחנו מקווים לצייר כאן סקיצות של העולם שאחרי הקפיטליזם. אבל כיוון שהמושג "קפיטליזם" מסמן כיום את כלל ההוויה שבה אנו חיים, העולם שאחריו הוא עולם אחר גם במובנים נוספים. כאמור, זה גם העולם שאחרי הקטסטרופה; העולם שאחרי הציונות; העולם שמעבר למיניות; והעולם שבו תיאטרון הבימה כבר לא יהיה קיים.

הפרויקט יימשך לאורך השבועות הקרובים. אנחנו מזמינים כותבות אורחות לשלוח טקסטים מכל הסוגים שיתפרסמו במסגרת הפרויקט: הצעות לשיטה כלכלית חלופית; איפיונים של קריסת השיטה הנוכחית; תחזיות לעתיד הרחוק והקרוב; מניפסטים, הספדים לעולם הישן ושירי אהבה לעולם המחר.

להתראות בעולם הבא.

* תודה לגור אילני על עיצוב הבאנר המיוחד, כמו גם הבאנר הרגיל

תגים: , , , , , , , ,

21 תגובות to “ארץ האמורי בן שנתיים: העולם שאחרי (0)”

  1. נבות זיו-אב Says:

    נהנה לקרוא ומודה מודה מודה לכן.
    אמנם אני כותב ולא כותבת אבל מדובר בעולם מעבר למיניות הלא כן?
    העולם הבא עלינו לטובה הוא עולם צמיחה לרוחב במובן הקהילתי חברתי ולא (רק) הכלכלי .
    העולם הבא עלינו לטובה הוא עולם של אינטילגנציה מוסרית הרבה לפני אינטילגנציה ממסדית.
    העולם הבא עלינו לטובה הוא עולם השאלה.
    אנרכיה בעולם אנרכי יוצרת סדר ,כמו שמינוס ומינוס הם פלוס באופן פשטני משהו. אז שתהיה אנרכיה.
    עולם בלי בית ספר.
    עולם עם הרבה פחות כוחות הבטחון המזוין.
    עולם של מנהיגות של הפרט את עצמו.
    השולים הם המרכז. העקום הוא הישר. התקשורת היא בין אדם לאדם לאדם לאדם.
    טבע האדם חוזר לעצמו בשפה אישית רגשית.
    טכנולוגיה יוצרת ידידות וידידותיות חביבה, נמרחת ,לא ממהרת.
    מחשבי על מתכננים את חלוקת המשאבים ומנתחים סיכונים.
    אינטואיציה חזקה שולטטטטטטטטתתתתתתתת.
    הרבה פחות טקסים וסמלים חיצוניים ולשוניים. לטס טוק דוגרי.
    אחריות וחברות ואמון הם המטבע העיקרי.
    הטבע משחק תפקיד מרכזי ,מונע מחלות ומרפא, טבע הילר הוליסטי כזה.
    תרבות היא אישית וקהילתית.
    לזקן תפקיד חייו – תפור עליו.
    מה אכפת לציפור אם ישיר או ישתוק ??

  2. merav Says:

    http://www.2012.co.il/

  3. יוסי לוס Says:

    כמה פרטים מהגרדיאן על המאפיינים האורבניים של העולם הבא:

  4. עומר Says:

    קודם כל מזל טוב, וברכת המשך חשיבה פוריה בעתיד.

    שנית, מתבקש לקשר כאן לראיון עם ז'יז'ק מנובמבר:
    http://platypus1917.org/2011/12/01/occupy-movement-interview-with-slavoj-zizek/
    הפסימיזם הזהיר שלו מאוד חשוב היום בעיני. התזכורת שגלי האופטימיות המסויימים שעוברים עלינו הם לא יותר מאשר אורות קטנים מהבהבים באפלה גדולה; הצורך לחשוב הכל מהבסיס ולא להסתפק בכאילו-פתרונות ובפנטזיות ריקות; וגם – יסלחו לי אחי הבולו'איסטים – הדגש על הצורך במערכות גלובליות של שליטה ותיאום, עם כל הברוך המחשבתי שהכורח הזה תוקע אותנו בתוכו.

    • ofrilany Says:

      תודה עומר, אתה מוזמן לכתוב על זה משהו יותר רחב. כשאני חושב על מישהו שיודע איך ייראה העולם שאחרי – אני חושב עליך!

      • עומר Says:

        תודה עפרי, אני מוחמא, אבל עלי להזהירך שאתה שם את יהבך על משענת קנה רצוץ.

        בגדול, אני מסכים עם הביקורת של ינאי למטה, שהפיתוי האפוקליפטי עלול להיות מפלט נוח מדי מתבוסות ההווה. וקצת מחכה ש-2012, עם כל הווייב שהיא תפסה (ראה הקישור של מרב למעלה; אף אחד מאיתנו לא נקי מזה) תעבור כבר ותשאיר אותנו עם הכורח להתמודד עם החיים בעולמנו כפי שהוא.

        אני כן מאמין בפוטנציאל טרנספורמטיבי מסויים של העת הזו, אבל חושב שכדי לממש אותו אנחנו צריכים דווקא לצאת מנקודת הנחה שנידונו לגלות נצחית במושבת העונשין הזאת שנקראת כדור הארץ בתחילת המילניום. איך עושים את היאוש קצת יותר נוח?

      • ofrilany Says:

        איזה תבוסות יש בהווה? נראה לי שכולם מסביב ניצחו.

      • עומר Says:

        זה ציטוט שלך, מהתגובה שלך לינאי למטה.

        ותחושה שאני מזדהה איתה מאוד בימים אלו.

  5. דרול Says:

    נהנה לקרוא תמיד ושמח להתעדכן בזה שהבימה עוד קיימת.
    עושים שם משהו, או שזה חניון?

  6. נטליה Says:

    "בהנחה שהטבעי והפוליטי הם מערכת אחת, קטסטרופה סביבתית או גרעינית אינה ניתנת להפרדה ממהפכה משטרית. הידלדלות משאבי האנרגיה, עליית המחירים שהיא גורמת, והמהפכה שמתפרצת בעקבות עליית המחירים, הן כולן היבטים שונים של אותה תופעה, ולא תופעות נפרדות. הקטסטרופה יכולה לממש בשבילנו את המהפכה, אם נחזיק חזק ונדע לרתום את האנרגיה העצומה שלה למטרות הנכונות. אמנם, הקטסטרופה עשויה כמובן לגרום להרבה סבל. אבל גם המהפכה גורמת סבל – זאת המשמעות של "עולם ישן עדי יסוד נחריבה"."

    איך אפשר לתמוך במשהו שיגרום "הרבה סבל" בלי לדעת לאן הוא מוביל? עכשיו יש לי מעט סבל. יש פה חשיבה דתית לא אחראית…. ברררר…..

  7. ינאי Says:

    האמת, קצת התאכזבתי לקרוא את הפוסט הזה. אם אירועי ודיוני השנתיים האחרונות אכן מובילים ברצינות ובחגיגיות למסקנה שיש לחזק דווקא את הציר העתידני של הבלוג, הרי שמדובר במסקנה עצובה (אם לא מעליבה). והרי ברגעי הצטיינותו, ארץ האמורי עסק דווקא בהווה הפוליטי. הביקורת – המוצדקת יותר ופחות – על פוסטים שונים או על הפוליטיקה הרחבה יותר של האתר ומנהליו היא אחת האינדיקציות לאפקטיביות (ולא לחוסר התוחלת) של הדיבור בהווה שהתפתח כאן.

    בהערה צדדית שאינה מן העיקר, אני מוכרח להודות שאף פעם לא ממש הצלחתי להתחבר לתשוקה האפוקליפטית שלעיתים – ובעיניי פחות מכפי שהפוסט הנוכחי מציע – מובעת בארץ האמורי. זאת, חרף חיבתי הגדולה למדע בדיוני ולמסורות אפוקליפטיות עתיקות יותר, שלעיתים מוצאות כאן הד. גם אם מאמינים ומייחלים לשינוי ולא לשיעתוק, אני לא ממש מצליח להבין מנין הביטחון – שאגב, עלול להצטייר לעתים כזחיחות – בשבר שהעתיד צופן, ולא, נניח, בטרנספורמציה, לטובה או לרעה. אני תוהה האם הנסיגה האפוקליפטית לעתיד אינה מובילה, במקרה הזה לפחות, דווקא לשמרנות (במובן של ויתור על ההווה)

    • Eishton Says:

      האפוקליפסה איננה נגזרת של ראיית העתיד אלא להפך, ההבנה כי ההווה יתמשך. הסתכלות מדינית וצפי שמדיתנו תהפוך דיקטטורית יותר או עולמנו מזוהם מעבר ליכולת לקיים אותנו, איננה איזה חישוב של מערך כוכבים בו אנו צופים שנה בה גל גדול יסלק אותנו מעל האדמה, אלא לקיחה של נתוני ההווה והשלכתם בכפולת הזמן אל תוך העתיד.

      בקיצור, אנחנו לא חוזים שהעתיד אפוקליפטי, אלא שההווה מגלם בתוכו אפוליקפטיות. זו לא נבואה, יותר מאשר להסתכל על חיידקים מתרבים בצלוחית בקצב מסויים לשניה ולהבין שבהינתן תנאים זהים, תהיה אוכלוסייתם כפולה של קצת ההתרבות בזמן החולף.
      לא מהנבואה יש לברוח, אלא מהתנאים המקיימים אותה. אם אתה חושב שתנאים המשחזרים תוצאות שוב ושוב אינם ברי יכולת לשימוש להסקת מסקנות, הרי שעליך לשלול את כל המדע.

      • ינאי Says:

        לא את כל המדע: רק את ההיסטוריה בתור מדע, ואת הפוליטיקה בתור צלוחית של חיידקים מתרבים.

        וברצינות יותר: יש הבדל בין סכנות ההווה או המגמות המסתמנות, לבין האמונה שעולם חדש ניצב בפתח, אחרי הקטסטרופה.

    • ofrilany Says:

      ינאי, אתה מוזמן לכתוב פוסט על ההווה הפוליטי, בכנות, תוך מתן דין וחשבון למקום שלך בשיח, בהיסטוריה ובגיאוגרפיה, ועל כל מה שזה אומר, ולשאת בתוצאות. אני מודה שלי באופן אישי אין כרגע ממש כוחות לזה. הובסתי.

      • ינאי Says:

        אני מתנצל אם התגובה שלי נשמעה כמו נזיפה או הטפה לכתוב על נושא זה ולא אחר. זו לא הייתה כוונתי (כאמור, אני דווקא נהנה לקרוא על אפוקליפסה). מעבר לקשיי האישיים באימוץ הלך רוח אופטימי-אפוקליפטי ביחס לעתיד ולחוסר הסכמתי הכללית עם הנחרצות שבה התחזית הזו מוצעת, מה שהפריע לי בעיקר בפוסט היא הצגת הפרויקט העתידני כפתרון או תחליף לאיזה כשלון שלכאורה משתקף בהתדיינות בבלוג הזה. אני לא חושב שהצגה כזו עושה צדק להיסטוריה של ארץ האמורי, ונראה לי שזה באמת עצוב אם אחרי הכל אתה מרגיש מובס.

    • גל כץ Says:

      ינאי, מסקנה היא עניין סופי להחריד. אני לא חושב שהגענו לאיזו "מסקנה", ואם כן – היא עשויה להשתנות. חשבנו שיש משהו קטסטרופלי ברגע ההיסטורי הזה, ובמובן מסוים א-פוליטי. המתקפה באיראן, שעשויה (או לא) לבוא בכל רגע היא דוגמא לזה. היא נחווית כעובדה שיורדת עלינו מהשמיים ואין מה לעשות לגביה. מן הסתם זו הצלחה של הממסד. אבל זו אכן *הצלחה*. לטוב ולרע היא מסמנת את הרגע הנוכחי. אפשר לדון בשאלה האם הלך רוח קטסטרופלי הוא טוב או רע מבחינה פוליטית, אבל מה שברור הוא שאין סיבה לא לבטא אותו כשהוא מתרחש. אני מניח שאחרי הפרויקט הנוכחי נשוב לדבר (גם) על ההווה (וגם העתיד נכתב פה, מן הסתם, מתוך ההווה).  

      • ינאי Says:

        אתה צודק כמובן, ואני שמח שכתבת את זה.
        ובכל זאת, רק הערה אחת: הלך רוח קטסטרופלי אינו זהה להלך רוח אפוקליפטי. ונראה לי שזו הבחנה שכדאי לעשות.

    • Eishton Says:

      ינאי,
      אני במסע נוסטלגי לאחרונה בנבכי בבילון 5. אני מוצא את זה קסום עכשיו, איך המציאות תמיד משתקפת בחזיונות עתידיים שלנו.
      גם בעתיד המדומיין וגם בעבר המתועד שלנו, היו אנשים שטענו שהם מבינים את שהולך לבוא. התפישה הפשטנית היא פשוט להסתכל ולראות אם אכן הארועים קורים כפי שאלו חוזים אותם. בעיניי, ואולי זה קצת בבילון 5 שזורם בעורקיי, הנבואה ניתנה ליכולים לשנות אותה. מה הערך בכלל בהסתכלות קדימה אל העתיד אם לא כדי לשפר אותו עכשיו בהווה?
      כנראה שנבואת אמת, היא כזאת שלעולם לא מתגשמת, כי נביא אמת לא יאפשר שהיא תתגשם.
      אפוקליפטי \ קטסטרופלי – ויכוח סמנטי על דרגות הלהבות (ואולי על מה שאחריהן). אני חושב שאין "נביאים", יש רק אנשים שבוחרים להסתכל על העולם בעיניים פקוחות. כשם שהחזאי לא מנבא את הגשם, אלא קשוב למידע הפיסיקלי שיש לעולם שלנו להציע. נביא גרוע של מזג האוויר יהיה כזה שיגיד לך שאנחנו הולכים להתרטב, הנביא הנכון יהיה זה שידאג שתהיה לך מטריה ביד.
      בחזרה לכדור הארץ:
      אני אישית לא מבדיל בין קטסטרופה לבין עוולה אחת ויחידה. בעיניי אדם הגוסס מרעב באיזה כלא, או חיה העוברת התעללות, או יער שנגדע במקום כלשהו, מגלמים בתוכם את כל הקטסטרופה. היכן שנתיר לארוע אחד שכזה לקרות, רבים יקרו. אולי הקטסטרופה הגדולה ביותר היא ניסיון הכימות שלנו למהי "קטסטרופה". ניסיון הדירוג והשוואה שבין השואה שלנו לזו הארמנית לזו של הקונגו לזו היפנית לזו הדרפורית לזו האינדיאנית וכך הלאה והלאה. ההרחקה של הארוע הזה על ידי ויכוח על מידותיו, כאילו שאדם אחד מילל בכאבים או נרצח בשמנו, איננה קטסטרופה בפני עצמה. כל עוד נמשיך לחשוב שגורם ההכפלה משנה לא נבין את קדושת החיים של היחיד ובכך נבטיח את הקטסטרופה הבאה.

      יש שיאמרו שזה נשמע כאילו חזרתי מטיבט, יש שראו בבילון 5 ומבינים את ההשראה (ולאלה שלא, הנה כמה רגעים):

      "We are all slaves to our histories. If there is to be a bright future, we must learn to break those chains."
      Delenn

      "Why does any advanced civilization seek to destroy less advanced one? Because the land is strategically valuable, because there are resources that can be cultivated and exploited, but most of all, simply because they can."
      G'Kar

      "No dictator, no invader, can hold an imprisoned population by the force of arms forever. There is no greater power in the universe than the need for freedom. Against that power governments, and tyrants, and armies can not stand. The Centauri learned this lesson once. We will teach it to them again. Though it take a thousand years, we will be free."
      G'Kar

      G'Kar: It's bad luck to die on an empty stomach.

      Delenn: We are all born as molecules in the hearts of a billion stars. Molecules that do not understand politics or policies or differences. Over a billion years, we foolish molecules forget who we are and where we came from. In desperate acts of ego, we give ourselves names, fight over lines on maps, and pretend that our light is better than everyone else's.

      לפעמים אני רואה את התוכנית הזאת וחושב שדב חנין ובודהה היו בין הכותבים.

  8. אחד שיודע Says:

    לחכות זה חרא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: