הכושים הם אנשים שקטים בדרך כלל וסרים למשמעת

by

לפני כמה חודשים יצא בהוצאת זמורה-ביתן ספר בשם "הרצל אמר", מאת יואב אבני. הוא מתרחש במציאות אלטרנטיבית, שבו תוכנית אוגנדה יצאה לפועל ומדינת ישראל קמה באפריקה – מדינה של יהודים דוברי עברית המצויים בסכסוך בלתי נגמר עם שבטי המסאי. לא הייתי ממליץ במיוחד על הספר, שהוא מעין רומאן הרפתקאות. אבל כשהתעניינתי קצת בנושא נפל לידיי ספר מעניין הרבה יותר – "המסע לאוגנדה" מאת נחום וילבוש, שהוא דו"ח המתאר את המשלחת הציונית לבדיקת תוכנית אוגנדה מ-1905.

תוכנית אוגנדה נהגתה על ידי שר המושבות הבריטי ג'וזף צ'מברליין, במטרה לספק מתיישבים אירופים לאזור גואס-נגישו בצפון מזרח קניה, ברמה שליד מאונט אלגוןהכוונה היתה להקים מושבה של כמיליון מתיישבים יהודיים במסגרת האימפריה הבריטית, עם אוטונומיה חלקית בתחומים דתיים ומוניציפאליים ובראשות מושל יהודי. מבחינת ההסתדרות הציונית, המטרה המוצהרת היתה לספק מקלט ליהודי מזרח אירופה אחרי פוגרום קישינב. מבחינת השלטון הבריטי, המטרה היתה לפתח את האזור, ולהחזיר חלק מהעלויות של מסילת הברזל ממומבסה לקיסומו. בנוסף, היא נועדה למנוע הגירה של יהודים מרוסיה לבריטניה.

הרצל לא ויתר על התקווה להיאחז בפלשתינה, אבל ראה בתוכנית אוגנדה שלב בדרך להגשמת המטרה הסופית. הרעיון היה "קולוניאליזם הפוך": בעוד המעצמות האירופיות הוציאו מתיישבים ארץ האם למושבות הכפופות להן, הציונות תקים קודם כל מושבות ובהן תכשיר את תושבי ארץ האם. אחרים טענו כי למרות שהשטח המדובר מרוחק אלפי קילומטרים מירושלים, אפשר לראות בו חלק מ"ארץ ישראל המורחבת", כיוון שהוא גובל בעמק הריפט שהוא המשך של ים המלח וים סוף.

בניגוד למה שנהוג לחשוב, הרעיון לא היה היפותטי לגמרי,  ובמזרח אפריקה הבריטית החלו להתכונן להגעה של יהודים. לצורך בדיקה ראשונית אורגנה משלחת שנועדה לבצע מעין "סקר היתכנות". מהדו"ח מתברר שהמתיישבים הבריטים והבורים בקניה כבר היו מודעים לתכנית ההתיישבות היהודית, והחלו לפעול לסיכולה.

תיאור המסע, שנע בין המגוחך למזעזע, מעלה כמה מחשבות לגבי מאפיינים מהותיים מסוימים של הציונות, שמתקיימים אפילו כשהיא לא בציון.זאת אולי אחת הסיבות שהספר – שהוא כשלעצמו די מעניין – לא זכה לפופולריות רבה, ו-וילבוש נאלץ להמתין כמעט 60 שנה (!) עד 1963 לפני שהוציא אותו לאור. לפני כמה שנים איתן בר יוסף כתב מאמר על הפרשה ב"תיאוריה וביקורת". בכל מקרה מצאתי לנכון להביא כמה קטעים, עם קיצורים פה ושם, ולו רק כדי שיהיו ברשת.

וילבוש – היהודי היחיד מבין שלושת חברי המשלחת – היה מהנדס, שהרשים את חברי ההנהלה הציונית בזכות תוכניותיו להפקת דלק מגפת זיתים. ב-1919 הוא הקים את חברת "שמן" שקיימת עד היום. הוא גם זכה בערוב ימיו לתואר אזרח כבוד של העיר חיפה.

מלבד וילבוש, חברי המשלחת היו הקצין הבריטי סנט היל גיבונס, גיבור מלחמת הבורים; ופרופסור אלפרד קייזר – מדען, הרפתקן וחוקר מקרא שווייצרי שהתאסלם כדי שיוכל לחקור את חצי האי ערב.

אף על פי שתוכנית אוגנדה לא מומשה, היא יצרה מחויבות של המנגנון הקולוניאלי הבריטי להגשמת הציונות, והכשירה את הקרקע להצהרת בלפור.

 

כמה אוכלים הכושים

כך הגענו לניירובי, הבירה ומרכז הממשלה הבריטית של כל הארץ, כולל פרוטקטורט אוגנדה. למוחרת ביקרנו, מר קייזר ואני, אצל מר מרכוס, ראש העדה היהודית. מרכוס הוא יליד רומניה […], הוא נתן לנו תיאור מקיף של תנאי ההתיישבות והמצב החקלאי, הכלכלי והמדיני.

הממשלה דואגת להתיישבות של אירופיים, ובמיוחד של אנגלים. כל מתיישב יכול לקבל 2,590 דונם מן הממשלה […]. אם על אדמתו נמצאים כושים, מכריחה הממשלה את הכושים לקבל 2 רופי לאקר ולהסתלק מאדמתם.

הפועל הכושי מקבל 4 רופי לחודש בעד 30 ימי עבודה, וכן אוכל. אשה כושית או ילדים מקבלים 2-3 רופי לחודש, בלי אוכל. הכושי צריך לאוכל ליום רק 1.5 ליברות קטניות או אורז […]. עבודת הכושי כל כך זולה, שלעיבוד האדמה משתמשים במעדר ובכל הסביבה נמצאות רק 25-20 מחרשות.

מר מרכוס מסר, כי יחס התושבים האנגלים להתיישבות יהודית אינו אוהד, ובקשר לכך שומעים בקלוב לפעמים נאומים אנטישמיים. בפרט מתנגדים למסירת חבל שלם (גואס-נגישו) בנפרד להתיישבות אוטונומית.

אף יהודי

המסאי נבדלים מיתר הכושים בקומתם הגבוהה ובגופם המוצק. בצבע עורם הבהיר ובייחוד באפם הצר, בהשוואה לאף הכושי הרחב. מוצאם מן הצפון, ואומרים שיש בהם תערובת של שבטים שמיים ויהודים.

רודקין וגולדמן

אך הספקנו לתקוע את האוהלים על גדות הנהר רונגאי, והנה הופיע מר לונדון, שאחוזתו נמצאת במרחק מועט מהמחנה שלנו […]. בהיותו ילד היגר מקובנה לאמריקה וזמן רב גר בדרום אפריקה. הוא נלאה מערמומיות המסחר ומן החיים הסואנים של העיר וברח עד הנה, ורוצה ליצור במקום הנידח הזה חיים חדשים על קרקע בתולה, כהבנתנו וכרצונו ובכוח עצמו. אינו נשוי ואינו חושב כי אשה אירופית בכלל ויהודיה בפרט תסכים לגור במקום פראי כזה.

לונדון אומר שהוא היה מאושר אילו חבל גואס-נגישו היה הופך למרכז יהודי […]. סיפר כי יחד אתו באו עוד ארבעה מתיישבים יהודים, שני האחים הוץ, רודקין וגולדמן. גולדמן נשאר כאן כשלושה שבועות וכל הזמן נמצא קרוב לאוהלו, כי פחד מהתנפלויות הכושים ביום, ובלילה לא התפשט, כי פחד משאגת האריות […]. הוץ הבכור, בעל הנכסים ואיש חרוץ, התמסר יותר מדי לעבודה, בלי להיזהר מלהט השמש היוקדת, קיבל מכת שמש והשתגע ודודו הוביל אותו לריפוי באירופה.

הפגישה עם החלוץ לונדון, איש בריא בגופו ובמחשבתו, ההולך בלי אימה ופחד לשנות מעשי בראשית במקום הפראי הזה, דוגמת רובינזון קרוזו, עשתה עלינו רושם כביר.

התלהבתי מאוד ממציאות מתיישבים יהודים במקום הזה, בתוך יערות עד, בין כושים פראים וחיות טרף, יהודים החיים בצורה פרימיטיבת בצריפי-טיט ומתכוננים להשתקע כאן וליצור חיים חדשים ולשנות פני בראשית.

פרופ' קייזר התייחס לעניין בהיגיון קר וריאלי יותר; הוא אמר: "האנשים האלה לא יישארו כאן, הם אינם איכרים ואינם חקלאים, ובתורת כאלה לא יוכלו להסתדר; לגדל בקר וצאן אין להם האמצעים הדרושים, ולכן יעברו למסחר במקנה, ואני מפוקפק אם יוכלו להחזיק מעמד בהתחרות עם הסוחרים המקומיים".

דיווח בעניין המקומיים

על האוכלוסיה של המקום והסביבה סיפר לנו מר פאוקר דברים מעניינים מאוד. הכושים הם אנשים שקטים בדרך כלל וסרים למשמעת; גם השבט סוק המתגורר בצפון אינו נורא כפי שמספרים עליו, ובזמן האחרון נעשה שקט גם השבט טורקאני. שבטי המסאי הניחו מזמן את מעשי הגבורה והשוד ונשארו רועי-מקנה בלבד. הם אינם מעבדים את אדמתם, אינם עובדים ואינם מסוגלים לעבודה.

הכושים הם בדרך כלל אנשים תמימים, טובים וישרים, חוץ מאנשי אוסוגה, שהם גנבים מפורסמים, ועוד לא היה מקרה שיתנו לשיירה לעבור דרכם בלי שיגנבו ממנה דבר מה.

יצאנו ב-27 בינואר בשעה שמונה וחצי בבוקר. מר פאוקר נתן לנו שלושה מאסאי מאנשיו ושלושה רובים, כי אמרו שיש להיזהר בדרך מהתנפלויות משוד. […].

בהמלצתו של מר פאוקר לקחנו עוד חמישה סבלים וקנינו עוד "פושו" (אורז) בשביל הכושים. האורז היה כאן זול הרבה יותר ממה ששילם מר גיבנס במומבסה… בעד רופי אחד אפשר היה לקבל 5 ליברות אורז הודי טוב, או 7 ליברות אורז רגיל לכושים […]. האורז הזה הובא מטאנגניקה, המושבה הגרמנית השכנה באפריקה המזרחית. הגרמנים הנהיגו במושבה שלהם זריעת אורז, אבל האנגלים לא מצאו לנחוץ ללמד את הכושים חידושים באופן עבודתם ומנהגיהם; הם הניחו להם להמשיך בחייהם השמרניים, ואסרו רק מכירת נשק ואלכוהול לכושים.

את אוהלינו נטינו בקרבת היער, סמוך למעיין קטן. בלילה היה קשה להירדם בגלל זעקות תקיפות ומפחידות, דומות לקולות של אריות. מר קייזר הרגיע אותנו ואמר כי אלה זעקות של קופים.

מכתב מאבא

מר גיבנס שלח איתי עשר האנשים, ביניהם שלושה סואהילים שבאו אתנו ממומבאסה […] שבעה סבלים להובלת האוהל והחפצים שלי, ובעיקר להובלת הפושו, מזון לכושים, וכן טבח שהוא ראש הקבוצה והמחלק את הפושו.

לפי התוכנית הייתי צריך לסייר את האזור מערבה וצפונה עד כמה שאפשר […]. פושו לקחתי בשביל תשעה ימים, אבל קרה הדבר כך שמצאתי את המקום רק אחרי 14 יום, נשארתי בלי פושו וזה סיבך את מצבי.

בערב הזה נשארתי לראשונה יחיד, היה קצת עצוב וגם קר […]. בצהריים התחילו הכושים שלי להתמרמר ולצווח שאינם רוצים להמשיך את הדרך מערבה ולהתקרב לאזור נאנדי, כי אנשי הגבול ידועים כשודדים.

עץ הגולגלות

הנוף, שעברנו היום דמה קצת לזה של אתמול, וברובו גרוע ממנו. הרבה שדות עם קש יבש ופחות עצים ושיחים. בין השיחים שמחתי למצוא שיחי זרשק (Barbery) נושא פרי דומה לזה שבאחוזת אבי ברוסיה, הפרי שאהבתי בילדותי.

בדרך פגשנו גם שלד של תאו (Buffalo). התאויים נמצאו באזור הזה עוד לפני זמן מועט; כרגע הם נכחדו לגמרי, כפי שחושבים – ממגיפה.

בלכתנו במישור, בשדה ריק, בלי עצים ובלי בעלי חיים, רק קש יבש מסביב ושמש לוהטת מלמעלה, ראינו פתאום מרחוק עץ, בגודל של עץ שיטים, ועליו פרי עגול, גדול מופלא ומבריק מלובן בזוהר השמש. נגשתי אליו ונדהמתי. זה היה עץ שיטים בלי עלים, ועל ענפיו תקועות גולגלות אדם, עשרות גולגלות, שהתנוצצו באור השמש החזק. המחזה היה איום ורב רושם. אינני מאמין באמונות הבל ובסימנים רעים, אבל חייב אני להודות כי למין הופעת האות המבהיל הזה נשתנה מזלו של מסעי לרעה.

ליברלים מדי

במרחק נראה אוהל, או סוכה לבנה, לצד מזרח, לצד אלגיו. הנה הם, חשבתי. התקרבתי כשני מילין, אך לדאבוני היה זה לא אוהל שלנו, אלא ביתם של האחים הבורים ואן-ברידא, שהתיישבו כאן על-יד מעיין מוסיגיאווי. מיהרתי וניגשתי עם המשרת שלי אל הבית ודפקתי. רק כעבור חמישה רגעים הופיע כלב גדול ואחריו בא אדם מבוגר בלתי-אהוד, הגדול בין האחים, ואחר כך הופיעו שני האחים.

הבורים האלה באו מנאטאל לפני שלושת רבעי שנה בכוונה לגדל בקר, והשתדלו לקבל 1000 אקרים בגואס-נגישו. השלטונות דחו את החלטתם הסופית עד לבירור המשא ומתן עם ההסתדרות הציונית.

הם התאוננו בפני מר קייזר, שלפי מנהג הבורים יש להם רשות להשתמש ב"יד חופשית" ולמגר את השודדים בכדורי רובה; אבל השלטון הבריטי יותר מדי ליבראלי כלפי הילידים, ולפי דבריהם אי אפשר להחזיק מעמד עם חוקה כזאת.

אין פושו לכושים

מלאו שבעה ימים מאז הלכו הסבלים לראווינה להביא אורז, ועדיין לא חזרו. אם לא יחזרו מחר, לא יהיה לי בערב פושו לתת לכושים שלי. האירגון הבלתי מוצלח של המאיור חזר והרגיז אותי.

הסבלים הביאו לי מכתב מאבי, בעל אחוזה וטחנת קמח בלסוסנו על יד גרודנה […] ותוספת למכתב קיבלתי מן המורה העברי המשפחתי הזקן.

התרגשתי עד מאוד מהמכתבים. מה מסכן העם, המצפה לישועה מן המרכז השחור הזה.

מר קייזר סבור כי החלוצים היהודים שפגשנו בדרכנו לא יחזיקו מעמד זמן רב. אם האחים ואן-ברידא, הבורים שנולדו וגדלו בסביבה של גידול בקר על מרעה, יש להם כל כך הרבה צרות, איך יוכלו להתרגל לתנאים האלה היהודים, ילידי עיר?

סופה של המשלחת

להמשיך לא היה כוח. החלטתי לחזור למחנה שלי, השוכן על מעיין מוסיגיאני […]. על בואי הודעתי בשלוש יריות אקדח. והנה נודע לי כי מר גיבנס עוד לא הגיע, ולפי תוכניתו החדשה יש לשלוח מחר 18 סבלים עם ראש הקבוצה לראווינה להביא פושו. מר קייזר צריך ללכת עם מסאי אחד, שני משרתים ואחד עשר סבלים לסביבות הר אלגון, ואני צריך להישאר בחניה המרכזית עם המסאי שלי, שני משרתים ושישה כושים. כל הפושו שנשאר כאן יספיק בשביל שמונה ימים בלבד.

הידיעה הזאת הדהימה אותי, כי בזה נחסמה בפני האפשרות לסייר את הארץ, ואני נידון להישאר במקום הזה עד הגמר […]. לדאבוננו נוכחנו לדעת, כי האיש גיבנס אינו מבין ולא כלום בסידור אכספדיציה, רק לדבר גבוהה ולהתפאר הוא יודע.

מסקנות בשאלת הפועלים

(מתוך הדו"ח הסופי)

לעבודה שחורה מוכרחים לקחת ילידים, כי רק הכושים מסוגלים לעבוד תחת השמש הלוהטת. הפועלים האלה יעלו כאן קרוב לעשרה רופי בחודש, פי שניים ויותר  מן המחיר שמשלמים בקיקויה (4 רופי לחודש), כי המזון יעלה יותר ביוקר. חברת הישוב העתידה תוכל להעסיק יהודים רק לעבודות מקצועיות ובתורת משגיחים; האוכל הזול ביותר לאיש לבן יעלה כ-20 רופי לחודש לכל אדם.

חזרה ליפו

בארבע וחצי, בשמונה במארס, הפלגתי באנייה הגרמנית "קאנצלר", אונייה לא גדולה, 3000 טון בלבד, אבל נעימה יותר, והנוסעים פשוטים יותר. הייתי מרוצה לנוח אחרי מסע של שלושה חודשים, ויכולתי בשקט לחזור אל עצמי ולחשוב על עתיד אחר, בארצנו אנו, שהתקרבתי אליה בכל יום ובכל שעה.

הים היה שקט, עברתי בשקט על הדו"ח שלי, שהיה כמעט מוכן, והכנסתי תוספות ותיקונים. הדו"ח נגמר. הסכום אמנם שלילי, אבל עצם המסע היה מענייין.

ביום 27 במארס 1905 עליתי אל חוף יפו.

עוד מקבצי מקורות:

תשדורות אחרונות מפלשתינה/א"י

תשדורות אחרונות מממלכת ירושלים

גרד אלברטוס מת

 

תגים: , , , , , , , , , , , , , , ,

68 תגובות to “הכושים הם אנשים שקטים בדרך כלל וסרים למשמעת”

  1. יגאל סרנה Says:

    נהדר.

  2. יאיר poes Says:

    תודה עופרי זה חומר יפה מאד. וילבושביץ הוא סיפור מרתק – אח של מניה שוחט, ג'מאל פשה (ה"קצב" ) התלהב ממנו במלחמת העולם הראשונה והטיל עליו למפות את ירושלים (הוא גייס את תלמידי בצלאל שהשיגו כך פטור משירות צבאי בגדודי העבודה) ואחר כך מונה למהנדס העיר דמשק לאיזה שנה, עד שפייסל והמרד הערבי הגיעו.

  3. סמולן Says:

    אולי משהו כאן מעיד על חוסר מודעות מטריד אצלי. אבל בכל זאת, למה אתה שם עדות שמיעה לדבריו של איזה פאוקר, שכנראה לא קשור בשום צורה לפאוקר שלוש מ"מנדלבאום בלש פרטי", בכותרת הפוסט ?

    חשבתי עד עכשיו שנניח, אפשר לכתוב כותרת כמו "לכו עד המפל עם היעל המת" כדי לומר משהו רע על אנשי רשות שמורות הטבע, ובהשלכה על הפרויקט הציוני בכללותו. אבל בשום פנים אין לשים שם כותרת כזו, ובסוף לגלות שהפקח המדובר אומר משהו כמו "לוחם החירות הפלסטיני שהצלתי ממוות על ידי כך שנתתי לו לאכול את עכוזי השמאלי, אמר לי שאבו-עמאר אמר להם, לכו עד המפל עם היעל המת, ושם תשימו את המטען הביולוגי".

    • ofrilany Says:

      אתה מוזמן להפנות תלונות לוועדת הביקורת של הבלוג.

    • דרור בל"ד Says:

      לסמולן.
      אתה מיתמם. כדי לומר משהו רע על אנשי רשות שמורות הטבע [כך ראו עצמם הקולוניאליסטים הציונים האשכנזים בהתייחסותם לאוכלוסיה הילידית, הן כאן והן באוגנדה], ובהשלכה על הפרויקט הציוני בכללותו… בהכרח יש לשים שם כותרת כזו.

      עמוס נוי: "כל דיון על העבר וההיסטוריה הוא גם דיון על ההווה. ודיון בזיכרון חי שהושכח או הוצנע הוא תמיד גם דיון ומאבק במשכיחיו, וחשיפה של מניעיהם ושיטותיהם. תפקידו של דיון כזה אינו לחטט בפצעים או לחרחר ריב. תפקידו של דיון כזה הוא, קודם כל, להשיב את הלשון לאלה שהפכו אילמים נוכח ועל-ידי גרסאות רשמיות ודובריהן. העדות הזו היא פעולה פוליטית: היא נאבקת ב"בושת הקורבנות", מפני שהמשכה של השתיקה הוא גם המשכן של דיכוי, השפלה, ניצול". ("עוד קליפה מגזע התות: צער תימני", קדמה. קישור להלן)

      מה מזכיר לך המשפט הבא: "הכושים הם אנשים שקטים בדרך כלל וסרים למשמעת"? אל תיתמם. המשפט הבא מזכיר לך את אמרתו של יבנאלי: "התימנים הם בעלי נתינות עות'מנית, שומרי מסורת, מסתפקים במועט, צייתנים ואוהבי עמל". (דיווח לחברי הוועד הפועל, 1.7.1912)
      ב1911 יבנאלי נסע לתימן, שם התחפש לאדם דתי, כינה את עצמו בשם המשיחי "בן-יוסף" ופיתה יהודים תימנים לבוא לכנרת בדרכים של תעתועים, רמיה, כזבים, ושקרים. (עדות שמיעה לדבריו של אחד, צבי בן דור, שאין לו, ומעולם לא היה לו, בשום צורה, שום קשר לפרשה הזו).
      אלא שצבי בן דור מתבכיין ומיילל (ומתגזען!) לשווא. כמו עפרי אילני, גם הוא כתב את מאמרו אך ורק כדי לומר משהו רע על אנשי שמורות הטבע, ובהשלכה על הפרוייקט הקולוניאליסטי הציוני-אשכנזי בכללותו. אין להחמיר חלילה עם אותם אידאליסטים ציונים אשכנזים קולוניאליסטים אלו. הם עשו הכל, אבל הכל, כדי לא לראות כאן יהודים שלא מהצבע הנכון.

      בשנת 1904 כתב מנחם אוסישקין – ממנהיגי חובבי ציון ברוסיה – בחוברתו 'הפרוגרמה שלנו', כי שאלת הפועלים העבריים בארץ היא שאלת המפתח של ההתיישבות: "נשים לב לשאלה אחת, שבה תלויות כל עתידות הקולוניזציה בארץ ישראל – לשאלת הפועלים". אוסישקין הציע [יחד עם ארכי פושע המלחמה אהוד ברק ויחד עם ניצן הורביץ – מרצ, שהראה עצמו בכל מאבק בעד שוויון בנטל השירות בצבא הציוני], שצעירים חסונים יבואו לארץ ויעבדו בהתנדבות בחקלאות במשך שלוש שנים. לאחר מכן, אם לא ימצאו דרך להשתקע בארץ, יחזרו לגולה. [כאז כן עתה,] הרעיון לא הוצע כפתרון למצוקת הצעירים, אלא כפתרון למצוקת היישוב, קרי, עבודה ערבית [לימים ארגוני טרור].
      נימוק נוסף לעידוד עלייתם של פועלים צעירים [אשכנזים, רק אשכנזים] העלה יוסף ויתקין, אחד המורים העבריים שהתיישבו במושבות העלייה הראשונה. בשלהי 1904 הצביע ויתקין [יחד עם ארכי פושע המלחמה ורוצח הילדים אהוד ברק, ויחד עם זהבה גלאון – מרצ] על הצורך בהתייחסות חדשה כלפי עבודה עברית: '"תחייתנו הלאומית והמדינית על אדמת ציון תושג רק על ידי קרבנות מתאימים לערכו ולרום המטרה". הוא [יחד עם ארכי פושע המלחמה ורוצח הילדים אהוד ברק ] פרסם 'קול קורא': "אל צעירי ישראל אשר לבם לעמם ולציון …[פרופגנדה ציונית]…הודות לעמלם שלא ידע גבול, חריצותם ומסירות נפשם".
      אליבא דוויתקין, העבודה לא נתפסה כאמצעי לשם פרנסה אלא כקורבן שיש להעלותו על מזבח המולדת כדי לקרב את התחייה הלאומית.
      מתוך: "עליית המונים או עליית נבחרים? היחס לעלייה בימי העלייה הראשונה והעלייה השנייה". מחברת: פרופ' מרגלית שילה
      http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13023

      הם עשו הכל, אבל הכל, כדי לא לראות כאן יהודים שלא מהצבע הנכון. אלא שלא הסתייע. אין כמובן להסתפק בדבריו המתבכיינים, (ולהסתמך על דבריו הגזעניים) של אותו בן דור המסתמך על עדויות שמיעה של איזה פאוקר (שכנראה לא קשור בשום צורה לפאוקר שלוש מ"מנדלבאום בלש פרטי") וכל "מחקריו" אינם אלא פולקלור והבעת דעה סובייקטיבית, אלא יש להתבסס על מחקרים אובייקטיבים שנעשו בידי ציונים אשכנזים באוניברסיטה ציונית ע"ש אחד מהציונים. כך מסכמת פרופ' מרגלית שילה את התאונה המצערת: "אי אפשר להתעלם מהעובדה שבעניין התימנים ננקטה מדיניות שונה מזו שננקטה בעניין העולים מאירופה: מחד-גיסא, הערכה מועטת, ומאידך-גיסא, סיוע ותמיכה נרחבים אך לא מספיקים. לדעה בדבר קיומה של הפליה היה אפוא בסיס [ואיפה בן דור הלא נחמד שאינו מסתפק בפירורים מהעוגה שזרקו לו?! שיגיד תודה על ההפללה העצמית ושלא יתבכיין]. ואולם, בלא הפליה ודעות קדומות אין ספק שתוכנית העלייה לא היתה מתבצעת. בביקורת הנוקבת כלפי המוסדות הציוניים בנושא זה מסתתרת אפוא 'ברכת הקללה'". [שם]

      ומה יש לצבי בן דור להגיד על כך? שנאת אשכנזים טהורה: "יבנאלי היה ככל הנראה הוגה הרעיון להבאת התימנים לכנרת אחרי שהתברר שהחלוצים האירופים לא מצליחים להירדם בלילה בגלל עקיצות היתושים באיזור".
      מתוך: קליפה מגזע התות: "האיכר, הפועל, השטן והתימני שלהם"
      http://www.kedma.co.il/index.php?id=2668&t=pages

      מומלץ מאד לקרוא את כל המאמר המלווה בעדויות שמיעה ולהשוות לדברים החשובים שהביא כאן עפרי אילני. ההשוואה מתבקשת מאליה, כמו גם המסקנה: "איני יכול להפריז בחשיבותו של המאמר הזה של צבי. מנקודה זו של שעבוד התימנים צריך להתחיל הסיפור שלנו עם הציונים-האשכנזים (ולמי שעוד לא מבין למה הציונים אשכנזים הם במהותם, הסיפור הזה יספיק). לכן התעכבתי גם בספרי על פרק מקדים זה בהיסטוריה שלנו. כמובן ספרי הלימוד הישראלים מדלגים על "השגיאות המצערות שנעשו בתום לב ובלהט אידיאולוגי." הסיפור התימני הזה כפי שצבי מטיב לתארו, הוא אבני היסוד להבנת מהותה האוריינטליסטית והוקולוניאליסטית של הציונות-האשכנזית ושל מדינתה אחר-כך". סמי שלום שטרית, תגובה, שם.

      • סמולן Says:

        דב"ל יקר

        מדובר בציוני שראיין קולוניאליסט. הקולוניאליסט אמר דברים קולוניאליסטים, שצוטטו על ידי הציוני, שצוטטו על ידי אילני באופן שמייחס אותן לציוני, כי ציטטה מעין זו בכותרת תמיד מתייחסת ל"אחר" של המאמר, וכאן מדובר בוילבוש ולא בפאוקר. האם באמת הכושים צייתנים ונוחים לדעת וילבוש ? אין לדעת, אבל אפשר לנחש, מרוב פחד וחשש, שהיו לו ספקות. בסופו של דבר, הפוסט הזה הוא או טקסט אנטי ציוני מרושל, או טקסט ציוני חתרני. מסובך פה, באמורי.

      • סמולן Says:

        עוד אחד. רשמי מסע בני המאה העשרים ואחת.

        "מה בכל זאת כל כך משחרר, כל כך מהנה בנסיעה לארץ כמו אתיופיה? אני יודע את התשובה כשאני יוצא לרחוב הראשי הקטן של העיירה לליבלה. מהרגע שדורכים בחוץ, נראה כאילו כרגע התחיל סרט. מוסיקה יפה של תדרוס מסיסו מתנגנת מאיפשהו, והרחוב הבלתי-מרוצף מלא בהתרחשויות. הילדים מחזיקים מקלות, מתעסקים בכל מיני דברים, מציקים קצת למוכרת במכולת או מתקבצים סביב איזה חמור מוכה גרב. מישהו עובר ומחזיק שלוש תרנגולות; ילד קטן רץ כאחוז אמוק; אדם הורג צפרדע בסכין. ופתאום עובר מסע הלוויה – כעשרה אנשים מקוננים סביב ארון קבורה." (https://haemori.wordpress.com/tag/%D7%90%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%94/).

      • דרור בל"ד Says:

        לסמולן היקר.
        אתה מוסיף להתמם. על חשיבותה של הכותרת עמדתי בתגובתי הקודמת, ועל תהייתך – המיתממת כשלעצמה – "האם באמת?…אין לדעת, אבל אפשר לנחש… שהיו לו ספקות", עונה מוטי קירשנבאום:

        "אך הספקנו לתקוע את האוהלים על גדות הנהר רונגאי, והנה הופיע מר לונדון… הוא נלאה מערמומיות המסחר ומן החיים הסואנים של ערוץ2 וברח עד הנה, רוצה ליצור במקום הנידח הזה [ערוץ10] חיים חדשים על קרקע בתולה, כהבנתנו וכרצונו ובכוח עצמו… סיפר כי יחד אתו באו עוד ארבעה כתבים ציונים אשכנזים, שני האחים הו[רבי]ץ, נדב פרי ואלון בן דוד. הו[רבי]ץ הבכור, בעל הנכסים ואיש חרוץ, התמסר יותר מדי לעבודה, בלי להיזהר מלהט השמש היוקדת [הכוונה למסע האלונקות בו השתתף, יחד עם פושע המלחמה אבי דיכטר, למען גיוס לכ-ו-ל-ם], קיבל מכת שמש והשתגע ודודו [חיים אורון] הוביל אותו לריפוי ב[מפלגה המייצגת את יהודי] אירופה".
        מתוך: "קירשנבאום מגלה את סודאן" – מוטי קירשנבאום נסע לתעד את לידתה של המדינה החדשה, את החיבה לישראל ולקיבוץ ואת יציע הכבוד הססגוני שכלל נשיא מבוקש על פשעי מלחמה
        http://docu.nana10.co.il/Article/?ArticleID=836745

        לגבי הקולוניאליסט קירשנבאום, אנחנו מסכימים לגבי הסכמתו לציטוט שבכותרת. נותרנו עם השאלה האם אכן, כפי שאתה רומז, היו לציוני-אשכנזי לונדון ספקות? את התשובה סיפק הני זובידה שחיפש, כמוני, ולא מצא, כמוני, את תכנית תיעוד הספארי בשדרות (עיירה בצפון אפריקה) שיצר ירון לונדון
        http://hanizu.wordpress.com/2011/06/28/%D7%A4%D7%A2%D7%9D-%D7%92%D7%96%D7%A2%D7%9F-%D7%AA%D7%9E%D7%99%D7%93-%D7%92%D7%96%D7%A2%D7%9F-%D7%90%D7%95-%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%94-%D7%A0%D7%9E%D7%90%D7%A1/

        עדויות שמיעה בוודאי לא ראוי להן להוות כותרת של פוסט, אלא שבמאבק בפרופגנדה הציונית כל האמצעים כשרים. לא רק אילני, בן דור, זובידה, הסתפקו בעדויות שמיעה. גם זחאלקה, שטען כי אהוד ברק רוצח ילדים לצלילי מוסיקה קלאסית, ביסס את עדותו בהאג על עדות שמיעה. בסופו של דבר, תגובותיך כאן הן או טקסט ציוני מרושל, או טקסט אנטי ציוני חתרני. מסובך פה, באמורי.

      • קרמיט Says:

        דרור וסמולן אתם מתחילים להישמע כמו הזקנים על המרפסת בחבובות – אם כי אני מוכרח להגיד שהם הצליחו להעביר את המסר במשפטים קצרים יותר.

      • סמולן Says:

        אסף ?

  4. נעים Says:

    אז אתה אומר שאם הציונות הייתה מתממשת באפריקה היא הייתה קולוניאליסטית?

    • ofrilany Says:

      טוב זה די טריוויאלי לא? בשונה מהציונות העכשווית הציונות באוגנדה אפילו לא מתיימרת להיות לא קולוניאלית.

  5. דרול Says:

    באמת מדהים,
    איזו בהירות מחשבה, איזו תפיסה מאוזנת וצלולה.

    ליד וילבוש נראים האינטלקטואלים של היום כמו מוחות אכולי תולעים, או בעצם, כמו תולעים.
    כמובן וילבוש לא עודכן ביכולתם של הכושים לשיר שירים אידיוטיים או לקלוע מהשלוש, אבל ניחא.

  6. פרידמנית Says:

    משובח ותודה לך, עפרי.
    קולוניאליזם שלא מתחפש לכזה שאיננו כמו הציונות שהגיעה לישראל, ע"י אותם שחקנים ראשיים וגזעניים. הכל נמצא פה.
    אהבתי את הקטע:
    "הוא נלאה מערמומיות המסחר ומן החיים הסואנים של העיר וברח עד הנה, ורוצה ליצור במקום הנידח הזה חיים חדשים על קרקע בתולה, כהבנתנו וכרצונו ובכוח עצמו. אינו נשוי ואינו חושב כי אשה אירופית בכלל ויהודיה בפרט תסכים לגור במקום פראי כזה." אתם יכולים להשתמש בו בפעם הבאה כשתעשו כנס על מיניות…הבן אדם רוצה ליצור משהו, להיות פרודוקטיבי על "קרקע בתולה" (ממש הרב קוק שבדרך), אבל כנראה בתול בעצמו ואין לו ברירה אלא לבעול את האדמה, כי אישה אירופית בכלל ויהודיה בפרט לא תסכים. נו…מי אמר שאין יתרונות להיות יהודיה שרוצה חיים כשרים בקהילה פחות בתולית…

  7. ק.א. Says:

    מבחינתי מדובר בעוד אישוש ל"תפקיד" האימפריאליסטי שהיה חלק בלתי נפרד מן ה"ציונות" עוד מראשיתה. עד כדי כך שקשה לקבוע בשאלה מי נתן דחף חזק יותר לעגלה הציונית – או אם לשאול במילים אחרות: מי היו תכלס ה"ציונים" המעשיים המשפיעים והאם היהודים עמדו בראש מעייניהם או שביודעין דחפו אג'נדה אימפריאליסטית על תמימים בעלי תודעה יהודית בתקווה שיבלעו את ההצעה המפתה ויקבלו את האקספרימנט המתוכנן עבורם כתורה חדשה ומלהיבה מבלי לשאול את עצמם יותר מדי שאלות? מאז קמה לה נושאת המטוסים הגדולה ביותר של המערב במזרח התיכון ומתחזה למדינה יהודית. כנראה אחד מפרויקטי ההונאה הגדולים בהיסטוריה אם לא הגדול שבהם.

    • irity Says:

      ההונאה הצלבנית אימפריאליסטית הזו כבר קיימת, השאלה מה אני, או אחרים, בתור "חמורו של משיח" זה בוחרים לעשות. ובעצם בן בנו של החמור שכבר נולד לתוך ההפקה. אפשר לקחת השראה מסרטים כמו אווטר (ולהתחרד למשל או להפוך למזרחי רדיקלי) או להגר כמו הרבה מגיבים פה על בסיס זכויות של ותיקי מלחמות אימפריאליות, זה לגיטימי. אפשר גם ללכת על האופציה המזרחית הרדיקלית של יצירת זהות יהודית מקומאית אנטי אימפריאלית (מתוך שותפות עם הערבים, הבעיה שהם לא משתגעים על הרעיון). זה דומה קצת למשהו שכתבו עליו לפני כמה חודשים בעיתון. קבוצה של ילדים מכל העולם, שנולדו לנישואי הונאה של סוכני מוסד לאשה מקומית (זה די שכיח, הם עושים את זה גם לנשים בארץ …), והילדים דרשו משהו, בטח כסף או אזרחות. בתור ילדים כאלה, עקרונית, צריך לבחור אם אתה גוזר קופון על ההונאה (מהגר למשל לאמריקה, או גרמניה בקווטות הנדיבות שנפתחות עכשיו) או מזדהה לחלוטין עם האמא, והילידים שנדפקו מההונאה, שזה אצלנו להתחרד ולאמץ את האתוס היהודי-דתי, ולהיות כדת וכדין חמורו של משיח יהודי לפחות, במהלך חתרני (ואז מקבל דירה מוזלת בעיר המסכנות של אלי ישי ואטיאס), או מה ? הדרום אפריקאנים הלבנים אגב, התקבלו בידיים פתוחות במערב כמהגרים

      לרובנו קל יותר להשיל את מעט הזהות הילידית "הציונית יהודית" שלנו ולהגר בחזרה לספינת האם, המערבית. אם כי זה עלוב למדי, אבל בוא נגיד כך, TAKE THE MONEY AND RUN גם זו חכמת חיים…ומה תעשה אחרת ? תצביע בבחירות למרצ השבוע בין גילאון לגלאון להציל את הכבוד האבוד של החמורים ?

      • ק.א. Says:

        גם לקלוט את ההונאה – זה כשלעצמו אינו דבר של מה בכך. ההורים והמורים שלי, למשל, לא הראו שום סימן שהם מודעים לכך – ואם ידעו (ספק רב לי) הרי שלא שיתפו אותי ואת הסביבה אפילו לא ברמז. בגדול אני כמובן מקבל את התוספת שלך רק מה שבוחרים לעשות – כשאלה פרטית – היא בלתי נמנעת (כאן אי אפשר להחליט שלא להחליט) אבל מהבחינה הקולקטיבית אי-עשיה היא כן אפשרות כי אפשר ללכת בנפרד, איש איש לבדו לבחירתו, ולתת לביבי-אובמה-הפקות-דמים-ואש בע"מ להמשיך באין מפריע.

  8. irity Says:

    אין להתעלם משפע הקומיסרים המכחידים באלימות כל ציץ של שיח בנושא, כך שזה מסביר את התנהגות ההורים והמורים ואחרים שמעדיפים לא לחשוב. בדרך כלל די בתמריץ חיובי לבורות אבל במקרה של יהודים חקרניים, מוסיפים גם מקלות, ואם תתבונן סביב, אפילו בטוקבקים תגלה את העקבות. ממש טריות במקרה זה. חוץ מזה שהונאה טובה תמיד מתבססת על טיעונים קליטים, והציונות שלאחרי מלחמת העולם השניה היתה נוחה להתקבל, על רקע הלאומיות האירופאית וכולי.

    שנית, התפכחות מהתרמית יכולה דוקא להסביר את מימדי הכוחות האדירים שמשחקים את המשחק, ולהוביל לאפתיה מרצון, שזו תגובה הגיונית ולעיתים קרובות מועילה (לזרום). זה לא הלך כל כך טוב עם הארובות והרכבות, אבל מקווים שמכת הברק לא תיפול פעמיים על אותו עם.

    קולקטיבית מה אפשר לעשות ? למעשה כמו שלא היתה ברירה קודם, יש אותן ברירות עכשיו. למעט סולידריות, אין אף פעם מה לעשות כאשר אתה בנחיתות כה גדולה. אבל כבר ראינו מהפוסט הקודם שהעייסק הזה כבר אבוד, אז כניראה שהגישה של המורים וההורים שלך היא מעשית. כשאין מה לעשות, אין טעם לחשוב על זה יותר מידי :))) הונאה מוצלחת, אם ניקח גם את השואה כדוגמא קלאסית, היא כזו שמחושבת היטב, כך שההתפכחות תתרחש בשלב שבו היא לא תעצים אלא תחליש מאד את הקורבנות.
    הונאות מסוגים כאלה שכיחות, למשל במשטר הסובייטי, העוקץ של מלחמת עירק, ויש עוד הרבה דוגמאות אם נחשוב על זה. אנשים לא יושבים כל היום ומתעסקים בזה, בעיקר כאשר אין בזה שום טעם מעשי או אפילו לא תיאורטי. השאלה מה אתה מציע ? לדעתי ההפקה לא תמשיך כפי שהיא, הפרוייקט מבחינות מסויימות מיצה את עצמו, או אחרי איראן יגיע למיצוי הצורך בנושאת המטוסים במתכונת הזו.

    אבל אם להיות יותר מציאותית ומפוכחת, וצר לי על כך, לא הייתי מזלזלת בהורים והמורים, הם פשוט קיבלו תפקיד לייצר חמורים קטנים וחפים מחשד, ועשו זאת על הצד הטוב ביותר, ותמורת זה קיבלו רמת חיים שלא היו יכולים לחלום עליה במולדבה, בלארוס או אוקראינה (ואפילו לא פולין ורומניה*).

    • ק.א. Says:

      ושוב עלי להסכים עם הדברים, רק אציין שלמרות שקל לשכוח זאת: צריך להודות שרמת חיים היא דבר נעים מאד אך אינה זהה עם איכות חיים. יש משהו אנושי (מוזר) כזה בבני האדם שהם לא מסתפקים רק ברמת חיים. דבר זה אינו צפוי להשתנות במהרה. נדמה לי.

      • irity Says:

        רמת חיים עשויה להוביל לאיכות חיים, או שלא. בוא נגיד שבלי רמת חיים אין כלל לדבר על איכות חיים בעידן הזה (פעם אולי אפשר היה לחיות SUSTAINABLE באיזה כפר נידח בגיניאה, היום האופציה סגורה או נסגרת). איכות החיים בישראל היא עניין בעייתי משום שבדרך כלל במכולת אתה פוגש את הקאפו וצריך לחייך כשהילדים שלכם נהיים חברים בגן של דבורה. הקאפו זה גם ההוא מהמחנה אבל יכול להיות איש הסוכנות שהונה את משפחתך שעלתה לכאן על יסוד ה SCAM הרגיל, או "איש הפיננסים המבריק" שעשה עליך עוקץ ורוקן את הפנסיות, ובגלל שהוא אלוף בצה"ל אז כדאי שתסלח ותשכח מהר, וכיוצב. ואין לשכוח את המגע עם הערבים שעמוס בפנדורות עוד יותר. אך דרך רמת החיים אפשר לייחל לאיכות חיים לדורות הבאים שבעזרת הכסף יהגרו למשל לניו יורק ויעשו רק דברים נעימים (אמנות ומוסיקה או משהו). עני חשוב כמת, ובתור אחת שנמצאת בלימבו הזה, אני מעידה שאין שם איכות חיים או חיים בכלל. היום למשל ניתקו את הגז, אז אי אפשר גם לאכול ממש טוב, גם אם הלב שמח והנשמה נקיה מסחי. כוחה של הציונות היא באימוץ השיטה הגרמנית שמקרבת אותך לגוף, ומחייבת בדיקה מדוקדקת של התיאורטיות ואיך הן עומדות בשבוע של רעב למשל. אם הן נופלות במוקדמות, אז "אכלת אותה". בקיצור, אני חולקת ממקומי הייחודי על האבחנה המוחלטת בין רמה לבין איכות חיים בעידן הקפיטליסטי שלנו.

  9. איתן בר-יוסף Says:

    יפה מאוד – ורק תיקון קטן: הספר לא המתין 60 שנה כדי שיזכה למו"ל… וילבוש כתב אותו בראשית שנות ה-50 כדי להוציאו לאור לרגל יובל לסיפור המשלחת. עם זאת, הספר פורסם רק כעשור אחר כך. עוד פרטים על היחסים המורכבים בין הדו"ח הרשמי (שהוגש ב-1905) לבין ספר ההרפתקאות המאוחר יותר אפשר למצוא, כאמור, במאמרי ב"תיאוריה וביקורת" 28 (אביב 2006). וראו גם את ספרו של גור אלרואי, "מחפשי מולדת", שראה אור באחרונה.

  10. דודי Says:

    "יכולתי בשקט לחזור אל עצמי ולחשוב על עתיד אחר, בארצנו אנו, שהתקרבתי אליה בכל יום ובכל שעה."

  11. מספר 666 Says:

    בדיאבד זה מעניין לבדוק למה כל הארצות האחרות שהוצעו כמולדת לעם היהודי ,לא רק באוגנדה אלא גם בארגנטינה ובברית המועצות ובמקומות אחרים כולם נכשלו כישלון חרוץ.
    רק המקום שהוצע שבארץ ישראל הצליח . מה שאומר כנראה שהוא היה היחיד שהיו לו סיכויים להצליח מכלתחילה
    אפשר בהחללט להראות על סמך הכישלונות של המקומות האחרים שזה הוכח אמפירית.

  12. מספר 666 Says:

    יש מקום ללמד את הכתבה הזאת במכללות לתקשורת לגבי חשיבותה של כותרת.
    הכותרת היא "הכושים הם אנשים שקטים בדרך כלל וסרים למשמעת "
    והכוונה של שמי ששם את הכותרת הייתה להראות ממנה שכותבי הדו"ח על אוגנדה היו גזענים מנוולים .
    זה בכלל לא יוצא מהדו"ח עצמו שאינו אומר שום דבר כזה
    .הכותב שלו רק דיווח ביובש על דברים שנאמרו לו : " על האוכלוסיה של המקום והסביבה סיפר לנו מר פאוקר דברים מעניינים מאוד. האוכלוסיה של המקום והסביבה סיפר לנו מר פאוקר דברים מעניינים מאוד. הכושים הם אנשים שקטים בדרך כלל וסרים למשמעת; גם השבט סוק המתגורר בצפון אינו נורא כפי שמספרים עליו, ובזמן האחרון נעשה שקט גם השבט טורקאני. שבטי המסאי הניחו מזמן את מעשי הגבורה והשוד ונשארו רועי-מקנה בלבד. הם אינם מעבדים את אדמתם, אינם עובדים ואינם מסוגלים לעבודה.

    הכושים הם בדרך כלל אנשים תמימים, טובים וישרים, חוץ מאנשי אוסוגה, שהם גנבים מפורסמים, ועוד לא היה מקרה שיתנו לשיירה לעבור דרכם בלי שיגנבו ממנה דבר מה."
    אני מניח שבאותה המידה אפשר היה לתת לכל המאמר את הכותר "הכושים הם בדרך כלל אנשים תמימים ,טובים וישרים ".שמשום מה מעביר מסר אחר לגמרי לקורא.
    אבל אז זה לא היה מן הסתם מעביר את המסר הרצוי של המחשבה הקורקטית לקורא

    • נועם א"ס Says:

      הרעיון הבסיסי הוא שאתה לא כובש אנשים ואז מחלק להם ציונים, גם אם המשפט שלך הוא "הכושים הם לא פחות מבני האלוהים על פני האדמה" – זה לא מקומך להגיד. הדבר היחיד שנכון לך הוא לא להגיד כלום ולהעיף את עצמך משם. זה ההיגיון של הכותרת, זה ההיגיון של כל הביקורת על הקולוניאליזם והיגיון "הכוונות הטובות" שעומד מאחוריו ("מעמסת האדם הלבן"), ומפליא שב-2012 עוד צריך להבהיר את הדברים האלה.

      • סמולן Says:

        אני מתנצל על הווליום, אבל מדובר בציטוט של ק-ו-ל-ו-נ-י-א-ל-י-ס-ט שאמר דברים שקולוניאליסטים אומרים. מי שכבש את הכושים היה המצוטט ולא המצטט, ומי שמשתמע מדבריו מה שכתבת שמשתמע הוא המצוטט ולא המצטט.

  13. מספר 666 Says:

    היגיון די מטומטם אם כך.
    לפי ההיגיון הזה לאלברט שוויצר אין מה לחפש עם בית החולים שלו בג'ונגלים של אפריקה.שהרי המדובר לפי ההיגיון הטורף הזה בעוד סוג של קולוניאליזם .
    עדיף לתת לשחורים למות במחלות שלהם אנחנו חס וחלילה לא צריכים להיות מעורבים בשום דבר לגביהם .
    ובוודאי ובוודאי שאין לנו מה להיאבק בעבדות בהיבשת אפריקה ומחוצה לה .וזה ששבטים אפריקניים מסויימים מוכרים אחרים כעבדים לערבים ואל מחוץ ליבשת .זה מעניינם בלבד.
    וכאשר איזו מדינה מסבירה שהעבדות שקיימת בה היא "מדורי דורות " ועניינה בלבד אז לפי ההיגיון הזה מחובתנו לקבל זאת כעוד מאפין תרבותי של אותה מדינה ולהשאיר זאת בכך..

    • מספר 666 Says:

      אולי כדאי להזכיר כאן למי ששכח שביטול העבדות במדינות כמו אתיופיה וערב הסעודית ואחרות בוצע רק כתוצאה מלחץ לא כל כך מתון של מדינות המערב על המדינות הנ"ל.
      אם כי יש טוענים שהעבדות שם עדיין נמשכת.
      אז כנראה לפעמים התערבות של מדינות אחרות לא מביאה רק לתוצאות מזיקות .

  14. אלי אשד Says:

    אני חושב שברור שלפי התגובה למעלה של נועןם בוודאי שאין להיות שיפוטי גם כלפי ישראל .

  15. נועם א"ס Says:

    שמיים בקשו רחמים עלי, הסתבכתי גם עם סמולן, מומחה בעל שם בינלאומי לניט-פיקינג. נסגור קודם את הפינה הזאת: ללא שום צורך בווליום מדובר בשני שותפים לפרויקט הקולוניאליסטי בסיטואציה של בחינת יישום אפשרי מסוים של הפרויקט הקולוניאליסטי, שבה הקולוניאליסט האחד מצטט את הקולוניאליסט השני. גם המלכה ויקטוריה לא הלכה להתיישב בפועל בתוך איזה חושה של מאסאי, אבל קולוניאליסטית היא הייתה גם הייתה. אם מר וילבוש הנכבד אמר את הדברים בעצמו או רק ציטט אותם אינה השאלה, אלא האם בצטטו את הדברים הוא שיעתק את השיח הקולוניאליסטי (ומכאן – השתתף בפועל במפעל הקולוניאליסטי ועיגן [enhanced] אותו) או ערער עליו/חתר תחתיו. אני משאיר לך לגלות בעצמך את התשובה לשאלה הזאת.

    666: זה קצת מוזר לי להיכנס לדיון המורכב והאינסופי הזה, שמכיל הררי מחקרים, עובדות, פרשנויות ועמדות – בין היתר כאלו שנידונו באריכות בבלוג הזה לאורך השנתיים של קיומו הענף. מוזר ולא כל כך נעים. זה היה גל כץ שהצביע כאן על כך שבסופו של דבר הקולוניאליזם הוא עובדה היסטורית שרירה עם השלכות היסטוריות שרירות בהווה, ולנסות "לבטל" אותו ו"להחזיר את הגלגל אחורה" למציאות קדם-קולוניאלית, הן ברמה התיאורטית והן ברמה המעשית, יהיה מופרך לחלוטין. מול ובניגוד לכך גל הציב את הצורך הקונקרטי לנסות לייצר את המושגים והשיח שיוכלו להכיל את עובדת קיומו ההיסטורי של הקולוניאליזם והשפעתו החובקת-כל במציאות העכשווית – אולם מבלי לשעתק את מנגנוניו ואת אופן פעולתו. אני לא מכיר אותך ואין לי עניין להיכנס איתך לעימות שבכל הכנות קשה לי להאמין שיחדש לי משהו. עם זאת אין ספק שאנחנו חיים בזמנים סוערים, כנראה אפילו גורליים, ואני מוצא תועלת לחזור ולסכם בתמצות כמה עקרונות יסוד שנראה לי שניתן לזקק מתוך הניסיון הקולוניאליסטי והפוסט-קולוניאליסטי של המאתיים עד ה-500 שנים האחרונות – מעין "כללי אצבע" אשר עשויים להיות לעזר בהיתקלויות מול מצבים ואף דילמות שביסודן עומד מתח מובנה בין גורם אקטיבי (= פולש, כובש) לבין גורם פסיבי (= נכבש).

    כלל היסוד הראשון במעלה, נדמה לי, הוא ש*זכות הדיבור* הראשונה והאחרונה שמורה תמיד לנכבש: קולו של הצד החלש במסגרת יחסי כוח נתונים נהנה א-פריורית ממעמד עליון וקודם לקולו של הצד החזק – גם אם הצד החלש סוחר או מחזיק בעבדים (וכמובן שבאופן עקרוני במקרה כזה הכלל משועתק למערכת יחסי הכוחות הפנימית בין בעל העבד לעבד, אך לטוב ולרע, ולמעט מקרים ייחודיים לחלוטין, לצד חזק חיצוני למערכת הזו אין מילה בעניין – לא כזו שעולה בזכויותיה על אלו של מי מתוך שני הצדדים, החזק והחלש יחסית זה לזה, במערכת הכוחות הפנימית).

    בטקסט שמתוכו ציטט עפרי לא מתקיימת קדימות א-פריורית לטובת קולו של הנכבש. למעשה, קולו של הנכבש לא מופיע בציטוטים של נחום וילבוש כלל, למעט פה ושם תלונות על רעב מאת הסבלים השכירים ועניינים דומים מהרג'יסטר של התקיימותו המיידית של הגוף האישי ("בצהריים התחילו הכושים שלי להתמרמר ולצווח שאינם רוצים להמשיך את הדרך מערבה ולהתקרב לאזור נאנדי, כי אנשי הגבול ידועים כשודדים", תת-כותרת "מכתב מאבא", פיסקה 3). אם תרצה, הבחירה המגמתית לשורת הכותרת נועדה בדיוק לשם כך: על מנת להנכיח פוטנציאלית את קולו של הנכבש, אולם *מבלי לדבר בפועל בשמו* – דבר שעפרי אילני, בעצמו מקרה מסוים של קולוניאליסט, אינו יכול לעשות במסגרת אותו כלל היסוד הנידון. הנכחה פוטנציאלית זו, כאמור, אינה נעשית ע"י ניכוס קולו של הנכבש ודיבור בשמו, אלא רק דרך הטריק העריכתי המסוים אשר משתמש באופן מגמתי בדבריו של הכובש על מנת לערער אותם-עצמם, ובכך, אולי, לפתוח בהם סדק שדרכו יכול לחלחל הקול האחר שמושתק בהם. לטיעון (השנוי במחלוקת עמוקה) "היו גם דברים טובים בקולוניאליזם וצריך להציג תמונה מאוזנת" אין שום רלוונטיות: הן המציאות הממשית של הקולוניאליזם והן אופני הדיווח על מציאות זו מלכתחילה מוטים באופן כל כך יסודי וחסר תקנה, שאפילו היענות מוחלטת לקדימותו הא-פריורית של קולו של הנכבש (כמו לדוגמה, לפתוח בלוג שמביא אך ורק טקסטים מאת נכבשות/ים ולמנוע את זכות/יכולת דיבורו של הכובש באופן מוחלט) אינה באמת מסוגלת ליצור "איזון" – המציאות התקשורתית של השפה עצמה כבר רוויה לבלי הכר בתנאים הקולוניאליסטים שיצרו אותה, כולל אצל דיבורו של הנכבש, ויוצא מכך שהכלל האמור על קדימות קולו של הנכבש אינו יותר מהצגת *אופן הפעולה* הסביר לנוכח המציאות הקולוניאלית/פוסט-קולוניאלית, מתוך ההכרה שהדובר, כיצור אנושי נתון במציאות נתונה, בהכרח נאלץ לפעול *באיזשהו אופן* סתם מעצם היותו קיים. בכל מקרה, ל"איזון" הבלתי אפשרי אין שום תקווה כאן.

    כלל נוסף שיכול להיות מאוד שימושי מצביע על האופן שבו לפעמים אפשר לזהות מתי דיבור מטעם הצד החזק בסיטואציה נתונה זכאי להקשבה, וכאן אפשר לציין שדיבור הוא מקרה של פעולה, כלומר, אינדוקטיבית – מתי ניתן לשפוט דיבור ו/או פעולה אחרת של הצד החזק כלגיטימיים. ובכן: דיבור/פעולה לגיטימיים מטעם הצד החזק אפשריים במקרה שבו ניתן פוטנציאלית לזהות במניעים העומדים מאחורי הדיבור/פעולה נכונות, ניסיון וכוונה ממשיות לוותר ולאבד את פריבילגיית הכוח העודף שממנו מדבר/פועל הצד החזק. כלומר נכונות לוויתור אמיתי על היותו הצד החזק המכתיב את המציאות, על כל הכרוך בכך – נכסים, ביטחון, מעמד, חופש פעולה, שליטה על השפה והתודעה. בנכונות הזו, ורק בנכונות הזו, כרוכה האפשרות לראות את עצמך *באמת שווה* לזה שמדוכא על ידך (או אולי רק לידך) – בנכונות שלך להשוות את תנאי ההתקיימות שלו עם אלו שלך. האם ניכרת בדבריו של נחום וילבוש נכונות לויתור על הפריבילגיה העודפת שלו לבוא ולבחון את "הכושים הממורמרים והצווחים" על מנת לראות אם שטחי מחייתם ראויים להתיישבותו? האם זה באמת משנה אם הוא רק מצטט מישהו אחר במסגרת הפריבילגיה הזו או מדבר בשם עצמו?

    אינני בקי במיוחד בפועלו של אלברט שוויצר, ואני בטוח שהוא שימח בנות ובני אדם רבים עד לעומק ליבם. מאידך גיסא, הייתי נזהר מאוד מצירופים כגון "לתת לשחורים למות במחלות שלהם " – להווי ידוע שבאופן משמעותי הנגיפים הקטלניים ביותר באפריקה הגיעו עם האדם הלבן שהיה מחוסן להם (הרי איך הם שרדו לפני אלברט שוויצר?). כך גם התנאים שיצרו את מגיפות הרעב הקטסטרופליות שנהיו לפתולוגיה שלאיש אין מענה לגביה. כך גם הנשק של מלחמות האזרחים הרצחניות. כך גם המחיקה של המסגרות הקהילתיות-תרבותיות והעוני הכרוני שמגיע איתה. וכל זה בלי להזכיר את ניסיונות ההשתלטות של מונטסנטו ותאגידים נוספים מהסוג להשתלט על כל ייצור המזון באפריקה הסאב-סהרית דרך כבילת הממשלות האפריקאיות הניצבות על פי-פחת להסכמי רכישת זרעים מהונדסים גנטית, ניסיונות שעודם בעיצומם (אם כי, כפי הנראה, נתקלים בהתנגדות עיקשת ואמיצה). יש אפילו את אלו – מבין הנכבשים! – שיידעו להסביר לך על חשיבות ההבדל בין מוסד העבדות שהתקיים מתוך ההקשר התרבותי-מקומי לזה של העבדות "המיובאת" מבחוץ, אבל אני לא יודע על זה מספיק. בקיצור, אם לחזור שוב לאבחנה של גל כץ, הקולוניאליזם הוא כיום חלק בלתי ניתן להתרה מעצם קיומה של החברה האנושית העולמית, וכל התייחסות רצינית לנושא חייבת לקבל על עצמה את האופן שבו היא עצמה תוצר של הקולוניאליזם הזה. החולי באפריקה הוא עובדה עכשווית קיימת שצריך להתמודד איתה בלי קשר לאיך המחלות האלו הגיעו לשם. הנקודה היא שהמחלות האלה אינן יכולות לשמש עילה להנציח את השיח שיצר אותן מלכתחילה. הסיטואציה מורכבת עד אינסוף ואם וילבוש אמר בעצמו או רק ציטט את המשפט שבכותרת הטקסט הזה ממש לא מהווה חלק משמעותי מהמורכבות הזו. המורכבות שבכותרת המגמתית שבה בחר עפרי נעוצה בקריאה שלה אליך להקשיב – להקשיב לעצמך, למיקום היחסי שלך בתוך המפה הזו, לפריבילגיות היחסיות שלך שעליהן אתה עומד ומבקש לשמור, ושהן אלו שמדברות מגרונך.

    • סמולן Says:

      נועם

      אסתמך על הטענה בדבר המומחיות העולמית שלי: יש כאן שגגה שנפלת בה, והדבר הראוי היה להודות בכך שהיא באמת קיימת.

      רוצה לומר, הציטוט המדובר הוא ציטוט של קולוניאליסט, וככזה לא משנה כלל מי המצטט. אם נדקדק, הרי שמה שנטען הוא ככה: (א) אנחנו יודעים שוילבוש קולוניאליסט, שכן הוא ציוני, והציונים הם קולוניאליסטים בגלל מה שעשו בפלסטין לפלסטינים; (ב) אנחנו מחזקים ומאששים את ידיעתנו זו על ידי שימוש בטקסט שהציוני כתב. במקרה הנוכחי, אם הציוני היה כותב ש"הציונים הם חלאות" (נניח שמדובר היה בראיון עם דמויות מובילות בשמאלוספירה), האם גם אז היית מייחס את העמדה הזו למצטט ולא למצוטט ? ברור שלא. במקרה דנן, הטעות נובעת מכך שאתה מייחס לוילבוש, אפריורי, עמדה שמשתקפת בשבילך בדברים שאומר המרואיין שלו. יש כאן מעין אשליה אופטית שכזו, לא קוהורנטית אפילו בסטנדרטים הנמוכים של השמאל. בשביל זה אנחנו כאן, כלומר בשבילך.

      • נועם א"ס Says:

        כל הדיאלוג הזה מביך בשבילי. שום שגגה: לא משנה מי המצטט – משנה מה ההקשר שבמסגרתו מופיע הציטוט. אם הציטוט של הקולוניאליסט מופיע בהקשר של התנגדות לשיח הקולוניאליסטי המבוטא בדברים המצוטטים – הרי שהמצטט הוא אנטי קולוניאליסט. אם הציטוט של הקולוניאליסט מופיע בהקשר שאינו התנגדות לשיח הקולוניאליסטי המבוטא בדברים, הרי שהמצטט משתף פעולה עם השיח הקולוניאליסטי ומכאן – קולוניאליסט. במקרה הנדון גם אין שום ספק בכך, שכן באופן ברור המצטט מצטט את הדברים מתוך הקשר *מעשי* ומטרה מעשית של בחינת השתתפותו בפועל (- התיישבות בחבל הארץ המדובר) במפעל הקולוניאליסטי הזה. די כבר לנג'ס.

        טענה א' שלך מגוכחת לוגית, כמובן (הנחת המבוקש, במסגרת דיבור עקיף אותו אתה מייחס לעפרי אילני, לי, ל"שמאל" וכו') – אולם ההקשר הציוני הרחב לדברים בהחלט רלוונטי, הן מתוך ההנחה הלגיטימית שעפרי פרסם את הטקסט, ובחר את הכותרת הספציפית לטקסט, מתוך כוונה להאיר היבט מסוים של המציאות העכשווית של חיינו, והן מתוך ההקשר הממשי שבמסגרתו נכתב הטקסט המקורי המצוטט – מהדברים עולה הרושם כי המחבר נסע למזרח אפריקה וחיבר את הדו"ח על המסע בשליחות מטעם הממסד הציוני בתקופה זו, ולא מטעם חברת איי הודו המערבית, נניח, או אפילו תנועת הבונד.

        כך שההקשר הציוני הוא נתון. ומה שלמעשה נטען כאן, שלא בתואם עם הדמגוגיה הצעקנית שלך, הוא למעשה היפוך של סיבתיות הטיעון שלך, ועידון הכרחי, של טענות א' ו-ב':
        א: אנו אוחזים בידנו טקסט שנכתב ע"י ציוני, במסגרת ולמטרת פרוייקט ציוני (שלא יצא אל הפועל).
        ב: בטקסט שאנו אוחזים, מחברו הציוני של הטקסט בוחן מפעל קולוניאליסטי X לצורך הערכת האפשרות של השתתפות ציונית במפעל זה, אינו מביע התנגדות לתכונותיו הקולוניאליסטיות של המפעל, ומשעתק את השיח הקולוניאליסטי בדבריו.
        מכאן כל קורא מוזמן להסיק מה שהוא חפץ. מביא הדברים עפרי אילני אינו מנסח שום מסקנה מפורשת שלו בדברי ההקדמה שלו לדברים. הוא כן בוחר בכותרת ספציפית, כמו גם, מן הסתם, בעצם בחירת הפיסקאות הספורות מתוך הטקסט המקורי הארוך הרבה יותר. הבחירות האלה הן מגמתיות. לטעמך וגם לטעמי הן נועדו להפנות תשומת לב להיבטים קולוניאליסטים המופיעים, לכאורה, במפעל הציוני בכללותו, לרבות השיח הקולוניאליסטי – וזאת על פי טענות א' ו-ב' הנכונות כפי שאני הצבתי אותן. אתה נגד ההצבה המגמתית הזו? תטען טיעונים נורמלים נגד הנתונים המופיעים או המסקנות המובלעות המופיעות מבחירת הכותרת והפסקאות המרכיבות את הפוסט – לא נגד ההצבה עצמה, כי אתה לא אומר בזה שום דבר. הרי המעשה הנכון לפי השיטה הזו שלך היה לא לפרסם את הפסקאות הציוניות האלו בכלל – כך, המנעות מפרסום טקסט ציוני הנוגע לאירוע מרכזי בתולדות הציונות הייתה מהווה את האישוש האפקטיבי ביותר בדבר אי-הקולוניאליזם וצדקתה של הציונות. איזו הפתעה.

        לגבי הציוני ההיפוטתי שמצטט שמאלוספרני הגורס ש-"כל הציונים הם חלאות" – בדיוק כמו לגבי הציוני המצטט קולוניאליסט: אם הציטוט מופיע בהקשר, שיחני ומעשי, של התנגדות למשפט האנטי-ציוני המצוטט, הייתי מסיק שהמצטט מתנגד לאנטי-ציוניות המבוטאת במשפט. אם הציטוט מופיע בהקשר, שיחני ומעשי, שאינו מבטא התנגדות למשפט האנטי-ציוני המצוטט, הייתי מסיק שהמצטט אינו מתנגד לאנטי-ציוניות המובטאת במשפט. אלוהים, זה שיעור הבנת הנקרא בכיתה ח'. ככלל, מי שיכתוב משפט כמו "כל הציונים הם חלאות" אני ברוב מוחלט של המקרים אסיק שהוא פשוט אידיוט, כולל אם זהו רק ציטוט – כי נראה שהמצטט, במקום להתעסק בתנאים המכוננים את מציאותו הפוליטית, מעדיף להתעסק בשטויות (היוצא מן הכלל, אגב, הוא זה הנתון תחת דיכויה הישיר של הציונות: בהיותו הצד החלש במערכת יחסי כוח נתונים, אני מנוע מלשפוט את היקף המטרה הפוליטית שביטוי של משפט כזה בא לשרת).

        לבסוף, נפרק רגע את המשפט המרתק הזה: "הטעות נובעת מכך שאתה מייחס לוילבוש, אפריורי, עמדה שמשתקפת בשבילך בדברים שאומר המרואיין שלו". המממ… אני לא מייחס לוילבוש א-פריורי שום דבר. עד לפני 6 ימים לא ידעתי שהאדם הזה בכלל היה קיים. אני מייחס כוונות ותוצאות למילים ולפעולות שמופיעות לפני חמשת החושים שלי, בעיקר הראיה. במילים של הטקסט הנידון אני מוצא ("מייחס") תיאור של כוונות, ושלב בניסיון של יישום הכוונות האלה, להתיישבות קולוניאליסטית במזרח אפריקה. אני גם מוצא בטקסט תיאור של תוצאה: דחיית האפשרות של התיישבות קולוניאליסטית במזרח אפריקה. עוד אני מוצא בטקסט קישור ישיר בין תוצאת דחיית ההתיישבות הקולוניאילסטית במזרח אפריקה לאישוש נכונותה של כוונה אחרת, ולתוצאות של כוונה זו: התיישבות ________ בסנג'ק ירושלים באימפריה העות'מאנית. איזו מילה, אם בכלל, צריכה להופיע במקום הריק במשפט האחרון היא עניין נתון לפרשנות. פרשנויות נוטים לערוך על פי ממצאים, כמו הטקסט המצוטט למעלה של נחום וילבוש, על כל כוונותיו הקולוניאליסטיות.

      • סמולן Says:

        נשמה, אתה עדיין חושב שיש קשר 1:1 בין המילה במקום הריק, בין מה שאתה מייחס לוילבוש – כנראה בגלל העדר מחאה חריפה, ובין מה שמתגלה מהטקסט שמצוטט מפיו של פאוקר.

        – האם לפי הקריטריון הזה, האמורי תומך ברצח סונים ? לא קראתי כאן, או בשמאלוספירה כולה לצורך העניין, הבעת זעזוע מהסוג שמאפשר היה לך, לשיטתך, לפטור את וילבוש מהאשמה ההיא.

        – איך אתה "מפרק" את הסיכום ?
        "בארבע וחצי, בשמונה במארס, הפלגתי באנייה הגרמנית "קאנצלר", אונייה לא גדולה, 3000 טון בלבד, אבל נעימה יותר, והנוסעים פשוטים יותר. הייתי מרוצה לנוח אחרי מסע של שלושה חודשים, ויכולתי בשקט לחזור אל עצמי ולחשוב על עתיד אחר, *בארצנו אנו*, שהתקרבתי אליה בכל יום ובכל שעה.

        הים היה שקט, עברתי בשקט על הדו"ח שלי, שהיה כמעט מוכן, והכנסתי תוספות ותיקונים. הדו"ח נגמר. *הסכום אמנם שלילי*, אבל עצם המסע היה מענייין."

      • נועם א"ס Says:

        אני עושה כאן קופי-פייסט של תגובה שלי לעוד קרצייה באתר אחר שדאגת הסונים פתאום עלתה לראש שמחתו, רק בשביל לסגור את בלבול השכל על "שתיקת השמאל" לגבי סוריה, כפי הנראה הנושא הלוהט על סדר היום הציוני (ולא שאני מבין איך זה קשור לדיון בנינו, מעבר לעוד אנלוגיה מופרכת מהסוג שאתה שולף במקום טיעונים ושמן הסתם תמשיך להקריץ עד אינסוף):

        "טוויטר, 30/01/2012, תרגום שלי מאנגלית:

        בודור 48 (אקטיביסטית פלסטינית אזרחית ישראל): "כל מי שבעד טיהור אתני של ישראלים יהודים לא יכולה להיות בת הברית שלי אפילו אם היא הפעילה המסורה ביותר למען פלסטין"

        עונה לה:

        מיכאל ט' (אקטיביסט שמאל ישראלי-יהודי בשטחים, בעיקר בנאבי סלאח): "זה נורא ואיום. הצהרות מרושעות דומות נשמעות מהאחים המוסלמים בסוריה נגד העלאווים והנוצרים".

        דיאלוג אחד מיני רבים. אתה לא באמת מבין מה מתרחש סביבך, אבל זה בסדר – אתה עם הרוב. לא נורא: תומכי האחווה האנושית ימשיכו להיאבק לחירות, שיוויון וכבוד אנושי לכול, בכל מקום שבו הם נמצאים – סוריה, ישראל, פלסטין, או האיים הקנריים. היתר ימשיכו לשחק בקקה שאותו הם כל כך אוהבים ("למה אתם לא אומרים כלום על אסד? מה עם מאורעות תרפ"ט? מי מממן אותכם?") …" סוף ציטוט.

        המגיב א.ב. למטה הביע את מוראו לנוכח התוצאות האקולוגיות של זיהום המידע שמתרחש בעמוד הזה, זיהום שלצערי האחריות עליו נופלת עלי שכן אני האכלתי את הטרול, בהתחלה בנגיסה קלה ולאחר מכן בנתחים שמנים, וידעתי שזה מה שאני עושה. כדאי שאני אפסיק. בלאו הכי עניין המי אמר למי המייגע מוצא, ורק הדגשת ה-*בארצנו אנו* שלך בסיכומו של וילבוש מציגה, הרי, את לב העניין. הנה איך שאני "מפרק" את ה"בארצנו אנו" הזה:

        לפנינו הצהרת בעלות על חבל ארץ מסוים במזה"ת ע"י מהנדס מכונות בילרוסי. הצהרת הבעלות הזו מבוססת על מיתוס דתי משותף לקהילת מאמינים בה חבר מהנדס המכונות. רצה המקרה שגם אני חבר בקהילת המאמינים הזו, ובמקרה הספציפי שלי בנוגע לעניין זה – באופן אקטיבי: כלומר אני מאמץ במודע וברצון את המיתוס הדתי הזה כחלק קרדינאלי מתפיסתי העצמית ("הזהות" שלי). כל יתר דברי בתגובות הקודמות ובכלל ביחסי לגבי נושאים המתקשרים ל"זהות" הזאת נובעים מהבנתי לגבי ***איך*** ראוי לה ל"זהות" זו לבוא לידי ביטוי במגוון מצבים שונים המתרחשים במציאות הממשית, בהתאם לתנאים הממשיים הלוקחים חלק במצבים אלה וכו' וכו' וכו' וכו'.

      • סמולן Says:

        נועם

        1. אני רוצה למחות, או להפנות את תשומת לבך למשהו: בפסקה הראשונה של התגובה שלך בחרת לכנות אותי "קרצייה", הגדרת אותי כנחות אינטלקטואלית – הפועל דרך אנלוגיות מופרכות שאני "מקריץ" עד כדי אינסוף. באמצע הודעת שאני טרול, שאתה הזנת את הטרול, כלומר אותי. מרשים לגלות שבלעדיך אפילו לקיומי הקרצייתי לא היתה תוחלת, או משהו.

        2. אחת מעמדות המוצא המקובלות לחלוטין במה שמכונה "שמאל" הוא של עליונות אינטלקטואלית מוחצת לחלוטין על פני המחנה השני, או כל מה שנתפס כמחנה השני. היסודות הרעיוניים של העמדה הזו נעוצים כנראה בסוג של טירוף, שכן לא מדובר בתחומים שבהם יש אפילו מושג יציב של אמת.

        3. שתיקה לגבי סוריה: בארץ האמורי לא נכתב שום דבר לגבי טבח בסוריה, אבל נכתב גם נכתב על גיליוטינות, על הומואים, על ייצוג של נשיות וכן הלאה. בהעוקץ לא נכתב שום דבר אודות הטבח בסוריה (למעט מאמר אחד שקרא להבין כיצד משטרים שמשקיעים בצבא – נופלים, והוא במקורו ייבוא מבלוג אחר). עידן לנדו לא כתב מילה בעניין הטבח בסוריה. יוסי גורביץ לא כתב מילה בעניין הטבח בסוריה. שלום בוגוסלבסקי לא כתב מילה בעניין הטבח בסוריה. רחביה ברמן כן כתב – הוא כתב משפט שלם. יש יתרונות לניטפוק, הוא מאפשר לייצר משהו שדומה למדעניות הססטיסטית שאהודה פה כל כך, כשהיא באה בכיוון הנכון. מכל הנאמר, נראה לעין כך: (א) המאורעות בסוריה לא מייצרים שום דיון אודות מה היחס השמאלי הראוי כלפיהם; (ב) המאורעות בסוריה לא מייצרים פעילות שמאלית משמעותית בעניינם. הדוגמאות שאתה מביא מהטוויטר מעודדות, אבל מצביעות על ראשוניות כמעט עוברית בעניין הזה, ביחס לניתוח המרהיב והממוכן של המפלצת הציונית. לכשלעצמי, אני סבור שצריכה להיות בעיה קשה לפעול ברמות היחידות שבהן שמאל יודע לפעול – תודעתית – מול גופים שחולקים איתו כל כך הרבה בלוקים אידיאולוגיים (מעמד הציונות, ככל הנראה, הוא אחד החשובים שבהם).

        4. מהנדס המכונות הבילרוסי: כתבת יפה, פרט לעניין אחד, שלא ברור לי כמה מהותי הוא. קטיגוריה לאומית כ"מהנדס מכונות בילרוסי" מניחה כמדומה, בערך כך: לאום הוא משהו ששייך לטופוגרפיה שבה חיים האנשים שבלאום. היהודים שנולדו בבילארוס היו על כן בני הלאום הבילרוסי, אם כי אולי – בגין טעות ורדיפות של הבילרוסים הלא יהודים – היתה תקופה מסויימת בה העניין לא הובן כראוי. אני מניח שאיש אשכולות ראוי כמוך מסוגל בוודאי לשים לב שאני מכוון לכך שמדובר בתיזה עתיקה במיוחד של יהדות, השכלה ולאומיות אירופאית, ושהיא נחשבת בעייתית בערך מימי קאנט ו"הדת בגבולות ההגיון בלבד" (למקרה הלא-סביר שלא קראת: נצרות היא דת, יהדות אינה דת; היא לאום ששימר את עצמו בגולה נוצרית על ידי התחזות לדת). על שאר הניתוח שלך אני כמובן חותם. הקשר בין זה ובין קולוניאליזם, שאני.

      • דרור בל"ד Says:

        לסמולן.
        אתה מוסיף ומיתמם. דבר זה אינו לכבודך.
        1. הכינוי טרול הופנה לאלי אשד, לא אליך. אתה אכן פועל דרך אנלוגיות מופרכות, לאו דווקא בגלל נחיתות אינטלקטואלית אלא בגלל תפיסת עולם בלתי מוסרית (ז'אן ז'אק רוסו כינה אותה 'מוסר פרוע'). אנלוגיות מופרכות הינן חלק מהסחת דעת וזריית חול בעיניים – אבן יסוד בפרופגנדה הציונית.
        2. כנ"ל
        3. עידן לנדו עונה תדיר לאלה המציקים לו בעניין עוולות אחרות כי הוא מתמקד בפורענות הציונית. בוודאי נתקלת יותר מפעם אחת בתגובותיו בעניין זה. לעומתו, הציוני יוסי גורביץ מצא לנכון להטפל לתנועת חד"ש בגלל מה שהוא, הציוני, מכנה תמיכת מזכ"ל חד"ש ברוצח ההמונים אסאד. גם בעיני טיעוניו של ראובן קמינר אינם מניחים את הדעת, אך לא יעלה על הדעת שמישהו בתנועת חד"ש תומך במעשיו של אסאד.

        מי שממשיך לשתוק בעניין הטבח בסוריה הוא המשטר הציוני. לעומת תגובתם הנחרצת של האחים המוסלמים, של נשיא טורקיה, של מפגינים פלסטינים בעזה, בגדה ובמדינה הציונית, לעומת עמדתו של כל פלסטיני שאני מכיר באופן אישי, לעומת עמדתם הצבועה של מנהיגי אירופה וארה"ב – המלווה באינטרסים פוליטיים – הנזעקים גם הם, לעומת כל אלו בולטת הנהגת המשטר הציוני בשתיקתה. כותב ענר שלו: "בין השורות אפשר לקרוא: ישראל אינה מעוניינת במפלת אסד. היא מחזיקה אצבעות לאסד, בלי שאיש יראה. ישראל מתפללת במסתרים, שהדיקטטורה הסורית הרצחנית תחזיק מעמד. דיקטטורה שמשמעותה שקט בגולן בלא איומי שלום. כמו תמיד, ישראל מעדיפה את הסטטוס קוו, את העולם של אתמול. עולם המחר אינו מעניין אותנו, גם אם הוא צופן בחובו סיכויים ושינויים מרתקים". (למי טוב שאסד יישאר?, הארץ)
        http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1620827

        אדרבא, ייתגייסו חיילי הצבא הכי מוסרי בעולם (ע"פ מקורות ציוניים) ויצאו לחרף את נפשם למען שחרור העם הסורי. נראה את כל היללנים והמנהמים הציונים – בראשם הציוני יוסי גורביץ – מסכנים את נפשם בעוד משתמטי השמאל ממשיכים לדבר גבוהה גבוהה על פשעי ארכי פושע המלחמה ורוצח הילדים אהוד ברק, שאינו שונה במאום מאותו ארכי פושע המלחמה ורוצח הילדים בשאר אסאד.

      • נועם א"ס Says:

        סמולן
        עניתי לך למטה

  16. מספר 666 Says:

    מר נועם היקר.
    תודה על התשובה הארוכה והמלומדת .
    לא ברור לי למה אתה או מי שזה לא היה מחק את התשובה שלי לרותם .למה מחקתם אותה ? היא פגעה בכבודכם ?
    אתה אומר "יש אפילו את אלו – מבין הנכבשים! – שיידעו להסביר לך על חשיבות ההבדל בין מוסד העבדות שהתקיים מתוך ההקשר התרבותי-מקומי לזה של העבדות "המיובאת" מבחוץ" אבל טוב שאתה גם מסתייג ", אבל אני לא יודע על זה מספיק. "
    אכן אינך יודע על נושא העבדות מספיק נועם היקר.
    עבדות היא עבדות ללא נתינת הצתדקויות ש"להם מותר " כי זה בהקשר התרבותי שלהם . עבור העבד זה לחלוטין חסר חשיבות שהעבדות היא "בהקשר התרבותי ".
    אני מפנה אותך למאמר בנושא שהוא בהחלט רלבנטי וממנו תוכל ללמוד עוד על הנושא של העבדות בקרב עמי העולם השלישי
    ( אני מבקש מבעלי האתר לא למחוק מאחר שזה רלבנטי לדיון )

    הוא עוסק בעבדים של יהודי אתיופיה הביתא ישראל .ומשיחה אישית עימם אני יכול להעיד שהם לא רואים שום רבותה ב"הקשר התרבותי:" של העבדות
    בעיניהם עבדות זאת עבדות זאת עבדות .
    ראו
    העבדים של יהודי אתיופיה
    http://no666.wordpress.com/2008/01/25/%D7%94%D7%A2%D7%91%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99-%D7%90%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%94/

  17. מספר 666 Says:

    נוסיף עוד שהעובדה היא שכל אומות העולם סבלו מקולוניאליזם במאות השנים האחרונות.
    האמריקנים עד לפני מאתיים וכמה שנים ,הספרדים מקולוניאליזם בידי הערבים עד לפני כחמש מאות שנה וכו' וכו' וכו'.
    אולם אומות העולם היגיעו למסקנה בעשרות השנים האחרונות שיש זכויות אנוש/ בסיסיות שהכל צריכים לציית להם ובהן אחת הבסיסיות ביותר היא הזכות לא להיות עבד.
    זה שעם כלשהו סבל מקולוניאליזם לפני כך וכך עשרות שנים עדיין לא נותן לו את הזכות לשעבד אנשים .
    מובן שזה תקף גם לגבי ישראל כמו כל מדינה אחרת .

  18. נועם א"ס Says:

    666 (אלי אשד? שני הניקים מופיעים עם אותו אייקון):

    עבדים: תודה על המאמר על אנשי הברייה האתיופים. זה מעניין אם כי לא במיוחד מפתיע. אני גם מעריך את זה ש(לדברך) אתה עוסק בתחום. המקרה הזה של עבדים מיובאים (בעירבון מאוד מוגבל, לפי מאמרך הם בהחלט מופלים בתוך הקהילה האתיופית, אך זוהי הרחבה לוגית רצינית לקרוא למצבם הנוכחי "עבדות") הוא מקרה מובהק של אותה מורכבות שאליה כיוונתי בהבאת דבריו של גל על ההכרח להתמודד בפועל עם נוכחות תוצאות הקולוניאליזם במציאות הפוליטית העכשווית. בפשטות, אלה הם חלק (משמעותי) מהקשיים שעולים בכינונה של החברה המעורבת הרב תרבותית, ומאחר שהחברה כזו היא עובדה קיימת בפועל, מחובתה של החברה לפתח את האמצעים להתמודדות עם הקשיים האלו.

    אף אחד לא אמר שעבדות זה דבר טוב או לגיטימי, אל תתלהם. מה שנאמר הוא שזכות השיפוט שלי או שלך את סיטאוציית העבדות בקרב קהילות פוסט-קולוניאליות נשללת כאשר השיפוט הזה משמר את השיח הקולוניאליסטי. מרגע שהקהילה האתיופית בישראל היגרה לישראל היא חדלה מלהיות קהילה פוסט-קוליניאלית, משום שלפחות ברמה העקרונית היא חדלה להיות חלק מחברה כבושה (בעבר) שעוצבה על ידי הכיבוש הזה לחברה שהיא בהווה. (ועם זאת, כמובן, היבטים קולוניאליסטים מופיעים גם במקרה הפרטי של קהילת אתיופיה בישראל – גזענות וכו', ודורשים התייחסות מיוחדת. כך גם באופן הפוך: מרבית הקהילות הפוסט-קולניאליות ברחבי העולם אמנם מתקיימות, לפחות על פניו, כחברות ריבוניות כחלק מהחברה הכלל-עולמית, אולם הקולוניאליזם טבוע בעצם תנאי הקיום שלהן). השיפוט שלך את מקרה הברייה הוא הכרחי מצד אחד מתוקף ההכרח לקיים משא ומתן בין חלקי החברה החולקת, אולי בלית-ברירה, את אותם תנאי מחייה חומריים בסיסיים (שטח מחיה, מנגנונים שלטוניים), אולם מצד שני הוא מוגבל באופן חותך בכך שבשיפוטך השלילי לגבי תופעת הברייה לא תשלול מאדם חלש ממך במסגרת ההסדרים החברתיים המשותפים את אמצעי הקיום (התרבותיים, במקרה הזה) שכן יש בידיו. אתה לא יכול לשעתק את השיח שדורש ממנו "להשתנות", נקודה – לא עד שתהייה מוכן להחליף את תנאי הקיום שלו איתך. במצב של שיוויון אמיתי אז יהיה בסיס לדרישתך להשוות גם בין הערכים התרבותיים ביניכם. לא כל שכן לגבי קהילות איתן אינך חולק את אותם תנאי מחייה חומריים בסיסיים – "החברה הכלל עולמית" עדיין לא מתקרבת לתנאים הסבירים התקפים לגבי הגדרה של "חברה אחת" – כלומר "חברה אחת" שאינה תוצר של יחסי הכוח הקולוניאליסטים. כל שיפוט ערכי של חברה פוסט-קולוניאלית כזו מתוך עמדת המרוויח מההסדרים העולמיים הקיימים, בעבר ובהווה, וללא נכונות לוותר על העמדה הזו היא המשך ישיר של הקולוניאליזם.

    אני הצהרתי שאינני יודע מספיק על סיטואציית העבדות המקומית באפריקה, בעבר הטרום-קולניאלי ובהווה הפוסט-קולוניאלי, בדיוק מהסיבה הזאת: שאם אינני יודע מספיק (ומה זה "מספיק"?), אני מנוע מלנקוט עמדה בעניין, ומה שאני כן יכול לעשות הוא שני הדברים האלו בלבד: לשתוק וללמוד. בכל מקרה, גם מי שזה היה שביקש להצביע על חשיבות ההבדל בין עבדות אפריקאית "פנימית" לבין עבדות קולוניאליסטית "חיצונית" (אני לא בטוח איפה נתקלתי בזה, יכול להיות בביוגרפיה של מיילס דיוויס, וזה היה ממש מזמן ואצטרך לבדוק) לרגע לא הצדיק את אף אחת מהעבדויות האלו אלא רק דרש משופט מספר 666 להכיר בהבדל הזה כבעל משמעות כאשר הוא מגיע לשפוט בעניין. להקשיב, להקשיב, להקשיב.

    לגבי התגובה השנייה, תשמע – זה לא רציני. חסרה לך ידיעה בסיסית לגבי הקטגוריה הלשונית "קולוניאליזם". להגיד "כל אומות העולם סבלו במאות האחרונות מקולוניאליזם" זה כמו להגיד "כל חיילי העולם מתו במאות האחרונות במלחמות" בעוד שמעשית, רוב חיילי העולם במאות האחרונות מתחלקים לשתי קבוצותף אלו שמתו במלחמות ואלו שהרגו את אלו שמתו במלחמות. האמריקאים שסבלו מקולוניאליזם זה פשוט משפט מוזר, אלא אם כן הכוונה ל-Native-Americans (אינדיאנים!) שאכן סבלו כמו שמעטים, אם בכלל, סבלו מהקולוניאליסטים האמריקאים (לשעבר בריטים, צרפתים, גרמנים, שבדים וכו' בצפון אמריקה, ספרדים, פורטוגזים, הולנדים, צרפתים וכו' באמריקה הלטינית והתיכונה).

    ולקרם-דה-לה-קרם של הקולוניאליזם המוסלמי המפורסם בחצי האי האיברי: אין לי ידיעות רבות על הלך הרוחות בקרב נתיני הממלכה הוויזיגוטית המתפוררת בספרד של המאה ה-8 בכל הנוגע לכיבוש האימפריאליסטי המוסלמי. מן הסתם היו קרבות מכוערים, אבל נדמה לי שפה ושם נתקלתי בעדויות נפוצות בימים הרחוקים ההם של שמחה על הכובש שזה מרחוק בא – בד"כ על רקע המרמור העממי מול השליטים הפיאודליים הבלתי מתפקדים בשיטה החברתית שהחלה נרקמת אז באירופה, אשר לעיטים נדירות בלבד נתפשו ע"י שכבות החברה הרחבות כחלק מאותו "עם" איתם (מושג ערטילאי לחלוטין בימים ההם). לרוב היה מדובר מבחינת הנכבשים בהתחלפות של שליט זר אחד בשליט זר אחר, וברוב המקרים את השמחה המוקדמת גם החליפו אכזבה ומפח נפש מהגילוי הצפוי כי השליט החדש גרוע בדיוק כמו קודמו. מעניין שדווקא במקרה הכיבוש המוסלמי של חצי האי האיברי לא אלו היו פני הדברים, מהטעם המובן שהשליט החדש ההוא הביא איתו רעיונות של אירגון חברתי סינכרוני ומחוייב לכל שכבות החברה, מרחק שמיים וארץ מהג'ינג'י המשופם שבאופן כללי הכיר רק את האירגון של החרב שלו. נוצרים ויהודים בח'ליפת קורדובה נמצאו במעמד הדה'ימי הידוע, אולם יש כאלו שמתעקשים לטעון כי בידיהם יש ממצאים בדוקים בדבר "תור זהב" חסר תקדים בקרב אחת מקהילות משועבדות ומדוכאות אלו. בכל מקרה אני מפציר בך למצוא ולו עדות אחת של ספרדי, בן זמננו או מהעבר, שתצביע על מאפיינים קולוניאליסטים מחרידים של האימפריאליזם המוסלמי בספרד, כמו, נניח, אלו שמתאר גהנדי על הקולוניאליזם הבריטי בהודו, שעוד היה מקרה יחסית שפיר. אין שום קשר בין הכיבוש המוסלמי של ספרד לקולוניאליזם, וגם לא יכול להיות כזה (עידן, טכנולוגיה, אידיאולוגיה, אפיסטמולוגיה).

  19. מספר 666 Says:

    תודה נועם .על התשובה הארוכה והמפורטת והלכאורה מלומדת
    אין לי ספק שמבחינת היהודים הכיבוש המוסלמי היה שיפור של מצבם תחת הנוצרים בעבר ולעתיד . כך שהם בוודאי לא ראו את עצמם במישטר קולניאליסטי .
    [הנוצרים בכל אופן ראו את עצמן תחת מישטר כיבוש מבחוץ .
    עובדה הם לבסוף סילקו אותו.
    לגבי כל השאר זה לא באמת רלבנטי.
    יש עבדות .נקודה.והיא רשע נקודה .
    איך מגדירים אותה ?
    עבד הוא מי שאין לו זכויות על גופו ועל החופש שלו. חייו נתונים בידי אדם אחר.
    זאת הגדרה טובה ככל הגדרה אחרת.
    עם הקריטריונים האלו מתקיימים אז הוא עבד בין שהוא בארה"ב ובין שהוא בסומליה.
    לא באמת מעניין אותי עם העבד חי בארה"ב או בסומליה הוא עבד בשני י המקומות ..
    אז יכול להיות שבסומליה זה חלק מהמירקם התרבותי .כן אני מסכים שיש ללמוד אותו ואז לפעול לשינוי המרקם התרבותי הזה.
    כמו שבארה"ב העבדות הייתה חלק מהמירקם התרבותי עד שחיסלו אותה. .
    אז ראיתי את "סטאר טראק " ואת הפריים דירקטיב שלהם שאסור להתערב בהתפתחות של תרבויות אחרות .
    או קי .אבל עובדה היא שיש תרבויות שכן הביאו לבסוף ביוזמתן לחסול העבדות שהיא ללא כל ספק רשע.

    וכאן אני עומד הגיד דברי כפירה שיזעזעו אותך עד עמקי נשמתך : התרבויות שחיסלו את העבדות ונלחמות בה עולות על אלו שממשיכות לקיים אותה בלי בעיות מיוחדות מאחר שזהו חלק "מהמרקם התרבותי". .

  20. מספר 666 Says:

    נוכאן כדאי להעלות את השאלה : האם היייתה איזו מדינה שנאבקה בעבדות מלבד מדינות המערב במאות ה-19 והעשרים ?
    התשובה המדכאת היא שלא.
    אכן נכון שהאירופים והאמריקנים היו פעילים ביותר בגיוס עבדים. אבל במאות התשע עשרה והעשרים הם גם הפעילים ביותר בחיסול העבדות .
    רק המערב במאות ה18 וה19 שם לו כמטרה להילחם בעבדות משום שהיא הייתה נוראה כל כך על אדמתו זה נכון
    אבל שום תרבות אחרת בהיסטוריה האנושית לא שמה לעצמה מטרה כזאת ,אולי רק הנצרות במאות הראשונות לספירה
    ( בהחלט לא היהדות אם כי לזכותה היא המציאה כנראה את הרעיון של שחרור עבד אחרי שבע שנים שאנחנו לא מכירים מתרבויות אחרות מסביבתה )
    ובכך המערב היה יוצא דופן .
    וןמלחמת האזרחים היא המלחמה היחידה בהיסטוריה שהייתה לה מטרה מוצהרת של חיסול העבדות (ללא קשר כמובן לכל הסיבות האחרות שהיו לה ) .

  21. נועם א"ס Says:

    טוב יאללה. אני סיימתי. (ורק לתקן את הדרוש תיקון: חידשת לי עם עניין אנשי הברייה, אז אני חוזר בי מטענתי המוקדמת שכנראה שהדיון הזה לא יחדש לי כלום. תודה, אם כך, על הדיון, ואנא ממך – תפסיק להשתמש במונח קולוניאליזם בנוגע לכיבוש המוסלמי בספרד, גם אם זה רק בהקשר שהיהודים כנראה לא ראו בכיבוש המוסלמי משטר קולוניאליסטי – היהודים כנראה גם לא ראו בכיבוש המוסלמי של ספרד משטר של מרק צוקרברג, ומאותה הסיבה: הוא לא היה קיים אז).

  22. דרור בל"ד Says:

    כדאי ללמוד מנסיונם של אחרים, במקרה זה של אורטל בן דיין: "אין ספק שבמפלס הטמטום והעדר כישורים לוגיים קטפת [אלי אשד] את הכתר בנוק אאוט. מזל שלימדו אותי לא להתווכח עם טיפשים. במקומך, הייתי עובדת על הבנת הנקרא, הסקת מסקנות ודקדוק".
    ובהמשך לעוד הבלותא ולפרופגנדה ציונית: "אין לי זמן לבזבז על דיוני הבל . מניסיוני עם אלי אשד כל דיבור הוא בבחינת כוסות רוח למת. ומזל שאיני צריכה אישור ממנו".

    הסטת הדיון אל עבד תרבות העבדים ומהות הקולוניאליזם ("אומות העולם היגיעו למסקנה בעשרות השנים האחרונות שיש זכויות אנוש בסיסיות שהכל צריכים לציית להם ובהן אחת הבסיסיות ביותר היא הזכות לא להיות עבד"), אין בה כדי לטשטש את ה"עובדה" כי בעוד שאר המדינות ה"נאורות" הפסיקו לכאורה לסחור בעבדים, המדינה הציונית עדיין משמשת דוגמה ומופת לקולוניאליזם מהסוג הישן עד עצם היום הזה. בעוד שלפני מאה שנה כל אדם לבן – ציונים ושאינם ציונים -התייחס אל אדם שאינו לבן כאל תת אדם, הציונים מתייחסים אל הפלסטינים כך עד עצם היום הזה. די להביט בפלסטינים אשר ממשיכים לבנות את המדינה הציונית בתנאי עבדות משום שכל דרך אחרת להתפרנס חסומה בפניהם.

    על המשך הקולוניאליזם בדרכים אחרות של המדינות המכונות נאורות אפשר לקרוא במאמרה של ריקי פרנקל – על הריבון התאגידי, העוקץ
    http://www.haokets.org/2012/02/05/%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%91%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%AA%D7%90%D7%92%D7%99%D7%93%D7%99/

    על מזימותיו הבזויות של אלי אשד בעניינה של אורטל בן דיין אפשר לקרוא באתרו. חלאה. זה מה שאתה. טינופת ציונית מהסוג הנאלח ביותר.

  23. מספר 666 Says:

    .
    לידיעתך מכיוון שאינך יודע :
    חלק מתקופת המשטר המוסלמי הייתה משטר קולוניאלי .זה בתקופה שחלק ספרד המוסלמית הייתה למעשה פרובינציה של המדינות האיסלאמיות הקיצונית המורביטון ואחר כך המוחאידון באלג'יר
    נכון הוא שבתקופות אחרות ספרד המוסלמית היא יחידות בפני עצממןם שאין להגדירן כקולוניאליזם .אבל כפי שאתה רואה היה גם את זה וגם את זה.
    אם תרצה אתן לך הפניות לגבי המשטר הקולוניאלי האיסלאמי הזה.
    לגבי ארה"ב לפני מאתיים ו40 שנה . האזרח ה הצפון אמריקני אז ראה את עצמו כנתון למשטר קולוניאלי בריטי מלכותי שבו הוא נאבק. אתה יכול היום לטעון בזילזול שרק האינדיאנים אז סבלו מקולוניאליזם .אבל כך ראו זאת התושבים הלבנים את פני הדברים
    כך שצר לי להגיד לך אולי כדאי שתלמד קצת יותר לגבי התקופות האלו . . . .

  24. מספר 666 Says:

    ולגבי אורטל בר דיין מזימותי הבזויות לגביה הן שפשוט שיבחתי אותה באתרי על תרומתה הגדולה למאבק בגזענות ואשמח לתת קישור.כהוכחה המפריכה את טענותיו של דרור בל"ד.
    ( הנכם מתבקשים שלא למחוק את הקישור ,אלא אם כן תמחקו גם את דבריו של בל"ד)
    כאן
    http://no666.wordpress.com/2012/02/08/%D7%AA%D7%A7%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%98%D7%9C-%D7%91%D7%9F-%D7%93%D7%99%D7%99%D7%9F/

    • דרור בל"ד Says:

      את דבריה של מפלגת בל"ד אי אפשר למחוק. חלאות גדולות ממך ניסו ולא הצליחו. את דבריי שלי, דרור, אפשר כמובן למחוק, אך נכונותם תישאר בין אם יימחקו ובין אם לאו.
      (לעלי חמינאי, הנך מתבקש לא למחוק את ישראל מהמפה אלא רק את בתיהם של החלאות הציוניות).
      שייחרב ביתך.

  25. מספר 666 Says:

    אני לא אמרתי שצריך למחוק את דבריך .זאת המדיניות של האתר הזה למחוק מסיבות שידועות רק להם גם דברים רלבנטיים שאין בהם ניבולי פה.
    אני באתרים שלי מוחק רק לאחר הזהרה ולאחר הבהרה איזה מילים של ניבול פה גזעני הן אסורות בשימוש מסיבות חוקיות שונות שמאיימות על חופש הדיבור באתרי אנטרנט עניים בתביעות כספיות גדולות .סיבות כמו תקדים אורטל בן דיין.

  26. מספר 666 Says:

    נוסיף עוד דבר :אם יחאמתו החששות ויתברר שיש אידיאולוגים ופעילים צבאיים ופוליטיים איסלאמיים שיפעלו ליישם את דברייו של אבן טומיה מבימי הביניים על הצורך להשמיד את העלאווים ,כי אז על מערכת המשפט הבינלאומית לפעול בזמן הקצר ביותר האפשרי על מנת לדאוג שהאנשים האלו ועוזריהם יוכרזו כפושעים בינלאומיים שיש להעמידם לדין בבית המשפט הבינלאומי בהאג .
    אולי זה לא ימנע חזרה על פשעים מהסוג שבוצעו ברואנדה ובקמבודיה ,אבל לפחות אפשר יהיה לדאוג שהאחראיים לא ימלטו לבסוף מעונש .

  27. מספר 666 Says:

    ההערהלמעלה נרשמה כאן בטעות .הפעם אתם יכולים למחוק אותה.

  28. נטליה Says:

    אבל מר אשד, מה עם הפשעים הישראלים בשטחים? איזה כיף לחיות ביקום התרבות הסלקטיבי שלך.

  29. מספר 666 Says:

    לא ידוע לי שהפשעים האלו עונים על ההגדרה המדוייקת מאוד של "
    גנוסייד "שהוא ניסיון מתוכנן להשמיד עם שלם על בניו נשיו וילדין בהתאם לצו אידיאולוגי דתי כלשהי.
    בכל מקרה נכיווןן שהדברים לא נמחקו אז כדי לתת את ההקשר שלהם אני אתן קישור למקום שבו הם היו אמורים להיות .
    אבל אין לי בעיה עם בעלי האתר ימחקו את כל הדיאלוג הזה הוא נמצא כאן רק בטעות.
    העלאווים שסיפורה של הכתב הסודית והחמושה ביותר בעולם

    http://www.yekum.org/2012/02/%d7%94%d7%a2%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%95%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%99-%d7%99%d7%9e%d7%9c%d7%9b%d7%95-%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9b%d7%aa-%d7%94%d7%a1%d7%95%d7%93%d7%99%d7%aa/#comment-2312:

  30. א.ב. Says:

    בעניין האקולוגיה,

    למרות שהבעיות בכדור הארץ אקוטיות, ובגודלן הן מקיפות עולם, הרי חלקו של הפרט, ואפילו העני ביותר, מוחשי. גם חיסכון של שקית ניילון אחת חשוב לאקולוגיה, וגם סוללה של 1.2 וולט שמגיעה לנקודת האיסוף לצורך מחזור חלקיה היא הצלחה ממשית ולא רק סמלית בניסיון להגן על כדור הארץ.
    כאשר יכולת המחזור מוגבלת הרי חייבים כולנו בצמצום ייצור הזבל.
    אפילו כאשר ייצור הזבל הוא חינם אין כסף, וגם כאשר אנחנו עניים מרודים, עדיין זה באחריותינו. צמצום הזבל.
    אני יודע שהשימוש בוורדפרס דוט קום הוא חינמי. אני יודע שעדיין משאבי האינטרנט נראים כאילו הם אין סופיים. אבל האם אין זה נבון כבר כעת לחשוב על העתיד, וכבר כעת לפעול לצמצום הזבל?

    אני פונה אל עורכי וכותבי האמורי, אתם כשמאלנים שאני מעריך, כאנשי אקדמיה ועיליתה חברתית, אנשים שקוראים עיתונים ולא רק את המודעות הפרוורטיות, אתם, העתיד של המדינה, של האקדמיה, של החברה, אני פונה אליכם לא רק כשמאלנים, אלא גם כבני אדם אמתיים, בשר ודם, האין זה בעוכריכם שהאתר שלכם, ואפילו הוא חינם אין כסף לכם, ואפילו הוא זעיר בשמיותו, ואפילו הוא נחבא אל הכלים הציוניים, האין זה חורה לכם שהרי הוא משמש כמצע מזין לייצור זבל אין סופי?

    שימו לב בבקשה, שאין כיום שום טכנולוגיה, וגם אין שום כוונות או מחשבות לפתח כזו בעתיד, שתוכל למחזר זבל אינטרנטי כזה.

    כאילו, מה תוכלו לעשות עם הטוקבקים האלו שכאן למעלה? נראה לכם שתצליחו בצוק העתים למחזר טוקבק של אשד? נראה לכם שהאינטרנט יוכל בכלל להתמודד עם הכמות הזו של זבל?
    האין זה יושב על מצפונכם?
    האין זה מדיר שינה מעיניכם?
    לא מציק לכם שמה שיישאר בזיכרון העולם הווירטואלי מכם, אנשי האמורי, יהיה שהייתם כר נרחב לייצור זבל שחנק למוות את האינטרנט?
    ותדעו לכם שאחרי שהמגפה פורצת, קשה מאוד לעצור אותה.

    אני פונה אליכם קברניטי האמורי, נופל על בירכי לפניכם, אם לא לצורך שימורו של הכבוד האמורי, אם לא להצלת שימכם כתרבותיים, הרי רק למען האקולוגיה של העולם הקטן שלנו, אנא, אנא, אנא, פעלו! אנא חסכו מאיתנו את ייצור הזבל האין סופי הזה, אנא הקדימו תרופה למכה והצילו את האינטרנט הזה שכולנו כה אהבים. זה הזמן להפסיק מדיבורים ולפעול! זה הזמן לחשוב על האקולוגיה ולא רק על עצמנו. מה שווים כול ערכי השוויון והאחווה כאשר אנחנו טובעים בזבל?
    ומדהים איך פעולה קטנה אחת יכולה להציל עולם ומלואו… כולה לקחת את האי פי המתאים ולשים אותו בספאם ובאה גאולה לעולם…

    זהו…

    • ofrilany Says:

      א.ב. יקר,
      תודה על התגובה הנרגשת. הבעיה היא שהאבחנה בין זבל ללא זבל היא לא עד כדי כך פשוטה. יש הטוענים שכל הבלוג הזה הוא "טרול" אחד גדול, כל שמבחינתם אין הרבה הבדל. באופן כללי מדיניות סינון התגובות שלנו די פאסיבית. מחיקת תגובה, דרך אגב, גוררת בדרך כלל תגובה נוספת זועמת של כותב התגובה המחוקה, ואחר כך הוא גם כותב במקום אחר או בפייסבוק "בארץ האמורי מחקו לי תגובה". וממילא, הטענות שלו יהיו באוויר, והאווירה תהיה הרבה יותר עכורה מאשר במקרה שפשוט נפרסם את התגובה שלו. לכן באופן כללי אנחנו נמנעים מלפרסם רק תגובות גזעניות וסקסיסטיות באופן בוטה, או כאלה שהן בגדר דיבה.

  31. מספר 666 Says:

    ובכל זאת מחקתם שוב תגובה שבה העליתי רשימה של מילים גזעניות שעלולות לסבך אתרים באינטרנט בתביעות של עשרות ומאות אלפי ש"ח כהתאם לתקדים אורטל בן דיין.
    הרשימה הזאת הייתה משמשת כמורה דרך לציבור מאיזה ניבולי פה גזעניים עליו להישמר ברשת.

    למה מחקתם אותה?

  32. מספר 666 Says:

    לא.ב.
    תודה על הכבוד שחלקת לי בכך שהיגעת למסקנה שהמסרים שאני מעביר הם חתרניים ומסוכנים כל כך שיש להיפטר מהם בכל דרך אפשרית ובלבד שחלילה לא יזהו את מוחות האנשם
    אני מניח שאם באמת תרצה צוכל לחסום אותי לזמן מה עם ספאם
    אז מה ?
    תהפוך אותי לקדוש מעונה הנרדף על ידיך ותיתן לי על זה עוד יותר השפעה ופרסום.
    יש גם אפשרות אחרת :
    קרא ביתר תשומת לב את מה שאני כותב ,יכול להיות שתמצא שאני אפילו צודק פה ושם.אולי שווה דווקא להפיץ את מה שאני כותב .
    מה אתה אומר?

  33. עמרם Says:

    עוד לא הבנתי למה מגיע למר 666 את הכבוד שבתשובה רצינית. הרי די ברור שאין לו מושג בשום דבר הקשור לנושא הדיון. בורות זה לא טוב. יהירות זחוחה זה לא טוב. בורות המתעטפת ביהירות זחוחה זה ממש ממש לא טוב. ולא שווה תגובה.

    גם על סמולן לא ראוי להכביר כל כך הרבה מלים: מרוב חירטוטים שלו על ציטוט, מצטט, ומצוטט לא רואים את היער: הכותרת מאפיינת את סוג השיחה שקיימו שני קולוניאליסטים – כשהקולוניאליסט-המדופלם חולק מניסיונו לקולוניאליסט-המתלמד – ואת הרטוריקה האופיינית לשיחות סלון אירופיות-לבנות כאלו במעבה אפריקה (או בהודו-סין). העובדה שהציטוט מיומנו של א' היא למעשה דבריו של ב' (כאילו שעצם הבחירה של א' לכתוב דווקא אותם ביומן ולהתייחס אליהם כאבחנה מועילה וללא ביקורת אינה בעצם אמירה הראויה לציטוט ואף לכותרת) היא טיעון של עורכי דין, שרחוק מהיגיון המבין הקשר מהו. על החפירות הארכניות של מי שלא מבין את זה באמת חבל לבזבז זמן

  34. נועם א"ס Says:

    סמולן
    1. מחאתך במקום. אני מבקש לחזור בי מהכינוי "קרצייה", תוצאה של שיקול דעת לקוי: הותשתי. עניין הטרול יוחס למגיב אלי אשד, שהשלכתי גם עליך. אני לא מפקפק באותנטיות של המקום שממנו אתה ואלי אשד כותבים – אל תפקפק באותנטיות שלי. האנלוגיה ל"שתיקת השמאל" על סוריה מופרכת לא כי אי אפשר להבין את הקשר שאתה עושה בין הדברים, אלא כי הפרקטיקה של הרחבת הדיון עד אינסוף שוללת את עצם האפשרות של קיומו. היא לא מכירה בי כיצור סופי עם משאבים סופיים, כלומר בעצם היותי קיים בפועל על ציר הזמן והמרחב. כלומר היא לא מכירה בשכבת הבסיס המטריאלית של האותנטיות שלי. אני לא אכנס לפוסט ציוני שעוסק, נגיד, בעמדת מיט רומני לגבי ישראל, ואגיד "אבל למה אתם לא אומרים שום דבר על הפלישה לעיראק?"

    2. תניח לי גם עם תפיסת העליונות האינטלקטואלית העצמית של "השמאל": אני מסכים שיש תפיסה כזאת אבל היא פאתטית בעיני כמו שהיא פאתטית בעינך, בהתאם לקביעה שלך לגבי אי קיומו של מושג יציב של אמת. אישית, אני חושב שהרב גינזבורג הוא סוג של גאון. יצא לי גם להיות מוקסם מהלכידות והבהירות של ניתוח המציאות בטקסטים של כהנא. כל פעם שאיש ימין אומר "תאמין לי –הערבים ואני מבינים אחד את השני הרבה יותר ממה שאתה אי פעם תבין. בלי השמאל כבר מזמן היה פה שלום" – אני כל פעם מחדש שוקל את הטענה הזאת ברצינות (אבל כשיוצא לי לבדוק קצת יותר לעומק על מה הטענה הזאת מסתמכת בפועל, לצערי כמעט תמיד זה מתגלה כהבלים). יש בי צד שמרני שמכיר בחשיבות של מעמד בינוני מבוסס ושל אליטה הגמונית משרתת, נניח – דבר שניצב בסתירה מהותית לכל מה שאני "דוגל" בו. אני מבין את החשיבות של לאום, של אתוסים מאחדים, אפילו של ממלכתיות כערך בפני עצמו. אני לא מאמין באמת אבסולוטית אבל עם זאת אני דורש התבוננות נכוחה במשהו שאפשר לקרוא לו "אמת נסיבתית": אם בעיתות "שקט" בעזה יש בחודש ממוצע שניים-שלושה מקרי מוות מתוקפנות ישראלית – אז אין לנו מנוס מהכרה שאתה ואני חלק מישות תוקפנית שרואה בהוצאות להורג של מתנגדיה זכות לגיטימית ומדיניות רצויה, וזה לא משנה אם חאלד משעל מקריא לילדים שלו את אמנת החמאס או את מיין-קאמפף כסיפור לפני השינה. אם מייסדי הציונות שקלו בפועל שיתוף פעולה עם פרויקט קולוניאליסטי, אז לכל הפחות אפשר להיות בטוחים שאנטי-קולוניאליסטים הם לא היו, וזה לא קשור אם בחומס מניין מקרי המוות עבר את חמשת האלפים. זה לא עניין של אינטליגנציה – זה עניין של הנכונות להכיר במציאות הישירה של הקיום שלנו.

    3. יאללה סוריה: ברור (לי לפחות) שמרגע שהמפגין הראשון נורה למוות, אסאד נהיה פושע נגד עמו. הוא פשע נגד עמו עוד הרבה לפני זה בכל מיני צורות. בתמימותי רק חשבתי שלעמדה הטריוויאלית הזאת שלי לא אמור להיות כ"כ הרבה ביקוש בהתחשב בזה שהנושא בצדק מופיע תדיר בכותרות ראשיות ובמהדורות החדשות. אני הראשון למצוא סממנים של האימפריאליזם האמריקאי גם בסידורי החנייה ברעננה, אבל זאת ממש לא סיבה בשבילי לסמפט את שאיפות ההתפשטות הרוסיות דווקא – בטח לא בשביל להצדיק את הפשעים של אסאד. כך, גם אסמא אגאברייה, ראש מפלגת הפועלים דעם שאיתה אני מעורב, תוקפת את ההתקרנפות של ראשי חד"ש ושל וועידת בריסל הבינ"ל של המפלגה הקומוניסטית במאי האחרון, במאמר ארוך ומנומק (כותרת: "מדוע מגינה המפלגה הקומוניסטית הישראלית על משטרו של אסד", 03/07/2011):
    http://www.etgar.info/he/article__509/%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%A2_%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%A0%D7%94_%D7%94%D7%9E%D7%A4%D7%9C%D7%92%D7%94_%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%AA_%D7%A2%D7%9C_%D7%9E%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%90%D7%A1%D7%93
    כאן תמצא את דבריו האחרונים של יעקב בן אפרת לגבי סוריה (לפני חודש), מקים דעם והפרשן היחיד בעברית שצפה את ההתקוממות העממית במצרים חודשים לפני התפרצותה, משום שבניגוד לאהוד יערי ויתר התקשורת הציונית הוא באמת עוקב ויודע מה קורה ברחוב הערבי, ולא רק מדברר את אהוד ברק (כותרת: "אסד מתחפר והטבח נמשך"): http://www.etgar.info/he/article__573/%D7%90%D7%A1%D7%93_%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%A4%D7%A8_%D7%95%D7%94%D7%98%D7%91%D7%97_%D7%A0%D7%9E%D7%A9%D7%9A
    לחץ על התגית "סוריה" ותגיע למאמריו הקודמים בנושא, כולל הסבר מנומק ומפורט של הרקע להתקוממות הסורית, אם כי כאן אפשר לפנות לסדרת המאמרים המרתקת של חגי מטר ב-mysay – אמנם לא "בלוג שמאלני", אבל בוודאי שאיש לא ייקח למטר המתמיד והעקבי את התואר של קול שמאל מרכזי ברשת הישראלית:
    http://www.mysay.co.il/articles/ShowArticle.aspx?articlePI=aaawfm
    אחרי שגמרת עם הסדרה הארוכה בת שבע המאמרים הזו, תעצור על הפוסט האחרון של מטר על שביתת הרעב של העציר המנהלי חדר עדנאן, שמגיעה בעזרת השם ליומה ה-60, בערך שלושה שבועות אחרי שהוכרזה סכנה לחייו (מעניין אותך או שדעתך אינה פנויה בגלל שכולך שקוע במלחמתך האמיצה בפשעי אסד?): http://www.mysay.co.il/articles/ShowArticle.aspx?articlePI=aaaxna

    כבר התחלתי להפנות אותך לפוסט של נעמה כרמי ("שבוודאי יהיה במיוחד לטעמך", כתבתי) שבו היא קושרת (בצורה קצת מאולצת אבל שמקובלת עלי) בין "שתיקת השמאל" בנוגע לפשעי אסד ל"התנהלות הצבועה" של עמותות השמאל במגוון נושאים – אבל אז ראיתי שכבר הגבת שם, ומה אני יודע – לא רק שהתגובה שלך שם קודמת לזו פה בארבעה ימים, וכנראה שלא במקרה לא הזכרת את כרמי ברשימתך המפורטת, אלא שגם שם אתה חוזר, הפעם *בדרישה* מלנדו, מגורביץ', מהעוקץ וכו', לפוסט שמגנה את אסד – בפוסט שעושה בדיוק את מה שאתה קורא לו! עכשיו, זה באמת גורם לי להתחרט על זה שאני מנסה לדבר איתך כמו אל בנאדם. חשבתי להדגיש את ההבדל החשוב בין הביקורת של כרמי לזו שלך – שבניגוד אליך, כרמי מנסה לטפל בבעיות שהיא מוצאת ב"מחנה" שלה מתוך מעורבות מעשית וניסיון ענף בתוך "המחנה" הזה, והנה אתה מגיע לשם בעצמך בשביל לחתור ככל יכולתך תחת מאמציה של כרמי. בתגובות, כרמי מאתגרת אותך לאמת את טענתך שארגוני זכויות אדם חוסמים כבישים, ואתה מגיב כמובן בהרחבה לוגית ל"מילייה השמאלני בכללותו" (???!!!) ולהפגנות בקיץ. הנה שוב ושוב אותו האמצעי המלוכלך, אותה הטקטיקה, אותו הניגון: אבל איך נצפה מציוני שיבין את המושג "גבולות" בנוגע לטענה/עובדה/דיון שלו-עצמו כשעצם האידיאולוגיה שבשמה הוא תוקף כל דבר שזז מבוססת על חוסר נכונות להתחייב ברמה המטריאלית עד כאב על איזשהו גבול? אתה באמת לא מבין מה הטרוליות פה? חשבתי גם להרחיב על הבעייתיות האידיאולוגית שבנקודת המוצא של כרמי – לא, לא האידיאולוגיה הציונית (אין לי מושג מה העמדות שלה לגבי ציונות) אלא האידיאולוגיה הליברלית – בעיתיות שנידונה בהרחבה בבלוג הזה, אבל באמת – איתך? מה הטעם? בכל מקרה, אין לי מושג איך הגעת למסקנה שה"מדעניות הססטיסטית אהודה פה כל כך" – ארץ האמורי, עד כמה שאני מסוגל לשפוט, שייך הרבה יותר למסורת הניתוח הסוציולוגי של מקס וובר, נניח, שהתנגד נחרצות לסיינטיזם (מושג שהוא טבע נדמה לי) מהסוג של הסוציולוגיה הבהייביוריסטית האמריקאית, לדוגמה. בכלל הבלוג הספציפי הזה עוסק הרבה יותר בסימני שאלה ולא בתשובות מהתחת שאהובות כל כך על "אנשי המרכז הציוני הסביר" ("למה אתה משרת בצבא שעוצר ילדים בני 6 בחברון ובמזרח ירושלים?" – "כי זאת המדינה שלי וצה"ל נלחם בטרור!"). בגלל זה, בין היתר, אני קורא ומגיב כאן, ולא, נגיד, אצל נעמה כרמי. [הערה: רוב ההמשך נכתב לפני שראיתי את התגובות שלך אצל כרמי, ואני שולח את התגובה הזאת כלשונה. אולם כמו שחשדתי בהתחלה, אינך ראוי לתגובה. ההתבכיינות האובססיבית שלך על ארגוני זכויות אדם מעידה עליך ולא עליהם, כאילו רק יביעו את התנגדותם לפשעי אסד ו"התמיהה באשר לארגונים" תיעלם. האם ראיתי אותך בהפגנת התמיכה בקורבנות אסד בשישי האחרון ביפו? לא חשבתי שכן. רופאים לזכויות אדם, סתם דוגמה, הוא ארגון בינלאומי שפועל גם בסוריה. זה משנה לך משהו, או שמה שאתה באמת צריך זה שעידן לנדו יסתום כבר את הפה על הטרנספר הזוחל במזרח ירושלים, וזין על קורבנות הטבח בסוריה? אם המושג "טרול" קצת לא נהיר לך, הנה אחד יותר וותיק: שקרן. שקרן מגזע ציוני מובחר].

    4. קאנט רחוק מלהיות האורים והתומים שלי. כל חיי לא נראה לי שקראתי באופן ישיר ולו שורה אחת של קאנט, אם כי אני מקווה להגיע מתישהו למטפיזיקה הקנטיאנית. ממה שאני יודע על ההגות שלו – אני רחוק מלהיות קאנטיאני. כחובבן בתחום, אני מגיע מהמסורת שבה ההתנגדות לאסכולה של הנאורות היא אבן יסוד. את רעיון "הדת בגבולות ההיגיון בלבד" אני דוחה מחמת מיאוס, כך שבכל מקרה מה שיש לקאנט לומר על היהדות (ולכל הרוחות והשדים – גם על הנצרות!) לא רלוונטי לגבי. הקישור בין האבחנה הקנטיאנית המסולפת הזו לבין האנטישמיות האירופית המודרנית מובן. גם הקשר בין האנטישמיות האירופית המודרנית לציונות מובן. עם זאת אני מבין שהקשר בין התוכנית הציונית להתיישב באוגנדה לבין קולוניאליזם ממש לא מובן. בוא נראה אם זה כן יהיה מובן: הציונות היא חיקוי של אופנה אירופית מהמאה ה-19 בשם לאומיות שהלכה יד ביד עם כמה אופנות אחרות, ביניהן אנטישמיות וקולוניאליזם. היא הופיעה והציגה את עצמה כפיתרון לאנטישמיות האירופית, אבל חס וחלילה לא בצורת מאבק במאסטר האירופי הנעלה שיפסיק, נניח, להיות גזען מסריח. למעשה, לא היה מקום כלל לפקפק בקביעותיו האנטישמיות של המאסטר הנעלה, כי מטבעה של הנעלות שהיא מקרינה את נעלותה על כל שבתחומה – קאנט, גזענות, אוברטורות של ברהמס וקולוניזציה של אוגנדה. כל עניין האנטישמיות היה רק משגה היסטורי עגום ואי הבנה, וכל מה שהיה צריך זה שהאירופאים יוכלו לראות בעצמם שהיהודים הם לבנים נעלים בדיוק כמותם – רק צריך שגם לנו תהיה מדינה ונפיץ את בשורת האדם הלבן בעולם ממש כמוהם ויחד איתם: גזענים וקאנטיאנים, נקשיב לברהמס וניישב את אוגנדה – כל אותם הדברים הלבנים הנעלים והטובים שאין לפקפק בהם (ומה יש לפקפק? רק תראה את כל כורתי-הדגדגנים שמסביב – יש בכלל ספק למה הגזע הלבן שולט בעולם? מה הקשר לקולוניאליזם?).

    הדבר שאליו אין לי סבלנות לא קשור לאינטליגנציה (מה זה?) אלא להתחמקות פחדנית מהתבוננות נכוחה במציאות. העובדות מוסרות את עצמן לפני כמו לפני כל אחד אחר, אבל משום מה דווקא אני אמור להבין שרימון גז שריסק למפגין את הפרצוף הוא בעצם לא רימון גז שריסק למפגין את הפרצוף, ואיכשהו זה תמיד קורה כשעולה המילה "ציונות" – כמו מין לחש-קסם שהופך "מפגין" ל"לא-מפגין", "רימון גז" ל"לא-רימון גז", ו"פרצוף" ל"לא-פרצוף". כשהרב גינזבורג אומר שהרוחניות היהודית נובעת מהגוף היהודי ולכן הגוף היהודי הוא קדוש ונבדל באופן אונתולוגי מהגוף הלא-יהודי, אני אומר: אוקיי – לפנים. הרב גינזבורג, מתוקף אמונתו הדתית, מוכן לעלות בסערת אש השמיימה בשביל האמונה הזאת שלו. באיזה אופן "הציוני הסביר" מסוגל להצדיק את העובדות הנסיבתיות ההולכות ונערמות של הקיום היומיומי שלו למעט חזרה אובססיבית על אנטישמיות-שואה-אמנת החמאס-הם התחילו ב48-מה עם סוריה-הכל בגלל השמאל? כמה זמן אנשי המחנה "הציוני הסביר" שבנינו חושבים שחברה יכולה להמשיך להתקיים תוך הכחשה כ"כ גורפת של המציאות התוקפנית של קיומה?

    בסופו של חשבון, "קולוניאליזם", "אנטישמיות", "לאום", "ציונות", "שמאל" וכו' הם רק ביטויים מילוליים שכמו כל ביטוי מילולי הם מופשטים והקשר שלהם לקיום הממשי הוא טעון-הוכחה במקרה הטוב. התנאים הטכנולוגיים, התקשורתיים, הקוגניטיביים והדידקטיים של העת שבה אנחנו חיים מייצרים כלים מושגיים חדשים וחדים יותר מבעבר (= עם רזולוציה גבוהה יותר) לאבחון, ניתוח, והצבעה על מגוון מצבים יותר ויותר נקודתיים שנופלים תחת הקטגוריה של "דיכוי". במסגרת המציאות החדשה המתהווה הזו, מושגים כמו "לאום" – בוודאי רעיון לגיטימי בפני עצמו – מתגלים כגסים ומופשטים מדי בשביל להצדיק מקרים קונקרטיים וספציפיים של עוול (= "דיכוי") "בשטח". אין לי בעיה עקרונית עם מדינה יהודית – יש לי אינספור בעיות מעשיות שנובעות, מעשית, מ"יהדותה" של המדינה הזאת, וכיוון שבאופן וודאי המושג "ציונות" הפך להיות המרכיב המכריע בכל רטוריקה שאמורה לגרום לי להבין שמה שאני רואה כבעיות אינו בעצם בעיות, הרי שעלי להסיק שהמושג הזה אינו אלא המכשיר המובהק שנועד להנציח את (מה שאני רואה בתור) הבעיות האלו. אם לא זה היה המצב, הרי שלאף ציוני לא הייתה אמורה להיות בעיה עם חקירה לתוך מקורותיה והיבטיה הקולוניאליסטים (ולו באופן נסיבתי) של הציונות, פשוט כעוד חלק טריוויאלי, גם אם מרכזי, של ההיסטוריה של נסיבות הקיום שלו. אלא שכרגיל עם אידיאולוגיות, הכחשת המציאות הקונקרטית (ההיסטורית, העכשווית וכו') של האידיאולוגיה עצמה, היא חלק מהותי מהאידיאולוגיה (עצמה…).

    בסופו של חשבון, הדבר שאליו אני חותר הוא שאנשים יפסיקו לירות לאנשים אחרים בפרצוף – בפלסטין, בישראל, בסוריה, בכל מקום. אני לא יודע על שום דרך אחרת לעשות את זה חוץ מלהגיד לאנשים להפסיק לירות לאנשים אחרים בפרצוף כשהם יורים לאנשים אחרים בפרצוף. אתה הבהרת שהרבה לפני שלך חשוב שאנשים יפסיקו לירות לאנשים אחרים בפרצוף, חשוב לך, ממש רודף אותך, שאני אפסיק להגיד לאנשים להפסיק לירות לאנשים אחרים בפרצוף. אני רק מצביע בפניך על כך שזה *הגבול* שמשני צדדיו דברים מתחלקים עכשיו: יורים או לא יורים לאנשים בפרצוף. אם בנקודה הזאת המילה "ציונות" ממשיכה לשמש בתור הצדקה לירות לאנשים בפרצוף – אז זה מה שהיא. הצד השני של הגבול.

    • סמולן Says:

      נועם הי

      נתחיל בסוף: אתה אדם עצבני, מתנשא אובססיבי, וכנראה שלא תיפטר מזה בקלות. הבנתי שאני לא טרול, אני שקרן. טוב.

      1. נעמה כרמי לא נכללה במה שכתבתי כאן היות ולדעתי והיא לא שמאל במובנים שלנדו-גורביץ-ברמן-בוגדוסלבסקי-העוקץ הם שמאל. היא למעשה רחוקה מזה: היא היתה היו"ר של האגודה לזכויות האדם שהודחה בגין תכנית לשלב הבעת סימפתיה לפגועי טרור, בתוך מכתב שתבע משרון לעמוד בקריטריונים של משפט בינלאומי במסגרת האינתיפדה השניה. הנה:
      http://naama-carmi.com/2011/01/09/%D7%9C%D7%A4%D7%97%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%99%D7%AA%D7%95-%D7%90%D7%AA-%D7%A9%D7%9E%D7%99-%D7%A0%D7%9B%D7%95%D7%9F-%D7%99%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%94-%D7%A2%D7%96%D7%91%D7%95/
      (קרא גם בתגובות)

      2. מה שכתבתי לנעמה כרמי בא לומר כך: (א) טעיתי טעות עובדתית, ו (ב) הנה למה טעיתי טעות עובדתית. כל מה שהעמסת על זה הוא כבר טעות פרשנית קצת קיצונית, אם יורשה לי. גם את הטענה שאני "תובע" משהו מהאדונים הנכבדים האלו הופתעתי לקרוא.

      3. הציונות כאידיאולוגיה חסרת גבולות וכדומה: בוא נעבור על זה שוב. לטענתך המעניינת – אני מנחש שהיא מבוססת על רכלבסקי, מיד ראשונה או שניה – בגלל שאני חושב שליהודים יש (א) זכות לייצוג פוליטי בהיקף שלא נופל מזה של אף קבוצה אחרת, (ב) היתר פנימי להשתמש בזכות הזו, אני גם חושב שלמדינת ישראל לא צריכים להיות גבולות ברורים ? שגם אם כן, מכל מיני סיבות, אני לא מסוגל לסדרה מסויימת של המשגות כתוצאה של הבחירות האלו ? אלו טענות מהותניות קלאסיות, עם הנמקה מהותנית קלאסית, ובקיצור: יש סיבה טובה לפקפק בטענות הללו בלי ערמה של מחקרים כמותיים שיתקפו אותן כדבעי. והסיכויים הם אשכרה אפס, נא"ס.

      4. וילבוש והקולוניאליזם. אני חושב שהאמיתות המוצקות שאתה חוזר עליהן – ציונות היא חיקוי אירופאי של לאומיות, שמצדה הלכה עם אנטישמיות וקולוניאליזם – שגויות היסטורית בהיקפים ממש גדולים, אבל לא בא לי לפתוח את הדיון הזה איתך. דיברנו על וילבוש ועל הדבקת הציטוט, ואני חושש שעצם הדבקת הציטוט לוילבוש מראה שיש משהו רעוע בגזירה הידועה שאתה מצטט.

      5. הפתעת אותי בהיקפי השיח הפנים-שמאלני בענייני הטבח בסוריה. הוא קיים, אם כי די דליל. חגי מטר כתב – שים לב, נועם – סקירה היסטורית שטחית של סוריה. אולי היא מעט יותר מעמיקה ממה שנראה. איכשהו, המרחק בינה ובין ערך על סוריה בויקיפדיה נראה לא גדול במיוחד. יעקב בן אפרת, סבבה, ניתוח מרקסיסטי קלאסי, אבל לא אומר שום דבר מה השמאל הישראלי צריך לעשות בעניין. אסמא אגבריא כנראה חושב עליכם (ועל עצמו בכלל זה) בערך כמוני:
      "עמדתו של מזכ"ל מק"י מסוכנת, משום שהיא אינה מבטאת את עמדת המפלגה הישראלית בלבד, אלא משקפת את עמדתן של לא פחות מ-50 מפלגות קומוניסטיות שהשתתפו בוועידה, שהתקיימה בבריסל בתאריך 13-15 במאי האחרון. בהחלטת הועידה נאמר (סעיף מס' 5):
      'ברור שסוריה היא קורבן למניפולציות הרסניות ופרובוקטיביות מצד האימפריאליזם האמריקאי ובת בריתו ישראל, ומצד יתר הכוחות הריאקציוניים באזור. ושינגטון חותרת מזה זמן רב להפלת המשטר הסורי, שתויג על ידה כחלק ממה שהיא מכנה 'ציר הרשע', ולהחלפתו במשטר בובות נאמן לה ולבעלות בריתה. אנו מתנגדים בתוקף לכל התערבות או איום בתוקפנות על סוריה מצד האימפריאליזם וישראל. אנו תומכים בכל הכוחות הלאומיים והדמוקרטיים בסוריה, הפועלים להשגת הדרישות הלגיטימיות של ההמונים'

      מה משמעות ההצהרה שהבאנו לעיל, שנשמעת כמו ציטוט מנאומו של נשיא סוריה, בשאר אסד?"

      כדי להבהיר, אני רגיל לקרוא דיוני שמאל שבנויים על (א) ניתוח עובדתי רופף והזוי, (ב) ניתוח מוסרי קפדני, לעתים מבריק, ו (ג) קריאה לפעולה, בד"כ כזו שאפשר לשבץ בחיים אורבניים. מה שיש באסופה ששלחת, ולא כולל אגבריא, הוא את הנחת הבסיס ל(א). כל השאר, לא ראיתי. אם ביום שישי היתה הפגנה של רופאים נגד סוריה, מצוין. לא ידעתי, וטוב שהיתה.

      6. קאנט: לא הבנת מה שרציתי לומר, אבל כפי שכתבתי, אתה לא מישהו ששווה לבזבז עליו זמן. מה שאני מציע, נא"ס, הוא שתשקיע ארבע שעות מהזמן שבו אתה בדרך כלל מציל את כדור הארץ, ותקרא ספר בשם "ביקורת התבונה הטהורה". לדעתי יש לך רקע בסיסי מספיק, ולקרוא אותו ללא התעמקות יכולה להיות חוויה מדהימה. אחרי שתקרא אותו, תבין שיש אדם חכם באופן יוצא דופן, שחשב את אותן שטויות כמוך על הדרך להפריד בין "דת", "לאום", "עם" וכן הלאה, והשתמש בשטויות האלו כדי לדפוק יהודי מעצבן שנקרה בדרכו (מנדלסזון, שהעיז לומר שהנצרות פחות טובה עבורו מהיהדות).

      7. הניתוח שלך אותי בפסקאות האחרונות כל כך שגוי, שאני מציע שתנסה לבדוק אם אין פה בעיה עקרונית בהבנת האחר.

  35. דרור בל"ד Says:

    לנועם א"ס.
    לידיעתך, נעמה כרמי היא ציונית מהסוג הנבזי ביותר שקיים. גרועה ממנה רק חברתה הטובה חנה בית הלחמי. על טענותיה ענה אסעד גאנם במאמרו – "מדוע הציבור הערבי שותק"? – הארץ.
    http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1640247?=

    בעוד עידן לנדו לא עוסק בהבלותות, מתעקש יוסי גורביץ להלחם בתנועת חד"ש כאילו היא היא האוייב המאיים על שלום העולם, כאילו אנשי חד"ש תומכים בטבח שמבצע אסאד. מסקנתו האומללה שתתפרסם בקרוב: להצביע למרצ.

  36. גלעד Says:

    לפי דב"ל, ישנה רק מפלגה אחת ששווה תמיכה.

    לדב"ל הביקורתי: לא נשמעה ממך ולו מילת ביקורת אחת על בחירתו של יו"ר המפלגה הנערץ והנפקד מפלסטין זה שנים, לחסות בצל משטר אסאד הרצחני עם המשמעות הנלווית לכך. אני יודע שמאז אבדה היציבות בסוריה והוא הריח אפשרות לטבח נוסף במיעוטים המדוכאים בסוריה הוא ברח למפרץ, איש עקרונות שכמוהו. מה שחשוב הוא שאתה יודע להדביק תארים כגון "ציונית מהסוג הנבזי ביותר שקיים" לכל מה שחורג במילימטר מהקו הרשמי של המפלגה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: