שלמה מעוז והאינטלקטואל החדש של הבורסה

by

אפתח בהצהרה: אני מתייצב מאחורי אמירותיו של שלמה מעוז בדום מתוח. יותר מזה: אין בדברים שלו שמץ של גזענות, ומי שקורא לו גזען הוא בעצמו גזען, וגם עיוור. מי שרוצה לקרוא רק משפט אחד בפוסט הזה, שיסתפק במשפט הזה וילך לישון ויחלום חלומות פז.

מעבר לזה, אני חושב ששלמה מעוז מבשר משהו משמעותי. אבל לבשורה הזאת יש כמה השלכות, שגם אליהן אי אפשר להתכחש.

בתור צופה נאמן של "לילה כלכלי", הפרשנויות של מעוז תמיד התבלטו בעיניי בתעוזה ובטוטאליות שלהן, אל מול חבריו האימבצילים. מי שעוקב אחרי הפאנל של שרון גל יודע שמעוז מוכן תמיד להסתכן. למשל ביולי, כשהוא אמר ש"הפאניקה סביב איטליה מוגזמת", ואין שום סיבה להורדת דירוג האשראי שלה, ובכלל יש אופנה לא מוצדקת לדבר על "כלכלות במשבר". אז נכון, דירוג האשראי של איטליה ירד אתמול ל-BBB+ וכלכלות אחרות באירופה נמצאות בבעיות אפילו יותר גדולות. אבל מעוז לפחות ניסה להגיד משהו נחרץ, ולא הסתפק באמירה פחדנית בסגנון "יש הרבה אי ודאות בשווקים".

אגב, למיטב הבנתי לפעמים הוא מאוד צודק. למשל כשהוא חזה ראלי בשווקים בדצמבר. אבל זה לא מה שחשוב. הפרופיל האנליטי של מעוז עומד בסימן תעוזה. כשהבורסות יורדות, מעוז תמיד נוזף בציבור ואומר ש"המשקיעים איבדו אחיזה במציאות". כי הבורסה הרי אמורה לעלות, ואם היא לא עולה זה סימן שהמשקיעים פחדנים. בסופו של דבר, מעבר לפוליטיקה כזו או אחרת, חזונו של מעוז מתבטא במלה אחת: לקנות. אין משברים, רק הזדמנויות. כי החלופה היחידה שעומדת בפני ציבור המשקיעים היא מניות. ואם נראה לכם שהבורסה יורדת, סימן שאתם לא רואים טוב, כי "הראלי קיים". ובכלל, אין שום סיבה שיהיה משבר. בעיקר כל עוד אתה האסטרטג של בית השקעות גדול.

 מה שאני רוצה לומר הוא, שמעוז הוא בנאדם שמדבר הרבה, ודיבר הרבה, ואי אפשר לבחור מכל מה שהוא אומר רק כמה משפטים שנוחים בנקודת זמן מסוימת. שלמה מעוז הוא לא צ'רלי ביטון. כשגורו השקעות מדבר, זה לא כל כך הוגן להתייחס למה שהוא אומר באותה צורה שבה מתייחסים לדברים של פוליטיקאי או פעיל חברתי. הוא לא התיימר להיות, ולא הוגן לשפוט אותו ככה.

מי שעוקב אחרי מעוז רואה שיש לו אידיאולוגיה די פשוטה: כלכלה ניאו-ליברלית חייבת להצליח. אם יש בעיות בכלכלה, הן נובעות מכך שהיא לא מספיק ניאו-ליברלית. מכאן נובעת מסקנה יותר קונקרטית: הצורה הנוכחית שבה ממשלת ישראל מנהלת את הכלכלה שלה היא פחות או יותר מושלמת. "בגדול ישראל צומחת היטב, בזכות משמעת פיסקלית מאוד מאוד טובה". ישראל לא הייתה מעולם במצב כלכלי כל כך טוב כמו עכשיו. כמו בנוגע לשווקים בכלל, אם אנחנו לא רואים את זה יש לנו כנראה בעיות ראייה. הבעיות נובעות משרידים שנותרו מהכלכלה הסוציאליסטית של העבר. הריכוזיות היא אם כל חטאת. אם כל תהליכי ההפרטה העכשוויים יימשכו בלי להיעצר, הכול יהיה בסדר.

 

קוראים רגישים עלולים היו לזהות במה שנאמר עד עכשיו שמץ של אירוניה. אבל זאת לא ממש הכוונה. החיים הם מורכבים. זאת לא סנסציה גדולה עד כדי כך ששלטון הליכוד באמת קידם מוביליות חברתית יותר גדולה ממה שהיה לפניו. אני לא יודע מה העדפותיו הפוליטיות המדויקות של מעוז, אבל הוא מתפקד כאינטלקטואל של האידיאולוגיה החברתית הליכודניקיות – המפלגה שאחראית לעלייתו. הוא פוליטירוק של המהפכה הניאו-ליברלית הישראלית.

לא במקרה, מעוז הוא חסיד של סין ושל הודו. גם ברמה הגלובלית, אירופה וארה"ב, כלומר המערב, מגלות מאז 2008 סנטימנטים קיינסיאניים. לעומת זאת, הסוכנים העיקריים של הכלכלה הניאו-ליברלית הם הסינים וההודים – כלומר הכלכלות המתפתחות, "החומות-צהובות" במושגיו של מעוז. עכשיו הקומוניסטים של סין דורשים מארה"ב לצמצם את התקציב. הסינים כידוע מתים על מילטון פרידמן.  יש בזה הרבה צדק: אסיה לא מסכימה שישנו את הכללים דווקא עכשיו, דווקא כשהיא סופסוף בתנופה. באותה צורה, גם מעוז לא מוכן שיעצרו את ההפרטה דווקא עכשיו, כשלדפני ליף קשה לשלם שכר דירה.

אבל מעוז לא מאמין גם בעזרה לחלשים. כמו סין, גם הוא רוצה תנופה, תנועה, תעוזה. אין מקום לצביעות, ואין גם מקום לאנשים חלשים, ליבשות גריאטריות. בשונה מסתם יועצי השקעות, הוא לא מסתכל רק על המאזנים, אלא אינו חושש מאבחנות גיאו-פוליטיות פרובוקטיביות, למשל שגרמניה משליטה על אירופה "רייך רביעי" כלכלי.

בכך, מעוז דומה לקבוצה של אינטלקטואלים מעורבים מסוג חדש שפרצו בשנים האחרונות דרך מדורי הכלכלה. אלה אנשים מסעירים, וכדאי מאוד לשים אליהם לב ולהתייחס אליהם ברצינות. חלקם מעניינים הרבה יותר משומרי החומות של האקדמיה ומהפילוסופים האפרפרים שיושבים באוניברסיטאות. מה שמשותף לרובם הוא הקריאה להיפטר מהקבעונות ומהשאיפה לביטחון, ולחיות חיים של סכנה. אלה אנשים שאין להם סנטימנטים כלפי העולם הישן, כיוון שהם בעצמם באים מהעולם החדש.

אני מתכוון למשל לרוברט קיוסאקי, המחבר של "אבא עני, אבא עשיר"; או לנאסים טאלב, מחבר "הברבור השחור". טאלב העניק לשיטתו הפילוסופית ניתוח מרגש ומטאפיסי במיוחד, למשל בכתבה הזאת בכלכליסט

אתה צריך לשאול מה עדיף, לחיות בשבי או לחיות בטבע. ברגע שהתשובה היא שעדיף לנו לחיות בשבי ולא בטבע כי ככה יש לנו כולסטרול טוב יותר, סימן שנכנסנו לעידן חדש. מה שחסר לנו הוא גורמי לחץ טבעיים, כמו תחושת הרפתקה. לא נוצרנו כדי לשבת בכלובים ולהילחץ מהבוס שאנחנו שונאים או מהמשכנתה. נועדנו לחיים אחרים לגמרי.

מובן שאנשים מתעצבנים כשאני אומר שתעסוקה היא דבר משחית, אבל זה לב האמירה שלי: זה דבר משחית במובן זה שאתה מאמץ השקפת עולם אתית מסוימת כדי לשמור על הקריירה שלך. זה אתגר גדול מאוד שלא היה קיים בעבר, הוא נוצר עם עליית מעמד הביניים. אני לא מתבייש לומר שאני לא מאוהב במעמד הביניים. זה כמובן מנוגד לכל הלך הרוח הפוליטי ששורר כיום באמריקה, כולם מדברים רק על מעמד הביניים, אבל זה מעמד שלוקח משאבים מהמעמד התחתון, נקודה.

אפשר לראות שטאלב חורג בהמלצות שלו מייעוץ השקעות שגרתי. הוא עונה לאנשים על שאלות עמוקות יותר: איך לחיות בעידן של משבר ואי ודאות, של חוסר קביעות, ובעצם: איך לחיות בעידן שאחרי המעמד הבינוני.

לא פלא שהרבה יותר אנשים מקשיבים היום למוצא פיהם של קיוסאקי, טאלב ומעוז מאשר לאינטלקטואלים מסורתיים כמו הברמאס או חומסקי, שיושבים בקתדרות שלהם. בשונה מפילוסופים שעוסקים בבעיות סכולסטיות מופשטות, האינטלקטואלים החדשים עונים לאנשים על שאלות שבאמת מטרידות אותם, ובראשן: איפה לשים את הכסף?

אבל ההיגדים של האינטלקטואלים החדשים הם גם די שונים מאלה של האינטלקטואלים הישנים. קודם כל, יש להם קהל מוגדר – בעלי המניות. למי שאין לו כסף לקנות מניות, אין מה לעשות עם הפילוסופיה שלהם. אין לה תביעה לאוניברסאליות.

בעצם, כשהאינטלקטואל החדש יוצא משוק ההון, הוא כמו דג מחוץ למים. לכן הוא גם לא יכול להיות פוליטיקאי – הפוליטיקה שלו היא השוק. כי בפילוסופיה של הבורסה, יש רק דרך אחת להוכיח שאתה צודק: להיות עשיר.

קיוסאקי שונא לוזרים. הוא גם לא מעמיד פנים שכולם יכולים להיות כמוהו –

 זה שאני עושה את זה לא אומר שכולם יכולים לעשות את זה… האקדמיה היא לא המקום הנכון ללמוד להתעשר. צריך ללמוד מאנשים עשירים. השכלה אקדמית יכולה לעזור בחיים, אבל לא חייבים אותה כדי להצליח. לא לומדים להיות יזמים באוניברסיטה. אם אני רוצה ללמוד לתקן את האוטו אני הולך למכונאי. אם אני רוצה ללמוד להתעשר, אני צריך ללמוד מאנשים עשירים. לא ממורים. כל בני משפחתי היו מורים. מורים הם אנשים עניים".

אלה המבשרים של ימי הביניים החדשים, של הרייך הרביעי – עידן הפוסט-חינוך, פוסט-רווחה, פוסט-בריאות. עידן הסכנה, קרבות האבירים, המלחמה במפלצות. זה עידן חדש עם ערכים חדשים.

כדאי להיות חזקים. כדאי לעשות מנוי למכון כושר, לפני שהוא ייסגר.

תגים: , , , , , , , , , , , , , , , , ,

25 תגובות to “שלמה מעוז והאינטלקטואל החדש של הבורסה”

  1. paxifista Says:

    אנחנו מסכימים באבחנות אך לא במסקנות. כלומר, אפשר להיות תמימי דעים עם האישים הנ"ל לגבי תפיסת המציאות, נקודת המוצא, אבל מידת הסיפוק ממנה שונה, לכן גם האינטרסים ומכאן גם היעדים.

  2. י Says:

    עופרי אילני, תעשה לי ילד
    (וילד עשיר, כי האבא עני).

    שלמה מעוז אומר את הדברים שלו כבר שנים רבות:
    http://www.haaretz.co.il/misc/1.1404918

    אבל על הרקע של מחאת האוהלים, וכששמים אותו בחדר אחד עם דפני ליף, זה מקבל כנראה צבע אחר. וכרגיל, כשעניינים של צבע (או עדה, או גזע, איך שתרצו לקרוא לזה) עולים לכותרות, או אפילו נוכחים מתחת לפני השטח, זה מסמא, או לפחות מטשטש, מעיניהם של רבים שמעוניינים להתייצב מייד ולזהות עצמם עם אחד הצבעים (או להבדיל עצמם ממנו) את ההיבט הכלכלי המאוד-נוכח או לפחות נוכח לפני השטח. וסביר להניח שלמפלגה של לפיד יהיה בדיוק אותו אפקט. וחבל.

  3. אופיר ט Says:

    הוא דיבר בשבח דיור ציבורי.
    הוא דיבר על זה שלא הגיוני שמשלמים במכללות 28 אלף שקלים. זרק גם נגד הבית ספר הפרטי שפתחו.
    ובאופן כללי, דיבר על זה שלא הגיוני שהחלשים מסבסדים את החזקים, שזה מה שקורה בסוציאליזם-למעמד-הגבוה שיש כאן.
    בקיצור, לא נאו-ליברל קלאסי. יכול להיות שיש לנו כאן סוג חדש של ניאו ליברליזם.

    • איתמר Says:

      תכלס

      • ofrilany Says:

        תכל'ס, מעבר לטענות שהוא אמר השבוע שהן כאמור לגמרי נכונות בעיניי, קשה לחלץ את המשנה הכלכלית שלו מכל הדברים שהוא אומר. בכתבה הזאת הוא טוען כל מיני דברים די נועזים שלא מקובל להגיד בישראל, למשל זה –

        "זו אשליה מתוקה, שמוגברת בגלל הטלוויזיה האורווליאנית שלנו. יש לנו את הטלוויזיה הכי מטומטמת בעולם אחרי איטליה. זו טלוויזיה שמרדימה את הציבור, אבל זה לא משנה את העובדות – כי המשבר יבוא ואתו ההתפכחות. אם זו לא תהיה סין זה יהיה משבר ביחסים עם ארה"ב, אחרי היציאה מעיראק.

        הבעיה היא שקצת קשה להתייחס לזה ברצינות, כי הוא בעצמו מרדים את הציבור ואומר כל הזמן "תקנו, תקנו".
        בקיצור, בתור מי שרואה אותו כבר שנים בתור פרשן בלילה כלכלי אני לא יכול שלא להתייחס אל מעוז כאל סוג של מהמר. אבל זה בסדר. כאמור – אנחנו בעידן ההימורים. הוא בכל מקרה דמות מעניינת. אני מקווה שהוא יצטרף לפוליטיקה.

  4. רוני הירש Says:

    אם האנשים האלו לקחו אי פעם סיכון, זה היה רק בדרך למעלה. אנשים עשירים לא לוקחים סיכונים – את החובות שלהם ופשיטות הרגל שלהם משלמים אחרים. אלו שנכשלים בדרך למעלה אמנם לא נשמעים, אבל כנראה שהחיים שלהם עוד נסבלים במידת מה רק הודות לתשתית כלשהי של רווחה ובטחון שהמדינה או החברה מסוגלות לספק. כל האומץ שלהם הוא מקסם שווא של אנשים שהדבר האחרון שיש להם זו אחריות. בקיצור, מעניינים ת'תחת וגברים בשקל

  5. יוסי Says:

    תודה.

    מה זה נאו-ליברליזם? למה הוסיפו את ה"נאו" ובמה הוא שונה מליברליזם-קלאסי? התורה הנאו-ליברלית טוענת שהשוק לא יכול לספק את התשובה לכל הבעיות החברתיות משום שיש תחומים שבהם לכאורה קיימים כשלי-שוק, ולכן ההתערבות הממשלתית בהם נחוצה ורצויה. ואיפה ההתערבות נחוצה למשל? למשל בתחום של מדיניות מוניטרית. צריך בנק מרכזי שישמור על "רמת מחירים יציבה" ועל "היציבות של המערכת הפיננסית". מבחינתו של מילטון פרידמן וחסידיו זוהי תורה שיוצרת win-win situation

    – מצד אחד, הם לכאורה חסידי השוק, ולכן לא צריכים להתעסק עם מדיניות חברתית מעיקה. השוק אמור לדאוג לכך.

    – מצד שני, וחשוב מכל, יש עכשיו מקום לכהנים גדולים של רשות ממשלתית כמעט עצמאית לחלוטין ובעלת כח רב—הבנק המרכזי—והם כמובן האנשים המתאימים לתפקיד.

    – מאותה הסיבה, הם חביבי אנשי העסקים ויש להם הזדמנויות להרוויח מכך באופן אישי עם כל מיני כיבודים. הם יכולים להציל את הבנקאים וראשי התעשייה עם חבילות חילוץ כלכליות אם לדעתם "הבלתי תלויה" יציבות המערכת תלויה בכך.

    תוך זמן קצר, בתהליך של יד-רוחצת-יד, הבנקאים המרכזיים הנאו-ליברליים ייטו להנמיך ריביות כדי לממן תוכניות פופוליסטיות של פוליטיקאים שהמינוי של הבנקאים תלוי בהם. למשל—משבר המשכנתאות באמריקה—הפוליטיקאים צריכים להראות שהמשק צומח ואנשים משגשגים, אז יש לחץ על הבנק המרכזי להוריד ריביות כדי שאנשים יתפתו לקחת משכנתאות שהם לא באמת מסוגלים לעמוד בהן. נוצרת בועה.

    כשריביות יורדות בצורה מלאכותית בעקבות מדיניות כזאת, אנשים שחוסכים לקראת זקנתם לא מסוגלים יותר פשוט לשים את חסכנותיהם בחשבון נושא ריבית והם מתפתים להשקיע באופן ספוקלנטי בבורסה. הבורסה כפי שאתה רואה אתה היום היא תוצר של ההתערבות המוניטרית של הניאו-ליברליזם. אנשים רציונאליים לא ממש רוצים להמר עם הכסף שלהם, אבל כמו שכתבת, אין להם ברירה.

    וכאן נכנסים אנשים כמו מעוז שהם בעצם חכמים מאוד קטנים. הם אולי מבינים את הדינמיקה של מה שיקרה מהיום למחר ויכולים לספק לאנשים עצות טקטיות, לא איכותיות במיוחד דרך אגב, משום שהמערכת מאוד לא יציבה ואי-אפשר באמת לחזות אותה ברזולוציה שהם מדברים עליה. באמת הם כמו חזאי מזג אוויר, או פרשני ספורט. אולי יש להם "דרך-חיים" או "תפיסת-חיים" שיכולה להיות מעניינת בצורה מסוימת, אבל אין להם אף פעם תורה פילוסופית-פוליטית-כלכלית סדורה. הם שכירי חרב.

    עפרי,

    אם אתה מחפש משהו בכוון של השוק החופשי שעשוי להוות בסיס יותר אוניברסלי וסוחף המונים אני מציע להסתכל בכוון של האסכולה הכלכלית האוסטרית (גרסה מודרנית של ליברליזם קלאסי). הראייה שלי לכך שהתורה הזאת תופסת תאוצה היא התמיכה הרחבה שרון פול מקבל והקצב שהתנועה שלו גדלה בו, כשהמוני צעירים שב-2008 תמכו באובמה מריעים בעצרות שלו כשהוא קורא "לחסל את הבנק המרכזי" וכשהוא אומר "כולנו אוסטריים עכשיו". אלו אנשים שאין להם כסף אבל כן, הם רוצים לחיות בצורה "יותר מסוכנת" בלי המדינה שתדאג להם. הם פשוט מבינים שהמדינה יותר מעוניינת בשליטה (כמו החוק החדשNDAA של משיח הכזב ברק אובמה, שמבטל אפקטיבית את ההביאס קורפוס) מאשר בדאגה כנה לרווחת התושבים.

    פרשן כלכלי בכוון הזה הוא פיטר שיף, שחזה את המפולות של הקרוני-קפיטליזם בדיוק מדהים. וכראייה ליכולת שלו להגיע לקהלים רחבים, הנה הביקור שלו ב-OWS:

    או חפש "Peter Schiff was right": קליפים עם מיליוני צופים.

    הנושא של איזו רמה של "סכנה" (אחריות/עצמאות) יהיה רציונאלי לאנשים לבחור עולה גם בניסוי המחשבתי של רולס. הוא מגיע למסקנה שאנשים יבחרו בצורה ראציונלית לתכנן את חברתם בצורה שממזערת סיכונים אבל זוהי מסקנה מאוד נאיבית בהינתן שלא קיים מנגנון יעיל/חסר משוא פנים לצמצם את הפגיעה בחלשים ובהינתן שכולם מודעים לכך שלא כולם רציונאליים כל הזמן. ההרצאה של מארק פנינגטון בנושא היא מעולה. הוא מדבר על רולס באופן ספציפי החל מדקה 24:

    לא יודע אם כל אחד צריך לרוץ למכון הכושר. לא נראה לי שלצבעים, רתכים, או מהנדסים למשל יש ממה לפחד, אבל אם אתה חבר בגילדה אינטלקטואלית שניזונה מעטיני המדינה (בתמורה ללגיטימציה שהיא נותנת למנגנון האלים הזה), אז יש לך יותר מקום לדאגה. אבל גם לזה יש פתרון: אתה רק צריך למצוא פטרון עשיר שיאהב את סוג הוודוויל שאתה מייצר.

  6. עדו Says:

    לא מבין הרבה בכלכלה. כן יודע ש"אין סבלנות ללוזרים" נשמע קרוב מאד לפשיזם.
    מה שמעניין הוא שהכלכלן (הלא גזעני ואוי לטמבל שיקרא לו כך), לא אמר מילה וחצי מילה על הסיכוי של ערבי להיות מנכ" ל בנק לאומי.
    טוב מה אני מבלבל את המוח עם הערבים האלו עכשיו, אנחנו הרי מדברים על גזענות.

  7. תומר פרסיקו Says:

    עפרי, יברך אותך האל, אבל מה אמרת כאן לבד מ"אלו זמנים קשים אז איש איש לעצמו"? האם אתה עושה משהו מעבר ללהכשיר אנוכיות, ושמא אף רמיסת הזולת, מפני ש"ככה זה היום"? כן, אולי מעוז יסכים איתך (או אתה איתו), אבל אני לא מבין איך זה מתיישב עם הבכי שלו על אפלית מזרחיים, ולא עם רצון לשוויון הזדמנויות כללי, לכל בן מיעוט שהוא.

  8. goliath Says:

    לא שהמאמר אינו מעניין כשלעצמו, אבל סין דווקא כן נקטה מדיניות קיינסיאנית במשבר האחרון, שאפילו נחשבה מוצלחת למדי והחזירה את הצמיחה לרמות הגבוהות שהמדינה היתה רגילה אליהן:
    http://en.wikipedia.org/wiki/Chinese_economic_stimulus_program

  9. יאיר poes Says:

    הערה אחת, הזכירו פה את פיטר שיף. כל מיני אנשים חזו את המשבר של 2008. לא מעט אנשים חזו משבר משמעותי. הם ממש לא מסכימים ביניהם מה גרם את המשבר, ומה יבוא עכשיו. פול קרוגמן וניאל פרגוסון, מיש שדלוק ו"כדור הארץ האוטומטי", כריס פטיס ואדוארד היו, נסים טאלב ונוריאל רוביני, ועוד ועוד. הרשימה ארוכה. מעניין לקרוא אותם, ודאי צריך לתת קרדיט, אבל הניתוחים שלהם כל כך שונים, שברור שעצם העובדה שחזו את המשבר לא אומרת הרבה על יכולת החיזוי שלהם לעתיד. ואללה הוא היודע כל.

  10. יאיר poes Says:

    ואגב גם להגיד אהבתי את הרשימה, כתבו המון על מעוז והצלחת לא להתברג לדיון ההוא אלא לפתוח חדש

  11. רחל Says:

    בהחלט, ולא רק בזמן המשבר, הצמיחה של סין מבוססת השקעות ממשלתיות כבר שנים. בסין יש מימשל נטול אידיאולוגיה, בכלכלה כמו בפוליטיקה, ויש בזה יתרון כי היא מנסה לאמץ את הפתרונות שמתאימים לסיטואציה כמו ב"לא משנה אם החתול שחור או לבן, העיקר שהוא צד עכברים".
    הפרידמניזם לעומת זאת הוא אידיאולוגיה נוקשה כמו קומוניזם בערך.

    לגבי ההצלחה של המדיניות הקיינסיאנית ב-2008-09, היא הייתה מוצלחת לטווח הקצר, לא כל כך ברור שלא גרמה עיוותים גדולים יותר לטווח הארוך. מדיניות של הוצאות ממשלתיות והשקעות גדולות בתשתיות היא בעייתית מאד במערכת שחסרים בה איזונים ובלמים חוקתיים וחסרה בה שקיפות.

  12. רחל Says:

    זאת הייתה אמורה להיות תגובה לגוליית.

    פוסט מצויין אגב, עופרי. מעניינת הנטייה של השלמה מעוזים של העולם לראות את "החומים והצהובים" כמופת נאו-ליברלי, מה שבכלל לא מסתדר עם הצורה שבה הכלכלות האלה מתנהלות במציאות.

  13. דרול Says:

    קשה מאוד לומר , שאני מתלהב מהאיש וממשנתו, אבל שיהיה. אולי היחצנים שלו סיפרו לו שהוא צריך לפתח מוזרות כלשהי , כדי לקדם את הקריירה שלו.

    נאסים טאלב, לעומת זאת , ממש מדבר שטויות.

  14. דודי Says:

    פוסט מעניין מאד ומעורר למחשבה.

    הפוסט מהלל את הנחרצות של מעוז: "אבל זה [האם התחזית התממשה] לא מה שחשוב. הפרופיל האנליטי של מעוז עומד בסימן תעוזה". עם זה מוכרחים להסכים, האיש נועז. אבל האם זה המדד היחיד או אף העיקרי לאיכותו של אנליסט (או של כל דובר שהוא)? אם אינך יודע את העתיד ואינך מסוגל לחזות אותו (וכנראה שמעוז אינו מסוגל לחזות את העתיד בעקביות, כמעט אף כלכלן לא מסוגל), האם עדיף שתהמר בנחרצות, או שתאמר "איני יודע מה יקרה".

    גם באשר לניתוחים על העבר וההווה, האם סגנון התבטאות נחרץ ובוטה ("אירלנד היא מדינה של שיכורים", "היוונים הם רועי עזים" – אמירות של מעוז) הוא אידאל לשאוף אליו? האם סגנון הזה לא גולש כאילו מאליו אל גבול הגזענות, והלאה? בניגוד להכרזת הפוסט בפסקה הראשונה. במציאות הרי אירלנד אינה מדינה של שיכורים, לא יותר מגרמניה שמעוז הלל באותה כתבה ממש. אולי גזענות נגד אירלנד או יוון עוברת מתחת לרדאר.

    צריך לציין שאני לא רואה לילה כלכלי בכלל, ומכיר את משנתו של מעוז רק מתוך טקסטים שפורסמו בעיתונים.

  15. גור Says:

    אחד הנושאים הפופולריים כרגע בעולם ה'עצמי בשקל' הוא "לקחת כמה שיותר החלטות" – הגורואים העשירים ש'עשו את זה' טוענים שמי שמחליט יותר החלטות ביום, גם אם חלקן הגדול מוטעות, מצליח.

    אני חושב שמעוז משקף את זה, ולכן הוא לא 'משתפן' לכאורה ומהמר. השאלה היא מי משלם על הטעויות שלו, וכנראה שאלה 'הלוזרים' – אלה שחושבים הרבה על כל החלטה, מחליטים מעט, ועד שהם מחליטים הרכבת כבר עברה, והם שוב נדרסים.

    יכול להיות שהדברים שאמר הם חלק מגישת 'ההחלטות' הזו – אמנם הוא פוטר אך כבר נולד מכך משהו חדש לגמרי, גדול אולי ממה שהיה קודם.

  16. א. ארגמן ניל"י Says:

    מסכים עם כל מילה.
    הייתי אומר משהו חכם, אבל בתכל'ס… אני באמת מסכים עם כל מילה.

  17. גל כספיאן Says:

    כן,גם אני עוקב בתדהמה משועממת ולא תמיד משועשעת אחר מופעי האימים של
    ה"אנאליסט הראשי", שהציב את עצמו בחזית הקיפוח (למרות שהוא עצמו לא קופח כלל,בשום הקשר פיננסי) ושואל את עצמי האם העצות שהיא נותן לציבור וההוראות
    שהוא נותן למחרת בבוקר ל"מבצעים" שלו בבורסה חד הם.ככלות הכל,לא משלמים לבן אדם מיליון בשנה (או בחודש,מה זה משנה ומה כבר ההבדל) רק בעבור זקנו
    או עצותיו הגרועות במיוחד לציבור.אגב,ובלי שום קשר,אני משוכנע שתחושת הקיפוח
    העקרונית שלו אותנטית לחלוטין.מה שמזכיר לי תמיד את מנהל סניף בנק דיסקונט
    המנוח שלי שכמעט הזיל דמעה למשמע מצוקותיי והעניק לי בחסדו הלוואה בריבית
    רצחנית שיצאתי ממנה אחרי שנים רבות בעור שיני.

  18. א.מ. Says:

    הטלויזיה בישראל הרבה פחות גרועה גם מאלו שבארצות דרום אמריקה, להוכחות פנו ליוטיוב הקרוב.

  19. Angelica Says:

    נפלא…
    if you cant beat them, join them
    *SIGH*

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: