שפיכה עלובה, לא מתוזמנת

by

דמיטרי שבצ'נקו

מעשה שפיכת המים של אנסטסיה מיכאלי על ח"כ ראלב מג'אדלה מצטייר לכאורה כמעשה אגרסיבי של השפלת נבחר ציבור, באופן רחב יותר – השפלה בוטה של הציבור הערבי כולו. המהומה התקשורתית, העונש החמור שנגזר עליה מטעם ועדת האתיקה ואף גינויים רשמיים ממפלגת ישראל ביתנו עצמה מסמנים שנחצה איזשהו קו אדום.

הקו האדום אכן נחצה, אלא שלא מדובר בקו אדום של אלימות, אתיקה או גזענות. למעשה, אנסה להראות שמדובר באקט של חולשה שחשף את אחת מנקודות התורפה של הימין. גורם בישראל ביתנו שצוטט במעריב אמר כי "אנסטסיה עושה בושות למפלגה. לא מן הנמנע שבתום הקדנציה אביגדור ליברמן יודיע שמיכאלי לוקחת פסק זמן מהפוליטיקה…". קולות כאלה שנשמעים במפלגה שבד"כ איננה מתביישת באמירות או מעשים גזעניים/ אלימים/פרובוקטיביים, מעלים שאלה, מה בדיוק מעורר את מבוכתה נוכח מעשיה של מיכאלי.

צילומי הפרשה מציגים משהו מוזר בהתנהלותה של מיכאלי. לאחר חילופי דברים עם מג'אדלה, מיכאלי פתאום משתתקת, כמו מצייתת לקריאתו "תשתקי". היא רושמתמשהו בפנקס, אוספת את דבריה ופונה לצאת, אולם משנה את דעתה, ממלאת כוס במים, מתקרבת למג'אדלה ובעדינות שופכת על בגדיו. תנועותיה משדרות היסוס וחוסר בטחון. כאילו מיכאלי לא בדיוק מבינה מה היא עושה.

אי אפשר שלא לחשוב על פרשה דומה, שללא ספק מוכרת למיכאלי. בשנת 1995 בתכנית טלויזיה "אחד על אחד" של הערוץ הרוסי הראשון, נפגשו שני חברי פרלמנט ולדימיר ז'ירינובסקי מהמפלגה הלאומנית "לדפ"ר" ובוריס נמצוב מהמפלגה הליברלית "יאבלוקו". הויכוח ביניהם נסב סביב אירועים דרמטיים של אותם ימים של חטיפת בני ערובה על-ידי מורדים צ'צ'נים בעיר בודיונובסק. בלהט הויכוח, ז'ירינובסקי עקץ את נמצוב, שהיה בעבר ראש העיר של ניז'גורוד וגער בו על כך שהמחוז תחת פיקוחו הצטיין באחוז גבוה של מחלות מין. בתגובה, נמצוב הזמין את יריבו לעבור טיפול אצלם. "נרפא אותך"- אמר נמצוב. "לא צריך לרפא אותי"- השיב ז'ירינובסקי. "רק שתי זריקות וזהו"- התעקש נמצוב. בשלב הזה, ז'ירינובסקי אחז בכוס מיץ המונח מולו ושפך על פני נמצוב. נמצוב לא נשאר חייב ושפך את המיץ שלו, למרות שז'ירינובסקי הצליח להתחמק. מיד לאחר מכן התכנית ששודרה בשידור ישיר עברה לפרסומות.

ההבדל בין שתי התקריות נעוץ במיומנות הפרובוקטיבית של המשתתפים. ז'ירינובסקי ידוע כדמות ססגונית ביותר, מעין ליצן של האופוזיציה – ליצן גם במובן שמותר לו לומר ולעשות את מה שאסור לאחרים. פעולת שפיכת המיץ נראתה טבעית וספונטאנית לחלוטין, כמו גם התגובה של יריבו. אף על פי שלתקוף את היריב באגרופים היה נחשב למעשה יותר גברי ואסרטיבי, גם לשפיכת נוזלים על פני היריב יש ערך פלוצנטרי סמלי. יחד עם זאת, האירוע היה פרובוקציה מוצלחת גם מבחינת האפקט על הצופה, שיש בו אלמנט של זעזוע ושל ריגוש.

אני טוען שתקרית המיץ של ז'ירינובסקי היא חלק מהזיכרון הפוליטי הקולקטיבי בתודעה הרוסית, וכאשר מיכאלי שפכה מים על ח"כ ערבי, במודע או שלא במודע היא חזרה על הפרובוקציה המכוננת. אלא שהניסיון המסורבל לחזור על הפרובוקציה המקורית היה פתטי כמו ניסיון לחזור על אותה בדיחה פעמיים. אינני משוכנע, עם זאת, שמה שהכשיל את מיכאלי היה חוסר כשרון. הסיבות לכישלון מורכבות יותר.

נשים לב לאופן שבו נולדה שפיכת המיץ של ז'ירינובסקי – כהמשך אורגני של חילופי עלבונות בדבר התפקוד המיני הכושל של היריבים. שפיכת המיץ הייתה כמו הוכחה הדדית של פוטנציה. לשפיכת המים של מיכאלי קדמה שתיקה ובלבול מצדה בזמן שמג'אדלה המשיך להשתלח בה. באופן מפתיע, לאחר שמג'אדלה צעק לה "תשתקי", מיכאלי אכן השתתקה – המילים כאילו נעתקו מפיה, למרות שהיה ברור שהיא רוצה להמשיך לדבר. מיכאלי לפתע מצאה את עצמה בחוסר פוטנציה, והנסיון המגושם לתקוף את היריב אומנם נגמר בשפיכה, אך בואו נסכים – בשפיכה עלובה ולא מתוזמנת. ולא על הפנים – על בגדיו.

נשים לב גם למילים האחרונות של מיכאלי: "לא יכולים להעליב נשים בכנסת. אם אין גברים בכנסת שיודעים להגן על אישה, אני אגן על עצמי". המשפט המבולבל מצביע על משבר מגדרי מרתק שאפשר לנסות להתחקות אחר טבעו.

'לא יכולים להעליב נשים בכנסת' – לכאורה בעברית עילגת, מיכאלי מנסה לומר שאסור להעליב נשים בכנסת. למעשה, מה שמשתמע זה שהנוכחים לא יודעים להעליב נשים בכנסת (כמו שהיא יודעת! – ע"ע תקרית המשט של חנין זועבי). המילה 'יכולים' גם מרמזת על פוטנציה שנתפסת על-ידי מיכאלי כיכולת להשפיל.

מאידך, מיכאלי מצפה להגנה מגברים, אותה היא לא מקבלת. אבל הגנה ממה? מג'אדלה אכן כינה אותה חוצפנית ופשיסטית, ודרש ממנה לשתוק, אולם מדוע מיכאלי לא יכלה להחזיר לו באותו מטבע? מהלומות מילוליות בין חברי כנסת הן דבר שבשגרה – הפגנת פוטנציה הדדית. משום מה גבר ערבי הצליח להשתיק אותה כבמגע קסם – כאילו סירס אותה בבת אחת.

בעליהום על חברת כנסת חנן זועבי, מיכאלי פעלה ב"נחישות ובמקצוענות" (כדברי נתן זהבי), כאשר היא מגובית על-ידי המון גברי צוהל מאחוריה. אבל הפעם אלכס מילר ממפלגתה לא הגן עליה. מיכאלי נאלצה לבחור – האם להיות אישה מושפלת או להפוך מישהו אחר לאישה מושפלת. הניסיון העלוב להציג את התקרית כאקט של עצמאות נשית ('אני אגן על עצמי') למעשה מאיר את עולם המושגים הפסוודו-פמיניסטי של מיכאלי. בעולם הזה הדרך היחידה לא להיות אישה מושפלת היא להפוך לאישה משפילה. אלא שהתקרית חושפת שכדי להשפיל, מיכאלי זקוקה להגנה גברית. ושוב אנו שואלים, להגנה ממה?

שפיכת המים לא הייתה צעד אקטיבי של השפלה. למעשה, זה היה ניסיון לפצות על ההשפלה הטראומטית שחוותה כאשר מג'אדלה הצליח להשתיק אותה. באמצעות תקיפת זועבי, באמצעות חוק המעקר את המסגדים מקריאות מואזין, מיכאלי יוצרת לעצמה פאלוס מדומה, מצג שווא של פוטנציה. פתאום העדר הפאלוס של מיכאלי נחשף על-ידי מג'אדלה בעל הפאלוס האמיתי. מיכאלי פתאום מצאה את עצמה זקוקה להגנה, שלא קיבלה מחבריה לסיעה.

וזאת שאלה מרתקת – האם הסתייגות נחרצת של ישראל ביתנו ממעשיה של מיכאלי חושפת את העובדה שהעדר פוטנציה היא עובדה מביכה שמאפיינת את המפלגה עצמה? הרי גם השפלת השגריר הטורקי בזמנו הייתה פרובוקציה כושלת שחשפה יותר מכל את רגשות הנחיתות של אנשים קטנים שמוצאים את עצמם בתוך הפוליטיקה הגדולה. שהסתגרות ושנאת זרים הן פחד בלתי נשלט מהפוטנציה של האחר. שהכוח של הימין הוא רק הגנה על חולשה בלתי נסבלת. הפרובוקציה של מיכאלי היא לא יותר מסימולקרה של פרובוקציה, כפי שהאידיאולוגיה והחקיקה של ישראל ביתנו הנם סימולקרה ותו לא.

תגים: , , , , , , , , ,

37 תגובות to “שפיכה עלובה, לא מתוזמנת”

  1. יואב Says:

    שפיכת המים אכן פחות משפילה מכינויים נוסח "פאשיסטית" (או "מחבלת" מצד שני) שלצערי נפוצים בכנסת (ובציבור) הרבה יותר. זה אכן אקט ילדותי, מלודרמטי כמו טריקת דלת (ואכן מיכאלי מיהרה לצאת בהפגנתיות מן החדר), אבל מעבר לזה הוא אקט הרבה פחות ברברי מקללות הדדיות ומהדהדות בהד שמכפיל את עצמו עד שאי אפשר לשמוע יותר. קצת נרטבים, קצת מביך (אולי משפיל, אם אתה לוקח את עצמך ברצינות תהומית כמו חלק מחברי הכנסת), 2 דקות בשמש הישראלית וזה מתייבש בלי כתמים. "פאשיסטית" זה כתם שלא יורד.

    לא הייתי מודע להיסטוריה של האקט הזה בפוליטיקה הרוסית, אבל רק הקיץ נשפכו מים על מירי רגב ורון חולדאי, ואני לפחות נורא שמחתי. ככלל אני מעדיף מחוות כאלו מאשר קללות, שמכתימות יותר את ציבור השולחים של אותו פוליטיקאי.

    גם הייתי מעדיף, למשל, אם נשים היו שופכות בקבוק מים על חרדים שאומרים להם דברים לא יפים ברחוב, מאשר לצהול כאשר עוצרים אותם בחשד להטרדה מינית.

  2. דרול Says:

    ואני אומר שייתכן שהפיתרון הרבה יותר פשוט.
    סטסיה הרי גיורת, היא הייתה אמורה לקבל נשמה חדשה, או לפחות "אורות פנימיים" חדשים.
    אולי שתלך למומחה לגיורים ותבדוק אם הגיור שלה באמת עובד?

  3. Gil Gutglick Says:

    גדול

  4. igalsarna Says:

    מרתק . וגם מצוין

  5. ayala Says:

    מאמר מגניב ואבחנה מעניינת בעיקר המשמעות של האקט ביחס למצבה של המפלגה.

  6. רוני Says:

    ניתוח מעניין. ראיתי הרבה דיונים וירטואליים בנוגע לפעולה של מיכאלי – היו כאלה שתמכו בה מטעמים פמיניסטיים (בבחינת תגובה על השפלה של גבר כלפי אישה), היו כאלה שתמכו בה מטעמים גזעניים (בבחינת "סופסוף יהודייה משתיקה ערבי"), והיו הרבה כאלה שהתבלבלו מכל מיני טעמים. אני, למשל, ניסיתי להעלות הרבה מצבים היפותטיים אחרים – מה אם היה מדובר בשני גברים באמת? מה אם מיכאלי היתה מתווכחת עם גבר יהודי? מה אם היתה מתווכחת עם אישה יהודייה? וכו'. נדמה לי שכל אחד מהמצבים השונים הללו היה מניב התנהגות שונה מצדה.

    עוד נשאלת השאלה מדוע קיבלה עונש חמור כ"כ. אני תומכת בעונש הזה, אבל אין עוררין על כך שכמעט מעולם לא ניתנה הרחקה של חודש ממליאת הכנסת לח"כ/ית שהתנהגו באלימות. ואלימות יש ויש בכנסת. אז האם העונש הזה בא בתגובה לכך שמיכאלי הפרה ולו במעט את הקוד שאוסר על אלימות מטעמי גזענות? האם בגלל שהיא אישה, קל יותר להוקיע אותה ולמתג אותה בכל הסטריאוטיפים הנשיים הנמוכים והמוכרים שבאמצעותם מגנים נשים ונשים בלבד?

    נדמה שאכן יש באקט של מיכאלי באים לידי ביטוי פנים של זהותה המגדרית והדתית-אתנית. שאכן, פעולתה ומילותיה נבעו מכך שהיא מרגישה מושפלת בתור אישה יהודייה על ידי גבר ערבי. ושכל אינטראקציה אחרת היתה משפילה פחות בעיניה.

    • יואב Says:

      "נדמה שאכן יש באקט של מיכאלי באים לידי ביטוי פנים של זהותה המגדרית והדתית-אתנית. שאכן, פעולתה ומילותיה נבעו מכך שהיא מרגישה מושפלת בתור אישה יהודייה על ידי גבר ערבי. ושכל אינטראקציה אחרת היתה משפילה פחות בעיניה."

      אם יורשה לי לשאול, על סמך מה הפסיכואנליזה הזו?

      • גל כץ Says:

        לא נראה לי שכל פרשנות (במיוחד כזו שמתחילה ב"נדמה לי ש"), מחייבת מערך טיעונים לתמיכה בה. היא הציעה דרך לראות את הסיטואציה (בהמשך למה שעלה מהפוסט). אתה יכול להציע דרך אחרת.

      • יואב Says:

        לרוב אני משתדל להימנע מפסיכואנליזה של אנשים כשאין לי מספיק מידע (כמו שאני חושב שרוני ביצעה), אלא משתדל לבצע אנליזה של מעשים (כמו שפחות או יותר נעשה בטקסט, על סמך דברים ומעשים גלויים של המעורבים בפרשה). היא לא הציעה רק דרך לראות את הסיטואציה, היא הציעה פסיכואנליזה למיכאלי.

  7. עומר Says:

    הערה על הציפייה ל"גברים שיודעים להגן על אישה":

    נראה שמשאלתה של מיכאלי להגנה מפני האיום של מג'אדלה הערבי, (אלוהים כמה שזה מתלבש כאן!) שיקפה את השילוב הקלאסי של הפטריארכיה והלאומנות. שתי הדיסיפלינות מצאו את ביטויין אהדדי בזמנים ובמקומות שונים:

    ב"הגנה" על נשות השושן הצחור הבריטיות מפני ההודים בקולוניה לשעבר או ב"הגנה" על הלובן של נשות הדרום מפני הזיהום השחור בארה"ב.

    לא לפני הרבה זמן התקבלה המחשה מאלפת לתשלובת של הלאומנות והפטריארכיה גם בישראל וזה קרה דווקא במעוז האחרון של השמאל – בית המשפט המחוזי בירושלים. הנה תזכורת:

    אשה יהודייה התלוננה במשטרה על אונס מידי ערבי. מאחר שההיסטוריה המינית שלה נמצאה """בעייתית""", הפרקליטות סרבה להגיש תביעה על יחסי מין/אונס בכפייה.

    במקום זה, מדינת ישראל האשימה את הערבי על "אונס בהטעייה". בית המשפט המחוזי קיבל את עסקת הטיעון הזו שלפיה יחסי מין היו בהסכמה, (בניגוד לטענת האישה) והאונס נבע מהעלמת המוצא האתני:

    ההיגיון של בית המשפט והתביעה הוא שאם הנאשם היה מסגיר את ערביותו לא היתה מסכימה האישה היהודייה להתמסר לו. מהטעיות כאלה שמאיימות על טהרת האישה היהודייה יש להגן.

    לאורי פני בניו סטייטסמן, (ממנה למדתי על הדברים שלעיל), כינתה את הפרקטיקה הזו "miscegenation": לדבריה, המונח שוביניזם במשמעותו המקורית, נהגה כהגנה לאומנית על טריטוריה ורכוש וזה כולל את הנשים כמובן. נדמה לי שזה סוג ההגנה שלו ציפתה מיכאלי.

    • דמיטרי Says:

      אתה צודק לגמרי – והגדרת את זה יפה. אני לא יודע אם היו עוד נציגים של ישראל ביתנו בועדה חוץ ממיכאלי ואלכס מילר. מילר מתוקף תפקידו כיו"ר הועדה לא היה רשאי להשתיק את מג'אדלה הדובר, ובעצם היה צריך להפריע לקריאות ביניים של מיכאלי. וכפי שמג'אדלה עצמו אמר למיכאלי, "זאת לא השכונה שלך, זאת לא ועדה של ישראל ביתנו". הסיטואציה פשוט לא היתה לטובת מיכאלי.מה שמעניין בכל הדוגמאות שהבאת זה האיום המיני מהערבי בהעדר הגנה לאומית על האישה. במקרה של מיכאלי, לכאורה לא השתקף שום איום מיני ממשי, אך במובן מסוים היא פרשה אותו ככזה, ונאלצה להגן על עצמה ולברוח.

  8. דרור בל"ד Says:

    לא ברור איך הסיק הכותב את ההנחה כי לא יכולים להעליב נשים בכנסת הפך ללא יודעים להעליב נשים בכנסת. ההמשך אינו מדוייק כלל: "אולם מדוע מיכאלי לא יכלה להחזיר לו באותו מטבע?.. משום מה גבר ערבי הצליח להשתיק אותה כבמגע קסם – כאילו סירס אותה בבת אחת".

    לא כך היה. היו חילופי צעקות, אלא שמג'דלה צעק יותר חזק (וטוב שצעק). בעליהום על חברת כנסת חנין זועבי, מיכאלי פעלה כאשר היא מגובית על-ידי כל עמישראל שעמד מאחוריה (כולל הטינופת הציונית נדב פרי, כתב ערוץ10 לענייני מפלגות). זו צריכה להיות ההשוואה, ולכן אין מדובר דווקא בחיזוק גברי אלא בחיזוק על רקע לאומני. ייתכן גם כי זועבי העליבה אותה הרבה יותר מהגבר הערבי. הבוז התהומי שניכר בה כאשר הביטה באותו יצור המשתולל כאווז (רק סתיו שפיר הצליחה לייצר כזה מבט – בהשראת מירי רגב ודן מרגלית, ובעקיפין הודות לחברי מפלגת בל"ד) גרם לה לרוץ אל עבר דוכן הנואמים. לעומת זאת, כאן הדברים נעשו בקור רוח.

    בהקשר לכך יש לציין כי וועדת האתיקה של הכנסת מפלה על רקע מגדרי. כשתקפה אישה לא נענשה מיכאלי ואילו כשתקפה תקיפה הרבה פחות חמורה, כמעט ידידותית, את הגבר, זכתה לעונש של 30 ימי הרחקה.

    • דמיטרי Says:

      לגבי "לא יכולים" – תהיתי למה בדיוק התכוונה מיכאלי, וכמובן שאינני יכול לדעת בוודאות. אבל משום שאני יודע שמיכאלי אכן יודעת/יכולה להשפיל נשים בכנסת, כפי שעשתה לח"כית זועבי,הצעתי שהיכולת אצל מיכאלי מתקשרת ליכולת להשפיל (יש להדגיש את כל "יכול" ו"יודע").
      דווקא התייחסתי לחילופי דברים בין מיכאלי למג'אדלה, אבל מבחינתי הרגע המכונן היה כאשר היא השתתקה, ומג'אדלה המשיך לדבר. אתה אומר שהוא צעק יותר חזק. אני חושב שלא מדובר רק בעוצמת מיתרי הקול.
      היכולת להשפיל כשיש הגנה גברית בסביבה משתמעת מדבריה של מיכאלי עצמה (אם אין גברים בכנסת שיגנו על האישה…). מבחינתה הם היו שם כשהיא חגגה על חשבון זועבי.
      נדמה לי שמיכאלי חטפה גינוי מועדת האתיקה בעקבות תקיפת זועבי, אז עקרונית העונש הכבד על שפיכת מים יכול למצוא צידוק בכך שזו לא הפעם הראשונה וכו'. גם מי שהגישה את התלונה היא שלי יחימוביץ', כך שאולי זה טיפה יותר מורכב. אבל יכול להיות שאתה צודק ואכן מדובר באפלייה מגדרית.

      • דרור בל"ד Says:

        היו נסיונות מצד פמיניסטיות לשייך את התוקפנות הציונית , בעיקר את זו של יוחנן פלסנר, לתקיפה על רקע מגדרי. זו טעות וגרוע מכך, זו פרופגנדה ציונית. זועבי הותקפה על רקע לאומני.
        כדאי לשים לב כי גם כאן וגם במקרה האחרון מיכאלי הרגישה שהיא מותקפת באמת ובתמים, ממש כמו אותו חרדי שמשוכנע שהוא הוא זה שהוטרד מינית כשאישה התעקשה לשבת מקדימה. מבטי הבוז של זועבי – שיישמה את מורשת בשארה – היא זו שגרמה למיכאלי להרגיש מושפלת. מיכאלי לא באה להשפיל חזרה, היא ניסתה ליישם את מורשת ליברמן.

        לדעתי אתה טועה בפירוש שלך, מה עוד שמיכאלי, למרות העברית העילגת, יודעת את ההבדל בין יכול לבין יודע – היא השתמשה בשתי המילים הללו באותו משפט. גם ההגנה שציפתה לה הייתה על רקע לאומני, לאור ההצלחה במקרה הקודם. מה שהטריף אותה הייתה ההודעה כי הממשל הצבאי נגמר ב66. הניסיון העלוב להציג את התקרית כאקט של עצמאות נשית ('אני אגן על עצמי') הוא עצמו פרופגנדה ציונית שתוכננה מראש על מנת להסב את התקיפה על רקע לאומני לתקיפה (או מגננה לטעמה) על רקע מגדרי. שפיכה של כוס מים אינה עליית מדרגה,
        הקריאה בוגדת, אליה הצטרף לאחרונה גם יריב אופנהיימר (*), חמורה הרבה יותר משפיכת כוס מים. גם מג'אדלה עצמו לא התרגש מהעניין, לאחר שהיה מאד נסער קודם לכן. יאללה הבנו, עוד משוגעת.

        (*) "שיתוף הפעולה של אלקין עם גורמי ימין קיצוני מסוכן יותר מהשתתפות חברי כנסת במשט המרמרה" – יריב אופנהיימר, מזכ"ל שלום עכשיו.
        http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1611991

    • דמיטרי Says:

      דרור, אתה משתמש בקטגוריות נוקשות מדי. כשבית משפט צריך להתאים עונש לעברה מסוימת, הוא חייב בקביעות חד משמעיות כמו תקיפה על רקע לאומני, מגדרי וכו'. אבל המציאות לרוב הרבה יותר מורכבת וחומקת מהגדרות. מספיק לקרוא את התגובה של עומר כדי לראות את הקשרים השונים שנוצרים בין המגדרי ללאומי וכו'.

      • דרור בל"ד Says:

        "אבל המציאות לרוב הרבה יותר מורכבת", לא הכל שחור ולבן, וכו'. אהבתי. הפתרון לכל חילוקי דעות. מספיק לקרוא את התגובה של דימיטרי שומסקי כדי לראות את הקשרים השונים שנוצרים בין אנטישמים לבין רוסים במדינה הציונית. רק שחור ולבן. שום צבע אחר, אף לא אחד משלל הצבעים המופיעים על דגל הלהט"ב.
        http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1615298

  9. adam Says:

    העונש כ"כ חמור בגלל שכוס מים אחת שנשפכת בשידור חי עושה נזק תדמיתי גדול בהרבה משעות ארוכות של צעקות, השתקות וקללות, שזה מכבר הפכו למרכיבי-יסוד בשיח הפרלמנטרי שבכנסת ישראל.

  10. אייל אנונימי Says:

    ניתוח בארתיאני למופת. נהדר!

  11. עמוס Says:

    תודה לדמיטרי על ניתוח מאיר עיניים.
    וליואב – מה פשר ההיתממות? לא ברור לך שכשחברי כנסת שופכים זה על זה כוסות מים זו עליית מדרגה. הקללות, חמורות ככל שתהיינה, הן עדיין מדרגה אחת למטה. מה השלב הבא, משיכות בשיער?

    • יואב Says:

      שום היתממות. לא ברור לי בכלל. לשפוך מים זה לא מזיק בכלל, חוץ מברמה הסמלית. ואם ברמה הסמלית עסקינן, אז כאמור מים פחות מזיקים מ"פאשיסטית" למיניהם. אני חושב שהגישה המיתממת היא זו שרואה ב"קללות" עקביות ומחושבות, שיותר דומות לאות קלון והוצאה אל מחוץ לגדר הלגיטימיות של חברי כנסת והציבור ששלח אותם (פאשיסטים או מחבלים, טרוריסטים או נאצים – כולן קבוצות שאין לבוא איתן במגע בכלל), חלק לגיטימי יותר מהשיח מאשר מחווה ילדותית ברגע של אבדן עשתונות.

  12. ori Says:

    מאמר מביך

  13. התנשמת Says:

    תודה דימיטרי על הפוסט המשעשע בימים שקשה למצוא בהם שעשוע. אתה לא מוצא שתרגיל המים מזכיר גם את חרושצוב, שהיכה בנעל על השולחן במועצת האו"ם, על מנת להראות שהוא כועס? מה דעתך? נראה שזכינו במעין אנסטסטיה ניקיטה חרושצוב משלנו.

    • דמיטרי Says:

      וואי נעל זה גם פטיש מעולה! אפשר לחשוב בהקשר הזה דווקא על העיתונאי העירקי שהשליך נעל על בוש. נעל היא גם איום, גם השפלה וגם כלי התנקשות סמלי.

  14. פרידמנית Says:

    ניתוח פסיכואנליטי מצויין. נהניתי לקרוא ולמדתי הרבה על הפוליטיקה הרוסית. תודה!
    רק תיקון אחד בתור פסיכולוגית: המונח טראומה נכנס לשימוש אינפלציוני ומיותר. התגובה של מג'אדלה למיכאלי לא היתה בשבילה טראומתית (על טראומה מדברים כשהנפש לא יכולה להתמודד עם משהו, והיא דווקא התמודדה בדרכה). היא אבל לא יכלה להכיל את הבדידות שלה, כמו שהראית שהיא נשארת לבד, ובאופן סמלי רואים את זה ביציאה שלה. היא יוצאת מהסיטואציה. אבל גם זה לא מספק אותה והיא חוזרת, כי היא לא מוכנה לצאת ולהשאיר למג'אדלה את הבמה, שהוא באופן ריבוני לוקח. ומה שיוצא לה הוא לדעתי אפילו לא שפיכה מוקדמת: זה יותר נראה כמו מישהי שעשתה פיפי בציבור ולא כמו שפיכה. וזה הקטע של ישראל ביתנו, באמת: הם הולכים כמו כלב בישראל, מרימים את הרגל בכל מקום שבו יש פאלוס ערבי ומשתינים שם כדי לסמן טריטוריה. עכשיו זה קרה גם בועדת התרבות והחינוך.
    ושאלה: מה זה לעזאזל סימולקרה?

    • דמיטרי Says:

      תודה על התיקון לגבי טראומה. אהבתי את האבחנות שלך לגבי הבדידות והפיפי של ישראל ביתנו.
      סימולקרה, כמו שבודרייר מגדיר אותה, היא ייצוג ללא מקור. למשל תמונה או פסל של אלוהים. זה לא משהו שמייצג את המציאות, מעוות אותה או מתחזה אליה אלא שאין לו כל קשר אליה. טענתי שהפרובוקציה של מיכאלי איננה מייצגת הפגנת כוח, מעשה פמיניסטי או אפילו השפלה גזענית, אלא מציגה אותם מבלי שהם יתקיימו בפועל. במקרה הטוב זה ייצוג של פרובוקציה של ז'ירינובסקי שהיתה הפגנת כוח אמיתית. באותו האופן, אני חושב שהכוח של הימין במובן מסוים איננו ממשי, אלא דווקא ביטוי של העדר כוח, חוסר אונים, פחד וחולשה.

  15. מביט מהצד Says:

    מעבר לתיאוריה המשעשעת, אנו רואים כאן תגלית גיאוגרפית משרימה – עיר ניז'גורוד. כנראה היא שוכנת בגלובוס האלטרנטיבי.

  16. יונתן Says:

    ענק

  17. אברום Says:

    הטיעון הפמיניסטי נשלף על ידי אנסטסיה לאחר מעשה באופן ציני לחלוטין כדי להצדיק את המעשה.את זועבי היא ניסתה לפנות מדוכן הנואמים בכח פיזי ואילו עם מגאדלה נשמר המרחק הפיזי בינו לבינה ורק המים שעשו את דרכם לעבר גופו ביטלו את המרחק וזה הדבר היחיד שיכול להצביע על כיוון פרשני מגדרי.נראה לי שמדובר במישהי שחוצבת את דרכה לעבר חיקו החמים של המיינסטרים הלאומני המדומיין או שלמרבה הצער לא, באמצעות אלימות פיזית יותר או פחות שהיא מפגינה כלפי האחר הערבי. אשכרה אפשר לחשוב שהיא אכן בלעה את הלוקש הליברמני התדמיתי של אחד שיודע להתמודד עם הערבים ורצה אצה להראות שהיא מתעלה על רבה. התנערות המפלגה ממעשיה מראה שלא נוח להם מהחשיפה של האלימות הטמונה בעמדתם האידיאולוגית.

  18. Cialis bestellen Says:

    Excellent blog post, I have been reading into this a bit recently. Good to hear some more info on this. Keep up the good work!

  19. אנטון Says:

    פוסט מעייף, לא מקורי וקונספירטיבי.
    לדעתי הקשר לז'רינובסקי מקרי אם כי ניתן להתווכח על זה.
    לדעתי היא שפכה עליו מים בגלל הקשר "רוסי" אחר…
    הרוסים ברובם הם לאומנים ולא סובלים מיעוטים שמרימים ראש גם אם מדובר במקרים צודקים. במקרה של ערביי ישראל והמייצגים שלהם בכנסת, מדובר על גיס חמישי שרואה את הרוסים כמכשול האחרון בדרך למדינה דו-לאומית או מדינה חד לאומית מהצד השני של המטבע…
    ואנסטסיה לא יכלה לסבול את זה, שערבי יצעק עליה ועוד "ינצח".
    מה שכן מעניין, מה היה קורה עם אלי ישי או חרדי אחר היה צועק על ציפי לבני או סמולית אחרת: "תשתקי! סמולית!! שיקצה!!! שבי מאחור!!!!"
    ציפי הייתה שופכת עליו מים וכאן היו כותבים שירי הלל על אומץ הלב ועמידה כנגד השוביניזם הערבי (אופס… החרדי!).
    אני מצטט מהפוסט הפוטנציאלי:
    "אלי ישי ניסה לדכא את ציפי בצורה גסה, ברוטאלית, שוביניסטית ופאלית. היא אכן שתקה! אבל לא לזמן רב… היא הבינה שכאן בכנסת, באורווה מצחינה של גבריות יתר – היא צריכה לדאוג לעצמה. היא החליטה לעשות מעשה אמיץ שיעביר מסר חריף לכל הגברים שמדכאים את נשותיהם בקללות ואיומים. המעשה חצה כמה קווים אדומים, אם כי לא את החוק היבש, אבל מעכשיו והלאה הגברים האלה יסתכלו גם בחצי הכוס המלאה!"
    החלטתי להשאיר מחווה לטיבי במשפט האחרון…

  20. דמיטרי Says:

    ניתוח הפרשה כהתנגשות בין לאומנים רוסים שלא סובלים מיעוטים לבין הגיס החמישי הערבי הוא ניתוח שבלוני, שלא ממש מסביר שום דבר אלא בעיקר מדביק תויות. אפשר בקלות להגדיר גם את הרוסים בתור מיעוט שמרים ראש, ו'הגיס החמישי' היה ביטוי שהודבק ליהודים ברוסיה. מדהים לראות איך אנחנו מגלגלים סטיגמות שסבלנו מהם לקבוצות שדומות לנו במובנים רבים, במקום לחוש איתם סולידריות. טוב זה לא מפתיע – כנראה ששייכות לקולקטיב המדכאים עדיפה מברית הנדכאים.
    לגבי הפוסט ההיפותטי על שפיכת המים של ציפי לבני – זה נראה טיפה כמו קריקטורה על התפיסות העממיות של הפמיניזם ושל השמאל. אם הנקודה היתה שאין שום הבדל בין ח"כית רוסיה ששופכת מים על ח"כ ערבי לבין ראש אופוזיציה אשכנזיה מצפון תל אביב שמשפילה נציג חרדי ומזרחי – זאת כבר רמת הכללה והכלה יוצאת מן הכלל.

  21. דמיטרי Says:

    במקרה, קראתי עכשיו על תושבת שייח' ג'ראח שהורשעה לאחר ששפכה מים על ח"כ בן-ארי (http://news.walla.co.il/?w=/10/2505831). אולי זאת דוגמא יותר מוחשית מציפי לבני. אני לא יודע איך לנתח את הסיפור הזה מבחינה מגדרית, אבל נראה לי שההבדל בין מיכאלי לפאטמה דיאב הוא די מובן מאליו. הראשונה מנסה להשפיל מישהו שלא מסכים שישפילו אותו, השנייה תוקפת במים – צעד נואש – מישהו שבאמת בא לשדוד לה את הבית. יש שפיכה ויש שפיכה, כמו שניסיתי להראות גם דרך ההשוואה לז'ירינובסקי.

    • ofrilany Says:

      אגב בשנות ה-90 היה מתנחל ששפך תה על יעל דיין. והיתה גם ארבל גל מאינדימדיה שמרחה עוגה על הפנים של רובי ריבלין, ואחרי חודש היא מתה.

  22. דמיטרי Says:

    אוי אני מבין שריבלין לא אהב את זה…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: