בית העם בלאופולד השני: דיווח ממאהל המחאה בבריסל

by

ונאמר שהזדמנתם לבריסל. על חשבון האיחוד האירופי, כמובן. חגיגה, אבל מה יש לעשות בבריסל? מה יש לעשות בבריסל כשאתה לבד, ויורד גשם, ואין לך אפילו צעיף? מזל שהשמאל קיים. אירועים של השמאל תמיד מספקים סוג כלשהו של התרחשות בערים האירופיות המנוכרות.

בדיוק ביום שבו הגעתי לבריסל, הגיעו לשם גם האינדיגנאדוס. חלקם באו בהליכה ברגל, מספרד, ובדרך אספו כמה צרפתים ובני אומות נוספות. ב-Google news היה כתוב שהם חנו בפארק אליזבת – "הפארק הסימטרי היחיד בבריסל" (מה זה בעצם אומר?). נסעתי לשם בצהריים, לתחנת Simonis/Leopold II. מכוניות משטרה חנו בכניסה, ושני פרשים עם קסדות סיירו לאורך הצלע הימנית של הפארק הסימטרי. אבל הגשם ירד בעקביות, והפארק נראה די שומם. והנה, כאילו משמיים נחת עליי איזה מהפכן זקן עם שיניים עקומות להפליא וסימן לי לגשת אליו.

הוא שאל אותי בצרפתית אם אני מחפש את "הסטודנטים". אמרתי לו שכן. הוא הסביר שהם עברו לבניין הגדול שמעבר לכביש. "תראה, לקחתי שם מלא ברושורים!", הוא אמר לי ופתח את המעיל – מכל הכיסים הפנימיים בצבצו פמפלטים וברושורים שמאלניים מהסוג המוכר, פחות או יותר. אלוהים, הבנאדם הזה – הוא בטח הספיק להשתתף בקרב על מדריד ביולי 1936. "אל תפחד מהמשטרה", הוא המליץ ודחף אותי לכיוון הכללי של הבניין.

הייתי צריך לצאת מהפארק לחזור שוב לרחוב לאופולד השני. בריסל מלאה באנדרטאות לרוצח ההמונים הזה, הבעלים הפרטיים של "מדינת קונגו החופשית", שנטל על עצמו את המשימה "להביא את הציוויליזציה לקונגו" ובדרך רצח, עינה וכרת ידיים למיליונים. יש רק פסל אחד יותר גדול מהפסל של לאופולד – הפסל של גוטפריד מבויון, מלך ירושלים הראשון, שהוצב בכיכר הראשית על ידי אבא שלו, לאופולד הראשון. אמרתי לעצמי שאם סלחו ללאופולדים, והפכו עיר שהיא כולה תוצר של עבודות כפייה אפריקאיות, לבירת האיחוד האירופי, אפשר לסלוח כנראה לכולם – אבל באמת, באמת לכולם. סליחה היא כנראה לא הבעיה – צריך קודם ליצור את העולם של הסולחים.

הם התבצרו בבניין בטון ששייך לאוניברסיטה הקתולית. מתברר שביום הקודם הם ניסו להתמקם בפארק, אבל העירייה והמשטרה גירשו אותם, בטענה ש"אין שם מים זורמים". התירוצים של הרשויות הם תמיד אותו דבר. באופן זמני, הם עברו לפיכך לבניין הזה, שגם ככה לא בשימוש (אגב, בניין מכוער באופן כמעט אירוטי). שם, בפנים, הם הקימו אוהלים – מראה די מוזר, יש לומר. מעין בית העם בלאופולד השני.

חלקם ישנו בשקי שינה על הרצפה, יגעים מאירועי היום הקודם. נראים קצת מבולבלים – על הקירות תלויה אג'נדה מדויקת לכל השבוע: אוכל כל יום ב-15:00, אספה כללית כל ערב ב-19:00, ודיונים נרחבים עם כותרות בסגנון "מקורותיו של משבר החוב" ו"מי אשם במשבר החוב". יש גם דיונים על דמוקרטיה ישירה ועל הוריזונטליות. אה, ויש גם מעגלים שמאניים – כן, ממש כמו בסבבילון המנוח –  ואחת מקבוצות העבודה עוסקת ב"רוחניות". את המטריאליזם השארנו מתחת לגופה החנוטה של לנין.

בכל מקרה, מבצע כזה אף פעם לא מתנהל בדיוק לפי התוכנית. המאהל בתוך הבניין רחוק מלהיות סידור אידיאלי, מישהו הסביר לי שכל אחד תפס לעצמו חדר מה שיוצר מחדש ניכור ומרחב פרטי. חוץ מזה המשטרה החרימה ציוד ואוהלים, ויש כמובן בעיות שקשורת לפינוי הפרשות – השירותים בבניין נסתמו, ותוך שעתיים הכל יוצף אם לא יגיע אינסטלאטור. לכן מישהו עובר עם כובע ואוסף כסף, אבל לאינדיגנאדים אין כל כך. תרמתי 5 יורו והוא היה ממש אסיר תודה. בינתיים, המטבח הטבעוני בקומת המרתף מנסה לעמוד על הרגליים. מדי פעם, מישהו צועק משהו במגאפון בספרדית, ואז בצרפתית, ואז לפעמים באנגלית. האווירה היא באופן כללי לטינית, יותר מאשר גרמאנית. הגרמאנים יגיעו מחר, כך אומרים.

כמו באירועים פוליטיים אחרים שנקלעתי אליהם באירופה, מצאתי את עצמי אומר כמה פעמים: ואו, דבר כזה אף פעם לא יהיה בישראל. וכל פעם נזכרתי שדבר כזה, ממש כזה, היה בישראל רק לפני כמה שבועות, רק בהיקף גדול פי מאה.

זאת הרגשה קצת מוזרה, יש לומר. אך מה שהיה בולט למדי הוא שבשונה ממחאת האוהלים הישראלית, לא היה במאהל שום אמצעי תקשורת. בשעות שבהן הייתי שם, ניכר ש"ארץ האמורי" היה למעשה אמצעי התקשורת היחיד בעולם שסיקר את הנעשה במאהל. באופן כללי, האינדיגנאדוס לא משתפים פעולה עם תקשורת ההמונים, בכפוף למוטו: If you don't know what's going on or what we're talking about – TURN OFF THE NEWS. מי שרוצה להתעדכן מוזמן להתרשת איתם בפייסבוק.

למרבה הצער, תנועת המחאה בבלגיה עצמה קטנה למדיי – מאות עד אלפים בודדים של אנשים. לכן גם לא נמצא שרברב מקומי סולידארי שיטפל בסתימה בחינם. אמיל, שמאלן בלגי צעיר, מאוכזב מהחברים שלו שלא באו. הוא הקשיב בעניין לסיפור עלייתה ושקיעתה של רפובליקת האוהלים בישראל. "צריך להיאחז באוהלים, בלי זה הכול יתפרק", הוא אמר. הוא בעצמו למד פילוסופיה, ועכשיו כבר שנים ממלצר – הוא כותב, אבל לדבריו בחיים לא יוכל להתפרנס מזה. בדיוק כשהוא עמד להגיד לי מה הוא כותב מישהו קרא לו.

ופתאום זה הציף אותי שוב, התחושה המרגשת הזאת של היעדר ציניות מוחלט. משהו צלול, נקי, אבל לא נקי כמו אייפון אלא כמו הסנטר של פדרו, הצעיר הספרדי שהסביר לי על המהפכה. אגב, הוא הגיע בטיסה.

פדרו הציע לי לבוא לישון במאהל. הוא אמר שאני צריך רק להביא שמיכה. אבל לא הייתי מסוגל. שוב פחדתי להיות מוצף, להיות מאושר מדי.

לפני שחזרתי לישראל, מישהו שאל אותי מה גורם לי להתלהב כל כך מתנועת המחאה, בצורה כל כך לא-ביקורתית, ולהתעלם מהמרכיבים הבעייתיים והמגוחכים שהיו בה. חשבתי על זה בדרך חזרה. נראה לי שהתשובה היא, שתנועת המחאה של 2011 היא לא קרב מאסף. להגן על הדמוקרטיה, להגיד No pasarán לפאשיזם, זה חשוב לא פחות ואולי יותר. אבל זה קרב מאסף, בערך כמו הקרב על הצלת חולות סמר או על הגנת סלמנדרת הנחלים. וכזכור, הרפובליקנים דווקא הפסידו בקרב על מדריד, ופראנקו אמר בציניות לחיילים שלו: "Hemos pasado" –  "עברנו". ונאמר שהרפובליקה היתה מנצחת? היא היתה שורדת עשור, ובסוף מגיעה בערך למקום שבו נמצאת ספרד היום. את מה שלא עשה הפאשיזם, היה עושה השוק. אגב, מי שנאבק בשביל שבדפי ההיסטוריה ייכתב שהיו כאלה שיתנגדו, מוזמן לחזור ולקרוא את הפסקה על המלך ליאופולד.

לעומת זאת, מי שמצטרף למחאה משתתף כבר ביצירתו של העולם שאחרי. לכן אנחנו גם לא יודעים מה יקרה: אין לנו תשובות, כי אנחנו פונים אל העתיד ולא אל העבר.

לבסוף, במקום סיום לפוסט, אדביק כאן שוב את אותה פסקה שכבר הופיעה קודם – כמו מין פזמון חוזר או מלמול שמאני:

כמו באירועים דומים של השמאל האירופי שבהם הייתי נוכח, מצאתי את עצמי אומר כמה פעמים: ואו, דבר כזה אף פעם לא יהיה בישראל. וכל פעם נזכרתי שדבר כזה, ממש כזה, היה בישראל רק לפני כמה שבועות, רק בהיקף גדול פי מאה.

תגים: , , , , , , , , , , , , , , ,

8 תגובות to “בית העם בלאופולד השני: דיווח ממאהל המחאה בבריסל”

  1. יאטרוגני Says:

    רלבנטי למחצה: המנשר/מסה של סטפן הסל "תזעמו!" (indignez-vous!) תורגמה לעברית, ואפשר לקרוא את זה כאן: http://iatrogenico.wordpress.com/2011/10/01/indignez-vous-stephen-hessel/

  2. יסמין Says:

    כן. אני מתבוננת כבר זמן מה בדריכות רבה וברגשות מעורבים על כל ההתפתחויות המרגשות הללו, רק שכאמור אין לדעת למה כדאי להיערך. יש לי תחושה שמשהו גדול ועמוק מאוד עומד להשתנות, אבל מה? איך זה ייראה?

    חשבתי על זה אתמול כשראיתי סרטון שהסתובב בפייסבוק, "אמריקה אינה מרוששת" – נאום של מייקל מור לפני עובדי המגזר הציבורי במדיסון ויסקונסין (http://www.youtube.com/watch?v=kAX69_9MP5E). כמעט חצי שעה, מופת של דמוגוגיה מוצלחת, דברי אמת ושיעור מאלף בכלכלה, וכמובן גם הוכחה שהמחאות האלה, במצרים או בניו יורק וגם בתל אביב, לא פורצות סתם, אלא יש להן בילד-אפ שברוב המקרים פשוט לא מגיע לאוזנינו הכהות מעודף מידע ודיווחי מיינסטרים.

    הקשבתי למור מסביר למה "לכולם מגיע" – הדרישה המיידית, הפשוטה והצודקת של כל המוחים, מטוניס ועד סנטיאגו. אבל הרי, אם המניע הוא "גם אנחנו רוצים" – גם אנחנו רוצים לחיות כמו העשירים, גם אנחנו רוצים לקחת את האוטו שלנו ולנסוע לאן שאנחנו רוצים בכל רגע במכונית פרטית, או לטוס לחופשה פעם-פעמיים בשנה, ושהבתים שלנו יהיו נקיים על פי סטנדרט מזרח תיכוני-פלוס-פלוס (במסורת לשפוך הרבה-הרבה מים) ולזרוק כל דבר לפח, לכבס כל בגד שנלבש שעתיים וגם לקנות אייפון לכל פועל – טוב, זה לא יילך. גם אם הטייקונים יעמידו את כל הונם לרשות הציבור ויעלו בהתנדבות לגרדום, אין מספיק כדי לאפשר לכל האנושות את הסטנדרטים הנחשקים של חיים מהסרטים.

    הטענות העקרוניות כלפי "השיטה" הן כמובן נכונות, אבל הדרישות, הפתרונות — מחייבים שלכולם דווקא יהיה קצת פחות. בסופו של חשבון, ואם לפסוח על שלב ההוכחה המסובכת והארוכה, סלמנדרת הנחלים אחראית לרווחתנו בערך באותה מידה. כדאי שנדאג גם לה.

    • ofrilany Says:

      תודה יסמין, אני מסכים איתך, אבל יש לציין שחלק מהחידוש (לא בדיוק חידוש, היה את זה גם קודם אבל לא בהיקף כזה) בתנועת המחאה היא שהיא מציעה גם סגנון חיים אלטרנטיווי וגרעין של החברה החדשה הפוסט אפוקליפטית. כתבתי על זה בהרחבה בתחילת המחאה. וכמובן שאני חרד גם לגורלה של סלמנדרת הנחלים – בשיא הרצינות. אפילו יותר מדי חרד, כל כך חרד שאני מעדיף לא לחשוב על זה.

      • יסמין Says:

        עמדתי להוסיף ולסייג עוד לפני כן: ברור שמובילי המחאות, הסטודנטים, הלבנים, אלה שלא נמצאים בסכנה מיידית, מבינים את הקשר בין הדברים. ראיתי את המניפסט של תנועת Occupy (דרך הפוסט של אפרת ירדאי בהעוקץ) והוא מדהים לגמרי, יש בו באמת הכל. אבל זו לא המסה הגדולה של האנשים, שיוצאים בזעם לרחובות כי הם רוצים גם כן. רובם אנשים שעובדים קשה, אוכלים המבורגרים בלחם לבן ואין להם זמן לקרוא בלוגים מתוחכמים ולראות כל סרטון רדיקלי. על כאלה אנשים קשה להשפיע מלמטה, ואז אנה אנו באים?

  3. eyal Says:

    עניי עירך קודמים. סלמנדרת נחלים – אני מניח שאתם מתכוונים למין היפני, המין המצוי בישראל נקרא סלמנדרה כתומה. וואללה, תרמתי לדיון

  4. דרול Says:

    זה מזכיר לי את הבדיחה על הסינים והפסוליה.
    בישראל המחאה מעניינת , כי קשה לעכל את זה שיש אנשים שיש להם זמן להתעסק בדברים כאלו וברור שיש כל מיני אינטרסנטים שמממנים אותם ובלה בלה בלה.
    אבל באירופה?
    נראה לי שמאז מרגרט תאצ'ר מתעסקים בדברים האלו כל הזמן , בקטע של "טוב , אכלנו פיצה , בוא נלך להתנחל באיזה בית. תביאו גראס".

  5. יוסי Says:

    אז אף אחד מהפרולטריון הנאצל של האינדיגנאדוס לא יודע איך לפתוח סתימה בשירותים?! זו עלילה בורגנית מרושעת. סכין בגב של המהפכה, עפרי.

    (איך אמר בולגקוב, מהפיכה זה נהדר אבל קודם כל צריך לדעת איך לרכוס את המכנסים.)

    >>> ונאמר שהזדמנתם לבריסל. על חשבון האיחוד האירופי, כמובן.

    כמובן. או ליתר דיוק, על חשבונו של משלם המיסים האירופי—שזו מין הסתם העדיפות העליונה שלו כשהוא על סף קריסה כלכלית… ללא ספק…

    העיקר שיהיה לבריאות ושתגיע בשלום למבטחך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: