"יש גם גבול למה שמבקשים": מירי רגב, דן מרגלית והמעבדה

by

עוז גורה

ההתקפה, כביכול, על ח"כ מירי רגב במאהל המחאה בתל-אביב, והעניין התקשורתי שלווה לכך, הצליחו לייצר ניסוי מעבדה מרתק. ח"כ רגב הגיעה, בעקבות החוויה שעברה עליה, לאולפן של דן מרגלית, יחד עם סתיו שפיר, מיוזמות המחאה, כדי לשוחח על שהתרחש. בניצוחו של מרגלית זכינו לשיחזור, מתועד, בתנאים סטריליים, לכל (או רוב) מה שבעייתי בשיח הפוליטי בישראל.

ראשית, למי מכן שטרם צפתה בניסוי, ניתן לצפות בו באתר העוקץ.

הפליא בניתוחו אייל ניב, אך המבט שהוא מציע לנו מתמקד בח"כ מירי רגב, ולדעתי על מנת להבין את עומק הבעיה יש דווקא להתמקד בדן מרגלית ובאופן בו הדיון עצמו מנוהל באולפן.

בפתיחה, הדגיש דן מרגלית כי סתיו שפיר הינה מיוזמות המחאה "ברוטשילד בתל-אביב". לא ברור כיצד ההדגשה הזאת תרמה להצגתה של שפיר, אך אין ספק כי כבר כאן מרגלית מכין לח"כ רגב את המרחב כדי למקד את הדיון בטענה, לכאורה, של המוחים כי הם מעוניינים בדיור ברוטשילד. במילים אחרות, דן מרגלית עושה פריימינג למחאה כמחאה של תל-אביבים ברוטשילד, עוד בטרם התחיל הדיון.

לאחר שהקהל צופה במה שעבר על ח"כ רגב במאהל המחאה, קטע שבו נראית חברת הכנסת צועקת "תגיד לי, אתה סתום?" על מפגין, והמפגינים נראים כי מי שצועקים לה "לכי הביתה" ושופכים עליה מים, דן מרגלית מוטרד. "פחדת?" הוא שואל את ח"כ רגב. כלומר, מה שמעניין הוא החוויה של ח"כ, ולא לצורך העניין חילופי הדברים בינה ובין המפגינים – ובראש ובראשונה העובדה כי נבחרת ציבור בפרלמנט הישראלי צועקת על מפגין כי הוא סתום. מבחינת הראיון, אין זה חריג מספיק כדי לשאול על כך שאלה.

קטע אחר מתוך ההתרחשות שהיה ראוי לשאול עליו מופיע לקראת סוף ה'קליפ' בו נראית ח"כ מירי רגב צועקת וטוענת כי "את לא מייצגת את הצעירים! את מייצגת את השמאל הקיצוני!" זוהי נקודה חשובה ביותר כי היא ממחישה בדיוק את הפטרונות בשיח הפוליטי בישראל – הפוליטקאים, מעצם מעמדם, הם אלו שקובעים מי מייצג את מי ועל מה המחאה. ח"כ מירי רגב רואה לנכון להגיע למאהל המחאה כדי להסביר למוחים את מי הם מייצגים. גם על כך, לא היה נראה למרגלית כי יש טעם לשאול. וכאילו כדי להדגיש שמה שקרה שם אינו מקרה חד-פעמי, חוזרת על כך ח"כ רגב גם באולפן ומסבירה לסתיו שפיר כי אחד מהמשתתפים במחאה הוא בעצם לא משתתף במחאה. שוב, מרגלית שותק.

בשלב זה עוברת ח"כ רגב לתאר את הישגיה בכנסת ואת הפעולות שנקטה בהם כדי לטפל במצוקת הדיור, כדבריה, אך מיד עוברת להסביר מהי מצוקת דיור. ח"כ רגב טוענת כי היא "לא באה לדאוג להם לגור ברוטשילד" וכי "יש גם גבול למה שמבקשים". החלק הזה בדברי הח"כ מרתק בעיני. קודם כל, היא שוב מחליטה מיהם האנשים שמוחים ומהם הדרישות שלהם. אבל על זה כבר דיברתי. כדי להבין עד כמה הדברים שלה חשובים, הבא נניח כי המחאה היא אכן על הדרישה לגור ברוטשילד, כפי שח"כ רגב טוענת. ייתכן וח"כ רגב אינה מסכימה כי צריך לדאוג לאנשים לגור ברוטשילד, או שמא הדרישה הזאת מגיעה מציבור שאינו נמנה עם ציבור הבוחרים שלה. שתי האפשרויות האלה סבירות ואף לגיטימיות. אך, זוהי אינה הטענה של ח"כ רגב. הטענה שלה היא שהיא "באה לדאוג", כלומר אין כאן שאלה של ייצוג בכלל, אלא יש כאן מישהי שעושה מה שנראה לה לנכון, והציבור יכול להסכים או שלא. אין זה משנה כלל מיהם הדורשים, אלא רק מהי הדרישה ואם היא עולה בקנה אחד עם השקפותיה שלה. כמו כן, ח"כ רגב בעצם טוענת כי הדרישה עצמה אינה לגיטימית. אין הכרה בלגיטימיות של דרישה ציבורית והצעה למוחים כי ינסו את כוחם בקלפי היות והממשלה המכהנת אינה שותפה להשקפותיהם, אלא יש קביעה כי "יש גבול למה שמבקשים". הציבור לא יכול לבקש מה שהוא רוצה. בכל אופן, כפי שהזכרתי, המחאה כלל אינה על מגורים ברוטשילד, אך גם לתפיסה של ח"כ רגב היא מלמדת אותנו שיעור חשוב על השיח הפוליטי בישראל.

לאחר שח"כ רגב מונה את הפתרונות האפשריים למצוקת הדיור, עליהם לא ארחיב (ואסביר בהמשך מדוע), עובר דן מרגלית אל סתיו שפיר, ומוחק את כל מה שהתייחסתי אליו בפסקה הקודמת תוך הצגת השאלה – "אתם מצטערים שגירשתם אותה?" שוב , אין כל ניסיון לאתגר את העמדה של ח"כ רגב ביחס לתפקידה כחברת פרלמנט. שפיר פותחת את דבריה ואומרת כי מדהים אותה כי היא מבזבזת את זמנה בלהקשיב לדברים של ח"כ רגב, ולאור הכתוב מעלה ניתן להבין מדוע היא חושבת כך. בשלב זה ח"כ רגב מתרגזת ומכנה את שפיר "חצופה", כדי שיהיה ברור לצופים, וכנראה לעצמה, מהי ההיררכיה בין הדוברות. מדהים עוד יותר כיצד שואלת שפיר "אני יכולה לדבר" עונה ח"כ רגב – "בוודאי" ומיד ממשיכה כדי לקטוע את שפיר. הנוכחות של הצד השני בדיון הוא מס שפתיים בלבד, רק עוד הזדמנות להנכיח את סדר הדברים. עבור ח"כ רגב, שפיר נמצאת באולפן אך ורק כדי שיהיה אפשר לקטוע אותה. לאפשר לה לדבר, "בוודאי", כדי שיהיה אפשר לקטוע את דיבורה.

החלק המעניין ביותר הגיע לאחר ששפיר הציגה את המחאה, כפי שהיא מבינה אותה בתור יוזמת שלה. במקום להתמקד בכך שמתפתחת בישראל מחאה עממית אמיתית שבה אנשים שיושבים ביחד במאהל מנסים לנהל בצורה דמוקרטית פתוחה את המאבק שלהם, דן מרגלית מבקש משפיר שתתנצל כדי "שנוכל להמשיך הלאה". שפיר מתבקשת למלא את התפקיד שלשמו הוזמנה לאולפן. אין עניין במחאה עצמה, או באופן התנהלותה.

להפך, עצם ההתנהלות של המחאה העממית ככזו מאיימת לגמרי על הסדר הנוכחי, ואת זה ניתן לראות בהתעקשותו של דן מרגלית על פתרונות. שפיר טוענת שאינה מומחית לכלכלה (טענה שבשיח הנוכחי היא אמיצה כשלעצמה), וכי המחאה אינה מכוונת לפתרונות, בהכרח. הניסיון המחאתי הוא בדיוק באי לקיחת חלק במשחק הנוכחי, בשיח כפי שהוא מובנה כרגע. הצעת פתרונות קונקרטיים היא בדיוק מה שהשיח הנוכחי צריך כדי להשתיק את המחאה "ולהמשיך הלאה", כדברי מרגלית. פתרונות קונקרטיים אפשר לבטל, בתקיפה אישית כפי שעושה ח"כ רגב, או בצורות אחרות. המחאה הנוכחית, שמבקשת מהממשלה "להסתכל לצדדים", כדברי שפיר, היא בדיוק האיום הנוראי. בדומה לצבא שאינו מסוגל להתמודד עם מחאה בלתי-אלימה, כך הסדר הפוליטי המושתת על רדוקציה של מצוקות לפתרונות מנוסחים – במקום לטפל במצוקה שהסדר מייצר בשינוי הסדר עצמו – אינו מסוגל להתמודד עם מחאה שאינה מוכנה לנסח דרישות קונקרטיות.

האיום הזה על הסדר הקיים בא לידי ביטוי בניסיונות החוזרים ונשנים של דן מרגלית לחלץ משפיר ניסוח של דרישות. "את מציעה להלאים להם את הדירות?" תוקף מרגלית את שפיר. כאילו ברגע שהדרישות הללו תנוסחנה, נוכל להמשיך הלאה, שכן מה זה משנה באמת מהן הדרישות הקונקרטיות של קבוצה כזו או אחרת. למעשה, מרגלית צודק – ברגע שהדרישות תנוסחנה ניתן יהיה להמשיך הלאה, וזו הסיבה שהחתרנות האמיתית הינה באי-הסכמה לשחק את המשחק של הסדר הנוכחי, באי-המוכנות לנפק לסדר את הכלים שבעזרתם הוא יוכל לדכא את המחאה.

ח"כ רגב מסכמת כי מדובר באנשים "שאינם מחוברים לעשייה", כאילו שהציבור הוא זה שצריך להיות מחובר לעשייה הפרלמנטרית ולא להפך, וכי אם "האנשים האלה" "ימשיכו להגיד (בטון מזלזל כמובן) כי הם רק רוצים להעלות פתרונות הם לא יצליחו לפתור את הבעיה". במילים אחרות, ח"כ רגב מאשרת כי יש דרך אחת לפתור את הבעיה, והצורות החדשות הללו שהמחאה מנסה לייצר היא בעצם חלק מהבעיה, ולא ניסיון להתרה.

ניצוחו של דן מרגלית, כעיתונאי שבסך הכול מנהל את הדיון, מדגים בצורה טובה לדעתי כיצד השיח הפוליטי בישראל היום מוטה צורנית. השאלות והדיונים חייבים להיתחם בתוך צורות מסויימות, כדוגמת "שמאל קיצוני" או "רוטישלד בתל-אביב", שכן אחרת לא ברור מיהם "האנשים האלה". אין זה מפתיע כי כאשר הדיון מולבש לתוך צורות מוכנות מראש, כאלו שלמעשה אינן מאפשרות לדיון להגיע לשום מקום אחר מנקודת הפתיחה שלו, אין זה מפתיע כי הדרישה של השיח היא כי גם הפתרונות כולן יהיו בצורות מוכנות מראש. דן מרגלית מדובב את השיח הפוליטי הישראלי בצורה מושלמת, כשהוא דואג להשאיר את התוכן של הדיון בצורה שמעקרת אותו ומאפשר ליחסי הכוחות בין ח"כ דורסנית ליוזמת של מאבק ציבורי להשתעתק מבלי לאתגר אותו ולו לרגע.

באופן אירוני, דווקא דן מרגלית, באופן בו הוא ניהול את הדיון אצלו באולפן, מספק ניסוי מעבדה מרתק שמדגים את הבעיות של השיח הפוליטי הנוכחי, ומדוע בעצם המחאה הזו חשובה מעין כמוהה. לכל מי שטרם מבין על מה נאבקים האוהלים ברוטשילד, 10 הדקות הללו עושות עבודת הסברה נהדרת.

עוד בנושאים סמוכים:
עוד 30 שנה, אולי גם רונית תירוש תתאסלם

תגים: , , , , , , , , , ,

73 תגובות to “"יש גם גבול למה שמבקשים": מירי רגב, דן מרגלית והמעבדה”

  1. רני Says:

    שתי הערות.
    מרי רגב היא קצינה שדבררה מלחמה כושלת
    של רמטכ"ל כושל שגם מערכת הקשר לעולם
    החוץ צבאי לא פעלה לתפארת. היא במקצועה
    כמו דני רהב היא גם מקבלת גימלה צבאית
    ומשכורת של ח"כ. אלו ע"ח האזרח. אלו
    גם יבטיחו לה גימלה מוצמדת ובטוחה מה
    שאין ל 90% מקוראי בלוג זה. וההוויה
    קובעת את הכרה. היא בכלל במעמד כלכלי
    חברתי שונה משל אותם 90% .

    חשוב מכך לפניכם היה תרגיל קלסי של
    עילית שלטת, לקנות את נציגי המחאה.
    כיש מאין הוצע לדפני שוחד דיור. פתאום
    נמצאה דירה. ללא בקשות ללא טפסים.
    כמה אמאות חד הוריות חולות עם ילדים
    בעיתיים ממתינות לדיור בתל-אביב? כמה
    טפסים? כמה ועדות והנה פתאום
    כך פתאום

  2. רני Says:

    מתנצל בעיות מחשב
    פתאום חברת הכנסת ועיריית תל-אביב
    כמו יד בכפפה מעכשיו להרגע הנה
    דירה? עצרו וחישבו, ככל שתחשבו
    תתפלאו (או לא) מלכודת מתואמת
    בידי גב' רגב וחולדאי. נציגת ציבור-
    גברת מטעם הממסד המנסה לשחד
    נציג מחאה לפני מצלמת הטלויזיה

  3. נועה אסטרייכר Says:

    הפרחה הזו היא תוצר צהל"י קלאסי. השימוש במילה "חצופה" אומר הכל. פוסט מצוין

  4. Assaf Baccal Says:

    מבריק

  5. גל Says:

    כן, התה ששפכו על יעל דין לא הפך את הקורבניות שלה למוקד העניין למשך תקופה ארוכה ע"י תקשורת השמאל הקיצוניים. ממש לא.

  6. Eyal Says:

    היא דורשת "את תתני לי את הכבוד המגיע לי" כמו איזה דמות נלעגת של הגשש, אבל בעצמה לא ממש מכבדת אף אחד, וצורחת "סתומים", כאילו זאת התנהגות שמכבדת מישהו בכלל.

    יופי של ניתוח. קישרתי.

  7. אורי Says:

    שלום עוז.

    בעיני הביקורת שלך מיתממת. מחאת הדיור מתרחשת במציאות הישראלית, ולכן צריכה לדבר איתה.
    שדרות רוטשילד הן מקום מסומן – יוקרתי, נהנתני, חולמני, המקום שבו עסקים ואמנות נפגשים. כלומר – אבי העורקים של האליטות. עוצמתה האותנטית של המחאה מוכחת בכך שהיא מתגברת על המכשלה השיווקית הזו. ביקורת על המיקום אינה משוללת היגיון.
    בנוסף, יש פה שלילה שאינה עניינית של ההצעות של מירי רגב. ההצעות שלה נשמעות סבירות בעיני, ובהן צו הקפאה לשכר הדירה. מה לא סביר בזה? אבל הדוברת הצעירה נקטה בדמגוגיה זולה – בתור "לא מומחית" לא התייחסה לרעיונות של רגב, אבל בתור "אשת העולם הגדול" ידעה לדבר על רעיונות שהפלא ופלא אכן מקדמים את הסיכוי לדירה ברוטשילד.
    בנוסף, היחס של הגברת שפיר לח"כ מירי רגב היה גס ומחליא, וצריך לנתח אותו יותר על הציר הגמוניה אשכנזית מוביליות חברתית מזרחית מאשר על הציר שלטון אופוזיציה.
    בנוסף, ייתכן שמירי רגב ודן מרגלית הם מייצגי המיינסטרים המחשבתי, אידיאולוגי, והכלכלי, אבל לא קלטתי בגברת שפיר מסר חתרני מדי, מלבד החוצפה שבה התייחסה למירי רגב. חוכמה גדולה. ברוך מרזל עושה את זה שנים.
    בנוסף, לתפוס חבר כנסת על דרך ההתבטאות שלו זו היתממות לגבי יכולתם של חברי הכנסת בישראל. אנחנו יודעים עם מי יש לנו עסק.
    שאלה נוספת היא כמובן מדוע מירי רגב מעוררת כזה אנטגוניזם. ולדעתי זה בגלל היותה אישה אגרסיבית. גברים אגרסיביים לא מתקבלים כך, וגם לא נשים חביבות.
    בשורה התחתונה – אני מרגיש שהביקורת שלך גם מיתממת, וגם מוטה. סתיו שפיר ראויה לביקורת לא פחות משאר המשתתפים בדיון הזה.

    אורי

    • עוז Says:

      היי אורי, תודה על התגובה.

      אני לא טוען ששפיר אינה ראויה לביקורת, ואיני טוען שהיא אכן ראויה לכזו. לדעתי, דווקא שפיר בתור נציגה של מחאה תורנית דווקא פחות מעניינת בהקשר הזה, ויותר מעניין לראות כיצד מגיבים למחאה פוליטיקאית ועיתונאי.

      כמו כן לא טענתי שההצעות של ח"כ רגב אינן סבירות. למעשה לא התייחסתי להצעותיה בכלל, שכן – וזוהי הנקודה העיקרית – עצם ההצעות הללו הן חלק מדיכוי המחאה. החתרנות היא בניסיון להפוך את השיח הנוכחי, זה שמושתת ברובו על רציונלית אינסטרומנטלית (איך משיגים את המטרה) לשיח על הערכים עצמם של החברה, וחשוב מכך על התהליך שדרכו מייצרים את הערכים הללו. הדיונים והשמעת הקולות במאהל יעלמו כלא היו ברגע שתנוסח "עמדה" או "דרישה" של המאבק, ושפיר הסבירה בעצמה שישנם דברים מעניינים יותר שמתרחשים במאהל כרגע ויש לתת עליהם את הדעת (כמו למשל האמירה כי לעם יש כוח).

      ההצעה שלך לגבי הציר האשכנזי-מזרחי היא מעניינת, אבל באותו הקשר המפגינים קיבלו את ח"כ שאמה-הכהן בצורה הרבה יותר עניינית וגם הוא אינו נופל בקטגוריית ההגמוניה הלבנה. אני חושב שיותר פרודוקטיבי לראות כיצד השיח מנסה להמשיך לדבר את עצמו, כלומר כיצד הפוליטקאים אינם מבינים את תפקידם כמייצגים של הציבור מחד וכיצד השיח התועלתני עושה רדוקציה של כל דבר לבעיית ניהול (כיצד ננהל בצורה הסבירה ביותר את בעיית הדיור).

      לגבי האנטגוניזם. ייתכן, אני יכול רק לומר שההתנהגות של ח"כ רגב מעוררת בי אנטגוניזם, וזאת ללא כל קשר למגדרה.

      • אורי Says:

        הי עוז.

        מחאה צריכה מטרה.
        אפשר לומר שהמטרה של ההמונים שיצאו לכיכר תחריר היתה קלה יותר מזו של המוחים על מצב הדיור. להפיל את מובארק זאת מטרה רציונלית אינסטרומנטלית, ועם זאת – ערכית, אידיאולוגית, של חופש ושחרור. גם המוחים על מצב הדיור צריכים יעד כדי לסמן ניצחון.
        הדיונים המעניינים בשדרה לא אומרים דבר שלא נאמר באלף פורומים קודמים. הם לא יגלו דבר חדש על שוק הדיור. צריך מטרה מוסכמת. ברור שהמאבק הזה צריך למרוח זמן כדי להגיע ליעד. אבל ההצעה של מאבק בלי מטרה נראה לי מעניינת רק באקדמיה.

        אורי

      • איתמר Says:

        עוז זה טקסט מאוד טוב ומעניין, אני מסכים עם הביקורת של אורי ומוסיף שכרמל שאמה-הכהן הוא גם זכר-גבר ועל כן מרוויח יותר בציר של מגדר שנחשב כידוע יותר רציונלי ומקבל יחס יותר של "כבוד" לעומת ח"כ רגב.

        בעיני היה מקום להתייחס לזה וגם לכך שלסתו "האשכנזית" יש את הפריוילגיה ללמוד תואר שני בהיסטוריה ופילוסופיה- מה שמוסיף לטעמי לעניין הסוציולוגי הרב במחאה הזו.

    • שאול סלע Says:

      לאורי

      מירי רגב מייצגת מפלגה קפיטליסטית ששולחת אמהות חד הוריות "להסתדר" מול המציאות הקשה ומול בעלי הדירות לבדן. בגלל מצוקה חלק מהחד הוריות מפסיקות לשלם את שכר הדירה ומצליחות להתיש את בעל הדירה ולהרויח מספר חודשי שכירות חינם. הבעיה לא נובעת מכך שהשוכרות הן מרשעות אלא משום שהמדינה מתנערת מחובתה לדאוג להן לקורת גג. משום שהמדינה לא לוקחת אחריות הרי מרגע שהשוכר נכנס לדירה הכח נמצא בידיו, בניו יורק כולאים על אי עמידה בתשלום וסרוב לפנות את הנכס, בישראל לא נוקטים כלפי השוכר הפוגעני בענישה מרתיעה.

      מי שמביא את ברלין כדוגמא למקום שם יש פיקוח על שכר הדירה צריך לאמר לנו אם ברלין היא גן עדן לבני בליעל שהורסים דירות,לא משלמים שכר דירה ומסרבים להתפנות.

      פיקוח על מחירי שכר דירה לא יועיל למשפחות חד הוריות. באזורים טובים יבקשו בעלי דירות שלא סגרו אותן ערבות בנקאית משום שלחמדנים ביניהם לא תהיה מוטיוציה לבקש סכום אסטרונומי ולקחת סיכונים.

      לפי מה שפורסם יש 140000 דירות ללא שימוש . לא כל 140000 הדירות הן פוטננציאל להשכרה. יש כמה עשרות אלפי דירות בבעלות מבוגרים שלא מסוגלים להתעמת עם שוכרים או שאין להם כסף להשקיע בדירה כסף כדי שתהיה ראויה למגורים.

    • דודי Says:

      חמור מזה, סתיו לא שללה את ההצעות של מירי רגב, אלא סתם לא התייחסה אליהן כלל – ביטוי עמוק לזלזול.

  8. דרור בל"ד Says:

    תזכורת.
    מירי רגב היא זו שקראה לחנין זועבי: לכי לעזה, יא בוגדת.
    עיתונאי החצר דן מרגלית הוא זה שכינה את זחאלקה חצוף, ובהמשך, לאחר שנודע לו כי אהוד ברק רוצח ילדים לצלילי מוסיקה קלאסית, ניסה לסלק אותו בכוח מהאולפן.

  9. יונה Says:

    פוסט מעניין מאד. מעניינים עוד יותר הם הבגדים שמירי רגב בוחרת ללבוש.

  10. רתם Says:

    המדיה בימינו היא כידוע כוחנית ומעבירה מסרים מאד פשטניים. הסיכוי שייתנו לי לומר משהו שאינו שייך לזרם המאכזי או מסר כוחני בנינוחות, בלי להיות מותקפת או "מאוזנת" הוא אם אני מוכנה להיות קוריוז. על זה המערכון של החמישיה הקמרית בהתייחס לתוכנית "המעגל" של שילון. לכן, אני כמעט מתפתה לומר, שאם האוהלים רוצים לדבר עם דן מרגלית, ידרשו ממנו לבוא לדבר איתם במאהל

  11. עמרי Says:

    הרבה תודה על הטקסט החשוב והמעניין.

    יש לי תוספת חשובה שאולי שופכת אור חדש, או מחזקת את ההשקפה, לגבי דן מרגלית:

    מתישהו בשבוע החולף האזנתי בגל"צ לתכנית כלשהי עם יעל דן. היא העלתה לשידור את דן מרגלית לגבי הטענות שלו, ושל ישראל היום, בנוגע לכך שתנועת השמאל הלאומי כביכול הניעה את המחאה הזו, ועל כן לה מגיע הקרדיט.

    את הממד ההרסני של טענה זו, הסווה מרגלית באמצעות רטוריקה של "אני לא מבין על מה יש להזדעק ממעורבות של מפלגות [שימו לב], הרי אנו תמיד מבקשים מהפוליטיקאים לעשות ולא רק להתערב".

    או אז עלה לשידור אלדד יניב, שלא התייחס בשום צורה ואופן לטענות שהועלו אלא רק הלל את העזרה המעשית שתנועת השמאל הלאומית נותנת למחאה, וצעק (באופן שקל מאוד להגדיר כמסריח משוביניזם) על יעל דן שהיא סתם מתנפלת (לא התנפלה ולא נעליים).

    רק בשלב זה עלה אחד ממארגני המאהל ברוטשילד, שסירב להכיר בכך שתנועת השמאל הלאומי קשורה באירגון המחאה, זאת בזמן שאלדד יניב ממשיך לתקוף את יעל דן דווקא ולא מגיב לכך שהוא בעצם משקר, ודן מרגלית ממשיך להתעקש שהוא עומד מאחורי הפרסומים שלו.

    כפי שכבוד ח"כ זחאלקה הגדיר זאת, דן מרגלית הוא משרתם של ראשי הממשלות לדורותיהם, ואלדד יניב הוא פוליטיקאי נאלח מהזן הנחות ביותר. אני לא תמים מספיק בשביל לחשוב שמארגני המחאה לא טומנים ידם בקלחת הפוליטית מהזן המצחין (אני מתנגד לטענה שזו לא מחאה פוליטית, נראה לי מגוחך), אבל אכן, ההתכנסות של הון-שלטון-תקשורת בארץ חזקה מאוד ומעצבת את התודעה בצורה כל כך עוצמתית שזה מפחיד.

  12. נימרוד Says:

    אוקיי אז צינזרו אותי כי ירדתי קצת לרמה של מירי רגב…..בכל מקרה, אני מכיר קצת את פועלה של הגברת – בעיקר צעקות וצלצולים על דחיקת הפריפריה ונגד מחירי המים ושום עשייה קונקרטית רק תמיכה בחקיקה ימנית וכן, לא שכחתי – הצביעה נגד העלאת שכר המינימום. טוב שסילקו אותה מהמאהל, היא צבועה ופשוט אנטיתלאביבית. ד"ש לדרור בל"ד

    • איתמר Says:

      נימרוד, לצערי זכיתי לראות את התגובה המקורית והדיי עלובה שלך. אנא ממך, פעם הבאה לפני שאתה כותב, כדאי שתוסיף קופון לרכישת גלולות כנגד בחילות.

      יכול להיות שקל היה לך להתנסח כלפיה-והיא באמת לא ראויה להערכה פרלמנטרית גבוהה כפי שציינת- באופן המיזוגני והגזעני בו בחרת להשתמש, אולי מכיוון שהיא אישה מזרחית עם כוח ושלא שותקת מול אשכנזים\יות.

      מבחינה פרלמנטרית היא אכן דיי נוראית אך הקול שלה חשוב מתוקף זה שהוא כבר קיים ויש לכבד אותה כבן אדם, גם אם לא כחברת כנסת(למשל לתקוף אותה מקצועית ולא אישית במילים האלימות בהן בחרת להשתמש).

      אולי המאבק הזה מביא משהו חדש כי אנשים רבים-שבהם אנשי שמאל מרובים- מתחילים גם(!) להציל את עצמם באופן ישיר להביט על עצמם במראה ואולי יחשבו מחדש או אף יזנחו את אידיאולוגיית ההצלה המטופשת.

      • נימרוד Says:

        אוקיי….אבל מה זה אידאולוגיית הצלה?

      • איתמר Says:

        הפסקה האחרונה הייתה יכולה אולי להתפתח לתגובה אחרת, בכל מקרה התכוונתי להאשמה הפופולארית של הפריפריה או של נבחריה שכביכול פועלים נגד האינטרסים המעמדיים של עצמם והשמאל לעומתו כ"פועל למען הפריפריה"(עד הדרישה המשוגעת לפרק מועצות איזוריות נאמר)- זו אידיאולוגיית ההצלה של השמאל, טאגס: תודעה כוזבת, סאגווי, שדרות וכו

        שבוע טוב ואוהלי לכל עם ישראל

  13. אורח Says:

    אני פשוט חייב להגיד ולהמשיך להגיד כמה זה מזעזע !
    כל הכבוד לסתיו (שעמדה שם מבלי להוריד ל "סליחה,גברת" איזה גידוף או סטירה)

    "זה הפתרון? זה הפתרון?" – "מה זה דיור בר השגה?" – "תגידי כאן את הסיכום שלך!" – "את מציעה להלאים להם את הדירות?" – כמה כוחנות, כמה בוטות – גועל של ממש.

    מחכה ומקווה כבר שהמחאה תהפוך לגוף פוליטי !

  14. רוזנברג Says:

    אסור לעולם ועד להזכיר את האיש הזה בלי לינק לביזיון האדנותי הבא:

    ואידך זיל גמור.

    • רועי Says:

      טוב, גם זחאלקה עבר במהירות מלצטט את מישל פוקו לצעקות על רצח וחוצפה. הרונימוס הקדוש טען, אם אינני טועה, שהצחוק הוא רע, כיוון שהוא גורם לאנשים להדמות לקופים; גם צעקות ונפנוף ידיים שייכים לדעתי לאותה קטגוריה. בסך הכל זחאלקה ומרגלית ראויים זה לזה.

      מעניין אגב שברק מוצג כמי ש"מקשיב למוסיקה קלאסית ורוצח ילדים", כלומר, זה מין ניגוד לצעקות ונפנוף ידיים מיוזע.

      • נועם א"ס Says:

        ההבדל כמובן נעוץ בכך שהאחד שרוי בזעזוע, אימה ומצוקה לנוכח שחיטה סיטונאית של מאות ילדים, באוד האחר שרוי בזעזוע, אימה ומצוקה מזה שהערבי מחציף את לשונו אל מול מטיבו הלבן והנעלה. מעבר לכך – התנהלות השניים זהה לחלוטין באיכויותיה: זה ממש כל הסיפור הציוני במזה"ת על רגל אחת.

      • נועם א"ס Says:

        בעוד, בעוד…

  15. Shimon Says:

    מדהים,עתונאי שהפך למפיסטו,מדוע שסתיו צריכה להתנצל,האם היא שפכה מים על רגב? מדוע הרעיון של רגב לפקח על שכר דירה לא נשאל על הלאמה?מענין כיצד רגב הזו התמנתה להיות דובר צה"ל עילגת מדברת ומתנהגת כמיטב הרוכלים בשוק מבלי לפגוע בהם .פשוט מעליב שאדם כזה נמצא בבית המחוקקים.לידעתך
    רגב,כבוד מקבלים על מי את ,ואת יכולה לקרוא לעצמך כיצד שאת רוצה,מהתנהגותך אנו למדים שאינך ראויה לכבוד אפילו שאת ח"כ.כן התנהגותך והתעלות חברייך הינם בעלי אופי פאשיסטי.התכבדי לפתוח מספר ספר היסטוריה
    קראי והשכילי ותראי שהתנהלותך והתנהגותך הינם בעלי גוון פאשיסטי מבוהק.

  16. נועם א"ס Says:

    שלום לכולם
    מירי רגב: אישית אין לי בעיה עם "תגיד לי אתה סתום?!" – להפך, מוצא חן בעיני שח"כית ישראלית יכולה לדבר ככה (כנראה, ואולי זאת בעיה, יותר מאשר שח"כ ישראלי ידבר ככה): התחושה שלי שזה הגיע דווקא מתוך (ניסיון ל-) התחברות אותנטית, פחות או יותר, לאווירת הספות המג'ויפות/הודו/סיני שבמאהל. בכל מקרה, זה עדיף באלף רמות על הדיבור המתחנחן/ריק מתוכן שהורגלנו בו, ובכלל – הבחירה במילה הלא-כל-כך עדכנית "סתום", ועם זאת המדויקת ובעלת הרזוננס העשיר, מעידה על איכויות של חוש לדקויות רטוריות שאני מעריך. לפחות את העברית שלה ח"כ רגב יודעת (הרבה) יותר טוב מרוב הקולגות הזכריות שלה, שברוב המקרים של האחרונים מדובר פשוט בבושה וכאב לב לכל השומע, וזה אגב נכון לרוב הח"כיות בפרלמנט.
    דן מרגלית: אוי לזוועה. עוד לפני המקרה המביש עם זחאלקה שרוזנברג ודרור בל"ד באדיבותם, כראוי, לא נלאו מלחזור עליו ולשנן אותו, חשבתי שצריך לשנות את הסיסמה העתיקה "שטחים תמורת שלום" ל-"שטחים תמורת דן מרגלית" – ישראל "תיתן" לפלסטינים את שטחי הגדה וכו' ובתמורה שהפלסטינים ייקחו מאיתנו גם את דן מרגלית. בבקשהההה.

    • רוזנברג Says:

      קטונתי מלדבר בשמם, אבל נראה לי שהדרישה שלך תיענה ב "מאה שנות צומוד".

  17. Assaf Says:

    אנקדוטה קטנה הקשורה לדיור ולחוצפה ישראלית:

    לפני כמה שנים כמעט השכרנו את הבית 3 חדרים שהיה לנו בנהורה לאחותה הצעירה של מירי רגב. ידענו שהיא אחותה כי היא התגאתה בכך (מירי בדיוק היתה אז בתפקיד). ואז כשכבר סגרנו בעל-פה, נזכרו האחות ובן זוגה לקרוא את החוזה (שכבר שלחתי להם הרבה קודם). בן הזוג גילה "בעיות" שטרח לפרט לי אותן במייל: בעיקר, שאין מצב שהם יכולים להתחייב שלא יעשנו בבית כמו שכתוב בחוזה. מה הם, שוטרים של החברים שלהם? (כמובן שהיתה לבית גינה גדולה עם פרגולות למכביר, בהן אפשר לשבת ולעשן בחוץ בכל מזג אוויר)

    אז השתמשתי קצת בכלים הרטוריים שלמדתי כאן בניכר, ושלחתי להם מייל יפה שמודה להם על המידע, ומאחל להם הצלחה בחיפוש אחר בית במקום אחר. היה הרבה שוק ועלבון בצד השני, אבל הם לא הביאו עלינו את האחות הגדולה שתפתח פה, ואנחנו למזלנו הישגנו דיירים קצת פחות חצופים במקומם.

    אני יודע שזה לא ממש קשור, אבל סתם, נזכרתי.

  18. shaul Says:

    שימו אימבד של הוידאו עם הכתוביות האלה
    http://www.subber.com/v.php?t=652ddcf3819221fb6e0a19215dc8605a&l=8
    (יש אימבוד משמאל מתחת לוידאו)

  19. אלי א. Says:

    צר לי אך כמו שכבר אמרו מעליי, התפקיד של דן מרגלית בכל העסק הזה היה שולי. האלמנט החזק בקטע הוא ההתנשאות האשכזנית של שפיר על רגב. זה ממש היה קשה לצפייה, התביישתי. קריאות "סתום" זה דבש לעומת אמירות כמו "הגברת הזו", עיקום אף וחוסר רצום להתייחס למישהו. היא פשוט הוציאה את רגב מדעתה ואם היו מתייחסים אליי ככה גם אני הייתי יוצא מדעתי. ההתנשאות, קרי הגזענות, היא הרעה החולה של המקום שאנחנו חיים בו, וצריך לטפל בו לפני שאנחנו מטפלים בחוסר נימוס של המילה סתום. דרך אגב, הייתי שמח עם מרגלית היה מעמיד את שפיר במקומה, כילדה חצופה אל מול מבוגר אחראי, אבל אני מאמין שהוא לא שם לב לזלזול הזה, אלא מה שהפריע לו יותר באותו רגע זה "הסדר הכללי". זה אומר שיש למארגני המחאה הזו עוד מה ללמוד וזה אומר שהרגע הם גרמו לי להגן על מירי רגב.

    • רועי Says:

      אני לא חושב ששפיר הייתה כזו חצופה. רגב התפרצה לה לדברים כל שניה, ובניגוד אליה היא שמרה על קור רוח. ממילא ישראל היא מדינה מאוד בלתי פורמאלית, אז מה זה משנה אם קוראים לרגב "גברת" או "חכ"ית". בכלל, למה אתה מתכוון ששפיר "הוציאה מדעתה" את רגב? זה לא ששפיר מהלה סמי מרץ בכוס המים של רגב ואילצה אותה לאבד שליטה. היא פשוט דיברה שם בסגנון קצת קריר. העובדה שרגב "יוצאת מדעתה" היא בעיקר הבעיה שלה.

      נכון שזה מסתדר עם הקריקטורה על המזרחי הייצרי מול האשכנזי נושב הכפור, אבל רגב שיחקה לתוך זה מבחירתה שלה. כלומר, אף אחד לא אילץ אותה להיות ייצרית, היסטרית, מתפרצת, נעלבת וחמומת מוח.

      • אלי א. Says:

        רועי, היה שם משהו מאוד משפיל מעבר למילים, אני חושב מעבר ל"קריר". רגב זיינה את המוח כמו פוליטיקאים מסוגה, אבל התשובה שהיא קיבלה הייתה על בסיס אתנו-מגדרית ולא פוליטי. חוצמזה שזה מה שהרגשתי כשראיתי את הקטע. פשוט זעתי באי נוחות.
        מגיעה לרגב שיקטלו אותה, אבל לא שישללו ממנה את השם שלה ואת התואר שלה. בהקשר שבו זה נעשה, זה היה משפיל. אני לא חושב ששפיר לא צריכה לתקוף אותה, אבל מה שהיא רצתה לעשות זה לאיין אותה ועדיין די ברור את מי אפשר לאיין, מי המאיינים ומי המאויינים בארצנו.
        מדהים אותי אבל איך יחסי הכוח בחברה שלנו מסוגלים להתקיים גם כמדובר בסטודנטית להיסטוריה מול חברת כנסת ודוברת צה"ל לשעבר. אם כבר מעבדה, זו בהחלט הייתה מעבדה לראות איך יש דברים שלא משתנים גם אחרי דורות.
        דרך אגב, אני לא מקבל את החלוקה "קור-חום". זו קריקטורה שנובעת מיחסי כוח, לא מעניינים מהותיים.

    • דרור בל"ד Says:

      צבי בן דור (יוצא עדות המזרח, זכר) : "אוויל הוא אדם שיש לפטור אותו מאחריות מוסרית למעשיו. וזה מה שעושים הימינים והשביטים למיניהם: פוטרים את עצמם ואת שולחיהם מאחריות לפשע המתמשך שמתחולל בעזה".
      http://www.kedma.co.il/index.php?id=2896

      היא פשוט הוציאה את רגב מדעתה – קובל אלי א. רחמים על בת עדות המזרח המקופחת (בעלת היכולות המנטליות המוגבלות?? האם לכך רומז הגזעני אלי)? את דעתו המתבכיינת של צבי בן דור על מירי רגב אפשר לראות בתגובות. גם את תגובתי שלי, גבר יהודי ישראלי אשכנזי (ליטאי -לטבי!) שהרוויח סכומי עתק מעליית מחירי הכסף והזהב כאשר גב' סיבוני ישבה במעברות (כמה מרוויח דובר הצבא הציוני?) אפשר לראות שם.

      • אלי א. Says:

        תעשה לי טובה דרור. אם היו מדברים אליי כמו ששפיר דיברה הייתי יוצא מדעתי.
        כמו שזחאלקה אמר בראיון, הבעיה שלו היא שמרגלית קרא לו חצוף. לו היה קורא לו "מרושע", לא היה נעלב. היחס האדנותי קיים שם. התגובה על אחריותה של מירי רגב.

      • דרור בל"ד Says:

        לפעמים, כשיושב מולך פושע מלחמה ממוצא מזרחי, הדרך היחידה לבטא את הבוז התהומי כלפיו היא לומר לו "נפלא", ואם צריך לחזור ולהדגיש "נפלא, נפלא". המטרה המוצהרת של שפיר הייתה להוציא את רגב מדעתה. מדוע אתה מכניס לכאן את הנושא העדתי?

        הפתעה רבתי: לא רק אשכנזים בזים לפושעי מלחמה בפרט, ולציונים בכלל. עוד לא נתקלתי במנהיג אשר לא טרח להסתיר את הבוז התהומי שלו כלפי הציונים כמו בשארה. הוא לא טרח אפילו לירוק בפני הציונים, כדי לא לכבד אותם ביריקתו. תסתכל טוב טוב בפניה של זועבי כאשר רגב השתוללה כבהמה שחוטה ב"דיון" בכנסת. תראה את תלמידתו של בשארה מתבוננת בבוז באותה מירי סיבוני המדברת בערבית, בוז שסתיו שפיר יכולה רק לקנא ביכולות הביטוי שלו. ובכל זאת, סתיו שפיר בדרך הנכונה. אין פה שום עניין עדתי.

  20. נימרוד Says:

    עד כמה שאני סולד מתקשורת המיינסטרים שטופת המוח (דן מרגלית /יונית לוי/אושרה צרויה) אני חושב שלמעט קצת מניפולציות מעודנות הוא נותן במה לשני הצדדים ואף מנסה למנוע מרגב להביך את עצמה. התנשאות אשכנזית קרירה ובריאה היא אולי הכלי היעיל והנכון להתמודדות עם דרישת הכבוד הגסה של רגב, עוד מעט הייתה דורשת שתקרא לה "המפקדת".
    כמו כן, מוזכר כאן רבות הראיון עם זחאלקה – יכול דרור בל"ד להתהפך בכיסא משמרתו אבל זחאלקה חצה את הגבול ואף יצא במערומיו כשהכריז בסוף על זה שהוא בעצם בפלסטין. נקיטת עמדה בעדו במקרה זה היא שמאלנות קיצונית הזויה, אהוד ברק הוא אך ורק אטום וטיפש, הוא אינו פסיכופת מפלצת.
    (הערה לעורך – אם אתה מחליט לצנזר פשוט תמחק את החלק הבא או חלק מימנו)
    אני בניגוד לשפיר חושב שכן צריך מהפכה אלימה – כמובן שלא כלפי בני אדם!. הרבה היו רוצים "מהפכת ורדים" או איך שלא קוראים לזה (מודה שאני לא ביניהם), אבל אני לא חושב שזה יכול להיות המקרה כאן. אמרה המארגנת שלא רק ביבי אשם. את האלימות יש לכוון לא כלפי הממשלה אלא כלפי הפושעים (שאולי בעצם מכוונים את ביבי) שאיכשהו מצליחים לצאת נקיים – בעלי ההון, הטייקונים.
    1) יש להפוך כמה סופרמרקטים
    2) אולי לחרב איזה סניף של אחת מרשתות הסלולר
    3) לשרוף כמה ג'יפים שחורים גדולים

  21. איתמר ב. Says:

    דברים מאלפים, אך משום מה נעדרת התייחסות לדקה האחרונה של הראיון, בו ציינה שפיר כי הצעותיה אינן סותרות "שוק חופשי" ואף לא "קפיטליזם". הדבר מחזק את ביקורתו של גוטוויין על המפגינים שבעצם מתעלמים לחלוטין מכך שהסדר הקיים כולו הינו בלתי אפשרי, ומוחים רק על כך שהם אינם משתייכים ל"צד הנכון" של המעמד הבינוני, ההוא שיכול להרשות לעצמו לקנות דירה. ביבי, כהרגלו, מקצין את התופעה, וקורא למפגינים להגיע לירושלים ולהפגין מול הכנסת על מנת שהצעת החוק להפרטת מינהל מקרקעי ישראל תאושר. כך לוקחים את המחאה הסוציאליסטית ועושים אותה קרדום להעמקת ההפרטה הקפיטלסטית, בשינוי אחד: משכנעים את המוחים שהפעם הם יהיו בצד הנכון של ההון, ההוא שעליו מרוחה החמאה.
    אז סתיו, לא זו הדרך.

  22. רני Says:

    שלום
    בקשר לויכוח של תואר חבר כנסת וכ"ו.
    לפני המון שנים, באמת המון, בארץ רחוקה
    היה לי מרצה, איש חכם רב ידע ופרסומים.
    כשקראתי לו "פרופסור". ביקש שאקרא
    לו "מיסטר". לתומי שאלתי למה? והוא
    השיב כל אחד יכול להיות פרופסור אבל
    ג'נטלמן זה דבר אחר לגמרי.
    כל אחד יכול להיות חבר כנסת והדוברת
    לשעבר באמת נהגה לא כגברת אלא כ:
    common scold
    ראה ערך בויקי

  23. נימרוד Says:

    הצעותיה של רגב ( כמו גם שאלותיו של מרגלית) נועדו להכשיל את שפיר לנזוף בה ולהוציא אותה אידיאליסטית תמימה שלא יודעת לדבר לעניין, בזה שתגיד אולי "כן אתם צודקים". כמו כן מה שאמרה רגב לגבי דירה בכפר שלם ולגבי המפגינים נגוע באנטי-אשכנזיות ואנטי-תלאביביות בצורה בוטה, ומגיע לה כל יחס קריר ומתנשא. שפיר אמרה שיש הרבה פתרונות מעשיים אני מאמין שזה כולל גם חלק מהצעותיה של רגב.
    האמת שפעם סימפטתי את רגב כי נראתה באמת כקול לוחמני חברתי בתוך הקואליציה, אבל הכל בסוף רוח וצלצולים – אישית נכחתי בוועדה שיזמה רגב בנושא הדיור: המון משולהב הגיע, השתלט לסירוגין על הדיון ופרץ במחיאות כפיים ספונטניות לרגב. גברת/חה"כ חנין זועבי (ואני לא מת עליה) חשבה בתמימותה שזהו דיון רציני והעלתה את נושא מצוקת הדיור במגזר הערבי. רגב וההמון השתלחו בה והשתיקו אותה- מה שנקרא "שכונה" – זה מה שיודעת רגב לעשות – להשתלח בערבים, לעשות "צחוקים", לדכא ולהקצות את כל אלה אשר אינם נעמדים דום למשמע צלילי תיפוף הדרבוקה.
    לזכות רגב ייאמר כי אכן היא אחראית לכמה מיני נסיונות עקרים בממשלה זו לחקיקה בעלת משמעות חברתית – נסיונות שמוסמסו, הוכשלו ולעיתים אפילו נמשכו בחזרה ע"י החברים המציעים עצמם, מכיוון שעד עכשיו לא היה להם אינטרס ממשי בטובתו של הציבור, יש להם כבר את הכיסא, וגם ככה מה הטעם, אפילו הנסיון הגדול ביותר – הצעת החוק להעלאת שכר המינימום ע"י עמיר פרץ – לוחם חברתי ותיק ושונא בצע אמיתי, הוכשלה בגדול ע"י הקואליציה (ומי שצריך להיזכר http://www.haokets.org/2010/07/07מי-הצביע-מה-בהצעת-חוק-שכר-מינימום) . רגב פשוט עושה הרבה רעש סביב פועלה – הידעתם כי אפילו יריב לוין הח**ה הגיש הצעת חוק להגבלת שכר הבכירים? מידי פעם רוצים אלה להתבלט לרגע או לשלם מס שפתיים. אלה שאכן עשו ברצינות והצליחו – כחלון ה"גדול" ושלי יחימוביץ' שתזכה לחיים ארוכים, בסה"כ תיקנו דברים שלא היו יכולים לקרות מלכתחילה בחברה צרכנית סבירה וחפצת חיים בה טובת האזרח והלקוח היא אכן שיקול. כבר אמרתי בעבר שגם אם הממשלה הבאה תהיה טובה, היא תצטרך קדנציה שלמה על מנת לתקן את נזקיה של זו הנוכחית.
    אל לנו להאמין גם עכשיו לסיסמאות ה"סופר טנקר" של ביבי – בממשלה זו חוקים רעים לאזרח עוברים במהרה במסווה של רפורמות, לעיתים במחטף, לעיתים בהליך לא תקין במסדרונותיו החשוכים של משרד האוצר שם מחליט עליהם כנראה איזה פלוני נער אוצר "גאון" שבשבילו עיקרון הרווח וההפסד הוא ערך עליון. כאשר מעלה האזרח את תחינותיו המוצדקות – או אז פתאום "צריך זמן", "זה לא אני זה הם", "אני מבין לליבך", בערך כמו המענה לבקשתי להעלאה במשכורת…והגרוע מכל הוא שנראה שמפזרי תירוצים אלה כבר החלו מאמינים לשקרים של עצמם.
    אמרתי כבר שאיני יודע מי גרוע יותר – זה שמתכסה בקפיטליזם כהצדקה לרדיפת הבצע שלו או זה שמאמין בו באמת כאידאולוגיה, נראה לי שביבי הוא שילוב מסוכן של שניהם, כולי נחרד כשהוא מדבר על חיסול החסמים הבירוקרטיים בנושא הנדל"ן, בדיוק כמו שנחרדתי כאשר דיבר כשר אוצר על "חיסול העוני".
    ונא לא לשכוח את הפושעים שמצליחים בינתיים להישאר באפילה ובעצם מניעים את גלגל הרשע- העשירים רודפי הבצע וחסרי המוסר, יומם קרב.
    KEEP UP THE FIGHT

    • דרור בל"ד Says:

      היום נזכרה התקשורת האשכנזית להואיל בטובה ולהגיע למאהל בשכונת ג'סי כהן בחולון (אני מחרים את ערוץ2 ומתייחס לשאר התקשורת בלבד). בתוכנית "הערב", ערוץ1, זכתה חה"כ גילה גמליאל, סגנית שר במשרד רה"מ, לראיון ארוך ומעט סלחני של יעקב אחימאיר. בהמשך, ב"מבט", זכינו לראות סוף סוף לא רק את מעמד הביניים המשתולל כגמל, אלא גם אנשים מבוגרים ואמהות חד הוריות. נאמר שם ע"י אחת האמהות: "הם [הגמל, עמוד השדרה של המדינה הציונית] נלחמים למען החיים שלהם, אנחנו נלחמים למען הילדים שלנו".

      מול יושבי מאהל אלו, כולם מזרחים ורובם (כך נאמר בכתבה) תומכי ליכוד, הגיעה גילה גמליאל – מזרחית, אישה, שליחת רה"מ – כדי להסיח את הדעת, לזרות חול בעיניים, ולהוליך בכחש ובלהטוטים רטוריים את היושבים. גילה גמליאל חכמה מרגב, ולכן גם מסוכנת ממנה.

      תודה לנימרוד על האינפורמציה החשובה. אזכיר לו כי המזרחי עמיר פרץ הוא פושע מלחמה, שלי יחימוביץ היא חברתו הטובה של עופר עיני, וכחלון המלך הוא גם – בין יתר שאר עיסוקיו ומשרותיו – שר הרווחה בממשלתו של נתניהו.

  24. רתם Says:

    דרור, מאיפה הדימוי
    המצחיק "המשתולל כגמל"?
    סחתין
    מעבר לדימוי, נראה לי
    שלא כדאי להנגיד כך
    מאבק מול מאבק. ואחרון,
    רק עכשיו צפיתי בקטע התוכנית
    שעליו הפוסט. ובכן, רגב חשבה לתבוע
    שם התנצלות ואת זה שפיר לא
    נתנה לה. התפיסה של רגב
    שמגיעה לה התנצלות
    כי "היא נבחרת ציבור" מגוחכת

    • דרור בל"ד Says:

      איפה אתה חי? בהודו?
      בדימוי זה פתחה דפני ליף את העצרת במוצ"ש.
      אני לא רואה הנגדת מאבקים. להיפך, אני קורא לאיחודם. וראה עוד בקריאתו החשובה של רחביה ברמן ובתגובתי שם
      http://www.kedem.info/?p=63597

  25. דודי Says:

    אתמול התפרסמה ב"הארץ" כתבה של אורלי וילנאי על הדרישות של יוזמי המחאה מהממשלה. יוזמי המחאה – הכוונה לגרעין המקורי שבו היו בין היתר סתיו שפיר ודפני ליף, ולא לארגוני סטודנטים ושאר קופצים.

    ומה הסעיף ה*ראשון* ברשימה? אישור הצעת החוק של השטן הגדול, גיברת מירי רגב…

  26. רוזנברג Says:

    אז השאלה הוטלה: מחאה של כולם או לא. בואו להשיב – מרוטשילד, מהבית, מכל מקום:

    http://www.facebook.com/event.php?eid=208191449232432

    • רוזנברג Says:

      נ.ב.
      הנבזות שבהרס המאהל בלוינסקי והכוחנות זועקים לשמים. איבחן עזרא אוחיון ב"קדמה":

      המיוחד הפעם הוא שהמצוקה גלשה לקבוצות חברתיות שראו עצמן ועדיין רואות עצמן חלק בלתי נפרד מההגמוניה, מה שקרוי בפינו – אשכנזים. זו הסיבה שבגללה יכלו לצעוד אמש עשרת אלפי אנשים בתל אביב, להקים מאהל מחאה בשדרות רוטשילד, לשפוך מים על חברת כנסת ובירה על ראש העיר חולדאי. קבוצות חברתיות אחרות שהיו מנסות למחוא בצורה כזו היו מרגישות את נחת זרועה של המשטרה בעודן באיבן, שלא להזכיר את הדה-לגיטמציה הגורפת שהייתה נערכת להן מכלי התקשורת.

      והנה מתברר שלא – לא מדובר ב"הפעם" באופן כללי. ומי שמקימים מאהל בדרום נתקלים בנחישותו של חולדאי לגרשם ויהי מה, ובברוטליות של הסיירת הירוקה.

      • נועם א"ס Says:

        צודק עזרא אוחיון, צודקת שולה קשת, וצודק רוזנברג: בגינת לווינסקי יוכרע ערכה של מחאת האוהלים כולה. רק סולידריות מלאה בצורת התייצבות המונית מכיוון רוטשילד והתנגדות בכל מחיר לכל ניסיון פינוי שלישי של המאהל יראה כי פני המחאה לשינוי סדרים אמיתי. בין רוטשילד לאל-ערקיב נמצאת דרום תל אביב: יותר מכל זה ניכר באופני ההתנהלות הפחדניים והאופייניים של השלטון הישראלי, בין אם זה חולדאי או ביבי, הסיירת "הירוקה" או קק"ל – פשיטה באישון לילה בחסותה הנתעבת והעלובה של החשיכה. אם הרשויות ישיגו ולו בדל של הישג מול מאהל לווינסקי, הן גם תדענה להפיק לקחים: את מאהל רוטשילד לא ניתן לפרק כעת ללא עימות שסופו לא ידוע, אבל את מאהל קריית שמונה או את מאהל אשדוד ייתכן שאפשר. הערב בגינת לווינסקי טמון גורלה של המחאה הזו כולה. הערב: כלומר ב-4:00 לפנות בוקר, וגם באותה השעה למחרת, ולמחרת.

      • ofrilany Says:

        נועם, עם כל האהדה המהפכה הזאת לא תיפול או תקום על לווינסקי. הייתי שם, ולפי התרשמותי לטוב ולרע זאת דווקא מחאה מהסוג "הישן": הרואית, אידיאליסטית וחסרת סיכוי – לא רק מבחינת ההישגים אלא מבחינת המבנה הבסיסי שלה

      • יואב Says:

        נועם, אני שואל זאת לא בעוקצנות, זה לא קצת דרמטי מדי?

      • נועם א"ס Says:

        לא

      • נימרוד Says:

        רוזנברג – שטות שנאמרת במלים יפות וגבוהות היא עדיין שטות. כאילו שאם המחאה לא הייתה של אשכנזים אז הייתה מדוכאת מיד ביד חזקה. למזרחיים כבר מזמן אין מונופול על הקיפוח, כבר מזמן התרעתי על הקיפוח האשכנזי ואני גאה בזה שאשכנזים התחילו את המחאה.
        נועם אתה מרים להנחתה – רוח הפאתוס של "הקרב על נקרת הלם" (שר הטבעות) היא משעשעת אך גם אותנטית וסוחפת – היא משקפת את רוחם של אלה שאין להם מה להפסיד – אולי בעצם כולנו – אני מבקש מימך לא לעשות שטויות ולא להפנות את הזעם כלפי רשויות החוק, אלא כלפי רכושם ועסקיהם של בעלי ההון, היה שונא בצע ולא שונא עשירים. אשמח אם תעיין ותביע דעתך על הצעות קונקרטיות שהעליתי בתגובות קודמות לפוסט הזה.
        גאנדלף "הלבן"

      • רוזנברג Says:

        ה"מהפכה" תיפול על הפניית הגב. היא נמצאת על חבל דק כל הזמן – בין הזמנה לסולידריות, למפגן של אשכנזים. הראשון מעניין, ויניב ב"ה פירות.אם לא היום מחר.
        השני ישפוך שמן למדורות העלבון – ובצדק. ויסתום הגולל על מחאה ישנה, חדשה, 3.0, סופר-דופר אינטראקטיבית או לא.
        יש מי שמאבד עולמו בשעה אחת. דומני שמפני זאת נעם מזהיר, ואני חושש שאולי הוא צודק. אבל באמת, למה לרדת ללוינסקי? גם מעייף, גם בזבוז של הון סימבולי.

  27. נועם א"ס Says:

    נמרוד
    השעה 7:15 ואני לא יודע כמה זמן יש לי עד שאוכל לצאת מהבית לכיוון גינת לווינסקי (כרגע אני לא יכול מסיבות מעשיות שונות).
    לגבי ההצעות הקונקרטיות שהעלית: כעיקרון אין לי בעיה עם פגיעה ברכוש תאגידי. אבל אם כבר, אז במקום סופרמרקטים הייתי מכוון לבנקים – אני לא זוכר מי זה היה שטען שהקומונה הפריזאית נכשלה כי הם לא העזו להשתלט על הבנקים. ג'יפים שחורים גם אני מתעב, אבל זה כל מה שאני אגיד בעניין (ואולי גם את זה: טוקבק מלפני שנים שקראתי על הפחתת עונשו של עו"ד דורי קלגסבלד: "דורי, גם אני אמחל לך אם תגיד שאתה מחליף את האוטו". באמת שווה לבדוק במה הוא נוהג עכשיו).
    בכל מקרה, זאת לא הנקודה שלי: ככלל אני די שמרן בתפיסותיי וממש לא שש למהפכות, גם לא במקרה של מחאת האוהלים הנוכחית: אני מבוהל מכל אפשרות של שפיכת דם, וכל אחד מ300 הרוגי א-תחריר הוא מבחינתי תמרור אזהרה מדמם (וכמובן, כל המאות האחרים בסוריה, תימן וכו'). אולי ה-"בכל מחיר" בתגובה שלי אכן לא ברור, אז אסביר: אם אנשים חוסמים את צומת קפלן, ומוכנים לשלם על כך את מחיר ההתנגשות עם רשויות החוק – אז התנגדות בסדר גודל דומה של נחישות לפינוי מאהל לווינסקי בפעם השלישית מוצדקת יותר מחסימת כבישים (שכמובן, מוצדקת בהחלט). חו"ח שתהיה כל התנגדות אלימה, זו אף פעם לא הדרך בשבילי (פגיעה ברכוש תאגידי היא לא אלימות).
    המחאה הזאת קמה ותיפול על היכולת שלה ליצור סולידריות. להגיד על דברי עזרא אוחיון "שטות" – תסלח לי: עשרות מחאות אוהלים היו פה שלא הזיזו לאיש. אז עכשיו צצה המחאה הזאת ש"נראית טוב", וכפי הנראה גם מתנהלת טוב (הפוסט הקודם של יואב וכו'), אבל שום דבר מזה לא היה קורה לולא איזשהו בסיס סביר של סולידריות עם המחאה, במקרה המובהק ביותר: של התקשורת. סולידריות שלטוב או לרע מתאפשרת לנוכח מאפייני מעמד הביניים של המחאה (כן – האשכנזיים במהותם). זה לא אומר שום דבר רע על המחאה עצמה, להיפך: נוצרו הנסיבות שבהן מעמד הביניים הצעיר/תל-אביבי משתמש סופסוף בהונו הסימבולי. הוא זוכה לסולידריות. האם הוא נכון להחזיר באותה המטבע? על בסיס זה המחאה קמה, ועל זה היא תיפול.
    (וכעת, כמה מילות קוד: גלעד שליט, ה-15 בספטמבר, וקילומטר וחצי – המרחק בקו אווירי בין כיכר הבימה לגינת לווינסקי).

    • נועם א"ס Says:

      עפרי:
      מאהל לווינסקי, כמו מאהל חיפה או מאהל פרדס חנה, הם סניפים (= פריפריה, לא?) של מרכז המהפכה במרכז תל אביב שבמרכז המדינה. מאהל לווינסקי עצמו אינו יותר מעוד סניף והצטרפות, כמעט חסרי משמעות. החיסול (המיידי, התקיף והעקבי) של מאהל לווינסקי הוא כבר יותר בעל משמעות: לכל הפחות הוא מסמן איפה אפשר לדכא את המחאה. הנימוק לחיסול המאהל – "המאהל מספק אפשרויות לינה לעובדים זרים" – הוא יותר מסתם "גזענות": הוא סימון קו הגבול של עד איפה מותרת המחאה הזאת – כלומר למי היא נוגעת ומי מחוץ לתחום. ההצטרפות/אי-ההצטרפות הנחושה של מטה המרכז של המחאה, להתנגדות לפינוי המאהל קילומטר וחצי דרומה, היא כבר בעלת משמעות מכריעה.

      • יואב Says:

        אני רואה הרבה פעמים את המילה "סולידריות" בדיונים על המחאה. אני רוצה לטעון שזו לא סולידריות, אין כאן הזדהות עם מישהו אחר, אלא יש כאן משהו עמוק יותר – שותפות גורל. אנשים לכל אורך מעמד הביניים הבינו שהם כולם בספינה אחת טובעת.

        בנוסף, אני חושב שבעימות העדין הזה עם הרשויות, יש קווים שעדיין לא נחצו, ואף אחד לא ממהר לחצות אותם משני הצדדים. מה שאתה אומר לגבי בדיקת גבולות הכוח הוא נכון, ומסתבר שבדרום תל אביב הכוח יכל למפגינים, ברוטשילד הוא כנראה לא יוכל. אבל אני לא חושב שיש להשליך מכך גזירה שווה לחיפה, ירושלים או פרדס חנה-כרכור. מי שמחליט על פינוי הוא ראש העיר, והעימות הוא עימות מקומי, בינו לבין תושבי המקום (המאהל).
        זה מתחבר לנקודה שלי על האופי המבוזר של המאבק. ההחלטה להקים מאהל היא החלטה מקומית, וההחלטה על מידת העימות היא מקומית. אנשי מאהל רוטשילד לא צריכים להתאבד רק למען אנשי מאהל לוינסקי. את הסלמת העימות יש לבחור בקפידה.

        ואם לחבר את שתי הפסקאות האלו: אני בטוח שאנשי דרום תל אביב מוזמנים למאהל ברוטשילד. זו תהיה "סולידריות". אבל להסלים את השימוש בכוח, בסיטואציה כל כך עדינה ונפיצה, לא יעשה טוב למאבק בכללותו לדעתי. זה נכון שלמאהל ברוטשילד יש הון סימבולי, אבל הוא לא כל כך שווה הרבה, עובדה: גם אנשיו גרים באוהלים. אם לקשר זאת לשותפות הגורל לצרה, הרי שההחלטה לא להתאבד על העניין הזה גם הם היא מובנת בעיניי.

      • נועם א"ס Says:

        1. המילה "סולידריות" היא לא נושא המחאה, היא הכלי המכריע שלה (ולא פייסבוק, כמו שאמרת בעצמך)
        2. אני לא קורא לחצות שום קו – לא יותר מחסימת צומת (ושוב, כמסתבר, אין דין חסימת צומת ברוטשילד כדין חסימת צומת בלווינסקי). למעשה אני קורא *לשמור* על הקו הקיים – על אותו היבט של רקליימינג דה סטריטס שהוא ההיבט היסודי ביותר של המחאה והאפקטיביות שלו, גם ברבדיה המופשטים ביותר שבהם נגע הפוסט שלך.
        3. אכן, המוניציפליות: היבט הרקליימינג דה סטריטס אומר דבר יסודי אחד: העיר הזאת שלי (וזאת טענת היסוד נגד טיעון הנפל "יקר לכם- תלכו לפריפריה") – אם לא בדירה, אז באוהל בשדרה.
        4. דייקת כשהבחנת שמשום ההיבט המקומי/מוניציפאלי של המחאה/קונפליקט אין דין דרום ת"א לחיפה או אפילו לר"ג, אבל שים לב איך מה שנראה כעיקרון קטגורי מסדר למעשה חותר תחת ההיבט היסודי ביותר של המחאה: מגדר אותה לתוך מתחם אחד כמו קיר מאושר לגרפיטי. בלי רוטשילד, מאהל דומה בחיפה היה מדוכא (או לא מעורר עניין), ואם לא בחיפה אז בבאר שבע בטוח. העירייה החיפאית יודעת שהיא לא יכולה לחסל את המאהל שם בגלל רוטשילד – כי בזכות רוטשילד זה נהיה עניין שבין עריית חיפה לתושביה. אבל אם בעיריית חיפה רואים שאת מאהל לווינסקי אפשר לחסל בקלות, עשויות לעלות אצלהם מחשבות שונות לגבי העניין. ואם לא בחיפה אז בבאר שבע. הלוקאליות של המחאה הזאת היא מבורכת – והיא דיאלקטית: כשקראו לכולם להגיע להפגנה במוצ"ש, קראו כי ידעו שיגיעו גם מצפת. המורכבות הפוסט-דיגיטלית שאתה אפיינת לא אומרת חזרה לציביליזציות של ערי-מדינה. היא מצביעה על אפשרויות (וולאק – טכנולוגיות במהותן) לקיים יחסי ערבות בין סדרי-גודל דיאלקטים של הגדרת הקהילה. פתאום העימות של אנשי לווינסקי הוא עניין "מקומי" בינם לבין ראש העיר? אתה רציני?
        5. לא שאנשי רוטשילד יתאבדו למען לווינסקי: מדובר בהזרמת ההון הסימבולי שלהם, פיזית, לתוך המאהל הזה, לשם שמירת האתוס (רקליימינג) של המחאה שלהם עצמם.
        6. ההון הסימבולי של אנשי מאהל רוטשילד הוא עצום – כמעט כמו של בעלי ההון החומרי. כשיוולד "ילד האוהלים" הראשון, איתו יעלם גם ההון הסימבולי של הוריו. היו אנשים שחיו באוהלים במדינה הזאת, וגם עשו שם ילדים. תשאל אותם.

      • יואב Says:

        בקשר לסולידריות, הנקודה שלי היא שהיא גם לא הכלי המכריע שלה, או כלי בכלל. מדובר על שותפות גורל, פשוטו כמשמעו. לכן המילה "עם" חזרה לשיח, במקום השיח שמדבר על להביע "סולידריות" עם מגזר או מגדר כזה או אחר. מי מהשמאל שמתעקש לדבר בשפת הסולידריות מדבר את השפה של האתמול. אבל זו לא הנקודה העיקרית שלי, אז לא ארחיב עליה כרגע.

        אני מסכים איתך שהמאהל ברוטשילד הוא זה שאפשר את המאהלים המקומיים. אבל אני לא באמת חושב שבעיריית חיפה רואים את לוינסקי וישר רצים לנסות. אני פשוט לא קונה את תיאוריית "המאהלים חזקים כמו המאהל החלש ביותר". ואם הם בכל זאת ינסו? וולאק, המאהל החיפאי יחליט על צורת מאבקו. לגבי שאר הדברים אני די מסכים איתך, אבל אני חושב שהשוטרים פשוט לא ישימו יותר מדי על ההון הסימבולי של האנשים מרוטשילד. איך הם ידעו מי מרוטשילד? ואם הם לא, העימות עלול להחריף, ואני פשוט לא חושב שזו אופציה רצויה.

    • רוזנברג Says:

      טוב – זה היה אמור להיות כאן אבל מחיר ההברקות בתוכן הוא "פאקים" קטנים בצורה ובשליחה….

      ה"מהפכה" תיפול על הפניית הגב. היא נמצאת על חבל דק כל הזמן – בין הזמנה לסולידריות, למפגן של אשכנזים. הראשון מעניין, ויניב ב"ה פירות.אם לא היום מחר.
      השני ישפוך שמן למדורות העלבון – ובצדק. ויסתום הגולל על מחאה ישנה, חדשה, 3.0, סופר-דופר אינטראקטיבית או לא.
      יש מי שמאבד עולמו בשעה אחת. דומני שמפני זאת נעם מזהיר, ואני חושש שאולי הוא צודק. אבל באמת, למה לרדת ללוינסקי? גם מעייף, גם בזבוז של הון סימבולי.

  28. רוזנברג Says:

    מסתבר שאיזה 300 איש התעלמו מהנכתב ובאו להזדהות עם המחאה ה"ישנה" בלוינסקי, בעוד כל-מיני לא-נחמדים ממקומות אחרים חוסמים כבישים. כ"כ פאסה!

  29. דרור בל"ד Says:

    דפני ליף מייצגת, ע"פ דבריה היום, 30 מוקדי מחאה שונים בכל רחבי הארץ. לא ייתכן כי מצד אחד היא בוחרת לייצג את כל המאהלים ומצד שני כאשר מאהל כלשהו מפונה בכוח ע"י הבריונים של חולדאי, הדבר לא זוכה לתגובה כלשהי ואפילו לאזכור.

    יש לשים לב: מי שעשה היום שימוש ציני בזכותם הדמוקרטית של ההמונים להפגין הוא מזכיר רה"מ, המסית והמדיח צבי האוזר. בראיון שנתן הערב ליעקב אחימאיר (ערוץ1, 7 בערב) בלה בלה בלה אך המשפט האחרון, אותו דחף בכוח לאחר תום הראיון, הזכיר המזכיר את היותה של ישראל (הכוונה למדינה הציונית – דרור) מדינה דמוקרטית בה מותר להפגין. הוא גם ציין כי זהו דבר ייחודי למזה"ת. לא נותר להזכר בתגובתו של נתניהו כאשר מפגינה התפרצה לדבריו בנאום לפני הקונגרס הציוני-אמריקני. גם הוא הלל ושיבח את הדמוקרטיה האמריקנית וציין כי לא בכל מקום הדבר כך. ("מעניין מה היו עושים לך בסוריה" – כך נתניהו לזועבי לא מזמן, רגע לפני הגירוש מהמליאה).

    אזהרה חמורה: נתניהו מעוניין במחאת האוהלים כדי להציג את משטרו כמשטר דמוקרטי. שילוב המאבק המזרחי ע"פ דרכם של הפנתרים השחורים עשוי לחבל במזימתו הציונית-אשכנזית. לכן הוא נזקק לנציגתו המזרחית גילה גמליאל (זו שישבה לצידו היום במושב הלצים לצד שטייניץ ואטיאס במה שמכונה בשיח הציוני מסיבת עיתונאים).

    לפיכך – כפי שאוהבת לומר דפני ליף בטון שאינו מסתיר ואינו מתכוון להסתיר את הבוז התהומי כלפי נתניהו (היא מדברת אליו,או יותר נכון עליו, כאילו היה ילד בן 6 שהתנהג לא יפה ולכן לא יקבל גלידה) – אצטט שוב את צבי בן דור:
    "המזרחים הם המועמדים היחידים לחולל הפגנות כמו אלה שבמצרים. למה היחידים: כיוון שערבים שעושים דבר כזה נרצחים. נקודה. למה היחידים, כיוון שהמזרחים היו פלח האוכלוסיה היחיד שחולל הפגנות דומות לאלה שיש עכשיו במצרים (נא להביא בחשבון יחסי היקפי האוכלוסיה כמובן). ולא פעם אחת עשו את המזרחים אלה לפחות שלוש פעמים: בואדי סאליב, בזמן הפנתרים, וב1990 כשיצאו לגור בגנים הציבוריים ולמחות על חמש-עשרה שנים של מדיניות דיור שערורייתית ועל סימנים ראשונים של העדפה של מהגרים מרוסיה. רק הפלישה לכוויית עצרה את המחאה העממית ההיא, והושיבה מחדש את התחת הדשן של הקוזינה הפולניה שלנו על הראש שלנו".
    מתוך: אנחנו והקוזינה המשמימה שלנו: קנאה במצרים / צבי בן דור
    פורסם בתאריך 29 בינואר 2011, קדמה.
    http://kedma.co.il/block/archives/1194

    לנמרוד ולאחרים. הג'יפ של עו"ד קלגסבלד הוא בצבע לבן. תעשה מה שאתה רוצה…

  30. נועם א"ס Says:

    מהטוויטר של j14:
    Elad_Rosen : סיירת ירוקה הגיעו ללוינסקי עם מפקדם. הורו על פינוי. ויכוחים עם הפעילים. עזבו עם הבטחה לפינוי שקנס בצדו. ממתינים #J14
    Elad_Rosen: בוקר טוב, בואו ללוינסקי. החבר׳ה קיבלו השכמה מוקדמת מהסיירת הירוקה. מחכים לתגבורת ירוקה לצורך פינוי. גם המוחים ישמחו לתגבורת

  31. נועם א"ס Says:

    לאחר שני חיסולים של מאהל לווינסקי לפנות בוקר בשני הלילות הקודמים, מאהל לווינסקי שרד את הלילה וכרגע האוהלים עדיין עומדים. כבשני הלילות לפני כן, פשטו אנשי הסיירת הירוקה על המאהל בסביבות 4:00 לפנות בוקר, אולם הפינוי נהדף, לטענת אחד מאנשי המאהל שאיתו דיברתי – ללא ספק בזכות נוכחותם של כ-40 מאנשי מאהל רוטשילד, והצטרפותם להתנגדות הבלתי אלימה לפינוי המאהל.
    ב-7:15 בבוקר הגיעה למאהל קבוצה של כ-8 שוטרים במדים כחולים, אשר יצאה ממטה המשטרה הסמוך למאהל, תחת הנהגתו של קצין בבגדים אזרחיים, אשר כבר היה מוכר בשמו ע"י יושבי המאהל.
    בשלב זה נותרו במאהל בערך כ-20 איש: האחרים עזבו לפני כן, בעיקר כדי להגיע לעבודה.
    השוטרים חילקו צווי פינוי לאוהלים. פקודת הפינוי אמורה להתבצע ב-9:00, עוד כשעה מכתיבת תגובה זו. מי שיכול לבוא ולתרום את נוכחותו נגד המישטור המפלה והבלתי לגיטימי של המחאה, מוזמן.

  32. Mati Shemoelof Says:

    אני חייב להעיר דבר קטן. היש מגלה לנו את החשיבה האפיסטמולוגית של אנשים. התגובות לדברי מירי רגב ראויות וחשובות. אבל לא מעט מהתגובות מגלות לנו שוב את הגזענות האנטי מזרחית והמיזוגניות (שינאת נשים). הנה שתי תגובות של קובעי דעה בפייסבוק – יגאל שתיים ואבי לן:

    אבי לן: מירי רגב היא בהמה מטומטמת > הנה ההוכחות, והתודה לגברת פסקל.

    יגאל שתיים: היא מטומטמת, היא סתומה, היא פרחה. אני מדבר כמובן על הח"כית הנכבדת, מירי פסקל. סרטון אחד שווה יותר מאלף מילים.

  33. ו.גיבונס Says:

    למתי שמואלוף
    הגב' רגב היא כל מה שאמרו עליה
    בשתי התגובות שאתה יוצא נגדן וגרוע מזה.

    ומוצאה או היותה אשה אינה משנה כלל.גם אלזה קוך היתה אשה אם אינני טועה.

    ואם נפתח בדקדוקי עניות של "פוליטיקלי קורקטנס,לא נצא מזה עד שיוציאו אותנו השוטרים מזה,כםי שזה מתחיל לקרות.

    ציוצי המחאה והפעיות לא ישפיעו על השלטון כהוא זה! למעט מסיבת עיתונאים והבטחות שאין שום שמץ סיכוי שיקויימו.

    נתניהו לא יוותר על שלטונו ועל הון חבריו הטייקונים בגין ציוצים ודקדוקי עניות .לתשומת לבך.

  34. נועם א"ס Says:

    טוף, מותר לי?
    להלן, רצף הודעותיו האחרונות בטוויטר של אלעד רוזן, כתבנו מגן הקווקזים, ידוע גם כגינת לוינסקי, לפי סדר הופעתן. נא לשים לב לציוץ המסומן בכוכבית:
    – מעגלי שיחה בלוינסקי. כללי השיח הרוטשילדיסטים הוכנסו לפעולה. מעגל אחד עם פרובוקטור מבנק ישראל מעגל שני קריאה מודרכת במניפסט הקומוניסטי
    – דיון מעמיק ומרגש עם תושבי השכונה על מקומם של המהגרים בשכונה
    – הו, רוטשילדאים! בואו ללוינסקי! פוליטיקה שורשית מאתגרת ומרגשת
    – *מישהו שטוען שהוא אחראי על הפארק מטעם הסיירת הירוקה מציע לנו מים ושקיות זבל מהעיריה ואומר שללא הוראה שלו אין פינוי
    – הסיירת הירוקה פחות או יותר מאמצת את המאהל בלוינסקי. מציעים מים ושקיות זבל ולשים דברים בפריזר של התחנה. אנחנו לא נרדמים בשמירה. #אושר
    – המאהל בלוינסקי פורח עם אוהלים, רשתות צל. אוכל בחסות צעירי המהפכה. ודיונים מרגשים ומעמיקים. צעדה מרוטשילד 20:00 #J14 http://t.co/3ez2cZG

    שני דברים לגבי הכוכבית: 1) האם אנו נתקלים פה בעריק הרשמי הראשון שהולידה המחאה? 2) הסיירת הירוקה היא הגוף האחראי ל"טיפול" בקרקעות אל ערקיב.

    בהמשך: תגובה מאוחרת ליואב ליפשיץ, "סולידריות" או "עם"? ("עם", ברור ש"עם". אבל למה אנחנו מתכוונים במילה הזאת?)
    קודם אני אנסה לנמנם קצת, אם הבת שלי תרשה לי. מצטער אם העקתי.

    • יואב Says:

      רק שתדע, נועם, שהייתי היום בצעדה מרוטשילד ללוינסקי והיה מרגש.

      ולגבי העריקים, אני בדיעה שבאופן כללי המשטרה פתחה בשביתה איטלקית בנושא האוהלים.

  35. דרור בל"ד Says:

    לא ליפול בפח ולא לקנות חתול.
    גם בגן הוורדים תמיד יש סיירת של משמר הכנסת, תחנת משטרה בצדו השני של הרחוב, מנהל\אחראי הגן מטעם הגנים הלאומיים ושאר נציגי רשויות. כ-ו-ל-ם מבינים ,מזדהים, מצדיקים ומאד מאד רוצים לעזור.

    אבל, כמו עם ערפאת וידידו הטוב רבין בזמנו, באים בריונים מטוניס (עופר עיני?) ומדכאים את העם. משחקי הכוח האלה כבודם במקומם מונח, אך כדאי לכל המפונקים התל אביבים האשכנזים ולחבריהם האגרסיבים ומרוקאים להצטרף אל המתמחים המתפרעים (כך השופטת נילי ארד בעת מתן צווי מניעה) ולעלות כאחד לגן הוורדים.

    פי רוח, פי דם, נפדיכ יא פרלמנט.

  36. דרור בל"ד Says:

    מירי רגב – תגיד לי, אתה סתום? נוי אלוש רמיקס

  37. גיורא Says:

    זו לא פעם יחידה שמירי רגב קובעת למתעמת מולה את מי הוא אמור לייצג
    http://www.youtube.com/channel/UCscRrXchWFHRJY78dlXI3JQ

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: