כיכר העיר זה הפייסבוק החדש

by

טל מסינג ויואב ליפשיץ

אחד השמות ששומעים בעיר האוהלים, על אף שאינה נוכחת במקום, הוא השם של ויקי כנפו. עבור רבים מאנשי האוהלים, ויקי כנפו היא המודל. אנחנו רוצים לדבר על ויקי אחרת, ויקי פדיה שהשנה חוגגת עשור להקמתה.

עיר האוהלים היא יצירה שיתופית. ההיווצרות של המיקרו-פוליטיקה במקום היא מוח כוורת. היא מושפעת מהאינטרנט, מחשיבה דיגיטלית. אפשר למצוא קווים מקבילים בין הכאוטיות של הרשת, לבין הצורה שבה ההיידפארק נארג.

זהו אינטרנט ללא אנשי אינטרנט. כלומר, ללא מומחים למדיה חברתית, או יועצים פוליטיים, או בלוגרים מתלהמים שמבקשים תרומות על השמעת דעתם, בקיצור ללא יח"צנים למיניהם. אינטרנט נקי, טהור, כמו האינטרנט שהיה אמור להיות לפי חזון הנביאים. מה שאנחנו צופים בו ברוטשילד הוא העולם הפוסט דיגיטלי. אתם מסוגלים לדמיין את העולם שאחרי האינטרנט 2.0? זהו העולם של אנשי התחתונים.

לא יכול להיות שינוי פוליטי מהותי, איזושהי דמוקרטיה עתידנית או מה שזה לא יהיה, ולא צריך להיות. הדבר הכי חשוב עכשיו הוא הזהות, שמאפשרת את התרבות והתווך שלה. מה רואים בהיידפארק הזה? תווך שממלא את הואקום. אנשים מדברים. צורה כלשהי, אולי מתקדמת ומשונה, של דיאלקטיקה. זה ה-public reason של קאנט, שז׳יז׳ק מדבר עליו עכשיו בהקשר של ויקיליקס (דפני ליף היא ברדלי מאנינג הישראלית?), המקום בו ההיגיון הציבורי נשמע, שלא היה כאן עד עכשיו.


אבל יותר משהם מדברים, אנשי האוהלים נבדלים מאנשי האינטרנט בכך שהם לא עסוקים רק בלדבר עצמם לדעת, הם בעיקר מקשיבים. כשיושבים במעגלים הפנימיים של ההיידפארק אפשר ממש אפשר לשמוע את ה"מוח" של המהפכה הזאת – איך היא חושבת – והאמת היא שיותר משהיא יודעת מה היא עושה, היא רוצה לשמוע. אנשים במאהל פשוט רוצים להקשיב, לשמוע. אין שם אף "מומחה", אקדמאי, או אוטר כלשהו – אין הגות שעומדת מאחוריה – ובמובן הזה, הקלולסיות הזאת מראה דווקא שהם יודעים הכי טוב מה הם עושים: זה פשוט קורה מעצמו. תבונת ההמון קולקטיבית עדיפה על כל ועדת מומחים.

אנשי התחתונים אולי לא קראו את The Wealth of Networks של בנקלר, אבל עושה רושם שדווקא הם, ולא אנשי האינטרנט, נענים בצורה הכי מוצלחת לאתגר הפוליטי שהוא מציב בספר. אי אפשר שלא להסתכל עיר האוהלים ולא לחשוב על זה שמדובר בעצם בקוד פתוח שנכתב לנגד עיננו. כל נאום חדש בהיידפארק הוא שורת קוד נוספת. בעידן הפוסט-דיגיטלי הההוויה עצמה היא דיגיטלית. המסר של האינטרנט הופנם, ולכן אנשי התחתונים אולי לא צריכים את האנשים שמבינים באינטרנט שייעצו להם. הם חיים את הרשת, את השיתופיות והקישוריות.

דוגמא לכך אפשר לראות בצורת השיח שהתפתחה בהיידפארק, שאומרים שהושפעה מהמחאה בספרד ודומה מאוד לשפת הסימנים. שפה גלובלית, מודולרית. אפשר לעשות לייק למישהו על משפטים שהוא אומר, ואפשר גם להגיב. השיחה היא אינטראקטיבית.

בעולם הפוסט דיגיטלי אין היררכיה, אם כי יש כמה צמתים מרכזיים. אחת מהן היא דפני ליף. ליף היא בחורה נחמדה, סטודנטית לקולנוע, שעשתה את זה בשביל עצמה, בלי להתכוון. יותר נכון לומר שהמהפיכה קורית מעצמה, שכבה על גבי שכבה, בלי שאף אחד מתכנן אותה. למהפיכה הזאת אין שם אחד או פרצוף. כלומר, זו עוד הוכחה לכוח המהפכני, המתקדם והכאוטי של האירוע הזה – זה כמו התלקחות ספונטנית, נקודת הקיצון האובדנית של הקפיטליזם, הנקודה בה כלכלת הביקוש וכלכלת ההיצע מגיעות לשיווי המשקל שלהן. עיר האוהלים הופכת את הכלכלה על פיה: הומלס הופך לדייר, גניבה הופכת לשיתוף, רכוש הופך לעול… אנרכיזם אמיתי.

אגב, בעולם הדיגיטלי עדיין יש היררכיה, והמדיה הדיגיטלית לא יכולה לספר סיפור בלעדיה. כפי שצפינו, טיים אאוט בחר לשים את דפני ליף על שער העיתון. הנה נחמה לעתיד לבוא: בעולם הפוסט דיגיטלי לא קוראים את טיים אאוט. אם האורבניות היא דיגיטלית, לא פלא איפוא שהעולם הפוסט דיגיטלי הוא עולם פוסט אורבני. האם לזה התכוון גיל סקוט הרון כשאמר שהמהפיכה לא תשודר בטלוויזיה? הטלוויזיה לא יכולה לתפוס אירועים כאוטיים.

גם אם האוהלים יתפרקו מחר, גם אם הם ישמידו את עצמם מבפנים או מבחוץ (אף אחד מאנשי התחתונים לא תיאורטיקן פוליטי, אף אחד מהם לא יצליח לאפס את הציוויליזציה), ההישג שלהם, ההישג העל-פוליטי, כבר הושג. מם האוהלים נוצר, הזהות החדשה מתפשטת בצורה ויראלית לערי אוהלים נוספות עם מאפיינים מקומיים של הקהילה ממנה היא צומחת (אפילו הוקמה עיר אוהלים חרדית), מוקרנת, מתוקשרת, אנחנו רוצים להיות הם. הם זה אנחנו.

למה זה השטח הכי מעניין, מרגש ואינטנסיבי בישראל עכשיו? כי זוהי באמת הממשות הישראלית – תעלת הניקוז של הכל, שם מה שיכול לקרות קורה. בצורה הכי פשוטה, זה לאו דווקא מאבק מול אחר כלשהו, אלא החייאה עצמית. לידה מחדש. ישראל שואלת את עצמה סופסוף: מה ישראלי בעינייך?

תגים: , , , , , , , , , , , , ,

18 תגובות to “כיכר העיר זה הפייסבוק החדש”

  1. יון על תיל Says:

    וסימני האוהלים מעידים שאנחנו לפני עוד יציאת ממצרים וארבעים שנה או שזה רומז שאנחנו בדרך חזרה לעוד שבוע בחופי סיני ?

  2. Guesty Says:

    טל מסינג מתאים לארץ האמורי כמו כפפה ליד

  3. ירדנה Says:

    ניתוח מרתק ומסעיר

  4. יואב Says:

    אגב דיגיטציה עממית שיתופית, אני חושב שמה שהמהפיכה הזאת צריכה זה תיעוד. אנשים הרי מתעדים כל הזמן את מה שמתרחש שם, בכל זאת עידן המידע וזה, אבל התיעוד נשמר בעיקר במקומות חולפים, כמו קבוצות פייסבוק. בשלב זה הוא גם מבוזר מדי.
    זה קול קורא. אני חושב שצריך להקים איזה בלוג או טמבלר, פתוח ושיתופי, אליו אנשים יעלו את התמונות, ישימו לינקים לקליפים שהעלו לאתרים השונים, ועוד. עיר אוהלים וירטואלית שלאט לאט תארגן את הכאוס. אנשי האינטרנט מחפשים דרכים לעזור לאנשי האוהלים, ואני חושב שזו דרך לא רעה בכלל. אני אשמח אם מישהו מאנשי האינטרנט ירים את הכפפה.

  5. Daniel Rosenberg Says:

    הנה אתגר: כמה מהמילים שנזרקות הרבה בהקשר האוהלים הן "פרלמנט", "דמוקרטיה", "מרחב ציבורי" וכדומה. כל המילים האלה (בעיקר שני המונחים הראשונים) מגיעות מאוצר המילים של הפוליטיקה, שאמור לסוב סביב אינטרסים, רצון, כוח וכדומה. פרלמנט הוא לא רק מקום שבו מדברים, אלא גם מקום בו מקבלים החלטות, הקובעות (לפחות בתיאוריה) את התנהלות הדרג הביצועי. פרלמנט בלי מעמד כזה הוא לא פרלמנט, הוא סתם מקום שמדברים בו; לא שונה באופן מהותי מאולפן טלוויזיה או היידפארק ארעי. מהו אם כן הדרג הביצועי עליו אמור פרלמנט האוהלים להשפיע? מהי יכולת קבלת ההחלטות שלו? באיזה מרחב פוליטי (פוליטי לא במובן האידיאולוגי או הערכי, אלא המסגרת הקונקרטית בו הוא פועל) הוא ממוקם? זו שאלה שלדעתי האנשים כאן לא חשבו עליה עד הסוף.

    לדבר? לדבר אפשר בפייסבוק, בצ'אט, בסקייפ, ב-SMS, בחומוסיה השכונתית, במעגלי שיח של שתי"ל. העידן שלנו פותח בפנינו אין סוף דרכים לדבר. אבל מה בנוגע להשפעה?

    • אלי א. Says:

      גוד פוינט.

    • גיל Says:

      יש דיבור ויש דיבור. נראה לי שמה שכותב הבלוג מדבר עליו הוא הסוג השני של הדיבור, דיבור כפעולה. כשהפעולה הזו נוצרת במרחב משותף בין בני אדם, מתוך כוונה מודעת לפתח ולבנות את המרחב המשותף, זו פעולה פוליטית.

    • יואב Says:

      האתגר שאתה מציין הוא אכן אתגר, אחד מני רבים, שעומד בפני אנשי האוהלים ומעניין לראות כיצד הם יפעלו. מה שכן, אני באופן אישי לא מצפה שהם יפעלו באיזה דגם מוכר לנו של דרג ביצועי היררכי, מלמעלה למטה. אם עיר האוהלים היא קוד פתוח, מה שאולי יקרה (וכנראה כבר קורה) זה שאנשים יוסיפו עוד שורות (בין אם בדיבור, בין אם בפעולה, בין אם בדיבור כפעולה), עוד פיצ'רים, ותבונת ההמון תדע לסנן את השורות שהיא רואה כרלוונטיות. זאת במסגרת לכללים שיוסכמו מראש, כמו ההצבעות שנערכו השבוע, שגם מהם אנשים מוזמנטים לסטות.
      אפשר לראות דוגמא לכך בערי האוהלים הנוספות שקמו ברחבי הארץ. אף גוף מבצע לא היה אחראי עליהן או על תכנונן, פשוט האנשים של אם תרצו, או אגודת הסטודנטים בב"ש, או שיתו"פ עצמאי של חרדים וערבים, החליטו להקים אותן. אבולוציה טבעית.

      אם אתה רוצה להקביל את מה שהולך בהיידפארק שם לשיחה אחד על אחת בסקייפ, או לצ'אט קבוצתי בגוגל, או לקקופוניה שבטוקבקים, או לאיזה בלוג שבו בעל הבית משתלח במגיבים שלא מיישרים איתו קו ושולח אותם לפתוח בלוג משל עצמם, אתה מוזמן. אני חושב שהפוליטיקה הדיאלקטית, האינטראקטיבית, שבעיר האוהלים לא דומה לשום אנטי-שיחה שיש ברשת הישראלית.
      בהקשר הזה יש להוסיף שלמרות עידן המידע ו"מהפיכת הפייסבוק" או התדמית התל אביבית של עיר האוהלים ברוטשילד אני ראיתי שם נואמים מספר אנשים שאני חושב שבימים כתיקונם נבלעים במה שמכונה הפער הדיגיטלי, והנה באינטרנט הממשי שם הם שווי בני שווים, גם אם לא כתבו פוסט בהעוקץ או בלי שיהיו חלק מאיזו גוורדיה בטוויטרטי.
      מה שמוביל אותי לאתגר נוסף שעומד בפני אנשי האוהלים (ועומד בפני כל קהילה, וירטואלית וממשית כאחד), והוא כיצד הם ינווטו את עצמם כך שהפוליטיקה הפנימית, כלומר הפופיקיזים וסכסוכי האגו, לא יאכלו אותם.

  6. אורי Says:

    בעצם מה שאתם אומרים זה שאנשים שם מתנהגים כמו.. מה המילה שחסרה לי.. נו.. אה – כמו אנשים? כמו בני אדם?
    אינטרנט ללא אינטרנט זה פשוט חברה אנושית, וברוטשילד יש נסיון להחזיר אנושיות לחוויה. לא צריך פייסבוק בשביל זה – צריך אנשים. אנחנו כל כך עסוקים בלחשוב שכל השתנה. שהפייסבוק ממש הזיז משהו במהות שלנו, אבל כמו שאומרים בטוקבקים: פחחח. גם בדגניה ב1910, גם בדוודסטוק 1969, דם בברלן 1990 – בכול המקומו האלה היה אינטרנט בלי אינטרנט. לא צריכים להמציא גלגלים חדשים, אפילו אם זה אומר שאנחנו קצת פחות מתוחכמים ממה שאנחנו רוצים להאמין.

    • יואב Says:

      אורי,
      לא היינו בדגניה בשנת 1910, או בוודסטוק בשנת 1969, ואפילו שהיינו בין החיים בשנת 1990, לא היינו אז בברלין. כך שאנחנו לא יודעים מידע אישי איך אנשים התנהגו במקומות האלו בשנים ההן, אולי קראנו על זה משהו. אבל אנחנו כן יודעים איך אנשים בשר ודם, אנושיים בדיוק כמו האנשים במקומות ההם בשנים ההן, מתנהגים בישראל בעשרים ומשהו-שלושים השנה האחרונות. זה לא דומה למה שהולך בעיר האוהלים.
      אני מסכים שמה שקורה ברוטשילד הוא לא דבר חדש לחלוטין. מהפיכות היו, גם יותר רציניות. רצינו לשים את האצבע על המאפיינים המיוחדים של הפוליטיקה של עיר האוהלים, ניסינו לענות על השאלה "מה זה" (במקום על השאלות "מיהם אנשי האוהלים", שאלה עליה כבר דובר באמורי, או "מה הם רוצים", שאלה שאנחנו לא חושבים שהיא מעניינת במיוחד, בעיקר כי התשובה עליה ברורה). ניסינו לתת לכך תשובה תלויית זמן והוויה, קראנו לזה פוסט דיגיטלי. אתה יכול לחשוב ששום דבר לא השתנה בהוויה האנושית מאז דגניה 1910, אנחנו חושבים שלכל עידן יש את המאפיינים שלו, וראוי לתת עליהם את הדעת.

  7. ניר גולן Says:

    יש משהו מטריד בתבנית הכאוטית הזו, משהו שמרמז על התפוררות כל המבנים השלטוניים ועל שבריריות הדמוקרטיה הישראלית עקב אותה התפוררות.
    מסתבר שאי אפשר כמעט לארגן מחאה במדינת ישראל, והדרך היחידה שלה להתקיים היא לקרות מעצמה.
    אז בסדר, בנקודה הספציפית הזו יש מחאה, ואולי הממשלה תזיז את עצמה ותעשה איזה משהו קטן, אם בכלל. אבל מה הלאה? איך מארגנים את המדינה בצורה כזו שאפשר יהיה לחיות בה?

  8. יונה Says:

    מה כל כך טוב בפייסבוק ה"ישן" שצריך פייסבוק חדש?

  9. מומלצי הבלוגוספירה Says:

    מה שנותר לי לומר זה שהמאמר הזה אחד הטובים והמחדדים בנושא, שקראתי ברשת לאחרונה.
    מרתק.

    מומלץ ב-מאמרים
    http://hamimlatsim.blogspot.com/2011/07/307-217.html

    אסתי

  10. יערה Says:

    בעיני זה מאמר פלצני ומלא בניים דרופינג טרחני.

    צורה צורה צורה

    ואיפה התוכן?

  11. יואב Says:

    בהמשך לטור שלנו, מומלץ גם לקרוא את הכתבה הזאת הויקימאהל:
    http://www.haaretz.co.il/captain/spages/1236524.html

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: