דיווח חי מעיר האוהלים בשדרות רוטשילד

by

בשעה 11:35 בערך הגיע רון חולדאי. אנשים היו די באקסטזה, צילמו אותו באייפונים וצרחו "ראש עיר לעשירים! ראש עיר לעשירים!". הוא ניסה לדבר, אמר משהו בעניין הממשלה והשוק החופשי, בשלב מסוים הוא התחיל להסביר שבעברית נכונה צריך להגיד "אני שוכר דירה" ולא "אני משכיר דירה". זה היה מגוחך, מרתיח, הוא היה נראה מנותק – כאילו הוא לא מבין איפה הוא נמצא, כאילו הוא אף פעם לא ראה את האנשים האלה, סתם אנשים ששוכרים דירות בתל אביב.

אנשים איבדו סבלנות וצעקו במרחק סנטימטרים ממנו, עד שהוא נסוג. כמה אנשים צעקו: "תנו לו לדבר" ואחרים צעקו: "שקרן! דיברת מספיק!". כשראש העיר והפמלייה הקטנה שלו התחילו להסתלק לכיוון הכביש הזעם גאה. היה נראה שהוא מבולבל, הוא נכנס לאוטו עם עוד איזו אשה, אנשים דפקו על החלונות ומישהו התיישב לו על הפרונט. נראה לי שחולדאי די נבהל.

זה הזכיר קצת את שביתת הסטודנטים של 2007, שגם היא יצרה פוליטיציה של דור מסוים. רק שלא כולם היו סטודנטים. יש שם צעירים תל אביבים מכל הז'אנרים: סטלנים, היפסטרים, סחים, הומואים וסטרייטים מסתובבים בין האוהלים. כל אלה שלא ברחו עדיין. בכמה מהאוהלים יושבות משפחות עם ילדים. החלק הצפוני נראה קצת כמו משהו מהסיקסטיז, עם מחצלות, גיטרות וריח של גראס, באמצע יש אוהלים, והחלק הדרומי נראה יותר כמו הסבנטיז – אנשים מנגנים בלי חולצה בגיטרות חשמליות. מישהי עם מין דגל ישראל מאולתר צועקת כל מיני דברים. אני חייב להודות שלא ברור מאיפה האנשים האלה הגיעו.

ככלל, אלה נראים כמו אנשים "לא פוליטיים". חוץ מכמה פעילים של עם חולצות של מגמה ירוקה, לא ראיתי נוכחות בולטת לתנועה פוליטית כלשהי – לא עיר לכולנו, לא שלי יחימוביץ ולא השמאל הלאומי. אה, ניצן הורביץ היה שם, אבל הוא נראה די מסכן. מישהו עם שיער ארוך דיבר על ביטול הכסף.

פתאום בא איזה איש שהציג את עצמו כמומחה למסים, והסביר משהו על הוראת השעה של יובל שטייניץ. הוא אמר "אני רוצה להסביר לכם כדי שתבינו", עד שצעיר עצבני השתיק אותו.

אגב, גם אין שם שוטרים. אני לא יודע למה – אם זאת היתה הפגנה של השמאל היו שם בטח שוטרים באלפים.

כשאתה רואה את האוהלים האלה, אתה אומר לעצמך שמעבר לכל מחאה זה פשוט משתלם לגור באוהל. זה חינם, ועל שטח כזה היו לוקחים היום בתל אביב לפחות אלף שקל, אם לא יותר. ברחובות שמסביב, כולם מדברים בקדחתנות על העוולות של בעלי הבתים, על החוצפה. אני מניח שלחלק מהאנשים האלה יש הורים שבעצמם משכירים דירות, ושוחטים במחיר את החברים שלהם. כמו בעלת הבית שלי, הזקנה המרושעת שהודיעה לי היום שהיא יכולה למצוא שוכר ב-2,300 שקל לדירת חדר 20 מ"ר שאני שוכר ממנה. או בעל הבית שהעלה לאחי את המחיר פי שתיים, כי הוא "יכול להביא זוג גייז שישלמו יותר מזה". הרוח של הסיקסטיז היא לא מקרית: אם באמת יהיה כאן מאבק שיחזיק מעמד, זה יהיה מאבק בין דורות – כמו שהיה אז באמריקה. מאבק בין הדור שהקדיש את שלושת העשורים האחרונים להתעשרות בחסות מכירת חיסול צינית של כל אידיאל, לבין הדור שכבר לא ייהנה משום דבר שפיסת הארץ הזאת יכולה לתת.
מכל מיני סיבות, אבל גם בגלל מחירי הדירות.

תגים: , , , , , , , , , , ,

72 תגובות to “דיווח חי מעיר האוהלים בשדרות רוטשילד”

  1. danaR Says:

    אכן, "מאבק בין הדור שהקדיש את שלושת העשורים האחרונים להתעשרות בחסות מכירת חיסול צינית של כל אידיאל, לבין הדור שכבר לא ייהנה משום דבר שפיסת הארץ הזאת יכולה לתת".
    יצויין שהדור הקודם גם זכה לחינוך, השכלה והשראה ממספר מסדרים ערכיים עם דוקטורינה מעמיקה וקונטקסט רחב, ואילו הדור הנוכחי קצת טַמְבָּל. בהכוונה ישירה של הוריו, שהעמידו מולו את פסילי השוק החופשי וקופי-פייסט של כמה אימאג'ים מסורסים ולא מאיימים מהארסנל המערבי של תרבות הנגד של הדור *שלהם* (אחרת מאיפה היו לומדים שמחאה עושים עם גיטרות, שיער ארוך ועירום חלקי) ונתנו לטבע לעשות את שלו. הם ממשיכים לבלוע את העוגה, להקיא, לחלק מחדש ולבלוס שוב, והילדים הסתומים שלהם מסתובבים בכיכר רבין ומנסים לצאת א-פוליטיים כדי לקרוץ לכמה שיותר פלחי שוק. אופס, יצא לי כיכר רבין? התכוונתי שדרות רוטשילד. כן, לגמרי. למה כיכר רבין כבר יותר מדי מזוהה פוליטית עם סוגייה שנויה במחלוקת – "רצח רבין – בעד ונגד". ניסוג, אפוא לכיכר הבימה. אה, חסמו שם? באסה. טוב, לא נעשה משהו *פוליטי* חו"ח כמו לחסום את הכביש במחאה על סתימת הפיות הגחמתית. יאללה, חברה'ס, זרמו לשדרות רוטשילד. זה יהיה יותר כמו מיצג מאשר הפגנה. כמו השוורים של שוק ההון, רק ההיפך. לא היפך פוליטי, כן? היפך שקורץ לכל פלחי השוק. אפילו לשוק ההון, שלא תבינו לא נכון. כי אנחנו רוצים שכולם ירגישו פה בנוחי. שאפילו נוחי עצמו יבוא להצטלם ליד האהל שמול הבנק שלו. נראה לי הוא הכי תומך. והוא גם חבר טוב של חולדאי. ובכן, כבר אפשר להכתיר את ההפגנה הזו כהצלחה מסחררת. חחחח

  2. אילן Says:

    יש חטא מסוים בלעשות רומנטיזציה בנוסח "ההורים הנוראים" ו"הילדים המקופחים", בהתחשב בעובדה שהמדינה החלה להימכר לחלקים דקות ספורות לפני הקמתה, או בכך שהתענגותו של הדור הנוכחי נגזלה לפני שבא לעולם.

    ההיפיות הטהורה של דור המאבק האמריקאי נשמעה כמו רצון עז לחופש גמור ונטול אחריות, והם קיבלו בדיוק את זה, במגוון מכות ארציות. והם כבר לא יכולים לזוז מהר, עכשיו כשרשמית 20% ומעלה מהאוכלוסייה בכל מדינה בארה"ב נמצאת באוביסטי.

    אז אנחנו נקבל את מה שרצינו, שזה ניקיון כפיים מחיים בניסוי חברתי אידיאולוגי -מי שרוצה דוגמא מלבבת מוזמן להביט בהקדמה העברית לאחד מספריו של פרויד, שמוסרת את הרעיון הלוגי של העלמת מבנה המשפחה הסטנדרטי בקיבוץ על מנת להימנע מתסביך אדיפוס – ואז נרצה משהו אחר. אולי נחליף את השאיפה למכור משהו, בשאיפה הכמוסה אך מוסתרת גלויות לקנות משהו.

    מחשבה לכאורה נאיבית, אבל לא יותר מהמחשבה שאנחנו דפוקים לנצח. אני מתנחם במחשבה שרון חולדאי דפוק בהווה (:

  3. אילן Says:

    הכוונה כמובן הייתה שהתענגותו של הדור הנוכחי לא נגזלה לפני שבא לעולם. ואם לא מובן למה, אז אני מניח שבגלל שכל דור מנסח ממה הוא מוכן לסבול וומה לא. הדור הזה גם ינסח, וזה יהיה יום מעניין.

  4. אבי Says:

    פוסט יפה. כתוב מעניין. אהבתי את הסוף על מאבק הדורות. באמת אנחנו דור שלא נקאר לנו כבר כלום. מכרו הכל מעל הראש שלנו.
    יחד עם זאת, אין זה צודק להציג את בעלי הדירות כרשעים גמורים. בעלת הדירה "המרושעת" שלך היא זקנה חביבה שיש סיכוי שירשה את הדירה מהוריה שקנו אותה באפס כסף בשנות השלושים כשהכל היה פה גם אז די חרא. הזקנה הזו, שהתמזל מזלה להיות זקנה עם הכנסה פאסיבית יפה, שלא צריכה להסתמך על קצבאות או על תמיכת המדינה כדי לקנות תרופות או אוכל, בסך הכל ממקסמת את המצב שלה. כדי שתוכל לקנות את התרופות שלה, האוכל שלה, תנור חימום בחורף ואולי גם איזה צעצוע נחנד לנכדים. זה בסדר גם אם זה על הגב שלך. אם הייתה לך דירה הייתה משכיר אותה בפחות ממחיר השוק רק בשם האידיאל? אני בספק.

    הבעיה היא לא בזקנה הזו או בבעלי הדירות האחרים.
    הבעיה היא שהמדינה מחזיקה ב-97% מהקרקעות במדינה ומפשירה לבנייה מאוד במשורה (ובעיקר לפי אינטרסים פוליטיים – כמו דיור לחרדים).
    הבעיה היא הבירוקרטיה – אם היה יותר פשוט להקים עוד קומה או שתיים, להרחיב בנייה קיימת במרכזי הערים, היו עוד דירות – את כל זה יש לעשות כמובן תוך התחשבות בתכננון העירוני בתשתיות ובשיקולי איכות סביבה ונוף אבל אפשר לעשות את זה.

    המדינה יכולה ותריכה גם להשקיע בתחבורה ציבורית ראויה – כזו שתחבר את המטרופולין הזה ותהפוך אותו לגוש אחד גדול. אני מאמין שהרבה צעירים שישבו באוהלם אתמול בלילה, היו מוכנים לעבור לגור בחולון / בת ים / הרצליה אם הייתה להם תחבורה נוחה פשוטה מהירה ושפועלת בשבת. זה קורה בכל העולם. ראה את ניו יורק על רובעיה.

    פתרונות יש – וצריך לדרוש אותם מהמדינה ולא מבעלי הדירות.

    • רתם Says:

      יכול להיות שהיא חביבה ויכול להיות שהיא משתתפת בתחרות בעלי הבתים מי ינצח בחזירויות, קטנות וגדולות. אבל יש כאן דבר שאתה מתעלם ממנו – האפשרות לחיות חיים הוגנים. כן, להיות בעלת דירה ולהשכיר אותה במחיר שמשתלם לבעלים, אבל להשאר הגון – לתחזק את הדירה שהיא הנכס של הבעלים כמו שצריך ולא לנסות לצרוח ולהפחיד את הדיירת, אם היא מתקשרת להגיד שמשהו בדירה, ששייך לדירה, מקולקל ודורש תיקון, תחזוקה או החלפה. יש דבר כזה שנקרא לחיות חיים הגונים ואפשר להשתדל להמנע מניצול הדיירים, גם אם אתה משכיר באיזור מבוקש וגם אם אתה זקוק לכסף. ודרך אגב, זקנה לא עושה אדם חביב. יש המשכיות ומי שהיה חביב בדרך נעשה חביב בזקנתו ולהיפך

  5. א.ב. Says:

    מה שאתה מתכוון זה, שסוף סוף, אחרי חמישים שנים הסיקסטיז יגיעו לישראל…
    הגיע הזמן באמת… 🙂

  6. פרסאוס Says:

    מבעלי הדירות אדרוש שלא יהיו חמדנים. שלא ישכירו דירה שהם לא היו מוכנים לגור בה בעצמם. שלא ייענו את השוכרים במיני סעיפי חוזה משפילים. שלא יחזיקו בכח בכסף לא שלהם ולא יחזירו אותו בכל מיני תואנות. שיתקנו את מה שצריך כשצריך. שיאפשרו לשוכרים לשכור לטווח ארוך בלב שקט מבלי לאיים כל שנה בשינויים בחוזה, העלאת שכר דירה ועוד.

    מהמדינה אבקש שתאפשר חשיבה לטווח ארוך. משכנתאות נוחות לאלה שאין להם דירות ולא לאלה שממנפים את הכסף שאין להם כדי לקנות את כל הארץ. תחבורה ציבורית שתוריד את העלויות בתל-אביב ותקרב את הפריפריה. שתילחם בקומבינטורים הרשעים שמחלקים דירות טובות ומשכירים למסכנים דירות עלובות. שתעגן בחוק הגנה על הדייר וגם על בעל הדירה על ידי מסירת בטחונות לצד שלישי המייצג את כולם ומוסמך לכך (כך שלא יצטרכו עו"ד לכל חוזה). שתמסה את גם את בעלי הדירות ולא רק את הדיירים (לחלק את הארנונה להוצאות שוטפות ולחלק של אחזקה בנכס. החלק השני – על בעל הדירה)

    זהו – דרך אגב, אני בעלים של דירה. ומשכיר אותה במעט (500 או 1000 ש"ח בערך) מתחת למחיר השוק. מרוויח בכך שוכרים לטווח ארוך, שמחים יותר, אפילו אם הם חושבים שהם דפקו אותי. לא מאידיאולוגיה, פשוט כי ככה יותר קל לכולם כולל לי לחיות כאן.

  7. הילה Says:

    אגב, היו הרבה פעילים של עיר לכולנו בשעות הערב המוקדמות, כשהמצב התחיל להתחמם. וכמובן, דב חנין.

  8. מתן Says:

    צודק מי שכתב כאן שפתרונות צריך לדרוש מהמדינה (ולא לשכוח את העירייה!) ולא מבעלי הדירות. הבעיה היחידה (והיא בעיה קשה) עם בעלי הדירות היא שהם מצביעים לחולדאי.

    • ofrilany Says:

      אני לא מסכים איתך בכלל. בעלי הדירות בתל אביב הם האויב, כמו שבעלי המכוניות הם האויב ובעלי הרובים הם האויב. מה עוד שמדובר על אוכלוסייה מנוולת למדי. אני לא אומר שצריך להרוג את כולם, אבל אני בהחלט לא אתפלא אם איזה שוכר דירה יקח את החוק לידיים (ע"ע רסקולניקוב)

      • עומר א. Says:

        אני חולק עליך, עפרי. נראה לי שיותר מועיל תיאורטית לראות את בעלי הדירות כפרסוניפיקציות של הדירות שלהם ותו לא. מבחינה סטרוקטורלית, יותר משהא/נשים הללו מחזיקים בבעלותם דירות (או מכוניות, או רובים), הדירות הללו מחזיקות בעלים שמסייעים להן בתהליך העברת הכסף מחשבון בנק אחד לאחר.

        אפשר היה לומר את זה יותר במדויק, אבל באופן כללי נראה לי שהמטרה שלנו צריכה להיות לשחרר את בעלי הנכסים האומללים מהאויב המשותף שאוחז בנו ובהם במידה שווה (אם כי באופנים אחרים) – ההון.

  9. רני Says:

    פרסאוס צודק. ראה חוקים לתקינות דירות
    להשכרה בפריס ובניו-יורק. אבי אתה לא
    לעניין. טוב שמדינה – זה אתה ואני והוא
    בעלת הקרקע.
    רע שמנהל מקרקעי ישראל ופקידיו זה
    הגוף הכי מושחת בישראל. סיפור גלנט זה
    פחות מטיפה בים. רע שהמדינה
    לא בונה עכשיו בכסף של תקציב הביטחון
    עשרת אלפים דירות בחיפה תחתית ליד
    הרכבת, יש שם קרקע בשפע ועיר קיימת
    ומורידים את מחיר הרכבת לאפס. זה זמן
    נסיעה קצר ומהיר לגוש דן. רע מאוד
    שהולכים לבנות מגדלים בכיכר המדינה כי
    זה יסתום את תל-אביב לגמרי. רע מאוד זה
    שישראל לא בונה עכשיו עשרות אלפים דירות
    שני חדרים וכ"ו על אדמות בסיס תל-השומר.
    אין דירות סבירות כי המון אנשים מושחתים
    פשוט נתנו וקבלו שוחד באלף דרכים שונות.
    שאל את חולדאי על המנוח שר"י גרוס.
    פשוט שלטון מושחת וקבלנים ובנקים כנ"ל.

    • רוני הירש Says:

      בלוס אנג'לס יש גם חוקים אימתניים להגנת הדייר (http://lahd.lacity.org/lahdinternet/RentStabilization/tabid/247/Default.aspx). לא יזיק לתל אביב וערים אחרות לחקות אותם. כמו כן, לא הבנתי מה המקבילה למרכז תל אביב כאן, המחירים בדאון טאון זולים, וזה למרות שעיריית לוס אנג'לס משקיעה המון בלהפוך אותו למרכז התרבותי של העיר ולהרחיב את תשתית התחבורה הציבורית המזוויעה שלה, בניסיון נואש שיהיה לה מרכז ואולי יום אחד היא תוכל להיות עיר

  10. זמואל Says:

    דור מפונק ובכיין.
    רוצים לגור בלב-ליבו של שוק הנדל"ן הישראלי. רוצים לגור בשכונות הכי שוות ויקרות בארץ ומתבכיינים שזה יקר.
    רוצים לגור במנהטן ובוכים שיקר להם

    לכו תגורו בשכונות החלשות של תל אביב
    לכו תגורו בפריפריה. מה קרה? פתח תקוה – 30 דקות מתל אביב זה מבאס?
    אם הייתם גרים בלוס אנג'לס הייתם גרים בדאון טאון או בואלי?
    חצי שעה מלב מוסקבה זה בסדר? ומהסנטר של הונג קונג או לונדון?

    כן, פעם היה זול. עכשיו יותר אנשים רוצים לגור בעיר , הרבה יותר מאפשרויות המגורים הזמינות בעיר. היצע וביקוש. מאד פשוט.
    בת-ים זה רחוק מידי. עשרים דקות נסיעה זה בעייה לתל – אביבי הבכיין
    חולון זה ערסים (נו, בטח… להזרק בשכונת פשע בניו-יורק זה סביר… אתה בניו-יורק או באיזה בניין קומוניסטי מסריח במזרח ברלין לשעבר במרחק חצי שעה באוטובוס ויו-באן למרכז… זה היפסטרי. זה בסדר)
    בכיינים

    • נעם אשד Says:

      תומך במאה אחוז

    • רתם Says:

      זמואל, בסגנון שלך, לך לגור ביוקנעם, אן בבודפשט

    • סמי Says:

      עם איזה תחבורה ציבורית תגיע למרכז ת"א? אתה משווה את היובאן לדן? בברלין יש חוקים להגנת הדייר שאין כאן, אסור להעלות שכ"ד ביותר מ20% במשך 4 שנים. יש סטודנטים חצי מובטלים שיכולים לגור במרכז מיטה בדירה מול פארק. איכות הבניינים, גם הקומוניסטיים של מזרח ברלין עדיין לא מדורדרים כמו הטיח המתפורר של ת"א. באמסטרדם יש שיטת ניקוד, יש שכ"ד מקסימלי שמותר להציב לכל נכס בהתאם לגודלו, מיקומו וכו'. כאן יש לי עץ אחד בכל השכונה שלי בדרום ת"א. ההשוואות שלך לא מחוברות למציאות. ונעם, אל תעודד אותו. בשם השוק החפשי, ההיצע-וביקוש העשירים ממשיכים לתרץ לעצמם שזה בסדר לחיות כמו בנאדם בזמן שרב האוכלוסיה צריכים להאבק על פירורים ולשמוע מאנשים כמוך שכדאי לשקול לעבור לגור ליד התחנה המרכזית עם כל הזונות והסמים. זה לא הדור המפונק שלא בסדר, זה האטימות של אנשים כמוך שממשיכים להיתלות בעקרונות הקפיטליסטיים ומתעלמים מהתפקיד של הממשל לפקח על התנהלות הכרישים, לא לתת לעשות הכל בשם הכסף ולא להתיר רסן.

  11. אבי Says:

    פרסאוס – אם כל בעלי הדירות היו כמוך – איזה כיף היה לגור בעיר הזאת. מה לעשות שרובם לא. יש את החזירים שמוכנים לסלק דייר אחד ולהחליפו באחר שמשלם יותר ויש גם אתבעלת הבית הזקנה, ללא הפנסיה, וללא הכנסה שזוהי הכנסתה היחידה. האם היא צריכה לוותר על 500 שח פוטנציאלים בשם טוב הלב? לא בטוח.

    כל מה שאתה אומר הוא נכון. אבל מה לעשות? לא כל בני האדם טובים מיסודם. למוסר גבוה ואחריות חברתית אני מצפה רק מהסובבים אותי. מחבריי וממכריי. אני לא יכול לצפות לכך מכל בני האדם. ובדיוק כאן נכנסת המדינה לתמונה.

    בעזרת מנגנונים של חקיקה ואכיפה המדינ ה יכולה לקבוע סטנדרטים של דירות להעניש מחלקי דירות, לכפות סנקציות על חזירי נדלן וכאן, לעזור ולהקל על וצעירים.

    ועוד נקודה – מרכז העיר הוא יקר בכל העולם. לא חייבים לגור דווקא בו. ותפקידה ואחריותה של המדינה למשוך אנשים או לפחות להפוך את האופציה של מגורים מסביב לעיר הגדולה (גוש דן) לאפשריים ונוחים – קרי תחבורה, תשתיות וכו.

    • רתם Says:

      לאבי, לפי מה שהמדינה עשתה כאן בשנות התשעים, גל הגירה של מיליון איש ואישה חסרי כל מבחינת דיור, הובאו לכאן, אופס, החטא הקדמון של הציונות, כדי להגדיל את מספר ה"יהודים " כאן, לפי התוצאה של המאמץ לבנות דירות, לחלק משכנתאות ולישב את המהגרים החדשים, המדינה יודעת מצוין לפתור פתרונות. היא רק צריכה לרצות, אבל מה, שום דבר כרגע לא מראה שהיא רוצה, להקל עלי, או על עופרי או על מי שאינו רוצה לגור בהתנחלות, לייט או הבי

  12. avivamishmari Says:

    "סטלנים, היפסטרים, סחים, הומואים וסטרייטים" – אתה באמת חושב שהסיווג לז'אנרים משנה לעניין זה? או שיש בעל בית תל אביבי אחד שחשב שנייה וחצי על ההבדלים בין ההיפסטרים לסחים, אם ראה אותם בכלל? זו חשיבה מקומונית וטרנדית, והיא נראית תלושה ומנותקת כשמדברים על מאבק חברתי כלכלי.

    אם חולדאי באמת התבלבל, או נבהל, אז הוא נסע למשרד שלו, שתה כוס מים ונרגע. כלומר, הוא יתגבר. המבחן של המאבק הזה יהיה בדרכי ההמשך שלו, ומעבר לרעש (המוצדק) שעיר האוהלים הספונטנית הזו עוררה, יהיה צורך בתביעות מעשיות ומפורטות, שיהיה משהו קונקרטי לדבר עליו, וגם בתומכים מתוך מועצת העיר ושאר גופים מוסדיים, שיעלו את הנושא לדיונים שוב ושוב.

    • ofrilany Says:

      ברור שזה משנה, כי זה מראה מאיפה באים המשתתפים, כלומר שהרקע שלהם מגוון (לפחות בקנה מידה תל אביבי).

      • avivamishmari Says:

        זהו, שהוא מגוון רק בקנה מידה תל אביבי, שכידוע מצומצם עד מאוד. מול תושב נהרייה או טייבה או ערד, או אפילו ירושלים, כל הטיפוסים התל אביבים הללו דומים להפליא. ואני לא מצליחה לחשוב באיזו רמה כאן יש משמעות להבדלים המינוריים ביניהם (אחד אוהב את איימי וויינהאוס, אחד לא?).

    • דודי Says:

      כן, זה כמו שבהפגנה נגד חילול שבת בירושלים יבואו מכל המגזרים – ליטאים, חסידי גור, חסידי צאנז וחרדים ספרדים.

  13. רועי Says:

    למה זה בעצם כל כך רע שיקר לגור בתל אביב? יש דברים שיקר לצרוך, כמו אייפאדים, ארוחות ב"מול ים" או מגורים ברוטשילד, אבל קשה לומר שהם חיוניים. כלומר, אפשר לקנות ספר, לאכול פלאפל ולגור בבאר שבע.

    לדעתי הרשימה הזו קשורה הדוקות ברשימה אודות הפאשיזם. שם טענת שה"פאשיזם" הישראלי אינו אלא תועלתנות מבולבלת, או סתם שאיפה לשמור על הסדר כפי שהוא; מבין השורות כאן אני קורא שמחאת מבקשי הדיון הזול בתל אביב היא מין סטלנות מבולבלת, או רוח סיקסטיז מעורבת במין הפנינג נוסח יום העצמאות. כלומר, בשני המקרים אין מדובר ברעיונות מלהיבים שחותכים את ההיסטוריה כחרב בוערת, אלא בסתם מין גרעפס.

    וזה אגב גם מה שאני חושב על אירועי תחריר. 🙂

    • סמי Says:

      תחריר אירועי הגרעפס במהלכם נפלו ממשלות?

    • avivamishmari Says:

      כי אם אתה רוצה לקיים עיר שהיא מטרופולין, מרכז תרבותי וחברתי בעל משמעות, ולא רק אוסף של בתים יפים לשימור, אתה צריך לתת אפשרות מגורים כלשהי לתושבים שיוצרים, צורכים ומזינים תרבות ויצירה – אמנים, יוצרים, פעילים חברתיים, סטודנטים… אלה בדרך כלל יהיו הצעירים ו/או התפרנים יותר, לא היאפים עם הג'יפים.
      אף חבורה ספרותית לא תשב בבית קפה בתל אביב ותהגה כתב עת חדש, אם חבריה גרים בערי לוויין.

      • יואב Says:

        זה היה אולי נכון, אם בתל אביב אכן היתה תרבות בעלת משמעות. אני אזרוק פה פצצה, ואולי זה דיון שעדיף שלא לפתוח, אבל אותם אמנים ויוצרים תל אביבים קדושים כבר שנים רבות כמעט ולא מייצרים שום אמירה תרבותית-חברתית בעלת משמעות, כזו שמעשירה ומפרה את החברה בישראל, בטח לא כזו שרלוונטית למישהו מחוץ למדינת תל אביב במידה כזו שנרצה לסבסד אותה.
        איך שאני רואה את זה, היצירות התל אביביות המשמעותיות ביותר בשנים האחרונות נמצאות בגלינה וסביבתה התרבותית (הסצינה הישראלית הכי מרתקת, בחיי), ואצל אני כסף צעיר וסביבתו התרבותית, ושתיהן לא שוס גדול. במידה מסויימת, היצירה התל אביבית מתה (גם אם המונים יושבים בבית קפה ו"יוצרים"), התנוונה.
        הגיע הזמן להשקיע במקומות אחרים. ירושלים, חיפה, שדרות.
        זהו, זרקתי רימון ורצתי לתפוס מחסה.

      • רועי Says:

        אני חושב שדברים כאלה קורים מעצמם. כלומר, איש לא מימן דיור מוזל בוינה עבור שנברג, וובר, ברג ושאר חבורת הדודקפונים. בהחלט אפשרי שסצינה תרבותית היא דבר תלוי נדל"ן, אבל הטענה שהמדינה צריכה לעודד סצינה כזו במקומות מסויימים ובמחיר של מיסוי כללי או סלקטיבי של האזרחים היא בעייתית.

        נראה לי יותר טבעי לצפות שסצינה תרבותית, כמו חיים על הפלנטה, תתפתח בנסיבות מקריות באופן טבעי – כשלא חם מדיי, וגם לא קר מדיי, אבל גם לא קל מדיי, בזמן הנכון וכולי. תל אביב אולי הייתה כזו בימי תאטרון ה"מטאטא" ועכשיו אפשר שזה זמנה של כרמיאל או אולי זה תור הזהב של אשדוד.

        בסך הכל בואו נודה על האמת – אנחנו אוהבים את תל אביב כי כיף בה. כמו איזורים מסויימים בניו יורק הכל בה נגיש, אפשר לצרוך קבבוני טלה ברוטב יוגורט בשתיים בלילה, הבחורים חמודים, הסקס מיידי ויש הרבה תיירים שגורמים לנו להרגיש קוסמופוליטיים. אבל תל אביב כמרכז תרבות, או בתי הקפה של תל אביב כמדגרה אינטלקטואלית? לא ממש…

        כל הסיפור קצת מזכיר לי התקלות במישהי שלמדה איתי בבית הספר וראיתיה שנים לאחר מכן מוכרת קטורת ליד הסנטר. אני הייתי לאחר הצבא ולקראת סיום לימודיי בטכניון. שאלתיה אודות קורותיה שלה בחמש השנים שעברו והיא השיבה בגאווה אינסופית "אני עברתי לתל אביב!"

      • רועי Says:

        *ווברן

      • avivamishmari Says:

        רועי, אתה יכול לטעון שהיצירה שנוצרת בתל אביב משעממת אותך, או לא רלוונטית, אבל זו עובדה שתל אביב מתפוצצת מיצירה ועשייה – מהסוג הספונטני. להטוטנים, זמרי רחוב, הצגות פרינג', שוקי קח-תן, החלפות ספרים ברחוב, ערבי הקראה לחברים, גרפיטי מבריק… אתה יכול לבטל את כל אלה כבלתי חשובים, הם באמת במשקל נוצה ויוצריהם נשארים אלמוניים. אבל הם שורשי העשב של אמנות משמעותית יותר, ובלעדיהם אין אמנות ותרבות אלא בפסטיבלים ממסדיים ומעונבים. הפסטיבלים מתקיימים בדרך כלל בפרובינציה, כי אין בה שסתומי תרבות עצמאיים או ספונטניים.

        ואולי לא שמת לב, אבל מוזיקאים ויוצרים גודשים את רחובות העיר בעשרות ומאות, וכולם גרים בה או מקסימום בפרברים צמודים שלה (שלעתים יקרים ממנה).

        לגבי הטענה שיש להשקיע בתרבות בפרובינציה ובשולי המדינה – אדרבא, למה לא. לפעמים זה צומח מעצמו, כמו סצינות מוזיקה עצמאיות בבאר שבע או בירושלים. אבל זה עדיין רחוק מתחושת הקצב של עיר גדולה. קבבוני טלה בשתיים בלילה הם רק צד אחד, חיצוני, של העניין, שמשרת מועדוני בילוי וערבי תרבות. אין עיר ללא הפסקה בלי האנשים שירצו ויוכלו לחוות אותה סביב השעון (אני כבר מזמן לא, אני טובלת ביסקוויט בתה והולכת לישון בשמונה).

      • יואב Says:

        אביבה, איזה אמנות משמעותית יותר צמחה מהעשבים השוטים בתל אביב בעשור האחרון? השורשים, היסטורית וגם עכשיו, כמעט תמיד מצויים בפריפריה. אחרי זה הם עוברים לתל אביב, שם הכסף והחשיפה, עיר שהיא כמו מדונה (הזמרת) – יודעת לזהות טרנדים כשהם קטנים ולעשות להם קרוס אובר למיינסטרים.

        המוסיקה המזרחית, אינדינגב, ריאליטי, סדרות טלוויזיה שכבר מזמן לא עוסקות בצעירים תל אביביים, כוכב נולד, רייסקינדר, מחניודה, כולן יצירות ישראליות תרבותיות משמעותיות או חשובות או מרגשות שלא צמחו בתל אביב או שלא קשורות אליה, או כל ישראליות ויכלו לצמוח בכל מקום אחר בארץ.

        מאז הימים של הרוקסן, פלורנטין (המקום והסדרה), המקומונים והכותבים שצמחו בהם, TLV (המועדון, לא סדרת הטלוויזיה) אין שום יצירה תל אביבית משמעותית, עם כל הכבוד לשוק הקח תן. אומר זאת, אין לי שום צורך לסבסד את תל אביב, שהיא המרכז הכלכלי של ישראל (מה שהופך את עצם הדרישה הזו מופרכת מהגדרתה), אם היא לא נותנת לי (כלומר, לכל מדינת ישראל) דבר בחזרה. שוק הקח תן או ערבי ההקראה לחברים רלוונטיים לתל אביבים. ואם הם רלוונטים לתל אביביים, אז שיתכבדו לשאת את העלות שלהם ולא לבקש ממני סובסידיה.

        היצירה התל אביבית כבר מזמן לא רלוונטית עבור מי שלא גר בתל אביב. היא או פונה החוצה ורוצה להרגיש קוסמופוליטית (כל הסצינה שיוצרת באנגלית) או עוסקת בעצמה ובאמנות התל אביבית בצורה רקורסיבית (נדב בן נון הנהדר), ולא מקיימת שום שיח עם העולם שמחוץ לה. אם הזכרתי את המקומונים אז היום יש את TIME OUT, שהוא גם גרסה של מגזין בינלאומי (ראי עניין הקוסמופוליטיות) וגם עיקר היצירה שלו זה רשימות 100 האנשים הקולים בתל אביב (ראי עניין הרקורסיביות). אני חושב שזה משל נהדר על התרבות התל אביבי היום.

        ואם אני, כישראלי לא תל אביבי, שוקל מה היא נותנת לי, זה בפירוש אפס (מבחינתי). בערך כמו תלמידי הישיבה שאני מסבסד, שיוסי למטה השווה אליהם. רק שלהם יש כוח פוליטי.

      • ofrilany Says:

        יואב, יכול להיות שיש משהו במה שאתה אומר: אין לי הערצה גדולה לתל אביב – כבר כתבתי פעם שבראש ובראשונה זאת העיר שבה יושב הרמטכ"ל. אני גם די מזלזל בניהיליזם של הישיבה במסעדות ושל טיימאאוט, ובכל הפולחן הזה של "העיר הזאת". עם זאת, צורת התבטאות שלך וולגרית, בבחינת "לא לצאת פראייר". נראה שאתה מונע מאיזה יצר נקמנות לא ברור ומנסה בעיקר להעליב אנשים, מה עוד שאתה תמיד מסתיר את מה שאתה כן מאמין בו.
        בסופו של דבר, גם תל אביבים הם בני אדם, וגם אליהם אפשר להתייחס בשמץ של אמפתיה כשהם סובלים – למשל משכר הדירה שמעלים להם.
        אני לא חושב שאתה "מסבד אותי", או שביקשתי ממך לסבסד אותי.
        תרשה לי לומר שאם אתה כל כך שונא תל אביבים, לא ברור לי למה אתה מתעקש להגיב בבלוג שרבים מהכותבים בו הם תל אביבים.

      • ofrilany Says:

        ואגב – אם רוצה דוגמה לצורה שבה אפשר לשלול את הוויית השמאל ובכל זאת לומר "כן" למשהו ולא רק לצאת משעשע ואכזרי, תסתכל על הפוסט של איתמר טהרלב.

      • יואב Says:

        היי עפרי,
        תודה על הניתוח הפסיכולוגי.
        אני חושב שדווקא הייתי ברור בנוגע למה שאני מאמין בו. אבל אם אני צריך לאיית את זה: סובסידיה לפריפריה, לא לתל אביב. בכלל, כל העניין שבתל אביב הכל קורה, זה כי תל אביב היא בערך העיר האמיתית היחידה בארץ (אולי גם ירושלים עונה להגדרה). המונופול הזה לא טוב – לא לשאר הארץ שסובל, ולא לתל אביבים – כי כשהשוק התרבותי הוא מונופוליסטי, מחירי הדירות גואים.
        בקשר לעניין הסובסידיה – זה בדיוק מה שאביבה טענה שצריך לעשות, אם כי לא במילים האלו. נראה לי שגם רועי הבין זאת כך.
        תנוח דעתך, אני לא שונא תל אביבים. שונא זאת מילה חזקה מדי. לך מותר לזלזל בניהיליזם של הישיבה במסעדות, לך גם מותר להעליב, לי כנראה אסור. בסדר, הבנתי, אני מגורש מהבלוג ה"תל אביבי" הזה, שכותביו ומגיביו יושבים בניו יורק, סן פרנסיסקו, ברלין וירושלים.

      • ofrilany Says:

        אתה לא מגורש משום מקום, זאת מסקנה שלך. אני לא מבין למה אתה חושב שתשתלח כאן בבני אדם ולא תקבל תגובה – הרי אתה בעצמך ציפית לזה והזמנת את זה ("זרקתי רימון" וכו').
        אשמח גם לדעת מתי ניסיתי להעליב בבלוג הזה – אולי זה לא נראה ככה, אבל אני לא מנסה להעליב אף אחד. אולי את גל אוחובסקי, וגם עם זה הפסקתי.

      • יואב Says:

        עפרי, אפשר רגע גם ניתוח פסיכולוגי? נראה לי שזה מקרה של הפוסל, במומו פוסל.
        איזו עוד מסקנה אני אמור להבין מהמשפט "תרשה לי לומר שאם אתה כל כך שונא תל אביבים, לא ברור לי למה אתה מתעקש להגיב בבלוג שרבים מהכותבים בו הם תל אביבים"?
        במי השתלחתי? ב"תל אביבים" קולקטיבי? הגבתי לאביבה, ונדמה לי שהתייחסתי אליה בכבוד. ואז אמרתי כמה דברים (וולגריים?) על יצירה תל אביבית, טיים אאוט ואמנים ששרים באנגלית. אפילו ציינתי לטובה את נדב בן נון, שזה בערך השם התל אביבי היחידי שהזכרתי.
        היה ברור לי שזרקתי רימון, כי זו טענה פרובוקטיבית יחסית למקובל לחשוב על תל אביב וכל זה. לא זרקתי את הרימון על אדם ספציפי, אלא על קבוצה שמקובל לסגוד לה מבחינה תרבותית, למרות שנראה לי ששנינו מסכימים שאין לזה יותר מדי תימוכין במציאות.
        ולגבי מתי ניסית להעליב בבלוג הזה, לא חושב שזה מכובד לפתוח על זה דיון ככה, אז אדבר לגבי עצמי: "אולי זה לא נראה ככה, אבל אני לא מנסה להעליב אף אחד".

      • יואב Says:

        ואם זה לא ברור, זרקתי רימון וציפיתי לקבל תגובה ודיון ענייניים, גם אם סוער ו"וולגרי". אבל יותר לעניין להאשים אותי בנקמנות לא ברורה.

      • ofrilany Says:

        סבבה יואב, אני מעריך אותך ואת דעותיך, ואני ממש לא מנסה לשלול את הלגיטימיות שלהן או לצנזר אותן. באופן כללי, אני לא מכיר את השקפת עולמך, למרות שאני מניח שיש לך כזאת. מה שאני מכיר זה ביקורת מאוד עוקצנית, ולעתים קרובות מוצדקת, על ישויות ומאבקים שונים שמזוהים עם "השמאל" (עם או בלי מרכאות). בכנות, מסקרן אותי לדעת יותר על המאבקים שהם בעיניך כן ראויים וכן מעוררי השראה. כמו שפירסמנו פוסט שלך בעבר, נשמח לפרסם פוסט כזה.
        לגבי עצמי – אני הייתי במאהל המחאה כמה פעמים בימים האחרונים (אין לי אוהל אז לא גרתי שם) ושמחתי לראות אנשים חדשים שנאבקים על משהו במקום הזה. לכן התקוממתי נגד העמדה שלך, שלפי התרשמותי נראית כמו מישהו שעומד מחוץ למחנה שבו אנשים נאבקים, עושה פרצופים ומוציא לשון.

      • יואב Says:

        אוקיי, בוא נדבר תכלס. לגבי המאהל, אני עוקב אחרי הנעשה שם מרחוק, ואולי אפילו אבקר בו מחר או מחרתיים. אני מודה שבהתחלה הייתי סקפטי, כמו גם לגבי חרם הקוטג' (מי לא היה סקפטי בהתחלה לגבי מרד צרכנים בישראל?), אבל אחרי כמה זמן כתבתי בפייסבוק משהו על זה שזה מדהים בעיניי שדווקא סחים תל אביבים יוצרים הזדמנות לכיכר תחריר הישראלית.
        זו אכן הייתה ביקורת צינית על השמאל, אך שים לב שגם חרם הקוטג' הובל ע"י חרדי מבני ברק. לא יודע מה יעלה בגורל מחאת המאהל, אבל העובדה (המצערת) היא שאת המאבק החברתי החשוב של השנים האחרונות לא הוביל השמאל, אלא הוא רק תפס עליו טרמפ.
        בעניין הטרמפים, משמח אותי לקרוא שבניגוד לתרעומת שלי בהתחלה, בסוף כן גירשתם איזו פוליטיקאית טרמפיסטית שבאה לבקר במאהל, כאילו שהייתה לימור לבנת שרואה פודיום אולימפי (ובעניין הזה יש לבקר את דב חנין בדיוק כפי שיש לבקר את רון חולדאי. שוב, מאבק חברתי, הפעם תל אביבי, ומי שביקש להיות ראש העיר בא כדי לגזור קופון. קיוויתי שיעשה מעשה יוסי שריד וישן באוהל איזה לילה אחד).
        בקיצור, אני תומך נלהב של המאבק, ותומך נלהב בצעדים שיורידו את מחירי הדירות בכל הארץ. אם כי אני לא בטוח עד כמה זה מאבק כזה ויותר מאבק של החבר'ה מרנט קונטרול שרק רוצים שיכירו בזכותם החוקית למגניבות. כלומר, אני אתכם עד שאתם מתחילים לדבר על סובסידיה לתל אביבים כי היא עיר אולטרה תרבותית וכולנו רוצים לשמור אותה ככזו. אני דווקא בעד לפרק את המונופול.

        לגבי מאבקים אחרים שאני חושב שראוי להיאבק עליהם, אתה מוזמן לקרוא את הפוסט האחרון אצלי (מוזמנת לשלי), שבתחילה שלחתי גרסא מוקדמת שלו לגל כדי שיפרסם אצלכם, אבל הוא חשב שהוא לא רלוונטי בהקשר הנוכחי. חבל, כי בנושא הזה נורא עניין אותי לשמוע את הדיעות של המגיבים כאן.

      • ofrilany Says:

        רגע אבל הם סחים או מגניבים? או שניהם? לא שזה לא אפשרי.
        אבל לפי התרשמותי אנטי-סחים ומגניבים מקצועיים דווקא עיקמו את האף לגבי המחאה הזאת – על זה שיש שם יותר מדי אנשים עם ראסטות (בזה הם בקונצנסוס עם ההיא מקדימה) ושהמוסיקה היתה לא מעודכנת.
        בקיצור, לדעתי מה שיפה במחאה הזאת זה דווקא ההשתתפות של אשכנזים לא פעילים מבחינה פוליטית שהם לא בגרעין הקשה של השמאל או לא מהשמאל בכלל. לזה גם התכוונתי במשפט לגבי נוכחותם של היפסטרים, סחים, הומואים וסטרייטים.

      • ofrilany Says:

        אגב, חלק מאבחנותיך לגבי התרבות התל אביבית העכשווית דווקא מסקרנות בעיני – בעניין חשיבותו של אני כסף צעיר והדבר השני, שאני מתבייש לומר שלא שמעתי עליו.
        עם זאת לגבי הרשימה של "המוסיקה המזרחית, אינדינגב, ריאליטי, סדרות טלוויזיה שכבר מזמן לא עוסקות בצעירים תל אביביים, כוכב נולד, רייסקינדר, מחניודה" – בכנות נראה לי שאפשר למצוא רשימה מקבילה שהיא כן תל אביבית. למשל לגבי מחניודה.

      • יואב Says:

        כמו שאמרתי, זה מדהים בעיניי.

      • יואב Says:

        תראה, מחניודה היא התרחשות קולינרית חדשה, מקורית, שצמחה ב"פריפריה" (ירושלים), והנה מתישהו ראיתי בגיא פינס אני חושב שבכל פינה בתל אביב פותחים איזה חיקוי של מחניודה. איזו התרחשות מקבילה צמחה בתל אביב? אני בהחלט סקרן לשמוע. לא שאין התרחשות בתל אביב, יש המון התרחשות, אבל נדמה לי שכבר אין התרחשות שהיא רלוונטית לכל מה שמחוץ למה שמכונה "מדינת תל אביב", כלומר לישראליות.

        אם תרצה, אולי יום אחד אעלה את רשמיי על סצינת הגלינה ושות' כאן לבלוג.

      • avivamishmari Says:

        יואב, ברשותך אני לא ממשיכה לדסקס, לא בגלל שהדיון לא מעניין יותר אלא מפני שאני בטוחה שיש סנגורים גדולים יותר ומעודכנים יותר ממני ליצירה תל אביבית עכשווית. אין לי מושג מה זה גלינה ומה זה מחניודה 🙂 אבל אני יוצאת לרחוב הראשי ורואה את מה שאתה קורא לו באכזריות "עשבים שוטים", והוא פורח פה. במודיעין או בלוד הוא נובל. לאו דווקא בגלל מדיניות הממשלה, בגלל שאנשים לא יודעים איך לאכול אותו. או שהם טרודים מדי בפרנסתם מכדי לטפח אותו. אין פה אמירה שיפוטית, זה פשוט כך.

        בכל אופן, הקריאה שלך לתת משקל משמעותי לפרובינציה היא במקומה – רק נא לא להיתמם ולא לשכוח, שהחלוקה לפריפריה וערים גדולות היא לא המצאה ישראלית. זה בא כחלק מהחבילה האורבנית המערבית, שיישבו פה צעירים מפונקים ויתחבטו בבחירת מילה לשיר, או בתיוג על זהותם המינית, או ברצונם להתלבש באופן מוחצן. זה הטוב והרע בעיר, שיש בה מגדלים פורחים באוויר ומקום לכל אחד להפריח לעצמו מגדל (לא נדל"ני). ושהצעירים המתלבטים מלוד או מודיעין בד"כ יגיעו לתל אביב להתלבט על המילים שלהם, כי פה אפשר לעשות זאת ביתר קלות.

        האם הממשלה צריכה "לסבסד" את כל זה? לא אמרתי. אמרתי, שיש לקחת זאת בחשבון בתכנון עירוני, ויש לשים לב *לא לחנוק את זה*. מה שקרה בשנים האחרונות היה חניקה מתמשכת.

      • יואב Says:

        היי בפלה, כיניתי אותם "עשבים שוטים" בהמשך לדימוי שלך על שורשי העשבים שמצמיחים אמנות משמעותית יותר. אני מודה שזה כינוי שנשמע מאוד אכזרי, ובמחשבה שניה הייתי צריך להתנסח יותר בעדינות, אך לא התכוונתי להיות אכזרי יותר מאשר הדברים שלך לפיהם רק בתל אביב צומחים העשבים. כמו שטענתי, השורשים דווקא לא נמצאים בתל אביב, תל אביב מספקת להם את החממה להגיע למלוא תפארתם. אני חושב שההיסטוריה של התרבות בישראל, מזהר ארגוב ועד אינפקטד מאשרום, מוכיחים שבפרובינציה יש שסתומי תרבות עצמאיים או ספונטניים

      • רועי Says:

        אביבה, אני לא חולק עלייך שקורים הרבה דברים מעניינים בתל אביב. אבל מה שאת מכנה "התפוצצות תרבותית" לא מצדיק בעיניי עיקום של כללי השוק לטובת שימור. נניח, אני כן חושב שסביר לעקם את כללי השוק כדי לשמר את תל מגידו; אבל מה שקורה בתל אביב לא נראה לי בלתי ניתן להעתקה או שכפול בבאר שבע. כלומר, אני לא רואה סיבה שמשקיעים פרטיים, קטנים או גדולים, יאלצו להרויח פחות על נכסיהם, בגלל שיש אנשים שחושבים שנוכחותם כרגע בתל אביב חייבת להשמר.

        אגב, אני חווה מצב דומה על בשרי כרגע: מעלים לי את שכר הדירה בצ'לסי, ועושה רושם שגן העדן ההומואי שלי עומד להגמר לטובת מגורים חמורי סבר באפר ווסט סייד. למרות החויה שאינה נעימה בכלל, לא נראה לי שנוכחותי בצ'לסי היא משהו שצריך להיות למישהו עניין לשמרו.

        לאורך זמן, אולי דווקא נראה תועלת מייקור הנדל"ן בתל אביב. מוקדי העניין יעברו לאיזורים אחרים, המגניבות תאציל את עצמה על עיר אחרת וייצמח משהו חדש ומלהיב. כמו היהודים, או ההוגנוטים, שנבעטו ממדינה למדינה ותמיד העשירו את מקום מושבם החדש, כך גם המגניבים יפרו את עירם הבאה.

  14. יוסי Says:

    אני כל פעם נדהם מחדש איך אותם אנשים שרואים במו עיניהם כיצד הריבון בישראל (אבל כמובן לא רק בישראל) מנצל לרעה את כוחו לחוקק חוקים שרירותיים שפוגעים בחרויות הבסיסיות של הפרטים תחת שלטונו, איך אותם אנשים שמים את מבטחם בשלטון כדי שישתמש בעוד כפיה על מנת לממש מדיניות שעשויה לעזור להם במצבים ספציפיים שהם נמצאים בהם ולעזאזל כל מי שאמור לממן את התענוג. כמו מהמרים כפייתיים ברולטה של המשחק הפוליטי הם משקיעים עוד ועוד בתקוה שיום אחד הם יזכו בפרס הגדול. וזה לא עוזר שכבר 30 שנה ויותר הם הלוזרים הגדולים. האסימון לא נופל שהאינטרס שלהם הוא לסרס את המדינה כמה שיותר ולהתחיל להסתמך על מסגרות וולונטריות. לא, עדנת ימים עברו, ימי מפא"י המתוקים בהם הם היו בעלי הקוביות המוטות, אותה אי אפשר לשכוח.

    אז מה הטיעון של מי שרוצה שהמדינה תבנה לו בית בתל-אביב, נגד, נאמר, מימון לישיבות? בדרך כלל זה מתמצה ב"מה הגויים יגידו", יש לנו מדינה קלריקלית אוי אוי אוי איה באנו.

    • Daniel Rosenberg Says:

      ליברליזם כלכלי הוא הדמון הנוראי בכל רחבי השמאל כולו. תמצא כאן יותר אנשים שתומכים במשטר האייתולות באיראן מאשר, למשל, בצמצום כוח הלובי החקלאי.

  15. Shany Kedar Says:

    הערב נפגשנו בגן מאיר, קבוצה של פעילות ופעילים וסתם בטטות כורסא וכל מני א/נשים. לא היה לנו כל כך ברור למה, אבל הרגשנו משהו. חלק הגיעו עם אג'נדה, עם רעיון לפעול כל יום השבוע על עוול אחר. החל ויכוח האם להכניס את הכיבוש או לא, מישהי צעקה שהיא ימנית והיא לא יכולה להיות חלק ממאבק שקורא לסיים את הכיבוש. אחר כך איכשהו הצלחנו להתארגן והלכנו לכיוון מאבק האוהלים ברוטשילד. בדרך צעקנו ססמאות ולי כבר לא היה אכפת מה אני צועקת, העיקר לצעוק. הצטרפו אלינו עוד כל מני אופנוענים ועוברי אורח. היה כיף, בחיי. דמיינתי שנגיע לעיר האהלים ונתקבל בזרועות פתוחות, שנשב ונדבר ונקשיב ונציע פתרונות. אבל ברגע שהגענו, עלתה איזו להקה לנגן וכל הקולות הושתקו, הושטחו. אי אפשר לדבר ברעש הזה. רציתי לשמוע עוד, רציתי לשבת, לדבר, להקשיב, לא רציתי לרקוד. שוב, איכשהו הצלחנו לארגן כמה מאיתנו והלכנו לשבת ליד הקדישמן. הפעם קצת יותר הקשבנו ופחות התווכחנו, אבל שוב עלו הקולות של איזה סוג מאבק אנחנו רוצים לנהל.

    ואז הגיעה אישה אחת ואמרה: הזעם שלכם לא יעזור, צריך לפעול מתוך תבונה. המילה שאתם מחפשים היא לא זעם, אלא הפקר. מדינה שמפקירה חייל בשבי תפקיר גם את הבריאות והחינוך. המאבק צריך להיות מערכתי, בכל החזיתות. הכל קשור אחד לשני, ואף אחד לא לוקח אחריות.ואני הרגשתי הקלה שאני כבר לא צריכה לדבר במגהפון המקולקל (יש לי פחד קהל).

    ממחר, בכל ערב בשעה 21:00 תתקיים אסיפה ברחבה שליד הבימה. אני הולכת להיות שם כי אני מבינה שצריך לפרק והרכיב מחדש את השיח הפוליטי-חברתי-כלכלי בארץ, למרות שאני עדיין לא יודעת איך. זה עדיין לא אומר שאני לא יכולה להגיד שהוא מקולקל. כי השיח הפוליטי הדיכוטומי והשקרי של שמאל וימין, של מאבק "חברתי" מול מאבק "פוליטי" הוא הוא הפצצה המתקתקת הכי גדולה שיש פה, השקר הכי גדול. כי *אין* מאבק חברתי ללא מאבק פוליטי, הכל מערכתי, הכל קשור. כשמערכת בגוף קורסת, הכל סביבה קורס גם. ואנחנו קורסים, גם אם אנחנו לא יודעים מה לעשות עם זה, או איך לעשות את זה.

    מעל במה וירטואלית זו, אני מוותרת בחגיגיות על התג שקורא לי "שמאלנית". ויאללה, בואו נלמד ביחד איך לפרק פצצות

  16. שירלי קליביצקי Says:

    מרבית התגובות שכאן מתייחסות ללגיטימיות של המחאה נגד תעריפי השכירות בתל אביב ולזעם של צעירים רבים שמתגוררים בה על כך שאינם יכולים עוד להרשות זאת לעצמם. אני חושבת שיש מקום להתייחס להקשר רחב יותר שעולה מתוך המחאה הזו והוא תרבות הדיור הקלוקלת במחוזותינו. היו כאן לא מעט אזכורים לסטנדרטים במדינות אחרות שקובעות רף מסוים ולא מאפשרות לכל בעל דירה, עם כל הכבוד לזכות המקודשת לרכוש, לקבוע מחירים מופקעים לדירות שאינן ראויות למגורי אדם (ואלה לא רק דוגמאות קיצוניות). אבל מעבר לכך, הדבר הראשון שטעון תיקון הוא תחושת הנוודות של כל מי שחי בארץ הזו בשכירות. לא רק בתל אביב רבתי, אלא בכל מקום אחר בארץ רשאי בעל דירה לשנות את תנאי החוזה בתום שנה, להצמיד למדד אם שווה לו, לא להצמיד אם לא משתלם לו, להעלות את המחיר בעשרות אחוזים מבלי לשפץ ומבלי לשנות דבר, וכיו"ב וכו'. לא כל אחד צריך לקנות דירה ולא כל אחד רוצה לקנות דירה, ואילו הייתה מעט יותר יציבות בשוק השכירות הארצי (שוב, תחושת הארעיות הכרונית הזו רחוקה מלהיות נחלתם הבלעדית של "התל אביבים המפונקים") ולא הייתה תחושה שאין טעם לצבור רהיטים, להתרגל לשכונה ולבסס מרקם של חיים באזור המגורים כי מי יודע מתי ניאלץ לעקור עצמנו אל מקום אחר שנוכל להרשות לעצמנו, הזעם הזה לא היה מתעורר. חברה שמורכבת מאנשים שחיים חיי נוודות נטולי ביטחון בסיסי שקורת גג מאפשרת היא לא חברה בריאה, היא חברה שבה מעמד הביניים לא נשחק הוא פשוט נמחק כי כל מי שלא יכול להבטיח לעצמו קורת גג לאורך זמן הוא עני, הוא מתקשה לנהל חיים תקינים, וזאת בעיניי המגמה החשובה ביותר במחאה המתעוררת הזאת שכולי תקווה שלא תתפוגג בקול ענות חלושה אחרי שהממשלה הנוהגת למגר מחאות בשיטת הטלאים תמציא איזה פיתרון חסר תועלת וחסר תוחלת אמיתיות, כדרכה בקודש.

  17. יואב Says:

    עפרי, ברשותך אתחיל דיון חדש, בהקשר אחר. הזכרת את שביתת הסטודנטים. אני מאוד מקווה שהמחאה הזו לא דומה לשביתות הסטודנטים בעשור האחרון. בתור מי שהיה עד לכמה שביתות סטודנטים, הזכרונות מהן מעלות בי תחושת קבס והן תמיד שברו את רוחי. לא שאני לא חושב שלא צריכים לעשות רפורמה משמעותית בשכר הלימוד, ובכלל במערכת ההשכלה הגבוהה, אלא דווקא בגלל זה. בסופו של דבר השביתות האלו עושות הרבה רעש, אבל נגמרות בקול ענות חלושה לאחר שהסטודנטים נשברים, כשראשי האגודות מתפארים בהישגים כמו דחינו בעוד שנה את העלאת שכר הלימוד או הכנסנו עוד כמה נציגים שלנו לאיזו ועדה. בלי מלוות מדינה ובלי רפורמה. בסוף, אחרי שנה, הם נותנים הסכמתם לתוכניות זוועתיות. כל מי שמכיר את הפוליטיקה בקמפוסים השונים יודע מיהם נציגי הסטודנטים ועל מה אני מדבר.
    לכן אני מקווה שאת המחאה הנוכחית לא מובילים אנשי הקמפוסים או דומיהם, שאחר כך נוטים להשתלב גם בפוליטיקה העירונית. למרות שאני אמפטי לנושא שכר הדירה שלך, אני מקווה שההישג המשמעותי שלה לא יסתכם באיזה רנט קונטרול על הדירות בתל אביב, אלא במשהו הרבה יותר משמעותי.

    • ofrilany Says:

      מסכים איתך, כל מאבק שאגודות סטודנטים נוגעות בו הופך להיות מת. אבל במקרה הזה לפי מה שאני מבין אגודות הסטודנטים ממש לא בתמונה, באופן די מחפיר כשלעצמו מבחינתם.
      בכל מקרה, אני לא חושב שצריך להגזים בציפיות. למאבק הזה בצורתו הנוכחית יש יתרונות (סוג של אותנטיות, קהלים חדשים, תמיכה ציבורית מסוימת ומומנטום) ויש חסרונות (חוסר מיקוד, פסטיבליות ונחמדות יתר). אבל מה שניסיתי בעיקר להגיד בהשוואה למחאות הסטודנטים זה שאנשים עוברים פוליטיזציה דרך המאבק הזה, הוא נותן קול לאנשים.

  18. hakarzia Says:

    ומה עכשיו…
    כדי להוכיח לעולם שאין מדובר במחאה נוספת של שמאלנים הנאבקים על זכויות המיעוט שלהם (תודה רבה ל"כותבת האורחת" דניאל על הניתוח המצויין אגב) יצא קול קורא מהמאהל המברך את ביבי על התיקון החברתי שהוא מתכנן בשוק הנדל"ן. אין ספק כי הרפורמה של ביבי תעשה רק טוב ובגללה ייבנו כאן יותר ויותר בתי דירות המתאימות לאוכלוסיות חלשות יותר ולא דירות מעמד ביניים גבוהה וכדומה…
    נו באמת!
    אבל שוב אני נמצא במאבק רלטיביסטי קשה…
    עופרי AKA רסקולניקוב מעוניין לחסל את בעלי הבית שלו ואני בטוח שהוא ישמח שיקימו במדינתנו בנייני דירות ממשלתיים (דיור ציבורי) בו יוכלו צעירים לשכור דירות קטנות למשך מספר שנים בטקרם ייקנו את דירת המגורים המשפחתית שלהם??
    אבל מה עם כל השאר?
    מה הפתרון הליברלי/קפיטליסטי שאתם מציעים?
    בעלי בתים הם הכרחיים בכלכלת שוק של מגורים ואין בהם רע אם אנחנו מצליחים לחוקק חוקים ותקנות שיגבילו את ההתנהגות שלהם (טוב נו שלנו… גם לי יש דירה שאני משכיר… לזכותי יאמר שאני גם שוכר ולא רואה גרוש משני הצעירים החביבים שאני עושק).
    הבעיות בשוק המגורים (לא נדל"ן) בישראל לא מסתיימות בצעירים. כולם אומרים שאין הצדקה כלכלית לקנות דירה למגורים. משתלם הרבה יותר לשכור דירה. אבל מי מאתנו מוכן להסתכן במעבר דירה כל שנה שנתיים. ההורים שלי גרים בדירה שכורה אחת כבר יותר מעשרים שנה. זה כל כך הגיוני אבל כל כך נדיר. אנחנו, משפחתי הקטנה, כבר עברנו מספר פעמים בגלל שבעלת הבית המרשעת החליטה להחליף דיירים.
    כאשר אנחנו סטודנטים צעירים מדובר בהרבה כסף ואז גם פתרונות ה"תעברו לפריפרייה" כמעט הגיוניים אבל כאשר מדובר במשפחות… למה חייב כל אדם בעלים של קרקע?
    כי בשוק בלתי סביר ובלתי הוגן שאינו מנוהל על ידי המדינה כל אדם הוא רק לעצמו. אם היה משכיל הריבון לחוקק תקנות חוקים המגבילים את חופש העיסוק (רחמנא לצלן) אז היינו יכולים, בשוק המגורים כמו בשווקים אחרים, לראות מעט יותר צדק.
    אבל… מי מאיתנו, ליברלים קפיטליסטים מוכן היום לדבר על התערבות המדינה בשוק?? בטח לא ביבי.
    ולכן הרפורמה רק תביא לפתיחת השוק להתפראות רבה יותר שבה יוכלו בעלי הון גדול לשלוט ביותר ויותר מההון הציבורי ולהקצות אותו על פי אמות המידה הכלכליות והרווחים הגדולים ביותר גם אם בסופו של דבר ייבנו עוד ועוד בניינים גדולים ומכוערים במרכז תל אביב כדי לשכן את מאות משפחות המליונרים חסרי הדיור בארץ.
    מי בכלל גר בבתים האלה? תגידו לי.
    אולי במקום להיות באוהלים ברוטשילד הגיע הזמן להחזיר את הSQUATTING לארץ ולהיכנס לגור במגדלי YOO ואקירוב בדירות הפנויות שם.

    • רועי Says:

      אני לא חושב שאתה תומך בהקלה ממסדית על קניית דירות, אבל אני רוצה לציין שהתערבות כזו בשוק הנדל"ן יכולה להיות הרת אסון. ממשלות ארצות הברית עודדו רכישת דירות במשך כשני עשורים דרך סבסוד משכנתאות זולות (פרדי ופאני) והענקת פטור ממס על ריבית המשכנתא. התוצאה – שגם גורמים אחרים תרמו לה – הייתה ניפוח של בועת נדל"ן שהתפוצצותה הביאה למשבר הכלכלי הנוכחי. למרבה הצער, וזה אני חושב ברור לכולם, טבעם של משברים כאלה אינו לפגוע רק במי שחוללו אותם (רוכשי הדירות, מנפיקי המשכנתאות), אלא גם באנשים תמימים כמוני שמשוועים לכלכלה דינמית ורבת אפשרויות שתושיעם ממקום עבודתם הנוכחי.

  19. אורי Says:

    "היה להם ראסטות וריח של אלכוהול"

    במשפט זה הסתכמה התובנה של חברת הכנסת מירי רגב, בבואה – או ביתר דיוק, בצאתה – ממאחז המחאה המאולתר שבשדרות הברון רוטשילד בתל אביב.
    "חלולים", הייתה כנראה מחאתו של ראש ישיבה בהתנחלות; "שוטים", של איש עסקים שמשרדו נח ומתבונן על השדרה; "הזויים", של אנשי הוותק והשרד במדינה, כפי שהשתקף בחיוכו המבודח והמבולבל של מפקד העיר רון חולדאי; אך "ראסטות ואלכוהול" – זה הביקורת אליה מסוגלת מירי רגב ושאר אנשי 'המרכז', אנשי הממלכתיות, בעלי הזנבות הארוכים והזקורים, ש'עשו צבא', ו'עשו מילואים' ו'עשו ילדים' ו'עשו כסף' ובעיקר עשו הכול 'כמו שצריך', כלומר כמו שדרשו מהם ב'תמונות מן החיים הבורגניים' שעליהן חונכו, שנצרבו ונצטברו בתודעתם, או במה שנשאר ממנה.
    כי תודעתם, ויכולת הביקורת שלהם – כמו אלו של חברת הכנסת מירי רגב – מסתכמת במי מתאים לתמונת החיים הבורגניים הזו, ומי לא: נילי פריאל, מירי רגב, שלושת האהוד-ים, בנימין נתניהו ואשתו, ועוד רבים וטובים אחרים, ללא קשר לעמדתם הפוליטית, שמבחינתם "ריח של אלכוהול" מפרק את לגיטימיות ועומק המחאה, לא פחות מאשר צורת גינון השיער של חלק מחבריה.

    איזה ריח נידף ממכם אחרי ערב ארוך במסעדה, בחתונת הילד או הילדה של "החברים", או בבית אחרי אירוח שהיה "פשוט נפלא"? ריח האלכוהול מקושר אצלכם עם הנאה – וזו, הרי, אין לה מקום במחאה, כפי שהיא נתפסת בראשכם. ריח האלכוהול קשור לאותם רגעים בחייכם בו אתם שרויים בחצי תודעה, משחררים את החגורה מן הכרס, או את הכרס מן החגורה, למקום החצי אפל בו נותר עדיין חצי אור כדי להבחין, במעומעם, בין טוב לרע. אגב "ריח של אלכוהול" נידף גם מקצין האבטחה של ראש המטה הכללי לשעבר בשעה שניסה לאנוס אישה צעירה. האלכוהול – וחשוב מכך: "ריחו" – הם בשבילכם סממנים של אי-סדר, של עברה, של מחוץ לחוק, ומעבר למידה. האלכוהול הוא מה שרוצח ילדים בינם לבין עצמם, הוא מה שמוביל להדרדרות ומה שהורס את החברה ומכרסם בנשמה. כל זה נכון. אך מה לעשות אם אין לך נשמה מלכתחילה?

    מן האמור לעיל ברור למה "ראסטות" וריח של אלכוהול הולכים ביחד. הם כמעט סינונימים, כי הרי רק בסמלים ודימויים עסקינן, על פי מבקרת התרבות וחברת הכנסת מירי רגב. גם "הראסטות", עבורה ועבור חבר מרעיה, קשורות לאי-סדר, לדבר עברה מתקרב, למחוץ לחוק, למעבר למידה. גם הראסטות מסמלות עבורה את הפחד מן הערעור של הסדר החברתי, של צורת האירגון והגינון הנוכחית שלו.

    אבל צריך לשאול, בפשטות, מה קשור. כיצד, באמת ובממש – ולא רק בעולם הדימויים השיווקי – ראסטות וריח של אלכוהול קשורים לטענות הביקורת של המפגינים, המופנות כלפי הכנסת, הממשלה וכלפי המבנה החברתי של מדינת ישראל המנוהל על ידיה ביד רמה ולפי כל כללי הטקס והטעם הטוב ?

    בשלב זה צריך להיות כבר ברור שאין שום קשר ממשי כזה; שאין שום קשר הגיוני בין שני ה-ריש-ים, ראסטות וריח-של-אלכוהול, לצדקת טענות המפגינים או להעדרה. אבל קל ונוח, וזה בכלל משהו שרוצה להתפרץ, מכיוון שבדיוק בשעה שאין שום טיעון שאפשר להשיב לביקורת המפגינים, הדרך היחידה היא לנסות לערער על עצם הלגיטימיות שלהם, דרך ביזוי תדמיתם ומראיתם, ולהוציאם בכך, ממש לשלוף אותם, אל מחוץ לשק הטענות שראוי בכלל להתמודד איתן. כאילו שריח וראסטות הן עילה מספקת לכך שאין צורך לענות לגופו של עניין על טענה שמשמיע האדם, אם ברור ונתון שכל מבנה האישיות שלו פגום וחרב מן ועד היסוד. הרי לא היית מתווכח עם 'חולה נפש' הטוען שיש אי-צדק בחברה, גם אם טענתו נכונה – ויתרה מכך, גם אם היית מסכים לאמירותיו, לא היית נכנס איתו לדיון אמיתי, כי פשוט משהו בו 'לא בסדר' – וגם 'לא נעים' – שלא מאפשר לו שיקול דעת, הסקת מסקנות, ורחמנא ליצלן, יישומן. הוא הרי 'עוף מוזר', רעה חולה שיצאה מן הכלל בשיטוטה בשדה, ולכן דעותיו ההזויות לא ראויות, ובעיקר לא זכאיות, להתייחסות אמיתית. יש לו ראסטות.

    התדהמה, אם כן, תהפוך לאימה, כאשר אחד כזה יספק לך פתאום סיבות, ואפילו סיבות ארוכות, טובות ומורכבות, לטענותיו.

    ובכן, מירי רגב, מלבד החוויה הרגשית המטלטלת שעברת, ומלבד הזוועה האנושית אליה נחשפת – שאפילו את ילדייך היית שומרת מפניה – מה תשובתך לטענות המחאה ?
    מה תשובתך לכך שאת, למרות ואולי בגלל חוק הדיור שהגשת לפני שבוע ימים בכנסת ישראל, לא עשית מספיק ובצורה הנכונה למען אותם מפגינים, שחרף הבל הפה שלהם, מה לעשות, עדיין מוחזקים בגדר "אזרחייך", אותם את מייצגת בטוב וברע?
    מה תשובתך לטענות המחאה, ולא לדמותם הפיזית, כזו או אחרת, של המפגינים (ואגב, חוץ מריח של אלכוהול, היה שם גם ריח של בקבוקי מים; וחוץ מראסטות, גם שער מקוצר, אפילו קרחות צבאיות)?

    תשובה כזו לא בנמצא בדברייך ובתגובתך האמוציונאלית משהו לחוויית המפגש עם זעמם עלייך של המפגינים. כזכור, בבית התלוי לא מזכירים את החבל, ואל בית המובל לתלייה, חבלים לא ייתקבלו בברכה. כל זה צפוי, ואנושי, כמעט כמו תגובתך האינסטינקטיבית הלקוחה מעולמם של ילדים ומתבגרים, המנהלים חייהם, עדיין, על פי דימויים בלבד, ולא על פי שיקולים וויכוחים בעלי טעם ויסוד.
    האמת היא שיצאת מן הארוע נסערת, לא ענית למפגינים אלא נעלבת מהם וניסית לפגוע חזרה. התגובה מובנת, אך אינה מוצדקת. דווקא משום התפקיד הציבורי שבחרת לשאת.

    • ofrilany Says:

      תודה, זה טקסט מאוד יפה ונכון

    • רתם Says:

      אורי, האם חשבת לשלוח את המכתב למירי שאמרה לא פחות ולא יותר שאת מה שעשו לה "לא מכובד לעשות לנבחרת ציבור"?
      בעניין הקשר בין למחות ולהאבק על מטרות וערכים שאינם מובנים מאליהם, הזכרת לי שלפני שנים רבות רבות, כנהגתי לעמוד במשמרת נשים בשחור ביום ששי בצהריים…בבאר שבע, חברה העירה לי שאם העוברים ושבים יראו שאני מפטפטת עם חברה ואנחנו צוחקות, הם יחשבו שאנחנו לא רציניות. אני חושבת שכדי להחזיק מעמד במאבקים הקשים שהיו ויהיו, אין ברירה חייבים לפעמים גם להנות…

  20. יואב Says:

    כמה מחשבות קונסטרוקטיביות על מחאת האוהלים ובזכות התל אביבים:
    מה שמדהים בעיני במאהל כצורת מחאה היא הארכיטקטורה שלה. היא שוברת את מה שמכונה הניכור האורבני. לא עוד כל אחד בביתו, באינטרנט שלו, אלא פסטיבל עממי, כמו ערי הירידים של פעם, שבו אנשים נפגשים, מדברים, ללא מחיצות בטון או טכנולוגיות.

    מישהו אמר לי שזהו מאבק על האורבניות, כי התל אביבים מרגישים שהמרחב האורבני מצטמצם, ושזה מאוד הולם שהוא מתרחש בלב העיר – המקום היחידי שיש בו דופק, וצעירים רוצים להרגיש חיים. אם להתחבר לקו המחשבה הזה, אז מעניין לשים לב שהמאבק על האורבניות מתנהל בצורה מאוד לא אורבנית. כמו נגיף שמוכנס לגוף על מנת לפתח נוגדנים ולהתחזק. תל אביב כקיבוץ.
    מדווחים לי שאנשים כמעט ולא יושבים במאהל עם לפטופים למשל, כמו שהיו יושבים מסוגרים בבתי הקפה.

    מי שרוצה להבין את מחאת האוהלים צריך להסתכל על חברות במצבי חירום, איך למשל מתנהגת החברה הישראלית בשעת חירום – סולידריות, תמיכה הדדית, ואז כשנגמרת הסכנה המיידית אפשר לחזור לטרוף אחד את השני. זה מה שקורה עכשיו (והרי מאהל הוא חלק מן המיתולוגיה הישראלית: יציאת מצריים, חלוצים, הצופים, צבא, טיולים בכנרת). האורבניות בסכנה, אז אנשים מתאחדים, מפגינים סולידריות, שזה כאמור לא ממש ניכור אורבני, רק כדי שיוכלו לחזור לתחרות מי מזיין יותר. זה מרתק.

  21. rain Says:

    הפוסט הרפתקני משהו, אהבתי! סוףסוף קורה משהו, הגענו למקום ממנו לא ניתן לרדת יותר…מקווה שהמאבק יתרחב גם לתחום הדלק- לא חשוב פחות! אין סיבה למיסוי הכד הזה, הנה , כבר יש חברה שראתה את הצורך ומסבסדת את הדלק בשקל פחות לתדלוק, בקניית רכב חדש. כבר התקדמות.. אסור להפסיק!

  22. עוז Says:

    יואב, אם אני לא טועה, גופיפים שמקדישים הרבה אנרגיה למאבק הם האקדמיה לגיבורי על והייתי מהמר גם על זייטגייסט, בכלל כל הספקטרום של גופים א-פוליטיים שמטיחים באופן מקצועי ביקורת פוליטית תרבותית וכו' בכל הזדמנות. לכל אלה יש פילוסופיה אנטי-אורבנית וסטייל שמתאים למחאת האהלים שתיארת, מצד שני הם זקוקים מאוד לאורבניות כדי להתקיים.

    או בכלל, עפרי, אמרת שלא היית נוכחות של תנועה פוליטית, אבל מה היתה הנוכחות של תנועות" א-פוליטיות"/אלטרנטיביות/שוליים/אמורפיות למיניהן?
    עוד קבוצה חשודה: "קואליציית צעירי המהפכה"
    יכול להיות שזה הזנב הארוך שפתח במחאה?

  23. עוז Says:

    דרך אגב, גם אשר עידן ביקר במאהל

  24. אריה Says:

    בס"ד המרד הגדול החל!!! לצאת מהבבילון!

    אחים ואחיות!
    הגיע הזמן להשתחרר, מהמרוץ המטורף של החיים!
    די למגדל בבל, לצפיפות, לפקקים לעשן ולמכוניות!
    די לעסקים פורחים באויר שאין בהם יצירה, ועמל כפיים!
    הגיע הזמן לצאת למרחב, לטבע, לחזור לאמא אדמה, לגלות את פניה היפות , מעבר לאספלט השחור והאטום.
    עלינו ללמוד מנוער הגבעות , זהו הפתרון היחיד למחירי הדירות,
    לצאת להרים , ולעמקים, בנגב בגליל, ובשומרון, לקחת חלקת אדמה, ולהתחיל לבנות ערי מושב,
    כל אחד יבנה את ביתו במו ידיו, בתחילה אהל, אח"כ בית מבניה קלה, ובע"ה בעתיד גם בית מאבן מקומית!
    נחזור אל בריאות החיים, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, לכל בן ישראל צריכה להיות קרקע תחת רגליו, אדמה, שם יוכל לבנות ביתו, לטעת כמה עצי פרי, גפן תאנה רימון זית ותמר. לגדל כמה גדיים ,טלאים כבשים ועיזים, שיתנו חלב .(גם יורידו את מחירי הקוטג' והחלב)
    לחזור אל אמא אדמה .

    לפני עשר שנים בדיוק, נרצח אדם נפלא, שהיו לו חזון חיים שלם לחזור לחיים טבעיים בארץ ישראל, כבימי אבותינו, כבימי התנ"ך .
    יאיר הר סיני- בן כפר ידידיה
    לפניכם כמה ציטוטים ממילותיו אולי ישמשו ללב רגיש מאיתנו השראה לפיתרון אמיתי שיוכל להוולד ממצוקתנו.- נצא ממצרים, לחרות, לשוב לארץ המובטחת.

    "לאט לאט תוך כדי רעיית צאן, הבנתי שהדבר הקשה ביותר שקרה לעם ישראל זה הישיבה.
    ככול שהישיבה הייתה כבדה יותר , קפץ עלינו רוגזו של מקום, והחומרנות הרסה כל חלקה טובה. לכן חשוב להמצא בתנועה , לנוע , לנוע בעקבי הצאן, לנשום אוויר, להחשף קצת לרוח, לגשם, אלו דברים מאד מטהרים, כשמעיזים לצאת זוכים להרבה ברכה במפגש החי עם העולם.

    אדם מרגיש בנח כשהוא מוקף עצים, דעתו מתרחבת עליו, זה מטבעו, כך הקב"ה יצר את האדם. קודם כל יצר גן, ואחר כך שם בו את האדם. זה הסדר. ואנו פה בלי גן, כך התעורר הצורך להחזיר את הגן, לרשת את הארץ , על ידי נטיעה ורעיה."
    "לאור דברים אלו אני מגלה דעתי שעיקר המאמץ המוטל עלינו הוא למצוא דרך שתשיב עוד ועוד יהודים בני ישראל לאורח חיים של עבודת אדמה, אורח חיים שהוא הבסיס לאמונת ישראל,
    לקיום המצוות התלויות בארץ ולהיותנו גוי קדוש וממלכת כהנים"
    המעונינים להצטרף לחוות ! ולתגובות tikunklali@gmail.com

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: