אחרי הפדופיליה, אמריקה נשטפת בפאניקת זואופיליה. זאת, בעיקר בעקבות פרשת מעצרו של תושב אוהיו שהואשם בקיום יחסי מין עם שלושה כלבים וסוס. בביתו נמצאו סיפורים ארוטיים, בובת מין של כבשה וכן הספר Dearest Pet העוסק בתולדות הבסטיאליות. בעקבות כך, מחוקקים באוהיו קוראים להחמיר את הענישה בנושא
הכונו: ב-2 לאוגוסט ארה"ב עומדת ליפול לקטסטרופה כלכלית עקב משבר הורדת דירוג האשראי הצפוי, ולסחוב איתה את כל העולם
ספרו של שאול קלנר על משלחות "תגלית" מסביר כיצד אווירת ה-having fun של הטיולים משמשת כמנגנון אידיאולוגי להשתקת ביקורת על הנעשה בישראל
מאמר מעניין של איתמר רדאי על נפילת יפו ב-48'. לטענת המחבר, הרקע לכניעה הצבאית של העיר הגדולה ביותר בפלסטין היה קריסה חברתית ונטישה המונית שנגרמה בין השאר עקב ההפגזות. עוד טוען רדאי שדווקא המודרניזציה המהירה שעברה יפו בעשורים שלפני המלחמה, והתהוותה של שכבה בורגנית קוסמופוליטית, תרמו לנטישתה המהירה – בדומה לשכונות עשירות בירושלים
ב-2004 הכריז הוביל המטיף האוונגליסטי הקוריאני פול צ'וי את "צעדת ירושלים", שבה קרא לקוריאנים להגביר את מעורבותם בעולם וליטול לידיהם את ההנהגה מידי ארה"ב. היה זה אחד מרגעי המפתח של תנועת "הציונות הקוריאנית" שמשגשגת בעשור האחרון. מיסיונרים קוריאנים ציונים ונחושים גם יוצאים לאזורי עימות, ביניהם אפגניסטן, שם אחד מהם נחטף ונערף
ונועם חומסקי מוקיע את חברו לשעבר הוגו צ'אווס על פגיעה בדמוקרטיה
יותר מבעבר, הכתיבה האקדמית על ספרות עשויה לעניין גם קוראים לא אקדמאים
בהמשך לפולמוס החומוס שהיה כאן באחת ממהדרות נתזים הקודמות, מאמרו של רפי גרוסגליק על הסוציולוגיה של החומוס האורגני בישראל
עופר אדרת לא לבד: גם הבריטים שואלים מה קרה לאינטלקטואלים שלהם?
ורשימה של 300 האינטלקטואלים המובילים בבריטניה (טוב, לפחות יש להם 300 אינטלקטואלים)
כתב העת Journal of Islamic Marketing פילח את תתי-התרבויות של הצעירים המוסלמים בהולנד. אחד הסגנונות הבולטים הם ההיפסטר האיסלאמי
ממשלת הלייבור הבריטית דנה בחשאי בהשלכות של חציית שיא תפוקת הנפט (פיק אויל) בשנים הקרובות והסיקה ש"התוצאות יהיו חמורות"
ההיסטוריה של הגיי באר
למה חנונים משתלטים על העולם?
בין שנת 1997 ל-2002 עלה מספר הגברים בתעשיית המין באי פוקט בתאילנד מ-59 ל-1022. אגב, חלקם נשואים לנשים
כמה מאמרים נחמדים בדיסציפלינה הפורחת של לימודי גבריות: מחקר אתנוגרפי מעניין על ביטויים של גבריות בקרב פיסיקאים של פלזמה (גזים מיוננים) בארה"ב; ופרויקט בנושא גברים בתחום לימודי המגדר: כיצד גברים שלומדים פמיניזם מאשררים ומחזקים את הפריבילוגיות שלהם? ומה חוויית הקיום של גברים הומואים שעוסקים במחקר אקדמי של לימודי נשים?
לראשונה בגרמניה: מדינת המחוז נורדריין-וסטפליה הסדירה את לימודי האסלאם כמקצוע רשמי בבתי הספר
מצגת: 6 תנוחות יוגה למצבי דיכאון
בקרוב אצלנו: הטלוויזיה הממלכתית של סרביה מתנצלת על התעמולה ששידרה בתקופת מילושביץ
חזית הריאקציה
בקרוב אצלכם: יהושע הס מהמגזין הכהניסטי הקול היהודי מתאר את פשיטת השב"כ על מערכת האתר. וכאן אפשר לתרום לקול היהודי לצורך קניית ציוד חדש
וכתבה על משת"פ פלסטיני ששוכן בבת ים, ובחסות השב"כ התעלל בנשים יהודיות
הוראות חדשות של המסדר הישועי בנושא "סקס ותלמיד הקולג' הקתולי"
ניר מנוסי, בנו של דידי מנוסי ("בדיחמין לשבת") חזר בתשובה בהשפעת מישל ולבק
לכבוד ה-4 ביולי, ארגון האתאיסטים האמריקאים יצא בקמפיין "אתאיזם זה פטריוטי", שבמסגרתו הונפו כרזות בנוסח זה
הבלוג האנטי-דתי עונה למכתבה של אתאיסטית מסורה שמרגישה שהיא ובעלה קרובים לאבד את אמונתם האתאיסטית
נמצאה התקופה לסטרייטיות: מחקר מצא שהכימיקל קווינפירול הצליח לעורר אינטראקציות הומוסקסואליות בקרב חולדות ממין זכר, ובכלל זה non-contact erection (אבל רק אצל זכרים)
ומחקר סנסציוני שבדק את הפעילות המוחית של צעיר וצעירה הומוסקסואלים בזמן חשיפה לתמונות פורנוגרפיות גילה כי שניהם "גילו נטייה לעוררות מינית גבוהה יותר כלפי בני מינם מאשר כלפי בני המין השני". בין השאר, נצפתה פעילות יתרה באונה הקדמית, האונה האוקסיפטלית, המוח התיכון, ההיפוקמפוס, התלמוס, ו(איך לא) האמיגדלה. ונשאלת השאלה: לא היה יותר פשוט לשאול אותם?
הדימויים: ורונסה / לדה והברבור; ברוס ובר / צ'ופ סואי; ושתי יצירות שנכללו בספר Dearest Pet
תגים: אוגוסט 2011, אינטלקטואלים, איסלאם, אתאיזם, ביקורת ספרות, דיכאון, הוגו צ'אווס, הומואים, הומוסקסואליות, היפסטרים, היפסטרים איסלאמים, הסברה, הקול היהודי, זואופיליה, חומוס, חומסקי, חנונים, יוגה, ישועים, כהניזם, כיבוש יפו, לימודי גבריות, מילושביץ, מין עם חיות, משכב בהמה, נועם חומסקי, נורדריין-וסטפליה, סטרייטיות, סקס עם חיות, פיסיקת פלזמה, פיק אויל, פמיניזם, ציונות קוריאנית, קטסטרופה, שב"כ, תאילנד, תגלית, תעמולה, תעשיית המין
ארץ האמורי 
8 ביולי 2011 ב- 17:43 |
הקווינפירול הזה גם גורם ל-OCD, אז הייתי מעדיף שיתקנו אותי עם משהו אחר.
8 ביולי 2011 ב- 17:48 |
הערה לעניין האייטם בנוגע ל"ערבי שהתעלל ביהודיות בחסות השב"כ", חבל שזה מטופל רק בסקציה ה"ריאקציונית", ולא על ידי "הנאורים" דהתא. מדובר בבעיה של ממש, אמנם לא ברחוב שנקין, אבל בכל זאת…גם בבת ים גרות נשים בצלם אלוהים.
בעיית החסינות מאישומים בעבירות מין של סייענים קיימת במגזר הערבי ויותר מכך היהודי, אך נתחיל בזה שכל אדם בעל מצפון צריך לדאוג כאשר "הרשויות" מצ'פרות סייענים על ידי "יד חופשית" מול נשים, לאנוס, להכות ולנהוג פוליגמיה אסורה על פי חוק.
זו בהחלט תופעה ולא "נתז" בפינת החי האקזוטי. זה לא משעשע אותי גם אם "הקול היהודי" עשו על זה ספין גזעני. הם גם היחידים שעסקו בנושא הזה בתוך המגזר היהודי (פרשת אשתו האומללה ששימשה כיסוי בלי לדעת שהיא כזו, של מר "שמפניה" ידידם). אני מציעה שהשב"כ ירשה לסייעניו היהודים והערבים גם יחד לאנוס חזירי בר, משני המינים ומכל הגזעים, ברוח הנאורות של אתר זה, אבל לא עם נשים.
9 ביולי 2011 ב- 16:06 |
א. זאת פרקטיקה מאז ראשית ימי המדינה: http://www.ynetnews.com/articles/0,7340,L-4031176,00.html
ב. זה גם מה שעומד מאחורי חלק גדול מהסחר בסמים בלוד
9 ביולי 2011 ב- 20:39
תודה, אכן כן, ויותר מכך.
חשבתי לפתע שיש תקווה ! בקרוב הנוהג יתפשט גם להומוסקסואלים (נניח סייען הומו בכיר או איזה עובד משהב"ט או עיתון הארץ) ינצל הומואים צעירים (ערבים או יהודים מבת ים), יאנוס כמה, יעשוק אחרים, יצלם ויסחט , כמקובל, והמשטרה "תסגור את התיק" בהוראה מלמעלה כרגיל, או אז, או אז, תקום זעקה נהי ושבר, הורוביץ ניצן והאוחובסקים ואפילו "האמורי" יגיד משהו, אז נחכה.
8 ביולי 2011 ב- 19:03 |
בראבו!
8 ביולי 2011 ב- 19:38 |
Dude, plain old Mercury (kaspit) causes homosexuality (in birds)
http://www.nature.com/news/2010/101201/full/news.2010.641.html
So someone should check the gender preference statistics around the dead sea, that place is loaded with Mercury
http://www.sciencedaily.com/releases/2010/11/101129111824.htm
9 ביולי 2011 ב- 09:27 |
שבת שלום
מתוך אמונה מוחלטת ברציונליות של השפיות
המטורפת השרויה על בלוג זה אני נוטה
לפתוח המון הפניות, לא כולן, יש גבול וגם
שלום עכשיו. הפעם, לדעתי, התעלתם על
עצמכם .
בהפנייה לתזה החדשה של צומסקי (זו הצורה
המקובלת על האיש) על הוגו צ'אווס, ישר
מעל צילום האיש והפיל העירום, רואים את
צאווס רוכב על סוס. נו טוב, איך שזה נראה
ונשמע יקח עוד הרבה הרבה זמן, אם
בכלל, עד שהנ"ל עוד פעם יפגיש עכוז עם
אוכף, על סוס מרקד (אויצ' זה כואב רק
לחשוב) בכל אופן בצד הזה של גן עדן
לדיקטטורים לטינו-אמריקאים.
כמי שפעם עבר ממערב ארה"ב לצפון
קרולינה, ההפניה לבלוג האנטי-דתיסטי
והיועץ לגברת, שבקליפורניה מתפרפרת אך
לרצועת התנ"ך חוזרת, ארץ אחרת מכל
בחינה מוכרת, הנו קטע מופלא, תמצית
האמריקאיות.
תודה ויישר כוח, לכו קדימה בדרך זו.
זה אכן ג'יהד פי סביל אללה אמיתי.
9 ביולי 2011 ב- 10:27 |
הראיון עם המנוסים ממש מעניין. (אני עוקב אחרי ניר/ניל מאז הוא היה מפרסם מאמרים משובחים על וולבק אצל במבי שלג בארץ אחרת) הראיון הזה הוא ממש ניסוח של הצייטגייסט. אבא פלמחניק שבנו חש ריקנות (גם האבא חש איזו חוסר משמעות עמום, ירידת הדורות, פעם היו ערכים וכו') וחוזר בתשובה, אבל לא סתם חוזר אלא לזרם לאומני-קיצוני במיוחד. זה רק מראה כמה הציונות תמיד הייתה דתית. מעבר לזה, נראה שגם וולבק אימץ את הפיתרון שלו. לפחות בספרים. גיבור הספר האחרון מטביל את עצמו לנצרות באופן סודי לקראת סוף חייו (מה שמראה שכנראה המערביים בכלל הם אנשים דתיים באופן עמוק).
מה שמשותף למנוסי גו'ניור וסיניור, מלבד כישרון כתיבה, זו כמובן השנאה לערבים. מנוסי האב גירש אותם מצפת ומנוסי הבן חבר בעדתו של הרב גינסבורג שרוצה לגרש אותם היום. ככה שבכל זאת יש נקודות הסכמה בין הדורות ואולי השוני לא כזה גדול.
אני מוצא זאת כסיפור עצוב.
9 ביולי 2011 ב- 10:34 |
כיוון שמדובר בדידי מנוסי (ומשפחתו), יש גבול בעיניי כמה עצוב זה יכול להיות – אולי עצוב כמו בדיחמין לשבת
9 ביולי 2011 ב- 11:50
יכול להיות שזה לא כל כך עצוב. המילה היא "מתבקש".
9 ביולי 2011 ב- 21:14 |
בזמנו, כשהוא היה תוך כדי תהליכי חזרה בתשובה ועדיין היה בתוך האקדמיה, הוא כתב כמה ממאמרי ביקורת התרבות המוצלחים מאוד. מאמרים שהתייחסו לעולם החסידות מול הגות קונטיננטאלית, בעיקר לניטשה, גתה, רוסו והגל. אחד מהם, היה עם אני זוכר נכון, על האופרה אלפא ואומגה. לאחר מכן כשבתהליך החזרה בתשובה הוא הגיע לרב גינזבורג, הכתיבה שלו הפכה להיות הרבה פחות מעניינת.
הרב גינזבורג, על אף עמדותיו הנתעבות בעיני, הוא בכול זאת כנראה המקובל התיאורטי החשוב ביותר בעשרים השנים האחרונות. כנראה שיש בו משהו קצת מסרס, כי כמה אנשים מוכשרים ביותר הגיעו אליו והם איבדו משהו מהמקוריות שלהם.
10 ביולי 2011 ב- 11:11 |
חזרתו בתשובה של מנוסי מראה "שהציונות תמיד הייתה דתית" כפי שהתאסלמותה של טלי פחימה מראה שהשמאל הרדיקלי תמיד היה מוסלמי.
10 ביולי 2011 ב- 22:48
התגובה הרפלקסיבית שמנסה לכרוך מגוון אלמנטים שנואים יחדיו היא סטנדרטית עד כדי פאבלובית אצל בני אדם. אבל ללא התיחסות או הבנה של הזרמים השונים בציונות התפספסה כאן איזו נקודה מעניינת. תראה איזה שמיניות באוויר השמאל הרדיקלי צריך כדי לחיות בשלום עם הטירוף האיסלמי. כמה באמת עצרו וחשבו על המאמר "הגנה על האיסלמופוביה" של יוסי גורביץ? באותה צורה בדיוק, הציונות שהוקמה כתנועה אנטי דתית, חייה בשלום היום עם השקר המתקרא 'הציונות הדתית'.
בסופו של דבר, כשהשמאל הרדיקלי יבין מה ההבדל בין זכויות אדם לזכויות אזרח ויבין את היופי הטיבעי שבקהילות אקסלוסיבית, והציונות תתנתק ממטורללי הקודש, כולנו נגלה שההבדלים בין כולנו די קטנים וכולנו בסה"כ רוצים לעשות את העולם הזה יותר טוב.
10 ביולי 2011 ב- 01:16 |
גדי, אולי הרב גינזבורג מסרס, אבל ניר מנוסי היה גם בישיבת שיח לתקופה מסוימת שכנראה לא עשתה עליו כזה רושם גדול…
השאלה היא מה יש(או בעיקר מה אין) בשיח שגרם למנוסי לא להישאר שם?
10 ביולי 2011 ב- 14:14 |
יאיר.
אני חשתי מהמאמרים שלו (וקראתי אותם כשאני הייתי בשיח), שהוא רצה לשמר איזושהי ניטשיאניות, אבל הוואריאציה הראדיקאלית-השמאלנית הקאלסית בהחלט לא סיפקה אותו. ודווקא הניטשיאניות הדתית האלימה של הרב גינזבורג הייתה בדיוק מה שהוא חיפש.
התנועה הרוחנית שהרב שג"ר זצ"ל (עד כמה שאני יכול להעיד) ניסה לבטא הייתה אחרת לגמרי, במיוחד החל מהמחצית השניה של שנות התשעים, ואני חושב שניר מנוסי לא הזדהה איתה פשוט בגלל הטמפרמנט רוחני שלו.
נ.ב. עד כמה שידוע לי ניר מנוסי לא ישב בצורה מסודרת בשיח ולמד אצל הרב שג"ר, אלא יותר הסתובב באיזור…
10 ביולי 2011 ב- 18:33
גדי, תודה על תגובתך. לא ברור לי למה אתה מתכוון "לשמר איזו ניטשיאניות". האם מדובר על הצדיק/המשיח בפירושו החסידי-חב"די שבכל אדם כעל-אדם ניטשיאני חסידי-קבלי? ואת זה מצא מנוסי אצל גינזבורג?
אני דווקא הייתי מאתר את שורשי העניין בספריו של וולבק שכה השפיעו עליו. הדיבור הבלתי פוסק על מין ומיניות הוחלף בדיבור בלתי פוסק קבלי-חסידי עליהם. הגזענות הוולבקנית הוחלפה בגזענות ניאו-יהודית גינזבורגית. והכליון שוולבק מייעד לאנושות/ארופה בשניים מספריו המרכזיים(זהירות ספויילר) הוחלף בכליון של הביטול החסידי החב"די. אבל זו פסיכולוגיזציה בגרוש. שעדיין משאירה טעם מר בפה ואכזבה עמוקה מניר מנוסי. טעם מר ואכזבה משיח. ואכזבה-בקשה לפוסט מעניין מארץ האמורי על הקשר שבין התחדשות תורת הסוד ולאומיות קיצונית.
אבל זה אני..
10 ביולי 2011 ב- 19:11
אתה מובן לכתוב על זה! אנחנו לא ממש מבינים בנושא של "שיח" שאתה מדבר עליו – למעשה אני לא כל כך מכיר את העניין
10 ביולי 2011 ב- 21:45 |
יאיר.
על הניטשיאניות של הרב גינזבורג אפשר לקרוא כאן: http://www.acheret.co.il/?cmd=sections.110&act=read&id=591&print=1
יש לי כאן קצת בעיה עם הקישורים, אם זה לא עובד, פשוט תחפש בגוגל ב-"ארץ אחרת" את מאמרו של שלמה פישר – "השבר המוסרי של הרוחניות".
האמורי. (מי זה, גל או עופרי?)
ישיבת שיח (או בשמה הנוכחי שיח יצחק) היא ישיבת הסדר באפרת, שבראשה עמד עד מותו לפני ארבע שנים, יהודי בשם הרב שג"ר (שמעון גרשון רוזנברג), כיום עומד בראשה התלמיד חבר של הרב שג"ר – הרב יאיר דרייפוס. הרב שג"ר נתפס כאחד מהאבות המרכזיים של תהליכי התחדשות רוחניים בתוך הציונות הדתית, תהליכים שהתבטאו בעיסוק טקסטים חסידיים וקבליים, ביצירה ובגילוי הגוף. הוא לא היה כל כך מוכר בקהל הרחב, בטח לא במגזרים החרדלנקיים לגווניהם, אבל מחפשים רוחניים דתיים-לאומיים בדרך כלל הכירו אותו.
יאיר התייחס למציאות שהייתה קיימת מאמצע שנות התשעים בה הייתה תסיסה רוחנית בציבור הדתי לאומי, וכמה דמויות רוחניות שיחקו בה תפקיד. (לדעתי, התסיסה הזו די נעלמה מאז ההתנתקות, והזרם החרדלניקי הלא ממלכתי של הרבנים מלמד והרב שמואל אליהו השתלט על השיח הדתי-לאומי). שניים מהדומיננטים שבהם, היו הרב שג"ר והרב גינזבורג שביטאו טמפרמנט רוחני שונה, אבל מצד שני הם קצת שיחקו על אותה עמדה. ולכן, אנשים כמו ניר מנוסי, אלחנן ניר ואהד אזרחי קצת זיגזגו ביניהם.
זו רק הקדמה, אמורי. אני לא באמת הבן-אדם לכתוב על הנושא הזה מכול מיני סיבות. אם יש מישהו שמתאים לעשות סקירה על הנושא הזה, (אם זו לא חוצפה לנדב), זה תומר פרסיקו שמכיר את שיח, ויש לו תובנות חשובות על ההגות המיסטית של הרב שג"ר.
10 ביולי 2011 ב- 21:46 |
תיקון טעות.
לא מאמצע שנות התשעים, מאמצע שנות השמונים…
10 ביולי 2011 ב- 21:59 |
רק עכשיו קלטתי שההפניה לכתיבת ווסט על הנושא הופנתה ליאיר, לא אלי..
נו שוין…
11 ביולי 2011 ב- 01:41
תודה לגדי על ההקדמה הנחוצה. גם אני לא מתכוון לכתוב על הרב שג"ר מכל מיני סיבות. אבל כן אולי אחשוב לכתוב על הקשר בין התחדשות תורת הסוד לימניות קיצונית.
אבל בתור התחלה גם לגדי ולאמורי יש לי עוד שתי תובנות על האכזבה מ"האופציה הרוחנית המלהיבה" של הרב שג"ר מהפוסט-מודרניזם לבין ההתאכזבות של מנוסי(לא במודע אלא כהדהוד לכך) ממנה והפנייה שלו(כסמל-כמטאפורה להפניית עורף עקרוני לשמאל רדיקלי מחשבתי לאוו דווקא פוליטי אלא במובן של זהויות נזילות) לעבר העולמות הוירטואליים המסועפים והמגוונים של הרב גינזבורג. יש כאן שיר שנכתב בזמנו בעילום שם על התופעה ששמה הרב שג"ר ויש כאן תגובה מופתית שנכתבה גם בעילום שם אחר פטירתו בטרם עת. אביא את הקישורים:
1)אחר פטירתו: תגובה של מישהו "מלאך המוות":
מלאך המוות 6/19/2007
רוב ההספדים על הרב שג"ר מתרכזים באישיותו, תוך שימוש מוגבר בקלישאות כגון אמיתיות, עומק, ענווה, חירות וכו´, שכדרכן של קלישאות, גם כשהן אמיתיות "באמת", הן אינן מביעות את "עומק" העניין. עיקר תחושת האובדן על הרב איננה האובדן האישי, של אדם שהוא התגשמות של אידיאלים נעלים, ייחודי ויקר ככל שיהיה. היא אף איננה נעוצה בדרמה המסעירה של עלייתו השמיימה, שהכילה מרכיבים מהם עשויים מיתוסים דתיים גדולים, והייתה בעלת מאפיינים מיסטיים מובהקים (בבחינת "אם אין דגים, גם סרטן נחשב"). אם נרצה, הפיספוס בתיאור האבידה הוא רק עוד ביטוי מטריד לעצם אבידה, כי ההתרכזות באיש ולא בתורתו, נובעת מכך שתורתו נשארה "עמוקה" מדיי, וכשלא מבינים "באמת", גם לא יודעים לתאר "לעומק", מלבד בסופרלטיבים חלולים של "עומק", ויותר מכך – וכאן העוקץ הכואב ביותר – גם לא יודעים להמשיך. את כל התגלמות הטרגדיה ניתן למשל למצוא בשיעורו האחרון של הרב שג"ר בישיבה, שעלה עכשיו לרשת (באתר של שיח). הרב החולה/גוסס רצה לדבר על נושא נועז וטעון מאין כמוהו במצבו, וצריך פשוט לשמוע ולהאמין כיצד התלמידים (שלא למדו פרק בסיסי בפילוסופיה) מחריבים את השיעור בקוצר דעתם, ולעולם לא נדע מה היה בדעת הרב לומר. הרב היה איש הרוח היחיד בציונות הדתית שהיה מעניין לדעת מה יכתוב בעוד כמה שנים. גוליבר בארץ הגמדים. ברמה האישית, לאף אדם אין תחליף. אבל ברמה של חיי הרוח של הכלל, יש בחינה שבה לכל אדם יש תחליף. הרב שג"ר היה אדם שאין לו תחליף גם ברמה הזו. גם הכשלים בתורתו (הרב שג"ר בתוך עצמו הוא גר, וכו´), לא היו רק כשלים אישיים, אלא כשל הדור של הציונות הדתית, ביטוי עמוק (כן, עמוק) של שטחיות עולם התורה לאחר שנחרב בשואה, ושל המשבר הדתי הקטסטרופלי בו אנו מצויים. בהלוויה שלו הרגשתי שאני הולך בהלוויה של העתיד הרוחני של הציונות הדתית. שנגדע ענף ב"עץ החיים". שזוהי סטירת לחי הרבה יותר מצלצלת מההתנתקות ושות´, כי מדובר בהרס והתנתקות רוחנית, ללא כל המשך אמיתי שנראה באופק – מתה אפשרות מרכזית בעולם התורה, משהו שהיה יכול להיות, פוטנציאל שכבר לא יתממש. והתחושה היא תחושת פיספוס מרה מאין כמוה.
נ.ב. המילים בין הכוכביות מופיעות במכתב ששלח הרב לישיבתו ליום העצמאות תשס"ז (מאתר שיח), והושמטו מהגירסה למכתב בכנס הארת הפנים בשבועות:
"לדעתי מלחמת לבנון *וגם האירועים האחרונים שעברו עלי* מלמדים שהגרעין היסודי הציוני של עם ישראל לא רק שלא נעלם חלילה, אלא הוא הוא בסופו של חשבון – המרכז."
2)השיר:
http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=5855&code=1045
11 ביולי 2011 ב- 00:50 |
אני מרשה לעצמי להרחיב מעט על המאמר של רדאי.
חלקים מסוימים בחברה היפואית (קרי, האליטה המסחרית) ניסו למנוע את התפשטות הקרבות אל יפו. המלחמה הייתה רעה מאד לענף ההדר, שעליו הושתתה הכלכלה היפואית ובשלב מסוים נחתם הסכם "הדרים" בין מגדלים יהודים ומייצאים ערבים, שלא החזיק מעמד. מלבד זאת ניסו פרנסי יפו לחתום על הסכם אי לוחמה עם הצד היהודי. מן הצד הפלסטיני סוכלה החתימה על ידי אנשי המופתי ומן הצד היהודי על ידי אנשי ההגנה שהאמינו שיפו תיפול בין כה וכה אחרי הקמת המדינה.
שנית, לא רק החברה היפואית הייתה קוסמופוליטית, גם הכוחות שהגנו עליה היו קוסמופוליטיים – שזו בעצם מילה יפה לשכירי חרב. היו שם כוחות מסוריה, תימן, חיג'אז, יוגוסלביה וגרמניה. רק המפקד האחרון של יפו, מישל עיסא ממשפחת המו"לים המפורסמת, היה יפואי. הכוחות השונים לא ממש תקשרו אחד עם השני והמפקדים השונים התקוטטו זה עם זה ועם הליגה הערבית. בכל זאת הם החזיקו מעמד יומיים לתוך התקפת האצ"ל על מנשייה ורק טקטיקת ההליכה-דרך-קירות, שאומצה אחר-כך על ידי צה"ל בחומת מגן, שברה את ההגנה הערבית.
12 ביולי 2011 ב- 13:49 |
לחזית הריאקציה: בית הנבחרים של דרום-קרולינה שחרר החלטה רשמית על תמיכה בלתי-מסויגת במדינת ישראל כמדינת העם היהודי, המתבססת על ציטוטים מדבר השם וההבטחה האלוהית בתנ"ך, מהם הטקסט עמוס לעייפה, והמיועדת לתפוצה בין כל בתי הנבחרים במדינות ארה"ב. מופיע באתר אמריקאי של חב"ד, אולי יעניין מישהו (ותודה למגיב האנונימי ב"הארץ")
http://www.collive.com/show_news.rtx?id=15373&alias=israelis-should-read-this