מה שאמרתי לקב"נית

by

דוד מיכאלי

הבטחתי ל"ארץ האמורי" לכתוב משהו אחר, עד שראיתי את הקב"נית ב"ארקפה". היא ישבה שני שולחנות ממני. היו לה משקפי שמש אבל זיהיתי אותה די בוודאות. היא סובבה את הראש ונעצרה עליי. לקחתי את כל הדברים שלי וברחתי.

כשהצבא התחיל להציק לי לפני כמה זמן מישהי המליצה לי להתייעץ עם איזה סרבן מפורסם. נפגשתי איתו, הסברתי לו את המצב ושאלתי מה כדאי לי לעשות. באופן כלשהו התביישתי על זה שאני פחדן ולא רוצה לשבת בכלא.

בעניין הזה אני נזכר במשהו שמישהו פעם אמר לי: אם אני אשב בכלא בשביל לא ללכת לצבא הצבא ישיג את מה שהוא רצה. הוא הכניס לי, הוא צחק אחרון. כל העניין הוא לא להפוך לחייל וגם לא לשבת בכלא. אבל את כל זה לא העזתי להגיד לסרבן ההוא, שישב בכלא לא מעט זמן. הוא הקשיב בסבלנות מסוימת והמהם. משהו בשיחה בישר כבר את הדיאלוג עם הקב"ן. אני לא יודע – אולי הוא חשד בי שאני מהשב"כ ומנסה להפליל אותו – חשד סביר בסך הכול. בסוף הוא אמר לי שלדעתו לא תהיה לי בעיה, ושבדרך כלל הצבא לא מחזיק בכוח אנשי מילואים.

שאלתי את עצמי אם אני אצטרך להגיע למצב של לכוון את הרובה לתוך הפה, כמו שעשה איזה חייל שהיה איתי בבסיס. היה לי די חשק לעשות את זה.

אני מניח שאני מכיר הרבה אנשים שהלכו לקב"ן, אבל בעצם אף פעם לא שמעתי מה בעצם קורה שם. כאילו שהקב"ן הוא תורה שבעל פה, או אפילו זה לא. יש כל מיני מיתוסים אבל בסופו של דבר אף אחד לא באמת יודע "מה צריך להגיד לקב"ן". אני חושב שהסיבה לכך היא שלקב"ן אומרים את האמת.

לכאורה הקב"ן הוא מי שמשקרים לו, שמתחזים בפניו למשוגע. מי שרוצה להגיד את האמת, צריך לעמוד זקוף, להגיד שצה"ל מבצע פשעי מלחמה ומחזיק עם תחת כיבוש כבר 44 שנה בניגוד לחוק הבינלאומי. אבל למעשה דווקא מה שאומרים לקב"ן הוא האמת הכי גדולה. זאת כמובן לא אמת אוניברסלית, ואי אפשר לצעוק אותה בהפגנות.

עם הקב"נית אין טעם לדבר על הכיבוש. היא מתנגדת לכיבוש כמעט כמוך. היא יושבת בארקפה. היא מצביעה לציפי ליבני אולי אפילו לשלי יחימוביץ.

טים שאטר, ספה מאבן

יש כמה מאפיינים מיוחדים לשיחה עם הקב"ן. בתור ריאיון זה ריאיון די מוזר: כדי להתכונן אליו אתה מנסה להיראות כמה שיותר מוזנח ובלתי כשיר. אם לפני ריאיון רגיל צריך להתגלח, להתלבש מסודר, להסתר כל מיני פצעונים ופיסות עור בולטות, לא לעשן בזמן ההמתנה, לא לאחר – אז לפני הריאיון עם הקב"ן צריך דווקא לא להתגלח, להתלבש מוזנח, להשאיר את כל הפיסות עור ואפילו לקלף עוד קצת את הפצעונים, לעשן בהמתנה, לאחר.

כמו שריאיון הוא סוג של שקר אמיתי, כך גם השיחה עם הקב"ן היא שקר אמיתי לא פחות. כמו שלריאיון אתה בא בבגדים שאף פעם לא תלך איתם בחיי היומיום, ככה בדיוק גם אצל הקב"ן. סיפרתי לקב"נית את כל מה שקרה לי, את כל מה שלא סיפרתי לאף אחד, אפילו לא לפסיכולוג. סיפרתי לה את כל מה שהתאפקתי לא לספר כשהייתי בצבא. הקב"נית יודעת עליי הכול. סיפרתי לה על המכתב התאבדות שכתבתי בתיכון, ואחר כך בצבא על מה שקרה במוצב ההוא ברמת הגולן, כשנהג של האביר נכנס פתאום לאוהל. סיפרתי לה על הפחדים הכי גדולים שיש לי. וחיכיתי שהיא תגיד מה היא חושבת.

אמרתי לעצמי שאם היא תגיד שאני כשיר, אני אלך למילואים אבל אספר את הדברים האלה שקרו לי גם למפקד שלי ולכל החיילים האחרים. אני לא אדבר איתם על הכיבוש, אני אספר להם את זה. הם יצטרכו לסבול את זה.

בעצם, זה לגמרי לא מובן מה מקור המוסכמה שאצל הקב"ן משקרים. נכון שאצל הקב"ן מספרים סיפורים, אבל אלה סיפורים אמיתיים יותר ממה שאנחנו מספרים בדרך כלל. וזה העניין: מה שדורשים ממך כדי שתצא מהקב"ן עם פטור זה לא לשקר, אלא להגיד את האמת. זאת אמת כל כך מסוכנת, שהיא מוציאה אותך מהגוף הפוליטי, ממעגל האזרחים בעלי שיקול הדעת שמרכיבים את הרפובליקה. המחיר הוא שאחרי שאמרת אותה, אתה מאבד את הזכויות הרפובליקניות שלך (אם כי, יש לציין, כבר לא את הזכויות הכלכליות, אם יש לך כאלה). כמו עבד או חיה, אתה לא יכול להשתתף יותר בדיון. אתה יכול לשתוק, או במקרה אחר לספר שוב ושוב את הסיפור שלך, שוב ושוב את אותו סיפור שסיפרת לקב"ן. כמו אביב גפן שמספר שוב ושוב למה הוא לא התגייס. זה מה שאני עושה עכשיו.

מישהו אמר לי שככה מדינה לא יכולה לתפקד, ושאם כל אחד יפרוש מהחובות שלו כי יש לו תחושות עמוקות אי אפשר יהיה לחיות את החיים שאנחנו חיים היום. אבל האמת שאומרים לקב"ן היא שהחיים הם חשובים, אבל הם לא שווים כל מחיר. בלית ברירה גם בלעדיהם אפשר להסתדר.

האמת שאומרים לקב"ן היא אמת קיומית ולא אמת אוניברסלית. כמו הפליט או השב"ח שנתפס בגבול, ככה גם אתה אומר לקב"ן: אני בידיך.

מצד שני, ברור שאני לא פליט ולא שב"ח. הצבא הוא לא שופט חיצוני, הוא נמצא בתוכי. את מה שאני מספר לו אני מספר לעצמי.

זה גם מה שאמרתי לקב"נית שלי, וחיכיתי לראות מה היא תחליט.

והק"בנית מהמהמת ורושמת. אף פעם אי אפשר לדעת מה היא תגיד בסוף.

אחרי הפגישה, הקב"נית אמרה לי שהיא תיקח אותי החוצה מהבסיס. בדרך היא עצרה בקנטינה לקנות משהו לבן שלה. היא דיברה אליי כאילו שאני ילד קטן, ואני מלמתי משהו. היה נראה שאני מגעיל אותה. היא שמה אותי בתחנה על הכביש הראשי. התחלתי ללכת. הרגשתי כמו הענק המפגר ב"עכברים ואנשים".

המשאיות עברו וכמעט דרסו אותי. הפכתי ללא-אדם. ירדתי לשוליים, לתעלה עם הבוץ, התעלה שאפילו אי אפשר לראות מהכביש.

38 תגובות to “מה שאמרתי לקב"נית”

  1. ניר Says:

    מהומה רבה על לא דבר – עוד מישהו שלא "בא לו" לעשות מילואים והופך את העניין לבעל משמעות למהות החיים.

  2. נבות Says:

    להקים מסגרות אזרחיות שיאפשרו לתרום לחברה לסביבה לישובים פריפריאלים לבריאות הציבור לחלשים

    • איתמר Says:

      No thanks!

      הפריפריות זקוקות לתשתיות(תחבורה וחינוך) לא למדורות שבט קטנות ופתיתי התנדבות.

      בנוסף, "מסגרות אזרחיות" מונעות תעסוקה בפועל של עובדים- הרי הרבה יותר זול "להעסיק" מתנדב של שירות לאומי מאשר לשלם שכר ופנסיה לעובד.

  3. א. ארגמן ניל"י Says:

    הדבר המעציב בכל הסיפור הוא שבדברייך אתה טוען, ללא כל מקום לספק סביר, שאל הקב"ן הולכים לשקר. הקב"ן אינו אלא מקום שבו אתה משקר, כדי להשיג פטור – וזהו כל תכלית תפקידו עלי-אדמות.

    בכל הפוסט אתה מתמקד באלמנט השקר, מנתח אותו, מצדיק אותו, מתפלסף עם מהות השקר – אבל אתה לא שם לב שאתה פשוט מתעלם מקבוצה גדולה של אנשים, שבניגוד אליך, הם פונים אל הקב"ן כי הוא הפסיכולוג שלהם, והוא זה שעוזר להם להתמודד עם קשיים שהמלל שלך הופך אותם לבדיחה עלובה.

    החשיבה הזו היא מאוד אגוצנטרית, לא (רק) בגלל מעשה ההשתמטות, אלא בעיקר כי ראייתך צרה מלהכיל את אותם אנשים ש*באמת* צריכים את הקב"ן. הפוסט הזה בעיקר מזלזל בהם, ובעבודתו האמיתית של הקב"ן (שהיא, כמה תופתע לגלות, לא בהכרח להתמודד עם סרבנים).

    מאחל לך שלעולם לא תזדקק לעזרתו של פסיכיאטר, ושאם כן – שלא יהיה מי שיצחק ממך, או מהפסיכיאטר שמנסה לטפל בך.

    • יונה בלבן Says:

      את כמובן צודקת לגבי תפקידי הקב"ן ולמרות שאני האחרון שיגיד שצה"ל הוא אחלה מקום לבלות בו, התרומה יחד עם אנשים נוספים לקהילה שאתה חבר בא היא מאוד משמעותית בעיני.

      אבל דור הולך ודור בא והאגוצנטריות הפכה ליקירת השמאל החדש, בניגוד לשמאל הפעלתן והציוני שהקים את הארץ.

      המשפט -"האמת שאומרים לקב"ן היא אמת קיומית" מסביר את רוחב האופקים והמודעות החברתית. אני. כאן זה מתחיל וכאן זה נגמר.

      • יואב Says:

        אני חושב שזה מסביר את, או יותר נכון נגזר מרוחב האופקים והמודעות החברתית של מקצוע הפסיכולוגיה. אני. כאן זה ומתחיל וכאן זה נגמר.

      • רוזנברג Says:

        שרות בצבא הוא לא תרומה לקהילה. הוא מס מטומטם ולא מוסרי, כמובן. הדרך לשרת את הקהילה היא לסרב. ואם לא, לפחות להשתמט מהצבא.

    • Assaf Says:

      ניל"י יקירתי

      או שאת לא יודעת מה זה קב"ן, או שאת משקרת.

      הקב"ן הוא קצין של צה"ל. תפקידו קודם כל לשרת את האינטרס של צה"ל. הוא צריך לזהות "חריגים נפשיים" ולטפל בהם בצורה שתקדם את מטרות הצבא.

      אולי ברמה האתית התיאורטית יש לו מחוייבות מוסרית לדאוג שהטיפול הזה יהיה גם לטובתו של המטופל, אבל בשטח הקב"ן הוא חלק ממערכת הירארכית נוקשה שגם משלמת לו את המשכורת. אם זה יוצא על חשבון המטופל, אז מה לעשות.

      בקיצור, זה לא פסיכולוג ולא זנב של פסיכולוג. ואת זה אני יודע גם מגוף ראשון וגם מגוף שני.

      • א. ארגמן ניל"י Says:

        אסף,
        סף

      • א. ארגמן ניל"י Says:

        אסף יקירי,

        הקב"ן הוא קצין של צה"ל. גם רופא צבאי הוא קצין של צה"ל – האם הוא יזריק לחולה מנת רעל בגלל עודף כוח-אדם ?
        הטיעון שלך מציג כולו את צה"ל בדיוק בצורה שבה אתה רואה אותו – מכונה אנוכית ולא-אנושית בעליל. תשמע רק לאיזה קיצוניות דבריך נלקחו – "אולי ברמה האתית התיאורטית יש לו מחוייבות מוסרית" ? אולי ? אתה גורם לזה להשמע כה קלוש. כן, בטח. הם מקבלים משכורת מהצבא, אז מה אכפת להם מחיילים עם הלם קרב. מה אכפת להם מאנשים עם נטיות אובדניות. הם, הרי, משתפים פעולה עם השטן.

        אם הטיעון שלך היה מוצג ככה, הרי שפטורים מהצבא על נפשי מלכתחילה לא היו ניתנים. למה שלמישהו בצבא יהיה אכפת ? הרי הקב"ן הוא חלק ממערכת הירארכית נוקשה, אז מה מונע ממנו להחליט בשרירותיות שכל חייל מתאים לשרת בארגון שנותן לו משכורת ?

        הקב"ן הוא קצין של צה"ל. אבל הוא גם רופא. (לא פסיכולוג ולא זנב של פסיכולוג ? יפה הגדרת. רק שזה לא עומד במבחן העובדות). לא חסרים סיפורים על רופאים שנתנו לחיילים אקמול כשהיה להם סרטן, אבל יודע ? אני פעם שמעתי על רופאה מרדימה שנרדמה בעצמה במהלך ניתוח. וזה היה באזרחות. בתגובתך נטית להתעלם מהטענה שלי (האם היא שקרית ?) שישנם אנשים ש*באמת* זקוקים לטיפול שלו הולכים אליו. לא כולם משקרים לקב"ן. בניגוד לטענת הפוסט, תכלית הקיום של הקב"ן אינה להיות כתובת לשקרים של אנשים שרוצים להשתמט. ואת זה אני יודע גם מגוף שני וגם מגוף שלישי (מעניין, אולי חשיבות דעתי, אם ככה, פחותה…)

        אבל, כמו שהצגת את זה באופן כה-דיכוטומי ואבסולוטי שלא מאפשר לך שום מרווח של טעות (כי הרי דבריי כמובן פשוט לא נכונים בעליל, חסרי שום אחיזה בכל יסוד של מציאות, ואתה כמובן *בהכרח* צודק – וזה אפילו מונצח בשמו של המאמר על פי הלינק ! truth !) – או שאני לא יודע מה זה קב"ן, או שאני משקר(ת).

      • יוסי Says:

        כן… לקב"ן לכאורה יש ניגוד אינטרסים.

        אולי הוא יותר כמו וטרינר שאמור לדאוג לרווחת העדר, אבל רק עד השחיטה, ובתוקף תפקידו זה תפקידו לנפות את הפרטים בעלי הבשר החומצי מדי מחד, ולתקוע את מלמדו בפרטים בריאי הבשר אך המתמרדים מדי מאידך?

      • Assaf Says:

        נילי

        קודם כל אני מצטער, התגובה שלי יצאה בוטה מדי. אז הנה קצת יותר בנחת.

        א. קב"ן זה לא רופא. אבל זה לא העיקר (ראי למטה).

        ב. את הרוב המכריע של הפטורים הנפשיים מהצבא לא נותנים קב"נים בשירות פעיל, אלא פסיכולוגים או פסיכיאטרים אזרחים שאת חוות הדעת שלהם הצבא חייב לקבל על פי חוק.

        ג. אין לי ספק שיש קב"ניות וקב"נים שמשתדלים ככל יכולתם לעזור למטופלים ולרפא את נפשם. עם זאת, הם עובדים בתוך מערכת שמציבה אותם מול סתירות מבניות קשות.

        צבא הוא ארגון שנוצר כדי להפעיל אלימות. זה שאולי אנחנו חושבים שהאלימות הזו מוצדקת, לא שייך לעניין.
        הנקודה היא שארגון כזה מטבע הדברים יש בו אלמנט של אי-שפיות, כי הפעלת אלימות על-פי פקודה כלפי אנשים שלא פגשת מעודך זה מעשה שמערער את השפיות. אפילו אם אתה משוכנע בצדקת הדרך ומורעל עד העצם, שלוש שנים זה הרבה מאוד זמן לחיות בתוך ארגון כזה, ונפש האדם לא ממש בנוייה לכך. לא יודע אם שמעת את הוידוי של אלמנתו של רפול, החייל האולטימטיבי – על כך שכל לילה, כל לילה הוא היה מבלה שעות בסיוטים וחי מחדש את כל הקרבות שעבר.

        זה ההבדל בין רופא צבאי לקב"ן. רופא צבאי צריך לתקן את הגוף של החיילים, כדי שיוכלו לתפקד, ולדאוג שיימנעו מפעילות שפוגמת בכושר הצבאי שלהם. אין כל סתירה מהותית בין המטרה המקצועית שלו למטרה של הצבא, להיפך. קב"ן לעומת זאת, צריך להיות שסתום הלחץ, ולפעמים חותמת הכשרות, למערכת שבאופן טבעי הופכת את כל השחקנים בה לקצת (או מאוד) פסיכים.

      • יואב Says:

        תום כתב דברים יפים על מערך בריאות הנפש הצה"לי והאינטרסים אותם הוא משרת בפסקאות האחרונות בפוסט הזה:
        http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2894&blogcode=12113523

      • Assaf Says:

        במחשבה שניה, גם לרופא צבאי יכול להיות ניגוד אינטרסים.

        אם הוא כבר לא מאמין בצידקת המלחמות שהצבא נכנס אליהן, או בהגינות הגנרלים שמובילים אותו – אז שבועת פיתגורס בעצם מחייבת אותו להרחיק מן הצבא כל חייל שהוא יכול. אחרת הוא פשוט טכנאי גוף שמאפשר את המשך ההרג חסר התוחלת.

        זה כמובן נכון לכל מקצוע שהצבא משתמש בו, אבל ברובם אין מחויבות אתית מפורשת כמו זו של הרופאים.

        הקב"ן, כמובן, נאלץ להתמודד גם עם הבעייה הזו וגם עם הסתירה המבנית שתיארתי קודם.

  4. יוסי Says:

    תודה על הכתבה, גם כשאני צריך להסביר מה סיפרתי בשביל לא להתגייס אני לרוב אומר שסיפרתי קצת יותר מהאמת, בדיוק כמו בכל ראיון עבודה אחר. אצלי זה בכלל לא היה הקב"נית אלא החיילת היפה שראיינה את כל הבנים בצו הראשון. אני עדיין זוכר איך כל מיני סיפורים על אלימות סדיסטית בכיתה ד', סקס בגן העצמאות ומחשבות התאבדות במהלך רוב שנות הילדות עלו בפעם הראשונה בשיחה עם מישהי. עם הקב"נית שוש בירושלים בקושי דיברתי, היא רק צעקה עלי שאני אדיוט ושאני אלך לכלא בזמן שהסתכלתי על הרצפה וזימזמתי כל מיני דברים, אבל אחרי שהיא דיברה עם אמא שלי שגם סיפרה לה רק את האמת (כלומר את האמת הסובייקטיבית שלה שבוע אחרי שיצאתי מהארון) היא התקשרה אלי הביתה והבטיחה לי שאני לא צריך ללכת לצבא אם אני לא רוצה.

    מה שנראה לי שאני יכול לומר כסיכום אחר למאמר הוא שמעט מאוד אנשים למעשה "כשירים" להתגייס לצבא. ההודאה בפחדים הכמוסים שלנו או בפנטזיות הפרועות שלנו מול נציג השלטון היא מה שלמעשה הופך אותנו ללא כשירים, השתיקה שמכסה על האני היא בדיוק מה שהצבא רוצה. אי-ידיעה התעלמות ושתיקה כמנגנון של ריסון נפשי שמשתקף נהדר בכלל פעילויות צה"ל בשטחים.

    ואם כבר מדברים על הקב"ן אז נזכרתי בשיר של הלהקה "21" עם הפזמון החוזר "אצלנו יוצאים כל יום שישי שבת, כי אנחנו ילדי ה21"

    [audio src="http://www.pigle.com/21/downloadables/1-%20Yaldhey%20Ha%2021%20160kbit%20unmastered.mp3" /]

  5. א.ז Says:

    לצערי, חלק מן התגובות מתקשרות עבורי עם משהו רע שאני מזהה בנוף הישראלי, התעבות העור, הקהיית יכולת האמפטיה. אני מהאנשים שחייהם נצלו על ידי קב"נית דווקא טובה בזמן שבו אפילו לא ידעתי להגיד שאני לא רוצה/לא יכולה להיות בצבא, ואני לא קוראת את הפוסט הזה כלעגני או אגוצנטרי, להפך.

  6. עזית Says:

    היום הייתי אצל קב"ן.

    כן ממש היום. ואני מסכים עם כל מה שאמרת חוץ מעניין השקר, במובן הקונסטרוקטיבי שלו, כמו שאתה לפחות מתאר אותו, כמו לפחות איך שהבנתי אני.
    לא, לא שיקרתי. כל הדברים שאמרתי היו אמת לאמיתה ולכן הוא גם האמין ולמרבה הפתעתי גם הבין. אין מה לשקר לקב"ן. הקב"ן שם כדי שתספר לו מה הבעיה שלך. הקב"ן לא שם כדי לשחרר אותך ממילואים. את זה כמו שאמרת אתה יכול לעשות בעצמך כשתכוון את הרובה לפה שלך. כמו שאני רואה את זה, ולא שהסאגה עם הצבא שלי נגמרה, כלל וכלל לא, הקב"ן הוא אמצעי צבאי שאינו צבאי, למה? כי הוא מתעסק בבן-אדם. אז נכון, הוא פועל מתוך האינטרסים של המערכת, אבל מתוקף תפקידו הוא נאלץ להסתכל על האינדיבידואל.
    אני אומר את זה אחרי החוויה של היום. הייתם שואלים אותי אתמול ודעתי הייתה שונה לחלוטין. אבל היום נוכחתי להבין שיש משהו מעבר לצבאי בקב"ן, ואני חושב שזה תלוי בדיוק על העניין הפשוט, מה רוצים ממנו, מהקב"ן. אם רוצים להשתחרר מתוך המצפון, אז הקב"ן הוא לא הכתובת. הקב"ן הוא כתובת למצוקה שהצבא גורם לאנשים.
    צדקת שכתבת שהוא גורם מצוקה לכולם אבל מתוקף המערכת והכללים שבה המצוקה כביכול לא קיימת. לכן אלה שמרגישים את המצוקה ומביאים אותה קדימה אינם קיימים. אני מסכים מאוד ואפילו מאוד אוהב את התיאור הזה. יחד עם זאת הקב"ן פותח את הנישה להגיד את המצוקה ובעצם להמציא, פשוט להמציא, לך בעיה מוגדרת, שהיא לא הבעיה שלך אבל לכאורה היא מתאימה למערכת העיכול של המערכת. בעצם בשלב הזה אתה עובר מהעיכול למעיים ואתה אכן בדרך החוצה כל עוד המצוקה שלך נמשכת ואתה ממשיך להרגיש כמו שלשול.
    המשפט האחרון הוא השערה שלי כרגע לגבי העתיד, אני עוד לא שלשול צבאי ואולי גם לא אהיה, תלוי איך יתקדמו ויתפתחו העניינים. כרגע המצוקה שרירה וקיימת.

    לדעתי, הצבא רוצה או יכול רק להשאיר אותך במצב ביניים בין העיכול לשלשול. והאמת, אני לא רואה בזה משהו רע. במצב ביניים הזה אתה יכול עוד איכשהו לשנות משהו. לא מתוך אמונה "אני אשנה את העולם", אלא מתוך הפאסיביות הזאת, של הבין לבין, לא זה ולא זה. לא בצבא אבל גם לא ממש חייל מילואים. איך אני רואה את זה משפיע? כמו אורגניזם חי שמכיל בתוכו משהו שהוא לא מסוגל לעכל, אבל גם לא מסוגל לפלוט, בסופו של דבר יצטרך לשנות משהו בתוך המערכת כדי להגדיר מחדש. ההגדרה מחדש כבר תוליד הבנה חדשה. ההבנה הזאת או שתיצור ריאציה או רגרסיה, אבל היא תיצור משהו. אני חושב.
    ולא אני לא חושב שאם המצוקה גדולה אז צריך להישאר. אני חושב שאז כבר עדיף להיות שלשול (אני לא אומר את זה כי אני חושב שהאנשים שיש להם מצוקות, כמוני, הם שלשולים. ממש ממש לא!).

    • רתם Says:

      אתה לא אומר את זה אבל זה מה שאתה אומר. אני חושבת שלהתייחס למי שאנוס להכנס לקצינ/ה צבאי/ת ולדבר על סבלו האישי כהפרשת גוף, זה סוג של הרס עצמי – זה לגבי עצמך וזריקת רפש על אחרים. אני חושבת שמי ששלח לאמורי את הפוסט הזה הוא אדם אמיץ, חושב ומרגיש. נדמה לי, שכיהודים בישראל יש לנו מין פריוילגיה מטורפת שכזו, לחיות במין נדמה לי כזה שאין פה מלחמה. בגלל שלנו יש ארקפה או נדב קינוחים. אבל העניין הוא, שכמה שלא "נתרגל" לזה, נתעלם מזה או פשוט ננסה לחיות, אנחנו כאן כל הזמן בחיי מלחמה. הפוסט הזה מחדד את זה עד כאב נורא. תודה לכותב

      • עזית Says:

        אני ממש ממש לא מסכים איתך. אני לא מדבר על הסבל האישי כהפרשת גוף, אני מדבר על כך שבעיניים של הצבא, עצם העובדה שאתה מעלה את המצוקה והסבל אתה מתחיל תהליך של הפרשה מהמערכת (ומכאן הייתה ההקבלה לשלשול – שלשול אגב ולא מהו אחר כי מבחינת המערכת אתה מראה עד כמה המערכת מקולקלת ולא בריאה).

  7. Assaf Says:

    דוד

    כל הכבוד על פוסט אמיץ ומדויק.

    כמו שאתה רואה, נגעת כאן מתחת לחגורה בפרה קדושה, ובאופן לא מפתיע הטחות הרפש כבר מתחילות.

    אני מציע למגיבות ולמגיבים להשתדל לא לזרוק סיסמאות ולהדביק תוויות – את זה המערכת כבר עושה ממילא – אלא להתייחס למה שדוד כתב. עוד יותר מומלץ, להיזכר לרגע בחוויות קשורות-הקב"ן שחוויתם בצבא (בטח לא אתם, אבל אולי מישהו שהיכרתם) ולשתף.

    • עזית Says:

      אני לא מצליח להבין למה אנשים כותבים פה שהפוסט הוא אמיץ. הפוסט מעניין, אכן. הוא מעניין בגלל התיאור המעמיק שלו את חווית הקב"ן.
      אמיץ? לא רואה במה. ממתי הקב"ן הוא פרה קדושה? בטח לא עבור מי שמעוניין ללכת לקב"ן, הלך חווה איזשהו סבל ומצוקה מהצבא. אני חושב שזה בדיוק מה שהפוסט מראה ומדבר על. זו לא פרה קדושה בכלל, ואפילו, לדעתי, הקב"ן לא מתייחס לעצמו ככזה. הקב"ן הוא החוליה הזאת שאתה יכול לדבר אליה ובמקום לספר שכואב לך הגב לספר מה כואב לך בלב – בגבולות מסויימים, נכון. הוא לא יבין את המצוקה שלך אולי אבל הוא יכול לקטלג אותה איכשהו. מעוות? כן, אבל מה חדש בזה? זו בדיוק למה יש מצוקה.

      • Assaf Says:

        עזית,

        אם לא צריך אומץ כדי לספר מה אמרת לקב"ן, אז למה את לא מזדהה בשמך המלא אלא משתמשת בשם מסך?

  8. נעם Says:

    מה שעולה מן המאמר הזה, שבכך הופך אותו למוצלח מאד, הוא חוסר היכולת האמתי עד כאב לייצר את האנליזה הומבהקת שבין הפסיכולוגי/אישיותי לבין האידיאולוגי והחברתי תלוי ההקשר הפוליטי-זהותי. הרי ה"ללכת לקבן" כאן בא מחד ממצוקה נפשית שנובעת מהקשר פרטיקולארי של זמן , נסיבות ולחצים. ומאידך ישנה כאן דיספוזיציה זהותית-פוליטית מובהקת ש"בגללה" (בין השאר) ועל רקע הפנמתה באה המועקה הגדולה. זה פסיכולוגי? זה אידיאולוגי? זה מה שמטריד כל כך וזה מה שמייצר את המועקה הגדולה תוך כדי קריאה.

  9. פרידמנית Says:

    "מישהו אמר לי שככה מדינה לא יכולה לתפקד, ושאם כל אחד יפרוש מהחובות שלו כי יש לו תחושות עמוקות אי אפשר יהיה לחיות את החיים שאנחנו חיים היום."
    המישהו הזה צודק, אבל כל המשפט הזה מגוחך.
    מדינה יכולה דווקא לתפקד מצויין ואפילו נשענת על אנשים שיש להם תחושות עמוקות, אבל שלטון טוטליטרי מנסה לשלוט גם על הרגשות של האנשים, כי הכל חייב להיות תחת שליטה, כששולטים בכוח.
    אנשים לא פורשים מהחובות שלהם כמו תשלום מיסים, בגלל "רגשות עמוקים". אבל הצבא בנוי על זה שלא נרגיש דברים מסויימים ונרגיש אחרים: שנתרגש בכותל, שנבכה ביום הזכרון ושנשמח ביום העצמאות (בשמונה בערב בדיוק ובפקודה!). כלומר, יש שם בהחלט דרישה לרגשות מאוד עמוקים, אבל גם מאוד מסויימים.
    אלא מה: רגשות זה לא משהו שאפשר לשלוט עליו, ולכן גם לפעמים לא באמת משקרים לקב"ן או לפחות פסיכולוג טוב, רואה עמוק יותר מהטקסט של הסיפור. ועל הלא מודע והתת מודע בכלל אי אפשר לשלוט, וזה כבר ממש מסוכן למדינה. בנים אמיצים: להפסיק לאהוב את אמא או את התחליף בצורת חברה שמצאתם ולהתנחם בנשק, שהוא תותח, תותח.
    הומואים, לזוז הצידה, אתם מקלקלים את ה"גברים, גברים" שלנו, שאנחנו בעצם רוצים שיאהבו את אמא ואת התחליף בצורת חברה ולא יתאהבו בתותח, אבל רק כל חמשוש וגם זה אם הם לא נרדמים לפני שעומד להם.

    • א. ארגמן ניל"י Says:

      פרידמנית, על מה את מבססת את דעתך לגבי תרבות ה"גברים גברים" בצבא ?

      לא חבר אחד ולא שניים הלכו לקב"ן, בעודם בשירות קרבי סדיר. בניגוד לדעתך על תרבות ה"גבר-גבר", או גם הרמיזה ההומופובית (לא הומופוביה שלך, אלא שאת מרמזת כלפי המערכת כולה) המציאות שונה בעליל, ובמיוחד במסגרת קרבית, אלו שנפגעים במהלך השירות והולכים לקב"ן לא "מנודים", אף אחד לא יקראה אותם כ"הומואים", וגם הומואים אמיתיים לא זוכים ליחס כזה נורא כמו שעלול להרמז מדברייך.

      קל לך להשתלח בכל אלמנט שקשור למסגרת הצבאית, אבל את פשוט אומרת דברים לא נכונים..

      • פרידמנית Says:

        הנה למשל דוגמא למחקרים שעליהם אני מבססת את דעתי מר/ת ניל"י:
        http://www.socis.tau.ac.il/he/issues.asp?issue_id=37

        לא חברה ולא סבתא ולא דוד שלך חשובים פה, עד כמה שזה עצוב. וגם אין בדברי שום רמיזה הומופובית אלא אמירה ברורה: הצבא הישראלי מבוסס על חדירה מעבר לקוים ולגוף הפלסטיני. זו המשמעות של כניסה לבית של משפחה באמצע הלילה: מזיינים לפלסטינים את הצורה ועושים את הגברים שלהם לנשים, לכאלו שלא יכולים להתפרנס ולפרנס, לא לנוע, בזמן שחיילי הצבא קוראים כאילו "אחרי"…
        אז זה שיש חיילים שהגיעו לקב"ן וקיבלו טיפול טוב, זה יפה, אבל בשביל זה לא צריך צבא.
        תפקידו של צבא הוא להילחם ולא לתת טיפול נפשי: להיפך. שירות בצבא או עבודה במערכת צבאית מנוגדים לטיפול פסיכולוגי. הצבא היא לא מערכת דמוקרטית ויש גם לא מעט דיונים על האפשרות לטיפול פסיכולוגי הולם במדינות לא דמוקרטיות. בגרמניה המזרחית לדוגמא, היו מעט מאוד טיפולים פרטניים והעדפה לטיפולים קבוצתיים….ככה אפשר לשלוט טוב יותר על האנשים.
        בשביל טיפול פסיכולוגי צריך ליצור מרחב בו "הכל פתוח ומותר לדבר על הכל". המרחב הזה לא קיים במערכת לא דמוקרטית בהגדרה.

  10. גיל Says:

    יש עוד חלופה- פשוט ללכת מפה, להגר מפה, לא להשתייך יותר לעדר הזה, לא לחפש תירוצים, לא להרגיש שלא בנוח..לעלות על המטוס ולעזוב.
    לא לשרת בשביל הביבי ודומיו, לא לשלם מחיר אישי ויקר כדי שהנצלנים והמשתמטים העיקריים (בעלי ההון והמתרפסים בפניהם) יוכלו לחיות בנוחות במקום המטורף הזה.
    פשוט ללכת.

    • גיל אחר Says:

      זה לא פתרון אמיתי. הקשיים שאתה חווה בישראל קיימים גם במקומות אחרים. גם בארה"ב יש פערים בחברה, גם באירופה יש גזענות. אין חברה מושלמת.
      אנשים שחיים כאן ומעורים בהוויה הישראלית יכולים לנסות ולשנות את הבעיות של ישראל, הרבה יותר ממה שיוכלו לעשות כמהגרים בארץ זרה.

      • גיל Says:

        לא רוצה לשנות. מאוחר מידי, ישראל גלשה עמוק מידי במדרון. הפרוייקט המיוחד הזה עח סף סיום. אין מקום בעולם שמשלב את כל החוליים של הקפיטליזם הדורסני עם פסבדו לאומניות, מיליטריזם, אתנוקרטיה, ושטיפת מוח בלתי נפסקת בדבר ה"צורך" וה"הכרח" לתרום כי אחרת הכל יתפרק. שהכל יתפרק קיבינימט!!
        אין מקום מושלם בעולם (ובטח שלא ארה"ב- זה אחד המקומות הגרועים בעולם) אבל יש מקומות (אוסטרליה, קנדה) שבהם אין לך הכרח להיות חלק מאיזשהוא פרוייקט ששטפו לך את המוח מגיל אפס בדבר נחיצותו. פשוט לחיות בשקט את חייך, בלי ל"נסות ולשנות" שום דבר.
        בדרך כלל אנשים נמנעים מלעשות את זה בגלל פחד. מנסיון אישי, זה ממש לא מפחיד. נסה ותיווכח.

  11. הצועד בנעליו Says:

    תפקידו של הקב"ן (או בעצם 'מערכת הבריאות' הצה"לית) היה להעניש על אמירת האמת.
    מרגע שהגעת אל קב"ן, מרצון או לא, ולא משנה מה אמרת לו, הבהרת אמת על עצמך – והיא שאתה לא בנוי באופן מושלם למכונת המלחמה ששמה צה"ל ומשום כך גם לא למדינה שמבוססת על אותה מכונת מלחמה. ישראלי אמיתי לא הולך לקב"ן – ישראלי אמיתי משקר כדי למות בעד ארצו. ישראלי אמיתי הוא קצת שקרן, אולי מפני שהכל פה מבוסס על איזה שקר וישראלי אמיתי עוצם את עיניו עד שהתוצאות – אינתיפאדה או יום נכבה מצד אחד, פאשיזם וכהאנציזם ועוד גידולי פרא של המצב 'היהודי-דמוקרטי בוילה בג'ונגל פלסטין' מתפוצצות מול עיניו. וגם אחר כך.
    אבל זה לא נכון שאם שוחררת מהצבא בטרם עת, אתה מאבד את הזכויות ב"הרכבת הרפובליקה". אם אתה בישראל ביתנו למשל, אתה יכול לחוקק חוקים נגד בוגדים ואפילו נגד משתמטים ולהראות לכולם מאין משתינה הרפובליקה. אם אתה לאומן-חרדי אתה יכול לצפצף על הרפובליקה. רק אם אתה 'שמאלני' או ליברל, שחי בקרב שמאלנים שעדיין לא השתחררו מהצורך הטבוע להיות שמאל משרת גם במדינת הרשע שהיא ישראל העכשווית, או ליברלים שעדיין מאמינים ש'השירות חשוב ובונה משהו' או סתם צבועים או סתם מכחישים – שזה למרבה הצער רוב החברה הישראלית, ההולכת מתוך אגו צברי מטומטם ונאיבי להיות חמורו המוקרב של משיח ההתנחלויות ומדינת כל ימניה, ובדרך גם להירצע כעבדים למדינת האח הגדול של שטרית וחברות HP וOTI. כי הציבור כלומר 'הרפובליקה' הוא צייתן, חנון והעיקר שהוא לא 'קבניסט' או 'משתמט'. ולימדו אותו בצבא ועוד קודם, שאזרח טוב לא עושה בעיות ואם הוא עושה בעיות מה שלא בסדר – הוא בו (ולכן הוא צריך קב"ן ולכן הוא פסול לעדות).
    היה נסיון בשנות ה90 להקים פה חברה אזרחית ולפקוח את העיניים בקשר לערך הזה של השירות הצבאי, ומה שבאמת עומד מאחורי ההרעלה הקבועה, ולעשות צדק למושמטים בכל העניין הזה של 'בניית הרפובליקה' (וזה שדבריך, מבחינה כלכלית זה 'כבר לא' זה חלק מהצלחה שבכל זאת היתה). הנסיון אף פעם לא יצליח כל עוד 'הליברלים' ישארו חנונים והשמאלנים – משרתים בהכרה ואולי כל אלה – חושבים עדיין שהרפובליקה היא שלהם ומה שהם 'תורמים' הוא לה.

    ובננה לקוף שאחרי, הקורא לעצמו בד"כ 'הצועד לקב"ן' וקיים פה בדיוק כדי לשמור שלא אשתתף בדיון.

  12. יובל Says:

    בתקופת השירות שלי, אחד מחיילי ביקש להיפגש עם הקב"ן.
    לא בשביל להשתחרר מצה"ל, אלא כי הוא פשוט הרגיש מועקה שקשורה בצורה כלשהי לשירותו הצבאי, אותה הוא ביקש לברר לעומק ולטפל בה. התרשמותי (שנובעת ממעמד של משקיף) היא שאותה הקב"נית תיפקדה למופת ועזרה לו להגיע לתובנות מעניינות על עצמו ועל הדרך בה הוא צריך להתייחס לשירותו הצבאי. הוא השתחרר בתום השירות ולדעתי אפילו מחזיק בראייה חיובית על התקופה הצבאית שלו.

    לסיפור זה אפשר להוסיף גם סיפור על חייל אחר, שלא היה תחת אחריותי אבל איים בהתאבדות ונתבקשתי לשמור עליו במהלך הלילה פן יפגע בעצמו. הקב"ן שטיפל באירוע זה בבוקר שלאחר מכן יכול לרשום לזכותו הצלחה. ולא, לא בגלל שהוא הצליח לשמר עוד מספר בעמוד הסטטיסטיקות של נתוני כוח האדם הצה"ליים, אלא בגלל שיכול מאוד להיות שהוא עזר לשמור על חיים של בן-אדם. את הקרדיט הזה צריך לתת לו, ללא קשר לעובדה שייתכן ואילולא השירות הצבאי אותו אדם לא היה נכנס למועקה התאבדותית.

    אז אין בעיה להמשיך ולהתנפל על הצבא, הכיבוש והזוועות שישראל מבצעת או לא מבצעת, אבל לצייר את הקב"ן כמי שכל משימתו היא לשמור על משאבי הכיבוש זה עיוות אמיתי.

  13. א. דולפין Says:

    אפשר פשוט להביא פתק מהרופא האזרחי. אם היתה לך חוויה פסיכו-אקטיבית מרוכזת, זה גם יכול לעזור

  14. dror BDS Says:

    דוד מיכאלי – OUT
    הרב שמואל אוירבך – IN

    הפלג האנטי־ציוני המפגין היום (שני), שמאז ומתמיד צעיריו כלל לא מתייצבים בלשכות, מצטרף כעת למאבק שאותו הכריז הרב הליטאי שמואל אוירבך
    Even if you talk with the קב"נית
    it's a war crime.

    אוירבך מעודד את סרבני ההתייצבות, ובשבוע שעבר הגיע בעצמו לכלא 6 לבקר את אחד האסירים. אין מדובר בסרבנות להתגייס, אלא בסרבנות להופיע בפני חיילים למטרות ביורוקרטיות, as said:
    "במסירות נפש מול צוררי התורה, ציבור היראים מכריז ברמה, כי כליאתו של בן הישיבה נחשבת כהשלכת עולם התורה כולו אל הכלא. 'אשריך שנתפסת על דברי תורה".
    http://www.haaretz.co.il/news/education/1.2185957

    David Michaeli and all the others who liked his post, kindly stop to be Ashkenazim and turn into Lithuanians
    המחלוקת היא לא על השאלה אם להתגייס או לא, אלא בשאלה אם יש לשבור את הכלים: האם להסדיר את הפטורים משירות מול שלטונות הצבא, או לא.
    as said:
    משטרים גדולים וחזקים כבר ניסו לשבור את רוחו של עם התורה – ולא יכלו לו. בני הישיבות לא יבטאו מורך לב מול צוררי התורה.

    Together we can defeat the Zionist regime. We are all refuse to
    collaborate with the Zionist army (the Amalek).

    • דרור BDS Says:

      מאיר עמור: "לעיתים מזומנות לוקח זמן לרעיונות להבשיל. לפני כ-6 שנים התחלתי לכתוב באופן עיקבי על פריבילגיה אשכנזית. הייתי בין היחידים, אם לא היחיד שכתב זאת כטענה תיאורטית עיקרית. עם הזמן התרחש התהליך שבו, כיום, כמעט כולם מדברים על פריבילגיה אשכנזית כמושג הכי מובן בעולם. עם הזמן אני מניח שחלק מהמושגים שנאמרו במאמר שלי יהפכו לנכסי צאן ברזל של דוברים ודוברות רבים. עם הזמן. לאט לאט".

      נדב פרנקוביץ הגדיל לעשות וכלל לא טרח ליידע את הפורעים הציונים כי הוא מתכוון לסרב. לדעתי הגדיל לעשות היות ואין מדובר רק בסרבנות להתגייס, אלא בסרבנות להופיע בפני נציגי הפורעים למטרות ביורוקרטיות.
      בזמנו פרסם מאיר עמור את מאמרו המכונן ההיסטוריה המושתקת של הסירוב החברתי. יבוא יום וכולם ישתמשו במושגים אותם טבע עמור.
      ובינתיים, לראשונה (לפחות בפעם הראשונה בה נתקלתי בכך, ואם לא לראשונה הנני מתנצל מראש) הוסיפו חברי התחברות תראבוט תוספת חשובה לקריאה ה"רגילה" וכתבו: "ישוחרר נדב פרנקוביץ' מהכלא הצבאי!
      ישוחררו כל העריקים והעריקות הכלואים! ישוחררו גם הסרבנים"!

    • דרור BDS Says:

      תנו לאויערבך לנצח.

      הציוני יאיר אטינגר כותב מאמר חצר בהארץ: "דילמת האסיר החרדי: להתייצב או לא להתייצב".

      הציוני יאיר אטינגר כותב מאמר חצר בהארץ ומזהיר מאויערבכיזציה: "קבוצה הולכת וגדלה של בחורי ישיבות אינם מתייצבים עוד בלשכות הגיוס כדי לקבל פטור משירות. לנוכח חוק הגיוס, רבים נוספים בדרכם לשבור את הכלים".

      הציוני יאיר אטינגר כותב מאמר חצר בהארץ, מזהיר מאויערבכיזציה, ומשתמש בתעלולי הפרופגנדה הציונית לשם כך: "מסימני ההקצנה החרדית: התוכן בוטה, קוצף, מתריס, מתבדל, אבל מעל הדוברים שורה עדיין חזקת המתינות והנימה עשויה להיות נינוחה ותרבותית [השוו עם ה"ביקורת" על השיח המזרחי]. השיח הבדלני כובש עוד ועוד משלטים במרכז [השוו עם "ביקורתם" של אנשי חד"ש על בל"ד], כמו למשל ח"כ יעקב ליצמן שאתמול הפך מליץ היושר של פלג אוירבך האנרכיסטי [השוו עם הביקורת של מירי רגב על המחאה החברתית]. הוא שלח מכתב לשר הביטחון משה (בוגי) יעלון [השוו עם כל אלו המכנים את פושע המלחמה יעלון בתואר שר הבטחון] בדרישה לשחרר את יעקב ישראל פז, בחור הישיבה מאשדוד שנשפט על עריקות ולמענו הפגינו כמה אלפי אנשים ביום רביעי, מתחת לגשר המיתרים ובעוד תשע נקודות ברחבי הארץ. "יש לשחררו לאלתר על מאסר שווא, ובמקביל למחוק את המלה 'עריק' לכל אלו דוגמתו", קרא.

      הציוני יאיר אטינגר כותב מאמר חצר בהארץ, מזהיר מאויערבכיזציה, ומשתמש בעוד תעלול של הפרופגנדה הציונית לשם כך: "בחור הישיבה פז נמנה על קבוצה גדולה והולכת של בחורי ישיבות מפלג אוירבך, הנדחפים אל הקנאות והפסיקו לשתף פעולה עם הצבא [קנאות= הפסקת ש"פ עם הצבא הציוני]. בהערכה ממעיטה מדובר במאות בחורים בגילאי הגיוס – מישיבות ליטאיות המזוהות עם אוירבך, כמו פוניבז' (מהפלג המזוהה עם הרב הקנאי), גרודנא באשדוד, ישיבת חדרה, וחלק מהתלמידים בישיבות כמו מיר, חברון וקול תורה".

      הציוני יאיר אטינגר כותב מאמר חצר בהארץ, מזהיר מאויערבכיזציה, משתמש בעוד תעלול פרופגנדה ציונית לשם כך, ומיתפקד לתנועת יש עתיד: "בהערכה ממעיטה מדובר במאות מועמדים לשירות המוגדרים כעריקים, אבל הצבא דחה את בקשת "הארץ" למסור את מספר העריקים שנוספו מאז אוגוסט 2013, אז ניתנה ההוראה של אוירבך. הצבא גם נמנע מלנקוט הליכים נגד העריקים".

      הציוני יאיר אטינגר כותב מאמר חצר בהארץ, מזהיר מאויערבכיזציה, משתמש בעוד תעלול פרופגנדה ציונית לשם כך, מיתפקד לתנועת יש עתיד, מבין את הטעות שעשה, ומיתפקד למרצ: "שאלת ההתייצבות בלשכות הגיוס עניינה עד עתה בעיקר את הציבור הליטאי החצוי; היא שימשה את הרב אוירבך המטיף לאי התייצבות בלשכות לניגוח הרב הבכיר אהרן לייב שטיינמן כפשרן, בשל התנגדותו לקרוע את החבל עם המדינה. כעת, בעקבות אישור חוק הגיוס הכולל גם סנקציות פליליות, היא הופכת סוגיה כלל־חרדית שמעוררת דאגה בממשלה ובצבא. רעיון אי ההתייצבות קוסם כעת לאדמו"רים חסידיים כדוגמת ויז'ניץ, סלונים וגור, ומרבית חברי הכנסת של אגודת ישראל כבר התבטאו בעדה. זה כולל גם את ח"כ מאיר פרוש שהיה שותף פעיל בוועדת שקד שהכינה את חוק הגיוס. הוא אומר, כי הכנסת הסנקציות הפליליות, היא עילה לשבור את הכלים".

      הציוני יאיר אטינגר כותב מאמר חצר בהארץ, מזהיר מאויערבכיזציה, משתמש בעוד תעלול פרופגנדה ציונית לשם כך, מיתפקד לתנועת יש עתיד, מבין את הטעות שעשה, מיתפקד למרצ, מבין כי טעות זו גדולה מהקודמת, ובצר לו הולך לשמוע הרצאה של יובל דיסקין על האיום האסטרטגי על ישראל: "האקדח הונח על השולחן כבר לפני כחודש, ב"כינוס ההיסטורי" של שלוש מועצות גדולי התורה וחכמי התורה של ש"ס, אגודת ישראל ודגל התורה, שבצוותא הצליחו להוציא תגובה משותפת חריפה נגד חוק הגיוס שעמד לפני אישורו בכנסת. שם עלה הרעיון כי כל המנהיגות החרדית תצטרף לאוירבך ותורה לרבבות בחורים ואברכים, מגיל 17 ומעלה, להדיר רגליהם מלשכות הגיוס – לא להיענות לצו ראשון, לא לצו שני, לא להגיע לקבלת הפטור התקופתי בזמן שהם לומדים בישיבות".

      הציוני יאיר אטינגר כותב מאמר חצר בהארץ, מזהיר מאויערבכיזציה, משתמש בעוד תעלול פרופגנדה ציונית לשם כך, מיתפקד לתנועת יש עתיד, מבין את הטעות שעשה, מיתפקד למרצ, מבין כי טעות זו גדולה מהקודמת, הולך לשמוע הרצאה של יובל דיסקין על האיום האסטרטגי על ישראל, נבהל קמעא, ועל מנת שלא להיחשב ללאומני או לאיסלמיסטי תולה את תקוותיו באדמו"ר האשכנזי תומך חד"ש הרב דב שטיינמן חנין: "מה תעשה ההנהגה החרדית עם האיום המפורש שיצא תחת ידיה? ההערכה היא, כי אם יהיה כינוס של מועצות גדולי התורה, התוצאה תהיה הוראה על אי התייצבות, ולכן המאמץ העיקרי של הרב שטיינמן, היא למסמס את האיום ואולי לרדת מהעץ. שטיינמן הוא ממובילי הקו הקיצוני [עוצו עצה ותוקצן] כיום – הוא צוטט בשופרו "יתד נאמן" באמירה על הממשלה שאישרה את חוק הגיוס באמירה: כשהממשלה נגד העם, העם נגד הממשלה, או בשפתו: "שיירדו לגיהנום ויגיע להם צרות, שלא יישאר מהם שום זכר, יימח שמם וזכרם" – אבל גם הוא לא מוכן לקרוע את החבל עם המדינה".
      http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2275835

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: