אין כאן יהודים וגם אין כאן נאצים

by

אחד הדברים המשמחים ביותר ששמעתי בימים האחרונים הוא הידיעה שטקסי יום הזיכרון לחללי צה"ל ברשויות המקומיות עוברים תהליך של הפרטה. בכמה עיריות הם כבר הועברו לחברות הפקה פרטיות, שבוודאי יגייסו כמה ילדים מכוערים, אולי נפלים מהפסטיגל של שנה שעברה, לשיר את "תשמור על העולם ילד" ובתמורה יגבו כסף על כניסה.

כמובן שקם קול זעקה, וכמה אמנים מצפוניים ביטלו את השתתפותם בטקסים. אוי ואבוי, ממש נורא ואיום. מסחור השכול. זוועה.

למעשה, אין דבר חיובי יותר ממסחור של טקסי יום הזיכרון. ואני אומר את זה, כמו שאומרים, "כבן למשפחה שכולה". אם כבר ממסחרים ומפריטים כל דבר ציבורי במדינה הזאת, הגיע הזמן שיפריטו גם את הטקסים המפחידים האלה, שנועדו להפנט את הילדים ולשכנע אותם שטוב לעלות על מדים ולהיהרג בשביל כל גחמה של איזה גנרל מושחת עם או בלי מדים. יאללה, מסחרה. מי שרוצה להתאבל – שיתאבל עם המשפחה שלו, עם האנשים שבאמת הכירו את זה שהלך, בלי עמוד דום-עמוד נוח.

אין דבר יותר חיובי מאשר לנפץ את האשליה שעוד יש איזושהי ממלכתיות במקום הזה, שבשמה דופקים כאן כל אוכלוסיה אפשרית. אין דבר בריא יותר מאשר לנפץ את השקר שיש עדיין משהו שכולם מאמינים בו. זה לגמרי קשור להתפוגגות הכללית של הממלכתיות והטקסיות שמתרחשת כאן בקצב מהיר, והיא אולי התהליך הכי חיובי שקורה בישראל כיום – דווקא בגלל שבאופן כלשהו כולם כאילו נגדו.

נלך כמה ימים אחורה, מיום הזיכרון ליום השואה. הנה רק אתמול, התבשרנו שתוכנית תעודת הזהות הביומטרית יוצאת לדרך, בפיקודו של ראש הממשלה. די עצוב, בכנות. אבל איפשהו בידיעה הסתתר אלמנט קומי, כמעט בלתי יאומן. אני מתכוון לפסקה הבאה –

אנשי משרד הפנים החליטו שמספרן הסידורי של תעודות הזהות הביומטריות יתחיל משישה מיליון, לזכר מספר היהודים שנספו בשואה. בנוסף, יוטמעו שישה מגיני דוד מסביב לשבב הביומטרי שיוכנס לכרטיס החכם.

זאת כנראה דרכם של "אנשי משרד הפנים" להתמודד עם ההאשמות שמאגר מידע ביומטרי הוא עסק טוטליטרי. אבל את הדברים האלה אנחנו כבר יודעים. לעומת זאת, מזדקר מהפסקה עניין הרבה יותר גורלי: מדינת ישראל עברה את הפאזה של פולחן השואה, ונמצאת בשלבים הסופיים של הפיכת השואה לבדיחה. או ליתר דיוק, ישראל עצמה כבר הפכה לבדיחת השואה המושקעת והמאובטחת ביותר בעולם. שום בדיחת שואה, שום מערכון של ארץ נהדרת, לא יהיה מגוחך ואבסורדי יותר מהציונות עצמה, מתעודת זהות שממספרת את אזרחי המדינה החל משישה מליון, עם שישה מגיני דוד מסביב לקישוט.

השואה, שתוכננה כמעין אופרה גרמנית בטעם רע, הפכה לבדיחה, ואלה חדשות ממש טובות. זאת  לא קומדיה כמו "החיים יפים", כלומר כזו שבה מאחורי הצחוק מסתתרת טרגדיה נשגבת.כמו שכתב גל, זאת קומדיה קומדיה, משהו כמו "פעמיים בוסקילה" של זאב רווח.

כמובן, כמובן, זאת בדיחה שמייצרת הרבה סבל. אבל אני נוטה לחשוב שככל שהאלמנט הקומי יגבר על האלמנט הטראגי, הסבל דווקא יפחת ויתרופף.

חנה ארנדט בברלין. הכול זה מלמעלה, אז אל תבכי הלילה

*

למעשה, כבר כיום, לפולחן הצווחני שיש בישראל סביב השואה אין שום קשר להשמדת יהודי אירופה. כלומר: אם הנאציזם הוא אפיפניה, התגלות של הרוע המוחלט עלי אדמות – הרי שפולחן השואה שלנו בכלל לא ירא מאותו כוח אלוהי אפל שהתגלה אי אז באירופה. אנחנו לא מתפללים לשם, אלא לאיזה אליל מגוחך עם זין גדול שקנינו בהכול בדולר, ואולי עושה צפצופים שנשמעים כמו היטלר. במרחב שלנו אין נאצים ואין יאנוש קורצ'קים. אנחנו לא שם, אנחנו במזרח התיכון.

צריך להודות, שחלק מהרצינות שבה אנחנו מתייחסים לפעמים ל"מה שקורה למדינת ישראל" או ל"פאשיזציה" ו"התרסקות הדמוקרטיה" רוכבת עדיין על אותה גורליות שיובאה משם. אבל הגיע הזמן להשתחרר מזה. ברור שיש הרבה על מה להיאבק כאן. אבל בלי שום קשר לזה, מזמן כבר אין כאן יהודים, ואף פעם לא יהיו כאן נאצים. נאציזם הוא משטר מאוד מסוים, עם מאפיינים ייחודיים למדי. איסמעיל הנייה הוא לא נאצי, ואביגדור ליברמן הוא לא נאצי. מצער להגיד, אבל האופרה נגמרה. אפילו "טבעת הניבלונגים" נגמרת אחרי 11 שעות. עכשיו מקרינים את גבעת חלפון, או את צ'רלי וחצי.

ולטר בנימין לא גר כאן יותר – אם הוא גר כאן אי פעם. לכן יש גם משהו מטריד בניסיון החוזר ונשנה להקים לתחייה את "ברית שלום". נעים לחשוב שביושבך בקפה נח אתה ממשיך במפעלם של מרטין בובר ועקיבא ארנסט סימון – כל מיני אנשים שיכלו להרים טלפון לחנה ארנדט ולדבר עם תיאודור אדורנו ב-du. אבל מדובר בחבורת יהודים גרמנים מוכי טראומה שנחתו ברחביה, נמסים מגעגועים לטיולי אחר הצהריים עם האומנת בדרזדן. הדו-לאומיות שלהם היא איזה רעיון שהם הביאו מהאוסטרו-מרקסיזם או השד יודע מאיפה. לטוב או לרע, אנחנו לא ממש חיים בעולם החוויות שלהם. לא צעדתי ב"וונדרפוגל" – שיחקתי קזבּוּבּוּ בנוער העובד.

אני קורא בספר "ארץ לשני עמים" של מרטין בובר, שבזזתי מספרייתו של פילוסוף יקה כלשהו. הנה ציטוט מ-1954, ריאיון עם אורי אבנרי –

"שרויים אנו עכשיו בירידה רוחנית ומוסרית איומה. אבל אינני מתייאש. עלינו לחזור אל האמת המיוחדת לנו, אל האוניברסליזם הלאומי… לחזור אל האוניברסליזם הלאומי, פירושו להילחם בקלקלות שפתחו לפנינו את שערי הלאומנות"

מרשים מאוד, באמת. איזה עונג. אבל בעצם, האם זה עוזר לנו במשהו? מרטין בובר – יהודי גרמני זקן, כבד ראש, יושב בספרייתו ברחביה, מדבר בעברית מיושנת שהוא למד בנעוריו מגזניוס או מיוהאן דוד מיכאליס. האם הדו-לאומיות שלו בכלל יכולה לעזור כאן? או שמא זו עוד צורה לספר שוב את סיפורו של היהודי האירופי הנאבק למען האוניברסליזם?

עוד משהו בברלין. יאללה יאללה

מבחינה מסוימת, הניסיון להמשיך ולתחזק את הגורליות השואתית של היהודי האירופי במקום הזה הוא מזיק יותר משהוא מועיל. זאת אולי הצורה היעילה ביותר לשמר את ההגמוניה של הסיפור היהודי-אשכנזי שהביא למקום הזה כל כך הרבה סבל. כל פעם שאיזה אשכנזי כבד ראש ובהיר שיער, מהשמאל או מהימין, צורח על שוטרים שהם נאצים (סליחה, אשכנזים לא צורחים, הם תמיד "זועקים") הוא צריך לעצור ולשאול את עצמו: האם הם באמת נאצים, או שאולי הייתי נורא רוצה שהם יהיו נאצים?

אני לא אומר שרק התסביכים של האשכנזים לסוגיהם מונעים מהמקום הזה להפוך לגן עדן אוריינטלי. יש במזרח התיכון קונפליקטים שלא קשורים בכלל לשואה. אבל נראה לי שאם יש משהו שעשוי להביא לכאן אפוקליפסה ממש, הרי אלה התסביכים של היהודי האירופי. עם שאר הדברים נצליח להתמודד איכשהו. כאשר אשכנזי מהימין או מהשמאל צורח בגרון ניחר ומשוכנע יותר מדי שהוא נאבק בנאצים, צריך להראות לו את הדרך לשדה התעופה. זאת תמיד היתה הדרך להרגיע אותם.

בינתיים בישראל מתחיל הקיץ. אין נאצים באופק, והחיים למעשה לא יותר גרועים משהיו לפני חמש או עשרים שנה. בכלל, לא כל כך נורא כאן, אפילו לאנשים שמתגעגעים לברלין. יחסית למקום במזרח יש כאן מלא בלונדינים.

שוב חנה ארנדט. שוב יאללה יאללה

**

אז מה, אז זה הכול? גבעת חלפון? האם החיים שלנו עד כדי כך מגוחכים?

אישית, אני לא חובב גדול של קומדיות. בכך (בין השאר!) אני שונה לצערי מצ'יקי: אני לא נמצא בדרך לים.

רוצה לומר: מבחינה מסוימת, אם יש משהו לאהוב בישראל זה את הגורליות הטראגית. מה נעשה בלעדיה? מה נעשה בלי פניו הנוגים של היהודי האירופי?

הייתי אומר שפניו הנוגים של היהודי האירופי גרמו מספיק ייסורים לפיסת הארץ הזאת. הגיע הזמן שרוח הרפאים הזאת תעבור הלאה למקום אחר. זה כמובן לא עניין פרסונלי – רוחות רפאים הן אף פעם לא עניין פרסונלי.

לאן? אתם כבר יודעים את התשובה. הפרויקט של היהודי האירופי בילה מספיק זמן בפלשתינה. הגיע הזמן שהוא יחזור למשימה שתמיד עניינה אותו:

להשתלט על העולם.

תגים: , , , , , , , , , , , ,

55 תגובות to “אין כאן יהודים וגם אין כאן נאצים”

  1. ג'ו Says:

    לא הבנתי

  2. רני Says:

    אני דוקא הבנתי כמה דברים. את היתר אנסה להבין בהמשך השבוע. המשיכה האירוטית המאוד מוחצנת לחנה ארנט דווקא יש בה עניין עמוק בהתיחסות אל נמשכים קודמים לגברת, הייתי אומר שיש בה קמצוץ נאציות בתיבול עשבי שדה ים תיבוניים. ראה מאמר "הארץ, לאחרונה על יבוא אופנה קולינרית זו משם לכאן. דווקא נושא זה: ההמשכות אל עשבי השדה בציונות ובתרבות הנאצית-אירופאית, ראה הוסקטומי, חיתוך הצינורות, של קנוט המסון, לא זכה לטיפול ראוי במונוגרף הנוכחי. בכל מקרה אקפיד על עשיית שיעורי הבית שהטלתי על עצמי.

  3. מירי שחם Says:

    לא הבנתי למה הרומנטיזציה הרצחנית של המזרח עדיפה על פני הרומנטיזציה הרצחנית של המערב. מי לא עבר כאן? אפילו הגייסות של ג'ינגיס חאן הסתובבו כאן פעם, גם הויקינגים הגיעו לשכונה הסמוכה. מסקנה: כדור הארץ הוא כוכב לא יציב, הלוחות הטקטוניים מזיחים את עצמם מדי פעם בפעם, מה גם אנשים.

  4. om Says:

    ההתחלה (על הפרטת הטקסים) — מצוינת ומדויקת. ההמשך — קשקוש, שביסודו יאוש.

  5. יצחק לאור Says:

    עופרי
    יש פיתוי גדול בניהיליזם, אבל זוהי עוד גרסה של מה שולטר – אבוי, כן הוא – בנימין קרא לו: "מלכוליה שמאלנית".
    ההפרטה עליה דיברת איננה שחרור מהמועקה. היא כמעט הפוכה: היא מלאימה את המסחר. גם המסחר הופך להיות חלק מהמנגנון הלאומני.
    תאר לך מערכת סבוכה של חברות להפקת טקסים לאומיים. הנח לטקסים עצמם ולחומר, אבל חשוב על העובדה שהרי ההפרטה לאט ביטלה את המרכז, היא רק יונקת מיותר פטמות שיש לו.

    • ofrilany Says:

      ימים יגידו. באמת כמעט 20 שנה של ערוץ 2 הוכיחו שהפרטה לא מפריעה לממלכתיות, כמו שתואר על ידי נועם יורן. סלקום ואורנג', למשל, הם היום מנגנונים לאומיים מאוד חזקים. אבל נדמה לי שמתחילה פאזה אחרת.
      בכל מקרה לדעתי מה שאני מדבר עליו כאן הוא לא ניהיליזם, לפחות לא במובן ש"הכול הולך". אבל לגבי ניהיליזם יש הרי לוולטר בנימין הערה עוד יותר אניגמטית בסוף הפרגמנט התיאולוגי-פוליטי.

  6. נועם א"ס Says:

    תודה רבה על פוסט מעולה ומקורי. הסיום נהדר.

  7. יובל Says:

    כרגיל כתיבה מעניינת עפרי.
    ברשותך, אני אצביע על קו דמיון בולט בעיני בין הפוסט הזה לבין הפוסט על ההוקעה בשמאל, בו הכרזת על ההתנערות שלך מהמושג "שמאל". אני חושב שהקביעה שלך – שמכיוון שבובר וארנדט חיו בעולם חוויות אחר מאיתנו – וספציפית שורשיהם נטועים במרכז אירופה של ראשית המאה ה-20 (ושל מאגנס בארה"ב) – הרי שהם לא רלבנטיים אלינו, דומה ליכולת שלך לבטל בהינף קולמוס את שייכותך לשמאל. בעוד שאני מבין את הסנטימנט, ומזדהה איתו במידת מה, ואני בהחלט מעריך את הלהט המהפכני שבו, אני מוטרד מהעובדה שהגישה הזו מבטלת לחלוטין כל אלמנט של מסורת היסטורית. היא מהפכנית, אבל היא מפספסת כמה גוונים של המציאות שנראה לי שחבל להחמיץ.

    מקורה של ברית שלום אולי בדרזדן, אבל יש היא מהווה סינתזה שתופסת גם משהו מהפרויקט הציוני ומישראל (והחברה הישראלית) עצמה. אי אפשר לעקור אותו לחלוטין משורשיו אבל גם אי אפשר לנטוע אותו בתוך קונטקסט המנותק לחלוטין מהיום ומעכשיו. כבר העליתי כאן פעם בתגובות את הערכתי הרבה לאורתודוקסים המודרניים, שפועלים בתוך המסורת והכללים האורתודוקסים ומתוך קבלה של ההקשר ההיסטורי של ההלכה [1] ומנסים ליצור סינתזה הומנית וליברלית יותר – ולרוב מצליחים. לדעתי היחס ל-"ברית שלום" צריך להיות דומה: לא להחיות את מאגנס וגרשום שלום אלא להשתמש בחלק מההיסטוריה היהודית-אשכנזית-ציונית הזו כדי ליצור סינתזה שתצליח מצד אחד להיות נטועה בהיסטוריה הזו ומצד שני להיות רלבנטית לקיום היום-יומי שלנו.

    אתה מציע לזרוק לחלוטין את ההיסטוריה. אני לא חושב שזה כל כך אפשרי.

    [1] והרי כל ההלכה כולה היא קבלת המסורת ההיסטורית: רבי מאיר מנותק מהמציאות היום-יומית שלנו כאן אפילו יותר מאשר בובר.

    • ofrilany Says:

      תודה יובל. זה די טבעי שיש דמיון בין הפוסט הזה לפוסט ההוקעה – את שניהם כתב אותו בנאדם, באותה תקופה. אני חייב להתוודות שאני נמצא כרגע במין תקופה כזאת, של אמונה בפרודוקטיביות של פרימה, אוורור או ריפוף של נראטיבים, מבנים מחשבתיים ואידיאולוגיות מסוימות, שאותן ניסיתי עד לאחרונה דווקא לבצר ולהדק. עם זאת, באופן כללי גם אני מאמין בסינתזה, ובשאיבת השראה מהמסורת, ואני לא מאמין שאפשר או שצריך באמת להשתחרר מזה. אבל נראה לי שצריך להיות מודע לסכנות שבשכפול של ההיסטוריה היהודית-אשכנזית-ציונית, ולאפשרות שבכל מיני רמות היא מזיקה יותר משהיא מועילה.

      • יונה עם משקפי קריאה Says:

        אם אתה מעוניין בריפוף של נראטיבים, מבנים מחשבתיים ואידיאולוגיות מסוימות, אולי כדאי שתתנסה בכתיבה על נושאים שמעוגננים לרגשות כנים וקיימים.

        אני יודע שמבחינתך עדיף שלא לחנך לשרת בצבא, וגם לא טוב למות למען שום דבר, אבל אני בספק אם היית יכול לכתוב את הבלוג הזה אם לא היה צבא.
        צבא של יהודים, שברגע זה ממש מקדישים מזמנם עבור השקט שלך.

        במילים אחרות, אתה מדחיק את העובדה הפשוטה שאתה זקוק וצריך, ומשתמש- צרכן שנהנה בפועל משירותי הביטחון של המדינה.

        או שאתה מתכחש לעובדה הזאת, כי אין כמו לצחוק על הבטחוניסטים והאבסורד שבטקסים הצבאיים -או שלא הפנמת אותה.

        ואם נחזור למבנים מחשבתיים שאתה מנסה לרענן, אז בין השואה והיותך צרכן שנהנה משירותי ביטחון שוטף יש קו רציף של מציאות יהודית מאויימת ומדממת.

        אתה יכול לבוז למי שמשרת, וללעוג לצורך לעודד לשרת, ולצאת נגד טקסי השואה מלאי הפאתוס- אבל כל עוד אתה נהנה מהשירות, וסובל מאובדן של חיי אדם זה הופך אותך למעין מכחיש מציאות. עבד של רעיון שלא מחובר לחיים שלך או של אחרים.

  8. יואב Says:

    אפשר לראות את גביית הכסף עבור כניסה לאירועי שכול ממלכתיים כחלק אינטגרלי מן המדיניות של מעבר ממס ישיר למס עקיף. בדיוק כמו עם מיסוי הדלק, עושה רושם שמי שיסבול מכך בשנים הבאות אלו שכבת הביניים והשכבות החלשות.

  9. אורי דויד Says:

    גם אני חשתי איזושהי הקלה עם פרסום הידיעה של הפרטת טקסי הזיכרון. אולי בגלל שגם אני "שייך למשפחת השכול", אולי בגלל סיומו של הפוסט הזה: http://www.hahem.co.il/scissors/?p=387

    מעבר לכך, זה אחד המאמרים המעניינים ביותר שקראתי זה תקופה, ולדעתי הנושא שנידון בחלקו השני שווה ספר, או לפחות פייפר.
    כל הכבוד!

    • ofrilany Says:

      תודה אורי. אבל אתה יכול להסביר באופן יותר ממוקד לאיזה נושא אתה מתכוון (זה ששווה ספר)?

      • אורי דויד Says:

        קשה לי למצוא כותרת טובה, אבל משהו סביב האמירה שכבר אין פה יהודים ואף פעם לא היו פה נאצים.
        זו לא אמירה מקורית לחלוטין, כבר נתקלתי כמה וכמה חצאי אנשים שאמרו כמה וכמה חצאי דברים דומים, אבל מסה ארוכה ופחות או יותר קוהרנטית כמו זו בנושא, עוד לא ראיתי. אז אולי שווה להרחיב.

      • עופר Says:

        לנצח את היטלר?

  10. איתמר Says:

    פוסט מעולה.

    תמיד חשבתי שכל הצועקים שאנחנו בדרך לגרמניה הנאצית מקיימים פנטזיית לובן מתוחכמת-בתוך תוכם היו מעדיפים להיות בגרמניה הרצחנית והלבנה רק לא במזרח התיכון שמתחיל "לעלות על גדותיו".

    התשובה להם היא שלפחות בגרמניה דיברו גרמנית ואם פה יהיו נאצים אז זה יהיה בעברית ואני תוהה אם העברית יכולה בכלל להחזיק מפעל נאצי.

    לגביי "שליטה עולמית", מעניין לראות מה ליהודים אמריקאים יש לשיר על זה-

  11. יאיר poes Says:

    מאד נהניתי, ואני חותם בשתי ידיים על כל הנאמר. אבל אני לא בטוח שאפשר להיפטר מהדברים האלה בצורה קלה, ואני חושב שזו טעות לשייך אותם ל"אשכנזים". למשל ראה את ההתבטאות של "לוחמת" מג"ב סיביליה "קראו לי נאצית ומבחינתי זו הצלחה". עולם הדימויים של הצגת השואה בגרסתה הישראלית הופנם בצורה עמוקה בציבור הישראלי , מערכת החינוך עשתה עבודה מעולה מהבחינה הזאת. אבל זה לא רק נעשה במערכת החינוך, אלא בשלל כלי התקשורת ואמצעי האינדוקטרינציה, ואני חושב שזה נקלט לא רק בציבור היהודי אלא גם (מהתרשמות אנקדוטלית) בציבור הפלסטיני בישראל שספג חרדת שואה והטמיע אותה לתוך זכרון הנכבה.

    • ofrilany Says:

      תודה יאיר. ברור שאי אפשר להיפטר מזה בצורה קלה, בין השאר בגלל המלה המאוסה הזאת, דיאלקטיקה.
      על כל פנים לגבי לוחמת מג"ב – אני תוהה אם זאת לא דוגמא דווקא למה שתיארתי כפולחן אליל השואה שבעצם אין הרבה קשר בינו לבין השואה – פולחן שיש בו הבטחה מסוימת, במובן זה שכל עבודת אלילים מקרבת את ההתמוססות והביטול של ה-Mosaic Distinction שתיארתי בפוסט קודם. אני מתכוון לזה די ברצינות. במלים אחרות: אני איכשהו לא מאמין שסיביליה באמת רוצה להיות נאצית. אבל אולי אני אופטימי מדי.

      • שולמית Says:

        זה לא עניין של אופטימיות. אני נראה לי שאתה אדם פיקח, אולי אפילו חכם אך בתחום זה כבר איני מתמצאתי. אודה שקראתי את דבריך בדילוגים מפני שאני מתקשה לקרוא טקסטים שכוללים יותר מ- 300 מילים ( גם זה לא פשוט) אך אני מאמינה שהבנתי את רוח הדברים והם די מצאו חן בעיני.

    • מירי שחם Says:

  12. ש.ב Says:

    עופרי, אני חייב להגיד שבזמן האחרון אני מבסוט ממך מאוד.

  13. רני Says:

    המשך שיעורי הבית שלי.
    אין כאן נאצים וסילביה אינה יודעת מה זה להיות נאצי ומשום כך אינה יכולה לרצות להיות נאצית. היא אולי יכולה לרצות להפוך, כמו כמה ישראלים שאני מכיר, לחיקוי של דבר מה שמישהו חושב שהוא מבין ויודע מה זה להיות נאצי אמר לה שזה נאצי. אבל זה אינו באמת נאצי. מהרבה בחינות זה דומה לאומנות מודרנית ולדיון האין סופי במקור מול העתק. ועוד יותר מכך זה דומה לאומנות פוסטמודרנית. ההפניה שלי לקנוט המסון שכל השמות האירופאים שהוזכרו כאן, וכן גם כמה לבנטינים שמופעים כאן , מכירים היטב וקראו את חיבוריו או שמעו עליהם הייתה מכוונת לעניין זה. כולם: הסיימונים, בובר, ארנט, וולטר בנימין, מגנס, גרשון שלום וכ"ו הכירו את האיש ותורתו ולא ידוע לי שחלקו עליה. כיום בנורווגיה יש דיון נרחב באיש, נאצי מובהק שלדעתי הבין היטב מה זה להיות נאצי, בנאציות שלו ובמשמעות הדברים. הוא גם לא שנא יהודים במיוחד. לפי הבנתי את הנשמע משם, איתמר כנראה צודק ולא מעטים מיהודי גרמניה, בלונדינים כשחורי שער, רצו התאוו וניסו להתחבר לנאציזם ואני לא לא לגמרי משוכנע שניתן לדעת היכן גברת ארנט הייתה מוצאת עצמה אם היה מתאפשר הדבר מצדו של היטלר. כידוע באיטליה יהודים התחברו לתנועה הפאשיטית ולא היה שום דבר במצע המדיני חברתי של הפאשיזם האיטלקי, בתחילתו ! , שמנע מהיהודים איטלקים להצטרף למפלגה ולתנועה הפאשיטית, רק אחרי החבירה לנציזם גורשו היהודים מהמפלגה. כך שהתסבוכת הזו: יהודים גרמנים ונאצים הייתה קיימת מיד עם היווסדות התנועה הנאצית. זה מקשר היטב בין אשכנזים לנאציזם, הרי אשכנז היא כידוע גרמניה. אבל עשוי להיות מקום לדיון איך יהודים פולניים הם או היו אשכנזים, כלומר גרמנים?.

  14. יריב מוהר Says:

    אני נוהג לכנות את ליברמן בתור ניק גריפין ולא היטלר, אולי כי אני מעדיף את לונדון על ברלין (אני לא) ואולי בגלל שזה הגריפין הוא באמת ליצנו-פאשיסט, וזה עושה את כל העסק קליל יותר. שיכנוע עצמי, כבר אמרנו.

  15. אסתי Says:

    גם בעיני המשפט שהוא גם כותרת הפוסט מעורר המחשבה הזה (דבר נדיר מאוד במחוזותינו) "אין כאן יהודים ומעולם לא היו כאן נאצים" הוא משפט המפתח. הוא גם זה הראוי לפוסט משלו אם לא ספר (אם להתחבר לדברי אורי דויד).

    וזה לא שאני לא מתחברת לפתיח שמדבר על הפרטת הטקסים, כי אולי זה טוב שהגענו לנקודת השפל הזו שחושפת במערומיה את תעשיית השכול והזכרון, המסחור שלה, הקיטש המסוכן שמייצר בתוכו את המשך הנעת גלגליה, ואת החיבה של העם למתיקות של "מות הגבורה".

    ועדיין, לדעתי נושא מדינת ישראל שנפרדה מזמן מהיהדות, והדמון הנאצי ומקומו כאן – ראויים לדיון ציבורי נרחב.
    תודה על טקסט מרתק ומטריד.

  16. תמר המר Says:

    חריף ומרתק.

  17. עומר א. Says:

    "להשתלט על העולם"?
    קל להגיד, יותר קשה לעשות.

  18. נועם לסטר Says:

    גם אני חושב שההתחלה (הפרטת השכול) היא הדבר החזק כאן, משום שהיא באה בהפוך על הפוך. אבל אבוי, גם אתה מקדים ואומר שהמנדט שלך לומר זאת הוא היותך שייך למשפחת השכול, ובאחת נפלת לבור הישראלי הרגיל, שבו זכות הדיבור נקנית במס למולך (שלום עכשיו התחילה מ"מכתב הקצינים").
    .
    אחר כך בא גיבוב לא ייאמן של אבחנות (חלקן מעניינות) שאינן מובילות לשום חשיבה מעניינת. ההתקפה על הייקים מרחביה, למשל, נקראת כמו "רצח אב" שעושים משוררים פעם בדור בערך. אבל כשהמשוררים קוברים את משוררי הדור הקודם הם מציעים פואטיקה חדשה, כאן אין אפילו רמז למשהו כזה.
    .
    הפרויקט היהודי, שאתה נלהב לגרשו מהארץ, הוא אולי המופלא והמרתק ביותר שנוצר במאה העשרים. וכשאתה מציין (בפוסט אחר) שרוב קוראיך נמצאים בחו"ל, זה מלמד אולי שהפרויקט שחנה בארץ בצוק העתים אכן פורש היום כנפיים ושולח את חלקנו (אבוי, הרבה מהמוצלחים שבינינו) חזרה אל העולם הגדול.
    .
    ובכל זאת, הפתרון של "כיבוש העולם" הוא צדדי, והחיים בארץ לא יהיו טובים יותר אם באופן פלאי כלשהו יימחק העבר האשכנזי-האירופי על הטוב והרע שבו.

    • ofrilany Says:

      במחילה, אפשר לומר דווקא על התגובה שלך שהיא גיבוב של אבחנות. מה אתה מנסה להגיד עם ה"רצח אב"? מה בכלל הקשר? מרטין בובר הוא לא אב שלי או של מישהו אחר שאני מכיר – זאת בדיוק הנקודה. לטוב או לרע, אין לנו הרבה קשר אליו ולעולם החוויות שלו – זה מה שכתבתי כאן. אם כבר יש כאלה שמנסים להסתפח אליו ולהפוך לילדים חורגים שלו.
      לגבי משפחת השכול – כל מה שאני אומר הוא שאני בעצמי מעדיף לזכור את קרוב המשפחה שלי שנהרג לא במסגרת טקסים ממלכתיים – לא יותר ולא פחות.
      דבר אחרון – ברור שהפרויקט שחנה בארץ שולח את חלקנו לעולם הגדול. אבל מה בדיוק "אבוי" בזה? אבוי בעיני מי, ומאיזו בחינה?
      והאם אתה מוכן להסביר מה בפרויקט היהודי הוא "נפלא ומרתק"? אני לא שואל את זה בקנטרנות אלא כדי שאוכל להבין על מה אנחנו מדברים.

    • איתמר Says:

      נועם, כתבת: "הוא אולי המופלא והמרתק ביותר שנוצר במאה העשרים"

      טוב, יש הרבה פרוייקטים מופלאים ומרתקים שנוצרו במאה העשרים. השאלה היא מי היו הסובייקטים של הפרוייקטים האלו ומי האובייקטים שלהם, או במילים אחרות מקרבנים מול קורבנות מתעשרים מול מרוששים. ובכלל, המילים "פרוייקט" ו"יהדות" כל כך זרות אחת לשנייה שלא לומר מצמצמות, במיוחד הראשונה את השנייה.

      בנוסף לזאת כתבת: "החיים בארץ לא יהיו טובים יותר" איך אתה יודע? האם אתה הרב פינטו, עובד במכון ראות, או סטודנט של פרופ' דוד פסיג?

      • אלי א. Says:

        הרב פינטו, עובד במכון ראות או פרופ' דוד פסיג. סחתיין על קישור ראוי ביותר על סמך יכולות הניתוח הדומות של שלושת הנדונים (עם יתרון קל לטובת הרב פינטו, שלפחות מצהיר שמקור הידע שלו הוא כוחות שלא מהעולם הזה).

  19. נועם לסטר Says:

    עופרי – ברצח אב אני מתכוון למחיקה שאתה מנסה לעשות לגדולי הרוח היהודים מאירופה שבאו לכאן ועיצבו במידה רבה את חיי הרוח בישראל. לפחות את חלקם. אתה מנסה לגמד אותם ולהראות את חוסר שייכותם לכאן. מדוע זה נחוץ? אני לא מבין. קשה להשתחרר מהמורשת שלהם, יותר קל לרצוח אותם, כלומר להגחיך אותם עם השלפשטונדה שלהם והטיולים עם האומנת בדרזדן. אגב, אני הייתי בשומר הצעיר, ברבות הימים למדתי על הדמיון המדהים בין התנועה שהייתי בה לבין הוונדרפוגל. קרא למשל בספרו של ג'ורג' מוסה The Crisis of German Ideology ותראה את הדמיון המדהים בין תנועות הנוער היהודיות והוונדפוגל.
    .
    לגבי השכול, ברחת ממה שאמרתי ולא ענית. ציינת את היותך שייך למשפחת השכול כדי לקבל רשות דיבור. כפי שאמרתי. לא התייחסת לזה ולמה שמשתמע מזה לגבי הסגירות והפתיחות של השיח הישראלי בנושאים כאלה.
    .
    אבוי, משום שאני נשאר כאן וחלק מהמוצלחים שבנו עוזבים אות. פחות כוחות מוצלחים נשארים אתי. את זה אני אומר מנקודת מבטי שלי.
    .
    היהודי האירופי (פרויד, אינשטיין, קפקא – עם נחוצות כמה דוגמאות) הוא אכן תופעה מופלאה. הכניסה אל העולם החילוני האירופי, מחוץ לגבולות של החברה היהודית, יצרה פרץ של יצירה שעורר השתאות (וחשש) בעולם כולו.
    .
    איתמר – ראה תשובתי לעופרי. הפרויקט הוא המצאה שלו, לא שלי. כשאני כותב שהחיים בארץ לא יהיו יותר טובים אני מביע עמדה לגבי העבר המסוים שעופרי נלהב למחוק. זה הכול. העבר הזה עיצב במידה רבה את חיינו כאן ומשפיע גם על עתידנו.

    • ofrilany Says:

      מה שאתה לא קולט זה שאני לא עושה שום מחיקה לגדולי הרוח היהודים מאירופה, ובטח לא לגמד אותם – להיפך. אני רק אומר שאין להם שום קשר לתרבות הישראלית העכשווית, והניסיון ליצור קשר כזה הוא מלאכותי ודי מזיק. עיצבו את חיי הרוח בישראל? מה בדיוק הקשר בין חיי הרוח בישראל למרטין בובר? קל להגיד כל מיני דברים שיחמיאו לעצמנו. קשה להשתחרר מהמורשת שלהם? תראה לי מישהו בסביבה שיכול להגיד שהוא באמת ממשיך את המורשת שלהם או ניזון ממנה, ואחר כך נדבר על הקושי להשתחרר ממנה.
      לגבי השומר הצעיר – כן, שמעתי על הדמיון הזה. לידיעתך, כתבו על זה מיליון ספרים. אז מה זה אומר?

      • יאיר poes Says:

        בדיוק כך. ומשום כך גם הדו-לאומיות של ברית שלום לא כל כך מעניינת אותי. ולעומת זאת כן מעניינת אותי הדו-לאומיות של אלה שגדלו לתוכה פה בארץ בחצי הראשון של המאה העשרים: ילין, פרומקין, מויאל, מלול, בן עטר, שלוש, אלישר. מבחינה מספרית נדמה לי שמדובר בקבוצות בסדר גודל דומה, אבל על האחרונים לא נכתב עשירית ממה שכתבו על הראשונים, ולא בכדי.

      • יאיר poes Says:

        ועוד משפט . זה לא שהדנ"א של אותה אליטה יהודית ציונית מקומית שנדחקה לשוליים שולט בחברה הישראלית. הרי אפילו שמותיהם לא מוכרים. אבל הנסיון שלהם – חווית הקיום בארץ – רלבנטית פי מאה מזו של גולים ממרכז אירופה.

    • איתמר Says:

      רוב הספרים שנכתבו או ייכתבו על "הקשר בין יהודים גרמנים לתרבות הישראלית" הוא חלק מנסיון מוזר להוכיח (אבל בעצם לדמיין) אשכנזיות\מערביות וכך גם לייצר המשך לגיטימציה לשליטה.

      שובהפעם- מה אשכנזי ב"אשכנזים" בישראל? רובם לא דוברים גרמנית, לא אוכלים אוכל גרמני, לא גרים בגרמניה, לא מתפללים בנוסח גרמני וגם לא ממש נראים גרמנים, אם כבר מזרח אירופים נמוכים.

      לפעמים כדאי לשרעף שהלוואי שהיו פה באמת אשכנזים, אולי אז הייתה פה קצת תרבות שלא פועלת מתוך וואקום, מחיקה ונסיון להוכיח (למי? לגרמנים?) על חשבון קבוצות שלמות.

  20. נועם לסטר Says:

    לא צריך שמישהו יגיד משהו על עצמו כדי שהמורשת שלהם תתבטא בדנ"א התרבותי שלנו. נדמה לי שאתה זה שצריך להוכיח את אי-שייכותם של ברגמן ובובר וחבריהם למה שקורה עד היום בפקולטות למדעי הרוח בירושלים למשל.
    .
    השומר הצעיר הוא רק דוגמה אחת. מה פירוש "שמעתי על הדמיון הזה"? הרי הדמיון הזה עיצב כאן את התרבות של אלפים ורבבות. וכך עד היום. לידיעתך. אתה אולי שיחקת בקזבובו, הרבה אחרים כאן (כמו נערי הוונדרפוגל) יצאו "לנדוד לנדוד", הקימו חברת נעורים, עשו מפקדי אש, ישבו ב"קן" וספגו את כל הרומנטיקה הנפלאה ומקוללת הזאת, שממשיכה לעצב את החברה בישראל גם היום. את זה זה אומר.

    • ofrilany Says:

      הדנ"א התרבותי "שלנו"? מי זה "אנחנו", אם מותר לי לשאול? אם אתה מרגיש שהמורשת שלהם מתבטאת בדנ"א התרבותי שלך, אז יופי.
      ומה בדיוק קוראה ב"פקולטות למדעי הרוח" בירושלים? למיטב ידיעתי יש פקולטה אחת וגם היא הולכת ונמוגה, ובמיוחד החוגים למחשבת ישראל ולמקרא. קל להיאחז באיזו פנטזיה של המשכיות.

  21. נועם לסטר Says:

    אנחנו אלה הרבבות שהתחנכו בוונדרפוגל היהודי ואחר כך הגיעו לאוניברסיטה ולמדו פילוסופיה גרמנית אצל תלמידיהם (למשל ירמיהו יובל ומנחם ברינקר) של ברגמן ובובר ושות'. זה מה שנקרא דנ"א תרבותי. זה קיים ועוד איך בדור שלי (אני קצת מבוגר ממך), ובמידה רבה גם בדור שלך. עליך חובת ההוכחה שהדברים שאני אומר הם עורבא פרח.

  22. נועם לסטר Says:

    הבנים שלהם ב-8200

  23. נועם לסטר Says:

    ואם לא ב-8200 אז הם סרבנים. יש גם כאלה (שמות במערכת)

  24. יסמין Says:

    נהדר. צחקתי כל הדרך (כשאתה זועם אתה במיטבך).

    ומלה אחת ברצינות: ברגע שהפסקתי לחפש בפוסטים שלך היגיון מוצק או תזות אחראיות אני נהנית מהם שבעתיים. בהחלט מעריכה את פרויקט הפרימה: מי שמחפש עובדות שיילך לקרוא מחקרים ורפורטז'ים. כאן רק פותחים את החלונות, מערבבים את היוצרות ונותנים לאוויר רענן להיכנס. והוא נכנס!

  25. רועי Says:

    אהבתי מאוד את הכיתוב "יאללה, יאללה" תחת התמונות, כי באמת יאללה, יאללה. פולחן המוות הישראלי, בייחוד פולחן השואה, הוא כל כך מעצבן שרק בגללו שווה לעזוב את הארץ. אני זוכר שפעם בבית הספר היסודי הייתי אמור להשתתף בטקס יום השואה ולקרוא איזה קטע, שעסק בין השאר בניחוח הצואה ששרר באחד המחנות. לא יכולתי להתאפק ובשעת החזרות פרצתי בצחוק בכל פעם שהייתי אמור להשמיע את המילה "צואה". בסוף פיטרו אותי. אבל עד היום נראה לי שזו בסך הכל תגובה הרבה יותר בריאה לאבל הצדקני והמוכתב מלמעלה. יאללה, יאללה.

  26. שלמה Says:

    אז מה, אילני, במסגרת הפרימה, האוורור או הריפוף של נראטיבים, התחלת לעסוק גם בצנזורה ובז'דאנוביזם? איך אתה מרגיש עם זה? בטח מעניין לא, מבחינת אחד כמוך שיש לו יחס אוורירי ורופף למילים שהוא מפריח, שפתאום הוא נתקל בטקסט שאינו יכול לשאתו במידה כזאת שהוא חייב להסתירו מעיניהם של הקוראים התמימים? אתה בטח מספר לעצמך שאינך אלא מגן על נשמותיהם הזכות.

  27. orna Says:

    אני חושבת שאתה עושה עוול ושופט את אנשי ברית שלום מתוך ראייה סטראוטיפית,סבא שלי היה מחברי ברית שלום . אינטלקטואלים כן אך לא מנותקים ומאוד אידיאליסטים וצנועים. סבא שלי כרופא חי בעוני יחסי ועבד חצי בהתנדבות וגר בדירה קטנה בכרם אברהם, במקום להתייחס לרעיונות אתה מתייחס אליהם כאל חייזרים. השחצנות הישראלית וההתנשאות נשמעות בין השורות. ןתלונות לא שמעתי ממנו אף פעם .

  28. יסמין Says:

    אני מציעה שתתנתק גם מקאפקא, סטפן צוויג , דוד פוגל ורבים אחרים במסגרת ניקוי הבוידם שלך. מי אתה ללא ענקי הרוח הללו שצימצמת אותם לטיולי ערב ואכילת שטורדל?
    לפחות היית מציע אלטרנטיבות המגיעות לקומתם של אותם אילנות שאני חוסה בצילם.

    אני אישית לא מתכוונת להתנתק מהם ולחבור לבאבא סאלי במקום זה.

    • ofrilany Says:

      לצערי אני לא יכול להתנתק מקפקא וסטפאן צווייג כי אני כבר מנותק מהם. זה שאני אוהב לקרוא אותם זה לא אומר שיש איזושהי זיקה בינם לבין התרבות הישראלית העכשווית יותר אשר הזיקה בין כל שתי תרבויות נתונות בעולם.
      גם במצרים קוראים קפקא אבל לא מנסים לטעון שקפקא היה מצרי. קוואפיס דווקא כן.

  29. עידו Says:

    הטקסט פורץ גבולות ומרתק. גם כמה שנים אחרי ואפילו הולך ומשתבח.
    החלק המעניין בעיני הוא הדיון בינך ובין נעם לסטר. לצערי, מבחינתי, שניכם צודקים. זה נשמע סותר אבל זה כמו שאין תשובה אחת מובהקת, ובה בעת לכל אחד יש אמת מובהקת שמלווה אותו כל חייו בין פקפוק לרציונאליזציה, רגשות ושגרה.

    נעם, כשם שעפרי-לני העלה את עניין השכול שלו וישנה קדושה שכרורכה באינטימיות סביב הנושא, סטייל פלנטת אושוויץ, גם אתה לא כיבדת את כללי המשחק שאתה מציע.

    שאפו לכולכן וכולכם על השכל הרב.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: