הציונות הופכת לדת של כוחות האופל העולמיים, ובעקבות כך אוונגליסטים אמריקאים מאמצים מנהגים יהודיים
עזבו את ברלין, תשכחו מוורשה: הדבר הבא בשביל אמנים תפרנים והיפסטרים הוא דאר א-סלאם, טנזניה, מדווח מגזין פמבזוקה
עבודת הדוקטורט הטרייה של ג'ייסון ריצ'י באוניברסיטת אילינוי נושאת את הכותרת Queer Checkpoints: Sexuality, Survival, and the Paradoxes of Sovereignty in Israel-Palestine. העבודה פותחת בתפקידו של הקוויר הפלסטיני בשיח הלאומי וההומו-לאומי הישראלי. שיח זה מציג את הלהט"בים הפלסטינים כאוכלוסייה אומללה במיוחד הסובלת תמיד, ומתאר את האלימות המדינתית הישראלית נגד הפלסטינים כאמצעי המגן על הקווירים הפלסטינים הסובלים מתרבותם "החשוכה". על סמך מחקר שדה ממושך, החוקר מדגיש דווקא את הצלחתם של פלסטינים קווירים לפתח כישורי הישרדות במצבם המורכב, לשמור על יחסים עם סביבתם החברתית והמשפחתית ואפילו לשאוב הנאה מהסיטואציה. בכך הוא מנסה לחשוף סובייקטיביות קווירית השונה מזו הליברלית המוכרת להומו המערבי
ג'נה ווגינריץ', צמחונית לשעבר, מסבירה בגרדיאן למה חזרה לאכול בשר – אבל רק ארנבות ותרנגולות שהיא בעצמה גידלה בכבוד. ווגינריץ' טוענת שהצמחונות לא מאיימת באמת על תעשיית הבשר, ולא מציעה אלטרנטיווה לאנשים שלא יוותרו בשום מקרה על אכילת בשר. לשיטתה, המשמעות של צמחונות היא "לברוח מהמאבק" על גידול הוגן של חיות לבשר. הפיתרון היחיד: תאכלו את הכלבים שלכם!
ומאמר מעניין בג'רוזלם פוסט הטוען שהיהדות מעודדת הימנעות מאכילת בשר. הכותב, נשיא ארגון Jewish Vegetarians of North America (JVNA) טוען שבתקופת התגבשותה של ההלכה בשר נאכל רק בהזדמנויות שבהן הוקרבו קורבנות, לכן גם היום אין להתייחס לבשר כאל סתם אוכל שאוכלים כשרעבים. הוא מסתמך בי השאר על הרב שלמה ריסקין מאפרת
פוסט-פורים: מאמר מעניין על המיעוט המיני הנשכח ביותר במגילת אסתר: הסריסים
כתבה נרחבת ב-OWNI על תרבות המאנגה הקווירית ביפאן ונושאים סמוכים
מי היא גוגה אשכנזי, אשת סודו הקזחסטאנית של הנסיך-האולי-פדופיל אנדרו דוכס יורק, ומה הקשר שלה לגבי אשכנזי? (ספוילר: אין קשר)
Falafel Road, פרויקט וידאו מעניין של האמנית הפלסטינית לריסה סנסור והאמנית הישראלו-לונדונית אורית אשרי עוסק בשאלה מתי ואיך גנבה ישראל את הפלאפל? זאת בעיקר על בסיס ריאיונות עם בעלי דוכני פלאפל ישראלים וערבים בלונדון. וגם בעברית כאן.
בראדלי מאנינג החמוד קורא בצינוק את ביקורת התבונה הטהורה של קאנט
יוזמה בקהילה הגאה בבריטניה: במפקד הקרוב להט"בים יצהירו שהדת שלהם היא "לסבית". ויש מי שמתנגדים
קריאה רעננה להתאגדות של שחקניות פורנו
סקווטרים השתלטו על ביתו הענק של גאי ריצ'י והקימו בו בית ספר פרוגרסיווי. הם פונו
למה "סובלנות כלפי הומואים" הפכה לנושא החביב ביותר על כנסיות פרוטסטנטיות ליברליות ומה זה אומר על פוליטיקת ה-gay friendly הליברלית בכלל
למה לא נותנים לליברלים (כאן במובן החיובי של הביטוי) לגמור משפט בתוכניות טוק שואו אמריקאיות?
ניתוח עומק על תוצאות משאל העם על החוקה במצרים ומשמעויותיו מבחינת השמאל
כתבה נרחבת בניו יורק טיימס על טכניקות מתוחכמות יותר מבעבר ללימוד מדעי הרוח, כולל למשל שירה, באמצעות כלים דיגיטליים שונים
אסופה חדשה של שירה פרוגרסיווית באורדו
UFO digest על מעורבות החיזרים בצונאמי ביפאן
ובקרוב אצלכם:13 הכורים האטומיים המסוכנים ביותר באמריקה
בפינת ההתרופפות המוסרית: סטודנטית מקליפורניה חגגה ועלצה בעקבות רעידת האדמה ביפאן רק כי הסטודנטים היפאנים הפריעו לה ללמוד בספרייה
לחובבי הז'אנר: תגובה אנטי-ציונית הולמת למניפסט הפרו-ציוני של האנטידויטש, עם תיאור מעניין של ההתפתחות ההיסטורית של השמאל הגרמני מבחינת היחס לישראל
תגים: אוונגליסטים, אורדו, אנטי דויטש, בראדלי מאנינג, בשר, גוגה אשכנזי, גרוזיה, דאר א-סלאם, הומואים, הומואים פלסטינים, החוקה המצרית, היפסטרים, הנסיך אנדרו, טוק שואו, יהדות, כורים אטומיים, לסביות, מאנגה, מאנגה קווירית, מדעי הרוח, מהפכת תחריר, סירוס עצמי, סקוואטים, סריסים, עב"מים, עבודת הקורבנות, פורנו, פלאפל, פלסטינים, פרוטסטנטיות, ציונות, צמחונות, רעידת האדמה ביפאן, שירה פוליטית
ארץ האמורי 
24 במרץ 2011 ב- 01:11 |
רגע רגע האם ליהודי יליד מצריים, פלסטין או תימן מותר\אסור לפתוח חנות פלאפל? או שעליהם לבקש רשות "מהוועדה הערבית העליונה?" או אולי מבימאית הסרט הטהרנית?
24 במרץ 2011 ב- 10:49 |
לאיתמר,
אתה מדבר על יהודי תימני שחי בישראל או בתימן? כי אמור להיות איזה הבדל, לא? בין תימני, שחי על אדמות של פלסטינים מגורשים ופותח דוכן פלאפל ומספר לנו שזה תימני עם דגל ישראל ציוני.
ואם הוא יהודי פלסטיני, אז הוא ידע גם ערבית, למשל, וזה סיפור אחר, אם הוא מוכר את ארץ אבותיו.
ובהשאלה:
רגע, רגע, האם ליהודי יליד פולין, אוקראינה או ליטא מותר/אסור לפתוח חנות "משכית" עם עדיים תימנים? או שעליו לבקש רשות "מהועדה המזרחית העליונה?"
24 במרץ 2011 ב- 11:23
יהודי שנולד בתימן והגיע לישראל או במצריים, או שהינו דור עשירי "בפלסטין" (שלושת המקומות שטוענים להמצאת הפלאפל). או צאצא להם-"קיבל את המתכון מסביו עם כל הכבוד לפלסטיני".
אם אינני טועה הרבה תימנים הגיעו לפה לפני מה שמכונה הנכבה. אבל גם אם הוא גר על אדמות של פלסטינים מגורשים האם אין לו גם בעלות\שייכות על הפלאפל?
אני מנסה לבנות אינדוקציה. מה שאני אומר בעצם זה שלפלסטינים, אין בעלות על "הערביות" וכך גם לא-בלשון דדוקציה- על הפלאפל שהומצא במצריים\תימן או פלסטין ועל כן גם שייך, במסגרת הויכוח המוזר שהבמאית מייצרת, גם ליהודים שגדלו או נולדו שם. הקשר של מזרחים לערביותם ממש לא עובר ולא חייב לעבור דרך הפלסטינים. זה נראה לי צמצום שמנסה לעשות סדר בבלאגן\עושר\מורכבות הרבה יותר גדולים. הבמאית לא ממש מתאמצת, כך בזהירות נראה לי, להבין את הבלאגן שהציונות יצרה.
יהודי פולני יכול לפתוח חנות ובעצם למה לא, אבל לא לטעון שזה שלו, שכן הוא לא תימני. או שהוא מגדיר עצמו תימני (כמו שהציונות תגדיר עצמה כתנועה לשחרור פלסטין, ובעצם למה לא : ) אבל הציונות מגדירה עצמה כאנטי ערבית פלסטינית ולאור היום מנכסת את הפלאפל. אך המציאות מורכבת ואני הייתי רוצה לצפות במחזה שבו הבמאית הנמרצת הולכת לבעל דוכן הפלאפל התימני-מתכון מסבו התימני- ברחוב הנביאים בירושלים ומוציאה לו את כדור הפלאפל מהפה בשם "פלסטין".
שוב כל האמור הוא במסגרת הויכוח המצומצם והקצת דבילי שהבמאית מייצרת.
24 במרץ 2011 ב- 12:23
איתמר,
אתה עושה לעצמך עבודה קלה כשאתה ממעיט בערכה של הבמאית ושותפתה הישראלית אגב, ועושה מהויכוח שלה משהו "דבילי", בעוד אתה מתקטנן על כמה תימנים.
אנחנו מדברים על מליוני פלסטינים שנושלו לעומת אולי, ביום טוב, כמה מאות או אלפי יהודים ממצריים. אין לי מושג אם בתימן בכלל אכלו פלאפל, אבל הציונות ניכסה אותו ואת התימני שעושה אותו ביחד ("ולנו יש פלאפל…" אחרי שלסינים יש אורז וכל זה). מי שחי מדוכני פלאפל בישראל, הם אכן תימנים ומזרחים אחרים, כי נחסמה בפניהם כל אפשרות אחרת ועשו מהתרבות שלהם פולקלור בסגנון "משכית" שנוכס. הרי האשכנזים שפתחו ומכרו במשכית עשו את זה על חשבון ההון התרבותי של התימנים ואפילו לא לידו. תכשיטים ודברי קודש של תימנים נבזזו עם עלייתם לציון, לא משנה באיזו שנה.
בכל מקרה, התימנים והמצרים שאתה מדבר עליהם נעלמו בתהום הנשיה של הציונות, ראה חיים סבתו למשל, שעסוק בספרו במפגש עם השואה.
אני יכולה לנסות להבין את הצורך האישי שלך להגיד שזה גם שלך, וזה נכון. אבל זה לא של הקולקטיב הישראלי-הציוני-האשכנזי (כי הציונות היא אשכנזית…).
24 במרץ 2011 ב- 16:07
פרידמנית, את שמה לב שאצל הפלסטינים את סופרת את צאצאי הצאצאים, אבל אצל היהודים את סופרת רק את הדור הראשון?
לפי אותה אמת מידה, גם אצל היהודים מדובר על מליוני יהודים שנושלו.
50% מאוכלוסיית ישראל היום הם צאצאים של אנשים שנושלו ממצרים, עיראק, תימן, סוריה וצפון אפריקה.
ואגב, יהודים בארץ אכלו פלאפל שנקנה בדוכנים של יהודים תימנים הרבה לפני הנכבה.
ומנגד, יהודים שאלו מזונות מכל מקום שעברו בו. יהודים הביאו איתם אטריות (תוצרת בית) מאיטליה לגרמניה, הרבה לפני שגרמנים התחילו לאכול אטריות. וורמיזלי"ש הם פשוט וורמיצ'לי. טרם שמעתי רומנים מתרעמים שגנבו להם את הצ'ורבה, אוקראינים ורוסים שלקחו להם את הבורשט ועוד קוראים לו "אוכל יהודי", ושגרמנים כועסים שלקחו להם את הקניידלך (קנודל = כדור. בגרמניה יש פסטיבלי קנודלס, וגם בחנויות הגלידה התמחור הוא פר קנודל).
24 במרץ 2011 ב- 20:11
נועה,
בטח ששמתי לב. אני לא חושבת שיש סימטריה בין המצב של היהודים בישראל ומחוץ לה, לבין זה של הפלסטינים שבישראל ומחוץ לה ולכן אני לא מסרקת את כולם באותו המסרק, כמו שאומרים במקומות אחרים.
זה שלא שמעת על התרעמויות של גרמנים שגנבו להם משהו, זה גם קשור אגב לחוסר סימטריה: הגרמנים לא יכולים להתרעם על שום דבר שגנבו להם באוזני ישראלים. אבל בינם לבין האוסטרים יש בהחלט "התרעמויות" כמו שאת קוראת לזה. לרוב הם אבל לא עסוקים במי גנב לי מה, אלא אומרים שהיטלר היה בכלל אוסטרי…בקיצור: לכל אחד יש ממה להיפטר כשצריך ומה לספח כשצריך. אז כדאי להתייחס לקונטקסט.
אגב:
גלידה מוכרים לא רק בקנודל, אלא בקוגל (כדור). קנודל זה מושג מדרום גרמניה ומאוסטריה. בצפון ובמזרח זה קוגל. מה שמראה שאוכל זה משהו מאוד מקומי, ובכל מקום יש לו שם אחר ואנשים רבים עליו מאוד. יש פסקי דין שאסור למכור שמפניה עם השם הזה, אם היא הגיעה מחבל אחר, ורק לזכיין מסוים יש זכויות על השם "קממבר" וכולי.
כלומר,
זה שלא שמעת על משהו, לא אומר שהוא לא קיים…אלא רק שלא שמעת עליו.
24 במרץ 2011 ב- 20:41
בברלין זה קנודל.
אבל אפשר לראות מאיפה הקוגל מגיע, בהתחשב בעובדה שבד"ך הוא נאפה בסיר עגול…
אגב, ברלין לא מצויינת במאפים, אבל יש לה מאפה אחד טיפוסי: סופגניה ממולאת בריבה.
זה מה שיפה באוכל. הוא זז. הוא נע. הוא מנוכס. ואנשים לוקחים אותו איתם.
האנגלים התוודעו לתה בהודו. לכן הם שותים אותו עד היום עם חלב ועם סוכר והוא הפך למשקה הלאומי שלהם. להודים אכפת? אני בספק.
אם האנגלים היו מתוודעים אליו בסין, הם היו כנראה שותים אותו ירוק ובלי סוכר.
25 במרץ 2011 ב- 03:08
אני רואה שאת מתעקשת נועה, בלי לדעת
בברלין מוכרים
Kugeleis in einer Tüte
שזה אומר כדור גלידה בגביע (למרות שטוטה זה שקית)
פה למשל
http://blog.top10berlin.de/tag/das-beste-eis-in-berlin/
בברלין גם לא קוראים לקציצה קנודל, כמו בדרום גרמניה ובאוסטריה, אלא
Bulette
ובברלין קוראים לסופגניה שאת מתארת
Pfankuchen והיא לא מאפה, אלא מטוגנת, כמו הסופגניות שאוכלים בישראל.
כלומר פנקייק
הנשיא קנדי, שהיה בברלין בזמן המצור, אמר
Ich bin ein Berliner
ועורר פרצי צחוק, כיוון שזה אומר ש"אני סופגניה". לסופגניה הזו קוראים בכל מקום אחרת: בבוואריה היא Krapfen
ובברלין כאמור פאנקייק ובמקומות אחרים קוראים לה ברלינר, אבל לא בברלין.
בברלין אוכלים אותה בסילבסטר ואילו בדרום גרמניה בקרנבל, המקבילה הפורימית. בקיצור: יש לך עוד מה ללמוד.
קוגל זה כדור ולכן למאפה שאופים עד היום במאה שערים קוראים ככה, דרך היידיש.
אוכל מנוכס, וזה עובר בשלום, אם אין מאבקים לאומיים באיזור. כשיש זה לא עובר בשלום וזה מה שמראים לך כרגע בפרוייקט הזה עם הפלאפל. אוכל כמו מלבושים זה לא דבר תמים: זה הדבר הבסיסי שאנחנו מכניסים לבטן שלנו, שעונה לצרכים של רעב ונוסטלגיה ומייצג תרבות. הקוגל הוא מאפה שבת, ומגלם בתוכו את שמירת השבת למשל.
האנגלים "התוודעו" תה במסגרת הקולוניאליזם שלהם בהודו. לך בתור קולוניאליסטית ישראלית זה נראה כמובן מובן וטבעי, אבל במקומות אחרים בעולם לא מתייחסים אל זה באופן כזה תמים ויש אנשים שקונים את התה שלהם בלי תיווכים קולוניאליסטיים למשל
http://www.teekampagne.de/
בקיצור:
כדי לדעת האם ההודים או הסינים מרוצים מזה, צריך לשאול אותם ולא את הקולוניאל. ולכן הדעה שלך ושלי פה משנית.
25 במרץ 2011 ב- 04:25
לא מעוניין להשתתף בויכוח, אבל מסיבות לא ברורות, הדפדפן הטיל אותי להערה שלך, וכל מי ששמע את הנאום של קנדי יודע שזה לא עורר "פרצי צחוק", מהסיבה שהמצב היה רציני בהחלט, ושהקהל הבין בדיוק למה הוא מתכוון.
יותר מזה, הסיפור שלך הוא אפוקריפי לחלוטין – הוא דוקא אמר נכון, ראי כאן:
http://en.wikipedia.org/wiki/Ich_bin_ein_Berliner#Jelly_doughnut_urban_legend
25 במרץ 2011 ב- 18:04
כל הסרט הזה מראה איך אנשים עם אוריינטציה לבנה ומערבית מדמיינים את "הסכסוך". הציונות הרעה והגדולה לקחה לפלסטינים את הפלאפל שלהם. עכשיו לפלסטינים המסכנים אין פלאפל. אוי אוי אוי.
והמציאות יותר מורכבת ומסובכת: תחת הציונות חיים גם אנשים שנקראים בזירות מסויימות ערבים-יהודים או מזרחים שהקשר שלהם לערביות (ובקולינרית, לפלאפל) לא תלוי בפלסטינים. עכשיו היהודים האלה גרים באימפריה הציונית(בעל כורחם או שלא, זה כבר אולי לא משנה).
ובכלל, רוב נתיניה של האימפריה הם בכלל מזרחים -מוסלמים יהודים ונוצרים- אז אולי זו אימפריה מזרחית בהכחשה מתפוקקת.
למשל דודתי (אשת דודי) ג'מילה(או בציונית, יפה) ילידת סוריה, מתרגשת ומקווה לגבי המתרחש בסוריה, א-שאם, בלי קשר לפלסטיני שגנבו לו את הפלאפל.
24 במרץ 2011 ב- 01:13 |
הציונות היא התנועה הלאומית הנפלאה והמופלאה ביותר בהיסטוריה וזאת מ 2 סיבות עיקריות: הציונות ינקה את ערכיה מהלאומיות האירופית והרדיקליזם הרוסי מה שעשה אותה תנועה לאומית הומניסטית בניגוד לזוועות הממוצעות של העולם השלישי(אפריקה ערבים אתם יודעים). סיבה שנייה והיותר חשובה היא שהציונות היא תנועה לאומית של עם מפוזר בכול העולם מה שעושה אותה בוודאות התנועה הלאומית המופלאה והגדולה ביותר בהיסטוריה והמדהים הוא שהציונים לא היו מאוגדים או נתמכים על ידי ממשלות אלא על ידי אירגון פרטי שלהם.
24 במרץ 2011 ב- 12:49 |
כן. אני די מסכימה עם חלק ממה שאמרת (עניין מופלא הוא גם להפיל את המונרכיה ולהקים את הרפובליקה הראשונה, כך שלא הייתי נסחפת להגדרות מתחומי הנשיונל ג'יאוגרפיק, כגון "המופלאות בעולם"). אבל איך בדיוק זה סותר את האמור באמורי?
24 במרץ 2011 ב- 18:34
לדנה: להפיל את המונרכיה(יהיה איפה שיהיה ) זה מרשים אבל יש כמה דוגמאות לכך בהיסטוריה, הציונות לעומת זאת היא ייחודית ומעולם לא קרה שעם חזר לאדמתו אחרי 2000 שנים ועוד חידש את שפתו המתה זה פנומן יחיד בהיסטוריה האנושית שמגמד את המהפיכה הצרפתית רוסית ואפילו האמריקאית(שאותה אני מעריץ). אני לא חושב שמה שכתבתי סותר את כול הנאמר באתר אבל יש מתוכנו אנשים שמנסים לגמד את הציונות ולצבוע אותה בכתמים שחורים משחור תוך רוויזה שקרית ועלובה והוצאת דברים מהקשרם נגד זה אני מתרעם.
24 במרץ 2011 ב- 02:34 |
"הציונות הופכת לדת של כוחות האופל העולמיים".
hmmm
כמה מופלא ואירוני, כאילו ההסטוריה משתעשעת ומצחקקת מאחורי גבם של אנשים מזן מסוים:
מעוז ההיפסטריה ה"אמנית"/תפרנית/שמאלנית היא העיר שנבנתה ע"י גרמנים –
דאר-א-סלאם
שהוא שם מוסלמי להפליא, אבל כמה נחמד – מדבר על שלום…
24 במרץ 2011 ב- 11:18 |
אני רוצה להפריך את הדמגוגיה של הפירדמנית: ישראל עד 1967 בוודאי לא הייתה קולוניאליסטית והציונות לא הייתה כזאת בוודאי. לציונים לא היייתה מדינת אם אלא מדינות רבות שבהם הם היו אזרחים סוג ב, בוודאי שמדינותיהם לא תמכו בציונות ולא ניסו לקדם אותה, הציונים הסתמכו כמו כן על עבודה עברית שזה היה ההיפך מניצול הילידים ולא בנו על משאבים כלכליים ככאלה אין כמעט בארץ ישראל, הם לא היו מונעים משאיפה דתית ובוודאי שלא ניסו לגייר את הילידים, הטענה שהציונות היא קולוניאליסטית אין לה על להסתמך ועצוב לראות שטחיות כמו של הפרידמנית
24 במרץ 2011 ב- 15:24 |
לעניין הפלאפל- אם טמטום אז טמטום עד הסוף. בואו לא נעצור באמצע כמו הבמאיות הנ"ל. ישראל גנבה את הפלאפל? הערבים גנבו את הקונספט של מנת פלאפל בפיתה עם חומוס וסלטים כאוכל רחוב זול ונגיש. ובמסגרת הטמטום הזה רק נשאר לחכות שליברמן יארגן תגובה ציונית הולמת ויסתובב בין דוכני פלאפל של ערבים בלונדון וישאל אותם מאיפה מגיע המנהג לאכול פלאפל בפיתה, וגם יתבע אחוזים בשם הציונות מכל מנה שהם מוכרים.
הקץ לניכוס הפיתה והסלטים בידי הערבים! מנשלים אותנו פה! שודדים את מורשתנו הקולינרית לאור יום!
הפיתרון היחיד לבלגן הזה הוא שבישראל ימכרו מעכשיו רק פיתה עם סלטים וצ'יפס (בלי פלאפל, ובטח גם שבלי חומוס וטחינה. ציונים מנוולים מנשלים ערבים מחומוס וטחינה…. עד מתי רשעים יעלוזו?) ובארצות ערב ימכרו כדורי פלאפל אם טחינה אבל לעולם לא בתוך פיתה (אפשר בתוך לאפה, אבל בלי סלטים ו'ציפס).
24 במרץ 2011 ב- 15:37 |
ידעתי שקראתי משהו בעבר בנושא ועכשיו נזכרתי. מתוך אתר קדמה, צבי בן דור על תודעת רזיסטנס, פלאפל, ופיתה:
"לתשומת לב השמאל הקולינארי: גם ה"פיתה פלאפל" היא למעשה השפעה אירופית וגרסא של הסנדוויץ' האירופי, ומאז שהבנתי את זה אני אוכל פאלאפל רק בצלחת עם פיתה בצד. תודעת רזיסטאנס, חברים, מתחילה באוכל".
(מתוך- http://www.kedma.co.il/index.php?id=2868)
ורק חשוב לציין, למי שתוהה- הפיתה שבן דור אוכל ליד הפלאפל לגיטימית רק מכיוון שהוא יהודי. לערבים מוסלמים או נוצרים זה אסור. כאמור- אם טימטום אז עד הסוף.
24 במרץ 2011 ב- 16:16 |
אחלה סרט. נכנסו לפלאפליה, ראו שהכיתוב על המשקאות הקלים בעברית. לא דיברו מילה עם בעל המקום, ויצאו.
24 במרץ 2011 ב- 17:19 |
למעשה, הרבה מהמאכלים שנחשבים פלסטינים, הם מורשת של כמעט ארבע מאות שנות אימפריה עותומנית. מוגש כמזון למחשבה
24 במרץ 2011 ב- 19:39 |
מכל הדיבורים על אוכל הרגשתי לרגע קט געגוע אותנטי לישראל 🙂 איפה פלאפל הזקנים איפה…
24 במרץ 2011 ב- 20:57 |
בוואדי 🙂
24 במרץ 2011 ב- 23:13 |
באיזשהו מקום בעולם יש כל מיני חיבורים בין אנשים ולאומים למאכלים, לא נראה לי שיש יותר מידי וכחנות טרחנית כמו הפלאפל הציוני הפלסטיני, נראה לי שיש תחרות סמויה בין הפלסטינים והישראלים (בדרך כלל התחרות היא בין סטודנטים בחו"ל) מי טרחן גדול יותר.
תעזבו את הפלאפל בשקט.
אפרופו פלאפל הזקנים, מישל לדעתי הרבה יותר טעים.
25 במרץ 2011 ב- 10:41 |
the article in the Guardian is anti-Jewsih. If ordinary Americans would adopted Muslim customs the Guardian would have praised the effort in the name of tolerance. Yet since Jewish customs were adopted, the Guardian finds fault and suddenly views this from the perspective of orthodox christianity (while clearly it is not usually take a pro-Christian stance). This is clearly disturbing.
25 במרץ 2011 ב- 12:32 |
הציונות הופכת לדת
כוחות אופל עולמיים
אוונגליסטים אמריקאים
ומכאן לדחיסת הפלאפל לתוך פיתה על ידי הציונות. והס מלהזכיר את הכרוב הכבוש. וואו.
על הפוסט נאמר, מעולם לא היו חייבים רבים כל כך למעטים כל כך.
דרך אגב, אני טוען שאני הראשון בעולם שעירבב מיונז וסחוג. רציתי שיהיה רשום…שאחר כך הציונות לא תנגוס לי בזכויות היוצרים.
26 במרץ 2011 ב- 02:39 |
בעמאן מוכרים פלאפל בלחמניה לבנבנה
הייתי בהלם
26 במרץ 2011 ב- 22:42 |
לזה רון מייברג קרא פעם טרגדיית הלחמניה הבודדת…
25 ביולי 2011 ב- 19:07 |
הרשו לי, במטותא, להגיב על הטענה ש'ישראל גנבה את הפלאפל':
כו-שי-לי-ראבאק! בסדר?!? ישראל נמצאת במזרח-התיכון, במרכז של המרכז של רצועת אוכלי החומוס. כל מי שחי בישראל ו/או בארצות שמסביב חי על דיאטה דומה שמכילה הרבה קטניות וזיתים. לאיש אין בעלות על מאכל זה או אחר, למעט בעלות על שם, שהיא בד"כ נגזרת של איזור גיאוגרפי מצומצם ובו יצור מסורתי ('פרמז'ן', 'שמפניה' וכו'). במזרח-התיכון אוכלים חומוס על נגזרותיו, והעובדה שבישראל אוכלים זאת גם-כן רק מעידה על ההשתלבות במרחב. ההתלהבות ('ולנו יש פלאפל…') היא בעיקר תוצאה מהחידוש שבמאכל ליחידה התרבותית החדשה שהוקמה בזמן כתיבת השירים. אני גדלתי עם חצי-מנה ופחית מיץ ענבים, וזה לא חדש או מעניין, זה סתם 'אוכל'.