מכתב מסן פרנסיסקו

by

ישי מישורי

16.03.11

היי,

טוקיו, דימונה, בנגאזי, רמאללה: ארבעה מקומות שאני לא נמצא בהם כרגע. אני הרי גר כעת, כידוע, בעיר סן פרנסיסקו. עברתי לכאן לפני שלושה חודשים וטרם מצאתי עבודה (או אופניים). אני מתפרנס כרגע ממעט תרגומים שאני עושה עבור לקוחות ישראליים שנותרו לי – ואם מישהו זקוק לתרגום לאנגלית, אשמח מאוד לדעת על כך. תקוותי למצוא עבודה כאן במסגרת "הרשת החברתית" שלי די התערערה כאשר הבנתי שכל המכרים שלי כאן נמנים על קוראי "ארץ האמורי", כולם שמאלנים – וכולם אקדמאים. תודה רבה! אני הרי מחפש עבודה בעולם האמיתי.

בכל אופן הדבר מותיר לי הרבה זמן פנוי, ועקבתי בדריכות אחרי המהפכות המדהימות במזרח התיכון. התכוונתי לכתוב עליהן, ועל המפגש שלי עם הליבראלים המקומיים; אבל אז התרחש הצונאמי ביפן. אני כותב בהשפעת האירוע הזה, המתחבר – באופן מבהיל מעט – לכמה מחשבות שהיו לי לגבי דברים אחרים. כדי להסביר כמה מחשבות שהיו לי בנושא – בעיקר בנוגע לשיח סביב הקטסטרופה המתנהל בבלוג הזה – אני חייב לקחת צעד אחורה ולהקדים כמה משפטים לגבי המקום בו אני נמצא כעת.

פוסטר ברחוב ולנסיה פינת רחוב 22, סן פרנסיסקו

 

1. ייצוג מס.1: יש הרבה "שָם" שָם

גל כתב כאן כמה פעמים כבר על דמותו של הליבראל, ואני מוצא את עצמי מנהל מחקר כמו-אנתרופולוגי משל עצמי בנושא. כולם כאן הרי "ליבראלים". גם ה"רדיקאליות" שפגשתי היו, נו, די ליברארליות בעיני. ומצאתי שיש מאפיין המשותף לליבראליות של גל (ניו יורק) ולליבראליות המקומיות (קליפורניה), למרות ששלל מאפיינים אחרים מפרידים ביניהן: המאפיין הזה הוא זחיחותן הבלתי-נגמרת. ההבנה שמרב ה"רדיקליות" כאן הן בעצם, במושגים הישראליים שלי, "ליבראליות" הטרידה את שלוותי. אני הרי חולק את אותן התפישות הפוליטיות עם כמה מהן. אז למה הן נראות לי כל כך זחוחות? וכל כך מרוצות מעצמן? הלוא אחד מהיבטי היסוד של החוויה הרדיקאלית בישראל, כמו שאני מבין אותה לפחות, היא הלקאה עצמית ברמה כלשהי (גם אם נמוכה יחסית). צריך קצת להרגיש רע כדי להיות "פוליטי" (ועל אחת כמה וכמה "רדיקאלי") בישראל. כאן – לא.

גרטרוד סטיין כתבה על אוקלנד, העיר השוכנת לחופיו המזרחיים של מפרץ סן פרנסיסקו, ש"אין שם 'שם'" (there’s no “there” there). אני ממש חולק עליה. אני מתחיל להבין שאחד ההיבטים המרכזיים של החווייה הליבראלית-מערבית הוא ריחוק הכרחי, מדומיין וממשי, מזירת ההתרחשות הפוליטית. בין אם מדובר ב"מזרח התיכון" (שזה הכי "שם" שיכול להיות כאן, בכל מיני מובנים); בהפגנות הנוכחיות נגד שבירת כוחם של האיגודים המקצועיים במדינת וויסקונסין (כלומר במה שמכונה כאן "מידל אמריקה"); במלחמה באפגניסטאן או בשערוריית "וויקיליקס" – הכל מתרחש "שם". ועל אחת כמה וכמה האסון היפני.

וזה מוקד הזחיחות. חייזר שהיה מגיע לארץ וצופה ב"דיילי שואו" של ג'ון סטיוארט – אולי תמצית השמאל-מרכז הליבראלי והתגלמותו השנונה ביותר – היה עשוי לקבל את התחושה שניו יורק היא אי באוקיינוס האטלנטי, המרוחק אלפי קילומטרים מארה"ב. אמריקה מוצגת בתוכנית כאומה של תמהונים מצחיקים (וכך כמובן גם שאר העולם). האמריקאים הסובבים אותי מסרבים כאחד להתייחס לשרה פיילין, למשל, כיישות פוליטית ממשית; הרי אסור להפריע לדחקה. האמריקאים שבאו לחיות בשולי היבשת – למשל בניו יורק או באיזור המפרץ – כאילו נחלצו מ"אמריקה האמיתית" (ובכך שהם מקבלים את המושג הזה הם כמובן שותפים לשיח של אנשים כמו גלן בק), וכעת הם חיים במקום-לא-מקום, שממנו הם יכולים לבקר באופן מנותק ואובייקטיבי את שאר העולם. מועמר קדאפי רחוק מהם כביכול אותו מרחק כמו ג'רי פולוול; ומצחיק בדיוק כמוהו.

טינה פיי בתפקיד שרה פיילין. לא להפריע לדחקה

 

אני חייב להגיד שבמחשבה שניה זה דווקא משהו שאני כן מכיר מישראל. כשמגיע תייר מחו"ל ושואל על הכיבוש או על מתנחלים, רוב מכרינו היהודים-ישראלים מגלגלים עיניים וממהרים להפריד את עצמם מהם. ההתנחלויות הם ה"מידל איזראל" של הליבראלים מתל-אביב; ההכרה-העצמית שלהם מבוססת על ההתבדלות מהן. פלסטין נמצאת אף היא הרי מבחינתם "שם". במאמר מוסגר אציין שמעניין בעיני שאחד הפרוייקטים המרכזיים של "אנארכיסטים נגד הגדר" הוא להביא אנשים "לשם" (ואולי גם, ש"להיות כאן" זה עקרון מהותי להבנה הרחבה של מה זה אנארכיזם בעיני).

2. ייצוג מס. 2: עמימות הכור העולה בלהבות

כל זאת כהקדמה למה שאני רוצה לכתוב לך בעצם על יפן. ככל שאני שוהה כאן יותר, אני מתחיל להבין שאחד ההיבטים המרכזיים בתודעתי הפוליטית בישראל היה העובדה שהיתה מבוססת-מיקום, ואילו כאן היא מבוססת בדימויים. אני לא רוצה לעשות רומנטיזציה של הפעולה הישירה – ברור שהיא מתווכת בדימויים; אבל לפחות ישנו נסיון לגשר בין שני התחומים. היחס בניכר הפוך. כל המידע על "מה שקורה" מבוסס על דימויים; והדיון על "מה צריך לעשות", אף הוא ברמת הדימוי (אם בכלל). ברור שאפשר לטעון את אותו הדבר גם על ישראל (העובדה שעבור רוב הציבור, חדשות ערוץ שתיים הן המציאות); אבל בארה"ב מועקת הסימולקרה הופכת ממש קשה מנשוא. התחושה המצטברת היא שבעוד הישראלים יודעים מה קורה, אבל מכחישים (או מאמנים את תודעתם "שלא לדעת"); האמריקאים פשוט לא יודעים שום דבר, ומתגאים בכך.

הצונאמי ביפן, על תוצאותיו הגרעיניות-אפוקליטיות, מהווה דוגמא מאלפת. כל החברים האמריקאים שלי שולחים זה לזה קטעי וידאו מדהימים המראים רמות הרס בדיוניות (בדיוק כאלה המוכרות מסרטי האסונות למיניהם). אבל אף אחד מהם לא עוצר להרהר בהשתמעויות הרלוונטיות של הנושא למדינת קליפורניה – מדינה שיש בה מספר כורים אטומיים פעילים, הבנויים ביודעין על גבי קווי שבר רגישים, דווקא באיזור המועד לרעידות אדמה תכופות. זאת, למרות שאם נאמין לדיווח בתוכנית החדשות הדי-רדיקאלית Democracy Now, הרי שהישנות האירוע כאן בארה"ב ייתכן ואף כנראה צפוי. לדברי המהנדס הגרעיני ארני גונדרסון (Arnie Gunderson), בארה"ב אף פועלים כיום לפחות 24 כורים גרעיניים שהמפרט שלהם זהה לזה של כור פוקושימה דאיצ'י – ואשר נבנו על-ידי אותה החברה: ג'נראל אלקטריק. די מפחיד.

 

עשן מיתמר מיחידה מס. 1 בכור האטומי פוקושימה דאיצ'י, 12.03

כאשר האזנתי לתוכנית, חשבתי על הדברים שכתב בעבר בבלוג עופרי, על העובדה שהקטסטרופה כבר כאן. ואני לא מתכוון להפניית אצבע מאשימה בסגנון "ראיתם? הנה התרחש אסון גרעיני!". אני מתייחס לעובדה שלדברי איילין מיוקו סמית' (Aileen Mioko Smith), מנהלת ארגון Green Actionהמבוסס בטוקיו – ואף היא מרואיינת באותה התוכנית – מדובר פחות באסון טבע ויותר במחדל מעשה ידי אדם. היא מפנה את תשומת-הלב, למשל, להיעדר פרוטוקולים ברורים בנודע לפינוי התושבים מאיזור הקרינה. במובן הזה, אם ניקח בחשבון שוב את הזהות בין הכורים הפועלים בארה"ב לבין זה שפעל עד לא מכבר ביפן, הרי ש"האסון הגרעיני" כבר לגמרי כאן, ורק מחכה לקרות.

ואפרופו המרחק בין המציאות לדימויים: השאלה הראשונה שעלתה בראשי כששמעתי את דבריה של סימת' היתה, האם יש פרוטוקולים לפינוי המוני במקרה של דליפה בכור בדימונה? איך בדיוק מנסחים נהלי פינוי במקרה של תקלה בכור שלא קיים? אין לי ספק שהתקשורת הישראלית לא התייחסה לנושא הזה אפילו ברמז. ולפני שאחד הקוראים בבלוג מאשים אותי בחוסר היכרות עם התחום – הרי אין לי שום מושג אם הכור בדימונה דומה לזה שבפוקושימה, יכול להיות שהוא שונה לחלוטין ואין מה להשוות – אני ממהר להדגיש שאני רק מתייחס כאן לקיומו של הכור כדימוי מתעתע (או "עמום"). אחד המאפיינים הברורים של ראוות האסון היא העובדה שפתאום פורצת לתוך ה"מציאות" ההכרה שבעצם אף אחד לא מנהל את מהלך העניינים: הקטסטרופה כבר כאן.

 

מועמר קדאפי והמטריה. מטורלל?

 

3. ייצוג מס. 3: מי הוא המשוגע

זה אותו התהליך שלאורו חוויתי את ההתפתחויות בלוב, ובמזרח התיכון בכלל. התחושה שווילון כבד הוסר מעל המציאות (כלומר, במקום שאני נמצא, מעל דימוייה) – וגילה בהסרתו את גודלם האמיתי של הדברים והאירועים. למשל: שהעם (כל עם) יודע יותר טוב מכל מנהיגיו איך לנהל את עצמו. למשל: ששליטי בחריין נאמנים לסעודיה וארה"ב יותר משהם נאמנים לבני-עמם. למשל: שבראש לוב עומד עריץ קטן ומשוגע. הדימוי האחרון היה חביב במיוחד על התקשורת הליבראלית בארה"ב, הממשיכה להתעכב בהנאה מופגנת על מלוא הופעותיו התמהוניות (כמובן שהזכורה ביותר היתה כשאר ישב במכונית עם מטריה). שער ה"ניו יורקר" (שופר הליבראליזם המגה-זחוח) של השבוע אף מציג אותו בדמות דחליל.

סייף אל-איסלאם קדאפי בעל החזות ה"מערבית". לא מטורלל?

 

עכשיו, אני לא מתווכח עם העבודה שקדאפי הוא רודן משוגע; השאלה היא למה בדיוק התקשורת המערבית התאפקה מלהציג אותו ככזה במשך ארבעים שנה? התשובה היא, כמובן, שבמשך כל התקופה הזו פעל בשיתוף-פעולה הדוק עם האינטרסים המערביים והאמריקאיים. מרגע שאלה השתנו, פתאום בשלה הקרקע להציגו כמטורלל. דוגמה מושלמת לכך היו מסיבות העיתונאים והראיונות שניהל בנו בעל "החזות המערבית", סייף אל-איסלאם: לו שודרו לפני חצי שנה היו מהוות, מבחינת התקשורת המערבית, דוגמא נהדרת להיותה של לוב "כלכלה מתפתחת" או משהו כזה. ובהקשר הזה אני רוצה לפתח עוד את הרעיון שהקסטרופה כבר כאן: הווילון שנקרע מעל המציאות במזרח התיכון הוכיח שמי ששולטים במדינות האיזור אינם אנשי מקצוע נטולי-פניות; השליטים – ממצרים ועד בחריין, מלוב ועד לישראל, הם חבורה של מטורללים. קטסטרופה שלטונית.

שמעון פרס וחברים. סליחה, לא מטורלל?!

ונדמה לי שמחובתנו הפוליטית להצביע דווקא על הייצוגים המתיימרים להיות "נורמטיביים" ו"נורמאלים". אלה המציגים את השליטים כאזרחים מערביים, או לכל הפחות מתמערבים (חליפה ועניבה, פקידים נטולי פניות שמנהלים את העניינים באופן אובייקטיבי יעני). אני מתכוון, למשל, לדימוי שעלה בדעתי ברגע שראיתי את הווידאו של קדאפי: הצילום של שמעון פרס שהסתובב בקרב חברי ב"פייסבוק" בשבועות האחרונים – בחברת כמה מחבריו המסתערבים. לא מטורלל? וממתי בכלל פרס מסתובב בחליפה, כמו איזה פקיד מהבנק העולמי?

כחלק מזיהוי העובדה שהקטסטרופה כבר כאן, אני חוזר למסקנה שהסקתי כבר במלחמת לבנון השניה: אחת השאלות המכריעות בנוגע לכל ביקורת היא מתי היא נאמרת (למשל, כשהפגַנו נגד מלחמת לבנון עוד במהלך הקרבות, חטפנו מכות רצח מהיס"מ ונעצרנו; שלושה חודשים אחרי-כן, העמדה שלפיה לא היה צריך לצאת בכלל למלחמה כבר היתה מיינסטרימית אפילו בתקשורת). מחובתנו להצביע כיום, עכשיו ובזה הרגע על דימויים המתקבלים כנורמטיביים בתרבות הישראלית – ולהודיע שהם מטורללים לחלוטין. ואולי תמיכה בהפגנות העממיות שהתרחשו בימים האחרונים בגדה ובעזה תהיה התחלה טובה.

אז שלום מאיזור המפרץ המנומנם, ואם מישהו מקוראי הבלוג איננו עובד באקדמיה, ויש לו כיוון להעסקה משתלמת כלשהי כאן באיזור, אשמח לשמוע.

תודה,

ישי

תגים: , , , , , ,

41 תגובות to “מכתב מסן פרנסיסקו”

  1. עופר Says:

    מעניין.
    תיקון אחד בעניין לוב: היו תקופות בעבר שבהן קדאפי הוצג כמטרוף. זה קרה, למשל, בשנות ה- 80 בעת העימות עם ארה"ב.

    על הגרוטסקה הזו של המערב וקדאפי כתב רוברט פיסק ב- 2004:

    http://www.independent.co.uk/opinion/commentators/fisk/welcome-to-gaddafis-mad-mad-world-567549.html

    Welcome to Gaddafi's mad, mad world

    What amazes me is Blair's choice of fall-guy: one of the weirdest, battiest, deadliest Arab dictators of them all

    By Robert
    Fisk

    Thursday, 25 March 2004

    • ישי Says:

      עופר תודה, אני מקבל בהחלט את התיקון, מה גם שהוא רק מחזק את התזה שלי אז מה איכפת לי 🙂 ובכלל רוברט פיסק סבבה לגמרי בעיני.

      • דודי Says:

        העניין הוא, שקדאפי תמיד הוצג כמטורלל בתקשורת המערבית, בלי קשר למדיניות שנקטו פוליטיקאים מערביים כלפיו.

        קשה להציג את קדאפי שלא כמטורלל, או לכל הפחות תמהוני, גם אם לא אומרים את הדברים במפורש: שומרות הראש, תוכן נאומיו, סגנון הלבוש, ההסתבכויות החוזרות של ילדיו עם החוק (בשוויץ, באיטליה, בקניה). הדברים די מדברים בעד עצמם.

        לתקשורת יש אינטרסים (עסקיים בעיקר) וסדר יום משל עצמה; לא במנותק מן האינטרסים של השלטון ושל כוחות כלכליים מרכזיים (כמו אלה של חברות הנפט שרצו זיכיונות בלוב) אבל לא בכפוף להם. אין זה מדרכה להסתיר את המאפיינים המטורללים של מישהו כמו קדאפי, זה מצטלם טוב, מעניין ומוֹכר.

      • דודי Says:

        ומעניין עוד, אגב האקדמיה שהזכרת בחטף בפוסט, שדווקא בחלקים ממנה התקבלו קדאפי, בנו וכספו בברכה ובשמחה:
        http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1219658.html

    • עומר Says:

      נו, באמת, מאמר מוטרף לחלוטין של פיסק, שמונע רק משנאתו הבלתי פוסקת לבלייר.

      קדאפי היה "המטורף" עשרות שנים, היה מצורע כמעט 20 שנה (חוץ מבגוש המזרחי, כמובן), והמערב חידש איתו קשרים כשהפך ללא מסוכן עבורו (הפסיק לממן טרור עולמי, ויתר על מאגרי הנשק הכימי והתוכניות הגרעיניות שלו). לא טענו שהוא הפך צדיק. השאלה היא האם המערב צדק כשחידש את הקשרים תמורת ויתורים על תוכניות הנב"ק (לדעתי התשובה היא במובהק כן). אבל הוא מוצג כמטורף במערכת העולמית עשרות שנים, וזה לא השתנה.

      • עופר Says:

        "מוצג כמטורף…וזה לא השתנה".

        מעניין ע"י מי הוא מוצג כך.

        התקשורת המיינסטרימית בהחלט דאגה להציג אותו כפי שהבליירים (אובייקט ראוי ביותר לשנאה ואף להעמדה לדין בגין פשעי מלחמה) רצו.

      • עומר Says:

        סתם ככה, בשליפה מהירה באקונומיסט (אני מקווה שזה מיינסטרימי מספיק?), יצא המאמר הזה מ-2007:
        http://www.economist.com/node/8978228
        (שבו הכותרת, התמונה, הטקסט מציגים אותו כרודן מסוכן ומעורער)

        וויכוחים לגבי בלייר (אני נמנה על חובביו – הן בשל מדיניות הפנים שלו בבריטניה, והן בשל מדיניותו הבינ"ל) אף פעם לא מובילים לשום מקום, אבל הלוואי והמאמצים של כל שונאיו היו מופנים כלפי אנשים קצת יותר מסוכנים בעולם, במקום כלפי ראש-ממשלה לשעבר של מעצמה מדרג ב'.

      • עופר Says:

        "אנשים קצת יותר מסוכנים בעולם"

        כלומר, פחות אוהדים לישראל. בלייר לא היה מסוכן למאות אלפי ילדים ואזרחים בעיראק שמתו כתוצאה ממשטר הסנקציות האנגלו-אמריקני לפני 2003 ולאחר הכיבוש האנגלו-אמריקני.

        אני מניח שאיראן היא מעצמה מדרג א'.

        משפט מפיסק לסיום:
        "is there some connivance here, some complicity between a man who is tired of his international isolation and another man who is tired of being told – all too truthfully – that he took his country to war on a lie."

      • עופר Says:

        אגב, האקונומיסט הוא מיינסטרים מזן די נדיר. מיינסטרים עם אינטגריטי, על אף הקו הימני הכלכלי שלו.

      • עומר Says:

        דווקא התכוונתי לאנשים כמו מוגבה, נניח. אבל כנראה שאתה חושב שהפניית המאמצים נגד בלייר תועיל להרבה יותר אנשים…
        (ואגב, בלייר אשם במוות של מאות אלפים בעראק הרבה פחות מהמידה שבה לינקולן אשם במותם של מאות אלפים במלחמת האזרחים האמריקאית, כך שקריטריון ה"אשמה" לא ממש אומר הרבה).

        ואם האקונומיסט טוב מדי בשבילך, שלפתי משהו מהניו-יורק טיימס מ-2007 (לא היה לי כח לחפש מדי, מן הסתם יש דברים ביקורתיים הרבה יותר):
        http://www.nytimes.com/2007/12/20/opinion/20thu3.html

  2. רוני Says:

    יופי ישי, עכשיו הדאגת אותי.
    וכדי שכולן ידאגו גם – http://www.nukepills.com/nuclear-reactor-maps.htm
    יש למטה מפה מגניבה – אפשר להזין כתובת או מיקוד והיא כבר תגיד לך אם אתה טוסט, כמו שאומרים. אני בכל אופן, בונה על בריחה זריזה לוגאס.

  3. igalsarna Says:

    מצוין. תודה מפה.

  4. עומר Says:

    אני יודע שיש כרגע חיבת היסטריה בתקשורת העולמית, ובוודאי בשמאל האנטי-גרעיני, אבל למי שרוצה קצת להרגע מומלץ לקרוא את הבלוג המצויין של המחלקה למחקר גרעיני ב-MIT (הפוסט הראשון הוא המקיף והמוצלח, לטעמי). הסיכויים לקטסטרופה קטנים בהרבה ממה שנדמה (והנזק עד כה היה פחות מרמת הקרינה של סריקת CT, לפחות מחוץ למתחם הכור).

    http://mitnse.com/

  5. דניאל ר Says:

    הדימוי של קדאפי באירופה וארה"ב תמיד היה של מטורלל, גם אם מאחורי הקלעים הוא קיבל תמיכה.
    http://wn.com/qaddafi_sparks_tensions_at_un?upload_time=all_time&orderby=published
    לפחות במקרה הזה הייצוג לא פיגר בהרבה אחרי המציאות.

  6. אורי סבח Says:

    יש דווקא התיחסות של התקשורת בישראל לכור בדימונה. לא מעודדת במיוחדת
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000631010

    • דודי Says:

      אכן, תמהני על מה נשען הביטחון הרב במשפט: "אין לי ספק שהתקשורת הישראלית לא התייחסה לנושא הזה אפילו ברמז". חיפוש קצר היה מביא התייחסויות לא מרומזות בכלל, למשל בהארץ, בגלובס, ואפילו באתר מאקו (ערוץ 2) שבו התראיין פרופ' עוזי אבן, ואמר שיש לסגור את הכור. אבל אם אין ספק, אז אין טעם לבדוק.

  7. דני קיי Says:

    אז אם לסכם –

    – התקשורת המערבית איתרגה את קדאפי במשך ארבעים שנה……. לא נכון.
    – התקשורת הישראלית סירבה לקיים דיון בעניין סכנות הכור בדימונה….. לא נכון.
    (אייטם בנושא אפילו אתמול אצל לונדון וקירשנבאום)
    – "הווילון שנקרע מעל המציאות במזרח התיכון הוכיח שמי ששולטים במדינות האיזור אינם אנשי מקצוע נטולי-פניות" …………. לא נכון. תמיד ידענו. ז"א, אלה מאיתנו שמיקדו את היכולות הביקורותיות שלהם בשכונה ולא רק, באובססיביות מכמירת לב, בישראל.

    מסקנה- "הישראלים יודעים מה קורה, אבל מכחישים (או מאמנים את תודעתם "שלא לדעת")"

    טוב, נו, על זה אי-אפשר להתווכח. אולי רק בסוגיה מי בדיוק, מבין הישראלים, הוא זה שאימן תודעתו לא לדעת.

    • עומר Says:

      אגב, גם התשובה לשאלה "ממתי בכלל פרס מסתובב בחליפה, כמו איזה פקיד מהבנק העולמי?" היא – לפחות שלושה עשורים, כמו שמדגימה התמונה הזאת מ-1977:

  8. איריס חפץ Says:

    תודה, ישי (מפה…).
    בענין קדאפי:
    האינטרסים של המערב עדיין קשורים לאלו של קדאפי באופן הדוק וזו הבעיה. קדאפי הוא שומר החומות האירופאיות מפני "פלישת השחורים" מאפריקה ולכן ברלוסקוני דואג לשמור על יחסים מאוד טובים איתו.
    העובדה שהאיש בעל מבנה אישיות, נו…איך לומר…"קל לתפעול" רק עושה אותו ליותר ידידותי למשתמש האירופאי. הרבה יותר פשוט לשחד שליט אחד בזונות צעירות מאשר להתחיל להתעסק עם רצון העם וכל הממבו ג'מבו הדמוקרטי הזה כידוע.

    • ישי Says:

      היי איריס, תודה על התגובה. אני מסכים עם מה שכתבת וגם עם התגובה שאחריך, זו של "שחרור יונים".

      אני חייב גם להגיד ששאר המגיבים לגמרי פספסו את מה שניסיתי להגיד, וזהו דבר שהתגובות של שניכם מתחילות לגעת בו: מה שמשנה זה לא אם קדאפי מופרע או לא, אלא את מי זה משרת להשאיר אותו במקום – ובמובן הזה עיניין אותי לבקר את האופנים שהוא מוצג. ייתכן בהחלט והאקונומיסט (או 16 הדוגמאות האחרות שסיפקו כאן לעיל) אכן תיאר אותו כמטורלל, אבל אף אחד לא חשב אז כנראה שזו סיבה מספקת להעביר אותו מהשלטון – או לפתוח נגד המשטר שלו במתקפה צבאית (כמו שארה"ב עושה כעת). זאת, בדיוק בגלל מה שכתבת – שהוא תיפקד כ"שומר החומות" של אירופה.

      ולגבי מה שכתב "שחרור יונים", אני מסכים לחלוטין, ותגותבו מזכירה בצדק את הטיפול הראוותני שלו זכה סדאם חוסיין. הנקודה שניסיתי לעמוד עליה במהשך לכך היא, מה יקרה אם וכאשר יסור חינו של השלטון הציוני-צבאי (אני מתייחס לכל הקומפלקס ליכוד-עבודה-קדימה) מלפני מחלקת המדינה של ארה"ב? כאשר תצורת השלטון הנוכחית כבר לא תככב במפת האינטרסים של ארה"ב באיזור? מה גם שנדמה לי שהמהפכות האמיתיות שאנו עדים להן באיזור, וריחוקנו מאיזור הקרבות הממשי, מאפשרות לנו דווקא כעין מעבדה לראות את התגבשות מפת האינטרסים הזאת בזמן אמת.

      אם להמשיך את תרגיל המחשבה הזה, נדמה לי שבמצב עניינים פוליטי כזה, סביר להניח שהאמריקאים – ובעקבותיהם התקשורת הליבראלית – ייצאו מגדרם להציג את מנהיגי השלטון הציוני-הצבאי כמטורללים (ובהשוואה לאופן שבו תמיד מוצג השלטון הכמו-צבאי בפקיסטן: מטורללים עם האצבע על הדק הנשק הגרעיני). הדבר היחיד שאני מציע זה לעשות עבורם את המלאכה כבר עכשיו. להציג את מנהיגינו המהוגנים ולובשי החליפות כבר עכשיו כמטורללים עם האצבע על הכפתור הגרעיני. ככה לפחות אני רואה אותם.

      • רתם Says:

        כן

      • עומר Says:

        כלומר, מה שאתה אומר זה שכל עוד הוא היה משוגע ולא רצח את המוני אנשים (רק היה "סתם" רודן), המערב העדיף לא להתערב ולנצל אותו לצרכיו. ברגע שהוא התחיל לרצוח באופן המוני, המערב התייצב לצד זכויות האדם.
        נשמע כמו איזון לא רע מצד מדינות המערב, האמת…

  9. שחרור יונים Says:

    קדאפי לא לבד.

    ערב הסעודית על בית המלוכה השערורייתי, מצרים, קטאר, בחריין וכל משאבות הנפט של המערב שייכות למערב.

    בכולם דורסים את זכויות האדם ולאף אחד לא אכפת.
    גם סדאם נהנה מאותו מעמד עד שקיבל בעיטה כדי שהדוד סם יתחבר ישירות לקשית הנפט.

    לחשוב שלמישהו תהייה השפעה על מקבלי ההחלטות זאת נאיביות גדולה. זה הרבה יותר גדול מכל ממשלה או סנאט כלשהו.

    נ.ב
    הפתיח קולח וממגנט- בין המשובחים שפגשתי.

    • גל כץ Says:

      רק להסכים עם שחרור יונים באשר לפתיח. מזכיר לי את "אצלי הכל בסדר" של ג'וזי כץ/חוה אלברשטיין. אולי עדיף: "אצלי הכל לא בסדר" (או לפחות אצלם)

  10. יוסי Says:

    פוסט אמורי קלאסי. תזה שמאלנית רדיקלית נהדרת, שנשענת על עובדות רעועות, כתובה היטב, עם קצת נועם יורנות עמוקה של משפטי זן שקורסים לתוך עצמם ומשאירים ממממממ כה נכון שמצלצל לך באוזניים. התזה, כמובן, מציגה את הכותב כמי שמתעלה אפילו על השמאלנים שבקרבם הוא יושב, בראייה נכוחה של המצב. הוא מוסרי, הוא מודע, אבל האחרים, אוי האחרים. הם כל כך פחות [כל שם תואר חיובי שתרצו, כמובן]. לשירת ההמנון: כל אחד מאתנו בני ציפר קטן, וכולנו ביחד בני ציפר איתן.

  11. יסמין Says:

    ולעניין שימון פרס. מדהים כמה התמונה הזאת מסתובבת ומכה גלים.
    ולמה? כי זה בדיוק מראה שהעניין כאן הוא לא המנהיגים (אגב פרס תמיד הסתובב בחליפות), אלא בפרצופה של המדינה, כמאמר השיר. כלומר פרצופם של בוחריה, מכיוון שעדיין יש פה דמוקרטיה, לפחות מבחינה אלקטורלית.
    פרס הוא אולי הסופר-אגו, אבל הרוצחים שמתגודדים סביבו הם התודעה, הגוף, המוח, הלב והכוח המניע. כמו שאמא שלי אומרת, גם החיילים הגרמנים חזרו הביתה והקשיבו לרביעיות של שוברט.
    אז עדיף כבר איזה קדאפי — או ליברמן, לצורך העניין — שלפחות נותן לנו את זה אין יור פייס.

  12. נועה ו Says:

    ישי, אילו שפות אתה יודע חוץ מאנגלית?

  13. יובל Says:

    כנראה שיש קצר בקו התקשורת בין סן-פרנסיסקו לארץ אם אתה חושב שהמיינסטרים הישראלי מסכים שלא היה צורך במלחמת לבנון השניה – לדעתי המיינסטרים הרבה יותר מסכים שהיה צריך לבצע שם מהלך קרקעי יותר נחוש ולנצל את ההזדמנות להכות אל חזבאללה חזק יותר. ממליץ לך להתעדכן בערוצי התקשורת הציוניים.

    ולגבי הפסקה השלישית – חיכיתי לראות איך "ארץ האמורי" יתמודדו עם ההפיכה בלוב. לאור העובדה שההפיכה במצרים לוותה בפוסטים כמעט יום-יומיים של תמיכה, התפעמות והתרגשות, ציפיתי לראות פוסטים שיביעו את אותה התמיכה במורדים הלובים שנטבחו על ידי קדאפי. כמובן שכזאת לא הגיעה, שכן פוסט כזה משמעותו תמיכה לא-מפורשת במהלך צבאי מערבי, והרי מהלך צבאי מערבי הוא התגלמות השטן, רוע על פני האדמה, ואין להצדיקה גם במחיר של כמה אלפי מורדים לובים מרוטשים.

    ישי, כבר הסכמנו שהתקשורת המערבית הציגה את קדאפי כמטורלל לאורך כל השנים האחרונות ולא פתחה נגדו במהלך בגלל אינטרסים אמריקאיים, על כן אשמח להתייחסותך העדכנית לאור המהלך הצבאי האחרון מול קדאפי – האם האינטרסים האמריקאיים פגו מהעולם עם תחילת המהלך הצבאי? האם לוב כבר לא משמשת "חצר אחורית" לאירופה? האם תמו מאגרי הנפט הלוביים? או שמא המהלך הצבאי הנוכחי נועד להבטיח את האינטרס והאחיזה המערבית בנפט? אנא נסה לא למלכד את עצמך, כי תשובה לפיה המערב מעוניין להבטיח את האינטרסים שלו במסגרת התקיפה הצבאית תגרור את השאלה האם זה הומאני להפקיר את המורדים הלובים להירצח בידי שכירי החרב של קדאפי.

    • גיא Says:

      יובל,

      לא שאני מתימר ליצג את מערכת ה"אמורי".. אבל אולי ההסבר הבא יניח את דעתך:

      כמו שחומסקי אמר בראיון הזה

      לוב היא מקרה שונה ממצרים ותוניס. מה שקרה במצרים ותוניס היה התקוממות עממית של עם הומוגני יחסית כנגד דיקטטור שלא זכה לתמיכה רחבה בעם וזוהה על ידי העם עם המערב, השנוא. לוב לעומת זאת, היא מדינה שבטית, המזרח והמערב למעשה בעלי אינטרסים שונים ובעלי נאמנויות לוקליות חזקות יותר מהנאמנות לזהות הלובית. שבטים רבים נאמנים לקדאפי ומזמרים את שבחיו. לכן מה שקורה בלוב הוא בעצם מלחמת אזרחים שהיא יחסית "נטרלית" ולא דורשת התייחסות ענפה מצד שוחרי חופש. אני מניח שבמידה והתמיכה בקדאפי באמת מתחלקת לפי קוים גאורפיים הדבר הדמוקרטי לעשותו יהיה לחלק את המדינה לקירנאיה וטריפוליטניה כפי שהם היו ישויות נפרדות בעבר.

      העובדה שקדאפי לא נפל ומסוגל לחמש מאות אלפים שיילחמו לצידו מוכיחה שהוא לא מנהיג לא-לגיטימי, לפחות לא באזורים שמתגייסים למענו.

      ההתערבות היחידה שלכאורה מוצדקת בראיה "ליברלית" של המצב היא כנגד פשעי מלחמה, ובעד האוטונומיה של המזרח שבעליל לא מעוניין בשלטון של קדאפי. אבל עצם הקונספט של דיני לחימה מערביים נראה לי בעצמו חשוד כביטוי של הגמוניה ושחצנות מערבית וגם קשה להחלה במקרה הנדון משום שבמלחמת אזרחים, אזרחים אוחזים בנשק, אז איך הם יכולים לבקש הגנה כלא-לוחמים?

      לכאורה המערב מחוייב מוסרית להתערב גם במלחמות אזרחים, או בכל מלחמה שהיא, כאשר מופרים דיני הלחימה ואזרחים הופכים למטרה של צד זה או אחר. אבל צודק חומסקי בטענתו שיש גורמים אחרים שיכולים לאכוף את החוק הבין-לאומי בלוב, חוץ מארה"ב, בריטניה, צרפת ואיטליה, שיש להן אפס אמינות באזור. המערב היה צריך להשאיר את הבעיה הזאת לפתחה של הליגה הערבית וטורקיה. זה שהמערב החליט להתערב בעצמו מורה על כך שיש פה שיקולים אחרים. לי נראה שהמערב הבין שהוא חייב להתערב משום שזה מתבקש מבחינת חשובי עלות-תועלת לפי התרחישים האפשריים:
      1. אם המערב לא היה מתערב וקדאפי היה משתלט על לוב תוך כדי מרחץ דמים, אי אפשר היה לחזור ולעשות איתו עסקים כרגיל בשוך הקרבות. כפי שחומסקי אומר, המערב נצמד לדיקטטור הפייבוריטי, אבל רק עד לנקודה מסויימת. כשקדאפי היה הופך למצורע חסר תקנה בעין המערבית הליברלית, המערב היה מאבד את יכולתו לשלוט דרכו על הגבול הדרומי של אירופה ועל משאבי הנפט. אם כן, המערב חייב עכשיו למנוע את הישרדותו של קדאפי, משום שהוא עבר את נקודת האל-חזור במעשיו האחרונים.
      2. אם המערב לא היה מתערב ומדינה שלישית כדוגמת ונצואלה, טורקיה, רוסיה או ברזיל היו מתערבות ומתווכות בין הצדדים הדבר היה מראה שהמערב איבד מכוחו בשני מובנים: הראשון הוא המובן הפרקטי של מי הוא ממליך המלכים בעולם. השני הוא במישור האידאי בו תפיסת העולם של מדינות ה"באזאר" שמסוגלות לסגור עסקת קח-תן עם רודנים היתה מקבלת את הבכורה לעומת התפיסה "הקונסיסטנטית" של שלטון החוק של המערב בה יש קווים אדומים של מותר ואסור תשלום עבור פשע וכו'
      3. המערב יכול להעריך שאם המורדים בסוף ינצחו, התערבות מדודה של המערב לטובתם לא תשחק לרעת המערב. המורדים לא ינטרו למערב על התערבותו, לפחות על עוד שאין פלישה וכבוש יבשתי וכל עוד הנפגעים הם מהצד של הצבא הנאמן לקדאפי.
      4. לבסוף, כרגיל, על כל טיל שנורה יש מישהו בוושינטון שגוזר קופון (על חשבון משלם המיסים).

      אם כן למערב יש סיבה טובה מאוד לראות את קדאפי נופל ואין להם יותר מדי סיבות לא להתערב נגדו, במיוחד אם מדובר רק בשיטת "שגר ושכח" של כמה טילים.

      לבסוף, יובל, נראה לי שאתה תומך במעורבות של המערב בלוב. יש לי הצעה לכל הציונים תומכי ההתערבות הלוחמנית למיניהם: למה שלא תקימו צבא מתנדבים וסעו ללוב בעצמכם במקום לסבך את המדינות שלכם או שסרות למרותכם בעוד מלחמה מיותרת? תהיה בטוח שהרב"ט מאלאבמה לא רוצה לעשות מילואים בלוב בדיוק כמוך. בסופו של דבר מי שמשלם את המחיר של הלוביסטים מחרחרי המלחמה (פעמים רבות-ציונים כשרים) הם העניים (בארה"ב, ישראל ובכל מקום אחר) שאוכלים את החצץ בצבא במקום ב-8200 או בקולג' יוקרתי במקרה של ארה"ב. אז חלאס כבר. בוער בעצמותיך להיפטר מקדאפי? תעשה משהו בנידון בעצמך וזהו.

      • אורי דויד Says:

        גיא, מאיפה פתאום מגיע הצידוק:
        "העובדה שקדאפי לא נפל ומסוגל לחמש מאות אלפים שיילחמו לצידו מוכיחה שהוא לא מנהיג לא-לגיטימי, לפחות לא באזורים שמתגייסים למענו."

        כלומר, הדיקטטור העשיר עד לזרא ששדד את בני עמו, החל לטבוח בהם כשהם קמו נגדו. העובדה שהוא *הצליח* לעשות זאת בעזרת הכסף ששדד מהם ולעשות זאת בהצלחה יתרה, עד כה, מעניקה לו את הלגיטימיות השלטונית.
        אני מבין שלדעתך קדאפי מנהיג הרבה יותר לגיטימי ממובארכ, לדוגמא, משום שהאחרון החליט שלא לטבוח בבני עמו כשהם קמו כנגדו.
        השאלה אם התערבות צבאית של המערב היא נכונה/מוצדקת היא שאלה קשה, אבל זה לא ברור שקדאפי איבד מזמן את הלגיטימיות השלטונית שלו? אפילו בתור מנהיג של ערבים ש"רגילים לזה"?
        קצת עצוב לראות שכשמגרדים את ציפוי הערכים הנעלים עם קצת אלימות, נותרת אדישות פרגמאטית במקרה הטוב, והערצת כוח סופיסטית במקרה הרע.

      • יוסי Says:

        אורי, תרשה לי קודם כל להתייחס להערות שלך שנאמרו לגופו של הדובר (אני) ולא לעניין: אתה לא מכיר אותי וכבר אתה מלביש עלי ציפוי של כוונות נעלות אותו אתה מגרד בקלילות של ארכיאולוג מחונן ומוצא את כל הסתירות העצובות. סאחה. ובכן כמו שאמרתי אני לא מייצג את מערכת האמורי אבל אדישות פרגמטית היא בהחלט משהו שאני באופן אישי דוגל בו, ביחד עם בוז עמוק לכח, וזה כולל לא רק את הכוח של עריצים אלא גם של אלטרואיסטים מזוייפים שרצים ל"עזור" היכן שצריך והיכן שלא צריך.

        עכשיו לגופו של ענין. הטעות שלך היא שאתה חושב שמוברכ ויתר על השלטון מרצונו, ושקדאפי מחזיק בשלטונו בכוחות עצמו. בכל אחד המהמקרים האלו מה שאתה מפספס היא מידת התמיכה שהשליטים הללו קיבלו מהכוחות המזוינים והאיפיון הדמוגרפי בין הכוחות המזוינים לשאר המדינה. במקרה של מצרים, הצבא הוא בבואת מראה די מדויקת של העם הרחב. הצבא לא היה מציית לפקודה לתקוף את העם ולכן למוברכ לא היתה ברירה אלא לפרוש. במקרה של לוב, הצבא מגוייס בעיקר מקרב השבטים שתומכים בקדאפי וההתקוממות היא בעיקר מצד השבטים שמתנגדים לו. קדאפי הוא מנהיגם הלגיטימי של האוכלוסיות הרחבות שתומכות בו והסברים על כך שהוא "שיחד" אותם על מנת שיילחמו הם מאוד נאיבייים. התמיכה שלהם בו היא ארוכת טווח ולא נובעת משוחד חד פעמי.

        מאידך, כמו שאמרתי, זה ברור שקדאפי איבד את הלגיטימיות שלו במזרח ואת ההתקפה שלו על המזרח כל שוחר חופש יבוז. אבל מכאן לקפוץ למסקנה ש*ממשלות* המערב צריכות להתחיל לפוצץ דברים בלוב (ברמת הדיוק והתחכום שהן כל-כך ידועות בה, אחרי מרחצי הדמים בעירק ובאפגניסטאן וכן, גם בלוב) המרחק רב. אנחנו לא מבינים בדיוק מה קורה שם, מי נגד מי, מי "טוב" ומי "רע" וכמובן, אנחנו גם לא ממש יכולים לשלם על זה…

        באופן דומה, מרד בסוריה נגד המשטר יהפוך למלחמת אזרחים בין עלאווים לסונים והמרד בבחריין הוא של הרוב הסוני נגד המיעוט השיעי. בכל אחד מהמקרים האלו השלטון הוא לא לגיטימי בשלטונו על הרוב, אבל הוא כן לגיטימי כמייצג של המיעוט. כל עוד שהמיעוט מדכא את הרוב יש להילחם בו, אבל ברגע שהוא מתחיל להילחם על הישרדותו כמייצג הלגיטימי של קבוצה מסויימת, התמונה מתאזנת מבחינה מוסרית ואין לצד אחד עדיפות על האחר. למשל, במידה והסונים בסוריה, ידחקו את הצבא העלאווי להרי החוף, שם גרים העלאווים, והצדדים ימשיכו להתכתש במלחמת אזרחים, יהיה קשה להצביע על צד לגיטימי ולא-לגיטימי במאבק האתני.

        כמובן שמזוית יהודית-ישראלית יהיה לך יותר קל להבין את הקו שאני נוקט בו… נניח שהפלסטינים בגליל, בנגב, בגדה, בעזה ובירדן מתחילים להתקוממם נגד השלטון הירדני והישראלי עד שהם דוחקים את היהודים לרצועת חדרה-גדרה. בנקודה זו, למרות שהשלטון הישראלי לא היה לגיטימי לפני כן, הוא יהפוך לגיטימי ברצועה החוף משום שבאזור גאוגרפי זה הוא אכן מייצג את מאוויי התושבים.

        יותר הגיוני עכשיו?

      • יובל Says:

        מניח מתגובתך שאתה מספיק אינטליגנט להבין מדוע מעורבות צבאית ישראלית / יהודית מובהקת לא תתקבל יפה בלשון המעטה ולכן רעיון הבריגדה היהודית למען החופש לא יוכל להתממש בלוב או בכל מדינת ערב אחרת. אני לא רוצה אחרי זה שיהיו לרדיקלים עוד תחמושת במאבק שהם מנהלים בישראל, יש להם בלי עין הרע מספיק צידוקים להכפיש את ישראל. באותה המידה אני יכול לטעון כלפי מספר שמאלנים-רדיקאלים בפוסט שאם הם כל כך מוטרדים מזכויות אדם ועוולות, שיארזו תיק ויסעו להפגין נגד קים ז'ונג איל בצפון קוריאה שכן המצב שם משמעותית גרוע בכל קנה מידה ממצב הפלסטינים. טיסה נעימה.

        לא שוכנעתי (גם לא מוולצר) שאין דרך אמצע, בין התעלמות לבין הפלת המשטר של קדאפי, ואף אחד לא שולל בינתיים את הקונספט של חלוקת לוב לשתי מדינות שבטיות שונות. הדבר החשוב כרגע הוא להגן על תושבי בנגאזי מפני הצבא הלובי, שכן העיר הזאת, ששוחררה במהירות ונשלטת בצורה מוחלטת על ידי מתנגדת קדאפי, עשויה להיכתש. כנ"ל לגבי יתר הערים המרכזיות באיזור המורדים. אני מבין שהדיווחים על שכירי החרב מאפריקה (כולל תמונות העצורים) ומשלוחי הנשק ממזרח אירופה אינם נתפסים אמינים בעיניך או שהם נתפסים כצעד טקטי במלחמת אזרחים לגיטימית. כהרגלו בקודש של הבלוג, אף אחד ממתנגדי ההתערבות לא מציע פתרון אחר למצב זולת לתת לקדאפי להמשיך להרוג (ושוב – זאת לא מלחמת אזרחים "הוגנת" כפי שחלקכם מתארים). על אותו המשקל, אני מניח שהמערב לא היה צריך להוביל קואליציה ב-1991 על מנת להעיף את סדאם חוסיין מכווית, שכן סדאם חוסיין לא ביצע פשעי מלחמה ומדובר היה בסכסוך שטחים וריבונות "לגיטימי". היינו צריכים לחכות שהערבים יפתרו את הבעיה בעצמם.

        גיא, הטענה העיקרית שלך ושל חומסקי היא שהיה צורך להמתין להתערבות של גורם בעל יותר "אמינות". כאילו למצרים, תוניסאים, סורים יש פנאי להתמודד עם בעיה כזאת בשלב העדין שבו הם נמצאים, וכאילו תורכיה מסוגלת להוביל מהלך כזה לבדה. עד מתי נדרש מהמערב להמתין ולא להתערב, או שבכל מקרה חל איסור חמור מלהתערב?

        וגל – אין מה לעשות, הדעות שמרבית קוראי הבלוג תומך בהן בשלב זה הן דעות שדורשות שינוי יסודי ומהותי של צורת החיים והממשל בישראל, אשר בשלב זה זוכות לתמיכה מועטה מאוד בשולי המפה הפוליטית = דעות רדיקליות ובקיצון. אמנם יש משמעויות שליליות לתיאורים אלו, אולם אני לא הייתי מגדיר את זה כ"האשמה" שלי אתכם, אלא כהבחנה סובייקטיבית. לא מאשים אתכם בשום דבר, לא דורש ממכם דין וחשבון וודאי שלא מתכוון להעניש/לכלוא אתכם על דעותיכם (לא שאיכפת לכם, אבל שיהיה…). יתכן ועוד 10, 20, 30 שנה תהפכו למיינסטרים (כפי שתמיכה במדינה פלסטינית זזה אט אט מהרדיקליות למיינסטרים). יהיה מעניין לראות את זה קורה.

      • יוסי Says:

        >>> מניח מתגובתך שאתה מספיק אינטליגנט להבין מדוע מעורבות צבאית ישראלית / יהודית מובהקת לא תתקבל יפה בלשון המעטה ולכן רעיון הבריגדה היהודית למען החופש לא יוכל להתממש בלוב או בכל מדינת ערב אחרת.

        ואם כך זה לא ברור שהמסקנה המתבקשת היא שהדבר הנכון עבור יהודי-ישראלי היא לא לדחוף את האף?

        >>> כהרגלו בקודש של הבלוג, אף אחד ממתנגדי ההתערבות לא מציע פתרון אחר…

        הצעתי (במרומז) שהמערב יבהיר למדינות ערב שזה באחריותם לטפל בבעיה, במידה והגנה צבאית על מתמרדי המזרח נחוצה (והיא נחוצה). אני בתור אזרח אמריקאי—הספיק לי—תודה. אל תמריץ את ממשלתי לפעול כל עוד שאתה הוא לא זה שישלם את המחיר.

        >>> באותה המידה אני יכול לטעון כלפי מספר שמאלנים-רדיקאלים בפוסט שאם הם כל כך מוטרדים מזכויות אדם ועוולות, שיארזו תיק ויסעו להפגין נגד קים ז'ונג איל בצפון קוריאה שכן המצב שם משמעותית גרוע בכל קנה מידה ממצב הפלסטינים. טיסה נעימה.

        הבדל קטן: כותבי הבלוג הם ישראלים. הם קוראים לשנוי בישראל מדינתם, לא במדינה זרה שלא מעוניינת בהתערבותם. אתה הוא זה שצריך לטוס לצפון קוריאה בתור אחד שפגיעה בזכויות אדם מאוד נוגעת לליבו כל עוד שהיא קורית אלפי קילומטרים מביתו… הרי אם הייית מאמץ את הקו ההתערבותי שלך לגבי ישראל-פלסטין היית אמור לקרוא להפצצה איראנית של ישראל על מנת להפסיק את דכוי הפלסטינים.

        >>> אותו המשקל, אני מניח שהמערב לא היה צריך להוביל קואליציה ב-1991 על מנת להעיף את סדאם חוסיין מכווית, שכן סדאם חוסיין לא ביצע פשעי מלחמה ומדובר היה בסכסוך שטחים וריבונות "לגיטימי". היינו צריכים לחכות שהערבים יפתרו את הבעיה בעצמם.

        הכוויתים קראו להתערבות מערבית בעוד שהמורדים בלוב לא קוראים להתערבות מערבית. יחד עם זאת, אני בהחלט חושב שהמערב היה צריך להשאיר את בעית כווית לפתרון הליגה הערבית.

        >>> הטענה העיקרית שלך ושל חומסקי היא שהיה צורך להמתין להתערבות של גורם בעל יותר "אמינות". כאילו למצרים, תוניסאים, סורים יש פנאי להתמודד עם בעיה כזאת בשלב העדין שבו הם נמצאים, וכאילו תורכיה מסוגלת להוביל מהלך כזה לבדה. עד מתי נדרש מהמערב להמתין ולא להתערב, או שבכל מקרה חל איסור חמור מלהתערב?

        התשובה היא מאוד מאוד פשוטה. כל עוד שהאוכלוסיה המתקוממת לא קוראת בפירוש לעזרה של המערב, אל לא למערב להתערב. במידה וקריאה כזאת תישמע, המדינות המערביות צריכות לעשות את החשבון שלהן. בתור משלם מיסים אם אני נאלץ לבחור בין הפצצת הארמון של קדאפי ושיפוץ 10 בתי ספר במקום מגורי, הבחירה היא קלה מאוד. החוב החיצוני של ארה"ב הוא בגובה טריליוני דולרים, להזכירך. וזו לא רק בחירה אגואיסטית קצרת טווח, היא גם לוקחת בחשבון את הצורך לפרק את מכונת המלחמה האמריקאית על-ידי מניעת תרוצים לקיומה. למה אתה חושב שלאמריקאים יש "פנאי" לטפל בקדאפי יותר מלמיליוני מצרים זכרים, צעירים ומובטלים שנמצאים ישר מעבר לגבול?

      • יובל Says:

        קצת לא נוח לי כי סה"כ הנושא הזה הוא לא בלב העיסוק של הפוסט אבל אם כבר נגררתי/גררתי:
        1. האם מכיוון שאינני חבר במדינות הקואליציה אסור עלי להביע את תמיכתי במאבק עליו החליטו הממשלות? לא חושב שזה הלך הרוח בבלוג הזה.
        2. אכן כך, יש לא מעט כותבים/מגיבים בבלוג שהעתיקו את חייהם מישראל, מי לפרק זמן לא ידוע ומי לצמיתות. בכל מקרה, הם מרשים לעצמם לקרוא לשינוי בישראל.
        3. המורדים הלובים ביקשו מספר פעמים את עזרת המערב באכיפת איזור ללא טיסה. לינק לדוגמה – http://www.freep.com/article/20110314/NEWS07/103140336/Libyan-rebels-retake-territory-will-seek-help-from-Clinton-today
        או
        http://arabnews.com/middleeast/article313359.ece.
        4. אי אפשר להשתמש בנושא העלות הכספית בשני הכיוונים, יש לשמור על עקביות לפחות למראית עין – אם האמריקאים מרוויחים מההתקפה כפי שפירט גיא, אזי הטומהוקים זה כסף קטן לעומת הרווח האוחר והממשל שלך עושה החלטה נבונה (ולו רק בשביל הרווח העקיף ממס על בעלי ההון והעובדה שמלחמות הן תמיד תמריץ מעולה לצמיחה בהובלת התעשיה הצבאית). אתה ספציפית חושב שהעם שלך יכול לבזבז את הכספים במקום אחר. ארה"ב משקיעה כספים רבים בשלל מיזמי בריאות ותזונה ברחבי העולם, וגם מתחזקת את האו"ם – מבין אם כך שגם את המיזמים הללו יש להפסיק כל עוד החוב החיצוני שלכם תופח.
        5. יש הפצצה איראנית בלתי פוסקת על ישראל, מסיבות שונות, הן בצורת רקטות מעזה, הן בצורת פצצות מתאבדים מהגדה והן באירועי חירום מהצפון, אבל זה באמת נושא אחר.

      • יוסי Says:

        >>> 1. האם מכיוון שאינני חבר במדינות הקואליציה אסור עלי להביע את תמיכתי במאבק עליו החליטו הממשלות? לא חושב שזה הלך הרוח בבלוג הזה.

        לי אישית אין בעיה עם הבעת הדעה שלך (בכל מקרה אני לא בעל הבית פה אז זה לא משנה בלאו הכי). אבל זכותך להבעת דעה היא בכלל לא העניין שהטרחת אותנו עבורו. להזכירך אתה טענת שיש צביעות ודו-פרצופויות בעמדה של האתר כלפי המאורעות בלוב, והתגובות שבאו לאחר מכן בקשו להסביר לך את מהות השתיקה על-ידי הסברים יותר מחמיאים ורציונליים מאלו שאתה נידבת.

        >>> 2. אכן כך, יש לא מעט כותבים/מגיבים בבלוג שהעתיקו את חייהם מישראל, מי לפרק זמן לא ידוע ומי לצמיתות. בכל מקרה, הם מרשים לעצמם לקרוא לשינוי בישראל.

        רבים כאן הם גולים מישראל אבל לטובה ולרעה ובין אם נרצה בכך או לא: אנחנו ישראלים ומה שקורה בישראל הוא ענייננו. ההשוואה בין ההתעניינות והדאגה שלנו לארץ מולדתנו שבמידה רבה הקיאה אותנו מקרבה להתעניינות שלך או שלי בלוב או בצפון קוריאה היא מופרכת.

        >>> 3. המורדים הלובים ביקשו מספר פעמים את עזרת המערב באכיפת איזור ללא טיסה. לינק לדוגמה – http://www.freep.com/article/20110314/NEWS07/103140336/Libyan-rebels-retake-territory-will-seek-help-from-Clinton-today
        או
        http://arabnews.com/middleeast/article313359.ece.

        או. קיי., אני חשבתי שהקולות שקוראים לאי-התערבות של המערב הם רבים יותר. יכול להיות שהתמונה היא איפשהו באמצע.

        >>> 4. אי אפשר להשתמש בנושא העלות הכספית בשני הכיוונים, יש לשמור על עקביות לפחות למראית עין – אם האמריקאים מרוויחים מההתקפה כפי שפירט גיא, אזי הטומהוקים זה כסף קטן לעומת הרווח האוחר והממשל שלך עושה החלטה נבונה (ולו רק בשביל הרווח העקיף ממס על בעלי ההון והעובדה שמלחמות הן תמיד תמריץ מעולה לצמיחה בהובלת התעשיה הצבאית). אתה ספציפית חושב שהעם שלך יכול לבזבז את הכספים במקום אחר. ארה"ב משקיעה כספים רבים בשלל מיזמי בריאות ותזונה ברחבי העולם, וגם מתחזקת את האו"ם – מבין אם כך שגם את המיזמים הללו יש להפסיק כל עוד החוב החיצוני שלכם תופח.

        ה"אמריקאים" הם לא מקשה אחת, בדיוק כמו הישראלים. יש את סוחרי הנשק שגרים באקירוב או בשכונות המפוארות של וושינטון די.סי ויש את המליונים שלא גומרים את החודש ואין להם ביטוח בריאות. סוחרי הנשק ממליכים את הפוליטיקאים בארה"ב ואת עצמם בישראל והם דואגים שתקציב המדינה ינותב למערכת הצבאית. המרצת הכלכלה על-ידי מלחמות (או אסונות טבע) היא שקר קיינסיאני נפוץ שתופס רק במידה והנשק שפותח כתוצאה מהלחמה מיוצא למדינות אחרות. בכל מקרה גם אם מדובר ברווח נטו עבור הממשלה (ואני בטוח שזהו איננו המצב) מעט מאוד או כלום מחלחל לסקטורים אחרים. זהו לופ סגור של סובסודיות למכונת המלחמה שבמקרה ה"טוב" משלמת על עצמה—אבל רק במידה והיא מצליחה לחרחר מספיק מלחמות ע"מ לזכות במספיק לקוחות משלמים ברחבי העולם. תסתכל מסביבך ותאמר לי מי משלם: ישראל? לא. מצרים? חס וחלילה. השוטרים העיראקים? הצחקת אותי. המוגהידין באפגניסטן? גורנישט מיט גורנישט. רק הסעודים משלמים (במקצת מהכסף שהם שודדים מעמם). בכל מקרה, בחשבון הסופי, האזרח האמריקאי מפסיד ולו רק בגלל הפשעים שנעשים בשמו והשנאה שנצברת כנגדו ברחבי העולם.

        בנוגע לכל שאר המיזמים האחרים, כשהם מבוצעים על ידי הממשלה האמריקאית אני נוטה לחשוד שמטרתם העיקרית היא תחזוקת האימפריה. הייתי מעדיף להשאיר את הפעילות ההומניטרית הזאת לארגונים פרטיים ותאמין לי שהאמריקאים יודעים לתרום ביד רחבה למטרות שהם מאמינים בהם, ולא צריכים את תווך הממשלה בנושא.

        בנוגע לאו"ם: לפי דעתך יש לו פונקציה חיובית כלשהיא? לא נראה שיש לו מטרה חוץ ממסחטת ג'ובים, שחיתויות אין-סופיות ומתן במה למופרעים כמו קדאפי, אחמדיניגד וליברמן.

        >>>> 5. יש הפצצה איראנית בלתי פוסקת על ישראל, מסיבות שונות, הן בצורת רקטות מעזה, הן בצורת פצצות מתאבדים מהגדה והן באירועי חירום מהצפון, אבל זה באמת נושא אחר.

        ניחא.

    • גל כץ Says:

      ורק נוסיף מאמר בנושא של מייקל וולצר, שמסביר למה ההתקפה הזו היא רעיון רע.

      http://dissentmagazine.org/online.php?id=462

      וולצר הוא אגב, במושגים אמריקאים, ליברל פרוגרסיבי. אבל הוא ודאי לא "רדיקאלי" במובנים בהם אתה נוהג להאשים את ארץ האמורי. לדעתי הוא אפילו ציוני.

  14. רני Says:

    גדאפי מטורלל? ומנהיגי ישראל? 2 דוגמאת: 1) הצגת המימצאים של ספינת הטילים, הופעת ברק ונתניהו, חיפושי הגוף על העיתונאים, הקשקשת על "נשק שובר שיוויון, מטורף לחלוטין. 2) היום עתון "הארץ" במאמר מערכת קורא במשפט האחרון, ואני מצטט: "לכן צריכה פרישתו של אורון לסמן את תחילת דרך פוליטית חדשה לשמאל שתתבטא בעמידה נחרצת על עקרונות". ברקע מצלצל משפט הסיום של המניפסט הקומוניסטי. אם נזכיר ב מאה שנים האחרונות העקרונות הם, בין היתר,: ארגון עובדים, ועד, חוזה קיבוצי, שמונה שעות עבודה, יום שבתון, חופשה בתשלום, ביטוח אבטלה, ביטוח בריאות, קואופרציה יצרנית, שיווקית וצרכנית, פתרון הבעייה האגררית, הלאמה בהחלט לא הפרטה, הלאמת חלקים מכלל מערכות הייצור, צבא עממי שרות חובה כללי וכ"ו. איך זה בדיוק מסתדר עם "הארץ" ? עצם האמירה, מקומה, וזמנה מעידים על טירוף רב בהרבה מזה של גדאפי. גם נזכיר, למי שקורא בין שורות "הארץ" , שסוציאליזם הנו המצאה נוצרית אירופאית, בעצם צפון מערב אירופאית, וקפיצת המדרגה הראשונה במימוש עקרונות אלו הייתה בצרפת, בלגיה, הולנד, בריטניה, כאשר הם ניהלו אימפריות ענקיות בתליות וכידונים.

  15. אסף Says:

    ישי, זו פעם ראשונה שאני מגיב בבלוג הזה. נהניתי מהפוסט, בתחושת הזדהות עם ההתבוננות שלך באספקט ה"שם" שהוא כה נחלת תרבותם של האמריקאים, אדרבה הקליפורנים (אפשר אולי להקביל בין קליפורניה בארה"ב לתל אביב בארץ). גם אני נמצא בסן פרנסיסקו (הגעתי לכאן באוקטובר).
    גם אותי תקפה דאגה מעורבת בקנאה על זחיחות התפישות הפוליטיות כאן. דאגה כי אופטימלית המעצמה הפוליטית שהיא ארה"ב, ודריסת רגלה, לא אמורה לאפשר צדיקות עצמית ברמה הגבוהה שנמצאת כאן. קנאה, כי זה נראה כל כך פשוט ולא מזיק ופשוט בא לי שהכל יידמה כאילו כולם ככה עד ערש מותי.
    את אותו סיפוק עצמי אני מוצא כאן בכל מקום. ובהעדר ספק וביקורת עצמית, כולם דוגלים במה שהם דוגלים בגאווה חד סיטרית. עד כדי כך שכולם למעשה אנשי שיווק של זוויתם. נדמה כאילו כולם גדלו על טהרת השיווק. כולם משווקים, גם אם זה בכלל לא תפקידם. הפקיד בבנק משווק את הבנק, הנהג משווק את השרות, המטורף ברחוב משווק את תפיסתו, המעצבנת מהקולג' משווקת גם. אפילו שיחת חולין עם אנונימי ברחוב מביאה אותי להבחין בשצף השיווק הבלתי נלאה. והדבר המפחיד מכל הוא שהרוב כאן טובים בזה. בתוך תרבות שכזאת, שמשווקת ודוחפת קדימה באמונת האידאל המיידי נטול ההשלכות, אני לפעמים מוצא גם את עצמי מזככך את דעותיי לנקודה בה אני חושש ששוב הכהתי את הלהב הישראלי שלי. לפעמים לוקח שנים להשחיז אותו. זה קרה לי בעבר כשחייתי באדינבורו, ושוב בלונדון.
    אולי זה שחור ולבן, ללא אפור באמצע. כמו איך שכרובי הציג את זה ברחוב סומסום – יש או "שם", או "כאן". אני רוצה להיות שם כשאני כאן, ולהיפך.

  16. ofrilany Says:

    גיא תודה רבה. ללא ספק אין מה להתלהב מהפלישה ללוב. בשבת פתחתי את הטלוויזיה, ראיתי את הטומהוקים (שוב) עפים ושאלתי את עצמי איך אמריקה הצליחה למצוא (שוב) סיבה לפוצץ קצת ערבים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: