הדור שלכם

by

(דברים שנאמרו בכנס תרבות הצעירים בשנקר)

"מהי תרבות הצעירים העכשווית? האם היא באמת שטחית ופסיבית?" כך שואלת הההזמה לכנס תרבות הצעירים בשנקר, תוך התייחסות למאמרו של גדעון עפרת על "הזן החדש של הצעירים". גם אני, כמו אנשים אחרים לפניי, רוצה לנסות להשיב למאמר. אבל בשונה מהנימה האפולוגטית שהיתה לכמה מההרצאות של נציגי הדור הצעיר עד כאן, אני רוצה ברשותכם לעבור להתקפה. בשביל להבין את דור הצעירים, צריך לדעתי להחזיר מבט, כלומר להסב לרגע את המבט אל דור האם, דור ההורים – זה שמסתכל עלינו.
אני רוצה להתחשבן עם הדור הזה, באותו אופן שבו נהוג להתחשבן בתרבות שלנו עם דור הסבים.

כיוון שההגדרה של "הצעירים" היא מאוד רחבה, אני אשתמש לצורך העניין בהגדרה רחבה לא פחות של דור האם. אני מתכוון לאנשים שנולדו משנות ה-50 עד שנות ה-70, ואולי בניסוח אחר – אלה שהגיעו לבגרות ממלחמת 67' עד מלחמת לבנון הראשונה, וקצת אחריה.

אני מפנה את הדברים לדור של גדעון עפרת, ולכן אקרא לקבוצה הזו "הדור שלכם".

מה זאת אומרת להתחשבן עם דור ההורים שלנו כמו שמתחשבנים עם דור הסבים? זאת אומרת, שבשני העשורים האחרונים, התרבות הישראלית מרבה להתעסק בחיסול חשבונות עם הסוציאליזם, ההסתדרות, הקיבוצים וכו' – מפעלים שהוקמו על ידי דור הסבים או הדור שלפניו. היחס לרעיונות ולמוסדות של אותו דור נע בין התעלמות או זלזלול קנטרני, לבין התחשבנות תוקפנית יותר.

הביטוי המוחשי ביותר לכך הוא התלונות החוזרות ונשנות על הלינה המשותפת בקיבוצים, ועל החיים הקיבוציים בכלל. התלונות האלה לא באות מהדור הצעיר. הן מין המנון של דור האשכנזים שנולד אחרי הקמת המדינה, ושעזב את הקיבוצים ואת ישראל הסוציאליסטית בכלל. הפונקציה שלהן הוא לאשרר את המערך החברתי הנוכחי, ולהראות שכל אפשרות אחרת וכל עולם ערכים אחר הם מסוכנים ו"לא טבעיים".

באותה מידה, ואם להיות כנים, אפשר לומר את זה גם על ההתחשבנות מצד שמאל עם דור תש"ח. קל להאשים את דור תש"ח – אנשים שרובם מתו, או שנתמכים על ידי מטפל פיליפיני – בגירוש הפלסטינים ב-48'. אבל בפועל, חלק גדול מהמתחשבנים חיים בעצמם בבתים או ביישובים שבהם חיו פלסטינים לפני 48', ולא היו מוכנים בשום מחיר שאותם פלסטינים יחזרו לבתים האלה. עם זאת, קל יותר להינות מהשלל, ובו זמנית לחשוב "זה לא אנחנו עשינו".

אנחנו חיים בתקופה של רגישות עזה, ולפעמים די מסרסת, לפגיעה ברגשות של קבוצות שונות. אבל נראה לי שפגיעה ברגשות של דור שלם לא נכללת בדברים שצריך להימנע מהם. בכל מקרה, המטרה היא לא  לפגוע במישהו – ממילא מדובר במיליוני אנשים מקבוצות שונות שלמזלם או חוסר מזלם נולדו בתקופה הנידונה – אלא לנצל את הדיון הדורי כדי להעלות נקודות למחשבה.

אני לא טוען באמת ש"הדור שלכם" הוא יותר גרוע או יותר טוב מכל דור אחר. מה שמייחד אותו, זה שתמיד הוא זה שישפוט את האחרים. בני הדור שלכם הם הסובייקט הקולוניאלי של החברה הישראלית: הם שופטים את האחרים, אף אחד לא שופט אותם.

זה דור שמתחשבן עם כולם, אבל אף אחד לא מתחשבן איתו, בגלל שהוא מחזיק בעמדות שמהן אפשר להתחשבן. גם הילדים שלכם לא ממש מתחשבנים איתכם –  זה לא כל כך מעניין אותם. מסיבה זו, הדור הזה הוא הדור השקוף ביותר – כיוון שהוא נמצא בכל מקום, לפעמים לא זוכרים שהוא קיים.

אחרי ההקדמה הזאת, אחזור למאמר של גדעון עפרת.

התלונה הגדולה הראשונה של עפרת על הצעירים נוגעת לשפה שלהם.  גדעון עפרת כותב בין השאר:

"שפתם דלה להפליא, עתירת שגיאות, לקונית וחסכנית כמידות האֶס אֶם אֶס… קריאה? ספרייתם היא תמציות הוויקיפדיה האינטרנטית. מכאן הם דולים עיקר מידעם הכללי. לא, אל תבקשו בשפתם אחר רובדי לשון, רב משמעות, קונוטציות, מטפורות, אָלוזיות לספרות הקלאסית או האחרת.

והוא ממשיך:

וכי מדוע יידרשו לשפתנו המורכבת, העשירה והמסורבלת יותר? אין הם זקוקים לה. משהו בהם אומר אי צורך בתקשורת אנושית מהסוג המוּכר לנו. הן הם כלואים בעולמם הווירטואלי, אוזניות ה"אַי פּוֹד" והטלפון הסֶלולרי אטמו אותם בבועה. עולמם הרגשי ניזון מסנסציות זוטא מציצניות מסוג ה"יוּ טיובּ".

הקטע הזה מזכיר לי כתבה שראיתי באיזה יום שישי לפני כעשר שנים, אולי ביומן של ערוץ 1, שעסקה בש"ס. בכתבה ראיינו את נתן זך. זך התלונן שש"ס מחנכת לבערות, ומחריבה את כל ההישגים של היהדות החילונית והתרבות המערבית. בסוף הוא אמר שהוא לא מבין איך אפשר לקרוא לעצמך בן תרבות בלי שקראת את היגל ושופנהאוור.

כידוע, כשכשבנאדם יוצא לרחוב בתל אביב, כל האנשים מסביבו מתווכחים על היגל ושופנהאוואר.

להזכירכם, היצירות העיקריות של היגל בכלל לא תורגמו מעולם לעברית, וכך גם שופנהוואר. אני מעריך שיש בישראל לכל היותר כמה עשרות אנשים שמחזיקים בבית את "העולם כרצון וכדימוי" של שופנהוואר. כשהסבים מתים, הדור שלכם נוהג להוציא את הספרים האלה ולזרוק אותם לרחוב.

מתי נזכרים בהיגל ושופנהאוור? נזכרים בהם כשמדברים על ש"ס. פתאום הם "שלנו". אבל זה מאוד נוח לזך לעשות איזו אידיאליזציה של "היהדות החילונית" שאליה הוא משתייך.

אותה תופעה ניכרת ביחס של הדור שלכם לצעירים.

רק כשאתם מדברים על הצעירים, פתאום מטריד אתכם ש"הם לא יודעים כלום". אבל מה אתם יודעים? רק כשמדברים על הצעירים, אומרים שהם לא קוראים ספרים. ואתם קוראים ספרים?

מה הדור של גדעון עפרת קורא?

נדמה לי שהוא קורא את דה מרקר.

הטענה השנייה של גדעון עפרת היא שהדור הצעיר "לא טעם מטעם התמימות הנהדרת של האידיאליזם".

הוא ממשיך וכותב:

"אולי במפעל חיינו הגדול – הרס האוטוריטות (הורים, ממסדים, שלטון – מסורת שנות ה-60) – שיבשנו את מבנה הנפש של ילדינו. גידלנו אותם בהיתרים בלתי מוגבלים, והטמענו בהם את אי האמון שלנו בסמכויות".

אז השורה התחתונה היא כמובן: יותר סמכות לדור שלכם – שגם ככה מחזיק כמעט בכל הסמכויות. אבל לפני המסקנות, בואו נסתכל על ההנחות של הטענה הזאת. האם "הרס האוטוריטות" הוא מפעל חייכם הגדול? איפה ראיתם בישראל הרס של אוטוריטות?

איפה ראיתם בישראל את מסורת שנות ה-60?

על מה מדבר גדעון עפרת?

הוא כותב:

"[זהו] דור שלא ידע תמימותם של אהבה, אמונה ושאר ערכים. דור שהתפכח מכל אלה עוד בטרם חווה אותם".

מה שעולה מהמשפט הזה הוא קצת לא הוגן: הדור שלנו מואשם שהוא נטש את הערכים לפני שחווה אותם, כי הוא לא יכול היה בכלל לחוות אותם. אתם, לעומת זאת, נטשתם את הערכים למרות שכן חוויתם אותם, או לפחות יכולתם לחוות אותם. אבל כדי להצדיק את מצבכם הנוכחי, אתם קוראים לתהליך שעברתם "התפכחות".

קראתי בסוף השבוע האחרון מאמר של יצחק לאור על המשורר אברהם שלונסקי. לאור שואל מדוע שלונסקי נשכח בתרבות העכשווית, וקובל על "הפיכת הבערות לדגל". הוא מסכם ש"באמת הכול נשטף בלא-כלום. העולם ששלונסקי השתתף בבנייתו נעלם".

נכון שאחד המאפיינים הבולטים של התרבות העכשווית בישראל היא שהיא חסרת זיכרון. אבל השכחה של העולם ששלונסקי השתתף בבנייתו היא לא הפרויקט שלנו, אלא שלכם.

לאור גם לא לגמרי צודק בטענה שאין בקרב הצעירים אנשים שמנסים להתעניין בהיסטוריה של חברתם. דווקא יש צעירים שמנסים להתעניין. אבל לטוב ולרע, אנחנו לא מסוגלים להבין מה שהיה כאן לפני שנות ה-80. אנחנו כאילו לא יודעים את השפה. נולדנו בארץ שבה השפה הזאת כבר לא דוברה. אתם לעומת זאת נולדתם בארץ שבה השפה הזאת דוברה, אבל שכחתם אותה.

לא מזמן, נתקלתי בבית אריאלה בכרך של "מעריב" משנות השישים. דפדפתי למאי 68', לראות איך מהפכות הסטודנטים בפאריס ובאירופה הוצגו בעיתונות הישראלית.

ובכן, שליח מעריב בפאריס היה אורי דן, כתב החצר של אריאל שרון. בכתבה נרחבת, הוא מתאר בזלזול את עצרות הסטודנטים ומגיע למסקנה שמדובר בחבורת ליצנים, שלדבריו, "חיים בכוכב אחר".

לצידו מתפרסם מונולוג מאת דב ינאי, שכיהן באותו זמן כיו"ר התאחדות הסטודנטים בישראל. ינאי מסביר למה הסטודנטים הישראלים הם היחידים במערב שלא מצטרפים לתנועה המהפכנית העולמית. הוא טוען שהסטודנטים בישראל פשוט לא צריכים לצאת נגד הממסד.

"הסטודנטים במדינות רבות מוכנים ומזומנים לקעקע את המימסד, בעוד שהסטודנט הישראלי המצוי אינו מעוניין להרוס, הוא רוצה כי הממסד ישמע אותו. לי נדמה, שאם יש למישהו אצלנו עודף מרץ, הרי אחרי חודשיים על יד גשר דמיה [בשטחים (ע"א)], שוב אין לאף אחד רצון וכוח להפגין ברחובות! לאור מצבנו המיוחד מקבלות הרבה בעיות הנראות חשובות נורא – ממדים גמדיים".

בהערת אגב מעניין לציין שכיום דב ינאי הוא מהבעלים של קבוצת ג'נסיס לייעוץ ניהולי בארץ ובעולם ושל מכון אדם מילוא לגיוס כוח אדם ומיקור חוץ, וגם מבעלי השליטה ב"אינטגרה אמינות עובדים בע"מ", חברה המספקת מבדקי אמינות ממוחשבים ושירותים אחרים שנועדו למנוע עבריינות תעסוקתית במקום העבודה".

אז זהו, שהדור שלכם באמת הושפע ממה שקרה בעולם מאז שנות ה-60, ובאמת למד הרבה מהעולם:

הוא למד להשקיע בבורסה.

הדור שלכם הוא הדור הקונפורמיסטי ביותר שהיה כאן. זה דור שמצד אחד עבר גלובליזציה, והתחיל בגיל צעיר לנסוע לפאריס ולניו יורק, ומצד שני האופקים שלו צרים יותר מכל דור אחר.

זה דור שהכניס לשפה את הביטוי "זה לא עניין פוליטי" ו"אני לא בנאדם פוליטי".

הוא הדור של המצב הקיים, הוא לא מכיר שום דבר חוץ מהמצב הקיים, והוא גם יפול יחד עם המצב הקיים.

איזה דמויות מרדניות או חתרניות יש בדור הזה? הרבה פחות מאשר בדור הפלמ"ח למשל. אין לו מקסים גילן, אורי אבנרי, גם לא ס' יזהר. אפילו לא שמעון פרס.

המעשה האמיץ ביותר שאנשים בדור שלכם העזו לעשות הוא לחזור בתשובה.

בדור שלכם מי שגילה שמץ של מרדנות נדחק מהר מאוד לשוליים. יותר מזה: חנקתם גם כל רעיון מרדני שהגיע מהדור שלפניכם או מהדור שאחריכם. לעומת זאת, אימצתם את כל צורות הקונפורמיזם של הדור שלפניכם – ושל הדור שאחריכם.

אני לא מדבר רק על דור המנהיגות שהצמחתם – נתניהו, ברק, חיים רמון, משה שחל – דור מנהיגות שהוא אולי העלוב ביותר מאז המלך רחבעם. והוא עוד ממשיך להידרדר.

הדור שלכם אוהב להתלונן על אבדן הערכים. אבל הוא שכח כל צורה של אידיאל שהדור שלפניו ידע, אבל לא למד שום דבר חדש. חוץ מדבר אחד: לקנות בתים.

ביקרתי פעם חבר בשוהם. אבא שלו, בן 55 בערך, ישב איתנו והתחיל לגולל את השקפת עולמו. קודם כל, הנאום נפתח כמובן בזה שכל המשפחה של ההורים שלה קבורים בערמה בטרבלינקה.

ככה הדור שלכם מעגן בשואה את כל ההוויה שלו, למרות שהוא לא הריח מימיו ריח של משרפה.

משם הוא התקדם הלאה, אבל העצה העיקרית שלו לחיים היתה אחת: לקנות בתים. היו אמר לי: הדור שלכם לא יודע לקנות בתים. בגילכם כבר קנינו בתים והתחלנו לשלם משכנתא.

ואכן, הדגל האמיתי של הדור שלכם הוא לקנות בתים.

אם הביטלס שרו על דור הפרחים את השיר "She's leaving home bye-bye", עליכם היה צריך לשיר: "She's buying home, bye-bye".

אני לא טוען שלא עבדתם: בוודאי שעבדתם, וכל העבודה שלכם הפכה לבתים. מבחינה זו הנוף הבנוי, ובעצם הנוף בכלל של ישראל העכשווית הוא כולו העבודה של הדור שלכם. אבל בתים, גם אם הם נראים יציבים, הם בני חלוף.

בסוף כותב גדעון עפרת:

"הם מתגוררים עם הוריהם עד גילאי השלושים, רבים ממשיכים להיתמך כספית על ידי הוריהם, אך בינם לבין הוריהם אוקיאנוס של אחרות, זואולוגיה אחרת".

אני מבין קצת בזואולוגיה, אבל אני לא כל כך יודע על מה הוא מדבר. אנשים שאני מכיר סביבי עבדו קשה מאוד כל שנות ה-20 לחייהם.

בנוסף, לא נעים להגיד, אבל הדור שלכם הפריט את מדינת הרווחה שממנה הוא נבנה. הזרמתם אותה לכיסים שלכם, לבתים שלכם בראשון או בשוהם או ברמת השרון. עכשיו אתם מתלוננים שהצעירים "ממשיכים להיתמך כספית על ידי הוריהם".

לסיום:

ראיתי פעם סרט גרמני קצר, שבמרכזו עמדה זקנה נרגנת שישבה באוטובוס העירוני והתלוננה על המהגרים שמסביבה. היא היתה מוצגת באופן מאוד שלילי, וגם הצעירים התייחסו אליה בחוסר כבוד מופגן.

חשבתי על זה שהגרמנים, בזכות ההיסטוריה שלהם, פטורים מלרכוש כבוד לזקנים. זאת עמדה מוזרה, שלא ממש מוכרת לנו.

כשאתם תהיו זקנים, אני מאמין שדווקא נקום לכם באוטובוס. אבל למעשה, אין לכם מה לדאוג. אתם לא תסעו באוטובוס:

יש לכם אוטו.

תגים: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

53 תגובות to “הדור שלכם”

  1. ג'ו Says:

    מעניין אותי בעיקר ההערה שלך על ההתבכינות של הלינה המשותפת. אני שייך לדור המעבר – בגיל 10 עברתי ללינה בבית ומההתרשמות שלי, בני גילי בני הקיבוצים – וכולנו עברנו בערך באותם שנים – לא זוכרים את העניין כטראומטי.

    אני דווקא זוכר את השקמות הבוקר בבית עם כל המתח והעצבים ה'טבעיים' כסוג של שוק.

    לכן ההתבכיינות של דור ההורים (האישי) כה מקוממת, כאילו מצד אחד אתם נזכרים עכשיו להתבכיין במה שאולי לא אידיאלי אבל כנראה לא היה אסון גדול. מצד שני כשהיה לכם את האופציה בשנות השמונים לא התנגדתם למציאות הקיימת, רק כשהזקנים מתים אתם נזכרים להגיד שמה שהם עשו לא היה טוב.

    • Assaf Says:

      ג'ו,

      לא יודע, נראה לי שצריך להיות יותר זהיר בקשר לטראומות ילדות, בעיקר אם הן קשורות בניצול מיני, התעללות נמשכת של קבוצה ביחיד וכו'.

      התעוררות מאוחרת של המודעות לטראומות כאלה היא תופעה נורמלית לגמרי, עד כמה שאני יודע.

      עם זאת, אני מסכים לגמרי עם הנאום עצמו. לדור הזה כפי שעופרי הגדיר אותו באמת אין הרבה במה להתגאות נכון לעכשיו, ועוד הרבה פחות מה להטיף מוסר למישהו, בעיקר לא לדור שצריך לאכול את החרא שהם בישלו ו/או התעלמו בנוחות רבה מקיומו.

  2. איתי Says:

    תודה. מאמר חד ומדויק.

  3. איתי אשר Says:

    מצטרף לתודה של זה שלמעלה.

    מתבקש מאוד רפרנס לקימרלינג שדיבר על האחוסלים שהפכו לאחולים (כלומר השילו את הס=סוציאליזם)

    • רתם Says:

      גם מצטרפת, וואו, רק לומר לעניין האחוסלים בלי ס', נכון נכון. יחד עם זה, בתהליך הלמידה שאני עברתי את ההסטוריה מהנרטיב ההפוך לציונות, והבנתי לעומק את 48 ולפניה, לעומת העיסוק ב67 , הסתבר לי שהאחוסלים גם לא צריכים את ה – ח' של חילונים כי יש להם דת והיא הציונות . סוחרי הנשק הפנסיונרים של המיליטריזם הם ההשצלשלות של הדת הזו ובאופן ציורי נתן לומר כוהניה .

  4. Assaf Says:

    עופרי,

    היית עדין מדי איתם. בפעם הבאה אל תרחם, תיכנס חזק.

    שתי שאלות:
    1. הנאום שלך מאוד אחוס"לי. האם זו היתה נימת הכנס כולו? יש לי תחושה (אולי לא מוצדקת) שפער הדורות אינו כה חריף מחוץ לבועה הזו.

    2. מה היו התגובות לנאום? וכמה אנשים היו שם?

  5. בן פ. Says:

    שאלה.

    האם הדור שבו צמחו גוש אמונים, ותנועת הפנתרים השחורים, והמשכה בדמות הצבעת המחאה לבגין, לא מרד במוסכמות ?
    הדור של גדעון עפרת וההורים שלנו לא מרד כי לא היתה לו ממש סיבה אמיתית למרוד: מפא"י ומפ"מ סידרו ג'ובים לכל בן של חבר מפלגה, הקיבוצים קיבלו קרקעות וסובסידיות אינסוף, שכבה חדשה של עובדי כפיים בדיוק הגיעה בעליות הגדולות של שנות ה-50, והועידה את ילידי הארץ בעלי העברית המצוחצחת לעבודות ניהול. ברדיו השמיעו את הלהקות הצבאיות,. הכל היה יופי טופי.
    דווקא היה מרד של הדור "ההוא", אבל אבוי, הוא לא היה רומנטי וקוסמופוליטי כמו אלו של המערב, כולל דגלים אדומים, סיסמאות סוציאליסטיות וכו'. המרד הזה היה מרד מזוקן, ומיוזע, מזרח תיכוני, ודתי. הוא היה גם מוצלח, ואפקטיבי הרבה יותר מאלו של המערב.

    יכול להיות שכותב המאמר "פיספס" את המרד הזה כי הוא לא ענה לפרדיגמה המקובלת במערב של "מרד " ( כולל התופעות הנלוות דוגמת היפים, אידיאולוגיה אנטי- מלחמתית וכו') ?

    • איתי Says:

      גוש אמונים לא ממש מרדו – הם היו "ציונות מתחדשת", אשכנזית ולא מאד רחוקים ממפא"י, עם גיבוי של חלקים גדולים באליטות הקורבות לממסד ובאשר לפנתרים – היו שם הרבה מאד דגלים אדומים וחברי מצפן, אבל זהו מרד שגדעון עפרת אינו יכול לנכס לרקורד של בני דורו.

      והבחירה בליכוד היתה ללא ספק אפקטיבית יותר מקריאות "החלום לשלטון" הפריזאיות.

      ובקריאה שנייה של הטקסט של ג.ע. – יתכן שהוא המח מאחרי "רואים אותן דוהרות ברמת השרון" האלמותי?

      • עומר Says:

        גוש אמונים מרד בממסד הציוני-הדתי שסביבו. בראש ובראשונה, הוא סירב לקבל את הכניעות המזרוחניקית (בהגייה אשכנזית) למפא"י, ואת תפקידו ההיסטורי כמש"ק הדת של הציונות. נכון שהוא קיבל גיבוי מכמה מפא"יניקים ("התנועה לארץ ישראל השלמה"), אבל זו לא שרדה אפילו עשור (היא הפכה ל"התחייה").

      • בן פ. Says:

        מעבר למה שעומר שמעליי ( או מתחתיי) אומר לגבי המרידה של גוש אמונים, נראה לי שהכוונה המרכזית שלי היא להדגיש שדווקא כן היה מרד של הדור הקודם. הבעיה היא לא עם הדור הקודם , טוב נו, אולי לא רק עם הדור הקודם, אלא גם עם זווית הראייה של הכותב. כאשר הוא מתלונן על הדור הקודם "שלא מרד", הוא מתלונן בעצם על כך שהדור הקודם לא מרד כמו שהוא היה רוצה שימרדו. כלומר הוא לא מרד לכיוון שמאלי- סוציאליסטי כמו הסטודנטים בצרפת, וחסך כמה מאבקים לדור הנוכחי של השמאל הישראלי.

      • Assaf Says:

        עומר, איתי צודק.

        בשנת 93 עשיתי בעזה שירות מילואים (אגב, בדיוק באמצע התקופה הודיעו על הסכם אוסלו). היינו שלושה "סרבנים אפורים" ששמרו בבסיס. אחד מהם גדל בחינוך הדתי והיה בתיכון בדיוק בימי סבסטייה העליזים. הוא סיפר שהנהלת הישיבה בה למד שלחה את כולם, כולל הרבנים המנהלים, להצטרף להפגנות בסבסטייה ואלון מורה.

        זה מרד נעורים? דווקא אותו בחור מרד בכך שסירב ללכת.

  6. אורי Says:

    מי מייצג דור? האם אתה מייצג דור? מה זה דור? מה ההשפעות האמיתיות שמעצבות דור? האם יש לו בחירה להיות מי שהוא? שהרי אם קבוצה כל כך גדולה מתנהגת באופן דומה זה לזה, כנראה שלא היתה להם בחירה. כנראה שרוחות חזקות יותר כיוונו את הקבוצה, ולכן אילו טענות אפשר להציב למי שאין לו בחירה?
    ואולי יש בחירה? ואולי בתוך הקבוצה הזאת יש כמה קולות גדולים זה לצד זה? גם בדור הקודם וגם בזה הנוכחי? ובתוך המפה הסינופטית של הרעיונות והערכים, הקרויה סוציולוגיה, ושמעקב אחר זרמיהם מרגש תמיד, יש בכל זאת כמה גישות קבועות של מרכז-שוליים, שזוכות לתהודה משתנה ולצורה משתנה בכל דור ודור? ואולי כשגדעון עפרת מדבר על הדור "שלנו" הוא טועה בהכללה שנובעת מעיוורון, וכך גם כשאתה מביט דור אחד אחורה?
    אולי המנגנונים משעתקים את עצמם? ואחד מהם הוא מנגנון ההשתלטות על הנראטיב האידיאולוגי של התקופה. וכך על דור קום המדינה השתלט נראטיב סוציאליסטי, כאשר למעשה רוב הדור לא היה סוציאליסטי כלל ועיקר? ולמעשה הכלים הסוציאליסטים היו פשוט ההתאמה הכלכלית הנבונה לתנאים ולמטרות של התקופה? הרי הרוב היו רביזיוניסטים, או ליברלים, או ל"ע, או עולים חדשים חסרי מושג, או סתם חזירים שהתחפשו לסוציאליסטים. א"ד גורדון היה אחד. וגם ברל. וכל השאר בעליבתים.
    ומי השתלט על נראטיב דור הסיקסיטיז בארצות הברית? המיעוט הרדיקלי באוניברסיטאות, מגובה בתקשורת, קולנוע, מוזיקה נפלאה, חופש וחירות. אנחנו חייבים להם הרבה, אבל אותו דור בדיוק פירנס את שורות הצבא האמריקאי בווייטנאם, באמונה גדולה בצדקת הדרך, שהביאה לניצחונות בבחירות של אנשים כמו ניקסון, ובהמשך לקפיטליזם המכוער של רייגן. אז מי זה דור הסיקסטיז? אפשר להכליל? או שאולי יש הרבה קולות?
    והאמנם הדור שמעלינו לא הוציא מעצמו שום חידוש פוליטי, או בכל זאת, שתי תנועות פוליטיות משמעותיות מאוד כמו שלום עכשיו וגוש אמונים? שתי תנועות ששילבו בין אידיאולוגיה לבתים. בסוף זה תמיד מגיע לבתים. האמנם ברק נופל מדיין? מידין? מאלון? מלבון? משרת? מפרס??? האמנם הם היו כה גדולים ואילו דור ההורים כה גרוע?
    בורגנים שמרנים הם תמיד מרגיזים. אבל הם נמצאים בכל דור. ובעיקר בעיקר בשלנו.
    רדיקלים בועטים עושים את החיים מעניינים. והם היו פה גם בדור הקודם – אורי זוהר, למשל. רמי פורטיס. תמר גטר כאלה. לא מבין כל כך באמנות. אבל אומרים שהיו פה דברים.
    מכיוון שאני מסכים איתך בכל פעם שאתה סונט בנציגי העבר שדואגים מ"הולך ופוחת הדור", מוזר לי להחזיר להם במטבע של "הדור היה פחות והלוך כבר מראש".

  7. timefrom Says:

    פוסט משעשע, לכותב הפוסט מחכים כמה שנים, ואז נראה אותו לא מתלונן על הצעירים, זה סוג של להג שמכריז על עצמו כטרחני ומזדקן ותמיד הוא היה ויהיה כנראה, אגב יש לי ספר של שופנהוואר 'הגיונות' ואותו זכיתי לקבל כירושה.

    האם תמיד נופלים לבור הזה של הקובלנות על הדור הצעיר, מתי זה מתחיל, באיזה גיל, אולי לעולם לא יפסק, תמיד יאשימו את הצעירים כי זה בלתי נסבל להיות מבוגר בקרב צעירים הזמנים משתנים וזה, העולם שייך לצעירים זה נכון וטוב שכך, אבל מעצבן לא להיות צעיר.

  8. גיא Says:

    תודה על הפוסט החשוב. מחשבות מהסוג הנ"ל על "דור ההורים", הדור ששולט כרגע במדינה, מתרוצצות לי כל הזמן בראש, למרות שאני בא מבית ליכודניקי שלכאורה יכול היה להתגאות בתוצאות המהפכה שלו. כנראה שהתופעה שבא אנשים מגיעים לסביבות גיל שישים ומתחילים להתמרמר על העולם שכבר לא לגמרי מובן להם וכבר לא לגמרי בשליטתם—למרות שהם פורמלית עדיין אוחזים במושכות—היא קונסטנטה של ההיסטוריה. אבל יחד עם זאת, בבחינה האוביקטיבית ביותר שאני מסוגל לה, אין ספק שהאבחון של דור ההורים שלנו הוא מדויק: הם דור של נפלים שעוד לא היה שכמותו וכנראה שגם לא יהיה (לפחות לא בשני הדורות הבאים).

    מדי פעם בין מצגות המתכונים, לסרטוני ההסברה ותמונות הטירות ההונגריות שמתרוצצות בדוא"ל, אחד מנציגי הדור טורח לשלוח מצגת טרחנית המבכה את מר גורלה של המדינה, ומר גורלם של ה"ותיקים" שרעה כה בלתי נתפסת כמו צעירי ישראל נפלה בחלקם למרות מאמציהם ההרואיים לגדל דור למופת. ובכן, הפוסט הזה הוא תחילת תשובה טובה לנרגנים. למרות שנראה לי שלדור שלנו פשוט אין לב לעמת את הורינו עם מלוא עליבותם. בגדול נראה לי שהדור שלנו פשוט מעדיף להשאיר אותם מאחור עם נרגנותם ועם הארץ הנפלאה (קרי: מלכודת המוות) שהם בנו בשבילנו.

    הם הדור שירש את הדייסה הסמיכה שדור הסבים בישל להם, דור הפשעים הבלתי נתפסים, שבחלקם הם היו קורבנותיהם ובחלקם הפושעים שחוללו אותם. הורינו קיבלו את הדייסה הסמיכה הזאת, ובגדול, לא עשו איתה כלום. נתנו לנמק ההדחקה שלהם לכרסם בחברה הישראלית עד שהיא הגיעה למצבה הנוכחי, הבלתי ניתן לתיקון. דור עצלן, שמרן ומתחסד. דור שבסופו של יום יקריב את בניו ונכדיו על מזבח אטימותו. קחו למשל בן-אדם, הגון יחסית, כמו דן מרידור, שאמר בשנה שעברה משהו בסגנון: בשנות השבעים לא דמיינו מצב קבע בו הערבים בגדה הם לא אזרחים שווים. וואלה? ואיך התגלגתם משנות השבעים לשנות העשרה של המאה הזאת? מה בדיוק חשבתם שאתם עושים או שיקרה?

    אין דבר פחות מוסרי מלהשאיר חובות לילדייך. אולי יש בעצם: להשאיר להם את כל חובותיך וגם להתרעם כשהם לא מוכנים לקבל את ה"מציאה הגדולה".

  9. יונתן אמיר Says:

    מיכאל, את "הגיונות" כתב דקארט, לא שופנהאואר.
    עפרי, תודה. יופי של תגובה.

    • ofrilany Says:

      תודה יונתן
      לגבי הגיונות – יש גם לשופנהאואר. ככה בעצם קוראים לקובץ ממאמריו שתורגם לעברית אי שם בעבר – להשיג בחנויות הספרים המשומשים המובחרות. חוץ מזה יש תרגום של "העולם כרצון וכדימוי" של יוסף האובן הבלתי נלאה מלפני כמה שנים, אבל אני לא בטוח שאפשר להמליץ עליו

  10. עדן Says:

    מוצלח מאד

  11. אהד Says:

    אתה תראה- אם נזכה, גם אנחנו נהפוך לבכיינים לקראת גיל המעבר.
    זה חלק מהחיים.
    גם מנהיגי להקות האריות, שימפנזים ועוד חיות רבות, נאלצים לפנות את מקומם לצעירים. זה די מבאס.
    זה קשור גם במבנה פטריאכלי.
    אני הייתי מאמץ את המבנה השבטי של קופי הבונבוס- זיונים כל היום כדרך לפטור קונפליקטים+ מנהיגות נשית. זו מהפיכה אמיתית ששווה להלחם בשבילה 🙂

  12. רוזנברג Says:

    יש משהו באפיון דורות, ובכל הנאמר. אבל חלילה לשכוח את האמת הבסיסית:

  13. טרה Says:

    אני ילידת 1962 (בת 49, כדי להקל על כל המתקשים בחשבון), ואני ממש לא מוצאת את עצמי בתיאור הזה שלך את ה"דור שלי". יש לי ילד אחד בן 22, דירת 3 חדרים קצת מתפוררת (אבל אני לא מקטרת, כי היא בלב העיר) שמעולם לא הייתי יכולה לרכוש אלמלא נדיבותם של הוריי שרכשו אותה בשבילי לאחר גירושיי, מכונית מקרטעת מודל 1997, וההון האמיתי היחידי שיש לי כנראה הוא ההון התרבותי שלי (אבל הוא לא כולל שום הגל ושופנאואר). לא רק שאני לא אחראית להפרטת המדינה, אלא שאני המתנגדת והסובלת העיקרית ממנה. האמת העגומה היא שבגילי, אין לי שום בטחון או רווחה כלכלית, אם מחר מפטרים אותי יהיה לי קשה עד בלתי אפשרי למצוא עבודה בגילי. אין לי פנסיה משמעותית כך שרוב הימים אני די מייחלת לזה שאני לא אאריך ימים, כי לא ממש בא לי להיות זקנה ענייה וזה כנראה מה שאני אהיה. אם מדברים על דורות, נראה לי שהדור האחרון שזכה ליציבות כלכלית ובטחון תעסוקתי הוא הדור שלפניי (ההורים שלי, או הסבים שלך בחלוקה הדורית שאתה מנסה לשרטט), ואיכשהו אני מניחה שגם הבן שלי אחריי יהיה בסדר, ולו רק מעצם היותו זכר-לבן-חצי-אשכנזי. אני אדם פוליטי (איך אפשר להיות ירושלמית חילונית ולא להיות פוליטית?), הייתי רוצה להאמין שאני נון קונפורמיסטית אבל אני שונאת שאנשים אומרים דברים כאלה על עצמם כי זה מגוחך. לי נראה שהביקורת בפוסט שלך מכוונת לקבוצה קצת יותר ספציפית שנקראת "בורגנות", אבל גם היא אולי גדולה מדי כדי לתת בה סימנים כל כך אחידים. אני רק יודעת שיש לא מעטים (ולא מעטות) כמוני, ויודעת שגם הבן שלי והחברים שלו לא ממש מתאימים לפרופיל האחיד של "הדור הצעיר" שגדעון עפרת ניסה לשרטט. אני פשוט לא רואה איך אפשר למצוא מאפיינים כל כך אחידים לקבוצות שמונות מאות אלפי אנשים, לא משנה מאיזה דור הם.

  14. Ido Hartogsohn Says:

    יפה. בגדול הסכמתי, אם כי במובן מסוים קל מדי להשתלח בדור הקודם. הם באמת מטרות קלות מדי. ומצד שני, הדבר הזה גם לא קרה מספיק, אז כנראה שהגיע הזמן שהוא יקרה, כי הוא בהחלט לא בלתי מוצדק.

    ועם זאת שווה לעיין בתיאוריית הדורות של הוואי ושטראוס בעניין הזה, ולראות את הדברים (אולי) מפרספקטיבה רחבה יותר:
    http://www.amazon.com/Generations-History-Americas-Future-1584/dp/0688119123/ref=pd_bbs_sr_1?ie=UTF8&s=books&qid=1226381055&sr=8-1

    לכל דור יש איזה חטא קדמון. אני מצפה לראות במה ימרדו בנו.

  15. תומסו Says:

    בהרבה פחות מילים :
    http://www.zroob.com/next-generation

  16. גלעד Says:

    הערה מתודולוגית בשולי הדברים: אם אני מכיר אישית בערך שליש ממשתתפי הכנס ויכול להגדיר עוד איזה שליש בתור "סביבתי הקרובה", כנראה שהוא לא ממש מייצג.

    חוצמזה, זה שגדעון עפרת מנסה לבסס את המעמד שלו כ"אוטוריטה" ע"י התקפה של מי שהוא החליט שנחותים ממנו זה פשוט פתטי. לא מבין למה כולם שיתפו עם זה פעולה.

    עם לכתו של תוופיק טובי לפני כמה ימים אני חושב שיכול היה להיות הרבה יותר מעניין לקיים דיון בין ותיקי השמאל והדורות הצעירים. אני יודע שבשבילי ספרי הזכרונות של שולה חנין, רות לוביץ' ופליציה לנגר (שלושתן נשים, שלושתן חברות מק"י — צירוף מקרים?) היו חוויה פותחת עיניים. יעני, שהמאבק לא התחיל במאהל במסחה. הווי אומר: מאנשים שהתברגו בתוך המגנון אין למה לצפות ואין מה לדון איתם. עם מרשה פרידמן, עאידה תומא-סולימן וחיה נוח נראה לי שיש הרבה (הרבה) סיבות טובות לשבת ולהקשיב.

  17. zroob Says:

    מאמר מוצלח!

  18. דנהR Says:

    מבריק, מדוייק ומעולה.
    איפשהו קראתי שכחצי מהפנסיונרים של המוסד והשב"כ עוסקים בסחר בנשק, וזה לא מפריע להם להאשים בבגידה את מי שמבקש לאזן מעט ולקצץ בפנסיה שלהם, שאותה הם מקבלים, כידוע, מגיל 42. וזאת במקביל לג'וב שלהם כסוחרי נשק, עיסוק די מכניס לכשלעצמו (הגם שהוא בתחתית שרשרת המזון המוסרית. לצד סחר בבני אדם. כמובן, "מיקור חוץ" וקבלנות כוח אדם הם גם מתחומי העיסוק המועדפים על הפנסיונרים של משרד הביטחון, אבל על כך בהזדמנות אחרת).
    זה טקסט מופתי, כי הוא לוכד כל כך הרבה מהאמיתות האלו בכתבת כלכליסט אחת: http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3495682,00.html

    • מור Says:

      הי דנה, אני בדיוק מתכתב עם חבר על מאבק יוצאי כוחות הבטחון. הוא טען כנגדי שהם לא יוצאים מוקדם לפנסיה, ושבכלל הם לא מתעסקים בסחר נשק. אשמח אם תפני אותי למקורות, משום מה יש לי תחושה שהוא לא צודק בדבריו..

  19. timefrom Says:

    ליונתן, עופרי כבר ענה לך יש ויש, האמת היא שעברו שנים מאז החזקתי בידי את הספר, למרבה הצער בגלל התגובה שלך התחלתי לחפשו, ועדיין לא מצאתי.

  20. timefrom Says:

    בעזרת ויקי –

    parerga und paralipomena" – (בתרגום ישיר, "נספחות ותוספות", חלקים מספר זה תורגמו לעברית תחת השם "הגיונות"), 1851.

  21. יונתן אמיר Says:

    מיכאל,
    כן, קראתי אצל עפרי. צודק, מסתבר.
    קבל התנצלות.

  22. נועה ו Says:

    מאמר מצויין.
    יש איזו סיבה לבחירה בתמונות? השתיים העליונות בעליל לא בארץ.

  23. avgadyavor Says:

    בכל דור ודור חייב אדם טרחן לראות את הדור הצעיר ולקונן ולזעוק זעקות שבר על שטחיותו של דור האספרסו או דור ה X, או איזושהי המצאה אחרת.

  24. עומר Says:

    כהערה שולית ולא חשובה בעליל, אני חושב שרחבעם הוא לא מופת למנהיגות גרועה – אחרי התחלה קטסטרופלית, הוא הצליח לשמר את עצמאות ממלכתו במידה מסויימת (אתרע מזלו שמצרים התעצמה בתקופתו ושישק ניצל את חולשתו למסע כיבוש באזור), למנוע את המשך זליגת השבטים לממלכת ישראל, ולמלוך 41 שנים.
    (בדורו, אין ספק שירבעם היה מנהיג מוכשר הרבה יותר – הצליח להקים מדינה עם תשתית דתית באופן מתוחכם למדי).
    המועמד שלי לקטסטרופה מנהיגותית תנ"כית הוא דוקא הושע בן אלה (רוב מלכי ישראל האחרונים לא טובים ממנו בהרבה, וגם ביהודה, צדקיהו לא רחוק מאחור…).

    • גל כץ Says:

      עומר, אתה מוזמן, אם תרצה, לכתוב לכבוד פורים טור על המנהיג הגרוע בתנ"ך (והושע בן אלה הוא ללא ספק בחירה אקזוטית ומפתיעה מספיק, ברוח ארץ האמורי). נשמח לפרסם את זה כפוסט אורח (אני רציני לגמרי).

      • עומר Says:

        הושע בן אלה הוא לא בחירה כ"כ אקזוטית – הוא המלך האחרון של ממלכת ישראל, ושמדיניותו הובילה לכיבוש וחורבן הממלכה בידי סנחריב. בהתחשב בתוצאות ההרסניות של פועלו, לא נראה לי שבחירה בו מפתיעה במיוחד.
        (לגבי הטור, הכתיבה והרעיון נשמעים מפתים, אבל אין סיכוי שאספיק עד פורים – יש מאמרים שצריך לעשות להם review, מצגות להכין עבור סטודנטים וכיוצ"ב תענוגות)

      • האמורי Says:

        בסדר. צריך אפוא לחשוב על מועד יהודי חלופי עם הקשר הומוריסטי.

  25. מיכל♥ג'וש Says:

    תודה.

  26. יהושע הפרוע Says:

    שמח שחזרת לכתוב.
    אני מסכים עם כל מילה שכתבת, למעט הסיומת על הגרמנים, נקודה רגישה ומעניינת אצלך: הם פטורים מלהביע כבוד לזקנים גיזעניים ומרבים להשתמש בתחבורה ציבורית, למרות שיש להם מכוניות.  

  27. זולי Says:

    מעניין. קראתי את המאמר בריפרוף מההתחלה לסוף, ואחר כך יותר בעיון מהסוף להתחלה. אני מציין את זה, כי בקריאה מהסוף להתחלה המאמר מצטייר כתגובה מתריסה של אדם לצעיר להוריו, כמעט בכל דור שהוא 🙂
    אני יליד 69, מה שעושה אותי למייצג את וותיקי דור האיקס, ואני חושב שאני וחברי הקרובים עונים על רוב הסימנים של הדור הזה, ולרובנו יש כבר ילדים בגילאים שונים ואיתם ההבנה שבסופו של דבר גם הם יבעטו לנו בתחת. מצד אחד חילופי דורות הם חלק ממעגל החיים, ובדרך כלל לוקח לזקנים זמן להבין שעליהם לפנות את המקום. מצד שני, המאה ה21 הולכת להיות המאה של הזקנים. רוב ההון והמשאבים יתרכזו בשכבות גיל שמעל ל60 ואנשים מתחת לגיל 50 יחשבו לצעירים. אפשר לזעום על זה, אפשר לזרום עם זה. אני בחיים לא חשבתי שבגיל 41 ארגיש צעיר. רבאק, למה לא?

  28. יאיר poes Says:

    מעניין להשוות את הטקסט עם הספר "הבייתה" של אסף ענברי, שם דור מייסדי הקיבוץ (הסבים) זוכה באמת לרוב הדיון, שהוא מעריץ וביקורתי ומתחשבן בעת ובעונה אחת. דור ההורים יוצא מסכן נעבעך ולענברי יש רק סימפטיה אליו (כך בראיונות), כמי שהיה צריך לשאת על כתפיו את כל המשא הכבד של הציפיות וכולי וכולי. שאלת האחריות של הדור הזה בעצם לא מועלה שם בכלל.

    ממש לא אהבתי את הספר – דוגמה מעולה למיתולוגיזציה דתית של הציונות מהסוג שרתם דיברה עליו, מתובלת בקרט אירוניה וחוכמה בדיעבד.

    • Assaf Says:

      יאיר אהלן

      אני דווקא חשבתי שהשילוב בין חוסר מודעות עצמית לבין עבודת נמלים של איסוף חומר, יצר תוצאה מרתקת.

      אתה רואה את דור המייסדים בדיוק כפי שהוא: חבורת נערים הזויה ואף נרדפת בארצות מוצאה, שאיכשהו מצאה עצמה גולשת על גל היסטורי כביר.

      לגבי הסיום, אתה צודק, מותו של הקיבוץ שמתואר שם באופן מאוד נחרץ (האם באמת הקיבוץ מת? אני לא בטוח), מובא כמעין פשע ללא אשמים. "המערכת" הרגה את הקיבוץ. או "הכלכלה".

  29. שרון Says:

    וואו, הפוסט הזה, ובעיקר התגובה של "גיא", באו לי מה זה טוב בדיוק אחרי ריב צרחות עם אמא שלי

    תודה, אני אלך לישון בתחושה של צודקת.

  30. skoopit Says:

    הפוסט כתוב מצויין והוא גם שנון ומצחיק.
    אבל הסוגיות שעפרת מעלה הן גלובליות, ואתה בחרת לענות לו רק מזווית ישראלית, וחבל. מעבר לזה, תסכים איתי שלמרות הבנאליות של המאמר, יש בו נקודות ששווה להתעכב עליהן ולא רק כדי להתנגד.

  31. שחרור יונים Says:

    כתוב מצויין ומושקע , רק שאני לא מבין מה הטעם לדון בהבדלי הדורות.
    כאילו יש פתרון קסם לכשלים של הדור הזה או הקודם.
    גם הדוגמא של הבתים ושוק הדירות מיותרת בעיני.

    את הוצאת הקיטור אני דווקא כן מבין (יליד שנות השישים) , כי המהירות והעומס הטכנולוגי של היום לא מאפשרת דברים שפעם עשו לכולם טוב יותר.

    אני חושב שזה מייצג :

  32. יסמין Says:

    אחחחחחח! שפתיים יישקו. זה פוסט שכולו זעם קדוש (ומוצדק), בהירות וצלילות מעוררת השראה.
    כל הכבוד!

  33. נטליה Says:

    מעניין כניסוי מחשבתי העולה מהפוסט הנ"ל לדמיין את הרפורמה הבאה: גיל הגיוס לצבא משתנה מ-18 ל-40. מה מוסרי מזה, מה נכון מזה, מה הגיוני מזה: מי שלא הצליח להשתית שלום על אדמתו, אנא ממנו, שיפסיק להשריץ יצחקים קטנים, וישא בתוצאות בעצמו. נכשלת – נלחמת. הדור לא סיפק שלום – הדור ישא בתוצאות. למה צעירים שלא חטאו צריכים לשלם על חטאי הוריהם הזחוחים? מעניין יהיה לבדוק, לאחר רפורמה זו, את דפוסי ההצבעה בקבוצת הגיל 35-40. עוד מעניין אחד: בשנים שלפני גיל הגיוס הנוכחי, 18, האזרחים לא מורשים להצביע, כלומר: לפני שהם נדרשים להפקיר את גופם לגחמות האקלים הפוליטי שסביבם, נשללת מהם האפשרות להשפיע עליו, לפחות בהתאם לכללי המשחק הפוליטי הרשמי. כמה נואל, כמה ערמומי, כמה נכלולי ושפל הוא הדבר הזה. כמה פחדני.

    • נגה Says:

      נטליה,
      כל הכבוד! איזו מחשבה רעננה!
      תמיד הפריעו לי ההורים ששולחים בגאווה את ילדיהם לצבא, בלי להתבייש בכשלון שלהם להביא שלום.

  34. חגי Says:

    מבריק

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: