עכשיו צריך רק קצת חקלאות מינית

יעקב ביטון

שני מקטעים מוסיקליים

[לקרוא בקול רם ובשטף מהיר]

החורשה נשרפה

1.

אתמול נשרפה לבורגנים הנקיים שלנו החורשה הגדולה, הם מאוד נרגשים בענייני שמירה וטבע

חיות כאלו נחושות להגן על המקום ואילן היוחסין מבעירה – הם נאבקו.

המקום הוא אפריורי להזכירכם – כל הטינופות הקאנטיאניות, זה החוץ היחיד שניתן להסריח

או לנפוש בו, תלוי מה מצב הרוח, בפארק או בקתדרה לאתיקה אפשר להחנות עם מנוע גדול וזו כבר מטאפיזיקה

גם הגיהינום הזה הפך לכם ממתק – החוץ של כל החוצים – האינסופ – ומהר לגייס את תולעת הנפש

והנה מתכון בטוח להישאר בסביבה לתמיד, זו האל-זמניות הישנה

כאן בעיר הלבישו את השומרים בחליפות, בכל חניה יש איזו עניבה מרוטה ואשך בדיל  מתנודד תחת מגדל

זה כדי שלבקני הצפון ילבלבו עם המעי הנוצרי המטאלי שלהם שמחובר לעין הקולוסאלית

שהמליכה רק אסתטיקה וניסים – ככה גם במטרו – קוברים את העניים שלא יסתובבו בשדרות  הטריות של פאריס  ויפריעו עם הקרעים והכינים  למשתה, כי הארוס הו עגלון הארוס…

בסוף תהיה גם לנו רכבת ונוכל סופסוף להחביא אותם   את המרוטשים שלנו מאגן רוטשילד ביאליק באזל.

ואסור לשכוח אם כבר מדברים על הילולות את ישו מהאלקטרוניקה שהחזיר את התפוח מהגן הישר אל הדת הדיגיטאלית החדשה – ויקום של מאמינים חסודים וחצרות סביבו – בטלפיים משולבות תשושים מסגידה בינארית     אבל קוראים לזה קדמה או נאורות – כי הצבע אוי הצבע

את האמהות שכחו מזמן

כלומר איבר הזיכרון זוקף עוד יום ורק הוא זוקף

אבל על משמורת הדבש אנחנו מדברים  – – – משמורת  הדבש!

ודבש כידוע שרוע – – – זה כובד היופי בעולם וכולם משתחווים.

מה עם איזה אברהם קטן, קצת שחין וטחורים?

זה אין בינתיים כי הרפואה, באמת – איזו הצלחה… איזו חזית מפוארת  הרפואה…

החורשה נשרפה, בינתיים אל תת-מסגרת המסגרות הסתנן נוכל בבלורית פלסטית ונוצות

הוא חג בשמיים, ממש קדוש, מדבר לטינית צחה, הדבר שלעצמו הוא טמטום ההמונים

שוב הבטיח לשמור על הכול פורח כולל הטבעת הדרומית שתמיד תענוג לכווץ

לכן מציידים את הגלדיאטורים הנמוכים שלנו בווסט וזרחן אמריקאי,

בחיי – הלביבות הנוצריות, חנוכה לתמיד, אור ואור ושמשות ונהרה…

בלי השאלה איזו שכבה בוערת??

או באופן מדעי – מה חומר הגלם?

העניים שלנו… רגע קודם הזיעה

אפריורית הזיעה או לא???

הזיעה אגב כבר אינה העונש הראשון – היא אידיאולוגיה

ובשפה מקצועית: פירו-טכניקה חברים, מילא

הגרוע עוד לפנינו

כלומר האדון מקדים ושוקד על החומר

שושביני חורבן ערוכים מולו, מצוחצחים… עזבו… לא נדבר על השדיים המטאפיזיות – הציות והחוק, ענודים על חזה בראשית, זה הרי בדיוק הניסיון הנכלולי של האדון להצליף מן האופק בעכוזי

האתמול, רק להקדיח את העונג האחרון. עניין של שליטה כמו תמיד.

הצלקות זה לדרמה אחרת…

הזמן היקר של המשכילים זב ממש כגיהינום.

2.

מי יודע איך קופולה הפיק את אפוקליפסה?

עכשיו הוא הפיק אותה, כלומר עכשיו, הזמן כמו שדיברנו עליו באמריקה הוא אחד

יש להם הווה מתמשך זה מין סידור אוטופי למשוך את העונג צמוד לבשר

דעו עכשיו חברים! הטייסים בסרט היו בתווך מלחמה אמיתית משלהם ורק בסיום המשימות היומיות הצטרפו לצילומים, מין מלגה שקיבלו בפרויקט התיעוד הסופי של היוצרים את עצמם.

ואיזו חתרנות יש לצרפתים, הם ממש חופרים תחת היסודות של עצמם

איזו תעוזה – רק כדי לפול ולצעוק

בעיקר לצעוק, אפשר לעשות את זה מההתחלה רק שהנימוס והאתיקה מחייבים

בעיקר האתיקה.

הם פתחו עוד קתדרה לחקר המובן מאליו, שם יעקרו את הקיים עם אישוני האש שלהם.

למה שידברו על איזה הודי מסריח, אפילו לא חי בבומבי

איזה מטוגן כפרי ששלל את הבור הפצע והשפתיים הצמאות

העיקר ללמוד את הלחשים שלו ומהר לעגון בפרקטיקה האחת, ביצת יען שמורה,

ויחסים עם הציבור המת בחוות השעשוע והמין זו אומנות בפני עצמה – נקרופיליה.

הנה לכם הדור הצרפתי שאחרי המלחמה, חובבי גוויות דייקנים, הם לחשו ועדרים

מן הסאלונים דהרו לשמוע אותם, הם לחשו פחות, הקליטו עצמם בשינה והמונים קנו ספות.

העיקר לשדוד את ההודי הזקן ההוא – מזל שלא היה אכפת לו, היד שלקחה לדעתו הייתה בדיוק הכיס עצמו.

היונקים דורשים פטמה אין מוצא אחר אז ממחסור השפתיים מזיכרון היניקה נלחצה שפה

והשובע זו כבר האמונה.

 

3.

נ.ב.

לדור הנרקיסים החדש יש אופנה לרוץ לאורך יבשת מיד אח"כ לשחות ימה בינונית אחת  עד שיתפרקו הזרועות ואז לזנק עם עגלות הטיטניום שלהם, גידמים, לאיזה משפך כאילו הנצח והגוף יתאחו שם בטכס קתולי שלם.

האידיאה הממורקת של פלאטו החביב.

הם באמת מאמינים שהמוות מיותר עבורם. "ניתן לעבור את המשוכה הזאת"

סיכם שדרן הטלוויזיה שלהם, אני מאמין לו

הם משלמים הרבה לקפדנים במעבדות, הקרח כבר בעורקים – יהיה ניתן לעצור את "זה"

בסוף…

השחרור הסופי ממעמד הפועלים

 

התהודה הגדולה למחלקת החרקים הייתה בשנות השישים

זו הייתה שעת הזוהר של הטבע

גם הפגרים בטקסס שרקו מיסות הלל לביולוגיה הרכה

בחזרה למקור:

קומץ חיפושיות זבל מהממלכה המאוחדת לבעול גילו לאנושות את האדמה הגבוהה ואת השמש שלא שוקעת לעולם

לא עוד סתם וקולוניאליזם אלא מטא קולוניאליזם והוויה – שוב הכנפיים וההילה רק בלי הכשר הוותיקן האקדמיה והדם

זו סנסציה כמו שאוהבים להגיד בין האוקיינוסים על כל גילוי – פנומנולוגיה – גם לזה יש תורה

והנה – יש אדמה!!! ואפשר לדרוך עליה

ארבעה פרוקי רגליים

מזמרים על האחווה והלב – מה יש להגיד?

זו ממש תדהמה עבור כל הכפריים באפריקה

ריקוד? עפר? אחווה?

ברגע נשכחו חז"ל האינקה והבודהא

הבמה מדושנת – הקצב טרי – וגזע הנפשות גואה

רינגו לנון   פול הו פול

כמה פשוט לחיות, הנוער עובד ולומד איך סדום אפשרית בכל רגע

משוררי הערווה שלנו מגלים את האחדות הגדולה, הם התיכו את התודעה עם האובייקט

זה מה שנקרא שחרור סופי ממעמד הפועלים  – בעיקר ניתן לראות מחדש

איך מעונות הרווארד ונפל"ם מייצרים אותו חום אנושי

עכשיו צריך רק קצת חקלאות מינית

והנה לכם ילדים ופרחים, ממש אוטופיה אורגנית

יוקוקו ורוקוקו –  מיזוג הגון שיוצר אשליה

אודיסיאה

העיקר להמשיך לצעוד כי יש תיאטרון אוניברסאלי וצריך עבדים גם בליוורפול שכבה שלמה תסובב צלחות שחורות ריקות בשיכונים

ויחלמו איך אפשר לשגל את אסיה ממש עם האיבר הראשון

בינתיים צריכים טבילה בגיגית הגדולה של הברית

כי רק שם מכשירים את הבשר אחרי שטיפה כל הכינים והאקזמה יורדים לבור הספיגה

שנקרא לו למשך פרק הזמן השירי הזה אפגניסטן

ניקסון דארלינג  ניקסון איזה מורשת

קוויקר חביב

ישוע חפף לך באמבט – הו איזה ניקיון

עד קמבודיה ולאוס, אין שם יהודים אז אין לובי גם יד או שם לא נשארו

אבל לא נשכח איך השרברבים שלך

החליפו את כל הצנרת ועכשיו הסבון הוא הבן הרוח וכל הקודש של המעיים

תחי המעבדה הנימפומנית  של אירופה – וושינגטון

מזל שיש לה גרון עמוק כי לפעמים אפשר גם להקיא ולא רק לבלוע כמו התמיד

אבל אנא …. העיקר השירה והמוסיקה

הם רוצים להחזיק לי את היד הביישנים שלנו – את היד

זו שחיטטה בכל העטינים החדשים אחרי תוכנית מרשל הטלוויזיה של האומות המאוחדות

יצרה זבל גדול יותר מהחורבן בנגסאקי

וכל הגבינות סביב    נמסות

כי העטינים בבלקן יתארסו עם עץ הקקאו בגאנה

ונתעורר לעוד בוקר בשדרות הטובות של מנהטן עם עוד חשק ותכנית לעשות "ילד קטן"

כי צריך להמשיך ולהאריך את השושלת או כל איבר זעיר אחר

ג'ורג'י בוי טייל במזרח וגילה שהוא עוגייה

ועדיף שינגן על שדרית דג או קלח תירס

אבל הלהקה התעקשה ושוב החיפושיות ושוב הזבל

והמיחזור – ממש יחסי גומלין – אפקט פרפרי

מטגנים באפולו בדאלאס ומהר נעלם איכר בויאטנם

לנון עכשיו הוא הפארק המרכזי לכל הנפשות הפורחות

של המאה העשרים ומשהו.