נסעתי על האופנוע והייתי מאושרת: נוואל אל-סעדאווי ברדיו שמס

by

(נוואל אל-סעדאווי, בת 80, היא סופרת, פסיכיאטרית ולוחמת פמיניסטית מצרייה. ספריה אשה בנקודת אפס, אלוהים שוכב בערשו של הנילוס, מאחורי הרעלה, זכרונותיה של אישה רופאה, ונפילתו של האמאם יצאו לאור בעברית)

מראיינת בטלפון: אמל מורקוס
תמלול ותרגום מערבית: רתם אילני

לחלוצת שחרור האשה הערביה והמצרית, ד"ר נוואל אל-סעדאווי, אלף ברכות מהגליל, נצרת, אהלן וסהלן.

אהלן בך, אמל.

מה שלומך?

טוב מאוד. אנחנו עדיין ממשיכים במהפיכה, עד שנשיג את זכויות הנשים והעניים.

אני מברכת אותך על ההישג העצום לעם המצרי. מברוכ עלינו ועליכם.

מברוכ עלינו כולנו.

אכן. גברת נוואל, האם ציפית שתזכי לראות הישג כזה לעם המצרי?

ראיתי זאת בחלום, מאז שהייתי ילדה בת עשר , בזמן שלטונו של המלך פארוק, בתקופת האימפריאליזם הבריטי, חלמתי על חירות, כבוד וצדק. זה היה חלום חיי. חלום זה לא התגשם עד המהפיכה המצרית העצומה הזו.

את נכחת והשתתפת בדיונים בככר אל-תחריר יום יום?

כן, הייתי שם יומיום, מבוקר עד ערב. באחד הלילות חזרתי הביתה אחרי חצות. כבר לא היתה תחבורה ציבורית או מוניות ואחד הצעירים הסיע אותי הביתה על אופנוע. רציתי לישון שם אבל הצעירים סירבו ואמרו לי לא ייתכן שבגיל שמונים תשני על אספלט בקור ובגשם.  אבל נסעתי על האופנוע והייתי מאושרת.

שחרור בכל מובן המילה… אז מה היה יותר יפה? לישון שם או לרכב על האופנוע?

שניהם קשים מאוד… היה רגע שעמדתי ליפול מהאופנוע. ואם הייתי לנה באוהל, אולי בריאותי היתה נפגעת, גילי אינו מאפשר. העיקר, קיבלתי עכשיו השראה. אני כותבת כרגע רומן על המהפיכה. מהפיכות כמו זו נותנות השראה גדולה לאמנות, ליצירה, לספרות. זו היתה חוויה יחידה מסוגה.

צעדת מיליון הנשים

לעיתים היוצר נזקק לקונפליקט או משבר, לסבלם של בני האדם כדי לכתוב. עכשיו נראה שאנו יכולים לכתוב גם על שמחה. שהיצירה לא נולדת רק מעצב.

יפה, יפה. במצבי משבר, לכל שלב ולכל רגע יש את השראה שונה. הכאב והעצב מחיים דברים רבים. כך השמחה והניצחון. התבוסה והניצחון –  כל אחד נותן השראה משלו. ברצוני לומר לך שאנחנו עדיין ממשיכים במהפיכה. המהפיכה בסכנה וזכויות הנשים עדיין בסכנה.  עלינו להמשיך במאבק עד שכל דרישות המהפיכה יושגו.

באיזו מידה את שותפה, ופעילים בני דורך כמובן? שותפים מלאים? מכוונים, מלמדים את הצעירים?

זה ברור, צעירות מתו בכיכר וברחוב. דמן נשפך. האשה המצרית נאבקה לצד הצעירים ונאבקת לצדם עד לרגע זה. יחד עם זה, הופתענו שהועדה שהוקמה לניסוח חוקה חדשה לא כוללת נשים. כולה גברים. לכן החלטנו לשוב ולהקים את האיחוד של נשות מצריים, ארגון שהמשטר הקודם אסר על קיומו ונלחם בו. שם יש גם רעיון שאם דרישות הנשים לא יושגו, נקיים צעדת מיליון בשמיני למרץ הקרוב.

גם אנו נשלח אליכן משלחת פמיניסטית. אבל גברת נוואל, שאלתי אותך, עד איזו מידה יש לך השפעה על הנהגת המהפיכה? כמה את פעילה, לא רק רעיונית אלא גם באופן מעשי?

שניהם. כשחזרתי מהגלות, לפני שנתיים – כי הייתי מוגלית והמשטר התכוון לשלול את אזרחותי המצרית – כשחזרתי, ביתי היה מקום מפגש לצעירים באופן תמידי, עד המהפיכה ועד עכשיו.

שאלה אישית, מנין לך הכוח, פיזי ומוראלי, בגילך, אחרי מסע ארוך של מאבקים והישגים, וכן  משפטים ארוכים, מאסר והגליה?

לדעתי זה בא מהילדות. חייתי ילדות של מרד ויצירה. מוצאי ממשפחה ענייה, משפחת אבי, באזור הכפרי של מצריים. סבתי, שהיתה פלאחית, היתה חלוצה וחזקה. סבתי הפלאחית האנאלפבתית, היתה חזקה בגופה וברוחה. היא הנהיגה את הכפר נגד האנגלים והמלך (פארוק). אני חזיתי בה בעודי בת חמש והופעתי מאוד ממנה. גם אמי, למרות שמוצאה ממשפחה בורגנית, היתה מהפכנית והיה לה מעמד של כבוד בבית. אבי לא היה מעלה על דעתו לפגוע בזכויותיה. קיבלתי את כל זה מאבי.  גם הוא היה מהפכן והוגלה בתוך מצריים. אבי השתתף ונפצע בהפגנות במהפיכת 1919, וחזר לכפרו. כך שחייתי בילדותי מהפיכה ואני מלמדת במספר אוניברסיטאות בעולם על מרד ויצירה ועל הקשר ביניהם.

במצריים זה אסור?

אני מלמדת על הקשר בין מרד ויצירה באוניברסיטאות בעולם. כשאני מלמדת בגלות, אני מרצה באקדמיה. אבל תתארי לך שאוניברסיטת קהיר סירבה שאלמד חומר זה.

'אחותך לא משרתת!'

האם הכרח שהמרד והיצירה יהיו קשורים ביניהם כדי שהיצירה תהיה אמיתית?

כאשר מתקיים שלטון מקפח, לא תיתכן יצירה בלי מרד. זה מפני שהיצירה שרה את שיר החירות הכבוד והצדק. סיסמאות המהפיכה היו סיסמאות של יצירה. כאשר אני חיה חיי קיפוח ועוול במשפחה או במדינה, עליי להתמרד. לא אוכל להיות יוצרת ללא מרד נגד העוול.

נדבר עלייך –משכילה, אקדמאית, רופאה וסופרת. נולדת בסביבה ענייה אבל של מאבק, לסבתא ואם חזקות ואב מהפכן ואקטיביסט. האם היה לאביך, כגבר, חלק בהתהוות אישיותך החזקה? האם הוא תמך בך או שלא האמין בחופש האשה?

אני הייתי חזקה ומועצמת מפני שאבי האמין בחירות האשה ובהשכלתה.  אני הייתי סטודנטית לרפואה בשנות החמישים. דודי אחי-אבי היה אז מורה באל-אזהר וסירב לתת לבתו ללמוד כי התנגד ללימודים בסביבה מעורבת של נשים וגברים. אבי היה הפוך ממנו, האמין בסביבה מעורבת והיה אומר לי: האשה החזקה יכולה להימצא בחברת גבר בכל מקום. מוסריותה ואישיותה נובעים מפנימיותה. היא אינה זקוקה לפיקוח או לכיסוי (חיג'אב). למרות שאבי בוגר אל-אזהר ומורה לאיסלאם, הוא ראה את האיסלאם בראש פתוח ואמר שהאיסלאם הוא צדק ואלוהים הוא צדק.  אני תמיד הייתי בחברת מעורבת ומעולם לא נזקקתי לכיסוי החיג'אב. אבי הקדים את זמנו וזה מלא תפקיד חשוב בחיי.

אם כך, האם זה אומר שבכדי שאשה תהיה חזקה, עצמאית ומצליחה יש צורך בתמיכה עיקרית מגבר? האב? ואחר כך הבעל?

לא. אני רוצה להגיד שזו היתה קבוצה שלמה שהשפיעה עלי. קודם כל סבתי הפלאחית, היתה לה יותר השפעה מאשר לאבי, אחר כך אמי שהיוותה מודל לחיקוי עבורי. היא היתה חזקה והאמינה בהשכלת האשה והשיוויון שלה. אני נזכרת, שאמי פעם חלמה חלום, ובחלום אבי מתראה עם אשה אחרת. כשהתעוררה משנתה, היא הכינה מזוודה ואמרה לו, 'אם זה היה קורה, אני הייתי עובדת ככובסת בבתי האנשים ולא הייתי מקבלת שתבגוד בי או תכיר אשה אחרת'. אחר כך אבי. שלושת הדמויות האלה מילאו תפקיד חשוב בכך שאני מכבדת את עצמי ואת אישיותי.

וכך יצאת לפעול בעולם של גברים ונשים, פעלת בעוז והוכחת את עצמך בעוצמה ובצעדים בטוחים. הגעת אפילו עד אלינו לפלסטין. חיזקת את רוחנו במימד הלאומי והחברתי.  כנערות מתבגרות קראנו אותך והענקת לנו ביטחון כי קשרת בין המרד והיצירה לבין אהבה גדולה ונאמנה. את מדברת לפעמים על הגבר כקורבן של חינוכו?

בעייתינו היא שהאם המצרית והערביה, עדיין מגדלת את הבן ואת הבת בדרך המסורתית הישנה. היא תגיד לבתה: 'קומי הביאי כוס מים לאחיך' – כאשר האח  נח לו במיטה. אמי היתה אומרת לאחי: 'לך שתה בעצמך, אחותך לא משרתת!'. וכך לימדה אותי את ערך עצמי ושאני איני משרתת. אני שווה לאחי. יש לנו תפקיד גדול וחשוב בהעלאת מודעות האמהות.

'אללה, מה זה חפירה בקברים?'

בשנת 1981 הורה הנשיא סאאדת (חודש לפני מותו) על מאסרך, ושוחררת בנובמבר 1981 לאחר שלושה חודשי מאסר. בשלושת החודשים האלה, כתבת את זכרונותיך שפורסמו בספר "זכרונותי מכלא הנשים". בכלא כתבת על נייר טואלט, כשאת משתמשת בעיפרון לגבות שהבריחה עבורך אחת הנשים.

כן… ברצוני לומר שתקופת המאסר הזו היתה שלושה חודשים: חודש אחד לפני הירצחו של סאאדאת וחודשיים בעידן מובאראק. תקופה זו לימדה אותי מה שלא למדתי בשלושים שנים. ישבתי על דלי הפוך וכתבתי על נייר טואלט, לאור נורה חלשה מאוד. למדתי שיש כל הרבה צעירות פגועות ועשוקות שהורשעו בזנות, ומי שדחף אותן לעסוק בזנות היה אח או אב.
כאשר יצאתי מהכלא, קיבל את פנינו חוסני מובאראק בביתו. כאשר ישבתי אתו, עם כל הצער, דיברתי מתוך זעם, והוא הגלה אותי סופית, ונכנסתי לכלא ללא סורגים, כלאו של מובאראק.

הוא העלים אותך?

הוא עיקר אותי, ופגע בשמי הטוב והעלים אותי מהזירה הציבורית. בכל ימיו לא היה לי שום מקום בפובליציסטיקה המצרית. לא בימיו ולא בימי סאאדאת. בשבילי עידן מובאראק ועידן סאאדאת הם עידן אחד. אני נעדרתי מהזירה הציבורית, המחשבתית והספרותית המצרית 40 או 50 שנה.

מה אמרת למובאראק פנים אל פנים?

הוא אמר שאלך הביתה ו'שלא נחפור בקברים'. אני אמרתי 'אללה, מה זה חפירה בקברים? מהערכת מה שנעשה בעבר אנו לומדים איך לתקן טעויות'. גם עכשיו אני אומרת את זה. אני חושבת שמובאראק ואנשיו צריכים להישפט, ולתת את הדין על הרכוש והכסף שגזלו מהאנשים ועל האנשים שהם הרגו בדיכוי ההפגנות. הוא ייקח את המיליארדים האלה מהמצרים ואז נגיד בוא לא נחפור בעבר?! המשפט הצודק נועד לתקן ולמנוע חזרה על טעויות.

מה שאמרתי אז לא מצא חן בעיניו. יצאתי מאצלו והגשתי תביעת פיצויים גדולה נגד המנוח סאאדאת ונגד הנשיא מובאראק ומשטרו, על שנאסרתי ללא פשע. ישנתי על בטון חשוף בכלא בלי שפשעתי, ויבואו להגיד לי בואי לכי עכשיו הביתה בשקט ולא נפתח את הקברים? לא ולא. אני הגשתי תביעה נגד המשטר וזכיתי בה והעורך דין בקש כשלושה מיליון ג'נה. הפיצוי הוא סמלי. החשוב הוא ההישג.

סאאדאת האשים אותי בבגידה במולדת, בכפירה ובקומוניזם. מעודי לא בגדתי במולדת, מעודי לא הייתי כופרת ומעודי לא הייתי קומוניסטית. […] לאחר שזכיתי, הוגשו נגדי תביעות רבות מצד גופים דתיים. בגופים אלה היו אנשים שמונו על ידי סאאדאת ומובאראק. אני רוצה לומר לך שבימי המהפיכה הזו שלנו, האחרונה, לא נשרפה כנסייה אחת במצריים. גילינו שמי שנהג לשרוף כנסיות הוא משרד הפנים, המשטר, מובאראק. וסאאדאת, הוא ששרף כנסיות וטפל את האשמה עלינו שאנחנו יוצרים מתיחות בינעדתית. כך שכאשר ישבנו בכיכר יחד, זה מה שהסתבר לנו על שני הנשיאים, סאאדאת ומובאראק.

'נוואל מבקשת חופש גופני'

בנוסף להישגים עצומים בתחומים חברתיים, ולמרות גילך, הממסד הדתי נלחם בך. זאת למרות שאינך קוראת לנשים להתמרד או לדרוש חירות מוחלטת. את קוראת לחיים של ערך, כבוד והשכלה לנשים. קוראת לקולן שיישמע. אבל מנצלים את דברייך על צרכים גופניים של נשים כדי לנגח אותך.

אני רופאה ואיני מכירה בהפרדה שבין החשיבה, הגוף והנשמה. כמו כן, לחירות נלוות אחריות. כשיש לי חירות יש לי אחריות. אני גם אחראית לחיות חיים של דיאלוג וליבון מול בעלי. המתנגדים שלי משמיצים אותי ואומרים – 'נוואל אל-סעדאווי תומכת בריבוי בעלים'. אני מתנגדת לריבוי נשים ולבגידות בנישואים. המשטר והממסד הדתי שיצר ניסו להוציא את דיבתי רעה מחשש שקולי יגיע למיליונים, קול התבונה והמצפון. בהשמיצם אותי, הם אמרו נוואל מבקשת חופש גופני. אין דבר כזה חופש גופני בלי חירות מחשבתית. האשה היא אדם, ולא נקבה. כאשר אני מנשקת גבר אני מנשקת אותו כאדם.

איך את מקבלת, האם את זועמת כשמדברים על מראך החיצוני?

אני לא מתאפרת ובחיי לא צבעתי שיער. את, אמל, יכולה להתאפר ולצבוע שיער, זו החירות שלך, זה עניין של טעם אסתטי… אך הטעם שלי ליופי נשי או גברי שונה חשוב לי היופי המחשבתי וכן יפי הגוף…

[הקו מתנתק]

יתכן שהקו חלש בגלל ריבוי ההאזנות.

הם שמו את מילותיי באינטרנט

האם את רואה בהישגי המהפיכה חלק מהדברים שאת עבדת למענם שנים ארוכות?

כמובן. השתתפתי במהפיכה כי זה היה טבעי לי. הצעירים שהיו באים לביתי כל השנים עשו לי פייסבוק וטוויטר ויוטיוב. הם שמו את מילותיי באינטרנט.  הם היו באים אלי ומדברים על המהפיכה, איך נעשה אותה, והם התחילו בה באומץ ובמודעות. כך שלא היה לי ספק שאהיה שם אתם. היא, המהפיכה, חלום חיי. היא המחשבות והרעיונות שלי. הם אמרו לי שהם מממשים את הרעיון של יצירה ומרד. הייתי חלק בלתי נפרד מהמהפיכה ומהצעירים. בני דורי, אלה שהם בני שמונים מתו, הדור שלי מת, אבל הדור שאחריי, הם היו נגדי. בני הששים והשבעים, מחשבתם התאבנה. אני מרגישה צעירה.

האם הקדמת את זמנך?

בחיי שאיני יודעת. בבי"ס יסודי, כל הבנות הרגישו מה שהרגשתי, זעם על העוולות והקיפוח, אבל הן שתקו ופחדו. ההבדל ביני לבינן הוא שאני דיברתי. אני דיברתי בחופשיות וחשפתי את עצמי לבעיות ואמרו עלי שאני פרועה.

את דוקטורית פרועה נהדרת. ד"ר נוואל, לעיתים נראה שעמותות פמיניסטיות נוהגות בהתנשאות כלשהי כלפי האשה. זאת בעוד שנראה מדברייך וכתבייך שאת מאמינה בהתייחסות הומנית ושויונית ובראייתה של כל אשה, בלי שנשפוט האם היא ענייה, משכילה או מואשמת בעיסוק בזנות

[…] אני איני מפרידה בין המשפחה והמדינה או בין הכלכלה והמין. חוקי הכלכלה שיוצרים את הפער העצום בין עניים לעשירים, הם אותם חוקים שפוגעים באשה רק בגלל שהיא אשה, אם או ילדה. תארי לעצמך, במצריים יש לנו 3 מיליון ילדים ברחובות. מהם 2 מיליון ללא אב ידוע. כאשר באנו ודרשנו שיוכר ויכובד שם האם, על מנת שהילדים חסרי האב יוכלו להרשם וללכת לבית ספר וכךנציל 2 מיליון ילדים, שיהיו להם זכויות אנושיות וערך, האנושיות הזו קיימת בכל אדם, הנפנו סיסמה 'כבוד שם האם' כשהתחלנו בזה, אמרו עלינו מושחתות וכופרות, שאם יכובד שם האם זה יגרום להתפשטות הזנות.  הם לא מבינים ואין להם מצפון.  הם רואים ילדים מעונים ובמיוחד הילדים שאין להם אב. לשאלתך, כל אדם, אשה וגבר, צריכים עכשיו לשאול את מצפונם איפה הצדק? איפה אנחנו כעת, אחרי המהפיכה? ועדת החוקה מקיימת ישיבות ללא נשים.

[…] האם את מצליחה לפעמים לנוח?

כשהייתי בתחריר הרגשתי שאני נחה כי הרוח שלי היתה במנוחה. אני לא לוקחת חופשות, אבל את יודעת מה החופש שלי? אני עושה התעמלות, שוחה והולכת.

איזה מוסיקה את שומעת? את מי את שומעת?

אני שומעת מוסיקה יפה וקול יפה בכל מקום בעולם. אני לא אגיד שמות. רוב השמות שמתפרסמים, במצריים ובעולם, אינם המוסיקאים הטובים ביותר. כמו סופרים וספרות. הטובים חיים לפעמים בצל. זה בגלל שאני חיים בעולם קפיטליסטי, מעמדי,  פטריארכלי גלובלי… כאשר ארה"ב בוזזת את עירק, אנחנו חיים ביער, ישראל משמידה את העם הפלסטיני, אנחנו חיים ביער והיא אינה נשפטת על כך… מי מהאמנים יצא לבמה? האמנים האמיתיים חיים בצל.

  • –  ד"ר נוואל, לעיתים נראה שעמותות פמיניסטיות נוהגות בהתנשאות כלשהי כלפי האשה.  זאת בעוד שנראה מדברייך וכתבייך שאת מאמינה בהתייחסות הומנית ושויונית ובראייתה של כל אשה, בלי שנשפןט האם היא ענייה, משכילה או מואשמת בעיסוק בזנות …מה את מייעצת למי שאכן רוצה לממש את זכויות האשה, כיצד להצליח באג'נדה החברתית שמטרתה היא שחרור האשה?
  • – דבר ראשון, לא ניתן להפריד בין העבודה הפוליטית לבין החברתית, תרבותית ומוסרית.  ועדת החוקה שהוקמה במצריים, המואשמת בכך שסעיפים ממנה הם פוליטיים, הבחירות, מועמדות לפרלמנט, אינה עוסקת במימד החברתיוחוקי המשפחה הזוגית.  זה אחד.  אני איני מפרידה בין המשפחה והמדינה או בין הכלכלה והמין.  חוקי הכלכלה שיוצרים את הפער העצום בין עניים לעשירים, הם אותם חוקים שפוגעים באשה רק בגלל שהיא אשה, אם או ילדה.  תארי לעצמך, במצריים יש לנו 3 מיליון ילדים ברחובות.  מהם 2 מיליוןללא אב ידוע.  כאשר באנו ודרשנו שיוכר ויכובד שם האם, ונציל 2 מיליון ילדים, שיהיו להם זכויות אנושיות וערך, האנושיות הזו קיימת בכל אדם, הנפנו סיסמה "כבוד שם האם" .  כשהתחלנו בזה, אמרו עלינו מושחתות וכופרות, שאם יכובד שם האם זה יגרום להתפשטות הזנות.  הם לא מבינים ואין להם מצפון.  הם רואים ילדים מעונים ובמיוחד הילדים שאין להם אב.  לשאלתך, כל אדם, אשה וגבר, צריכים עכשיו לשאול את מצפונם איפה הצדק? איפה אנחנו כעת, אחרי המהפיכה? וועדת החוקה מקיימת ישיבות ללא נשים.  אנחנו אמרנו החירות והצדק והכבוד.  איפה הצדק כשמרחיקים נשים מהפעילות הפוליטית?
  • – במלאות מאה שנים ליום האשה, מה יש לך לומר לאשה הערביה?

– האשה המצרית השתתפה במהפיכה ודמה נשפך.  אני הצטרפתי להצעה של הצעירים שבשמונה למרץ מיליוני נשים בעולם הערבי, ובמצריים יצאו ויצעדו בצעדת שלום, סלמיה,  ויניפו סיסמאות, חירות, כבוד וצדק לכל, גברים ונשים

  • ד"ר נוואל האם את מצליחה לפעמים לנוח?
  • (צוחקת) העבודה בשבילי היא מנוחה.  כשהייתי בתחריר הרגשתי שאני נחה כי הרוח שלי היתה במנוחה.  אני לא לוקחת חופשות, אבל את יודעת מה החופש שלי? אני עושה התעמלות, שוחה והולכת
  • – איזה מוסיקה את שומעת? את מי את שומעת?
  • – אני שומעת מוסיקה יפה וקול יפה בכל מקום בעולם .  מוסיקה היא דבר אוניברסלי.  קול יפה ומוסיקה טובה אינם קשורים לשפה בה הם מושרים. אני לא אגיד שמות.  רוב השמות שמתפרסמים, במצריים ובעולם, אינם המוסקאים הטובים ביותר.  כמו  סופרים וספרות.  הטובים חיים לפעמים בצל.  זה בגלל שאני חיים בעולם קפיטליסטי, מעמדי,  פטריארכלי  גלובלי…כאשר ארה"ב בוזזת את עירק, אנחנו חיים ביער, ישראל משמידה את העם הפלסטיני, אנחנו חיים ביער והיא אינה נשפטת על כך…מי מהאמנים יצא לבמה? האמנים האמיתיים חיים ב

67 תגובות to “נסעתי על האופנוע והייתי מאושרת: נוואל אל-סעדאווי ברדיו שמס”

  1. רחל Says:

    תודה על התרגום הזה. איזו אישה מעוררת השראה

  2. התנשמת Says:

    מקסים. תודה רבה למראיינת, למתרגמת ולהאמורי. הלוואי עלינו נאוואל אל סעדאי אחת ולא 1000 ציפי לבניות ויוליות שמואלביות.

  3. אורי Says:

    ראיון מקסים. תודה לנואל אלסעדאוי, למראיינת ולמתרגמת!

    הערה לתרגום: אני מניח שב"יער" (غابة؟) הכוונה היא לג'ונגל. לדימוי של ה"וילה והג'ונגל".

  4. רתם Says:

    תודה אורי
    כמובן שאפשר לתרגם לג'ונגל, זה של הוילה
    סלמיה,
    רתם

  5. דליה Says:

    ראיון טוב, אמל.
    תודה נואל אלסעדאוי- אין עליך 🙂
    רותמי, תרגום רהוט ויפה.

    דליה

  6. נטלי לוין Says:

    ראיון מרגש . כל הכבוד ארץ האמורי תמשיכו לזרוע חומרים משובחים ברשת

  7. יאיר poes Says:

    תודה לאמוריות על הראיון

  8. שלמה Says:

    "את דוקטורית פרועה נהדרת. ד"ר נוואל," אומרת-שואלת "העיחתונאית המראיינת"
    וה"דוקטורית הפרועה הנהדרת" גומלת לה: "ישראל משמידה אץ העם הפלשתיני", ו"האתר" הפתוח לכל מפרסם. ולקורא לא נותר אלא לשאול: איפה שקית ההקאה הסמוכה ביותר?

    • גל כץ Says:

      האם זה לא אתר אינטרנט? אז למה לשים את המילה 'אתר' במרכאות כפולות? ומה בעצם אתה רוצה לומר?

      • שלמה Says:

        אם אמל מורקוס אינה העיתונאית המראיינת? האם הדוקטורית אינה פרועה ונהדרת? האם ישראל לא משמידה את העם הפלשתיני? מדוע רק המרכאות סביב האתר מעצבנות אותך?

      • ofrilany Says:

        לגבי השאלה השלישית, ובלי לקחת אחריות על כוונתה של אל-סעדאווי –
        Politicide
        לכל הפחות.

      • עומר Says:

        דומני, גל, שלו היה מתפרסם "ראיון" כזה עם אישיות ישראלית או מערבית כלשהי, היית בז לו כמופת לכל מה שרע בתקשורת.
        וכן, ההערות על "ההשמדה" ועל הבזיזה היו לא רק מופרכות (ונוקטות, אגב, בשפת המשטרים המדכאים), אלא גם תשובה די עקומה לשאלה (אלא אם ה"…" מסתיר עוד תוכן רב רלוונטי).

        (זה לא אומר שזה לא מעניין – אותי זה כן. אבל לא אומר שצריך להתפעל, להתרגש, ולהתפייט על נפלאות הראיון) 

      • מתן Says:

        אחלה ראיון. מרגשת. איזו דוקטורית נהדרת.

  9. טלי Says:

    תודה רבה רבה על הראיון המקסים ומעורר ההשראה.
    איזו אשה מדהימה.
    ואו.
    ארץ האמורי- תודה רבה לכם. ותודה לרתם על התרגום הקולח.

  10. שלמה Says:

    גם אם נניח שיש ממש במשוואה (לא הנחה שלי), לא מדובר באותו פועל ולא באותו זמן. שרון לשון עבר, משמידה לשון הווה. אנטישמיות מתועבת שזוכה כאן לשבחים בלתי מסוייגים. אם אלה האמיתות של המהפכה במצרים, היא תגמור ברקבובית שעל קרקע הנילוס. אם זאת האמת של האתר, יש גם ירקון.

  11. רתם Says:

    שלמה, אולי כדאי שתאזין מפעם לפעם מה אומרים א/נשי ציבור במדינות השכנות, כדי לדעת ולהכיר יותר ממה שאהוד יערי או יחזקאלי מספרים.
    אני מניחה שאין טעם לשאול אותך מה אתה חושב על כל אותם ילדים ומבוגרים שמתים בעזה ובגדה ממחסור בשרותי בריאות ומחסימת הגישה לשרותים אלה, מפני שצפוי שתאמר שזה העונש "שלהם" על המשטר שהם בחרו/שימותו/ / שישראל לא אחראית לשלומם. אולי תפתיע.
    אני לא יודעת מה במילה משמידה עורר אצלך תגובה רגשית כ"כ חזקה, אולי תרצה להתייחס יותר בקור רוח ודיאלוג, אבל בבקשה אל תקיא כאן

    • גיל Says:

      אמנם לימדו אותי לא לפתוח בהתנצלות, ובכל זאת: שמעתי בעבר את שמה של אל-סעדאווי, אבל זו הפעם הראשונה שאני קורא אותה, וגם זה מיד שניה (ראיון). תודה על ההזדמנות והטקסט אכן מאוד מעניין. יחד עם זאת, אני חלוק עלייך בעניין ההשמדה.

      בהחלט יכול להיות שהמילה לא נושאת אותן קונוטציות בלשון בה היא נאמרה במקור כמו בעברית. בעברית ישראלית היא מרפררת לא רק לנאצים, אלא גם לסתם ג'נוסייד קטן מן השורה. אני קורא ומעריך אותך, ולכן מתקשה לייחס לך היתממות, אבל התגובה הרגשית החזקה של שלמה מובנת לחלוטין. ישראל אינה מבצעת ג'נוסייד בפלסטינים (ופוליטיסייד אינו ג'נוסייד). היא עושה הרבה דברים חמורים מאוד כשלעצמם, שאינם ג'נוסייד. אני מתקשה להבין את הצורך להקצין את התיאור של מעשי ישראל כשהם חמורים כל כך כשלעצמם, זה רק מזין את השיח ההגמוני שקופץ על כל הזדמנות לסמן את כל השיח הביקורתי כ'הזוי'. אך אם טעיתי, ואת וד"ר סעדאווי אכן סבורות שישראל מבצעת ג'נוסייד בפלסטינים, דעתך לגיטימית כמובן, אך מופרכת בעיני.

      • ofrilany Says:

        לגיל ולעומר: בוא נגיד שאם מישהו היה כותב כאן בבלוג או בתגובות שישראל משמידה את הפלסטינים היה מקום להעיר על זה. ויש גם מקום להערות שלכם שהן די מתבקשות (ואני לא כותב את זה בביקורת).
        אבל יש כאן הקשר מסוים: נוואל אל סעדאווי מדברת על כל מיני דברים ובסוף אומרת שישראל משמידה את הפלסטינים. אני חושב שיש משהו פואטי אפילו בהערה הזאת, כשהיא נאמרת בתוך ההקשר של העוולות והאומץ שמתואר בריאיון. בבחינת: שאף אחד לא יחשוב שבסוף היא תגיד "ליברמן, בוא תציל אותנו מהרודנים ומדכאי הנשים!" או אפילו "אני שולחת דרישת שלום לעם היושב בציון, שלום ירושלים, שנה הבאה האירויזיון אצלכם!". אז לא – היא דווקא תוקעת משהו על השמדת הפלסטינים.
        עובדתית, זה מה שנוואל אל-סעדאווי אמרה. זה מה שהיא חושבת, וזה מה שחושבים הרבה אנשים כמוה, כלומר אינטלקטואלים ולוחמי זכויות אדם במצרים ובכלל. אם תלכו לכיכר תחריר, יהיו שם עוד כמה אנשים שיגידו לכם את זה, וגם מעבר לזה.
        אז מה בעצם הציפייה? לצרף לריאיון דיון עם יעקוב עמידרור ואיתן כבל על בעיית ההסברה הישראלית? לשדר עכשיו את שואה של קלוד לנצמן, לצורך איזון? לבקש תגובה מציפי ליבני? אני באמת לא יודע.
        היא אמרה את זה, וזהו. טייק איט אור ליב איט. או יותר נכון: תעשו עם זה מה שאתם רוצים.

      • עומר Says:

        עופרי, עם מה שכתבת אני דוקא מסכים בהחלט. כפי שכתבתי, הראיון עניין אותי – אני לא תופס את מה שהיא אמרה כפואטי דוקא (למרות שנאמר בתגובה לשירה), אבל כן כמשקף תפיסה נפוצה בהחלט. הערתי הערה לגבי כל התגובות המתפייטות והנרגשות (לטעמי, יתר על המידה).

      • ofrilany Says:

        אחלה. בכלל עומר הייתי נותן לך פרס על תרומה מיוחדת לדיון ולחברה – ואני אומר את זה ברצינות! תמיד מהנה לקרוא את תגובותיך.

      • עומר Says:

        אני מסמיק מהמחמאה. רוב תודות 🙂

        (כאן נכתב קטע מייגע למדי של צניעות-מזוייפת, אינני ראוי, וכדו'. החלטתי לשמור אותו לטקס קבלת האוסקר).

  12. שלמה Says:

    רותם, אשמח לקבל רשימה של כמה אנשי ציבור שלדעתך משקפים טוב מאחרים את עמדותיהם של עשרות מיליוני המצרים, או לפחות של העלית שבאופנה עכשיו, ולשם איזון גם כמה מהעלית של האופנה הקודמת או הבאה(שלעתים היא הקודמת בתלבושת חדשה ונוצצת).
    וכן, יש טעם לשאול אותי כל שאלה בנוגע לדעתי. ליבי נכמר על כל אדם הסובל מן המלחמה. כנראה גם הרבה יותר שנים מליבך שלך, אלא אם אני טועה מאוד. בייחוד כשהכאב והיגון והסבל הם של יהודים וערבים, וכשהמלחמה היא כמעט תמיד תוצר של בחישותיהם של אנשי ציבור, שם, כאן ומעבר להרים ולמדבר ולים. מאלה המנפיקים מילים בצורת נאומים או פרשנויות בתקשורת או צהלות שמחה או זעקות שבר, בפרוזה או בשירה, בקריאות קצובות או במארשים הרואיים. מצער אותי במיוחד כאשר שכנינו הנפגעים הם למיטב אמונתי וידיעתי הקרובים אלינו ביותר במשפחת העמים. וגם נראה לי בכנות כי מן השמיים היא, שזה גם מן אללה, שיחסית למלחמות אחרות, המלחמה בינינו ובין בני דודינו עד כה היא די רחמנית למרות המילים הגדולות והמסיתות שמפזרים אלה הידועים כשוחרי טוב, המלבים שנאה בעוד הם מתחזים כמלאכי האהבה (ומאז המצאת העמותות גם מתוגמלים בהתאם).
    המילה תשמיד מעוררת אצלי רגשות מיוחדים, רותם, כי אני נוטה להתייחס אליה, כמו אל מילים אחרות, לפי משמעותה הידועה והמלאה. מנהג ישן ומשונה, אני מודה, שנשאר אצלי עוד מהתקופה הפרה-פוסטמודרנית. אז כמה מושגים יותר שליליים (טעונים?) את מכירה, רותם, בתחום הפוליטיקה, ההיסטוריה או הפרופגנדה? תני דוגמאות, בבקשה. והנה, בעוד אני יושב וקורא מן המסך תוך טחינת בוטנים קלויים במידה וטיפה מלוחים – פתאום אני נופל על המשוררת הנפלאה והפרועה כשהיא בודה דיבה שכזאת (ועוד בדיוק כשאנחנו זוכים באינדולגנציה בעניין דומה מהאפיפיור!)- וכך יצא שממש לא עפתי על זה. סוג התחושות שיש לי כשאני בפיקניק, ולפתע נתקל בפרוטוקולים של זקני ציון, במיין קמפף, במאמר של מארקס "לשאלת היהודים" (בלי לפגוע בזכויותיו). או לחילופין – הבה לא נהיה כה רגשיים – סוג התחושה שיש לאדם סביר כשהוא מבחין בריח שבא מהאזור התעשיתי או מגבינה חורגת תוקף. אז אני מתנצל בכנות על עניין השקית שלעיל, אבל אולי עכשיו את מבינה יותר מאיפה זה בא. ושבת שלום.

  13. תמר קפסוטו Says:

    יושבים על חוקה ללא האשה. זה מצער ומכעיס. איפה צועדות ומתי?
    ד"ר נוואל, לא שמעתי את שמך עד היום אבל דמותך נהירה לי כמו מים.
    הענקת בי השראה. גם בי. תודה. עכשיו היצירה והמרד יושבים אצלי לקפה והדרך לפה ברורה לי יותר. שוכראן.

  14. נחליאלי צהוב חזה Says:

    "לפעמים חלומות מתגשמים". הלוואי שקולה האמיץ, האנושי והשפוי של ד"ר נוואל אל-סעדאווי ימשיך להתגשם במצריים, מבחינת קידום ומימוש זכויות הנשים שם המהווה מדד לליברליות והאנושיות של כל חברה.
    תודה על האפשרות "לשמוע" את קולה דרך הראיון ותרגומו.

  15. דוד Says:

    קראתי בהנאה ובעניין את הראיון, עד שהגעתי לשאלה האחרונה. אז ההנאה נעלמה כלא היתה, למרות שהעניין נשאר. אולי אפילו גדל קצת.
    ברור שמדובר באישה חריפה, אינטלגנטית מאוד, ובאותה מידה ברור שלאמר שישראל משמידה את העם הפלסטיני זה מופרך ומטופש מאוד. איך מגשרים על הפער הזה? בכנות, אין לי מושג. ננסה להחליק את העניין ולאמר שהיא דיברה על פוליטיסייד? אולי נאמר שהיא דיברה בלשון ציורית והיא רק התכוונה לאמר שישראל עושה דברים רעים מאוד-מאוד וגם ביבי לא מוכן להפסיק לבנות התנחלויות? ואולי לדוקטריות פרועות מותר לאמר דברי שטות מוחלטים מדי פעם שנוטים רק קצת, רק טיפה, לכיוון של תעמולה אנטישמית וצריך לקבל את זה בהבנה?
    עפרי כתב באחת התגובות על כך שבכיכר תחריר אפשר לשמוע דברים כאלה, ויותר מכך, מהרבה אנשים. זה כמובן נכון, וכשאני קראתי את המילים הללו נזכרתי בלארה לוגן, שכזכור הותקפה מינית בידי המון זועם שקרא לעברה "יהודיה" ו"מרגלת ישראלית". אז כן, מהאנשים האלה אפשר לשמוע דברים הרבה יותר גרועים, אין ספק. אבל איכשהוא, המעט שד"ר אל-סעדאווי אומרת מאכזב אותי יותר מהדברים הקשים בהרבה שאפשר לשמוע מאספסוף מוסת בכיכר.
    אני לא חושב שמישהו מהקוראים של הבלוג לא יודע שיש מהפכנים מצריים עם עמדות קיצוניות בהרבה לגבי ישראל, אבל כשאחד הקולות החילוניים, הדמוקרטים, המתקדמים, "הטובים" (בעיניי כמובן, אבל אני מניח שגם בעיניי קוראים אחרים) אומר דבר כזה, זה צורם באותה מידה.

    למרות כל זה, ובלי טיפה של ציניות, מדובר באישה מרשימה מאוד, והראיון מעניין ונהדר (ואפילו קצת פרוע).

    • גל כץ Says:

      דוד, עם כל הכבוד וההערכה (אנינו לא מכירים אבל אתה נשמע כמו בן אדם נחמד), אני חושב שהאופן בו אתה ניגש לקריאת הראיון הזה הוא אלים למדי. נוואל אל-סעדאווי היא לא "קול חילוני, דמוקרטי מתקדם וטוב", כלומר משהו שהולם איזו תבנית שגיבשנו מראש על איך אנשים כמוה אמורים לדבר ולחשוב כביכול. במקום מייד לעבור לעמדה שופטת ולעסוק בהערה צדדית ודי שולית בראיון, למה לא פשוט להקשיב, לנסות להזדהות עם הטקסט הזה? לא רק שזה לא מצער אותי שההערה הזו לא תרמה להנאה שלך מהראיון, אני שמח על כך. לא הייתי רוצה שנגמור לקרוא את הראיון הזו באיזה תחושת אישור עצמי דמיונית ומופרכת. אם זו הגישה שלך בוודאות אתה תתאכזב מכל מה שיקרה במצרים, שכן זה לבטח לא יתאים למושגים האלה על טובים ורעים.

      אל-סעדאווי היא אינטקלטואלית ערבית, וכמוה חושבים רוב האנשים מסוגה במצרים. אני לא הייתי ממהר לייחס להם את הקונוטציות המאוד מסוימות שיש לנו מהמילה "השמדה". אני לא בטוח, אבל נראה לי שהשימוש במילה השמדה (בהרבה מובנים אחרים) היא לא כזו מופרכת כאשר זוכרים שישראל גירשה מאות אלפי פלסטינים ב-48, קידמה את הרעיון ש"אין עם פלסטיני" ואילו בעשור האחרון פועלת באופן מכוון לחיסול התנועה הלאומית הפלסטינית וללכידת שרידיה בסדרת בנטוסטאנים ביהודה, שומרון ובעזה. זה לא אומר שאני חושב שישראל והציונות הן התגלמות הרע בעולם, אבל ככה רואים אותה באזור הזה, ובצדק מסוים, ובמקום להיטפל למילה כזו או אחרת, כדאי להכיר בכך ולהתחיל להקשיב לאנשים כפי שהם, ולא לאיזה דימוי דמיוני שיש לנו עליהם.

      ופה אני עונה לגיל – לנוואל אל-סעדאווי לא אכפת מ"השיח ההגמוני" הזה. השיח ההגמוני של מר נתניהו, גברת לבני וחבריהם הוא שיח של מיעוט קטן בתוך העולם התרבותי המקיף אותנו, ויותר ויותר גם ביחס לעולם התרבותי שמצפון לים התיכון. זאת ועוד, אני בכלל לא בטוח שהדרך להתמודד עם השיח ההגמוני היא לקבל בהכנעה את כללי הנימוס שלו, את המובנים שהוא נותן למלים שונות, ואת ההבחנות וההמשגות הקשיחות שלו (שלא בכדי הן תמיד באנגלית) כמו "ג'נוסייד" לעומת "פוליטיסייד". יש לזכור שהמילה שנאמרה היתה בכלל בערבית.

      (ועוד משהו לא קשור – האם אתה באמת יכול להגיד על עמדה שהיא "מופרכת" ועדיין לטעון ש"אתה מכבד אותה"? אני באמת תוהה כי אני חושב על זה לפעמים. זה לא כדי לומר שאתה צריך לכבד אותה ויהי מה. אולי ההיפך. אפשר שלא להסכים עם עמדה ולכבד אותה, אבל לחשוב שהיא "מופרכת" ועדיין לכבד? מה זה אומר בכלל? אני גם נוהג להשתמש לפעמים בדיבור הזה, אבל פתאום זה נשמע לי כמו נימוס ריק.)

      ואחרון חביב עומר – המהפכה במצרים מרגשת אותי. וגם הראיון הזה מרגש אותי. וכך גם דמותה של נוואל אל-סעדאווי. וניכר שהיא מרגשת מאוד גם את אמל מורכוס. ובעיניי השאלות של מורכוס הן חלק מהסיפור פה. הפונקציה של ראיונות בתקשורת היא לא תמיד לבקר את המרואין אלא לפעמים פשוט לאפשר לנו להזדהות איתו. ואפשר להרחיב את זה לתקשורת בכלל – התפקיד שלה הוא לא רק לבקר אלא גם לכונן קהילה ולאפשר לה להיוולד כל פעם מחדש. באירועים כבירים כאלה, זה אך טבעי שכלי תקשורת בעולם הערבי (וגם בעולם המערבי) יגיבו בהתרגשות ובהזדהות ואין בזה רע לדעתי. אתה בטח תגיד שאני מתנגד לזה שהתקשורת בארץ אינה ביקורתית ובמקום זאת שומרת (באמצעות הרבה שקרים וחצאי אמיתות) את הקהילה היהודית-ישראלית. זה נכון. אבל לא מפני שלתקשורת עקרונית אסור לעשות את זה, אלא מפני מה שהיא עושה בהקשר המסוים שלנו.

      • דוד Says:

        שלום גל-

        קודם כל, כנראה שבאמת צריך לסייג את מה שכתבתי קודם, וגם חלק ממה שאכתוב עכשיו- הכל נכתב תחת ההנחה שלמילה שכולנו מתעסקים איתה פה יש אותה משמעות בערבית-מצרית כמו בעברית. כשחושבים על זה קצת, מאוד יתכן שזה באמת לא המצב. אם היא היתה אומרת באנגלית "Israel is destroying the Palestinian people" זה היה משפט שונה מאוד מאשר התרגום המילולי בעברית. אולי המתרגמת תוכל לשפוך אור על הנושא.
        לא התכוונתי שהד"ר "טובה" במובן של "ידידת ישראל", טובה לישראל, או טובה בשבילי בתור יהודי ישראלי. התכוונתי שאם אני הייתי מצרי בכיכר תחריר, זה בדיוק הפרצוף שהייתי רוצה שיהיה למהפכה, וזו סוג ההנהגה שהייתי רוצה שתהיה למצרים ביום שאחרי. חוסר הנוחות שלי נבע בעיקר מכך שעד לאותה נקודה הזדהתי מאוד עם הטקסט ועם הדמות שעולה מתוכו. למה בחרתי להתעסק דווקא בהערה השולית הזו? ראשית, מפני שעל שאר הראיון אין לי הרבה מה לאמר חוץ ממה שכתבתי בשורה האחרונה של התגובה הקודמת שלי, וכשזה כל מה שיש לי לכתוב אני לא טורח להגיב בדר"כ. שנית, מפני שיש פה משהו שמטריד אותי. אין לי בעיה להקשיב לאינטלקטואלים ערבים שסבורים שישראל היא "התגלמות הרוע על פני אדמות" אבל מה בדיוק אפשר לעשות עם ההקשבה הזו? לאין אפשר לקחת את זה? איזה מין שיח אפשר לנהל עם מי שחושב שאתה השטן (אפילו אם זה רק שטן קטן)? מה אפשר לענות למישהו שנכון לאמץ שקר כל כך בוטה (תחת ההסתייגות למעלה, שוב) עליך?
        אז הקשבתי ושמעתי. עדיין לא הצלחתי לאמן את עצמי לשלוט לגמרי בתחושת האכזבה הקלה, כשהיא קופצת במקרים כאלה.

      • גל כץ Says:

        שלום דוד,
        אני חושב שהבנתי למה התכוונת. התכוונת, אכן, שהיא טובה באופן כללי, כלומר דמוקרטית, פמיניסטית וכו'. ועד כמה שגם אני חושב שזה טוב, נראה לי שכדאי להותיר את המושגים האלה מספיק פתוחים כדי שגם אנשים כמו נוואל אל-סעדאווי, או הפמיניסטיות של האחים המוסלמים, יוכלו להיחשב בתוכם, אפילו אם הן שונאות ישראל ואפילו קצת אנטישמיות (חלקן הגדול, אני מניח, הן גם הומופוביות). וגם אם על פניו זה נראה לא כל כך מתאים, הכוח של מהפכה הוא ביכולת שלה לשנות את התוכן של המושגים שלנו וגם את המושגים שלהם. אבל בשביל זה צריך לתת למהפכה קצת מקום, לא להחיל עליה מייד את הקטגוריות המוכרות, להיסחף איתה. ככה לפחות אני מאמין.
        ובאשר לשיח והקשבה – כרגע אין שיח ואין הקשבה. זה לא ממש עומד על הפרק. ולא בגלל האנטישמיות לכאורה או האנטי-ישראליות של נוואל אל-סעדאווי. בכל מקרה, אני חושב שיש הבדל בין "שטן קטן" לבין שטן שמקבל את השטניות שלו ולא מדמיין שהוא דמוקרט ליברל וחובב הפילהרמונית בזמן שמטוסיו מפציצים בעזה. אני מאמין שבשעה שנעמוד מול השכנים שלנו בגובה העיניים — לוקחים אחריות על דברים שקרו וקורים, ובה בעת לא מתנצלים על מי שאנחנו – כקהילה נוספת כאן במזרח התיכון (ולא כשליחי הקידמה, הדמוקרטיה והחוכמה עלי אדמות), אז גם תהיה שיחה. 

      • גיל Says:

        לעניין הצדדי — פתחתי בכך שההערה נאמרה במקור בערבית וייתכנו פערי תרגום. לא כתבתי שאני מכבד את העמדה, אלא שהיא לגיטימית. התגובה שלך ממחישה את מה שאני מבין כלגיטימי בהקשר הזה: היא מנמקת מדוע השימוש במילה השמדה הוא סביר והגיוני לשיטתך (נימוקים שאולי לא חופפים כלל לסיבותיה של אל-סעדוואי, אגב). כלומר, מאפשרת דיון פתוח. אם מישהו אחר היה מנמק במלים חריפות יותר למה ישראל מבצעת ממש-ג'נוסייד בפלסטינים, גם זה היה מעניין אותי. ועדיין ייתפס בעיני כמופרך.

        אני נענה להזמנה שלך "להתחיל להקשיב לאנשים כפי שהם", ואכן חושב שהערת ההשמדה היא עניין שולי מאוד בטקסט. ובהמשך למה שעפרי כתב, בוודאי שלא ציפיתי שהטקסט יסתיים בהצהרת אמונים לליברמן, וסביר שזה היה מאכזב אותי יותר מאזכור הג'נוסייד הישראלי. העניין הוא שגם בלי להיות כבול לחלוטין לעמדה ממנה אני מאזין, אני לא יכול וגם לא מעוניין להתנער ממנה. העובדה שלאנשים שונים חרתה הערת הג'נוסייד לא מעידה בהכרח על הסוציאליזציה הציונית-הגמונית שלנו, אלא פשוט על רגישות תרבותית מובנת והגיונית.

      • עומר Says:

        אני לא יודע מה קורה במערכת התגובות באתר בתקופה האחרונה, אז לא ממש ברור לי איפה ההערה הזאת תופיע…
        גל, המהפכה במצריים בהחלט מרגשת, אבל הראיון והמרואיינת דוקא לא ממש (לטעמי) – ראיונות פמיניסיטים-מודרניסטיים קלאסיים. מן הסתם מישהי דיברה באופן דומה גם אחרי מהפכת הקצינים הצעירים (נאצר לא מוזכר בראיון במילה, אגב, בהעדרות מעניינת), או מהפכת הבעת' בסוריה ובעראק וכיוצ"ב. נדמה לי שאפילו יש לי אפשהו בבית הורי ראיון דומה עם אחת המובילות באחת מתנועות הנשים של אש"פ בלבנון.

        אני לא מקבל שתפקיד התקשורת הוא לכונן קהילה. טעיתי בהערתי בזה שהתעלמתי מהקונטקסט של הראיון. אין דומה ראיון בתוכנית בוקר (עם "דוביק" גלהר, ירדנה ארזי, סיגל שחמון ודומיהם – ואין לי מושג אם האנשים האלה עדיין בתוכניות הבוקר) שבו ראיון כמו של אמל מרקוס הוא "סביר" (במובן שבו ראיונות מלאי חנופה והערצה באופן מגוחך הם מקובלים) לבין ראיון בתוכנית חדשות רצינית. ברור גם לך, מן הסתם, שמעניין מה היא חושבת על העובדה שהממסד היחיד שאליו פנו המפגינים הוא הצבא – ששולט שם, בעצם, מאז 1952. ההתלבטות לגבי אופי השינוי, כיצד רואים את ההמשך, כל הדברים הללו בכלל לא נשאלו.

        ואגב, באמת לא לכבודך, לדעתי, נסיונות ההצדקה של ה"השמדה". אני יודע שזה מקובל בעולם הערבי, אני יודע שזה מנסה להאחז על בסיס של עוולות שבאמת קרו, אבל כפי שכתבת בעצמך – ככה האנשים מדברים שם וצריך להיות מודעים לכך. בהנתן שהמילה מתורגמת מדויק (ואין סיבה להניח שלא), אין צורך בפלפול בלנסות להוציא אותה "טובה" לפי הסטנדרטים שלנו. זו היא – על הביטוי האווילי הזה – וזהו.

      • עומר Says:

        תיקון טעות קטנה – במשפט האחרון שלי כתבתי "להוציא אותה "טובה" לפי הסטנדרטים שלנו". לא עסקינן כאן ב"סטנדרטים שלנו", שכן אמירת אמת ואי-התלהמות הם, להשקפתי, לא עניין של סטנדרטים.

  16. שלמה Says:

    מתגובותיהם של יזמי האתר עד כה למדתי:
    שיש בעייה עם המרכאות סביב "האתר".
    שהמערכת לא לוקחת אחריות על כוונותיה של המרואיינת, אבל יש לה השערות.
    שמדובר בעצם ב"משהו פואטי".
    שבסוף המרואיינת הדוקטורית הפרועה והנפלאה סתם ככה "תוקעת משהו על השמדת פלשתינים".
    שהמערכת קוראת לקוראי האתר לעשות עם זה מה שהם רוצים.
    שיש משמעות ל"אופן שבו ניגשים" לבחינת ההאשמה בהשמדת עם (רק לא באלימות! לא בשיפוטיות!)
    שהדוקטורית היא אינטלקטואלית ו"רוב האנשים מסוגה חושבים כמוה".
    שיש גם כאלה בכיכר תחריר שחושבים כמוה.
    שעובדתית "זה" מה שהיא אומרת.
    שיש תהיות, טיעונים לכאן ולכאן, וחילוקי דיעות מעמיקים בקשר לתרגום המדוייק של המילה.
    שיש מקרים שבהם המושגים המקובלים בשאלות מוסריות ופוליטיות בדרך כלל – טוב ורע – אינם חלים, כמו למשל מה שעומד לקרות למהפכה המצרית (במערכת יודעים מה יקרה) .
    שהתקשורת בארץ משתמשת בהרבה שקרים וחצאי אמיתות.
    הלו? זה גל? זה עופרי? דוקטורנטים להיסטוריה ולפילוסופיה? עם התמצאות בעוד כמה דיסציפלינות, במקרה? זו רמת הטיעונים בפקולטאות בימינו אלה? או באתרי השמאל? כל מיני התפתלויות תפלות והתחכמויות סתמיות? טיעונים בשם הסמכות האינטלקטואלית העודפת? ערך האמת של ההיגד ניזון משיקולים לא רלוונטיים? משפטים על גבול הטאוטולגיהנ ומעבר לו? שולחים את הקוראים לחפש אתכם בסיבוב? מספרים שהמהפכה המצרית היא מעבר לטוב ולרע? מגלים לנו שהאתר משתמש בשירותי תרגום מפוקפקים? הזה המנהג בארץ האמורי?

  17. שלמה Says:

    מה שנראה לי, עופרי, שתתפתה לומר כמעט כל דבר, ובלבד שלא תיאלץ להודות שפרסמת דבר תועבה. שקר אנטישמי חד וחלק, דבר דבור על אופניו. בפאריס פיטרו מהעבודה מעצב אופנה שיכור ועומדים להעמיד אותו לדין בגלל הרבה פחות מזה. אבל כאן זה לא פאריס. כאן זה ארץ האמורי, דוקטורית נפלאה ודוקטורנטים שניים, הלשון הולכת הפקר והעיניים מתגלגלות לשמיים.

    • ofrilany Says:

      אם כבר העלית את הנושא – הקמפיין נגד מעצב האופנה השיכור שצולם אומר היטלר באיזה בר הוא קמפיין כל כך מגוחך ומתחסד שאני חושש לגורלם של הארגונים נגד השמצה. אנשים לא יהודים ייעשו פחות ופחות סובלניים לדברים כאלה, בעיקר בהתחשב בעובדה שסף הרגישות לגבי כל דבר שקשור ליהודים הוא גבוה פי 10 מסף הרגישות לכל עניין אחר.
      בכל מקרה, לשמחתנו או לצערנו אנחנו לא מפטרים אף אחד.
      אבל באמת אם לא בא לך, פשוט אל תקרא. אני מודה לך על הדאגה.

    • גל כץ Says:

      ובכן, שלמה, מוטב שניפרד כידידים. רק הבהרה אחת – הסיבה שכתבתי לך על המרכאות והאתר, היא שהתגובה הראשונית שלך הפגינה היטב (כמו התגובות הבאות) כמה אתה לא פתוח לשיחה. אין לי כוח לכל מיני שאלות רטוריות וסרקזמים שרחוקים מלהבהיר מה אתה רוצה בדיוק. אם יש לך ביקורת אנא כתוב ישר ולעניין, בלי כל מיני התחכמויות ומרכאות, דיבור שמייד מתקיף ומשליך דימויים על האתר ועורכיו וכיוצא באלה. אין לי חפץ לדבר עם מי שמחליט מראש מה אני חושב.

  18. רני Says:

    שלום
    אני מין שלמה כזה. התרשמתי מאוד מהגברת, באמת, גם התרשמתי מכך שגם שעאדת וגם מובארק, אישית, רצו לשמוע אותה. אבל היא ודעותיה לא יאכילו וללא ירפאו ולא יסעדו את 80 מיליון המצרים. עכשיו מולי, על שולחני, ציור מהשושלת ה 18 נניח 3300 שנים לפני זמננו. שלושה (ארבעה ? ) עובדים וששה פקידים. מה שמראה (לי!) שבמצרים היה תמיד חוש הומור וביורוקרטיה. האם לאור מה שאנחנו חושבים שאנחנו אולי יודעים על מצרים, עכשיו, ב 2011 תגמר השחיתות והביורוקרטיה? כשעלה נאצר לשלטון אחרי נגיב ( מי הוא עכשיו נאצר ומי הוא נגיב? ) היו שם רק כמה עשרות מיליונים. היום 80 מיליון צריכים לאכול כל בוקר. רעב אמיתי לא היה בשנים האחרנות במצרים, זה גם בזכות ההון הבין לאומי והתחלת התיעוש, גם בעזרת ארהב וקצת גם ישראל. מי יאכיל את המצרים עכשיו? ואיך? אין אוצרות טבע, זו מדינה חקלאית וחקלאות מפגרת שלא מאכילה את עצמה. כל מי הנילוס מנוצלים עד לטיפה האחרונה, באי יעילות מדהימה. מישהו צריך לעבוד וקשה מישהו צריך להנל וקשה וחייבים להיות וותורים על זכויות.
    גם כן הגברת הזקנה לא הזכירה שבזכות סעדאת ומוברק כ 32 שנים לא הייתה מלחמה ואני נאכל מקנאה. אף מצרי לא הרג ולא נהרג במלחמה. השווה ישראל, לבנון, עירק, אירן, ארה"ב רוסיה, יש במה ובמי לקנא. האם ייתכן שכמו בעבר בימי פרוק ונאצר מעכשיו מצרים תהיה מצרים של אלפי שנים + מלחמה? הנה, הגז כבר לא זורם ולא יזרום לישראל. האם הרווחים מהגז והתעסוקה שהביא הלכו רק לשחיתויות? האם מחדל ( מלשון חדילה ) זה יאכיל וירפא וילביש וייתן מחסה לעניי מצרים שהגברת הזקנה כה רגישה לגורלם?
    הלאה, מה שהיא רוצה זה לא ילך ביחד בכלל. מי שירצה לבנות עתיד כלכלי למצרים יהיה חייב להקטין את פיצוץ האוכלוסין ומהר וכמו מי שירצה להפסיק מילת נשים במצרים הוא יוותר על זכויות אזרח, יבנה משטרה ומלשינים ויעשה דברים נוראים למי שיעבור על החוקים נגד הולדה פרועה ונגד מילת נשים, אלו דוגמאות, יש עוד המון סיבות מדוע פיתוח כלכלי נחוץ ומהיר לא ילך עם שנאת ישראל וחופש מוחלט לכל וזכויות לנשים ומיעוטים.
    ליבי למצרים, פחדי מהעתיד לא נרגע מסיפור הגברת הזקנה מעופפת על טוזטוז או אפנוע. מלבד אנשי רוח כמותה נקוה שיהיו שם אנשי מעשה שידעו שהעתיד למצרים אינו בעשיית רע לישראל ויהיו אנשי רוח ולוחמי זכויות שידעו שצריך לוותר, כמו סין ממש כמו בסין.

    • רתם Says:

      ככל הידוע לי, אל סעדאווי לא דיברה כדי להרגיע אותך. וכפי שרבות לפני אמרו, אנשים נבונים לא מתנבאים כרגע לגבי מה יהיה במצריים.
      החזרה שלך שוב ושוב על הביטוי בעל הגוון המזלזל (בנשים ובזקנים) "הגברת הזקנה", מעיד על שוביניזם ואייג'זים וסליחה על המילים הלא עבריות.
      אחרון, מצרים אינה סין וערבים הם לא סינים וה "פיצוץ אוכלוסין" שלך, לקוח משיח מפוקפק בו זכויות רביה נקבעות על ידי חזקים למי שכפוף לשלטונם. מדינות כמו מצרים לא זקוקות לפיקוח על הילודה (בטח לא שלך) אלא לפיקוח על תמותת תינוקות מרעב, חוסר בשרותי בריאות נגישים ומים נקיים. לא רק למעמדות הבינוניים והגבוהים.
      דבר אחרון, די מפתיע שהראיון מדבר על 3 מיליון ילדים רעבים ואתה מתבצר בעמדה שאין רעב. אולי רעב לא מוכר לך כאדם. רק אולי. אולי אינך מוכן לשמוע שילדים רעבים גרים ברחוב ולא זוכים ללכת לגן ובית ספר

  19. שלמה Says:

    ? למה שלא תציינו בשלוש כוכביות קטנות מאמרים, כתבות וראיונות המכילים חומרי תועבה גזעניים, למען יזהרו הקוראים?

  20. שלמה Says:

    fכשיש ידידים כמוכם, גל, האויבים מיותרים.

  21. לילה Says:

    למתעצבנים ול"מאיימים שהם לא יהיו חברים של האתר" – אתם באמת לא יודעים שמחוץ לישראל, מה שעשתה ועושה ישראל לעם הפלסטיני מתואר לעתים קרובות, במושג השמדה? על מה יצא קצפיכם? באיזו מילה הייתם אתם משתמשים לתאר תקיפות מן האוויר של קהל מפגינים למשל? כאשר זה מתרחש בלוב זו השמדה וכאשר זה מתרחש בעזה – מה זה? ככה קורה שכאשר ישראלים מסתובבים באירופה למשל, ונחשפים למדיה לא ישראלית, הם חוזרים לארץ ואומרים "מדהים. כולם אנטישמים". טלו קורה מבין עיניכם. גם יום של צפיה באל ג'זירה יכול להועיל.

    • נועה ו Says:

      כאשר זה מתרחש בעזה זו הפצצה, וכאשר זה מתרחש בלוב זו הפצצת מדינה את אזרחיה שלה, עניין חמור אף יותר להערכתי.
      השמדה, לעומת זה, היא התהליך שקורה כשאומה מכניסה עמים אחרים בהמוניהם לתאי גאזים. או אפילו סתם יורה בהם בהמוניהם באופן מאסיבי ובמטרה לעשות כן. לצורך העניין, רצח העם הארמני הוא השמדה. הבליץ בלונדון – לא.

      מכבסת מילים יוצרת זילות של המונח ואינה מובילה לשיפור של זכויות האדם.

      • לילה Says:

        תסלחי לי על הקטנוניות אבל הפצצת אנשים מן האויר, אזרחים או אוכלוסייה כבושה כאחד – משמידה אותם. הפצצה מן האויר, למיטב הבנתי את השפה, היא הפעולה, אנשים מושמדים היא התוצאה. כל השאר זה פרשנות מן המיקום שבו כל אחד נמצא.

        לגבי המושג "מכבסת מילים" – זו פועלת בכיוון ההפוך ממה שכתבת עליו – ממעיטה מחומרה של מעשים, אני מנסה לעשות ההיפך – להדגיש את חומרתם, לבטל את כביסתם.

  22. שלמה Says:

    2. הסתכלתי כה וכה, לילה, ושמתי לב שבעצם אני היחיד מבין "המתעצבנים" שהם גם "המאיימים" בביטול החברות באתר, אז אענה לך אני. למה אתה חושבת שאני לא יודע מה קורה מחוץ לישראל, לילה? הרי הדברים מתפרסמים בכל מקום וללא הרף, וגם טלוויזיה ואינטרנט יש. אבל למה ללכת רחוק? אם שני ישראלים משכילים מפה – דוקטורנטים – אפילו הם אינם מוכנים להכחיש את הדיבה השיקרית שפירסמו, דהיינו שישראל עוסקת בהשמדת עם – מה אוכל לתבוע מן האירופאים או מהאמריקאים? אוכל לנחם אותך רק בכך: כל בודי השקרים האלה הם צאצאיהם הרוחניים, ולעתים גם הפיסיים, של שקרנים עם קבלות: אלה האינטלקטואלים האירו-אמריקאים שעם פתיחתה של מלחמת העולם ניצבו מן הצד במלחמה נגד הנאצים כי זה מה שדרש מהם סטאלין – ובפועל נמצאו תומכים בהשמדת העם היהודי ועוד כמה. ואלה גם אותם קאמארדים עצמם שבמשך עשרות שנים תמכו באותו משטר אנטישמי (שכמובן קרא למחלת הרוח שלו אנטי-ציונות) שחיסל עשרות מיליונים בגולאגים – כי היה נדמה להם שמדובר בשמאל מתקדם. וגם השקר הזה התנפץ. אז תנוח דעתך לילה. כשם שהתנפצו שקרי האנטישמיות הנאצית מס. 1, וכשם שהתנפצו שקרי האנטישמיות מספר 2, הקומוניסטית, כך גם יתנפצו שקרי האנטישמיות מספר 3 – האיסלמו-סמולנית. ועוד תראי, לילה, שיום אחד תתביישי במחשבות הסרק המוזרות הטורדות אותך היום.

    • רוזנברג Says:

      אוי, שלמה
      איזו פדיחה
      "ל בודי השקרים האלה הם צאצאיהם הרוחניים, ולעתים גם הפיסיים, של שקרנים עם קבלות: אלה האינטלקטואלים האירו-אמריקאים שעם פתיחתה של מלחמת העולם ניצבו מן הצד במלחמה נגד הנאצים כי זה מה שדרש מהם סטאלין – ובפועל נמצאו תומכים בהשמדת העם היהודי ועוד כמה. "
      בניגוד לאירו-אמריקנים שתמכו בהיטלר עוד קודם – חלק נגד סטלין וחלק מתוך סימפתיה כללית? אלו שחתמו עמו ברית עם היטלר לפני שסטלין עשה זאת כ"קונטרה", אלו שמנעו והתנגדו לסיוע של רוזוולט לאנגליה קו"ח להצטרפות למלחמה?
      באמת.

  23. רתם Says:

    לעומר שלום
    רבות מאיתנו הפמיניסטיות בישראל מעולם לא שמעו את אל סעדאווי בשידור חי, לא נזכה כנראה כבר לפגוש אותה (מי יודע? חלום?) אבל רבות מאיתנו קראו את כתביה והתפעלו מנחישותה להביא לשינוי חיים של נשים וגברים, לעולם טוב יותר. אני משערת שזה מביא לתגובות של התרגשות . מעבר לכך, אולי כבר אמרתי, אין לך סיכוי להחשף אליה במדיה העברית כאן . אולי רק זה לבדו עושה מספיק חשוב את הרצון להנכיח את קולה. אם אינך שותף לרצון שקולה יהיה כאן, זה בסדר, באמת.
    אני לא יודעת מה יחסך לפמיניזם, אבל האם יש לך מושג מה זה להיות אשה במצריים שמעולם לא הלכה בכיסוי ראש? האם יש לך מושג מה זה להיות ילדה בת 11 או אשה צעירה שסביבתה שופטת אותה אך ורק לפי מדד זה, לא משנה מה מחשבותיה, רגשותיה ומעשיה? האם אתה יודע שאל תחריר קרוי גם על שם הודא אל שעראווי?
    לרני, גם שלום. שמת לב שהראיון מזכיר שלושה מיליון ילדים שחיים ברחוב, ללא שום עתיד או סיכוי החלצות? אז נכון, אתה צודק בעניין האין מלחמה של חוסני וסאאדאת, אבל הילדים השקופים האלה גם הם מאותו עידן מלהיב

    • עומר Says:

      לא ברור לי למה את מייחסת לי רצון שקולה לא יהיה כאן. כפי שציינתי כבר כאן (פעמיים), קריאת הראיון עניינה אותי. היא לא *ריגשה* אותי, והיא דומה לטקסטים פמיניסטים-מודרנים-שמאליים שהופיעו סביב הפיכות צבאיות-לאומיות בעולם הערבי.
      במצרים של בחרותה (שנות ה-60, 70), למיטב ידיעתי, הרבה פחות נשים הלכו עם כיסוי ראש מאשר היום (תיאורים של קהיר מהתקופות הללו מזכירים את ההיעדר הכמעט מוחלט של כיסוי ראש). ולא כל-כך הבנתי למה הכוונה שתחריר קרויה על שם הדא שעראוי – יש רחוב הסמוך לכיכר על שמה, מה שמפגין את התקופה (שנות ה-20) שבה פמיניסטיות היו גורם חשוב בהתעוררות הפוליטית המצרית (ממנהיגות הופד, המפלגה הבולטת של התקופה). זה תומך בתפיסתי, דוקא, שלא רואה בנואל סעדאוי את הראשונה שמביעה עמדות כפי שהביעה.
      (זה לא בא לבטל, חלילה, את האומץ הנדרש במצרים של אתמול ושל היום להיות פמיניסיטית אמיתית, הנאבקת על עמדותיה).

      יתר על כן, היותה פמיניסטית לא הופכת כל מה שהיא עושה לנפלא. כעמדותיה כלפי ישראל והא-היסטוריות שהיא לוקה בה (ראי, לדוגמא, מפרי עטה כאן:
      http://www.pen.org/viewmedia.php/prmMID/3429/prmID/1840
      בה היא מתארת את המדינה על המפה שהיתה פעם "פלסטין", הציבור הפלסטיני שעבר שואה כמו היהודים, ונוגעת בכך שישראל היא לא מדינה שבה חיים אנשים, אלא פרוייקט קולוניאלי של המערב, תוך שהיא, כמובן, מסיימת את המאמר באמירה הומניסטית), לא מרשימות אותי במיוחד, בלשון המעטה.

  24. רתם Says:

    היא היתה סטודנטית לרפואה בשנות החמישים
    במצריים תחת הבריטים נשים עירוניות, קהיר למשל, הלכו בחלקן בתלבושת "מערבית" לא בריף ולא באזורי הכפר שמדברת עליהם
    "יתר על כן, היותה פמיניסטית לא הופכת כל מה שהיא עושה לנפלא" אמרת ואני מסכימה אבל עדיין, גם אם זו התבטאות לא מקובלת בעברית, לא נראה שבשל כך יש לחתוך אותה מהטקסט

    • עומר Says:

      לא טענתי שצריך לחתוך אותה מהטקסט. להיפך – חשוב שהיא תהיה בטקסט. טענתי שההתבטאות (ובראייתי, כלל הראיון כולו) לא מצדיקה את ההערצה, החנופה, ההתרגשות וההתלהבות שהובעו בתגובות כאן.

  25. שלמה Says:

    לא נראה לך קצת ביזאר לשנות את ההיסטוריה רטרואקטיבית, רוזנברג?
    ב-23 באוגוסט 1939 חתמו מולוטוב וריבנטרופ על ההסכם בין גרמניה הנאצית ובין ברית המועצות. זה לא היה הסכם אי התקפה תמים שנחתם מתוך חוסר ברירה. במרכזו עמדה חלוקת השלל – פולין, פינלנד והארצות הבלטיות – בין שתי האימפריות החמדניות. שבוע אחר כך פתח היטלר במלחמת העולם השנייה והסובייטים פלשו לארצות הבלטיות, לפינלנד ולמזרח פולין. ההסכם, אם כך, הוא שאיפשר את פרוץ המלחמה, כי הבטיח את אגפם המזרחי של הנאצים. כאשר נשאל מולוטוב על התפנית האידיאולוגית המוזרה השיב ש"פאשיזם הוא עניין של הגדרה". עם כריתת הברית עם הנאצים, ביטל סטאלין את פעולת הקומינטרן (האינטרנציונל הקומוניסטי של המפלגות הקומוניסטיות שהיו כפופות למוסקבה וחבריהן היוו למעשה סוכנים סובייטיים) באיטליה ובגרמניה הנאצית – אך הקומינטרן המשיך לפעול ועוד איך בארצות המערב. עיקר פעולתם של הקומוניסטים ושל המטומטמים המועילים שלהם בבריטניה ובצרפת היתה לחבל במאמץ המלחמתי. ובארצות הברית הם היוו את אחד הכוחות העיקריים שהתנגדו לכניסתה למלחמה (עד לפלישה הגרמנית לרוסיה ביוני 41), ביחד עם הימין הפרו-נאצי האמריקאי. גם בארצנו פעלו סוכני הקומינטרן נגד המאמץ המלחמתי הבריטי. אמנם קבוצה קטנה של קומוניסטים יהודיים נטשו כמחאה את הפ.ק.פ. אך האגף הערבי של המפלגה עשה גם כאן כמיטב יכולתו כדי לסייע לנאצים, גם כאן תוך שיתוף פעולה עם הימין הקיצוני בדמותו של המופתי, ח'ג אמין אל חוסייני, גנרל מקבל שכר בשירותו של היטלר. אנשי מפ"ם המקומיים, אגב, שגם הם היו מחוייבים למוסקבה, ניהלו תעמולת זוועה נגד הצעירים שביקשו להצטרף לבריגדה היהודית.
    ברור שתומכי היטלר לא באו רק מתוך הסמול, אלא גם מהימין. למשל משפחות פורד וקנדי הפרו-נאציות, ותאגידי הנשק הגדולים שהתעשרו מחימושו של הצבא הגרמני. באורח אירוני, נסגר עכשיו המעגל, כאשר קרן פורד, שנוסדה על ידי הנרי פורד הפרו-נאצי, היא המהווה היום את המקור העיקרי למימונה של "הקרן לישראל חדשה" (ששמה העברי זוייף ל"קרן החדשה לישראל" כדי להסוות את מטרותיה האמיתיות), זו המממנת ומתפעלת היום את נכדיהם הרוחניים של סוכני הקומינטרן.
    אז איפה בדיוק הפדיחה, רוזנברג?

  26. רוזנברג Says:

    מה בדיוק כתבתי ששונה? או שיכולת הגידוף שלך עולה על יכולת הקריאה?
    הפדיחה היא בקטע שלך שצוטט- אתה יודע, פתאום "רואים לך". "צאצאים פיסיים"…וואללה…באמא שלך?

  27. שלמה Says:

    מה עובר עליך רוזנברג? זו השעה המאוחרת? או אידי מרס הנורא? או שנכנס אדר ומרבין בשמחה? מה בדיוק נדמה לך שראית לי? מה לא בסדר עם המונח צאצאים פיסיים? לא שמעת על משפחות שהאידיאולוגיה עוברת בהן בירושה? קומוניסט בן קומוניסט, למשל? או פאשיסט בן פאשיסט? או ליברל בן ליברל? לא יכול להיות אנטישמי דור שלישי שסבו היה מעריץ של סטאלין ואביו העריץ את לה-פן, והוא עצמו מעריץ של נסראללה? איך היית קורא לזה? לא צאצא פיסי (להבדיל מצאצא רוחני שלא מחייב קשר של הולדה)? יש לך משהו נגד צאצאות פיסית? אתה חושב שיש במונח הזה משהו פגום גנטית? או מבחינת הפוליטיקלי קורקט? רק שנבין. ואם כל מה שהיה לך בראש זה מציצנות מוזרה, בשביל מה בכלל הבאת את הקטע המבולבל שבו ניסית אפולוגטיקה כושלת על סטאלין?

  28. רני Says:

    לרותם שלומות
    אם כתוצאה מהמהפכה המצרית הנוכחית ייתמו ילדים עזובים ורעבים ממצרים אבוא ואשק סוליית רגלה של הגברת. נסיון חיי והמון ספרים שקראתי וחלקם הבנתי לימדוני שבארצות כמצרים תהליך כמו זה שמתחול לעינינו כיום לעיתים, קרובות מדי, נגמר ברעב. רוסיה ! סין! ארצות אפריקה דרומה מהסהרה, מהפכות באמריקה הלטינית וכ"ו. הלוואי ואשגה, באמת.

  29. רני Says:

    עוד לרותם.
    בעולם שאני חי בו גברת זקנה הוא תואר כבוד כי זיקנה הולכת עם חוכמה וידע. היה זה מנחם בגין שהרע לעשות בכנותו גנרל מצרי "אדם צעיר", זה פמיניזם משונה מאוד ונכתבו על כך כרכים שרואה בביטוי "זקן" "זקנה" הבעת דעה שלילית. הלא המאבק היקר והמטורף להיות צעיר(ה) בכל מחיר הנו אחת מהבעיות הקשות של החברה המודרנית.
    אמרת:
    "מצרים אינה סין וערבים הם לא סינים וה "פיצוץ אוכלוסין" שלך, לקוח משיח מפוקפק בו זכויות רביה נקבעות על ידי חזקים למי שכפוף לשלטונם. מדינות כמו מצרים לא זקוקות לפיקוח על הילודה (בטח לא שלך) אלא לפיקוח על תמותת תינוקות מרעב, חוסר בשרותי בריאות נגישים ומים נקיים. לא רק למעמדות הבינוניים והגבוהים"

    אני לא מפקח על הילודה במצרים. כמו שלכל אדם בעולם יש זכות להביע דעת על ישראל והמדיניות שלה מטורפת או שפויה כך גם לי יש רשות להביע דעת על מצרים.
    מצרים מבחינה דימוגרפית היא לכל דבר ועניין סין. אין בין פיקוח על הילודה לבין כל הדברים הטובים שאמרת ולא כלום, ילד שלא נולד אינו רעב ואינו חולה ואינו מת ביסורים פיצוץ אוכלוסיה פוגע בשירותי בריאות, הספקת מים וכ"ו. זו גם עמדה פמיניסטית בסיסית שאינה רואה באישה מכונת לידה לפי דיקטט פוליטי דתי שוביניסטי. ייתכן שאת מקבלת את האידיאולוגיה האנטי בקרת לידה של הכנסיה הקטולית ומטורפי הימין האמריקאי אבל איך זה מסתדר עם פמיניזם לאלוהי השמאל הישראלי פתרונים. שחרור האישה יתחיל דבר ראשון בנתינת הזכות המוחלטת להרות וללדת או לא לכל אישה ללא כל תנאי . נסיון העבר מוכיח שזו כנראה הדרך הטובה לצמצום האוכלוסיה. האחים המוסלמים, הכנסיה הקטולית, החרדים הישראלים ועוד מערכות שוביניסטיות אנטי פמיניסטיות לא מסכימים עמי. ואת?

    • רחל Says:

      "פיקוח על הילודה" בסין לעיתים מאד קרובות מוביל להתעללות מחרידה: למשל לגרור אשה בחודש שמיני מהבית, להביא אותה לבית חולים בכוח ולאלץ אותה להפיל (זה לא באמת הפלה בשלב כזה אלא לידה לכל דבר, מוקדמת, שמסתיימת בעובר מת פלוס סיכון גדול לאשה).
      למשל ניתוחי עיקור כפויים – הרבה יותר לנשים מאשר לגברים ולעיתים קרובות בתנאי היגיינה מפוקפקים.
      וכמובן רצח תינוקות בנות.
      פיצוץ אוכלוסין הוא אכן בעיה קשה אבל בוא לא נעמיד פנים כאילו שלטון מפקח על הילודה כי נורא אכפת לו מפמיניזם והעצמה נשית. זה קצת מביך.

  30. avgadyavor Says:

    אני שותף לדעה שהראיון הזה יותר מגוייס משיחה של רוני דניאל עם הרמטכ"ל.

  31. עינב Says:

    בואו לראות איך חיים בשדרות ואז תגידו מי מנסה להשמיד את מי!!

  32. רתם Says:

    לאיזה כתובת בשדרות לבוא?

כתוב תגובה לגיל לבטל