ארץ האמורי בת שנה

by

ארץ האמורי בת שנה.

לא היו לנו הרבה ציפיות כשפתחנו את הבלוג הזה, אבל בינתיים הוא הצליח הרבה יותר ממה שיכולנו לקוות. בשנה הראשונה לקיומו, התפרסמו בבלוג 158 פוסטים (כ-45 מתוכם של כותבות אורחות) והוא צבר מעל 300,000  כניסות. מתוך כמעט 5,000 תגובות נכתבו, סיננו עד עכשיו פחות מעשרים – בעיקר תגובות סקסיסטיות וגזעניות באופן בוטה, האשמות אישיות שלא יכולנו לבדוק נגד כותבים או מגיבים או תגובות של טרדנים שיטתיים.

כמו שהצהרנו בדף האודות, המטרה שלנו היתה ונשארה להפוך את "ארץ האמורי" לבמה עדכנית, פרוגרסיווית ורחבת יריעה לדעות ולחידושים בכל תחומי המחשבה. זאת הסיבה שאנחנו לא מעלים לבלוג רק טקסטים שכתבנו בעצמנו, אלא גם פוסטים אורחים וסקירות כמו נתזים (ולאחרונה גם "חזית הריאקציה") על תופעות והתרחשויות מעניינות בעולם. נשמח לשמוע מכן, מה אתן אוהבות בבלוג ומה צריך לדעתכן לשנות. לרגל יום ההולדת החלטנו לפתוח כתובת אימייל חדשה haemori@gmail.com אליה אתן מוזמנות לשלוח תגובות או פוסטים אורחים. גם אם יש לכן רעיון שאין לכן זמן או כוח לפתח לפוסט, אתן מוזמנות לשלוח — אם נעשה איתו משהו, נודה לבעליו.

אחד הדברים הלגמרי בלתי צפויים שקרו בבלוג, הוא הקהילה הבינלאומית שנוצרה סביבו. זה כנראה מסימני הזמן, שכמעט חצי מהקוראים והמגיבים בבלוג עברי בנושאים פוליטיים-תרבותיים יושבים בניו יורק, ברלין, בייג'ין, סן פרנסיסקו, לונדון, אמסטרדם, טורונטו, ורשה, בוסטון, פאריס וגטינגן.

עם זאת, יש לציין שזאת לא הייתה הכוונה: היינו דווקא אנשים די שורשיים כשפתחנו את הבלוג לפני שנה, מה שמתבטא בשם המקראי-הבראיסטי שבחרנו לו. היו אפילו שחשדו ששנינו ירושלמים. אלא שהרבה דברים קרו בשנה הזאת – וזה אפילו לפני שמובראק עזב את הליופוליס. כשהתחלנו את הבלוג חיינו עדיין בעולם די שונה, שבו כולם עדיין דיברו על "אווטאר", ולא מעט אנשים לא ידעו איפה זה המדינה האחת. אלוהים אדירים, חלקנו אפילו לא ידענו איך נעשים סחים!

מה דעתך על משהו דינאמי בסגנון "ארץ האמורי"?

במקום סיכום, אנחנו רוצים בחלק השני של הפוסט הזה לסקור בקצרה, במבט רטרוספקטיווי, כמה מההתפתחויות העמוקות שקרו לדעתנו בשנה האחרונה, ושהופכות את נקודת הזמן הזאת לשונה כל כך מאשתקד, ולהגיד משהו על הצורה שבה אנחנו רואים אותן.

ונפתח במשבר ההומוסקסואליות הפוליטית.

משבר ההומוסקסואליות הפוליטית – פתחנו את הבלוג בדיווח על הרומאן ההומואירוטי של דוברו של שר החוץ ליברמן. מכמה בחינות, פרסום הרומאן הזה הוא יותר מאנקדוטה. דמויות כמו יוסי אבני-לוי, גידו וסטרוולה (שר החוץ הניאו-ליברלי של גרמניה), יניב ויצמן (ואולי אפילו אורד וינגייט), יחד עם המיליטריזציה של פוליטיקת הלהט"ב סביב שאלת גיוס ההומואים, הרומאן של הליכוד החדש עם "הקהילה", והשימוש הבוטה של ישראל בחיים הנוחים של הומואים בתל אביב  (שכזכור, בכל זאת גם נטבחים כאן מדי פעם) לצורך תעמולה באירופה, הפכו את דגל הגאווה לסמל ריאקציונרי במובהק.

אפשר להאשים את מי שרוצים, אבל צריך להודות: משהו תקוע בפוליטיקה הלהט"בית, אם היא משמשת בעיקר פוליטיקאים שמרנים ותאגידי ענק. הומואים, כמו יהודים, הם לא קטגוריה קדושה – אפשר להשתחרר גם ממנה. עכשיו, במסגרת עולם המחר של כיכר תחריר, אנחנו מזכירים שוב מה הצענו בעבר: להוציא את ההומוסקסואליות מחוץ לחוק. אבל גם את הסטרייטיות.

משבר המשבר הסביבתי – התנועה הירוקה אמנם הפילה את גלנט, אבל מחוץ למושב עמיקם הפוליטיקה האקולוגית נמצאת במשבר עמוק. אף על פי שהאפקטים של ההתחממות העולמית הולכים ומתחזקים, והוכרו אפילו על ידי מנהיג הליכוד (!), אנו מצויים בנקודת שפל מבחינת רמת העניין בצעדים למניעת משבר האקלים. אחד הדברים המעניינים שהשתנו בשנה האחרונה, הוא ההכרה המתרחבת בכך שהרעיון למנוע את הקטסטרופה מבעוד מועד הוא בעייתי – ולו רק מכיוון שהקטסטרופה כבר התחילה מזמן במקומות אחרים, ועכשיו היא כבר כאן. בעצם, זה נכון לא רק לגבי הקטסטרופה הסביבתית, אלא גם לגבי קטסטרופות אחרות. נשאר רק לחשוב מה זה אומר.

השמאל והמהפכה הלאומנית – יהיו שיאמרו שהתהליך החשוב ביותר שקרה בשנה האחרונה בישראל הוא שחיקת הדמוקרטיה וחופש הביטוי וצמצום המרחב הדמוקרטי. אבל אפשר גם לנסח את זה אחרת: מדינת ישראל הכריזה מלחמה על קבוצה של כמה אלפי אנשים, שנושאת את השם "השמאל". קבוצה קטנה אבל לא זניחה, בעיקר בגלל זיקתה לחוגים ליברליים נרחבים יותר ברחבי העולם, והשפעתה על צעדים משמעותיים כמו החרם על ישראל. התהליך הזה כנראה לא מוצא חן בעינינו, אבל קשה לומר אם הוא מסמן ריאקציה קיצונית או דווקא מהפכה פופוליסטית ודי דמוקרטית.

מי שעקב אחרי הבלוג, הבחין בוודאי שניסינו לחשוב כאן פעם אחרי פעם על הקונסטלציה הזאת של "השמאל נגד העם" (או אם נוח לכם יותר, נגד המדינה) ומה המשמעויות שלה, על כל הייסורים והחרדות הכרוכים בדבר, והאפשרות הגוברת שנאלץ לרדת למחתרת, להיעלם כמו הצלבנים, או לפחות ללמוד תורה. זה נושא מסובך מכדי להגיד עליו משהו משמעותי בכמה שורות, אבל עצם העובדה שהיא מטרידה אותנו נובעת מכך שלדעתנו השמאל לא חושב עליו מספיק ברצינות.

המעמד העברי הגלובלי – ציינו למעלה שרבים מהקוראים את שורות אלה, וחלק מהכותבים אותן, לא נמצאים בישראל. הבלוג הזה הוא רק סימפטום לכך שהתרבות העברית כבר לא לגמרי מתרחשת בעבר המערבי של נהר הירדן (וגם לא של נהר הפרת). לטוב או לרע, ובמסגרת המצב הפוסט-קטסטרופלי העכשווי, אנחנו מאמינים שההתמקמות על הרשת הגלובלית הזאת רק תתעצם בחודשים והשנים הקרובות. אפשר להגיד בזהירות שהאומה החדשה-ישנה הזאת עוד זקוקה להגדרה עצמית – אם לא לסוג מסוים של הסתדרות (לא) ציונית.

קהילות עיקריות של קוראי ארץ האמורי, פברואר 2011

 

אחת או שתיים – המאמר הכי פופולרי באתר "הארץ", בחודש הולדתה של ארץ האמורי, היה מסתו של מירון בנבנישתי: "כך הפכה ישראל למדינה דו לאומית". המדינה האחת יצאה מהספרים של ז'בוטינסקי ובובר – או מכנסים של "בני הכפר" – והפכה לאייטם פוליטי לוהט, לפחות בהארץ ובארץ האמורי. אם הייאוש נעשה יותר נוח, זה אולי מפני שהוא מזמן את החופש לדמיין. ואכן, ניסינו לדמיין את המדינה האחת, או לפחות את הדרך אליה, וגילינו שזו דרך לחשוב מחדש לא רק העתיד, אלא גם את ההווה, לא רק את הזירה הפוליטית, אלא גם את הגוף. ציפי חטובלי זכתה לחמש דקות התהילה שלה כיקירת הבלוג, ונמצא המענה הציוני ההולם לשמאל הלאומי: השמאל הדו-לאומי. בסוף השנה הזו עדיין לא ברור מה יהיה, אבל המהפכה במצרים מוכיחה, לפחות, שהכל יכול להיות. זה מרגש ומעורר אימה כאחד.

הפוליטיקה הפוסט-שלומניקית – מישהו עוד מדבר על שלום, חוץ מסאיב עריקאת וציפי לבני? נדמה שבשנה החולפת כולם מדברים על דמוקרטיה, ואולי, בשוליים, גם על צדק. "השלום" נפל בפח של רעיונות חשובים לא פחות – חירות, פמיניזם או שתי המדינות – והופך לא אחת לסיסמא ריאקציונרית. בארץ האמורי ניסינו לחשוב על אלימות צודקת (או לפחות מוצדקת) התאסלמות צודקת, שיפוט קהילתי צודק, ואפילו על שנאה צודקת – ומיקמנו את הריאקציה המקומית בהקשר גלובאלי, מול מגמות דומות בגיאורגיה ובסרי לנקה. בינתיים אין שלום ואין צדק, אבל לפחות הממשות ברורה יותר, פרדוקסאלית ומרתקת עד כאב (לפעמים אפילו מצחיקה).

הפנטזיה הליברלית – בשנה האחרונה מראה ההוויה הליברלית הישראלית סימנים מתקדמים של גסיסה. בקרוב יציגו את ברכט באריאל, מה שמלמד שאת ברכט כבר אי אפשר להציג בתל אביב, לא משנה כמה קיטש אודי בן משה ידחוף בהתחלה. שחקני תיאטרון ספורים למדו השנה לייצר תדהמה, אבל רובם מעדיפים, כמעט תמיד, להיות רק רדיו ולשלוח את ילדיהם ל-8200 או לגילמן (שהם לאחרונה, כך חשפנו, כמעט היינו הך).

ניסינו לחשוב על המשבר הזה כחורג מגבולות הארץ, ועל הליברליזם כצורת חיים המתכחשת לתנאים הפוליטיים שלה, כולל לחורבנה הבלתי נמנע, ולסבך הסתירות המקננות בה. משכנו קווים לדמותו של הליברל מכחיש המסורת והדת, זה שנולד לכאורה מן הים, לדמותו של ההורה הליברל, החרד מהומואים, ממזרחים, ממוסלמיות, מבתי ילדים בקיבוץ, מעופרה חזה ואפילו מניאנדרתלים, או לליברל המתרברב בשפיותו הריקה. בה בעת, ניסינו לראות את המציאות מחדש, בניסיון (נואש לעתים) ללקט פוטנציאל פרוגרסיבי באפריה של השריפה השמרנית: אפילו הכנסייה הקתולית זכתה למלה טובה, שלא נדבר על ירושלים.

שקיעת המערב — כידוע, ישראל יצאה מהמשבר הכלכלי העולמי כמעט ללא פגע. או זו לפחות גירסת האידיאולוגיה הביביסטית השלטת. בחוץ העולם היה, גם בשנה האחרונה, כמרקחה: בין ההפגנות הסוערות והכושלות ביוון, להפגנות המוצלחות בתחריר, ברור שמסמר נוסף ננעץ בארון החבוט של "המערב". איחלנו לאירופה ליל מנוחה. מה שלא ברור, עדיין, האם זה ניצחון (דיאלקטי כמובן) של הסיפור הגדול שהיגל ומרקס (המערביים) סיפרו לנו, או שמא אנו כבר לא יודעים את שפת הפוליטיקה. זה תלוי כמובן, בפתיחות שלנו ושל כמותנו, אם כי יש המעדיפים שמכונת הכביסה הליברלית תמשיך לתפקד, כל עוד אפשר, ולעזאזל המוסלמים והסינים.

ארץ האמורי סיפקה לכם בשנה האחרונה דיווחים מהשטח על ההתפתחויות הגלובאליות — מגטינגן, ניו דלהי, ברלין, לונדון, פאריס וניו יורק, וגם (ובעיקר) מתל אביב ומירושלים. אנחנו מקווים להמשיך להיות כאן גם בשנה הבאה, משני צדי האוקיינוס, משני צדי הנהר. 

תגים: , ,

38 תגובות to “ארץ האמורי בת שנה”

  1. אבי Says:

    מז"ט!

    יש אפשרות שיפורסמו בעתיד או יתורגמו פוסטים בשפה האנגלית?

    לאור כמות הקוראים בחו"ל נראה לי שהדבר יכול להיות מועיל על מנת לשתף את חבריהם, בני זוג וכו'.

  2. אורי דויד Says:

    יום ההולדת זו הזדמנות טובה להגיד שלום ולאחל מזל טוב.
    באופן מוזר ומופלא אני קורא בשקיקה ונהנה מכל פוסט שעולה כאן, מבלי להסכים כמעט לאף מילה שנאמרת בו. לפוסטים של עופרי אני מגיב לרוב בחיוך ומפטיר: "שלא עשני רדיקלי", ולפוסטים שלך גל, אני בדרך כלל מגיב בכעס. אני מקווה שאתה מבין את גודל המחמאה. מהאורחים הקרואים והלא קרואים אני נהנה פחות, אך כבודם במקומם מונח.
    בהצלחה בהמשך!

    • גל כץ Says:

      תודה אורי! תלמידים לשעבר הם קהל הקוראים החביב עליי, במיוחד החביבים שבהם. אם כי אני חושש שלא קאנט – ואפילו לא אפלטון – היו מרוצים מההפחתה בכבודם של אורחינו. בארץ האמורי כל האורחים קרואים (ונדמה לי שהמקסימה ההפוכה לא תעבור את מבחן ההכללה).

  3. Assaf Says:

    מזל טוב ועד 120!

    אמנם לא הזכרתם את סיאטל בטקסט, אבל אנחנו על המפה!

    כל טוב, אסף

    נ.ב. איכשהו פיספתי את הזיהוי יוסי אבני – יוסי לוי. עוד פעם השלמתם לי חור בהשכלה. עלי הספר הראשון שלו (סיפורים קצרים?) אי שם לפני 20 שנה, דווקא עשה עלי רושם לא רע. אבל באמת השילוב של קינה על הדיכוי הכרוך בחיי הגאה, עם התייצבות נלהבת לשירות ולדברור משטר דכאני, מעורר בחילה.

    • גל כץ Says:

      הכותבים והקוראים מסיאטל חקוקים על לוח לבנו. אולם הזכרנו רק את הפוסטים שמתייחסים באופן מפורש למקום כתיבתם. אם נאמץ מדיניות ליברלית יותר, אז יש להוסיף לרשימה לא רק את סיאטל אלא גם את קרית טבעון, קיימברידג' מסצ'וסטס, סן פרנסיסקו, לוס אנג'לס, חיפה ועוד ועוד.

  4. שלם Says:

    מזל טוב, ותודה רבה. הרבה עיניין היה כאן.

  5. יואב Says:

    מזל טוב, תמשיכו עם העבודה הטובה, ותמשיכו להיות חמודים ולא נחמדים.

  6. יוסי Says:

    מזל-טוב. בלוג חריף ביותר. למדתי המון. תודה.

  7. גור Says:

    מזל טוב מהמעריצים במעונות עובדים דב הוז. תמשיכו לפרסם, גם אחרים, גם אם זה מעצבן את פעיל השמאל הזה או האחר, גם אם זה אומר שהבלוג לא מייצג נשים בשיעור של 51% בדיוק מהפוסטים, גם אם זה פוסט אורח שאתם לא מסכימים עם כולו, ואפילו אם זה דורך למישהו על הצינור הדק והשברירי המוביל ל'מקורות המימון'…

    ומי יודע, אחרי שההאפינגטון פוסט נמכר ל-AOL אולי גם אתם תקבלו הצעה אטרקטיווית משלדון אדלסון או רופרט מרדוק שתוכלו לאחריה לנפוש בספריה בגטינגן בשארית חייכם. אני כבר יכול לדמיין את הפוסט הראשון אחרי השלמת העסקה…

  8. איריס חפץ Says:

    מזל טוב, ברכות וכוחות.
    ובהזדמנות הזו, בתור אחת שכותבת מברלין ואפילו שאני לא בסיטאל, אני די משוכנעת שכל שאר האנשים שקוראים ומגיבים וכותבים ולא עושים את זה מתוך ישראל לא רק "יושבים", אלא מנהלים חיים רגילים. ה"יושבים" הזה מזכיר את ימי הנפולת-של-נמושות עם כל הייחוסים האנטישמיים לישראלים שהעזו לצאת מהמולדת הבטוחה ועשו את זה כדי "לשבת על סיר הבשר".
    כרגע אני יושבת, אבל עוד כמה דקות אני כבר יוצאת לרכב על האופניים בדרך לאנשהו במינוס משהו. כשל"יושבים" הזה תהיה בעיקר קונוטציה של ישיבה תורנית, אני חותמת על המילה!

  9. ג'מילה Says:

    מזל טוב על כל החגיגות והיארצייט למיניהם, בין א' ל-ל' שנים

    אני אוהבת את הניסיון שלכם להציע משהו מחוץ לשטאנץ ואת הניסיונות להעז

    אנ מתרשמת מיכולת הכתיבה שלכם וכמובן גם מההספק

    אני שמחה על ההתכווננות שלכם להיות פתוחים לביקורת ומעודדת אתכם להמשיך להישמר משביעות רצון עצמית (נדמה שזו אולי חלק מהמטרות פה, אבל זו מטרה שצריך להתאמץ לתחזק כי קל ליפול איתה)

    ומברכת על הכנסת האורחים (גם אם מצרה על מיעוט האורחות – מבלי שאעז לקחת על זה אחריות 🙂 )

    ולמתנת יומולדת – לינק רלבנטי:
    http://www.hakolhayehudi.co.il/?p=713

  10. מוריה Says:

    הופתעתי שרק שנה שאני קוראת אתכם. מבחינתי אתם כבר שנים מלווים את ההוויה השמאלנית-לוזרית שלי. הגלישה באמורי הפכה לפריט חיוני בגיבוש העמדות שלי, על אף שבאופן אישי, אני חוששת להגיב אצלכם בגלל הנימה המתוחכמת ששורה כאן שמשום מה מקרינה עליי ולעתים קרובות הרגשתי שטנטטיבית, אני בעצם הסטודנטית הזאת אצל עדי שעלולה להעיר איזה ביקורת שמרנית שכולם יכחכחו אחריה במבוכה.

    אז אם אני כבר מברכת בטוקבק, אני לא רוצה להתערב רק לציין שלאחרונה התאכזבתי על הריב גבה הטונים שפיתחתם עם בלוגר שכן. זה גרם לי לחשוש על הבעיה השמאלנית הכללית יותר, בדבר הפער בין התיאורטיזציה שלכם ובין הפרקטיקה. גם אם נניח שהוא אחראי לכל, הוא הרשע, האם אי אפשר להימנע מהדרתו, האם אי אפשר להתעקש על סוג של דיאלוג, בטח בין נציגים של אידאלים שאינם כה רחוקים זה מזה.

    אבל מאוד נהנית לקרוא בכל פעם מחדש, סגנון הכתיבה של שניכם מובהק ורהוט, התזות חכמות ונוטפות עסיס של חדשנות, אתם מעצבנים לפעמים וזה המון בשביל התרופות שלי ותמשיכו להיות פה. מזל טוב!

    • ofrilany Says:

      תודה רבה מוריה. תודה על הקריאה וטוב לשמוע את קולך. אני יכול רק לומר שאם לא תשמיעי את קולך גם בפוסטים אחרים – הוא כנראה לא יישמע, ובעיניי זה חבל.
      לגבי הריב האחרון – אני בהחלט מקווה שזה היה התפרצות חד פעמית, ולא הייתי רוצה שזה יהפוך לעניין שגרתי. אבל זה קורה לפעמים, לא רק כאן אלא בבלוגים אחרים. בכל מקרה הייתי אומר שבעיניי חשוב גם להקפיד לא להיות נחמד מדיי. נחמדות כזאת אפשר למצוא במקדונלדס.

  11. אלי א. Says:

    מזל טוב. ארץ האמורי מיוחד בזה שיש בו רעיונות, שהוא עוזר ליצור תפיסת עולם (גם אם לא ממש ברור מהי עדיין). הרבה מהבלוגים הפוליטיים ברשת מתמקדים בסימון עוולות. גם אלה שמנסים ליצור דיון רעיוני יותר עמוק כמו קדמה נשארים בשוליים. העוקץ משום מה יש בו משהו לא לגמרי מסעיר, (למרות שקשה לי לשים על זה את האצבע, אולי כי הוא מגוון *מידי*).
    קיצר, פרצתם אל לב השוליים בסערה והפכתם לבמה לרעיונות ולא רק לבמה לעוולותיה של המדינה.
    אולי אתם מסמלים יציאה אופטימית יותר מהעשור המחורבן האחרון.
    שכוייח.

  12. התנשמת Says:

    מזל טוב אמורים. הבלוג שלכם מעניין ומעורר השראה. גם הקטטות הן לא נוראות כל כך כאשר משווים אותן למרחב הציבורי הישראלי. בכל אופן, איחולים לעוד שנים פוריות של כתיבה חריפה ועירנית. חוץ מזה תשקדו על עבודות הדוקטורט שלכם והלוואי שגם תלמדו ( בכתיב מלא: שיהיו לכם תלמידות/ים ) במוסדות אקדמיים בישראל, זו תהיה ברכה. הבן שלי טוען שאני קוראת את הפוסטים שלכם לפני שאני קוראת הפוסטים שלו.

  13. רתם Says:

    אני אוהבת את ארץ האמורי כפי שהיא, אז המון מזל טוב.
    אני אוהבת גם את עם ישראל ומאחלת שהוא גם יוכל לאהוב אותי ואת האמורי
    וכידוע, אני אוהבת ערבית, ואני אפילו אוהבת כאן חלק מהמגיבות. המון הצלחה בהמשך והתמונה ששמתם מקסימה

  14. כריש נמר Says:

    מזל טוב! אני מאוד אוהב את הבלוג. לא תמיד מסכים עם התוכן, אבל תמיד מעניין, מקורי, כתוב טוב ואינטליגנטי. לא יודע למה אבל קריאה בבלוג שלכם מעוררת אופטימיות.

  15. אליהו Says:

    תודה רבה לכם, כותבי ארץ האמורי. אני התחלתי לקרוא לפני כחודשיים-שלוש. מאז רותקתי.
    אני חושב שאפשר לומר תודה בשם כל הקוראים ואינם מגיבים. המאמרים נקראים בשקיקה, התגובות מעניינות, האנשים שמעבירים את העמדה שלהם בצורה מרוהטת. תענוג לקרוא.

    לא אכביר במילים, רק דבר אחד קטן שכאן הפריע לי- זה המילים הלועזיות. הרבה מושגים ומילים באתר, גם כאשר נאמרים מבלי לשים לב- באים במקור מן הלועזית, ובעיקר מן השפה האנגלית.
    אינני דורש "עברי דבר עברית!" הרי מילים לועזיים אלו ברובן שגורות בפי הציבור הישראלי ברחוב.
    הייתי שמח שבבלוג האיכותי הזה – שמדבר כאן על ערכים ועל זהויות של העם היהודי- היו משתמשים גם בניבים ובביטויים העבריים, אשר לצערי מתמסמסים ונעלמים עם השנים האחרונות, במקביל להתערות מוגברת של מושגים גלובליים ולועזיים.
    רק נקודה למחשבה.

    בכל מקרה, שיהיה בהצלחה לרשומון (=פוסט/בלוג בעברית תקנית) גם בשנה הבאה.

    • קאטו Says:

      לא מגיבה בדרך כלל, רק שמשהו בתגובה שלך התמיה אותי: איך מביעים עמדה בצורה מרוהטת? האם מביאים שולחן, כיסא ומנורה? יש בזה משהו מקסים, במחשבה על ריהוטה של עמדה.

      או שהתכוונת להבעת עמדה בצורה רהוטה או שכל התגובה הזאת בבדיחות נכתבה.

  16. תומסו Says:

    אני קורא כאן רק מספר חודשים מועט, ונהנה מכל רגע. רמת הכתיבה כאן היא משהו שאני שמח להתרגל אליו. הקושי הגדול הוא לחזור ולקרוא אצל האחרים.

  17. irity Says:

    הזקנה הנרגנת מהיציע של החבובות-

    אחלה וכולי, אני רק הערה. מאחר שעברנו כמה וכמה התרגשויות ובלוגים נחמדים שהפכו די מהר לחלק מההרמון הציוני המוכר לעייפה , בלי שמות, אני תוהה אם די בלוליילנות יצירתית (ויש פה בשפע) כדי לכסות על העובדה ששוב יש לנו הרמון ציוני אשכנזי המבוסס במידת מה על סחר בנשים והדרתן ? נידמה לי שריבונות כלשהי כוללת רה דירקציה של המיניות המכבדת לנשים מקומיות. מה שקורה בבלוגים של השמאל זה דיכוי הנייטיבס, ואיזו התרפסות בלתי מודעת לרוח הזרה, ואולי למצער למי שיאה מההרמון לשחררה עצמה באמצעות הזר הנחשב "טוב יותר" מהמקומי.
    עבדות יכולה להתחפש לכל מיני ציוניזמים, אבל כל עוד ההרמון האשכנזי נותר במבנה הבסיס שלו, כולל אם מדובר בקוירים, נידמה לי שאנחנו בגלות, אכן ארץ האמורי. ובגלות, מי אמר שלא מעניין לקרוא גם בעברית ?
    נמשיך לעקוב עד שתקבלו מילגה מהקרן החדשה לישראל, ואז יהיה משעמם ונחכה לדור הבא וכך הלאה. גלגל החיים…

    עלו והצליחו !

    • ofrilany Says:

      מה אומר אירית – באמת הייתי מזמין אותך בחפץ לב להצטרף אלינו למערכת האתר, אלמלא היה לך בלוג משגשג משלך.
      חוץ מזה, אנחנו מקבלים רק יוצאי מודיעין!
      🙂
      אני מקווה שדיכוי הנייטיבס יפחת בעתיד. גם בארץ האמורי יש מקום למהפכה דמוקרטית, והיא עוד תבוא אינשאללה.
      עד אז תודה רבה על האיחולים.

      • irity Says:

        תודה נשמה ! לא, אני לא מחפשת ג'וב כרגע 🙂 , אבל יש פה,אפילו בטוקבקים כמה שיכולות לשמש עלה תאנה נפלא :), אני כבר שימשתי בתפקיד יותר מידי שנים, והתאנה דהתה קצת והלבינה בקצוות של השורשים השחורים של הבלונד הצבוע.

        וכולי..

        אל תאמר אימתי אפנה…כי אם לא עכשיו, אימתי ?

        לגבי היוצאות מודיעין, האם מתקבלות גם יוצאות המודיעין האיראני ? למה להפלות ? וברצינות, הבעיה היא שסללתם דרך ככה בעייתית. נשים יקבלו שוויון רק אם יסכימו להתגייס ליחידה של גורג התוקע, ואז הן יכתבו – "נו מה יכולתי לעשות, אני משכונת מצוקה, ורק דרך יחידת העינויים המיוחדת נתנו לי להתקדם" ובאמת, מה נגיד לרונה ? במה יגרע גורלה מכל שאר ה SOCIAL CLIMBERS ?
        ואינני מוציאה עצמי ממניינם, חרף שהחלטתי לרדת מהסולם, עדיין נולדתי לתוככו.

      • irity Says:

        כמובן אשמח אם תתקן את הטייפוז במקור.

        והצד החינני שלי מוסר – בהצלחה, מזל טוב, ובאמת בלוג מקסים , יצירתי, מעניין, מגוון, פורץ גדרות, ועם זאת מכיל ומשתף. ואללה, סבבה.

      • האמורי Says:

        תיקנתי מה שמצאתי. ושוב תודה רבה

  18. יסמין Says:

    כה לחי! תמיד מעניין, אם כי לא תמיד לגמרי אפוי. אמנם, לפעמים גם חצי אפוי זה טעים וספונטני וחי ובועט. אבל אפשר גם קצת (רק קצת) פחות פוסטים, כך שלרעיונות יהיה זמן להבשיל.
    עלו והצליחו.

  19. גדי Says:

    מזל טויב!
    קצת פאתוס אם יורשה לי:
    אתם עושים הרבה טוב למרחבי השיח בישראל.
    בנקודה זו מתאים להעיר, כי יש לכם קהל קוראים ממסגרות שונות ומשונות ומהקשרים מגוונים ביותר. אני חושב שזה יביע יותר את רוח הבלוג אם תצליחו להגיע אליהם ולתת להם במה להשמיע את קולם.

  20. מרב Says:

    מזל טוב. איך הזמן (החיים) עובר מהר. מסכימה עם גדי – הדבר החשוב ביותר שעפרי וגל לקחו על עצמם הוא ניסיון לשנות את השיח. אתם מאוד מאוד שונים מ"שמלאנים רדיקלים" שמאמינים לתומם (באמת לתומם, אין כאן שום כוונה רעה נסתרת, סתם חוסר הבנה בסיסי ועצוב של מהי פעולה פוליטית) שהתגייסות כזו או אחרת לקמפיין כזה או אחר של קרן חדשה כזו או אחרת, זה משהו חשוב או "נכון" לעשות. אתם באמת מבינים מה צריך לעשות פה. תודה

  21. האמורי Says:

    תודה לכל המברכים!

  22. יותם Says:

    שכחתם את הקוראים בריו דה ז'ארו,
    מזל טוב!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: