הפאשניסטים נגד הפאשיסטים

יואב ליפשיץ

1.

ביקורת קשה נמתחת על הקרן החדשה לישראל, לא רק מימין אלא גם משמאל. כדי לתת מענה תקשורתי לרעש הביקורות מימין, ותוך התעלמות מופגנת מרחש הביקורות משמאל, השיקה הקרן את קמפיין "לא נסתום".

"לא נסתום" מכריז על עצמו כ"פרויקט של הקרן החדשה לישראל" שמטרתו "לבנות מחדש את המחנה הדמוקרטי בישראל, ולהחזיר את היכולת שלו לתפקד ככוח משמעותי בציבוריות הישראלית". את הקמפיין מנהלת עבור הקרן חברת DIBOOR, "חברה המתמחה בשיווק במדיה חברתית, פרסום בפייסבוק, פרסום בטוויטר ופרסום באינטרנט".

2.

קמפיינים, אם יודעים כיצד לקרוא בהם, מגלים פעמים רבות כיצד יוצריהם תופשים את קהל היעד הדמוגרפי. המקרה של "לא נסתום" אינו יוצא דופן. מאחר והקמפיין הוא גם "פרויקט" לכאורה – כלומר אינו רק תכסיס שיווקי–תדמיתי אלא מתיימר לבנות מחדש את המחנה הדמוקרטי בישראל, לא פחות – ייתכן והוא מגלה משהו על התנהלות הקרן ועבור מי היא פועלת, שני נושאים העומדים בלב הביקורת מימין ומשמאל. או לכל הפחות הוא מלמד על הצורה בה הקרן רואה את פעולתה ומה עומד לנגד עיניהם של העוסקים במלאכה.

אילו פעולות ננקטו במסגרת הפרויקט בינתיים? בעיקר מספר קמפיינים אינטרנטיים בשיתוף בלוגרים מהשמאל, פוסטים בגנות "אם תרצו", ליברמן ובן–דרור ימיני, וליין חולצות מסוגננות בשם Democra-T. יותר מהכל, "לא נסתום" הוא מותג, סימן מסחר רשום בלבד ללא מוצר, דרכו מנהלת הקרן החדשה לישראל את מערך ההסברה שלה באינטרנט. המותג הזה מאפשר לקרן, גוף המזוהה עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית, לנכס לעצמה את המחנה הדמוקרטי כולו בישראל. כך מתאימות עצמן העמותות לכלכלת המותגים ולמדיה החברתית. זהו כנראה לא המצב, זו התודעה.

דרור פוייר. בעל טור, סולן וסופר. תצלומים: גוני ריסקין

3.

ועכשיו "לא נסתום" עורכים מסיבה של המחנה הדמוקרטי בישראל, עם די ג'יי ישראלית מתל אביב ודי ג'יי פלסטיני מיפו ועוד איזה בחור מברלין. קראו את ההזמנה:

ביום חמישי, 17.2.11, אנחנו נפגשים כדי לחגוג את ההשקה הרשמית של פרויקט Democra-T, ליין הטי שירטים שלא סותמים את הפה. עוד פרטים? בבקשה. פנינו למעצבים ואמני רחוב ישראלים כמו klone, Jewboy, know hope, ירמי אמסטר, אנה מירקין, הילה הראל, תמר טסלר ועוד, כדי שיעצבו חולצות עם מסר של תמיכה בדמוקרטיה, בחופש הביטוי, נגד סתימת פיות, הסתה וגזענות.

עבור הפקת האופנה שלנו שצולמה על ידי גוני ריסקין, מצאנו אנשים שונים בכל מיני מקומות: העיתונאי והסופר דרור פויר, האמן וסולן להקת סיסטם עאלי נטע וינר, האקטיביסטית מהאגודה לזכויות האזרח יוענה גונן, הסוציולוגית הפמיניסטית אורטל בן דיין, הפעיל הפוליטי והעוזר הפרלמנטרי של ח"כ דב חנין – אלון–לי גרין, הצלמת והדי.ג'יי פז בונפיל, איש המחשבים והדי.ג'יי הפלסטיני סמי מטר, ועוד.

אם ראיתם איזו חולצה ובא לכם לרכוש אותה, אפשר לעשות את זה כאן. וחוץ מזה, בואו לחגוג איתנו ביום חמישי הקרוב במועדון הקומפורט בפלורנטין, פתיחת דלתות ב-20:00, הכניסה חופשית, תהיה מוזיקה מעולה (DJ שירה ארד, DJ מוחמד ג'בלי, DJ אן שטרייכמן), בטוח יהיו שם חברים או חברות שלכם, ואם לא, מובטחים אנשים חמודים ששווה להכיר.

זה עמוד המסיבה בפייסבוק, מילות המפתח הן אשרו ושתפו.

נתראה שם.

אי אפשר שלא לתהות האם מדובר בהזמנה לחגיגה של המחנה הדמוקרטי או בקומוניקט המזמין את הקורא להשקת ליין אופנתי חדש. מדובר בכלל באירוע מינגלינג, לראות ולהיראות. מוזיקה מעולה, חברים, אנשים חמודים. כאמור, ניכר שבקרן החדשה יודעים את נפש פעיליהם, מה מניע אותם. לכו תדעו, אומרים בהזמנה, אולי ייצא לכם מזה קשר, עסקי או רומנטי. כך הקרן בונה (מחדש!) את המחנה הדמוקרטי, מחנה בו הבליינים התל אביבים הם בעלי ההון התרבותי והכלכלי, באמצעות הרשת ובאמצעות הרישות.

הקומוניקט מסביר שהקמפיינרים של "לא נסתום" מצאו "אנשים שונים בכל מיני מקומות" (ממש כך, כאילו נלקחו התמונות מטור של איזה הולך רגל ברחובות תל אביב, ואין מדובר בהפקת אופנה מבויימת).

מיהם האנשים השונים? כולם תל אביבים. לכולם יש טייטל, כאילו היו זעיר–מפורסמים והטקסט אודותם מיועד למדור הרכילות של טיים אאוט. ה–אמן, ה–צלמת, ה–אקטיביסטית, משל היו ה–סופר עמוס עוז. ה–פז בונפיל. אין ביניהם שרברב או מלצרית או יועצת מס, כלומר ה–שרברב, ה–מלצרית או יועצת ה–מס. ואין ביניהם זקנה או שמנה, ואין דתי או תימני. הם לא עוברים סלקציה או אודישן. בוודאי שאין ביניהם סחי לא אופנתי.

סמי מטר. מתכנת ודי ג'יי

כך ייראה המחנה הדמוקרטי אותו מבקשים ב"לא נסתום" לבנות במועדון תל אביבי, נתון כולו לעריצות היופי והפוטוגניות. הסתכלו על התמונות, חישבו על הדימויים העולים מהן. דמוקרטיה נוסח הוליווד, בה הנבלים הפאשיסטים הם חנונים שמנמנים ומרושלים והטובות והפאשניסטות הן "קהל צעיר בעל מודעות גבוהה לאופנה". מי שלא עובר מצלמה, מקומו אינו במחנה הדמוקרטי החדש. לרגע מתגנבת ללב התקווה שמדובר בסאטירה חברתית ושמבעד למודעות האופנתית מתגלה מודעות עצמית, אך לשווא.

ומהם המקומות השונים בהם הם נמצאו? ב"גלריה" מסבירים: "כדי לשמור על האווירה העולצת, בחרו אנשי הקרן לצלם את החולצות במוקדי בתל אביב [הטעות במקור – יואב] ובהם ברקפסט קלאב, מילק, הפרוזדור החדש וקפה אדר". אכן, שמח וצבעוני במיוחד הוא המרחב הדמוקרטי הווירטואלי התל אביבי.

4.

לו ירצה ישראלי שאינו תל אביבי להצטרף למחנה הפאשניסטות ולהתהדר בחולצת מעצבים המכילה מסרים של חופש ביטוי ודמוקרטיה, ייאלץ להיפרד מ-50 ש"ח (כולל משלוח) עבור חולצת טריקו. בקרן קוראים לזה "מחיר עלות". חולצות של הקרן החדשה לישראל כנראה אינן מצרך מבוקש בימים אלו, אך על חולצות מעצבים של המותג החדש והנוצץ, התל אביבי במובן הטוב והיוקרתי, ניתן לשים תג מחיר גבוה. בשוק הרעיונות אולי אין הצלחה לקמפיין, אך בשוק המותגים נרשם רווח נאה. עניין של היצע וביקוש, כוחות השוק החופשי של הדמוקרטיה.

הדמוקרטיה היא מוצר במחסור, והפאשניסטים – אלו שמוכרים חולצות במקום להקים מחנה דמוקרטי – מתוגמלים ממילוי הצורך אצל הציבור; וככל שיעמיק הגרעון הדמוקרטי, יוסיפו ויתמלאו כיסיהם של אנשי הקרן וממ"חיה ממכירת חולצות אופנתיות. מדובר בהיגיון כלכלי פשוט. ליין החולצות של "לא נסתום" הוא דימוי מוצלח לביקורת משמאל כנגד אנשי הקרן החדשה לישראל – מדובר בתיווך של מסרים על דמוקרטיה בתמורה לכסף ולמעמד. אך אין מדובר רק בדימוי, זוהי באמת התועלת היחידה שצומחת מההפקה הזו. מחנה דמוקרטי לא יקום ממנה. זה בערך כל מה שעושים ב"פרויקט" הזה של הקרן החדשה לישראל, קמפיין פנים תל אביבי בפייסבוק, בטוויטר ובאינטרנט.

פז בונפיל. צלמת ודי ג'יי (מזל שמותר לעשן)

אפשר רק לתהות מדוע קרן החולשת על תקציבי עתק אינה מדפיסה חולצות בסיטונות ומחלקת אותן בחינם, דרך הסניפים השונים של העמותות השונות הפזורים ברחבי הארץ, לכל אדם שמכריז שהוא אמיץ מספיק להראות את תמיכתו באג'נדה שלה בחוצות ישראל בימים קשים אלו. במקום זאת היא מוכרת חולצות כאילו היו מרצ'נדייז. זוהי כלכלת המותגים של העמותות, בה כל משבר תדמיתי הוא גם הזדמנות עסקית עבור הפרסומאים של השמאל, בה האדם צריך לשלם עבור הזכות לפרסם את המותג של "מיזם המחאה" ולא להיפך, בדומה לאוהד של קבוצת כדורגל המשלם כסף טוב כדי לקנות חולצת מועדון מקורית. זהו עוד סממן של המרחב הדמוקרטי החדש שמקדמת ככל הנראה הקרן החדשה לישראל, בו הזכות להפגין מסרים של דמוקרטיה וחופש ביטוי שמורה רק לאלו שהממון בכיסם. על הדמוקרטיה הזו נלחם המחנה הפאשניסטי.

ואולי בעצם מדובר בדמי רצינות הנועדו לבדוק האם האדם באמת משתייך למחנה הפאשניסטי ולהרחיק מן המחנה את המתחזים והטרמפיסטים, לובשי החינם, כי רק פאשניסטות אמיתיים ישלמו 50 ש"ח עבור חולצת טריקו.

5.

בתגובה לקריאות להטיל חרם תרבותי על ישראל, הכינה לאחרונה קבוצת סטודנטים ישראלים סרטון הקורא למייסי גריי להופיע בישראל למרות שאינה מסכימה עם מדיניות הממשלה. תגובתם של צעירי ישראל לטענות כבדות המשקל של אנשי תנועת ה-BDS היא קליפ מלא בדימויים יבשים של בחורות בחוף הים, נהנתנות בבריכה, "הלו, פיס, שלום" ובכיינות של קוזאק נגזל על כך שאנחנו בסך הכל רוצים "לרקוד כל הלילה". גם אנשי "לא נסתום" רק רוצים לרקוד . איפה הבושה?

תגים: bds, אם תרצו, הברקפסט קלאב, המחנה הדמוקרטי, הפרוזדור החדש, הקרן החדשה לישראל, לא נסתום, לא נסתום. נרקוד, מייסי גריי, קפה אדר