הפאשניסטים נגד הפאשיסטים

by

יואב ליפשיץ

1.

ביקורת קשה נמתחת על הקרן החדשה לישראל, לא רק מימין אלא גם משמאל. כדי לתת מענה תקשורתי לרעש הביקורות מימין, ותוך התעלמות מופגנת מרחש הביקורות משמאל, השיקה הקרן את קמפיין "לא נסתום".

"לא נסתום" מכריז על עצמו כ"פרויקט של הקרן החדשה לישראל" שמטרתו "לבנות מחדש את המחנה הדמוקרטי בישראל, ולהחזיר את היכולת שלו לתפקד ככוח משמעותי בציבוריות הישראלית". את הקמפיין מנהלת עבור הקרן חברת DIBOOR, "חברה המתמחה בשיווק במדיה חברתית, פרסום בפייסבוק, פרסום בטוויטר ופרסום באינטרנט".

2.

קמפיינים, אם יודעים כיצד לקרוא בהם, מגלים פעמים רבות כיצד יוצריהם תופשים את קהל היעד הדמוגרפי. המקרה של "לא נסתום" אינו יוצא דופן. מאחר והקמפיין הוא גם "פרויקט" לכאורה – כלומר אינו רק תכסיס שיווקיתדמיתי אלא מתיימר לבנות מחדש את המחנה הדמוקרטי בישראל, לא פחות – ייתכן והוא מגלה משהו על התנהלות הקרן ועבור מי היא פועלת, שני נושאים העומדים בלב הביקורת מימין ומשמאל. או לכל הפחות הוא מלמד על הצורה בה הקרן רואה את פעולתה ומה עומד לנגד עיניהם של העוסקים במלאכה.

אילו פעולות ננקטו במסגרת הפרויקט בינתיים? בעיקר מספר קמפיינים אינטרנטיים בשיתוף בלוגרים מהשמאל, פוסטים בגנות "אם תרצו", ליברמן ובןדרור ימיני, וליין חולצות מסוגננות בשם Democra-T. יותר מהכל, "לא נסתום" הוא מותג, סימן מסחר רשום בלבד ללא מוצר, דרכו מנהלת הקרן החדשה לישראל את מערך ההסברה שלה באינטרנט. המותג הזה מאפשר לקרן, גוף המזוהה עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית, לנכס לעצמה את המחנה הדמוקרטי כולו בישראל. כך מתאימות עצמן העמותות לכלכלת המותגים ולמדיה החברתית. זהו כנראה לא המצב, זו התודעה.

דרור פוייר. בעל טור, סולן וסופר. תצלומים: גוני ריסקין

3.

ועכשיו "לא נסתום" עורכים מסיבה של המחנה הדמוקרטי בישראל, עם די ג'יי ישראלית מתל אביב ודי ג'יי פלסטיני מיפו ועוד איזה בחור מברלין. קראו את ההזמנה:

ביום חמישי, 17.2.11, אנחנו נפגשים כדי לחגוג את ההשקה הרשמית של פרויקט Democra-T, ליין הטי שירטים שלא סותמים את הפה. עוד פרטים? בבקשה. פנינו למעצבים ואמני רחוב ישראלים כמו klone, Jewboy, know hope, ירמי אמסטר, אנה מירקין, הילה הראל, תמר טסלר ועוד, כדי שיעצבו חולצות עם מסר של תמיכה בדמוקרטיה, בחופש הביטוי, נגד סתימת פיות, הסתה וגזענות.

עבור הפקת האופנה שלנו שצולמה על ידי גוני ריסקין, מצאנו אנשים שונים בכל מיני מקומות: העיתונאי והסופר דרור פויר, האמן וסולן להקת סיסטם עאלי נטע וינר, האקטיביסטית מהאגודה לזכויות האזרח יוענה גונן, הסוציולוגית הפמיניסטית אורטל בן דיין, הפעיל הפוליטי והעוזר הפרלמנטרי של ח"כ דב חנין – אלוןלי גרין, הצלמת והדי.ג'יי פז בונפיל, איש המחשבים והדי.ג'יי הפלסטיני סמי מטר, ועוד.

אם ראיתם איזו חולצה ובא לכם לרכוש אותה, אפשר לעשות את זה כאן. וחוץ מזה, בואו לחגוג איתנו ביום חמישי הקרוב במועדון הקומפורט בפלורנטין, פתיחת דלתות ב-20:00, הכניסה חופשית, תהיה מוזיקה מעולה (DJ שירה ארד, DJ מוחמד ג'בלי, DJ אן שטרייכמן), בטוח יהיו שם חברים או חברות שלכם, ואם לא, מובטחים אנשים חמודים ששווה להכיר.

זה עמוד המסיבה בפייסבוק, מילות המפתח הן אשרו ושתפו.

נתראה שם.

אי אפשר שלא לתהות האם מדובר בהזמנה לחגיגה של המחנה הדמוקרטי או בקומוניקט המזמין את הקורא להשקת ליין אופנתי חדש. מדובר בכלל באירוע מינגלינג, לראות ולהיראות. מוזיקה מעולה, חברים, אנשים חמודים. כאמור, ניכר שבקרן החדשה יודעים את נפש פעיליהם, מה מניע אותם. לכו תדעו, אומרים בהזמנה, אולי ייצא לכם מזה קשר, עסקי או רומנטי. כך הקרן בונה (מחדש!) את המחנה הדמוקרטי, מחנה בו הבליינים התל אביבים הם בעלי ההון התרבותי והכלכלי, באמצעות הרשת ובאמצעות הרישות.

הקומוניקט מסביר שהקמפיינרים של "לא נסתום" מצאו "אנשים שונים בכל מיני מקומות" (ממש כך, כאילו נלקחו התמונות מטור של איזה הולך רגל ברחובות תל אביב, ואין מדובר בהפקת אופנה מבויימת).

מיהם האנשים השונים? כולם תל אביבים. לכולם יש טייטל, כאילו היו זעירמפורסמים והטקסט אודותם מיועד למדור הרכילות של טיים אאוט. האמן, הצלמת, האקטיביסטית, משל היו הסופר עמוס עוז. הפז בונפיל. אין ביניהם שרברב או מלצרית או יועצת מס, כלומר השרברב, המלצרית או יועצת המס. ואין ביניהם זקנה או שמנה, ואין דתי או תימני. הם לא עוברים סלקציה או אודישן. בוודאי שאין ביניהם סחי לא אופנתי.

סמי מטר. מתכנת ודי ג'יי

כך ייראה המחנה הדמוקרטי אותו מבקשים ב"לא נסתום" לבנות במועדון תל אביבי, נתון כולו לעריצות היופי והפוטוגניות. הסתכלו על התמונות, חישבו על הדימויים העולים מהן. דמוקרטיה נוסח הוליווד, בה הנבלים הפאשיסטים הם חנונים שמנמנים ומרושלים והטובות והפאשניסטות הן "קהל צעיר בעל מודעות גבוהה לאופנה". מי שלא עובר מצלמה, מקומו אינו במחנה הדמוקרטי החדש. לרגע מתגנבת ללב התקווה שמדובר בסאטירה חברתית ושמבעד למודעות האופנתית מתגלה מודעות עצמית, אך לשווא.

ומהם המקומות השונים בהם הם נמצאו? ב"גלריה" מסבירים: "כדי לשמור על האווירה העולצת, בחרו אנשי הקרן לצלם את החולצות במוקדי בתל אביב [הטעות במקור יואב] ובהם ברקפסט קלאב, מילק, הפרוזדור החדש וקפה אדר". אכן, שמח וצבעוני במיוחד הוא המרחב הדמוקרטי הווירטואלי התל אביבי.

4.

לו ירצה ישראלי שאינו תל אביבי להצטרף למחנה הפאשניסטות ולהתהדר בחולצת מעצבים המכילה מסרים של חופש ביטוי ודמוקרטיה, ייאלץ להיפרד מ-50 ש"ח (כולל משלוח) עבור חולצת טריקו. בקרן קוראים לזה "מחיר עלות". חולצות של הקרן החדשה לישראל כנראה אינן מצרך מבוקש בימים אלו, אך על חולצות מעצבים של המותג החדש והנוצץ, התל אביבי במובן הטוב והיוקרתי, ניתן לשים תג מחיר גבוה. בשוק הרעיונות אולי אין הצלחה לקמפיין, אך בשוק המותגים נרשם רווח נאה. עניין של היצע וביקוש, כוחות השוק החופשי של הדמוקרטיה.

הדמוקרטיה היא מוצר במחסור, והפאשניסטים אלו שמוכרים חולצות במקום להקים מחנה דמוקרטי מתוגמלים ממילוי הצורך אצל הציבור; וככל שיעמיק הגרעון הדמוקרטי, יוסיפו ויתמלאו כיסיהם של אנשי הקרן וממ"חיה ממכירת חולצות אופנתיות. מדובר בהיגיון כלכלי פשוט. ליין החולצות של "לא נסתום" הוא דימוי מוצלח לביקורת משמאל כנגד אנשי הקרן החדשה לישראל מדובר בתיווך של מסרים על דמוקרטיה בתמורה לכסף ולמעמד. אך אין מדובר רק בדימוי, זוהי באמת התועלת היחידה שצומחת מההפקה הזו. מחנה דמוקרטי לא יקום ממנה. זה בערך כל מה שעושים ב"פרויקט" הזה של הקרן החדשה לישראל, קמפיין פנים תל אביבי בפייסבוק, בטוויטר ובאינטרנט.

פז בונפיל. צלמת ודי ג'יי (מזל שמותר לעשן)

אפשר רק לתהות מדוע קרן החולשת על תקציבי עתק אינה מדפיסה חולצות בסיטונות ומחלקת אותן בחינם, דרך הסניפים השונים של העמותות השונות הפזורים ברחבי הארץ, לכל אדם שמכריז שהוא אמיץ מספיק להראות את תמיכתו באג'נדה שלה בחוצות ישראל בימים קשים אלו. במקום זאת היא מוכרת חולצות כאילו היו מרצ'נדייז. זוהי כלכלת המותגים של העמותות, בה כל משבר תדמיתי הוא גם הזדמנות עסקית עבור הפרסומאים של השמאל, בה האדם צריך לשלם עבור הזכות לפרסם את המותג של "מיזם המחאה" ולא להיפך, בדומה לאוהד של קבוצת כדורגל המשלם כסף טוב כדי לקנות חולצת מועדון מקורית. זהו עוד סממן של המרחב הדמוקרטי החדש שמקדמת ככל הנראה הקרן החדשה לישראל, בו הזכות להפגין מסרים של דמוקרטיה וחופש ביטוי שמורה רק לאלו שהממון בכיסם. על הדמוקרטיה הזו נלחם המחנה הפאשניסטי.

ואולי בעצם מדובר בדמי רצינות הנועדו לבדוק האם האדם באמת משתייך למחנה הפאשניסטי ולהרחיק מן המחנה את המתחזים והטרמפיסטים, לובשי החינם, כי רק פאשניסטות אמיתיים ישלמו 50 ש"ח עבור חולצת טריקו.

5.

בתגובה לקריאות להטיל חרם תרבותי על ישראל, הכינה לאחרונה קבוצת סטודנטים ישראלים סרטון הקורא למייסי גריי להופיע בישראל למרות שאינה מסכימה עם מדיניות הממשלה. תגובתם של צעירי ישראל לטענות כבדות המשקל של אנשי תנועת ה-BDS היא קליפ מלא בדימויים יבשים של בחורות בחוף הים, נהנתנות בבריכה, "הלו, פיס, שלום" ובכיינות של קוזאק נגזל על כך שאנחנו בסך הכל רוצים "לרקוד כל הלילה". גם אנשי "לא נסתום" רק רוצים לרקוד . איפה הבושה?


תגים: , , , , , , , , ,

105 תגובות to “הפאשניסטים נגד הפאשיסטים”

  1. Assaf Says:

    מה שנכון נכון.

    אכן, "לא נסתום" הוא פרוייקט סתום במיוחד.

  2. נדב פרץ Says:

    אני מבין שהתוכנית שלך לשיקום השמאל הישראלי היא לפרסם פוסטים בפונט כל-כך קטן שימאס לנו לקרוא באינטרנט ונצא להפגין?
    (או במילים אחרות, בחייאת תגדילו את הפונט)

  3. אייל Says:

    בד"כ שילוב Ctrl עם + עושה את העבודה

  4. Radiofoniac Says:

    כל כך נכון. ומה כל האנגלית הזאת? כדי שרק תל אביבים עדכניים יבינו?

  5. אלי א. Says:

    הדבר הכי גרוע שאם תרצו עשו לשמאל הישראלי זה לא לסתום לו את הפה אלא להפוך את הקרן החדשה ממנגנון אפרורי וחסר זהות (כמו כל קרן בעצם) למשהו "מעניין". קרן היא בעיקר מנגנון להעברת משאבים. כאשר היא מנסה להיות יותר מזה זה בעיקר פתטי.

  6. ליטל Says:

    אוי, באמת. גם אלי הקמפיין הזה לא פונה, וגם לי הוא נראה דבילי ורחוק מאד משלמות, אבל לפחות הקרן החדשה עושה משהו. אחרי כל הטוב שהארגון הזה עשה, ומול כל הגועל שזורקים עליו, באמת חשוב עכשיו להתקטנן להם על הקמפיין?

  7. יניב אידלשטיין Says:

    הידד, הפלגנות בשמאל חיה וקיימת.
    כל הכבוד, יואב ליפשיץ. ניקבת חורים בסיבת קיומה של המסיבה, חקרת את מממניה, השמצת את מניעיה האידואולוגיים, האשמת את היוזמה בריקנות, בטעם רע, בגזענות נגד שמנמנים ובמה לא.
    כל חברי סיעת "ישראל ביתנו", עד האחרון שבהם, היו חותמים בשמחה על המאמר שלך.
    דמוקרטיה היא אכן מוצר במחסור כרגע, ולא תזיק קצת סולידריות עם אנשים שמניפים את אותו דגל שאתה מניף. קצת פתיחות. אתה אמור להיות שמאלן, לא?

  8. דנית Says:

    לפני שנה פחות או יותר, הקרן החדשה עמדה בפני מתקפה סופר אגרסיבית ומקרתיסטית, שהאשימה את הקרן בחולשה ההסברתית של ישראל (בעקבות עופרת יצוקה, "הכשל" ההסברתי האמיתי), ובחבירה לשופט גולדסטון ולדו"ח הקשה שלו נגד מדיניות ישראל. הקרן עמדה לבד במתקפה הזו, גם בגלל שלארגונים השונים לא היו יכולות תקשורתיות וארגוניות כדי לעזור. מהמקום הזה, לא נסתום את הפה נולד.

    הקרן החליטה לעשות מעשה כדי לעורר את הזירה, שאז הייתה בעיקר שוממת. עם זאת, אנחנו מעולם לא ביקשנו דיווידנדים, לא ביקשנו בעלות, לא ביקשנו לנכס אלינו את כל המחנה הדמוקרטי, ועל זה יעידו כל שותפינו לדרך, על רמת הרגישות שלנו כלפי הארגונים, על כמה אנחנו משתדלים לתת מקום לכולם ולא לדרוך לאף אחד על האצבעות, כל אחד בנישה שלו. הנישה שלנו זו עשייה. אנחנו עוסקים בעשייה.

    הדבר היחיד שקורה כאן, זה ניסיון שלנו ליצור ולעשות במקום בו אף אחד אחר לא עושה. כמו להגיע לעצרת לציון 15 שנה לרצח רבין ולדבר שם על סתימת פיות ולא רק על נהי ונוסטלגיה, כמו לארגן הפגנות נגד מכתב הרבנים. כמו לפנות לקהל משפיע, אבל מיואש ואדיש, כדי שייצא מן הבית ויגיע להפגין. כמו להפיץ את הפגנת ה-20,000 של המחנה הדמוקרטי, כמו לדרבן גולשים לפנות לחברי כנסת ולדרוש מהם תשובות בנושאים שחשובים לנו כמו ועדות הקבלה, ועדת החקירה, וכו'. המסיבה הזו, הטי שירטים האלו, הם לא חזות הכל, הם נדבך אחד ממה שאנחנו עושים.

    למה? כי אף אחד אחר לא עושה. כי אף אחד אחר לא חשב לפנות לאמנים ישראלים מוכרים כמו ג'ובוי ולבקש ממנו לצאת בהצהרה נגד סתימת פיות. כי אף אחד אחר לא הרים מסיבה. כי כל אחד עושה מה שהוא יכול בתחומו, וכך גם אנחנו. קמפיין לא נסתום נועד לעזור למחנה הדמוקרטי לצמוח ולהתפתח, אנחנו מנסים לקרב אלינו קהלים חדשים, לדבר איתם, ולא רק עם המשוכנעים. זו לא מזימה קפיטליסטית, זדונית וברנז'איסטית להשתלט על השמאל הישראלי. הרי אין דבר כזה, באמת. המחנה הזה מורכב מהרבה מאוד אנשים וארגונים שפועלים בתוכו, הוא לא מקשה הומוגנית אחת.

    הבהרה אחרונה, הקרן היא לא ארגון למטרות רווח, והיא לא עושה כסף ממכירת החולצות. המחיר הוא בסיסי ומכסה את עלויות החולצה, ההדפסה והמשלוח. מקווים לראות אתכם במסיבה ביום חמישי.

    (ג.נ: אני עובדת עם הקרן, אבל זו לא תגובה רשמית, רק מחשבות שלי בעקבות הפוסט).

  9. אלי Says:

    "אך על חולצות מעצבים של המותג החדש והנוצץ, התל אביבי במובן הטוב והיוקרתי, ניתן לשים תג מחיר גבוה"

    50 ש"ח (כולל משלוח) על חולצת טריקו זה לדעתך "מחיר גבוה" שאותו יש לשלם עבור "מותג תל אביבי במובן הטוב והיוקרתי" – תגיד לי אתה רציני? אנשים היום מוציאים סכומים כפולים ויותר על חולצות טריקו (לא כולל משלוח). כן כן, אפילו אנשים שחיים בפריפריה הרחוקה. אפשר לחשוב שמדובר כאן בכרטיס כניסה למועדון חברים יוקרתי של האלפיון העליון שעולה הון תועפות…

    והטענה שהשמאל מנכס לעצמו את הדמוקרטיה בישראל מזכירה לי את אנשי "אם תרצו" שהצטרפו לא מזמן למצעד למען זכויות האדם בטענה הבכיינית ש"גם ליהודים יש זכויות!". בחייאת, זה לא שהשמאל בארץ מנכס לעצמו את הדמוקרטיה, זה הימין בישראל שפשוט לא מתעניין בה ומזניח את העיסוק בזכויות האדם במדינה. ברור שלא כל אזרח במדינה שמצביע למפלגה ימנית או מפלגת "מרכז" מתנגד לערכי הדמוקרטיה, אבל מבחינת נבחרי הציבור שלנו אתה בקושי יכול למצוא היום התעניינות אמיתית וכנה באופיה הדמוקרטי של מדינת ישראל – אלא אם כן מדובר כמובן באופיה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל.

    אני חושב שהניתוח היה צריך להתמקד יותר בהיבט התרבותי של התופעה שאתה מדבר עליה, כלומר הניסיון למתג את השמאל כמגניב ואופנתי ובמיוחד הקריצה לקהל הפסאודו-היפסטרי בתל אביב (חלק מהצילומים למשל נראים כאילו הם נלקחו מהקטלוג של אמריקן אפרל). אישית אגב אני לא רואה בזה שום דבר רע. אם "אם תרצו" מצליחה למתג את המשנה הפוליטית שלה כנורמלית ושפויה, שלא לומר פרו-דמוקרטית, אני לא רואה שום סיבה שהשמאל לא ינקוט במהלך דומה.

    (והפונט הקטן באמת מעיק, למרות שניתן להגדיל אותו בדפדפן)

    • יואב Says:

      מאוד רציני. אין מצב ש-50 ש"ח זהו מחיר עלות. כמובן שיש אנשים שמשלמים הרבה יותר עבור חולצות טריקו (בגלל המותג), וכמובן שיש גם אנשים כאלו בפריפריה. אז? לא הון תועפות, אבל הוצאה נכבדת למדי עבור חלקים לא מעטים באוכולוסיה, ובמידה מסויימת הוצאת מותרות (לתמוך בקמפיין פוליטי).

      לגבי הטענה שהשמאל מנכס הדמוקרטיה, התייחסתי והפניתי לינק לפוסט של בלוגר שהיה בכנס של לא נסתום, ושמע את הדברים האלו, גם בהקשר של הקמפיין. זו לא טענה בכיינית הימין, אלו אנשים מקרב המחנה שכך מדברים.

      ניתוח תרבותי כבודו במקומו מונח, אך זוהי לא מטרת הפוסט. מה גם שאינני מבין דבר באופנה ולא יודע לזהות לאיזה קטלוג ספציפי התמונות האלו מרפררות. אשמח לקרוא פוסט שלך בנושא.

      • מרמיט Says:

        יואב, מצאתי לך עוד מותג תל אביבי יוקרתי וטוב:
        מפלגת העובדים הפרוגרסיבית
        http://yfrog.com/hs7m9xvj

        50 ש"ח לחתיכה. התמסחרו, הקומוניסטים האלה.

      • נועה ו Says:

        כמובן שזה לא מחיר עלות.
        רק בשבוע שעבר הכנתי חולצה. החולצה עצמה נקנתה בלשכת השירות בה הדפסתי. 38 שקל סה"כ. וזה לחולצה יחידה.
        כמה תעלה קניית מאות חולצות והדפסה עליהן? הרבה פחות.

      • אלי Says:

        אני ממש לא מאמין שאני מתווכח איתך עכשיו על מחיר של חולצות טריקו, אבל מכיוון שכל המבנה התיאורטי בפוסט הזה, או לפחות רובו, מתבסס על הטענה שהחולצות של לא נסתום הן "מותג יוקרתי ונוצץ" כלשונך, אני אתייחס שוב לטענה הזאת.

        אף אחד לא דיבר על השאלה האם זהו מחיר העלות של החולצות או לא. אני בוודאי לא טענתי כך בתגובה שלי ואתה מוזמן לקרוא אותה שוב. אולי הם מרוויחים כמה שקלים מהמכירות, זו זכותם המלאה, אני בכל אופן בכלל לא דיברתי על הנקודה הזאת.

        השאלה החשובה כאן היא רק האם אכן מדובר ב"מותג יוקרתי ונחשק" או לא כי הרי על זה בדיוק מבוססת הטענה העיקרית של הפוסט.

        עשיתי "עבודת תחקיר מעמיקה" ונכנסתי לאתר של דמוקר-טי: המחיר הבסיסי של החולצה הוא 39 ש"ח בלבד.

        דמי המשלוח הם 12 ש"ח, אבל קיימת אפשרות לאיסוף עצמי ללא תשלום נוסף.
        החולצות עצמן מתוארות שם כ: " חולצת גברים/נשים איכותית 100% כותנה תוצרת FRUIT OF THE LOOM".

        חולצת טריקו איכותית עם הדפס אומנותי ב 39 ש"ח זה מחיר סביר בהחלט. אפילו פחות מסביר. סתם להשוואה, אם אתה רוצה כבר לדבר על מותגים יוקרתיים אז חולצת טריקו פשוטה ולא מודפסת של אמריקן אפרל עולה כמעט 100 שח בארץ והמצב דומה ברשתות אופנה יוקרתיות אחרות. אני לא אתפלא אם אפילו בפוקס (שרחוקה מאוד מלהיות "יוקרתית ונחשקת") תמצא חולצות שעולות יותר מ-39 ש"ח.

        כמה שלא תרבה במילים ובסופרלטיבים – תג מחיר בסיסי של 39 ש"ח בהחלט לא הופך את החולצות האלה ל"מותג יוקרתי ונחשק" וממש לא מדובר כאן בהוצאה כספית שהאדם הממוצע לא מסוגל לעמוד בה. אף אחד גם לא יחשוד בך שאתה פחות שמאלני אם תחליט לא לקנות את החולצה הזאת.

    • יונתן Says:

      אני גם לא מאמין שאתה מגיב ליואב, הרי רק אתמול בטוויטר קראת לו טרול. לאור התגובות שלך ושל שאר הטוויטרטי, אני חושב שדי ברור כאן שאתם הטרולים ויואב האכיל אתכם. בתור מי שכותב את הבלוג "פוסטמודרניזם – הכנה לבגרות", הייתי מצפה ממך להבין מתי אדם כותב באובר סטייטמנט ומהו באמת "המבנה התיאורטי" של הפוסט, ושטענה שעולה רק בנקודה הרביעית בטקסט היא ממש לא מנדבכיו העיקריים.

  10. יונתן אמיר Says:

    "פלגנות בשמאל", "פארטי פופר". נו באמת. מותר גם לאנשי שמאל לקיים דיון בינם לבין עצמם, ואם הם כבר עושים זאת, בלוג כמו האמורי (להבדיל, נניח, מידיעות אחרונות וכפיליו), הוא מקום נכון לשמש אכסניה לדיון כזה. בפעם האחרונה שהשמאל וויתר על דיון הוא הצביע בהמוניו למרצ רק כדי לקבל, בחסות מפלגת הדגל, קולוניאליזם מעודכן וקפיטליזם דורסני מודל שנות התשעים.

  11. זולי Says:

    כל מילה בסלע! לקח לי יומיים להבין שקמפיין הלא נסתום הוא קמפיין בועתי, בדלני ומתנשא, שכלל לא מנסה להתכתב עם המציאות הישראלית. בתור אחד שמוקיר את פעולתה של הקרן החדשה ומודאג מאד ממצבו של המחנה הדמוקרטי ברחוב, אני מוצא את עצמי בעיקר מובך מכל הקמפיינים והמסיבות האלה.

  12. נעם Says:

    למרות שיש משהו בדבריך, אני חייב לציין שכבר נמאס לי לגמרי מהאולטרה-סופר-מגה-שמאלנים שמבקרים אל אלו שהם סתם סופר-שמאלנים.

    אז כן, יש משהו קצת יאפי והיפסטרי ותל-אביבי בכל הקמפיין הזה, וזה קצת מציק, אבל אפשר פשוט לציין את זה. לא צריך לצאת במסע קטילה צדקני שכל תפקידו להוכיח מי שמאלני טוב יותר.

    כמו כן, כמו שדנית ציינה, זה לא הקמפיין היחיד של לא נסתום.

    ועניין נוסף אליו כלל לא התייחסת, הוא שהקהל אליו פונה הקמפיין הוא אכן קהל טבעי. אני לא חושב שמה שעוצר את הפועל קשה היום שגר בשיכון ד' בבאר שבע מלקנות את החולצה, זה מחירה. בעולם המערבי בעידן שלנו מתקיימת אנומליה בה רוב האקטיביסטים הם אנשים שבעים שיכולים להרשות לעצמם לעסוק באקטיביזם.

    האתגר של חיבור הלקוחות האמיתייים של השמאל, העניים והמדוכאים, לפעילות, הוא אתגר שבהחלט גדול על יוזמה כמו "לא נסתום", ובכל מקרה לא ראיתי אף אחד שבאמת הצליח שם.

  13. ליטל Says:

    יונתן – כן, חשוב דיון גם בתוך השמאל, ואם זה נושא שעד כדי כך חשוב בעיניך, enjoy. לא ברור לי למה זה נושא חשוב, וכמו שאמרתי – בטח לא חשוב כמו הסיבה לקיום הקמפיין מלכתחילה, אבל יש גם דברים שאני לא רואה.

    דנית – אני אוהבת את הקרן החדשה (יצא לי לעבוד מולם/מולכם במשך כמה שנים וקיבלתי רושם של ארגון מאד ערכי, מיישם ואפקטיבי), ואני מבינה שאולי היתה הרגשה שהיא היחידה שעושה משהו, אבל ההרגשה הזו מוטעית.

  14. נועם שיזף Says:

    מעבר לכל השטויות על "תקציבי הענק" של הקרן החדשה והמזימה שלה להתעשר עוד יותר ממכירת טי-שירטים במסיבה (שמהדהדות את מסע ההסתה של "אם תרצו"), הבעיה העיקרית עם הטקסט היא הפנטזיה שמחזיק הכותב לפיה קיים שמאל "אותנטי" ו"ספונטני" שאינו מוכר חולצות, לא משתף פעולה עם משרדי פרסום ויועצים, ניזון מזיתים ולחם אחיד, ושומר באופן כללי על טוהר אידיאולוגי. התפיסה הזאת היא לא רק שגויה מבחינה היסטורית, אלא גם א-פוליטית ומסרסת.

    • יואב Says:

      אני מודע לכך שהקרן החדשה אינה גוגל ושאינה חולשת על תקציב הביטחון, אך בכל זאת, אני חושב שתקציבי ענק הם ביטוי מתאים לתיאור יכולותיה הכלכליות של הקרן, בוודאי בכל הקשור ליכולתה להפיץ חולצות לתומכיה.

      ואני לא מחזיק בשום פנטזיה כזו.

    • רתם Says:

      לחם אחיד שחור

  15. איתמר שאלתיאל Says:

    לא הבנתי כמה דברים:
    * "כך מתאימות עצמן העמותות לכלכלת המותגים ולמדיה החברתית" – נשמע כאילו יש בכך איזו בעיה, אבל אני לא לגמרי בטוח מה היא. האם אתה מעוניין שהעמותות בישראל ישתקו או שינסו לנהל קמפיינים לא יעילים? איך בדיוק אפשר לנהל קמפיין שאינו חלק מ"כלכלת המותגים"?
    * "כך הקרן בונה (מחדש!) את המחנה הדמוקרטי, מחנה בו הבליינים התל אביבים הם בעלי ההון התרבותי והכלכלי, באמצעות הרשת ובאמצעות הרישות" – זה נשמע כאילו יש כאן משהו רע. כלומר, זה לא בסדר שכל התל-אביבים האלה שהולכים כל שישי לבלעין ושיח ג'ראח גם רוצים ללכת למסיבה. וסלח לי, כן, אבל למה החלטת שיש למישהו כאן הון תרבותי או כלכלי? אני לא יודע כמה אתה מרוויח, אבל רוב השמאלנים שאני מכיר לא סוגרים את החודש. כל דיבורי ה"הון התרבותי והכלכלי" נשמעים כמו תרגום לבורדזיאנית של כותרות "התל-אביבים יושבים בבתי קפה" של וויינט.
    * "מיהם האנשים השונים? […]" – יש בהם גם ערבים, ממה שראיתי. אבל זה לא מספיק, נכון? כי השמאל חייב גם תימני שמנמן, אחרת הוא שוב מתנשא, אשכנזי ולבן. אי אפשר לזוז כאן מטר בלי לדרוך על איזה מגזר, הא?
    * גם בשיח ג'ראח מוכרים חולצות ב-50 שקלים, אגב. בלי משלוח. במיוחד בשביל אשכנזים שמנים.

    ויש עוד הרבה, אבל באמת שנמאס לי. לא ברור נגד מה, בעצם, אתה יוצא. כולם יודעים שמותגים זה איום ונורא ושכולנו צריכים גם לייצג את התימני השמנמן והרוסיה הלבנבנה, ושהשמאל הוא תל-אביבי והיפסטרי ולמה כל ההפגנות הן רק בתל-אביב. יופי, כתבת טור בוויינט. ומה עכשיו?

    • יואב Says:

      * אפשר לנהל קמפיין תקשורתי תחת הקרן החדשה, במקום להמציא מותג ושמו "לא נסתום", שלא מסתתר מאחוריו כלום. זהו מהלך שמתאים לקלוגהפט וחבריו, שממציאים גופים ועמותות לצורך כל קמפיין תקשורתי. אני לא מבין מה הנחיצות המהותית במותג נפרד.

      * אכן, יש ערבי. אבל ערבי די ג'יי, ועם ז'קט מגניב. האחר הסקסי התל אביבי. עם דגש על הסקסי. זו לא הייתה ביקורת מגזרית בעיקר, אלא ביקורת על ההוויה האסתטית של המחנה הפאשניסטי. לא רציתי להיכנס לדיון הזה בפוסט, כי הוא שחוק ומוכר, אבל – באמת שלא חייבים לייצג את התימני השמנמן, אם כי בהפקת אופנה מלאת דימויים על מחנה דמוקרטי, אי אפשר שלא לשים לב מי נוכח ומי נעדר. אני מניח שזה עדיף אבל על פוסט שבו יורדים על חנונים מהימין, מה שאתה קורא לו "אולטרה מגניב" ושלדעתך צריך להיעשות יותר. מחכה לפוסט אתנוגרפי על המסיבה של "לא נסתום".

      • איתמר שאלתיאל Says:

        א. כלומר, הבעיה שלך לא עם המותגים, כפי שהשתמע, אלא עם זה שמדובר במותג שלא עובד? אבל מה על כלכלת המותגים של העמותות?
        ב. כלומר, ערבי זה לא מספיק טוב. וגם לסבית זה לא מספיק טוב. צריך שרברב כדי למלא את מכסת הייצוגים. אחרת זה פשוט לא זה.
        ג. הפוסט שבו יורדים על חנונים מהימין זכה ללא מעט ביקורת, שעם חלק לא קטן ממנה אני מסכים. אבל לפחות הוא לא היה התחכמות פסוודו-אינטלקטואלית, שממחזרת ססמאות של טירוני פוקו בגילמן. אתה מדבר על "ההוויה האסתטית של המחנה הפאשניסטי"? קשוט עצמך, בנאדם.

      • יואב Says:

        לא הבנת. הבעיה היא עם עצם קיום המותג. למה לא נסתום? מה זה הדבר הזה לא נסתום? מה יש בו מלבד אתר אינטרנט, פוסטים והפקת אופנה? יש שם תוכן? מהות? למה לא להגיב בשם הקרן? קח למשל את השיח עם צביקה בשור, אני בכלל לא בטוח באיזה כובע הוא מגיב לי. הוא בעל תפקיד בקרן? מוסמך לדבר בשמה? או שהוא רק הפרסומאי שלה וכל מה שאנחנו עושים כאן זה שיח עם פרסומאי שמסביר לי כיצד הוא עיצב את הקמפיין?

        מעולם לא דרכתי בגילמן, כך שאין לי מושג על מה אתה מדבר, ולמען האמת הפוסט היה חף מכל ציטוט של הגות או ניימדרופינג (כפי שחלק מהמגיבים כאן זרקו לאוויר). אגב קשוט עצמך תחילה, לפי הבלוג שלך חשבתי שתצליח להבין מונחים אקדמיים מסובכים כמו "הוויה" או "אסתטיקה". כנראה שטעיתי. אתה מוזמן לעיין בתגובה של איתמר (ללא שם משפחה) כאן למטה, היא מסבירה יפה למה הכוונה.

      • עידן רינג Says:

        יואב מרוב טענות מבולבלות ולא קוהרנטיות כבר ממש לא הבנתי מה אתה רוצה. הבעיה היא עם עצם קיום המותג? למה?? מה רע בליצור מותג בשביל למקסם קמפיין ומאבק שמטרתם קידום דמוקרטיה? המהות בכלל לא מעניינת אותך? נדמה לי שאתה בעיקר רוצה להתווכח בשביל עצם הוויכוח.
        התשובה האחרונה שלך מוכיחה גם שאתה כותב הרים של מילים על "מותג" שכלל לא טרחת לבדוק או להכיר והאמת שזה ממש מרתיח. לא נסתום הוא הרבה יותר מהפקת אופנה ואתר אינטרנט. אלפי אנשים הצטרפו ללא נסתום, קיבלו ממנו מידע וקריאות לפעולה, יצאו למצעדים והפגנות כשהם לבושים חולצות של לא נסתום ונושאים שלטים של לא נסתום ועשרות רבות של פעילים התנדבו – כן יואב, התנדבו – לחלק חומרי הסברה ופעולה של לא נסתום.
        אני רוצה לומר לך שבלי המותג הזה שיצרנו (וכן גם אני בצוות שעובד על לא נסתום) ספק אם כל כך הרבה אנשים היו מונעים לפעולה ולוקחים חלק במצעדים, הפגנות ופעולות אחרות – חלקן וירטואליות אבל עדיין אפקטיביות.

      • יואב Says:

        הביקורת שלי מאוד קוהרנטית, והתגובה שלך גם מאשררת את מה שרשמתי כבר בפוסט: "בשוק הרעיונות אולי אין הצלחה לקמפיין, אך בשוק המותגים נרשם רווח נאה". אתה אומר שאלפי אנשים הצטרפו ללא נסתום וקיבלו קריאה לפעולה, מדוע לא לצרף אלפי אנשים לקרן החדשה ולקרוא להם לפעולה? כי זה קצת קשה להסביר את הקרן, אז מסבירים רעיון שלא עומד מאחוריו כלום, "המחנה הדמוקרטי"". ככה זה עם פרסומאים ואנשי מדיה חברתית, עזבו אותם ממוצרים, הם יבנו את המותג. אתה הרי איש שיווק, לא? אז מי זה "הצוות שעבד על לא נסתום"? אנשי הקרן או אנשי דיבור? יש כאן מוצר או מותג? אם זה אנשי הקרן, אז למה לא להגיד משהו מהותי בשם הקרן?

      • עידן רינג Says:

        אני אנסה להסביר ואולי תשנה את דעתך כי כרגע אתה רחוק מאוד מהמציאות. הקרן במהות שלה אינה גוף ציבורי שמפעיל ומניע אנשים. היא אינה תנועה פוליטית או חברתית. היא גוף שמטרתו לעודד ולפתח חברה אזרחית בדגש על שוויון וצדק חברתי והיא עושה את זה בהצלחה במגוון מאוד רחב של תחומים (ואגב ההערה שכתבת על ביקורת קשה משמאל היא הגזמה פרועה).
        לאחר המתקפות החריפות של אם תרצו וגופי ימין נגד הקרן נוצר צורך שלא היה קיים קודם – לדבר ישירות לקהל הרחב, להניע אותו לפעולה, להסביר. מכיוון שלקרן אין את האנשים את המנגנון שמתאים לפעילות מהסוג הזה היא גייסה אנשי מקצוע שמזדהים עם המטרות שלה ומחויבים לה. אתה עושה הפרדה מלאכותית ולא ברורה בין מוצר למותג ובין אנשי הקרן לאנשי השיווק. אבל הפרדות כאלה אפשר לעשות רק בהגיגים ביקורתיים שלא מחוברים למציאות.
        אם אתה חושב שבשוק הרעיונות מותגים זה דבר מיותר כנראה שלא ממש התנסת בנסיון להשפיע עליו ולהיות חלק ממנו. לשבת בצד ורק לבקר זה נורא קל. ואגב שיווק זאת לא מילה גסה, השאלה מה אתה משווק ובאילו דרכים. ובעניין הזה נראה לי שקצת התבלבלת.

      • איתמר שאלתיאל Says:

        מה יש ב"לא נסתום" מלבד אתר, פוסטים והפקת אופנה? נוכחות בהפגנות, למשל, וניסיון ליצור קהילת מתנדבים. וזה נחמד לזלזל בפוסטים שעלו בעקבות "לא נסתום", אבל זה גם לא באמת רציני. מה שכינית "כמה פוסטים על אם תרצו" דרשו תחקיר שאף אחד אחר לא ביצע, ויש לפרויקט הזה חשיבות גם באופן שבו הרשת הישראלית תופסת את עצמה ומה בכוחה לעשות.

        הפוסט שלך היה חף מציטוט של הגות, אבל לא היה חף מסיסמאות אקדמיות. "כלכלת המותגים", למשל, שעד עתה לא ברור לי למה הכוונה בו. הבלוג שלי הוא אקדמי מאוד, ואין לי בעיה עם האקדמיה. להיפך. הבעיה היחידה שלי היא עם אנשים שמשתמשים בדיבור אקדמי כדי להסוות טיעונים שמרניים ישנים. ואני יודע שהגבתי לך באלימות, ואולי הייתי צריך לשתוק. אבל אתה משתלח בבוז באנשים שלכל הפחות ניסו לעשות משהו בחברה הישראלית, ולא ברור מאיפה הבוז הזה מגיע, בעצם. ממה? מזה שאנשים כותבים בפייסבוק? מזה שהקרן החדשה מנהלת קמפיין? מזה שהשמאל תל-אביבי? כי אחרי שמפרקים את הפוסט שלך מ"כלכלת המותגים", "המרחב הדמוקרטי החדש" ו"הון תרבותי וכלכלי", זה פחות או יותר מה שנשאר. ובשביל טיעונים מהסוג הזה, אני מצטער, אני יכול ללכת לבן כספית.

        ובכנות, אין דבר עצוב יותר מלראות אדם ציני שמחפש אשרורים לציניות שלו, מלבד, אולי, מלראות אדם שעושה זאת על גבם של אנשים אחרים.

      • יואב Says:

        אני את הלקח שלי למדתי איתמר, בפעם הבאה אני אהיה יפה ואשתוק.
        ולך אני ממליץ ללמוד לקרוא טקסטים.

  16. מרגוליס Says:

    מה שאלי אמר. מה שנעם ונועם אמרו.

    פוסט קטנוני.

  17. יוסי גורביץ Says:

    כבר התרגלתי לזה שהפוסטים כאן הם זיון מוח חריג, אבל הפעם נראה שהצלחתם לשבור את השיאים של עצמכם. שאפו.

    • ofrilany Says:

      וא-וא-וא.
      מטהר האוויר הלאומי התעצבן. כולם להיכנס למקלטים.

    • יואב Says:

      כדי להעמיד דברים על דיוקם: זיון השכל הוא שלי בלבד, כך שכל הקרדיט לאנשי האמורי על השיא (התרגשתי!) אינו במקומו. תודה לך על הביקורת הבונה, בן דרור ימיני של השמאל.

    • תומסו Says:

      הצלחת לעצבן את יוסי, מרשים !!!

    • שאול Says:

      מה זה "צלמת ו-דיג'י " – זו עבודה ? תלכו לעבוד במקום לעסוק ב"תרבות" וב"אמנות". במה אתם מתפרנסי ה"שלום" טובים יותר מאלה שאתם מכנים "טפילים"? בזכות מי אתם חיים אם לא בזכות המענקים מאמא-ליבנת ? מתי תצא מהסינור ותתחילו לעבוד עבודה יצרנית, ולא רק לנצל את ה"שלום" במקור לטפיליותיכם?

  18. יוסי ב Says:

    סחתיין על המאמר שמתקשר די יפה למאמר של יותם לפני כמה שבועות. כל העניין הזה של למתג את השמאל ההיפסטרי התל אביבי כקורבן שמותקף הוא מטומטם. מי כבר משתיק אותנו? חופש הדיבור שלנו הרי זה הדבר האחרון שעומד בסכנה תחת המשטר הישראלי. במקום להתעסק כל כך בעובדה שהימין הישראלי גילה שההצקה לשמאלנים היא דרך טובה להעביר את הזמן בדרך לארמגדון, כדאי להיזכר שבלי פוליטיקה רדיקלית ולא מתנצלת כל הארגונים היפים האלו הם לא יותר מכסת"ח של המצב הקיים.

    אה, ושהדמוקרטיה הישראלית תלך להזדיין.

  19. שרון Says:

    בגלל שקשה לי להתעצב על הקרן החדשה, פשוט פרצתי בצחוק למקרא התיאורים בפוסט המבריק הזה.

  20. יוסי גורביץ Says:

    תודה לך על הביקורת הבונה, בן דרור ימיני של השמאל.

    יש תארים גרועים יותר. אני מבין שאתה מעדיף להיות הז'יז'ק של השמאל, זה שמסביר למה כל פעולה שלא מתחילה בנסיגה למנזר לכמה שנים של טיהור עצמי פסולה. קשקוש מתחסד הוא קשקוש מתחסד, ואין טעם לספק לו "ביקורת בונה".

  21. צביקה בשור Says:

    בתור חלק מצוות "לא נסתום", מצאתי לנכון להתייחס לנקודה אחת, שעלתה גם בפוסט וגם בכמה תגובות, והיא נקודת הבועתיות, או כמו שזולי כינה את זה "כלל לא מנסה להתכתב עם המציאות הישראלית". אני חולק על האמירה הזו. היא מנותקת בעיני. לדידם של הטוענים, הקרן היתה צריכה לפנות להמונים, להתחיל מהפריפריה "פנימה". לשטוף את הרחובות עם מסר שיבהיר מה קורה, תתחבר לאנשים בשטח, וכאלה.

    ואני שואל, מי יעשה את זה? מי יסתובב בראשון לציון, רמת השרון וירוחם, ויספר שהדמוקרטיה בסכנה? מי יעשה את זה, כשהרוח שנושבת היא רוח משתיקה ומפחידה (באמת, לא באופן סימבולי. יצא לי לראות אלימות פיזית נגד שמאלנים, ולהיות שמאלן מול לקוחות מסחריים זה גזר דין מוות עסקי). לדידנו, הפחד מלהביע דעה היה הדבר שרצינו לטפל בו. הפחד של מי שכבר נמצא בצד שלנו. רצינו להפשיר כמה שיותר אנשים, להגיד להם שזה בסדר, שיש מקום לפעול בו, לראות אחרים פועלים. לפחות זה מה שניסינו לעשות. פרויקט החולצות מגיע בדיוק מאותו מקום. רצינו להראות שג'ו-בוי ונו-הופ הם גם אמנים פוליטיים. שהם לא שותקים, ושגם אמנים אחרים צריכים לא לשתוק. והמסיבה היא המשך של זה. להגיע גם לזירה הזו ולעשות לה פוליטיזציה, בלי להתאבד ולהפוך למרטיר. כן, אפשר לרקוד ולהיות פוליטי. אפשר לעצב ולהיות פוליטי. אפשר לרצות לחיות חיים סבבה, תל אביב סטייל, ולהיות פוליטי.

    את החולצות של המעצבים התל אביביים רכשו גם רבים מחוץ לתל אביב. זה לא מפתיע. תל אביב עובדת ככה. היא מפיצה את עצמה. האנשים ברחובות שילבשו את אחת החולצות גם ידברו עליה עם החברים שלהם. השיחה תקרה, והיא תפיץ את המסר הלאה. ואז, אם יום אחד איזה גוף יבוא עם תוכנית פעולה שיכולה גם להזיז אנשים באופן רצוף ויעיל, אני רוצה להאמין שהחולצות האלה שימנו לו טיפה חלק מהצירים. בקטנה, כי זה המצב של המחנה כרגע. לנסות ולהפיל על "לא נסתום" את המאוויים הכמוסים שלנו לאיזה סחף שמאלי, זה סתם להיות בני ארבע.

    • יואב Says:

      מי יעשה? מי שמתיימר להקים מחנה דמוקרטי.

      ולי נראה דווקא שלדיבור אין בעיה למצוא לקוחות, גם בתור חברה שמאלנית.

      הנקודה על ג'ו-בוי עולה גם אצלך ואצל דנית, ואני באמת מתפלא ממנה. באיזה מרחב גו'-בוי הוא אמן מוכר שאנשים מופתעים מכך שהוא שמאלני?

      אני שמח שאנשים מחוץ לתל אביב רוכשים את החולצות. באמת, אני חושב שהן נורא נורא יפות ושיש להן מסר חשוב. מדוע לא לחלק אותן בחינם?

      • צביקה Says:

        יואב, נתחיל מהסוף. הכסף שהקרן מקבלת נועד להגיע לארגונים. ככה שהתקציב שהקרן יכולה ורוצה להשתמש בו עבור עצמה לא משקף את ההשפעה שלה על הזירה הארגונית. בתכלס, יש כמה וכמה ארגונים, ש"המחזור" שלהם הרבה יותר קטן משל הקרן, אבל יש להם יותר כסף לפעילות ציבורית. לקרן אין כסף לחלק חולצות בחינם. כמה מאות, פה ושם, אבל לא לכל דכפין. אגב, ההערה שלך על סניפי העמותות, קצת מראה שאתה לא שוחה בחומר. הקרן היא לא הבוסית של הארגונים, אפילו שלתורמים תמיד יש השפעה. אף ארגון לא יחלק חולצות של הקרן. לארגונים יש מותגים משלהם לתחזק (ותורמים אחרים לחזר אחריהם).

        לגבי ג'ו-בוי, הכוונה היא לא להפתיע בזה שהוא שמאלן, אלא להראות לקהילה הקרובה שלו, הקהילה היוצרת, שביטוי פוליטי נחשב מבחינתו כרעיון טוב. אולי גם הם יתחילו. המלחמה כרגע, מול המקארתיזם, היא בפחד להתבטא.

        כשאתה אומר "מי שמתיימר להקים מחנה דמוקרטי" אתה אומר בעצם "שהקרן תעשה". אבל זו בדיחה. הקרן לא יכולה להרים לבדה את המחנה. המחנה הוא אנשים. מה שהקרן עשתה ועושה דרך "לא נסתום" היא לנסות ולהוציא את האנשים מהפחד ומהפאסיביות. זה המון, לטעמי.

        ודיבור מצליחה להשיג לקוחות כי היא חברה יצירתית ומעולה, אבל אני חייב להגיד לך שלפעמים, כשאנחנו מציגים את הקרן החדשה בתור לקוח, יש כחכוחים בקהל. זה מזעזע בעיני, אבל זו מציאות שלא רק אנחנו מתמודדים איתה.

      • irity Says:

        מה עם קרן פורד ? להם יש משאבים אדירים, שישלחו חולצות
        I WORK FOR THE CIA AND PROUD 🙂

        אני מוכנה ללבוש ! (בתנאי שזה מאה אחוז כותנה).

      • צביקה Says:

        עיריתי, אם את משיגה חולצה כזו (אבל שנראית טוב, כן? לא סתם טקסט בפונט אריאל) אני רוצה כזו גם. תוצרת סין אפילו.

      • יואב Says:

        אני לא חושב שהקרן היא צינור עד כדי כך "טיפש", שאין באפשרותה להפיץ חולצות דרך העמותות. היא הרי מטילה עליהן הגבלות שונות ומעורבת בפעולתן בעזרת שתי"ל, ורק לאחרונה הכריזה שלא תממן גופים שקוראים לחרם על ישראל. סה"כ קידום ערכים דמוקרטיים זוהי גם מטרה של העמותות עצמן, לא?

        באשר לעניין ג'ו-בוי ודרך הפעולה, אני לא רוצה להיכנס לדיון הזה, אבל הפוסט של אבנר ענבר, וגם חלק מן התגובות כאן נוגעות בנקודה הזו – מי מהמרחב האמנותי של ג'ו-בוי, כלומר: אמני רחוב ודומיהם, מפחד להתבטא? בכל מקרה, מחנה דמוקרטי מקימים בעזרת שיח יותר עמוק מלא נסתום את הפה, קריאה שהיא די מגוחכת, אם כי אני לא יכול לקחת ממך את התחושה הסובייקטיבית שאתה מפחד לפתוח את הפה ושהכחכוחים בקהל הם משטרת מחשבות.

        קראתי בעמוד המסיבה בפייסבוק שהכנתם פוסט תגובה. אני מקווה שלא כהרגלכם, הוא יהיה פתוח לתגובות, למרות הסכנה שידידי אם תרצו ינצלו את הבמה להשתלח בכם (הנה, למרות המתקפה של בלוג החברים של הקרן התגובות כאן לא מצונזרות, וכאן לא התיימרתי לבנות מחנה דמוקרטי).

    • זולי Says:

      שכנעת אותי, צביקה. החלטתי לגדל שפם נגד הכיבוש.
      🙂

      האמת, יותר משאני עצוב על השמאל האפאתי (וכן, גם אני חלק ממנו) אני עצוב על השמאל האקטיביסטי כפי שהוא מפומפם בצינורות של "לא נסתום". יכול להיות שאני לא קהל יעד, וזה בסדר, אבל אם המטרה היא להגדיל את מעגל ההזדהות והתמיכה, אז לפחות אותי פיספסתם.

  22. זמואל Says:

    אז לאף אחד לא מפריע שום דבר מכל הביקורת על הקרן החדשה?
    כל ביקורת, מהיכן שלא תגיע – היא תמיד-תמיד מהימין הפשיסטי והמקרתיסטי ואין שום מקום לבקר אף פעם את הארגונים המבקרים?

    כלומר – בואו כולם נקשקש קשקושים סוציו-היפר-איי לוב מייסלף על חולצות ועל אבא שלי שמאלן יותר אותנטי מאבא שלך אבל חלילה וחס לא נפנה לעולם (בשם הסולידריות) שאלות לקרן החדשה.

    (לא מדבר על כל מי שרשום באקסל המשכורות מבין המגיבים, רבים ככל שיהיו)

    אולי מישהו מוכן להפנות אותי , בבקשה, פעם אחת בלבד ! לאיזה דבר התייחסות רציני של הקרן או אחד מארגוניה שאומר "נבדוק / בדקנו / נתקן/ שמענו / נתייחס / נבקר/ אולי / ייתכן/ טעות "?

    אתגר: לכו וניברו וחפשו בכל הקומוניקטים שיוצאים באלפיהם חדשות לבקרים ולקירות והביאו לנו התייחסות כנה אמיתית אחת .
    ** אני רציני. אין כזה דבר. לא תמצאו כזו התייחסות.

    רק משרדי יח"צ, תצוגות אופנה ואחלה עיצובים של פוסטרים על פלסטרים על פיות של היפסטרים.

    *** לאדמינס החביבים – נא לשמור על פרטיי האישיים חסויים, גם אם תגובותיי מעצבנות אתכם. תודה.

    • יואב Says:

      אני דווקא מצאתי. זו לא בעיה למצוא אם באמת מחפשים:
      http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/158/543.html

      הנה, למבקרים משמאל יש על מה להתבסס.

      • זמואל Says:

        אדרבא! רק אם יגעת ומצאת – אז תאמין.
        מכיון שלא יגעת ("זו לא בעיה למצוא") אז אני לא אאמין.

        ולראייה – מיהם אותם ארגונים עליהם מדבר מנכ"ל הקרן שלא יממנו אותם יותר?
        אה?
        אה?
        יש איזה ארגונון קטנטן שהופסקו לו התרומות?

        מכיון שישנה בעיה בקריאה ביקורתית , אתן לך עוד נקודה למחשבה:
        אם צודק מנכ"ל הקרן – מה המשמעות של הדברים? שטרם הביקורת ("הלחץ" כפי שזה מכונה במעריב אותו לינקקת) הקרן אכן מימנה ארגונים ששוללים את "הצורך" (יענו לא זכות, אלא צורך) של העם היהודי להגדיר את עצמו בביתו בביתו היהודי.
        ומכאן שהביקורת הפשיסטית/מקרטיסטית וכו' היו במקום והשיגו את שלהם.

    • רוזנברג Says:

      האמת היא שלא. מסע מקרתיסטי בדיוק בונה על ההנחה הדבילית ש"אין עשן בלי אש". בטח שיש. בכלל, נהוג שנטל ההוכחה הוא על התביעה.

  23. פוקוס Says:

    הו, האירוניה. פוסט בבלוג נישה לשמאלנים בא בטרוניה על קמפיין נישה של שמאלנים, ומסביר שהבעיה היא שכל השמאלנים מתחפרים בנישה. מדהים. אם אלו צריכים לצאת מהמחילה התל אביבית, אזי זה צריך להפנות את האנרגיה שלו ולחלוקת פליירים בצמתי הפריפרייה להמונים, במקום להטיף לקהל המשוכנעים.

    • ofrilany Says:

      אתה צודק, זה באמת אירוני ואני אומר את זה ברצינות. מצד שני, יש הבדל בין ארץ האמורי לקרן החדשה – גם מבחינת המשאבים וגם מבחינת היומרות

  24. רוני Says:

    לא הבנתי על מה קריאת החמס הזו. ברור שהפרויקט הזה לא פונה אלי (השמנה והלא אופנתית) אבל לא כל הפרויקטים פונים לכולם. זה רק חלק ממה שהקרן עושה. זה לא הגניב אותי במיוחד, ויש הרבה אמת בביקורת שלך, אבל היא היתה חשובה ומשמעותית יותר בעיני אם זו היתה כל הפעילות שלהם.
    מצד שני, השמאלנים שמנסים להשתיק את הביקורת הזאת כי "כולנו צריכים להתאחד נגד הפאשיזם ואוי ואבוי למותחי הביקורת על הקרן" הם שמייצרים מראית עין של חשיבות הן לפרויקט והן לביקורת.

    (אגב, בנוער רצ ב-1985 גבו מאיתנו 40 שקלים על חולצת תנועה.)

  25. יריב מוהר Says:

    לא מסכים אם רוב הביקורת, אבל אגזור את הטי-שירט שלי בשביל שיתנו ליואב להתבטא בלי להיות מופצץ בסופרלטיבים כמו "הפוסט ההזוי ביותר". ראבק, בקרו את הביקורת, ותנו לבן אדם קרדיט על זה שהעז לצאת נגד גוף גדול (וחיובי בעיני, ומקור פרנסה עבורי) כמו הקרן החדשה לישראל. לקרוא לביקורת פלגנות זו קצת רטוריקה ימנית. אני חושב שיואב לא הבין את מטרת הקמפיין, וההסבר של צביקה הוא דווקא נקודת פתיחה טובה לדיאלוג. כמובן, יש גם בטח אי-הסכמות אידיאולוגיות. גם זה בסדר. תמיד מותר להיות יותר שמאלה מאיתנו.

  26. יריב מוהר Says:

    =לא מסכים *עם*

  27. אופיר טובול Says:

    כמה מחשבות-

    א. מה זה בכלל "המחנה הדמוקרטי"???

    ב. נראה לי שדווקא הפעם ניסו מאוד להראות יצוג יפה בדימויים כשהכניסו את אורטל בן דיין המזרחית וסמי מטר הערבי. לא הלך להם.

    ג. 50 שקל זה לא הרבה כסף לחולצה + משלוח.

    ד. בתור בן אדם בלי חוש אמנותי יותר מדי מפותח, לא הבנתי את הקטע ברוב העיצובים. השפה מאוד תל-אביבית-ברלינאית וזה ממש לא מדבר אלי.

    ה. השפה הכללית בקמפיין הזה כמו בקמפיינים אחרים של השמאל מכוונת לשוק ה"טבעי" שלו מתוך אשליה שמשם זה יחלחל לפשוטי העם (בדיוק כמו "תאוריית הטפטוף"). ברור הרי שעד שהשמאל לא ישנה את השפה שהוא מדבר- הוא ישאר מנותק מהעם ולכן לא רלוונטי.

    ו. באשר לרמז שלך על סלקציה סמויה שתהיה למסיבה הזאת, מן הסתם יש בזה הרבה אמת. ואלה דברים שהשמאל התלאביבי לא מסוגל להתמודד איתם באמת.

    ז. רוצים דוגמא למסיבת שמאל שבעיני מראה איזשהי אלטרנטיבה? זכורה לי אחת כזאת ביום נלסון מנדלה.

  28. יותם Says:

    ראשית, בעיני הפוסט נהדר. רציתי רק להתייחס להיפותזת החלחול שדנו בה לפני (כאילו שמה שקורה בתל אביב מחלחל הלאה, לכן צריך להשקיע בבועה). הרעיון הזה קשור בצורה יסודית לרעיון "לא נסתום" ולאג'נדה של "המחנה הדמוקרטי". המחנה הדמוקרטי הוא אחד הדברים הכי פחות דמוקרטיים שקרו בישראל בשנים האחרונות. הוא לא דמוקרטי כי בפועל הוא מקדם כאן סדר יום לא דמוקרטי. להלן אנסה לשכנע מדוע.
    כל החלוקות האירופאיות והאמריקאיות בעזרתן מחלקים את הפוליטיקה הישראלית הן בעיני תודעה כוזבת ברגע שהן באות לידי שימוש בישראל. המבט כאילו בישראל יש "שמאל" ויש "ימין" הוא מגוחך מיסודו, והוא מסתיר פוליטיקה מגזרית, שהיה מועיל מאוד אם היו מכנים אותה כך. השמאל, הוא בעצם מפלגת האשכנזים-חילונים ומי שחבר אליהם (וכדאי לחבור כי יש להם הון מכאן ועד להרוורד) וכל השאר הוא רק משחק כדי לאפשר לשמאל להגדיר את עצמו כתנועה אידיאולוגית ולא אתנית. מה שכל כך מגוחך בהבניה הזו הוא שהשמאל מבקש להמשיך ולמשול בעזרת שיח אגרסיבי שנשען על הסיסמא "דמוקרטיה", כאשר הוא אומר- דמוקרטיה זה אני ולכן לי מגיע להגיד מה שבא לי, ולכל השאר אסור להגיד כלום. כך, המחשבה שיש אינטלקטואליה שיכולה להיות לה אמירה על מה שחורג מגבולות הר הצופים ותל אביב, נטועה ברעיון של האינטלקטואליה הצרפתית, שם היו יכולים יעקב דרעי (ז'אק דרידה) ופייר בורדיה (שבא ממעמד סוציו-אקונומי נמוך מאוד) להיות מחשובי האינטלקטואלים. אבל בארץ זה עובר בירושה (והכותב בניהם).
    כאשר מנתקים את הפוליטיקה הזו מן המגזריות שלה זה נראה לא נורמלי. אבל זה נורמלי לחלוטין שהרוסים, והמזרחים, והדתיים רוצים לפרוק את עול ההגמוניה הישנה מעליהם. וכשההגמוניה הזו מתהדרת ב"דמוקרטיה", אז הם גם יפרקו את עול הדמוקרטיה.
    לכן, הדבר הכי דמוקרטי שה"מחנה הדמוקרטי" היה יכול לעשות היה לא לנכס לעצמו את הדמוקרטיה. כי מרגע שהיא נוכסה כל השאר יהיו נגדה (ואיזה כיף, כי אנחנו הטובים נוכל לחגוג בראש כל חוצות את "שנת השנאה"). כי מי שהנהיג את פרדיגמת ההפרדה (שאומרת שאין סיכוי שהבן שלי בכלל יפגוש מישהי מהעיירה הלא נכונה) לא יכול לבוא בטענות לדרום תל אביביים שמתמרמרים על ניו סודאן שקמה להם בקומה השניה (כאן יש בעיה לוגית של הטיעון שלי, כי אם אני טוען שאין חלחול אז מה זה משנה מה חושבים הראשונים, אז כנראה שיש סוג מסויים של חלחול, אבל כזה של בסיסי הפרדיגמה, לא של התכנים).
    היפותזת החלחול מעלימה את מלחמת הכל בכל שמתנהלת כאן. היא טוענת שיש "מרכז" ו"פריפריה". כאילו שהכל יושב על ספקטרום אחד, שאפשר לנוע בו מכאן לכאן. אבל באמצע יש אינספור גדרות תיל ושדות מוקשים, וזקיפים ומחסומים. התל אביביות לא תחלחל כי היא של עם אחר. עם אחר מזה הבני ברקי, מזה החוב"תי או הנתנייתי, וכל זה רק בטווח 30 הק"מ.
    הדבר הכי דמוקרטי שאפשר לעשות עכשיו הוא להשליך אותה ממנו והלאה. לשים אותה שם, ושמי שרוצה יקח אותה. למכור אותה לכל הממעיט במחיר. השמאל הרי כבר משוכנע. שיתן לצד השני להיות המחנה הדמוקרטי. שגם יאפשר חופש ביטוי רחב יותר מרק זה שלו.

    • צביקה Says:

      יותם, אני לא חושב שאתה מבין מה קורה כאן. אין כאן איזה עניין תאורטי שמחכה לפתרון האלגנטי שלו. היום קידמה ועדת חוק חוקה ומשפט של הכנסת חוק שהופך קריא הלחרם על מוצרים מהשטחים לפלילית. מוציאים כאן עמדות פוליטיות לגיטמיות (אפילו שהן של אשכנזים בועתיים) מחוץ לגדר. אתה רוצה ללכת לישון ולראות אם משהו טוב יקרה, וואלה סביר שכן, עוד שלושים שנה. בינתיים, לי אין אזרחות פולנית, אז אני אלחם כבר היום.

      בקשר לתאוריית החלחול. אני לא מאמין בחלחול. אני מאמין בפעפוע. אני מאמין בזה שהתל אביבים הם לא מקשה אחת. שיש בהם מי שיכולים לדבר בני ברקית, כי אולי הם היו פעם בני ברקים. או ירוחמים. או חולונים, כמוני. אנשים מתרגמים כל הזמן, מהוויה אחת שלהם לשניה ובחזרה, ומשהו מפה עובר גם לשם. ואתה יודע מה, גם אם מה שאני אומר הוא לא נכון, ואין סיכוי להעביר דיבור, מתל אביב לירושלים ומשם (דרך "סולידריות") לבית שאן, אז כרגע זה הפתרון הכי טוב שאני יכול לחשוב עליו. כי הפתרון שלך, של פשוט לשחרר, נשמע לי יותר ווישפול ת'ינקינג מפוליטיקה בת השגה.

    • יאיר poes Says:

      התגובה שלך, יותם מעניינת בעיני פי כמה מהפוסט עצמו, ואני אומר את זה כמי שלא מסכים עם אף מלה שכתבת. השאלה הגדולה היא איזה תפקיד ממלא המימד האתני בחברה הישראלית. אין לי מודל טוב להתמודד עם השאלה הזאת, אבל כשם שאני חושב שאי אפשר להתכחש למימד האתני (ואנחנו מכירים הכחשות כאלה) מודל ה"שבטים" שבתגובה שלך מוצג בצורה מושחזת למדי – גם אינו משכנע. זה מודל מוכר, כמובן,, בנוסח מערכון סטריאוטיפים, שבנוי לא מעט על האישוש שהוא נותן למשתתפים ולצופים – חוויה שבהחלט כוללת גם תענוג מזוכיסטי (הלקאה בנוסח "גם אני כזה", אשכנזי ווזווז לצורך העניין). השאלה היא האם למודל הזה באמת יש ייתרון אנליטי כדי להבין תהליכים בחברה הישראלית? בינתיים אני אמנע מתשובה חד משמעית, שאין לי, ואסתפק ככמה הערות בינים.

      האשכנזים ומי שהסתפח אליהם, כפי שאתה מגדיר אותם (וזו הגדרה לא מספקת בעיני אבל בוא נקבל אותה בינתיים), אינם זהים עם המחנה הדמוקרטי (גם זה טעון הגדרה). את האליטה הזאת אתה מוצא למעשה בכל המפלגות, ובעיקר בקדימה ובליכוד, אבל גם אצל ליברמן. אם היית צודק אז היה עלינו להסיק שה"שבט" הזה הצטמק לכלל עשרה אחוזים באוכלוסיה או אפילו פחות – ולא היא. זה נכון שבקרב "מגיני הדמוקרטיה" האליטה הזאת דומיננטית, אבל היא דומיננטית כאמור גם ובעיקר במוקדי הכוח שאינם חדורים באהבת הדמוקרטיה. בגלל זה היא אליטה.

      שנית, בעיני נדמה מובן מאליו שתהליכי פעפוע מתרחשים כל הזמן. לדמיין את יושבי "עם בני ברק" כאיזשהו שבט מנותק מתל אביב (שלא לדבר בכלל על "שבט" חולון או בת ים), נראה לי מפספס בגדול את קשרי הזיקה וההשפעה בחברה הישראלית. כמובן השאלה היא מה מפעפע. אבל שפה היא דרך טובה לבדוק השפעות, והשפה החרדית מהתרשמותי מאד מושפעת מתהליכים שעוברים על העברית ב"תל אביב". כנ"ל העלמות האותיות הגרוניות מהעברית המזרחית. כשאני גדלתי בבית שמש שמעתי חית ועין מסביבי, תחושתי היא שזה הרבה פחות רווח – ואשמח לשמוע התרשמויות של אחרים בנושא הזה

      אבל הנקודה היותר חשובה היא שהפעפוע לא מתחיל בתל אביב, ולא נגמר בבני ברק. זה תהליכים גלובלים בהרבה מובנים, ממש כשם שבמצרים, מנסורה וסואיס הם לא עולם אחר מאלכסנדריה וקהיר, שהן בעצמן אינן מנותקות ממקומות אחרים בעולם.

      שלישית, וזאת הטענה הכי קונקרטית שיש לי, במחנה "הדמוקרטי" אין רק את השבט האשכנזי, לשיטתך, אלא גם את המיעוט הפלסטיני , שמשתמש בשפה הדמוקרטית ובמערך העמותות _(שעל בעיתיותו כתבת כבר) – כדרך העיקרית לקדם את סדר היום שלו, מפוזיציה שונה מאד של כוח ומעמד. השילוב הזה, שאינו נוח או מובן מאליו ובהחלט רווי סתירות, צריך לגרום לנו להיזהר מלבטל את שפת הדמוקרטיה כפריבלגיה של קבוצה אתנית אחת בחברה הישראלית.

      • יותם Says:

        אני לא חושב שאנחנו חלוקים בכל. אני, בניגוד אליך, לא נוטה ש"לא להסכים עם אף מילה שכתבת", להפך – אני מסכים עם הרבה מאוד מן הנקודות האמורות. אני לא חושב שהן סותרות את תגובתי. מנגד, אם היית קורא לעומק את תגובתי היתה נחה עיניך על המשפט הבא: "כאן יש בעיה לוגית של הטיעון שלי, כי אם אני טוען שאין חלחול אז מה זה משנה מה חושבים הראשונים, אז כנראה שיש סוג מסויים של חלחול, אבל כזה של בסיסי הפרדיגמה, לא של התכנים". אני נוטה לעמוד מאחורי הטענה הזו. וודאי שיש פעפוע של כל בכל. אין ספק שבשפה הבני ברקית יש הרבה מאוד מן התל אביבית, וגם להפך. השפה היא אכן מרחב שדרכו תפישות נוטות לנדוד במהירות הרבה ביותר ובתשומת הלב המועטה ביותר. ולא רק השפה המילולית.
        אלא שהפעפוע הזה, דורש התבוננות יתרה. ראשית – אני חושב שיש צורך להבחין בין השפעת הסאב/מטא (טקסט/שפה/פיזיקה) לבין ההשפעה של הטקסט/שפה/פיזיקה. במערכה שניטשת במרחב, יש השפעה רבה של החלק הראשון, לעתים אולי מוחלטת. די לנו אם נראה את ההשפעה של התנועה הלאומית הציונית על הלאומיות הפלסטינית (גם בגיבוש הלאומיות, גם בחלק מן האתוסים, למשל בהקבלה בין הטראומות המכוננות של השואה והנכבה). אבל הטקסט העילי, זה שכולם מודעים לו, נוטה להידחות כמעט תמיד. ולטקסט הזה כיוונתי את תגובתי. כן – כאשר ה"מחנה הדמוקרטי" מתגדר ב"דמוקרטיה", זה מדיר את כל השאר מתוכה, בתוך אופי הפוליטיקיה המתחוללת לפנינו.
        למשל – הרעיונות הפוסט-מודרניים יכולים לשרת היטב את העולם החרדי והדתי לאומי. תנועה כמו "נוער הגבעות" (אם יש דבר כזה) היא רעיון פוסט מודרני, שדומה להפליא לרשתיות הפוסט מודרנית של אלקעידה. אבל ברובד העילי, כל התנועות הללו ידחו את הפוסט מודרניזם מכל וכל, כי הוא קשור, ברמת ההצהרות, באחוס"ליות האמורה. וכן – אין ספק שכולנו חלק מתהליכים גלובאליים רחבים הרבה יותר. אבל גם אלו, זוכים לפרשנות אחרת 'על פני השטח' בשבטים השונים.
        לבסוף – לטענתך על הפלסטינים. אני לא חושב שהפלסטינים הם באמת חלק מן המחנה הדמוקרטי. אין ספק שהם עושים למאבקם שימוש במוטיבים ורעיונות הקשורים בדמוקרטיה, אבל המחנה הדמוקרטי, כמו שכתב יואב, הוא במידה רבה המחנה הסקסי היפסטרי. אם יש שם פלסטינים, הם קרוביהם של המזרחים שהצטרפו כאמור.
        אנסה להדגים את טענתי בדוגמא. לפני כחודשיים הייתי בכנס "בינלאומי" שנערך בירושלים לכבודו של פרופ' ירון אזרחי. הוא היה בינלאומי כי הוא נערך באנגלית, ומי שנכח בו היו פנסיונרים של האוניברסיטה העברית. הכנס הסתיים, איך לא, בדיון על "האם האינטלקטואלים בגדו בדמוקרטיה הישראלית". דברו שם כמה פרופסורים מן האוניברסיטה , וכן הוזמן סרי נוסייבה. לאחר כל ההרצאות, התקיים באולם דיון. הטענה שמבחינתי סכמה את הדיון היתה זו של פרופ' הלברטל כי "לא בגדנו, נכלשנו". הנוכחים באולם התייחסו לכל הטענות שנשמעו, פרט לאלו של נוסייבה. היה קשה מאוד להמלט מן התחושה שהמחנה הדמוקרטי (שזו אחת משלוחותיו) רוצה את הערבי רק כקישוט המפגין את הדמוקרטיות שלו. לתומי, ניסיתי לדמיין שם מרצה אחר – עזמי בשארה למשל. כזה שידע להעמיד את החבורה הזו על הפרדוקסים המובנים בתפישתם שלהם, על הדיכוי שהחבורה הזו מייצרת בעצמה. אבל הכל היה מתק שפתיים על כמה אנחנו צודקים, וכמה המציאות מתאכזרת אלינו.
        מבחינתי, לא היה מנוס מן התפישה שכל הסיפור של "המחנה הדמוקרטי" והמאבק ב"שנת השנאה" איננו יותר מאשר מאבק פנים-יהודי, שבו החבורה האמורה מנסה לשמר את ההגמוניה המתערערת שלה. אם הם היו אינטלקטואלים אמיתיים, הם היו יכולים, אולי, להמשיג מחדש את המציאות המשתנה, ולנהל מערכה אחרת, פחות מגזרית, לקידום הערכים שהם מאמינים בהם. כרגע הם נשארים צודקים וכושלים, כדבריהם. אם ישאלו אותי, ובמענה לשאלתם הנדונה, זו בגידתם הגדולה.

      • יאיר poes Says:

        סליחה על ההיפרבולות. אני אכן מסכים עם מה שכתבת בתגובה השנייה.

        אני לא מתלהב מהקמפיין, אבל אני חושב שלגיטימי לחלוטין לפנות ישירות לאליטה ולהילחם עליה. אפילו בצורה מגזרית בוטה. במיוחד לגיטימי אם הגדרת המגזר נעוצה בגישה תרבותית ולא במוצא אתני (ואני לא מתכחש לחפיפה המשמעותית ביניהם).

        כמו שאני רואה את זה, ההקצנה שאנחנו עוברים היא תהליך שבו גורמים שהיו מחוץ לאליטה מפלסים את דרכם לעמדות מפתח, תוך כדי שהם מנסים לגייס לצידם את האליטה ה"ותיקה" יותר, דרך הוקעה של גורמים ביקורתיים. ומצד שני אותם אלמנטים ביקורתיים זועקים מרה על מה שקורה לאחרים אבל גם להם. בינתיים רוב ה"אליטה" מצקצקת לעתים בלשונה אבל רוב הזמן משתתפת בתהליך ההשתקה או צופה באין מפריע במתרחש.

        התהליך הזה עתיד רק להקצין, וזו רק חזרה מקדימה. הממותה ה"בלתי נראית" בחדר היא ארבעה וחצי מליון אנשים בשליטת ישראל כבר 43 שנים שעבורם הדמוקרטיה אינה קיימת (והעובדה המודחקת הזאת מטילה את צלה על הקמפיין הזה). קריסת אוסלו מכריחה את אותה אליטה שתמכה ב"תהליך" להצטרף להשתקה של הביקורת או לשתוק בעצמם – כי הם לא רואים אלטרנטיבה אחרת. אם וכאשר תגיע תביעה פלסטינית לאזרחות במסגרת מדינה אחת – משהו שאינו ודאי כלל אך אינו מופרך – הברירה בין דמוקרטיה לאתנוקרטיה תוצג בצורה חריפה. במקרה הזה אי אפשר יהיה להגיד שה"דמוקרטיה" מנוכסת בידי מרץ, כי הם ימצאו עצמם בדיוק באותה הדילמה. לא קשה לנחש שרוב האליטה תרד מהגדר לצד ה"אתנוקרטי" של הדיון, לפחות בשלב הראשוני. אבל השאלה מי יהיו מוכנות להתיצב בצד השני, ואיך יתנהל הדיון-מאבק הזה. זו אחת הסיבות שאני, באופן אישי, ממשיך לחשוב על האליטה הישראלית כקהל היעד העיקרי שלי. ונדמה לי שזה נכון גם לגבי שלל הכותבים באתר הזה.

  29. דבי Says:

    עם כל הכבוד לקרן החדשה (ויש כבוד), ועם כל הביקורת על האולטרה-פלגנות של השמאל הטהרני (ויש ביקורת) – אנשים חיים בסרט אם הם לא קולטים שהם בתוך בועה תל אביבית אטומה שלא ממש שמה על מה שקורה מחוצה לה.
    אבל זה בסדר, זה (התל אביבי) נהנה וזה (כל השאר) לא חסר, כך שנראה לי שיש פה קצת מהומה רבה על לא דבר.

  30. איתמר Says:

    כל הקמפיין הזה הוא צמצום של "הדמוקרטיה" לאופנה, מגניבות ואסתטיקה שמובנים רק למפתחים התל אביבים.

    בזהירות אומר שהפרוייקט הזה הפך את הדמוקרטיה לדבר מאוד סחי-יוגורט כי אלו שמריצים אותו אלו האנשים שנהנים מאינסוף חירות וחופש, מעצם היותם ממעמד גבוה, שקוף ופריוילגי. נראה לי שלהיות לא-סחי זה לתת לגזענות הישראלית להטביע את עצמה ולא לנסות לעצור את הסחף של הדברים.

    ולבנתיים, מי בא בפסח לברלינלונדון בשם הדמו-דמוקרטיה? ושאף אחד לא ישאל אותנו אם ארזנו לבד.

    • פרידמנית Says:

      בדיוק איתמר.
      זו ההזדמנות לציין שאורטל בן דיין לא ממש עומדת מאחורי המעידה שלה בהשתתפות בקמפיין הזה. המשבצת המזרחית התפנתה ואם אתה בענין, אולי תקבל חולצה חינם. מהכרטיס לברלונדון תשכח.
      מה שיותם כתב הוא הסיפור: מדינת אחוס"לים מנסה למכור לנו איזה קמפיין שלא שונה מהקודמים לא. מפאת גילי לא יכולתי לקרוא את הפוסט טרם הוגדל, אז אשוח לנוער ואספר לו, שפעם היה פה שמח לפני שנולדתם עם "מושחתים נמאסתם" למשל, ו"לא נסתום" זו סתם גירסת כיסוי לגירסת הכיסוי לכך שהאשכנזים החילונים רוצים מונופול על מה שהם קוראים לו "דמוקרטיה.
      ולצביקה:
      אם אתה מודאג מחוק החרם, ויש לך סיבות להיות מודאג, אז תצטרף לתנועת החרם. אם הרבה אנשים יצטרפו יהיה בלתי אפשרי לאכוף את החוק. כמו במצרים: צריך מסה של אנשים שמוחים ולא אלף איש שמדי פעם מוציאים דיזיין חולצה מהארון.
      ולגל,
      אני מבינה את המיאוס מגורביץ, אבל אולי בכל זאת? אני מה זה נהנית לראות אותו מתפלש בשטויות פה וזוכה לשמות ענקים כמו "מטהר האויר הלאומי"? בבקשה!
      וליואב:
      סחטין גדול.

      • ג'ו Says:

        אם אתה מודאג מחוק החרם, ויש לך סיבות להיות מודאג, אז תצטרף לתנועת החרם. אם הרבה אנשים יצטרפו יהיה בלתי אפשרי לאכוף את החוק…

        את מודאגת? הצטרפת ? עשית משהו?

  31. גל כץ Says:

    כדאי לקרוא את מאמרו של אבנר ענבר, היום בהעוקץ

    http://www.haokets.org/2011/02/15/לא-במיטבה-אבל-עדיין/#comments

    ביקורת נוספת וחשובה על "המחנה הדמוקרטי". טוב שיש מי שאינם נכנעים לאלימות ולתוקפנות הניכרות בחלק מהתגובות כאן (לא כולן – צביקה בשור ודנית, למשל, הגיבו באופן ענייני ואמרו דברים חשובים).

    • מרמיט Says:

      יפה שאתה מלנקק למאמר הזה, כי הוא יכול לתת לכם שיעור מאלף בכתיבת ביקורת בונה ועניינית, במקום השתלחות לגלגנית ומתנשאת.

      כתבתי את זה פעם לעופרי, אפרופו הפוסט "אני לא אוהב אנשים נחמדים", ואיזה ויכוח בתגובות בעקבותיו שהפך לפיצוץ : כדי שביקורת תביא תועלת, ולא תשרת רק את תחושת "מה יפיתי" של המבקר, צריך לדעת גם איך להציג אותה: באמפטיה, בחמלה, בענווה. לאף אחד לא קל לקבל ביקורת. ציניות והתנשאות רק מקשות על זה יותר.

      מאז הפוסט ההוא, נראה שעשיתם (לפחות בחלק מהפוסטים) דרך ארוכה בכיוון הציני והלגלגני, וחבל.
      והתגובות הנזעמות שאתה מנופף בהן כאיזו הוכחה לצדקתכם? הן מוכיחות רק שהסגנון שלכם הצליח להרגיז. ככה לא יוצרים דיון, אלא מלחמת צעקות שמוציאה מכל המשתתפים את הצד המכוער שלהם.

      • ofrilany Says:

        שלום מרמיט,
        אני שמח שאתה כותב כאן טענות ענייניות. אבל להאשים את הבלוג הזה בלגלגנות מתנשאת זה די צבוע, כשרק אתמול הכרזת במין יהירות מאוד ברנז'אית על זה שארץ האמורי "גמרו את הסוס". אתה מודיע שאנחנו "כבר לא" (ראיתי שקבעו גם שהבלוג "שמרני", ואפילו שאנחנו "סחים" (!)), ואחר כך אומר שהבלוג לגלגני?
        אני לא יודע מה אני בדיוק אמור להסיק מזה, אני מעריך מאוד את דעתך, אבל אתה יודע – אולי גל ואני גמרנו את הסוס, אבל מחר בבוקר שנינו נקום ונמשיך כנראה לחיות ולחשוב על מיני דברים, ולכתוב אותם. אם אתה לא רוצה פשוט אל תקרא.
        בצורה הכי פשוטה: ארץ האמורי הוא בסך הכול דף שבו גל כץ ואני מפרסמים כל מיני דברים שאנחנו חושבים, בדיוק כמו הבלוג שלך. בנוסף, בשונה מהרבה בלוגרים אחרים, אנחנו נותנים במה גם לכותבים אורחים ששולחים לנו פוסטים. אף אחד מאיתנו לא מכיר את יואב ליפשיץ, ואין לנו אג'נדה נגד הקרן החדשה או משהו כזה. פשוט איכשהו קורה שיש אנשים שיש להם טענות על תופעות מסוימות בחוגי השמאל הצודק, ולא מוצאים במה לפרסם אותן. ואנחנו לא מוצאים סיבה לצנזר אותם, בשונה מאנשים אחרים שחוששים ממה שהחברים שלהם יגידו.
        אם זה מעורר כל כך הרבה התנגדות אולי זה בגלל שאנשים שלא מצונזרים אומרים לפעמים גם דברים קשים, ולא רק דברים ששמענו מיליון פעם ושכל החבר'ה נורא אוהבים לשמוע.
        תנשום עמוק ותחשוב מה מעורר בך כל כך הרבה זעם ואיזה סוג של סנטימנטים עומדים מאחורי הקמפיין שאתה משתתף בו כרגע בניצוחו של א. שלתיאל.
        אגב – בכלל לא השתנינו בשנה הזאת. תסתכל על הפוסטים הראשונים שכל כך התלהבת מהם ותגלה שהם לא היו יותר או פחות "לגלגניים" מפוסטים שפורסמו לאחרונה. אולי פשוט עשית לנו אידיאליזציה מוגזמת כשהכרזת שארץ האמורי הוא הדבר הכי טוב שקרה בבלוגוספירה העברית או משהו כזה (וכמוך גם אחרים שעכשיו תוקפים אותנו בצורה עוד הרבה יותר גסה ממך) ועכשיו אתה מרגיש נבוך וזה מוציא ממך אגרסיות מסוימות.
        ואל תיקח לעצמך ולחברים שלך מונופול על הכנות, הרגישות, הדאגה או האמפתיה. אנשים שכותבים בבלוג הזה דואגים למקום הזה ומחוברים אליו לא פחות ממך, ואני יכול לתת לך כמה דוגמאות מהזמן האחרון ממש.
        עפרי

      • מרמיט Says:

        היי עופרי.

        בוא נעמיד דברים על דיוקם:
        א. אני לא זועם. אני גם לא יודע איפה אתה רואה אצלי אגרסיביות, אבל אולי יש ולא שמתי לב.

        ב. לא כתבתי בשום מקום שגמרתם את הסוס. ריטווטתי ציוץ שאמר ש"קפצתם מעל הכריש" (שזה לא בדיוק אותו דבר), והוספתי "עלייתו ונפילתו" – והתכוונתי בדיוק למה שציינת, להתלהבות הכללית ממכם שהפכה לסלידה.

        ג. אני לא נבוך ולא חוזר בי מהתלהבותי הראשונית. אני יכול להעריך דברים שאנשים עושים גם אם אין לי הסכמה מלאה איתם. ולרוב, האנשים שאני מעריך מסוגלים גם הם לחיות עם אי-הסכמה.

        ד. השאלה היא איך מבטאים את אי-ההסכמה הזאת. וההבדל בין הפוסט הזה (וחלק מהפוסטים האחרים אצלכם לאחרונה) לפוסט מהעוקץ שגל לינקק הוא בדיוק בסגנון, בזווית המבט.

        ה. נכון, אין לכם בלעדיות על הסגנון הזה. וחבל שכך. אני חושב שהסגנון המתנצח והלגלגני קונטר-פרודוקטיבי, וגם כתבתי את זה פה ושם. ועדיין, "גם הם ככה" זה לא תירוץ, כידוע. תחליט קודם כל עם עצמך: אתה רוצה דיון, או התנצחות?

        ו. ונכון גם שאקטיביזם עלול להיות חרב פיפיות, וגם על זה כתבתי.

        ז. אבל כבר הבנתי שאם אחכה שכל המיזמים שאני משתתף בהם יהיו מושלמים, ושכל האנשים שאני משתף פעולה איתם/עוזר להם יהיו מוארים (וכאן מתבקש להוסיף בציניות "כמוני"), אני יכול אכן לסגור את הבאסטה ולפרוש למנזר.

        ח. ואני לא מפקפק בכנות כוונותיכם. יש לי מחלוקת איתכם על הסגנון, כמבטא פוזיציה מסוימת.

      • ofrilany Says:

        סבבה
        קודם כל – אין שום בעיה עם אי-הסכמה – פרסמנו כרגע פוסט ביקורת על הבלוג, ונפרסם עוד.
        אבל שוב אני שואל: מה זה בדיוק אומר "ההתלהבות הכללית שהפכה לסלידה?". בכנות, אני לא ממש מבין מה זה הטרנדים האלה שאתה מדבר עליהם, ומי זה הכלל שמתלהב. זה נשמע לי כמו "החבר'ה" מטוויטר/הפרוזדור ואם אתה חושב דרך החבר'ה זה מצער, וזה מפתיע אותי בתור בנאדם שאני מעריך את הכתיבה שלו ולמיטב הבנתי לא חושב באופן כזה בדרך כלל. אני לא בנאדם ציני ולא מנסה להסתיר את רגעים שבהם אני נפגע – ומה שהפתיע אותי ואפילו פגע בי זה שהצטרפת (באופן כזה או אחר) למתקפה די דוחה ובחלקה גסה וולגרית. בשונה מהתגובה האחרונה שלך, טענות כמו "הם גמרו את הסוס" (וסליחה על אי ההבחנה בניואנסים, אני לא יודע אנגלית כל כך טוב) הן טענות שאי אפשר ממש לענות עליהן.
        אפשר רק להיזכר בשורה של רונה קינן: "פעם אמרו הוא גמר את הסוס / עכשיו אין כבר מי שיאמר".
        ואם כבר פתחת דיון על הבלוג בכללותו, אז יאללה. אז שוב, באופן כללי, בבלוג מתפרסמים כל מיני דברים. אני מפנה אותך לכמה פוסטים שפורסמו כאן לאחרונה ותגיד לי מה לגלגני בהם. אם כבר הייתי מאשים אותנו בדרמטיות יתר נוסח Sturm und Drang
        https://haemori.wordpress.com/2011/02/09/torture/

        https://haemori.wordpress.com/2011/01/30/egypt/

        https://haemori.wordpress.com/2011/01/22/unimmigration/

        https://haemori.wordpress.com/2011/01/15/bedouins/

      • irity Says:

        מרמיט, אהלן, מה שלום קראולי ? 🙂
        בלי להיכנס לויכוח המרתק פה מי יותר מתנצח ולגלגני, חשוב לציין שיש שלב בבלוג, כאשר הוא הופך מאד פופולארי, שמתחיל לגרום לתופעה לא נעימה, מצד הבלוגים היותר ותיקים ומבוססים, בעיקר אם זה אותה נישה. כאשר מדובר בילדים,אני נוהגת להרגיע את שלי ולהגיד "הם מקנאים".
        אני לא צלחתי את השלב הזה, אני מקווה שהאמורי יצלחו, אני מאמינה שכן (הם בנים והם קצינים, או חצי לפחות מכל אחד או משהו כזה). מעבר לנטיית הלגלגנות השחצנית והניהיליסטים בשמאל (כולל אצלי), יש תופעה עוד יותר נפוצה ומכוערת וזה היררכיות צרות, עם "כוכב" בראש, שכולם צריכים להשתחוות. מעין "רב" או "ראש ישיבה", כניראה שריד לגולה הדוויה. לא רק שזה דבילי, ובטח לא דמוקרטי, אלא בסוף קל מאד להוריד את כל החצר, אם יורים בראש. ואחרי כמה שנות שתן, של הגורו התורן, קל מאד לירות בו. (הידרוצפלוס גדול, ענק, ומלא שתן, מהווה מטרה קלה לכל מתלמד מהימין).
        אם יקרה קצת שינוי בחוסר הפירגון והקלה במגמת האיון כפתרון חולה לתחרות בריאה, אז יש סיכוי שבעוד עשר שנים, יהיו גם בלוגריות בתחרות ההשתנה הזו, אולי אפילו כמה.
        וזה לא שאין לי מה להגיד על האמורי, וגם אמרתי (בעיקר החשש שהתחליף החדש לנשים, גייז מהמודיעין, יישארו על הנישה לנצח, כמו שקרה בעמותות החברתיות של…הקרן הזו). אבל זה חברה יותר צעירים, כבר טוב, והרבה הרבה יותר מנומסים וסובלניים מהשאר פה שבאים , ושאיתם אי אפשר בכלל לתקשר.

      • מרמיט Says:

        ההערה שלי "עלייתו ונפילתו" היתה אירונית במידת מה, היפסטרית אפילו. היא התייחסה יותר לדעת הכלל ההפכפכה מאשר לדעתי האישית, היציבה יותר. ועובדה שבאתי לדבר איתכם כידידים, לא להתנצח.

        (המונח שהתייחסתי אליו, "לקפוץ מעל הכריש", לקוח מעולם הרייטינג הטלוויזיוני.)

        ברור לי בדיעבד שלא היה קל להבין את האירוניה, וצר לי שנפגעת.
        אני תוהה גם את תראה בהערה הזאת ניסיון לגישור או ציניות:

        (בדיעבד, גם הוא יצא לי עוקצני מדי)

        לגבי הבלוג בכללותו: הפוסט על הבדואים זכור לי לטובה, בחמלה האנושית שלו. אני זוכר גם שהכתיבה מגובה הקרקע נראתה לי יוצאת דופן בנוף ארץ האמורי.

        בסך הכל, וגם את זה כתבתי איפשהו, הפוסטים שמתפרסמים אצלכם מאוד לא אחידים, בסגנונם וברמתם. יש פנינים, יש גם רפש, ולפעמים בערבובייה. זה נכון בעיקר לפוסטים האורחים. אני מכבד את הפלורליזם שלכם, ושמח שפרסמתם גם את פוסט התגובה (שטרם קראתי). אני רק מעלה לשיקולכם את המחשבה שאולי הפוסטים האלה (כמו של יואב ויותם) לא נדחו מפרסום בגלל המהות שלהם, אלא בגלל הסגנון הקונטרה-פרודוקטיבי. ולראיה: טקסטים ביקורתיים כמו זה (המוצלח!) שהתפרסם בהעוקץ.

      • מרמיט Says:

        (היי, מגניב התוסף הזה שמראה ציוצים!)

        ולסיכום האירוע המצער הזה:

      • איתמר שאלתיאל Says:

        הי עפרי,

        אני רוצה לרדת מהעץ ולהתנצל. יש לי לא מעט ביקורת בזמן האחרון כלפי ארץ האמורי, אבל לא היה הוגן לתקוף את הבלוג שלכם בהתבסס על הפוסט הזה. לא הייתי רוצה שמישהו יסיק מסקנות על הסיפור האמיתי והמזעזע של בהתבסס על פוסט אורח, וזה בדיוק מה שעשיתי. הפוסט של ליפשיץ מביך בעיני, אבל אני עדיין חושב שהבלוג שלכם הוא מקום חשוב ברשת, עם כל הביקורת. רק אתמול, אחרי חלוף הזעם, חשבתי איך נראית הוצאת הקיטור שלי, וזה היה מביך. אז סליחה. זה לא הגיע לכם, לא כך ולא בכלל.

  32. יוסי גורביץ Says:

    אגב, "ארץ האמורי"? ככה עושים את זה:

    http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=2214

    • גל כץ Says:

      מר גורביץ (סליחה על ה-ץ' קודם), אני חוזר ושואל: מה אתה רוצה מחיינו? איך לכל הרוחות הפוסט שקישרת אליו, מעניין וחשוב ככל שיהיה, קשור לדיון המתקיים סביב המאמר של יואב? למה התגובות שלך הן תמיד לא ענייניות – או לא קשורות (כמו התגובה הזו) או גסות רוחות ותוקפניות (כמו כל האחרות)?

      אני הגבתי בבלוג שלך פעם אחת בחיי – תגובה שהתייחסה לגופו של הפוסט שכתבת אז, באופן שמכבד את הכותב והאכסניה. רוב רובו של הזמן אני לא מסכים איתך, אבל אני מעריך את העבודה הרבה שאתה משקיע באיסוף עובדות ובכתיבה. לצערי האידיאולוגיה שמנחה את הבלוג שלך היא רעה ומזיקה (וודאי כוזבת), ואני מתעב את החשיבות העצמית המוגזמת המרחפת מעליו. לכן אני נמנע מלהיכנס איתך לדיאלוג בבלוג שלך. אנא חסוך ממני את התוקפנות הזו בביתי שלי.

      • ג'ו Says:

        "כוזבת"??

        מה זה אומר אידיאולוגיה כוזבת??

      • גל כץ Says:

        כוזבת זה אומר אידיאלוגיה שקרית, כזו שמסתירה את הממשות (אם אתה מרקסיסט, אז כל אידיאלוגיה היא כוזבת בהגדרה – אבל דיברתי על 'אידיאלוגיה' במובן יומיומי יותר).

    • יואב Says:

      אח, איזה יוסי. בימים של מהפיכה במצרים ומהומות נגד המשטר באיראן, גורביץ האיסלאמופוב מזדעזע מכך שההון הישראלי, במקום לסחור בנשק, בונה – שומו שמיים – תשתיות אינטרנט באיראן. והכל במסגרת "תחקיר" חצי אפוי, שלא מבייש את רמת ה"תחקירים" של אם תרצו בעצמם, על זה שהחברה של האבא של רונן שובל עובדת עם חברה שמקימה אינטרנט באיראן.

      אני רוצה לנצל את התגובה הזו כדי להודיע הודעה מנהלתית: תודה מקרב לב לכל מי שאמר מילים טובות.

      • יוסי גורביץ Says:

        פרודיה מרשימה על עצמך, ברכותי.

      • ג'ו Says:

        מעניין מה היה נכתב בימי ההפגנות הראשונים ב"ארץ האמורי" המצרי, ההיפוטתי.

        אולי משהו על המפגינים החיים להם בבועה הקהירית והאלכסנדרית, מנותקים ממיליוני הפלאחים, ומתעסקים בזוטות כמו חופש ביטוי ולא בהתחברות להמונים. ושביציאתם לרחובות הם משעתקים את ההגמוניה הגברית, או משהו כזה.

      • גל כץ Says:

        בוא נמשיך את ניסוי המחשבה: אלפי אנשי "המחנה הדמוקרטי" יוצאים להפגין בתל אביב, ואליהם מצטרפים עוד מאות אלפים בערים אחרות ויחד כולם מפילים את המשטר. זה נשמע לך סביר? לי ממש לא, שכן יש הרבה מאוד הבדלים בין הזירה המצרית לזירה הישראלית, למשל מבחינת הקשר התרבותי (יש בקושי), האתני (בקושי) או הדתי (אין) בין האליטה שעליה יואב מדבר בפוסט לבין אותם המונים – וזה לעומת המצב במצרים. שלא נדבר על כך שהמשטר הנוכחי בישראל די מפנק את האליטה של "לא נסתום" (שאני משתייך אליה), ולכן אין לה באמת מוטיבציה לשבור את הכלים.

        בכל מקרה, בלי להיכנס בכלל לדיון, ברור שעצם המחשבה על האפשרות המופרכת הזו מעלה שאלות מעניינות. אפשר להמשיך להתעסק בדימויים (נגיד, "ארץ האמורי כפלצנים מנותקים" כביכול לעומת "האקטיביסטים שעושים את העבודה"), או לנסות לחשוב על השאלות. אני מתרשם שאתה מעדיף להישאר ברמת הדימויים, וזה מצער אותי.

      • הגבאי מפתח תקווה Says:

        גל אתה מדבר על כך שהמשטר הנוכחי בישראל מפנק את האליטה של "בוא נסתום", אבל מתעלם מכך שזה לא מצב סטטי. חברי כנסת רבים בכנסת הנוכחית שמו לעצמם למטרה להכנס בדיוק באותה אליטה, שהיא היחידה שעוד עומדת בפניהם ומוחה על הפרות זכויות האדם ועל הכיבוש, אך כמובן שלא מצליחה לבטל אותו לחלוטין.

        פעילי זכויות האדם לא מדמיינים את ההתקפה, היא קיימת ומוחשית, אתמול אושר בקריאה ראשונה חוק שקובע שמי שיקרא להטלת חרם על ישראל, כולל הטלת חרם על השטחים, יעבור עבירה פלילית. כן, כלומר גם אתה גל עלול להחשב לפושע בישראל 2011. הצעת חוק חדשה אחרת מציעה לאסור על אמנים שלא שירתו בצה"ל לקבל כסף מגופים המקבלים מימון ציבורי. אלה רק שתי דוגמאות, אז האליטה של לא נסתום, כפי שכינית אותה, מרגישה הרבה פחות מפונקת, ובצדק.

        אז אתה אולי תגיד שטוב מאוד שיסתמו להם את הפה, ושתפסק כל פעילות הארגונים הפועלים למען זכויות אדם בישראל, כי מראית העין של חופש הביטוי בישראל רק מעכבת את בוא המהפכה המהוללת שתהפוך את ישראל ופלסטין למדינה דו-לאומית אחת מאושרת. אני כמובן לא מסכים לכך, אבל תגיד את זה. אי אפשר לטעון שהסטטוס קוו מפנק את האליטה ולהתעלם מכך שיש רעידת אדמה של ממש בסטטוס קוו הזה ובנכונות של החברה הישראלית לשמוע דעות שרחוקות מהקונצנזוס.

      • גל כץ Says:

        גבאי יקר, איפה אמרתי שאני שמח שיסתמו להם (לנו) את הפה? או שאני מצפה למהפכה מהוללת? כל התגובות שלי כאן, עד כה, לא היו לגופו של דיון, אלא בדבר ה*לגיטימיות* של הדיון, ונגד ניסיונות לסתום את הפה למי שמנסים לתרום לו. אני רק העליתי רעיונות מסוימים כדי להצביע על זה שאין רק אפשרות פעולה אחת (מה שהקרן החדשה או פרסומאיה מכתיבים), מה גם שלפעמים עדיפה אי-פעולה על פעולה. כלומר ניסיתי לומר שיש *מקום* לדיון, לא מה התוצאה שלו.

        בכל מקרה, אני עומד מאחורי הטענה שאליטת "לא נסתום" מפונקת על ידי המשטר הישראלי. זה נכון שהיו לאחרונה שינויים, ואני נגד השינויים האלה, אבל זה לא אומר שאי אפשר לחשוב (גם) בפרספקטיבה רחבה יותר, כולל באופן שמצביע על הבעיות בדרכי הפעולה הנוכחיות. ההיסטריה והצדקנות אינן, בכל מקרה, מוצדקות, והן מנוגדות לתכונות שיקרות לי מאוד: ביקורתיות ואירוניה עצמית. אולי אי אפשר להוביל איתן גייסות, אבל אפשר לנסות לערוך איתן בלוג.

      • יאיר poes Says:

        חלק ממרחב המחאה בישראל נבע בדיוק מהעובדה שהאליטה הישראלית מיוצגת במשטר וגם בתנועות "לא נסתום". המרחב הזה אינו אחיד וברור שאפשרות המחאה של החלקים ה"מפונקים" גדולים בהרבה מאלה של מגזרים אחרים. ויחד עם זאת הדברים כרוכים זה בזה – נדמה לי שההחמרה המשמעותית שאנחנו רואים כרגע לא תעצר בגבולות המגזר המפונק, והמקופחים לפתע יידעו עדנה – אלא להפך – מרחב המחאה של קבוצות אחרות יוצר עוד הרבה יותר.

        כוח ההשפעה של "הקרן החדשה", אנרכיסטים נגד הגדר, והבי-די-אס (אני מצרף בכוונה דברים די שונים) נובע מהמבנה של האליטה. אם נכון שהמבנה של האליטה משתנה, אז היכולת להשפיע גם תשתנה. אליטה עם ייצוג חרד"לי גבוה תגיב הרבה פחות לדעתי לחרמות למיניהם וללחץ כלכלי. אי אפשר לחזות כמובן. אבל לדעתי העובדה שהבנדוד של ראש השב"כ (נניח) יכול לעבוד בקרן החדשה או ללכת להפגנות בבלעין יש לה משמעות קריטית בהקשר שלנו. שינוי בסופו של דבר ידרוש מעורבות ואף הובלה של אלמנטים בתוך האליטה הישראלית (או שייכפה הר כגיגית וזה לא הולך לקרות).

      • גל כץ Says:

        תודה יאיר. אלה מדברי הטעם היחידים שנכתבו פה היום.

        אתה יודע אולי, מדברים שכתבתי, שבגדול אני מסכים איתך, וקשה לדמיין שינוי פוליטי משמעותי בלי מעורבות פעילה של גורמים באליטה. עם זאת, אני בספק אם כבר הגענו לנקודה שבה זה רלוונטי. אני חושש שנאלץ להמתין כך וכך שנים.

        למעשה, עמוס גולדברג פרסם לפני כמה ימים מאמר מאוד נכון ב"הארץ", לדעתי, שמתקשר לטענה הזו:

        http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1214839.html

        נראה לי שלאור הנקודה בה אנחנו נמצאים, עדיף להשקיע מאמצים בפוליטיקה יותר לטווח ארוך, בשטח (כמו מה שעושים בסולידריות או בכוח לעובדים, ולהבדיל בזוכרות), כמו גם בעבודה תרבותית ולא רק פוליטית-טוויטרית במובן הצר.

      • הגבאי מפתח תקווה Says:

        גל יקר, אני חושב שהמאמר שקישרת אליו מצויין, ומתאר בצורה מדוייקת את הסכנות בפניהן אנחנו עומדים.

        אין לי שום מחלוקת על כך שמותר לבקר את הקרן החדשה לישראל, כמו את כל גוף אחר. אז בוא באמת ננהל את הדיון לגופו של עניין. מה בעצם הביקורת פה? שלמכור חולצה בחמישים ש"ח זה יקר מדי? זו טענה ילדותית שחבל לבזבז עליה כ"כ הרבה זמן ומילים. איך אתה רוצה לנהל את המאבק הזה?

        כוח לעובדים עושה דברים סופר חשובים, אבל הם לא יכולים בשום צורה לעמוד בפני מתקפת הגזענות והפשיזם שעוברת על ישראל. מישהו צריך לעשות מעשה, הקרן החדשה בחרה בנתיב מסויים. יש לך הצעות אחרות? מצויין, זה הזמן לפעול, זו שעת חירום.

        לא הבנתי אם ההערה על "פוליטית-טוויטרית במובן הצר" היא אירוניה עצמית.

        אגב, ראיתי שהרבה נותנים כאן גילוי נאות, אז גם אני אתן: מעולם לא קיבלתי ולו אגורה מהקרן החדשה לישראל, אינני מכיר את ראשיה באופן אישי ואפילו לא קניתי מהם חולצה.

  33. תומסו Says:

    הפוסט מעניין ואפילו הפצתי אותו קצת. ישר חטפתי על הראש מחברה שעובדת עם הקרן. היא טענה שאני מפיץ דברי הבל ומקדם את הטיעונים של הצד שכנגד. מדהים לראות כל פעם מחדש איך השמאל מצליח לדרוך על עצמו. אולי אוסף של אינדיבידואלים חושבים מתקשה למצוא את המאחד וללכת קדימה.

    באשר לשאלה שמעלה הפוסט, אני מעריך שהשמאלנים שאני מכיר, כולם תל אביבים מגניבים, הם האנשים הפעילים פוליטית ביותר שאני מכיר. במקרה הרע הם עוסקים בפוליטיקה וחברה בלבד, ובמקרה הטוב הם משלבים את זה בטעם טוב בבגדים, תרבו ומסיבות. אני לא רואה השטחה של הרעיונות שלהם רק בגלל שהם קונים בגדים שהם אוהבים או הולכים למסיבות כדי לרומם את מצב הרוח שלהם.

  34. ג'ו Says:

    יש דמיון עמוק בין תפיסת העולם של אם תרצו לבין הפוסט.

    המסר העיקרי של אם תרצו הוא שה"שמאל" חי בבועה "תל אביבית" מנותקת מהעם ובניגוד לו ישנו ה"עם" המיתולוגי האותנטי, אליו השמאל מתנכר כי הוא רוצה להתחנף ל"עולם".

  35. ניצן Says:

    אני לא nna מבין על מה כל המהומה, ואשמח להסבר של מה הביא אותך לעמדתך, לפתיחה בדיון. זה לא כי אני לא מסכים איתך, זה כי אני מרגיש מנותק מעצם הדיון. כלומר, אני לא מבין בזה, שני צידי הויכוח מתנהלים בשפה שפונה לקהל יעד מסויים מאוד, ומתיימרת להיות רלוונטית בהרבה,

    זה לא שאני חושב שויכוח על השמאל החדש לא חשוב, הוא חשוב מאוד, אבל ניסיון להבין את הויכוח ולייצר עמדה מושכלת בשלב הזה, למי שמגיע מבחוץ, בלתי אפשרי, ולכן הויכוח פחות רלוונטי ככל שהוא נמשך, הוא נראה כמגביל את עצמו לתחום הבלוגוספירי. כך הוא הופך מדיון בונה וחשוב להתנצחות שהיא בעצם שני הצדדים של אותו מטבע, וחבל שזה קורה.

    ואולי פשוט הגעתי מאוחר מידי, ואולי אני טועה, אם אקבל הסבר אבין את זה טוב יותר.\

    תגובה זו הינה שיפור של תגובתי מהפייסבוק.

  36. ofrilany Says:

    תודה רבה, איתמר.
    אני מעריך את זה מאוד, וסחטיין על ההישג עם "אם תרצו"

  37. אורי Says:

    הבעיה עם הקרן החדשה היא יותר קריטית מזה. טוב שיש את הקרן וטוב שהיא מעניקה כספים למקומות ראויים, אבל אסור לתלות בה את כל התקוות, כי יש חשד שאולי יש בה מוטיב מסרס גם. ואני אומר את זה לא כחובב תיאוריות קונספירציות, אלא סתם כאדם חשדן באובר-טוב-לב של בעלי הון שתורמים את כספם…

    מציע לקרוא את המאמר המעניין הזה
    http://www.meshanim.com/amutot4.htm

  38. matityaho Says:

    אני מגיע רק היום 18.2 לדיון המרתק הזה. למרות האמוציות של לא מעט מידידיי ואנשים שאני מאוד מעריך בכתיבתם – אני מוצא את עצמי מצטרף לביקורת על המחנה הדמוקרטי, אך לא בכדי להחליש את ידיו.

    גילוי נאות: בקיץ עבדתי ב"דיבור" והייתי שותף לשלושה פרוייקטים וביניהם גם " לא נסתום". למדתי רבות על השימוש באינטרנט בכדי לייצר שינוי חברתי ואני עדיין מאמין שזאת אחת הדרכים. צביקה בשור היה לי למורה ייחודי ונדיר ורעיונותיו וחזונו השפיעו עלי רבות.

    אם תרצו מחנה דמוקרטי
    _____________________
    אני רוצה להוסיף פרט קטן לשיחה כאן והיא האפיסטמולוגיה של "אם תרצו" וקבלתה בידי המחנה המתנגד לימין. נדמה כי הדרכים האונוטולוגיות שבה פועל השמאל הרדיקלי דומה לא מעט לדרך פעולה של" אם תרצו".

    הנה שתי דוגמאות:
    1. היענות לההעמדה – המחנה של השמאל הדמוקרטי נענה להעמדות, לקריאות מבחוץ של אם תרצו. כלומר במונחים של אלתוסר נאמר שהוא נענה לאינטרפלציה.
    אם תרצו והליברמניזם מניחים את הנאמנות כבעייה בכדי לקרוץ לציבור שהציבור הערבי הינו אוייב ולא ידיד. והתוצאה ועדות חקירה לארגוני זכויות אדם, הצהרת נאמנות ושלל הצעות חוק אחרות מגיעות לכנסת.

    לפני מספר ימים מתפרסם תחקיר שמוצא שרונן שובל עובד אצל אביו בחברה שסוחרת עם האיראנים. מיד חגיגות במחנה הדמוקרטי השמאלי. הנה תראו, הם אומרים: מי באמת עובד עם האוייב.

    אבל בחגיגה הזאת נשכח פרט קטן, שהחיפוש אחר האוייב הדמוני שמאחד את האומה, היא פעולה ימנית מפחידה, שאסור לנו להיענות לה. אך אנו המחנה נענה לו ולא חשב כיצד הוא בעצם פועל באותם מונחים שאליהם הוא התנגד.

    הפתרון שלי: לא להיענות לשאלת הנאמנות ולבזות את מי שדורש את הצהרתה. בחיים אל לשמאלני לטעון כי הוא נאמן. הוא כבר אזרח ישראלי והוא יכול להחזיק באיזה דעות שהוא רוצה.

    2. מסיבת לא נסתום – אחת מהדרכים שבה חגגו אם תרצו, הייתה במסיבה במרכז תל אביב עם פוליטיקאים. אתם זוכרים/ות? ובכן לא רחוק היה היום בו הוזמנתי למסיבה בדרום ת"א לחגוג עם "המחנה הדמוקרטי". אותו רעיון של חגיגה במרכז ההגמוניה. אותה חגיגה. רק לכאורה עם ערכים שונים. מוזיקה שונה. זהות שונה של די גיים. אבל אותה דרך פעולה. ומדוע?

    מדוע לא נסענו לבית שאן, דימונה, ירוחם או ללוד, באל עראקיב לארגן ביחד מופע תמיכה? כי יותר קל לארגן בת"א. אני יודע שזה יותר קל. אני גם הגעתי למסיבה הזאת.

    פתרון: אני מציע את המודל של גרילה תרבות כחשיבה מסוג אחר לשמאל. לצאת מתל אביב ולהצטרף לקבוצות מחאה שונות ולפגוש אותם במקום שלהם ולא להביא אותם לתל אביב.
    הביקורת שמעשה כזה סופג היא קלה מדי.

    אני רוצה להציע לנו, במחנה השמאל, לחשוב על סדר יום חדש שבו הימין יצטרך להגיב לנו ולא אנו נגיב לו. ואם כבר מגיבים כדאי לחשוב טוב טוב על הערכים והאפיסטמולוגיה העומדת במרכז התגובה שלנו.

  39. יואב Says:

    שלום לכולם,

    כתבתי טור נוסף בעניין הקמפיין, "הפאשניסטים והנתיב המהיר" שמו, והפעם אני מתמקד באינטרסים של חברת הפרסום שהשיקה את הקמפיין.

    http://fair-abuse.blogspot.com/2011/03/blog-post.html

    אשמח לקבל תגובות ענייניות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: