ללא מחר

by

עודד נעמן

המבוגרים האחראים אומרים שזה ייגמר בבכי. "כן, כן, אנחנו יודעים", מודה בועז לוין, ובכל זאת מבקש שלא נדכא את התשוקה האדירה שהמהפכה מעוררת בנו, הצופים מהצד, רק בגלל שכשלונה בלתינמנע. ייחלנו לה, לתשוקה. לכן המהפכה המצרית מעוררת גם קנאה: "ומה יהיה על ישראל?" בועז שואל ואנחנו מהנהנים. המבוגרים האחראים מנענעים בראשם ואומרים שאנחנו אינפנטילים ושנחזור לקרוא הגל ולאכול שטרודל.

רגע המהפכה הוא רגע בלתי מתקבל על הדעת. רגע של לימבו הסדר הקיים איננו וסדר חדש טרם בא תחתיו. אף חוק אינו בתוקף. חוקים הם המלקחיים שבאמצעותם המבוגרים האחראים אוחזים ברגעיהם, מסדרים אותם זה לצד זה, מצרפים אותם זה לזה. רגעים שלא מאוגדים תחת חוק הם רגעים ללא היגיון או מובן. רגע ללא חוק אינו דומה לאף רגע אחר, לאף רגע שבא לפניו או שיבוא אחריו. לכן, לכל מי שלוקח בה חלק, המהפכה לא מתרחשת בזמן או במרחב: כשהכל נמצא כאן ועכשיו שום דבר לא קרה מעולם ולא נשאר שום דבר לאחרכך.

לעומת הפוליטיקה של הסדר שהיה והפוליטיקה של הסדר שיהיה, ברגע המהפכה הפוליטיקה חדלה להיות מניפולטיבית. נכון, מובילי המהפכה הם לרוב חורשי מזימות. אבל מובילי המהפכה לא לוקחים חלק במהפכה, הם לא המהפכנים: הם לא שורפים את עצמם, הם לא עומדים מול טנקים, הם לא צורחים. התמונה בעיתון, התמונה שמפיחה בנו תשוקה, שמפיחה תשוקה גם במבוגרים האחראים, היא לא תמונתם של חורשי המזימות, ראשי המהפכה. לעומת ראשי המהפכה, המהפכנים לא מפעילים אנשים, לא מנתבים אירועים ולא מובילים מהלכים. המהפכנים לא מתמרנים את העולם; הם חיים בו, הם חיים בו סוףסוף.

ולמרות כל זאת מהפכות הן עניין יוםיומי. אנשים רוצים מהפכה כמו שהם רוצים סיגריה: הם יודעים שזה יהרוג אותם אבל הם ממש רוצים את זה. אם זה לא הרג אותם עד עכשיו הם ממשיכים לעשות את זה. המעשנים, כמו המהפכנים, אומרים: די להתרפס בפני המוות, הוא יגיע בכל מקרה.

ופתאום המבוגרים האחראים משתתקים: ידיהם חדלות להתנופף בביטול, עיניהם מפסיקות להתגלגל, חיוכם היודעדבר נמוג. המבוגרים המבוגרים האחראים משתתקים פתאום ופורצים בבכי נורא. ועכשיו גם המהפכנים משתתקים. עדיין מתנשפים, המהפכנים מתבוננים במבוגרים המובסים ושבים לפחד מהמוות. המהפכה תמה.

 

תגים: , , , , ,

5 תגובות to “ללא מחר”

  1. יוסף Says:

    לקרוא הגל ולאכול שטרודל. פשוט ענגק

  2. razel Says:

    "המהפכנים מתבוננים במבוגרים המובסים ושבים לפחד מהמוות. המהפכה תמה."

    המהפכנים הפכו למבוגרים. עכשיו תבוא המהפכה הבאה, על ידי המתקוממים החדשים מול פחד המוות. הגל, כבר אמרנו?

    • שחר Says:

      בדיוק מה שחשבתי כשסיימתי את הטקסט. או שזו עוד מחשבה יפייפיה שעמדה מאחורי הטקסט המעולה הזה, או שזה יצא משהו לא מכוון, ואני אפילו לא בטוחה איזו מהאפשרויות אני מעדיפה.

  3. דניאל ר Says:

    מעולה מעולה מעולה

  4. ב.ל Says:

    הי עודד,
    שמחתי לקרוא. אני (כצפוי) מסכים. אולי ניתן לומר שהרגע המהפכני הוא מעין שימה בסוגריים, השהייה, של שלל מנגנוני הכוח אותם אנו לעתים מזהים (בטעות) עם הפוליטי כשלעצמו.
    בכל אופן, לצערי אני עדיין מחפש אחר אותו השטרודל…..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: