ישראל 2021

by

גיא רולניק ויציר כפיו, עיתון דה מארקר, העמידו עצמם בשנתיים האחרונות בחזית המאבק נגד "הריכוזיות במשק". את תשובה וה"טייקונים" רולניק משווה לברונים השודדים של סוף המאה ה-19 ובמקום נוחי דנקנר הוא מעלה על נס כל מיני יזמי הייטק יצירתיים ודמויות מופת בחיי העם היהודי.

רולניק הוא כותב אינטיליגנטי, אין ספק, והטייקונים הם ודאי רשעים. אבל מבעד למלחמת בני האור בבני החושך שהוא מארגן לנו – הכל לטובת קידומה של אימפריית דה מארקר – צץ ראשה המכוער של הצביעות. הנה למשל אימייל שנשלח בימים האחרונים לאלפי בוגרי יחידה 8200, עליו חתומים רולניק ואלוף משנה (במיל') ניר למפרט, לשעבר מנכ"ל ערוץ 10 (והיום מנכ”ל “דפי זהב”):

שלום רב,

אנו מתכבדים להזמינך להשתתף בכנס ישראל 2021 כאורח שלנו. הכנס יתקיים בתאריכים 12-13/01/2011 ימים ד'-ה' בבנייני האומה ויעסוק בסוגיות המרכזיות הניצבות על סדר היום הלאומי במשך העשור הקרוב. ההזמנה אינה כרוכה בתשלום ומיועדת לבוגרי 8200בלבד.

איך עושים את זה:

מימוש ההזמנה אפשרי באמצעות אתר הכנס: http://2021.themarker.com

בעמוד הראשי של האתר ללחוץ על כפתור להרשמה

להתעלם מעניין העלויות

למלא את כל שדות החובה

יש שדה שבו יש להקיש את הקוד.

להשלים את התהליך על ידי לחיצה על "המשך" למטה.

נתראה בכנס,

ניר למפרט

יו"ר עמותת בוגרי 8200

גיא רולניק

עורך ראשי ומייסד דהמרקר, סגן מו"ל הארץ

אל"מ ניר למפרט (תצלום: עדו קינן)

בחזון של דה מארקר אין כנראה מקום ליצחק תשובה אבל יש פריבילגיות לבוגרי חוד החנית של המודיעין הישראלי. הם יכולים להתעלם מהעניין המוזר הזה של "העלויות" (400 שקל בשביל פשוטי העם).

מי הם האנשים האלה? בקורס הטרום צבאי שעשיתי לפני עשור (במסגרת “חמ”ן תלפיות”), היו 16 וחצי מתוך 18 חניכי הקורס אשכנזים, כלומר יותר מ-90%. רובם ככולם היו בוגרי קבוצה נבחרת של תיכונים, בהם הליד"ה ו"מדעים ואומניות" בירושלים, עירוני ד' בתל אביב, או הריאלי וליאו בק בחיפה. שלא במפתיע (וכפי שכבר כתבתי בעבר), זה היה גם הרכב האוכלוסייה בקרב עורכי החדשות בעיתון "הארץ" או ב"תכנית הבינתחומית למצטיינים" באוניברסיטת תל אביב – לשם התגלגלתי מייד לאחר הצבא. כך גם במגזר ההייטק הפורח, המבוסס במידה רבה על החידושים וההמצאות שנרקחו נגד אויבינו, ועובדיו נשכרים מתוך הרשתות החברתיות שנוצרו בגלילות ובקריה.

רולניק ודאי יעדיף לתאר את החזון שלו כמריטוקרטיה – שלטון האיכות והמידה הטובה – אבל אין לטעות: זה לא מקרי שה"איכותיים" הם תמיד אשכנזים מרעננה. זו אליטה לבנה, מבוססת גזע, שאוהבת ללהג על ה"אספסוף" המזרחי שהפגין בבת ים נגד ערבים רק כדי לשלוח את ילדיה לחזית הכיבוש הישראלי (כלומר ל-8200). את העבודה המלוכלכת עושים מתנחלים, מזרחים ורוסים, ואילו הילדים הרכים יכולים להרגיש בנוח ליד מכשירי ההאזנה המשוכללים שלהם. שם הם יכולים לדבר בגאווה צופיפניקית על "תרומה למדינה", בזמן שהם מבטיחים לעצמם מושב רווחי ואגואיסטי בכנס "ישראל 2021”.

לערבים כמובן אין שום סיכוי במערך הגזעני הזה. על מקומם בחזון של דה מארקר אפשר היה ללמוד מכתבה שפרסמה השבוע מירב ארלוזרוב, אחת החיילות הנאמנות של רולניק. קשה להאמין שהטקסט הגרוע והמדומיין הזה התפרסם בשנת 2011, אבל כנראה שנמשיך לראות טקסטים כאלה גם ב-2021.

ארלוזרוב אינה מדברת עם בני אדם, ואפילו לא עם ערבים, אלא עם "נכבדי הכפר" טייבה שבעמק יזרעאל, המצוטטים בכתבה בגוף רבים. מסתבר שמדובר בכפר נאמן – הם חלבו את הפרות של קיבוצי העמק במלחמת יום כיפור – ובתמורה, יש להם כבישים ומדרכות. תכף היא תספר לנו שהם העבירו מידע לש"י או שסירבו להאכיל את צבא קאוקג'י ב-48'. אחרי הכל, כשמדובר בכפר ערבי, לא רק קיומן של תשתיות דורש הסבר, אלא קיומו ממש.

כמו תמיד, ארלוזרוב מביאה מידע בלעדי ומפגינה כושר אנליטי. הסכיתו ושמעו: לדה מארקר נודע שנכבדי הכפר מתנערים מבת "החמולה" המקומית, חנין זועבי, המוציאה את דיבת הכפר רעה. העובדה שרוב התושבים הצביעו לבל"ד בבחירות לא עושה רושם על הפרשנית המלומדת. היא גם יודעת למה נכבדי הכפר מתגעגעים לרבין – הרי “הוא נהג בהם בכבוד". הם אפילו בעד שבועת הנאמנות של ליברמן.

מה חסר להם בחיים? ניחשתם נכון – "הייטק".

קבלת פנים למושל הצבאי בכפר קרע, 1949 (מתוך "סדק" 1, באדיבות עבד אלראוף קורבי)

החזון המודרני וההייטקיסטי של דה מארקר מנוגד לכאורה לחזון האתנודתי של הימין. אליטת 8200 מבינה היטב שישראל זקוקה ללגיטימציה בינלאומית ולכן מוכנה לוותר על שליטה ישירה בשטחים – לפחות אחרי שיבוטלו עוד כמה הופעות של הפיקסיז.

אבל מתחת לקוסמטיקה הזו, חזון דה מארקר הוא מדינת אפרטהייד, עם מספר קאסטות מובחנות: למעלה האשכנזים המובחרים שהיו ב-8200 ועמוק למטה תושבי השטחים, נשלטים בקבלנות משנה על ידי מדינה פלסטינית קיקיונית. בתווך נמצאות שתי קאסטות "צבעוניות": מזרחים, שנועדו להגיש קייטרינג ברמת החי"ל והרצליה ולשרת בצבא המדכא את הקאסטה התחתונה, ו"ערביי ישראל". לא בכדי ארלוזרוב מעדיפה להדגיש את השייכות הכפרית והחמולתית של בני שיחה, כי רק דהפוליטיזציה כזו יכולה להסביר כיצד הם מוכנים להסתפק ב"הייטק" ותו לא. בפועל, כמי שלא שירתו ב-8200 וגם לא ישרתו בה, הם ייאלצו להסתפק בפירורים.

למערך הזה, כקאסטה "צבעונית" נוספת, עשויים להצטרף גם מהגרי העבודה וצאצאיהם, שהרי רולניק וחבריו הם אנשים נאורים, והם מבינים היטב כיצד ההגירה משרתת את הנאוליברליזם שלהם. היתרון של המהגרים הוא שהם גם יכולים לשרת בצבא, ולהפוך בשר מבשרו של העם הלאערבי.

ישראל 2021 – שהיא ישראל 2011, כלומר ישראל 2001 – של למפרט, רולניק וארלוזרוב היא אי של קרתנות וצביעות ליברלית בלב האוריינט, שבה אפשר לערוך עשרות "דיוני שולחן עגול" על הסיבות לאישוויון במקום להביט מתחת לפנס, כלומר על עצמם. באתר הכנס מפנים לכתבות בדה מארקר על הפערים הגדולים (והקבועים) בהשכלה בין הפריפריה למרכז או על אפליית אתיופים בשוק העבודה. “מסתכלים על צבע העור שלי ולא על הכישורים", מספרת מעיין בלטה בת ה-21.

צודקת.

לפרקים הקודמים בסיקור של ארץ האמורי את תמנון המודיעין הישראלי:

החיילים של רמת החי"ל

מפקד הפקולטה למדעי הרוח

תגים: , , , , , , , , , ,

88 תגובות to “ישראל 2021”

  1. אלי א. Says:

    אין ספק שדרושה מידה של אומץ כדי לרדת על רולניק ודרוקר. שני אנשים שמאוד יכול להיות שיום אחד קורות החיים שלך יישלחו אליהם לצורך איזו חלטורה או איזו עבודה חלומית ללפחות חודש נסיון ואז נראה גםם אם אתה עכשיו דוקטורנט אבל בעתיד מי יודע למה לשרוף גשרים.

  2. סמדר יערון Says:

    סחטן עליך איך אתה כותב איך אתה חושב כבר הרבה זמן אני רוצה להגיד לך את זה צריך לשכפל אותך:-)

  3. נדב פרץ Says:

    לא יוצא לי הרבה פעמים להגן על ארלוזורוב, אבל כדאי להכניס לתמונה גם את הכתבה הזו שלה, ששמה את השגשוג היחסי של טייבה בהקשר פוליטי מובהק – הן מצד ההשפעה האלקטורלית שלהם, והן מבחינת ההשפעה של פוליטיקאי ליברלי-יחסית.

  4. amichaia Says:

    הי גל,
    חשוב בעיני להרבות ולכתוב פוסטים על תופעת 8200, ויחידות הטכנולוגיה העלית באופן כללי. מדובר בכור מחצבתם של רבים מקוראי הבלוג הזה (אני מניח כך) והביקורת מהסוג שמוצגת כאן היא מהסוג שבעל כרחנו (הזדהתי) גוררת לרפלקסיה שהרי בנו הדברים אמורים (ארץ האמורים). מובן שאינני חושף דבר מה מפתיע ודברי מכונסים בדבריך שהרי תיארת את המסלול הפריבילגי שלך ובכך הטחת ביקורת אשר נוגעת למצבך אתה.
    שני עניינים הטרידו אותי במיוחד (ומטרידים אותי זמן רב). 1) מה עלינו לעשות? 2) מהי הגזענות הזו שאנו אשמים בה?
    ארצה להתמקד בשאלה השנייה, אולם בכל זאת כמה מילים של הצדקה על השאלה הראשונה שנדמית נאיבית מאד. למעשה זו אכן שאלה נאיבית, אך היא עדיין דורשת תשובה רצינית. ראשית אנליזה נאיבית של המצוי (שאיננה מתחייסת בכלל לענייני 'ראוי'): מאחר וגלוי וברור כי פערים אדירים ברמת ההשכלה קיימים בין מרכז ופריפריה ובין עדות שונות בארץ, וברור כי ישנם מקצועות הדורשים כישורים מסוימים, הרי שמכך נובע בפשטות שמקצועות מסוימים (נאמר עתירי ידע) נצרכים לעובדים מתוך פלח מסוים של האוכלוסיה. מכאן שנכון להיום לא יהיה מופרך לומר (בדה מרקר יהיה אף מובן מאליו) כי קיומה של תעשייה עתירת ידע תלויה בהעסקתם של בני הפלח הפריבילגי של החברה. אין ספק שיש כאן בעיה סטרוקטוראלית שמביאה להחרפת הפערים. אך מה ניתן לעשות? האם ניתן להעסיק את מי שאין להם השכלה מתאימה? האם ההשכלה הרלוונטית היא 'עורבא פרח' (יש שטוענים כך)?
    אנסה לומר כמה דברים על כך תוך שאני יוצא מההנחה שאכן דרושה השכלה מתאימה ושקשה להשלימה בהשקעה סבירה (אצל בוגרים). להערכתי, קיימת אפליה מכוונת ובוטה כלפי המגזר הערבי ועל כך נראה לי שקשה לערער. אולי בהזדמנות כדאי להרחיב על הסיבות המרתקות להדרה הזו. לעומת זאת, ההדרה של 'לא אשכנזים' רחוקה מלהיות מוחלטת (בחברה גדולה למדי בה עבדתי, לא ראיתי ערבי אחד במשך 5 שנים והיו לא מעט 'לא אשכנזים'). מכאן אני מציע להסיק שההפליה של ה'לא שאכנזים' היהודים בכל זאת קשורה בכישורים והשכלה (אם כי ברור שלא רק).
    בהנחה שהדברים נכונים, מה ניתן לעשות? התשובה הברורה ביותר היא להשקיע באופן מתקן בחינוך בפריפריה. על זה יחתמו ארלוזרוב-רולניק בשמחה ועמם בודאי רוב רובו של פורום ישראל 2021. תשובות פחות ברורות נוגעות לנסיונות לרגולציה של העדפה מתקנת ביחידות ההייטק ואולי אפילו בחברות ההיי-טק (אם כי זה נשמע מופרך). אולם לכך ניתן להעמיד את ההתנגדות המשעממת אך הלא מבוטלת, שכעומק השילוב הכפוי, עומק הפגיעה בהצלחה התעשייה הזאת שהיא מקור מרכזי לאפשרות של השקעה מתקנת בחינוך. אלה טיעונים מאד שגורים ולא מקוריים, אבל אני לא בטוח שאני יודע מה לומר עליהם. לאור מה שכן אמרתי, נראה שעמדת דה-מרקר היא סבירה (אבל מאד אשמח לשמוע רעיונות אחרים).
    כעת לנושא השני – הגזענות של האחוללים (השם אחול"לים צריך להחליף את האחוסלים שכן הם בודאי יותר ליברלים מסוציליסטים, ויותר בחו"ל (או בחול) מאשר מתים). למה זה מעניין או חשוב? משום שהבדלים חשובים, וצריך להבין לא רק אם מוצדק לקרוא להללו גזענים, אלא מה זה אומר שהם גזענים? מה הם עושים עם זה? ומה היו עושים עם זה לו היו יכולים לעשות כל שהם רוצים?
    לשם טיפול פחות מסורבל בעניין, אשים עצמי כנציגם של האחוללים (בכל זאת, יש לי מספיק שנות הכשרה). נדמה לי שגם ברמה המנוסחת, הליברליזם התמים איבד אחיזה אמיתית משום שהדאגה לעתיד הכלכלי של המדינה הפכה למוקד של תפיסת המצב. כלומר, אין אפשרות שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה בביתו, משום שאם הוא חרדי בביתו הוא בטלן בצאתו, ואם הוא מרוקאי מדי בביתו הוא עצלן בצאתו, ואם הוא ערבי בביתו אז הוא מסוכן בצאתו (לכלכלה, כמובן). אם אינני טועה זה סוג הגזענות שנפוץ מאד בקרב האחוללים. אך עם זאת, הקולקטיב הזה מתמוגג מהמראה של אתיופית צעירה שמדברת עברית כמו שצריך, ורוצה ללמוד תואר מועיל כדי לעבוד ולהתפרנס. הרבה מאד פיצ'רים טלבזיונים מבססים את הפופולאריות שלהם על הסנטימנט הזה.
    מה בנוגע להופעתם של 'לא אשכנזים' בקודש קודשים כמו 8200? זאת לא שאלה תאורטית משום שיש רבים כאלה, הרבה מעבר לדימוי הציבורי, אלא ש: 1) ישנה חלוקה פנימית אשר משמרת הבחנות עדתיות ו2) התימני ב8200 הוא 'תחול"ל' ואם הוא לא תחולל הוא תדול"ל, אבל עובד ולומד ומדבר בלי יותר מדי ח'. הנקודה השנייה מובילה אותנו שוב לגזענות, משום שמדובר כאן בהעדפה תרבותית מאד עזה שמונעת גם מנימוקים (אולי דחפים?) כלכליים, אך היא איננה באופן כמעט גורף עניין שחורג מכך (למעט היחס לערבים).
    זה ניתוח גס, והוא איננו חושף דבר שאיננו ידוע. אך דווקא את זה לדעתי חשוב להציג באופן ברור כדי לשאול שאלה פשוטה – האם ההעדפה התרבותית כלכלית איננה מובן מאליו קהילתי שאיננו שונה מקהילות אחרות למעט האסטרטגיות האקספנסיוניסטיות שלו? (שהוא מטבעו נוצרי-אוניברסאלי מאמין בקונברסיה ולכן פועל בטקטיקות של המרה\הדרה וזאת בניגוד לפרטיקולריזם שעשוי לנקוט בטקטיקות של הדרה בלבד ולעתים של אלימות).
    כל האמירות הללו, שבוודאי לא מקיפות קמצוץ ממה שניתן לומר, משיבות אותי לדיון בדה-מרקר האחוללי, ואישים נכבדים (אשר מוקצים בזעם מזירות מסוימות) כמו ראש הכנסייה דב (בער) לאוטמן. אולי מה שמרגיז אותי אצלם הוא העדר התחכום ההשטחה של הניתוח (ששלי דלעיל נעשה ברוחם)? הקליקאיות שלהם דוחה אותי, אבל אני קהילתן וקליקאי גם כן ואני מוצא עצמי לעיתים לא בטוח שאני לא מסכים עם רבות מהעמדות שלהם (לפחות כעמדות פרגמטיות).

    • Assaf Says:

      ?
      ?!?

    • ofrilany Says:

      עמיחי, בוא לא נגזים. הרבה מקוראי הבלוג הזה הם לא יוצאי 8200. יש ביניהם כאלה שהיו בתותחנים, למשל, או שלא היו בכלל בצבא. נראה לי שגם המחשבה שכולם יוצאי 8200 היא ביטוי די ברור של הבעיה – אולי זה אומר שיוצאי 8200 פוגשים לאורך חייהם בעיקר יוצאי 8200 (זה אולי קצת כמו הקלישאה שהומואים בטוחים שכולם הומואים. אבל יש גם הבדל).
      אישית, לא שמעתי את השם 8200 עד שנת 2001, כלומר אחרי שהשתחררתי מהצבא, אז ניסיתי להתקבל לתוכנית הבינתחומית וכל האנשים שהיו איתי בתור דיברו ביניהם על זה שהם מ"8200". אגב, לא התקבלתי, אבל כמו שכתבה לי פעם אחת מקוראות הבלוג – אפשר לומר שהתקבלתי במקצה שיפורים.
      בכל מקרה, זה אולי חלק מהעניין – שיש מסלול מאוד מסומן ומוגדר, אפילו פורמלי. למשל הקשר בין התוכנית הבינתחומית לבין היחידה הזאת, אבל מן הסתם של עוד הרבה מעוזים של האליטה. זה לא איזה עניין כללי, סוציולוגי או מופשט של אחוסלים או אחוללים. לא צריך ללמוד סוציולוגיה לתואר שני כדי להבין איך יוצאי היחידה הזאת שולטים באליטה הישראלית: זה פשוט מונח לפניך בהזמנה הזאת, זה מפורש לגמרי. ולכן זאת פשוט שחיתות – אין מלה אחרת.
      זה מה שאני יכול גם להגיד לרון: העובדה שבאיזה כנס כלכלי מוענקת העדפה, לא העדפה, אלא גישה ישירה אל מקבלי ההחלטות ליוצאיה של יחידה צבאית כזו או אחרת זה דבר פסיכי, רקוב, מושחת ומיליטריסטי ברמות כמעט בלתי נתפשות, ומראה שהאליטה הישראלית בנויה פשוט כמו מחנה צבאי. זה שזה נראה לך כל כך טבעי זה די מוזר (טוב, אולי כי אתה ארגנת את זה)

    • גל כץ Says:

      עמיחי, תודה על כל החומר למחשבה. ולשאלות אגש מייד, אם כי דבריי (אני מזהיר מראש) ודאי יהיו מבולגנים קמעא:

      ראשית, "ההשכלה המתאימה" להייטק היא אכן במקרים רבים עורבא פרח. או יותר נכון – יש מספיק משרות (בכירות ורווחיות) בהייטק שמה שמשנה בהן הוא לא השכלה טכנית (נאמר "הנדסת תוכנה") אלא סוג מסוים של רישות או שליטה בשיח, כזו שניתנת ללמידה מהירה יחסית (זה דומה קצת לאנשים שהולכים, בתמימותם, ללמוד ב"כותרת" במקום שהמפקד שלהם מהצבא יכניס אותם ל"הארץ"). הרבה אנשים לומדים בדיוק את זה ב-8200 ודומותיה. מבחינה זו, האפלייה לא מתחילה כמובן בחברות ההייטק, אלא לפני כן, בהסללה החינוכית והצבאית.

      האפלייה היא לא בדיוק נגד אנשים שמוצאם האתני הוא מזרחי, וכפי שאתה מציין – יש לא מעט מזרחים ב-8200 ובהייטק. עם זאת, יש הרבה פחות, וגם אלה שיש, עברו – כפי שאתה אומר – קונברסיו מסוים, או השתכנזות בלשון העם. אני יכול לדמיין כעת את טומי לפיד אומר משהו בסגנון: טוב, כדי לייצר עושר צריך להיות מתקדם, כלומר מערבי, ולכן מזרחי צריך להתמערב כדי לייצר עושר. זו בעיניי טענה מופרכת, מהסיבה הפשוטה שלא ברור לי מהו "מערבי". אני בטוח שיש עוד דרכים לייצר עושר ולהיות משכיל ומתקדם מאשר לאמץ מבטא רענני. לצערנו, מכיוון שהקבוצות (בעלות המבטא הזה) ממעטות להתערבב עם קבוצות אחרות, אנחנו לא נחשפים לדרכים אחרות שכאלה, וכל מה שיש לנו זה את שכפול הדיכוטומיה בין המבטא הרענני המתקדם למבטא הדימוני המפגר (ויחד איתה, כמובן, גם את הפיתוי לקונברסיו).

      בשורה התחתונה, ייתכן שהעסקתם של לא-אשכנזים קשורה גם למחסור בכישורים והשכלה, אבל (א) המחסור הזה קשור במידה רבה להיעדר כישורים *חברתיים* מסוימים, הנרכשים ב-8200 ודומותיה ו-(ב) האי-אשכזיות נותרת מדוכאת ומוגבלת ובורה (מבחינת דימוי חברתי ואישי) בשל האחיזה של הרעננים (הרעים, כמובן שיש גם רעננים טובים :)) בזהות הנרקיסית שלהם.

      בכל מקרה, לגבי פגיעה אפשרית בתעשייה — אני חושב שהפתיחות שאני מקווה לה דווקא יכולה להועיל (אתה יודע, "יצירתיות" וכו'); שנית, מדובר פה בערך חשוב שמצדיק פגיעה כלכלית מסוימת; שלישית, אם ההייטק יפרח וכל השאר יישארו דפוקים (כלכלית ותרבותית), האיכות חיים של קהילת ההייטק תיפגע לאורך ציר הזמן. זאת, גם אם לא תסכים עם טענה בסיסית שלי (שהנה אני מביא אותה), שעצם הפתיחות והמפגש עם אחרים הוא חלק חשוב מאיכות חיים.

      מה עוד? אני מניח שדבריי על מערביות ומזרחיות עונים על שאלת התחול"ל. באשר להגנה על הקהילה – ברור שזה המצב. אבל כאשר מדובר בקהילה חזקה והגמונית כל כך, אני מתקשה לגייס אמפתיה, במיוחד כאשר אין שום מודעות לכך שמדובר ב"הגנה על הקהילה" אלא השפה היא צדקנית ואוניברסליסטית (וכמובן שיש קשר בין ההגמוניות לזה). באשר לשיקולים הפרגמטיים — שוב, אני חושב שגם מבחינת איכות חיים וגם מבחינת האינטרסים ארוכי הטווח של אותם ציונו-אשכנזים, הפתיחות המדוברת הכרחית, ואילו הצדקנות מסוכנת ונלעגת (וגם, לדעתי, לא באמת מהנה).

      • Yossi Says:

        מניסיוני האישי בחברת הייטק אמריקאית שמגייסת אנשים מכל רחבי העולם מרקעים שונים ומשונים, כח עבודה רב-תרבותי עובד טוב מאוד ובסך הכל יוצר מקומות עבודה גם יותר מעניינים וגם מוצרים פחות, בוא נאמר, שבלוניים. הטריק הוא פשוט מאוד, לשכור אנשים לפי הכישורים והפוטנציאל שלהם נטו. כמובן שזה אפשרי רק כאשר כל העובדים, הלקוחות, השותפים וכו' רגילים לסביבה כזאת ולכן לא ברור לא שעסק ישראלי יכול להתחיל להתנהג כך מחר בבוקר, במיוחד כאשר חלק גדול מהפיתוח הוא לקומפלקס הצבאי-בטחוני. עוד תנאי הכרחי הוא קוד אתי שיוויני חד כתער ונאכף בקפדנות במקום העבודה (אנטי-תזה לאנרכיה הישראלית בשרות הפריבילגיות שתוארה בפוסט הקודם).

        אבל כמו שאתה אומר, המדיניות הזאת צריכה לבוא משיקולי תועלת של המעסיק ולא מתוך נדבנות. במילים אחרות, כשחברות בישראל יבינו שהם מפסידות כח אדם איכותי ואולי זול יותר מהרעננים, אולי אז הן תגבנה בהתאם. מאידך, יכול להיות שיותר קל להן לעשות אאוטסורסינג לבולגריה מאשר לדימונה או לנצרת.

      • Assaf Says:

        תגידו, קונברסיו זה בספרדית? זה מזכיר לי לדינו.

        יותר ברצינות, אני מחזק את ידי יוסי וגל.

        עבדתי במפעל הכי מוצלח של אינטל בארה"ב, זה בניו מכסיקו. בשנות ה-90 גייסו לתפקיד טכנאי פס ייצור שם כל מי שהיה יכול לעבוד, בלי השכלה ובלי בגרויות ובלי בטיח. זה עבד יופי. לא שלא היה שם ריבוד חברתי, ולא שאני חסיד של אינטל (נהפוך הוא) אבל ההנהלה שהיתה מאוד פרגמטית ידעה שצריך מעט מאוד השכלה פורמלית לרוב התפקידים.

        חזרנו לארץ לעזור להקים את המפעל בקרית גת שנבנה באדיבות משלם המסים הישראלי, בשם המטרה לפתח את הפריפריה. השתתפתי בראיונות גיוס לטכנאי ייצור. יושב מולנו בחור מאשקלון (אני חושב שהוא היה אפילו אשכנזי) בגרות יש – הומאנית אבל יש. בחור לא גאון, בלי מוטיבציה אדירה, אבל מוכן לבוא ולעשות את העבודה. כל המראיינים חוץ ממני חשבו שהוא לא מספיק "איכותי" עבור המפעל המדהים שלנו. ואני אמרתי, ריבונו של עולם. בשביל להיות קבור בתוך החדר הנקי שלנו 12 שעות בכל מיני זמנים הזויים ולהכניס ולהוציא קופסאות תוך מעקב אחרי ההוראות, למה אתם מצפים? הוא יכול לעשות את העבודה, אנחנו צריכים עובדים, בואו ניקח אותו. בסוף הוחלט לשלוח אותו לעוד שנת לימוד להכשרת טכנאים (שוב, המדינה משתתפת בעלות כמובן).

        וכמובן שחלק אדיר ממשרות ההייטק מתבססות כמעט לחלוטין על כישורים ביחסי אנוש. אם יש איזשהו פער מובנה בין אוכלוסיות בהכשרה לביצוע תפקידים אלה, הוא בעיקר לאורך ההבדלים בין כרומוזומי XY הדפוקים ל-XX המוצלחים יותר והמאפשרים כנראה איזשהי יכולת להקשיב ולדבר ולהשיג את מבוקשך בלי לחולל מלחמות עולם. הפער הזה מגמד את ההבדלים בין ליד"ה למקיף דימונה.

      • נועה ו Says:

        לזה, שמתי לב בכמה מקומות עבודה שעבדתי בהם.
        מחפשים את השפיץ שבשפיץ, לא יגייסו אדם אם הוא לא משפריץ יכולות מכל עבר, בשביל תפקידים שאיך לאמר – השפיץ שבשפיץ ישתעמם בהם מהר מאוד וירגיש ממורמר, בעוד שמישהו פחות גאוני ומוכשר יתמודד איתם טוב מאוד ולא ירגיש שזה הרבה מתחת ליכולותיו.

  5. נעם Says:

    תודה על הפוסט.

    יחד עם זאת: הערה קטנה. אני חושב שגם אתה קצת חוטא באורינטליזם קל. אמנם, ביקורתך על התיחסותה ל"נכבדי הכפר" ברבים, כאילו אין שם בני-אדם אינדיבידואלים, והתבשמותה מכך שהם "ערבים טובים" מטרידה. אבל, זה לא סותר את זה שאולי מה שהיא כתבה זה מה שהיא שמעה מהם. אולי הם באמת רוצים להשתלב ו"להיות ישראלים" כמו היהודים. אולי הם לא מצייתים לתודעה הפוליטית המפותחת שלך. כשמאלני רדיקלי, אני סולד מלאומנות ואף מלאומיות יותר מדי מפותחת, אך מבין שעם שרוצה להשתחרר מדיכוי מתגבש סביב הלאום. אבל, אולי הסיפור של טייבה, כפי שמשתקף גם מהכתבה שקושרה ע"י נדב פרץ, ממחיש את זה שכשרמת החיים עולה והקיפוח יורד, גם התודעה הלאומית שוככת.

    • מה Says:

      "אולי מה שהיא כתבה זה מה שהיא שמעה מהם":
      שים לב שגם המושל הצבאי שהגיע לכפר קרע ביום העצמאות 1949 (בתמונה שגל שם פה), ההמנון זה כנראה "מה שהוא שמע מהם". לחשוב מעבר לזה זה לא אוריינטליזם.

    • יעקב בן שמש Says:

      הי נעם,

      אני מסכים איתך. זאת באמת סטייה משונה של השמאל הרדיקלי, לגנות כל סממן לאומיות יהודית, אבל למחוא כפיים בהתלהבות אם זה קורה למשל בטייבה. אגב, הסיפור של טייבה בעיני ממחיש (או לפחות מעלה את האפשרות) שני דברים נוספים: ראשית, שהדרך לשחרורו של עם אולי לא חייבת לעבור דרך חידוד ההבדלים הלאומיים. ושנית, שאם יש רמת חיים גבוהה מספיק, אז לא בטוח שיש בכלל "עם"…

    • גל כץ Says:

      ראה מה שכתבתי ליעקב. כאמור, זה לא אוריינטליזם כי אני לא אומר שום דבר על תושבי טייבה, אלא רק על הטקסט של ארלוזרוב – שהיא משתמשת בייצוג מדומיין שלהם.

      אני לא חושב שהתודעה הלאומית שוככת כאשר רמת החיים עולה – האינתיפאדה הראשונה, למשל, פרצה אחרי שנים ארוכות של שיפור ברמת החיים של תושבי השטחים. אם כי ודאי יש קשר מורכב בין שני המשתנים הללו. בטקסט של ארלוזרוב אין שמץ מורכבות.

      • יונתן Says:

        הדוגמה שלך לא נכונה. אמנם ב15 השנים הראשונות של הכיבוש רמת החיים של תושבי השטחים עלתה, אבל בין 82-87 הם סבלו משורה של בעיות כלכליות על רקע גידול האוכלוסייה. למעשה לראשונה מאז הכיבוש חוו ערביי ישראל ירידה בתל"ג לנפש. מציע לך לקרוא את 'אינתיפאדה' של זאב שיף ואהוד יערי כדי לראות זאת.

      • גל כץ Says:

        תודה על התיקון. אתה צודק לגבי שיף ויערי. אבל הנקודה עדיין רלוונטית – אם לא השיפור המתמשך ברמת החיים, אזי הנסיגה המסוימת בה לא היתה מעוררת אי נחת פוליטית. זה לא רק מפני שלאנשים היה פתאום פחות כסף, אלא מפני שהרווחה הכלכלית היחסית (בעבר) אפשרה לפתח סוג של חינוך פוליטי ופעילות אינטלקטואלית שיכלו לרתום את הזעם העממי משעה שנוסף לכך גם תסכול כלכלי.

        בכל מקרה, יש פה שאלות מורכבות, בעוד שארלוזרוב, כאמור, מציגה תפיסה פשטנית למדי של הקשר בין רווחה כלכלית לפוליטיקה.

  6. Yossi Says:

    גל, דווקא בקורס הטרום צבאי שלי ב8200, מחזור 89, הרוב היו ספרדים והיו גם לא מעט ילדי חצי-חצי (כמו עבדך הנאמן). הכיצד? שאלה רטורית, אני הייתי "כושי". נדרשו לי שנים רבות להתמודד עם הצלקות המעמדיות של הניסיון המפוקפק הזה. אכן למדתי שפה נוספת ברמה לא רעה אבל בגדול נראה לי ששירות בגולני היה יכול להיות הרבה יותר בריא מבחינה נפשית.

    לגופו של עניין, כשאני קורא את הטקסט עמוס רגשי האשם הזה, מיד עולות בי השאלות ששואל עמי למעלה: מה אתה בעצם רוצה מהעדה שלך ומעצמך?

    בוא נודה במשהו: ישראל של 2011 היא לא ישראל של 2001 וישראל של 2021 לא תהיה ישראל של 2011. בני העדה שלך מוצאים את ישראל פחות ופחות מסבירת פנים והכח שלכם נחלש בהתמדה, לפי דעתי בצורה שתלך ותואץ בשנים הקרובות. ישראל 2021, אם היא תתקים כחטיבה מדינית, תדמה ללבנון בה העדתיות קבלה גושפקנא חוקית ותרבותית. בהתגוששות הבין-עדתית, לפעמים אתה למעלה, לפעמים למטה. ישנה איזושהיא הגינות מסוימת ביחסים בין-עדתיים, אבל בטח שלא שיוויון מוחלט ללא משוא פנים בדרך בה אתה מתייחס למישהוא מעדתך לעומת זר מעדה אחרת. במיטב המסורת האירופאית ישנם כמה לבנונים נוצרים ליברליים, מה שנקרא "הזויים" בעגה המקומית, שמנסים לגייס הכרה בעדה ה-19, העדה הכלל-לבנונית. מזכיר משהו?

    בקיצור בקונטקסט יותר רחב, המצב של העדה שלך לא מי יודע מה, אז אכול ושתה כל עוד אתה יכול ותאמין לי שהעדות האחרות יעשו את אותו הדבר בקרוב מאוד כשהן יאחזו במושכות.

    אף אחד לא צריך את הרחמים שלך.

    • גל כץ Says:

      נראה לי שאתה ממהר מדי בהערכותיך. המצב שאתה מתאר רלוונטי אולי ל-2051, אבל נחיה ונראה. בכל מקרה, אני לא בעד חברה חסרת ריבודים וקבוצות, אלא בעד חברה שבה המאבק בין קבוצות הוא גלוי ונעשה מעמדה שוויונית יותר. לכן חשוב בעיניי לחשוף את הדיכוי המתוחכם והשקוף של חזון דה מרקר.

      אני לא אדם רווי רגשי אשם במיוחד, ולא חשבתי שהטקסט רווי בהם. אני חושב שהיפטרות מנרקיסיזם וצדקנות היא תנאי הכרחי לחברה דינאמית שבה כמה שיותר קבוצות יכולות לממש את הסובייקטיביות הפוליטית שלהם (כלומר את חירותן). בעבר כתבתי פה מאמרים שנתנו ביטוי לזיקה שיש לי עם המורשת הציונית-אשכנזית (שלי) – אני חושב שהכרה בזיקה הזו, כולל העבר (וההווה) הקולוניאלי, הוא דווקא פתרון לרגשי אשם. מנגד, עמדות צדקניות מלמדות על רגשי אשם מודחקים וטורדי מנוחה.

      ועוד משהו – אתה צודק שב-8200 יש גם הרבה מזרחים. הרי זו מסורת ארוכה. אבל הנקודה (כפי שאתה אכן מציין), היא שהם נדחקים למדרגות הנמוכות יותר בהיראכיה המודיעינית. הפוסט שלי התייחס לקורסי העלית של החייל, בהן רוב רובם של החניכים הם אשכנזים.

      • Yossi Says:

        גל בקריאה חוזרת של הטקסט אני מבין אותו יותר טוב על רקע הכוונה שהבעת בתגובה למעלה. זה כיוון מאוד חיובי בעייני. מעניין איך ייראה דיווח עתונאי על כפר טייבה לאחר הסרת הצדקנות? אני מניח שדיווח כזה פשוט לא יופיע בעיתון הכלכלי של העדה האשכנזית-ציונית, אלא אם כן היתה לו חשיבות כלכלית פסציפית לעסקי הפרטים בעדה. הרי כל הדיווח הזה מקורו בפטריארכליות שמזהה את המדינה עם האליטיה האשכנזית. בבחינת "אנחנו צריכים לדאוג למה שקורה במדינה שלנו". בנוגע ל 2021 לעומת 2051, נסגור על 2031?

      • Assaf Says:

        אני דווקא שמעתי שקוראים להם "כושונים" ולא "כושים".

        תקנו אותי אם אני טועה.

        גם גיסתי היתה בתפקיד הזה.

      • Yossi Says:

        אסף, לא יודע/לא זוכר/ספק מדחיק… אבל אולי: "כושים" הם קראו לנו בפנים, "כושונים" כנראה היה חריף מדי ונאמר רק מאחורי הגב… אין לך מושג לאיזה מקומות הריבוד שם הגיע (דברים בסגנון של מי מנקה את השירותים של מי). חלק נכבד מהכושים היו אשכנזים בעצמם שלא הפציצו במתמטיקה 6 יחידות. ותראה מה אחיהם האשכנזים עשו להם. עם אכזר. כשאתה מבין את הדינמיקה הזאת הנקבה זה כבר כסף קטן…

  7. רון גרליץ Says:

    גילוי נאות – השתתפתי בכנס אתמול, הובלתי שולחן דיון בנושא שותפות הערבים בחברה ובכלכלה וגם עזרתי לדהמרקר בהכנה בתחום של שותפות הערבים.

    ולעצם העניין –

    גל, אני חושב שאתה בגדול גם צודק וגם טועה. יש עניין עם המחשבה של החברה של 8-200 שיש להם עדיפות בכל דבר, אבל בתור מי שהיה מעורב בהכנת הכנס אני יכול לומר שהמהלך הזה של לשלוח הזמנות בחינם היה לכל העולם. וגם לאשתו. זה היה מהלך מיתוגי שבמסגרתו כמעט כל מי שהוזמן (כולל כל הערבים, למשל לשם דוגמא ) הוזמן עם אתו טקסט "שההזמנה שלך היא ללא תשלום".

    בענינים היותר מהותיים – דה מרקר עשה תפנית דרמטית בשנתיים האחרונות בתפיסה הכלכלית שלו. מהובלת קו הכי קפיטליסטי ושמרני, הוא עכשיו קול מאוד חזק בעד חלוקה אחרת של המשאבים בישראל ובעד העברת יותר משאבים לקבוצות החלשות. אני לא בוחן כלות ולב ולא יודע מה רולניק וחבריו חושבים עמוק בלב אבל מקריאה שלהם ומפגישות אישיות עמם – אני משוכנע שהם רוצים לקדם חלוקה אחרת של המשאבים שבמסגרתה הרבה יותר משאבים (דגש על הרבה יותר) יועברו מעשירים לעניים. והם עורכים קמפיין עיתונאי בעניין הזה. זה כיוון טוב מאוד . זה כיוון מצוין והם רואיים לחיזוק ולשבח.

    ולגבי ההתייחוסת של העיתון לערבים ובמיוחד הכתבות של מירב ארלוזרוב – חלק מהביקורת שלך מוצדקת. אתה מצטט מהכתבות שלה קטעים שבאמת ראויים לביקורת שלך ואני מצטרף אליך. אבל, עיתון דהמרקר כעיתון ומירב ארלוזרוב באופן אישי באופן ייחודי כותבים כל הזמן על הצורך ליצור שותפות של הערבים בחברה ובכלכלה (הם אומרים שילוב ואני אומר שותפות. בסוף גם בעניין זה נשכנע אותם …) ובאופן מתמיד וקבוע ורצוף מביאים את הקול הישיר של הערבים (ולא רק נכבדי טייבה) וטוענים שיש לישראל הכרח פרקטי ומוסרי ליצור שותפות של הערבים בחברה ובכלכלה. מירב ארלוזרוב בשנה האחרונה כותבת על זה כל הזמן וחושפת שוב ושוב את האפליה של הערבים מביאה נתונים לגבי אפליה וכל הזמן טוענת נגד האפליה. היא עושה מסע צלב בטורים שלה לטובת העניין והיו לה כמה טורים שגם אני הייתי חותם עליהם בכל מלה.
    זה לא אומר שאין לה מה ללמוד. יש לה המון מה ללמוד. וחלק מהביקורת צודקת אבל בגדול היא מובילה לכיוון מצוין והיא מייצרת שיח כלכלי חברתי שבלבו הטענה שיש אי שוויון חריף בין ערבים ליהודים ושסגירת אי השוויון הזה היא יעד אסטרטגי של מדינת ישראל. אני חושב שאי השוויון בישראל בין ערבים ליהודים הוא אחת הבעיות החמורות ביותר שלנו. אני מניח שגם אתה. וללכן אנחנו צריכים לשמוח מאוד על הקו שהיא מובילה.

    אני חושב שאתה שופך את התינוק עם המים.

    רון

    • גל כץ Says:

      תודה רון.

      אני לא שופך את התינוק עם המים, מהסיבה הפשוטה שזה הרבה הרבה יותר מדי כבד בשבילי. אני בסך הכל כותב פוסט בארץ האמורי. גם אם יש יתרונות בקונברסיו לכאורה של דה מארקר (ואני מוכן להסכים שיש), אני רק מאיר את הצד המכוער והדכאני הכרוך בו. ההעדפה של המילה "שילוב" על פני "שותפות" היא אינדיקטיבית לעובדה שהשיפור בחיי הערבים — זה שארלוזרוב לפעמים מטיפה לו — הוא בתמורה לדה פוליטיזציה שלהם והסתפקות בעמדה נחותה בהירארכיית ההייטק הציונית.

      • נדב פרץ Says:

        והצד השני של הבעייתיות ב'שילוב' הזה הוא לא רק דה-פוליטיזציה של הערבים, אלא גם דה-פוליטיזציה של שוק העבודה.
        ארלוזורוב ורולניק, כשהם מדברים על חרדים ועל ערבים, מנסים להגיד לנו שיש לנו אחלה שוק עבודה, ורק צריך לעשות שינוי חברתי (ערבים) או הכרתי (חרדים) כדי שהאוכלוסיות שלא מצליחות להנות מפרותיו יוכלו להשתלב בו בהצלחה.
        המציאות בפועל היא שונה לגמרי. שוק העבודה בישראל הוא שוק שדוחק אנשים לעמדות עוני. נכון, אנשים שמשתייכים לקבוצות מוחלשות נדחקים לשם יותר מאשר אנשים מהקבוצות החזקות, אבל זה מאפיין של שוק העבודה, לא של הקבוצות המוחלשות.
        הדרך האפקטיבית ביותר להילחם באפליית ערבים בישראל, ולהוציא חרדים לשוק העבודה, היא העלאת שכר מינימום, אכיפה של חוקי עבודה, ועידוד התאגדות אפקטיבית (בניגוד להתאגדות נוסח עיני). אני לא רואה את ארלוזורוב ורולניק נאבקים למען המטרה הזו.

      • יאיר poes Says:

        מה שנדב אמר.

      • דנהR Says:

        בהחלט מה שנדב אמר.

  8. יעקב בן שמש Says:

    הי גל,

    מרתק ורהוט כרגיל.

    1. כמובן שאנשי היחידה המהוללת לא היו היחידים שקיבלו את ההזמנה האקסלוסיבית הזו. קיבלתי שתיים כאלה בשבועות האחרונים- מאות הוזמנו להשתתף בדיונים, וכל אחד מהם יכול להזמין כמה אורחים שהוא רוצה, אז תעשה לבד את החשבון מי מהמשתתפים משלם את "העלויות". זה לא סמל סטטוס בשימור העליונות האתנית, סתם תרגיל ביחסי ציבור.

    2. המאמר של ארלוזורוב חוטא בכל מה שכתבת. אבל כך גם היומרה שלך לייחס למי שלא תומך בקו הפרלמנטרי של חנין זועבי תודעה כוזבת. זה לא איזה חידוש לציין שהפעילות הפוליטית של זועבי וחבריה הפכה להיות לאומית יותר, והיא מחדדת את המאבק הלאומי בין הערבים ליהודים בישראל. יש לכך סיבות טובות, אבל גם סיבות לא טובות. אני לא יודע אם הפעילות הזאת תורמת לשילובם של הערבים בהייטק יותר משהייתה תורמת, למשל, הצטרפותם של חברי הכנסת הערבים ליוזמת חוק השירות האזרחי לערבים. אבל כמובן שהם לא יעשו זאת, כי יותר משהם דואגים לרווחת (חלק מ) מצביעיהם, הם הרי פלסטינים גאים. לעשות דה-פוליטיזציה זה באמת לא טוב. אבל גם לראות הכל במשקפי הסכסוך הלאומי, ולראות בכל תושב טייבה שנגד זועבי משת"פ, משרת האשכנזים הציונים, שטוף תודעה כוזבת מימי הממשל הצבאי, זה גרוע לא פחות.

    • גל כץ Says:

      תודה. אולי הייתי צריך להניח שההזמנה בחינם היתה נפוצה כל כך, אני לא בקיא במיתוג של כנסים שיווקיים שכאלה. בכל מקרה, אני לא קיבלתי אף הזמנה בחינם (היות שאינני בוגר 8200 עצמה, אלא יחידה דומה), וכמוני – אני מניח – גם רוב רובם של אזרחי ישראל האחרים. אני יכול לנחש (אבל אשמח אם תאיר את עיניי) שההזמנות בדרך כלל קשורות לחברות בארגונים חברתיים, כלכליים או פוליטיים. ההזמנה לבוגרי 8200 היא בעבור זכויות עבר גרידא.

      באשר לטענה השנייה – אני לא חושב (וגם לא כתבתי) שכל מי שנגד חנין זועבי הוא בעל "תודעה כוזבת". הפוסט לא אומר שום דבר על תושביה הקונקרטיים של טייבה אלא רק על הדמויות (ללא שם וזיהוי) בדרמה הקלישאתית שארלוזרוב יצרה לנו. מהשנים המועטות שביליתי בעולם העיתונות, אני יודע היטב כמה התקשורת (רובו של הזמן) משכפלת דימויים, ואם היא באה חמושה עם הדימוי, זה ממש לא בעיה למצוא את הטקסט שיתאים לו. אני מעריך טקסטים עיתונאיים ששוברים (או משחקים עם) דימויים, שמפתיעים אותנו, ומהבחינה הזו אני יכול להעריך גם טקסט שיציג התנגדות לזועבי. זה לא המצב בכתבה הזו.

  9. הצועד בנעליו Says:

    ישראל 2021, שאין בה מקום גם למושמטי 21 (כלומר, אלה שלא היו להם את הקשרים וההגנות הפוליטיות המתאימות להיות במסדרון הבטוח של הג'ובניקים מ8200).

  10. א.ב. Says:

    מאמר מעולה!

  11. גל כץ Says:

    עוד על הביקור של מ. ארלוזרוב בכפר טייבה:

    http://www.haokets.org/2011/01/11/איך-מייצרים-ערבים-טובים/

  12. תומסו Says:

    מאד אוהב את הכתיבה שלך, וחושב שהפוסט הזה הוא,אם להיות פחות בוטה ממה שאני רוצה , מתבכיין וילדותי.

    אתה מציג בסטריאוטיפיות את הגישה שמתנגדת לה (לסטריאוטיפים) . יותר מזה, אתה קובע את הכוונות שמאחורי העמדות המובאות. כלומר – יתכן ויש הרבה גזענות במדינה, הרבה קיפוח, הרבה הרפדה עדתית, אבל לקבוע שחזון דמה מרקר (כדוגמא ) הוא מה שאתה טוען שהוא, יש מרחק עצום. הייתי נותן לך את הדוגמאות של האוירה בקיבוץ בה אני גדלתי על אפס היחס העדתי לאנשים (כעברתי לעיר בגיל 18 הצחיק אותי מילולית העובדה שאנשים עדיין מכנים אחד את השני "אשכנזי" וכו' ) , או את אינסוף הפרויקטים לאינטגרציה שקיימים בכל מיני מסגרות ועוד.

    חשוב מאד להצביע על התקלות, במיוחד היום שיש התגברות של הזרמים הימניים הקיצוניים והפיכתם לזרם המרכזי , אבל חבל להאשים ולהכריז על כל כך הרבה אנשים וארגונים טובים שאינם חלק מהכלל (כי הם כן) .

    • גל כץ Says:

      אני לא מבין – מה אמורה להוכיח העובדה שבקיבוץ שבו גדלת היה "אפס יחס עדתי לאנשים"? ומה בדיוק הקשר בין הקיבוץ שלך לדה מרקר?

      אני שואל כדי להגיב לך באופן מושכל.

      • Assaf Says:

        תומסו,

        סתם הצעה.

        תפוס מישהו שאתה מכיר מימי ילדותך מהקיבוץ, שהיה "אחר". נניח, ילד-חוץ מרוקאי.

        ושאל אותה או אותו אם גם הוא חושב שהיה "אפס יחס עדתי לאנשים". ואז תקשה ותאמר, אולי הקיבוץ שלנו היה שמורת-טבע אנושית מיוחדת במינה (מה מצבו עכשיו, אגב, כלכלית וחברתית?) – האם הרגשת "אפס יחס עדתי לאנשים" גם בחברה הסובבת?

        או שאולי כבר עשית את זה.

  13. אריאל Says:

    פיכסה אשכנזים אובר-אצ'יברים ויפי-נפש שיושבים על הררים של כסף!
    תמיד אעדיף מזרחים לוזרים ומלח-הארצים בלי גרוש על התחת.

    לעומת זאת, מזרחים אובר-אצ'יברים ומלח-הארצים שיושבים על הררים של כסף טובים בעיני לא יותר ולא פחות מאשכנזים לוזרים ויפי-נפש בלי גרוש על התחת.

    מעורבים זה בורגני.
    ערבים זה אחלה.

    • מתן Says:

      ?

      • Assaf Says:

        ואללה, כבר כמעט 45 שנה אני עושה הכל כדי להיות אשכנזי לוזר ויפה-נפש בלי גרוש על התחת, ולא מצליח לי.

        כל פעם שאני מתקרב למטרה, מגיע אימייל מאיזה יניב שמכיר אותי מחוגי סיירות, ועוד פעם מסדר לי את החיים.

  14. נועה ו Says:

    ללא כל קשר להעדפה המשונה לבוגרי 8200 ולהכנסתם חינם אין כסף לכנס שעולה 400 למשתתף מן השורה – אני שירתתי ב-8200, ועם כל הכבוד לאימאג' הזוהר של היחידה הזו, רק חלק קטן מהמשרתים בה הם אשכנזים-שיוצאים-עם-ארגז-כלים-שמכניס-אותם-להייטק-עם-סיום-השירות.
    אצלנו, רוב הבסיס היה מהפריפריה, להערכתי מחצית היו פרענקים, ומהשירות הם יצאו בעיקר עם בעיות אזניים ועם חוסר היכולת לאתר חברים מהשירות באתר "חבר'ה".

    • Assaf Says:

      כנראה שזה היה בסיס של "כושונים".

      יש שם במקרה כזה תחביב מתוק, להעיף כדורים פורחים גדולים ולבנים באוויר?

      • Assaf Says:

        שמעתי גם שלמרות שהמטרה העיקרית היא להבין מה שכנינו אומרים זה לזה, המקור העיקרי לבידור בבסיס הזה הוא דווקא לא ספורט הכדורים הפורחים עצמו – אלא ההאזנה המקרית והמאוד נפוצה לתיאומי בגידות במהלך יום העבודה, בניידים של אחינו בני ישראל במרכז הארץ.

        לתשומת לב הסטוצניקים למיניהם.

      • נועה ו Says:

        חלילה וחס!
        אצלנו יצאו עם בעיות אזניים, לא עם הידע איך לא לעזוב בלון בשעת אזעקה… 🙂
        אגב, התפקיד שלי היה חוץ-מודיעיני, ולכן את המונח "כושונים" שמעתי רק לאחרונה, ברשת, 11 שנה ויותר אחר שחרורי.
        הוא לא נשמע בבסיסנו.

      • יוסי Says:

        אסף, אמת ויציב לפחות בשנות ה-90. אבל הסטוצים של ג'וניה הרבה יותר ארוטיים ומעניינים מאלו של ראשון לציון. רק לידיעה.

  15. אחד משם Says:

    נפלא, חמש שנים ב-8200 ועוד קצת במילואים, וזו הפעם הראשונה שאני שומע את הביטוי "כושים"…

    גם אני אשכנזי (לא בכוונה!), אבל כמו רבים אחרים היגרתי למדינה מערבית ועכשיו אני "כושי" בעצמי. איך חפרתי לעצמי בור כזה – ללכת למקום שבו 8200 זה מספר ותו לא…

    משעשע.

    • יוסי Says:

      תשמע, במקרה שלי לא היתה לי בעיה רצינית לעבור קונורסיו כמו שקוראים לזה כאן, אמא שלי השתכנזה ואבא שלי נולד כזה (בלי כוונה), למדתי בבית הספר הנכון וגרתי בשכונה הנכונה ואפילו הצלחתי לעבור מתחת לרדאר (מבחינה חברתית) בטכניון בתקופה בה רבים מהתלמידים לתארים מתקדמים היו בנים ובנות-של פרופסורים מקיבוץ יגור וכו'. אבל מתישהוא הנשמה מתמרדת ואתה לא מוכן להפוך להיות חלק מהמכונה שנותנת לך את כל הפריבילגיות האלו רק בגלל שאתה שחקן טוב. אם אתה מתגעגע לפריבילגיות חזור הביתה, אבל יש משהו מאוד משכר בידיעה שמה שאתה משיג בחייך אתה משיג באמצעות מי שאתה נטו (*) ולא באמצעות אמא או אבא או יניב מהסיירת או גלעד ממרכז 1832342324 ביחידה המהוללת. זה בודאי נשמע מאוד נאיבי אבל אני לי חושב שיש לך יותר מדי מה להצטער.

      (*) וכן כמובן יכול להיות שאני משלה את עצמי שהמצב פה כל-כך מריטוקרטי, אבל זה באמת קרוב לכך, מנהל החטיבה שלי שיש בה אלפי אנשים, הוא הודי שהתחיל את הקריירה שלו פה מאפס, וכך עוד רבים אחרים בכל הדרגים הטכניים והניהוליים. אני לא יודע מה המצב אצלך, יכול להיות שבאמת יש אצלכם "כושים" ו"אדונים" בהתבסס על מוצא. פה זה ממש לא המצב.

      • אחד משם Says:

        האמת, אני צוחק על ה"כושי".

        כי פה קיבלו אותי כמו שלא קיבלו אותי בשום מקום אחר. עזבתי את ישראל מתוך תחושה שזה לא המקום שלי, והגעתי למקום שבו אני מרגיש פחות זר מבמולדת. מחריד, לא?

        כי עם כל הכבוד לאשכנזים ול-8200, התגובה של הסביבה לקטע הזה היא שנאה קולקטיבית. לא מוצדקת כמובן, כי מה הטעם לשנוא קולקטיב? לא אני הקמתי את מפא"י. אבל עדיין שנאה. אם בבית הספר קראו לי "אשכנאצי" וכאן קוראים לי "בן אדם", אז מצאתי מקום שהוא יותר מתאים לי.

        לא יודע אם היו לי פריווילגיות (לא ניסיתי להשתייך לשום מועדון מצומצם, ואם זה מה ש-8200 נחשב אז בסדר… דווקא ניסיתי להתקבל לחובלים ולצוללות ולא עלה בידי). אבל אתה צודק שהרבה יותר נחמד להסתכל סביב ולהגיד "את זה השגתי בלי קשרים ובלי פרוטקציה, בלי להוולד למשפחה הנכונה או ללמוד בבית הספר הנכון או באוניברסיטה הנכונה, סתם כבן אדם."

      • תום קליין Says:

        ואולי היה יכול לעזור לשניכם שיעור קצר בביולוגיה? כלום ייתכן שאדם יהא "סתם בן אדם"? האם תכונותיכם המאפשרות לכם "להשיג" את אשר ידכם משגת – אינן עוברות אליכם בירושה מהוריכם ממילא? או שמא אתם מקבלים אותם באקראי מן השמיים? או אולי אפשר ללמוד אותן (נניח – "איך להיות חרוץ") רק ע"י כח רצון בלבד? ואולי גם את כח הרצון אפשר לקבל חינם אין כסף באיזה מרכול?

        נראה לי ששניכם זקוקים לתזכורת לכך שהגנים (והחינוך והסביבה בה גדלתם מגיל אפס) אינם אחראים רק על צבע העור (כפי שהייתם רוצים לחשוב) עול המבטא – אלא גם על תכונות "פרקטיות" יותר כמו אלה שאחראים בסופו של דבר על יכולתכם למצוא קריירה מוצלחת, ואפילו אהבה מספקת.

        כך שמנקודת מבט פילוסופית, אין הבדל משמעותי בין מריטוקרטיה ובין כל סוג אחר של אפליה. מדוע להפלות דווקא את אלה שנולדו קמצנים? או עצלנים? או טפשים? מדוע זה לגיטימי להפלות אדם שנולד (מה לעשות) אנטיפט מגעיל, ולקדם על חשבונו אדם שנולד חרוץ ואינטיליגנט? ההתבשמות שלך יוסי, בכך שנטשת את ה-"אפליה הפסולה" ומצאת מקום בו ה-"אפליה תקנית" – קצת משעשעת אותי.

      • נועם א"ס Says:

        אמממ – כן…
        מריטוקרטיה זה הכי קפיטליסטי

      • גל כץ Says:

        תום, מה בעצם רצונך לומר? שהיות שאפליה על רקע יכולות שקולה לאפלייה גזעית, אז גם אפליה גזעית זה סבבה? (מה גם שאתה רומז שיכולות הן עניין ביולוגי, ואולי, לפיכך, גזעי?)

        אני לא מסכים שהקשר בין הגנים ליכולת ניהול מוצלחת הוא כמו הקשר בין הגנים לצבע עיניים. רחוק (מאוד מאוד) מזה.

        ואפילו לגבי צבע עיניים – מה שמשנה באמת זה לא צבע העיניים אלא המשמעות הניתנת לצבע בתרבות נתונה. יש הבדלים גופניים (גנטיים) שבקושי נבחין בהם היות שהם חסרי משמעות בתרבות שלנו (למשל, הזווית המסוימת של השפתיים שלי לעומת זו שלך).

      • תום קליין Says:

        ראשית כל – אינני מנסה "לומר" שום דבר ספציפי – רק להעלות שאלות ולחשוף את הבעיה היסודית הנעוצה בבסיסן של הדעות שהושמעו כאן.

        שנית, אכן, תכונות הן דבר שהוא ביולוגי בעיקרו. לגבי השאלה האם ניתן לזהות תכונות הדומיננטיות יותר בגזע אחד ולא באחר – היא פחות מעניינת לענייננו, ולו בשל העובדה שניתן למצוא אנשים "מכל הסוגים" בכל אחד מן הגזעים. כך שגם אם נניח הגזע השחור הוא מעט יותר אינטילגינטי *בממוצע* מן הגזע הלבן, אין בכך כדי להעיד בהכרח על אינדיבידואל כלשהו אותו אנו בוחנים.

        יתרה מכך, אותן תכונות או דפוסי מחשבה שאחראים להם לא הגנים אלא הסביבה בעת ההתפתחות בגיל הרך – הרי שגם אלו קשורים קשר הדוק לזהות ההורים, וממילא – לתכונותיהם, יכולותיהם הכלכליות, וכו' וכו'. במילים אחרות, זו "שרשרת" שהולכת אחורה עד לשחר ההיסטוריה, אם לא לראשית הזמן כולו.

        במילים אחרות, גם אם מנהל מוצלח נולד לשני הורים שה-"גנים" שלהם כביכול לא מורים על "הרכבתו" של בן-אנוש שעתיד להיות מנהל מוצלח, הרי שבעצם חינוכם את הילוד, ומעצם הסביבה החינוכית, התרבותית והחברתית בה הוא גדל – הוכרע עתידו במידה רבה אם לא מוחלטת. גם היכולת "לקום כנגד שורשיך" כביכול – היא יכולת הקיימת רק משום שהוענקה לך ע"י הוריך או סביבת גידולך. אין תכונות שמגיעות "יש מאין", וגם אם ישנן כאלה (נניח, שמקורן במוטציה) הרי שהן יהיו אקראיות לחלוטין. אז מה עדיף להיות, גלגל שיניים במכונה דטרמיניסטית או כדור ברולטה מסתובבת?

        לגבי החלק האחרון של דבריך, אכן – המשמעות הניתנת לדברים היא הקובעת. וזו בדיוק הסיבה שאנשים עצלנים וטיפשים מופלים לרעה בחברה שלנו, על אף שאין שום דבר "אינהרנטי" שהוא "שלילי" בתכונות הללו להבדיל נניח מאנשים חכמים או נדיבים.
        אך השאלה היא לא מדוע מריטוקרטיה "הגיונית" או "רציונאלית" יותר מאפליה על בסיס מראה חיצוני (קל להראות שחריצות או אינטילגנציה יכולה לסייע בעבודה, בעוד שצבע עור לכשלעצמו יהיה כמעט תמיד חסר חשיבות לחלוטין). השאלה היא מדוע זה *מוסרי* יותר להפלות על פי תכונות אופי או יכולות – אם ממילא אלה ואלה הן תכונות מולדות (או נרכשות בלית ברירה מן ההורים והסביבה הראשונית של האדם)?

      • Yossi Says:

        תום, בוא תבין משהו, נועם ואני לא טענו שיצקנו את עצמנו מתוך מגמה היולית שאפשרה לנו לתכנן את עצמנו מאפס. האמירה היתה הרבה יותר פרקטית ואישית (ולכן כנראה יש לך בעיה איתה). האמירה היתה שבמבנה האישיותי הספציפי שלי עקירת עצמי מהחברה הישראלית על מאפייניה הידועים ומעבר לחברה בה אני יותר "אנונימי" הביאה לי אושר מסוים. ייתכן מאוד שהיכולת למהלך הזה לא קיימת בכל אחד (גנטית, תרבותית, אינטלקטואלית או מה שלא יהיה) ויכול להיות שהיא לא מביאה אושר לכל אחד. הניסיון שלי היה חיובי ואני מאוד נהנה ל"התבסם" בכך.

        לסיום תודה על שיעור הביולוגיה. למדתי המון.

      • Yossi Says:

        סליחה על הטעות התכוונתי לומר "אחד משם" לא "נועם".

      • אחד משם Says:

        הייתי שמח להגיב בהרחבה, אבל לדעתי עוד תגובה אחת והאתר ישים כל אות בשורה נפרדת.

        מה שכן, אני מסכים איתך – זה לא שלפתע פתאום נפרדתי מהדברים שנולדתי איתם ומההשפעות הסביבתיות שספגתי (ועדיין סופג – רק במקום אחר). עובדה – עברית אני עדיין יודע.

        רק מה? במקום שלמילה "אשכנזי" אין משמעות, ממילא אי אפשר להאשים אותי בהשתייכות לאליטה אשכנזית ולהפלות אותי לטובה או לרעה כתוצאה מכך.

        אם נולדתי לבן ואני מופלה לטובה בשל כך (ואין לי ספק שזו המציאות), אז אני מצטער על זה אבל אין לי הרבה מה לעשות בנדון.

        ואם נולדתי בישראל ואני מופלה לרעה כתוצאה מכך (וגם בזה אין לי ספק – ולו בשל שמי שאיננו מקומי וקורות החיים שלי נזרקות לפח בסיכוי גבוה יותר), אז גם על זה אני מצטער וגם כאן אין לי מה לעשות בנדון.

        לא עזבתי את הביולוגיה, ולא את ההשפעות שספגתי, רק את הסביבה שגרמה לי להרגיש לא שייך. זה הכל. גם חתול קם ממקומו והולך ממקום קר למקום חם, והוא בד"כ לא מתנצל על זה.

      • אחד משם Says:

        תום, אין לי ספק שמבחינה מסויימת בהחלט נולדתי למשפחה הנכונה ולעם הנכון – עובדה, אני לא נמנה על רוב אוכלוסיית העולם שחי בעוני מחריד וברעב יום יומי. אני לא מבטל את ההישג בר המזל הזה – חלילה וחס.

        כשכתבתי שלא נולדתי ל"משפחה הנכונה" התכוונתי למשפחת קנדי, לא למשפחה רגילה בישראל שיכלה לשלם עבור לחם וגבינה (וספרים ומחברות גם). יש הרבה מזל לנולדים למשפחות כאלה, ואני מאושר בחלקי ולא מנסה אפילו לדמיין מה היה קורה אילו הייתי נולד למשפחה הלא נכונה. אבל אני מניח שאתה מספיק אינטליגנט כדי לדעת את ההבדל ולהבין למה התכוונתי.

  16. רועי Says:

    האמת שאני לא כל כך קונה את הדיבורים על "אליטה" ישראלית ובטח שלא את 8200 כמין מוסד מכונן של אותה אליטה. הקושי שלי הוא בעיקר אסתטי: איזה נדב גבעוני שגדל באיזו דירה בראשון, למד היטב חילוק ארוך ואחר הלך לקד"ץ כזה או אחר הוא לא בדיוק אליטה. לפחות לא באותו מובן שאפשר לדבר על משפחת קנדי האמריקנית כאליטה: בניה למדו לטינית בתיכונים יוקרתיים, הם יודעים כיצד לכרוך את הסוודר יפה סביב כתפיהם וכבר כמה דורות שהם מרביעים סנאטורים. כלומר, אותה "אליטה" ישראלית של מירבים ואלונים היא בסך הכל מין משהו שאליטיותו לא באמת מחזיקה מים: רוב חבריה אינם משכילים באמת (כולם סתם למדו בתיכוני ישראל שלא ממש מלמדים שום דבר, ואחר כך למדו משהו טכני באוניברסיטה) ואף אינם מאוד עשירים (לא בזכות הון ישן וגם לא בזכות הון חדש: משכורות ההייטק טובות יותר ממשכורות הדואר אבל זה לא הון של ממש).

  17. Assaf Says:

    גל,

    פוסט מעניין שעורר דיונים לא פחות משעשעים.

    למרות שכנראה קצת פיספסת בקשר לערך הכספי הנקודתי של הזמנות החינם לכנס, אני חושב שבגדול הסדרה המתמשכת שלך על פריבילגיות אשכנזיות (אני משתמש כאן במושג כתווית ישראלית חברתית, לא כזהות אתנית-גנטית שמשמעותה ממילא קצת מפוקפקת), פריבילגיות אשכנזיות בכלל ו-8200 בפרט, חשובה ביותר.

    רואים את זה בתגובות, אתה מעורר מין אי נוחות שגורמת לכמה מן המגיבים להפליג הרחק למחוזות הסופיזם והפילוסופיה. כי תכלס בשטח, כולנו יודעים שזה נכון. החברה שלנו, ככל שהיא צעירה ובנויה על חולות בלי יסודות, וכביכול משתנה מן הקצה על הקצה כל כמה שנים, מצליחה לשמר בקנאות את הריבוד ואת הצורה בה כל תת-הקבוצות רואות אחת את השנייה ואת עצמן.

    נכון, בניגוד לדוד א' או דודה ב' אנחנו לא נרד לחיי ילד או אחיינית שלנו רק בגלל שהביאו הביתה בן זוג מזרחי. אנחנו הרי נאורים כמובן. אז במקום זה נשמר את העליונות ובעיקר את תחושת העליונות בדרכים מתוחכמות ומעודנות יותר. בינתיים נתעלם מכך, שבסך הכל מבחינה תרבותית ההבדל בין השטעטל הפולני משם בא סבא והעיירה המרוקאית משם בא סבא של מישהו אחר, הוא זניח ביותר, וגם החינוך שקיבלנו כאן (כמו שרמז מישהו למעלה) לא היה כזה גליק גדול – אלא בעיקר קרש קפיצה לרישות ולריפוד החיים. וכמו שגל מזכיר לנו, שהכל קשור למערכת יחסים מאוד אינטימית עם הצבא ותרבותו המפוקפקת.

    בכל העולם יש אליטות שמנסות להנחיל לילדיהן גם תחושת עליונות וגם חיים מרופדים, ולא פעם הן עושות את זה דרך הדרה וחסימה של קבוצות אחרות. מה שמייחד בעיני את האשכנזי הישראלי הוא קודם כל הכחשת המציאות – האפלייה מסתכמת בעיני האשכנזי הממוצע באיזה ענן דידיטי אחד או שניים יותר מדי שריססו בשנות ה-50 – ויותר מכך, חוסר הנכונות לקחת אחריות מינימלית על מצב החברה והמדינה.

    "אנחנו" (כלומר המגזר החברתי-עדתי שלנו) מושך בחוטים של המדינה מיום קומה, בעצם גם לפני זה. אבל כשזה מגיע למשברים הקיומיים של המדינה – הכיבוש, השחיתות, וכו' וכו' וכו', זה תמיד המזרחים או המתנחלים או הרוסים או הערבים. אף פעם לא אנחנו, ומשום כך אנחנו נמשיך "לעשות לביתנו" ולתת לבית הלאומי לעלות בלהבות.

    דוגמא קלאסית: המאמר החדש של אמנון דנקנר "אני מתבייש". במה אתה מתבייש? במה שעשית כעורך מעריב, השירות שנתת לגנרלים ושאר הנבלות שמדרדרים את המדינה לתהום? מה פתאום. אתה מתבייש בכל מי שלא דומה לך, כי הכל בגלל הפרימיטיבים האלה.

    • Roey Says:

      איכשהו גם התמונה של מה שמו למפרט כאן מדגימה את הטיעון שלי: ככה לא בדיוק נראית אליטה. אני משער שזו לא טענה אנליטית במיוחד, אבל היא מדגימה את תחושתי שתפישת האליטיזם הזו היא בעצם גוזמנות וזיוף.

      • ofrilany Says:

        🙂
        תמיד היה לך טעם אסתטי מפותח רועי

      • Roey Says:

        כן, זה קצת מצחיק, אבל אני רק חצי צוחק. כי לדעתי הטיעון האסתטי באמת מדגים את ההגזמה שמאחורי החשבת יניב או רוית מפתח תקוה או גבעת שמואל ל"אליטה". הרי גם אני עברתי באותם צמתים ואפילו אני בן להתיישבות העובדת המהוללה, אבל שניה אחת אחרי השחרור שלי השלחתי את הכל לפח. מצחיק אותי שאנשים זוכרים דברים כמו "החוף הירוק". כלומר, איכשהו כל הקישקושציה של הצבא, כולל ניסוח "הערכות" כמו "בתוך כך, שר החוץ המצרי טען כי ***זהוב מצומצם*** הוא רוצה ללקק את אחוריו של ראש הממשלה***זהוב מצומצם***" – כל זה שמור אצלי במוח באותה מדרגה של עבודות רס"ר או הקאה אחרי ריקון מימיה בטירונות. אמנם אני לא גר בישראל ואולי לא נזקקתי אף פעם לרישות החברתי המתואר פה, אבל אני לא זוכר שזה היה חלק משמעותי מהחיים או התודעה של אף אחד ממכריי.

  18. רוני Says:

    פוסט נוקב ומעניין. נקודה אופטימית שאני יכולה להאיר: אני עובדת בארגון "בצלם" וגם שם – חלק לא מבוטל מהעובדים (כולל אני), שירתו ב-8200. הבדיחה היא תמיד שזו יחידה מובחרת (גם) להכשרת אנשים לעבודה די מוצלחת בארגוני זכויות אדם בשטחים, שדורשים לא מעט איסוף מודיעיני, יכולות אנליטיות, ידע של השפה הערבית כיתרון ברור וכו'.

    אז אני לגמרי מסכימה שמדובר באליטה, שלעתים מחפשת את משטר האפרטהייד, ההפרדה מה"קסטות" החברתיות משוללות היכולות והאמצעים, ומירוק מצפוני מביך כשמדובר בעבודה מודיעינית לעומת עמידה במחסומים (כמו פשעי צווארון לבן לעומת פשעי צווארון כחול, ואיך הם נתפסים באופן שונה). אבל אני ועוד רבים מחבריי יוצאי היחידה, הם ההוכחה שאפשר – ורצוי – גם אחרת.

    אה, והכתבה של ארלוזורוב היא בין המטרידות שקראתי לאחרונה, במיוחד בגלל שהיא לא גזענית באופן בוטה, אלא סמוי. קריאה ביקורתית בהחלט יכולה לחשוף כשלים בהבנת האוכלוסייה ואינוס המצב האמיתי כדי להתאימו למידות הכתבה, אך לצערי, מדובר בנראטיב כ"כ שגור בחברה הישראלית בימינו, שלך תמצא את האנשים שחושבים שמדובר בכתבה בזויה. הרוב הגדול חושב, כמובן, שארלוזורוב כותבת בכבוד ובהנה. yeah right.

    • איתמר Says:

      אפשר ורצוי גם אחרת? רק היום הראו בערוץ 2 שבצלם עוזרים לצבא להיות יותר יעיל.

      וזה לא שאת עושה את זה בחינם, או, גם בצלם מרוויחים מהכיבוש.

      אפילו רוני דניאל היה עושה לכם לייק:

      http://www.mako.co.il/news-channel2/Friday-Newscast/Article-5095f69faa58d21004.htm

      • רוני Says:

        קודם כל תודה, באמת חיפשתי את הלינק הישיר לכתבה!

        "רק היום הראו בערוץ 2 שבצלם עוזרים לצבא להיות יותר יעיל." אז קודם כל, אם היינו לוקחים את כל מה שאומרים בחדשות כדברים משמיים, לא היינו יודעים מה קורה בעולם, לעולם. אם לא ברור: המטרה של בצלם היא לקדם לקיחת אחריות של גופים מדיניים על דברים שנעשים בניגוד לחוק בשטחים הכבושים, בשם המדינה. אם פירוש לקיחת האחריות הזו הינה לפתוח בחקירה כדי להוציא את האמת לאור – ולבצלם יש מידע שיכול לסייע בכך – אז בוודאי, נעביר את החומר שיש לנו לגופים הרלוונטיים. האם לכך התכוונת ש"בצלם עוזרים לצבא להיות יותר יעיל?"

        כוחות הביטחון והפרקליטות הצבאית – על אף היכולת הכלכלית והארגונית שלהם לבצע חקירות ברמה גבוהה – אינם עושים זאת במקרים רבים. יש לנו ביקורת על כך, אבל לא נמנע מידע שיש לנו מאותם גופים, אם יש בידו לסייע לקורבנות ולמשפחותיהם.

        ובאשר לעובדה שאני מקבלת כסף על מה שאני עושה: אתה מכיר מישהו שעובד בהייטק בחינם? האם ניר למפרט וגיא רולניק עובדים בחינם? האם מי שעובד בעמותות למען ילדים נכים, עובד בחינם? זו דמגוגיה זולה ביותר, שכמעט תמיד מופנית אך ורק לארגוני זכויות האדם – מדוע אינכם מקריבים אף יותר, ועובדים – פשוט – בחינם?

        אז הרשה לי להגיד שוב את מה שאתה כבר יודע: לא, אינני עובדת בחינם, אבל יכולתי לבחור לעבוד בתחומים אחרים, בהם הייתי מרוויחה פי שניים או שלושה ממה שאני מרוויחה כיום. כך גם נוספים בארגוני זכויות אדם. אם לא היינו מרוויחים כסף ומתקיימים בכבוד, לא היינו יכולים לעשות את מה שאנו עושים, בדיוק כמו כל אחד אחר.

      • הגבאי מפתח תקווה Says:

        ככה זה, רוני, כמה שלא תהיה שמאלנית ופמיניסטית רדיקלית, תמיד יהיה מישהו משמאלך שיגיד שאת "מתקרנפת".

        בהפגנה במוצ"ש עמד גבר מבוגר עם חולצה שעליה תמונתו של סטלין, שחילק כרוזים נגד "השמאל הבורגני" של חד"ש. זהו גורלו של רדיקל, גם כשרוצים להרגיש מאוד מאגניבים, יש מי שהורס את המסיבה.

      • רוני Says:

        נכון, תמיד יהיו אנשים כאלה. מצד שני, הייתי שמחה לראות קצת יותר סולידאריות מדי פעם – לא כל המאמצים שאינם עולים בקנה אחד ב-דיוק עם השקפת עולמו של מישהו, הינם מאמצים שיש לזלזל בהם, או שהם לשווא. אני גם מנסה לראות ימינה ושמאלה ממני, ולהבחין בדברים שהם טובים וראויים, אף אם הם לא מה שאני בעצמי הייתי בוחרת לעשות. במובן זה, תגובות כמו של איתמר פה, מאכזבות אותי.

        נ.ב. – לא כל מי שהוא "רדיקל" לדבריך, מנסה להיות מאגניב. אני מכירה לא מעט אנשים שהפוזה היא מהם והלאה, והמילה "רדיקליות" הודבקה עליהם מבחוץ.

      • הגבאי מפתח תקווה Says:

        גם אני הייתי שמח לראות יותר סולידריות, אבל בקרב רבים מהמיליה אליו משתייכים קוראי בלוג זה, יותר חשוב להיות רדיקלי, ולנהל דיון מלומד על מיהו בדיוק שמאלני ולמה ארגוני זכויות האדם הם בעצם סוג של עסק (ראי הפוסט האחרון כאן) מאשר להשפיע על משהו בעולם המציאות.

        ברור שלא כל רדיקל מנסה להיות "מאגניב", אבל להתרשמותי, רבים מאוד מהם כן, ולכן הם ינסו להתרחק ככל האפשר ממשהו שנדמה להם כקונצנזוס. כלומר, הפגנה של מאתיים איש = רדיקלי ומגניב.
        הפגנה של עשרת אלפים איש = התקרנפות בורגנית.
        התוכן עצמו פחות חשוב.

  19. דנהR Says:

    מדהים כמה שביזתה של החונטה הצבאית את מדינת ישראל ממשיכה להתנהל בלית מפריע בכסות של "חוד חנית טכנולוגי" ושאר הזיות נוסח שנות השבעים. מדהימה גם האחיזה של המיסקונספציה הזו באנשים המוכשרים, לרוב, שלקחו חלק במערך החיול הזה. מדובר באנשים עם כישורים אנליטיים, שסובלים מבליינד ספוט בדיוק בציר שבו הפוליטי הפרטי שלהם מתחבר למערך הפוליטי הכולל.
    ישראל היא כבר מזמן חברה של קאסטות – בעבודה הנוכחית שלי, ש(גם) בה יש רוב ליוצאי 8200, יש גם לא מעט אנשים מהשכונה שלי (לא הנוכחית; אלא זו שגדלתי בה) והשכונות שלידה. וגם לא מעט מכרים דרך מעגלים משיקים אחרים בחיי האליטות (תוכניות כאלה ואחרות וכו').
    היה מעניין לבחון מה מצליח לתחזק את התודעה הכוזבת אצל כה רבים מיוצאי "מעגל השובע", כפי שאני מכנה את זה – למשל המגיבים מעלי שמתעקשים להתווכח עם המובן מאליו – ומה גורם לשאר כן להתפכח, מתישהו סביב אמצע שנות העשרים, ולהכיר במיקומם החברתי ביחס לשאר הקבוצות בחברה הישראלית.

  20. יובל Says:

    אהלן,
    1. גל – תפיסתך את העיוות הכללי בחברה הישראלית ואת העובדה שחיל המודיעין בכלל ו-8200 בפרט הן המקדמות העיקריות של הגזענות, האפליה ומניעת הסכמי השלום, הובהרה כבר בפוסט הראשון ולא מצאתי משהו מחדש ביתר הכתבות (למעט מעט הכפשה אישית שאתה מכוון כלפי זיסר, רולניק, ארלוזורוב ונוספים). הייתי שמח אם תואיל לכתוב פוסט אחד חיובי בנושא התיקון הדרוש למדינה, או שמצבנו בלתי תקין (או שפשוט תפרסם לינק למניפסט).
    2. תשומת ליבכם כי המחבר עצמו, ומרבית המגיבים, מביאים דוגמאות אישיות בנושא האפליה והאליטה השולטת של 8200 בצורה שממחישה כיצד גם המחבר וגם עדת המגיבים התומכים נהנים כולם ממנעמי הגזענות והאפליה. ביום – סטודנטים בתוכנית למצטיינים, עובדים במשכורות רווחיות ביותר באיזורי ההייטק, שומרים על מעגל חברתי עם חבריהם מהצבא ומנציחים את החלוקה לקאסטות. בלילה – כותבים פוסטים ומייבבים על ריקבונה של החברה הישראלית. נבצר מבינתי להבין איך אתם חיים עם הניגוד הזה, ויכול להיות שזה בגלל שאני בן למשפחה ממוצא מזרחית.

    • Assaf Says:

      יובל

      אתה שם לב שאתה זה שמכליל ומכפיש כאן. אין לך שום מושג אם גל או יתר המגיבים התומכים בו "עובדים במשכורות רווחיות ביותר באיזורי ההייטק, שומרים על מעגל חברתי עם חבריהם מהצבא ומנציחים את החלוקה לקאסטות."

      אתה רק מניח את זה, פשוט כי האשכנזים שאתה מכיר אישית עושים זאת. אשריך.

      למיטב ידיעתי גם גל וגם עופרי לומדים לתארים גבוהים במקצועות שרחוקים מאוד מלהבטיח פרנסה לבעליהם.

      בקשר לחזרה על מסר – אולי אף פעם לא קראת מדורי דעות, אבל בעלי טור נוטים לחזור בואריאציות שונות על מסר עיקרי. שמעתי שגם סופרות וסופרים עושים את זה בכתיבה שלהם. אולי אתה פשוט לא קורא מספיק.

      • יובל Says:

        אסף, תודה על הפירגון הרב.
        לגבי הביקורת על האישים שהזכרתי – אתה יכול לקרוא לזה ביקורת, אני יכול לקרוא לזה הכפשה. לכנות פרופ' כ"מפקד הפקולטה למדעי הרוח" זה כנראה לא כינוי חיבה, בוודאי לא באווירה האנטי-מיליטריסטית שנחה על הבלוג ומגיביו. מסרים חיוביים בטוח לא תמצא כאן.

        בתגובות לפוסט הנ"ל ולפוסטים האחרים נמצאים לא מעט אנשים שניסו/התקבלו לתוכנית הבינתחומית, חלקם הגדול בוגר קהילת המודיעין בעצמם, חלקם הלא פחות הזכיר את עבודתו בתחום ההייטק – אתה מוזמן לסקור את התגובות ולחפש זאת בעצמך, אני (בניגוד אליך) לא מפקפק ביכולותיך להבין את הנקרא.אגב – גם אתה הזכרת את היותך "מצליחן" בשני תגובות לפחות. שמח לשמוע שבביתך לא חסר לחם.

        לגבי גל – אינני דואג שירעב ללחם, למרות כל האמור בגנותה של מערכת ההשכלה הגבוהה בארץ עדיין אפשר להיות ד"ר/פרופ' ולהתקיים בכבוד.

        לגבי המסר – ניתן היה להוסיף כותרת בדבר ההזמנה לכנס (למרות שכפי שטען פה אחד המגיבים, הזמנות חינמיות לכנסים שכאלה הן דבר שבשגרה), ולהעתיק את יתרת התוכן של הכתבה אודות "החיילים של רמת החי"ל". לטעמי אין פה ואריאציה אחרת, אבל זכותך המלאה לחשוב שיש כאן מן החידוש.

        ולגבי מה לעשות בשביל להביא את השינוי – יש לך איזה רעיון?

      • תום קליין Says:

        כמובן, תמיד כאשר הילד צועק שהמלך הוא עירום, יקום האדם שיתעקש שבגדיו החדשים של המלך הם דווקא נהדרים.

        קונקרטית – אולי אתה מפספס את העובדה הפשוטה שבדרך כלל רק מי שמצבו הכלכלי והחברתי איתן מספיק יכול להרשות לעצמו ללמוד "לתארים גבוהים במקצועות שאינם מבטיחים פרנסה לבעליהם" ולהשקיע בהם את כספו? האין זה המצב שדווקא המעמדות הנמוכים הם שזקוקים לרוב לתארים שיוכלו להבטיח פרנסה להם ולמשפחתם? ובעצם – האם לא סיפרת בעצמך את הסיפור הנוגע ללב אודות אינטל המסייעת לתושבי הפריפריה, ומכירה בכך שלמעשה *אין* צורך בהשכלה פורמלית לעבודות בתחום ההיי-טק? טענתך הריקה מתפוצצת כבלון נפוח לנוכח הקלה שבנגיעות.

        אגב, האם לא הצהירו כבר רבים פה בבלוג כי הם חיים בחו"ל (לא, על מנת לסייע לעובדי האדמה בבנגלדש להיחלץ ממצבם העגום – אלא עבור תכלית הקרובה יותר ללגימת קפה בברלין)? האם לא הודו רבים כאן בפוסט זה ממש או באחרים כי הם שירתו במודיעין (והרי יכלו גם שלא לשרת) או למדו במוסד כזה או אחר וכי הדבר סייע בידם לא פעם? או במילים אחרות – כמה תותחנים או מג"בניקים משתתפים בבלוג הזה?
        האם לא היה זה שאתה כתבת, לפני 3 ימים בלבד:
        "ואללה, כבר כמעט 45 שנה אני עושה הכל כדי להיות אשכנזי לוזר ויפה-נפש בלי גרוש על התחת, ולא מצליח לי. כל פעם שאני מתקרב למטרה, מגיע אימייל מאיזה יניב שמכיר אותי מחוגי סיירות, ועוד פעם מסדר לי את החיים."? והנה המלכוד: אם כתבת זו בציניות, הרי שבעצם אתה כופר בטענה המרכזית של הפוסט ושל המגיבים כאילו ישנה איזו "אליטה" שכל אחד חבר בה אוטומטית. אם כתבת זו ברצינות, הרי שאתה סותר את דבריך בתגובתך זו ממש.

        ואפרופו למסרים "עיקריים" – חיפשתי אנה ואנה ולא מצאתי התייחסות בדבריך למסר העיקרי שבדבריו של יובל. נראה שעל אף מיומנות הקריאה שלך (שכוללת לא רק ספרים אלא גם מדורי דעות!) קצרה ידך מלזהותו, ועל כן אסייע לך. המסר המרכזי בדבריו הוא למעשה הביקורת על היעדר כל הצעה או רעיון קונסטרוקטיבי לפתרון המצב – שהוא מאפיין מרכזי בבלוג הזה כולו ואף בתגובות הנערמות עליו. זיהוי הצביעות או הגרוטסקיות שבמצבם הסוציו-אקונומי של הכותבים והמגיבים – הוא רק הערה – "תוספת פיקנטית" אם תרצה – לאותו המסר.

    • גל כץ Says:

      אני מצטער אם איני מחדש בעיניך. אתה מוזמן לעבור לאחו חדש.

      באשר לפריבילגיות – מעולם לא הסתרתי אותן. גם כאן וגם (וביתר הרחבה) בפוסט על רמת החי"ל סיפרתי על האופן בו העבר המודיעיני שירת אותי בהמשך הדרך (וגם היום, וסביר שישרת אותי גם בעתיד).

      אני לא חושב שאפשר להתנער ממי שאני, והשייכות הזו (לקבוצה פריבילגית) גוררת פריבילגיות (אם כי חשוב לציין, למען הסדר הטוב, שהרקע שלי הרבה פחות פריבילגי מכמה מחבריי הפריבילגיים. גם אצלנו יש מעמדות). בכל מקרה, בניגוד אליך, אני (1) מודע לפריבילגיות ומדבר עליהן ו-(2) מנסה להסיק מהן מסקנות פוליטיות.

      • יובל Says:

        אינך רואה בעיה מוסרית בעשיית שימוש בפריביליגיות הניתנות בצורה פסולה לקבוצה מועדפת? או שאינך רואה דרך בה ניתן להימנע מלעשות בהן שימוש?
        לדוגמה, כנראה ידעת לפני / גילית תוך כדי כי התוכנית באקדמיה מובלת על ידי אנשי 8200 ומארחת בתוכה כמות גדולה מאוד של יוצאי אמ"ן, ובכל זאת בחרת בבמסלול זה, והתמדת בו במשך 4 שנים, ולמעשה בכך הנצחת חלק מתהליך האליטיזציה שבגנותו אתה מדבר כאן.

        וכמו שציינתי בפני אסף, במידה ויש לך הגיג חיובי על דרך לתיקון אני בכנות אשמח לשמוע – למרות שאני בהחלט חושב שגם מי שאין ברשותו פתרון צריך וחייב להצביע על חוסר צדק וגזענות. פשוט קשה לי מאוד לראות את המוצא מהמצב אותו אתה מתאר, או אפילו מדינה אחרת בעולם בה לא ניתן לאתר את מאפייני הגזענות כפי שאתה מביא אותם בדבריך. הרי תמיד יהיו את חוטבי העצים ושואבי המים, וכנראה בכל מדינה אפשר יהיה למצוא חוט מקשר בין העוסקים במלאכה זו שאינו מתמצה רק במצב כלכלי.

      • Assaf Says:

        יובל,

        כמו שכתבתי גם בעקבות פוסט של בוגוסלבסקי שהטיחו בו "איפה הפתרונות שאתה מציע?":

        תחילתו של כל פיתרון בהכרה בבעייה. נכון לעכשיו האשכנזי הפריבילגי הממוצע לא מכיר בכלל בכך שיש בעייה. דוגמא אולי קיצונית היא תום קליין שהגיב כאן בהרחבה, שטוען שבגלל שאשכנזים הוא תווית בעל בסיס עובדתי-אתני מפוקפק, אז אין בכלל אפלייה ואין על מה לדבר. יש גם כאלה שטוענים שבגלל שישראלים ופלסטינים זה לא גזע, אז אין בארץ גזענות נגד ערבים (שמעתי גם את זה לא פעם).

        אין ספק שאני, וגם עורכי האתר הזה, באים ממקום של פריבילגיה. מה שאתה מציע הוא שנסתום את הפה כל עוד נהנינו ממנה באיזשהו שלב בחיינו. לא ברור לי כל-כך איך זה מוביל לפיתרון. ובכל מקרה יש פער עצום בין הפקה של יתרונות מעשיים ממעמד חברתי (שהיא כמעט בלתי-נמנעת כל עוד אתה חי באותה חברה בה המעמד שלך גבוה), לבין התעקשות לשמור על המעגלים החברתיים, להנציח פערים וכו' וכו' – האשמה שאתה מוצץ מן האצבע, פשוטו כמשמעו.

        בעניין הפתרונות, לדאבוני הם די פשוטים – מאבק בגזענות על כל היבטיה, הדגשת הקשר בין גזענות ולאומנות לבין מגיפת השחיתות המערכתית שמכה את ישראל, חיסול משטר הכיבוש – בין אם בשלבים ובין אם במכה אחת – ושימוש בעודפי התקציב שייווצרו עקב כך ועקב היכולת לצמצם את צה"ל בעקבות כך, לשם השקעה מסיבית בתשתיות ובחינוך בפריפריה ובראש ובראשונה ב"מגזר הערבי" שהוזנח יותר מכולם, וכו' וכו'. אין פתרונות קסם. יש רק שלל צעדים מובנים מאליהם שבטוח ישפרו את המצב.

      • Assaf Says:

        בקיצור, לעניות דעתי "תסמונת 8200" שגל עוסק בה בהרחבה היא רק סימפטום של מחלה מערכתית של מדינת ישראל (שהכיבוש הוא הביטוי הכי ממאיר שלה), ושל ההתנערות המוחלטת של המעמדות השליטים – כלכלית, חברתית ופוליטית – מן האחריות לגורל כלל החברה. התנערות שגם היא חלק מאותה מחלה.

      • יובל Says:

        אתם לא נהנת ממנה באיזשהו שלב בחייך, אתה נהנה ממנה בכל שלב בחייך. יש הבדל סמנטי, מקווה שתוכל לעלות עליו למרות שהוא נאמר על ידי מה שאתה מכנה "ילדון מוצץ אצבע". אתה ממשיך להנות ממנה ללא הרף (על סמך עדותך האישית בתגובות מעלה) ולא נראה שאתה מסוגל לזנוח אותה ולחיות חיים הנאמנים לערכים אותם אתה מביע. בסוף, שהחבר מהסיירת מתקשר – גם אתה חושב על חשבון הבנק. וגם אתה תמשיך כנראה לאכול במסעדות בהן במטבח מאחורה עמלים חבורה של מהגרי עבודה מארץ רחוקה, ואני אנחש (סיכוי סביר שאני טועה, אבל למה לא לנסות) שגם אתה לא תשלח את ילדיך לתיכון ממוצע עם אוכלוסיה מעורבת או אפילו אוכלוסיה ערבית, ותעשה כמירב יכולתך לדאוג שהם יקבלו את החינוך היוקרתי ביותר ויהי מה.

        המסר העיקרי הוא שאינני מבין כיצד ניתן להתקיים בכלל בישראל עם תפיסת עולם טוטאלית כמו של גל ושלך. הרי כל מהלך שלך מביע הסכמה שבשתיקה עם הניצול, כל שקל מס שאתה מפריש ממשכורתך הולך למקום כל כך אפל!

      • תום קליין Says:

        צר לי אך אתה שם מילים בפי. מעולם לא כתבתי שאין "אשכנזים", ובוודאי שלא כתבתי שאין אפליה. אתה מוזמן כמובן להראות לי אחרת אם אתה מאמין שתוכל.

        בפוסט הספציפי הזה רק העלתי את התהיה – במה שונה מריטוקרטיה (כלומר אפליה על בסיס תכונות אופי או יכולות) – שכמה מן המגיבים העלו אותה על נס – מאפליה על בסיס מראה חיצוני? כמובן שההבדל הפרקטי ברור לכל. אך מה הוא ההבדל המוסרי? בניגוד אליך ולכמה צדקנים אחרים אחרים, מכיר בכך שחוסר השוויון הוא מהיסודות המובהקים ביותר של האנושות. ללא שונות, ללא פערים, וכו' וכו' – היינו אוסף של זומבים חסרי תכלית או תוכן. האם זהו מצב "טוב"? השאלה היא לדעתי חסרת משמעות, בדיוק משום שלא ייתכן אחרת. כלומר, בני האדם יכולים ליצור לעצמם עולם שבו אין סבל, אין עוני, אין מחסור או געגוע או אובדן או פערים, אבל באותו הרגע הם גם יפסיקו להיות בני אדם. זוהי בדיוק הטרגדיה של מה שמכונה "המצב האנושי".

        עכשיו, כמובן שאין להסיק מן המצוי על הראוי. *יש* לשאוף תמיד (לפחות על פי ערכי הליברליזם והנאורות) לחברה צודקת יותר, שוויונית יותר, מתקדמת יותר וכיו"ב. אך המפתח הוא המילה "שאיפה". איננו יכולים להרשות לעצמנו להגיע למעין "סטסיס" – מעין אוטופיה כביכול, שבה לא יוותר עוד מה לתקן. הסבל והמחסור הם הכרחיים לקיומו של המין האנושי.

        ואם להתייחס קונקרטית לעניינו, הרי שברור לכל שיש אפליה. יש אפליה בארץ, יש אפליה בחו"ל, יש "אפליה" בין מדינות, בין קבוצות של מדינות ואפילו בין יבשות שלמות. ובלבנון מה? מי כובש את מי? מה הפתרון שם? וביוגוסלביה לשעבר? צר לי אולי לאכזב אותך אך גם להתבכיין על המצב הקיים לא מביא לשום פתרון, בדיוק כפי שציין יובל. *רק* צעדים מעשיים יכולים (אם בכלל) להביא לפתרון. אממה, נשאלת השאלה אילו צעדים? האם נסיון לאינטגרציה כמו בלבנון? אולי הפרדה מוחלטת כמו ביוגסלביה? לשיטתך יש "שלל צעדים מובנים מאליהם שבטוח ישפרו את המצב" – אבל נראה שדווקא תושבי בוסניה, קוסובו וביירות יחלקו עליך כמעה. אתה רשאי כמובן לטעון שהמצב בין ישראל והפלסטינים "פשוט יותר", ואז אני כמובן – אחלוק עליך. זאת ועוד, שמה שאני מתחתי עליו ביקורת בעבר (כמו גם אחרים) היא לא על עצם הצפת הבעיות, שהיא מבורכת ככל שניתן להסכים על כך שמדובר בבעיות – אלא על ההתייחסות החד-צדדית למפה הגאו-פוליטית בישראל ובאיזור בכלל. כלומר, אם יש צבא לישראל, הרי וודאי שהוא "חונטה" (חס וחלילה לא נועד להגן על אזרחיה), ואם יש אפליה של מזרחים, אז וודאי שהייתה קיימת באותה מתכונת מאז ומעולם ולא חלה בה כל תמורה מאז תחילת המאה ה-20.
        אני חושב שאם המצב בישראל אכן מידרדר אל מחוזות הפשיזם והחושך – הרי שזה בגלל ההקצנה *בכל* קצוות הקשת הפוליטית, ולא רק בגלל "ליברמן". גם השמאל נהיה קיצוני יותר, ולא רק הימין. מה שאתה חושב (בטעות) שהוא איזו "עלייה" של גל פשיסטי פתאומי, הוא פשוט סימפטום של דיסאינטגרציה חברתית. האם הכיבוש אשם? אולי. אך גם הערבים אשמים. וגם הוריי, וגם הוריך, וגם אתה עצמך, והחרדים, והדתיים וגם הרוב הדומם וגם המיעוטים הקולניים. אז אתה שם את הקו ב-"כיבוש". אחרים ישימו את הקו בעצם הקמת מדינת ישראל. מה ההבדל? במילים אחרות, אין שום דבר "פשוט" במצב הזה. הכל כרוך בהכל. וכל מי שמנסה לצייר את המצב (או את הפתרונות שלו) כפשוטים – כמוך – שוגה בדמיונות.

  21. Assaf Says:

    טוב.

    אני מצטער שהעניינים עם יובל ותום, עושה רושם, חרגו קצת לפסים אישיים. אני גם מתנצל מראש לגל על המשך שרשור שובל התגובות. אז בלי עצבים ובלי ירידות עכשיו.

    קודם כל, אני נמצא מחוץ לישראל כבר 8.5 שנים, מהלך שגרם אגב לירידה די חדה יחסית במעמדי החברתי-כלכלי. בארץ הייתי בלי להתאמץ יותר מדי איפשהו בין העשירון הראשון לשני, כאן אני חורק שיניים כדי להיות איפשהו באמצע. זה קשור לאובדן אותן פריבילגיות שדשנו בהן לעייפה, אבל לא רק. כמובן שעדיין הפריבילגיות עזרו לי להגיע לכאן בכלל וכו', לא חשוב, מספיק עם ה"לגופו של אדם." אתם מוזמנים לחפש אנשים בארץ שמכירים אותי ולברר אם אני מישהו ש"עושה לביתו" ונוהג לפי אחת בפה ואחת בלב. המגרעת האישית החמורה ביותר שלי, לדעתי, אם כבר, היא חמימות מוח ולא צביעות, ובטח שלא נהנתנות. להיפך, יש לי נטייה לסגפנות שלא לצורך, הילדים שלי כבר יתנקמו בי על זה בבוא היום אז אתם יכולים להירגע.

    עכשיו תקשיבו.

    מדינת ישראל נמצאת במשבר קיומי מתמשך. לעניות דעתי, בעשור האחרון המשבר החריף והעמיק בעיקר בגלל הבחירה של הנהגת המדינה, החל מנאום "אין פרטנר" המפורסם, להמשיך במשטר הכיבוש ויהי מה. המשבר אינו מתחיל ונגמר בכיבוש, אבל הכיבוש הוא ההיבט המרכזי והממאיר ביותר שלו. עצם ההכרה בכך גרמה לי להיזרק מחיק הקונצנזוס (גם אם אגף "שמאל" שלו) אל מה שקוראים לו בארץ "השמאל הקיצוני". זה לא תהליך נעים אבל אני לא מצטער אפילו לרגע.

    ההכרה הזו שאני ועוד עשרות אלפי ישראלי הגענו אליה כל-כך מבהילה, שפשוט אי אפשר לא לנסות ולקחת אחריות ולעשות משהו. מה עושים? כל אחד לפי יכולתו וטעמו. וכך קמו להן שלל קבוצות וארגונים, שחלקן מככבות ביוזמת החקירה החדשה של הכנסת, וחלקן (כמו קבוצת הכפרים שנפל בחלקי הכבוד לערוך את אתר האינטרנט הצנוע שלה, http://villagesgroup.wordpress.com/) עדיין עוברות מתחת לרדאר, או שקשה להתנפל עליהן בלי לצאת יותר מדי מניאק.

    ויש גם עבודה תודעתית. הרבה עבודה.

    קל לשכוח את זה עכשיו אבל עד מתישהו ב-2003 או 2004 כשאריק שרון החליט שמשתלם לו להגיד "כיבוש" כחלק ממתקפת ההסברה לקראת ההתנתקות, לא העזו בתקשורת הישראלית ובמיינסטרים הישראלי בכלל להגיד את השם המפורש הזה. זו היתה רמת ההדחקה. לא אמרו "כיבוש", גם אני לא אמרתי עד סביב שנת 2000 או 2001. כמובן שעצם ההיתר הכללי להגיד "כיבוש לא גמר את ההדחקה אלא רק שינה את הסגנון שלה. ועיקר הבעייה היא לא החרדים או המתנחלים או הש"סניקים, אלא דווקא הדחקה והכחשה אצל הישראלי ה"נאור" ה"ליברלי" כביכול, שאיכשהו מצליח להשלות את עצמו שהוא מחוץ לתמונה.

    אז יש מי שפועל בגדול בתקשורת הממוסדת לנסות לפקוח לאנשים את העיניים, כמו גדעון לוי או עמירה הס, ויש מי שפועל בקטן, בבלוגוספירה. יובל, גם את גדעון לוי תשאל מה הוא עושה בכלל בארץ, למה הוא עוד משלם מיסים אם הוא חושב שהכל רקוב? איזו מין שאלה זו בכלל? תפיסת העולם שלי אינה טוטאלית משום בחינה, זה המשטר בארץ שדפוק, דפוק עד העצם, וזה צורך טוטאלי קיומי של ישראל לשנות אותו מן היסוד מה שיותר מהר. נכון לינואר 2011 אני חושב שזו עמדה מציאותית ואפילו א-פוליטית. אולי קצת הקדמתי את זמני שהגעתי אליה לפני 10 שנים, זה הכל. לגבי גל, קראתי מספיק פוסטים שלו כדי לדעת שבתפיסת העולם יש אצלו יותר סימני שאלה מסימני קריאה.

    הישראלי הבורגני הממוצע ("אשכנזי" או לא "אשכנזי") חי בשנים האחרונות בסביבה שמשדרת לו שישראל זו גירסה משופרת של קליפורניה. מין עמק סיליקון שובב כזה, עם סטייל וחיי לילה של ברצלונה, ואוכל של איטליה. ואם יש חריקות פה ושם, אז זה נסלח בריבוע בהתחשב בשכנים הפרימיטיביים וצמאי-הדם, ובכל האוכלוסיות ה"נחשלות" שה"מגזר היצרני" הבורגני צריך לסחוב על הגב.

    אז לטיפוסים בלתי-נסבלים כמו גל ועופרי יש הרבה עבודה, להציג מראה מול הפנים הישראליות הזחוחות. להציע שאולי באמת יש בארץ איזשהו יסוד של קליפורניה (אגב יותר דרום קליפורניה מאשר עמק הסיליקון), אבל הוא מעורבב דווקא עם חלקים מאפריקה – נניח, קהיר, וגם – כן, המקום ההוא שמרגיז את כולם, דרום אפריקה של ימי האפרטהייד. ואם כבר רוצים גם משהו מאירופה, אז ישראל 2010 דווקא מזכירה את מזרח גרמניה 1980. בין היתר כי איפה עוד הקדישו כל כך הרבה אנשים כל כך הרבה אנרגייה לפלישה יומיומית ומתמשכת לחיי הפרט האינטימיים ביותר של עמים שלמים כדי לשלוט בהם, ועוד הרגישו טוב עם עצמם שהם מצילים את המולדת, ואח"כ מצאו כל מיני דרכים לא רלבנטיות להסיח את הדעת מן המציאות העגומה ולפמפם את הגאווה הלאומית (שם: מדליות אולימפיות, אצלנו: המצאת הדיסק-און-קי). תודה לעופרי שהעלה את האנלוגיה המזרח גרמנית באחד הפוסטים כאן.

    אז זה המצב. קרב על התודעה. זה לא נעים אבל זה מה שיש, והשוק של חוסר הנעימות דווקא עוזר לאנשים להתעורר לפעמים. את זה כבר גילו די מזמן, ישעיהו ירמיהו ועמוס וכל החברה העתיקים האלה שדווקא אהבו מאוד להשתמש בשפה טוטאלית ומרגיזה כדי לתאר את מה שראו עיניהם. בקרב על התודעה לפעמים משלמים מחיר אישי (http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1181044.html) אבל מישהו עדיין צריך לעשות את זה.

    • ofrilany Says:

      רק תזכור אסף שמזרח גרמניה נפלה רק כשברה"מ נפלה

    • נועם א"ס Says:

      חן חן

    • עוז Says:

      כן, המלה כיבוש לא הופיעה בעיתון ישראלי עד 2004.

      איכשהו אני בספק שהיא לא הופיעה גם בטורים הרשמיים.

      • Assaf Says:

        עוז, כל הכבוד על המארב.

        המודעה שאתה מביא פורסמה חודשים ספורים אחרי מלחמת ששת הימים, על ידי אנשים המתנגדים להתפתחויות שראו, ובכל מקרה לפני שהתבסס השיח הישראלי הרשמי כלפי השטחים (כלומר, לפני שעיתונאים ופוליטיקאים נאמנים קיבלו את המסר איך "ראוי" לקרוא לשטחים החדשים). האנשים שכתבו במודעה "כיבוש" וחבריהם לדעה המשיכו מן הסתם לקרוא לעסק בשמו הנכון, וכמובן נשארו הרחק בשוליים הפוליטיים. למעשה הסופר הצעיר דאז שמעון צבר, מחבר "טוסברהינדי הגיבור". הרגיש כה מנוכר בעקבות הבעת דעותיו בפומבי, שבחר להגר לאנגליה למשך כ-25 שנה.

        אתה מוזמן לעלעל בארכיונים עיתונאיים משנות ה-70 ה-80 ה-90 ואפילו ה-00 עד ששרון אמר "כיבוש", ולראות אם כותרות החדשות בעיתונים הראשיים ובתקשורת האלקטרונית, מאמרי המערכת,
        הראיונות עם פוליטיקאים וגנרלים ומאמרי הדעה של כותבים מן הקונצנזוס, השתמשו במילה "כיבוש", חוץ מאשר (אולי) כציטוט לאיך ששמאלני קיצוני מטורף (או ערבי) מדבר.

        בהצלחה. אנא דווח לנו מה שתמצא.

      • עוז Says:

        ארכיון הארץ באינטרנט פתוח לחיפוש רק משנת 2000,
        אבל משנת 2000 אני מוצא שם דיבורים חופשיים על הכיבוש המתייחסים למלה כאל תיאור מובן מאליו למצב.
        אמנם מעט מאוד אבל אני מניח שזה נובע ממוגבלות החיפוש.
        מודעות של מצפן בנוסח דומה לזו הופיעו גם בשנות השמונים.
        ישעיהו לייבוביץ' התייחס לכיבוש במאמרים בידיעות והארץ בשנות ה70 וה80.
        בפעם הבאה בבקשה תטען טענות פחות טוטאליות שאפשר גם להגן עליהן ואני לא אצטרך להטריח את עצמי בחיפושי סרק.

      • תום קליין Says:

        אם הוא לא יטען טענות טוטאליות, כיצד יוכל להציג בפנינו את המראה (למי איכפת שזו לא מראה אלא ציור שצייר)?

      • Assaf Says:

        עוז,

        זה אתה שמטריח אותנו בבקשות סרק. ברור שליבוביץ ומצפן השתמשו במונח כיבוש. אני דיברתי, והבהרתי את זה במפורש, על שימוש (או יותר נכון אי-שימוש) במונח בפי הקונצנזוס.

        לך טפס על עץ אחר.

  22. רותם Says:

    כל כך הרבה דברים שבא לי לכתוב עליהם… כתמיד, אני מעדיף לברוח מהסוגיות הכבדות יחסית ולהתמקד באזוטריה (ממש כמו בצבא…)

    1) הרוסים – איפה הם? בפוסט עצמו הם מוזכרים בחצי מילה; בתגובות לפוסט – קולם לא נשמע. בעיניי מדובר בתופעה החברתית הכי מרתקת שהתרחשה בין הים לנהר במהלך עשרים השנה האחרונות. לעניין ההייטק- הם אלה שתכלס אחראים להמפכה הזו (גם במסגרת שירותם הצבאי). אבל ה"יאסקזאל" (כפי שכונו בחיבה איפה שאני שירתי בצבא) הביאו לנו כמות ואיכות לא רק במדעי המחשב, אלא גם בתחומי האמנות, הספורט, המוסיקה ועוד ועוד (אפילו ענף הברייקדאנס הישראלי נשען רובו ככולו על מיטב בניה של העלייה החשובה הזו). העלייה הזו, שהפנימה בכלום-זמן את כוחה האלקטורלי, הצמיחה גם לא מעט פרסונות פוליטיות מרתקות (ליברמן הוא רק אחד מהם. הנה אחת המרתקות מביניהם: גם בקריאה שישית היא מסקרנת ומפתיעה: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=84044). מי שמתעלם מהנוכחות של הקבוצה העצומה הזו- עיוור לאחת הקבוצות הכי משמעותיות בישראל 2021. דבריו (שהיו על גבול האנטישמיים) של ביל קלינטון מלפני כחצי שנה מהווים הוכחה נוספת לחשיבות הפוליטית של קבוצה (הטרוגנית) זו.
    2) אליטה – מצד אחד בא לי לתמוך במה שרועי כתב על אלה שמרביעים סנאטורים וכורכים את הסוודר. מצד שני- אני אעשה משהו נורא לא אופנתי באכסניה המכובדת הזו: אני הולך להשויץ בזה שאנחנו יהודים. מה לעשות- כולנו (כן, גם אחרון הפועלים בשוק הכרמל) סוג של אליטה ברמה העולמית. זה זוטות בעיני- ההתקשקשוית האלה, שבהם יוצאי הכפרים במזרח גליציה ("אשכנזים") מעיזים להתנשא על חלוצי הגלובליזציה העולמית, יוצאי חלב, איסתנבול ובע'דאד… מאז שאני גר בצרפת (כולה שנה) יוצא לי לראות מה זה אליטת-כסף ומה ההבדלים בינה לבין אליטה-רוחנית (שני דברים שונים לגמרי). היהודים, כולה 0.02% מאוכלוסיית העולם, אבל 27% מזוכי פרס הנובל, הם אליטה רוחנית ואינטלקטואלית שאין עליה עוררין. אני בטוח שכל המוצלחים שבחו"ל "לא מגדירים אותם על פי הרקע שלהם" יודעים בדיוק על מה אני מדבר בבואם להתמודד (סליחה על הגזענות) עם מיטב בניה של הודו, סין העממית או אפילו שוודיה. בחיבור ישיר לדבריו של תום קליין – ככה זה כשרודפים אותך ואת סבא שלך ואת הסבא של סבא שלו אלפיי שנים. לומדים להיות תחמנים, מתוחכמים, אלגנטיים (על אמת), מצחיקים (על אמת), ביקורתיים (ע"ע "האמורי") וגם מתוסבכים על אמת….
    3) צפרוקאים- מכירים את הקריקטורות האלה שמתהלכות בבן-יהודה בקיץ, שרופים מהשמש וצורחים אחד לשני בצרפתית ? כן, כן- בדיוק אלה. ובכן, כל ה"צפרוקאים" האלה ("ונסה אביטבול"…) הפכו בתוך לא הרבה זמן (חמישים שנה= שלושה דורות) לאליטה הפוליטית, התרבותית, הכלכלית של צרפת כולה. מה הפואנטה של הנתון הזה? אולי (ורק אולי) ש"כל קוץ – במדבר פרח". אותם מרוקאים, אולי קצת יותר מקושרים (כי הם הצליחו להגיע לצרפת ולא לפלסטלינה), השיגו בצרפת את מה שבארץ הם היו יכולים רק לחלום עליו- פשוט משום שהם טובים יותר מהקתולים שהיו פה קודם ומהערבים שהיגרו יחד איתם. מסקנה קצת גזענית אך כמו שאמרתי – אליטה רוחנית… זה ממש לא מובן מאליו שהיהודים בכל העולם, גם העניים ביותר מביניהם, ידעו כולם קרוא וכתוב וגימטריא, בעוד ששכניהם היו חקלאים נבערים (במקרה הטוב).
    4) אם כבר באליטות עסקינן- רצוני להעלות שאלה שמתחברת דווקא לכותבת מ"בצלם" (הגם שאני רחוק מאוד פוליטית מבצלם, אני מצדיע לאנשים שעושים את מה שהם עושים). אותי לימדו מתישהו אי שם בתיכון, שאליטה היא לא רק "מי שיש להם", אלא גם אלא ש"לוקחים אחריות על המתרחש". בעיני הסוגיה הבוערת באמת (זהירות: נושא "חשוב") היא כיצד מי-שרואים-עצמם-אליטה (או מי שהוגדרו ככאלה בשירות הצבאי, גם הוא שירות ציבורי יש לציין) זנחו את האחריות שלהם לחברה שהצמיחה אותם? במילים אחרות, איפה "יוצאי 8200" בשירות הציבורי (שוטרים, מורים, אחיות)? בקנדה, אפרופו, זה לא היה קורה – שם המקצועות האלה נחשבים יוקרתיים מאוד, ומתגמלים בהתאם (כסף היא ממש לא מילה גסה, במיוחד אצלנו, היהודים).

    מצטער אם הוגעתי אתכם יתר על המידה, ומודה לאלו שקראו עד הסוף.
    AU REVOIR

    • Assaf Says:

      זחיחות כבר אמרנו?

      • Assaf Says:

        ועוד עצה קטנה: "אליטה רוחנית" נשמע רע מאוד בלועזית (האמת שגם בשפת עבר זה לא משהו).

        וגם בקשה: כתבת שאתה בצרפת עכשיו. אנא השתדל לא להגיד "היהודים הם אליטה רוחנית עולמית", בקול רם בצרפתית במקומות ציבוריים. האנטישמים עוד ישתמשו בך בתור הוכחה שהם צודקים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: