פג הקסם?

by

אם לשפוט על פי פייסבוק, ביום ה-5.1.2011 קרה בישראל דבר חמור וגורלי מאוד. הבלוגרים הודיעו שהיום, דווקא היום, קרסה הדמוקרטיה. האמת שגם אני הזדעזעתי מההצעה של פאינה קירשנבאום. אפילו שלחתי את הידיעה באנגלית לחבר גרמני, שהבטיח לי רק לפני כחודש, ברגע של חוסר אחריות, שבמקרה שאצטרך יום אחד לברוח מישראל אוכל לישון אצלו בשק שינה במטבח. אבל בעודי כותב את האימייל, התחילה הטלוויזיה לשדר את טקס ההזכרה להרוגי השריפה. ומה שקרה שם היה בעיני מדהים וגורלי הרבה יותר, למרות שרוב הבלוגים השמאלנים לא כל כך התייחסו אליו.

הרבה מקוראי הבלוג הזה נמצאים כבר שנים בחו"ל, אז אפשר לראות את תקציר האירועים כאן. אבל במידה מסוימת, התקציר לא מצליח לבטא את התחושה המדהימה, המרגשת, שהרגיש מי שצפה בטלוויזיה בשידור חי אתמול ב-19:45. את הרגעים הארוכים, יותר מרבע שעה, של אנרכיה וצרחות מפינות שונות של האולם. את המאבטחים המתקבצים סביב נתניהו החיוור, שנהיו פתאום ממש גלויים, כמו שומרי ראש של מנהיג כנופיית פשע. את הילד המסכן בסוודר עם מעוינים שניסה להקריא משהו וירד מהבמה לפני שגמר את המשפט הראשון. את כהן הדת בכובע הסרוג שתפס פתאום את המיקרופון, מילמל משהו לקהל וברח החוצה. את גלעד עדין החלקלק, העיתונאי שהפך למנחה של טקסים ממלכתיים, שניסה להשתיק את הקהל הזועם בכל מיני קלישאות שמנוניות שהוא רגיל לשים בפיה של מיקי חיימוביץ, ואז, בעוד הקהל בסערת רגשות טוטאלית, העלה לבמה איזו חבורת זמר עלובה (ואפילו לא שכח לתת קרדיט למנהל האמנותי).

מה ששודר על המסך אתמול ב-19:45 נראה כמו הרגע שבו הממלכתיות הישראלית קרסה. נכון שבשונה מצ'אושסקו על המרפסת בבוקרשט, נתניהו לא היה צריך להימלט במסוק מבמת הנואמים. ספק אם זה יקרה אי פעם. נתניהו שרד איכשהו. אחרי שחצי מהמשפחות כבר יצאו, הוא התחיל לכשף את הקהל עם זה שגם הוא "בן למשפחה שכולה" – הכישוף שעדיין כמעט תמיד פועל.

אבל לטוב או לרע, קשה לי לחשוב על מדינה אחרת – מערבית או לא מערבית – שבה טקס עם ראש הממשלה, הנשיא והרב הראשי היה יכול להתפוצץ ככה. שבה לאנשים יש אמון כל כך מועט במנהיגי המדינה ובייצוגיה. ובכלל, שבה יש לאנשים סבלנות מועטה כל כך לטקסים – מה שאפשר לראות כמעט בכל אירוע או טקס, מרמת בית הספר ועד רמת בית הנשיא.

ביום שבו כולם מתריעים על הפיכתה של ישראל למדינה פאשיסטית, נשאלת השאלה מה המשמעות של מה שקרה באותו יום בטקס הזה, ואיך, אם בכלל, זה משתלב בסיפור על הפאשיזציה של ישראל? ואולי באותה הזדמנות גם איך, אם בכלל, משתלב משפטו של הנשיא לשעבר בנראטיב הפאשיזציה?

את כל זה אני לא כותב כדי לשבח את מדינת ישראל, או לטעון שהמצב לא חמור. אני פשוט תוהה אם הדיבור על הפאשיזציה לא מפספס הרבה ממה שקורה כאן. המשמעות של פאשיזם הוא מדינה ריכוזית ומאוד חזקה. האם המדינה בישראל היא באמת עד כדי כך חזקה? האם המשטרה בישראל, שלא לדבר על מכבי האש, הם באמת כל כך חזקים? אולי דווקא המדינה כאן די חלשה, הולכת ונחלשת, וזה בעצם העניין?

כמובן שהצבא חזק, והשב"כ חזק. אני גם לא מזלזל באלימות שהמדינה מפעילה כאן כל רגע ורגע, בעיקר כלפי פלסטינים אבל לא רק. אבל גם הצבא הוא כיום מרכיב די אנרכיסטי במנגנון המדינה. הוא למעשה לא מאוד רחוק מאוסף של מיליציות, דתיות יותר או פחות, שלא ממש כפופות למדינה, ונשענות על פופולאריות נרחבת בחוגי מסוימים. מה שנקרא ביטחון נמצא בחלקו הגדול בידיים של חברות פרטיות, גם מערכת המשפט מתפקדת כרשת של יוזמות מקומיות של כל מיני שופטים נבערים עם אינטרסים שונים ומשונים.

זה שהשלטון מאוד לא לרוחנו זה ברור; אבל האם הוא באמת כל כך חזק? יצחק תשובה הוא חזק, זה ודאי, אבל לגבי השלטון אני הרבה פחות בטוח. כדי שהשלטון יהיה חזק צריך שיהיה שלטון – ולא ברור אם זה המצב. הממשלה בישראל היא ברית די רופפת בין אנשים שדואגים לתחת שלהם, ומה שמפעיל אותם הוא בעיקר התחמקות מכל מיני חקירות תוך צבירת קשרים עם אילי ההון. כמו שכבר כתבתי כאן פעם, הלך הרוח הנוכחי בישראל הוא לחטוף כמה שיותר ולברוח. אפילו בלשכת ראש הממשלה, לכאורה גרעין הכוח, אף אחד לא סומך על השני. הפרויקט של נתניהו הוא להעביר כמה שיותר מהמדינה לבעלי הון, אולי כי עליהם הוא יכול לסמוך.

אנרכיה היא מרכיב באלימות של כל שלטון. ברור שהשלטון בוחר מה הוא יסבול, מה הוא יעודד וממה הוא יעלים עין. כשמי שמפריע לנאום הוא ערבי (וגם זה קרה אתמול), ההפרעה מתקבלת בהרבה פחות סבלנות. אבל הנקודה היא, שלא לגמרי ברור אם ההתמקדות בכוח של השלטון היא לא מה שמחזק אותו בזמן הנוכחי. המלחמה נגד השמאל וארגוני זכויות האדם היא בעצם הפרויקט הכי מלכד כיום בישראל. האם כאשר אנחנו אומרים לשלטון שוב ושוב שהוא חזק, אנחנו לא הופכים אותו לכזה?

זה לא מקרי שאיש חדשות 10  גלעד עדין הוא זה שהיה ממונה על ההשתלטות על הקהל הזועם אתמול בטקס, באמצעות קלישאות כמו "סערת הרגשות מובנת" "ברגע זה של אחדות", "זה רגע עצוב וכואב לכולם" ו"אנחנו מכבדים את כאב המשפחות". התקשורת היא זאת שממונית על שמירת הפיקציה של המדינה. האחריות שלה היא לספר שוב ושוב את השקר, כאילו בכלל יש כאן מדינה. אבל הטעות הכי גדולה היא לשחק לפי הכללים שלה.

אולי אפשר לחשוב על אסטרטגיה אחרת? למשל, להתנהג כאילו אין שלטון? לזכור שכל נציג ונציג של המדינה הוא בסך הכול בנאדם די נואש שיש לו כרגע ברית די רופפת עם השלטון? להגיד לשוטר: תגיד, למה בעצם אתה לובש את הבגדים המגוחכים האלה?

רונה מהשב"כ אף פעם לא התקשרה אליי, וזה בטח לא נעים לקבל ממנה טלפון. אבל אם היא פעם תתקשר אליי מאיזושהי סיבה, במקום להתייחס אליה בתור מישהי שמשרתת מנגנון חושך, או אפילו במקום להתעלם ממנה, אולי הייתי פשוט מדבר אליה כמו אל סתם נודניקית שמתקשרת אליי כדי להזמין אותי לאירוע כזה או אחר. אולי הייתי אומר לה: רונה, רונה, מה בעצם את רוצה מחיי?

ובינתיים, אפשר לחשוב באיזה צורות טובות יותר אפשר להתרשת, בלי בכלל להסתכל על המדינה. כי המדינה לא במצב הרבה יותר טוב מאיתנו. היא בטח לא תחיה אחרינו.

ושוב, יש מי שעשוי לחשוב שמה שאני כותב כאן הוא ציני. אבל הוא לגמרי לא ציני. אני חושב שאין טעם להילחם בשביל מטרות אבודות. ישראל לא תיעשה חברת מופת ליברלית ב-20 השנים הבאות. אין שום תסריט סביר, מכל בחינה שהיא, שיגרום לזה לקרות. עדיף לשנות את הגישה.

תגים: , , , , , ,

55 תגובות to “פג הקסם?”

  1. גור Says:

    לקח לך איזה כמה עשרות שנים ויותר ממאה פוסטים אבל אני שמח שהחלטת להצטרף למשמרות הפירוק הפאסיווי*.

    מצד שני – אם מי שצפה במשדר אתמול חזה בהתפוררות – מה חווה מי שלא צפה במשדר כלל ואף לא ידע שהוא התקיים? זו בערך הבעיה עם הגישה שאתה מציע: אם אתה ממש משתדל לא להשתתף בחגיגה הציונית, לא לשלם מיסים לקניית מפציצים אוויריים, ולא לצפות בטלוויזיה – אתה לא יכול להעריך איך מתקדם הפרוייקט שלך.

    *אזהרה: המסלול הזה עלול להוביל, אם כי כנראה לא במקרה הספציפי שלך, לאקזיט לדירה בקומה גבוהה במגדלי אקירוב.

  2. irity Says:

    נאום קורי העכביש !

    • רתם Says:

      אירית, מה?

      • irity Says:

        הטון הזכיר לי את התיאוריות שישראל היא נמר של נייר, או קורי עכביש המתפוררים בקלות. זה נשמע פשוט נכון, משני הכיוונים.
        בגדול אני מסכימה פה עם המגיבים שההחלשות של המדינה וההתפוררות שלה למעשה לכנופיות – דוקא הולכת טוב עם פשיזם ולא בניגוד.
        הייתי גם מסייגת קצת את ההקטנה של רונה, כיון שכאשר רוצים להשתיק אנשים פה, רונה לא מצלצלת, למעשה אף אחד לא מצלצל, מה שמכונה בהיסטוריה הציונית "קבורים בחיים", השיטות אכזריות מאד. דבר אחד שהשתנה אצלי בצורה מובהקת לאורך חיי בישראל זה היחס למדינה. זה לא משהו קטן וחביב שהקמנו ושתלנו לו עצים, אלא מנגנון רב עוצמה וקטלני מול כל אזרח כיחיד, כולל "אזרח מספר אחד" (הנשיא המורשע למשל). השמאל הזה שעכשיו מזועזע הוא אחד מעמודי התווך של הפשיזם, בכך שהמשיך להרדים את הציבור ולהגיד לנו שזה מדינתנו הקטנה שעושה לפעמים טעויות, וטרח לטשטש את ההבדל בין היחיד למדינה ואלחש את האינסטינקט היהודי העתיק שמציע להזהר מאד מהממשלה בכל הצורות שלה.
        המהומה בטכס השריפה מזכירה שוב שאם יש פה איים של דמוקרטיה הם לא בזכות ארגוני שמאל (אלא למרות קיומם), אלא בזכות האינסטינקט העממי שפה ושם מתפרץ ומזכיר לראשי המדינה שאמנם העם הוא חלש אבל יש לו קלשונים, ויכולים לשרוף את המועדון, כמו שעשו לאורך כל ההסטוריה כאשר השליטים הגזימו בעריצותם.

        נידמה לי עם זאת, שחרגתי ממנהגי לא להגיב בבלוג זה ובכלל, עקב שפעת הגוררת שעות מחשב מופרזות. אז ייחסכו ההבלחות שלי בעתיד, עם ההחלמה טפו טפו בקרוב. אני יכולה רק לבנות על הסובלנות…

      • י.ד. Says:

        בהקשר אחר, מה קרה לפוסט שלך ברשימות?
        הוא היה נראה מבטיח

      • irity Says:

        הקללה האיראנית 🙂 סתם תקלה שלי, אעלה את זה בקרוב לאחר שיפצור (כי בינתיים מרוב תקלות, גם מחקתי את הטיוטא, כדי לנסות ולהסיר את הפוסט אחרי שעלה בלי שהתכוונתי כי לחצתי בטעות על פרסום במקום שמור טיוטא
        :)))

        המדובר בזכרונותי (חלק שלוש מאות עשרים וארבע) ככלבתו של שולץ. הפעם, בגוב האריות ממש, לפני עשרים שנה, בפזורה האיראנית יהודית של לוס אנגלס, בתור הסייענית שתרגמה כתובות וגיטין (כניראה מזוייפים) כדי להשיג למרגלי המוסד האיראניים דרכונים אמריקאיים. (את זה אני מסיקה עכשיו מחיבור הנקודות שעולות בפרשת עסכרי ופויה דיינים). יתכן שאם קוראים טוב את הבלוג שלי מבינים איך קרס המוסד 🙂 זה די דומה לקריסתו של משה קצב. או בעברית – מה קשה יותר ליהודי, לשלם שכר עבודה או למות. התשובה…

  3. igalsarna Says:

    כתוב נהדר. מדויק ונוקב. וחכם ומצחיק ומשכיל ומועיל

    שאפו

  4. avivamishmari Says:

    אכן, מבריק, אבל יש לי בעיה עם הרעיון שלך. אתה בעצם מציע שיבוש תרבות כתגובה למצב שמידרדר לעבר אנרכיה (על פי הניתוח שלך). זו מלחמה באש עם אש, ולטעמי זה רק יגדיל את הלהבות. אולי האזרחים צריכים דווקא ללמוד לקחת אחריות, כי המנהיגים שלהם לא מסוגלים לזה? נכון, זה יהיה כרוך בפעולות אזרחיות רבות (=עמותות) במקום שבו המדינה היתה צריכה לפעול, אבל לפחות דברים ייעשו, ולא רק בדרך של בעלי ההון אלא מעט קרוב יותר לחזון האישי של כל אחד ואחת.

  5. שרון Says:

    התחלת נכון, אח"כ פיספסת לדעתי. גם אני התרגשתי אתמול לראות את הקהל קורע את צעיפי השקר מעל המילים הריקות של הנואמים. אבל המסקנה היא לא דה פשיסטיזציה אלא הגברת האלימות של הממשלה כלפי העם, כפי שלדעתי נראה בקרוב. "המדינה" שאתה מדבר עליה באמת מזמן לא קיימת (לאחרונה נצפתה בשנות התשעים), אלא שיש שליטים עלינו, והם מופיעים בציבור תחת הכינוי "מדינת ישראל". נתניהו הוא הנבחר ("the chosen one" או כמו ניאו במטריקס אבל מהצד הלא נכון). מפעיל אותו ההון, כנגד העם, והאלימות כפי פנים היא כלכלית ותרבותית בעיקרה. לדעתי מה שראינו היום יביא לתגובת נגד קשה של השלטון, ולא יתנו למחאה להתפרץ.
    אגב, הסיבה למחאה היא לא איזה תרבות דמוקרטית או ליברלית או מה אלא פשוט שהמכות שהאנשים ספגו פקחו את עיניהם סוף סוף. אם השריפה בכרמל היתה מתרחשת בשנות התשעים באותן נסיבות בדיוק, לדעתי לא היתה קמה מחאה, אבל היום כולם כבר יודעים שהמדינה נמכרה וממשיכה להתקיים רק כפיקציה שיווקית לצורך הטלת גזרות, הכפפה ושיעבוד. לכן האנשים התחילו לזעוק.

  6. נדב פרץ Says:

    א. מעניין לקרוא את הפוסט הזה במקביל לפוסט של דובי. המסקנה המצמררת היא שנתניהו יבעט בקרוב מאוד לטובת 'האיש החזק' האולטימטיבי, שומר הבארים איווט.

    ב. הצבא הוא ממש לא 'אוסף של מיליציות', אלא ארגון עם אחידות ורמת משמעת גבוהות מאוד (גם אם לא מושלמות). תראה מה קרה כשההסדרניקים ניסו לעשות שריר של סרבנים – פירקו ישיבה אחת וכל השאר נעמדו דום.

  7. גורו יאיא Says:

    לכל משטר פאשיסטי, קדם משטר חלש. הלכי הרוח בציבור הם פאשיטיים. אני מקווה שהדיקטטור לא יהיה איווט – אחרת באמת אבדנו.

    • דנהR Says:

      זה באמת משנה מי יהיה הדיקטטור?
      כל עוד הוא יהיה, והוא יהיה, מצידי הוא יכול להיות אפילו איווט. או אנסטסיה. ממילא ישראל מתנהלת במתכונת של מדינה מזרח אירופאית בעולם פוסט סובייטי – הפרט כאילו אין מחר, ורגרסיה לאומנית וולגרית לשלהי המאה ה-19.
      איכשהו, יותר קל להתחבר לדגם הזה מאשר לדגם המפריט-טייקון ה"נאור" שמסתחבק עם טייקוני המערב כמו שמנכ"ל מסתחבק עם בעלי השליטה. נגיד, כמו נורייגה.
      או אהוד ברק, למשל. שזה פחות או יותר אותו דגם.

  8. מרגוליס Says:

    מה שנדב אמר.

    מוזר לי לציין את המובן מאליו, אבל ההתפוררות השלטונית היא בדיוק אחד ממאפייני הפאשיזציה. זלזול בשלטון בשל שחיתויות, פשעים (קצב משתלב מצויין בתסריט הזה) ואוזלת יד, בליווי התמקדות בזרים וב"גיס החמישי", מה יותר מוכר מזה? ואז יבוא האיש החזק ונראה מאיפה משתין הפאשיזם.

  9. אוטו פוקוס Says:

    התפוררות חברתית ושלטונית וייאוש מהשלטון המרכזי החלש היא בדיוק המצע הרקוב שעליו נובטת עריצות. ניתן לראות את זה פעם אחר פעם בהיסטוריה האנושית, עוד מימי יוון העתיקה: כאשר השלטון המרכזי עסוק בעיקר בהישרדות ובשימור כוחו, כאשר העם מאבד אמון באוליגרכיה השלטת, כאשר הבטחון האישי הולך ופוחת כתוצאה

    מטלטלות ההחרה המעורערת – בדיוק אז קם עריץ שסוחף אחריו את העם בהבטחה לסדר. בדיוק כאשר החברה נקרעת ממתחים פנימיים והשלטון הקיים לא מסוגל לנהל את המדינה, או-אז העם מוותר בשמחה על זכויותיו ועל חרותו בתקווה שהעריץ יביא עמו מעט בטחון.

    כמובן, שאז מתחילות בעיות אחרות לחלוטין, אבל במקרים רבים חלק ניכר מהאזרחים דווקא מרוצים מהמצב החדש – למשל, בספרד של פרנקו. החוכמה שלאחר מעשה שהיסטוריונית כל כך מחבבים היא לנסות ולנחש איך היה צריך לנטרל המתחים החברתיים והמדיניים של חברה בכלים הקיימים, ובלי התדרדרות לאלימות פוליטית.

  10. יוסי ב Says:

    אני גם מסכים שהתפוררות של השלטון, או לפחות חוסר הכבוד כלפיו (בעיקר כלפי אלי ישי החרדי) הם לא סממנים אמנציפטורים במיוחד, אבל מצד שני זה גם לא מסתדר נהדר עם התזה של הפאשיזם כבר כאן.

    למעשה מכל הדיבורים המפוחדים וההיסטרים משהו של השמאל הליברלי בארץ אני מצליח להבין שאנחנו כרגע נמצאים בשלב עריכת השולחן ומחכים בקוצר רוח לקראת בואה של המנה הפאשיסטית העיקרית, וכל רחש מתפרש כצילצול הפעמון של התנור.

    לא שאני מזלזל בפחד הלגיטימי של אליטה אשכנזית ליברלית שעדיין לא דאגה לאזרחות זרה, אבל נדמה לי שהאגוצנטריות גורמת להם קצת להגזים ולנתח כל פגיעה בהם כהרבה יותר חמורה בהשפעתה על "הדמוקרטיה הישראלית". אולי זה בגלל שמצביעי מרצ באמת חושבים שהם ורק הם מגלמים בקיומים הנאצל את הדמוקרטיה הישראלית.

    בכל מקרה, באופן די מפתיע אני די מסכים עם גדעון לוי היום. חלאס נמאס מכל הסיפור הזה של צעד צעד, חוק פה חוק שם. הציפייה ליום שריפת הרייכסטאג ממש מורטת עצבים ואין לי כוח נפשי לזה. אני מוכן לתרום את חלקי ולתרגם כבר עכשיו שירי פרטיזנים מגרמנית לעברית. דוגרי, אני רואה הזדמנות פז לזמר העברי תחת שלטון פאשיסטי אשר יוביל לפוליטיזציה הכרחית אולי אפילו של יהודית רביץ. תחשבו הרי כמה שירי מאבק מרגשים הגיעו לעולם רק בזכות השתלטות החונטות הצבאיות על דרום אמריקה.

  11. פרידמנית Says:

    אני מניחה שאתה צודק בענין החולשה של המדינה, כלומר, ההתאחדות סביב טכסי גירוש המכשפות שעושים מול השמאל, הוא סימפטום לחולשה כזו. מדינה ריבונית ובטוחה לא מגיבה ככה למיעוט קטן ולא מאיים. אבל ראשי המדינה ורוב האזרחים מאויימים באמת במציאות הפסיכולוגית שלהם.
    במצב הזה יש לבעלי ההון אינטרס חזק מאוד לשמור על יציבות המדינה. ומכיוון שמדובר בעשרים אנשים עשירים והחברים שלהם בעולם, הרי שבסך הכל צריך לשמן מאה איש שיש להם אינטרסים משותפים. זה כבר שלטון ריכוזי ופאשיסטי והשאלה שנשאלת היא האם הצבא ילך איתם. אם הוא איתם ועם מראית עין של ממשלה ודמוקרטיה, אז הכל ימשיך להידרדר בשקט עוד הרבה זמן.
    אתה צודק בענין ההיסטריה של הגורביצ'ים: הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון היתה דמוקרטיה בשביל אשכנזים ועכשיו הם מגלים שגם הם בחוץ. בשביל פלסטינים או מזרחים (850,000 ילדים עניים בישראל: מאיזו עדה הם?) זו לא היתה מעולם דמוקרטיה.
    מי שצעק אתמול אלו המשפחות של העניים הללו ויחד איתם כתבו עוד כמה אנשים כמה בלוגים. אז כתבו.

    • נועה ו Says:

      850,000 ילדים עניים, חלק לא קטן מהם חרדי-אשכנזי. אצל החרדים הספרדים לפחות יש יותר סיכוי שאבא עובד.

    • יהודי גרמני Says:

      "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון היתה דמוקרטיה בשביל אשכנזים ועכשיו הם מגלים שגם הם בחוץ"
      מצטער שאני צריך לחלוק עלייך. "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" ניסתה להיות בשביל כולם. ה"אשכנזים" (כאילו שזאת באמת קבוצה הומוגנית) דווקא נתנו לדמוקרטיה להדיר אותם מרוב עמדות הכוח השלטוניות.
      זה שרוב החרדים, נניח, הם עניים מרודים, לא אומר שהם מקופחים ומודרים בכח מ"הדמוקרטיה".
      ברור שנקודות ההתחלה של קבוצות אתניות שונות לא היו זהות, אבל השאלה היא אם היה ניתן, בהנתן התנאים שהיו, לעשות זאת יותר טוב. אני מסופק.

      מה שקורה עכשיו, פרידמנית יקרה, הוא טראגי מדי בשביל להכות גם כאן על איזה חטא דמיוני ולהאשים את עצמנו גם בזה. אם כבר, אז האשמה היא הפוכה. דווקא ההתעקשות של היותר משכילים על כניעה דה-פקטו לפאשיזם ולקבוצות חסרות כל מסורת דמוקרטית בשם הדמוקרטיה היא שהביאה אותנו עד הלום.

  12. יואב Says:

    רק אני שמתי לב שהדגש במחאה העממית הזו הוא כנגד השעיר לעזאזל הדתי שזה קרה במשמרת שלו – אלי ישי והדרישה "שילך הביתה" – ולא דרישה שביבי יתפטר חס וחלילה? אני בטוח שלא. אז כמה בכירים במשטרה לשעבר מרגישים נבגדים מהמערכת, בצדק רב כמובן, ויש להם אומץ להוציא זעם על אלי ישי שהוא שק החבטות הנוח. את ביבי, שלטעמי אחראי עשרות מונים מישי למחדל, הם לא הבריחו מן האולם.

  13. יסמין Says:

    המדינה פאשיסטית, כן, כי האזרחים ויתרו על הדמוקרטיה. למען האמת כבר מזמן. אם מישהו יבוא ויאמר להם את זה הם יזדעזעו, כלומר נומינלית הם לא ויתרו עליה, אבל למעשה, יש כאן חברה אלימה, לאומנית, ואולטרה-גזענית באופן לגמרי גלוי, בלי בושה ובלי הסתרה. לרוב האזרחים לא אכפת, ולמען האמת לדעתי הם די שמחים, שנכנסים בכל מי שהוא שמאלני. ההחלטה שעברה היום לגבי חקירת העמותות היא סממן מובהק של פאשיזם מהסוג הזה, שכולם בסך הכל מוחאים לו כפיים בשקט כי "מגיע להם, מה הם חותרים תחת אושיות קיומנו". עוד לא דיברנו על הערבים, שנתונים לגמרי במצור, והלכה למעשה הם כבר פשוט לא נחשבים לאזרחים בשום צורה שהיא. הפלסטינים בשטחים ממילא חשובים כמתים וזה גלוי לכל. אף אחד מעשרות הרבנים שחתומים על המכתב ההוא ומקבלים משכורת מהמדינה לא נחקר, ואף אחד לא אמר להם שאם הם לא חוזרים בהם הם יפוטרו ממשרתם הציבורית. וכמו שאמר יונתן פולק ישתבח שמו, הנה עכשיו גם בני הקבוצה המיוחסת מתחילים לאכול אותה.

    אז כל התרגילים הפילוסופיים האלה זה יפה מאוד, ובאמת זה חשוב לחשוב חיובי ולשנות את הגישה (ואולי גם לפתוח את הצ'אקרות), אבל המדינה לא צריכה להיות חזקה, כי כולם ממילא מסכימים על הכל ומגישים לה את חירויותיהם ברצון, בהכנעה ובכריעה אסירת תודה על ברכיים.

    אז ההתנהגות של משתתפי האזכרה אתמול היתה בסך הכל בהמיות ישראלית עם זעם מוצדק, והבנה רגעית שלמרבה הצער בטח תתמוסס עוד רגע, שיש מי שאחראי לפארסה הזאת שקרויה החיים בישראל ושהם משלמים את מחירה. אבל הנה, מתחת לידיעה על האזכרה הזאת, שחסרת טלוויזיה שכמותי קראה עליה בחינמון דר שטירמר הישראלי בתור בבנק, היה כמובן מאמר של דן מרגלית שהסביר שדבר כזה לא צריך לקרות ויהי מה, ונחלץ להגן על סמלי השלטון. הוא כבר יגיד להם איך להתנהג.

    כשהייתי בת חמש-עשרה אמא שלי סיפרה לי על נערה צעירה ויפה שנידונה לגיליוטינה בימי המהפכה הצרפתית. המלך הסתקרן וביקש שיביאו אותה אליו. מה יש לנערה צעירה ויפה כמוך להתעניין בפוליטיקה, הוא שאל אותה, והיא אמרה לו אדוני המלך, אני לא הייתי מתעניינת בפוליטיקה אלמלא הייתי מבינה שהפוליטיקה מתעניינת בי.
    אז סבבה לשנות את הגישה, אבל אולי כדאי גם לנקוט כמה אמצעי התגוננות. אם לא תענה לרונה, הם ישלחו את רון או רוני, ואחר כך איזה רוברט או ג'ורג'. עם איזה משה שינהג בטנדר, והשכנים לא יגידו כלום.

  14. יובל Says:

    אני חושב שלפעמים אנו עשויים לטעות בזהות של הגורם הדומיננטי שאליו צריך להתייחס בטענות הפאשיזם. די ברור לי שהממשלה היא לא הסיפור כאן. ההפך כמעט הוא הנכון – דווקא טענות "כולם מושחתים" ואכזבה כללית מהממשלה נפוצות מאוד בישראל ובכלל לא נחשבות חריגה מהנורמה. הגורם הדומיננטי שנמצא בלב לבו של הקונצנזוס הוא הצבא (ויתר כוחות הבטחון, אבל בעיקר בעיקר הצבא). אני חושב שבהקשר הזה אפשר גם להבין טוב יותר את מה שקרה בטקס האזכרה שאתה מתייחס אליו. קרובי המשפחה של ההרוגים הפכו ל-"משפחות שכולות" – מונח שבד"כ מתאר אקסלוסיבית את קרובי המשפחה של חללי הצבא אבל כאן הוענק גם להם – ולכן זכו לחסינות האולטימטיבית. חוץ מהרמטכ"ל אין דבר קדוש יותר מאשר משפחות שכולות. לכן נמצא האומץ והיכולת – ובעיקר ההענות התקשורתית (שלא מסגרה אותם כ-"בוגדים") – לקרוא תיגר על הממשלה.
    למעשה, אני חושב שהמצב הרבה יותר גרוע – האלהה של הממשלה היא הרע במיעוטו לעומת האלהה של הצבא.

    • Assaf Says:

      מסכים איתך לגבי הסטטוס של משפחות שכולות שמאפשר את המחאה.

      לא מסכים לגבי מה גרוע יותר. ממשלה או שליט שהופך לאלוהים, יכול גם לבנות לעצמו צבא שהופך גם הוא לאלוהים.

      מה שמעניין הוא שבארץ היחס לצבא בעצם אמביוולנטי. צה"ל הוא אלוהים של כולם בשיח הציבורי הרשמי, אבל בהרבה מאוד סביבות ומשפחות ברמה הפרטית הצבא הוא האויב, ועושים הכל כדי להערים עליו. בפריפריה החברתית-אתנית עושים את זה מאז קום המדינה, ואצל החרדים זה בכלל ממוסד. מאז שנות ה-80 עושים את זה גם באליטות העירוניות-אשכנזיות. ברגע שזה הגיע לאליטות התחילו לדבר על "תופעת ההשתמטות" כאילו זה איזה משהו חדש.

  15. אייל גרוס Says:

    בהמשך לתגובות על כך שההתמודדות לא עומדת בסתירה לתהליך הפשיסטי בהכרח, לכך שצריך לשים לב לזהות המותקף (ישי) ובייחוד לתגובה של יובל על משפחות שכולות, אני רוצה להזכיר שהתקפות מהסוג הזה של משפחות שכולות אחרי אסונות שנתפסים כמחדל הם ריטואל ידוע. אחרי מלחמת יום כיפור התקיפו את דיין, באזכרות אחרי מלחמת לבנון גם היו התקפות/מחאות כאלו. עם כל האמפטיה והצדק בהתקפות האלו, אין בהן כשלעצמן ערעור על הסדר החברתי הלאומני – לעתים ההפך.
    ועוד דבר. אם רונה מתקשרת אפשר לא לבוא כפי שעשו אחדים. אך אם בית המשפט דן אותך למאסר (ע״ע יונתן פולק) זה כבר יותר מסובך.

  16. יהושע Says:

    "המדינה לא במצב הרבה יותר טוב מאיתנו. היא בטח לא תחיה אחרינו." משפט נהדר.

  17. רוזנברג Says:

    זה שכמעט עשו לינץ' באלי ישי זה לא סימן שלא יעשו לינץ' בארגוני השמאל. זה אפילו לא סימן שאלי ישי לא ישתתף בלינץ' הזה.

  18. כריש נמר Says:

    פוסט מעולה.

    להבין שאתה חלק ממדינה פאשיסטית זה אחד התהליכים הכואבים – וההכרחיים – שכל אחד מאיתנו חייב לעבור. ויפה שעה אחת קודם. ההתמודדות עם התובנה הזאת עשויה לתפוס צורות רבות ולהשתנות בהתאם לאינדיבידואל, כמו למשל אנשים שבילדותם שנאו את החורף ועכשיו מתמוגגים על כל טיפת גשם שלא יורדת.

    מדיניות הפתק הלבן שלך מוצאת חן בעיני מאד. אני מבין מאיפה זה בא ולמה זה כל כך אטרקטיבי, ונדמה לי שאם היה ניתן ליישם אותה בדרך כלשהי שלא מפרה את האיזון החברתי עם שאר ה'דיירים' אז היה פיתרון להרבה מאד בעיות. לצערנו, בפועל יש כבר אנשים שחיים על פי התורה הזאת ממש. קוראים להם ערסים או יאפים, תלוי במיקוד.

  19. אנונימי Says:

    אני רוצה להכיר לך מדינה אחת שבה השלטון נהנה מהרבה פחות אמון של הציבור: ארצות הברית. שיעורי ההצבעה שם נמוכים בהרבה, כך שהטיעון הזה לגבי חולשתו של השלטון ביחס למדינות דמוקרטיות מערביות אחרות הוא קצת חרטבונה.

    באשר לכוחו של יצחק תשובה, הוא גדול פחות ממה שנדמה לך, על רקע ההתפתחויות הממשלתיות האחרונות בקידוח תמר.

    בקיצור, בין מה שאתה מצייר לבין המציאות יש אמנם קווי חיבור, אבל הם רופפים ממה שנדמה לך.

    • ofrilany Says:

      מה בכלל הקשר לאחוז הצבעה?
      בארה"ב, כשאיזשהו חבר קונגרס מלמל "שקר" בזמן נאום של הנשיא, כל האומה רעשה (בלי קשר לעובדה שחצי מהאמריקאים מתעבים את אובמה, אבל לא את מוסד הנשיאות ואת הסמלים שלו)

  20. ערן Says:

    מתנצל מראש על ההשטחה, אבל לאחר שקראתי את הפוסט נזכרתי שבעונת האח הגדול, (זו של בובלילים נגד פרידמנים), רבים ניסו לשכנע אותי שהשיח שעלה שם הם ניצניה של מאבק חברתי והתרוממות עממית כנגד ההגמוניה האשכנזית.
    אירוע בודד של התלהטות יצרים, שלא מחובר למאבק שיטתי על ללקיחת האחריות של המדינה לכלל אזרחיה, ישאר כאירוע קוריוזי שיעלה מן האוב שוב במקרה הטוב בסיכום של "זה מה שהיה לנו ב-2011".
    וזה לא סותר את הפשיזם, כפי שאמרו טובים ורבים לפני.

  21. אנונימי Says:

    עופרי, אל תהיה דמגוג, לאחוז ההצבעה יש קשר מובהק לאמון של עם בשיטה ובממשל שלו, אלה הם יסודות הדמוקרטיה. דמוקרטיה חלשה או חזקה לא נמדדת רק איפה שנוח לך ובפרמטרים שבעיניך מייצגים דמוקרטיה.

    • Assaf Says:

      נכון, אבל מה שחשוב באחוז ההצבעה הוא גם השינוי שלו לאורך זמן.

      ישראל הפכה ממדינה של קרוב ל-80 אחוז הצבעה עד לפני כעשור, למדינה של 60 ומשהו אחוז. זה קרה די מהר. בארה"ב לעומת זאת, אחרי נסיגה בהצבעה משך 20-30 שנה, בעשור האחרון יש דווקא מגמת עלייה.

  22. Assaf Says:

    עופרי,

    פוסט מעניין. אני מסכים לחלוטין שישראל היא משטר אנרכי ביסודו. זו המסקנה הראשונית שהגעתי אליה ב-2002
    http://www.seruv.org.il/morearticles/hebrew/assaf_question.htm

    עם זאת, קצת מוקדם להספיד ולקפוץ למסקנות. כמו שאחרים ציינו, להתפרצות כלפי ביבי היתה לגיטימציה בקונצנזוס כי הובלה על-ידי משפחות שכולות של מערכת הביטחון. כמו כן, ביבי בניגוד לתדמית שחלק מהתקשורת מנסה ליצור לו, מעולם לא היה מנהיג נערץ כמו נניח שרון כך שלא מדובר בכזה מהפך אדיר. שלא לדבר על אלי ישי, היעד העיקרי לזעם הציבורי.

    די ברור שהזעם הזה לא ממש ממוקד. לכל היותר יש כאן תחילתו, או יותר נכון, העמקתו, של תהליך הדרגתי של התנערות פסיבית מן השלטון הדומה למה שקרה בארה"ב בעקבות מחדלי קתרינה, ושהוביל (בינתיים) לחוסר יציבות שלטונית בארה"ב בין בחירות לבחירות. בישראל אנחנו כבר חיים את חוסר היציבות הזו אז מעניין למה זה יכול להוביל.

    כל העסק הזה, השריפה וההתנהלות של העשור האחרון, מעלים שאלות גדולות יותר על מהותו האמיתית של המשטר בישראל-פלסטין, וזה אולי נושא לפוסט שלם ונפרד. בוגוסלבסקי כתב על זה קצת, אבל יש הרבה מקום להרחיב מתוך ראייה מעמיקה יותר של ההיסטוריה הישראלית.

    וללא ספק, אם רונה מהשב"כ מתקשרת או רון מהמוסד מתקשר עדיף לנפנף אותם לכל הרוחות. זה היה תמיד נכון.

    • irity Says:

      הצגת הדברים של עופרי על "רונה מהשב"כ" ראויה לתיקון, לדעתי. רונה כבר מזמן לא מזדהה עם המדים שלה, הרבה פחות מאשר עופרי מזדהה עם הישראליות שלו. לרונה אין בעיה לחסל שמאלנים, כי זו פרנסתה, וכך רוצים הממונים עליה. אבל אם רונה תגלה שלא שילמו לה תוספת ביגוד כמו לרונית מהמחלקה השניה, אין לה בעיה להעביר בשקט את הקוד הסודי של כל מערך התקשורת הצהלי לידי עיתון בכווית, ולהסביר שלא היתה לה ברירה כי מגיע לה תוספת ביגוד ולא הקשיבו לה, והיא גם לא באמת העבירה את המידע, רק אולי, ואולי היא לא תעשה את זה אם ישלמו לה. אין לה גם בעיה להכיר בחור נאוה, נגיד רון מהבי אנ די הגרמני, קתולי חילוני להתחתן איתו ולשכוח שאי פעם גרה פה. אולי כדאי לבקש מרונה להעביר לנו פה כמה קורסים בהשתחררות מהתניות פשיסטיות …
      אני משערת שכאשר רונה באה לביקורים בפסח אצל ההורים בתל אביב, היא בכל זאת מקללת שמאלנים כדי לשמור על יחסים טובים עם החבר'ה כי אולי פעם היא תתגרש ותרצה לחזור לעבודה בשב"כ ולטרטר את עופרי. לפחות עד שהיא תמצא משהו יותר משתלם, נגיד באיזה תאגיד ענק שמפתח תוכנות לקזינו אונליין באירופה.

      • ofrilany Says:

        אני לוקח לתשומת לבי 🙂

      • Assaf Says:

        נאה דרשת אירית. וזה רק מחזק את המסר של עופרי שצריך לנפנף את רונה מהשב"כ ורון מהמוסד לכל הרוחות.

      • irity Says:

        אסך אם אתה מסכים עם התיאור, אז נידמה לי שהמסקנות צריכות להיות הרבה יותר מעשיות ואלימות, אולי לא לנפנף אלא לדחוף לה את הראש לאסלה. הנחת היסוד בשמאל שיש להסביר בטיעונים, כאילו הצד השני מאמין באמת שאתה סיכון למדינה ואתה צריך לשכנע אותו שאתה נחמד, היא הפשיזם המהופך והמוטעה. (בתור אחת שהיתה שם הרבה מידי זמן). אלימות היא תגובה יותר אינטליגנטית מתמימות.
        אבל בטח יש משהו יותר נעלה מזה, אינני יודעת מה הוא, אשמח לשמוע.

      • Assaf Says:

        התנגדות בלתי אלימה (כלומר לנפנף) היא הרבה יותר אפקטיבית ובעלת סיכויים טובים בהרבה, כאשר יחסי הכוחות הפיזיים די ברורים.

        גם הפלסטינים לומדים את זה לאט ובדרך הקשה.

      • רתם Says:

        אירית, צחקתי בקול רם, תודה. רון מגרמנהי? קתולי חילוני? מה, איפה רונה והוא יכירו?

      • רתם Says:

        רון מגרמניה כמובן

  23. דני Says:

    1. מוסד המדינה נחלש בכל העולם, לא רק אצלנו.
    2. כן, כולם אומרים "ישראל פשיסטית", ובעיני הם עושים לעצמם עבודה קלה. כי אם ישראל באמת פשיסטית, אפשר להירגע. ממילא אין מה לעשות, חוץ מלשבת בחו"ל ולקטר. אז ישראל לא פשיסטית, וגם לא תהיה. אפילו ספרד של פרנקו כבר לא הייתה באמת פשיסטית לפחות משנות ה-60. אולי תהיה כאן דיקטטורה צבאית (אני בספק), אבל קרוב לוודאי שהמדינה תהיה פשוט מה שהיא היום, רק עוד יותר ימנית, עד למלחמה הקטסטרופלית הבאה, שאחריה המטוטלת שוב תנוע שמאלה.
    3. כדאי להיות צנועים באיבחון תהליכים היסטוריים. בדרך כלל מה שקורה הוא לא מה שחשבנו שיקרה. תהליכים נעצרים, נסוגים, מאיצים או הופכים את כיוונם. טוב כנראה לא יהיה פה, אבל ליברמן כנראה יישב על דרגש בכלא, ולא על כס ראש הממשלה.

  24. tsoof Says:

    תשמע, מעבר לעובדה שהטקסט שלך הוא מאלף, ורעיונות העוועים שלך נראים הגיוניים וסבירים בהחלט במסגרת הדקומפוזיה הכללית של הרעיון הציוני, אני חייב לומר שלא זכיתי לראות את רבע השעה הזאת בטלוויזיה.

    וכאחד שלא צופה אף פעם בדברים האלה, נתת לי במילותיך הצצה כמעט ויזואלית לתוך מהומת העולם ההיא. זה היה תיאור פשוט יפהפה. תודה. ושוב: הטקסט שלך, מתחילתו ועד קיצו, מאלף ומעורר מחשבה והשתאות.

  25. רונה Says:

    עופרי, גש אלי לשיחה בבקשה

  26. עדו Says:

    אם יש תקווה הרי שהיא צפויה מהפרולים

  27. תומסו Says:

    פוסט מעניין וכתוב מאד יפה.

    אני רק משהו קטן לומר- יתכן וזה לא קורה במדינות מערביות אחרות משום שכאן יש תחושה של קירבה גדולה יותר בין האנשים מאשר במקומות אחרים ולא בגלל חוסר אמון (שגם הוא קיים וכבר נכתב המון על היסוד של אי אמון במוסדות בישראל שנובע מהיות היהודים שהקימו את המדינה זרים במדינות המוצא שלהם באירופה ).

  28. עומר א. Says:

    "ובינתיים, אפשר לחשוב באיזה צורות טובות יותר אפשר להתרשת, בלי בכלל להסתכל על המדינה"

    רוצה להודות לך על המשפט הזה, ולבקש שיהיה לו המשך.
    וגם להציע את עזרתי ביצירת ההמשך הזה, אם יש בה כדי להביא תועלת.

  29. ליעד Says:

    סופיזם במיטבו. רטוריקה מלוטשת, מבריקה, הו-כה-אינטלקטואלית, שמכסה על אוסף של שטויות.

    * "הצבא הוא אוסף של מיליציות, דתיות יותר או פחות". הה? הצבא הוא גוף סופר ריכוזי, סופר מאורגן, שדחה רק לאחרונה ניסיון להשתלת אלמנטים דתיים (ע"ע הר ברכה), וזרועותיו השונות משקיעות משאבים אדירים בשיפור מתמיד של הסינרגיה ביניהן. "מה שנקרא ביטחון נמצא בחלקו הגדול בידיים של חברות פרטיות" – נכון שיש הפרטה של כ-50 מחסומים בגדה, אבל מפה ועד לומר שרוב הביטחון הופרט?

    * "כדי שהשלטון יהיה חזק צריך שיהיה שלטון". בוא נדייק: כדי שהשלטון יהיה חזק, די בכך שתהיה שליטה – דהיינו, שהשלטון יאכוף ביעילות את רצונו. מה לעשות שממשלות ישראל לא מצטיינות ב"רצון": רמת התכנון האסטרטגי שלהן, לפחות כפי שהוא נחשף לציבור, היא אפסית. את המעט שהממשלה רוצה, הממשלה דווקא מקבלת – בין אם היא נשענת על כוח, בין אם היא נשענת על פחד, ובין אם היא נשענת על תחושת המחויבות של הנצורים. נראה אותך מארגן מרד מיסים, למשל.

    * על הדוגמאות האלה אתה נשען כדי להוכיח שייתכן שהמדינה היא חלשה, מה שאינו עולה בקנה אחד עם ההגדרה של פשיזם כ"מדינה ריכוזית ומאוד חזקה": זו, כמובן, אינה הגדרה של פשיזם. הפשיזם מתייחד בהצבת הלאום כערך עליון, שקודם במרכזיותו אפילו למדינה. סינגפור, למשל, היא מדינה ריכוזית וחזקה, ואפילו בלתי דמוקרטית במובהק, אבל אינה פשיסטית.
    העניין שהטריד ישראלים רבים כל כך בשבוע שעבר הוא לא כינונו של שלטון פשיסטי מלא; בישראל אין דוצ'ה, עדיין. בישראל, מה שמדאיג הוא התהליך, הסחף שבמסגרתו חוגים הולכים וגדלים מאמצים את הרעיון הפשיסטי. החלטת הכנסת מהשבוע שעבר היא אבן דרך חשובה במעבר מאימוץ הרעיון הפשיסטי ("הלאום היהודי קודם לכל") לפרקטיקה פשיסטית. כי אם עד עכשיו עליונות הלאום היהודי התבטאה בשליטתו על עם אחר (פרקטיקה מזעזעת כשלעצמה), עתה היא מתבטאת בפעולה להשתקת קולות מבפנים, מתוך הלאום היהודי, שחולקים על התפיסה שהוא קודם לכל.
    אני אחזור ואגיד את זה במילים קצת שונות: עד עכשיו, היתה פה קבוצה גדולה שהאמינה ש"יהודים טובים יותר מערבים". עכשיו, היא מתחילה להאמין ש"יהודים שמאמינים שיהודים טובים יותר מערבים" הם טובים יותר מיהודים שאינם מאמינים בכך. זהו, ידידי, פשיזם.

    * ומה אתה מציע כנגד הסחף הפרוע הזה? "למשל, להתנהג כאילו אין שלטון, לזכור שכל נציג של המדינה הוא בסך הכול בנאדם שיש לו כרגע ברית די רופפת עם השלטון". כמה יוהרה, כמה בועתיות יש במשפט הזה. רבים מהאנשים שעובדים בגופים הללו עושים זאת מתוך תחושת שליחות. זה עניין טבעי (מינויים שכאלה נוטים לעורר בממונים הזדהות עם מטרות הארגון, ע"ע ניסוי הכלא של סטנפורד), ובישראל הוא מתודלק בתחושת החובה נוכח "החרב המתהפכת", שהיא-היא השקר האמיתי כאן. במקום לחשוף את שקר החרב המתהפכת, במקום לצעוק את קלונו, אתה מציע להגחיך אותו מול השוטר הקטן – האדם שגויס לטובתו. ועל זה סבתי המנוחה היתה אומרת: אוט אזוי.

    • dc Says:

      היר היר.

    • Assaf Says:

      ליעד,

      הפוסל במומו פוסל. כנראה שאת/ה לא עוקב/ת במיוחד אחרי הבלוג הזה. האמורים השקיעו די הרבה זמן ומאמץ ב"לחשוף את שקר החרב המתהפכת" וב"לצעוק את קלונו". הם עוסקים עכשיו בניתוחים מעבר לכך, חלקם אולי קצת ספקולטיביים מדי, אבל אין בכך כדי לגרוע מהתרומה המשמעותית שלהם לחשיפת שקרי חרב מתהפכת למיניהם.

      ומה את/ה עשית בשביל מדינה?

      גם ברמה העובדתית הנקודות שאת/ה מציג/ה בפסקנות מוחלטת כל כך רחוקות מלהיות מקובלות. צה"ל סופר מאורגן? לא יודע על איזה צה"ל אתה מדבר. וכולי.

      לעניות דעתי, דווקא התנהגות כאילו נציג המדינה – במקרה זה ועדת הכנסת המכובדת לחקר השמאלנים המניאקים – הוא איזה רוכל ביטוח נודניק שדופק בדלת, ולנפנף אותו לכל הרוחות, דווקא ההצעה הזו של עופרי שאתה מלגלג עליה היא המוצדקת, היעילה והמבטיחה ביותר לחשוף את שקר החרב המתהפכת וקלון הפשיזם-דה-לא-שמאטע נוסח ישראל.

      תקן אותי אם אני טועה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: