הזיות של מלקט בודד

by

עומר אורי

1. פעם, לפני אי-אלו שנים, בכיר-לעתיד במערכת ארץ האמורי שאל אותי לדעתי: האם הטבע הוא מושג ריאקציונרי? היום, מהחווה האורגנית הכפרית שבה אני חי ועובד, ביושבי בין אוהל המגורים שלי לשרותי הקומפוסט, תחת עצי האורן ושמי החורף המכוכבים, בידי כוס חליטת זוטא מרעננת, אני משיב על השאלה בחיוב.

בניגוד לתפיסה רווחת, התרומה הפוליטית החשובה של התנועה הירוקה היא דווקא בהפנמת העובדה שהטבע לא קיים יותר. שאנחנו חיים, ונמשיך לחיות, בעולם מעוצב. מתוך כך עולה השאלה הפוליטית הקריטית: איך אנחנו רוצים לעצב אותו?

2. יותר משהטבע הוא מושג ריאקציונרי, הוא פשוט מושג מופרך. אם בכלל יש לאדם טבע שמייחד אותו לאורך כל תולדותיו, הטבע הזה הוא קודם כל הנטייה של האדם לעצב-מחדש שוב ושוב את מנהגיו, אורחות חייו וסביבתו. החל בכמה קופים שהתחילו לעצב לעצמם כלים לפני 2 מיליון שנה, עבור בהגירה מאפריקה לאקלימים ולסביבות הזרות של שאר העולם, דרך תחילת השימוש באש לפני כמה עשרות אלפי שנים, המעבר להתיישבות קבע וביות צמחים ובעלי חיים (10,000 BC בערך), ועד למהפכה התעשייתית של העת החדשה – האדם שוב ושוב יוצר את עצמו, ואת העולם שסביבו, מחדש.

פרט מתוך "גן התענוגות הארציים", הירונימוס בוש

3. הפרדוקס של התשוקה אל הטבע: הנטייה של האדם לעיצוב-מחדש חוזר ונשנה של עצמו כרוכה בחוויה של ניכור הולך ומעמיק. ניכור מהמקור ומהשורשים, מהעבר, ניכור מהסביבה הלא-אנושית, ניכור עצמי, ניכור חברתי. זה מוביל לתשוקה אל "הטבע", אל עולם לא מעוצב, עצמי לא מעוצב, חברה לא מעוצבת. אבל מה לעשות שהעיצוב, ההיות-מעצב וההיות-מעוצב הם מטבעו הבסיסי ביותר של האדם? אי אפשר להתנכר אליהם באמת. ואם אפשר, התוצאה היא רק תוספת ניכור, לא הפחתה שלו.

אופק אפשרי ליציאה מהפרדוקס: עיצוב לא מנכר. יש דבר כזה?

4. בל נשכח גם שניכור יכול להיות לפעמים ממש מענג. אחרי הכל, הוא בטבע שלנו!

5. גם מרחב שקט עם עצים ושמיים ואוויר צלול וזמן איטי יכולים להיות ממש מענגים, ולהרחיב את הנפש (את שלי לפחות). איך זה קשור בכלל לטבע?

6. מתבקשת כאן אנקדוטה על אחת מאותן "יציאות אל הטבע" שמתרחשות בעצם בחורשת אורנים שנטועה על חורבות כפר פלסטיני, אבל נראה לי שאני אוותר עליה.

במקום זה, אספר על טיול ליקוט נהדר שהשתתפתי בו באביב שעבר. מדובר בטיולים קבוצתיים של שלושה ימים (ויותר), שיוצאים אליהם בלי אוכל, בלי כסף, בלי מכשירים סלולריים ובלי יעד מוגדר. הרעיון הוא לטעום מעט מגן העדן הלקטי שהיה נחלת האדם כאשר היה חלק אורגני מממלכת מהטבע, לפני נפילתו אל השליטה באש, החקלאות, התיישבות הקבע, המזון המעובד, כל סממני התרבות.

החוויה באמת היתה סוג של גן עדן. אבל שלא במפתיע, רוב האוכל שאכלנו היה פירות שנשרו במטעים תעשייתיים. קשה למצוא בארץ פיסות טבע ללקט בהן, גם אם מתכוונים ל"טבע" במובן המצומצם של טרום-עיבוד-תעשייתי גרידא. העונג שחוויתי שם התקשר לי בעיקר לחוויה המשחררת של ויתור על שליטה לטובת הישענות על נדיבות ידה הרחבה של ההוויה. איך זה קשור בכלל לטבע?

בלילה הראשון של הטיול, כשהייתי ממש רעב ולא היה לי מה לאכול (לוקח קצת זמן לסגל הרגלים תזונתיים שונים), הסתובבתי קצת על החוף של נהריה עד שמצאתי חבורה קטנה ונדיבה שישבה מסביב למדורה, וליקטתי סטייק בפיתה משאריות המנגל שלהם.

 

פרט מתוך "גן התענוגות הארציים", הירונימוס בוש

 

7. בדומה לדת, גם לטבע יכול להיות ערך ככלי להגנה עצמית מול מערכי השליטה והכוח: טיול לקטים כחיפוש אלטרנטיבות למירוץ ההישרדות המשעבד בעולם קפיטליסטי; "חינוך טבעי" כנשק בפני מערכת חינוך שעוצבה כדי לייצר חיילים ופועלים יעילים וממושמעים; "רפואה טבעית" ככלי להתגוננות בפני המכניזציה הרפואית והפסיכיאטרית של הגוף, כמו גם בפני היפר-צרכנות של תרופות ושירותים רפואיים; "הגנת הסביבה" כפרספקטיבה לבקר ממנה את הניכוס וההרס של משאבים ציבוריים לטובת המעטים החזקים.

אבל נראה לי שכל הפרקטיקות הללו (ואחרות) יצאו נשכרות ככל שישתחררו מהמשגתן הראשונית במושגי ה"חזרה לטבע", ויתחילו לתפוס את עצמן דווקא כטכנולוגיות עתידניות, מהפכניות. זה לא אומר לוותר על השאיבה ממימי הידע המסורתי רב השנים. זה רק אומר לחפש את הלגיטימציה לא בעבר המדומיין, אלא בעתיד פוטנציאלי.

8. דרך אגב: העולם הקטן, הצפוף והמעובד שלנו מוקף ביקום שלם של טבע זר ובלתי-נגוע, שעל המתרחש בו איננו יודעים דבר כמעט.

[הערת המביא לדפוס: הכותב ביקש להתנצל: אין לו אינטרנט באוהל, אז לפעמים לוקח לו כמה ימים להגיע לרשת]

תגים: , , , , , , , , , , , , , , ,

16 תגובות to “הזיות של מלקט בודד”

  1. יאיר poes Says:

    יפה מאד. למרות שהניסוחים כאן יעוררו מורת רוח בקרב לא מעט "סביבתנים". כן לניכור!

    אני חייתי חמש שנים על ליקוט מזון מפחי אשפה בלונדון. זה גמל אותי מסושי. כשרואים איזה כמויות של סושי נזרקות מדי ערב לפחי האשפה, כל דימויו הנהנתני-יוקרתי של המאכל הזה אובד. נשארים עם אורז קר שעוטף חתיכת סלמון שמנונית או שרימפ עצוב למראה.

  2. עוז Says:

    שתי יכולות יש למוח האנושי.
    הראשונה להסתכל על הכל בבת אחת ולקלוט את החוויות שמגיחות(emerges) מהתמונה הזאת. זו פעולה פסיבית, או בקורלציה או מסונכרנת אפשר לקרוא לזה אינדוקציה.
    לפעמים כשאנו מתרשמים מפלא הבריאה. קורצים אלינו סימנים אשר מעלים את האפשרות שדבר מסוים נפרד משאר הדברים. או שיש קשר בין שרשרת של דברים שאינו קיים בין דברים אחרים או שיכול להיות קו שמחלק את העולם לשניים.
    זו פעולה של העולם על המוח או של המוח על העולם.
    ובכל פעולה חדשה רצף קודם נשבר.
    אז מה אמרתי שהיכולת השנייה?

  3. אלי Says:

    באמת יפה מאוד. תשובה שמבקרת את הסביבתנים אך לא קוטלת אותם.
    אני גמרתי עם החזרה לטבע אחרי שטיילתי בשביל ישראל אחרי הצבא, אבל רק במהלך טיול דרכים בין פארקים לאומיים בארה"ב התוודיתי בפני החבר שגרר אותי לשם שנוף לא מעניין אותי ושאני שונא ללכת ברגל בגאיות. אולי זה לא היה הרגע הכי טוב להתוודות אבל מאז אני חופשי. מאז 2006 ישנתי בשק שינה מקסימום חמש פעמים וגם זה במסיבות רווקים.

  4. irity Says:

    תודה על הפוסט, לקטות כטכנולוגיה מהפכנית ועתידנית. משפט מחוזי, משפט מפתח, מעולה.
    אני מסכימה מאד, ואומרת את זה כמי שליקטה מפחי אשפה ביישוב כפרי בגליל כשנה וחצי, בטרמפים ומגורים ארעיים בלב הטבע המבודד, וגילתה עולם ומלואו. אבל אמא שלי חושבת שזה בעצם "קבצנות", אשר עבור כל יהודי אשכנזי עם זכרון טוב מהווה איום המצוי ממש מעבר לפתח , פחד שמניע עולמות שלמים לבצר "טיפוס במעלה החברה" הבורגנית., הקמת מדינה, גירוש אוכלוסיות שלמות, רכישת דרכונים רבים , הקמת צבא וכור אטומי ומה לא. הכל מהפחד להיות כמו הקבצנים שראו ברחובות השטייטל. ("אם לא תלמד להכתבה תהיה כמו שניידלה הקבצן…").
    מה פתאום קבצנות ? טוב הזקנים כבר לא יבינו כלום …:))

  5. Ido Hartogsohn Says:

    יפה מאוד. תודה.

  6. יסמין Says:

    בתור נציגת "הסביבתנים", לא התקוממתי.
    וזו לא הפעם הראשונה שאני נתקלת כאן בדעות קדומות ממש כלפי הדבר הזה, "סביבתנות". אולי כדאי להגדיר את זה פעם, כדי שתפסיקו לקלל אותי?

    • יאיר poes Says:

      אני חשבתי על האנשים שהיו מסביבי במחנה האקלים בהית'רו, לפני ארבע שנים, או במחנה ה- ג'י-8 בסקוטלנד ב- 2005. לא כולם כמובן, אבל חלק ניכר מהשיח היה הרבה יותר נאיבי ושטוח ממה שנכתב פה. האינטואציה הבסיסית הייתה "צריך לעצור את הרכבת או לפחות לרדת ממנה", וזה נראה לי בעייתי. יש כמה מיליארדים על הרכבת ולרובם אין אפשרות לרדת.

  7. הילה Says:

    נהדר. תודה.

  8. Assaf Says:

    ואו,

    אני חושב שבסיפור הזה אני יוצא גם סביבתני וגם מהשטעטל. כלומר סחי בריבוע, בעגת האתר.

    הפעם הראשונה ששמעתי על ליקוט פחים מתוך בחירה היה מפי חברה איטלקיה שלי בלימודים כאן בסיאטל, שחיה בקומונה צמחונית שהסמנים היותר צעירים ורדיקליים שלה התחילו למשוך לכיוון ליקוט.
    מכיוון שגם היא באה מהשטעטל (אמנם קתולי אבל עדיין), גם לה זה עשה כאב בבטן. באיזשהו מקום התגובה של שנינו היתה "בואו נשאיר את הליקוט מהפחים למי שבאמת זקוק לכך, ונקנה אוכל כל עוד אנחנו יכולים". אני עדיין חושב כך, אחרי הכל מי שמייצר את האוכל גם צריך להתפרנס.

    בקשר לטבע, כן יש דבר כזה – גם אם מבעד לערפילי הבלוגוספירה הוא יוצא קצת מטושטש. נכון שבישראל נוף הארץ כבר מזמן שכח איך נראה לפני הציוויליזציה, אבל הטבע עדיין יודע להזכיר את קיומו, בין השאר בחמסינים בדצמבר וסופות אימים שבוע מאוחר יותר. זו בעיני מהות ה"סביבתנות": הכרה בכך שגם אנחנו מן הטבע, כפופים לחוקיו ולכן צריכים ללמוד אותם ולציית להם.

    בכל אופן פוסט נהדר. אתם באמת עושים עבודה טובה בזמן האחרונה בגיוס כותבות אורחות שמגוונות את האתר, רק חבל שרובן עדיין עם XY בגנים.

    • האמורי Says:

      אגב, אנחנו לא מגייסים אף כותב. מי שרוצה לפרסם מאוד מוזמנת לשלוח. האימייל מופיע בדף הבית

    • יסמין Says:

      אכן, יש דבר כזה טבע, אבל רובנו לא ראינו אותו מעולם. אולי זה מה שצריך לחדד כאן. כי כשאנחנו אומרים טבע, ומתכוונים לכמה עצים ששתלה הקרן הקיימת בין כמה כבישים, או חושבים למשל שזה רק עצים וקצת כלניות בלי שום חיות, או כשאנחנו קוראים לשדות חקלאיים טבע, ואפילו ל"שמורות טבע" בהרבה מקומות בעולם, אנחנו פשוט טועים. אבל יש פה ושם מקומות כאלה. לא נעים לי ליפול לקלישאות, אבל כן, באפריקה. אמנם אוטוטו גם שם זה ייעלם, ובכל זאת: התחושה הזאת שבמקום להתחנן לכל עלה שלא ינבול ולהתחנף אליו עם השקיה, אתה צריך להיות מצויד 24/7 במצ'טה כדי לברא את שצף החיים שמאיימים להשתלט לך על הבית ולקבור אותו תחתיהם. טבע חזק, קצת מפחיד, מלא קוצים, מלא אבק, פתוח, רוחש חיות, ציפורים, חרקים, יונקים ולטאות. ויש שם גם עדיין כמה אנשים שיודעים לחיות עם הטבע הזה (והממשלה כמובן רוצה ליישב אותם, לתרבת אותם, לנצר אותם), לקחת ממנו רק מה שהם צריכים ולא לטעון לבעלות על שום דבר. כמו בטיולים האלה שהכותב מדבר עליהם, רק שאצלם אלה החיים. במו עיני ראיתי, ולקח לי הרבה זמן להתאושש מזה.

      • עוז Says:

        רוצה לראות טבע? תרימי את הראש למעלה בלילה בהיר ותראי כמה טבע יש.
        רוצה לראות חיים טבעיים? צאי מגבולות העיר ברגל, תוך מטרים מגוון המינים מכפיל את עצמו.
        רוצה סכנה? תלכי למדבר, עקרבים ונחשים יש בשפע, גם מזג אויר קיצוני זבובי חולות שיקשטו לך את הפנים בצלקות צבוע ראית כבר?. תיכנסי למערה ותחטפי קדחת.
        כלנית? תנסי לספור פעם את הצמחים בשמורת טבע על שטח של 10 מטר מרובע.
        רוב המינים בכדור הארץ לא ידועים לאדם.
        אפשר לחכות בשמורת גמלא לערב עד שהתנים יקיפו אותך עם עיניים זוהרות ויללות מטורפות. יש כאן זאבים שטורפים בקר, נשרים ותנשמות, כמה נמרים לרפואה, דורבנים ,איילים, שועלים, דולפינים וכרישים בים אבל כל החיות הגדולות זה לא העיקר, העיקר זה החיות הקטנות והצמחים. כל עץ, גם בתוך עיר הוא ביוספירה משל עצמו. הוא עולם שלם של טבע. כל אדם הוא ביוספירה אבל את זה חוקר יותר מדע הרפואה.
        יש כאן רעידות אדמה והרי געש כבויים ופסגה מושלגת ואגמים ושני ימים ושונית אלמוגים וכל הנוכחות האנושית זה כיסוי דק שבדקים על הטבע.

      • יסמין Says:

        נכון, זה קצת טבע. מה שנשאר ממנו. זה עדיין הרבה, אבל בדרך כלל מהונדס ומוגבל, תחום ומצומצם.
        בכל מקרה, א) אני לא חיה בעיר ב) כותב הפוסט הוא שטען שאין דבר כזה, לא אני.

  9. עומר א. Says:

    מוטב מאוחר מאשר אף פעם, רוצה להודות על התגובות, וגם להתנצל על שזמן המחשב המועט שלי לא אפשר לי השתתפות יותר משמעותית בדיון.

    וגם להעיר שכדברי יסמין, הפוסט הזה נכתב לא כהתנגדות לתנועה הסביבתית, אלא כשיח פנימי בתוכה. רוב מוחלט של הא/נשים שמכירים אותי יגדירו אותי "סביבתני" בלי למצמץ פעמיים. דרך אגב, הפוסט נכתב גם כשיח פנימי בתוך תנועת הניו-אייג', שגם על ההשתייכות הקצת-מביכה שלי אליה קשה יהיה לערער.

  10. turh Says:

    לעומר – הפוסט מעניין ומרענן. תודה.
    כפי שאני רואה את העולם שלנו כיום, העיצוב המרכזי השולט בו הוא תרבות הצריכה המוגזמת עד מאד, שזוכה לעידוד ודחיפה מגורמים רבי עוצמה בחברה האנושית.
    בעיני השאלה הקשה היא איך לעצב את עולמנו העתידי עם הטכנולוגיות החדשות תוך כדי גמילה ממחלת הצרכנות היתירה, לפני שנאלץ לחזור לטבע, במובן הארכאי, הפרימיטיבי, מתוך כורח, ולא מתוך בחירה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: