אנחנו אנשים חדשים

by

כאן, בגטינגן, אני שוכר דירה בקומה העליונה של בניין עם גג רעפים, יחד עם מריוס, היסטוריון צעיר מהאוניברסיטה שחוקר תפישות בנושא מחלות בקר במאה ה-18. מניסיון העבר, קצת חששתי מהרעיון של להיכנס לדירה של גרמני. היו לי כבר חוויות עם אנשים די פדנטיים. אבל עם מריוס הסתדרתי מהרגע הראשון. די מהר הבנתי למה: הוא מזרח גרמני.

מריוס נולד בכפר בּוכה שתורינגיה. המשפחה שלו גידלה במשך דורות חזירים ותפוחי אדמה. כמקובל בתורינגיה, אמא שלו אפתה עוגה כמעט כל יום – זה מה שעושים בתורינגיה.  אבל חוץ מהעוגה, לא הרבה נשאר מהמסורת האיכרית המקומית. כי יום אחד, הכפר שלו עבר קולקטיוויזציה. החזירים הופקעו וסופחו למשק משותף עם ועדות ומכסות. אבא שלו הפך מאיכר לסוג של ביורוקרט, והילדים למדו את יסודות הסוציאליזם בבית ספר ובתנועת הנוער.

כל זה קרה הרבה לפני שמריוס נולד. אבל הקולקטיוויזציה חקוקה איכשהו בגוף שלו, ובצורת ההתנהגות שלו. קל לראות שהנפש שלו עוצבה על ידי הסוציאליזם. כי בשונה מהנאציזם שרק אמר לגרמנים להמשיך להיות גרמנים אבל ביתר אסרטיוויות, הקומוניזם באמת יצר אדם חדש. והאדם החדש הוא בערך אותו דבר בכל מקום. זה מתבטא למשל בחוסר תשומת לב ללבוש (בדרך כלל הוא לובש מין סוודר שחור); בגישה פרקטית ולא היסטרית לענייני היגיינה וסגנון חיים; ובנינוחות מסוימת לגבי ההפרדה (כלומר חוסר ההפרדה) בין המרחב הפרטי למרחב הציבורי. וכך, למרות שמריוס גדל בנוף ובשפה אחרת, בהוויה שרחוקה שנות אור מההוויה שבה אני גדלתי, משהו באורח חיים שלו מוכר לי לגמרי: הוא מתנהג כמו קיבוצניק שעבר לעיר.

ילדים בקיבוץ יגור. סוג של שריטה

אני בעצמי לא חייתי אפילו שבוע מהחיים שלי בקיבוץ, ולא ישנתי אפילו לילה בבית ילדים. אבל גם אני עברתי קולקטיוויזציה עוד לפני שנולדתי. במשפחה שלי, התגלמותה של הקולקטיוויזציה היתה הכלים השחורים שהיו לסבתא שלי על השידה בחדר שלה בקיבוץ. הכלים האלה – מעין תחליף לויטרינה פולנית – היו בערך הדבר היחיד שנשאר לסבא וסבתא שלי מהגולה, חוץ מכמה מכתבים קשורים בחוט שמצאתי לא מזמן. הם נראו די קודרים, ופעם ככשאלתי סבתא שלי הסבירה שאלה כלים מכסף, אבל בקיבוץ כלי כסף נחשבו לדבר בורגני אז היא צבעה אותם בצבע שחור. מבחינתם של סבא וסבתא שלי, העסקה היתה משתלמת:  הם איבדו את כלי הכסף אבל קנו תמורתם את עצמם, כאנשים סוציאליסטים חופשיים מכבלי המסורת.

בעקבות כמה חיכוכים שהיו לי לאחרונה, שמתי לב שלשריטה הזאת של הקולקטיוויזציה עדיין יש משמעות די גדולה בנפש שלי. למרות שאני חי בלב תל אביב, גיליתי שהאנשים הקרובים אליי באמת, או לפחות אלה שנשארו, הם ברובם תוצרים של הסוציאליזם. החברות הטובות שלי, למשל, הן כולן עירוניות לגמרי, אבל עם שורשים באליטה האינטלקטואלית (המצומצמת, יש לציין) של התנועה הקיבוצית. אבל זה לא רק זה. יש דברים שרוב האנשים בעיר עושים וחושבים, ואני פשוט לא יכול להבין. רוב הזמן אני לא שם לב לזה, כי אני חי בין בורגנים, ומנסה לחיות כמוהם. אבל למעשה אני רק כאילו חי כמוהם; אני לא כמוהם. אני מנסה לשתות את הקפה כמו בורגני, אבל בעצם עושה משהו לגמרי אחר; אני מנסה ללכת בעיר כמו בורגני, אבל בעצם עושה משהו לגמרי אחר.  מי שמספיק מתוחכם מסוגל להסתיר את זה, וכך קרה שאנשים שהכירו אותי בשנתיים האחרונות כבר חושבים שגדלתי ברעננה. אבל לא גדלתי ברעננה. אני בטח לא פרולטר או איכר, אבל אני גם לא בורגני. כנראה איבדתי את הבורגנות שלי כשסבתא שלי צבעה את הכלים בשחור.

אני לא יודע מה אני. לצורך העניין, אגדיר את עצמי "אדם חדש". מיותר לציין, שהאדם החדש הוא היום די ישן. גם בגרמניה, הבעיה של יוצאי המזרח היא הקושי שלהם להיות מעודכנים, שיוצר רושם כללי של היעדר סטייל. כל הגינונים של הסוציאליזם, הקולקטיוויזם והמודרניות הנלהבת מסמנים היום דווקא את "הישן".

קולחוז במזרח גרמניה. בערך אותו דבר

אפשר גם להגדיר אותי ואת מריוס "סוציאליסטים". אבל אני בכלל לא מתכוון כאן לסוציאליזם כאידיאולוגיה, אלא אם כבר כאנתרופולוגיה. חלק ניכר מהאנשים שאיבדו את הבורגנות שלהם מתישהו לאורך המאה ה-20 הם כיום קפיטליסטים נלהבים יותר מהבורגנים – ע"ע אהוד ברק. אבל אולי אהוד ברק היה יותר אנושי אם הוא היה סתם בורגני. העניין הוא שהוא לא. הוא לא בורגני, אלא מוטציה של הסוציאליזם.

אני מדבר, אם כן, על משהו שאפשר להגדיר כ"זהות סוציאליסטית". כי מה נשאר מהסוציאליזם? נשארו ממנו כמה מפלגות מידלדלות באירופה, וכמה משטרים שקוראים לעצמם סוציאליסטיים באסיה, ועוד כמה מפלגות קצת פחות מידלדלות באמריקה הלטינית. אבל נשאר ממנו גם משהו הרבה יותר משמעותי: נשארו ממנו כמה עשרות מיליוני או מאות מיליוני אנשים, שהסוציאליזם שרט את הנפש שלהם, וגם אם הם ינסו (ורובם מנסים) הם לא יוכלו למחוק את השריטה הזאת. בישראל, אלה בעיקר יוצאי קיבוצים, אבל גם כל מיני תוצרים אחרים של חברת העובדים, ההסתדרות, מפא"י והשומר הצעיר. ואם תרצו (כדי להרחיב את השורות), גם תוצרים של אידיאולוגיות מודרניות אחרות חזקות מספיק, מהפאשיזם ועד הפאנק.

לפני כמה חודשים, במסגרת דיון שהיה כאן בבלוג על הנכבה, הופיע איזה חסיד של יגאל אלון ותיאר את הנכבה בתור "מודרניזציה של שטחי ארץ ישראל". הניסוח הזה די זעזע אותי, אבל הוא מבטא אמת מסוימת. זה שכתב את התגובה הזאת נשרט על ידי המודרניות, ואנשים כאלה מאמינים בדרך כלל שצריך להעביר הלאה את השריטה שלהם, גם בדרכים אלימות למדי.

במדגה בקיבוץ גן שמואל. אנחנו אנשים מהונדסים

הבעיה היא, שהם גם לא יודעים ממש להגדיר מה זאת השריטה הזאת. כאמור, רוב מחזיקי הזהות הסוציאליסטית הם כיום ליברלים או אפילו שמרנים, ובכלל לא מאמינים בסוציאליזם. ובעולם שסוגד לכל מיני צורות של מורשת או זהות, הזהות של "האדם החדש" זאת אנטי-זהות, כי היא במהותה שבר עם המורשת. לכן, בישראל למשל, קיבוצניקים נראים בערך כמו אשכנזים אחרים. ובכל זאת יש הבדל: אין להם לאן לחזור.

כי לנו, הבנים של המאה ה-20, אין ממש בית, ואין לנו לאן לחזור. יש אנשים שמכירים את סבא רבא שלהם; אני בקושי מכיר את עצמי. הקולקטיוויזציה היא כמו  חומת אש, שמעבר אליה אי אפשר להסתכל. הסיפור מתחיל שם, כי שם נוצרנו בתור מה שאנחנו. וגם אם אפשר לברר מה היה לפניה, למצוא איזו עיירה מסריחה בפולניה – זה בכלל לא רלוונטי.

מצד שני, גם הקולקטיוויזציה בעצמה היא לא רלוונטית: מי עוד רוצה לדבר על הנושאים המעיקים האלה – על הקיבוץ, על הרפת שהפכה לקניון, על הלינה המשותפת? לכאורה, יש להתיישבות העובדת, ולתנועה הסוציאליסטית בכלל, מורשת משל עצמם; אבל אם להיות כנים, אף אחד לא ממש מעוניין במורשת הזאת, ובדור שלנו אף אחד גם לא יכול להחזיק בה ברצינות, מבלי להתמכר לפנטזיות על פארק היורה של מפא"י. ובכל זאת נשאר שם משהו, איזו רוח רפאים שאי אפשר לקרוא לה בשם.

מה שלגמרי ישנו זה בורגנים. כמו שברק אובמה הודיע לעולם ש"הרוע קיים", אני יכול לומר היום שהבורגנים קיימים. רק מרגע שהבנתי שאני לא בורגני, הבנתי שהבורגנות קיימת, גם אם היא בעצמה מכחישה את קיומה וקוראת לעצמה בכל מיני שמות אחרים. היא אמנם נולדה במאה ה-19, אבל היא לא נשארה רק בספרים של פלובר או של תומס מאן. הבורגנות יכולה להיות עניין די מוחשי: למשל, כשהבורגני מעיף אותך בבעיטה ברגע שאתה מערער בעצם הקיום שלך על המושגים שלו בדבר קניין, פנאי ומרחב ביתי, או במלים אחרות מפר את שלוותו הבורגנית. שלווה בורגנית: עוד מושג שאנחנו האנשים החדשים לא ממש מסוגלים להבין.

ובחזרה לקולחוז

ושוב, האבחנה כאן היא לא בהכרח כמות הקניין, אלא היחס לקניין. הזכות להחזיק בקניין היא הבסיס לחייו של הבורגני, לכן גם אם אין לו קניין (אבל בדרך כלל יש לו) הוא משוכנע שיש לו זכות לקניין, כלומר שמשהו נשלל ממנו. כשהייתי סטודנט לתואר ראשון עבדתי פעם כתחקירן יחד עם מישהי ממשפחה די עשירה, וכשחילקנו בינינו את המשימות לאיזה תחקיר נשאר לה להתקשר לאיזו קומוניסטית ותיקה מחיפה (שבינתיים מתה למיטב זכרוני). אני זוכר שזה ממש הפתיע אותי, כמה הבחורה הצעירה הזאת היתה מבועתת מהצורך לדבר עם הקומוניסטית המסכנה – כאילו שהיא עלולה כל רגע להלאים לה את הנכסים דרך הטלפון.

מרגע שהבנתי מהי הבורגנות, אני יכול להבין מה אני. כתוצר מובהק של המאה המודרנית, האדם החדש הוא כולו פרויקט. אין לו שורשים, ואין בו שום דבר אותנטי. הסוציאליזם הינדס את החברה, כך שאנחנו אנשים מהונדסים. נוצרנו למטרה מסוימת. ולא שהבורגנים הם לא מהונדסים; אבל המטרה שלשמה הם נוצרו (לצבור עוד נכסים) היא לגמרי תקפה גם (ובעיקר) היום, ולכן לא מרגישים את ההינדוס שלהם – הוא שקוף. "האדם החדש" הונדס לצורך מטרה מסוימת, אבל אף אחד, כולל הוא עצמו, לא מעוניין יותר במטרה הזאת. זאת לכן משהו בו נראה תמיד בלתי-שלם. זאת כנראה הבעיה שלנו.

ובכל זאת, העתיד שייך לנו. בשביל זה יצרו אותנו.

תגים: , , , , , , , , , , ,

34 תגובות to “אנחנו אנשים חדשים”

  1. יאיר poes Says:

    איזה פוסט מעולה.

    האבחנה לגבי אהוד ברק כל כך מדויקת. זה מה שעושה אותו יותר מסוכן מסתם נובו ריש.

    ממפגשיי עם בורגנות אירופאית הגעתי למסקנה שבורגנות ישראלית היא חיקוי חיוור שלה. אני מדבר על היומרנות ותאוות הסטטוס וה"מהוגנות" וההתנשאות והמשמעות הדכאנית שיש לזה פנימה בתוך המשפחה הבורגנית האירופית. גם בקרב המעמד הבינוני המבוסס הישראלי משפחות כאלה מועטות. המעמד הבינוני הישראלי הרבה יותר בהמי ואני אומר את זה בחיבה ובהערכה – הרבה פחות שבוי בקונבנציות התנהגותיות. אני מניח שזו תוצאה של אפקט ההגירה והשעתוק החד בין יבשות ותרבויות. (אולי אפשר להשוות לאוסטרליה?).

  2. מרב Says:

    היום תכננתי לנסוע לחגיגות מאה השנה לקיבוץ ולדגניה א', בדגניה א', אבל מטעמים שקשורים להתרחבות התא המשפחתי הבורגני החלטתי לוותר על הנסיעה של כשעתיים. במקום זה אסע לקיבוץ אחר, במרחק שעה נסיעה בלבד.

  3. danaR Says:

    פוסט מופתי.
    הייתי רוצה לכתוב תשובה ארוכה ומפותלת שכוללת מיני ביוגרפיה של המשפחה שלי, אבל אני חייבת להיות יצרנית היום לכן אעשה זאת בקצרה:
    אמא שלי היא אדם חדש. ההורים שלה נפלו לסוציאליזם המפא"יניקי לא משום שבחרו בו, או שהוא נכפה עליהם, אלא משום שלא היתה להם ברירה; באמת לא היה להם לאן לחזור. ולא רק במובן הגיאוגרפי, עם האימג'ים הלאקוניים של משוחררי מחנות שחוזרים לשטייטעל מולדתם ומגלים שם ערימה של פגרים ("צא וראה", בריה"מ 1984), או שהכל המשיך יפה מאוד בלעדיהם (אימרה קרטיש). אלא במובן השלם של המונח – השפה שלהם (יידיש ולדינו בהתאמה) היתה לא רלוונטית (ע"ע "שפה מתה/נכחדת"), האמונות שלהם (דתיים/חילונים מתבוללים) היו מנותקות מהמציאות, הגוף שלהם היה מפורק לחלוטין (לסבתא לא היו שיניים מגיל 23, סבא איבד ריאה וחצי במכרות. רעב ועבודת כפייה עושים את זה לאנשים). הם הסתובבו כה וכה באירופה, עלו על רכבות, ירדו מרכבות ("ההפוגה", פרימו לוי), חיפשו עבודה ואוכל, גנבו, שיקרו, רעבו, ברחו, גויסו, נלחמו, גורשו. בסוף הגיעו לישראל, 1949.
    הציונות הסוציאליסטית היתה היחידה שהושיטה להם יד. היא ביקשה – דרשה! – את הקורבנות שלה, אבל היא נתנה להם משהו להיאחז בו. הם היו מפורקים ותלושים ולא היה להם לאן לחזור. בטח שלא רכוש. והציונות הסוציאליסטית נתנה להם אוכל (בתלושים), וגג (במעברה), ושלמות פיזית יחסית (חיטוי בדי.די.טי., רפואה חינם). והיא נתנה להם גם מחר. תקווה למחר. עבר הרי לא היה להם, לא היה להם מה להפסיד. היה להם עולם ומלואו להרוויח. אבל הם היו מוכנים להתפשר על דירת שיכון בעיירת פיתוח, מיטת סוכנות וחזות של משפחה מתפקדת.
    במובן זה, בין אם רצו ובין אם לא רצו, הם כבר היו בפס הייצור, השאלה היא איך ומה הם יכלו לצאת ממנו. זה היה או אדם חדש, או אדם מת.
    הנוסחה הזו, אגב, לנצח תהיה נכונה. האדם החדש הזה – לא בכדי העתיד שייך לו. הוא פשוט היחיד שיוכל לשרוד קטסטרופה קולוסאלית. הוא כבר עשה זאת בעבר. בכמה מקומות. ככה הוא מכונן את עצמו, ולזה הוא מתוכנן. לכן העתיד שייך לו. לנו.

  4. ארני Says:

    "כי לנו, הבנים של המאה ה-20, אין ממש בית, ואין לנו לאן לחזור. יש אנשים שמכירים את סבא רבא שלהם; אני בקושי מכיר את עצמי. הקולקטיוויזציה היא כמו חומת אש, שמעבר אליה אי אפשר להסתכל. הסיפור מתחיל שם, כי שם נוצרנו בתור מה שאנחנו. וגם אם אפשר לברר מה היה לפניה, למצוא איזו עיירה מסריחה בפולניה – זה בכלל לא רלוונטי."

    אין לי מספיק תובנות כלליות אז אני כותב מהיכרות אישית.
    ההינדוס הקוסמופוליטי של הפרויקט הקיבוצי הצליח ובגדול – מרבית חברי (אני קיבוצניק לשעבר) כבר ממזמן לא גרים בארץ.
    נכון שהם לא קוסמופוליטיים במובן של להכיר תרבויות זרות וכאלה, אבל חוסר הזהות הלאומית שלהם (ושלי?) אותנטי לגמרי.
    אני מייחס את חוסר הלאומיות הזאת לעובדה שבאמת אין לאן לחזור(כמו שכתבת), וכנראה טוב שכך.
    אמנם מייסדי התנועה לא רצו ליצור אדם חסר זהות לאומית, אבל זה מה שיצא להם וזה עדיף בהרבה על (זהירות סטראוטיפ) עירניק ליקודניק רודף בצע שלומד "מנהל עסקים".

    פוסט אדיר!!

  5. yoash \/ יואש Says:

    ספר עוד על מריוס, בבקשה

  6. איתמר Says:

    אז לקיבוצניקים אין זיכרון? או שלזכור זו פעולה בורגנית?
    מעניין לבדוק פרדיגמה דומה על מתנחלים אידיאליסטיים- כיצד מעוצב הזיכרון שלהם מה מוצר להם לזכור. האם באופן דומה לקיבוצים.

    • danaR Says:

      במערכת פרמנטרים דיאלקטית, זה תמיד אפשרות אחת או התשליל שלה. ולכן השאלה שאתה שואל היא ממילא שאלה של אדם חדש. כי בהגדרות האלה זיכרון הוא אכן עניין לבורגנים עם מערך זיקות לאומי-שבטי. תודעה, להבדיל, זה מה שיש לאנשי המעמד, לאנשים החדשים, והזיקה שלהם היא רוחבית-מעמדית.
      זה או זיכרון, או תודעה.
      ככה זה בדיאלקטיקה.

  7. danaR Says:

    בדיוק נזכרתי במיוזיקל "קברט". המחר שייך גם לאלה:
    Tomorrow belongs to me: http://www.youtube.com/watch?v=bs5bnVoZK4Q
    ובאחרית הימים, כמו בתחילתם (מתחילת המגשימים של החזון המרקסיסטי, כולל הציונות, ועד גרמניה שנת אפס של 1945), תהיה מלחמה בין האדם החדש, הנוצר, לאדם השורשי, הטבעי.

  8. איריס Says:

    מתחיל טוב, אפילו מדהים, נגמר פחות.
    הישראלי המפאיניקי מרגיש בבית במזרח גרמניה ובכל הסובייטים, כי הארכיטקטורה זהה והאפרוריות של הבטון, הקו הלבן של התור הנצחי בכל מקום, והפסלים של השמש התורנית של העם התורן. גם הזילזול בבגדים ועוד כמה מצוקות וגם אשליות מתוקות של ילדות.

    לגבי הקיבוצניקים, אני מסתייגת מההאדרה, ומהמיסתורין. מה שנותר הוא הלוז, "מגיע לי ואני אקח את זה כי למדתי אמנות בגן ואני אשכנזי". הקולקטיביזם הותיר אינסטינקט הונאה מפותח (יכולת לשדר מהוגנות ואיכפתיות), ויש פוטין בכל מקום, כולל אחרון הקיבוצניקים שפתח מסעדה או חברת אבטחה בקונגו. זבאללה אנושי למעט העובדה שהבית תמיד מקושט בפסנתר ודיוקן נחושת של בטהובן,] והילדים מקבלים הרבה "העשרה" . וכן, היתה רפואה חינם, אבל רק לאונזרע.

    ואגב, אני באה מאותו הכפר, כמוך. זה לא אומר שאי אפשר לראות את זה מנקודת המבט של עוזרת הבית התימניה, או הנהג של יו"ר מועצת הפועלים המקומית. לא יודעת מה היה אצל מריוס, אבל בישראל הסוציאליזם היה בנוי על תשתית מאד לא סוציאליסטית של קולוניאליזם. אתה יודע, גם הנאצים היו סוציאליסטים, אז מה. אתה לא עושה אבחנה בין אליטה סוציאליסטית לבין פירות האימפריאליזם (שהיה גם בברית המועצות גרמניה המזרחית, וגם בצורה שונה, בישראל מלידתה.. כיף להיות אימפריה, בזה אין ספק, וגם אם היא סוציאליסטית ומביאה אור לכולם). לכן בסופו של דבר אין הרבה הבדל בין החברים שלך ובין הילדים של מרידור שלומדים מנהל עסקים. הוא ינהל לך את תיק ההשקעות ואתה תעשה "Vעשרה" לילדים שלו, כי גם הוא רוצה דוקטורים (לפני שהם מצטרפים לעסק המשפחתי).

    • Assaf Says:

      איריס

      יש לי תחושה קלה יישאת מתפרצת לדלת פתוחה. אבל ניתן למחבר להגיב, אם יהיה לו כוח.

      רמז: לא לכל נושא ולכל דיון צריך להביא את פק"ל מלחמות התרבות הישראליות התקני. עופרי כתב בעיקר על הקשר לאירופה שם נוצרו התבניות העיקריות שהולבשו על החברה הישראלית – ובעצם על כל החברות בעולם. זה לא אומר שהוא מזלזל במזרחים, מתעלם מסבלם או מחשיבותם או מהשקריות שבסוציאליזם הישראלי. די לעלעל בשאר הכתיבה שלו כדי להבין זאת. זה רק דף יומן של 700 מילים, לא עבודת דוקטורט.

    • ofrilany Says:

      אין לי ויכוח איתך איריס. אני ממש לא מנסה לעשות אידיאליזציה לטיפוס מסוים, וכמו שכתבתי – גם פאשיסטים הם אנשים חדשים (אם כי לגבי נאצים זה קצת מורכב. הגרעין הקשה היו אנשים מאוד מהפכניים, אבל זה נבנה כמו שכתבתי על תשתית כבדה מאוד של כרוב ונקניקיות, כלומר של אישור הגרמניות הקיימת).
      ברור שאפשר לראות את זה מנקודת המבט של העוזרת התימנייה. אבל לה יש בעיות מסוימות, ולי יש בעיות אחרות, גם אם הן בדרך כלל פחות חמורות. במקרה של הפוסט הזה מה שאני מתאר זה חוויית חיים יותר מאשר ביקורת או אנליזה. ולגבי הדמיון לילדים של מרידור – ברור שיש דמיון, אבל יש גם שוני.

      • איריס Says:

        סבבה, אני לא מדברת בשם התימניה (זה אני משאירה לאיריס השניה ממולדתכם המאומצת), קטנותי או לבונתי מידי. אני מתכוונת בדיוק לקליפ של החמישיה, אז אין צורך להכביר. מעבר לזה.

    • איתמר Says:

      או כמו שאומרים בחמישייה הקאמרית : "קבוצה של בורגנים קטנים בתחפושת של מהפכנים" –

  9. איתי() Says:

    יפה!

    האבחנה על תחושת חוסר הבית בהחלט במקומה, מתוך החוויה שלי.

    "ובכל זאת, העתיד שייך לנו." כתבת, והספר שיעל נאמן עומדת להוציא על אותו נושא (חווית הגדילה בקיבוץ) נקרא "היינו העתיד" (זה שם זמני, שאני מקווה שלא ישתנה).

    [אגב, אני חושב שאנחנו נוטים לשכוח פרט קטן:
    הקומוניזם היה המרצח והמגדל הגדול בתולדות האנושות. ודווקא רצח ודיכוי של בני אותו לאום. יעידו על כך בין 20 ל- 40 מיליון רוסים שנרצחו, ויותר מ- 50 מיליון סינים. ובהתאמה, מבחינת הדיכוי האנושי / תרבותי, הז'דבוניזם (למשל) ו"מהפכת התרבות" של מאו, שלמרבה הפלא התרחשה בין 1966 ל- 1976 , ממש לא מזמן. כמו המשטר הקומוניסטי של פול פוט בקמבודיה, שחיסל כחמישית מאוכלוסית המדינה (1.7 מיליוני אנשים), בין 1976 ל- 1979.
    הקפיטליזם והבורגנות טרם הגיעו להישגים מרשימים אלה. ]

    • Assaf Says:

      ה"פרט הקטן" שלך גם הוא תוצר של עיצוב תודעה בורגנית

      עם כל הכבוד למעשי הרצח של הקומוניזם – וכבודם במקומם מונח – כל התשתית של הקולוניאליזם ומעשי רצח-העם הנלווים הונחה, וממשיכה להתקיים בידי סדר העולם הבורגני. קשה אפילו לחשב את מספרי ההרוגים ברחבי העולם, כי לבורגנים אין ממש עניין בכך.

      ובאותה נימה: אומדני הנרצחים הסובייטים בימי סטאלין שהשתרשו בשיח הציבורי מושפעים בעיקר מ"חוקרים" אמריקנים בימי המלחמה הקרה. כיום אחרי שנפתחו הארכיונים, מתקשים לגרד אפילו 10 מיליון. למרות שכמובן יש מי שמתעקשים לנסות. ראו כאן גירסה מכובסת יחסית של המחלוקת

      http://en.wikipedia.org/wiki/Joseph_Stalin#Calculating_the_number_of_victims

      זה איום ונורא, אבל הרחק מאחורי 50-60 מיליון הרוגים של מלחמת העולם השנייה, שהאשם העיקרי בה הוא הפשיזם. אידאולוגיה שללא ספק מחזיקה בשיא העולמי למכסימום רצח ונזק במינימום זמן. ושעדיין מנסה לחזור למרכז הבמה בתחפושות שונות.

      • ofrilany Says:

        אסף אני מסכים איתך אבל אנא, בואו נימנע מהדיון "פשעי הקומוניזם: כן או לא?". זה לא הנושא ולדעתי אין הרבה דברים מעניינים להגיד על זה

      • Assaf Says:

        אין בעייה. סליחה על ההפרעה.

      • איתי() Says:

        "ה"פרט הקטן" שלך גם הוא תוצר של עיצוב תודעה בורגנית"

        ודאי, בצורת החשיבה המרכסיסטית, כל דבר ניתן לתיוג כ"תוצר של תודעה בורגנית". זו הרי תורה שכל תופעות היקום מאוששות אותה, ואף תופעה אינה מפריכה.
        אבל מכיוון שאני בן קיבוץ (שמו"ץ, לינה משותפת הארדקור), נדמה לי שדבריך סותרים לפחות את הנאמר בפוסט.

        בשיח האקדמי של מדעי הרוח מדברים כמעט אך ורק על פשעי הקולוניאליזם (.
        חלק גדול מהמרצים הם מרכסיסטיים, ובכל אופן אופן החשיבה שרווח ומשכפל את עצמו הוא מאד מונוליטי (ראה תגובתך) ועיוור לכל אפשרות של חשיבה אחרת, כמו גם לעובדות היסטוריות מעציבות מסוימות (ראה תגובתך).

        האשם העיקרי בהרוגי מלחמת העולם השניה הוא הפשיזם? על הסכם ריבנטרופ מולוטוב שמעת? (מענין שתמיד מה שזוכרים בסוף, באקדמיה וב so called אליטות, זה שהטנקים של סטלין הם אלו שעצרו את היטלר). מעבר לכך שדיברתי על הקפיטליזם, ולא על פאשיזם.

      • י.א Says:

        חשבתי שהסכם ריבנטרופ-מולוטוב נולד בין השאר מהפחד הסובייטי מהברית של הנאצים והשמרנים הבריטים נגדם ("הסכם מינכן" – זוכר?).
        לגבי "השחי האקדמי של מדעי הרוח" וואללה?

  10. Assaf Says:

    עופרי,

    אכן פוסט מהמם. תודה.

    כבר גנבו לי ציטוט אחד מלמעלה אז אביא אחד אחר שחביב עלי במיוחד:

    "רק מרגע שהבנתי שאני לא בורגני, הבנתי שהבורגנות קיימת, גם אם היא בעצמה מכחישה את קיומה וקוראת לעצמה בכל מיני שמות אחרים. היא אמנם נולדה במאה ה-19, אבל היא לא נשארה רק בספרים של פלובר או של תומס מאן. הבורגנות יכולה להיות עניין די מוחשי: למשל, כשהבורגני מעיף אותך בבעיטה ברגע שאתה מערער בעצם הקיום שלך על המושגים שלו בדבר קניין, פנאי ומרחב ביתי, או במלים אחרות מפר את שלוותו הבורגנית."

    אם יורשה לי להוסיף 2 דברים:

    1. אגב ההערה מלמעלה על המזרחיות, באופן יותר מרחיב אפשר לומר שלא רק הקיבוצניקים וכמעט-קיבוצניקים (כמו נניח המשפחה שלי) נשרטו. כל הזהות הישראלית בעצם עוצבה בבית היוצר הסוציאליסטי, לטוב ולרע.

    2. לגבי הבורגנות, אל ייאוש. אמנם היא ותיקה קצת יותר ודי מערער את הנפש לראות איך היא נצמדת לעצמה, אפילו תוך כדי כירסום העולם אל תוך התהום בפעם המי-יודע-כמה. ובכל זאת, מאחר שטבע האדם הוא כנראה להמציא לעצמו זהויות ומאחר שהתקופה בה אנו חיים מתאפיינת בהיעדר שורשים אמיתיים תוך גילוי מתמיד של "שורשים" שהם בעצם וירטואליים –

    אני חושב שאפשר להתחיל להכריז על סופה של הבורגנות. בעצם אנחנו כבר בתוך הפוסט-בורגנות. לא שבהכרח יבוא משהו יותר טוב במקום זה, אבל מספיק להסתכל על הדור הצעיר של ה(פוסט-)בורגנים במערב ("צעיר" פירושו כאן בני 50 ומטה בערך).

    את הנכס החשוב ביותר, היכולת לייצר מערכות כלכליות שיאפשרו את צבירת הנכסים וההבנה ממה בנויות מערכות כאלה, הם איבדו. זה כבר דור שני שמחונך רק לצרוך, ובעצם חי על האדים של הדלק של הדורות הקודמים הבורגנים באמת.

    בניגוד להתמוטטות של שנות ה-30 אז רוב הציבור חי בפריפריה על סף העוני, עם מעט מאוד השכלה פורמלית וקשר לעולם הגדול, ההתמוטטות הנוכחית קרתה לאנשים משכילים המקושרים מיידית לכל פינה ולכל דבר ומצויידים בכל האמצעים. ובכל זאת הם נפלו למלכודת שכל ילד בן שש, אם תסביר לו בסבלנות, יבין כמה היא טפשית. וגם התווכחו בלהט עם כל מי שהעז לטעון שזה ייגמר רע מאוד (אגב, זה עוד רחוק מלהיגמר לצערנו, בעיקר משום שכמו למינגים, הרפלקסים הבורגנים או פוסט-בורגנים של רוב השחקנים בכלכלה ובפוליטיקה דוחפים אותנו הלאה אל תוך התהום).

    בעצם זה פשוט מאוד. כמו שהסבים הסוציאליסטים שלנו היו אומרים, הפוסט-בורגנים של היום משוכנעים שאייפודים גדלים על עצים.

    • Assaf Says:

      למען הגילוי הנאות:
      אני כמו רבים מן הישראלים, בטח כנראה איזושהי הכלאה בין הסוציאליזם לבורגנות. אוכלים אותה משני הכיוונים – גם אין שלווה בורגנית וצריכה נטולת אחריות וייסורי מצפון, גם כבר לא מאמינים במיתוסי ה"אדם החדש" למיניהם – וגם לא יכולים לחרוג מן הכבלים של שתי המערכות האלה, שביחד יכולים לשתק גם עדר פילים.

      אולי זו עוד סיבה למה הכיבוש נמשך כבר 43 שנה.

  11. איריס ח. Says:

    לעפרי,

    סיפור נהדר על כלי הכסף, רק שאם אני מבינה נכון אז הסבא והסבתא שלך לא איבדו אותם, וזה הסיפור פה. סיפור כיסוי…למעשה זו הצגה כלפי חוץ של משהו ששייך לעבר, הגפליטע פיש והשירים הפולניים האסורים, אבל עם כיסוי, שיעשה אותו משהו שאפשר להציג החוצה. בעיני זו אפילו התרסה. הרי אפשר היה להסתיר את כלי הכסף באיזה ארון יחד עם המכתבים אם זה כל כך בורגני. אבל הם בחרו להציג ולשים את הדבר האמיתי, שהם יודעים מה יש בתוכו, כשהוא מכוסה. הנה, ככה היתה הזדמנות לספר לנכד משהו, כך שזכרון דווקא יש. אולי ככה הם באמת קנו את עצמם? את העצמי היותר אמיתי לפחות…
    ורבים מהקיבוצניקים לא "שחררו את עצמם" משום כבלי מסורת. הגרמנים "שחררו" אותם. זה היה מקום מפלט, כמו שכתבה דנה. אנשים אחרי טראומות קשות שלא היתה לידם אמא או דודה שתעזור להם לגדל את הילד, שמחו לתת אותו לאיזו "מטפלת מוסמכת" שבטח-יודעת-מה-עושים-עם-תינוק (אמבטיות שמש כמו באירופה החשוכה…אוי).
    הכסף נשאר כסף, גם אם צובעים אותו בשחור ומנוחה בורגנית היתה גם בקיבוצים (תלונות על הכלב שחירבן למישהו על המדשה המטופחת, הנויניק שמתעצבן מזה ומזה). יש אפשרות לצבור כל מיני נכסים.
    . בגלל זה הקטע הגדול של החמישיה הקאמרית (תודה איתמר, נהדר, ואת זה אני לא מזייפת בכלל! ) מתאים פה.

    בענין המזרח גרמנים, עלית על נקודה מעניינת. השריטות מהחיים ב"קולקטיב" יכולות בהחלט ליצור בסיס לכמה הבנות משותפות, ובענין הזה לא צריך להיות קיבוצניק באמת. מספיק להיות ישראלי.

  12. נועם Says:

    החיבור בין הישראלי החדש והמזרח גרמני הוא הברקה משעשעת, אף שהיא צפויה ומתבקשת. האשכנזים בארץ הקודש והגרמנים במזרח חוו חוויות דומות וחולקים מורשת קדם-"פרולטרית" דומה.
    .
    אבל מה ששעשע אותי יותר הוא הקטע הזה:
    "יש דברים שרוב האנשים בעיר עושים וחושבים, ואני פשוט לא יכול להבין. רוב הזמן אני לא שם לב לזה, כי אני חי בין בורגנים, ומנסה לחיות כמוהם. אבל למעשה אני רק כאילו חי כמוהם; אני לא כמוהם. אני מנסה לשתות את הקפה כמו בורגני, אבל בעצם עושה משהו לגמרי אחר; אני מנסה ללכת בעיר כמו בורגני, אבל בעצם עושה משהו לגמרי אחר. מי שמספיק מתוחכם מסוגל להסתיר את זה, וכך קרה שאנשים שהכירו אותי בשנתיים האחרונות כבר חושבים שגדלתי ברעננה."
    .
    למה זה משעשע? כי רוב האנשים שמסביבך, ש"עושים וחושבים" את הדברים שאתה מחקה מתוך הרגשה של זרות, הם בעצם כמוך. גם הם ישראלים חדשים וגם הם זרים לזה. אבל הם מסתכלים עליך ועל שכמותך, שמזייפים בורגנות, והם בטוחים שאתה הבורגני והם אלה שעושים כמוך אבל בעצם "עושים משהו לגמרי אחר".
    .
    ובעצם כל הקומדיה הזו כבר נרמזת אצל החמישייה הקאמרית, בהפוכה כמובן.

  13. אריאל Says:

    רשימה מעניינת. עם זאת, אני חייב לציין ששלושת הסוציאליסטים האמיתיים היחידים שהכרתי בחיי לא היו אשכנזים ובטח שלא בורגנים מומרים. הם היו ספרדים שנולדו בערים ובעיירות הפיתוח והגיעו לסוציאליזם דרך תנועות הנוער והנח"ל. הם הפליאו לאמץ את האתוס הסוציאליסטי בנעוריהם, ולעת זקנתם התברגנו בטבעיות משכנעת לא פחות.

  14. רתם Says:

    מעניין ויפה. רק לעניין השפה של האדם החדש, גם המילה "מדגה" שייכת לזה, נכון? שהרי אחרת היו קוראים לזה סתם בריכת דגים?

  15. edanring Says:

    פוסט מצוין עפרי.
    בתור אחד שבאמת גדל ברעננה יש לי מערכת יחסים ארוכה עם הזהות הבורגנית. אני שואל את עצמי האם יש אפשרות להחלץ באמת מהמקום בו נולדת וגדלת – שזה דומה קצת לחומת האש שאתה מתאר רק בהפוך על הפוך. חלק מהאנשים שגדלים במקומות שכאלה מפתחים אליהם סוג של אלרגיה אבל בסופו של דבר נשארים בורגנים – רק עם ייסורי מצפון.

  16. יונתן Says:

    גם אני, אחרי שנים שהייתי עסוק בביקורת על הבורגנות, ביקורת על הביקורת, וביקורת על הביקורת על הביקורת – הגעתי למסקנה שהאמת היא רק בלב (השבור). שיהיה לכולנו טוב, בעה"ש

  17. יאיר poes Says:

    בלי קשר, לכל האמורים

    31st International Conference of the ARAM Society for Syro-Mesopotamian Studies: "Amorites”, Oriental Institute, University of Oxford, 11-13 July 2011

    Papers will be accepted from accredited academics in the field. We need your CV, if you are a new contributor to an Aram conference. All papers given at the conference will be considered for publication in a future edition of the ARAM Periodical, subject to editorial review.

    Deadline for Abstracts (500 words with a bibliography of the primary sources): 31 December 2010. If you wish to participate in the conference, please contact Dr. Shafiq Abouzayd: Email: aram@orinst.ox.ac.uk; further information http://www.aramsociety.org.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: