zurückbleiben bitte *

by

משהו קרה לעיר ברלין. משהו השתנה בה באופן יסודי. באתי לברלין לפני שלושה ימים, אבל לא הצלחתי למצוא אותה. ברלין לא שם. ברלין נעלמה: היא הפכה לתל אביב.

ההרגשה ברגמאנשטראסה היא כמו ברחוב אחד העם. בכל בית קפה יושב מישהו שאני מכיר. באורנייבורגרשטראסה המצב חמור עוד יותר, אם כי אוכלוסיית התל אביבים שם מעט פחות ממויינת. בפעמים הראשונות התרגשתי, וברכתי את המכר בהפתעה ובהתלהבות. תוך חצי יום גיליתי שהתנהגות כזו לא מתקבלת באהדה. כשפוגשים ליד קוטבוסר טור איזה בוגר גילמן או הומו רדיקלי-למחצה, צריך לכל היותר להנהן ולסנן איזו ברכה צוננת בעצמה נמוכה – בערך כמו בפגישה מקרית בשדרות בן ציון, אם לא פחות.  מהר מאוד מבינים שאין שום דבר מפתיע בזה שמכר כלשהו נמצא בברלין. כולם בברלין. או ליתר דיוק: כולנו בברלין.

למעשה, הייתי צריך לחשוד שזה מה שיקרה. כבר בימים לפני שנסעתי, כמעט כל מי שפגשתי אמר שהוא בדרך לברלין. האחרים לא בדרך, כי הם כבר שם: שכבה לא קטנה של אנשים שכבר גרים בברלין, באופן קבוע או לתקופה מוגבלת – עד שתיגמר מלגת החורף, מלגת הקיץ, ה-Sommerkurs או ויזת האמן, או פשוט עד שייגמר הכסף (וזה יקח די הרבה זמן, אם בכלל). כבר צוין כאן באחת התגובות בבלוג שיש כמה וכמה פסיכולוגיות תושבות ברלין שמקבלות מטופלים בעברית, וידיהן מלאות עבודה.

קרויצברג. אולי דווקא דה-פוליטיציה

הישראלים שאתה פוגש בברלין הם לא כמו הישראלים שהיו פוגשים פעם במגדל אייפל בפאריס, שנטו להתנהג כמו דמויות ממערכון האורנג'דה של דודו טופז. ברלין היא כמו פייסבוק: היא מפנה אליך רק אנשים כמוך. יותר מאשר מקום, ברלין של הישראלים היא רשת חברתית, שכבה שמולבשת על מפת העיר. בדומה לגרמנים עצמם, שהעניקו שמות משלהם לערים שבהם התיישבו במזרח אירופה, גם למושבות התל אביביות יש שמות עבריים כמו "פרידריכשיין" (רובע הנקרא כנראה על שם בית הקפה הפופולרי ברחוב פרישמן) ו"וניאו-קלן" (ובקרוב גם ניו מלצ'ט ונובה פיירברגה).

חשוב להבהיר: אף על פי שבאזורים מסוימים בקרויצברג השפה הדומיננטית היא עברית בדיאלקט של רחוב בלפור, ההשפעה הסביבתית הממשית של ישראלים בברלין היא לא גדולה. מרגישים את זה למשל ברכבת התחתית, שבה בכל זאת אי אפשר להימנע מהתחושה שיש בעיר הזאת גם שניים-שלושה לא-ישראלים. הישראלים נוכחים בעיקר בשביל עצמם: הם לא יכולים לברוח מישראלים אחרים.

אני נזכר בביקור הכי משמעותי שהיה לי בברלין, לפני בערך חמש שנים. גרתי אז חודשיים במרינגדאם, ולא ראיתי כמעט אף ישראלי. כשאני חושב על זה עכשיו, אני נזכר שבשלב מסוים הלכתי לרחרח באיזו סקווט קווירי קטן, והתברר ששני הומואים צעירים שעובדים ב"הארץ" כבר היו שם בחודשים שקדמו להגעתי, אחד אחרי השני. אבל כנראה שהסיבה העיקרית שלא פגשתי כמעט אף ישראלי היא שפשוט לא הכרתי אז יותר מדי אנשים מתל אביב. כך זכיתי לראות את ברלין, כמקום גיאוגרפי חדש ומרגש שאפשר ללמוד אותו, לחוש אותו, או פשוט לראות אותו.

ואנזה, קיץ 2006. ברלין היא תמיד-כבר ממופה וממושמעת על ידי מישהו אחר

רק אחר כך הסבירו לי שלא ראיתי כלום; שלא הלכתי למקומות הנכונים; שאני בכלל לא יודע "מה עושים בברלין". מה שמצפים ממך לעשות הוא כמובן להתרשת מיד עם הישראלים שכבר נמצאים שם, והם יכניסו אותך לעניינים. יותר מאשר בלונדון או בניו יורק, כשמגיע התל אביבי לברלין העכשווית, הוא מגיע לעיר שהיא תמיד-כבר ממופה וממושמעת על ידי מישהו מהחברים שלו. יותר מכך: מהר מאוד מתחילים לשאול אותך אם אתה בא לפתיחה של x או למופע דראג של y.

רק לפני פחות מעשור פירסמה פניה עוז-זלצברגר את הספר "ישראלים, ברלין", ובו היא תיארה בפליאה את הקבוצה הקטנה והשולית של ישראלים שהחליטו להשתקע דווקא בברלין, מכל המקומות בעולם. היום, הספר הזה נראה כמו שריד מעידן קדום. כשהייתי בברלין ב-2006, פגשתי את אותו הומוסקסואל ישראלי מפורסם מקרויצברג, שאותו ראיינה עוז-זלצברגר בהיקסמות משולבת ברתיעה. מבחינות מסוימות, אפשר לראות בו את המודל הראשוני לכל גדודי הישראלים שבאו אחריו. הוא בעצמו סיפר לי איך הגיע לעיר כפאנקיסט עוד לפני נפילת החומה. בשונה מרובנו, הוא בכלל לא אוהב את העולם החדש של המזרח, ומעדיף את המערב הישן.בכל מקרה, אולי זה סימפטומטי שכבר כמה שנים הוא לא גר בברלין: הוא כבר מזמן ברמאללה.

מצחיק, שעדיין קורה מדי פעם שמישהו "מגלה את ברלין" ומדווח בהתרגשות בפייסבוק או בבלוג שלו ש"אסור להחמיץ את רחוב אורניינבורג". יש כמה פוסטים יפים בז'אנר הזה – למשל זה, וזה וזה וזה וזה וזה (האחרון באוריינטציה הומוסקסואלית). אבל הם מעוררים שתי שאלות: הראשונה – למה אנשים כל כך אוהבים את הפוזיציה של "לגלות את ברלין?". הרי על פאריס או על לונדון אנשים בדרך כלל לא יעזו להגיד את זה. השאלה הבאה מיד אחר כך היא כמובן כמה פעמים אפשר לגלות את ברלין.

בדרך לפולין. יאללה, למזרח!

ועולות כמה שאלות נוספות בסגנון "הערים הסמויות מן העין", שאציג בסדר עוקב:

1. מה אנחנו מחפשים שם? בדרך כלל אנשים נוסעים לחו"ל כדי למצוא שם את השונה, ולא את הזהה. אבל זאת כנראה הנקודה: בשביל תל אביב, ברלין היא כבר לא ממש חו"ל. היא משהו שדומה יותר לגולה,  כלומר מקום לא-גיאוגרפי שמחבר אנשים דומים. זה מראה שהתסריטים על פליטות ונטישה המונית של הארץ אולי אף פעם לא יתממשו, או בניסוח אחר: הם מתממשים כבר עכשיו. במידה מסוימת, אנחנו כבר שם. מכיוון שבאופן יחסי קל מאוד להגיע לברלין, אנחנו חיים את חיינו בין הנסיעות. רבים מקוראי הבלוג הזה קוראים אותו מברלין. אבל אנחנו לא עוקרים בבת אחת, אלא מתנדנדים במשך שנים בין הרגל ששם לרגל שכאן.

2. אם תל אביב נמצאת בברלין, מה בעצם נמצא בתל אביב? נדמה לי שאי אפשר לתאר את המצב התרבותי-חברתי של תל אביב העכשווית מבלי להכניס את ברלין לתמונה. למשל, מעניין לחשוב מה ההשפעה הפוליטית של ברלין על חוגי "עיר לכולנו" וקבוצות סמוכות. מצד אחד, ברלין מלמדת אותך שיש עדיין מקומות פחות-או-יותר תוססים מבחינה פוליטית (כן, אני יודע, הרבה פחות מאשר בשנות ה-70, ה-80 או ה-90 המוקדמות), כך שהיא מעניקה סוג מסוים של קנה מידה ואולי מוטיווציה. מצד שני, האפשרות לברוח כל הזמן לברלין גורמת גם לדה0-פוליטיזציה מסוימת, או לסוג אחר של פוליטיקה: פוליטיקה של גלות מרצון. בארץ אנחנו רק תיירים; במקור אנחנו מפרנצלאואר ברג.

ולסיום: לאן אפשר לברוח אם רוצים לראות "מקום אחר", ולא את כל מי שבדיוק כמוני? אני אישית, ושוב ברוח ההיסטוריה הגרמנית, ממליץ על Drang nach Osten, השאיפה אל המזרח. הבעיה היא שוורשה כבר נחרשה, ובמינסק מסתובבים בעיקר חברים של איווט ליברמן. לפיכך אני ממליץ על קייב – שם גם אפשר לראות מה זה גוי אמיתי, בלי רגשי אשמה פרוטסטנטיים.

אני, בכל מקרה, ברחתי מברלין. אני בגטינגן.

* הישארו מאחור

תגים: , , , , , , , , ,

33 תגובות to “zurückbleiben bitte *”

  1. hujth Says:

    אני אישית ממליץ על סיאול.

  2. אמיתי ס Says:

    יש משמעות לכך שהכותב אנונימי?

  3. Jordan Says:

    הי האמורי,

    אכן, לא נראה סוף באופק לגל הישראלים ששוטף את ברלין. בכלל, העיר הפכה לכל כך אופנתית בקרב הישראלים עד שלעיתים נדמה שהיכן שהוא באזור לילינבלום מישהו החליט להיאבק בפלישה הספרדית לעיר (שעליה מתלוננים המקומיים כבר שנים רבות).

    לטעמי, ההבדל המרכזי בין ברלין ללונדון או פריז הוא שכמעט אף תל אביבי לא באמת מתעניין בגרמנים עצמם, אלא רק בשירותים וסגנון החיים שהם מציעים. להבדיל מאצל הצרפתים והבריטים ובוודאי מאשר אצל האמריקאים, הישראלים לא נוסעים לברלין כדי להתוודע לתרבות המקומית או להגשים חלום שקשור למסורת עתיקת יומין שניתן למצוא רק בניכר. לא לחינם אחת הבדיחות הנפוצות בקרב הישראלים הברלינאיים היא שהעיר היתה יכולה להיות ממש ממש מושלמת, לולא כל הגרמנים שגרים בה.

    בסופו של דבר, הישראלי-ברלינאי המצוי מממש בברלין את כל הפנטזיות התל אביביות שלו שקשורות בשכר דירה נמוך, בילויים זולים ותרבות אלטרנטיבית זמינה. במיוחד קל למרק את המצפון במקום שבו הבעיות החברתיות לא בולטות במיוחד ואין צורך לאמץ את רגש הסובלנות, כי ממילא כולם מקבלים את כולם. בהקשר הזה לא מפתיעה ההערה בנוגע להשפעה הסביבתית של הישראלים. לצד תיירות הסמים השוקקת באירופה מציעה ברלין בעיקר תיירות פרינז' שגם היא לא משאירה חותם תרבותי על הסביבה ומבוססת בעיקר על צריכה דרך האף.

    ומלבד זאת הפוסט מאוד מוצלח כמו כל שאר הפוסטים בבלוג.

    ירדן

  4. אלי Says:

    ברלין זולה

  5. אסף אורון Says:

    1. מדהים שהצלחת להעביר פוסט שלם וארוך על ישראלים בברלין בלי אף מילה על נאצים ושואה. האם זו באמת ההרגשה בשטח? שזה פשוט לא קיים? אני הייתי רק פעם אחת בגרמניה ליומיים כנס בהיידלברג, ולמרות שהעיר שלווה ויפהפיה זו היתה חווייה מוזרה עבורי.

    2. אם בכל זאת אתה עובר בברלין שוב, מסור ד"ש לבן-דודי אורי שהוא מן ה"פולשים" החדשים. לפחות הוא שם בזכות עם דרכון מקומי: סבא שלנו יוליוס נולד וגדל בליכטל-פלדה (אני יודע שהגרמנים אומרים "לישטל", אבל מעדיף את ההגייה ביידיש, דווקא). הוא היה חכם מספיק לעזוב כבר בשנות העשרים, אבל מן הסתם הנאצים עשו קופה לא קטנה על הרכוש של המשפחה.

    3. בקשר לפרדוקס של "אי אפשר להימלט מהישראלים" לעומת המציאות שמבחינה מספרית כמעט בכל יעד ישראלים הם בעצם מיעוט מבוטל: זו תופעה אוניברסלית שמתפשטת בכל מקום אליו מגיעים ישראלים. עבורנו השיא היה ב-1993 כשזוגתי ואני טיילנו בהודו. בהמתנה בשדה התעופה בקהיר התוודענו לכמה מחברינו לטיסה. אחר-כך לא ראינו אף אחד מהם יותר. אחרי כמה חודשים נתקלנו בכמה מהם במיין-בזאר בדלהי. "איפה הייתם?" הם שאלו אותנו בתוכחה מסוימת. מסתבר שכל המטוס עשה חיים ביחד, ועבר את המסלול ההודי פחות-או-יותר כקבוצה מאורגנת מאולתרת. וזה היה עוד לפני ההתנפלות ההמונית על הודו בשנות האלפיים. אפשר לקרוא לזה עדר, ואפשר לקרוא לזה נחיל נמלים. בכל אופן כאלה אנחנו לטוב ולרע.

    • איריס ח. Says:

      אסף,
      נראה לי שעלית על משהו…
      ההגעה והחיים בברלין מנוגדים לכל הציוויים שציוו לנו בילדותינו ונעורנו, ולכן (בנוסף לעובדה שמהגרים נוטים להיות עם אנשים קרובים להם ומוכרים מהמולדת) ישראלים מחפשים אחד את השני קצת יותר. מה עוד שמדובר במילייה מסויים:
      רוב הישראלים שמוזכרים כאן לא שייכים לישראלים הותיקים שחיים פה כבר כמה עשורים.
      נראה לי שהאמירה שברלין היתה יכולה להיות נהדרת לו לא היו בה גרמנים, היא התשובה לך שאפשר לכתוב פוסט שלם בלי להזכיר שואה ונאצים. בתור מי שחיה פה (כלומר בברלין) קצת יותר משמונה שנים, אני לא באמת מאמינה שזה אפשרי. גם לגרמנים רבים זה לא אפשרי אגב, אבל ליהודים וישראלים על אחת כמה וכמה. יש אבל דרכים להתנתק מזה, וחלק מהענין זה לחיות בין ישראלים, באנגלית ובעברית…ככה שומרים על מרחק מהמקום, מהתרבות המקומית (פרוסים, פרוסים…) ומההיסטוריה עם הרגשות שבאים איתה.
      הישראלים שמהגרים לפריז, הולכים לחפש משהו אחר מאלו שמגיעים לברלין. אלו שמגיעים לארה"ב ולונדון גם סיפורים אחרים.
      זה די מרענן אבל לקרוא פוסט שלם בלי שואה, אינמלגיד.

      אני מצליחה לפגוש מעט מאוד ישראלים, אבל זה תלוי גם איפה מסתובבים. בשביל לפגוש ישראלים אני ממש מתאמת. אבל זה גם ענין דורי בטח.

      וסבא שלך גר בליכטרפלדה, יעני
      Lichterfelde
      (כלומר עם ר באמצע ולא ל', כלומר שדה של אורות יעני…למרות שליכטלפלדה זה מקסים, נשמע כמו שילוב של יידיש ושוואבית עם גרמנית). זה אחד האיזורים הכי מבוקשים בברלין היום למשפחות עם ילדים וכסף. ואיזור עם וילות לא רעות…שווה לבדוק מה קרה לרכוש, כיוון שהוא שלכם. מי יודע אם הג'ואיש קליימס לא שמו עליו כבר יד.
      אם תרצה קצת יותר פרטים על המקום, אתה מוזמן ליצור איתי קשר.

    • דנהR Says:

      אדרבה, נוכחותם המרחפת של הנאצים, השואה, והאפר באוויר רק מוסיפים. בישראל, השואה האמיתית רק הולכת ונעלמת – האירוניה, החשדנות כלפי הממסד, הציניות המרירה, זו שכבר ראתה הכל וכעת לא מאמינה עוד לכלום – כל אלה, מורשת השואה האמיתית, אם תרצה, הולכים ומתפוגגים מציון. וזו, בתורה, הופכת לחזון הציוני של עם ככל הגויים.
      אלא שאני לא רוצה להיות עם ככל הגויים. את הזהות הגלותית אני אוהבת כמעט יותר מכל זהות אחרת שלי (הגם שהיא הרבה פחות פוטוגנית. זה חלק מהשארם שלה).
      כך שהשואה והנאצים, והשפה הגרמנית – שהיא חצייה שפת צורר וחצייה שפת אבותי (הלא היא היידיש, הקסומה בשפות) – רק מוסיפים.
      אפשר לומר שרק בברלין הצלחתי להרגיש בבית כמו בתל אביב. אבל בגישה גלותית זו, מדובר בחרא של בית (עוד באירופה הוא היה חרא של בית).

  6. רתם Says:

    איזה רשימה כיפית וגם תגובות. אם אתה ממש חפץ בשטראסה ללא (ה)תל אביבים שאתה מכיר ומכירים אותך, אפשר לנסות כשתחזור את מסדה שטראסה, קפה מסדה, אבל אני לא מבטיחה…

  7. מיטל שרון Says:

    בדיוק בערב שבו אני תוהה למה לעזאזל ברלין מרגישה בדיוק כמו תל אביב!

    אבל ההרגשה הזו, של הגבול המטושטש בין הערים (ממש כמו ערים אחיות, אבל לא כהסכם תיירותי כספי, אלא כיחסי אחות גדולה קטנה אמיתיים) מתקיימת בשבילי לא רק, ואפילו לא בעיקר, בפגישה עם ישראלים אחרים. אלו דברים שאפשר להימנע מהם יחסית בקלות. אלא באווירה האורבנית. באופן שבו מאורגנות התפאורות בחיים (הבתים שראיתי, החנויות, בתי הקפה, הברים, המסעדות).

    ובעניין הערים האחרות, אני בכלל לא בטוחה שזה אחר באופן מהותי. אנשים שנוסעים לפריז ליותר מביקור בן שבוע בוודאי נתקלים באותה רשת צפופה ובת קיימא של ישראלים. לא?

  8. איתמר Says:

    בתור מישהו שלמד וקצת לימד גרמנית בארץ, אפשר לראות את העלייה העצומה בביקוש ובפופולריות העולה של השפה. היום, יותר מתמיד, זה ממש מגניב לדעת גרמנית.

    ברחביה יש מודעות רחוב לקבוצות ללימוד גרמנית, חברים שלי מהחוג עובדים כמורים פרטיים לגרמנית לסטודנטים מאותגרי אירופה ודיי עסוקים כשהם בארץ והיום קשה לעבור בספרייה בהרה"צ בלי לשמוע זוגות מתרגלים גרמנית בטאנדם (חילופי שפה עברית גרמנית, סטודנט גרמני וסטודנט ישראלי).

    זה יכול להיות שני דברים- 1-הרעיון האשכנזי במזרח התיכון מתחיל לקרוס לתוך עצמו והחזקים לומדים גרמנית-שיהיה מה להציל מ"הזהות האירופית" וגם אופציה לדרכון. מתקשר לפוסט "ידידו הטוב של האשכנזי" https://haemori.wordpress.com/2010/07/25/foreign-passport/

    2- או שהרעיון האשכנזי מתבגר מנסה להיזכר שהוא בעצם קצת הרבה מזרחי (שפה, דת תרבות)ומתבל בגרמנית בשביל נחיתה רכה.

    • מרב Says:

      בדיוק שמעתי אנקדוטה מעניינת על עיתונאית גרמנית שהגיעה לאחד מבתי הקפה הפופולריים של רחביה (ממוקם בחלקו הקווירי, ר' הפוסט של גל) כדי לראיין את יושביו על סקס עם גרמניות. מסתבר שזו תופעה רווחת ברחביה.אכן, הביקוש עולה.

  9. Ruwen (Rudi) Dutschke Says:

    man findet was man sucht. es ist voellig legitim sich mit Israelien zu vernetzen, aber danach zu meckern, das – meiner meinung nach – gehoert sich einfach nicht. und auch typisch Israelisch dazu.
    Eine Stadt – nicht nur Berlin, sondern jeder wahre Metropole – ist mehrere, aufeinader gelegte, Netze von leute, und strassen, und sprachen. Man kann in Berlin wohl leben ohne einmal Hebraeisch reden zu muessen. dafuer muss man richtig emigrieren: nicht nur in dem physischen Raum, sondern in dem inneren Raeumen. und diese Conversio ist viel schwierieger, weil danch darf man kaum zurueck.

    viel spass in Goettingen, auf jedem Fall

  10. יוסי Says:

    המצב באמת לא כל כך גרוע פה בעיר, למרות שבמסיבה אתמול באתר הקרוואנים הלסבי גם אני הצלחתי לזהות עשרה ישראלים (שאת רובם כמובן הכרתי). בכל מקרה אני בעד שעדרי התלאביבים יפסיקו להגיע לפה ויתחלפו באנשי אנדרגראונד מירושלים או ביירות, אבל אפילו בלעדיהם אשרוד. כולי תקווה שהפוסט ירתיע את ציבור ההיפסטרים וישלח אותם בחיפוש אחר אתר תיירות חלופי: בציריך יש כמה סקוואטים חביבים ואחד אפילו עם בריכת מים חמים עם אוירת דקדנס קווירית, בטולוז יש סצנה לוהטת של לסביות שמאלניות ובחנט (או גנט) יש בחורים ממש שווים בקבוצת סמבה.

    • איתי Says:

      התשובה מסבירה בדיוק למה זה לא יקרה.

      ברלין מספקת בטחונות שאף אחת מהאלטרנטיבות שהעלית לא מציעה. במישור החומרי, בהתחשב יוקר המחיה וענייני ביורוקרטיה [כלומר מבחן הדרכון הדרכון הפולני] – ציריך אינה אופציה. לא בדקתי את העניין לעומקו אבל נראה לי [בהנחה שחלק ניכר מהשוהים עושים זאת באיצטלא אקדמית \ אמנותית] שבברלין קל יותר [כמה אוניברסיטאות יש בגנט? כמה בטולוז? כמה מוזיאונים? כמה אולמות קונצרטים? כמה פסטיבלים? כמה קל \ שימושי ללמוד הולנדית בישראל? כמה מלגות מוצעות? כמה קל למצוא מקומי\ת לצרכי חתונה אם עניני הויזה חורקים?].

      השיקולים החומריים הופכים לזניחים בהתחשב בבטחון שברלין מעניקה לזהות הצעיר העברי. בברלין הפנטזיה של הזהות האירופאית בטוחה מכל פגע – קל לחשוב על סטודנטים שהכרתי שישמחו להשתכשך באוירה דקדנטית. קשה יותר לחשוב על כאלו שיאמצו בחום תיוג כלבנטיני. אם זה טוב לעמוס עוז, מה לנו כי נלין על המוני בית ישראל?

  11. יאיר poes Says:

    1. בשש השנים הראשונות בלונדון גרתי בדרום העיר. חברה של מכרה שמעה והעירה בתדהמה "מה עושה יהודי בווקסהול?" התוצאה הייתה שלא פגשתי אף פעם, אבל כמעט אף פעם, ישראלים. כשזה היה קורה, פעם בשנה, נניח במעלית בקולג' או בערב סרטים קצרים בחצר גשומה בהאקני – הייתי מגיב בהתלהבות מסוימת – זאת אומרת, חיוך (לא ביקשתי טלפון, לא נתתי צ'פחה). הישראלים ההם הגיבו בהתפלצות-לרגע, עברה להם הבעה של "עוד אחד מהנדבקים האלה".

    2ץ יוצאי גרמניה נוהגים להגיד שלהבדיל מבלונדון, כאן אפשר להתעלם מהאנגלים, כי הם מיעוט (או לפחות לא רוב מכריע) בברלין זה לא יכול לעבוד, הדמוגרפיה לא מאפשרת. מעניין אם ישראלים יותר בנויים לקטע הזה של התעלמות מהמקומיים, כמו שהם מתעלמים מההודים בהודו למשל, ושמה יש מיליארד איש להתעלם מהם.

  12. Ron Says:

    הי! גם אני בגוטינגן. כלומר ממש עכשיו בסופש בברלין ולא נתקלתי עדיין באף ישראלי. כנראה שעדיין לא למדתי מה עושים כאן. בחזרה לגוטינגן שני בערב. מה אתה עושה שם? מצטער על ניכוס מנגנון התגובות להתכתבות אישית אבל לא מצאתי כאן את המייל שלך.

  13. מרב Says:

    האשכנזיות פשוט מותחת את הגבולות המוכרים של זהותה. אם בעבר היא שגשגה וחגגה את עצמה בין כיכר מסריק ללינבלום (לרדיקלים האמיתיים גם לא היתה בעיה לתרום לג'נטיפיקציה של יפו) עכשיו גם קרויצברג היא חלק מאותה זהות (אגב, גם שם מתרחשת ג'נטריפיקציה. ככה זה עם רדיקלים…)

  14. נועם Says:

    הרשימה המשעשעת והקולחת מבטאת בעיקר את סוף ה"גילוי" של ברלין מבחינתם של ישראלים צעירים-עירוניים-עדכניים. עכשיו (תודה לאל) היא תהיה אולי כמו פריז, שאותה כבר לא "מגלים" אלא פשוט נוסעים אליה כשמתאפשר. והרדיקלים ההולכים לפני המחנה כבר עסוקים ב"גילוי" מקומות חדשים? נו, זה טוב. האם רמזת שאחד מהם מגלה את רמאללה? עוד יותר טוב. אולי מחר-מחרתיים נתחיל לנסוע לשם.

  15. עדי Says:

    החוויה שלי את ברלין דווקא שונה. נתקלתי בהרבה ישראלים כאן, אבל אני לא ב"ביצה הישראלית" (אולי זה בגלל שאף פעם לא חייתי בתל אביב…) בנוסף, רוב הישראלים שאני מכירה שחיים כאן, מאד מתעניינים בתרבות גרמנית, יודעים/מדברים גרמנית ובאו לכאן כדי לעשות משהו שקשור בגרמניה – כך שהטענה לגבי "ברלין ללא גרמנים" קצת חוטאת למציאות בעיני…
    חוץ מזה, מאד הזדהיתי. ברלין מעניינת, מרגשת וכו' וכו', אבל אולי כבר "מגניבה" מדי. התרבויות האלטרנטיביות כאן מתחילות להריח מחוסר אותנטיות. אולי באמת כדאי לברוח למזרח… בינתיים אני בורחת לפרייבורג.

  16. kookimooki Says:

    מש מעניין הבלוג שלך =]
    גמאני פתחתי בלוג, חדש,
    תגיב בבקשה =]
    http://kookimooki.wordpress.com

  17. יוסי Says:

    הפוסט הזה והתגובות אליו — הצצה מבדרת. צריך לשלוח לכאן מתנחלים שרוצים לאשש סטריאוטיפים. אפילו שמאלני חנון שכמוני צוחק בהנאה.

  18. חנן כהן Says:

    נשמע אתמול בטוויטר : ברלין זו האנטליה של ההיפסטרים

  19. יונתן Says:

    אני דווקא אתמול, ערב סוכות, הלכתי לבית כנסת בפרנקלאופר. ציפיתי לפגוש ישראלים, אבל הישראלי היחיד חוץ ממני היה המאבטח. כל שאר המתפללים היו, כמדומני, יהודים-גרמנים "אסלים", או יוצאי ברה"מ. היה חצי מלא. אני משער שביום כיפור או ראש השנה היו יותר אנשים. היה לי קצת לא נוח עם פסוקים כמו "בחרת בנו מכל העמים" אבל פירשנתי אותם לעצמי באופן ליברלי. אני מאמין שהקב"ה יגלה הבנה.

  20. pop-e Says:

    אנשים אוהבים גם את ניו יורק. לא צריך להכנס להיסטריה

  21. עלמה Says:

    פוסט מעניין ומעורר מחשבה. אתה כותב יפה ועם הומור. גם אני קוראת אותו מברלין.
    לא הבנתי שהיא תהיה כזו כשנסעתי ללמוד כאן, ועדיין מפתיעה אותי כמות הישראלים פה. וגם מפתיע אותי לחקור, בתוך עצמי, שאלות כמו למה זה מפריע לנו (אני כוללת גם אותך, אם יורשה לי כרגע, בתוך איזשהו "אנחנו", ושמורה לך זכות המחאה) בעצם להגיע למקום ולגלות שם את כל תל אביב. מה בעצם העניין עם החיפוש הזה אחר "גילוי" של מקום חדש?
    איכשהו מזכיר לי באופן כללי דיונים ששמעתי על היפסטרים וקונפליקט ההיפסטריות (כלומר, השאיפה הזו תמיד אל עבר החדש, כלומר, כביכול לרצות לאתגר את המיינסטרים אבל למעשה להיות שבוי בעצמך באיזשהו מירוץ שגם הוא קורבנות אופנה מסוג אחר).
    ואולי באמת אין חדש תחת השמש, זה קורה בהודו וזה קורה בכל מקום.

  22. טוטל ברוטל Says:

    שלום לקוראים,

    רציתי לתת יותר פוקוס על האומנים המגיעים לבירת האומנות הגרמנית.
    איפה להתחיל, הגעתי לברלין לראשונה בשנת 1995, זו הייתה העיר והארץ הראשונה בחיי אליה טסתי… פעם ראשונה שהייתי בגובה העננים וזה היה מיד אחרי השיחרור הצבאי !

    הודו סמים וטיול לדרום אמריקה אף פעם לא נראה לי כאופציה… במילים יפות.

    טסתי לברלין לא מתוך רצון עז לראות את העיר, אלה משמועה על חיפוש עבודה באומנות שנפלה לידי במקריות מוחלטת, עליתי על המטוס, והתמונה הראשונה שהיתגלתה לעיני מיד לאחר הנחיתה הייתה= טנק, לידו עמדו חיילים, כמובן במדים, וכלבי זאב גרמניים, גם אם לא רציתי להיות פאטתי, המחשבה שבאו לאסוף אותי למחנה…מיותר לציין איזה, מיד עברה בראשי מלוווה בפחד לא רציונאלי.

    לכל חצר שהגעתי מיד החושך גרם לי לחוסר ביטחון, שמשהו יקרה , ושוב, אני מאוד לא פרנואידי, אבל הסרטים והזוועות שגדלנו עליהם חקוקים עמוק עמוק בזיכרון הויזואלי שלנו, לפחות אז, ובשלי.

    זה היה ב 1995, לשמוע אז מילה בעיברית ברחובות העיר הייתה חוויה הזוייה כמו לראות מסעדת גורמה צרפתית אי שם בסיביר…משהו כזה

    הגעתי שוב לברלין 4 שנים בלבד אחרי ניסיון לחיות בתל אביב בשנת 2000,2001,2002, 1999 לעיר משופצת, וב 2003 עברתי לצמיתות בלי לדעת את עתידי, ידעתי דבר אחד, זו העיר שאני רוצה לחיות בה, ללחום בה, כי היה ברור לי שהיא סוג של גונגל אורבני פוטנציאלי אדיר, עיר שרציתי לתרום לה את דרכי האומנותית, וכמובן כמו כל אומן רעב לאומנותו, לקבל תמיכה מהעיר, תמיכה שבתל אביב אפשרי יהיה לקבל אם יום אחד יהיה שלום והמדינה לא תוציא את רוב כספה על צבא או לחילופין על מאמיני דת שלא עובדים ותורמים לכלכלה, בואו לא ניכנס לנושא הזה…אבל זוהי תוצאת לווי והוכחה חותכת ,למה בברלין של היום יש יותר אמנים ישראלים …הסיכוי להצלחה, בסוג של בריחה מהמציאות של ישראל.

    ישראל היא מדינה קטנה, ככה זה נישמע בשיחת חולין בשולחן לידי, אם לא אוהבים את האומנות שלך או יותר גרוע לא אוהבים את האישיות שלך, אין לך סיכוי !
    פה בטוח יש יותר אפשריות, פה יעריכו אותי הרבה יותר.

    טעות…פה זה יקח לפחות 3 4 שנים עד שיתחילו להיסתכל לכיוון, כי הם איטיים ומנסים ללכת תמיד על בטוח, אף אחד לא נהיה כוכב בברלין תוך יומיים, אך מסעדה לא נהיית להיט תוך שבוע, העיר גדולה מידי בשביל זה ועניה בכספים, בניגוד לתל אביב של היום !

    אז בתור מישהו שחי בעידן האבן של ברלין, וחזה את עתידה וגם צדק, תרשו לי להגיד,
    שהעומס הישראלי שנוצר ורוצה לחיות בא, זה עניין של שנתיים שלוש גג וזה ניגמר, כי מי שמגיע לברלין, לא בודק את מצבה האמיתי !

    תרשו לי לתת לכם כמה עובדות

    עריית ברלין בחובות יותר גדולים מכל עיר אחרת באירופה !
    בשנה האחרונה קיצצו תקציבים משמעותיים מהסנט של ברלין לתרבות הפרינג, שזו יעדו של כל אמן שמגיע לעיר, כי למוסדות הממוסדים הוא לא יתקבל בלי גרמנית רהוטה ואו שם מאוד מבוסס במיקצועו.

    שכר הדירות עולה ועולה ועולה, כי אנשי עסקים בעיקר ממדינות כמו דנמרק, שוויץ גרמניה עצמה ובעיקר מישראל קונים דירות .

    הגרמנים נישארו גרמנים, לא אדיבים אך מנומסים, מאופקים, חסרי אנרגיה ולצערי שמכירים אותם לטווח רחוק, הם לא מאוד מאורגנים ומדוייקים או יודעים לעמוד בלחץ עבודה, בטח לא נפשי…

    הם קרים ורשמיים

    הם לא אוהבים זרים

    אין להם טעם באוכל, ומושג בשרות

    העיר בעלת שיעור של כ 30 אחוזי אבטלה, זה נושא ידוע ובדוק !

    אף אומן לא יכול להיתקיים מהעיר מבלי לצאת מחוץ לה… או לעבוד בעבודה שניה לא במיקצוע , בדיוק כמו בתל אביב …

    כל זה, פחות היתלהבות מהעיר תוביל לעזיבה המונית בדיוק כמו ההגירה ההמונית, ואולי תחזיר את ברלין של לפני 7 שנים לעיר שלא יכולה להחזיק אנשים שניכנסו לעיר מרוששת.

    רק עם אחד יודע להקים קולות ותרועות, אולי יהיה לו סיכוי לתמורה כלכלית…

    הם מתוסבכים עם הקשר הישראלי והשואה וזה לא יוצא להם מהוורידים, ובהרבה מיקרים הם מצפים באומנות התייחסות לנושא, ואם לא זה פחות מעניין אותם.

    חומר למחשבה,
    כי את כל הדברים הטובים אחרים ציינו וכתבו רבות לאחרונה.

  23. גיל Says:

    הערה מאוחרת ולא לגמרי רצינית– סיימת את הרשימה בדראנג נך אוסטן. מצ"ב אילוסטרציה הלקוחה מתור הזהב של השלאגר הגרמני (שזו הסיבה האמיתית לבוא לברלין, אגב – ההזדמנות לרקוד במרתף של סקווט מוקף בגרמנים לצלילי 'בשנה הבאה' של אילנית בגרסה הגרמנית). הזמרת, אגב, בכלל יווניה.

  24. מאור Says:

    עופרי, אתה נהדר. זה קולע ומעורר. מברוק!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: