אנחנו לא לבד

by

אסף אורון

הסערה הציבורית סביב ההיכל באריאל גלשה לכיוון נוח ומוכר לעייפה: "הבועה הצפונבונית נגד המתנחלים." נעים להמשיך מלחמות תרבות חסרות שחר, ויש לי עוד כמה להציע אם אנחנו כבר בקטע ("ווזווזים נגד צ'חצ'חים", "דוסים נגד אוכלי שפנים" ואפילו "סחים נגד היפסטרים") – אבל זה לא הסיפור העיקרי כאן.

כדאי יותר להתעמק בתגובתם הנזעמת של שרים וחברי כנסת מן הימין, בנוסח "אריאל היא ישוב ישראלי נורמטיבי". מבחינה אובייקטיבית טהורה הם טועים: אריאל מעולם לא סופחה לישראל. כמו כל ההתנחלויות, אריאל היא "אי" אזרחי מרופד היטב שמדינת ישראל הקימה באזור מחוץ לגבולותיה, כשעל תושבי האזור החיים סביב ה"אי" ומשתייכים לעם אחר היא ממשיכה להשליט דיקטטורה צבאית. לא זו בלבד שהתושבים סביב ה"אי" ששמו אריאל אינם אזרחי ישראל; החל מ-2002 נחסמה בפניהם כל דרך לקבל תושבות ישראלית, אפילו אם הם נשואים לאזרחית ישראלית.

מבחינת האינטרס הפוליטי הצר תגובת מנהיגי הימין היא שיא האיוולת – כי היא מפנה את תשומת הלב דווקא אל מה שממשלות ישראל לדורותיהן מנסות להסתיר. אם אריאל היא אכן ישוב ישראלי נורמטיבי, אז ברור שישראל הנורמטיבית אינה דמוקרטיה. איזו דמוקרטיה בנוייה מ"איים" מיוחסים בלב אוקיינוסים של דיכוי? ואם אריאל אינה ישוב ישראלי נורמטיבי, מדוע אנו משקיעים מזה 43 שנה את מיטב משאבינו בטיפוח ונירמול "איים" חוץ-טריטוריאליים כאלה? הרי רוב עם ישראל נטש את האמונה המשיחית בארץ ישראל השלמה.

האמת ששתי האפשרויות נכונות. עם כל הכבוד לאנשי התיאטרון המורדים, הגעתו של תיאטרון הבימה לאריאל – חגיגה אשר, ייאמר לזכותם, הם כבר הצליחו לקלקל – היא רק הדובדבן שבקצפת על עוגת הנורמליזציה של מפעל ההתנחלויות, עוגה שנאפתה כבר מזמן. בניגוד לישי גולן ושות', עובדי הגופים הבאים אפילו לא מיצמצו כשנדרש מהם להתייחס לאריאל כאל ישוב ישראלי נורמטיבי: חברת החשמל, בזק, מקורות, אגד, דן, רשות הגנים הלאומיים, קופות החולים, רשתות השיווק, סטימצקי, וכו' וכו'. עולה על כולנה ה"חברה להגנת הטבע", אותו גוף ענוג וירוק. מיד אחרי 1967, בתקופה בה מפעל ההתנחלויות עוד היה חלום רטוב של קומץ משוגעים לדבר, אותם אוהבי-טבע הזדרזו להקים התנחלויות ומאחזים בשטחים תחת הכותרת המלבבת "בית ספר שדה". בהתחשב בנטייה הישראלית לראות את המציאות דרך מלחמות תרבות מפוברקות (ראו לעיל), הלבשת ההתנחלויות בכסות חילונית לבנבנה ורומנטית בעזרת "בתי ספר שדה" הופכת את החברה להגנת הטבע לגוף החוץ-ממשלתי שתרם יותר מכל לנורמליזציה החברתית של ההתנחלויות. לסיכום, מבחינה חברתית ותודעתית אריאל 2010 היא דווקא כן ישוב ישראלי נורמטיבי. מה שאומר שישראל 2010 אינה דמוקרטיה, אפילו לא בערך.

אבל גם האפשרות השנייה נכונה! אריאל אינה ישוב ישראלי נורמטיבי. היא אינה שוכנת בתוך גבולות המדינה, והפרוייקט שהיא אחת מספינות הדגל שלו לא הוכר בידי אף ממשלה בעולם. אפילו ארה"ב שבעצם עוזרת לממן את ההתנחלויות בעקיפין, מתנערת מהן באופן רשמי. מכאן שבבולמוס הנורמליזציה של ההתנחלויות הפכה ישראל את עצמה למדינה לא נורמטיבית. הממשלה אולי הצליחה לעבוד על רוב אזרחי ישראל, אבל שאר העולם כבר מתחיל להבין את הישרא-בלוף ולעשות משהו בנדון. ככל ששרינו יכריזו בגרון ניחר שאריאל היא "ישוב נורמטיבי" ויתעללו בעולם התיאטרון הסורר, כך הם מספקים עוד תחמושת משובחת למארגני החרמות למיניהם, ולטענה כי צריך להחרים את "ישראל הנורמטיבית" כולה – ובמיוחד את מוסדות התרבות שלה – ולא רק את ההתנחלויות.

רדיו טלסקופ של אוניברסיטת קיימברידג'. Is there anybody out there?

אבל אם כאמור הסיסמאות של ארץ ישראל השלמה איבדו את קסמן מזמן, ורוב תושבי השפלה לא ביקרו אפילו בירושלים כבר 20 שנה, אז למה כל-כך קל לגייס את כולנו לשותפות בעסק מועד-לפורענות זה? למה אנחנו מעוללים את זה לעצמנו ולפלסטינים? הרי צריך לנדוד למחוזות ספרות הפנטסיה כדי למצוא מקבילות לפרוייקט הלאומי הראשי שלנו מאז 1967. למשל תמונתו של דוריאן גריי, או ניסיונותיו המעוותים של לורד וולדמורט להשיג חיי אלמוות דרך השחתה פיזית של נשמתו.

את התשובה נתן בלי משים אלוף בן, שסיים כך את תיאור ימיו כסוהר צבאי בלבנון:

"אבל לקח אחד למדנו: בלי קשר לפוליטיקה, עדיף להיות השובה ולא השבוי…. לשמור על העציר ואחר כך ללכת לחדר האוכל, ולא לסעוד בכריעה עם ידיים כפותות באולם מסריח."

הסוד מאחורי הישרדותם המפליאה של הכיבוש וההתנחלויות הוא השכנוע הפנימי העמוק של רוב הישראלים שזה או אנחנו או הם. שבארץ יהיו תמיד רק עריצים ונתינים במקרה הטוב, משמידים וקורבנות במקרה הרע. מן הסתם זו תפיסת עולם אנטי-דמוקרטית, תפיסה הנשענת פחות על ראיות בשטח או לקחים היסטוריים – ויותר על אוסף הטראומות שצברנו במהלך הדורות. מבחינה נפשית, עבור רובנו הפלסטינים הם רק החולייה הנוכחית בשרשרת נצחית של צוררים, מפרעה ועד היטלר.

בעצם, הבחירה של אלוף בן "ללמוד" לקח מסוים מחוויית הסוהרות על אנשים שאין לו מושג מה פשעם מלבד השתייכותם לעם היריב – היא דווקא מעשה פוליטי מובהק, ההיפך הגמור מ"בלי קשר לפוליטיקה". בן תוכנת אל המסקנה שלו, כמו כולנו, מתוך אמונת האין-ברירה, אמונה השולטת בנו במעגלים של הצדקה-עצמית המובילים לאבסורד. אנחנו חושדים מיידית בכל ערבי ובמיוחד בכל פלסטיני, משום שקופת השרצים של המעשים שעוללנו לעמו היא כה כבדה שהוא צריך להיות קדוש כדי לא לזמום משהו נגדנו. משום כך צריך להמשיך ולגרום לו עוד ועוד עוולות; פשוט "אין ברירה", זה עניין של פיקוח נפש.

כך למשל משפחה פלסטינית שמי מבניה נהרג בידי חיילים או מתנחלים, הופכת אוטומטית ל"מנועה". הם יסורבו כניסה לארץ ותנועתם בתוך השטחים תוגבל מאוד – גם אם אין למשפחה עבר "בטחוני". עצמו את העיניים ודמיינו שזה קורה בארץ אחרת: מישהו נרצח או נהרג בשגגה, ואם הוא שייך לקבוצה לאומית מסוימת זוכים קרוביו למאסר עולם אוטומטי ללא משפט. "דמוקרטיה"? "אין ברירה"? "ביטחון"? עריצות וטירוף! עכשיו תחזירו את שמות הקוד המזהים ("פלסטיני, ישראלי") ופתאום זה נראה לנו טבעי ומוצדק ודמוקרטי ונורמטיבי ומאוד-מאוד בטחוני.

(תודה לבלוגר heathlander שהאיר את עיני בנדון)

אבל עם כל הכבוד לטראומות ולתסביכים שלנו, יש עוד שחקנים בהצגה הזו.

אלוף בן שכח לציין שקו ישר מוביל ממסע ההרג וההרס של אריק שרון בלבנון, בו היה בורג פעוט – אל הקמת ארגון החיזבאללה. גם המצרים לא השלימו עם השפלתם הבינלאומית כעם של יחפנים המשליכים נעליהם במדבר, ותוך שש שנים מתבוסת 1967 החזירו לנו כגמולנו. אפילו התופעה האיומה של פיגועי התאבדות פלסטינים בישראל התפתחה בראש ובראשונה כתגובה אלרגית לחצי יובל שנות כיבוש. העיקרון פשוט להפליא: אם מביאים את הזולת למצב בלתי נסבל מבחינתו, הוא לא ינוח ולא ישקוט עד שיגבה מאיתנו איזשהו מחיר, ככל שיכולתו משגת. ה"אין ברירה" הביטחוניסטי גורם לנו להתמקד בטיפול בסימפטומים של כל תופעה באופן שמחריף את בעיית היסוד עצמה, וחוזר אלינו כבומרנג עם סימפטומים גרועים בהרבה.

יתר על כן, דווקא עצימת העיניים ומילוי תפקיד הסוהר בכל מצב ובכל מחיר כי "זה עדיף על ההיפך", חושפים את החפ"ש הישראלי עצמו להפתעות לא נעימות ברמה האישית. מאז 1982 ועד היום נופלים ישראלים בשבי מיליציות לבנוניות שונות, ולא תמיד משתדלות הרשויות לשחרר אותם. גם השבוי של המדינה – גלעד שליט – הוא קורבן של החלטתנו להפוך מכובשי עזה לסוהריה במקום לשחרר אותה לחופשי, ושל התעקשותנו להחזיק ברבבת אסירים פלסטינים שהורשעו בהליכים מפוקפקים.

בקיצור, חושבים שזכותנו להמשיך לשלוט בפלסטינים, לשדוד את אדמותיהם ולנרמל את השוד, פשוט כי אנחנו טובים וחזקים מהם? חושבים שזכותנו לקבוע את גבולותינו באופן חד-צדדי, וגם לחרוג מהם בזמן ובמקום הנראים לנו? תגידו זאת בגלוי. מספיק להתחבא מאחורי התרמית העצמית של "אין ברירה", כי יש ברירה.

אם רוצים שההצגה שלנו תיגמר טוב – כדאי שנבין סוף-סוף שאנחנו לא נמצאים בה לבד, ובטח שאנחנו לא כותבים לבדנו את סופה.

תגים: , , , , , ,

10 תגובות to “אנחנו לא לבד”

  1. אמיר Says:

    כמה הערות:
    1. העובדה שאריאל אינה בתוך גבולותיה הרשמיים של מדינת ישראל, אין פירושה שהחוק הישראלי אינו חל בה. תושבי אריאל מחוייבים לשלם מסים למדינת ישראל, לעמוד בפני בית משפט אזרחי (לא צבאי) במקרה שעברו עבירה פלילית וכד'.
    2. לצד החובות, לתושבי אריאל מגיעות זכויות שכל אזרח זכאי להם (מים, חשמל, תחבורה ציבורית). באריאל יש גם מקום לפעילות של גופים עסקיים (רשתות שיווק וכד'), שפועלים ממניעים כלכליים. התיאטרון הוא יצור כלאיים: גוף שחלק מהמימון שלו מגיע מהמדינה, שהמנהלים שלו פועלים בסביבה עסקית-תחרותית ושהעובדים בו מפעילים גם אמות מידה מוסריות.
    3. החברה להגנת הטבע אמנם פועלת בשטחים הכבושים, אבל ראשיה אמרו לא פעם שבניגוד למתנחלים, אין להם שום כוונה לקבוע עובדות בשטח ובמקרה של הסכמי שלום, הם הראשונים שישמחו להתפנות משם.

    • י.א Says:

      לאמיר: באמת תודה לך. ציטוט האמירה בדבר ה"כוונה" של אנשי החברה להגנת הטבע וודאי מכשיר את ההתנחלויות שהקימו. גם מפציצי "עופרת יצוקה" אמנם ידעו שייפגעו משפחות-מפשחות מפגזיהם, אבל לא לכך הם התכוונו. הלבנת החטאים באמצעות "כוונות" – קרי אימוץ דוקטרינת ה"אפקט הכפול" – הפכה את ישראל למדינה הכי נוצרית בעידן המודרני.

    • י.א Says:

      הביטוי "משפחות-משפחות" בתגובתי הוןא כמובן ציטוט מירו שירו הלא-כתוב (ולא במקרה) של חיים גורי "הנה מוטלות גופותיהם משפחות משפחות".

    • גיל Says:

      המדינה קבעה שהחוק הישראלי יחול על כל ישראלי מעבר לקו הירוק, אבל עשתה זאת באופן עקום למדי – עד כמה שאני מבין כל אזרח ישראלי הוא מעין אי קטן של ריבונות ישראלית, מעין שגרירות של איש אחד מעבר לגבולות ישראל.
      חוק לא חל רק על אנשים פרטיים, אלא גם על חברות וקהילות של בני אדם, ולמעשה אפילו על האדמה, מתחתיה ומעליה. וכאן, מה לעשות, אתה טועה – אין כל תשתית חוקית אזרחית לקיומה של אריאל, בוודאי לא תשתית החוק הישראלי. מכללת אריאל למשל, או האוניברסיטה אם תתעקש, לא כפופה ולא יכולה להיות כפופה למל"ג, המועצה להשכלה גבוהה, משום שזו האחרונה פועלת רק על סמך התשתית והתחולה של החוק הישראלי, ולכן נאלצה ישראל, דרך אלוף פיקוד מרכז, להקים גוף מקביל שנקרא מל"ג יש"ע.

      וחשוב להבהיר – לא אומות העולם האנטישמיות כופות עלינו את זה, לא הערבים, לא הטרור, לא הביטחון, ולא הבוגדים מקרבנו. ממשלות ישראל לדורותיהן, כולן כולן, בחרו שלא להחיל את החוק הישראלי על הגדה המערבית, למרות שברמת הגולן כן בחרו לעשות כן. את הטענות לגבי הסטטוס של אריאל יש להפנות אל הממשלות (בעיקר ממשלות הימין שלכאורה צביעותן בולטת הרבה יותר), לא לשמאלנים עוכרי ישראל.

  2. יואל Says:

    מאמר זה רצוף בשקרים וחצי אמיתות:
    יהודה ושומרון אינם שטח כבוש עפ"י החוק הבינלאומי. ממי כבשנו? מהירדנים? החוק הירדני לעולם לא הוחל עליהם. חקרו וראו שזו האמת. בפרט לא מה"עם הפלסטיני" הוירטואלי שהינו בעצם אסופה של שבטים שהתקבצו החל מסוף המאה ה-19 בעקבות עיבוי היישוב היהודי שהיה ברצף כמעט מלא אלפיים שנה.
    הטענות החוזרות ונשנות כי ישראל אינה דמוקרטיה הינן שיקריות בעליל והינן חלק מהמסע של קבוצה קטנה ומתוסכלת לדה-לגיטמיזציה של מדינת ישראל, מבית מדרשו של נועם חומסקי, חברם של החיזבאללה (חפשו וראו).
    אסף אורון, שמנכ"לית בצלם אמרה עליו כי הוא הסמן השמאלי הקיצוני שלהם, ממשיך ללהג כשונא ישראל, תוך עיוות המציאות מראייה חד-צדדית , מלאת תסכול ובדידות, אי שם בארה"ב.

    • אמיתי ס Says:

      זה לא משנה ממי כבשנו, זה משנה את מי כבשנו. השטחים הם שטח כבוש כי יושבת שם אוכלוסיה כבושה.

      אם מתוך 11 מיליון נתיני ישראל רק לכ-7.6 מיליון יש זכויות אזרח, אז ישראל איננה ולא יכולה להיות דמוקרטיה.

      אם בשטחים מתקיימות שתי מערכות חוק נפרדות, אחת לאזרחים ישראלים ואחת לנתינים הפלסטינים, הרי שמדובר באפרטהייד מובהק.

      • אריאל Says:

        אוסיף ואומר שגם אם נתעלם כליל מקיומם של הנתינים משוללי הזכויות, הרי שמדינה שבה קיים חוק כחוק השבות איננה ולא יכולה להיות דמוקרטיה.

    • Assaf Says:

      יואל,

      אמיתי כבר ענה לך באופן המדויק ביותר בקשר למציאות בשטחים. אם אין כיבוש, תן להם שוויון זכויות. אם הם מסרבים לקבל זאת רשמית, תן להם דה פקטו. אם אתה לא עושה את זה ומכפיף אותם לצוי אלוף הפיקוד, אין לך דמוקרטיה אלא כיבוש.

      אבל אתה מפספס את המסר העיקרי במאמר כפי שהוא מתבטא בכותרת. אין ספק שאפשר "לשכנע" את הציבור הישראלי שישראל היא דמוקרטיה מתוקנת, שאריאל היא ישוב ישראלי נורמטיבי, וכו' וכו'. אנשים לא יטרחו אפילו לפשפש בטיעונים המופרכים שלך ושל אחרים. זו פשוט האפשרות הכי נוחה עבור הישראלי הממוצע.

      אבל את שאר העולם אף פעם לא הצלחנו לשכנע בזה. משיקולים של ריאל-פוליטיק הם חיכו בסבלנות ונתנו לנו חבל ארוך לסדר את העניינים. אנחנו בחרנו משום-מה דווקא לתלות על החבל הזה גם את הפלסטינים וגם את עצמנו. עכשיו הסבלנות העולמית פוקעת. אני מציע לך לנסוע לעולם הגדול, להפגיש את עצמך עם מומחים למשפט בינלאומי – לא אנשי שמאל או ימין, אלא אנשי מרכז – ולנסות לשכנע אותם באמיתות הנחרצות שלך בדבר טבעם של השטחים. אולי זה יפקח אצלך איזו עין, למרות שאני לא אופטימי במיוחד.

      ואחרון חביב, ההתקפות האישיות: אין לי שום קשר ארגוני לבצלם, אז אני לא מבין מה אתה רוצה מהם. הקשר היחיד שלי הוא שאני משתמש לפעמים במידע שלהם כי הם פשוט הגורם האמין ביותר למידע מסודר על הכיבוש, וכן שבמקרה יש לי היכרות וידידות אישית עם מנכ"לית בצלם. בגלל ידידות זו, אני יודע שהציטוט שלך כביכול מדבריה עלי הוא שקר גס. אם אין לך סימוכין לציטוט הזה, אני מצפה שתחזור בך.

  3. איתמר Says:

    ישראלים לא רואים ערבים כבני אדם (בשל פנטזיית אירופה הלבנה(?!))
    ישראלים, אני מניח שבעיקר אשכנזים, מוכנים לראות ערבים כבני אדם רק במצב מאולף-מפוקח: נחמדים בסמינר סטרילי , כפופים, צייתנים, סטלנים, שירותיים.

    הכיבוש, כמכונת אילוף, עושה את כל זה- הכיבוש מאלף את הערבי ל"צרכינו", "שמאל" או ימין לא באמת משנה העיקר שיהיה מאולף, שיהיה אפשרי בשבילנו להכלה. אפילו אילוף זמני, עד שיסתיים הסמינר או אז הישראלי הנאור יאריך את הכרטיס טיסה בשבוע ויטייל באירופה הקלסית.

    זה דומה לאילוף שעברו מזרחים רק שלמזרחים יש הקלות ת"ש המסבירות גם את המאבק המגומגם והנבוך.

  4. יונתן Says:

    אחי היקר, צר לי לבשר לך כי אתה חי בסרט.
    הפחד מהעם הערבי לא נובע מתסמונות כאלו ואחרות, אלא מדובר בפחד מדבר ממשי קיים. כמו כן, לטעון שכל זעם ערבי בלתי נשלט מקורו בדיכוי קודם של העם היהודי זה אחד הדברים המסולפים ביותר ששמעתי מעודי (ושמעתי כבר הרבה שטויות, אבל תמיד הטענה הזו מחזירה אותי מאות שנים אחורה…).
    השפויים והרציונליים בעמנו הם אלו שמעדיפים את דיכויו הלאומי והגבלתו של האויב (וכן, מדובר באויב – ישות ראשונה אשר מימוש האינטרסים שלה מוביל בהכרח להשמדת האינטרסים של ישות שנייה אחרת, ואף במקרים חמורים יותר להשמדת קיומה, הישות הראשונה הינה האויבת של הישות השנייה) על ניסיון נוסף להשמדת העם היהודי היושב בא"י.
    אני מצטער מאוד בשם הרוב השפוי של מדינתנו כי אין בכוונתנו לערוך טקס של התאבדות קולקטיבית לשם הוכחת האבסורד שבטענותייך.
    אבל על דבר אחד אני ממש לא מוכן להצטער – על כך שחיי ילדי מקודשים לי יותר מהזכות להגדרה העצמית של מוחמד וחבריו…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: