אין לאן לחזור

by

 לכאורה, פרשת מסמך גלנט לא צריכה לעניין אותנו יותר מדי. היא מסוג הדברים שמעוררים ריגושים אצל פרשנים צבאיים, שנהנים להתלחשש עם גנרלים. סימה קדמון, למשל, התפלצה אתמול בעמוד הראשון של ידיעות אחרונות מהפגיעה בשמו הטוב של צה"ל. "האמנו שהמטכ"ל הוא סוג של שמורת טבע", היא כתבה. קשה להתווכח עם אמונות, אבל למען בריאותם של ילדיה, אני מקווה שהיא לא לוקחת אותם לשמורות טבע כאלה בשבתות. אני גם מעדיף לא לחשוב מה ערך האבחנות האחרות שהיא מפרסמת.

בכל מקרה, נראה לי שלפרשיות כמו מסמך גלנט, או כמו מכירת המניות של דן חלוץ, יש בכל זאת משמעות לא קטנה. הם מזכירים למי ששכח מה בעצם קורה כאן, את מי זה משרת, ומי כאן צריך להתנצל. כי פה ושם עולה איזה סנטימנט ולוחש: אולי בעצם הסיפור הזה של הציונות וצה"ל הוא לא עד כדי כך גרוע. אולי קצינינו הם ביסודם אנשים מצפוניים, וצה"ל הוא בסופו של דבר יסוד מייצב ושקול יותר מיסודות אחרים בחברה הישראלית. אולי אם ידיחו את עדן אברג'יל, יתנתקו מכמה ישיבות הסדר ויעשו עוד כמה תיקונים כואבים במערכת, זה יכול להיות בסדר. זה בערך הקו של "השמאל הלאומי": שהציונות חולה, ואם היא תקבל את התרופה הנכונה היא תחזור להיות בריאה ויפה.

מי שחושב ככה פשוט נותן לצבא לשקר לו, או לחילופין משקר בשביל הצבא. לא רק שהתעמולה של "כל הכבוד לצה"ל" היא דורסנית, אלימה ותוקפנית: היא פשוט לא מחזיקה מים. היא שקרית וריקה. מי שעומדים בראש צה"ל, ומנווטים את המשטר שבו אנחנו חיים, לא ראויים לשום כבוד ולא מוּנעים על ידי שום סוג של ערך. הם לא אנשים טובים ששבויים בידי סיטואציה טראגית. הם פשוט חבורה של מניאקים.

אחד השיאים של מתקפת השמאלץ המיליטריסטי הנוכחית היה התוכנית כוכב נולד ששודרה מבסיס חיל הים בחיפה כהצדעה לצה"ל. המתמודד הכאילו-קיבוצניק יובל מרון, שכאילו-נראה כמו איזה צנחן שחזר מהמיתלה, שר שם את השיר "ארץ ארץ ארץ" (ארץ בה נולדנו / ארץ בה נחיה / ונשב בה יהיה מה שיהיה), והשופטת דנה אינטרנשיונל התמוגגה ואמרה שהוא "מסמל את ארץ ישראל היפה". זה היה קצת מביך, כי בארץ ישראל היפה הזאת, שבה שרו את "ארץ, ארץ, ארץ" דנה אינטרנשיונל לא היתה שופטת בטלוויזיה, אלא כנראה מאושפזת באיזה חור. מה שאיפשר את דנה אינטרנשיונל, אפילו ברמה הממש פיסית, הוא ההתפוררות של אותה ארץ ישראל ישנה. כך שההתרפקות שלה, והערב הזה כולו, היה ביטוי נוסף לריקנות של הסנטימנטליזם המיליטיריסטי בחברה אולטרה-קפיטליסטית, שבה כולם מתעגעים לאיזשהם "ערכים" שבעצם אף אחד לא רוצה לחיות לפיהם. גם מנהיגי "השמאל הלאומי" שמוליק הספרי ואלדד יניב הם שני תל אביבים ולא בדיוק דודו וג'וחא מהפלמ"ח.

ראשי צה"ל. אנשים ערכיים

אם הייתי יכול, הייתי מלמד בבתי הספר את הרשימה הזאת, "החברים של גלנט" שפירסם אנשיל פפר בהארץ בשבוע שעבר. אפשר לומר שהיא מבטאת את כל מה שחולה בישראל היום – בלי שום מתנחל ובלי שום חרדי. אני מביא אותה כמעט במלואה:  

גלנט שמר על קשרים עם אישים שהכיר לאורך כל הקריירה הצבאית שלו. בפרשה הנוכחית נזכרו כמקורביו היועצים האסטרטגיים איל ארד וליאור חורב, שהמסמך שנחשף נושא את סמל המשרד שבו הם שותפים. שני היועצים הוותיקים, חברי פורום החווה שהקיף את שרון, הכירו את גלנט מקרוב כשהיה המזכיר הצבאי של ראש הממשלה. עם זאת, הם מכחישים שהיו בקשר עם גלנט בשנתיים האחרונות.

החיבור של גלנט למעגל הקרוב לאריאל שרון החל עוד בשנות ה-80, כשהיה מפקד פלגת לוחמים בשייטת. בתקופה ההיא הכיר גלנט את בנו של שרון, עמרי, ששירת

כקצין אמצעי לחימה ביחידת שלדג. "שמרנו על קשר כל השנים", אמר אתמול עמרי שרון, אך הכחיש שיש לו קשר כלשהו למהלכים סביב מינוי הרמטכ"ל.

הקשר למשפחת שרון הוא רק ההתחלה; ראש המטה של שר הביטחון, יוני קורן, הוא חבר קרוב של גלנט. כך גם חמי פרס, בנו הצעיר של נשיא המדינה, בעבר טייס מסוקי קרב וכיום אחד המנהלים הבולטים בתחום קרנות הון סיכון בישראל. חבר נוסף של גלנט במגזר העסקי הוא המיליארדר בני שטיינמץ. השניים אף נוהגים לרוץ יחד לעתים.

גלנט שומר על קשר הדוק עם יוצאי שייטת רבים. אחד המוכרים שבהם הוא איש התקשורת גדי סוקניק, שנוהג לייעץ לגלנט בנושאים תקשורתיים, כך לדברי מקורבים לשניים. "לקרוא לי יועץ התקשורת שלו יהיה תיאור מוגזם", אמר אתמול סוקניק.

 וזה רק מה שמתפרסם בעיתון, על ידי כתב צבאי.

צריך להגיד לאנשים: עובדים עליכם. אין לכם סיבה למות בשביל האנשים האלה. לא רק הפלסטינים לא מעניינים אותם – גם אתם לא מעניינים אותם. קצין פושע מלחמה, חבר של בן לפושע מלחמה גדול עוד יותר, שהוא בעצמו פושע פלילי; חבר גם של בעל הון שהוא בנו של הנשיא, ושל מיליארדר שעושה עסקים מלוכלכים באפריקה, ושל עיתונאי שמנחה תוכניות ריאליטי מלוכלכות כמעט באותה מידה. זה הצבא וזאת הציונות מודל 2010 – לא שום פנטזיה רומנטית של ריח המלוח על המים.

מציגים את הקצונה כ"מלח הארץ", ואת "הפוסט ציונים" בתור ציניים חסרי לב. המוסר האישי והנפש הפשוטה והטובה של הקצינים אמורים להוות הוכחה גם למוסר הלחימה ולכוונות הנאצלות שלהם. אבל אין שום דבר "מצפוני" או "מסור" בצמרת הצבא. לא משנה לפי איזו שיטה תלכו – הקצינים לא תורמים כלום לחברה. הם לא אלטרואיסטים, והם לא פועלים למען מטרה נעלה. אחרון מסניפי הקוק במרתפי התאווה של תל אביב הוא פחות דקדנטי וניהיליסטי מהם.

היה היתה פעם אידיאולוגיה ושמה רביניזם. בשנות ה-90 המאוחרות, היתה זו השקפת עולם אופטימית ונחושה על פיה מה שדרוש הוא רק להתגבר על "כוחות האופל" בחברה הישראלית ולהצעיד את המדינה לעידן מאושר. האויבים, לפי שיטה זו, היו המתנחלים, ש"ס, שרון וביבי. אני זוכר איך בתיכון האמנתי ברבין ובפרס, לחשתי "לא נשכח ולא נסלח" ושנאתי עד מוות את כל אלה ש"עמדו על המרפסת" ו"הלכו אחרי הארון". זאת היתה דרך די פשוטה למצוא חוקיות בעולם: רבין היה טוב, ומשטר הרשע הליכודניקי שקם בטרם עברה שנה מרציחתו היה רע באופן מוחלט.

המבנה הזה התחיל להסדק כשבתוכניות אירוח הפוליטיקאים ממפלגת העבודה התחילו להסתחבק עם המפלצות השטניות מהליכוד. התפלאתי שהם מוכנים אפילו לשבת ליד האנשים שרצו להרוג אותם, שלמעשה הרגו את האבא הטוב שלהם ושלנו. נותר רק להיאחז במשפחת רבין – מין משפחת מלוכה של ישראל הישנה, שנשאה  ממש באופן גנטי את גרעין הציונות האמיתית והצודקת. אבל גם הגרעין הזה הלך איפשהו לאיבוד בשנת 2001, כשדליה רבין הצטרפה לממשלה של שרון. כמו אמו של המלט, היא פשטה את בגדי האבל וזינקה בתאווה אל יצועו של היורש.

הבנתי שעבדו עליי. שהרעים והטובים הם בעצם בסירה אחת. שלוחמי האור עצמם לא האמינו בשליחות שלהם. כל זה כי למעשה לא היתה שם שום אידיאולוגיה. הרביזניזם הוא בכלל לא עמדה שאפשר להגן עליה. הוא כלום, במקרה הטוב, ובמקרה הרע הוא עוד תעשייה שמספקת הזדמנויות למיליונרים להיפגש עם מיליונרים.

זאת גם הבעיה עם כל ניסיון לחפור בשכבות החרא של ליברמן ופייגלין ולהציל איזה גרעין של הציונות האמיתית. כי איפה נמצא הגרעין הזה? בחשבון של דן חלוץ? בפנטהאוז של ברק? במועדון החשפנות של האלוף צ'יני? במשרד של אייל ארד? או אולי עמוק בקבר של יגאל אלון? חפשו איפה שתחפשו, לא תמצאו גרעין להציל.

אי אפשר "לחזור לציונות". פשוט כי אין לאן לחזור.

תגים: , , , , , , , , , , , ,

58 תגובות to “אין לאן לחזור”

  1. עדן Says:

    התבוסתנות מדברת מגרונך. כן, האנשים הנוראיים האלה שולטים בנו, כן הם גם בצבא וגם במפלגות השמאל שהוא לא ממש שמאל. אבל אי אפשר להרים ידיים, אין מצב שאי אפשר לתקן.

    • Assaf Says:

      עדן,

      אין במאמר טיפה אחת של תבוסתנות.

      זו פשוט דיאגנוזה, כדי להבטיח שמי שיש לו כוח לעשות משהו, לפחות יטפל בבעייה האמיתית ולא בבעיות מדומות שנוח לברוח אליהן.

      אם אתה רוצה סיום אופטימי, תוסיף את המשפט "צריך להקים את הציונות מאפס, כמו שהיתה צריכה להיות מלכתחילה". הרי אחד העם כבר כתב את הכתובת הזו על הקיר. ראשי הציונות אמרו לו יפה תודה וטסו בדיוק לכיוון ההפוך.

  2. שימי Says:

    יש הרבה מה לבנות, אבל עוד צריך להקים את היסודות. למרבה המזל יש מי שעושים את זה — ולא רק מטאפורית, באל-עראקיב למשל.

  3. יאיר ח. Says:

    כל כך נכון.

    אנחנו נורא נורא רוצים להאמין שאיפשהו למעלה ישנם אנשים טובים וחכמים שיודעים מה שהם עושים. והאמת המרה היא שאנו מונהגים בידי חבורה של אנשים שגם היכולות שלהם וגם סדר-העדיפויות שלהם שונה כל כך ממה שהיינו רוצים להאמין.

    תמיד אמרתי שהליכוד-קדימה-העבודה זו בעצם אותה המפלגה מושחתת ותמיד ידעתי שצה"ל הוא צבא המונהל ע"י מטומטמים אגו-מנייאקים.

  4. Assaf Says:

    עופרי תודה.

    אמרת יפה ומדוייק מה שאני מנסה לומר לעם ישראל כבר כמעט עשר שנים.

    ברשותך, אדאג שהמאמר יתורגם ויופץ.

    אסף

  5. גולם Says:

    הקצינים הבכירים אמנם סרחו, אבל החיילים המסתערים בראש המחנה הם אלה שמייצגים אותנו באמת והם תמימים וישרים.

    אה, בעצם חוץ מעדן אברג'יל שהיא הרי בסך הכל ג'ובניקית… והחי"רניקים שהשתמשו במשפחות בתור מגנים חיים בעזה… ולוחמי השייטת שבזזו את פעילי השלום במרמרה. חוץ מהם ומהמטכ"ל.

    השאר בסדר.

    • ofrilany Says:

      כן, זה הנקודה. זה שיש חיילים מניאקים זה ברור. אני מנסה לטעון שגם הגרעין האמור לשאת את האידיאולוגיה בצורה הטהורה ביותר הוא מסריח. זאת אומרת – אין גרעין, איך שלא תהפוך את זה.

      • דודי Says:

        מה זאת אומרת "גרעין האמור לשאת את האידיאולוגיה בצורה הטהורה ביותר"? מדובר בבני אדם, מדובר בארגונים של בני אדם, עם אינטרסים אישיים, יריבויות אישיות, תככים ומזימות.

        בן אדם יכול גם להאמין בכנות בערכי הציונות, שירות המולדת וכדומה, וגם לנסות להכשיל את מתחרהו במירוץ לרמטכלות בעזרת יחסי ציבור.

        "זאת היתה דרך די פשוטה למצוא חוקיות בעולם: רבין היה טוב, ומשטר הרשע הליכודניקי שקם בטרם עברה שנה מרציחתו היה רע באופן מוחלט." – אני חושש שעדיין אתה מחפש דרכים פשוטות למצוא חוקיות בעולם.

      • ofrilany Says:

        כן דודי, הבנתי שזה מה שאתה חושב, אתה לא צריך לכתוב את זה פעמיים. אולי אתה צודק ואולי לא. אני דווקא לגמרי לא חושב שזה שמישהו הוא פלסטיני אומר אוטומטית שהוא טוב. השאלה היא איזה פרויקט פוליטי הוא מקדם. וחוץ מזה, אני בסך הכול אומר שגם פלסטיני הוא בנאדם.
        לגבי החלק הראשון, בעניין האידיאולוגיה: מי שמקדש את הציונות זה אתם ולא אני. כלומר, אתה לא יכול להיתמם ולהתכחש לזה שיש בישראל, במיוחד בתקופה האחרונה, דרישה להתייצב ולהצדיע לציונות. אז כל מה שאני אומר הוא שהדרישה הזאת היא ריקה, שהציונות היא רק כיסוי לאינטרסים של כמה גנרלים ובעלי הון דורסניים שדואגים לעצמם, ושהם משקרים לציבור שמאמין בחרא שהם מוכרים לו בלי שהם בעצמם מאמינים בו.
        בנוסף, אם אתה חושב שברק וגלנט מאמינים במשהו אז אתה קצת המממ…. אידיוט. אני מתכוון במובן של "אידיוטים מועילים", כמו שאתם אוהבים לצטט את לנין.

      • דודי Says:

        תודה, שלום.

  6. אייל דותן Says:

    רשימה מופתית. יש לניילן אותה ולצרף אותה לכל מתגייס טרי לבקו"ם. הסכמתי לכל מלה. צה"ל הוא רעה חולה ויש לו תפקיד פעיל ומרכזי בשימור הסכסוך. הוא איננו צבא הגנה לישראל – אלא צבא התקפה לישראל. אותם ראשי תיבות – אבל רק אחד מהם נכון.

  7. איריס Says:

    ישר כוח. כדאי באמת להפיץ ולתרגם כי זה פחות או יותר מתמצת את הכל. אפשר להוסיף ציטטה מישעיהו.

    מוסיפה פוסט שלי "נמאס מצבא הזה" שזכה להרבה כניסות וצעקות מיציע צהל. דומה למה שאמרת אבל מנקודת המבט של אישה (סובייקטיבי, פרקטי, יומיומי)

  8. איריס Says:

    http://www.notes.co.il/IRIS/38624.asp

  9. דני Says:

    בפוסטי השנאה שלך לצה"ל אתה במיטבך.
    הלוואי שאפשר היה באמת "להגיד לאנשים – עובדים עליכם".
    האשליה העצמית של הציונות פורטת על רבדים פסיכולוגיים עמוקים מדי, והיא מצליחה מדי (במובן היומיומי) עבור רוב הישראלים היהודים.
    היה הרבה יותר פשוט אם אלופי צה"ל היו חבורה של מקיאווליסטים ציניים. הבעיה היא שהם עוטפים את האופורטוניזם הבוטה שלהם באשליה (שרובם לדעתי מאמינים לה בעצמם) כאילו הם פועלים באמת מתוך אידיאולוגיה ולטובת האזרחים. כשהעגל (הציבור) רוצה לינוק והעגלה (הממסד הביטחוני) רוצה להיניק, קשה מאוד לשכנע. רק סוג של קטסטרופה חיצונית שיהיה לה מימד של איום קיומי תוכל להביא לשינוי של ממש (כפי שעשתה מלחמת יום הכיפורים בזמנה).

    • ofrilany Says:

      תודה. זאת השאלה – האם באמת הציבור כל כך רוצה לינוק. האם אירועים מבחילים ומגוחכים כאלה כמו פרשת גלנט וחלוץ הם לא משהו שמשפיע על אנשים. אני חושב שכן, אם כי לא ברור לאיזה כיוון זה משפיע. ברור שזה משחק גם לידיהם של המתנחלים למשל, ומוכיח מבחינתם שהציונות החילונית מנוונת ומסואבת (מה שנכון).

  10. גדי גולדברג Says:

    מעולה!

    העניין הוא שהציונות באמת הייתה כזאת מאז ומעולם, עוד לפני ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, חבורה של עסקנים קטנים ותו לא.
     

  11. דודי Says:

    בנעוריך האמנת בתמימותך שמפלגת העבודה טובה והליכוד רע, והנה בגרת ונוכחת שהערבים טובים, והיהודים רעים.

  12. עומר Says:

    עפרי, לפני כמה ימים שמעתי בחורה בסיני מלהגת על כמה שאתה כותב מדים וכל זה. עד היום פלוס מינוס הסכמתי איתה, פחות הכתיבה ויותר הרעיונות, בכל מקרה עד הביטוי "מחזיק מים".

    סוג של אינגלוז מהסוג המעפן ביותר, בן דודו של "ממקום של" ודודן רחוק של "בנושא של" – שלוש עילגויות שחביבות מאוד על אלופים בצה"ל ופוסטמות שקראו פעם את וולבק. אבקש למחוק מהפרוטוקול את "מחזיק מים" לאלתר

  13. ג. ספרי Says:

    האמת היא שאין כאן טובים ואין כאן רעים וזה לא שונה משום מאבק על עלייה בדרגה במפעל או בחברה.אך אחד לא מולך שולל והתפישה שצה"ל זה קדוש
    מתה לפני כמה עשרות שנים.

    שדרת הפיקוד של הצבא מורכבת מאנשים בינוניים לגמרי,שאין להם שום חשק
    להילחם,מלחמה זה בלגן מבחינתם,מקור לצרות ולבלבולי מוח.זוהי מערכת כבדה
    שסוחבת את עצמה,שמרנית מאוד,במקרה הטוב מתחמקת מצרה ובמקרה הפחות טוב נחשפת באזלת ידה וכסילותה (מלחמת לבנון)

    ועדיין לא ברור מה התחליף לכל זה,כולל ההיא עם הפלנלית: אלף הרוגים ברחובות שלנו עדיף? שמונת אלפים טילים על הדרום עדיף? שנים לקח להם למצוא
    פתרונות צולעים של מחסומים וחומות ופגזי זרחן על עזה.ומאזן אימה של חיסולים.זה רע,זה נורא,
    זה הרע במיעוטו,אין שום קשר בין זה לבין ציונות.בינתיים אין פתרונות טובים יותר,
    אין אפילו הסכמה (אצלהם) על גבולות 67 ,וגם אם ניסוג ספק אם זה יחזיק מים.
    לקחת סיכון?! הרי מי שיסבול פה ,שוב,זה לא המיליארדרים – להם יש פתרונות טובים מחוץ לישראל.מי שיסבול (כמו אז,שהתפוצצו ברחובות) זה דלת העם.

    ובסופו של חשבון,אין לנו ויכוח על רוב הדברים שכתבת,חוץ זמה שאין דרך
    להתחיל מאפס.גם האנטי ציונות לא מתחילה מנקודת האפס,וזה כבר לא עצם העניין,ואפילו לא העצם של הכלב.

    • אסף אורון Says:

      לג.
      הרשה לי להגיב בקצרה בשם עדת עוכרי ישראל המתקבצת כאן.

      קשה מאוד לענות לך, כי למרות שלדבריך "אין ויכוח" הרי בעצם התגובה שלך והמאמר של עופרי נכתבו על שתי מציאויות מקבילות שאין ביניהן נקודות השקה.

      במציאות שלך, צמרת צה"ל היא חבורה של אומללים חסרי אונים מול הדומיננטיות המוחלטת של המעצמה הפלסטינית המושלת בחיינו.
      וכמה שהם מנסים להתחמק ממלחמות, הגנרלים המסכנים שלנו – איכשהו המלחמות רודפות אחריהן, כי הפלסטינים הכל-יכולים ובני בריתם החיזבאללה (ששניהם בעצם, הרשה לי לנחש, בובות של אחמדנידג'אד) כופים את המלחמות עלינו, המלעונים.

      במציאות של עופרי, אנחנו שולטים בפלסטינים והצבא שלנו שולט במרחב האווירי הימי והיבשתי של ישראל, פלסטין וסביבתן הקרובה. ומשום כך כמות האחריות למצב שהוא מחלק לאותם גנרלים בינוניים (איזו מחמאה עבורם) גדולה בהרבה מזו שאתה מוכן לתת להם.

      • אסף אורון Says:

        ועיקר שכחתי: במציאות שלך, פגזי זרחן על אוכלוסייה אזרחית הם "פתרון". בקרב בני תרבות, קוראים למעשה כזה פשע מלחמה.

        אני שמח שבתגובתך למטה אתה מודה שאנחנו שולטים בפלסטינים ולא להיפך, אבל ההכרה הזו לא מתחברת לניתוח המציאות שאתה מציג כאן.

        ועדיין נראה לי שמדובר במציאויות מקבילות. איכשהו אצלך הכל מצטמצם ל"הערבים אשמים" ולאובססיה כלפי המעשים שלהם, הכוונות האפלות שלהם, וכו'. אצל עופרי, בלי שום ניסיון להצדיק את הפלסטינים יש התמקדות בלקיחת אחריות על מעשי הצד שלנו, שהוא – כאמור – זה השולט בארץ, וניסיון לנתח ולהבין את המדיניות שננקטת בשמנו ואת הגורמים המניעים אותה.

        אצלך איכשהו הגנרלים, ובראשם אהוד ברק ש"לקח סיכון" ו"שילם" עליו מחיר איום ונורא (כמו שאתה כותב למטה) – פועלים אך ורק מתוך האינטרס הציבורי של דאגה לעתיד המדינה. עופרי מזכיר לנו כאן בעדינות, שכל הראיות בשטח דווקא מצביעות על ההיפך. גם ברמה האישית וגם ברמת המדיניות.

  14. עופר Says:

    LIKE !!

    טראקבק:

    http://cafe.themarker.com/post/1732249/

  15. יאיר poes Says:

    אהבתי את המהלך של הפוסט, אבל הוא בעייתי. זאת אומרת, הבעיה היא בקטגוריה "ציונות", שרוקנה לחלוטין מכל תוכן, והשארתה בחיים אינה תורמת לדיון. שהרי יש הבדל בין עדת המרעין בישין הנוכחית לדור מקימי המדינה. וההבדל (בניגוד למה שהפוסטרים של השמאל הלאומי הציעו)הוא לא פרסונלי. הסגפנות של בן גוריון ורבים מחבריו הייתה אמיתית, ולא הייתה רק עניין של אופי. ברור שאם בן גוריון היה חי היום הייתה לו דירה באקירוב. זה עניין של מוסכמות חברתיות ותרבותיות שמייצרות תרבות פוליטית. וזה אגב לא עניין מקומי, ואפילו לא קשור להיסטוריה הציונית (נדמה לי). תשווה באנגליה את אטלי לבלייר, ותקבל תמונה דומה.

    בשבילי, לפחות, הציונות זו תנועה היסטורית, שהסתיימה איפשהו ב-1948, והבעיות איתה אחרות לגמרי.

    • ofrilany Says:

      נכון שיש כאן ערפול מסוים בין ציונות לצבא. אבל הערפול הזה קיים גם בתרבות העכשווית. כשאומרים על מישהו בישראל שהוא "ציוני אמיתי" זה כשהוא מתנדב לעשות מילואים. זה בא גם עם "ערכים" ו"ארץ ישראל היפה". זה לא היה ככה בעבר, אבל כיום הציונות כרוכה בצבא לגמרי. המשמעות של להיות ציוני זה להאמין בצבא (להאמין במובן של "להאמין באלוהים").

      • רס Says:

        אני לא מבין מה ההבדל בינך לבין אם תרצו. אתה אומר שהמשמעות של להיות ציוני זה להאמין בצבא והם אומרים שלהיות ציוני זה להאמין בצבא בלי ממש להגיד את זה.

        זה שישראל היא צבא זו עובדה ישראלית. אם אתה רוצה להאמין בישראל אתה יכול להאמין בצבא. הפאשיזם של אם תרצו אומר שאתה חייב להאמין בצבא. גם האמונה בישראל הנוכחית היא לאומנות על גבול הפאשיזם. אמונה ללא ביקורת וללא התחשבות בחוק הבינלאומי. אך כשאומרים את זה צריך להוסיף באותה נשימה את המכלאה הקפיטליסטית שקיימת כאן ודוחפת את האנשים לכיוון הזה.

        סליחה, שכחתי שזה לא אתר שמדברים בו מטריאליזם.

  16. י.א Says:

    בקיצור: השאלה עם הייתה אי-פעם "ציונות אמיתית טובה" תיקבע ע"י מה שיהיה, לא (רק) מה שהיה או מה שהווה.
    ויותר ספציפי: אני לא חושב שלגיטימי לגזור אחורה שרבין או הרביניזם היו "כמו" יורשיהם בפועל (מיהו הירוש/ האמיתי?), ולכן גם שלא היתה אפשרות למשהו אחר. וצריך ואף כדאי להיזהר ולא לאבד את היכולת לזהות שהיה משהו שהלך לאיבוד – לפעמים אפשרות, לפעמים רגישות או אתוס או פתוס או ערך.

    והערה לא לגמרי קשורה: לא נכון להוותווכח על השאלה האם האלוף או החפ"ש או הדוד שהולך למילואים מושחתים עד היסוד או אידאיליסטים יפי-עיניים. מבחינה זו העמדה שלך היא תמונת הראי של העמדה הישראלית הפשטנית מאד והקלאסית: צה"ל= הילד הטוב של השכנים, צה"ל = האח, צה"ל = הדוד האידיאליסט. ואז נתווכח על מידותיהם של הללו. אלא ששתי העמדות אינן לעניין. צה"ל אינו הילד, האח, הדוד או האלוף. הוא הנורמות והפרקטיקות שלו שנולדות מהמשימות שלו. ולכן הוא הארגון שהוא. ולכן אלופיו הם מי שהם. וכי מי הם יהיו? איך יהפכו לאלופים?

  17. נילי חברה של דפנה וגור Says:

    עופרי
    אלי שלי מעריץ את כתיבתך. מצטרפת. על הצבא אני כותבת ואומרת דברים ברוח דומה כבר שנים על שנים, ולדעות האלה שותפים גם יחידים וקבוצות לא מעטות בחברה הישראלית (למשל פרופיל חדש). יחד עם זאת, אינני חושבת שמדובר בחבורה של מניאקים. הכעס עליהם מביא אותך – ואותנו – לחשוב כך. הם אנשים אפורים ונטולי כישורים מיוחדים שמצאו דרך לזכות בעושר ובכבוד הרבה מעבר לכישוריהם הדלים.
    אגב, רוגל אלפר כתב השבוע מאמר בהעיר על הצבא והשקר של "שירתתי את המדינה". דברים כדורבנות רק קצת מפתיע שהוא חושב ש"ראה את האור".

  18. א.ב. Says:

    מצוין,
    המצב חמור עוד הרבה יותר, וגם יחמיר. אין ספק. הצבא שלח זרועות תמנוניות לכל תחומי החיים, לא רק לעולם הפוליטיקה שהצבא כבר שולט בו. רבין היה חלק מהעניין הזה. אי אפשר להעמיד אותו כאופוזיציה לצמרת הצה"לית והפוליטית היום. הוא אחד מאלו שהתחילו בחגיגה הזו.

  19. רחביה ברמן Says:

    לא צריך לחזור. הציונות מתה ב-20 ביולי, 1949, עם סיומה המוחלט של מלחמת השחרור. מאז אנחנו בתקופה הפוסט-ציונית. זה שאנשים מסרבים להבין את זה, זו כמובן בעיה.

  20. ג. ספרי Says:

    לאסף אורון:
    אין שתי מציאויות,יש רק מציאות אחת שבה אנחנו שולטים באויר ביבשה ובים
    ויש אלף הרוגים רובם ככולם אזרחים אצלנו ויותר מזה אצלהם.
    המאבק הוא בכלל לא צבאי,או לא בעיקר צבאי,וגם לא אידאולוגי באמת.
    אנשים רוצים להילחם באנשים אחרים עד שיתעייפו.
    להציג צד אחד כצודק אלף אחוז ושני טועה – זו טעות.המציאות אפורה ועכורה הרבה יותר,מה לעשות.
    שבוע לפני האינתיפאדה השניה נסעתי בכל רחבי הגדה ולא היה אף מחסום ושום חומה.
    לפרק את המחסומים? להרוס את החומה? לחזור לקווי 67 ? מדינה דו לאומית?
    כמה סיכון אתה מוכן לקחת,ובשם מי? האחרון שהיה מוכן ,לפחות מן הפה ולחוץ לקחת אחריות זה אהוד ברק שמדד אחר שנים של שממה פוליטית על המרצפות
    במגדל אקירוב.
    ולא עזרו לו במיוחד גם מהצד השני

    • אסף אורון Says:

      הגבתי למעלה. עדיף להמשיך בשרשור המקורי ולא לפזר תגובות פה ושם.

    • יאיר poes Says:

      מדינה דו-לאומית – זו המציאות, זה לא "סיכון", זה לא "פתרון", זה המצב, יש שני עמים שחיים בארץ אחת, תחת שליטה אחת. שאלת הסיכון היא רק לגבי הדרכים הלאה.

      נדמה לי שגישתך היא, אוקיי אנחנו שולטים ואנחנו אולי חולירות וחלקנו אולי יותר אבל אני לא רואה איך יוצאים מזה אז בינתיים ניתן לדברים לזרום כמו שהם, ודאי שלא נתגייס נגד הצבא או אפילו המתנחלים. אני צודק? זו גישה רווחת. ובאמת קשה לשכנע אנשים "לקחת "סיכון" כשמצבם בסך הכול בסדר (אני מדבר על מעמד הבינים הישראלי). אין פיגועים, אין מחיר כלכלי לכיבוש, אין בידוד בינלאומי. עדיין. יש מועקה וייאוש מסוימים אבל אלה לא מייצרים שינוי.

      הדגש הוא על עדיין כי ברור שזה לא יימשך לנצח. בסופו של דבר יהיה מחיר, יהיה בידוד, ההקצנה בתוך החברה הישראלית תעשה מכוערת יותר.

  21. יריב מ Says:

    אולי הצבא הישראלי יוצא דופן בעולם ואולי לא (אני מניח שכן). אבל צבא בהגדרתו הוא מערכת וחנית (גם בשל הפונקציה הלוחמתיתי שלו, ובפרט בצבאות שאשכרה נלחמים בשוטף, וגם בשל ההיררכיה הבירוקרטית הנוקשה שבדרך כלל מאפיינת אותו מבחינה מבנית.). עצם המבנה הזה מזמן לקודקודיו את האנשים היותר כוחניים, ממולחים וכו'. ביחס לעובדה הזו היו פה כמה גנרלים שהיו דיי נייס-גייז (יחסית להרבה פוליטיקאים שלא מהצבא). בהנחה שבמציאות הנוכחית צבא הוא הכרח הברירה היחידה היא לנסות ולאזן את התרבות הארגונית הצבאית בחברה אזרחית מפותחת ואתוס כנה (עד כמה שכל אתוס ניתן לעיוות) של הגנה בלבד ואלימות כמוצא אחרון.

  22. יוסף Says:

    נו, בוקר טוב. או בלשונו של יאן הוס—
    O, sancta simplicitas

  23. פסיכולוגית Says:

    כתבת נהדר עפרי! כל מילה בסלע.

    האם יש אפשרות שארשום את הבן שלי בעצמי לרסס שלכם, כדי שאוכל להתכתב איתו כמו דפנה אמא של אלי וחברה של גור ועוד מישהו? או נילי? אני כל כך מקנאה בה שאני מדחיקה את השם.

    ועכשיו ברצינות:
    אתה כותב נהדר ואני מקנאה בך על היכולת לכתוב בכזו פתיחות.

  24. אלון Says:

    חבר, איני נוהג לטקבק כי אני לא רואה טעם, הרי בחלקן הארי התגובות נופלות על אזניים ערלות.
    אך במקרה זה איני יכול להוסיף להשקיף מהצד בזמן שאתה וחבריך האלטיסטים, ההו-כה-מוסריים, חלוצי האתיקה, מגיני הצדק ופטרוני האמת האחת והיחידה עומדים ומשמיצים, מגבבים דברי בלע בהתבססכם על דברים שוליים יחסית.
    אתה רוצה לכתוב מאמר על דברים שסרחו? תהנה. אבל אל תשכח שהפוסל במומו פוסל. להגיד שהקצינים הם לא אלטרואיסטים? איזו תמורה מקבל סג"מ? סגן? סרן? משכורת נמוכה, שעות עבודה לא אנושיות, עבודה קשה, מתישה ומלאה בדילמות ואפס הכרת תודה – לא מהמערכת (שבמקרה הטוב שולחת אותך לפולין) ולא מהחברה, שמבקרה הטוב רואה אותך כפראייר ובמקרה הרע כרוצח חסר לב. סליחה שאנחנו כל-כך אנוכיים ולא מסוגלים להדמות לך, התגלמות האנושיות.
    טול קורה מבין עיניך! מה מסמך גלנט מכל שחיתות זניחה שקיימת בכל מדינה באשר היא? רוצה לדבר על דברים שבאמת חסרי מוסר? דבר על מכירת מכרזים של צה"ל, שמסכנת חיילים רבים, דבר על המחבלים המתאבדים והאסלאם הפונדמנטליסטי, דבר על שר פנים ששונא את כל מי שמבחוץ, על הגרעין האיראני, על הטרדות מיניות, אל תשמיץ סתם אוכלוסיה כל-כך רחבה, עצומה ותורמת. חוץ מלהזין את זחיחות הדעת שלך ושל חבריך לסלתא ושמנא, אתה אינך עושה בכך דבר.
    מאחל לך כל טוב, וחיים שלמים של אהבה ושלום.

    • ofrilany Says:

      אני לא מסכים איתך. ברור שלא כל האנשים בדרגות השונות בצבא הם רעים או מושחתים, אבל אם אירועים כמו מסמך גלנט לא מעוררים אצלם שאלות אז יש להם בעיה.
      למה לפולין? האמת שהייתי שמח שישלחו אותי לפולין.

      • אלון Says:

        ודאי שאתה לא מסכים איתי, הרי דברי סותרים את דבריך.
        "ברור שלא כל האנשים בדרגות השונות בצבא הם רעים או מושחתים" – לי זה ברור, מהקטע שלך משתמע אחרת.
        למה פולין? תגגל "עדים במדים".. תעשיית תעמולה ציונית שמוענקת לקצינים ונגדים מצטיינים כ"צ'ופר".

    • פסיכולוגית Says:

      טוף, זו קצת היתממות, אלון.
      חיילת הייתי וגם בגרתי ובסג"מים מה זה חשקתי. החברה לא בהכרח חושבת שאתה פראייר, המשכורת לא בדיוק רעה וכסף זה לא הכל. להיות קצין בדרגות של גלנט ושות', זה לא סג"מ. זו עמדת כוח, עם זמינות פקידות בצבא שגם אם החברה חושבת שאתה פראייר, יש תגמול מצדדים אחרים.
      בענין הת"ש: לגבי פולין אני ממש מסכימה שכדאי לבטל את הנסיעות לשם ויש יעדים מועדפים על פולין. בכלל אירופה זה לא היעד היחיד שכדאי, אבל אופס…לאפריקה הרי הקצינים נוסעים אחרי שהם משתחררים כדי לעשות עסקאות במליונים. להאיטי גם נוסעים כשיש איזו רעידת אדמה, ופה ושם יש גם משהו במזרח הרחוק, איזה אסון טבע כזה או אחר.
      זה אולי לא מאוד מושך בשביל מישהו מהרצליה שיכול להרוויח יותר בהייטק ולהגיע לדרום אפריקה ברילוקיישן, אבל בשביל בחור מבת ים? פולין עדיף על כלום, לא?

      • דני Says:

        עיינו נא תגובתי למעלה על עוצמתה הפסיכולוגית של האשליה הציונית וגו'.

      • אלון Says:

        את היית חיילת, אני הייתי קצין. דברי הובאו מנק' מבטי ונסיוני.
        בתוך הצבא יש איזושהי "יוקרה" לקצינים, אבל היא שולית והיא מדרדרת.
        ובחברה עצמה – תרצי או לא, קיימת הדרדרות מגמתית במעמד הקצונה (זוטרה ובכירה כאחד), לכן לא ואפתע אם בתקופת שירותך (תהיה אשר תהיה) עוד היה פאסון מסויים בדרגות הכתף ביחס לתקופתי.
        ולגבי הטיסות: את מציינת את זה כאילו הטיסות למקומות האסון הן "הטבה" שלה זוכים משרתים. אני אישית רואה את זה כציניות. כשהמדינה מוציאה משלחות לעזרת האנשים המסכנים והנזקקים בעולם אין מקום לשפוט (מלבד אולי "עניי עירך קודמים" – אבל אני לא מאמין בממרה הזו).
        וכמובן שגלנט ושות' אינם סג"מים וברור שהם מושחתים, כי בכל תפקיד שיש בו כח יכהן אדם שאוהב כח, זו דרכו של עולם. אבל הכותב הכליל ודיבר על כל הקצונה באשר היא (בחלקו השני של הקטע, בפסקה עם מסינפי הקוק), אלא אם הבנת הנקרא שלי הדרדרה (מאוד ייתכן הדבר).
        והמשכורת מאוד רעה. בתור אדם מהפריפריה אני יכול להבטיח לך שכל אחד ואחד מחברי שהתשחרר מייד החל לעבוד בעבודה עם הכנסה כמעט כפולה משלי בתור קצין זוטר.
        תעשיית הנשק הישראלית, והעלומית בכלל, הן תעשיות שחורות משחור, אבל אי אפשר לתלות בהן את האשמה על המלחמות הנוראיות באפריקה, שכן ההיסטוריה העכשווית הוכיחה – איפה שאין קלצ'ניקוב הורגים עם מצ'טה. אישית, הייתי מעדיף לחטוף כדור.
        שיהיה שבוע טוב ומלא הנאות.

      • רתם Says:

        אלון שלום
        נוסח הפנייה שלך "את היית חיילת אני הייתי קצין" הוא נוסח כוחני.
        לעניין "כשהמדינה מוציאה משלחות לעזרת האנשים המסכנים והנזקקים בעולם אין מקום לשפוט … "
        המדינה, באופן מוצהר מ ת א מ נ ת שם! האסון האחרון בהאיטי ספק הזדמנות לשמוע את זה נאמר במדיה רשמית : קול ישראל. כאשר נאמר שרק בעוד כמה שבועות אפשר יהיה להתחיל לתת טיפול מסודר, ארגון ושיקום לנפגעים ולניצולים שם, מיד נאמר גם שאז המשלחת הישראלית, הרשמית, כבר לא תהיה שם כי מטרתה להתאמן במצבי אסון ואת זה היא סיימה.

  25. yoash \/ יואש Says:

    התרשלת בצירוף תמונות לפוסט הפעם. כשירות לציבור, הנה תמונה:

  26. יובל Says:

    פוסט מצויין, כתוב נפלא, אבל המסר שלו, כפי שכבר נכתב בצדק למעלה, הוא תבוסתני וא-פוליטי. עצוב שכל אותם סוכני הביקורת של הציונות וויתרו לחלוטין על כל דיאלוג עם הציונות ובוחרים להציג את הרעיון הציוני כהיפוך גמור לכל מה שהם מייצגים. זו "פוסט-ציונות" של רחוב, ומבחינה פוליטית, זוהי דרך ללא מוצא. המסר המייאש והתבוסתני של הרשימה הזו משלים למעשה את התמונה של חברה שעוברת תהליכי פאשיזציה מימין ומשמאל והפוליטיקה הופכת בה למיותרת. זוהי ללא ספק שעתו היפה של השמאל הרדיקאלי, אבל ברגע שהציונות הקונקרטית והגזענית תקרוס (בעזרת השם!) גם הוא – שמגדיר את עצמו באמצעותה – יעלם יחד איתה.

  27. עודד קדם Says:

    מאמר מעולה!!

    חותם על כל מלה ומלה.

    אהבתי!!

  28. עידו צומר Says:

    דווקא יש לאן לחזור אבל כחילונים ההסטוריה שלכם החלה בציונות ולכן אינכם מעלים בנפשכם את האפשרות של הברור כשמש לאיש אשר כמוני

    אכן ההבחנה שלך עופרי מדוייקת לגבי הריקנות שבדרך מוריך לשעבר

    אבל היהדות יש לה שורשים שאינך מודע ליופיים וליתרונות שהם מסוגלים להביא לך
    אתה שבוי בתפיסה הפרה-ישראלית של הרצל חוזה אוגנדה ומומלץ לדעת מה היו רעיונותיו טרם נולדה הציונות ולהבין

    לפני כשעה למדתי דף גמרא (מסכת סנהדרין דף לט' עמוד א') והנה כתוב שם על ויכוח בין כופר לרב
    הכופר אומר לרב – אתה אומר שאם 10 יהודים במקום אחד שכינה עמהם אז מה קורה עם השכינה היא מתחלקת או שיש מלא שכינות?
    ובלשונו: "אמריתו כל בי עשרה שכינתא שריא, כמה שכינתא איכא?"
    עונה לו הרב כופר, איך נכנסת השמש לביתך דרך החלון? "אמאי על שמשא בביתיה דכופר"
    ענה הכופר שהשמש מאירה במקביל לכל העולם "שמשא אכולי עלמא ניחא"
    והבין כבר לבד

    אבל מה שמעניין הרב הוסיף לו שידע שיש לא רק שמש אחת אלא רבות וליתר דיוק בין 20 מיליארד ל90 מיליארד ובלשונו "ומה שמשא דחד מן אלף אלפי רבוא"
    להערכת מדענים יש בערך פי 2 שמשות במערכת כלומר כ 200 מיליארד
    מעניין כשנצליח לתעד במדוייק את שביל החלב מי יצדק …

    אגב הויכוח בין הכופר לרב היה לפני 2000 שנה

    ** הרשה לי להסתייג מנוולי הפה וגסות הרוח הכאילו חיננית ושנונה כדרך חיים של משתתפי הבלוג ושלך
    לדידי ציניות (לא כתוב ציונות אבל אולי גם) היא מסווה לא יעיל במיוחד לדכאון פנימי עמוק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: