התנחלויות רמת הנגב, או: חרם סלקטיבי במציאות דו לאומית

by

1.

החזרה שלי מהודו היתה משמחת אך גם מעוררת בחילה במיוחד. לא רק בגלל הווירוס האלים שתקף את מערכת העיכול שלי, בעודי תלוי בין שמיים לארץ, אלא גם בגלל החברה המפוקפקת שהקיפה אותי בזמן ההפסקה הארוכה בעמאן.

הם היו שלושה, בני ארבעים בערך. אחד בסנדלי שורש, שני בחולצה גזורה. השלישי היה שונה קצת, מעין סחי עם נגיעות היפסטריות. ואכן, מסתבר, הוא “ירד לנגב מתל אביב”. בא לעשות יין בחוות בודדים שהקים. “יין מעולה", הם מספרים. בשלב כלשהו השיחה הגיעה לשמואל ריפמן, ראש המועצה האזורית רמת הנגב. “יש לו אינטגריטי. הוא צנוע, לא משחק איתך משחקים". וגם: “ריפמן מזמבר את הבני דודים". המסונדל היה נלהב במיוחד, במיטב עולם הדימויים הכפרי: “צריך לטפח אותו, לדשן אותו. הוא מראה להם מאיפה הדג משתין. גם את פיני בדש. ועכשיו גם ישראל חסון". לזכותו (לא) ייאמר שהוא אוהב לאכול עם הפועלים הבדואים שלו: “שמע, שולחן הם יודעים לפתוח".

רצתי (שוב) לשירותים.

לראשונה בחיי חזרתי אל הארץ השלמה מצד מזרח. במקום ים ועזריאלי ראיתי את גאון הירדן, והמדבר הרחב, ואת ראמאללה (או שכם?), והתנחלויות מבוצרות בפסגות ההרים. ואז, אחרי שנחתתי, שמעתי על השמדת הכפר הבדואי אלעראקיב. בינתיים השמידו אותו עוד פעמיים.

2.

באתר המועצה האזורית רמת הנגב יש רשימה של חוות בודדים, עם לינקים לאתרי האינטרנט שלהם. קריאה חטופה מגלה תבנית דומה: לרוב מדובר בזוג, גבר ואישה, שנפגשו באחת החוויות המכוננות של "ישראל היפה" – תנועת הנוער, היאחזות הנח"ל בסיני (או סתם בסיני), איזה בית ספר שדה, טיול לאוסטרליה. הם ישראלים יפים, לא מכוערים, לא מתנחלים חלילה, "משלנו", בקיצור – כל מה שהשמאלמרכז הנוסטלגי מתגעגע אליו, מה שהיה פה לכאורה לפני 67 (והיות שרובם נולדו לא הרבה לפני 67, זה מעלה את החשד שהנוסטלגיה היא מנגנון לסימון גבולות חברתיים כאן ועכשיו).

הם למדו לאהוב את המדבר, "לא לאלף אותו”, הם עשו ילדים, ואז הם החליטו "להגשים חלום”. למרבה המזל הנגב ריק – לא משנה אם זה "ואדי נסתר" או גבעה הצופה על "נוף הרים קסום". אבל הוא לא תמיד היה ריק: יש בו "שרידים מתקופת הברונזה התיכונה", "טרסות עתיקות" או "חווה נבטית". והמתיישבים מתחייבים כמובן לשמר את ה"מורשת”, תחת "שמיים זרועי כוכבים".

מפריחים את השממה

קחו למשל את בני הזוג חנה ואיל יזרעאל. שנים של טיולים בשבילי הנגב ובמדבריות סיני, אוסטרליה ומרוקו "יצרו את הפנטזיה", וב-1998 הם הקימו את חוות כרמי עבדת. איל, ששירת בצנחנים, הספיק לפתח את תוכנית הלימודים "קצין שומר טבע", ואילו חנה, מחברת הספר "צב לא מצחצח שניים”, עוסקת בהנחיית קבוצות ולומדת "תראפיה בציור אנתרופוסופי". בחווה הם מקפידים לא להעסיק עובדים זרים אלא רק "ישראלים בוגרי שירות צבאי מלא". לזכותה של משפחת יזרעאל ייאמר אולי שהם היחידים שטורחים להזכיר את "השכנים הבדואים", ומציינים אגבית שהם "שותפים לעבודות הזמירה והבציר".

3.

אני כותב את הפוסט הזה כדי להגיד דבר פשוט, שמרגיש לי כמעט מובן מאליו: אני לא מתכוון לשתות את היין המורעל של חנה ואיל יזרעאל, ולא את הגבינות המסריחות של חוות קורנמל (או: “אינטרפטציות אישיות לגבינות צרפתיות מוכרות"). “שמני הריפוי העדינים" של חוות אורלייה מגעילים אותי, וכך גם "הבקתה האפריקאית המפנקת" של חוות זית המדבר. מעתה אתנהל בחשדנות גם מול קיבוצי רמת הנגב (רביבים למשל, או שדה בוקר), בהם נבחר ריפמן ברוב סוחף של 92%, למרות שהוא אוהב להצהיר שהלוואי שבנגב לא היו בדואים.

ב-2003 קבעה הממשלה כי "התיישבות יחידים היא אמצעי לשמירה על קרקעות המדינה בנגב ובגליל", ואילו ביולי האחרון החזון הזה זכה להשלמה. עשרות חוות בודדים הוכשרו בחוק שיזמו הח"כים ישראל חסון ושלמה מולא, למרות שרבים מהמבנים והצימרים הוקמו בניגוד להליכי תכנון מקובלים (אך עם סיוע שקט של הרשויות). בוועדת הכלכלה של הכנסת, מספר ארז צפדיה, התפתלו עד שמצאו את הניסוח הנכון, זה שיכשיר את חוות הבודדים אבל יאפשר למדינה להמשיך להתנכל לכפרים בדואים לא מוכרים, ולעתים אף להשמיד אותם לחלוטין, כמו באלעראקיב.

הצימר של הזוג יזרעאל. לחיות עם המדבר, לא לאלף אותו

חוות הבודדים הן סמל חי ורוטט להיעלמות הקו הירוק ולזליגת מדיניות האפרטהייד משטחי 67 ל"שטח ישראל". גם בצד הזה של הקו הירוק מתנהל טיהור אתני איטי – שעלול להסלים אם תגבר הסכנה המדומה – וגם בו מוקמות התנחלויות.

זה ביטוי נוסף למציאות הדו לאומית בין הים לנהר, לעובדה שישראל היא כבר, דה פקטו, מדינה דו לאומית. החזון הפוליטי המתבקש הוא להפוך אותה ממדינת אפרטהייד דו לאומית למדינה דו לאומית דמוקרטית.

אבל היות שהתגשמות החזון עדיין רחוקה, יש כמה משימות פוליטיות דחופות יותר. כמי שתומך בחרם סלקטיבי על מוסדות ועסקים ישראליים – במאמץ לסיים את המציאות הבלתי נסבלת הזו אני לא רואה שום סיבה שהקריטריון היחיד לסלקציה יהיה הקו הירוק. את חוות הבודדים, שיכונו מעתה "התנחלויות רמת הנגב" – אני מתכוון להחרים, וכך, למשל, גם כל ישוב בגליל שיוסיף סייג לתקנון שלו בניסיון למנוע מערבים לגור בו.

יכולים לשאול אותי: מן הסתם חלק מתושבי מצפה אביב שבמשגב לא תמכו בשינוי התקנון לפיו רק נאמני "החזון הציוני" יוכלו להתקבל ליישוב. למה להחרים את הצימר שלהם? ותשובתי: טוב לדעת. אם משפחה מסוימת במצפה אינה תומכת בכך אז שתטרח להצהיר על זה, לפחות לרמוז לזה, באתר האינטרנט שלהם. כך יחולל החרם הסלקטיבי שינוי מבורך: פוליטיזציה של שיח התיירות המתפייט – אחד המנגנונים הבולטים להדחקת הנוכחות הערבית בגליל ובנגב. אולי יום יבוא ואפילו נירה רוסו תטרח לציין אם ארוחת הבוקר הנפלאה שסעדה במשגב הוכנה ביישוב ציוני טהור (או מטוהר).

חרם סלקטיבי, בניגוד לחרם כולל, הוא הזמנה לשיחה פוליטית, לא השתקה שלה – אבל רק אם הסלקטיביות שלו דינאמית וגמישה, ואינה מתנהלת לאור קריטריונים קשיחים שאבד עליהם הקלח. אני יכול להעלות על הדעת סיטואציה שבה לא אחרים עסק בהתנחלות "אמיתית", בשטחים, אם בעליו יפגינו גישה דמוקרטית לשכנים שלהם וישתפו אותם בבעלות ובהנהלה של העסק, לא רק כשואבי מים (ואולי יש ניצנים כאלה). כל עוד אני לא מחרים מישהו בגלל מהותו כמו הרוח הנושבת מהקריאה לחרם כולל אלא בגלל תכונות או פעולות מסוימות שהוא יכול לשנות, אז יש על מה לדבר.

ריפמן. מזמבר את כולנו

השאלה המתבקשת הבאה מתייחסת אליי: למה לא להחרים אותי? להם יש את ריפמן, לי יש את ברקת, ואפילו חולדאי הוא לא מציאה כזאת גדולה. אם הוא כזה ליברל אז זה רק מפני שהוא אינו נדרש להתמודד עם ה"אתגרים" בנגב ובמזרח ירושלים. והרי יש אנשים שכבר מחרימים אותי, או לפחות יחרימו את היין שאייצר ביקב בוטיק שלי, אפילו אם אקים אותו בכיכר רבין. בביקורים בחו"ל קרה לי הרבה שחשתי עוינות מאנשים בשל עצם היותי ישראלי.

ותשובתי: אדרבא. בואו נדבר על זה. אם אני מוחרם בשל עצם העובדה שאני חי כאן, או מפני שאני לא מצטער שסבא וסבתא שלי באו לכאן, אז השיחה תיגמר מאוד מהר. אבל אם יש משהו שאני יכול לעשות בנדון – או לא לעשות – אז אשתדל לבחון את הדרישות ברצינות. שיחה כזו מתייחסת אליי (מכוננת אותי) כסובייקט פוליטי, ולא כמי שמצטמצם למהות ציונית אובייקטיבית וקבועה. אין לי עניין בפוליטיקה המחייבת אותי להתנער מהזהות שלי כדי לקחת בה חלק.

הוויתור, מצד אחד, על הבחנה קשיחה, וההימנעות, מצד שני, מוויתור על כל הבחנה – יכולים לעורר שיחה פוליטית חדשה, עם קואליציות חדשות. זה מצריך כמובן ניסוח של הבחנות חדשות, כאלה שאף פעם לא ירגישו “נקיות” ובטוחות כמו הקו הירוק הישן והטוב. הן יהיו הקשריות וזמניות ופתוחות להסתייגויות. אבל דווקא בשל כך, מי שעושה אותן לא יוכל להתנער מאחריות על השיפוט הפוליטי שלו. שהרי יש משהו מאוד פשוט בשימוש בקריטריון מופשט כמו הקו הירוק. זה מאפשר לנו לשפוט את המקרה באופן כמעט אוטומטי, "מרחוק", בלי תשומת לב לפרטים; וההנחה היא שכל מי שעושה את השיפוט חייב להגיע לאותה מסקנה, אלא אם כן הוא טיפש או רשע או לא רציונאלי. האומץ לעשות הבחנות חדשות, מבלי להציג אותן כמובנות מאליהן, מזמין אחרים לשיחה להסתייג מחלק מההבחנות, להוסיף הבחנות משלהם.

כמובן, התנאי לכךֿֿ הוא לראות ישראלים אחרים – ולא רק לאישראלים – כרלוונטיים לשיחה הפוליטית. במובן זה, אתקשה לשכנע את מי שרואה ביהודים בישראל, בעם הציוני היושב פה, תאונה זמנית ומצערת, כזו שיש להיפטר ממנה כקולקטיב פוליטי (ולקבל אותם רק כיחידים נושאי זכויות). אתקשה לשכנע גם את מי שרואה בשמאל היהודי בישראל רפלקס מותנה, לא יותר מתגובה על מה שקורה בחו"ל ובשטחים, או על מעשי השלטון (כך טען פעם יצחק לאור שוודאי צודק מבחינה אמפירית. השאלה היא האם זה חייב להישאר כך ומה זה אומר על הדימוי העצמי של השמאל. כתבתי על זה כאן).

אפשר לטעון שהשותפות של הישראלים לשיחה, או שלי כישראלי, היא לא ממש חשובה. הקריאה ל-BDS היא יוזמה פלסטינית, וקשה להלין על כך שהיום – אחרי 62 שנות דיכוי – נמאס להם לעשות הבחנות. מה גם שהשמאל הישראלי לא ממש הוכיח את יכולתו לשנות משהו בציבור היהודי. אולי הפוליטיקה הלגיטימית היחידה שנותרה לישראלים היא לתמוך בחרם מרחוק, להוות לכל היותר הוכחה חיה לזה ש"יש ישראלים שתומכים", או לזה שיוזמי החרם אינם חלילה אנטישמים.


זו עמדה חזקה אבל אני לא יכול לקבל אותה. אני חי פה, מרגיש חלק מהקולקטיב שהתנחל פה, וחייב לעשות הבחנות. אני רוצה פוליטיקה שעוזרת לי לבקר את הקיים אבל גם להגדיר מחדש את הזהות והאינטרסים שלי, לדמיין חזון חדש שבו גם לי יש מקום. עם כל החשיבות בקמפיין החרם, אני לא רוצה לא מתחשק לי (וחשק זה עניין חשוב, כתב עפרי) — להיות פוסטר של "ישראלי תומך חרם".

מה שכן, בשיחה על חרם סלקטיבי אין שום צורך להיצמד להבחנה הקשיחה של הקו הירוק, זו שמשרתת כל כך את הממסד הישראלי. התנחלויות רמת הנגב אינן פחות גרועות מאריאל ובנותיה, כנראה הרבה יותר. אין שם רוסים וגם לא משפרידיור מהמעמד הבינוני הנמוך, אלא שרידים מדושנים של אצולת הקרקע. מעבר לכל הטיעונים, האנשים אלה פשוט מגעילים אותי: הצירוף בין "ציור אנתרופוסופי" לבין שיתוף פעולה עם טיהור אתני הוא מוטציה ישראלית מעוותת במיוחד, כמעט כמו שר הביטחון הרצחני שלנו וחיבתו למוזיקה קלאסית.

תגים: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

76 תגובות to “התנחלויות רמת הנגב, או: חרם סלקטיבי במציאות דו לאומית”

  1. Merav Says:

    פוסט חשוב במיוחד. תמיד חשבתי שהישראלי המכוער עדיף על הישראלי היפה (הקטגוריה כוללת כמובן גם ישראליות, בעיקר ענוגות שיודעות לקחת נשימות עמוקות)

  2. עופר Says:

    היי גל,

    הרעיון לקדם חרם על מוצרי חוות הבודדים מצוין. המידע כבר הועבר לנוגעים בדבר…

    לגבי הסלידה מקמפיין הבד"ס ועקרון הגמישות שהצעת, אני חולק נמרצות. גם המתנחל שנוהג בחביבות בשכניו חי על גבם מבחינה מבנית. ליחסו אליהם יש חשיבות שולית במונחים כלכליים וגאו פוליטיים.

    בנוסף לכך, נראה לי שתתקשה למצוא חברות ישראליות גדולות שאינן מעורבות בכיבוש (לדוגמה, איזו יצרנית מזון לא מוכרת בסופרמרקטים בשטחים?) י
    לפיכך יש צידוק גם לשיטתך לחרם נרחב מאד נגד הכלכלה הישראלית.

    הנקודה הבעייתית ביותר היא הדרישה שלך מאנשים להסתייג מן המערכת כאשר הם ממשיכים להתקיים בתוכה .
    אם אפתח כאן עסק בדעותיי הנוכחיות, אני לא מתכוון לבקש מאף אחד הקלות בחרם הכולל על סחורה ישראלית, רק מפני שאני תומך בקמפיין הבד"ס. הפיכתנו לשופטים שקובעים מי אמר את מה שצריך כדי שלא יחרימו אותו בעייתית מאד!! אם תושב משגב יכתוב באתר שלו "אני נגד כל צורה של אפליה נגד הערבים, אבל צריך להבין ולהתחשב בעמדת המועצה שלנו", האם קבוצת פעילי בד"ס צריכה לכנס טריבונל בעניין גבינות הבוטיק שלו, כדי לקבוע אם הוא בר החרמה או לא? זה יכול לעבוד ברמת השיקולים שלך כאדם פרטי, אבל לא כבסיס לתנועה.

    ולסיום, גם החרם הכולל נגד ישראל הוא חרם גמיש, הן מן הבחינה הפרקטית, כי בפועל מתמקדים כיום בתעשיות גדולות שמרוויחות מהכיבוש, והן בכך שהוא מתווה דרך שאם ישראל תלך בה, הסנקציות ייפסקו. במילים אחרות, החרם משאיר בררה

    • גל כץ Says:

      עופר, תודה על התגובה.

      אני מקווה שלא יצרתי את הרושם (אם כי אני חושש, מקריאת התגובות, שכן) שאני מזלזל בבידיאס או באנשים הפעילים בו. אני חושב שזו קריאת כיוון חשובה, שאכן נפרטת בפועל, אצל רוב המחרימים, לפעילות סלקטיבית ופרטנית יותר.
      ואכן, השיקולים שאני מצביע עליהם הם יותר רלוונטיים לאנשים פרטיים (אם כי גם מוסדות מורכבים, בסופו של דבר, מאנשים פרטיים). במסגרת זו, רלוונטיים גם שיקולים של מי האדם ומה הוא עושה, גם אם הוא גר במשגב או בתל אביב.

      עם זאת, אני חושב שתנועה פוליטית לא צריכה להגיד לאנשים מה לעשות אלא לאפיין מרחב וכיוון של פעילות. הייתי מעדיף שקמפיין הבידיאס לא יקרא לחרם כולל אלא יצביע על הבעייתיות והמורכבות של המצב בישראל/פלסטין — כולל כמובן העוולות שהמדינה הישראלית אחראית להן – ויותירו יותר החלטה (גם במוצהר, לא רק בפרטיקה) לאנשים פרטיים בעולם ובארץ.

      ובכל זאת, כפי שכתבתי, אני לא בדיוק "מאשים" את הקמפיין, כי קשה לי להאשים פלסטינים שלא רוצים לעשות הבחנות. יותר קל לי לבקר את הפעילים הבינ"ל המעורבים בזה. אני חושש שמלונדון או מפאריס הקריאה לחרם כולל מריחה כמו התנערות ממעורבות אמיתית בסיטואציה הפוליטית.

      בכל מקרה, הפוסט הזה היה מכוון בראש ובראשונה לישראלים – אני מציע, למי שבא לו לשמוע, שמוטב לא לצמצם את הפוליטיקה של השמאל בארץ לתמיכה במה שקורה בחו"ל, גם אם מה שקורה בחו"ל הוא לפעמים חשוב (כמו הבידיאס) וגם אם התמיכה הזו חשובה. אנו, כמי שחיים פה, חייבים לעשות הרבה יותר הבחנות (אם אנו רוצים להמשיך לחיות פה ורואים עצמנו כחלק מהקהילה היהודית-ציונית-ישראלית-עברית שחיה פה). 

  3. יובל Says:

    אני רק הערה נוקדנית, לפני שאני מתפנה לחשוב ברצינות ולראות אם יש לי הערה עניינית יותר: "אבד עליו כלח" ולא "אבד עליו הקלח". לרוב אני נמנע מלתקן כתיב, אבל הטעות המסוימת הזו היא פטיש ותיק שלי.

    • Assaf Says:

      ואם הוא דווקא בדיוק איבד את קלח התירס שלו?

      על התירסים כאן בחצר שלנו אנו שומרים כעל בבת עינינו ודי בטוחים שהקלחים לא יאבדו. אחרי הכל, ב"בני דודים" אדומי העור כאן כבר טיפלו מזמן.

    • גל כץ Says:

      יובל, תודה על התיקון. זה אכן מועד לפורענות.

      אשתדל להימנע מהטעות בעתיד, אבל את הטעות שכבר נעשתה אשאיר לדראון עולם.

      • יובל Says:

        ורק כדי שלא תהיה לי כאן תגובה יחידה שעוסקת בכלל בענייני כתיב, אני רק אגיד שזה פוסט מצוין. הרעיון להשתמש בחרם – לפחות בחלק הפנים-יהודי שלו – ככלי לדיאלוג הוא רעיון מעניין מאוד. והוא מאפשר באמת לטפל במגוון רחב יותר של תופעות בצורה הולמת יותר.

  4. איריס Says:

    מאמר טוב, במיוחד כי יש בו תחקיר מסויים ומביא עובדות עם שמות ממש, ותמונות ולוקח סיכון בזה. יישר כוח.

    חוות הבודדים עם הבוטיקים של גבינה ותירפיה אנתרופוסופית הם חזרה על השטיק הישראלי באופן כללי, ההסוואה של הרצחנות באסתטיקה ואקולוגיה ואו טו טו פציפיזם ממש. ההתנגדות צריכה להיות להזניית העטיפות, לדעתי, כי לטווח ארוך זה נזק בר קיימא ובלתי הפיך. כלומר, עלינו להתנגד ל"אמנים" שהם סוכני מוסד, ל"תירפיה במוסיקה פציפיסטית" של יצואן מאבטחים לאפריקה, ולבוטיק יין שמעורבב בדם נקיים.
    כל השאר, לדעתי, יקרה בעצמו. מה שאדם יכול לעשות הוא רק להתנגד לשמש הסוואה. אתה כתבת יפה מאד על התחושה שהיתה לך בהודו (נידמה לי בחלק הראשון) שבכל זאת אתה משווק את ישראל, כי אתה בעצמך מין הוכחה ש"לא כולם כאלה" וש"יש דמוקרטיה", בקיצור אתה מין "נוהל שכן" התינוק שמאחוריו מתחבאה הפלוגה. במידה מסויימת זה בלתי נמנע, כי אתה אתה, ואתה כאן. אבל חשוב מאד להצהיר, כמו שעשית, שאתה לא ממש מתנדב לתת מחסה לפלוגה מאחוריך, ומצדך שילכו לכלא.
    אגב השיטה של "כיבוש יפה" לא הומצאה כאן, האמריקאים טובים בזה וגם הנאציזם (אוף שוב) היה מאד אקולוגי, טבעי ובוטיקי, כזה. הרפואה הטבעית, למשל, היתה קלף חזק באותה תקופה, וקל לראות איך זה מבלבל אנשים ומאפשר להקים ממש מחנות מוות מאחורי עלי התאנה, כמונו. תעתועים…
    בקיצור, זה פוסט שצריך לראות בו גם פלטפורמה להמשך, כלומר איך להתנהל בגשר הצר הזה שאנחנו תלויים עליו, אלה שלא הגרו עדיין, ומנסים לחרוש מסלול אפשרי בלי לוותר על חלק מהותי בביטיוי האישי ובזהויות.
    הצעה נוספת, בצריך עיון, זה לבדוק את האספקטים השחיתותיים נטו של "חוות הבודדים" כי זה יותר תופס בארץ, ויש שם שחיתות בחלוקת הקרקעות (כלומר למה לא נותנים לי למשל).
    לבסוף, הקיבוצים זה בדיוק אהוד ברק. נפלו המסיכות, יצא המרצע, תאבי בצע, צבועים, ויסודיים בהרס שהם משיתים סביבם על כל מי שלא בקליקה שלהם. לא במקרה הם בראש סולם השינאה של אחינו המזרחים…

    • איתי Says:

      כדאי להבהיר שאף אחד לא מוחרם באופן אישי – החרם הוא על סחורות ונציגים רשמיים. יתר על כן, ידוע לי על דיונים לגופו של מוצר במקרים מסויימים.

      מעניין שגם אתה וגם ש. ביטון בחרתם לזהות אי נוחות אישית עם החרם על ישראל.

      • גל כץ Says:

        איריס, תודה על התגובה. אני חייב להצטנע ולציין שהתחקיר (אם בכלל הוא ראוי להיקרא כך) היה מאוד פשוט. רק להיכנס לאתר של המועצה האזורית ולכמה אתרי אינטרנט של החוות. חשוב שבמציאות של חרם סלקטיבי גמיש נעשה את זה כמה שיותר.
        אני מסכים עם הרבה מדברייך, במיוחד עם הדימוי של "גשר צר".

        ואיתי – חרם על סחורות ונציגים רשמיים הוא גם חרם אישי. זה לא אומר שלא צריך לעשות את זה, פשוט עדיף לא לברוח מהעניין. קרבנות החרם הם אנשים אמיתיים — אנשים שהעסק שלהם הוא הגשמת חלום (לא בציניות, למרות שהייתי ציני לגבי הגשמת החלום בחוות הבודדים), או שהכסף שהמדינה תיתן להם כדי להגיע לאיזה פסטיבל קולנוע עשוי לשנות את חייהם.

        אז זה נכון שצריך להחרים לפעמים. אבל דווקא אם נזכור שזה גם חרם אישי, שאנחנו ואחרים נפגעים ממנו אישית, אז אולי נשאיר יותר מקום להמשך השיחה הפוליטית — אחרי החרם ובמהלכו.

      • איתי Says:

        שלום גל,

        ברור שבסוף מישהו ימצא את עצמו מוחרם אבל זה לא אישי שכן בנסיבות אחרות (וריאליות) הפרט האמור לא יוחרם כלל. יתר על כן, ברוב הפעמים ישנו רצון אמיתי לדיאלוג כאשר לא מדובר בנציג רשמי (דיפלומט \ גנרל).

        נראה לי שהמרחק בין מה שאתה מציע לעמדת רוב מארגני החרם שפגשתי בשנים האחרונות קטן משמעותית ממה שאתה (אולי) חושב. מעטים מאד מחרימים בסגנון איגוד העיתונאים המצרי (חרם קטגורי ובוטה). מבחינת רבים מהפעילים עצם השאלה או ההתעסקות במקורו של מוצר היא תוצאה רצויה.

        בכל מקרה – תודה על הפוסט

  5. ינאי Says:

    הי גל,
    תודה על פוסט מרתק. אני מסכים עם איריס, שטענה שהחלק הראשון, המצוין, של הפוסט חזק בגלל הדוגמאות הקונקרטיות.

    סוף הפוסט, לעומת זאת, הוא מאכזב ולדעתי גם לא הוגן. לא ברור לי למה אתה מנגיד (באופן עקיף אמנם) את התמיכה בBDS לפוליטיקה שאליה אתה שואף, פוליטיקה ביקורתית שמאפשרת (לפי מה שהבנתי לפחות) גם הגדרה עצמית מחודשת ו"פוזיטיביסטית". על מה ההבחנה הזאת מסתמכת? מה בהצהרות שקישרת אליהן נוגד עמדה כזו? ויותר חשוב מכך – מה בפעילויות הקונקרטיות של הBDS עד כה שונה באופן מהותי מהקריאה לחרם הסלקטיבי שלך? כמו כן, על מבוססת הרמיזה(המקוממת בעיניי) שישראלים הפעילים ב-BDS הם שותפים "מרחוק", שפעילותם מתמצה בהוכחה ש"יש ישראלים אחרים" ואולי גם בהיות "פוסטר"? (ולא למשל בסיוע ממשי לקדם יוזמות חרם ספציפיות).

    בקיצור, למרות שאני (בנתיים) לא בקיא בכל הפרטים, היוזמות, הפעילויות והפוליטיקה של הBDS עד כה, ממה שאני כן יודע, מתעורר בי החשד שאתה משליך על התנועה הזו (וכך גם על האנשים הפעילים בה) עמדות שאינן שייכות לה בהכרח. בכל מקרה, אני חושב שההתייחסות שלך כאן לBDS ולפעיליה היא מעורפלת מדי , ולפחות נראית כמתבססת יותר על דימוי מוקדם מאשר על ניתוח של פעילויות קונקרטיות.

    • איריס Says:

      ינאי, הבידיאס עושה רושם (מפה) כבילוי פנאי של מי שמכנים עצמם יהודי9 פרוגרסיביים אמריקאים.
      בשם עצמי אוכל לאמר שאי אפשר להתייחס ברצינות לפעולה הזו אם אינה מלווה פעולה מסיבית ממשית לקליטת ישראלים באמריקה בתנאי דה לוקס ובתיאום עם הממשל. זה מה שקרה בדרום אפריקה, הלבנים הוזמנו בקווטות נדיבות וטובות (לא כפליטים, כמובן) לארצות הברית, קנדה ואוסטרליה בעיקר, שם הם חיים בנוחות מקסימלית עד היום הזה באושר ועושר.
      עושה רושם שיהודי אמריקה המשועממים מעט מארגנים לעצמם אליבי מקומי על הגב שלי ושלנו, שנצא "הרעים" מהסיפור (עירק) שהם הנהנים העיקריים ממנו. לא מושך אותי כלל להיכנס לסאלון הזה. אני כמובן מתנדבת להיות היהודי הישראלי הראשון שייכנס לאמריקה על הטיקטה הזו אחרי שהפרוגרסיביים וג'יי סטריט יארגנו לי אזרחות, עבודה משובחת במקצועי, ווילה קטנה אך מאובזרת באחת מהשכונות שהם גרים בהן. אם זה יקרה, תדע שהמהלך הזה של מועדון הבידיאס הוא רציני ומטרתו כלפי יהודי ארץ ישראל-פלשתינה היא חיובית.

      לעומת זה, אני לפחות תומכת מאד בחרם האקדמי בגרסא האנגלית שלו, התובעת אחריות ממי שיש לו אייגנסי, ידע, ונדרש להביע עמדה מוסרית מתוקף הפריווילגיה של "עובד אקדמיה", שזה משול לאצולה גלובלית של התרבותיות והידע האנושי.
      כמובן, לחרם הזה יש מעט מאד תמיכה בישראל ואנחנו יודעים למה, בלי להשמיץ כמובן את רוב הקוראים בבלוג הזה.

      • איתי Says:

        איפה זה "מפה"? בארה"ב חרם על ישראל הוא לרוב עניין כמעט מוקצה בעוד שבשבדיה למשל מדובר בכמעט מיינסטרים. ביום א' שעבר יצא לי להסתובב בברוקלין עם חולצת בי-די-אס – לא חוויה נעימה במיוחד. 

    • גל כץ Says:

      תודה ינאי.

      אתה צודק שהפעילות של הבידיאס, בפועל, נפרטת פעמים רבות לסוג של חרם סלקטיבי גמיש מהסוג שאני מציע (וראה מה שכתבתי לעופר בעניין). אבל הפוסט הזה, אני מודה, עוסק בעיקר בדימויים ובזהות ובאיזה סוג של ביטויים פוליטיים מזמין אותי לקחת בהם חלק ואיזה לא.

      כישראלי אני מרגיש שהשפה הפוליטית של הבידיאס לא מזמינה אותי לקחת בה חלק. כמובן שאפשר לעשות פוליטיקה פוזיטיבית בבידיאס אבל נדמה לי שזו לא הפוליטיקה הפוזיטיבית *שלי*. אני יכול לתמוך בבידיאס כאמצעי יעיל להפסקת הכיבוש, אבל לא ברור לי איך אני משתלב כישראלי-יהודי(ולא רק כסובייקט אוניברסאלי) בחזון הזה, או בדרך המוליכה אליו.

      ובכל זאת, אני לא מתכוון להטיף מוסר לבידיאס, או לדרוש שישנו את השפה שלהם כדי לצרף אותי ועוד כמה סובייקטים (שמאלנים יהודים) שסועים לקמפיין הזה. יש מספיק קבוצות הרבה יותר חשובות לשחרור הפלסטיני שכדאי להשיג את תמיכתם. למעשה, אני מכבד את הבידיאס מאוד כפרויקט פוליטי פלסטיני (עם תמיכה בינלאומית) וגם ישראלים שתומכים בו (ותמיכתם היא לפעמים ממש חיונית כדי להרחיק ביקורות מתלהמות ושקריות עליו).

      אני רק אומר שכישראלי הבידיאס הוא לא הפרויקט שלי, ומציע רעיונות וכיווני פעולה אחרים. זה לא אומר שאני לא יכול לתמוך לפעמים בפעילויות המתנהלות תחת המטרייה של הבידיאס (למעשה אני מניח שאני תומך ברובן).

  6. איריס Says:

    מפה, מישראל כמובן.

    גם כאן זה לא תענוג גדול.

  7. עופר Says:

    איריס,

    ג'יי סטריט תומכים בבד"ס?

  8. איריס Says:

    אני מכירה אנשים ששייכים לשתי הקבוצות, כמובן לא חופף, אבל מקובל בקרב מיליה מסויים. אני בטוחה שגיי סטריט כארגון לא תומך בחרם על ישראל.

    • עופר Says:

      אני שמח שאת בטוחה, מפני aג'יי סטריט כארגון מחרף ומגדף אפילו את החרם הסלקטיבי ביותר נגד הכיבוש.
      חפשי בגוגל J STREET BERKELEY DIVESTMENT

      הבד"ס בוודאי לא התחיל כבילוי של יהודים אמריקנים. הוא התחיל כיוזמה פלסטינית, עם תמיכה בינלאומית. אני מכיר יותר גופים ישראליים שתומכים בבד"ס מגופים יהודים- אמריקניים שתומכים בו. למעשה, אני מכיר רק גוף יהודי-אמריקני אחד שתומך בחלק מהבד"ס,
      Jewish Voice for Peace

      מובילי הבד"ס בעולם הם מי שאי אפשר לבקש מהם לסדר לנו דיור חלופי.

  9. דני Says:

    בעיני, החשיבות של הפוסט הזה היא לא במה שהוא מתאר אלא במה שהוא – ביטוי למתח המתמיד שבו חי כל ישראלי איש שמאל שמתגורר בישראל (ואפשר לומר שזוהי מהותה העיקרית של "ארץ האמורי" בכלל). כמו כל מתח – הוא בלתי פתיר, וטוב שכך, מפני שהוא מציק ומגרה לחשיבה ולעשייה.
    זה פוסט שבא מהבטן ומקלקול הקיבה ("מעבר לכל הטיעונים, האנשים אלה פשוט מגעילים אותי"), ולא צריך לחפש בו לוגיקה מתמטית.
    אוסיף רק שחוות הבודדים הגעילו אותך כל כך כנראה גם בשל היותן ייצוג מזוקק של האתוס הציוני של "כיבוש הארץ באמצעות התיישבות", מאז ימי "העלייה הראשונה".

    • גל כץ Says:

      תודה דני. אבל אפרופו הבחנות, אני חושב שנקודה בזמן והקשר פוליטי ותרבותי הם בסיס חשוב להבחנות.

      זה נכון שחוות הבודדים מבטאות את האתוס הציוני מאז ימי העלייה הראשונה, אבל עכשיו השנה היא לא 1890. זו היתה אז תקופה אחרת, עם אמונות אחרות לגבי בני אדם וקהילות אנושיות, ועם עובדות ופוגרומים אחרים. אני חושב שכל אלה רלוונטיים כאשר אנו באים לשפוט תופעות ואנשים בזירה הפוליטית.

      וזאת כמובן מבלי לטעון שאנשי העלייה הראשונה היו "בסדר". כולנו (גם פלסטינים) לא בסדר – זו הנחת המוצא. השאלה היא איך בכל זאת עושים הבחנות.

      • דני Says:

        פחות כיוונתי כאן לשיפוט ערכי של העלייה הראשונה. הנקודה המעניינת לדעתי היא שהממסד הציוני ממשיך להשתמש בכלי הזה גם היום. אני חושב זה מעניין מאוד שמאה ועשרים שנה אחרי ראשית הגשמתה של הציונות כאן, אתוס המאבק על הקרקע והכיבוש באמצעות המחרשה עדיין חזק כל כך. זה משהו שקשור לד.נ.א של הציונות, וזה נושא מעניין למחקר.
        ניחוש שלי: אולי יש כאן הד לתנועות לאומיות וסוציאליסטיות אגרריות של המחצית השנייה של המאה התשע-עשרה באירופה (ובעיקר במרכז אירופה ובמזרחה), שהשפיעו על הסביבה שבתוכה צמחה הציונות.

  10. איריס Says:

    אתה בודאי יותר בקיא, כך זה ניראה.
    אני לא פלשתינאית
    אני לא ערכתי סטטיסטיקה.
    לא דיברתי על הצד הלא יהודי, כך שזה לא הוגן, המתקפה שלך.
    דיברתי על היהודים מבין הבידיאסים, כמובן. בדיוק התכוונתי לארגון הזה, שאותו הכרתי בשנת 2002 בסן פרנסיסקו בזמן מלחמת עירק, גרתי אז שם, ולמדתי באוניברסיטה פעילה מאד בתחום זה, והתרשמתי מהם בתור מי שהרעיונות התבשלו אצלם, ומכאן התרשמותי שמדובר ברעיון של ארגון יהודי פרוגרסיבי. (שוב, מן הצד היהודי !!!) זה גם היה אפרופו הניסיון להטיל חרם על חברת קטרפילר אחרי כן וכולי. מה לעשות שלא התלהבתי מהתשתית החברתית והרעיונית של אשכול הארגונים האלה (בשיתוף עם תיקון וןעדהריסת הבתים וכולי). אני ממש לא מסכימה שעיקר היהודים בתנועה זו הם ישראלים אבל לא ספרתי.

    שוב, היהודים שאני מכירה הם גם בזה וגם בג'יי. ומכאן האמירה שלי הכוללנית. והם כמובן כן יכולים לתרום, כי מדובר אמנם לא באילי הון, אבל בקבוצות מבוססות ומרושתות (בעיקר אקדמית וכולי), ביחס אלי למשל. גם אז לא הרגשתי בבית בארגונים האלה, הגם שהם אירחו סרבנים ישראלים (מתנועות הגברים האשכנזים הצעירים שנוסע
    ים להרצות על סרבנותם).
    הרגשתי שהם מבלים בזמנם החופשי, אולי תוכיח אחרת.
    היו לי שיחות עם הנפשות שפעלו אז בארגון הזה, וזו התרשמותי, אתה זכאי לשלך.

    מה שאני לא אוהבת זה טון ידעני, פטרוני, מגבר ישראלי שאומר לי שהוא לא רק יודע יותר טוב ממני, אלא לא צריך אפילו להוכיח זאת. נסה שנית.

    • עופר Says:

      היי איריס,

      את מציגה את ההתרשמויות שלך. וזה בסדר גמור.
      נדמה לי שתגובתי הכילה פרטים בעניין הבד"ס, כולל שמות של ארגונים.
      עכשיו הזכרת את תיקון. תיקון איננו תומך בקמפיין הבד"ס העולמי. את עמדתו הפתלתלה של מייקל לרנר אפשר לקרוא כאן:
      http://www.tikkun.org/article.php/20100412093818411

      קמפיין קטרפילר הוא קמפיין ממוקד ולא דוגמה לחרם המוסדי (או הכלכלי) הכולל.

      בעניין אחר, אני מקווה שהשערתך כי הפעילים היהודים הרדיקליים מסן פרנסיסקו "מבלים בזמנם החופשי" (כולל הזכרים האשכנזים ביניהם) נכונה.

      • איריס Says:

        עמדתו הפתלתה של לרנר, זה משהו קבוע כניראה ולא חשוב באיזה ענין 🙂

        לא התכוונתי להעליב ב"מבלים", התכוונתי שזה מין מועדון צופים לפרוגרסיבים מסוג מסויים שיש בשפע באזור. אולי אאמץ את הדיבור היותר מעודן של גל כץ, שהשפה שלהם לא מזמינה אותי.

        אוסיף רק כרגיל נופך אישי של "אקס פיילז". מיטשל, שהיה יו,ר הארגון מכונה "הישראלי" בפי הקהילה היהודית הרשמית הפרוגרסיבית. אינני יודעת מה זה אומר, ואם זה מקנה יותר או פחות אמינות לארגון. בנוסף, היתה לי שיחה גם איתו ועם פרופסור נכבד מהארגון (השם במערכת…), והתרשמתי, שוב, שהם לא רוצים לשנות כלום במהות, ובטח לא להיכנס ראש בראש בממסד הציוני-ישראלי באופן אפקטיבי, אף שהם ידעו היטב כבר אז מה קורה בארץ. אז אני רואה בזה ארגון שאולי מטרתו אפילו לכנס ולשלוט בקולות הרדיקליים, ובאופן כללי לא חסר לנו מזה פה, אז למה לטוס עד שם בשביל זה.
        לגבי הגברים האשכנזים, מאחר שגם פה בטוקבקים זה המצב (יש מעט מאד נשים שאפילו מהינות להגיב לא כל שכן לכתוב פוסט מלא שאינו נוגע בבישול או שידוכים), נעזוב את הנושא מחוסר תוחלת. מחאה נטולת נשים בנושא כל כך טעון מגדרית (מיליטריזציה, קולוניזציה וכולי) היא מראש מעוקרת. תענוג לי לקרוא למשל את רוזאן בר, יהודיה פרועה המכנה עצמה "מלכת העולם", דבר שלא היה מתאפשר כאן, ללא צו אשפוז מצה"ל או רשות דומה. במקום שאני רואה ארגון שמאל המנוהל על ידי גברים בלבד, אני מרשה לעצמי לחשוד שמדובר בסוג של שליטה חברתית ולא מחאה. אבל זה רק אני, חשדנית מטבעי אומרים לי.

      • עופר Says:

        אם הכוונה למיטשל פליטניק, אני משער שמקומו הטבעי הוא בארגוני זכויות אדם ולא במאבק פוליטי חריף:
        http://org2.democracyinaction.org/o/5664/blastContent.jsp?email_blast_KEY=1083263

        הקולות הדומיננטיים ב
        Jewish Voice for Peace הם קולות נשיים ועקביים, של רבקה וססילי.
        יש הבדל תהומי בינן למייקל לרנר, ג'יי סטריט, וכנראה גם מיטשל.

      • איריס Says:

        בזמנו הוא היה, לא עקבתי אחרי התפתחותו, בדרך כלל זה מקצוענים שמגיעים בסוף לעבוד אצל חיים סבן בעמותה למען ילדים חולים או משהו כזה עם הרבה כסף.

        לגבי הארגון גם כן לא עקבתי, אני איכשהו קובעת עמדה וההמשך כבר לא מעניין אותי. נשים אמריקאיות במפרץ המזרחי לא מעניינות אותי, אני ישראלית, ומעבירה אליך את הכדור בחזרה. אתה נוטה, כמו רבים מהמיליה הזה, לעבור כאשר נוח לערבוב בין ערבים, יהודים, ישראלים…זו הבעיה.
        בוא נתמקד בחצר שלנו, זה מה שאהבתי בפוסט הזה, אי אפשר לברוח כל הזמן ולשחק כסאות מוזיקליים.

  11. רתם Says:

    ואו. ממש בהאחזות הנח"ל בסיני המון דברים יפים ראו עיני, כמו למשל, חיילת יחפה, וצמתה מוטלת על כתפה…
    נשארתי כמעט בלי מילים מהפוסט. ריפמן מצהיר מעל כל במה אפשרית שהבדואים הורסים את הנגב. מצויין שאתה כותב על זה.
    האם ידוע לך שהסיירת הירוקה אוסרת על א/נשי החוות לתת מים לשתייה לשכנים?
    עכשיו, עד שאתאושש, כמו מגיב קודם, רק אשתף באסוציאציה מביכה: יש לי מכר ממוצא בדואי, שמשרת שנים רבות במשטרה. חבריו הם ברובם מזרחים מהנגב.
    עכשיו כשהפנסיה מתקרבת, הם רוצים לעשות משהו יחד. באו והציעו לו : בוא נעשה יחד חוות בודדים…אנחנו נקבל את הקרקע על שמנו, כי על שמך כמובן לא נתן להגיש בקשה לחווה (שמייהדת את הנגב). נהיה שותפים, תביא את הידע שיש לך בעיבוד אדמה, בגידול חיות בית, בשדאות ונעשה חיים יחד. אמר להם פעם לא. הלכו וחזרו והציעו שוב ושוב לבסוף אמר להם בכפר (הלא מוכר) שלי כבר יש לי חווה אני גר באדמה שלי, יש לי חיות ואני זורע קצת אבטיחים וחיטה.
    לפעמים נדמה לי, שחלק מהרדיפה של היהודים הציונים את הבדואים נובעת מסוג של קנאה. זה לא שקל לחיות בלי מים וחשמל, אבל יש אנשים שמשתגעים מלראות "סתם ערבי" חי באדמה שלו בכזו טבעיות ולפעמים אפילו לא מתלונן. למה הוא לא נדחף לדירת שיכון בקרית גת או מלאכי? למה הוא בכלל צריך אדמה? נכון, הגזל הוא שיטתי ומתוכנן אבל בפנים בעומק נראה גם ששוכנת קנאה ביחסים של הבדואים עם האדמה והסביבה, בלי שהם עשו אף סדנה ואף נשימה, בלי אסט ובלי ארט אוף ליבינג נגיד. יאללה, גל , תודה

    • גל כץ Says:

      תודה רתם! ואם יורשה לי להציע – נראה לי שאפשר לפתח את הפסקה האחרונה לפוסט שלם.

      • רתם Says:

        תודה. אנסה לחשוב למה אפשר לפתח את זה וגם אני כמובן לא חושבת שיש צורך להפריך או להפריח. שממה זה נהדר. מצד שני, המדינה צריכה לספק לתושבים הערבים של הנגב מים, תעסוקה וחינוך. בקניה המדינה מממנת מורות ומורים בגילאי יסודי שמצטרפים לשבטים שנודדים במשך חצי שנה כל שנה וכאן ילדים מכפרים לא מוכרים הולכים ברגל בתנאים לא מוגנים לבי"ס ומפסידים המון ימי לימודים. זה לא שהבדואים בנגב נודדים כיום. להיפך.
        זה רק מראה שמדינה שרוצה, ואני חושבת שקניה לא יותר עשירה מישראל, יכולה לשלוח מורה לכל חור. הכל תלוי בגישה.
        מים זורמים הם חובה של המדינה לתושביה. ואין מה להוסיף. אם המדינה נמנעת במכוון במשך שנים ארוכות לחבר למים, זה אומר בהגיון פשוט שהיא נלחמת באוכלוסיה הזו.
        שמתם לב שבחדשות אמרו היום שהתגלו באיזור רביבים שני גנבי מים? הם גנבו מים בערך של 100,000 ש"ח? זו המלחמה. הצינור עובר ליד ביתם, אבל להם אין מים. אני לא אתפלא לגלות מה עומד מאחורי פרסום הידיעה הזו וגם לא מי עומד מאחוריה.
        שימו לב שכדי שהציבור היהודי לא יזדהה עם קורבנות הריסת בתים/ברזנטונים של בדואים, המדינה דאגה כבר מזמן להדביק להם תווית של פושעים, פולשים וסתם גנבי מים

      • דודי Says:

        האם רק "המדינה דאגה להדביק להם תווית של פושעים"? ברור שרובם הגדול אינם פושעים, אבל מיעוט לא מבוטל עוסק בפשע, ולא קיימת נורמה של ציות לחוקי המדינה (בניגוד לחוק השבטי).

        אי אפשר, למשל, לבנות בית במיתר או עומר בלי לשלם פרוטקשן לבדואים. תשתיות מתכת מרחבי הנגב (תאורה, תקשורת, שילוט) נגנבים באופן קבוע, והגנבים אינם אנשי חוות הבודדים.

      • איריס Says:

        מרושע קצת דודי. בהתחשב שהחוק השבטי היהודי דומה מאד לבדואי מבחינת הציות לחוק, והחוק הבינלאומי גם יחד. יש נטיה להשליך את הצל על מישהו שלא יכול לענות… ?
        זה מעניין כי בזמן האחרון הצלחתי קצת למצוא בעצמי סלחנות לישראל בגלל ההבנה שכמו הבדואים, היהודים הם פיראטים, ולכן אין מסורת של ציות לחוק. עכשיו אתה בא ומקלקל.

      • עופר Says:

        דודי, הם היו שמחים לעבוד בחברת החשמל. אופס, חברת החשמל לא מעסיקה ערבים. וגם רוב המעסיקים האחרים שמציעים פרנסה מעבר לעבודות דחק.

        גם 90% (לפחות) מהאסירים היהודים בבתי הכלא הם מזרחים (לפחות עד העלייה של שנות ה-90). נו, אז?

      • דודי Says:

        עופר, אתה טוען שהמדינה אחראית לכך שהם פושעים. היא כנראה גם דורשת שיתחתנו עם ארבע נשים ויביאו 20 ילדים. אבל בכל אופן, זו טענה אחרת מ"המדינה הדביקה להם תווית של פושעים".

    • איתמר Says:

      רותם אני מצטרף למה שגל כתב לגביי פסקתך האחרונה.

      ואוסיף, הבדואים והפלסטינים ואולי גם המזרחים, חושפים את היות הציונות פרויקט התעשרות בורגני בבסיסו וכך נחשפת המלאכותיות הרומנטית-ילדותית שמכרו לנו כל השנים.

      עלק "עם השב לארצו".פפפחחחח.

      • נועה Says:

        בחייאת. לכל אורך ההיסטוריה של הציונות, מי שבא לכאן היה מי שאין לו, או שיש לו אידיאלים. מי שהיה לו, או שרצה להתעשר, לא בא לכאן. להתעשר מתעשרים באמריקה.

      • איתמר Says:

        להתעשר מתעשרים גם באמריקה אבל לא רק באמריקה.

        אחרי שאירופה הקיאה לפה חלק מיהודי מזרח אירופה הם החלו בפרויקט ההתעשרות החינמי (מתנת בונוס תזכה לדמיין שאתה עדיין באירופה מרוב שתהיה עשיר).

        זה פרויקט ההתעשרות שלהם על חשבון מזרחים וערבים.ככה פשוט.

        מתוך עשרה אשכנזים שתפגשי בסושי ל9 יש בית בלי משכנתה באזור המרכז.

        תכף תגידי גם שהציונות זה פרויקט שקשור לדת היהודית…

      • עופר Says:

        אולי אפשר לגשר על הפערים בין שניכם:
        גם אם הדור הראשון של ה"עליות" הגדולות היה בעיקרו אידאליסטי, הדור השני כבר היה האליטה כאן, ולאליטה אינטרס וגם כח להתעשר על חשבון אחרים. מפא"י ייצרה כבר בסוף שנות ה-50 שכבה של בעלי צווארון לבן שהיה כדאי להם לכרסם בסוציאליזם (הלאומני והסלקטיבי) שהיה נהוג עד אז.

      • איתמר Says:

        ואכן גישרת.

  12. א.ב. Says:

    לא צריך להפריח את השממה.
    השממה היא יפה בדיוק כמו שהיא.

  13. ק. טוכולסקי Says:

    חוות בודדים הם שוד מעמדי קלאסי, באזורים בהם אוכלוסייה חלשה משוועת לאדמה ועבודה נותנים לקולאקים מקורבי משטר אדמה לרוב על חשבון הכלל. צריך להלאים את חוות הבודדים ולחלק את האדמה ומקומות העבודה לתושבי הנגב. חוות בודדים הם עוד שטיק של דיכוי כלפי אוכלוסייה חלשה, בדיוק כמו מועצה אזורית תמר גובה ארנונה ממפעלי ומלונות ים המלח בזמן שתושבי האזור בעיירות הפיתוח לא רואים מההכנסות האלו גרוש.
    כדאי להם לתושבי הנגב יהודים ובדואים, בערים, הכפרים הלא מוכרים, העיירות ועיירות הפיתוח להושיט האחד לשני ידיים ולצאת למאבק משותף כנגד שוד האדמות והארנונה שמשרת רק את בעלי היכולת.

    • חנניה Says:

      על איזו אדמה ומקומות עבודה אתה מדבר? האדמה עליה יושבות חוות הבודדים הייתה אדמת מדבר לפני שהתיישבו עליה. ומקומות עבודה – לתושבי הנגב? אם תגרש את בעלי החוות תקבל חזרה אדמת מדבר ללא כל מקומות עבודה.
      מה הקשר בין חוות הבודדים למועצה אזורית תמר ומלונות ים המלח? הארנונה של מלונות ים המלח צריכה לממן את פיתוח אזור ים המלח שמספק עבודה לתושבי האזור כולו.
      זה נחמד לזרוק סיסמאות על דיכוי אוכלוסיה חלשה ושוד אדמות אבל לא חכם במיוחד.

  14. דודי Says:

    כדאי להסתובב קצת בנגב, לפני גיבוש עמדה בנושא מדיניות הממשלה שם, כלפי הבדואים ובכלל.

    אולי יתברר שלמטבע יש יותר מצד אחד. ספציפית, חוות הבודדים נוצרו כאמצעי (דפוק, אני מסכים) להתמודד עם בעייה ממשית של השתלטות הבדואים על שטחים עצומים בנגב, שמעולם לא היו בחזקתם.

    אתה יכול לפתוח למשל בכתבה הבאה, של קלמן ליבסקינד:
    http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/133/497.html
    יש לה שני המשכים, שלא מצאתי ברשת.

    "הטיהור האתני האיטי" שמתרחש בנגב הוא אחד הפחות מוצלחים, ככל הנראה, בהיסטוריה של הטיהורים האתניים, בהתחשב בקצב שבו האוכלוסייה המטוהרת מכפילה את עצמה ואת השטחים שבחזקתה.

    • חנניה Says:

      האם לממשלה (או ממשלות בכלל) יש בכלל מדיניות בנושא הבדווים בנגב? עושה רושם שכל ממשלה מנסה איזה פטנט שיפתור את הבעיה וזה עולה למדינה בעוד כמה אלפי דונם שניתנים לבדווים ומליוני שקלים שמושקעים בנסיונות כושלים להפוך אותם לעירוניים.
      חוות הבודדים לא נוצרו במטרה לפתור את בעיית הבדווים ואדמות הנגב – עשרים חוות קטנות אינן פותרות בעיה של עשרות שנים ואלפי דונם שהבדווים השתלטו עליהם. הם נוצרו על ידי אנשים שרצו לברוח למדבר ולנסות משהו אחר – עשירים הם לא יהיו במדבר.

      • דודי Says:

        כמו שאמרת, כל ממשלה מנסה איזה פטנט, וחוות הבודדים הם חלק מאותם פטנטים.

  15. שרון רוטברד Says:

    מאמר יפה מאוד. יש כמובן הרבה מה לומר על החרם (האינגלוז ל"בויקוט" או "בד"ס" הוא לשון נקייה, עצלנית ולא-אחראית). חרם היא פעולה פסיבית-אגרסיבית, פעולה שהיא בעצם המנעות מפעולה ומשום כך היא הפעולה הפוליטית הכי קלה. הקלות שלה נובעת גם מכך שתמיד הכי קל לארגן קהילה המבוססת על שלילה, הדרה, הוצאה מהכלל ולפעמים גם שנאה. בגלל הקלות הזאת, כשהיו רוצים להטיל חרם, היו אבותינו מכנסים בית דין ומנהלים שם פרוצדורה ארוכה שכללה, מעבר לחקירה מעמיקה של הסוגייה גם שלבי ביניים של התרעה ונידוי זמני, ורק כשכלו כל הקיצין היו תוקעים בשופר וקורעים קריעה. אני חושב שבמקרים מסויימים כמו החרם של גנדהי על מוצרים אנגלים או החרם הפלסטיני על סחורות שיוצרו בשטחים זהו אמצעי התגוננות לא אלים מוצדק מאין כמוהו. במקרים אחרים, למשל כשעושים חרם על הילד המופרע של כיתה ג', זה יכול להיות סוג של תוקפנות ואלימות.
    לגופו של עניין, אני לא יודע מה הטעם בחרם "סלקטיבי" מכיוון שכל יהודי שחי בארץ הוא חלק מהכיבוש וראוי משום כך לחרם. כשהמתנחלים תלו בתל אביב שלטים עם "יש"ע זה כאן" הם צדקו, ועובדה שמחוץ לגבולות המדינה אף אחד לא רואה את ההבדל. אין שום הבדל בין ציורים אנתרופוסופיים בגליל, בתל אביב או בנגב. באשר לחוות הבודדים – התפקיד שלהן ברור בדיוק כמו הנוף בכל המדינה. הרי עם קצת תרגול, כל ישראלי יכול ללמוד לראות את הכיבוש גם אצלו בבית. וכאמור, אני חושב שמעבר לשלילתו של אופן ההתיישבות הזה או אופני התיישבות אחרים, ואולי במקום אי-פעולות שבאות במקום פעולות, כדאי להתעסק בפרויקטים פוזיטיביים ולהתעמת עם המורשת והגורל שלנו כמתיישבים.

    • גל כץ Says:

      תודה שרון.

      אתה צודק לגבי הקונוטציות של המונח "חרם", אבל בפועל בתרבות שלנו מחרימים כל הזמן – החרדים מחרימים חנויות שפתוחות בשבת או ששמות בחורות על המודעות שלהם, הימנים מחרימים את הקרן החדשה, השמאלנים מחרימים את ההתנחלויות או את הכל, מחרימים אפילו פיצריות שמתייחסות לא יפה לאוטיסטים (היה איזה סיפור כזה לפני שנה נדמה לי), או מסעדות שמתייחסות לא יפה לחולות סרטן (גם סיפור כזה היה לא מזמן).

      הפוסט הזה התחיל מזה שאני – אולי כתוצר של התרבות שלי – חשתי דחייה חזקה כלפי חוות הבודדים והמוצרים שלהם, ותשוקה חזקה להחרים אותן. או אז ניסיתי לעשות רציונאליזציה לתשוקה הזו, ולהבין איך זה מתחבר לתשוקות אחרות ולעקרונות המבססים אותן. זה נכון שמה שאפשר להגיד על החוות אפשר להגיד גם על אוניברסיטת תל אביב, אבל בפועל אני (ואני מרשה לעצמי לנחש שגם אתה) עדיין מתייחס שונה אל שני המקרים. למה אני מתייחס אליהן שונה? בשביל זה צריך לנסח הבחנות חדשות שאינן נכנעות לדיכוטומיה בין השטחים הכבושים לישראל. אני הצעתי שמלאכת הניסוח של ההבחנות – שמתחילה אמנם מפוליטיקה שלילית של "חרם", דחייה והיגעלות, יכולה להיות בסיס גם לפוליטיקה "פוזיטיבית" ולקואליציות פוליטיות חדשות. זו השיחה שתיווצר, משוחררת מהדיכוטומיה הקשיחה בין ישראל לשטחים, שיכולה להיות גם המדיום להתמודדות עם "המורשת והגורל שלנו כמתיישבים" (ואכן, היא ראויה עד מאוד להתמודדות).

      • שרון רוטברד Says:

        שאלת החרם קשורה עד מאוד לשאלת התשוקה המסורסת של השמאל שנידונה במאמר הקודם. במקרה של החרם, ההתלבטות היא בין אי-רצייה של יינות ברקן ובין אי-רצייה של יינות רמת הנגב; במקרה של העדר התשוקה בשמאל התלונה היא על היעדרה של הרצייה עצמה, היעדרה של רצייה כלשהי, אפילו מבלי לברר את מושא הרצייה. בשני המקרים זוהי היתקעות על מין השהייה בארטלבית ("הייתי מעדיף שלא"),
        ובשני המקרים לא נשאלת השאלה האלמנטרית "מה אני (כן) רוצה?".

  16. תושב משגב Says:

    כתושב משגב, רציתי להודות על הפוסט.
    את דעתי על החרם הסלקטיבי ו/או ה-BDS אשמור לעצמי כי יש עוד אנשים שקוראים את התגובות כאן חוץ משמאלנים מהורהרים. חלקם עלולים להיות שכנים שלי.

    רציתי להגיד שיש קבוצה (קטנה אמנם) של תושבי משגב שמתנגדים לתקנונים הגזעניים. ולחוק הגזעני החדש, שנקרא "חוק ועדות קבלה". החוק הזה יכשיר את התהליך המפלה שנקרא "ועדת קבלה" ומהווה חסם בפני ערבים, אבל גם בפני אנשים אחרים שלא מתאימים תמיד לסטנדרט הציוני-בורגני הצחור.

    הפוסט הזה חשוב, כי כמו שתראו באתר הצנוע שהקמנו (http://atidmisgav.org.il), קשה לנו להילחם את המלחמה הזו ממשגב (כמו שלך, גל, קשה להילחם את המלחמה בתור ישראלי בהודו, למשל, וכמו שלהגיד BDS בתקשורת המיינסטרים הישראלית נשמע קצת תמהוני בימינו).

    לגבי הפרדוקס השמאלני – השאלה היא אם צריך להישאר במשגב ולנסות להסביר לשאר התושבים (הבורגנים-ציונים-לבנים) את מעשיהם, או שעדיף לנדוד בחזרה לת"א. כמו השאלה אם עדיף להישאר בת"א ולצעוד מדי פעם בשד' רוטשילד, או שעדיף לארוז ולנסוע לניו-זילנד (כדי להילחם בעוולות שנעשו לאבוריג'ינים).

    • עופר Says:

      היי תושב,

      בני זילנד מדובר במאורים, והסיפור שלהם (קצת?) פחות גרוע מזה של האבוריג'ינים.

      חוץ מזה, בהצלחה.

    • איריס Says:

      איזה תגובה מעודדת. בעיני לפחות. ביקרתי פעם אחת ביישוב אחד במשגב _(טל-אל) וזה היה לא נעים, תחושה של גטו לבן של עובדי רפא"ל בלב ישובים ערבים מאד בעייתי.

      בתור תושבת הגליל לשעבר שעברה "הלם תרבותי" בנושא הגזענות המשתוללת שם, לעומת תל אביב ואפילו ירושלים- אני מזדהה עם השאלה והלבטים.

      אני בדיוק בצומת הזו, חזרה לתל אביב או להיכנס לעמדה קשה יחסית או של קרנפית או של גולה פוליטית בביתה, או "מסבירה". ממש צריכה להחליט בקרוב כניראה זה יהיה תל אביב בסופו של דבר….

  17. יוני Says:

    טוב אולי שמישהו כבר יתרגם לי את המושג בד"ס.
    בגוגל אין פתרונים.

    • דובי Says:

      חה"ס (חרם, הוקעה, סנקציות). למרות שדיווסטמנט כוונתו יותר מכירת נכסים מאשר הוקעה, בהקשר הזה. אז אפשר חמנ"ס.

  18. דובי Says:

    פוסט מצויין. אני לא בטוח איפה אני עומד ביחס לרעיון של חרם פרטיקולרי – מצד אחד זה נשמע לי כמו רעיון טוב, מצד שני, הרעיון שיוטל עלי חרם אלא אם אני אחתום על הצהרה שאני שמאלני טוב, מתנגד לכיבוש ולא אוהב את ביבי, נשמע לי בלתי נסבל בעליל. למעשה, בזמנו כשהוצע חרם אקדמי שכזה באוניברסיטה שאני לומד בה, אני הודעתי למארגני ההצעה שאני אסרב לחתום על הצהרה שבה אני מתנער מהמדינה שלי, וזאת בלי קשר לעובדה שאני אכן מתנגד למדיניות — פשוט משום שחרם שכזה אינו מקובל עלי.
    השאלה היא כמה אנשים כבר יהיו מסוגלים לעקוב אחרי חרם שדורש מהם לבצע החלטות כל כך סבוכות.

    • עופר Says:

      למיטב ידיעתי, גם PACBI, ארגון הגג הפלסטיני שניסח את קריאת החרם, נמנע מהחרמה על רקע השקפת עולם. אני מבין שמבחינתם הקריאה להחרים את אחינועם ניני בברצלונה (החרמה מוצדקת, לדעתי, בשל התבטאויותיה הנתעבות בזמן "עופרת יצוקה") איננה תחומה במסגרת הקריאה, וחרם כזה נתון לשיקול דעת של אחרים.

      • דובי Says:

        לא, מדובר לא על החרמה על רקע השקפת עולם, אלא החרמה על רקע זהות לאומית (היותי ישראלי) עם פטור לבעלי השקפת העולם ה"נכונה". לא מקובל עלי.

      • עופר Says:

        ודוק, אם מה שאתה טוען נכון, מדובר בהחלט בהחרמה על רקע השקפת עולם מצד פאקבי. אנא עדכן אותי על הפטור לבעלי השקפת העולם ה"נכונה". איפה זה מופיע בקריאה ואיפה זיהית את זה בפרקטיקה שלהם?

        אני מעולם לא קיבלתי פטור כזה, וגם לא ביקשתי. לא מכיר מישהו מהישראלים תומכי הבד"ס שחוו משהו אחר. אם זה לא היה ברור, פאקבי לא קראו להחרים את המופע בברצלונה, ואחינועם ניני הרוויחה, לדעתי, ב"יושר" כל חרם בחו"ל. היא הרוויחה במעשה ולא במחדל, ובוודאי לא בבררת המחדל של עצם היותה ישראלית. אני מקווה שאתה זוכר את הדברים שאמרה.

      • דובי Says:

        איפה אמרתי שפאקבי מעורבים? דיברתי על פאקבי? פאק פאקבי. מה אכפת לי מהם. דיברתי על ארגון העובדים של האוניברסיטה שלי.

        ואני לא זוכר שום דבר שאמרה אחינועם ניני, ולא ברור לי גם איך היא נכנסה לשיחה.

  19. עופר Says:

    טוב, אם כך, התגובה שלך מ- 20:42 הייתה מיותרת לחלוטין, לפחות במיקומה.

    ואת ההתנגדות שלי לחרם עם פטור על סמך השקפת עולם ביטאתי במעלה הפוסט.

    • עופר Says:

      טעיתי בעימוד. ההערה הקודמת הופנתה לדובי

    • דובי Says:

      איך בדיוק? אני דיברתי על חרם שהוצע באוניברסיטה שלי. אתה אמרת ש"גם פאקבי ככה וככה". אני אמרתי שאני לא דיברתי על חרם מסוג ככה וככה, אלא על חרם מסוג ככה וככה, ואז אתה התחלת לדבר על פאקבי כאילו כל הזמן דיברנו עליהם. ובסוף אתה עוד מאשים אותי שאני כותב תגובות מיותרות. צר לי, אבל אני קובע על מה אני מדבר, לא אתה.

  20. motymnu Says:

    טוב לדעת לאיזה עדת מטורללים אפשר להגיע ברשת מקוה לא להתקל בכם עוד

  21. עופר (עוד אחד) Says:

    כתיבה יפה ורהוטה (למעט טעויות כטנות – אך זה סתם כתנוניות).
    גם אני רוצה לחזור לימים הטובים שבהם החלק הזה (עד הנגב) היה שייך לסוריה הגדולה (עד ימי חתימת הסכם סייקס-פיקו – שני היהודים/ציונים המנוולים שסתם חילקו את העוגה). אני בטוח שתחת השרביט הסורי הבדויים יקבלו את כל האדמות עליהם הם ישבו מאז ומעולם, תוחלת החיים הארוכה והביטוח הלאומי הדשן יאפשרו להם להמשיך ולפתח את אדמות אבותיהם ואז הם לא ייאלצו, בלחץ המתנחלים הציוניים/יהודים, לבצע עבירות כלשהן (כגון פריצות, גניבות, סחיטת דמי חסות וכד') – להיפך הכבוד שלהם יאפשר למקום לפרוח. צר לי רק על מוכרי המנעולים – שיצאו לחופשה מאונס, אבל, הי, המטרה באמת טובה. הסרט "לורנס איש ערב" באמת סרט טוב (?), לורנס אוליביה משהו משהו.
    גם אני בכיף הייתי מצטרף לישוב ערבי מוסלמי. בגליל, במרכז (שטחי הכיבוש מ- 48 או 67 – לא משנה) או בדרום, ביישובים אלו הפלורליזם במיטבו : אין ועדות קבלה גזעניות; חלוקת הרכוש והאדמה היא מושא קנאתו של כל סטציאליסט מתחיל; מעמד האשה – לעילה ולעילה; הערך העולמי של "חיי אדם" – הוא מעל לכל (גם מעל ל"כבוד" , "אדמה" וכו'); אין את ההסתאבות השלטונית שיש אצל היהודים – השלטון המקומי דואג לאינטרסים של כל התושבים – ללא התייחסות למוצא (לחמולה); יש פתיחות רבה הן לאחים מסביב והן לתרבות האירופית המעודנת; יש את קבלת השונה/האחר – ללא סייג וללא עוררין; היחס ללימודים ולילדים – שגעון! – בקיצור – חלום אמיתי. הבעיה – אני לא בטוח שיהיה מי שימכור לי נחלה/בית/דירה (מסיבות עניניות כמובן) ואני לא בטוח שאני אהיה בטוח (בכל זאת אני יהודי חילוני שלא כופה את דיעותיו על אף אחד – ואם זו לא תוקפנות ועריצות, אז מה כן ???). אני אשמח אם מי מקוראי המאמר וכותבי התגובות יעבור אתי יחד לאחד הכפרים/עיירות/ישובים… – OK – ננסה למצוא מקום שקרוב לבית קפה איכותי שמוכרים בו קפוצ'ינו איכותי (שלא הגיע מארצות כובשות) ולא סתם קפה שחור ועוד עם הל, איכס.
    אני מקווה שאכן הפלשתינאים יחזרו לאדמתם המקורית, מדינה מעולם לא הייתה להם – אז לפחות שיחזירו להם את כל אדמותיהם ללא כחל ושרק. גם האדמות שנקנו כחוק בתקופת הפחא הטורקי יושבו למי שכבש אותם קודם לכן, כי זו המשמעות של צדק אמיתי !! כולי תקווה שהחבר'ה היהודים שיחזרו לפרס, עירק, מרוקו, טוניס, ארה"ב, בריטניה, צרפת, פולין, רוסיה, אוקראינה, בלגיה, הולנד, יוון, טורקיה, אוסטרליה, ניו-זילנד, איטליה, ספרד, פורטוגל ( – ויש עוד איזו מדינה או שתיים שלא הזכרתי – ועמן הסליחה, זה לא בכוונה) גם הם יזכו ליחס צודק והומני, לא כמו שהציונים נותנים פה בארץ. מי יודע – אולי הם אפילו יזכו לפגוש את קרוביהם שנשארו טמונים/באבק אותם הארצות (חלקן אירופאיות לחלוטין, נקיות ומאוד תומכות בשמאל – אז בטוח יהיה טוב שמה).
    חרם זו התחלה יפה – אך זה לא מספיק, מהמיסים שכל החברות בישראל הכבושה משלמות ממנים את הכיבוש ואת העריצות הציונית ולכן נקנה רק תוצרת חוץ, תוצרת סין למשל (מדינה טובה, נקיה, לא כובשת בעלת ערכי כבוד האדם מפותחים), יפן למשל (טוב, מה שהיה במלחמת העולם הראשונה והשניה כבר עבר, פאסה, אז מה עם בתרבות היפנית יש עליונות גזעית ותרבותית ברורה ליפנים, זה לא רלוונטי !), נקנה תוצרת טורקית (- הם בסדר עם כל עמי הסביבה, הם מאוד חרדים לכבוד האדם באשר הוא אדם), נקנה תוצרת צרפתית (אבל רק כבד אווזים שאכלו מרצונם וגודלו בחוות חופש), נקנה תוצרת אמריקנית (טוב לא אמריקנית – הם כובשים הנבלות, תראו מה הם עשו לאדומי העור שהוזכרו קודם. מצד שני – רוב הסיכויים שזה תוצרת סין , אז זה בסדר). אפשר גם לקנות תוצרת סעודיה – הממשל שם מבוסס על תרבות בדואית ועל ערכי ההומניות (המוסלמית).
    {אגב – כל השוואה לשואה (שהוזכרה קודם, ע"י כמה וכמה כותבים בורים ונבערים) – לא במקום. שווה אולי לפעמים ללמוד הסטוריה לפני שלומדים חיבור.}
    ןיפה שעה אחת קודם
    הלאה הכיבוש !!!
    קדימה הנאורות הערבית החדשה !!!
    ומי שלא רוצה – נהרוג אותו !

    • עופר Says:

      עופר מחמל נפשי, כשמסתתמות הטענות לא נותר אלא קו ההסברה הישראלי הקלאסי של האנס הבכין (וליתר דיוק, האנס המתקרבן-המיבב).
      אגב, שכחת לציין שיש ילדים רעבים בסומליה וגל לא כותב עליהם מילה.

      אגב, בהיותך מומחה לשפה העברית אפשר לצפות ממך לדקדק באיות המילה "לעילא".

  22. איריס Says:

    עופר _(הראשון), תמיד זה קורה לי. בהתחלה הויכוחים על הניואנסים עם אנשים כמוך, ואז אחרי שקוראים את השירשור בהמשך, מתבקשת השאלה, האם צריך את הניואנסים במצב הנוכחי. אשאר עם זה.

  23. יריב מ Says:

    מדוייק. סחטיין

  24. גיל Says:

    אני מתנצל מראש שאני סוטה לכיוון לא פוליטי…

    הפוסט מזכיר לי ויכוחים שהיו לי עם עמיתים לעבודה שלא הבינו למה יש לי בעייה עם החלום שלהם על בית צמוד קרקע. הם לא הבינו את הטיעון שלי שבמדינה קטנה וצפופה כמו שלנו זו חוצפה וחזירות לאפשר למספר קטן של אנשים לגזול את את מעט הנוף הפתוח שנותר מרוב האוכלוסיה שצריכה בעצם לסבסד להם את הקרקע, התשתיות המנופחות ועוד. הם צחקו לי בפנים כשאמרתי שהאידיאל שלי הוא שכמה שיותר אנשים יחיו בערים גדולות בבנייה גבוהה כך שהתשתיות יהיו הרבה יותר יעילות ובמרחבים יהיו פתוחים גם למי שאין לא כסף לרכישת בית פרטי עם מגרש חצי דונם.

    כלומר החלום הישראלי של בית צמוד קרקע בסיבה כפרית פסטורלית קיים ללא קשר לפוליטיקה. כמובן שהכל נהיה עוד יותר גרוע כשאנשים מתחבאים מאחורי "ציונות". "אני לא סתם סוציומט שרוצה שילדיו ירכבו על סוסים באחוזה הפרטית שלו, אני ציוני שמגן בגופו על חלקי מולדת." ממש דמות מספר של אליעזר שמאלי.

    דרך אגב, בשבדיה החוק מחייב כל בעל קרקע לאפשר גישה חופשית ושימוש לכל אדם. אם יש לך בית על שפת הים או האגם, אנשים זרים יכולים להיכנס, לעשות מנגל ולבנות אוהל. לפחות במשך היום, אם אני זוכר נכון הם צריכים לעזוב לקראת הלילה.

  25. עידו Says:

    שאלה:

    בהנחה שחוות הבודדים לא הוקמו על אדמות שהופקעו מבדווים, אלא הוקמו על אדמות שלא היו עליהם בדווים מעולם – מה בעצם לא בסדר בזה? רק עצם זה שבדווים שגרים לא רחוק לא מקבלים הכרה? העובדה שמדובר במהלך כולל של "ייהוד הנגב"? העובדה שאם בדווי יבקש להקים חוות בודדים לא יתנו לו? אתה בטוח בנתונים? אין חוות בודדים בדואיות? אתה משוכנע בכך?

    וגם אם כל האמור לעיל נכון, וכל המצב הנוראי הזה קיים (אין לי מושג, אבל חזקת ההוכחה היא עליך,, אם אתה כותב שצריך להחרימם) – מה זה שונה מכל ישראלי שגר בישראל, אפילו בתל-אביב, בעוד ביפו סובלים מתשתיות לקויות? מה ההבדל בין מקים חוות בודדים בשטח שמעולם לא היו בו בדווים, בעוד מזניחים את הבדווים שלידו, לבין תל-אביבי שקונה דירה בבניין שמעולם לא היה עליו כפר ערבי (יש כאלו מקומות בתל-אביב), בזמן שביפו מפלים ערבים לרעה בכל מיני תחומים, וקצרה היריעה מלפרטם? איפה עובר הגבול?

    אשמח לתשובה.

  26. עופר Says:

    נכון שקשה להגדיר את הגבול המדויק, כשאתה חי כאן. לך עם הרגש, ונסה להתמקד במדושנים ובמרוויחים מן הכיבוש והגזענות. החברות הגדולות, ההיי-טק, מופעי האופרה מחו"ל שצריך לנסות לבטל, וכו וכו.

    למי שחי בחו"ל קל יותר, ואפשר להחרים את ישראל באופן כמעט מלא.

  27. עידו Says:

    מה להיי-טק ולכיבוש למען השם? לא הבנתי. אתה יוצר קישורים בקלות רבה מדי. למה דווקא מופעי אופרה מחו"ל צריך לבטל? למה לא לבטל כל פעולה כלכלית שמתבצעת עם מדינות אחרות?

    יש שתי אפשרויות – או שאתה באמת אחראי למה שאתה מחרים, או שמחרימים הכל. אי אפשר לשלוף סתם "מופיעי אופרה מחו"ל", "היי-טק", בצורה לא מנומקת. צריך לפחות לדבר על פרמטרים. אי אפשר ללכת עם הרגש. מדובר בפרנסות של אנשים. יש אנשים שמתפרנסים מהיי-טק, ויש, לא יודע, שכירים של בית האופרה שמשתכרים מזה שבאים אופרות מחו"ל, ואתה מציע לפגוע בהם. גבה את עצמך. זה דיני נפשות. באת לברך ויצאת מקלל.

    החברות הגדולות וההיי-טק – זה כללי מדי. דעותיי סוציאליסטיות למהדרין, הצבעתי חד"ש בבחירות האחרונות, קראתי את "הקפיטל" בעיון (כרך א' בלבד) לפני שנה, ואני לא רואה את הקשר בין ההיי-טק לכיבוש. אני רואה את הקשר בין ההיי-טק להעמקת הפערים החברתיים, אבל לא בינו לבין הכיבוש. לא קשר ישיר לפחות. קשרים עקיפים תמיד קיימים, אבל כאלו יש גם בין השרוכים שלי לבין הכיבוש.

  28. עופר Says:

    אתה מוזמן לקרוא על עקרונות ה BDS
    ב:
    http://boycottisrael.info/

    ההיי-טק הוא חלק חשוב מהכלכלה הישראלית.
    ואתה צודק, החברות הגדולות באמת מעורבות בכיבוש, ובאופן כללי יש צידוק לחרם מוסדי תרבותי-אקדמי על ישראל, וכן לחרם כלכלי כולל.

    רק שכישראלי שחי כאן ונאבק (ואני מקווה שזה מה שאתה עושה), אתה צריך לאכול, ולשתות, ועוד כמה דברים. לא לחינם הישראלים הם הציבור היחיד שלא מתבקש להשתתף בחרם. זה אומר שכישראלי אתה תחרים רק את מה שנראה לך. להרבה שמאלנים נראה שמתוך ישראל צריך להחרים את תוצרת ההתנחלויות. לי נראה שאפשר להוסיף כמה דברים. בכל מקרה, החרם הפנימי שולי לעומת החרם העולמי.

  29. עידו Says:

    בוא נתחום את הדיון במה עלי, כישראלי – לא כאירופאי או אמריקאי או אסיאתי, שהלוואי שכולם יחרימו אותנו, כמו שחנן חבר אומר, ואז יאלצו אותנו לקיים פה מדינה נורמלית – מה עלי, כישראלי, שלא רוצה לתמוך ברשע, להחרים.

    מה זה "החברות הגדולות באמת מעורבות בכיבוש"? מה זה משנה ש,ההיי-טק זה חלק חשוב מהכלכלה הישראלית"? היי-טק זו מילה כללית מדי. על אילו חברות אתה בדיוק מדבר? אתה לא יכול להחרים תחום שלם רק בגלל שהוא חלק חשוב בכלכלה הישראלית! אל תשכח שאנשים צריכים, כפי שכתבת, לחיות כאן. כרגע, כל עוד אין מהפכה סוציאליסטית או משהו בסגנון, יש בתעשיית ההיי-טק לסוגיה אנשים רבים שעובדים קשה, לא כולם מרוויחים הון עתק, חלקם פועלים שחורים אפילו. יש חברות שראוי להחרים (למרות שלא ברור לי איך אדם פרטי יכול בדיוק להחרים חברת היי-טק, אבל ניחא) – רפאל שמפתחת אמצעי לחימה, אלביט שעוזרת לבנות את הגדר וכו'. אבל יש חברות שלפחות באופן ישיר לא עושות דברים נוראיים, כמו למשל, לא יודע, גוגל לצורך העניין (סתם הדוגמה הראשונה שעלתה לי לראש), שלמרות הסלידה שלי מהחברה הזאת, לא עשתה דברים שקשורים לייהוד ונישול מרחבי מחיה, אלא סתם עושה רע על הנשמה בכל פעם שנזכרים בתרבות הארגונית המאוסה שלה, ואופן הפעולה המונופוליסטי בטירוף שלה וכו', אבל כרגע בפשעים גזעניים עסקינן.

    אז אי אפשר לדבר בססמאות. אם אתה רוצה לייצר דיון, אתה לא יכול לומר "חברות גדולות", "היי-טק" וכו'. לא כל מוצר תוכנה הוא פשע רק בגלל שהוא עוזר לכלכלה הישראלית, כי שוב, במקרה כזה צריך להחרים הכל, ובתור ישראלי אי אפשר להחרים הכל. צריך עקרון מפלטר. צריך להחליט מה הפרמטרים. הפרמטר שלי – המוצר שהחברה מייצרת קשור באופן ישיר לפעילות גזענית, בין אם אופן הייצור שלו (היותו מיוצר בשטחים למשל, למרות שגם כאן יש פרדוקסים, כי לפעמים כך תפגע בפרנסת פלסטינים), או השימוש באותו מוצר (כמו למשל גדר ההפרדה, או אמצעי לחימה).

    כפי שאמרת – חרם סלקטיבי. ובשביל סלקציה צריך עקרונות לפיהם מבצעים אותה, אחרת בשביל מה לדון?

  30. עופר Says:

    טוב, העתקת את הדיון מתחום החרם בכללותו למה שאתה כישראלי צריך לעשות. אז כאמור, האפשרות שלך להחרים מוגבלת. את תעשיות הנשק ממילא לא תוכל להחרים כי אתה לא קונה נשק…

    מה שמומלץ לעשות זה לתמוך בקריאת ה BDS, וכפי שראית, יש לנו קבוצה ישראלית שפעילה בתחום, ובמקביל להחרים בעצמך את מה שאתה מחליט שצריך להחרים. אין כאן קווים מנחים. מובן שמוצרי ההתנחלויות בפנים, אבל אם חייק מחייק במות פותח ג'ורה על המסרבים להופיע באריאל והבת שלו, מנהלת בחברה, כותבת מאמרים גבלסיים (ממש!) ב NRG, אתה יכול, למשל, להחליט שאתה אותם לא מזמין לעשות הגברה באירוע שלך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: