האם בישראל מתרחשת מהפכה?

by

מהרבה בחינות, הפאזה הנוכחית של הציונות היא אחת הפאזות הריאקציונריות ביותר של הפרויקט הזה מאז ומעולם. ישראל מתקיימת כיום בין המשט שהיה למשט שיהיה, בקרב בלימה אגרסיווי שמתרחש בכל הרמות ובכל החזיתות. כל מה שעושים השלטון וזרועותיו מתמצה בהתגוננות, בחיפוש קדחתני אחר מענה לאיומים המתגודדים על הגבולות – החל מהדגם הבא של סירה אזרחית המשייטת לעבר נמל עזה (בזירה הימית), דרך מתקפת ועדות החקירה הבאה (בזירה המשפטית) ועד לאתגר הרוחני של "האנטישמיות החדשה", או כהגדרתו של אילן גור-זאב "המטא-נראטיב של הצליבה-מחדש-של-היהודי" (בזירה המטאפיזית).

על אופן המחשבה של ארה"ב וישראל בתקופתנו כתב לפני כמה שנים בועז עברון את המשפטים הבאים:

"זוהי חזרה על אותו סיפור: הסברה שטכנולוגיה משוכללת יותר תפתור בעיה שהיא במהותה פוליטית, סוציולוגית ורוחנית. מבחינה זו ארה"ב, הממללת גבוהה גבוהה על 'חירות', 'אלוהים','דמוקרטיה' ו'רוח האדם החופשית', היא החברה הטכנולוגית-חומרנית ביותר, החד-ממדית ביותר, שהיתה בהיסטוריה, חברה שאף אינה מסוגלת לתפוס את ממד החירות האנושית, את יכולת האדם להקריב כל תועלת ותגמול כדי לחוש שהוא סובייקט ולא אובייקט… כך נתקלת הטכנולוגיה המלחמתית העילית של ארצות-הברית ושפחתה, ישראל, בנשק שפותח לראשונה דווקא על-ידי המעצמות הצבאיות הטכנולוגיות הגדולות, גרמניה, ברית-המועצות וארצות-הברית, היינו הטיל. זה הנשק שהיקהה את מתקפות השריון הישראלי במלחמת יום-כיפור, שאיים על הטנקים שלנו במלחמת לבנון הראשונה והשנייה וחדר ל"מרכבות" החדישות ביותר, ושהוצב בכמויות מאסיביות על ידי החיזבאללה".

מכל ההיבטים האלה, נראה ששום דבר לא קורה כרגע בישראל מלבד עיבוי וביצור של הבונקר, השריון, או החומה החדשה שתגן עלינו מפני העולם והמציאות בכלל. ובכל זאת, נדמה לי שעוד משהו קורה. משהו זע, לכיוון די שונה ממה שתואר עד כה. כולנו מרגישים אותו, מדברים עליו בלחש ובקול, ובכל זאת אף אחד לא קורא לו בשמו: בישראל מתרחשת מהפכה, אבל זאת לא המהפכה שלנו.

ב"הארץ" התפרסם היום מאמר מאת אליה ליבוביץ, שבו הוא משווה את גל הפעילות האנטי-אינטלקטואלית של ארגון "אם תרצו" ודומיו למהפכת התרבות בסין של שנות ה-60 וה-70 – הטרור של "המשמרות האדומים" נגד אינטלקטואלים, סופרים ואנשי רוח. גם בישראל של 2010, מתאר ליבוביץ איך –

"אגודות סטודנטים לאומניות מפיצות מסמכים בנוסח ה"דאזיבאו" בעידוד שר החינוך וחברי ועדת החינוך של הכנסת, ובשתיקה שבהסכמה מצד המנהיגות השלטת בישראל. אם פעילות זו היא סימן לבאות, כי אז אנו בפתחו של צעד משמעותי נוסף במצעד מהפיכת התרבות בישראל".

כרזה ממהפכת התרבות שכותרתה "יושמד העולם הישן"

למען ההגינות יש לציין שליבוביץ הבן הוא ריאקציונר לא קטן. בלא מעט מכתביו הוא מציב כמופת אליטיזם מסתגר בכפוף לעליונותה של התבונה על הבערות. כל זה לא אומר שאין צדק באבחנה שלו. לא מדובר רק על הצעקות של "אם תרצו", אלא גם על הבריונות המאורגנת למדיי של "לה פאמיליה". יש מגוון רחב של תופעות בישראל של השנתיים האחרונות שנושאות אופי של אלימות מהפכנית של הפריפריה כלפי המרכז. באופן המוחשי ביותר, הרגשתי את זה בערב של הפגנת השמאל הגדולה, כשכנופיות של רעולי פנים שבאו מחוץ לעיר או מפרווריה הטילו אימה באבן גבירול וברחובות הסמוכים.

נושא הדגל של המהפכה הזאת הוא עמיר בניון, שעל המשמעות כבדת המשקל של התבטאויותיו כבר נכתב כאן לפני כמה חודשים. אבל הביטוי הכוחני ביותר שלה הוא הגל הנוכחי של האלימות וההטרדות המשטרתיות נגד אנשים עם משקפיים. גם השוטרים מרגישים לאן נושבת הרוח, ומסתערים לשם כמו כלבים טורפים.

מיותר לציין שזה שהמהפכה הזאת נישאת על ידי שוטרים, ונהנית משאגות עידוד של הכנסת ורוב שרי הממשלה, לא הופך אותה לפחות מהפכנית. זאת בוודאי לא מהפכה מהסוג שהכרנו. אלה מאיתנו שמתקשים לסלוח לעצמם על שהחמיצו את 1789, ואחר כך את הקומונה הפריסאית, ואת מהפכת אוקטובר, ואפילו את מהפכת הסטודנטים של 68' – כל אלה כנראה לא ימצאו את מקומם במהפכת "אם תרצו". אבל למעשה, המהפכה הזאת היא אותנטית מאוד, כמו הרבה התקוממויות ואירועים מהפכניים שקורים במקומות אחרים בעולם, ולא לגמרי תואמים את התוכניות של טרוצקי או של נגרי.

אפשר להשוות אותה למשל להפגנות הנרחבות שהיו בתאילנד לפני חודשיים. ביקשתי אז מחבר שלי שמבין בתאילנד (או למעשה בתאילנדים) שיסביר לי מה טיב האירועים האלה, והאם אפשר לראות בחולצות האדומות סוג של מהפכנים אנטי-קפיטליסטים. הוא השיב ש"בפשטות רבה מאוד: שני הצדדים תומכים בפטרונים מושחתים. רה"מ המודח הוא מושחת מסוג ברלוסקוני (משתמש בשלטון לקידום עסקיו האישיים) ורה"מ המכהן, הוא מושחת מסוג אולמרט (גוזר קופונים מעסקאות). בקיצור, הבחירה שעומדת בפני התאילנדים היא בין סוג השחיתות הרצוי בעניהם וכן בחירה אופנתית לעניין צבע החולצה".

אדומי החולצות בבנגקוק. השמאל איבד את היכולת להניע מהלכים מהפכניים

גם אם אפשר להתווכח על הניתוח הזה, אפשר להסכים שמהפכת החולצות האדומות, אם היתה כזו, היתה מהפכה של הפריפריה נגד האליטה הקפיטליסטית-ליברלית, אף על פי שהמנהיג שלה (תקסין, ראש הממשלה המודח) הוא קפיטליסט יותר מאלה שנגדם הוא יוצא. בסופו של דבר, כמו שכתב לאחרונה הפילוסוף אטיין בליבאר, השמאל "איבד כל יכולת שהיתה לו להוציא לפועל מאבקים חברתיים או ליצור תנועות אמנציפטוריות". בטווח הנראה לעין, מי שיקטוף את הפירות מהמשברים המחמירים של הקפיטליזם הוא לא השמאל, אלא פופוליסטים לאומנים כמו ליברמן, ברלוסקוני, תקסין, חירט וילדרס ואולי גם אחמדינג'אד.

ואם לחזור לזירה המקומית: אני מעז לומר שהניכור של השמאל מהפריפריה החברתית  – אותו ניכור שהיה עד לאחרונה מין בעיה מביכה שמדברים עליה בגדה השמאלית – הפך לסכנה מוחשית ביותר, מוחשית כמו אגרוף בפרצוף. הנה זה בא: הטוקבקיסטים ש"בצלם" צחקה עליהם בקמפיין שלה מופיעים עכשיו כאנשים אמיתיים עם דגלי ישראל ורצח בעיניים. הם באו ללחם ארז ולבראסרי, ולא כדי לאכול Cat Fish. הם באו כדי להזכיר שמשהו משתנה.

ועם זאת – לדינמיקה הזאת יש מאפיינים מיוחדים. למשל: צה"ל, השייטת והמיליטיריזם בכלל הם כמובן האלילים של המהפכה הלאומנית; אבל הקצונה הבכירה משמשת בה גם כסוג של שסתום או גורם מרסן. כמו שציין לאחרונה אמיר אורן בכתבה מעניינת, מבחינת הפנטגון, המבוגר האחראי כאן הוא גבי אשכנזי. איתו הם יכולים לדבר, וממילא העסקאות הביטחוניות והתיאום האסטרטגי הם ציר משמעותי הרבה יותר בקשר בין ארה"ב לישראל מאשר פגישות מזדמנות של אובמה עם פוליטיקאי כזה או אחר. לכן, לא יהיה זה מפתיע אם הסוף של כל זה יהיה סוג כזה או אחר של משטר צבאי של איזה אבסולוטיסט נאור בסגנון אשכנזי או אהוד ברק – מעין גנרל מושארף מקומי, שימצא חן גם בעיני האמריקאים. מצד שני – זה לא מה שקורה כאן כבר 60 ומשהו שנה?

תגים: , , , , , , , , , ,

46 תגובות to “האם בישראל מתרחשת מהפכה?”

  1. דני Says:

    מישהו אמר פרנואידיות יהודית על אנטישמיות. זה חילחל גם לשמאל אם שיר של עמיר בניון ששמעו בדיוק 100 איש ו80 מהם היו שמאלנים שרק האזינוו כדי לצקצק בלשונם, זה שורש הבעיה. אין פה באמת בעיה. תרגעו.

  2. התנשמת Says:

    לדעתי אין מהפיכה אלא סתם מעין צניחה חופשית תוך התקהות כללית. יש שמאל חברתי זערורי שמתבטא בארגונים כגון כוח לעובדים ועוד. צומחת תופעה מדאיגה גם בפילנטרופיה ובה בעלי הון שוכרים אנשי מוסדות הביטחון בדימוס לנהל את הקרנות שהם מקימים. התנשמת מכירה כבר כמה מקרים כאלה שמצטרפים לאנשי ביטחון בדימוס בשלטון המקומי ובמוסדות חינוך ובתי ספר (וכמובן בממשלה). האם יש תופעה דומה במדינות אחרות? סקרנית לדעתכם. תתארו לכם איש שב"כ לשעבר שמנהל קרן פילנטרופית שתומכת בזכויות אדם. יכול להיות נושא יפה לסיפור של אורלי קסטל בלום או אולי אתגר קרת.

  3. יסמין Says:

    מבריק. מדכא. מצמרר. מפחיד.

  4. איריס Says:

    כל הזמו מהפכות כאן. ברכות על הניסיון להבין מה קורה, תמשיך לחפור, נחכה לסיכום המגובש והמסקנות. לדידי, ממרום גילי, שינוי מרכזי הוא אכן אנטי אינטלקטואליזם גאה וחצוף, "אם תרצו" מגלמת פן אחד שלו, כולל שגיאות דיבור בעברית הנאמרות בסלסול יומרני של "שפה גבוהה" לכאורה. דוחה מאד, ומפחיד. אבל, הייתי אומרת שהשיא מאחורנו, כי הדבילים המתגאים בדביליותם ובבורותם מתחילים להיזקק לידע ולמידע של החנאנות הבוגדנים. ברגע שהם יצטרכו לשלם הרבה כסף למגיה ולמורה לעברית, יהיה גם שינוי פוליטי משמעותי. כי בכסף כולם מבינים. מעולם לא חשבתי שיגיע היום שבו למען ההישרדות אסתיר את ההשכלה שלי, אדבר כמו פריחה בכוונה עם שגיאות כדי לא לריב עם ספקים, שכנים וכולי. באמת הזכיר לי שיחה שהיתה לי פעם עם רופא סיני זקן (שחי עכשיו בתל אביב) שהיה במחנה עבודה אימתני בסין בזמן המהפכה התרבותית, ועבד במכרות פחם כדי למחוק מתועדתו את החינוך המשחית שקיבל (הוא היה בעל תואר MD ממוסד בריטי, ומשכיל מאד). פה לא שולחים למכרות פחם אבל מכריחים אותך לעבוד בשיווק בסלקום שלוש שנים, כדי לרכוש ענווה בפני האצולה החדשה של סוחרים, רוכלים ומשווקים מסוגו של נתניהו וחבריו.

    לגבי הברית בין החונטות ה"נאורות" ובין השמאל, פה אני חולקת עליך ממש. זה דבר ישן, נתעב ומצוי באזור הדמדומים והטאבו של השיח הישראלי. רוב השמאל הישראלי כולל הרדיקלי כולל הערבים בתוכו, נשלט מזמן על ידי כוחות הבטחון, והעובדה שעד היום ואפילו היום אסור לדבר על זה בפרטים, מלמדת ששום דבר לא חדש, ולא השתנה, לא לרעה ולא לטובה בתחום זה. כאשר תכתוב כאן שמות ומי מקבל מימון ממי ומתי, אולי אפשר יהיה להגיד שיש מהפכה.

    • ofrilany Says:

      לא טענתי שיש ברית בין החונטות לבין השמאל, אלא רק שבקונסטלציה הזאת של רעים ורעים יותר לקצונה הבכירה, יחד עם מערכת המשפט, יש אינטרס קצת שונה מזה של אנסטסיה מיכאלי ושל הכנופיות שברחוב. לגבי זה שהשמאל נשלט על ידי כוחות הביטחון – אני מניח שזה נכון, אם כי אני מודע רק לאספקטים מוגבלים של זה ולא להכול.
      וראי בעניין קרוב מעכשיו –
      http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1179840.html

      • איריס Says:

        בדיוק חשבתי על הסיפור הזה, ורציתי לתהות מדוע אף שמאלני לא מתקומם. אז יופי שעיתון הארץ לא מצטרף לעליהום המצופה מהם, וצועק "מחבל יהודי"…
        יתכן שהפעם הימין הפשיסטי המתלהם יעשה את העבודה שמפחדים ממנה, להציץ מאחורי פרגוד השב"כ. הברית בין השמאל לכוחות הבטחון "הסבירים" (סגנון זה שהזכרת), מכסה על דברים מזעזעים. אז אולי צריך היה להגיע הלום, כדי שנזכה לקבל קצת זכויות אדם. אני מאד מקווה שהשמאל וארגוני זכויות האדם יעמדו מאחורי הדרישה של המתנחבלים לחקור לעומק לחלוטין את פרשת פרלמן, טייטל, יגאל עמיר זאדה וכל הדחלילים שהשב"כ המציא. אולי אחרי כן נתפנה לדעת על הדחלילים שהוקמו משמאל. (פחימה, וענונו וכולי). הרעיון בכלל, שיכול להיות "מחבל יהודי" או "מרגל יהודי" שאינו יציר כפי השב"כ (או המוסד או ועדה לאנרגיה אט8ומית) הוא כל כך תלוש, ומצד שני כל כך הצליח עד כה…שמאחוריו יש ודאי בריתות כאלה ואחרות שאף אחד לא רוצה לחשוף.

      • ofrilany Says:

        כן ואם זה לא מספיק, גם הסיפור על הרצח וההתאבדות בזק"א הוא די מוזר
        http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1179832.html
        זק"א הפכה מאז הפיגועים לגוף די חזק, נושא הדגל של מהפכת (סליחה על השימוש התכוף במושג) הביטחוניזם החרדי. כל הכתבים מתים להיות מחוברים לביפרים שלהם, שבהם האירועים הכי פחות מסוננים

      • אהרן ר' Says:

        הערה להערה באשר לרצח בזק"א:
        בפורום הרכלני "בחדרי חרדים" הביאו קטעים מוזרים מאוד מהפייסבוק של הרוצח לכאורה. הקטעים דנים רובם ככולם סביב הומוסקסואליות ויש בהם מסרים סותרים ונסתרים כאחד. יש שם ניחושים שונים סביב הרצח הלא-פתור בבר נוער.

      • האמורי Says:

        תודה רבה. בדיוק ראיתי עכשיו שאתה מרצה בון ליר. בהצלחה!

  5. שאול Says:

    קשה לי עם המאמר הזה.

    מצד אחד ההתבהמות של הכנסת, ההתלהמות של הרחוב והרדידות של התקשורת (ועוד סממנים רבים) מראים שהפאשיזם כאן. החירות השיוויון והאחווה הפסידו כבר.

    מצד שני, כמו שמתוארות כאן החולצות האדומות ניתן לתאר את האליטה הישנה של ישראל. כל נעל שקוראת שעדנה ארבל רכשה דירה בהולי לנד אחרי שהמליצה לחקור את הולילנד מבינה משהו. האקדמיה מנוהלת בצורה כושלת. שום דיבור על חופש אקדמאי לא ישנה את זה. איפה האינטגריטי של אלו מהאקדמיה שקוראים להחרים את האקדמיה הישראלית ? אם צדקתם חשובה להם, שיתפטרו.

    אני שמאלני, מצביע חד"ש, פשוט כי דע"ם לא יעברו את אחוז החסימה. אבל עברתי למצפה רמון ואני לא רואה כאן את ההתלמות של הימין במרכז. אני רואה פה אדישות ויאוש.

    חירות שוויון ואחווה נקנים ביסורים. אם השמאל רוצה להוביל, ההובלה מתחילה בפריפריה ולא באקדמיה. אם הכסף שנשפך מהקרן החדשה על חינוך היה מנוצל כמו הכסף שנשדד ע"י ש"ס לאל המעיין היו היום חיילים שמאמינים בדמוקרטיה. אולי אפילו הייתה מאסה קריטית שהייתה מבטלת את הצורך בשוברים שתיקה.

  6. יוסי Says:

    האמת היא שאני קצת מתלבט איך להגיב לשלל הפוסטים בבלוגיאדה הישראלית ולמאמרי הדעה בהארץ שטוענים שאנו על סף קריסה של הדמוקרטיה היהודית (כלומר ליהודים). בתור מישהו שחי בגלות כל הדיבורים האלו די מפחידים ואני אפילו חשבתי כמה פעמים לפני שקניתי כרטיס לארץ מהחשש שאני אקלע לשם בדיוק בעת שריפת הרייכסטאג, מצד שני אולי דווקא המבט מבחוץ קצת שם דברים בפרופורציה.

    אין לי מושג איך התנהלו פה דברים בשנות ה90 אבל בתור מי שהחל להפוך לאדם פוליטי כמה דקות לפני פרוץ האיניתיפאדה השנייה, אני לא מצליח לראות בארועי השנה האחרונה שינוי חד בפוליטיקה המקומית. בסופו של דבר ניתן לומר שדווקא לאור השינויים האחרונים ביחסי הכחות העולמים, עלייתו של אובמה, הביקורת הגוברת על מדיניות ישראל כמו גם צמיחתה של תנועה חזקה לסולידריות עם פלסטין הובילו את השלטון הישראלי לדרך ללא מוצא. ושכבר אי אפשר לצאת למלחמה (למרות שנורא רוצים) ואי אפשר יותר להתעלל בפלסטינים כמו שצריך וגם התנחלויות כבר אסור לבנות אז כל האגרסיות האלו צריכות לצאת לאנשהו. עצם העובדה שלמישהו בכלל איכפת פתאום מהשמאל הרדיקלי די מחמיאה. סוף סוף נזכרו בנו לאחר שנים שבהן אנחנו מטיפים להרס הציונות. שלילת הזכויות של זועבי או הקריאה לפטר את אותם עשרה אקדמאים שתומכים בחרם לא מפתיעה אותי ולא מהווה עליית מדרגה לעבר ה"פאשיזם" , גם כל הקמפיינים של "אם תרצו" לא ממש מחדשים הרבה. אם כבר עברנו תנועות כמו "דור שלם דורש שלום" או "ישוחרר יונתן פולארד" נעבור גם את הילדודעס האלה. עצם הנוכחות שלהם באוניברסיטה זה הדבר היחיד שאולי מפתיעה מישהו.

    מה שאני מנסה להגיד בצורה די מתנשאת מחדרי בברלין זה שבאמת כדי לא להיות היסטרים, ולהבין שהמצב בארץ בעשר השנים האחרונות הוא חרא. ושעכשיו גם די חרא, רק שפתאום אולי דווקא לאור ההצלחה של השמאל העולמי ביצירת חרם על ישראל, החרא צף גם בתוך תל אביב. ההמלצה להיזהר מהיסטריה לא אומרת שאין צורך לארוז מזוודות ולחשוב על דוקטורט בחו"ל, להפך, דווקא מתוך הבנה שהפוליטיקה הישראלית לא תשתנה בצורה רדיקלית בזמן הקרוב המסקנה הבריאה ביותר היא גלות מרצון.

    • איתי Says:

      יוסי, במובנים מסויימים אתה צודק לחלוטין – בכל דור צצות "תנועות המונים" מהסוג שציינת וכירושלמי לשעבר ראיתי התפרעויות לא פחות אלימות של אוהדי בית"ר עוד בשנות ה-90 (וסיפורים קשים מהעבר תמיד נשמעו ברקע).

      המגמה עליה מצביעים הכותב ומקורותיו היא לא תיעוד של סימפטומים חדשים אלא ההתקרבות של הסימפטומים ומחולליהם אל מרכז העצבים – מדומה או אמיתי (לדעתי, אמיתי) – והתמסדות התופעה: זו כבר לא סטירה משוטר מקוף ברחוב החבצלת בירושלים אלא תקיפה מאורגנת ע"י פלוגת יס"מ בשד' בן-גוריון בת"א.

      הפרספקטיבה לניתוח אותו אתה מציע היא שולית (כוונתי, מוצאה בשוליים הפוליטיים): אם היית יעד לשני מעשי הבריונות המתוארים מעלה טבעי שלא תתרגש כמו מי שמחכה לברברים. עוד אתה מציין שהפכת פעיל דקה לפני אינתיפדת אל-אקצה. קח בחשבון שזו סייעה רבות לקיבוע מעמדה של שכבת הבריונים (במדים ושלא במדים) והרחבת הפריווילגיות לה היא זוכה. התחלתי לפעול ב-98 (הבדל זניח בכל קנה מידה) ואני משוכנע שרבים מהאירועים המתוארים היו נחשבים לסנסציה בזמנו.

    • ofrilany Says:

      יוסי, אני מסכים איתך שסוף סוף מישהו מתעניין בשמאל הרדיקלי. זה באמת מצב יוצא דופן, אם כי ייתכן שהוא יחלוף וימצאו אויב אחר – יש איזה רפרטואר של אויבים שהמיינסטרים מוצא לעצמו כל פעם – הח"כים הערבים, השמאל, החרדים, המתנחלים. ובכל זאת, קשה לא להרגיש שמשהו השתנה. בשנות ה-90 ואפילו בתחילת העשור הנוכחי הזירה הציבורית הופעלה על ידי מין דינמיקה, שבה כל פעם יש התפרצות פאשיסטית ואז התקשורת נדהמת ואומרת "זה לא יכול להיות, זה לא אנחנו". כלומר, אם איזה ח"כ כהניסט היה אומר שצריך להוציא להורג את השמאלנים היו מזמנים אותו לרזי ברקאי או לכרמית גיא והוא היה אומר שדבריו הוצאו מהקשרם. כך שלתקשורת ולעוד כמה מערכות היה תפקיד מייצב של טיפוח החזות הדמוקרטית-ליברלית והדרה לשוליים של מי שלא תואם את הדימוי הנרקיסיסטי של הדמוקרטיה היחידה וכו'. עכשיו זה לא ממש קורה – השטף הוא חזק מדי, והתקשורת עצמה היא במידה רבה חלק ממנו – ראה עירית לינור, אברי גלעד, ג'קי לוי וחבריהם במלה האחרונה.

      • יוסי Says:

        החזות הדמוקרטית-ליברלית היא לדעתי עדיין שם במובנים רבים. זה מובן לחלוטין גם לחובשי המסיכה שהם משחקים משחק, אבל הם מודעים לחשיבות של המסיכה לקשרים שלהם לאירופה ובאמת לא שולחים את ליברמן לשם אלא כל מיני תמונות של הומואים בתל אביב (אפילו בפאקינג גיירומאו אני צריך לסבול מההסברה הציונית).

        אני מנסה לומר שההרגשה שלנו שיש שטף או סחף בלתי ניתן לעצירה כלפי הפאשיזם, זה רק בגלל שפתאום נזכרו בנו. מבחינתי הרי זה ממש לא אקט פאשיסטי לפטר מרצה שקורא לחרם על האוניברסיטה שבה הוא מלמד, וגם ביקורת על ארגוני זכויות אדם והצגתה של נעמי חזן עם קרן על הראש זה לא ממש גבלס. או לפחות לא מדובר באקטים פאשיסטים בהשוואה לכל שאר הדברים שקורים פה באופן יומיומי. אולי דווקא הכאפה החלשה לפנים שחלקים מהשמאל הציוני קיבלו בשנה האחרונה תגרום להם קצת להתעורר. שדוד גרוסמן וזהבה גלאון מקבלים כמה דחיפות בשייח ג'ראח ואחר כך הם מדברים על התדרדרות הדמוקרטיה זה הרי בדיחה. השוטרים בשייח ג'ראח ממש מתוקים בהשוואה להתנהלות המשטרתית הרגילה כלפי מזרחים בשכונות בלי לדבר אפילו על פלסטינים. מקסימום אנחנו יכולים לדבר על זה שהאלימות השלטונית מתחילה להתבצע בצורה שיוויונית יותר, ושכולם חוטפים היום מכות, גם ילדים מרחביה שעושים עליהם חיפושים. אבל אולי להרגיש שמחה לאיד כלפי הסוציאלדמוקרטים באמת היה אחד מהרגשות העיקריים ב1933….

      • ofrilany Says:

        יוסי, אני חושש שאתה לא לגמרי עוקב.
        תסתכל כמה פלסטינים ישראלים נעצרו על ידי השב"כ בחודשים האחרונים. תסתכל על ההצעות חוק שעוברות כל יום בכנסת. תבוא לאוניברסיטה בישראל ותראה את ההפגנות של "אם תרצו" בכיכר בכניסה.
        נראה לי אפילו קצת מיותר לפרט. זה הרי הקיום היומיומי בשנה האחרונה. זה הסיפור. זה מה שקורה. אתה יכול להגיד שזה לא חשוב, שזה תמיד היה ככה, שכלום לא השתנה. אבל להכחיש שמשהו קורה נראה לי קצת תלוש.
        אולי מבחוץ זה נראה שהחזות הדמוקרטית ליברלית היא כמו קודם. אבל היא לא. התקשורת שטופה לגמרי בעיתונאים שכבר אין להם שום סנטימנט ליברלי. אתה פותח עיתון או מהדורת חדשות ולא מאמין
        אבל כל זה באופן כללי, זה לא בהכרח הטענה הקונקרטית שלי בפוסט הזה

      • יובל אדם Says:

        אני מסכים עם אופיר.
        ממעט ימי פה, אני ממש מרגיש שהחזות הליבראלית נקרעה מעלינו.
        התקשורת והמשטרה מצדדים בדעת של אם תרצו בצורה מפחידה. הגענו למצב של ימי בוש – אם אתם לא איתנו, אתם נגדנו.
        את כך הוציאו מחוץ לחוק, ולמרות ההבדלים, ליברמן קיבל להיות שר החוץ. זה אומר משהו.

  7. עבי Says:

    ובכן, כמובן שזה לא מה שמתרחש כאן כבר 60 שנה, וזה קצת שטחי לראות את זה כך. שלטונו האבסולוטי של בן גוריון היא טוטאלי בהרבה, אבל אני משער ששורת הסיום היא יותר בחזקת פאנץ' ליין כדי לסיים את המאמר, מאשר אמירה משמעותית.
    מה שכן רציתי להתייחס אליו הוא הנקודה של התנכרות לפריפריה ולימין, שזו מחלה שבאופן עקבי הבלוג הזה לוקה בה. ההתייחסות לכל מה שאינו שמאל אקדמי בתור ברבריות מתועבת, היא זו שמביאה את הציבור הישראלי להפוך את "סמולן" למילת קללה, ו"ארגוני זכויות אדם" לשם קוד לדבר מתועב.
    כאשר איש עני, אזרח ישראלי ויהודי, רואה שבני עמו יעדיפו לעזור לפליט מדרפור לפני שיעזרו לו, ואם אין פליט מדרפור אז לפלסטיני מעזה, זה מקומם אותו. זה גורם לו להרגיש שאין פה אנשים שבאמת רוצים צדק חברתי.

    • ofrilany Says:

      עבי, ההתקפה שלך על הבלוג בעניין זה היא פאתטית. אני שוב אומר: הבלוג הזה הוא כלום. הוא לא השופר של השמאל, הוא לא ביטאון ההסתדרות או מק"י. כל מה שהבלוג הזה מנסה לעשות הוא לתאר דברים בלי להתחסד. אם אתה רואה כאן התנכרות לפריפריה, יכול להיות שזה מה שחלק מכותבי הבלוג מרגישים. אז מה? הרי הניכור הזה הוא מציאות שצריך להתייחס אליה. אתה מעדיף שידברו עליה רק כשהולכים הביתה בדרך חזרה מההרצאה של דב חנין? להיפך – צריך לחדד את הבעייתיות. כל השמאלנים ההומניסטים שטוענים שהם נורא אוהבים את העם הם הרבה פעמים די לא אמינים

      • שאול Says:

        חוץ מאלו שעברו עם האידיגולוגיה לעיירות הפיתות, בלי להזכיר שמות.

      • עבי Says:

        אני חושב שאני מבקר בצורה די עניינית, ובמקום שלא – הער לי ואשתדל לשפר. בתור חובב תיאוריה וביקורת (סלח לי אם אני מדמיין אותך אחרת ממה שאתה), אני מצפה שתקדם בברכה ביקורת על הבלוג ועל הכתוב בו, ולא רק תגובות משבחות.
        לגופו של עניין – אני לא חושב שלא צריך לדבר על הניכור, אבל אני בהחלט חושב שהבלוג הזה הוא דיון שמאלני-אקדמי פנימי, ובמובן זה הוא כן מייצג משהו יותר כללי. אולי לא מק"י ולא בטאון ההסתדרות, אבל בהחלט טעימה מייצגת של השמאל הצעיר העכשווי. ככזה, השמאל הישראלי אוהב לדבר בתוך עצמו עם עצמו ועם מי שמבין את הטרמינולוגיה המקובלת, ולהדיר את רגליו מהזירה הציבורית המלוכלכת עם כל הלבנטינים האלה שמדברים עם הידיים, ומחזיקים דגל ישראל ביד ורצח בעינים.
        וזאת בעיה בעיני, וזה הניכור שדיברתי עליו.
        באקלים הפוליטי כרגע אין שמאל רלבנטי במימדים שחורגים משלושה מנדטים של מרצ (נו טוב, נכניס גם את חד"ש), ובעיני זה אסון.
        ובקשר למי שאוהב את העם או לא אוהב את העם – זו הטחת רפש קצת לא מעודנת. אני לא טוען שאני אוהב אף אחד מחוץ למשפחתי וחברי, אבל אני כן מבין את מי שמתעצבן כשהוא רואה בון טון שמאלני של אמפתיה לכל זב ומצורע, ובתנאי שאותו זב ומצורע הוא לא יהודי ישראלי שמצביע ליכוד, או ש"ס לצורך העניין.

        ואחרון אחרון – לגבי הליצנים של "אם תרצו" שתי הערות קצרות. האחת – הם ישמחו לשמוע שאתה משתמש במילה "מהפכה" כדי לתאר אותם, כיוון שכך הם מתארים את עצמם.
        השניה – שהדו"ח שלהם על האקדמיה רדוד ומרושל, אבל בניגוד למקהלה המקובלת, אני מציע לבחון את המכתב למערכת הזה:
        http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1179603&contrassID=1&subContrassID=14&sbSubContrassID=0

        ולקבל פרספקטיבה שונה על מתי ביקורת היא ראויה, מתי היא בחזקת סתימת פיות, ובמקרה זה – מתי היא מטופשת, אבל למרות זאת מעלה נקודות ששווה להתייחס אליהן.

      • איריס Says:

        עבי הרשה לי גם. מקובלת התלונה על ההתנכרות של השמאל לשולחיו התיאורטיים (המדוכאים עלי אדמות), אני לפחות, התייחסתי לאספסוף אחר, מהסגנון של ביבי נתניהו, אלה לפעמים אנשים עם איזה תואר שני אפילו (מנהל עסקים, כימיה ארגונית וכולי), שלוקים באנטיאינטלקטואליזם מסוכן, הרבה יותר מזעם המנוחשלים, העניים, הפריפריה וכולי. הבעיה, שכמו ב 77, המנוחשלים מהווים קרש קפיצה לאספסוף הבורגני. והדברים ידועים. לרויזיוניסטים היתה טרוניה צודקת בחלקה בקשר להדרה ודיכוי והשתקה שעברו תחת מפאי וב.ג., אך מאז מתברר שאולי ב.ג. צדק, אוי ווי, כאשר השתחרר השד מהבקבוק, מסתבר שמדובר בהמון נבער וצדקן, כוחני ונמוך מצח, שהוא היום מציף את ישראל מקדימה ועד הליכוד. יש לי פחות בעיה עם המחאה של המנוחשלים שלעיתים מתורגמת לשינאת ההשכלה באשר היא מסיבות של אסוציאציה אישית-היסטורית.

      • עבי Says:

        אני חושב שקל לפרש התקפות על פוסט ציונות אקדמית כהתקפה על ההשכלה, בעיקר כשאתה המותקף, אבל לא בהכרח כך הוא הדבר.
        למה הדבר דומה? לאותם ישראלים שלשמע ביקורת על ישראל נזעקים "אנטישמיות!".
        אז בואי נסכים שבשני המקרים קופצים על עגלת הביקורת אנטישמים מזה ושונאי-השכלה מזה, אולם הם אינם מהווים את התמונה כולה. יש ביקורת מוצדקת על ישראל, כמו גם ביקורת מוצדקת על האקדמיה, על השמאל הרדיקלי וכו'. לא רצוי להתמודד עם ביקורת בטענות על הפסיכולוגיה של המבקר, גם כשהן נכונות בחלקן.

        ולקינוח – אני מסכים ומודאג ממגמת הטכנולוגיזציה של הידע, שפוגעת במדעי הרוח בשלילת זכות קיומם מלכתחילה, ופוגעת במדעי הטבע, כיוון שמרדדת אותם למחקר אינסטרומנטלי גרידא. שתי הפגיעות הללו הן קשות והן בנפשה של האקדמיה. הבעיה היא שהאש בוערת הרבה פחות בעצמה מתחת לישבנן של הפקולטות למדעי הטבע, היות שמחקרים תיאורטיים אפשר להלביש בכסות יישומית ולהשיג את המענקים הנדרשים, בעוד שבמדעי הרוח הסכנה היא מוחשית הרבה יותר.

      • ofrilany Says:

        עבי, אני שמח שאתה מבקר ואין לי טענות אליך. אני רק אומר שזה חסר טעם לנסות לרצוח אב שלא קיים, או לחילופין – שהוא לא אבא שלך. ואני לא אבא שלך, כל אחד מאיתנו הוא ישות אוטונומית.
        לעצם העניין – ברור שזה אסון שאין שמאל שחורג משלושה מנדטים וגם זה במקרה הטוב. אבל זאת הנחת היסוד שלנו, לא? אולי מכאן אפשר להמשיך הלאה ולחשוב אם זה באמת אסון, או שאולי האסון הוא בכלל במקום אחר. אני זורק את זה רק כרעיון כללי. אין לי תשובות. אבל מה שרציתי לומר בתגובה הקודמת הוא שכן – המטרה של הבמה הזאת היא במידה מסוימת דיון פנימי, אם פנימי זה מי שרוצה להקשיב. אני לא ממש מנסה לשכנע מישהו, ובטח לא להוציא מיליונים לרחובות. אני מעריך מי שמנסה לעשות את זה, אבל זאת לא המטרה שלי כאן, בבלוג שמנסה להסתכל על דברים בצורה ביקורתית ולפעמים אירונית.
        לגבי העניין של הזדהות עם מצביעי ש"ס וליכוד – זאת בדיוק דוגמא להאשמה לא כל כך רלוונטית. נדמה לי שבבלוג הזה כמעט מעולם לא באתי בטענות לציבורים האלה. ולגבי הפוסט הנוכחי – אני אפילו אומר משהו הפוך, שהם כיום הכוח המהפכני, לטוב או לרע.

  8. עדן Says:

    אני מסכים בעיקרון עם התיאוריה שיש כאן התדרדרות עקבית של 10 שנים מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה אבל גם נאלץ להצביע על חור בתאוריה הזו. החור הזה מתחיל קצת לפני ההתנתקות ומסתיים במלחמת לבנון השנייה. 2005 – 2006 היו שנים בהן היה נראה שהמטוטלת נעה חזרה. הפיגועים פחתו, העם תמך בהתנתקות, קדימה ניצחה בבחירות כשאולמרט מציג את תכנית ההתכנסות ז"ל, עמיר פרץ קיבל 19 מנדטים בראשות העבודה והליכוד התרסק ל-12 מנדטים. מלחמת לבנון השנייה עצרה את תנועת המטוטלת הזהירה הזו והחזירה אותה חזרה ימינה.

  9. איריס Says:

    אני מגיבה פה לעבי, כי השרשור שם נגמר טכנית.
    אנחנו מסכימים, ניראה לי. אני מסכימה מאד שהמותקפים באקדמיה היום, בחלקם הגדול, הם בעצמם פוליטרוקים (של הפוסט ציונות) שלא מחדשים ולא מעניינים, ורוכבים על כרטיס חביב וקל, של היותם "מותקפים על ידי הימין הפשיסטי". לשמחתם, יש לאמר, אין זמן לבחון את הערך הסגולי של עבודתם. מה שנקרא "אשרי, מותקף אני על ידי ההמון המוסת".

    בוא נתעכב על הנקודה השניה, של המתקפה הקטלנית על מדעי הרוח, אני לא התייחסתי לקיטלוג האקדמי לפקולטות (אני מתחום משפטים, הנחות ביותר במדעי החברה 🙂 אבל גם שם יש סוגים שונים של מחקר, והענף שאני ניסיתי לשבת עליו קרס והתפורר, כי זה לא עוסק בהנפקות לבורסה או משהו מוחשי מספיק לקומיסרים). אני חושבת שאנחנו מדברים על אותו דבר, במובן זה שנוצרה שינאה ממש, וזילזול, בהגות לשמה, כזו שלא מביאה כסף מיידי או פטנט ב FDA, או טיל קרקע חומוס. מי שמקדם את החשיבה הזו הם לא מהפריפריה ולא מסכנים, אבל הם ניזונו ושלהבו שנאות אחרות והופיע כמייצגי ההמונים. מהיכרות עם סוג זה של דעות, אתה מוצא מאחוריהן אנשים מבוססים, ימנים מתוך עצלות ואינרציה ושינאה, שיכולים לשבת ולהגיד בשיא הרצינות "מי צריך שירה ? מה יוצא מזה…אני רוצה לדעת מה יוצא מזה". יש להם גם כוח, וגם ה"חוצפא יסגא" כלומר עור עבה ואלים כלפי מה שניתפס להם מאיים כי הם פשוט לא יכולים לעשות אותו, ועצם היופי וה JOIS מהסוג הזה מאיים עליהם, עד כדי רצון לחסל, לנכס, לרדד, וכולי. הייתי אומרת שהם חדורים רצון לבצע "חינוך מחדש" של האמנים, ההוגים, היוצרים, ולשלוח אותם לעבוד במכירת רהיטים ברים או לשווק תרופות גרועות של טבע.
    כך נוצר שילוב של כוחות, ולצערנו מי שאמור להגן על ה"אינטלקט" הם הפוליטרוקים הלא מעניינים לדעתי של הפוסט ציונות. מצב די עגום.

  10. איתי Says:

    עבי,

    כחוקר במדעי הטבע (בארצות הים), אני חושש שאתה לא מעודכן. הבשורה הטובה מבחינתך (או שלא) היא שהאבחנות שהבאת היו די מדוייקות עד לא מזמן. האקלים הכלכלי שהביא להפקרת מדעי הרוח (הפיכתם לשעשוע אינטלקטואלי פנימי עם חובות הוראה) אכן עודד טכנוקרטיה רווחית במדעי הטבע (והפיכתם לשעשוע פנימי עם מענקי מחקר). העדכון הוא שבעוד במדעי הרוח ישנה מודעות ו\או אחריות מסויימת שבאה לידי ביטוי בגיוס פחות תלמידי מחקר והיעדר אשליות באשר לסיכויי ההצלחה של אלה, בתחומים רבים במדעי הטבע רק עכשיו מבינים שמחקר הפך לפרה חולבת עבור הנהלת האוניברסיטאות ויתר הכשרה הוזיל את עלותו של כח העבודה בתעשיות מסויימות (פרמצבטיקה ופיננסים במיוחד).

    יצא לי לשמוע לא מעט חוקרים במדעי הטבע מביעים צער על כך שלא ראו וניתחו במדוייק את מה שקרה במדעי הרוח. בשיאה של "מלחמת המדעים", למשל, נראתה הונאת סוקל כניג'וס ציני ותו לא, אבל בקריאה שניה של סוקל ובריקמונט ניתן לראות דאגה כנה ולא ריאקציונרית. משום מה הכיסוי של מדעי הטבע עדיין משדר "עסקים כרגיל" (והדבר נכון בכמה מבורות השומן, אבל להשליך ממצב העניינים בסר"ן על יתר מדעי הטבע שקול לבחירת תכנית מוסמך במנהל עסקים כמייצגת של מדעי החברה).האש, בכל מקרה, כבר לא כל כך נמוכה.

    • עבי Says:

      איתי, מה שאתה אומר מדאיג ומעציב. בימים אלו אני מתחיל בצעדי הראשונים בתחום, וזה מטריד להתחיל את הצעידה ברוח כזו.
      בקשר לסוקל – משום מה זה מזכיר לי סיפור שהביא אותי לעבור ממדעי הרוח למדעי הטבע לפני כמה שנים:
      ישבתי אז עם דוקטורנט צעיר ללימודי פולקלור (אולי מאסטרנט ואני לא זוכר נכון) ודנו בתפיסותינו לגבי תפקידה של האוניברסיטה בחברה. אני השתמשתי במשפטים כמו "לקדם את התרבות האנושית" וכל מיני מילים שלא ידעתי שאסור לומר בחברה מהוגנת, שהרי מה זה "לקדם"? הרי אין "קדימה" באמת. ומהי "תרבות"? זה הרי מושג שמשמש את האדם הלבן כדי לדכא את האחר וכל הג'אז הזה…
      בסופו של דיון שאלתי אותו מדוע הוא עוסק במה שהוא עוסק ומה הוא מחפש באוניברסיטה? הוא אמר לי (פחות או יותר במילים אלו ממש) שנחמד לו לשחק בדברים שהוא משחק בהם, ומבחינתו כל עוד המדינה נותנת לו כסף בשביל לעשות את זה אז אחלה.

      • איתי Says:

        לא ברור לי למה זה מזכיר את הונאת סוקל. סוקל לא תוקף את היחסיות באופן קטגורי, ולא מטיל דופי במדעי החברה \ רוח בכללותם. נקודת המוצא לתגובתי היא שהמצב במדעי הטבע לא הרבה יותר טוב, וחלק מהבעיה נובע מזלזול במדעי הרוח.

      • עבי Says:

        הקשר הוא הפיכתו של השיח למשחק ריק.

    • תום ארז Says:

      אל תפסיקו חבר'ה, זה דיון מרתק.
      איתי – כוונתך לא ברורה לי. האם אתה טוען שהחוזק היחסי של מדעי הטבע בארץ הוא תוצר של מניפולציה אנטי-מרקסיסטית לניצול עובד הידע?
      עבי – לא צריך להתרגש מהטיעון הטפשי של אותו מסטרנט, יש טמבלים בכל מקום. ההצדקה של אשתי לעיסוקה במדעי הרוח הוא הרצון ללמד, ובפרט ללמד אנשים לחשוב רחב והומניסטי. ודוק – לא ללמד חומר מסוים (כדוגמת תוצר המחקר שלה), אלא לפתוח לאנשים את הראש, בתקווה ליצור חברה של אנשים חושבים. יותר לגיטימי בעיניך?

      • עבי Says:

        יותר לגיטימי בעיני בהחלט. הקושי שלי אישית עם מדעי הרוח התחיל עוד קודם והיה קשור ביחסיות של כל קורפוס ידע שהוא בתחום, בניגוד לאופי היותר מסודר של מדעי הטבע, שתובעתקופת חונכות מסוימת שבה התלמיד רוכש מיומנויות יסוד, ורק לאחר רכישתן הוא בשל להביע את דעתו. במדעי הרוח ובעיקר במדעי החברה, היה לי נדמה שהחל משנה א' דעתו של כל טמבל ראוי שתישמע, וכתוצאה מכך שומעים הרבה טמבלים בשיעורים.

      • ofrilany Says:

        אתה די אוהב את המלה טמבל, שלא לדבר על התנשאות, פוציות, אוריינטליזם ומה לא – הכול מוטח באחרים.
        הייתי מציע לך להיות קצת יותר זהיר בשימוש במלים האלה, בבחינת טול קורה מבין עיניך.

      • עבי Says:

        יש לך משהו ענייני להגיד? עזוב, אני מבין שאני לא רצוי כאן. תצליחו.

      • האמורי Says:

        שוב, זה בסך הכול בלוג לא מועדון חברתי. אין כל כך משמעות לשאלה רצוי או לא רצוי. אבל כשאתה תוקף ומעליב, נסה לבסס את מה שאתה אומר

  11. איתי Says:

    הי תום. ציינתי שאני בחו"ל, והתיאור הוא של חוויות \ שיחות בארה"ב ושוודיה. בארה"ב הקשרים בין חברות השמה בפיננסים ואדמיניסטרטורים היו כמעט גלויים במקומות בהם עבדתי. אנטי-מרקסיזם? לא ממש. סתם קפיטליזם. השיר "אל הסטודנטים" לשבתאי מתאר זאת נאמנה.

    הפונקציה הציבורית של מחקר במדעי חברה והרוח שונה כמובן ממקום למקום. בישראל (ובמידה פחותה בארה"ב), מחקר עם נגיעות של קרבניות שואה יכול להביא תקציב מחקר ממקורות זרים ולסייע לביצור הצטדקות מוסריות, (כי להחרים פרופ' לענייני שואה נראה רע מאד), בעוד שבארה"ב יצירת תת-שדות לענייני מיעוטים (מגדר \ אפרו-אמריקאים \ נשים) מסייעים ליצירת חזות שוויונית במדיניות ההעסקה בעוד הנשים \ שחורים \ קווירים נדחקים למחלקות המתאימות – נח מאד שהגרעין ה"רדיקלי" (כמה מהם מוכנים להרצות בג'ונגלים של ויאטנם או בניקרגואה כמו גרותדניק או סוקל?) מצוי במחלקות מוגדרות ומימונו תלוי אדמיניסטרציה לחלוטין.

  12. איתי Says:

    ואולי תוספת \ הבהרה: עידוד תחומי מחקר בהנתן יחסי גומלין עם התעשיה הוא פרקטיקה מקובלת. הבעייה מתחילה כשתנאי ההעסקה נפגעים בשל היצע יתר, ולצורך העניין לא משנה אם מדובר בחינוך מקצועי שוורטהיימר רוצה לקדם או בעודף דוקטורנטים במדעי הטבע. לגבי האחרונים אני כול להעיד שבכל פרמטר (עלות שכר \ הטבות \ תחרות) יותר ויותר קל להעסיק בעלי דוקטורט בפיסיקה עיונית ומתמטיקה עקב התחרות המתעצמת.

  13. יריב מוהר Says:

    ריספקט על הניתוח החכם

  14. tsoof Says:

    אני מסכים מאוד עם הניתוח. אגב, בעיני המדינה הכי רלוונטית להשוואה היא תורכיה, שממש כמונו נשלטת על ידי חונטה שמחד מפטמת את עצמה ומאידך מצליחה (בדרך כלל) לחסום ריאקציות חריפות מדי שעלולות לסכן את מעמדה הבינלאומי. וברור שזה רק מימד אחד להשוואה, אבל הוא מצלצל מוכר להפליא.

    ואשר למהפכה, נו מה? איזה ברירה יש לנו? הרי בסוף נהיה דרום אפריקה או גרמניה. כל דגלי האזהרה מתנופפים כבר 40 שנה. ואם הגזענות לא תכריע אותנו עכשיו, תכריע אותנו הדמוגרפיה בעוד עשור, שניים או שלושה. כשאבא שלי היה אומר לי את זה לפני 25 שנה חשבתי שהוא פטאליסט. היום, כשהמים כבר בקו המותניים, אני מרגיש כאילו אנחנו חבורה של פילוסופים שעדיין דנים בחקר האמת בעוד מגפי הקלגסים מתקרבים. אוטוטו תבוא הדפיקה בדלת. כמה נורא.

  15. יובל אדם Says:

    תענוג של קריאה. פוסט מצויין ומעניין. הנחמה היחידה שאני מוצא בו זה שאני לא לבד בחששות ממה שקורה פה.

  16. דעה שונה Says:

    וואו כמה תאוריות קונספירציה יש אצלכם.
    איריס ח.. ידועה בקונספירציות שהיא רוקמת ומדמיינת, אבל לא ידעתי שזו תופעה בקרב השמאל הקיצוני.
    מדברים על אנשי שב"כ, מאו ועוד כל מיני שטויות.
    בסה"כ נמאס לאנשים כמוני ועוד רבים מהדה לגיטימציה שאתם עושים למדינת ישראל.
    אף אחד לא מעוניין לענות ערבים, נכון שבמציאות המזרח תיכונית הרבה דברים רחוקים מלהיות מושלמים, אבל אם אתם חושבים כמו אהרון ברק שכל יהודי קם בבוקר וחושב איך לזרוק את הערבי לים אתם טועים.
    יותר אכפת לו לגמור את החודש.
    כשבן אדם מגן על גבולות המדינה הוא עושה זאת לא כדי לענות ערבים (הילדים שלכם גדלו באותו בי"ס של הילדים שלנו ולא זכור לכם אני מניח שקראו שם לשחוט ערבים או שמאלנים), אנשים מתגייסים לצבא כי הצד השני הוא אוייב (אכזר) וגם אתכם הוא היה שוחט אם היה לו פתח הכי קטן, הנפנופים שלכם בעלה זית לא יעצרו אותו.
    נכון שיש הרבה ערבים טובים אבל גם חלקם רעים, והרעים לא ירחמו עליכם.
    והגיע הזמן שתבינו שחופש הדיבור הוא לשני הצדדים ומותר להוציא דוחות ולהוקיע דברים שבעיני חלק מהאנשים הם בילתי נסבלים, בדיוק כמו שלכם נראה בילתי נסבל דברים שהמדינה עושה, ואתם קוראים להחרים אותה ולפגוע בה (או לפחות חלקכם וגם מי שלא, לא מגנה את אלה שקוראים לחרם).
    אז תרגעו, שנים אתם מדברים ושנים תדברו ואף אחד לא יסתום לכם את הפה, היחיד שיסתמו לו אולי את הפה זה אני כי לא יפרסמו את הטוקבק שלי.
    בכל מקרה אף יהודי כל עוד זה תלוי בנו לא יזרוק אתכם לכלא או יתלה אתכם על עץ, כולנו אחים.

    • ofrilany Says:

      אולי תפסיקו כבר להתבכיין ולהגיד שלא יפרסמו את התגובות שלכם? זה מוציא אתכם די פאתטיים.
      חוץ מזה, אני למדתי בבית ספר ממלכתי ודווקא כן קראו שם לשחוט ערבים. לא חייבים להשתמש במלה "לשחוט" כדי להתכוון לזה בדיוק. מה למיטב ידיעתך עושים כל הקצינים שבאים לעשות אינדוקטרינציה בבתי הספר?

  17. איריס Says:

    אמנם גם אני רוקמת קונספירציות אבל אין לבלבל ביני ובין איריס ח. הרוקמת קונספירציות אחרות בשפה אחרת ומארץ אחרת.
    איריס י.

  18. ישראל Says:

    אודה לך אם תפנה אותי למקור של הציטוט מפי בועז עברון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: