גם התנ"ך, וגם סופרים יוונים ורומים, טענו שהכנענים / פיניקים תושבי ארצנו וצאצאיהם אנשי קרתגו (בהתאמה) נהגו להקריב ילדים לאלוהיהם. לכאורה, הטקס מעורר הפלצות נערך ב"במות תופת" שיועדו למטרה זו. בעשורים האחרונים, ארכיאולוגים מטילים ספק בקיומם של פולחנים כאלה, וטוענים שהתיאור התנ"כי בכלל לא מציין קרבן אדם, ושהתיאור היווני-רומי הוא ביסודו השמצות תעמולתיות של אויבי הפיניקים.
מאמרה של אילת מזר בכתב העת קדמוניות, "מנהגי הקבורה הפיניקיים באכזיב", מתאר בתי קברות פיניקיים מלפני 2,600 -3,000 שנה שנחשפו באכזיב. בין השאר, התגלה באתר קרמטוריום שבו שרפו את גופות המתים, לפני שקברו אותם בכלי חרס גדולים. זהו אחד המקומות היחידים באזורנו שבהם נמצאה "התופת" המפורסמת (מצאו אחת גם בצור), והיא פעלה ללא הפסק במשך כ-500 שנה.
באתר נמצאו עשרות כלי חרס, שבכל אחד מהם עצמות שרופות של אדם בוגר אחד. מעל הכדים הועמדה מצבה לציון מקום הקבורה, ולמרגלותיה נערכה מדורה, "ששימשה אולי להכנת סעודה 'משותפת' עם הנקבר". על המצבות יש סימנים פולחניים של בעל ועשתורת. בין המצבות נמצאו כמה קברים של ילדים, אבל לא שרופים.
בהתבסס על כך שהנקברים השרופים שנמצאו הם מבוגרים ולא ילדים, מעריכה מזר ש"מכיוון שאין להניח שעשרות קבורות הבוגרים שהתגלו באכזיב ובאתר התופת המקביל בצור הוקרבו בעודם חיים". כלומר – אין הוכחה לכך שבכנען נערך קורבן אדם.
ומדוע רוב האנשים נקברו וחלקם הקטן נשרפו. מזר מציעה ש"מדובר בבכורים, בנים ובנות, שמעמדם כ'פטר רחם' נקבע עם הוולדם. בכורים חיו חיים רגילים בקרב משפחתם, רך במותם היה עליהם לעבור מעין הטהרות בשריפה בדרכם חזרה אל חיק האל".
בוטיצ'לי, סדומאים בתופת
ועוד נתזים:
הגיחוך שבהתעניינות המאולצת של הגויים בשואה נחשפת באימייל של דייוויד פטראוס, מפקד הכוחות האמריקאים באפגניסטן, שהודלף. מהאימייל התברר שהגנרל הנערץ נבהל מעצמו לאחר שאמר משהו על כך שהתמשכות הסכסוך הישראלי-פלשתיני מסכן את כוחות ארה"ב במזרח התיכון. כדי לתקן את הנזק מול הלובי היהודי, הוא מיהר לברר אם יש סיכוי שאזכור העובדה שהוא אירח את אלי ויזל ואשתו במגורי הקצינים שלו יכול לעזור
הקטע החדש בתעשיית הפורנוגרפיה הן קומדיות פורנו, שבנויות כפרודיות על סיטקומים ידועים (למשל משפחת קוסבי. קן לוין טוען שהז'אנר הזה הוא משפיל במיוחד בשביל השחקניות/ים
במוזיאון האתנוגרפי של סט. גאלן בשווייץ מציגים תערוכה של ראשי אדם מפוחלצים, מעשה ידיהם של בני החיבארו באקוואדור שבעבר היו משמרים כך את אויביהם ההרוגים. בדי צייט תוהים אם זה אתי, ומגיעים למסקנה שכן
התחממות עולמית זה פאסה: סרט חדש בסגנון Inconvenient Truth מזהיר מפני סכנות הקטסטרופה הגרעינית
סקירה על המסורת הניאו-נאצית הוותיקה של מעריצי נבחרת גרמניה
חדשות טובות: אוכלוסיית תוכיי הים (Puffin) של בריטניה השתקמה באופן מפתיע, אחרי שהגיעה למצב מדאיג
יום הולדת 125 לארנסט בלוך. מזל טוב!
האם בעידן שחרור הגיי נסתם הגולל על אהבה לא-מינית של גבר לגבר אחר?
חאלד דיאב כותב על הסכנה שבאידיאולוגיות של שיבה מהגולה למולדת הישנה, וסוקר כמה פרויקטים כאלה שנכשלו או גרמו לדי הרבה סבל: יוונים ליוון ההיסטורית, שחורים לאפריקה ועוד
אם מישהו צריך הוכחה שהימין השמרני לא ינוח עד שהוא ימוטט בזה אחר זה את כל הישגי הציוויליזציה – פוקס ניוז נלחמים עכשיו נגד התקצוב של ספריות ציבוריות
התרופות הפסיכיאטריות החדשות לא נועדו לעזור לנו להתגבר על סבל, אלא להפוך אותנו לעבדים יעילים יותר של הקפיטליזם
תוכנית להקים את בית המטבחיים הגדול ביותר באירופה, שבו יישחטו 482,000 חיות ביום. פעילי זכויות בע"ח הקימו במקום מאחז מחאה
פריץ טויפל, הליצן של דור 68' בגרמניה, שנודע בין השאר כשהניח מטען עשוי פודינג לסגן נשיא ארה"ב, אבל התעסק גם עם כלי נשק מסוכנים יותר, מת
רובין בוש, הארכיבאי הזוהר היותר בעולם, שנודע בזכות תוכנית הרדיו של בנושא ארכיונאות לכל, מת
המבקר האמריקאי לי סיגל טוען שהרומאן מת, ושכל מה שמעניין היום בספרות קורה ב-non-fiction. רוברט מק'קרום מהגרדיאן טוען בתגובה שאנחנו דווקא בשיאו של תור זהב לרומאן בשפה האנגלית, וג'ונתן ג'ונס סבור שמי שבמשבר היא רק הספרות האמריקאית
האם האקטיוויזם הפוליטי הפרוגרסיווי בארה"ב מת?
והאם רק השמרנים מסוגלים לייצר תנועות עממיות?
תגים: אהבה לא מינית, אכזיב, אמורים, אקטיוויזם, ארכיונאים, ארנסט בלוך, בית מטבחיים, גרעין, דייוויד פטראוס, כנענים, מות הרומאן, ניאו-נאצים, ספריות ציבוריות, עמי כנען, פאבים בספרות, פוחלצים, פורנוגרפיה מצחיקה, פיניקים, פריץ טויפל, קרבן אדם, קרתגו, שיבה, תוכי ים, תרופות פסיכיאטריות
ארץ האמורי 
9 ביולי 2010 ב- 16:12 |
מעניין הסיפור עם התופת באכזיב. אני זוכר מאמר באחד מגיליונות 'קדמוניות' הישנים על התפת בקרתגו – ושם מצאו, אם איני טועה, גם גופות שרופות של ילדים, לעתים עם מצבות ונוסחת הקדשה לתנית (האלה הקרתגנית, שפולחנה הגיע בחזרה מצפון אפריקה לחוף הפיניקי – גם בנהריה נמצאו צלמיות שלה). אם להאמין לרמב"י זה המאמר של לורנס סטיגר, "קרתאגו הפיניקית : הנמל המסחרי וה"תופת"", קדמוניות י"ז 3-2 (תשמ"ז), 49-39.
9 ביולי 2010 ב- 19:22 |
תודה רבה. בכל מקרה – אני חושב שבקרתגו המצב היה שונה מבמולדת הישנה (כנען)
9 ביולי 2010 ב- 17:42 |
הלינק לאימייל של פטראוס מגיש את המאמר על אקטיביזם פרוגרסיבי.
9 ביולי 2010 ב- 19:25 |
תיקנתי, תודה
http://www.newstatesman.com/blogs/mehdi-hasan/2010/07/general-petraeus-israel-emails
9 ביולי 2010 ב- 17:51 |
ולראיה, בעניין פריחתו של הרומאן האנגלי, אפילו באמריקה: דייויד מיטשל האנגלי הוציא רומאן חדש, והעניין נחגג בשבועיים האחרונים בהרחבה בשלוש במות מרכזיות.
כתבת פרופיל במגזין השבועי ("מוסף הארץ") של הניו יורק טיימס: http://www.nytimes.com/2010/06/27/magazine/27mitchell-t.html
ביקורת שער של דייויד אגרז (מאזור המפרץ הקליפורני) במוסף הספרים של הניו יורק טיימס: http://www.nytimes.com/2010/07/04/books/review/Eggers-t.html
וביקורת נרחבת, מעט מסויגת, מאת ג'יימס ווד החד, בניו יורקר:
http://www.newyorker.com/arts/critics/atlarge/2010/07/05/100705crat_atlarge_wood
בקיצור, גם האמריקאים חוגגים את האנגלים.
יש משהו מהרומאנים שלו בעברית?
9 ביולי 2010 ב- 19:21 |
ואיך אתה מסביר את זה? כלומר את זה שהרומאן הבריטי בעלייה והאמריקאי בירידה?
9 ביולי 2010 ב- 23:50 |
מאמר מעניין על התרופות הפסיכיאטריות, תודה על ההפניה. למי שמתעניין בנושא ההשפעה החברתית של הפסיכופרמאקה אני יכול להמליץ גם על מאמרים של Sergio Benvenuto שכותב מדי פעם דברים מעניינים בנושא הזה.
לפחות קורא ברלינאי אחד שמח מאוד שיש הפעם יותר הפניות לפרייטג מאשר לצייט.
10 ביולי 2010 ב- 08:57 |
בשמחה.
אתה יכול להסביר למה אתה לא אוהב את די צייט?
10 ביולי 2010 ב- 12:48
בהחלט: הם שמרנים להחריד.
לא במובן של נגד זרים או לא ליברלים, אבל הם תמיד יתייצבו לצד הקפיטל. נכון, יש להם הרבה משאבים, ולכן אפשר למצוא שם כתבות עומק שקשה למצוא בעתונים אחרים, אבל נסה לקרוא שם כתבה על נושא כמו ה-RAF ותבין למה אני מתכוון. ואז גם פתאום השפה העניינית כל כך שלהם הופכת לשבלונות.
גם בענייני אמנות ותרבות הם שמרנים מאוד ומיינסטרימיים. שוב, לא במובן של מיינסטרים טלוויזיוני, אבל מיינסטרים של התרבות הגבוהה – יש דבר כזה. לעולם לא תקרא אצלם כתבה על ספרות חתרנית באמת, אלא רק כשהיא כבר תהפוך לבון טון. נסה לקרוא מה הם כתבו על אלפרידה ילינק, למשל. פתאום הם נעמדו על הרגליים האחוריות, כי בספרים של ילינק מתוארות דמויות שהדימוי שלהם על המציאות שאוב מהטלוויזיה. ואפילו נגד הדעה הלא כל כך חתרנית הזאת הם יצאו בטיעונים שמרניים ולא עניניים.
והקש האחרון: מוספי הכרומו המלוקקים שלהם.
10 ביולי 2010 ב- 13:20
כן, אני מבין מה אתה מתכוון. למשל, מצחיקה אותי יראת הכבוד בריאיונות שלהם עם כל מיני סופרים זקנים, תמיד עם מין תיאור פולחני של הווילה על אגם קונסטנץ.
גם ברור שמיינסטרים של תרבות גבוהה הוא דבר שיכול להיות מגעיל, מה שגודאר קרא "אירופת התרבות". אם כי בישראל זה בכלל לא קיים (למעשה אי אפשר אפילו לדמיין את זה) לכן אני לא כל כך רגיש לזה.
כמובן שהם גם מעריצים את שמעון פרס, עם כל הנלווה לזה כמו כל אירופי טוב שראה את "שואה" של קלוד לנצמן.
אבל הם בכל זאת העיתון הסוציאל-ליברלי הכי טוב שאני מכיר, ויש דברים שלא תמצא בעיתונים יותר בעטניים ותוכל למצוא שם. הם גם מאוד רחבי יריעה ורחבי אופקים, לעניות דעתי.
10 ביולי 2010 ב- 16:35
כן, היריעה שלהם בהחלט רחבה יותר משל כל שבוען או יומון אחר. לכן אני גם שוב ושוב מתפתה לקרוא שם כתבות שנראות לי במבט ראשון מעניינות, אבל בסוף אני תמיד מתאכזב מהתוכן.
ויראת הכבוד שלהם בראיונות עם זקני השבט היא ממש מביכה.
אבל אלה באמת "צרות של עשירים" אם משווים את זה לנוף העיתונות בישראל.
11 ביולי 2010 ב- 15:34
אגב למה לא לאהוב את הצייט…
הכתבה שקישרתם אליה לפני שבוע על 900 פעילים גרמנים שמצטרפים לשורות הISM וזורקים אבנים על חיילי צה"ל הייתה ממש כתבה מטומטמת וראה התגובה הרשמית של ISM שאפילו עזרתי במקצת לנסח
http://www.ipk-bonn.de/gesellschaft/medien/news/2010070801.html
כמובן שהם סירבו להתנצל או אפילו לשנות את הכיתוב מתחת לתמונה בה הם תיארו שני ישראלים חביבים כ"פעילים בינלאומיים".
11 ביולי 2010 ב- 18:24
תודה על הלינק
10 ביולי 2010 ב- 10:40 |
אני די בטוח שקן לווין מתבדח (בעניין קומדיות הפורנו).
לגבי התרופות הפסיכיאטריות, אני לא קורא גרמנית והתרגום המקוטע של גוגל לא עזר לי יותר מדי. מה שכן, השיגעון עובר טרנספורמציה מדור לדור, והמדד האפשרי היחיד הוא החברה הסובבת את "המשוגע". לכן הגיוני שהתרופה הפסיכיאטרית תשאף "לנרמל" את "המשוגע". אם הנורמלי היום הוא לעבוד כמו עכבר מסומם עד שתפרח נשמתך, זאת תהיה המטרה של התרופה הפסיכיאטרית, עם כל הצער שבדבר. לא יודע אם זה טוב, זה בטח רע. מצד שני, הסבל מההפרעות האלה הוא בל יתואר ונראה לי קצת בעייתי ש"נורמלים" יטיפו ל"משוגעים" שהם בסדר ושהתרופות האלה הן בסך הכל קונספירציה קפיטליסטית.
דבר אחר לגבי הנושא, הניסיון האישי שלי אומר שרובן המוחלט של ההתקפות על התרופות הפסיכיאטריות והפסיכיאטריה בכלל מקורן באנשים וגופים שקשורים לסיינטולוגיה. האינסטינקט שלי היה לחפש קישור בין הכותב של המאמר ובין הסיינטלוגיה. אולי אני צריך להשתחרר מזה, כי זה ממסך את שיקול הדעת שלי בנושא.
והכי חשוב, תודה רבה על הבלוג ובעיקר על הנתזים. תענוג בכל פעם מחדש.
10 ביולי 2010 ב- 11:20 |
קודם כל תודה – כיף לשמוע. אנחנו משקיעים לא מעט בנתזים וטוב לדעת שמישהו נהנה מזה.
לגבי סיינטולוגיה והתרופות הפסיכיאטריות – כן, גם אני התרשמתי ככה. אבל יש לי כמה הערות:
1. תרופות פסיכיאטריות הן נושא מאוד משמעותי בחברה ובתרבות העכשווית, ואי אפשר לפסול דיון על זה.
2. בגרמניה למיטב ידיעתי סיינטולוגיה זה ממש issue בקנה מידה לאומי, הם כמעט נחשבים לאיום על המשטר, ויש סביב זה לא מעט היסטריה. עוקבים אחרי מספר הסיינטולוגים בערך כמו שבישראל עוקבים אחרי המאזן הדמוגרפי.
3. וזה מעלה שאלה: מה בעצם הקטע? אולי אתה תוכל להסביר לי – מה כל כך רע בסיינטולוגיה? אני לא יודע עליהם הרבה, חוץ מזה שהם מין דת קפיטליסטית חדשה מאוד שהומצאה על ידי סופר מדע בדיוני ושבדת שלהם יש מרכיב די חזק של עב"מים. אבל עצם זה שקוראים להם "כת" דווקא גורם לי להרגיש כלפיהם סימפטיה. כי אז מה אם הם "כת". אפשר להגיד על הרבה קבוצות שהן כת – זאת תמיד הטענה של המיינסטרים נגד מי שמצטרף לאיזושהי קבוצה שמנסה לחיות באופן אחר ולהאמין בדברים אחרים.
10 ביולי 2010 ב- 13:03 |
גם לי יש כמה הערות:
1. הכתבה על התרופות הפסיכאטריות הייתה האמת יותר על סמים חברתיים ופחות על תרופות. הטענה המרכזית הייתה שאם פעם הסמים שלנו היו אמורים לפתוח לנו את הלב ואת הראש, לנסות לגרום לנו חוויה נוגדת מציאות נורמלית, כיום הסמים הם סמי מרץ, סמים שמטרתם להגביר את ההישגים, התפוקה את ההספק את פיריון העבודה וכו'
2. בעניין ההפרעות הפסיכיאטריות. סרג'ו בנוונוטו, שהזכרתי למעלה, טוען שמאז שנות השמונים יש יותר ויותר דברים שנחשבים הפרעה פסיכיאטרית. דברים שפעם היו אולי בעיתיים, אבל לא בגדר משהו שצריך ללכת בגללו לפסיכיאטר, הפכו להיות משהו שאפשר לטפל בו רק בתרופות.
זה נובע אולי מזה שתעשיית התרופות יכולה לספק תזור לסימפטומים, אבל לא למחלה עצמה, ואז מה שהיה סימפטום הופך פתאום לissue המרכזי. למשל, כאב ראש הוא רק סימפטום, אבל יש גלולות נגד כאב ראש. באותו אופן, פעם דיכאון היה סימפטום למשהו, היום הוא נחשב למחלה הפסיכיאטרית עצמה, כי תעשיית התרופות צריכה לקדם כדורים נגד דיכאון.
3. וזה מביא אותי לעוד עניין: לפחות במה שנוגע לדיכאון, מעל חמישים אחוז ממי שהפסיכיאטרייה מאבחנת אותם כחולים שצריכים לקבל טיפול תרופתי, לא חושבים שהם חולים. הם רואים בדיכאון שלהם פשוט דרך להבין את העולם. כך שלפחות בתחום הזה, אין כאן "נורמליים" שמטיפים ל"משוגעים" שהם בסדר, אלא ה"משוגעים" עצמם לא חושבים שהם משוגעים.
4. אין סיכוי שכותב בפרייטג יהיה קשור לסיינטולוגיה.
10 ביולי 2010 ב- 14:18
גדי, לגבי הערתך השלישית: אני לא בטוח שההגדרה הקלינית של דיכאון מתיישבת עם מה שאתה אומר. לכל מחלה יש גורמים, סימפטומים ואת המחלה עצמה. לסרטן יש גורמים (גנטיקה, חשיפה לכל מיני כולירות, תזונה, יו ניים איט), ויש גם סימפטומים. כך גם לדיכאון יש גורמים (גנטיקה, סביבה, העולם), אבל הדיכאון אינו סימפטום כמו כאב ראש, אלא מחלה מובחנת.
אגב, קראתי פעם על מחקר שאמר שלאנשים דכאוניים יש נטיה לראות את העולם בצורה אמיתית יותר. אולי זה מתקשר למה שאמרת.
בכל אופן, צריך להבדיל בין עצב או אישיות עגמומית לבין דיכאון קליני שהוא מחלה לכל דבר.
עפרי: ישנן כל מיני בעיות עם הסיינטולוגיה ואני אנסה לפרט במסגרת מגבלות הידע שלי, כשתמיד יש את האפשרות שאני טועה כמובן.
ברמת הפרט, מדובר במשאבת כספים שמעשירה את המנגנון או מישהו אחר ומשאירה את המאמין (עם הוא לא עשיר מלכתחילה, ובמקרה או שלא במקרה הסיינטולוגים מחפשים כאלה) תפרן ונזקק. מכר שלי נשאב לעניין הזה ולמרות שהוא עובד בעבודה שאמורה להיות מכניסה הוא נתמך על ידי משפחתו. השיטה עובדת כך שיש שלבים שצריך להתקדם בהם על מנת להגיע להארה או השד יודע מה, וכל שלב כזה דורש קורס שעולה הרבה מאד כסף.
ישנה בעיה חמורה של שיטות העבודה של הכת/דת הזו. ישנה הכנסייה עצמה ובכפוף לה שורה של מה שהם קוראים לו "ארגוני חזית". בסופו של דבר הארגונים האלה אמורים לסייע לכנסיה והבעיה הכי גדולה שלהם היא שהם פועלים בחוסר שקיפות, גם בארץ. כך למשל "מגן לזכויות אנוש", עמותה שבעיקר נלחמת בפסיכיאטרים (הרטוריקה של הסיינטלוגיה נגד הפסיכיאטריה היא ממש דר שטרימרית, כולל האשמה של "הפסיכיאטריה הבין לאומית" כגורם להשמדה במלחמת העולם השניה) שהפרסומים שלה שאני נתקלתי בהם ברובם חסרים גילוי נאות. הדבר הזה נכון גם לאנשים פרטיים שמטיפים או הטיפו ברוח הסיינטולוגיה בלי להסגיר את הפרט הזה (אודטה ומוטי מורל הם הידועים שבהם).
בעניין הפסיכאטריה, הסיינטולוגים שונאים את זה במיוחד (ראה מקרה טום קרוז וברוק שילדס). עד כמה שאני מבין, זה בגלל שבאופן בסיסי אם מה שעומד בבסיס הפסיכיאטריה הוא נכון, אז מה שעומד בבסיס הסיינטולוגיה הוא לא נכון.
הפסאודו מ דעיות של הסיינלוגיה יכולה להיות מסוכנת, כשהם טוענים ליכולת לריפוי של מחלות נפש או התמכרויות בשיטות שהומצאו על ידי אותו סופר מדע בדיוני. אני לא יודע אם השיטות האלה מסוכנות לכשעצמן (עד כמה שאני יודע הם כרוכות בצריכה של הרבה ויטמינים), אבל היעדר טיפול ממשי כן.
עוד עניין זה האגרסיביות של הכנסייה הסיינטולוגית. ארגון שמתיימר להיות דת ממוסדת במאה ה-21 לא יכול להיות ארגון כל כך סודי וממודר. הם מוציאים עשרות מיליוני דולרים מדי שנה על תביעות דיבה (טקטיקה דומה לזו של "אם תרצו") ורודפים אנשים שמתנגדים להם.
זה לינק לכתבה של פנורמה של ה-BBC שמראה איך זה נראה (חלק ראשון מארבעה http://www.youtube.com/watch?v=QuJlZ_f1594).
אני לא מתיימר להיות מומחה לעניין, אבל לטעמי יש בהם משהו מטריד.
10 ביולי 2010 ב- 16:45
יכול להיות שדיכאון הוא מחלה מובחנת ולא סימפטום, אני לא בקי מספיק בשביל להיות נחרץ לגמרי. מכל מקום, מה שהבנתי מבנוונוטו זה שההגדרות של מה זו מחלה פסיכיאטרית משתנות ומתרחבות כדי שאפשר יהיה לכלול בתוכן עוד ועוד אנשים, אנשים שבעבר לא היו מאובחנים כחולים, וכיום הם מאובחנים כבעלי הפרעות שניתנות לטיפול רק באמצעות תרופות. ואחד
הדברים שמאפשרים את שינוי ההגדרות הזה, הוא העובדה שמה שנחשב פעם סימפטום, נחשב היום מחלה בפני עצמה.
ואני אגנוב ממך את משפט הסיום: אני לא מתיימר להיות מומחה בעניין, אבל לטעמי יש בזה משהו מטריד.
11 ביולי 2010 ב- 08:12 |
If at first you don't succeed try try again.
11 ביולי 2010 ב- 14:40 |
לדעתי צריך לתת התרעה מראש, בגדול בראש האתר הזה, שהכותבים עדיין תורמים אינטליגנציה קבוצתית לעיתון הארץ. או שתחלקו דיבידנדים לטוקבקיסטים מהשכר ששוקן משלם. כן, אני יודעת שזה לא הרבה, אולי לפחות ב ארטיקים…או פוגים.
11 ביולי 2010 ב- 18:19 |
נעלה את זה בישיבה הבאה של מועצת המנהלים