המטרה: הפרדת העם מהמדינה

by

נמרוד לין

בבסיס התיאולוגיה הציונית ניצב שילוש קדוש, הדומה דמיון חיוור לשילוש הנוצרי. הציונים נשבעים בשמם של עם ישראל, ארץ ישראל ומדינת ישראל. הוצא גורם אחד מן המשוואה וכל המערך יתמוטט: עם ישראל ללא ארץ ישראל פירושו גלות; ארץ ישראל ללא מדינת ישראל היא ארץ חרבה ושוממה, מדבר צייה; עם ישראל ללא מדינת ישראל פירושו שואה, וכך הלאה והלאה.

על השילוש הקדוש הזה, שהוא בה בעת אחדות וריבוי, נשענת ההוויה היהודית-ישראלית, כפי שהעולם מונח על גבו של צב ענק המרחף בחלל. וכאשר הציונים מדברים במונחים אפוקליפטיים ("קץ", "חיסול") על כל ניסיון לפרק את השילוש, יש להבין לליבם, משום שמבחינתם אכן מדובר בסוף העולם, בדיוק כמו שביקוע האטום מחולל סופת אש שאיש לא ישורונה.

אולם ההיסטוריה היא כלבה צינית. מספרים לנו שהבנייה ההולכת ונמשכת בשטחים הולכת ומסמסת את אופציית שתי המדינות. הרי לכם אירוניה עסיסית: חוסר היכולת האינהרנטי להפריד בין המדינה, העם והטריטוריה המתבטא בבולמוסי סיפוח ובנייה בלתי נשלטים, יביא לקץ המדינה היהודית. גם עכשיו ישראל מתגנבת בלילה אל המקרר, מביטה לכאן ולכאן בחשד ובשקיקה, וטוחנת אדמות פלסטינאיות. הציונות, במילים אחרות, הולכת לאכול את עצמה.

ישראל זנגוויל. הציונות הולכת לאכול את עצמה

מה יוותר אחרי האפוקליפסה הציונית? מן בן-כלאיים מדיני, אולי דו-לאומי, אולי פדרלי או קונפדרטיבי. אבל, וזו הפואנטה של דבריי, הפרדת מדינת ישראל מעם ישראל אין פירושה קץ הלאומיות היהודית. הציונות הצליחה לזהות את עצמה עם לאומיות יהודית בכלל, אבל מחשבה לאומית יהודית התקיימה לפניה ולצידה: האוטונומיסטים של דובנוב, הבונד, הטריטוריאליסטים של זנגוויל וברית שלום. הרבה לא היה משותף בין הזרמים הללו, מלבד העובדה שאף אחד מהם לא האמין בשילוש הקדוש. כולם עסקו בחיבורים שונים ומשונים של עם, טריטוריה וריבונות, אבל לא ביקשו לאחוז בשלושת הפאות בכל מחיר. בספרי הלימוד הציוניים הם מופיעים כאבות-טיפוס מעוותים של הציונות, כמו באותה סצנה ב"נוסע השמיני 4" בה מוצאת ריפלי המשוכפלת את השיבוטים הקודמים והכושלים שלה, מסודרים בצנצנות פורמלין. אני, לעומת זאת, מציע לחשוב עליהם כעל אלטרנטיבות לגיטימיות.

בשלב הזה תעיר הקוראת הביקורתית כי הן האוטונומיסטים והן הטריטוריאליסטים נכשלו כתנועות פוליטיות; ברית שלום מעולם לא אחזה בכוח פוליטי. התשובה להערה הנכונה הזו היא שאין צורך לאמץ את האידיאולוגיות הללו כלשונן. ראוי, עם זאת, ללמוד מהן כי החשש שביטול דמותה היהודית של ישראל פירושו מסמוס הלאומיות היהודית הוא חסר בסיס. פוסט-ציונות אינה בהכרח פוסט-לאומיות ובוודאי שאינה ויתור א-פריורי על הלאום היהודי.

גם אם דובנוב או זנגוויל הם אך רוחות רפאים ערפיליות, אפשר לחשוב לרגע על מודל לאומי אלטרנטיבי ממשי לגמרי: תפוצת ארה"ב. לכאורה, מדובר ברעיון עוועים: התפוצה האמריקנית היא, או הייתה עד העשור האחרון, התומכת הגדולה והאוטומטית של ישראל והרעיון הציוני. מצד שני, הפער בין אמונת יהודי אמריקה בציונות ובין מימושה בפועל – דהיינו, עלייה – רחב ועמוק כאוקיינוס האטלנטי עצמו.

מצעד ההצדעה לישראל. אפשר להיות ציוני ולא לחיות בציון

האולטרא-ציונות של דור 67' האמריקני יכולה להיות דוחה ומקוממת, אבל היא מצביעה על תופעה זרה ליהודים הישראליים: מולטי-לאומיות. ג'רי הבר מה-Magnes Zionist מרבה להתלונן כי הליברלים היהודים ליברלים עד שזה מגיע לפלסטינים. הוא צודק כמובן, אבל דווקא הסתירות האינהרנטיות לעמדה האמריקנו-ציונית – היכולת לאהוב שתי ישויות לאומיות, רוך הלב כלפי המיעוטים בבית והשנאה כלפי המיעוטים בבית הלאומי, ההערצה לישראל וחוסר הרצון לגור בה – מראות כי אפשר להיות יהודי לאומי ופטריוט אמריקני ואפשר להיות ציוני ולא לחיות בציון; או במילים אחרות – אין שום קשר הכרחי בין לאומיות ואזרחות, ויותר מכך, הזדהות לאומית אינה חד-חד-ערכית; היא מודולארית. אני חושב שבאופן בלתי מכוון ציוני אמריקה מציעים, בעצם חייהם, מודל אלטרנטיבי לציונות; מודל שהוא בעייתי ורווי סתירות וצביעות לכל הדעות, אבל דווקא המורכבות שלו, וגועל הנפש שמתלווה אליה, הופכות אותו לריאלי הרבה יותר מכל מיני מודלים תיאורטיים וטהורים יותר הנרקחים בעזרת מלגות פוסט-דוקטורט יוקרתיות.

אינני מתכוון להפוך את הקיום האמריקנו-יהודי לאוטופיה. מדובר בקהילה המצויה במשבר עמוק, הן מבחינה דמוגרפית והן מבחינה פוליטית. צעירים יהודים רבים מוותרים על כל קשר משמעותי לדת ולתרבות היהודית. אלו שכן נשארים תחת כנפי היהדות חושבים מחדש על היחס שלהם לישראל, שהייתה הקוטב המגנטי שלפיו ניהלו הוריהם את חייהם הלאומיים. אבל המשבר הזה הוא הזדמנות טובה לרפורמציה. מי שנשאר יהודי אצל האמריקנים איננו כזה כברירת מחדל, בניגוד לישראלים. הם מבקשים שליהדותם יהיו תוכן ומשמעות. וככל שהם מתפכחים מן הנאמנות האוטומטית לישראל הם משחררים את עצמם מן הצורך להיות שחקני הספסל של הציונות ואת ישראל מן הצורך להוות בית-קיץ/עיר-מקלט ליהדות העולם.

פיטר ביינארט. משחררים את עצמם מן הצורך להיות שחקני הספסל של הציונות

מודלים אלטרנטיביים ללאומיות יהודית, כאלו שיכולים לשגשג במסגרת מדינית שאינה יהודית-דמוקרטית, אינם קיימים רק כתוכניות-מתאר עטורות הערות-שוליים; הם נחיו על ידי יהודים ברחבי אירופה, ואני מקווה שהצלחתי להראות כי הם עודם נחיים על ידי יהודי ארה"ב. אנחנו נזדקק לניסיון החיים הזה בבוא האפוקליפסה, כאשר הכוכב הציוני יתמוטט לתוך עצמו. כמובן, לאומיות מודולארית כזו טומנת בחיקה, או נושאת על גבה, מערך חדש של בעיות, פרדוקסים ונוירוזות. אבל אנו איננו מבקשים אוטופיה; רק את היכולת לבחור, עד כמה שניתן, את מערך הבעיות שממררות את חיינו.

תגים: , , , , , , , , ,

16 תגובות to “המטרה: הפרדת העם מהמדינה”

  1. איריס Says:

    אכן יהדות ארצות הברית היא האיום לציונות, וזה היה די ברור מאז שנות השבעים. היא פשוט קנתה את ישראל, ואז כבר אין בצעצוע צורך בעצם. התפוצות האחרות נפלו שדודות תחת פרובוקציות ציוניות שגררו אילוצים לעלות לארץ, אבל האמריקאים מקרב אחינו לא התכוונו אי פעם לוותר על מקומם, גם לא אחרי ימות המשיח. בעל המאה הוא בעל הדעה, כמובן, וחשוב לשים לב שלפני שהם קפצו מהספינה הם דאגו להטביע אותה, בין היתר על ידי עידוד ההתפשטות וההתנחלויות.
    עם זאת הסימביוזה עמוקה יותר, שכן ישראל "חזקה", כפי שהיתה מאז 67 היא היא שאפשרה את הזינוק של יהודי אמריקה למקום שהם נמצאים בו היום. אפשר לאמר שזה היה מיזם משותף, ובאמת עכשיו גם מי שרוצה להצטרף אליהם לא יתקל בקשיים משום בחינה, שערי ההגירה שהיו נעולים במלחמת העולם השניה, פתוחים לרווחה. כמו כל קהילה אחרת, היהודים נדרשו להתגייס קודם לצי השישי, כדי לקבל ויזות הגירה.

    בתור שעשוע אני בכל זאת בוחנת את תקפות הרעיון הציוני העבש שאתה מנער ומפורר. הרעיון של עם-מדינה-לאום, הרציונלה שלו, אם היתה, לא נעלמה, אבל מתברר שהיא לא בת ביצוע, לא בגלל העולם אלא בגלל טיבה של היהדות,או יותר נכון האנרכיזם והביזור בעם היהודי, ולא בכדי חיכו אבותנו למשיח.

    נתנחם בזה שאחינו העשירים מאמריקה קפצו מהגב השחוח שלנו לפסגת העולם, הוא שאמרנו מגש הכסף, אל מגש כסף אחר. העיקר שנשאר במשפחה 🙂

    • ofrilany Says:

      אבחנות מעניינות מאוד. אם את לא מכירה, אני ממליץ לך לקרוא את הספר "המאה היהודית" של יורי סלזקין.
      http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1067144.html

      • איריס Says:

        תודה, אחפש לקריאה מעמיקה. זה נושא שמעניין אותי, היבסקציות למיניהם, אז והיום.

    • איתי Says:

      איריס, לדעתי הצנועה והלא-מאד-מלומדת יהדות ארה"ב, תמיכתה ובילבולה אינן איום על הציונות אלא מהות הציונות: הם רואים עצמם שייכים לעם, תומכים במדינה, שותים hasbara לשכרה (בין אם זה מליברמן או מביילין) ואת תרומתם למצבה הטריטוריאלי של ישראל קשה לערער.

      אני מסכים לחלוטין עם התחזית שציונות תחרב בשל סתירות פנימיות, בחלקן הגדול בשל ציונים אמריקאים חמים זחוחים, ומקווה שהחשבון יונח גם לפתחן של אותן קהילות חמות בק"ק אמריקע.

      בכל מקרה, תמיד מעניין לקרוא ולהתוכח
      (ותודה על הפוסט \ הפניה מאת עפרי)

      • איריס Says:

        השאלה אם הציונות האמריקאית היא יצירה מלאכותית של הממשל האמריקאי, כמו הרבה אידיאולוגיות שהם זרעו לצרכים אסטרטגיים, אני לא יודעת, אבל זו אפשרות. לאומנות יהודית וגם פונדמנטליזם יהודי שירתו את האינטרס האמריקאי הגלובלי היטב, כמו תנועות מקבילות בעולם המוסלמי וגם באירופה, שהם עודדו, וכמובן בתוך ברית המועצות לשעבר. כאשר "הפרוייקט מסתיים" זה ניראה קצת כמו פינוי גוש קטיף…לא נעים בשני הצדדים של הפינוי. מצד שני אפשר לנצל את המומנטום, להתגמש, להחליף דיסקט ולנסות להוציא מזה כמה שיותר פיצויים (או ויזות). כללית אני בעד הפתרון השני, כי מצדה לא ניראה לי סבבה.

        מה שמצחיק הוא שבקרוב לדעתי השמאל האולטרה אנטי ציוני רדיקלי עוכר ישראל הולך לעשות יוטרן, כיון שיצר האנדרדוג ידחוף להגן דוקא על הקיום הישראלי-עברי-יהודי ווטבר. שאלה אחרת, קצת מעניינת היא מי הוא נתניהו בכל הסיפור הזה. הוא מין DUAL LOYALIST קלאסי ונפשו המסוכסכת היא מעין מעבדה זהותית. אולמרט היה אומר, נתניהו לא ירגע עד שיחרב את ישראל מן היסוד ואז ישוב למולדתו, ניו גרזי. 🙂 אולי זה נכון לרובנו ? אינני יודעת. בכל מקרה הייתי מעדיפה דרכון בריטי.

      • עבי Says:

        איתי, קראת את הפסקה האחרונה שכתבת? זה מסוג הדברים שכהניסטים כותבים על שמאלנים, קח את זה בחשבון בפעם הבאה שאתה מרגיש נאור במיוחד.

  2. מאיר Says:

    סרטון שראיתי ברשת

  3. אמיתי ס Says:

    ממש לא אכפת לי מהלאום היהודי, העם היהודי או כל החרטה הזה. אני יליד המקום הזה והכי שמח לגור כאן, אבל אם המקום הזה יחדל להיות, ובמקרה הטוב אהגר בזמן, לא יהיה לי שום עניין להיות חלק מאיזה לאום וירטואלי. סביר שאני אהיה חלק מקהילת הפליטים בפייסבוק, אבל לא הרבה יותר מזה.

    • ירונימוס Says:

      אמיתי אני רוצה לראות אם תדבר ככה אם חס וחלילה (!!) תמצא עצמך משולל מלאום, מרחב, עם, או כל החרטא הזה. אני חושב שמדובר בבסיס שרוב בני האדם נשענים עליו כזהות, וככל שמנסים לשלול אותו יותר, כך ינסה ה"עם" לחזקו.

      כמובן שכל אלה לא צריכים ולא חייבים לבוא בדריסה על לאום אחר.

  4. איריס Says:

    אמיתי, סבבה באופן אישי. הדיון פה הוא, לפחות מבחינתי, תיאורטי ומעניין. נסה להסתכל על זה מכיוון אובייקטיבי, כמו "הבעיה היהודית" ופתרונותיה :). יש יהודים שרוצים לחיות ביחד על בסיס השיוך הזה, ויש כאלה שרוצים שיוך על בסיס דתי (עם זכויות דתיות ללא לאום) , והסכסוך הזה, שחלקו העיקרי לדעתי פנימי, גורר לעיתים את כל העולם, גם למלחמות ממש, וגם להתנכלויות נגד יהודים על בסיס כזה או אחר.

    בתור אחת שאישית מרגישה מאד כמוך, אני מנסה בכל את להסתכל גם על השאלה למשל אם לאלה שרוצים לחיות כבני הלאום היהודי לא מגיעה אוטונומיה מדינית ? ניראה לי שכן מגיעה, כללית, אבל אז נוצרות בעיות משנה קשה, כמו האם אותה יחידה רשאית לנכס לעצמה את הזהות, באופן שיגרום ליהודים אחרים, בחו"ל למשל, לחוש מאויימים. וכמובן השאלה הפלשתינאית, האם הזכות ללאום היהודי יכולה לבוא על חשבון אחרים וכולי וכולי וכולי.

    אני מניחה שכמוך, אם הייתי יוצאת מפה (נראה כמו ייחולים משיחיים), לא הייתי משמרת אלא זהות של פליט, ואולי אפילו פליט על רקע פוליטי, ולא דתי או לאומי.
    עם זה, הכרתי בעובדה זה מכבר, שיש אחרים, ולמרות שאין להם זכות לקבוע לי את הזהות לדעתי, הם חושבים שכן, ועושים זאת לעיתים באלימות או בכוחניות, ועדיין נותרת השאלה אם יש להם זכויות לקבוע לעצמם זהות, ומה עמדתי לגבי זה, כאדם שתומך בזכות להגדרה עצמית באופן כללי, של מיעוטים ולאומים וכולי. ׁ

    בקיצור, אפשר להסתכל על זה כאילו אתה מהאו"מ ומה דעתך. הסבל האישי שחלקנו עברנו פה, ועוברים, לא צריך להשפיע על האובייקטיביות לגבי הדרישות של הלאום הציוני-יהודי. אם כי גם אני נוטה לחשוד שאם בזמן כל כך קצר, ההגדרה העצמית הזו כפתה עצמה באלימות, וגרמה סבל ואיום ליהודים רבים, אולי הרעיון לא כל כך מוצלח כשלעצמו, אבל זה עדיין טעון הוכחה. הרבה מהפכות לאומיות, אולי כולן, גרמו סבל בלתי ישוער לבני אותו לאום, במהלך המאבק בתוך הלאום המשתחרר לקבוע הגדרות שיחולו על כולם. למשל הודו, ושם כתבו על זה הרבה.

  5. יאיר poes Says:

    אני מציע לך אבות טיפוס אחרים: היהודים הציונים ילידי הארץ בשלהי התקופה העותמאנית. התשתית הפילוסופית שלהם אולי הייתה פחות מפוארת משל ברית שלום, אבל הדו-לאומיות שלהם הייתה אמיתית יותר. כבני הארץ ודוברי ערבית, הם לא יכלו לדמיין מציאות של הפרדה והתבדלות. יוסף אליהו שלוש, גד פרומקין, דוד ילין, שמעון מלול ואסתר מויאל, עורכי עיתון החירות, ויש עוד הרבה.

    לי יש הרבה יותר במשותף איתם מאשר עם אנשים שהתחבטו בבעיות של קיום יהודי במזרח אירופה או חשבו במונחים מרכז אירופים.

  6. עבי Says:

    שוב היסטוריציזם מרקסיסטי?
    "אנחנו נזדקק לניסיון החיים הזה בבוא האפוקליפסה, כאשר הכוכב הציוני יתמוטט לתוך עצמו."
    וזה שוב אותו פזמון נושן שמספר שעכשיו אולי רע אבל בסוף יהיה רע מאד ואז תבוא המהפכה…
    קצת יותר נסיון חיים (שאכן נזדקק לו) היה מראה אולי שדווקא ההשקפה של "בבוא האפוקליפסה" היא זו שדרוש לה אלטרנטיבה, ובפרט בחוגי השמאל.

  7. ירונימוס Says:

    אין ספק שמבחינת חזון ומוסר, החברה הישראלית בשפל, והחזון הציוני שהיה מתאים לאליטה האשכנזית-סוציאליסטית-ציונית כבר אינו מתאים בחברה של עושר וריבוי זהויות, אשר נאבקת לשמר דוקטרינות עבר במקום לטכס צורות מחשבה חדשות.

    אני חושב שהגיע הזמן להרחיב את טווח הזהויות, ויפה אם נטפל בסכיזופרניה הישראלית לגבי המזרח התיכון – הרבה השפעות ערביות הולאמו עד היום בתואנה שהם "ישראליים" במקום שהמושפעים יודו שהם מושפעים ויצרו וואריאציות תרבותיות. לדוגמא – פלאפל. לא מזמן נוכחתי לראות "כאפיה ישראלית". לא מפריעה לי ההשפעה, מפריעה לי ההלאמה – הישראלי רוצה ללכת עם ולהרגיש בלי. הדיכוטומיה הזו של מזרח ומערב ונשיאת העיניים המגוחכת למערב בלבד, הם בעיות שאנו לא מתמודדים עימם, והם מכרסמים בחברה שלנו.

    השפה העברית ששוחזרה ושופצה בדי עמל על ידי אליעזר בן יהודה וממשיכיו, נמצאת תחת מתקפת גלובליזציה. מכיוון שאנחנו לא נותנים פתרונות חדשים של זהות, לאומיות, מרחב, וזכויות, חלק מהדור הצעיר אינו מכיר במקום הזה כאלטרנטיבה למערב. התרבות הישראלית עדיין נתפסת כעומדת על כרעי תרנגולת בגלל שסירבה להכיר במיקום המזרח תיכוני שלה.

    עצם המושג "מזרח תיכוני" נחשב בחברה לגנאי, בעוד ש"ים תיכוני" הוא מושג מתחסד שמנסה לשלול את המזרח תיכוניות ולהעלות על נס את האירופאיות. המושג "מוזיקה ים תיכונית" הוא מושג שנוצר על עצם ההנגדה מהמוזיקה ה"מזרחית" של שנות השבעים והשמונים, או המוזיקה ה"ערבית" אשר הביאו עולי ארצות האסלאם עמם. האם לאט לאט מנסה המוזיקה המזרחית להתמערב? מצד שני, אם נקשיב לתחנות טלוויזיה של פופ ערבי כגון ROTANA, נגלה שהמוזיקה מאוד דומה. מדובר בפופ עם השפעות ערביות.

    צריך לנער ולבחון מחדש מושגים כמו "מזרח תיכון" ו"לבאנט". המזרח התיכון הוא מושג אירופוצנטרי, אבל אולי נוכל להכיר במזרח תיכוניות שלנו, ולא לברוח מזה.

    אולי גם לבחון את תופעת ה"עברי" וליצור וואריאציה עברית חדשה במקום תרבות ה"צבר" הדורסנית. להזכיר – תופעת ה"עבריות" היתה וואריאציה ציונית מקומית שהחליפה את האוריינטליזם והקולוניאליזם הציוני-אירופאי (בערבון מוגבל ויש שיחלקו עלי) ושמה דגש על התעמקות בנוף המקומי ובתושביו הילידים (הערבים או הפלסטינאים) כמקור השראה לתרבות העברית. אמנים רבים עסקו בדמות הערבי (ולא תמיד היו חפים מאוריינטליזם), ולטובה יצויין נחום גוטמן.

  8. עומר Says:

    הצעה נוספת:
    אולי כדאי להמיר את השילוש הקדוש של הציונות החילונית (עם, ארץ, מדינה) בשילוש הקדוש הקלאסי של הציונות הדתית: "עם ישראל לארץ ישראל על פי תורת ישראל". רק במקום הפירוש הפונדמנטליסטי ל"תורת ישראל" מבית גוש אמונים, לפרש אותה מחדש פירוש רדיקלי.
    שזה אומר, למשל, להתחיל מלקרוא את "ישראל" בתור "ישרֵי-אל"', כלומר להפוך את המסמן האתני למסמן של עמדה קיומית.

  9. אליקו Says:

    השילוב הקדוש הציוני – ארץ ישראל, עם ישראל, תורת ישראל מזכיר לי דווקא שילוש אחר: Ein Volk, ein Reich, ein Führer – הסלוגן של התנועה הנאצית. וכאן, לצערי, לא מסתיים הדמיון בין שתי האידיאולוגיות התאומות.

  10. david Says:

    1-my inglish is bed ,sorry for the mistakes

    nice words,loosers atitued
    the muslems want to take the hole of israel for themself
    to kill juse on the way -even better
    we live in the jungle-this atitude will get us killed
    i know u think u r smurt,i dont think u see the all picture
    leting israel be apart from juish control-meaning-end of israel as a safe home for juse
    i am shure thet as a boy u got good scors on the tests but u didnt know haw to difend yourself and u didnt hit beck
    is thet make u smurt?i dont think so
    thanks god there are not so many of u
    pice love and strighnt

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: