החרדה לעתיד והעתיד החרדי

by

עמיחי עמית

אחד הטורפים המסוכנים ביותר לאדם, ולמעשה היחיד שמאיים עליו גם בימינו הוא העתיד; נכון שממרה מוכרת גורסת שהוא טורף קלפים, אולם זו כמובן רק מטאפורה. בניגוד לטורפים אחרים שהסכנה הנשקפת מהם גדלה ביחס ישר למידת קרבתם, העתיד ערמומי ומסוכן יותר דווקא ביחס ישר לריחוקו, ולאורה של תכונה ייחודית זו, נאמר על אלה המשליכים עצמם למעמקיו כי הם שוטים. מאחר ויחס זה לעוסקים בעתיד עלול לדכא, אציע בראשית דבריי מטאפורה חדשה ובונה – קרקס. כפי שמאלף האריות משעשע יותר כאשר הוא נתון בכלובם ומחליף עמם הבל פה, כך חוזה העתידות מאלף, מעלה פליאה וחיוך, בדברי ההבל שלו, דווקא ככל שהוא זורק עצמו קדימה לאופק הערפילי של הזמן.

אחד מהלהטוטנים המרכזיים בקרקס העתיד, הוא הדמוגרף; הוא גם אחד הרציניים שבהם, ורצינות זאת היא שצריכה להעלות על פני הצופים את חיוכם. מדובר בטיפוס מאד מפחיד בדרך כלל, אך זו מהות הקומי שבו – מדובר בפרודיה על המדע, שכן הדמוגרף טועה אינספור פעמים, והוכחותיו יכולות לשמש להלצה על קברו. הבעיה היחידה אתו, זה שיש פתיים שמתייחסים אליו באמון מוחלט, ואז העתיד טורף אותם. בארץ אנו מצטיינים בתחום זה, וזכינו למספר אקזמפלארים מפחידים במיוחד. ניתן היה לערוך דיון מרתק בנושא 'מה בין הדמוגרף לקוראת בקפה', אולם זה ידחה להזדמנות אחרת.

עתידנו הדמוגרפי מלמד אותנו כי בתור אחוסלים אנו עומדים לממש את הפועל המשתמע משמנו בעוד עשורים ספורים. עננת החיסול מרחפת מעל מדשאות הפרברים שלנו כבר שנים מאד רבות, על אף שעד כה היא לא המטירה את החומצה שכה מפחידה אותנו. אולם, דברים ממשיים, כמו התפלגות תלמידי כיתות א' בין זרמי החינוך, מתדפקים על תדעתנו וריח השריפה עולה באפינו הפרנואידים; הריבוי הטבעי של החרדים מכתיב את מדד החרדה. אכן יש לומר, באופן הכרחי ומדעי, בעוד שנים מספר, ובצורה אקספוננציאלית, מדינתנו כבר לא תהא שלנו, אלא של אחרים, דתיים יותר, מערביים פחות, אשכנזים פחות, מתמאטיים פחות, ועוד כל מיני פחיתויות ונחיתויות לא לנו.

לעתיד המר הזה אפשר להתייחס באופנים שונים. לחזור למהותנו היהודית (שכבר כמעט ושכחנו שכמות הפטנטים לנפש היא רק גלגול שלה) וננדוד הלאה מכאן, ובחזרה לגולה – מכורתנו הרוחנית. אפשרות אחרת היא לומר, שהדתיים לא כל כך נוראיים, ולמעשה החיבור עמם טבעי במידת מה עבורנו האחוסלים של האחוסלים – אנחנו, הבזים לגחלי ההייטק של יום העצמאות ולמקורותינו הפרבריים. אלא שאני סבור שבכך יש התנכרות למקורותינו, ולאהבת הנוחות שבנו, ומכאן לאימה הכלכלית שמעוררת בנו המחשבה על עתיד בו אנו (כלומר כציבור פרודוקטיבי) מהווים מיעוט הולך וקטן שנושא את מלוא כובד פיותיהם המתרבים של האחרים. לפיכך, אבקש דווקא להציע חזון שלא מתנכר לפחדים שלנו אלא רוצה להיבנות מתוכם – לחבק את הפראנויה; והרי הפחד הוא אולי הדבר הכי יהודי שנותר בנו, ומבחינה זו נדמה לי שאנחנו כשרים לחלוטין.

החזון הזה לא מתייחס לעובדה הדמוגרפית הברורה ביותר, שמהים עד הירדן יהיה רוב ערבי גדול, ומניח שבכל אופן תיוותר אוטונומיה מסוימת למיעוט היהודי. בגבולות יישוב יהודי זה, האחוסלים יחזרו לעמדה היהודית המוכרת של מיעוט קטן בתוך רוב לאו דווקא אוהד, אולם מיעוט רצוי וזאת מסיבה אחת עיקרית – כסף. השאלה עבורנו צריכה להיות, אם כן – מה עלינו לעשות, ולמה אנו יכולים לקוות? והתשובה להערכתי מתחילה כמו תמיד בחינוך. יש להכין את האחוסלים של המחר למחר. אני מניח שעמדה פופולארית תהיה של הסתגרות והתחרדות חילונית בתוך מן איי תענוגות מבוצרים בלב תלאביב ובמרומי הכרמל, אך אל מול עמדה זו, צריך להציג אלטרנטיבה פחות שפופה ונפחדת, כזו היכולה (כפי שגל מבקש) להציע משהו, שהיא אופטימית במידת מה, שהיא מעודדת כוחות ולא מרפה אותם וכו'.

משה מנדלסון. האחוסל הראשון?

נדמה לי שססמא ראויה לחזון הזה תהא: 'השתלבות במרחב – התחברות לחרדים ולחרדות'. עלינו להתחיל בלימודי דת ברצינות גמורה, בהיקפים משמעותיים ביותר וכן להקנות לצאצאינו את שפת הגמרא, לקנות להם ארון ספרים יהודי אמיתי, ולהשליכם בעוצמה אליו עד שיתעצבו בתבניתו, וכמובן, להלך מעט בהלכה ולערוך כראוי שולחננו. כל זאת, לא מתוך 'התחברות רוחנית ליהדות לאחר רעייה בשדות זרים', אלא בדיוק כפי שלמדו אבותנו את שפות הגויים והליכותיהם, והטמיעו אותן עד שהגויים היו גאים בהם שנאמר היה אחוסל בביתך ויהודי בצאתך. אולם, אין זה מופרך לשער, שכפי שיהודינו העתיקים מתוך שלא לשמה באו לשמה, והשתקעו בתרבות עמי העולם באהבה ובעומק רוח, כך יהפכו האחוסלים של העתיד לגזע חדש, שיהיה כזרם בעל פנים מיוחדות בתוך האורתודוכסיה היהודית.

אם נדע לחבור לצד המנצח בזמן, ולהשתמש בחוש הריח היהודי המנוסה בזיהוי כיוון הרוחות, ולא בגוף היהודי למוד המנוסות, יכול להיות שיש עתיד ליישוב היהודי בא"י. אבל נכון להיום, שופרות הציבור שלנו (כגון 'הארץ') קוראים את קריאות האתמול (לראייה מאמרו של יוסי שריד), כאילו יש טעם היום להכתיב באופן חד צדדי לחרדים – צאו לעבודה והשתלבו בחברה. החברה של העתיד היא זו שלהם, ולכן בתור מיעוט, מותר לנו כמובן לקוות ואף לעודד כיוונים שונים, אולם בראש ובראשונה יש לקחת אחריות על מצבנו אנו, ולעשות צעדים להיות בני חסות ראויים. נדמה לי, שנכון להיום, עוד טרם התגלע מאבק גלוי על חיסול אחוסלנד, יפה השעה לחבור לאישים מרכזיים בציבור הדתי ולנסות לשריין ברשימת המפלגה הנבחרת של העתיד, מקום לכמה אחוסלים (ולהתעקש שיהיה גבוה משל נציג חסידויות בעלזא ואלכסנדר ואולי אף מעל הרב הכורדי). למישהו יש קשרים עם דרעי?

יהודי (משמאל, עם כובע מחודד) מבקש את הגנתו של המלך, ולצדו נזירים ונשים (הרייך הגרמני, המאה ה-13). נחדש ימינו כקדם

תגים: , , , , , , , , , ,

31 תגובות to “החרדה לעתיד והעתיד החרדי”

  1. גלעד Says:

    נכון, בהיר ומאיר עיניים.
    קול צלול וזך, הצעות פרקטיות וקו מחשבה מקורי ורענן.
    ישר כח.

  2. אריאל Says:

    האחוסלים חוסלו כבר מזמן. חברת הלומדים תחוסל בקרוב. קבלו את הדלחרטים – דתיים לאומיים עם חיבה לרטוריקה פשיסטית.

  3. עדן Says:

    נו, באמת. חביב בתור הומרסקה של הפוך על הפוך אבל לא מחזיק מים משום בחינה אחרת. שהרי המסקנה הסופית כאן היא שלא ניתן לעצור שום תהליך בשום מצב ולכן יש תמיד לשחות עם הזרם ולא חלילה להקים סכר.

    • עמיחי עמית Says:

      אכן, כפי שמצויין בתחילת הדברים, מדובר במן ניסוי מחשבתי שיש בו מניה וביה אלמנט הומוריסטי שכן הוא מתבסס על הדמוגרף. אלא שאם באמת מניחים את נתוני הדמוגרפיה כאמת, הרי שאין להתעלם מכך שאנו עתידים להיות מיעוט קטן מאד, והתהליך היחיד שניתן להחיל בנוגע לכך הוא הורדה של הפריון החרדי והגברה של זה החילוני. האם לכך אתה רומז?
      מעבר לפתרונות כאלה או אף לכיוונים זוועתיים יותר, נדמה לי שצריך להכיר כי נהיה מיעוט. מרגע שאנו מיעוט, עומדת האפשרות לשלוט במדינה מעמדת מיעוט, מה שמצריך סוג מסוים של הפעלת כוח – אגב, בזה דווקא אנו מנוסים מאד, אם כי לאו דווקא ששים ליישם ניסיון זה לעוד סקטורים. אם איננו רוצים לשלוט בכוח ברוב, הרי שעלינו לחשוב איך אנו רוצים לחיות כמיעוט, ואז התהליכים שצריך להניע (ולא סכר שצריך לבנות) הם כאלה שיאפשרו חיים טובים ככל הניתן.

      • תום קליין Says:

        אם מלכתחילה ישראל איננה דמוקרטיה (כפי שבבלוג הזה ובמקומות אחרים אוהבים לטעון), הרי שאין כל סיבה שדווקא הרוב הוא זה שישלוט בה. ישנן די דוגמאות – אפילו אצל שכנותינו (מצרים, סוריה) למיעוט חילוני השולט על ציבור-דתי. אם תשאל לדעתי — אני מעדיף לחיות בדיקטטורה-חילונית (ועדיף כמה שיותר ליברלית) מאשר בתיאוקרטיה. נכון זה רע – אך זהו הרע במיעוטו.

        בסופו של דבר, לתת למשהו כמו דמוגרפיה להכריע את עתיד המדינה (או האנושות, לצורך העניין) זה באמת רעיון די אווילי, אם חושבים עליו עד הסוף. ישנם דברים חשובים יותר בחיים מעקרון שלטון-הרוב.

  4. אמיתי ס Says:

    זווית ראייה מקורית, אבל אני מעדיף לברוח מכאן ולא להפוך לאנוס מרצון, ואני אפילו לא הומו.

    • יוסי Says:

      להומואים אין שום סיבה לעזוב עם עליית החרדים לשלטון. הכי גרוע יסגרו את האויטה ולא יהיה מאושר ממני. אני בכלל מתמוגג מכל האפשרויות הרומנטיות שעולם חרדי יפתח לפני, ריקודי השמחות המיוזעים, חיי הישיבה הסוערים ושלא לדבר על הביקור השבועי במקווה. יהדות התורה בשלטון תעשה רק טוב לקהילה.

  5. יוסף Says:

    הכול נכון, והאלטרנטיבה להסתגרות הי היטמעות. דא עקא, וזו בעייה שעמדה גם בפני אבותינו (ע"ע נומרוס קלאוזוס) ספק אם יקבלו אותך (נניח) למוסדות ההשכלה הרלבנטיים לתוכניתך מרחיקת הראות. בבחינת עמיחי עמית? מאיזו עדה זה? ובכלל זה ילד או ילדה?

    • עמיחי עמית Says:

      דווקא השתלבות מוקדמת (ולא לאחר התנגשות רבתי) עם החברה החרדית, יכולה לחסוך מאיתנו טרואמות של הדרה כאלה בהן התנסו אבותנו (אם כי כמובן לא למנוע).
      עמיחי עמית, הוא שם עט שמכסה באופן הרמטי על שמי האמיתי והחסוי. שם העט מייצג גבר כל ישראלי, לבן (אולי ממקורות ס'טיים), אך מעוברת, עממי וידידותי.

  6. ofrilany Says:

    אני בעד, אבל נראה לי שבשלב הראשון אפשר לנסות את זה בירושלים (אני מרשה לעצמי לומר את זה ממקום מושבי 2.5 דקות מדיזנגוף סנטר). אם היתה קמה תנועה כלשהי של אחוסלים כהגדרתך שהיו תומכים בפורוש בבחירות האחרונות לעירייה אולי זה היה יכול להיות תקדים קונסטרוקטיווי, ואולי המצב גם היה יותר טוב מאשר עם ברקת.
    לקראת הבחירות ההן סיפר לי איזשהו חבר ירושלמי שהוא שמע ב"רסטו-בר" מישהו חילוני לגמרי אומר שפורוש הוא "איש רציני מאוד". זה עורר בי מחשבה שהעסקנים החרדים החדשים הם דווקא הזדמנות להשתחרר מהרעיון ששליח ציבור/פוליטיקאי צריך "לייצג" את הדעות של הבוחרים שלו. הפוליטיקה המפלגתית הרי כבר מתה, אז אפשר להשתחרר מזה.
    כשמדברים על החשמן רישלייה ששלט בצרפת, שואלים אם הוא היה רע או טוב אבל עצם העובדה שהוא חשמן היא דווקא לא מאוד רלוונטית.
    ועוד הערה: אתה מזהה באופן חד-משמעי בין "אנחנו", כלומר השמאל/האינטליגנציה הרדיקלית או איך שלא תקרא לזה, לבין האחוסלים. יש הרבה הצדקה לזיהוי הזה, אבל נראה לי שזאת טענה בפני עצמה שבכל זאת מצריכה ביסוס מסוים. לפחות מבחינה זו שלכאורה לפחות לא היינו רוצים להיחשב לסתם קבוצה מסוימת של אחוסלים. שהרי הלמ"ד של האחוסלים זה "לאומי", ואנחנו אמורים להיות פוסט-לאומיים או אנטי-לאומיים. אם השמאל הרדיקלי הוא סתם איזו תת קבוצה של האליטה האשכנזית הישנה, יש לזה עוד כל מיני השלכות שצריך לקחת בחשבון.

    • עמיחי עמית Says:

      אתה צודק לגמרי לגבי עניין הזיהוי הלא מדויק הזה. אך יש להודות שמקורותינו (או חלק ניכר ממי שמגיעים לכאן) הוא באחוסלי הפרברים, ולכך אני מייחס חשיבות רבה. מעבר לכך, ניסתי לטבוע את ה-'אחוסלים של האחוסלים', אך אתה צודק שלא הצלחתי להיפתר מהלאומיות, אלא הכפלתי אותה. אולי זה מסמל משהו.

  7. אורי תובל Says:

    פוסט מבריק, בעיקר בכל מה שנוגע לזיהוי הדנ"א הזהותי של סוגי היהודים פה. ואפילו הרעיון שבבסיסו אינו רק סאטירה אלא יש בו יסוד קונסטרוקטיבי לא מנותק מהמציאות. אם כי אני מאמין שעוד לא נאמרה המילה החילונית האחרונה. הסובלנות החילונית מפורשת פעמים רבות בטעות כאדישות. אלא שכשהכוח החילוני/דמוקרטי מתגייס, כשהוא מרגיש שאורח חייו מאוים באופן מהותי, הוא הופך לעוצמתי וחסר רחמים (ואני לא מתכוון לאלימות פיסית). יהיה רגע ששני הצדדים יגיעו ערוכים לקרב. יש סיכוי שהרגע הזה אינו רחוק, וזה לא יהיה נעים.

    • עמיחי עמית Says:

      הייתי מאד סקרן לשמוע על הקרב העתידי הזה. משום שנדמה לי שבכל אופן, הוא לא יוכל לשנות מגמות דמוגרפיות (שאגב, הן משתנות תמיד מסיבות מפתיעות). האם אתה מתכוון לאיזו הפרדה של דת ומדינה? אתה חושב שזה יכול לשנות משהו במקום שבו הרוב העתידי רוצה אולי תאוקרטיה?

      • אורי Says:

        קשה לחזות איך תתנהל המערכה. הפרדה של דת ממדינה היא חלום רחוק, בסיטואציה הישראלית אין דרך לבטל את קיומן של מפלגות דתיות, ולמען האמת טוב שכך, כי הן נותנות מענה לקבוצות שזקוקות לסעד ממשלתי.
        מצד שני, צריך להסתכל לעומק על ההשפעה החרדית על חיי היומיום החילוניים. צריך להפריד בין ההקצנה וההסתגרות של הקהילות החרדיות, לבין השפעתם על הסטטוס קוו בישראל. הסטטוס קוו הישראלי נע באופן מאוד משמעותי לכיוון החילוני בשני העשורים האחרונים. הסיבה לכך היא שהחילונים סובלנים ביחס למתרחש בתוך הקהילה החרדית, למרות שזה על חשבונם כסקטור היצרני, אבל לחלוטין לא סובלנים לכל ניסיון חרדי להשפיע על אורח חייהם. הדוגמאות האחרונות שממחישות זאת הן חדר המיון באשקלון (ששם הספיקו שתי כותרות בידיעות אחרונות כדי ליישר את הממשלה ולהחזיר את החרדים לפרופורציות) וחניון קרתא (שלמיטב הבנתי פתוח בשבתות). כלומר, כאשר החרדים "עברו את הקו", הציבור החילוני לא נזקק להרבה מאמץ כדי להחזיר אותם למקומם. ההתחזקות החרדית האטית אמנם עוברת מתחת למכ"ם החילוני (משל הצפרדע הידוע), אבל אני משוכנע שיהיה אירוע או רצף אירועים שיגדישו את הסאה, משום שהחרדים נוהגים בחוסר שכל, מבחינתם.
        במקרה כזה, יש כמה צעדים חוקיים בסיסיים שהחילונים – עדיין רוב! – יוכלו לעשות, כמו שינוי בפריסה של קצבת הילדים, חיוב שירות בצבא בלי חוק טל, כפיית לימודי ליבה, הפסקת העברות תקציבים לישיבות, הפסקת הסדר תורתו אומנתו וכו', שישנו את המפה ואת המגמות הדמוגרפיות. נתון ששמעתי פעם הוא שלאחר שביבי הפחית את קצבאות הילדים (כשר אוצר), תוחלת הילודה החרדית ירדה בילד (!). בנוסף, צעדים כאלה עשויים לגרום לחרדים לעזוב את ישראל.
        לגבי פעולות אגרסיביות עוד יותר – זה תלוי בהתפתחות הדינמיקה הפוליטית בישראל.

      • מתן Says:

        הערה אחת: כשמדברים על "האיום של מדינת ההלכה", נוטים לשכוח שהראשונים להפריד בינם לבין המדינה הם החרדים עצמם. כלומר, הם דורשים פרהסיה יהודית עד כמה שאפשר, אבל מעולם לא ניסו לטעון שהמדינה צריכה להתנהל על פי חוקי ההלכה. עמיתי, אני בטוח שאני לא אחדש לך כלום אם אומר שההלכה היהודית – ובעיקר החרדית – לא ערוכה כמעט בכלל לשליטה יהודית במדינה ריבונית עד שנגיע לימות המשיח. זה השורש העמוק של ההתנגדות החרדית לציונות (דחיקת הקץ) ולאי קבלתם את מרותם של מוסדות המדינה (ראו בפוסט הבא על "פנייה לערכאות"), זה הפער המהותי בין החרדים לבין הציונות-הדתית מבית מדרשו של הרב קוק (שניסח משנה דתית אורתודוקסית שראתה בציונות, ולאחר מכן במדינה, "אתחלתה-דגאולה", כלומר בישרה את בוא ימות המשיח), וזו הסיבה לכך שליצמן מתעקש להיקרא סגן-שר-הבריאות למרות שהוא מכהן בפועל כשר.
        בקיצור, מה שאני מנסה להגיד הוא שהחרדים לא בנויים ולא רוצים לשלוט במדינה ריבונית בנוסח מדינות הלאום של ימינו. כל קיומם הפוליטי מבוסס על ניגוד מהותי בינם לבין המדינה (בין אם זה בישראל, בארה"ב או בכל מקום אחר) והשאלה היחידה מבחינתם היא עד כמה המדינה הזו סובלנית כלפי אורח החיים שלהם ועד כמה הם יכולים לדרוש ממנה משאבים. העובדה שהמדינה הזאת מגדירה את עצמה כרגע כמדינה יהודית מאפשרת להם קצת יותר נגישות למשאבים, זה הכל.
        במילים אחרות, ברגע שהאחוסלים יסרבו להמשיך לשלוט בהם (מסיבות ליברליות-דמוגרפיות או מכל סיבה אחרת) החרדים יעברו לחפש את השליט הבא. כך שאם המטרה היא היטמעות בקבוצה השלטת, באמת עדיף כבר ללמוד ערבית.

      • עמיחי עמית Says:

        אני מסכים שחשוב מאד שלא לשכוח את היחס של החרדים לציונות, אך מצד שני, מאחר שהם משולבים היטב במערכת הפוליטית, ויודעים להשתמש בכוחה, הרי שביום מן הימים, כחם בה יהיה די גדול כדי שיוכלו להיחשב כריבונים. במילים אחרות – אני סבור שגם אם הם לא ירצו להיות ריבונים של מדינה בציון, מתוך העקרונות שהובילו אותם להתנגד לציונות, הרי שנראה לי שתהליכים מכריעים הרבה פעמים החלטות כאלה, ולעיתים יכולים להיווצר כך יצורים מוזרים כגון ממשלת צללים (ליצמן מבחנה זו הוא צל ענק).
        בנוגע לערבית – זו הצעה שיאיר העלה (למטה) ואתייחס אליה שם.

  8. בני תבורי Says:

    אני די חדש כאן, אפשר ביאור למושג "אחוסלים" בבקשה?

  9. יאיר poes Says:

    כמה נקודות לא קשורות:

    אני חושב שהתקשורת עושה מהחרדים איזה שבט אחד גדול בעוד שזו חברה מאד מפולגת עם הרבה גוונים והבדלים, בין חסידים למתנגדים וכו' וכו'. תנסו לשלוף בגוגל "חרדים בירושלים" ותראו ש90 אחוז מהמידע הוא על שריפת פחי אשפה ומהומות. זה ממש לא מועיל לדיון. אני חושב שהחרדים הרבה יותר "ישראלים" ממה שאנחנו חושבים.

    עם כל זה, האינסטינקט שלי הוא לחבור לערבים, לא לחרדים. נדמה לי שהמכנה המשותף גדול יותר. אבל הבעיה היא כמו שאמרתי שאין לנו מספיק מידע והבנה. בכל מקרה אל תזלזל בכוחו של מיעוט קטן מאד להחזיק בביצים את כולם – המיעוט הוא במקרה הזה ישראלים יהודים חילונים.

    • עמיחי עמית Says:

      1. אני מכיר (אם כי לא מספיק) את הפילוג ואף את העוינות בלב החברה החרדית. אם כי גם שם, נדמה לי שלעיתים מתיחסים לקבוצות עוינות שוליות כאל דבר מרכזי (דוגמא לכך הם האנטי ציוניים). עדיין יש ציבור ליטאי גדול מאד שיש בו אחדות מסוימת, וכן חסידויות ענק כמו גור, שהן כוח משמעותי לעומת חסידויות שוליים. אולם מעבר לדקויות, נדמה לי שהשאלה לגבי היותו של ציבור – אחד, תעלה באמת כאשר תהיה אפשרות שאחדות תוליד כוח. וכאשר על כף המאזניים תהיה ריבונות (אם תהיה), איני רואה זאת כתרחיש לא סביר שיהיה איחוד כוחות (גם בין אשכנזים לספרדים) משום שמה שהופך לציר המאבק העיקרי (דמותו היהודית של היישוב והציבוריות) משותף.
      2. לגבי הערבים – כציבור יהודי חילוני, עדיין נראה לי (ויכול להיות שאני טועה) שהנטייה תהא לחבור לחרדים ולא לאבד את שאריות הזיקה ליהדות. אולם, אם כוונתך היא לאחוללים (אשכנזים חילונים לא לאומיים) אזי שיתכן שזו באמת אופציה מעניינת מאד.

  10. רתם Says:

    גדול! גם המסכת על הדמוגרפים…בלי שמות בבקשה.
    יאללה, עכשיו לפלפול:
    בתגובה שלך למישהו אתה אומר : " איך אנו רוצים לחיות כמיעוט, ואז התהליכים שצריך להניע …" זה מזכיר לי, ואני חוזרת על עצמי, האחרון שהיה מוטרד ברצינות רבה מהשאלה איך ידידיו היהודים בישראל יחיו במרחב הערבי מוסלמי בעתיד – אכן ראה את הדרך החוצה מכאן בעזרת איומים בהאשמה בריגול. קוראים לו עזמי בשארה, ובאיזשהו שלב בחייו הוא התחיל להיות עסוק בשאלה – ובכן יום אחד זו תהיה מדינה אחת, והיא אכן בתוך המרחב הערבי-מוסלמי אז מה ואיך יהיו כאן החיים של היהודים? והנה, פוף, הוא איננו. אז תהיה ליתר ביטחון מעט זהיר.

    אסיים בפלפול נוסף. לפני כשבוע ישבתי עם מספר חברות, ולאור ההגות האמורית, שאלתי אותן "נניח שיהיה כאן מצב בעתיד שכדי לקנות בית או לרשום ילד לבית ספר תצטרכי להמיר את דתך, במה היית בוחרת, נצרות או אסלאם? החברות,
    לאחר תגובת הלם ראשונה, נרעשות, אך מוכנות לענות לשאלה, התפלגו כך:
    4 לנצרות
    2 לאיסלאם
    1 : "אמיר את דתי למה שאותו שלטון ידרוש… "
    ובכן, אותה משיבה יחידה אכן היתה יותר גמישה מכולנו והשאירה את כל האפשרויות פתוחות והנה באת אתה, האחוסלי האמורי והראית שיש עוד אפשרויות בעתיד. תודה

    • תום קליין Says:

      Oh how quaint!
      ועכשיו, אולי נעשה גם סקר משעשע נוסף, כמה נשים חילוניות מוכנות לוותר על ארון הבגדים, הקריירה, החופש והעצמאות וכו' – לטובת "עקרות בית במשרה מלאה"? או אפילו יותר טוב — כמה הורים מוכנים שבנותיהן תכוסנה מכף רגל ועד ראש ותבלנה את רוב זמנן בגידול 10 ילדים? או כמה הומואים מוכנים לעטות שחורים ולהיכנס ל-"תוכנית גמילה" מנטייתם המינית?

      ממש ארץ האפשרויות הבלתי-נגמרות! מעז יצא מתוק! בואו נקבל במחיאות כפיים את חלום הבלהות!

    • עמיחי עמית Says:

      רתם – נדמה לי שבשארה חווה כעת גלות צמר גפן, ואני עצמי חובב גלות (וגם צמר גפן) ולכן ההזהרה שלך שמחה אותי מאד; למעשה עוד יותר מסתם לגלות, שכן אם יש משהו יותר יהודי שורשי מהגירה, הרי יהיה זה גירוש (ריגוש).

      תום – אתה לגמרי מתעלם בתגובה מכללי המשחק – אנחנו משחקים בדמוגרפיה, ומאחר שהיא מדעית ומפחידה (אלה כללי המשחק), אנחנו נאלצים לחשוב כיצד נתמודד עם מה שמצפה לנו. זה שקול לתחזית של תנועה טקטונית של יבשות. במקרה זה יהיה זה מאד מצחיק לומר שאנו צריכים לשלוח גייסות על מנת לעצור את תנודות האדמה (בניגוד לתנודות האדם שמעניינות את המוח הדמוגרפי). לעומת זאת, תגובה בתוך כללי המשחק, תהיה – כדאי לעבור לסיביר – שם בטוח! או לחילופין, הווה נבנה ביתנו מקלקר! – אני מניח שהאנלוגיה ברורה דיה.

      • תום קליין Says:

        עמיחי – אני בכוונה בוחר להתעלם מהדמוגרפיה כדי להקצין ולהמחיש שאתה שאתה בוחר להתעלם מההסטוריה או מטבע האדם או מהכלכלה או מכמעט כל היבט אחר שמעצב את גורל האנושות.
        נכון, המדע עדיין לא מצא דרך להתמודד עם תנועתן של היבשות (הגם שעצם הרעיון ברמה העקרונית אינו מופרך בעיניי), אך ישנם כמה הבדלים משמעותיים בינן ובין דמוגרפיה:
        1. תנועת היבשות הינה (מהרבה בחינות) תהליך נפרד שאינו תלוי בדבר מה אחר (היא אינה תלויה לדוגמא בשאלת התחממות כדור הארץ, גובה פני הים, חומציות הגשם וכן הלאה). לעומתה, תהליכים דמוגרפיים הם דינמיים מאוד ומושפעים מאלפי גורמים – כשהמובילים בהם הם כלכלה ופוליטיקה (ובכך אני כולל גם כח – לדוגמא, דיכוי כפוי, מלחמה או מלחמת אזרחים).
        2. בעוד שבתנועת היבשות האנשים אינם מבחינים (ואני בספק אם רובם בכלל מודעים לכך), קל לראות תהליכים דמוגרפיים מתהווים – ובמיוחד כאשר אלו זוכים לביטויים ממשיים כמו הפגנות ענק, העלאת מסים, כתבות בתקשורת וכן הלאה.
        3. בני אדם, בניגוד ליבשות, הם "גמישים": הם יכולים למות בקלות, ו-"זהותם" (שעל בסיסה נקבעת ה-"אמת הדמוגרפית") – במיוחד אם זו אינה מבוססת על איזו שייכות אתנית-גנטית אלא על זיהוי פוליטי/דתי/חברתי – אינה דבר שחקוק בסלע. במיוחד בתקופה כזו שבה המדע כה מתקדם, השינויים הטכנולוגיים כה תכופים, ובכלל – קצב ההתפתחות האנושית כה גבוה – קשה לדמיין איזה מצב של "זחילה" דמוגרפית שתפעל כמו-בואקום.
        4. מכל הסיבות שהוזכרו לעיל – הדמוגרפיה היא תהליך בר-השפעה (גם אם "רב עוצמה"), בעוד שתנועת היבשות, הינה – לצורך העניין – תהליך בלתי נמנע.

        לכן, אני מסרב להתייחס ל-"משחק" הזה שלך כמעין מירוץ שסופו ידוע מראש. מבחינתי, ה"מגמות הדמוגרפיות" הן בסך איזושהי אינטרפולציה חד-מימדית אל עבר העתיד, שצריכה אמנם להדאיג אותנו, אבל לא צריכה לגרום לנו לפטאליזם. העובדה שרוב העולם כיום *אינו* מודרני או חופשי, לא צריכה להרפות את ידינו מלנסות ולדאוג שהעולם כולו יהיה כזה. הייתה כבר תקופה (חשוכה למדי) שבה *אף* ציבור בעולם לא היה חופשי. והרי זה פלא, הננו כאן…
        ובכן, השאלה היחידה היא כאמור – האם אתה מעוניין להמר על החשוכים (האסלאמיסטים, החרדים, ושאר ציבורים שנוהגים לחשוב שנשים הן חפץ) או האם אתה מעוניין להמר דווקא על הנאורות.
        קצת בדוגמה לשוק ההון – גם כאן – מדובר בנבואה-המגשימה-עצמה — לו יהמרו כל אנשי ה-"מערב" כאיש אחד על הנאורות – יהפוך תוך זמן קצר העולם ל-"נאור" (אולי לאחר כמה מלחמות קשות). אם ימשיכו חלקים גדולים מהם להמר על ה-"רב תרבותיות" וה-"היטמעות" וה-"סובלנות" – ייתכן ואכן נמצא את עצמנו יום אחד באומה אסלאמית חובקת עולם, שתטיל מרותה על המין האנושי במשך 1000 השנים הקרובות.

  11. גל כץ Says:

    עמיחי, ככל שאני חושב על זה יותר האופציה שאתה מציע נראית לי יותר מרגשת (האמת שאני לא יודע אם זה אומר עליה משהו טוב כאופציה ריאלית… אני נוהג להתרגש מחזונות מופרכים במיוחד). זה קצת מפתיע אותי, כי גם אם אנו חולקים איזו מידה של אופטימיות פסימית, אני יותר נוטה בדרך כלל לדמיין את עצמי כחלק מהרוב – לא במובן של יאיר לפיד אלא כחלק מהסובייקטיביות ההיסטורית, מהקבוצה שאמורה לנצח בסופו של דבר. בקיצור, החזון של היות מיעוט איזוטרי – לטווח המאוד מאוד ארוך ולא כשלב ביניים כמו עכשיו – עשוי היה, על פניו, להרחיק אותי.
    אולי זה בהשפעת צאצאי האנוסים (עליהם כדאי לקרוא בספרו האחרון של ירמיהו יובל the other within: split identity and emerging modernity – the marranos), שלימדו אותי עד כמה האיזוטריות של המיעוט, האירוניה והיצירתיות הגלומה בהן, הן הן המודרניות (במובן החיובי של המודרניות), ובעצם – הגאולה שאנחנו מחפשים היא כבר כאן. או יותר נכון – כשכולם יכירו בזה תבוא הגאולה (טוב נו, זו הבעיה מן הסתם).
    אני לא יודע אם זה מובן – ולבטח זה לא יהיה יותר מובן עכשיו – אבל כל הסיפור מזכיר לי משפט של בנימין, המשפט הלפני אחרון של מאמרו "על הלשון בכלל ועל לשונו של האדם", משפט שמעולם לא הבנתי. אולי קצת עכשיו? זה הולך ככה: "לשון הטבע משולה לסיסמא סודית, שכל זקיף מעביר למשנהו בלשונו-הוא, אבל תוכן הסיסמא הוא לשון הזקיף עצמו". אצל בנימין, ואולי זו הנקודה, בסופו של דבר נדרש "דבר האלוהים" כדי שכולם יכירו באמת של חבורת הזקיפים האיזוטרית הזו ("עד שבסופו של דבר יתגלה דבר האלוהים בבהירות העליונה, שהוא אחדותה של תנועה לשונית זו"). כל עוד זה לא קורה צריך לקבל את עמדת המיעוט ולהתמיד בה. לא לעלות בחומה.

    אבל די להפעם. אני מרשה לעצמי בתגובות חירות ספקולאטיבית שלעולם לא הייתי מרשה לעצמי בפוסטים. אז אני מתנצל מראש בפני הקוראים.

  12. עמיחי עמית Says:

    רק אוסיף לדבריך, שיש במחשבה על חיים כמיעוט משהו מרגיע ומשחרר. הבעיות הופכות להיות יותר אנושיות. או במילים אחרות – יותר קהילתיות – לפיו מידתו של האדם.
    בכלל, נראה לי שמעניין לחשוב על אינטלקטואליזם במובן העל-זמני כסוג של ציבור נכחד (לא שאני אומר שהחללים (חילונים לא לאומיים) הם ציבור אינטלקטואלי). שהרי מעניין לראות כי מדובר שבכבה שכמעט ואיננה מעמידה צאצאים (פיסיים). באופן חיובי ניתן לחשוב על כל אינטלקטואל, כסיום של שושלת והבאתה לנקודה האידיאית שלה (היפה ביותר מבחינה אפלטונית) ולאחר מכן כבה אור השושלת לתמיד ונזרק לכוכבים.

    • ofrilany Says:

      כן, כמו האנו בודנברוק.

    • גל כץ Says:

      עמיחי, אתה פסימי מדי. צאצאים פיזיים זה לא בלתי חשוב, אבל מה עם צאצאים רוחניים? אם נמשיך עם הספקולציות ועם לשון הסתרים הלא מובנת גם לזקיף עצמו, אני נזכר בתזה השנייה על ההיסטוריה של בנימין, בה נכתב: "העבר נושא עמו מפתח עניינים סודי, המפנה אותו אל הגאולה. וכי אין משב האויר שאפף את הראשונים חולף על פנינו אנו, נוגע ולא נוגע? וכי אין בקולות, שאנו מטים להם אוזן, הד קולות שנדמו? וכי אין לנשים שאנו מחזרים אחריהן, אחיות שאותן לא הכירו? אם כך הדבר, הרי שקיימת הסכמה חשאית בין הדורות שהיו לבין דורנו שלנו, אזי ציפו לנו על פני האדמה, אזי נמסר לנו, כלכל דור שחי לפנינו, כוח משיחי חלש, שהעבר יש לו זכות עליו. אין להיפטר בקלות מתביעה זאת."
      כאשר מו"ר שליטא הציג את התזה הזו באחד השיעורים, הוא אמר משהו על דמיון צורני כמבנה העומק של ההיסטוריה (נדמה לי שזה מה שהוא אמר, אבל הסיפורים על האדמו"ר לא פחות חשובים מהמציאות האמפירית), כזו הנסתרת מאחורי מבנה השטח של הסיבתיות, נגיד מאחורי הזרע הפוגש בביצית. כן, מה שחשוב הוא לא האמא ולא האבא של הנשים אחריהן אנו מחזרים, אלא האחיות הלא ידועות שלהן (וזה אולי מתקשר קצת לפוסט של עפרי על הכדורגל, אם נחשוב על אחינו שלנו).
      רוצה לומר, אל תוותר כל כך מהר על הגאולה, גם אם בינתיים נחמד להיות מיעוט.

  13. אורן מ"ב Says:

    רעיון מקורי ופסט מרתק, אבל היה לי קצת קשה להבין את תכליתו: להציג ניסוי שנועד לפתח את האמינות המפוקפקת של המדע הדמוגרפי? הצעה לרעיון שיש לבחון?

    • עמיחי עמית Says:

      האמת ששאלת התכלית באמת מעניינת. רציתי לכתוב על אופק דמוגרפי סביר למדי שעומד בפנינו, ולנסות להתעמת איתו ולא להאחז באפשרות (שבאמת קיימת) שדברים יפתיעו אותנו. עם זאת, הייתי חייב לפתוח בהסתייגות עמוקה מהמדע המפוקפק הזה שנקרא דמוגרפיה, כמו גם לשדל את הקורא לקריאה מחוייכת. משום שהכי גרוע זה אנשים קיצוניים ומשוגעים שנבהלים מדומוגרפיה. אנשים כאלה יכולים להסיק מהפחדות דמוגרפיות, את הנחיצות ב'מלחמת תרבות', שלרוב איננה מסתיימת יפה. אני מציע דווקא אופק אחר כמסקנה מתחזיות דמוגרפיות, ואפשר לקרוא לזה חתרנות דמוגרפית.
      דרך אגב, אני לא רואה כאן פסימיזם, וגם לא פטליזם; בהחלט אפשר תוך כדי התקרבות לציבור החרדי והבנה שלו, גם לנסות להגביר מצדו את ההבנה של האחוסלים המסכנים והחזקים. לעומת זאת, ניסיון להמשיך ולשריין שלטון באמצעים אלימים נראה לי עוד צעד בכיוון הגרוע בו אנו נהנים לצעוד.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: