מצעד הגאווה הסטרייטי או: למה בורגנים רואים כדורגל?

by

מעט אנשים שמו לב לעובדה שמצעד הגאווה בתל אביב התקיים השנה בדיוק בזמן טקס הפתיחה של המונדיאל. שלא במקרה, אף אחד לא מחה על החפיפה בין האירועים, מכיוון שכל אחד מהם יועד לקהל נבדל לגמרי. המצעד, מהגדרתו, הוא חגיגתן של ההומואים והלסביות, ואילו המונדיאל הוא יומה הגדול של הסטרייטיות הבינלאומית. כך שמלבד רון חולדאי ועוד כמה עסקנים סטרייטים, לא נראה שהבעיה הטרידה מישהו.

הצמידות בין שני האירועים הבליטה את מופרכותן של הטענות הנפוצות נגד מצעדי הגאווה, בסגנון "למה אני צריך לראות גברים בחוטיני מתנשקים כשאני חוצה את רחוב בוגרשוב". שהרי, אפשר וסביר להגדיר את המונדיאל כמפגן גאווה סטרייטי רעשני במיוחד, שמתרחש לאורך חודש שלם על פני הפלנטה כולה. מצעד של כמה אוחצ'ות מוקפות בשוטרים נראה פתאום די אומלל.

על כל פנים, צירוף המקרים הזה גרם לי לחשוב שוב על הקשר כדורגל להומואיות, ולגבריות עכשווית בכלל. כידוע, בעשרים השנה האחרונות חלה טרנספורמציה במעמדו של  הכדורגל בתרבות ובחברה. אם בעבר נחשב הכדורגל לספורט עממי וגס, כיום הפך הכדורגל האיכותי לנכס ולסמל סטטוס של הבורגנות והמעמדות הגבוהים. כפי שהיטיב לכתוב יצחק לאור, בעצמו אוהד כדורגל ובכיר בכנסייה הסטרייטית:

עכשיו צריכים המעמדות העממיים למצוא להם מקום חדש של פורקן, שכן כורי הזהב הגיעו גם אל הספורט של העם, והמשחק הופך לנכס יקר של העילית השלטת, האירופית בעיקרה, ומאמצים גדולים נעשים כדי לשנות את הנורמות שיוחדו משך יותר ממאה וחמישים שנים למשחק הזה: מנהגי השתייה, ההתפרעות, המכות לאוהדים היריבים, הצווחות הגזעניות, כל המנהגים האירופיים הללו עוברים שינוי באמצעות שיטור כבד, השעיית חופש התנועה, אכיפה אלקטרונית ואחרת.

יש אינספור אינדיקציות לג'נטריפיקציה שעברו הכדורגל ותרבות הכדורגל, בעיקר מאז שנות התשעים. אחת מהן היא השימוש המקובל בביטויים ומטאפורות מהתרבות הגבוהה כדי לתאר משחקים וקבוצות: קונצרט, סימפוניה, גאון, יצירת מופת. גם פרשני הספורט נראים לפעמים די דומים למומחים למוסיקה ואמנות: אביב לביא (חובב אוכל אורגני), הד"ר שגיא כהן (היסטוריון של המדעים והרעיונות), מודי בראון (גם סוג של היסטוריון) ועוד כמה.

אני מודע לכך שיש הסברים רבים לתהליך הזה, חלקם נרמזים אצל לאור, אבל הם לא מבהירים למה הבורגנים התחילו ללכת למגרשי כדורגל. לדעתי, התופעה הזו קשורה לעלייתו של סוג מסוים של גבר, שזקוק נואשות לכדורגל למטרה אחת: כדי לא להיות הומו. לא במקרה, הטרנספורמציה של הכדורגל אירעה במקביל לתנועת היציאה מהארון. למעשה, תרבות הכדורגל העכשווית, שבמרכזה המונדיאל, היא לא הרבה יותר ממענה למצעד הגאווה.

הגעתי למסקנה הזאת לפני כמה שנים, כשנסעתי למין מחנה בחו"ל עם קבוצת עיתונאים זוטרים. בהתכנסויות מהסוג הזה, עולה תמיד השאלה מי מהמשתתפים הוא הומו. זה ששובץ איתי בחדר נראה חשוד במיוחד: הוא היה עורך במדור תרבות כלשהו, התלבש בהקפדה והחזיק בדעות שמאלניות-ליברליות. היה לו שם יוניסקסי, מראה אנדרוגני, ובשונה מעיתונאי אחר, הוא לא ביטא התעניינות מיוחדת בבחורות המקומיות. הייתי בטוח שהוא הומו; עד שבשלב מסוים הוא התחיל למלמל שהוא מוטרד מהאפשרות ש"לא יהיה איפה לראות את המשחק". באותו רגע, היה ברור לכולם שהוא סטרייט. ואכן, כמה דקות אחרי שנגמר המשחק התגנבה לחדר אחת המשתתפות, והוא הזדיין איתה כל הלילה בסוג של חוסר חשק, פחות ממטר וחצי מהמיטה שבה קיוויתי לישון.

מפה לשם שמתי לב שיש המון גברים כאלה: גברים מעודכנים ומעודנים, בעלי מקצועות חופשיים והתעניינות באופנה. מבחינת ההביטוס, ובהתאם לעקרון זהות הבלתי נבדלים, כמעט שום דבר מפריד בינם לבין מה שנקרא היום "גיי". רובם כמובן מעדיפים לקיים יחסי מין עם נשים, אבל כדרכן של העדפות, גם את ההעדפה הזאת אי אפשר לראות. הדרך היחידה שלהם להתבדל – כלומר לא רק לא להיראות הומו, אלא לא להיות הומו – היא להתעניין בכדורגל.

זהו המעמד החדש, התוספת המכריעה שיצרה את תרבות הכדורגל של ימינו: אותו מעמד של כמעט-הומואים או (לא)הומואים. אפשר לזהות את הטיפוסים האלה די בקלות: בדרך כלל הם לא ישחקו כדורגל, אלא רק יצפו בליגת האלופות (אני מניח שיש קבוצות שאהודות עליהם במיוחד, אבל אני לא מספיק מתמצא כדי לקבוע איזה). חלקם לא התעניינו בכדורגל עד גיל מאוחר יחסית, שבו סיימו (לפחות באופן רשמי) את התלבטויותיהם המיניות.

ברור, שגם הם די מדוכאים על ידי המבנה החברתי שמכונן אותם. חלקם קוראים את מדור הספורט בסוג של חוסר חשק. אבל הם חייבים להתעניין; המבנים הם אכזריים וחסרי פשרות. צריך תירוץ טוב מאוד כדי להיות בורגני שלא מתעניין בכדורגל ולא להיחשב הומו. חובב הכדורגל המלנכולי משלם את המחיר על שחרור הסטרייט, שכרוך בשחרור ההומו. הוא משלם את המחיר על השימור של עצם האבחנה.

*

במאמר המפורסם "האפיסטמולוגיה של הארון" (שתורגם על ידי ע. זיו במסגרת אוסף המאמרים "מעבר למיניות"), תיארה איב קוסופסקי-סדג'וויק את צמצום ההגדרה של המיניות במאה האחרונה "לחשבון הבינארי של הומו-או-הטרוסקסואליות". הגדרה זו, שמחייבת כל יצור מיני, היא כהגדרתה "מצור מושגי שבצלו נחתכים הגורלות ההומוסקסואליים וההטרוסקסואליים המודרניים".

אפשר לומר שהכדורגל ממלא תפקיד באותו "חשבון בינארי", שהוא גם במידה רבה הבסיס לקיומו. לא במקרה, התבטא שלמה שרף לא פעם נגד מצעד הגאווה, ואף אמר שהיה עורך את מצעד הגאווה באילת, ושם "מעביר אותם את הגבול ולא מחזיר אותם". זה גם ההסבר לכך שעל אף הסטטוס הבורגני שממנו נהנה כיום הכדורגל, שחקנים הומואים הם עדיין כמעט בגדר טאבו, גם באירופה. זה די פשוט: אם גם הכדורגלנים יהיו הומואים, כבר לא תהיה משמעות למושג סטרייט.

סדג'וויק כותבת ש"צריך רק לפתוח את העיתון מדי בוקר כדי להיווכח בעוצמתן של האנרגיות המנוגדות והנזילות המרוכזות, אפילו ברגע זה ממש, בחברתנו סביב בעיות ההגדרה ההומו/הטרוסקסואלית", וקוראת להתחיל לשאול היכן וכיצד בא לידי ביטוי "הכוח של הגייז… של שיחים ואיסורים הומו-לסביים".

ואכן מספיק לקרוא את גל אוחובסקי כל שבועיים כדי להיזכר בגורליות שכרוכה עדיין (עדיין? אולי דווקא הרבה יותר מבעבר) בשאלה "האם x הוא הומו או סטרייט". סדג'וויק מעזה להזכיר בזהירות את קיומה אפשרות אחרת, שכמעט ונכחדה בחצי המאה האחרונה. היא מתבססת על הרעיון של הפילוסוף השמרן אלאן בלום, שהעריץ דווקא את המסורת הסודית והשולית של חניכה פדגוגית-פדראסטית בין גברים גאונים – למשל בין סוקראטס לאלקיביאדס או בין שייקספיר למאהביו:

התנועה המודרנית לשוויון זכויות לאנשים בעלי זהויות מיניות שונות – תנועה שנוקטת באסטרטגיה של נורמליזציה והגדרה כמיעוט – היא לדעת בלום, הידרדרות בהשוואה לפריווילגיה התרבותית הרעועה יותר של עבר, שבו יוחד מקום של כבוד לחירויות שוליות, יוצאות דופן-בוהמיאניות. אולם על יוצאי הדופן היה להצדיק את פעילויותיהם הבלתי מקובלות באמצעות הישגיהם האינטלקטואליים וההמוניים.

מסיבות שונות וטובות, סדג'וויק עצמה לא ממליצה לחזור לארון, לאותה מסורת של גברים בעלי פריווילגיות, נשואים בחלקם, שמטפחים את אהבתם לגברים (לרוב צעירים מהם) כפריווילגיה בוהמיינית סודית למחצה. שהרי, במסורת הזו אין למשל שום מקום ללסביות; והיא  קשורה עמוקות למועדונים אליטיסטיים כאלה ואחרים של Old Boys, שמילאו תפקיד במשטר השליטה הגברית.

אם נחזור לכדורגל, ניזכר שלפני כשנה, חולל דייגו ארמנדו מראדונה שערורייה קטנה כשטען שכוכב העבר הברזילאי פלה איבד את בתוליו לגבר. לא היתה זו הפעם הראשונה שמראדונה העלה את הנושא; הוא כבר כתב על כך גם לפני עשר שנים, באוטוביוגרפיה שלו, במטרה להוכיח שפלה הוא הומו. פלה בעצמו סיפר בריאיון לעיתון קולומביאני שכשהיה ילד כדורגל בן 14 הוא וכל הקבוצה שבה שיחק בבאורו "ביקרו", כהגדרתו, אצל גבר הומוסקסואל. התופעה שתיאר פלה, של "חניכה" הומוסקסואלית לשחקני כדורגל, כנראה לא קרתה רק לו. גם המאמן הארגנטינאי חורחה סולארי סיפר שבארגנטינה נהוג היה ששחקנים ותיקים מזיינים שחקנים חדשים.

זוהי בעצם אותה מסורת של חניכה פדגוגית פדראסטית שאותה שיבח בלום. שלא במקרה, המסורת הפדראסטית של הכדורגלנים שגשגה בזמנים ובהקשרים שבהם יציאה מהארון לא היתה בכלל אופציה. אבל קיומה של המסורת ההומואית הזאת בקודש הקודשים של המיניות הסטרייטית מזכיר לנו את החמקמקות של האבחנה הומו/סטרייט. שהרי, ההומו יכול להיחשב לנשי; אבל בו זמנית הוא יכול להיחשב לגבר הגברי ביותר: השוויניסט הפנאט שמאמין כל כך באידיאולוגיה של הגבריות שהוא מוכן להעניק מאהבתו האירוטית רק לבני עמו הגברים. כך שיש מקום להזכיר לסטרייטים: אל תיכנסו עמוק מדי לעניין של הכדורגל; בסוף תימצאו את עצמכם הומואים, אבל מהצד השני.

תגים: , , , , , , , , ,

49 תגובות to “מצעד הגאווה הסטרייטי או: למה בורגנים רואים כדורגל?”

  1. אופיר Says:

    מה צועקים על מי שמחמיץ מול שער ריק?

  2. איריס Says:

    קלעת למחשבותי בניסוח טוב יותר.
    כאשר חושבים על זה די הרבה זמן מבינים שהציווי הדתי המוטל על גברים להינשא לנשים ולהוליד ילדים הוא ממש חתרני-רדיקלי בתעוזה שלו. אחרת, יש להניח , לא היו ילדים בעולם אלא רק סוגים שונים של הומואים, שוויוניים או מהסוג החונך-היררכי.

    יתכן שבקרוב נחזור, אנו הנשים, לצורה של צלע ונקפוץ בחזרה לבית החזה של אבותנו. או לפחות עד סוף המונדיאל.

    תיקוף לטענה של ה"ג'נטריפיקציה,….בצהרון של בני, לילדים בגיל רך, בשכונה מבוססת פלוס, הוציאו פלסמה ענק לחצר, וצופים בו כל יום, חבורה של גברים שאמא שלהם לא רוצה שיהיו הומואים כניראה.

  3. אמיתי ס. Says:

    טוב, כרגיל אתה מגזים.
    המונדיאל לא מזיז לי את קצה הזין, ולמרות זאת אני די בטוח שאני מעדיף נשים, עד כמה שידוע לי.

    ויש לי חשד שיש גם הומואים לא מודחקים שנהנים מהמונדיאל. שלא לדבר על לסביות.

  4. יובל Says:

    כוכב הכדורגל הברזילאי האגדי גארניצ'ה איבד את בתוליו עם עז.

  5. Assaf Says:

    מעניין. מה עם "ביתר ירדה לליגה א"?

    http://www.mp3music.co.il/lyrics/6645.html

  6. שאול Says:

    הבלוג הזה מתעלה על עצמו כל פעם מחדש. איך בכלל הסתדרנו בלעדיו כל אותן שנים?

    קודם כל תיקון טעות,: סדג'וויק דנה בספרה לא בהרולד בלום – חוקר הספרות מייל – אלא באלן בלום, הפילוסוף, מי שבין השאר תרגם לאנגלית את "המדינה" של אפלטון, חברו הטוב של סול בלו (ספרו "רווולסטין" מבוסס על דמותו של בלום), ומי שכתב את רב המכר ההיסטרי, ממנו סדג'וויק מצטטת, "דלדולה של הרוח באמריקה", ספר מופת של ממש – אנטי-סיסקטיז, נגד השמאל החדש, תנועות השחרור המיני ופוליטיקת הזהויות האמריקאית – ספר סוער, מלא תשוקה, שנון וחכם. בספרה רומזת סדג'וויק על האפשרות לקרוא קריאה רדיקלית בספרו של בלום, שתיחלץ דווקא את נקודות הדמיון בינו לבין "תולדות המיניות" של פוקו, למשל, בדרך לפוליטיקה של מיניות שאיננה נשענת על מושגים ליברליים של שחרור, זכויות וחירויות.

    לענייננו, אני חושב מעט אחרת על המונדיאל: ישעיהו לייבוביץ' כינה את הכדורגל "עשרים ושניים אדיוטים רודפים אחרי כדור". אבל מה זה הכדורגל מנקודת מבטם של הצופים? מיליוני אדיוטים שצופים באותם עשרים ושניים. או בקיצור, מיליוני פאסיבים, גברים כנשים, סטרייטים כהומואים, שבעוד העשרים ושניים שורפים קצת קלוריות, כל שהם עושים זה לצרוח מדי פעם ולהערות עוד קצת בירה אל גרונם הניחר. לא מפגן של גבריות לפנינו, אלא של הערצת גבריות, הערצת קיומם, גופם ותנועותיהם של גברים צעירים וחטובים. מפלטה האחרון של הגבריות הסטרייטית? יותר פרקטיקה פרברטית מהזן הישן והטוב: המציצן שמאונן על ביצועיהם של "חבריו" הטובים, לכאורה מושאי הזדהותו, למעשה מושאי חשקיו. במשחקי הילדים השחקנים והצופים מתחלפים ביניהם. אבל במונדיאל? מסי מאמץ את שרירי האגן, ואנחנו נידונים לחלום עליו במשך חודש שלם. אל תיתן לשאגות הקרב בבאר השכונתי לתעתע בך, עפרי: כולם עוד יכולים ללמוד מהן דבר או שניים על התשוקה לגברים.

    • ofrilany Says:

      תודה שאול. כל השנים חשבתי שזה אותו בלום. אני מתקן

    • יעקב בן שמש Says:

      ואלן בלום גם יישם בחייו את משנתו האינטלקטואלית (או שמא היה זה להיפך??)

      • ofrilany Says:

        כפי שנכתב בניו יורק טיימס
        Far from being a conservative ideologue, Bloom, a University of Chicago professor of political philosophy who died in 1992, was an eccentric interpreter of Enlightenment thought who led an Epicurean, quietly gay life.

  7. נדב פרץ Says:

    תמיד כששמעתי ברדיו את הפרסומות ל'קרם לשיפור תחושת הגבריות', פינטזתי שאני מתקשר לקו החם, והם מציעים לי כרטיס טיסה לדרא"פ.

    את פלה, אגב, הייתי מנתח לא באמצעות סדג'וויק אלא באמצעות פוקו. זו לא (רק) חברה שאין בה יציאה מהארון, זו חברה שאין בה הומוסקסואליות והטרוסקסואליות. יחסי מין עם גבר לא מגדירים אותך כ'אחר'.

    • ofrilany Says:

      יכול להיות. פלה בטח לא טען על עצמו שהוא הומו כשהוא סיפר על הדבר הזה שקרה לו. אבל מראדונה כן ניסה לרמוז או יותר מלרמוז שפלה הוא הומו, גילוי שהוא כבר ברוח הדיכוטומיה הומו/סטרייט.

  8. עדו Says:

    פעם הייתי במילואים בזמן המונדיאל וכולם החליפו איתי שמירות שנפלו על המשחקים החשובים, כמו כן גם לא שיחקתי שש בש, אף אחד לא קרא לי הומו אבל טענו שצריך להוריד לי פרופיל.

  9. רוני Says:

    בהקשר זה אני נזכרת בציטוט היחיד שנחרט בזכרוני מתוך הספר "המוקיון" לבל, אותו מעולם לא סיימתי: "תנו להם לשחק כדורגל כדי שלא יחשבו על נשים". לפי המשחק של נבחרת גרמניה, החינוך הגרמני אכן עובד.
    השאלה היא מדוע יהודים אוהבים כדורגל, והאם יש בכך שימור חשאי של נשיות לטנטית בתוך מתווה ציוני מיליטריסטי הכופה על העם היהודי לאהוב את ארצו, עבודתה וכיבושה. לא נותר אלא לתהות מה יקרה כאשר, בעקבות נבחרת היהודים (מבלי לקפח את תפקידם המהותי של שחקניה הלא-יהודים, אותם ניתן לכנות שחקני חיזוק), תוקם סוף סוף נבחרת השדים הורודים, והאם היא תתן בראש. כהומו בגוף של לסבית כולי ציפיה דרוכה.

    • ofrilany Says:

      נראה לי שיהודים אוהבים כדורגל לא יותר או פחות מכל עם אחר כמעט. השאלה דרך אגב אם הכדורגל אוהב את היהודים.

    • אבי Says:

      נכתב רבות על הקשר של הציונות וספורט (בכלל), על הקשר בין משנתו של ניטשה והציונות והולדת "היהודי החדש", ובכלל על ספורט ופוליטיקה. די אם אביא כמה מילות מפתח כמו: יהדות השרירים, נורדאו, תנועת מכבי והמכבייה, מאמריו של ז'בוטינסקי "קיר הברזל" ו"שמשון", בית"ר וכו'.

      מאמר אחד מיני רבים שדליתי במקרה:
      http://web.macam.ac.il/~galiliy/haimyair.pdf

  10. איתמר Says:

    כל דבר שיש בו הרבה מאוד כסף, ובכדורגל יש הרבה מאוד כסף בעשורים האחרונים, מושך אליו גם את הבורגנים – למשל, גולף, כדורסל ועוד
    חוץ מזה
    http://itamarzo71.wordpress.com/2010/06/11/%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%94%d7%95%d7%9e%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%9d-%d7%90%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9c%d7%9c%d7%99%d7%9d/

  11. יוסף Says:

    רוני – בהחלט כדאי "לסיים" את המוקיון.

  12. !? Says:

    חחחחחחחחחחחחחחחחחח,
    אז אתה בעצם אומר שכל ההומואים הולכים למצעד הגאווה,
    בעוד שכל הסטרייטים הולכים לראות כדורגל!?

    חחחחחח אתה באמת חושב שאין הומואים שנהנים מכדורגל,
    או סטרייטים שהולכים למצעד!?
    אחי הגדול לא סובל כדורגל, ובא איתי למצעד..
    ווואלה!? הוא סטרייט!
    זה מראה עד כמה שאתה פשוט בור!

    חחחחחחח, מה שכתבתה פה יותר פתטי מגברים שרואים כדורגל,
    רק כדי לא לצאת "הומואים"! XDDDDDDD 
    ומה שערורייה בכדורגלן שעיבד את בתוליו לבחור??? OO"
    חחחח הקטע הזה מלא בתכנים הומופובים ומוגזמים,
    עד כדי כך שזה כבר אפילו לא עצוב, זה סתם מבדר!

  13. אהד Says:

    כתבה מדהימה. כמובן שהנושא מתקשר גם עם האחווה ההומו-אירוטית של חיילים ביחידות קרביות. מתח מיני מוכחש בעצמות אדירות, שמתבטא בכל התחלת מילואים, בדיבורים על זיונים ועל בחורות. גם שם הומוסקסואליות היא תופעה מאד מאיימת.
    בכל מקרה אני מוגבל כגבר וכסטרייט, אבל זה לא מונע ממני לשנוא כדורגל, וגם לשנוא מילואים.

    • ofrilany Says:

      תודה אהד. האמת שבישראל המילואים באמת מהווים מין תחליף אפשרי לכדורגל. העניין הוא שיש הרבה סטרייטים שלא עושים מילואים וכן רואים כדורגל.
      לגבי הפחד מהומוסקסואליות בצבא: זה הרי סוג של טקס גירוש שדים. אנשים מוכנים לעשות אקטים מאוד הומואירוטיים, כאילו כדי להבהיר שהם מודעים לכך אבל הם לא כאלה באמת (אתה יכול למקם את המרכאות איפה שאתה רוצה).

  14. שלומית Says:

    דרך אגב, יש לי לא מעט חברים הומואים שמתים על כדורגל וכל האבחנה הזו שנפתחת במשפט "מעט אנשים שמו לב לעובדה שמצעד הגאווה בתל אביב התקיים השנה בדיוק בזמן טקס הפתיחה של המונדיאל. שלא במקרה, אף אחד לא מחה על החפיפה בין האירועים, מכיוון שכל אחד מהם יועד לקהל נבדל לגמרי. "
    "קהל נבדל לגמרי"????
    מה זה השטויות האילו?
    הכללות מהסוג הזה שייכות לדיעות קדומות וגזענות.
    לא ייאמן שמישהו חושב כך.
    זה כמו כל הסטרייטים שחושבים שבמערכת זוגית הומוסקסואלית יש מי שבתפקיד הגבר ויש מי שבתפקיד האישה.
    קשקוש בלבוש שאל אנשים שלא מכירים לעומק את החברה.
    סליחה,
    אבל זה באמת קשקוש.

    • ofrilany Says:

      אנשים מסוימים גורמים לי להתגעגע לעידן שבו "על יוצאי הדופן היה להצדיק את פעילויותיהם הבלתי מקובלות באמצעות הישגיהם האינטלקטואליים".

  15. אריאל Says:

    הדוד האינטלקטואל שלי, שהחל להתעניין בכדורגל בשלב יחסית מתקדם בחייו, נוהג להביע את התפעלותו מהטכניקה של השחקנים האהובים עליו באמצעות השוואתם לרקדניות בלט: "הוא פשוט בלרינה, הרונאלדו הזה!".

    וחוץ מזה, הצירוף "חניכה פדגוגית פדראסטית" עשה לי את היום 🙂

  16. אהד Says:

    חוצמזה שצריך לעדכן את כל הגננות להסביר לילדים ש: "הבנים לכדורגל והבנות לפח הזבל" כבר לא הולם את רוח התקופה הפוסט מודרנית ושצריך לעדכן את השיר ולהוסיף לו גם עוד הטיות מגדריות.

  17. אהד Says:

    תופעה בורגנית נוספת שעולה בשנים האחרונות מהשוליים למיינסטרים ומעניין לבחון אותה, היא משחק הטקסס הולדם שפושט בישראל. האם זו לא הגירסה הכי בוטה של הנהירה אחרי "עגל הזהב" של ימינו? מה היו אומרים אבותינו הסוציאליסטיים על כך? איך בארץ דימוי המשחק הפך מנחלתם של הרפתקנים ועבריינים לנחלת הכלל?

  18. איל רדושקוביץ' Says:

    "יש אינספור אינדיקציות לג'נטריפיקציה שעברו הכדורגל ותרבות הכדורגל, בעיקר מאז שנות התשעים. אחת מהן היא השימוש המקובל בביטויים ומטאפורות מהתרבות הגבוהה כדי לתאר משחקים וקבוצות: קונצרט, סימפוניה, גאון, יצירת מופת. גם פרשני הספורט נראים לפעמים די דומים למומחים למוסיקה ואמנות: אביב לביא (חובב אוכל אורגני), הד"ר שגיא כהן (היסטוריון של המדעים והרעיונות), מודי בראון (גם סוג של היסטוריון) ועוד כמה."

    קצת נסחפת לא? טענת לאינספור אינדקציות והדגמת שתיים שהן לא מאוד רלוונטיות. על אביב לביא (שהוא פרשן כדורסל) מודי בראון (שהוא שדר\מגיש ספורט) ושגיא כהן (פרשן) יש את דני נוימן, איל ברקוביץ ושלמה שרף (ניתן להוסיף גם כמה שחקני כדורגל לשעבר שהם פרשנים ברבע משרה כמו אלון חזן, מוטי איווניר, רן בן שמעון, אלי אוחנה) שלא חשודים בהיותם מומחים למוסיקה ואמנות. מה גם שהתיאורים שאתה נותן לכדורגל הם לווא דווקא התיאורים השכיחים, מהמשפט הנצחי של אלי אוחנה ודני נוימן "המהלך הזה מתאים\לא מתאים לכדורגל\שחקן ברמה הגבוהה ביותר", דרך "כדורגל טקטי" וכלה בהללויה של יורם ארבל או "הוא פשוט שחקן גרוע" של איל ברקוביץ'.

    מכאן להסיק שהכדורגל עובר ג'נטרפיקציה? קלוש משהו.

    איל.

    • ofrilany Says:

      תודה על הדוגמאות המשעשעות. בכל מקרה, נדמה לי שתסכים איתי שהניכוס של הכדורגל על ידי הבורגנות (כפי שהוא מתואר למשל בציטוט של לאור) הוא עובדה, בלי קשר לדוגמאות האלה.
      בכל מקרה, אין ספק שמעמדות נמוכים יותר עדיין רואים כדורגל, והם מיוצגים גם בקרב הפרשנים. העניים ברובם לא עזבו, אבל הבורגנים הצטרפו אליהם. שגיא כהן הצטרף לרן בן שמעון.

      • איל רדושקוביץ' Says:

        תראה, תשמע.

        אני לא איזה מומחה ענקי לתחום ה"איזה מעמד רואה\מאמץ כדורגל"

        ניכוס הכדורגל ע"י הבורגנות – עובדה?

        אני אסביר לך מהי העובדה בעיני.

        אסון הייזל ב1985 – במשחק גמר גביע אירופה לאלופות בין יובנטוס לליברפול נהרגו 39 איש, כמדומני רובם אוהדי יובה. בעקבות האסון הורחקו הקבוצות האנגליות מגביעי אירופה ל-5 שנים. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%99%D7%99%D7%96%D7%9C. ב-1989, קרה אסון הילסבורו בו נמחצו למוות 96 אוהדי ליברפול. בעקבות האירועים הללו החל בכדורגל האנגלי תהליך בו האצטדיונים שודרגו, יציעי העמידה בוטלו וממקום אלים בו המעמדות הנמוכים באים לפרוק בו את כל אשר עליהם בסופ"ש נהפכו האצטדיונים למתחמים מתוקתקים, נקיים ויקרים לכל המשפחה הבורגנית. ישנם תיאורים מרהיבים-מבחילים של ארווין וולש (טריינספוטינג) ב"המזל תמיד מתחבא" הסיפור השני בספרו אקסטזי, על סוף אותה תקופה, ישנם תיאורים מעולים של ניק הורנבי ב"קדחת המגרש" (אל תראו את הסרט..) על מהלך וסוף אותה תקופה, הורנבי ד"א, טוען שאם האנשים העדינים מטורינו, אוהדי יובנטוס, היו דוחפים חזרה את הגדרות שדחפו אוהדי ליברפול, אף אדם לא היה מת.

        נדמה לי, (כאן מגיע הקטע הלא מבוסס), כי תמיד היתה אהדה בורגנית לספורט בכלל ולכדורגל בפרט. במדינות אירופיות בהן חל התהליך שחל באנגליה (שכלל בין היתר גם הרחקה ע"י המשטרה של חוליגנים מהמגרשים) ההרכב של הצופים ביציע אכן השתנה. בישראל, לצערי, המצב הגרוע של האצטדיונים, לא מאפשר מעבר של אותו התהליך.

        הציטוט של לאור, לטעמי, הוא אזכור התהליך שהזכרתי כאן מקודם והוא מתייחס להרכב של האוהדים ביציע שאיננו חופף להרכב של האוהדים בכלל.

        לילה טוב,

        איל.

      • אבי Says:

        באסופה שלהלן יש מאמר שנקרא "העיר, הבורגנים והמשחק הג'נטלמני המכונה כדורגל". (עמ' 167- 200)
        http://www.resling.co.il/book.asp?book_id=238
        מבוסס על ספרו "מרקס באנפילד": http://www.text.org.il/index.php?book=0704049

        (אפרופו הפניות: אשמח עפרי אם תוכל לתת הפניות יותר מפורטות לציטוטים שאתה מביא. ככל שתוכל. כלומר מי אמר ואיפה. זה רק יביא יותר גאולה לעולם.)

        שם מדובר בין היתר על הג'נטריפיקציה של הכדורגל בדורות האחרונים. הכדורגל, לפחות בבריטניה, התחיל כמשחק אריסטוקרטי. אח"כ הפך למשחק של מעמד הפועלים (לדוגמא: ליברפול כקבוצה של ועד עובדי הרכבת, או כורי פחם, נדמה לי?). עם הפוטנציאל הכלכלי-מסחרי והליברליזציה של ההון בענפי הספורט השונים- הפך לענף בורגני לעילא. כמו שציין עפרי, זה לא הדיר מתוכו את מעמד הפועלים (אם כי התעניינות הפועלים נבעה פחות ממניעים ארגוניים וסינדיקליסטיים). אבל ההון שחדר לכדורגל מסחר אותו יותר. ועדות לכך,לטעמי, היא תופעת הכדורגלנים-"סלבים", שמרוויחים סכומי עתק. הכדורגלן הסלב הפך להיות למוצר תרבות וחיקוי גם, ואולי בעיקר, למעמד הפועלים.

      • אבי Says:

        ואם זה לא ג'נטריפיקציה של הכדורגל, אז אני לא יודע מה כן:
        http://bookme.co.il/Books/Item_Details.aspx?Barcode=275-21

      • איל רדושקוביץ' Says:

        אהלן אבי.
        אתה מתפרץ לדלת פתוחה.

        טענתי היא שאכן הכדורגל עבר את התהליך באירופה, אבל מה לעשות שבארצנו הקטנטונת הכדוגל לא הגיע למצב שכזה. הדוגמאות המאולצות של עפרי לא רלוונטיות לכדורגל בארץ. הפרשנים לא באמת מייצגים איזה אליטה או בורגנות וגם לא נראה לי שהקהל. יכול להיות שעם הקמת האצטדיונים החדשים בארץ (אני יודע על חיפה ונתניה, אך ייתכן שיהיו עוד) הדבר ישתנה זה מה שקרה באנגליה, אבל כרגע אין תהליך כזה בישראל.

        בקשר לדוגמה שנתת היא מוכיחה לטעמי שאין כזה תהליך בארץ. מתוך 49 שירים, רק 9 הם של משוררים מישראל. עם כל המאמץ החיפושי הניב 9 שירים, מסופקני אם אפשר לקרוא לכך דוגמא. חוצמזה (ועל זה אתם, מומחי הג'נטריפקציה צריכים לענות) כתיבת שירה היא סממן בורגני?

        יאללה, יום טוב,
        איל.

  19. יובל א Says:

    וואללה? בבתי הקפה של וינה ופראג בשנות ה-20 וה-30 נולד הכדורגל ה"מודרני". (טוב, גם שם). סדנא ד'ארעא חד הוא

  20. עדי סתיו Says:

    לא מסתדר לי. הבורגנים לא מפסיקים לאהוב כדורגל כשהם מתחתנים (עם נשים), אלא להיפך, הם ממשיכים לאהוב כדורגל ביתר שאת. נראה לי שצריך לחפש סיבה אחרת (או נוספת) לג'נטריפיקציה הנ"ל.

    • ofrilany Says:

      כן, לכאורה להתחתן זה מספיק כדי להוכיח שאתה סטרייט. אבל למעשה זה לא ככה – גם על גבר נשוי אפשר להגיד שהוא הומו לטנטי.

      • איריס Says:

        או גרוע מזה, להגיד שהוא עושה מה שאשתו אומרת לו…

      • עדי סתיו Says:

        לא נראה לי שבימינו הנאורים זה (להתחתן ולאכול בתחת מהצד) עדיין מקובל כמו בשנות השישים. ועדיין יש בכלל הומואים לטנטים בבורגנות? עוד לא הפילו את כולם?

      • ofrilany Says:

        זאת שאלה רצינית?
        אני חושב שרוב הגברים שעושים סקס עם גברים הם בארון. נכון שזה יותר נפוץ מחוץ לבורגנות אבל לא רק. וזה לפני שדיברנו על גברים שרק מפנטזים על סקס עם גברים.

  21. איתי Says:

    בעצם, הדבר היחיד שמפריע לי כאן הוא הזיהוי סטרייט=בורגני. על תוכן הפוסט עצמו ניתן להתווכח -דברי לאור (הגמון? ארכיבישוף? שלושים שנה אני סטרייט ולא ידעתי שיש כנסייה) על ניכוס של תענוגות פרולטריים, אחרי שטיפה הגונה, לבורגנות (אופרה בגרוש, אם תרצו) וחוויות אישיות של הכותב מכנס עיתונאים זוטרים. בכל מקרה, לא הוכחה כאן אשמת הבורגנות של אלו שאינם חובבי בני מינם או טקסי חניכה דקדנטיים.

    באותה מידה אני יכול לטעון שהומואים הרסו את המשחק עם אלמנטים פאליים קולניים (להלן הוובוזלה)

  22. tomerpersico Says:

    כמה ימים ראיתי את הפוסט מתנוסס לי על הנטוייבס ולא נכנסתי כי אמרתי לעצמי "נו, שוב אותם טיעונים לעוסים על כדורגל כביטוי הומואירוטי", אבל הנה נכנסתי וגילתי פוסט מצויין. חן חן.

    ורק אומר, שיש גם לבדוק את ההקבלה החד ערכית בין טניס ללסביות. נברטילובה היא הדוגמא המפורסמת, שיצאה מהארון (על פי ויקי') כבר ב-1981(!), אבל הדינמיקה הזוגית שבין שחקנית שביניהן רשת בלבד כאילו מניחה מראש פרשנות… אה, הומואירוטית.

  23. tsad2 Says:

    כחובב כדורגל מוצהר וקוויר בארון (קוויר להגדרתי – לא מוכן לקבל על עצמו את הדיכוטומיה סטרייט/גיי), אני חייב לציין, למען הדיוק והסדר הטוב, שאף אחד לא מחה על ההקבלה בין מצעד הגאווה לבין טקס הפתיחה של המונדיאל קודם כל מהסיבה הפשוטה שטקס הפתיחה של המונדיאל (בניגוד לזה של האולימפיאדה למשל) לא מעניין אף אחד.

  24. מרמיט Says:

    The Onion – Soccer Officially Announces It Is Gay

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: