"האנשים ישנים, אך כאשר ימותו – יעורו": הערה על ערבים ופילוסופיה

by

"מי מאיתנו לא שואל את עצמו מפעם לפעם – או לפחות שאל אותו בתקופת נעוריו כאשר סקרנותו הפילוסופית עוד היתה בתוקפה – אם יתכן שכל חייו אינם אלא חלום מתמשך?". כך כותב הפילוסוף יובל שטייניץ, שר האוצר וידידה של אשת ראש הממשלה, בספרו הקלאסי טיל לוגי מדעי לאלוהים ובחזרה (איורים: נעם נדב) המוקדש לאלוהים ולרנה דקארט. אני בספק אם כששטייניץ כתב את הדברים סקרנותו הפילוסופית עוד היתה בתוקפה. זה היה ב-1998, זמן קצר לפני הפריימריז הראשונים שלו, וכמה שנים לפני שהחליט שהדרך להציל את הכלכלה הישראלית היא להתחפש לג'וליאני ולהעניק עוד סמכויות לשוטרים. אבל כבר אז הוא ממש אהב טילים, כך מתברר.
בכל מקרה, שטייניץ צודק. כולנו מכירים את טיעון החלום של דקארט. אלה מאיתנו שלא התפנו לחשוב עליו בתקופת נעוריהם, נתקלו בו אולי בשיעור "קריאה מודרכת א" (שהעברתו הוא תחנה בביוגרפיה של כמה אושיות תרבות מקומיות), או "מבוא לתרבות המערב", ויודעים שזהו המהלך המחשבתי המשמש בסיס לפילוסופיה החדשה כולה, ואולי לסובייקט המודרני ולמה שאנחנו באופן כללי. אבל נדמה לי שבאף שיעור מבוא סטנדרטי לפילוסופיה, לא מזכירים שטיעון החלום של דקארט הוא בכלל לא של דקארט. לי בעצמי זה נודע במקרה, כשהופניתי בקורס כלשהו בתואר השני לספר הפודה מן הטעייה והטעות והמוביל אל בעל העוז והמלכות, מאת הפילוסוף האיראני (זהירות!) אבו חאמד מוחמד אלגזאלי. בפרק ב' של הספר מציג אלגזאלי את המהלך שעשה (תרגמה: חוה לצרוס יפה), והנה הוא עם קיצורים אחדים:

אז בחנתי את ידיעותי וארא, כי אין בי ידיעה כזאת אלא בדברים שבחוש ובחיוב ההיגיון ואומר: עתה, כבר נואשתי, אין ברצוני ללמוד עוד אלא מן הניגלות… החילותי במרץ רב להתבונן בדברים הנתפסים בחוש ומחויבי השכל, כדי לראות אם אוכל לעורר בנפשי ספק כלפיהם, ויביאני הפקפוק הממושך לידי כך, שנפשי לא נתנה עוד אמון גם בדברים הנתפסים בחוש, והספק עלה בה כפורח ויאמר: מניין הביטחון בדברים הנתפשים בחוש…
נפשי היססה מעט להשיב על כך, ואז חיזקו החושים את הספק שעוררו על ידי דוגמת השינה לאמור: האינך רואה שבשעת השינה הינך מאמין בדברים ומזהה מצבים, בהיותך בטוח בשעה זו שהם קיימים ועומדים ללא כל ספק – עד אשר תתעורר ותדע, שכל הדברים אשר דימית והאמונות אשר האמנת אין בהם כל שורש ותועלת! על מה, איפוא, בטחת, שלא כן הוא בנוגע לכל אשר אתה מאמין בו – בהיותך ער – בחוש ובשכל? … יתכן אשר יבוא עליך לפתע מצב, שיחסו אל היותך ער יהיה כיחס היותך ער אל שנתך, והמצב שבו אתה ער יהיה לעומתו כמצב של שינה.
ואולי זהו המצב, שאליו מתכוונים הצוּפים שעה שהם טוענים כי בצלוח עליהם הרוח, בהיותם שקועים בתוך נפשם ומשוחררים מחושיהם, יחזו מצבים, שאינם תואמים את הדברים הנתפסים בשכל. ואולי זה המוות, כדברי שליח אללה, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום: "האנשים ישנים, אך כאשר ימותו – יעורו".

איור מתוך כתב יד של אלגזאלי. 500 שנה לפני דקארט

אפשר היה לחשוב שאלגזאלי העתיק מדקארט, לולא נכתבו הדברים בערבית בנישאפור שבצפון פרס בסביבות שנת 500 להיג'רה, כלומר 1106 לספירה – 500 שנה לפני שדקארט נולד. ממעטים להזכיר שדקארט שאל מאלגזאלי חלק גדול ממהלך הספקנות המתודית שלו, ובמיוחד את האופי החווייתי-ביוגרפי של המהלך (אם כי כמובן לא את כל המהלך, ואולי אפילו לא את החלק החשוב ביותר שלו), כפי שמוצג במאמר הזה של מקס פאוורס. אולי יהיו מי שיראו בזה אנקדוטה ותו לא, אבל נדמה לי שבהקשר הישראלי היה יפה אם היו מזכירים את זה בקריאה מודרכת א'.
למה נזכרתי בעניין? כי לפני כמה ימים פירסמה המועצה להשכלה גבוהה את מסמך ושמו דו"ח הוועדה הבינלאומית לבחינת לימודי הפילוסופיה במוסדות המוכרים להשכלה גבוהה בישראל. אפשר לקרוא אותו במלואו כאן. זהו אחד מכמה דוחות על מקצועות שונים שנכתבו על ידי ועדות בינלאומיות של מומחים (כמובן, כאלה שבכלל בא להם להתעסק עם ישראל) ופורסמו בזה אחר זה בשנים האחרונות. הדו"ח די חיובי בסך הכול, ופרקים שונים בו יכולים לעניין תלמידי פילוסופיה החרדים לעתידם. הוא מציין בין השאר שנשים סובלות מתת-ייצוג במחלקות לפילוסופיה בישראל. אבל מה שעוד מעניין, ואולי יותר מפתיע, זה ההמלצה היחידה של הוועדה בענייני תוכן  הלימוד באוניברסיטאות, שאותה (בניגוד למנהגי) אביא כלשונה באנגלית (ההדגשות שלי). בלעדי לארץ האמורי!

This recommendation is purposely not numbered because it is in certain respects different  in kind from the others but no less pressing. Rather than assign it a rank, we have decided to let it stand apart as a supplementary observation.
While perhaps understandable and hardly exceptional for Israeli universities, the relative lack of Arab-Israeli professors and students in philosophy is particularly lamentable.
It is particularly lamentable for at least two reasons. First, as a matter of historical fact, Western philosophy was dependent upon Muslim thinkers for the transmission of Greek thought to the Latin West. Through their translations and interpretations of Aristotles logic and philosophy of science, his philosophies of nature and mind, his ethics and politics, Islamic thinkers shaped the received view of Aristotle and, as a consequence, standard European approaches to these subjects so central to the dawn of modernity. Here is a genuine context and theme for mutual research and understanding among Islamic and Israeli scholars of the history of philosophy.
Second, philosophy has a unique capacity to question and evaluate commitments (cognitive, moral, artistic, and so on), without privileging a particular religious outlook or tradition, whether Jewish, Islamic, Christian, or otherwise. In this respect, too, it represents a potential place for a critical meeting of minds on neutral turf. In each of the aforementioned respects, philosophy offers a particular promise for reaching out to a younger generation of Arab-Israelis and bringing them into significant scholarly dialogue in the university with other Israelis. Given Israels demographics and the philosophical penchant of its citizenry (mentioned earlier), it is easy to imagine that Israels interests would be well-served by programs that enhanced the prospects of Arab-Israelis studying philosophy in Israels departments. We encourage CHE to consider ways to develop and implement such programs.

אני מניח שאם היו ערבים בחוגים לפילוסופיה, אולי היו מזכירים את אלגזאלי בקריאה מודרכת א'. ואם לא, לפחות בקריאה מודרכת ב'. אבל בינתיים, יותר מעניין את הרשויות בישראל להכניס לכלא מומחים לאבן סינא.

(ובינתיים מי שמתעניין יכול לקרוא בבלוג הזה, "חלון לפילוסופיה הערבית בימי הביניים").

תגים: , , , , , ,

20 תגובות to “"האנשים ישנים, אך כאשר ימותו – יעורו": הערה על ערבים ופילוסופיה”

  1. ספקניסטן Says:

    אודה, לא קראתי את המאמר על דקארט ואלגזאלי עד תום, אבל הדים מוקדמים לרעיונות האלו אפשר למצוא כבר במשל הפרפר של צ'ואנג-דזה (http://en.wikipedia.org/wiki/Zhuangzi#The_butterfly_dream), שהקדים הן את אלגאזלי והן את דקארט בכמה מאות שנים.

  2. גל כץ Says:

    רק אספר שלפני שנתיים, כשלימדתי את הקורס "קריאה מודרכת א'" (שבו קוראים את ה"הגיוניות" לדקארט), היה לי סטודנט ערבי שהתקשה עם התרגום לעברית. אבל בספריית האוניברסיטה לא היה תרגום ערבי, ולמעשה גם לא בכל הספריות האוניברסיטאיות האחרות בארץ.
    נאלצתי לשלוח אותו לספרייה של אוניברסיטת אל-קודס באבו דיס.

  3. RS Says:

    " "מי מאיתנו לא שואל את עצמו מפעם לפעם – או לפחות שאל אותו בתקופת נעוריו כאשר סקרנותו הפילוסופית עוד היתה בתוקפה – אם יתכן שכל חייו אינם אלא חלום מתמשך?"

    נשמע כמו קינה לאבדן הסקרנות שכנראה ומעולם לא היתה. עושה רושם במובן הלייבויצ'יאני שכבר בגיל מאוד צעיר האיש ראה אך ורק את מה שרצה לראות.

    אבל אני בטוח שהיום זה לא ככה כשהוא שר אוצר…

    • ofrilany Says:

      היום לא הייתי נותן לו את הקרדיט שהוא רואה משהו. בכל מקרה, כפופולריזטור של הפילוסופיה (בעיקר בספר "הזמנה לפילוסופיה") אני חושב ששטייניץ עשה עבודה לא רעה. לפחות מבחינתי. האמת שהיה לי סיפור שלם עם "טיל לוגי-מדעי". זה קצת מביך, אבל אחרי שקראתי את הספר שלחתי לו מכתב ארוך (הייתי אז פקיד שלישות בבסיס בנגב). הוא התקשר אליי לחפש אותי כדי להודות לי על המכתב אבל לא הייתי בבית, אז הוא אמר לאח שלי שעכשיו יש לו פריימריס ואין לו זמן לענות בכתב, אבל אם הוא לא ייבחר הוא יענה.
      וכל השאר היסטוריה.

  4. נדב פרץ Says:

    אתה יודע שלצטט פילוסופים איראנים זה בגדר 'מגע עם סוכן זר' בימינו?

  5. סיגל Says:

    יש סיבות לא מעטות למיעוט הסטודנטים הערבים לפילוסופיה. חלקן משיקות או חופפות למיעוט הסטודנטים היהודים מזנים מסוימים בפרט, אך גם בכלל.
    דו"ח קניג, אגב, אכן המליץ להפנות בוגרי תיכון ערבים להשכלה גבוהה בתחומים מדעיים וטכנולוגיים, משום שבהם פוטנציאל הרדיקליות נמוך. למעשה זה היה מיותר – כל אמא ערבייה, כמה מוכר מעדות אחרות, תעדיף שהבן המוצלח שלה יהיה רופא שיניים.
    עכשיו תכניסו את זה לאיזו מסגרת תיאורטית שבא לכם או שעשתה לכם את זה בשעתיים האחרונות.
    🙂

  6. איריס ח. Says:

    יופי של מאמר, עפרי.
    אם לא היו לי פריימריס הייתי גם שולחת לך מכתב. ואם לא אבחר, גם לא אכתוב ככל הנראה…אולי אשלח לך שקט בקופסא?

  7. אריאל Says:

    אז מיעוטם היחסי של סטודנטים ומרצים ערביים במחלקות לפילוסופיה בישראל מצער כיוון שלהוגים מוסלמים נודעה השפעה מכרעת על קבלת הפילוסופיה האריסטוטלית בתרבות אירופה…

    אולי מי מהפילוסופים כאן יוכל לבאר לי את המהלך הלוגי הזה?

    • ofrilany Says:

      כן האמת שאתה צודק. יש מידה של אוריינטליזם בהנחה שסטודנטים ערבים נולדים עם הבנה באבן רושד.

    • האמורי Says:

      זה דווקא מאוד סביר שכניסה של יותר ערבים לחוגים לפילוסופיה (שהיא רצויה בלי קשר), תגרום ליותר התעניינות בפילוסופיה שנכתבה בערבית. באמריקה כניסה של שחורים, נשים ומיעוטים מיניים לאקדמיה פתחה תחומים חדשים כמו "פילוסופיה פמיניסטית", "פילוסופיה אפריקאית" ועוד. היות שפילוסופיה אמורה לפרש את המצב האנושי ולחבר בין מופעים ורגעים שונים שלו, זה אך הגיוני שככל שיותר אנשים זוכים לתווית "אנושי", אז יתרחב גם הטווח של הטקסטים הזוכים לעיון ולמחקר פילוסופי.
      מהכיוון השני, ככל שיהיה מקום לפילוסופיה "אחרת", כך יותר "אחרים" ירגישו בנוח במחלקות לפילוסופיה.
      ולבסוף, ופה אני עונה ישירות לשאלה שלך, גם לפילוסופיה המערבית (במובן מצומצם) יש אינטרס בכניסה של מיעוטים, היות שהטקסטים והחוויות המגוונות שהם יביאו איתם יעשירו גם את הפירוש של הקאנון הישן. זה ברור באשר לפילוסופיה ערבית – היות שהרבה מהפילוסופיה המודרנית נכתבה בהמשך ובהשראה של פילוסופיה ערבית בימי הביניים. אבל זה נכון גם, למשל, באשר ללימודי מגדר – הפרפסקטיבה הזו יכולה לעזור לנו לאתר את הביטוי של זהויות מגדריות שונות, כמו גם החרדה מריבוי זהויות כזה, גם בכתביהם של הפילוסופים הקאנוניים.
      זו הסיבה בגללה מיעוטם של סטודנטים ואנשי סגל ערבים הוא "מצער" – לא רק כי זה מצביע על היעדר שוויון בנגישות למשאבים חומריים וסימבוליים, אלא גם מבחינה פילוסופית "פנימית" – זה מעלים מאיתתנו טקסטים וחוויות שיכולים להעשיר את העיסוק הפילוסופי ולמלא את הייעוד שלו.

      גל

  8. רתם Says:

    לסיגל, שלום, אם את כבר מזכירה את דו"ח קניג, סיפור שנדמה שמעט יהודים כאן שמעו עליו או זוכרים, אולי קצת תפרטי עליו? אם בא לך?
    תודה
    רתם

  9. זה שתקוע בפיפטיז Says:

    אריאל, עוד בהקשר זה – מניסיוני, באוניברסיטת חיפה שם שילוב לימודי מזה"ת עם פילוסופיה נפוץ, דווקא ניכרת התייחסות גם בקורסי המבוא הבסיסיים וכו' להשפעות מזה"תיות על הפילוסופיה המערבית.

    ובלי קשר – אלע'זלי (ולא אלגזלי) הוא כמובן פרסי, ולא ערבי.

    עוד אציין כי חשיבה בכיוון זה קיימת, כפי שצוין בתגובות קודם ובתרבויות שונות. בין היתר, אצל רבי סעדיה הגאון, שלצורך העניין קדם לאלע'זלי.

    • ofrilany Says:

      אתה צודק אבל כתבתי אלגזלי כי ככה מופיע שמו בתרגום של חווה לצרוס-יפה, שבו מצאתי את הקטע. ולא טענתי שהוא ערבי, רק ציינתי שהספר נכתב בערבית

    • גיא Says:

      אם כבר מדקדקים דקדוקי עניות בתעתיק מוטב לדייק. שמו הוא אלע'זאלי (الغزاليّ).

      בערבית-יהודית גימ"ל משמשת לתעתוק غ ערבית. מה שהיה מספיק טוב לרס"ג, לרמב"ם ולריה"ל (ולרבים וטובים אחרים) צריך להספיק גם לנו.

  10. עמיחי Says:

    קודם כל – פוסט מעניין שמעלה עניין חשוב, שכמו כמה עניינים דומים לו הוא שקוף לנו במבט היומיומי. בנוסף הוא הזכיר לי איזה עניין שניסיתי לבדוק ושכחתי ממנו לאחר שבחקירה מועטה בו העלת חרס בידי. אולי זה הזמן לזרוק את הכפפה לקהילה: מישהו יודע משהו על לימודי פילוסופיה באוניברסטאות של שכיננו?
    בדיקה מאד שטחית שקיימתי העלתה שכמעט ולא קיימים חוגים כאלה (בדקתי במצרים), אבל זה כמובן די חסר ערך, משום שיכול להיות שפילוסופיה ערבית נלמדת תחת שמות שאיני יכול להעלות על דעתי המתמערבת, ואולי שם גם לומדים פילוסופיה מערבית. אני חייב להודות שהעניין בזמנו ריפה את ידי בנוגע לתכנית שלי לשבור שבר במצרים כמיטב המסורת (אלא שהמזון היה אמור להיות רוחני).

  11. יהודה Says:

    מדוע כל ציטוט ממקורות יהודיים אצלכם הוא בשביל להקניט ולהתריס ואילו ציטוטים ממקורות אחרים הם בשבילכם מקור חכמה?

    אם נניח שאתם לא רואים את עצמכם כיהודים אז לפחות שוויון
    אם לא יהודים ולא שוויון אז אנטישמיות

    ולהתחלה – אם כן יהודים אז מה נסגר ?
    ומה זה יהודי בדיוק
    דת/לאום ?
    מה?

    עפרי כתב על עצמו שהוא אינו יהודי (2004) האם כולם כאן מרגישים באופן דומה?
    האם מישהי הייתה רוצה להיות שפחתו של מוסטפה במי מאילו המדינות הערביות?
    האם מי מההומואים כאן היה רוצה להתלות על כך בעזה או אירן?

    למה כל הזמן לשנוא ?

    ואם בכל זאת
    אז אולי אתם לא שונאים את המתנחלים או את הדתיים או אולי את היהודים או כל הכללה שהיא אלא דווקא את עצמכם?

    שבת שלום?
    שבת שלום!

  12. יובל א Says:

    אנקדוטה נאה – אבל אנקדוטה.
    המאמר של פאוור אשר אינו מתעמת עם האפשרות שסדר הספק הוא סדר הגיוני ומתבקש מטעמים פילוסופיים (ולכן מסיק שהיתה "השפעה") לא נראה משכנע מדי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: