איך יצרתי מיתוס הומופובי בציבור הדתי

by

אנו חיים בעידן של חרדה מגדרית. סדרי עולם משתנים. גברים לא מתנהגים כמו גברים. נשים לא מתנהגות כמו נשים. שום דבר כבר לא בטוח. ראיתי לא מזמן בערוץ 10 את האייטם הביזארי הזה, שעוסק "בתופעה של גברים ביפאן שאיבדו עניין בכל דבר גברי". אני ממליץ מאוד לצפות בריאיון הקצר הזה, למרות שכנראה לא תלמדו ממנו הרבה על יפאן. המרואיינת היא מין מומחית מסוג לא ברור – יש לה חברה ש"עוסקת בהסברת התרבות היפאנית" וכמובן בלוג בקפה דה מרקר שבו היא מציגה את עצמה כבעלת "החברה המובילה בארץ לשירותים יפנים". בלי להתבסס על שום נתון, היא מדווחת על "תופעה מתגברת" ערטילאית לגמרי, אי שם במזרח הרחוק: לטענתה, הגברים היפאנים "החליטו קצת לנטות לצד הנשי". בכל אופן, מה שמעניין כאן הוא דווקא  המראיינים, שנראים מבוהלים ממש. "הם מאסו בסקס? מאסו בנשים?", שואל המנחה האחד. המנחה השני פשוט נועץ במומחית עיניים מבועתות: משהו מוזר קורה למין הגברי.

שולי ככל שיהיה האייטם הזה, אני מבקש לטעון שזהו סימפטום לחרדה חובקת כל שאופיינית לתקופה שלנו: חרדה מפני השתנותו של הגוף האנושי; וחוסר ביטחון בסיסי ביחס לאמינותו של הטבע עצמו. השיח הסביבתי-תברואתי הכניס אל הפוליטיקה שאלות חדשות: מה לאכול? במה לגעת? מה להטמיע בגוף שלנו? לא עוד פרולטריון נגד קפיטל, או ימין נגד שמאל; עכשיו המאבק הוא בין הורמון להורמון, בין גז לגז, בין חלקיק לחלקיק. המים, האוויר, השולחנות והכסאות – כל מוצק, נוזל או גז בסביבתנו הקרובה הוא בגדר חשוד. והמקום שאליו האימה הזאת מתנקזת הוא המין.

הרמפרודיט, ציור מהמאה הרביעית לפנה

הרמפרודיט יוצא לטבע. ציור על כד מרודוס, המאה הרביעית לפנה"ס

כאן אני נכנס לתמונה. לפני בערך שנה, כשעבדתי ככתב מדע ב"הארץ", נתקלתי בדי הרבה דיווחים בעיתונות העולמית על התופעה הקרויה Gender Blender – הופעה מתרחבת של הפרעות הקשורות להורמוני המין, שגורמות לבעיות כמו חוסר פוריות, עיוותים באשכים ואפילו התקצרות של איבר המין. כתבתי על זה כתבה שבמרכזה דו"ח שפירסם הארגון הסביבתי הבריטי CHEMTrust, הטוען "שהגורם לשינויים אלה הם כימיקלים המזהמים את המים, משפיעים על המאזן ההורמונלי וגורמים לירידה בפוריות ולפמיניזציה – הופעה של סימנים נקביים אצל זכרים" (אני מצטט את עצמי). אודה ואתוודה שהעניין שיעשע אותי מעט, ופתחתי את הכתבה במשפט המבהיל "משהו מוזר קורה למין הזכרי". כצפוי, עורך מדור הבריאות הצמיד לכתבה תמונה של תומס ביטי – אותו גבר הטרנסג'נדר שנכנס להיריון, אף על פי שאין שום קשר בין הדברים.

אחרי הכתבה הזאת הגיע לידיי מחקר נוסף, שהפעם מתמקד בישראל. החוקרת, ד"ר רונית קוכמן, שיערה ש"בקרקע מצויים הורמונים מסוגים שונים, שמחלחלים אליה דרך שפכים" ושגורמים לשינויים משמעותיים במערכת המין. במוקד נמצאים הפטלאטים – חומרים המצויים כמעט בכל מוצר תעשייתי שעליהם בכלל לא שמענו עד לאחרונה, אבל הם ככל הנראה האחראים להפרעות. הממצאים התפרסמו בעמוד הראשון של העיתון, וחברת כנסת אחת מ"קדימה" אפילו יזמה לכנס את הכנסת על מנת "לדון בתופעה והשלכותיה בהווה ובעתיד.

והנה, לא מזמן ראיתי באתר Gogay דיווח על התבטאות של רב ההתנחלות בית אל ב', זלמן מלמד, שכותרתו ""הומוסקסואליות – בגלל האוכל". בשיעור שנתן לתלמידיו אמר הרב מלמד ש –

"התופעה הזאת מתפשטת בטבע מפני שבכלל, בזמן האחרון הנשים נהיות יותר בטבע של הגברים והגברים נהיים יותר בטבע של הנשים. זו מציאות. ואומרים שהאוכל גורם את זה"  

אני מרשה לעצמי להעריך שיש זיקה כלשהי בין הממצאים שפירסמתי בעניין השפעת החומרים המצויים במים ובמזון על מערכת המין לבין התבטאותו של הרב מלמד. וכך, בלי כוונה, יצרתי מיתוס הומופובי בציבור הדתי-לאומי. אבל לצערי, נראה לי שאני לא האחראי הבלעדי. ההקשר שאליו התייחס מלמד בדבריו הוא כמובן שערוריית הרב מוטי אלון, שעליה כתב כאן גל. כזכור, גל שיבח את החברה הדתית על כך שההשיח הדתי "שם את המעשים ההומו-ארוטיים שלו על ציר אחד עם פורקני יצר אחרים" (אני מצטט את גל). זאת, בשונה מהקטגוריה המודרנית של "הומוסקסואל" והאבחנה החדה בין הומו לבין סטרייט, שנולדה מהשיח הרפואי של המאה ה-19. אבל הוא ציין שגם בחברה הדתית כבר מדברים על "נטיות הפוכות" – כלומר הגדרה נוקשה יותר של משיכה מינית שקושרת אותה לתכונות עמוקות המוטבעות בגוף.

הרב זלמן מלמד בישיבתו. אומרים שזה האוכל

הרב זלמן מלמד בישיבתו. אומרים שזה האוכל

היה לי די ברור שפרשת אלון תוביל לגל הומופובי ביולוגיסטי בקרב המתנחלים. ההסבר הוא פשוט: כל עוד משכב זכר היה נחלתם הבלעדית של חילונים, או של דתיים בשולי המחנה, אפשר היה לטעון שהסיבות לכך הן חולשה רוחנית והשפעותיה הרעות של תרבות זרה. אך כאשר הריקבון פוגע במרכז ממש, באחד המנהיגים הבכירים והנערצים של המחנה, יש צורך לחפש הסבר אחר. כאן נכנסת הביולוגיה, הטבע – כלומר אותם פטלאטים, חומרים שאיננו יודעים עליהם דבר, שהם בעצם מסתוריים ושטניים הרבה יותר מכל שד קבלי. ושוב, אנו חוזרים לחרדה מפני שינוי סדרי הטבע, שמתגלה כתופעה החוצה תרבויות וקהילות. זאת דוגמא די מדהימה לאופן שבו חרדות תיאולוגיות, אקולוגיות, פוליטיות ומיניות מתלכדות בתקופה שלנו.

ההבדל המגדרי הוא המטאפורה המרכזית של הבדל ברוב התרבויות האנושיות. אולי אין זה מקרי ש"מרכז שלם" פירסם לאחרונה את החיבור "פטריארכיה" של רוברט פילמר. שמבסס את הסדר הפוליטי על תקדים שלטון היחיד הפטריארכלי של אדם הראשון באשתו וילדיו. כאשר סדרי עולם משתנים (אדם שחור נבחר למנהיג המערב, הבורסות קורסות, אירופה נעשית מוסלמית) אנו חוזרים ומבצרים את ההבדל הזה, ומנסים לבסס אותו באמצעות הכלים הכי מוצקים שיש לנו: כימיה, ביולוגיה, תזונה.

אני לא כל כך אופטימי לגבי ההתפתחות הזו. נטורליזציה וביולוגיזציה הן האסון הכי גדול שיכול לקרות להומואיות כיום. הפתיחות המסוימת שקיימת כיום כלפי הומואים בסביבות מסוימות עשוי להשתנות, וכפי שזכור לנו מההיסטוריה, כאשר מוטבעות באנשים הגדרות ביולוגיות נוקשות, הדרך היחידה להתמודד עם השוני הוא לתת להם תרופות, ואם זה לא מצליח – להשמיד אותם. ברור שבבניית המערך הביולוגי הזה משתתפים גם רבים מההומואים עצמם, שמרגישים כיום מאוד בנוח עם הטענה ש"ככה נולדתי". משום מה, זה כנראה מרגיע אמהות מסוימות, כי הן משתכנעות שאין טעם להמשיך להתווכח או לחפש שידוך.

(ולמי שתהה, אומר בפשטות מה שנחשב היום לכמעט שערורייתי: אני חושב שאף אחד מאיתנו לא נולד הומו, לסבית או סטרייט. זה לא אומר שהמשיכה המינית נתונה לבחירתנו בכל רגע נתון; אבל את זה אפשר להגיד גם על הרבה תכונות אישיות אחרות שאף אחד (אני מקווה) לא מנסה למצוא להן בסיס ביולוגי).

 *

מה שדרוש הוא בדיוק הפוך מביולוגיזציה; צריך לשים הכול על השולחן, ולדבר על הכול. כיום, זה נחשב די לא מנומס שסטרייט ינסה לשכנע הומו לאהוב נשים, או אפילו לבקש ממנו הסבר למה הוא אוהב גברים. זה קורה מדי פעם, אולי כשאנשים מאוד שיכורים, או דווקא במפגשים עם אנשים שמרגישים פחות כבולים לכללי הפוליטיקלי קורקט ואומרים משפטיםכמו "איך, איך, איך אתה לא אוהב קוס??".
אבל זה חבל. כל דבר צריך להיות פתוח לדיון. הומוסקסואליות אינה מחלה, ולכן גם אין סיבה להתייחס אליה ברגישות. אני בהחלט מוכן לשמוע סטרייטים שינסו לשכנע אותי שלהיות הומו זאת טעות. אולי אני אשתכנע. ואולי אתם.
אני מציע לחדש את מסורת הוויכוחים הבין-דתיים שהיתה מקובלת בימי הביניים, ושכמעט נעלמה בערך מאז שלום וסטפליה. העיקרון של הסבלנות הדתית מניח שהדת היא עניינו הפרטי של כל אדם, ואין טעם לשכנע אותו להמיר את דתו. אבל עם כל ההשלכות השליליות של הוויכוחים הבין דתיים (כמו שריפת התלמוד), הם התבססו על ההנחה שאפשר לדבר כמעט על הכול, ושבני אדם יכולים לשנות את דעתם ואת השתייכותם (מה שהנאצים כמובן כבר לא חשבו). אותו דבר אפשר לומר גם על שאלת הנטייה המינית. במקום לחקור את ההורמונים שלנו, למה לא להפגיש בכיכר העיר את הסטרייט הכי נחוש שיש לכם (יהא זה הרב מלמד או עורך מגזין בלייזר) שיתווכח עם האס הכי חזק שלנו. אבל אנא, עדיף שזה לא יהיה גל אוחובסקי.

 

תגים: , , , , ,

30 תגובות to “איך יצרתי מיתוס הומופובי בציבור הדתי”

  1. צפריר Says:

    "It’s very dear to me, the issue of gay marriage. Or as I like to call it: ‘marriage.’ You know, because I had lunch this afternoon, not gay lunch. I parked my car; I didn’t gay park it."
    — Liz Feldman

  2. havruta | ספר חברה תרבות Says:

    […] בן זוג לפי נטיה (או העדפה, איני יודע איזה מונח עדיף, וראו כאן דיון בנושא עם התייחסות מעניינת לחברה הדתית לאומית).  רצון […]

  3. אליק Says:

    אני מסכים מאוד עם המסקנות, למרות שבטיעונים הלכת טיפה רחוק מדי, לדעתי. ביולוגיזציה היא טיעון חזק מאוד מבחינה הלכתית, כי היא מניחה על השולחן את המושגים "אנוס", "טבע" וכולי, שמאפשרים דיון הלכתי אחר, פתחים להקלה ולסובלנות. לכן אני דווקא חושב שיש כיוון חיובי בטיעונים האלה, ושצריך לשפוט אותם מנקודת מבט של השיח הדתי-הלכתי.

    אבל הומוסקסואליות היא לא מחלה, וגם אם כן, אפשר לדבר עליה. זה יקרה כשהומואים יפסיקו להרגיש נרדפים ומאוימים, ויתחילו לתת לגיטימציה אמיתית לעצמם. בכלל, כמה שפחות פוליטיקלי קורקט, יותר טוב.

    • ofrilany Says:

      אני מודע לכך שהרבנים שדוגלים בראייה הביולוגית (כלומר שהומואים "אנוסים" וכו') הם לכאורה יותר סובלניים. אבל אני חושש שהסובלנות לכאורה הזאת היא חרב פיפיות, כמו שהסברתי בפוסט

      • אליק Says:

        אני חושב שההסבר שלך לוקה בחסר, כיוון שהוא לא מתחשב בצורת החשיבה והשיח ההלכתיים. מה שנראה כמו פתרון דחוק או מסוכן, יוצר הלכה, שיוצרת מציאות, שגוברת על הטיעונים ההתחלתיים ובולעת אותם. התרגום הישיר של שיח ונימוקים הלכתיים לשפת יומיום חילונית, יוצר עיוותים מובנים: ראה פינת "חיטוטים באף בשבת מאת הרב עובדיה" בעיתונות, ומנגד – אדם ברוך, על ההבדלים בין העברית היהודית והישראלית.

        חוץ מזה, אני מסכים עם הבעייתיות של הטיעונים הביולוגיים (בכלל, אני חושב שדיונים מדעיים צריכים להתנהל רחוק מהקהילה ההומוסקסואלית ומהקהילה הדתית גם יחד. לטובת הקהילות ולטובת המדע.)

  4. הדר Says:

    מאמר מרתק, נוגע באומץ בעניינים הכי רגישים, או באחדים מהם. תודה

  5. אורן טיר Says:

    אני מסכים עם הטענה שאצל הרבה אנשים, ואולי אפילו אצל רוב האנשים, הנטייה המינית (או "ההעדפה המינית") היא לא תכונה מולדת, אלא תכונה שמתעצבת ולפעמים גם משתנה בנקודות שונות במהלך החיים. ידוע לי על אנשים רבים ש"גילו" שהם הומואים בגיל מאוד מאוחר.

    אין לי בעיה עם זה שסטרייט יגיד לי משהו כמו "איך זה שאתה לא אוהב כוס?" אבל עקרונית אני מפקפק באפשרות להשפיע על נטייה מינית דרך דיונים מילוליים, גם אם הם יותר עמוקים מאמירה מהסוג הזה 🙂

    • ofrilany Says:

      אני לא יודע אם דיונים מילוליים, אבל אני די בטוח שהלכי רוח תרבותיים משפיעים עלינו. תסתכל על מה שאומרים היום: מצד אחד הרבה חושבים שנטייה מינית היא גנטית; ומצד שני יש אנשים שאומרים ש"להיות הומו זה פשוט טרנד". מישהו כזה, שגם לומד רפואה, הסביר לי פעם שיש "הומואים אמיתיים" ויש הומואים לא אמיתיים "שסתם חושבים שזה מגניב". השאלה: איך בדיוק מבחינים ביניהם? הם נראים אחרת? הם לא רואים אירוויזיון? ומה זה אומר? נראה לי שזה רק מוכיח שכל ההיפותזה הגנטית היא די מפוקפקת.

  6. חנן כהן Says:

    כבר בשנת 2004 הופץ מכתב שרשרת המזהיר מפני צריכת סויה וההשפעתה על האיזון ההורמונאלי בגוף.

    הנה המכתב המקורי

    http://irrelevant.org.il/item.php/107383666588869605

    הנה האתר של שגיא קופר המוקדש לסכנות הסויה

    http://www.soya.co.il

    • ofrilany Says:

      לפי מה שאני יודע הסויה היא דווקא פחות הבעיה. אבל אולי אתה צודק. בכל מקרה, אני לא בטוח שזאת בדיוק הנקודה הרלוונטית כאן – כלומר השאלה אם אנשים "באמת" נעשים הומואים בגלל מה שהם אוכלים.

      • שמשון Says:

        האפשרות שחנן מציע היא אנכרוניזם גמור – הרי צריכת הסויה של הגברים בעולם המערבי היא תוצאה של אימוץ סממנים נשיים, ולא להיפך!

  7. רומן Says:

    אנשים נעשים הומואים, כפי שנכתב, כי השיח הרפואי החליט להכניס אותם לקטגוריה הזו. כבר אמרו חז"ל, כי ביוון העתיקה גברים ממעמד גבוה קיימו יחסי מין עם כל מני סוגי אנשים ונשים ממעמד נמוך – נשים, עבדים וילדים

  8. שאול Says:

    מסכים עם כל מילה במאמר. ואני לגמרי בעד החייאת הוויכוחים הבין-דתיים מימי הביניים, וזאת מכיוון שהוויכוחים האלה יאפשרו לנו לא רק לנסות להמיר את דתו המינית של בן השיח, אלא לפתוח את השאלה מהי בדיוק הומוסקסואליות (והטרוסקסואליות, כנגזרת משנה; ואפילו סקסואליות בכלל), מהי מקודדת, כיצד היא מופיעה ונעלמת וכד'. מכיוון שאחת מההשלכות הרעות של הביולוגיזציה של המיניות היא הראיפיקציה הגמורה של ההומואיות – כאילו יש דבר כזה, גדור ומוצק, שכולנו יודעים לזהות, כולנו יודעים מה הוא בדיוק אומר, וכל שנשאר הוא לחייב או לשלול אותו, לקרוא להודאה בו או לנסות לרפאו. אבל אולי העניין הגדול בהומואיות – ובמיניות בכלל – נסב בעבר, עד שנות השישים או השבעים של המאה העשרים, בניסיון להעלות את השאלה "מהי" ולהציע דווקא את אי היקבעותה של התשובה. במובן זה, העניין אכן דומה לוויכוחים הבין הדתיים: אין מקום שבו היהדות, הנצרות או האיסלם היו פחות חתומות מאשר בוויכוחים הללו; הרי לא המרות דת המוניות התרחשו בעקבות הוויכוחים הללו, אלא בעיקר ניסיון של כל אחד מהמתדיינים להבין, ולמעשה ליצור, את דתו שלו, מתוך העימות עם הדת השכנה. עכשיו דמיינו את גל אוחובסקי שואל את עצמו לא רק מי עוד צריך לצאת מהארון, אלא מהו למעשה הדבר שעליו מצהירים כל אותם יוצאים מהארון (ועד כמה, ובאילו אופנים, אותו דבר שונה מהקיום המיני הנורמטיבי, מחניק השאלות, חוקק הוודאויות, שלם בעיני עצמו).

  9. רתם Says:

    פוסט מעניין נורא וגם מעניינת התביעה החברתית המתמדת מהאידיבידואל להגדיר את עצמו, כדי שהחברה תדע מה? ונניח שהגדרתי את עצמי עכשיו כך ולא אחרת, זה מחייב אותי לעוד שבוע?

  10. אפרת Says:

    עופרי, מאמר מעניין מאוד.
    אבל אני חוששת שיש לי חדשות רעות בשבילך. כתבת על "הרבה תכונות אישיות אחרות שאף אחד (אני מקווה) לא מנסה למצוא להן בסיס ביולוגי".
    ובכן, הם בהחלט עובדים גם על זה. ולא רק בהקשרים של גנים. למשל, הניסיון של חברות תרופות לקדם את תכונת ה"ביישנות" כהפרעה הדורשת תרופה פסיכיאטרית (מצטערת שאין לי הפניה, אבל יש לי תחושה שלך יהיה יותר קל למצוא אותה מאשר לי)

    • ofrilany Says:

      תודה אפרת. האמת שאני מודע לזה. אין לי אשליות – מנסים למצוא בסיס ביולוגי להכול, וזאת לדעתי אחת התופעות הרוחניות המסוכנות של תקופתנו עם השלכות שקשה להעריך.

  11. אמיתי ס. Says:

    לא יודע מה זה פלאטלים האלה, אבל כל מי שאוכל בשר, חלב ומוצריו סופג כמויות של הורמונים שמאביסים בהם את הפרות.

    אולי אנחנו מפסידים בתחום ספירת הזרע, אבל היי – לפחות חובבי הנשים שבינינו מרוויחים בחורות עם חזה מפואר (כבר מגיל תשע).

  12. מי מפחד מפדופילים? פוסט חגיגי לפסחא « ארץ האמורי Says:

    […] ארץ האמורי רעיונות ודעות מכאן ומעבר הנהר « איך יצרתי מיתוס הומופובי בציבור הדתי […]

  13. קים Says:

    עופרי, פוסט מרתק.
    אני מצטרף לאפרת ולך בדאגה. במקרה היום נתקלתי בדבר הזה, שהוא לא בדיוק מה שאתם מדברים עליו, אבל גם לא מאוד רחוק:

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1160315.html

    • ofrilany Says:

      תודה קים. לגבי המחקר הזה – זה באמת די מחריד. בעיקר בולט כאן מאוד איך תוך כדי הביצוע של ניסוי די מטומטם, עם תוצאות כאלה ואחרות, מוגדרות כל כך הרבה הנחות לגבי מהו מוסר: גם זה שמוסר של כוונות הוא יותר "מפותח" ממוסר של תוצאות; וגם לגבי רמה מוסרית של אנשים בשלבים שונים בחיים.

  14. Bus90 Says:

    פוסט נפלא. נהנתי לקרוא ואני מסכים עם כל הנאמר (מלבד הדיון הרבני שהתפתח בטוקבקים שאין לי ידע לתמוך או לדחות את הטענות המועלות בו)

  15. mottyf Says:

    יפה ונכון. והנה מה שכתבה על כך חנה ארנדט ב"יסודות הטוטליטריות" (עמוד 152): באימוצו של הפשע ובהפיכתו למידה רעה, החברה מכחישה כל אחריות ומכוננת עולם של התניות פטאליסטיות שבני האדם מוצאים את עצמם לכודים בתוכו…השיפוט המוסרני..לפחות הפגין יחס עמוק יותר לכובד האדם. אם פשע נתפס כסוג של פטאליות, טבעית או כלכלית, בסופו של דבר יהיו הכל חשודים בנטייה מיוחדת. משיכה נסתרת לרצח ולבגידה מסתתרת מאחורי סובלנות מעוותת מסוג זה ומדריכה אותה, כיוון שברגע אחד היא יכולה ללבוש צורה של החלטה לחסל לא רק את כל הפושעים אלא גם את כל המועדים "גזעית" לבצע פשעים מסוימים… רוחב הדעת המדומה המשווה פשע עם מידה רעה, אילו הורשה לכונן את ספר החוקים שלו, היה מוכיח עצמו בכל מקרה אכזרי ולא-אנושי יותר מן החוקים, חמורים ככל שיהיו, המכירים באחריותו החופשית של האדם להתנהגותו, ומכבדים אותה.

  16. איריס חפץ Says:

    מאמר משובח, עפרי, שהזכיר לי את הקטע הזה של ג'ון קליז ממונטי פייטון בעניין הביולוגי

    מה שאפרת כתבה הוא נכון, יש אכן מגמה למצוא גן לכל פועל ותכונה, החדשות הטובות: זה לא עובד.
    לפני כמעט 20 שנה למשל, כשעוד הייתי ממש בתוך לימודי הביולוגיה, זה רק התחיל ודיברו על מציאת הגן לסכיזופרניה למשל. כל התיאוריות הפסיכולוגיות על ילדים שגדלו תחת מסרים כפולים של אמהות אמביוולנטיות הלכו לעזאזל, אבל מסתבר, כמו בהרבה מחלות ותופעות אחרות:
    לא כל מי שיש לו את הגן חולה
    לא כל חולה נושאת את הגן
    יש כאלו שחולים ב"אחוזי מחלה": כלומר למחלה יש מה שנקרא "חדירות" שונה.
    בני אדם הם יותר מורכבים ממה שחברות התרופות היו רוצות. גם פרוזק הוא לא הלהיט שהבטיחו…
    בענין הסימפוזיונים והויכוחים: מחשבה מרעננת. הייתי מעוניינת לתרום משהו כיוון שאני ממש הטרו ובענין של גברים. אני גם אוהבת לדבר ויש לי דעה מוצקה על היותי כזו, הבעיה היחידה היא שאין לי שום טיעון משכנע למי שהוא לא הטרו אישה. יש רק גבר אחד כרגע שנראה לי חשוב שהוא יהיה מונוגמי והטרו. כל האחרים יכולים לעשות מצידי מה שהם רוצים. זה עוזר איכשהו?

    • ofrilany Says:

      תודה איריס. נכון, הביולוגיזציה והמדיקליזציה של הפסיכולוגיה והתרבות היא, אם מותר לומר, מחלה. אבל אני חושש שזה ילך ויתעצם – נראה במאה הזאת אידיאולוגיות פוליטיות מכוערות מאוד שמבוססות על נוירו-סיינס – אם אין כאלה כבר עכשיו (ראי neuro-economy וכל מיני דיבורים כאלה).
      לגבי שאלת הוויכוחים: הבאתי את זה בעיקר כמין משחק מחשבה, אבל בכל מקרה המטרה היא לא בהכרח לשכנע, אלא לדבר, לפתוח ולשים על השולחן דווקא את הדברים שנתפשים כיום גם בשיח הליברלי כמהותיים, כמשהו שעליו אין מה לדבר אלא הוא הנחת יסוד. כמו שכתב כאן שאול, אולי במו"מ הזה כולנו נעבור איזושהי טרנספורמציה

  17. מותק, הילדים יתבלבלו! « ארץ האמורי Says:

    […] כבר כתב פה כיצד הזמן שלנו הוא זמן החרדה משינוי, דווקא אל מול שטף […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: