Yoga-oriented nation: הצד האפל של ברכת השמש

by

חלק ב'

הפוליטיקאים בצפון הודו פוחדים מהגורו סוואמי ראמדב. ברשת החינוך היוגית שלו לומדים יותר ממיליון תלמידים. בשנים האחרונות, הוא הפך לאחד הכוחות הפוליטיים המשמעותיים במדינה. לפני שבועיים, ביקר ראמדב במדינת מדיה פראדש. המושל, שיוורג' סינג צ'ווהאן, ערך לו קבלת פנים חמה. הוא הכריז שהיוגי הכריזמטי "מעניק להודו מחדש את זהותה", ושבשורת הרוחניות היוגית שהוא מביא תנקה את השלטון משחיתות ותהפוך את הודו "למדינה המשגשגת ביותר בעולם". ראמדב החרה החזיק אחריו, ושיבח את המושל על כך שהוא משמש דוגמא ומעביר בעצמו שיעורי יוגה באזורים כפריים.
בפוסט הקודם כתבתי על הצורה שבה התהווה התרגול היוגי בצורתו המודרנית במקביל לבניית הלאום ההודי. כמה מגיבים חשבו שהתכוונתי "ללכלך על היוגה", או להוכיח שהיא לא אותנטית. בדיוק להיפך. הכול מאהבה. מה שניסיתי להראות הוא שהיוגה שאנחנו מכירים היא תופעה מודרנית, למעשה כמעט כמו כל תופעה בחיים שלנו. כמו לגבי העם היהודי, כך גם לגבי התרגול היוגי: העובדה שיש לו היסטוריה, ושהוא מושפע מתנאים חברתיים כמו כל דבר אחר, דווקא מוכיחה שלא מדובר באיזו פיקציה אוריינטליסטית או עטיפה שיווקית מרשרשת. 

פוליטיקאים מ-BJP במדיה פרדש עושים יוגה. האם זה חוקתי?


מתברר שהיוגה היא אחת הסוגיות הפוליטיות הטעונות ביותר בהודו העכשווית, לפחות כמו שיעורי המורשת הציונית של גדעון סער אצלנו. כבר כמה עשורים, הילדים בבתי הספר בהודו מגויסים למפגני יוגה ענקיים בימי העצמאות. אבל מאז שנות ה-90, בעקבות התחזקותה של מפלגת BJP (מקבילה הודית די מדויקת לליכוד, שכיום שוב אינה בשלטון אבל שולטת בכמה ממדינות המחוז), מתגברת התופעה של כפייה יוגית. התרבות הלאומית היוגית מזוהה יותר ויותר עם הימין הדתי-לאומני, שמנופף בה כדגל בהתקפה על היסודות החילוניים של המדינה שהונחו על ידי גנדי. במדינת המחוז מדיה פראדש, הונהגו לפני שלוש שנים שיעורי יוגה חובה. מנהיגי המפלגה מתרגלים יוגה באופן הפגנתי, כפי שניתן לראות בכתבה הזו.  

המוסלמים, הסיקים והשמאל החילוני רואים בצדק ביוגיזציה של מערכת החינוך פגיעה בהפרדה בין דת ומדינה, המנוגדת לחוקה. זאת בעיקר מכיוון שהתרגול כולל גם מלמול של מנטרות בעלות משמעות דתית. אותה סוריה נמסקה (ברכת השמש) שאנחנו נהנים לעשות על מזרון ברוטשילד היא גזירה בלתי נסבלת בשביל מאות מיליוני מוסלמים שרואים בה עבודת אלילים, וכך גם בשביל סיקים, נוצרים וסתם הודים שפשוט לא רוצים לעשות יוגה.
הפילוסופית המרקסיסטית מירה ננדה הוציאה לאחרונה ספר בשם How globalization is making India more Hindu. במאמר מעניין שפירסמה השבוע, היא מזהירה מפני העלייה בפופולריות של הריטואלים המסורתיים בהודו, שכרוכה בעלייתה של כלכלת השוק וצמיחתו של מעמד הביניים ההודי. התופעות האלה מתוארות גם ברומאן שיצא ממש עכשיו, The Temple-Goers , שמתאר את בני המעמד הבינוני-גבוה החדש והמתחסד של דלהי, שעושים כסף בבורסה והולכים למקדש ביום ראשון (סליחה, שלישי) כמו נוצרים טובים.  

טקס יג'נה. שופכים כסף על מקדשים

ננדה מתארת די הרבה תופעות פוליטיות בהודו העכשווית, כמו טקסי יג'נה וֵדיים המוניים שמאורגנים בחסות פוליטיקאים פופוליסטיים. היא גם מתארת איך מושלי מחוזות ימניים תומכים במחלקות מפוקפקות (לפחות לטענתה) למדע וֵדי באוניברסיטאות; ופוליטקאים שופכים כסף על מקדשי ענק ועל אינספור אתרי צלייניות הינדיים, שמוקמים במקרים רבים בניגוד לחוקי התכנון.
אפשר לזלזל ביובשנות המרקסיסטית של ננדה, ולראות בגישה שלה העדפה של צורות הידע החילוניות שמקורן במערב על פני אותם מדעים וודיים והמוסדות שלהם. הגישה הזאת מוכרת די טוב מכאן, למשל בחרדה מפני ש"ס וכו', כך שאין צורך לפרט.  אבל כשמתייחסים לתחייה הניאו-הינדואיסטית כתנועה פונדמנטליסטית אגרסיווית, רואים כמה דברים באור שונה. הסדואים – אותם יוגים נודדים לבושי כתום שנראים באתרי הצליינות – משמשים כמעין פלוגות סער מטעם BJP, ואפילו מטעם מפלגת שיוו סנה ("צבא שיווה") ההינדו-הפאשיסטית, כפי שמתואר במאמר הזה. עם כל הגנג'ה שהם מעשנים, הבאבות של "הבריגדות הכתומות" (Saffron Brigades) יכולים להיות די מאורגנים כשהם מגויסים לקמפיינים המוניים נגד רצח פרות (בעיקר על ידי מוסלמים ונוצרים), ובשנים האחרונות אפילו הפגנות "נגד הטרור" – הכינוי העכשווי להתנכלות למוסלמים.  

סאדואים בקומבמלה. יכולים להיות די מאורגנים

ננדה מזהירה במיוחד מפני יוגי-אוונגליסטים מסוגו של סוואמי ראמדב, היושב בעיר היפה הרידוואר שליד רישיקש. ראמדב, שבשיעורים הטלוויזיונים שלו צופים עשרות מיליוני הודים, עומד בראש תנועה פוליטית המטיפה ל-Yoga-oriented nation. הארגון שלו הוא הכוח העיקרי מאחורי הקמפיין ליוגיזציה של בתי הספר. מבחינה דתית הוא לגמרי פונדמנטליסט, שדורש "לחזור לפטנג'אלי" ולקרוא אותו כפשוטו. בשיעורי היוגה שלו, ראמדב משלב הטפות פופוליסטיות נגד השחיתות השלטונית, המזון המהיר וההשפעות הזרות. הוא כמובן מטיף באגרסיוויות נגד התרת הומוסקסואליות בטענה שהיא פוגעת בערכי המשפחה היוגיים.
תומר פרסיקו תיאר בבלוג שלו מפגש עם גורו מהסוג הזה, גם אם הרבה פחות משפיע. הוא משווה אותם לרב אמנון יצחק שלנו. מדובר בדמויות מעניינות למדי, ולעתים די אפלות. אחת הפרשיות הבולטות של השנים האחרונות נסובה סביב סוואמי לקשמננדה, יוגי מפורסם מאוריסה שתקף בהטפותיו באגרסיוויות את הקהילות הנוצריות במחוז. האלימות בין ההינדואיסטים בהנהגתו לבין הנוצרים הפכה ממש למלחמת דת, כולל שריפה של כנסיות, פוגרומים והמרות דת אגרסיוויות (תעשה כלב מביט למעלה או שאני יורה בך!!). היוגה היא הדגל של הכנופיות האלה, אף על פי שהמנהיגים שלהם טוענים שמי שעושה יוגה לא יכול להיות טרוריסט.  

סוואמי ראמדב מעביר שיעור בהארידוואר. פונדמנטליסט והומופוב

ב-2008, לקשמננדה נרצח בזמן פסטיבל הקרישנה ג'נמשטמי על ידי כנופייה של כ-40 חמושים, יחד עם שלושה מנאמניו ועוד ילד. לטענת הממשלה, לקשמננדה נרצח על ידי המחתרת המאואיסטית (הנקסליסטים). תמונותיו של היוגי הרצוח, שהיה בן 84 במותו, הופצו בהרחבה באינטרנט, והפרשה גררה מהומות פוליטיות באוריסה, שכוונו בעיקר נגד אנשי מפלגת הקונגרס החילונית.
יש איזו עצמה בדמויות האלה של הגורואים. אפילו כשהם עוברים גלובליזציה מוחלטת, ועומדים בראש תעשייה קפיטליסטית למדי, כמו ממציא האשטנגה פטבי ג'ויס שמת בשנה שעברה, היוגים איכשהו נשארים יוגים. גם עם תחתוני הקלווין קליין והחיבה לסיגרים, פטבי ג'ויס היה טיפוס די מיוחד של סלבריטאי: אי אפשר לומר שתעשיית הפנאי עיכלה אותו לגמרי. מבחינה זו, הודו ניצחה.  

גופתו של לקשמננדה. ממש מלחמת דת

מה אפשר ללמוד מכל זה? לא ברור. בסופו של דבר, הכול תלוי בהקשר. בישראל, יוגה היא כיום בעיקר מסמן של אשכנזיות. בכל מערכון על תל אביבים לבנבנים יגידו שהם עושים יוגה. כמו שכתב אביהו אטיאס, יוגה היא כבר חלק מהבניית הגוף האשכנזי. יותר מכך: בהיותה שיטת תרגול אשכנזית, מורים מסוימים ליוגה מייצרים מיתוסים די מדהימים, על פיהם הסנסקריט, "שפת היוגה", היא שפה אירופית (!). שימו לב למה שכותב גורו האשטנגה גלעד חרובי לתלמידיו בפורום של "מרכז היוגה", כהבהרה לגבי שיעורי סנסקריט שהוא מארגן: "הסנסקריט היא שפה אירופאית במקורה… היא הגיעה לתת-היבשת ההודית תוך יחסי מסחר והגירה של שבטים מרכז וצפון אירופאים, שהביא אתם גם את הדת הוודית… כך שה'אשכנזים' האירופאים יש להם חלק עקרוני ביותר בתרבות ה'ספרדית' ההינדית".
אפילו שלגל מתהפך בקברו. היוגה עברה הלבנה מוחלטת. בשביל ישראלים זה נוח, כי מה שלא קשור לערבים ולאיסלאם ממילא לא נחשב כאן מזרחי. אבל אפשר לסיים בפוסט הזה בקפה דה מרקר, שאולי מאיר מזווית אירונית את תרבות היוגה התל אביבית. מה קורה כאן? יש כאן יאפים תל אביבים שעושים יוגה בגינת דובנוב, ואז מתבוננים על עצמם ומבינים פתאום שהם הפכו לאוריינטלים, או בביטוי גס יותר: לערבים, מה שאומר שצריך להזמין מיד את השב"כ. הרי ההבדל בין "יוגה מודרה" לסוג'וד – תנוחת התפילה המוסלמית – הוא בעצם לא מאוד גדול.

תגים: , , , , , ,

19 תגובות to “Yoga-oriented nation: הצד האפל של ברכת השמש”

  1. מרמיט Says:

    וואו, מרתק. מאלף.
    חייב להודות שרק רפרפתי, ועוד אקרא בעיון, אבל הייתי חייב לקפוץ בראש עם (עוד) כמה הערות.

    קודם כל, אם אתה מתעניין בנושא הזה, יכול להיות שתמצא עניין בבלוג Guruphiliac, ששם לו למטרה לחשוף את הג'יפה שמתחת לתעשיית הגורואים. בדיוק עכשיו הבלוג רועש ורוגש אחרי שאיזה סניאסי דגול צולם במצלמה נסתרת כשהוא לוקח סמים ומתמזמז עם שחקנית טמילית שעשתה לו דוקו-אקטיביזם:
    http://guruphiliac.blogspot.com/2010/03/swami-nithyananda-caught-boinking-on.html

    הפוסט שלך הוסיף לי את המימד הפוליטי שנעלם מעיניי בסיפור הזה. זה לא סתם "אמנון לוי" צהבהב, אלא מאבק ליברלי בהתחסדות דתית פנאטית. מגעיל ומעולה.

    2. הפיסקה על מעמד הביניים המשתכנז בהודו עשתה לי חשק עז לסרוק סופסוף ולהעלות לרשת מאמר שכתבתי באוניברסיטה, שהתחיל באינדולוגיה האירופית (הרומנטית מחד והאובייקטיביסטית מאידך) ונגמר בדיוק שם, במעמד הביניים העולה שהוא הcollaborating elite של האימפריה החדשה, התאגידית, הרב-לאומית.
    יכול להיות שמצאתי סופסוף מישהו שהמאמר הזה יעניין אותו? 😉

    3. והקטע על הסנסקריט כשפה אירופית פשוט קורע. Hillarious. איזה היפוך תפקידים מוחלט, אפרופו הדימוי הכוזב של הודו הענייה ואירופה השבעה.

    4. בוקר טוב! אל תשכח לעשות 108 ברכות שמש. האמת, רעיון טוב, אולי אני אעשה כמה לפני שהילדים יתעוררו.

    5. אתה מלך.

    • ofrilany Says:

      תודה רבה, נראה בלוג מעניין. מחכה לקרוא את המאמר האינדולוגי שלך.
      דרך אגב – כמו שניסיתי לבטא בבלוג, אני רגשותיי כלפיי הגורואים האלה הם מעורבים. הם בהחלט טיפוסים מיוחדים, ומצד שני אנשים כמו ראמדב נראים לי כמו מקרה קיצוני של כוחנות מוסווה בצביעות, צדקנות וההתחסדות, דווקא בגלל שהם מסתתרים מאחורי כל כך הרבה "רוחניות".

  2. תנוחת הלוחם: יוגה והאימפריה ההודית « ארץ האמורי Says:

    […] ומעבר הנהר « הקטסטרופה המרהיבה של ג'יימס קמרון Yoga-oriented nation: הצד האפל של ברכת השמש […]

  3. tomerpersico Says:

    יפה מאוד, נהנתי לקרוא.
    אומר רק שפגשתי במסעותי בהודו סוואמי (מערבי במקורו דווקא) שמודאג מאוד מ"חילונה" של הודו, ורואה במאמצי הbjp מינימום הכרחי כדי לשמור על צביונה ההינדי של הודו, צביון שנהרו (שבשבילו ימ"ש) גזל ממנה בהכריזו על הודו כמדינה חילונית. כמוהו יש לא מעטים, ומדי פעם יש בדבריהם הגיון. יש הרבה הודים, ודווקא בעמדות משפיעות, שיחסם להינדואיזם דומה ליחסם של ישראלים משכילים ליהדותם, כלומר יחס של בוז וביטול, בעוד לדתות אחרות הם כמובן מאוד סובלניים.
    הנה בלוג שאותו סוואמי היה ממליץ עליו שוב ושוב, שלוחם נגד מגמות אלו:
    http://bharatabharati.wordpress.com

    • ofrilany Says:

      אני חושב שהזווית שאתה מביא היא בהחלט רלוונטית. מבחינה מסוימת, זאת גם תוצאה מתבקשת של כל מפעל אנטי-קולוניאלי (כמו פרויקט העצמאות ההודי): שהמוכפפים יסירו מעליהם גם את הקטגוריות הפוליטיות הכאילו-אוניוורסליות שהקולוניאליסטים השאירו ויכוננו משטר שיגדיר את עצמו במושגיהם של הנתינים שלו, כלומר במקרה זה – במושגים "הודיים". השאלה כמובן מה זה אומר מבחינת המיעוטים הדתיים הרבים בהודו. אם אני מבין נכון, הכותרת של הבלוג שאתה מפנה אליו זה "הודו להודים" או "הינדוסטאן להינדואיסטים" – כלומר בדיוק כמו "צרפת לצרפתים". דבר נוסף: נראה לי שהדת והמסורות ההינדיות די משגשגים בהודו, ולא הייתי אומר ש"הקומוניזם", למשל (שאותו הוא מזכיר) לא ממש מאיים עליהן.
      נוסף, ביום שבו כל מיני לאומני BJP וידידיהם הפונדמנטליסטים ייצאו למסע צלב נגד פקיסטאן על בסיס הערכים היוגיים, שייגמר בפטרייה גרעינית מעל תת-היבשת, כולם די יתגעגעו לנהרו.

      • tomerpersico Says:

        כן כן, ברור שלרוב מדובר בלאומנים משולהבים, וברור שהדת ההינדית משגשגת. הם רק רוצים שהעמדה *הרשמית* של הממשלה בהודו תהיה שהודו היא מדינה הינדית-דמוקרטית. הם אומרים שלמוסלמים ולנוצרים יש הרבה מדינות ואילו להינדים יש רק אחת, וצריך לשמור בה על צביון הינדי. נו, אנחנו הרי יכולים להשלים את כל טיעוניהם בע"פ. אני כמובן לא בעד אפליית שום קבוצה דתית וכו', וברור שהם קיצוניים וכו'. רק שמדי פעם יש משהו בדבריהם, זה הכל…

  4. רתם Says:

    ואף מילה על בן גוריון?

    • ofrilany Says:

      בן גוריון זה פלדנזקרייז, לא?

      • רתם Says:

        אולי גם פלדנקרייז, אבל הוא תרגל גם יוגה.
        מה שמעניין, כך נדמה לי, היתה המחשבה שלו שכדי להיות ראש ממשלה טוב ויעיל (ולבנות מדינה ואומה…) הוא תרגל יוגה בכלל ועמידת ראש בפרט (כי העמידה ההפוכה מזרימה חמצן למוח)
        כך הוא הונצח, בין השאר, על עטיפת ספרו הנחמד של אבשלום קווה, "המרפסת" ( המספר על שלוש זקנות ממושב בשרון שמדברות כל ערב על דא ועל הא על המרפסת וחושבות אולי ללכת לפטרה…)

  5. סוכן זוטר, מקסימום לבלר » "וובקינז? את יכולה להאכיל את הכלב" Says:

    […] מאלפים ומאירי עיניים על יוגה כיצירה מודרניסטית ועל הצד הפוליטי-לאומני של היוגה בהודו, מתוך הבלוג המשובח! והאיכותי!! והמרתק!!! ארץ האמורי, שאני […]

  6. מאמרים חתרניים על יוגה והודו | ציפי נגב - בית הספר ליוגה אינטגרטיבית Says:

    […] https://haemori.wordpress.com/2010/03/06/the-dark-side-of-yoga/ […]

  7. טל Says:

    מאז הפוסט הנושא מסרב לרדת מסדר היום:

    http://www.nytimes.com/2010/04/19/world/asia/19swami.html?hp

  8. נתזים (7): אלוהי הדברים הקטנים   « ארץ האמורי Says:

    […] ארץ האמורי שוב טופח לעצמו על הכתף. כמה שבועות אחרי עפרי, גם הניו יורק טיימס גילה את סוואמי ראמדב, גורו היוגה […]

  9. יוגה Says:

    בתגובה ל-
    "שימו לב למה שכותב גורו האשטנגה גלעד חרובי לתלמידיו בפורום של "מרכז היוגה", כהבהרה לגבי שיעורי סנסקריט שהוא מארגן: "

    שמחתי לראות שאני "גורו האשטנגה" ….,תודה על המחמאה. אינני גורו ואינני רוצה להיות- וזה נאמר בפה מלא לכל תלמידי כל השנים. אני תלמיד וחוקר ומורה של יוגה.
    אולם, דעתי על הסנסקריט המצוטטת במאמר לעיל אינה רק שלי- היא מוכרת ומבוססת היטב בשדות האקדמיה . לכן, הטענה שאני ואחרים "מיצירים מיתוסים" אינה נכונה. מספיק ללמוד קצת בלשנות כדי להבין את מקור הסנסקריט- גם מבט היסטורי/ארכיאולוגי מקיף יהיה חשוב בהארת הנושאים הללו.
    רוב מה שאנו יודעים היום על יוגה בכלל הוא תוצר של המחצית השנייה של המאה ה-19- תקופת ההתעוררות הלאומנית ההודית המודרנית.. אולם, מחקרים עצמאיים שנערכים כיום ע"י ד"ר ג'יימס מאלינסון, ד"ר מאתיו קלארק (ידיד טוב ומרצה אורח במשכן היוגה) ואחרים- שהם גם מתרגלי יוגה פעילים- יגרמו לסדקים חשובים בתיאוריה ש"הולבשה" על היוגה כחלק מהגישה הזו. עוד חזון למועד.
    סוואמי ראמדב , כאשר הוא קורא "לחזור לפטאנג'אלי" , הוא חלק מאותה גישה (של הלאומנות ההודית). לדעתי- מי שקורא את פטאנג'אלי יכול להבין מייד שאין מדובר בדת אלא בשיטה פסיכולוגית בעיקרה עם מעט פילוסופיה העוסקת בעיקר בהגברת הריכוז ומשמעות הריכוז הזה, ולא בשיטה דתית כלל וכלל. היוגה של פטאנג'אלי מאפשרת גם גישה דתית- אך לא כאופציה ראשונה ובוודאי לא מועדפת (ע"י פטאנג'אלי). ועל זה הייתי אומר- "חיים ומוות בידי המתרגם". כך שראמדב הוא עוד אחד מאלה הרואים את היוגה כשלוחה דתית הינדית: זה פירוש, לא מקור. המקור הוא שונה, וזה כתוב במפורש.
    בשמחות
    גלעד חרובי- יוגה במשכן היוגה, תל אביב,
    http://www.ashtanga-yoga-israel.com/Articles.aspx

  10. מחאה גנדהיאנית בהודו, נוצרים שלטנים לנשיאות ארה"ב « לולאת האל – תומר פרסיקו Says:

    […] השני יוגי רב מעריצים וכוח, כנראה בעל שאיפות פוליטיות (1, 2). שניהם מנסים עתה להיבנות מעט מתמיכתם בהזארה, שמבחינת […]

  11. שיעורי יוגה בחולון Says:

    מהמם ומפליא כאחד, מאיר או ופותח א הדעת, ממש מפתיע ומחדש

  12. נוי Says:

    טוב, יש לי הרבה מה לכתוב לך על שני המאמרים האלה (תודה לאיתמר שחלק איתי). מסכים על הרבה מהעובדות, חולק לעיתים על הפרשנות. (לקחת הנפצה של מורה אחד ליוגה ולהשליך אותה על תופעה שלמה למשל. חוסר התיחסות לעיקרון ה80-20 בהקשר של תרגול רוחני).
    בכל מקרה, דבר אחד מאוד דחוף לי: הטעות האיומה של הייחוס לגנדהי (עם ה' בסוף, אלא אם כן אתה מדבר על רחבעם זעבי) את הבניה של הודו החילונית. הודו החילונית נוצרה על-ידי נהרו ותומכיו בקונגרס (הוא היה רה"מ הראשון).
    גנדהי, שבעת עצמאותה של הודו כבר היה מאוד זקן, ועם מעט מאוד השפעה (פרס של היום לעומת פרס של הסכמי אוסלו), לא זכה לראות את חלומו על הודו. חלומו היה הרבה יותר חתרני, דתי ופונדומנטליסיטי (אם אתה קורא פונדומנטליסים כרפורמה אנטי-תעשייתית/גלובאלית/מערבית (במובן האוקסידנטילסטי שלה)).
    גנדהי בעצמו היה אחראי לכמה מהפיתוחים של הניאו-הינדואיזם (זה השם של התופעה שאתה מתאר במאמרים): לדוגמא הבהגווד-גיטא, טקסט שולי במהברטה שתורגם לגרמנית בגלל הפשטות שלו והפך לשם דבר בגרמניה ואז באנגליה, התגלה על-ידי גנדהי וזכה לעדנה מחודשת בזכות הפרשנות הלא-אלימה שלו (טקסט, שבו התגלמות האל מצליחה לשכנע לוחם עייף קרבות להלחם ולטבוח בבני-דודיו).
    גנדהי ביקש ליצור מדינה שמבוססת על קואליציה של כפרים, ללא רפואה מערבית ורכבות, ללא חלוקה, ולפי פרשנות אוניברסאלית של חלקים מסוימים של המסורת ההודית.

    על השאר אשתדל לכתוב בהמשך….
    בנתיים מומלצים שני ספרים: הינד-סווארג' (מדינת ההודים) למ.ק. גנדהי, שם הוא מתאר את משנתו האנרכיסטית-אנטי תעשיתית.
    The Argumentative Indian שכחתי את שם הסופר, יש לי את הספר ואמצע אותו, אתה גם מוזמן להשאיל: ספר של סדרת מאמרים שיוצאת נגד הלאומניות ההודית הדתית, וגם נגד הפוליטיקה הבינלאומית ההודית של הBGP. אני מצאתי המון הקבלות לישראל.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: