תנוחת הלוחם: יוגה והאימפריה ההודית

by

לפני כמה ימים כתבתי כאן על היהדות, והואשמתי במידה מסוימת של צדק באנטישמיות ובשנאה עצמית. בפוסט הנוכחי אני רוצה להסתכסך עם חסידיה של מסורת דתית שיקרה לכולנו אף יותר: היוגה. אני מרשה לעצמי לצאת מהנחה שכל קוראי הבלוג הזה מתרגלים יוגה, תרגלו בעבר, או יתרגלו בקרוב, וחלקם אפילו עובדים כמורים ליוגה או לפחות מתחזים לכאלה. אם נחשוב לרגע על התרגול הזה בתור מה שהוא, כלומר פולחן דתי, נגיע למסקנה ששום ריטואל לא מבוצע כאן באדיקות רבה יותר מהיוגה. יוגה היא כיום הדת הכי חזקה בתל אביב. 

למעשה, יוגה היא לא סתם תרגול, אלא מגדיר משמעותי למדי של זהות – משמעותי לא פחות ואולי יותר מהארוחות המשפחתיות התקופתיות שהופכות אותנו ליהודים. אבל מה זה בעצם אומר, אם בכלל? איזה משמעות תרבותית או פוליטית יש לעובדה שכולנו משננים אסאנות בסנסקריט ולוחשים בדבקות "יוגה מודרה"? בעיניי, הדרך האופטימית להסתכל על התופעה הזאת היא לחשוב שהתרבות ההודית באמת כבשה אותנו. כאשר מדברים על שקיעתה של האימפריה האמריקאית, אחד הסימנים לכך אמור להיות שכוחות אחרים יתחילו לתפוס את מקומה בזירות שונות. למרבה הצער,  במישור התרבותי זה קורה במידה מוגבלת מאוד. ההשפעה של התרבות הסינית על חיינו היא מזערית, בטלה בשישים לעומת ההשפעה האמריקאית. 

מלדיהאלי סוואמיגי'. התרבות ההודית משתלטת?

 

ומה לגבי ההשפעה של התרבות ההודית? היא כבר יותר משמעותית: הנוכחות של מוצרים תרבותיים הודיים כמו ויפאסנה ויוגה בעולם הרוחני של האליטה המערבית היא בלתי מבוטלת. כפי שחוזה הכתבה הזאת של אדיטיה צ'אקראבורטי מה"גרדיאן", בתקופה שבה קבוצת "טאטא" ההודית היא הבעלים של נכס צאן ברזל בריטי כמו "יגואר", התוצאה המתבקשת היא שבקרוב "ילדים בריטים ייאלצו לשבור את הראש על סינית ואורדו, ולא רק על שייקספיר". 

האמנם? לגמרי לא. כל מה שנאמר בפסקה האחרונה הוא קשקוש מוחלט. המחשבה שתרגול יוגה מכפיף אותנו להשפעתה של התרבות ההודית היא אשליה, כי באופן שבו היא משווקת לנו, אין ביוגה שום דבר הודי. זה בסך הכול עוד מותג של תרבות הצריכה האמריקאית. שנטי/אשטנגי זה שיר של מדונה. על היוגה כמסורת תרבותית הודית אמיתית אנחנו הרי לא יודעים בעצם כלום, ואין לנו שום גישה אליה. גם אם ניסע להודו ונשב ברישיקש שבע שנים, מה שיהיה נוכח לפנינו הוא רק פבריקציות שנטי-פנטי אוריינטליסטית שהותאמה מראש לצרכינו כדי להוציא מאתנו כמה מאות רופי במצג שווא של אותנטיות. 

יותר מכך: "הרוחניות" שאנחנו רוכשים במחיר מציאה במסגרת היוגה (יחד עם הגמשת העָצֶה, שהיא חשובה לא פחות) אינה אלא נצרות פרוטסטנטית בעטיפה חדשה. אנחנו היהודים נופלים בידיה של התעשייה המיסיונרית הזאת בקלות רבה במיוחד, כי בשונה מאמריקאים לא מעטים, אפילו לא הלכנו לכנסייה ביום ראשון כשהיינו ילדים. אז כשאיזשהו גורו נחמד עם טיקה על המצח (בין אם הוא הודי, בריטי או יוצא סיירת גולני) מדבר איתנו על Compassion, זה מבחינתנו חידוש די מסעיר. 

מיותר כמעט לציין שהטענה ש"הודים הם יותר רוחניים מאיתנו" היא שקר אוריינטליסטי פרימיטיווי אבל די אפקטיווי, שנועד בעיקר לאפשר לתיירים מערביים לחיות טוב עם העוני והאומללות שהם רואים סביבם בהודו. אני נשבע לכם שהתווכחתי בכלכתה עם ישראלית אחת, שטענה בתוקף שאין הודים עניים, ושהם פשוט מעדיפים לחיות ככה כי הם לא חומרנים. 

בכל מקרה, "הודו" כאידיאה תרבותית שמייצגת אותנטיות ואלטרנטיוויות לרציונליזם ולחומרנות נטרפה ועוכלה כבר מזמן על ידי התרבות המערבית. היא שייכת אליה לפחות מאז שפרידריך שלגל החל ללמוד סנסקריט בפאריס לפני כמאתיים שנה, ולפני שגמר לשנן את האותיות הכריז ש"הכול, הכול בא מהודו בלי יוצא מן הכלל". דרך אגב: האידיאה הזאת היא גם די אנטישמית. המיתוס של היוגי האציל הומצא על ידי שלגל כדי להציע מקור(Ursprung)  אלטרנטיווי, הינדו-ארי, ללאומיות הגרמנית המתהווה, וכך להשתחרר ממרותו של סיפור גן העדן היהודי. כך שהרוחניות ההודית בגרסתה הגרמנית-אמריקאית היא תמיד אנטישמית, וכל השאר הוא היסטוריה

פרידריך שלגל. המצאת מיתוס הרוחניות ההודית

 

זה מה שחשבתי עד שנתקלתי בטקסט מאיר עיניים של המשוררת, הבלוגרית ומדריכת היוגה המעניינת כרמית רוזן. רוזן תשתתף ביום שני הקרוב (8.3)  בכנס הדי מעניין כלשעצמו בנושא ניו אייג' ורוחניות עכשווית באוניברסיטת חיפה. היא תדבר על "גוף, מגדר ולאומיות בהיווצרות היוגה המודרנית"  (את תקציר ההרצאה  אפשר למצוא כאן, עמ' 101). 

רוזן סוקרת כמה מחקרים אנתרופולוגיים מהשנים האחרונות, שמתארים את היוגה כפרקטיקה אנטי-קולוניאלית שהתהוותה במשולב עם תנועת העצמאות ההודית. כפי שהיא כותבת, "כאוכלוסיה משועבדת או כנועה, הודו הקולוניאלית נפגעה הן בכוחה המורלי והן בכוחה הפיזי… עבור ההודים יוגה הייתה אלגורית לעבר נערץ קדם-קולוניאלי, כי היא הציעה לא רק רעיונות ופרקטיקות אלא גם גיבורים וסיפורי הצלחה, שניתן היה לעשות בהם שימוש בפרויקט הלאומיות העולה. בנוסף, יוגה הציעה סוג של אימון פיזי שיכול היה לספק להודים את הצורך הלאומי בזקיפות קומה". 

אני מכיר מורים ליוגה שאפילו מלמדים קורסים על קולוניאליזם, ובכל זאת למיטב ידיעתי רוזן היא הבנאדם הראשון בשטחי 48' שהתעניין בשאלות האלה. החשיפה לרעיון הזה הביאה אותי לכמה ספרים שאותם רוזן מצטטת, ושעוסקים באופן שבו תרבות היוגה המודרנית התהוותה בפועל, מחוץ למיתוס הניו-אייג'י (שהוא כאמור למעשה די אולד-אייג'י). הראשון הוא הספר של ג'וזף אלטר שיצא ב-2004. אלטר מסביר שיוגה, בצורתה המוכרת לנו, היא פרקטיקה מודרנית לגמרי. היא מודרנית לא פחות  ממכונת הכביסה או מהטלוויזיה (שגם בה הרי טבועים רעיונות מטאפיסיים שנהגו לפני 2,500 שנה על ידי אנשים חצי עירומים שישבו מתחת לעצים. אני מתכוון ליוונים. בלי המערה של אפלטון כנראה לא היתה טלוויזיה). יותר מכך: הוא טוען שהספרות היוגית הקלאסית, ובראשה "יוגה סוטרה" של פנטנג'לי שחי לפני כ-2,000 שנה, היא למעשה לא מאוד רלוונטית לפרקטיקה היוגית המוכרת היום. 

אין דבר כזה יוגה אותנטית או נאמנה למקורות. הגורואים ההודים שהקימו את הרטריטים הגדולים כמו כמו Divine Life Society ו-Yoga Niketan Trust הושפעו גם, ולעתים בעיקר, מתנועות מערביות כמו הקמפיינים להגברת ההיגיינה ולמען אורח חיים בריא. "זה עלול להישמע כמו כפירה, אבל אני חושב שליוג'ין סנדואו, אבי ה-body building המודרני, היתה יותר השפעה על הצורה והתרגול של היוגה המודרנית מאשר אאורובינדו או ויווקאננדה", כותב אלטר. 

תרגול יוגה במייסור בשנות ה-30. מודרניזציה ומדיקליזציה

 
עם זאת, לדבריו אין כאן שום אחיזת עיניים מערבית. היוגה היא פרקטיקה מודרנית הודית. הקונטסט שבו היוגה עברה מודרניזציה ומדיקליזציה, והפכה למערכת הקשורה לתרבות הגוף הוא הודו המודרנית. ובשביל להבין מה זה אומר, צריך קודם כל להבין שהודי שיושב ומתרגל יוגה הוא לא איזה מאובן שקפא בזמן מראשית ההיסטוריה, אלא הוא אדם מודרני עם מניעים מודרניים. 

מתברר שהיוגה היא כיום רכיב משמעותי מאוד בתרבות הלאומית ההודית שהתהוותה מאז העצמאות. אלטר מזכיר קולקציה שלמה של פוליטיקאים, רופאים ומדענים הודים לאורך המאה שעברה שהפכו את היוגה למה שהיא היום. כזה הוא למשל סוואמי קובלאיאננדה (Kuvalayananda), מדען שב-1924 ניסה למדוד את התופעה המכונית "ריק מדהוודאס" (Madhavdas Vacuum) על ידי החדרת מד לחץ לרקטום של מתרגל יוגה תוך שזה ביצע נאולי (מומלץ לצפות). או הד"ר ק' נ' אודופה שניסה לחקור את ההשפעות הנוירולוגיות של היוגה, באמצעות דחיפה של חולדות למבחנות במצב שאמור לדמות את התנוחה סירסאסנה (עמידת ראש). 

סוואמי שיווננדה. לייצר אזרחים הודים מועילים

מעניין לא פחות הוא הספר Positioning Yoga של שרה שטראוס מ-2005, שמתאר בין השאר את האופן שבו גויסה היוגה לפרויקט הלאומי ההודי. במרכז עומדת דמותו של סוואמי שיווננדה, רופא טמילי שהקים ב-1932 את האשראם הנקרא על שמו ברישיקש, והפך את העיר לבירת היוגה העולמית. כמה עשורים לפני שהביטלס שמעו על רישיקש, נהרו לשם אלפי הודים מהמעמד הבינוני. שיווננדה אחראי למעין רפורמציה יוגית: הוא הפך את השיטה הזו מפרישות בעלת פוטנציאל אנרכיסטי, שכרוכה לפעמים בנטישת הבית והמשפחה לפרקטיקה גופנית בעיקרה ששלובה בתוך החיים היצרניים. "המגבלות האלה התאימו היטב לפרוגרמה של הלאומיות הניאו-הינדית, שביקשו לפתח אזרחים טובים ושומרי חוק שיהוו בסיס לאומה ההודית העצמאית, לא אנשים שיתמסרו להרהור חופשי, תפילה מבודדת או ריקודים פראיים ברחובות". תחת שיווננדה התמסדה המסגרת של ריטריט לזמן מוגבל, שייאפשר למתרגל לחזור אחרי כמה ימים לחיי המשפחה והעבודה. 
 

בפוסט הבא: על כפייה יוגית והימין ההודי החדש

תגים: , , , , , , , , ,

35 תגובות to “תנוחת הלוחם: יוגה והאימפריה ההודית”

  1. יואב Says:

    "בלי המערה של אפלטון כנראה לא היתה טלוויזיה" יותר נכון להגיד שבלי המערה של אפלטון כנראה היתה טלוויזיה אלף שנה מוקדם יותר. אפלטון (או האפלטוניזם) הוא אחד מהגורמים העיקריים לעיקוב המודרניזציה של העולם המערבי בתחילת האלף הקודם ולשקיעתה המקבילה של התרבות המוסלמית.

    • galkatz Says:

      תרשה לי להתקומם. על מה בדיוק מבוססת הטענה הזו?

      • יואב Says:

        היוונים הקדמונים הגיעו לשיאים שהמין האנושי לא ראה עד לזמן המודרני. חלק מההוגים הפרהסוקרטיים חשבו על הרבה מהתיאוריות המודרניות שאלף שנים אחר כך עדיין נחשבו מהפכניות: מוצא האדם מהקוף, הארץ ככדור שמסתובב סביב השמש (כולל חישובי קוטר מרשימים), החומר כבנוי מאטומים והזמן כמושג שצריך מחקר. לרובם אריסטו לא היה מודע, לאלה שהוא כן היה מודע הוא ביטל ולא מסיבות אמפיריות אלא מסיבות "תיאולוגיות". יותר מזה, אריסטו ביטל את הצורך במחקר מדעי וכל סקרנות לגבי העולם הסובב לנו.

        כשהערבים כבשו את פרס הם נפגשו עם המחשבה הפרסית וההודית, וכשהם כבשו את מצרים הם נםגשו עם המחשבה ההליניסטית. הפריחה האדירה שהשילוב הזה, ובעיקר התרגומים של הכתבים היוונים העתיקים הביאו לערבים היתה מדהימה. ואז הם התחילו לתרגם את אריסטו, שאומץ בהתלהבות מובנת על ידי מנהיגי הדת (מה יכול לעודד מנהיג דת יותר מהוגה שמשלב בין נימוקים בעד רודנות ונגד סקרנות?) מה שהוביל למלחמה של מנהיגי הדת במחשבה החופשית ובהתפתחות המדעית (מלחמה שלא הסתיימה בעולם המוסלמי, וגם היהודי דתי, אגב, עד היום).

        אחרי הכיבוש המוסלמי של ספרד, כשהנוצרים נחשפו לאריסטו (דרך תרגומים מוסלמים), הם ז"א ראשי הכנסיה התלהבו וסיפחו את החשיבה האריסטוטאלית. לכן, במקום הפיתוח המדעי המואץ הצפוי בעקבות החשיפה לתרבות מתקדמת, נפלו הנוצרים לעוד כמה מאות של חשכה, עד שהכנסיה (שכמובן אימצה לחלוטין את המחשבה האריסטוטאלית) נחלשה מספיק ולא יכלה להשפיע יותר.

      • ofrilany Says:

        אבל דיברתי על אפלטון, איך הגעת לאריסטו?

  2. חיננית Says:

    עפרי, פרידריך שלגל קצת דומה לך

  3. עדנה Says:

    מאיר עיניים. תודה.

  4. Merav Says:

    יש לי ידיד שטוען בתוקף שיוגה היא בגדר "עבודה זרה" (יש להגות במבטא אשכנזי)

  5. שירה Says:

    התרבות המערבית היא תרבות צרכנית והיא צורכת "רוחניות" בדיוק כמו גרביים בצבעים. למוצר הרוחניות" אין קשר לעבר ההיסטורי והמנומק שאתה מתאר כמו שלקבלה של מדונה אין קשר למחקרים של גרשום שלם. בכל מקרה המובאות בפוסט די מענינות ועל כך תודה.

    • ofrilany Says:

      את קובעת כאן כמה דברים כלאחר יד, אבל אני לא בטוח שמה שאת אומרת נכון. אני לא יודע מה המשמעות של האמירה שהתרבות המערבית היא צרכנית. הנה – גם המעמד הבינוני ההודי הוא בשנים האחרונות מאוד צרכני, האם זה אומר שהוא נהיה מערבי? אם ככה אין הרבה משמעות למושג מערבי. ולגבי הטענה שלך ש"אין קשר" – לפי מה את קובעת שאין קשר? לאיזה "עבר היסטורי" את מתכוונת? כל מה שאני מנסה לטעון הוא שהיוגה, גם בהודו, היא תופעה מודרנית.

  6. rutke Says:

    מעניין

  7. גלנדון Says:

    אז אתה טוען שהבודהא לא ניקה לעצמו את המעיים עם שרוך נעליים. חתרן

  8. nitayart Says:

    Just found out about this blog, it's really one of the most interesting ones around. Great post, thanks.

    I guess that more than anything else, we're used to seeing India as some "alternative" to the so-callled Western materialism that we believe we immerse our lives in. It was interesting to look at things from a different perspective. Would be glad to read more of your ideas about India.

  9. מרמיט Says:

    אכן פוסט מאיר עיניים. שקלתי אם לכתוב פוסט תגובה, אבל אנסה לתמצת את עיקרי הדברים פה. סליחה מראש אם זה יצא ארוך ומבולבל.

    1. הזכרת בחטף את סין, מה שמזכיר לי שקראתי פעם את הטענה שגם הרפואה הסינית ה"מסורתית" היא למעשה חידוש מאואיסטי.

    2. האינדולוגיה הגרמנית היא אכן נושא מרתק, כי הגרמנים לא חקרו את ההודים בתור "האחר" (כמו שהבריטים עשו) אלא בחיפוש אחר שורשים אריים. בכל מקרה, אלה וגם אלה אמרו הרבה שטויות, כשמיצבו את הודו הרוחנית כאנתיטזה לאירופה החומרנית.

    3. הודי אחד אמר לי פעם שההינדואיזם והבודהיזם התגבשו בהודו כשהיא היתה מעצמה עשירה, והן אכן תורות שמתאימות יותר לאנשים שבעים (כי אנשים רעבים לא יצומו כפרקטיקה רוחנית), ובגלל זה הן תופסות חזק בעולם המתועש.

    4. עם זאת, אני לא מסכים שאין לנו שום דרך לדעת מה היתה התורה היוגית המקורית. נכון שאין הרבה טעם להקשיב לגורואים מודרניים, אבל אפשר לקרוא באופנישדות, למשל.

    5. נכון שהיוגה המודרנית עוסקת רק בשניים מתוך the 8 limbs of yoga, אבל היא לא עומדת בסתירה מוחלטת לעקרונות ההם.

    6. לגבי הסייפא שלך, על ה"ביות" של הרוח האנרכיסטית המקורית: זאת ממש לא תופעה חדשה בהינדואיזם. המתח בין החתרנות של הסאדהואים להגמוניה של הברהמינים, והניסיונות של ההגמוניה לגשר על הפער הזה ולהכיל את הפורשים, הוא כוח מניע בהינדואיזם כבר 2500 שנה. כך, לדוגמה, האידיאל היוגי של הסגפן הפורש מהחברה הפך בהינדואיזם ה"אורתודוקסי" לשלב האחרון בחייו של האדם, שפורש ליערות *אחרי* שסיים את מהלך החיים התקין כבעל משפחה.

    7. עם כל ההערות הנוקדניות האלה, אני מסכים איתך לגבי הפער בין הדימוי ה"רוחני" של הודו למציאות. מספיק להזכיר שהיו בעבר מלחמות עקובות מדם בין סאדואים מאמיני וישנו לסאדואים מאמיני שיווה, כדי לפוצץ את הבלון הפציפיסטי. במאמר מוסגר, גם הטיבטים לא היו פציפיסטים במיוחד כשהם היו מעצמה.

    נראה לי שזה כל מה שהיה לי להגיד. מקווה שמשהו מזה היה מובן. מחכה לפוסט הבא.

    • ofrilany Says:

      תודה רבה על ההערות, במיוחד מה שאמר לך אותו הודי על מקורות ההינדואיזם והבודהיזם מאוד מעורר מחשבה. כדאי לזכור שאפילו במאה ה-18, הודו עדיין היתה כוח כלכלי יותר חזק מבריטניה. הודו הציפה את השווקים הבריטיים באריגים שהיו מיוצרים בטכנולוגיות שהבריטים לא הכירו. הבריטים נכנסו לשם בדחילו ורחימו עם חברת הודו המזרחית ורוששו אותם אותם בהדרגה עד ההשתלטות הסופית. המצב שבו האירופי הוא העשיר והמפותח וההודי הוא העני והפרימיטיווי הוא ממש לא מובן מאליו, אבל מרגע שהוא נוצר הוא הפך כמובן ל"טבעי" ו"מהותי". כך שהידע ההודי הוא דוגמא טובה לאיך ידע יורד מגדולתו והופך ל"אמונה תפלה", ידע של עניים, של פרימיטיווים – זה מה שיקרה בקרוב (ובעצם קורה כבר עכשיו) למשל גם למדעי הרוח באוניברסיטאות.
      יותר ספציפית לגבי היוגה – מה שניסיתי זה בעיקר להסיר את מעטה הארכאיות והמסתורין האוריינטלי ולהראות שיוגה בצורתה הנוכחית היא תופעה תרבותית וחברתית מודרנית. זה שיש לה מקורות עתיקים זה ברור, אבל כאמור – גם לטלוויזיה יש.

  10. yoash \/ יואש Says:

    היוגה נכנסה לחיינו כדת המבוססת על פרקטיקות גופניות. זו דת שהתפילה שלה היא סוג של התעמלות. רוב האנשים במערב חווים אותה היום בחדרי כושר, כאחות לאירובי, פילאטיס וספינינג, וזה גם מקור העוצמה שלה: בגרסתה המודרנית, היא מציעה גאולה פרטית לגמרי המבוססת על מאמץ גופני. ומכאן גם הניסיונות (המגוחכים?) לבדוק בצורה מדעית את השפעות היוגה על הגוף.

    בהקשר של התנוונות ידע והפיכתו לאמונות טפלות, בחוגי הניו אייג' נהוג לכנות את הידע שנצבר על מבנה תודעת האדם במסורת הבודהיסטית כ"מדע": גם הוא מבוסס על ניסויים (ישיבה במדיטציה), על חזרה עליהם ודיווח על תוצאותיהם.

    תודה על פוסט מעניין.

  11. גבע Says:

    הרסת לי את המדיטציה של הבוקר – רטרואקטיבית.

  12. טל Says:

    פוסט מעניין!

    לא הצלחתי להבין מה החשיבות בעיניך של העובדה שהיוגה המודרנית צמחה בשטחה הגאוגרפי של הודו, אם אתה גם טוען שהיוגה המודרנית היא תוצר מודרני, כלומר מערבי.

    חוץ מזה, אני לא יודע אם אכן אין דבר כזה יוגה שנאמנה למקורות. נכון אמנם שהכוריאוגרפיה המורכבת שרואים בחדרי כושר בשינקין היא המצאה מודרנית, אבל בכל זאת יש לא מעט אשראמים בהודו שהיא נעדרת מהם לחלוטין. והם עושים שם משהו, שכולל מדיטציה, תפילות וכיוצא בזה, והם קוראים לו יוגה.

    • ofrilany Says:

      קודם כל תודה.
      לגבי הטענה הראשונה – זאת בדיוק הנקודה, שמודרני זה לא בהכרח מערבי. המזרח לא יכול להיות מודרני? הוא לא עבר שום תהליך ב-300 השנים האחרונות? הוא קפא בזמן? זאת בדיוק התפישה האוריינטליסטית. אבל הודו עברה מודרניזציה, בדיוק כמו שהאימפריה העותמאנית, למשל, עברה מודרניזציה. האם המודרניזציה הזאת היתה "מערבית"? אני לא בטוח, ואני לא בטוח שיש לזה משמעות, מכיוון שהיא קרתה במזרח.
      וזה נוגע גם לטענה השנייה שלך. איך אתה קובע שהיוגה שעושים באותם אשראמים בהודו הם לא המצאה מודרנית? אני אומר לך שכן. אולי לא המצאה, כי אף פעם לא ממציאים דברים לגמרי מכלום. אבל כן, זאת תופעה מודרנית שקשורה למודרניות, ואתה יכול אם אתה רוצה לקרוא מלא דוגמאות בשני הספרים שציטטתי. גם אם היוגה שעושים שם מכילה יותר מרכיבים דתיים, זה לא אומר שהיא לא מודרנית. הרי גם תנועות דתיות עוברות תהליכים במודרניות. גם בתוך המקדש הכי קסום ומופלא בוורנאסי, הזמן לא קפא. יש למקדש כהן, שכפוף לאיזשהו ארגון או עמותה, מקבל חוזרי מנכ"ל ממשרד הדתות וכו'. ועל זה אכתוב עוד בפוסט הבא.

  13. עפרה Says:

    תענוג.
    תודה.

  14. דפנה Says:

    מבריק. ותודה גם על האבחנות המדויקות של מרמיט.

  15. רתם Says:

    מאד מעניין ומעורר מחשבה וגם לא מעט הומור.
    יחד עם זה, אחת ממורות היוגה שלי מעמק יזרעאל ממש לא היתה לוקחת את זה בהומור – שמה שמתרגלים אצלה הוא לא קו ישר ללפני אלפי שנים, ואולי הייתם אכן מסתכסכים.
    מה שלא ממש הבנתי זה החלק של " שלגל והחיפוש של … אלטרנטיווי, הינדו-ארי, ללאומיות הגרמנית המתהווה, וכך להשתחרר ממרותו של סיפור גן העדן היהודי

    • ofrilany Says:

      אני מוכן לקחת את הסיכון.
      לגבי שלגל: הכוונה היא שהלאומיות הגרמנית בתחילת המאה ה-19 ניסתה ליצור מיתוס לאומי לעם הגרמני. מכיוון שהגרמנים כמו שאר האירופים הם נוצרים ורובם פרוטסטנטים, המיתוס שהיה קיים באופן מסורתי לגבי מקור הציוויליזציה והאנושות בכלל היה התנ"ך. אבל הלאומיות היא פרויקט חילוני והלאומיות הגרמנית שאפה מטבע הדברים לבדל את עצמה מאומות נוצריות אחרות. לכן יצרו את המיתוס ההינדו-ארי – כלומר שהמקור של הגרמנים הוא בהודו, מולדת החכמה הוודית העתיקה והשירה. היה לזה גם בסיס במציאות – סנסקריט היא שפה הינדו ארית ויש בה המון שורשים דומים לגרמנית או לאנגלית, למשל middle=madia, father=pitar, three=tri

  16. סוכן זוטר, מקסימום לבלר » "וובקינז? את יכולה להאכיל את הכלב" Says:

    […] הפוסט הזה מלכתחילה: שני פוסטים מאלפים ומאירי עיניים על יוגה כיצירה מודרניסטית ועל הצד הפוליטי-לאומני של היוגה בהודו, מתוך הבלוג […]

  17. נתזים (9): ליקוי מאורות – גרסת השמרן « ארץ האמורי Says:

    […] היה היפנוטיסט שגם דגל בחיי מין משוחררים במיוחד. והנה הפוסט […]

  18. נילי לנדסמן Says:

    רמה גבוהה ביותר, עפרי, היה כיף כל כך שממש הצטערתי שנגמר הפוסט

  19. יואב בנימיני Says:

    במקרהנפלתי לפה (דרך פייסבוק) ונהינתי לקרוא.. נחמד למצוא קוראי תיגר, ובמפתיע, גם אם זה נוגע לדברים הקרובים לליבי..

    בהיותי אתאיסט אדוק למדי קצת צרם לי :
    "אם נחשוב לרגע על התרגול הזה בתור מה שהוא, כלומר פולחן דתי"
    אפשר, ואולי רצוי, להיכנס לוויכוח מה הופך דת ל"דת", אבל לפחות במה שנוגע ליוגה וההגדרה העצמית שלה- היא לא.
    כמובן שכל דבר שנעשה במסירות והתמדה יכול להיקרא "דת", אבל את זה אפשר להכיל על כמעט כל תחום בחייינו.
    ישנם כמובן יהודים/ נוצרים מאמינים ואדוקים ממני (ומתרגלי יוגה) שאמירה שכזו תפגע בציפור נפשם ותקומם אותם עוד יותר. אני גם משוכנע שמאמינים אלו חמושים בשלל טעונים ורציונליזציות המאפשרות להם לחיות עם עצמם.

    אני לא אפגע אישית, אבל נראה לי שבין אם בחרת לתרגל "ענף" אחד(האספקט הפיזי) או את כל "שמונת הענפים" של היוגה, מדובר פה על פרקטיקה (גם אם זו סמנטיקה) ולא דת..
    נמסטה (הייתי חייב)

  20. פולוקס Says:

    היי עפרי,

    פוסט מעניין, אבל המשפט הזה קצת הרגיז אותי: "מיותר כמעט לציין שהטענה ש"הודים הם יותר רוחניים מאיתנו" היא שקר אוריינטליסטי פרימיטיווי אבל די אפקטיווי, שנועד בעיקר לאפשר לתיירים מערביים לחיות טוב עם העוני והאומללות שהם רואים סביבם בהודו."

    ולא כי אני חושבת להיפך, אלא כי אני תוהה לעצמי למה אתה אומר את זה כל כך בביטחון. כלומר, כמו שאי אפשר לומר בקלות שהם "יותר רוחניים", מה שזה לא אומר בכלל, גם אי אפשר לומר בביטול מוחלט שזה קשקוש – בכל זאת נדמה לי שיש הבדלים תרבותיים ודתיים (כלומר, בבסיס של הדת, שמשפיעים גם על החילוניות) די רציניים.

    מהחוויה הצנועה שלי, במגע עם הודים, יש משהו, שאמנם מאוד הולך ונשחק עם ההתמערבות והתיעוש של הודו, אבל בכל זאת רואה את החיים פחות במונחים של רווחים והפסדים חומריים, נאמר (ברור שמוציאים מהמשחק את כל אנשי העסקים החדשיים ותאבי הבצע וכו'). וגם כל עניין הגלגולים חייב להשפיע איכשהו, לא?

    אני לא יודעת על התרבות ההודית יותר ממה שמטייל מתעניין ולא אטום יודע אחרי כמה חודשים שם, ואחרי כמות מסויימת של קריאה, אבל אני שואלת את עצמי – ואותך – מה אתה יודע שהופך את עניין ה"חשיבה ההודית השונה", נקרא לזה ככה, במקום "רוחניות", לקשקוש מוחלט?

    • ofrilany Says:

      בהחלט יתכן שאת צודקת. אני ממש לא בטוח שההודים הם בדיוק כמונו (אם יש דבר כזה) רק עניים יותר

    • רתם Says:

      ממליצה בחום על "איזון עדין" מאת רוהינטון מיסטרי. יש שם הרבה, הרבה מדי, תשובות לשאלתך על מה שמשווק לנו כרוחניות (ואולי כבר קראת?)

      ובנוסף, לעניות דעתי, מה שאת קוראת " ההתמערבות והתיעוש של הודו" הם יותר הגלובליזציה של הודו ומה שהגלובליזציה וקפיטליזם דורסני יכולים לעשות (מבחינה פוליטית, חברתית אבל לא רק) "תיעוש" וודאי קיים שם לפחות מאה שנה.

    • רתם Says:

      ממליצה בחום על "איזון עדין" מאת רוהינטון מיסטרי. יש שם הרבה, הרבה מדי, תשובות לשאלתך על מה שמשווק לנו כרוחניות (ואולי כבר קראת?)

      ובנוסף, לעניות דעתי, מה שאת קוראת " ההתמערבות והתיעוש של הודו" הם יותר הגלובליזציה של הודו ומה שהגלובליזציה וקפיטליזם דורסני יכולים לעשות (מבחינה פוליטית, חברתית אבל לא רק) "תיעוש" וודאי קיים שם לפחות מאה שנה.
      כשקוראים את הספר הנ"ל מבינים, בין השאר, איך איזה סדין בגולף (או טריקו או פמוט מצועצע), פריטים שנמכרים כאן ובארצות ה"מערב" ואנחנו קונים אותם בכמויות אינסופיות, איך הם מיוצרים ולמי הם מיועדים ומי משלם את המחיר הכי נורא של ייצורם ושליחתם לחברות שבהן "אני קונה משמע אני קיימת". סליחה על משפט כל כך ארוך.

  21. פולוקס Says:

    בהחלט קראתי את איזון עדין, ובזמן שטיילתי בהודו, כמו רבים אחרים. אני לא בטוחה שאני מבינה למה את מתכוונת כשאת אומרת שיש שם תשובות לשאלתי על מה שמשווק לנו כרוחניות.

    לא חסרים קטעים מסמרי שיער בספר, ואני מודעת היטב לאכזריות הנוראה בחברת הקאסטות, ובכלל בחברה ההודית, בלי קשר לקאסטות, אני רק לא כל כך רואה איך זה קשור ל"רוחניות" או לפרספקטיבה פחות חומרית על החיים.

    אני לא אומרת שהחברה ההודית היא "רוחנית". אני פשוט אומרת שכל הטענות המאוד מוצדקות אודות אכזריות, עוני נורא וחוסר ערך לשלמות הגוף ולחירויות האדם – הן לא טיעונים כנגד שיווק הרוחניות ההודית. זה פשוט לא קשור זה לזה בעיניי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: