חשיפה: הרומן הסודי של היהודים עם הקפיטליזם

by

בהוצאה לאור של אוניברסיטת פרינסטון יצא לפני כחודש ספר הנושא את הכותרת המסקרנת Capitalism and the Jews, פרי עטו של ג'רי ז' מולר. מולר, היסטוריון מהאוניברסיטה הקתולית של וושינגטון, מסביר בפתח הספר שהיחסים בין היהודים לקפיטליזם לא נחקרו במידה מספיקה, בין השאר מכיוון שהם "נופלים בין הכיסאות" בין שתי הדיסציפלינות – היסטוריה יהודית וכלכלה. הוא עצמו סוג של ניאו-שמרן קנאי (או אולי סתם שמרן קנאי. לפעמים גם התוספת ניאו היא מחמאה מיותרת), ובהתאם לכך מציג בספר נראטיב פשוט למדי, שממקם את היהודים בתפקיד הבנים הנבחרים של הקפיטליזם. לטענתו, הקפיטליזם הוא הגורם המעצב של ההיסטוריה היהודית, ולפיכך גם ההתנגדות לקפיטליזם היתה ועודנה סוג של אנטישמיות. וכך גם להיפך: באותה מידה שהיהודים זכו ליחס כפוי טובה משום שהמציאו את הקפיטליזם, והקפיטליזם הוכתם בגלל הקשר ליהדות. הוא מבסס זאת בין השאר באמצעות פירוט התפקיד המרכזי של יהודים בייסוד המערכת הפיננסית האירופית.

שלדון אדלסון ואני מתכננים את המשך ההיסטוריה היהודית

מוזר, כי אני נזכר שסבתא שלי סיפרה לי איך במלחמת העולם הראשונה, חיילים גרמנים השתלטו על הבית של אבא שלה באוקראינה של היום. בשעות הבטלה, הקצין הגרמני, מיור ברוטבק,  נהנה להתווכח עם אבא של סבתי, והטיח בו שמשה היה הקומוניסט הראשון, ולכן כל היהודים הם קומוניסטים (למי שציפה שבמשפט הבא יקרה משהו נורא, צר לי לאכזב אותו. הקצין הגרמני דווקא הביא פירות יבשים, ולימד את סבתא שלי את האלף-בית, אם כי יום אחד הוא התעצבן וירה בפרה המשפחתית). האמירה הזאת היתה סוג של קלישאה במחצית הראשונה של המאה ה-20, וגם אחר כך; והקלישאה הזאת אומצה על ידי יהודים וגויים, סוציאליסטים וקפיטליסטים. זה לא מפתיע, בהתחשב בחוסר הפרופורציה המוחלט בין חלקם הקטן של יהודים באוכלוסייה האירופית לבין ייצוגם המאסיווי בהנהגת המפלגות הקומוניסטיות, כפי שמתאר היטב יורי סלזקין בספרו.

אבל בעידן הנוכחי, סיפור האהבה של היהודים עם השמאל הוא סיפור שלא מועיל כמעט לאף אחד לספר אותו. ההיסטריונים של עם ישראל הם ברובם ציונים, והציונות מנהלת כרגע רומן לוהט עם הימין העמוק (בפרפרזה על יו"ר המפלגה הסוציאליסטית הישראלית). בתקופה שבה היהדות מזוהה עם ישראל, וישראל ניצבת בחזית הריאקציה ומגלמת את ההתנגדות הקנאית ביותר לכל צורה של אנטי-קולוניאליזם, משפט בינלאומי וסוציאליזם – בתקופה כזו הזיקה ההיסטורית בין היהודים לשמאל הופכת לפרט שרבים מעדיפים להדחיק. אפילו על הזיהוי המרכזי שהתקיים בתעמולה הנאצית בין יהדות לבולשוויזם לא ממש מלמדים בבתי הספר של גדעון סער; מישהו עוד עלול לשאול שאלות, ולשמוע שמות כמו רוזה לוקסמבורג, קרל ליבקנכט וגוסטב לנדאוואר. את אלה עדיף לשכוח, או לפחות אין סיבה לזכור. בסופו של דבר, אפילו "הזיכרון היהודי" הוא לא בלתי מוגבל.

מולר מעדיף להתמקד ביהודים שהקימו את הדויטשה בנק ואת דרזדנר בנק. זה לגיטמי, אך כדאי לשים לב להקשר הרחב יותר שבו הדבר נעשה. הסובייקט הנוכחי של ההיסטוריה היהודית, כפי שהיא נכתבת באמריקה וישראל, הוא הקפיטליסט השמרן – מוולסטריט או מדרזדן. ההיסטוריה משוכתבת לאחור כדי לתאר את הסיפור היהודי כסיפור של יזמים ובעלי נכסים, שהיו מוכנים לברוא עולם נפלא של יוזמה חופשית אלמלא כמה בולשוויקים ונאצים עמדו בדרכם. הפרטה היא בכלל סוג של יידישקייט. מיציאת מצרים והלאה, כולנו היינו בנימין נתניהו-ים או שלדון אדלסונים. ואלה שלא היו, כנראה לא היו ממש יהודים.
מולר טוען שהזיהוי של יהודים עם קומוניזם הוא עיוות. הוא  אינו מתעלם מתפקידם של היהודים בקומוניזם, אבל הוא מסביר זאת בכך ש"קיומה של האנטישמיות עזר לדחוף חלק מהיהודים לתנועה שהבטיחה להעלים את האנטישמיות על ידי ביטול שורשיה, שלפי תפישה זו היו נטועים בקפיטליזם עצמו". במובלע, הוא אפילו מאשים את המהפכנים היהודים בעליית הנאציזם. לשיטתו, "בגרמניה, שבה האנטישמיות הפוליטית היתה בירידה לפני 1914, תפקידם של היהודים במהפכות שאחרי המלחמה היה המרכיב המרכזי בתחיית האנטישמיות בימין". זה נשמע כמו סיפור אהבה מפוספס – הימין ממש רצה לאהוב את היהודים, אלמלא כמה ליבקנכטים שקלקלו את ההרמוניה.

אבל לא נורא. זה יותר טוב מ"יהודים ומלחמה בטרור: מאברהם אבינו ועד אבי דיכטר". וגם זה עוד יבוא. החבר'ה במרכז שלם לא יושבים בחיבוק ידיים.

תגים: , , ,

10 תגובות to “חשיפה: הרומן הסודי של היהודים עם הקפיטליזם”

  1. אפרת Says:

    שורה תחתונה – לא לקרוא את יוסי לוי, כן לקרוא את ג'רי מולר? איפה זה ממקם אותך, מר אילני?

    (;

  2. אמיתי ס. Says:

    כל הכבוד לצילום שבו אתה גבוה ושלדון נמוך. כך ייעשה לקפיטליסטים היהודים האלה!

  3. נטע Says:

    תתחדש(ו). מעניין פה (:

  4. דודי Says:

    אני חושב שעמוק מאד בלבה של היהדות, עוד בטרם נקראה יהדות, יש רכיב של מה של דאגה לחלשים בחברה ועמידה על זכויותיהם.

    כתובת חירבת כייפא, הכתובת העברית הקדומה ביותר הידועה לנו (ככל הנראה) עוסקת בחלקה הגדול בדאגה לחלש:
    "אל תעשו (כזאת) ועבדו את יהוה
    שפטו עבד ואלמנה/ שפטו יתום וגר
    ריבו עולל/ ריבו דל ואלמנה/ שקמו ביד מלך
    אביון ועבד – שכו/ גר – תמכו".

    זה אולי קוריוז, אבל מאיר עיניים.

    התורה רווייה בציוויים סוציאליים, שאולי הבולט שבהם הוא הדיבר המחייב מנוחה לכל בשבת (ניתנים לו שני נימוקים שונים בשתי הזדמנויות שונות; אחד מהם הוא חברתי במפורש). גם בחלקים הספרותיים וההיסטוריוגרפיים של המקרא יש חלקים שישמחו לב סוציאליסט, למשל סיפורה של רות, או עצם העובדה שהעם מייחס את עצמו לצאצאיהם של עבדים.

    זה לא מצדיק את דעותיו של הקצין הגרמני שתיארת, אבל אני חושב שיש משהו די טבעי בחיבור בין יהודים ויהדות לבין סוציאליזם, ולכן דמות כמו "הרב האדום" משה הס היא די מתבקשת.

    החיבור העקרוני בין יהדות לבין קפיטליזם כאידאולוגיה (למיטב ידיעתי; אולי הספר מסביר אחרת) הוא די רופף. הצטיינותם, הנחשונית לעתים, של יהודים מסוימים, מעטים מאד, בתחומים שונים של הכלכלה הקפיטליסטית היא עובדה היסטורית, שאפשר למצוא לה הסברים שונים מתוך הבנת תנאי החיים של היהודים בגולה בתחילת העת החדשה. (למשל, אחיזה רופפת בקרקע או הגבלות על שדות פעולה מסוימים).

    • haemori Says:

      הטענה של הפוסט לא היתה שהיהדות היא קפיטליסטית. הטענה היא שזה מה שכוחות מסוימים רוצים שנחשוב. לא ניסיתי להגיד שהקצין הגרמני טעה – רק טענתי שלפני מאה שנה, זה מה שהרבה אנשים באירופה חשבו (כלומר שיהדות קשורה לקומוניזם), והיום קצת שכחו את זה

      • דודי Says:

        לא חשבתי שזו טענת הפוסט, אולי הספר שמבוקר בו נכנס לשאלה (הקשר המהותי בין יהדות לקפיטליזם, בניגוד לקשר מקרי בין יהודים לקפיטליזם בתקופות מסוימות).

        לא באתי להתנגח בפוסט אלא רק להגג בשוליו, על הנושא המעניין.

  5. timefrom Says:

    הבעיה של הפוסט היא בעיה של המובן מאליו, למשל את הזיהוי המיידי הנכון כשלעצמו של ביבי עם הקאפטליזם, ואי-הזיהוי של ברק או אפילו של רבין עם הקאפטליזם (בטח זוכר מי שזוכר שרבין היה נוהג להקיף עצמו בבעלי הון, אפילו את המס על הבורסה כלומר על ההון הטיל ביבי ורבין נמנע ממנו בעצת "ראשי המשק")

    כשמאלני א_ציוני אני רואה בפוסט הזה משהו שהולך רק חצי מרחק, כלומר מזהה את הימין הפורמלי המוצהר כחלק מהקאפטליזם, מאז ומעולם הבורגנים, בעלי ההון שהו במפלגת הבורגנים האבודה, שם שגשגו ופרחו, בכל פעם שהם לא נכנסים לרשימת הנאלחות הקאפטליסטית, נגרם עוול לאמת, ויש לפקפק בכלל בטיב הנתונים.

    כיהודים אנחנו עם ככול העמים יש בנו מכל רע, ונכון מה שנכתב בפוסט כי לאחרונה הציונות מזהה עצמה כחלק מהקפטאליזם, רק תיקון אחד, לא לאחרונה, הציונות הסוציאליסטית הייתה נחלת מעטים, כמעט בודדים שנחלו מפלה לבן גוריון שהיה קאפטליסט בסופו של דבר, גם מוסדות ההסתדרות לא היו מענה למשהו אחר, הם דאגו לרווחת מפא"י ולא לרווחת האזרח באשר הוא ערבי או נכה או מיזרחי, הסוציאליזם מעולם לא היה אופציה אמתית בידי הציונות למרות הטענות שנשמעות בעיקר ע"י שמאל ציונים שהציונות מראשיתה הייתה בעלת נטיה לסוציאליזם, זה לא מדוייק ממש.

    כמו הזיהוי של מפלגת האבודה עם השמאל, בעוד שאין מפלגה ימנית יותר ממפלגת האבודה.

  6. jerusalemrabbi Says:

    הבדיחה הידועה (והעצובה) היא שבחצי עולם המזרחי שנאו אותנו כי היינו חזירים קפיטליסטיים, ובחצי השני שנאו אותנו כי היינו קומונוסיטיים. אולי אפשר להציע הסבר אחר – יהודים לא נמשכים לא לשמאל ולא לימין – יהודים נמשכים למעלה, כלומר להצלחה. החינוך היהודי שהוציא כל כך הרבה פרסי נובל דחף אותנו גם למשרות הבכירות ביותר, בין אם זה כראשי המפלגה הקומוניסטית ובין אם כאילי הון בשוק החופשי. כמובן שהקישור בין הצלחה ליהודים הביא לשנאה האנטישמית משני הצדדים – כל צד שנא את היהודים כיוון שהיו מראשי הצד השני…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: