כוח המשיכה של הרוע: אל תקראו את הרומאן ההומוסקסואלי של הדובר של ליברמן

by

הפוסט הזה היה יכול להיות הביקורת הראשונה שמתפרסמת בבלוג "ארץ האמורי". אבל הוא לא. הפוסט הזה הוא לא ביקורת על ספרו החדש של יוסי אבני-לוי. הוא אמנם נכתב בעקבות יציאת הרומאן שלו, "שירת החטאים", שמתואר  על עטיפתו כ"רומאן אפל ומפתה" ו"יצירה רוויה תשוקה עזה המבקשת לפענח את כוח המשיכה של הרוע". על אף כוח המשיכה של הרוע, מה שאכתוב להלן לא עומד לחרוג מסקירת העטיפה של הספר, כי יש ספרים שצריך לא לקרוא. מבחינה זו, הפוסט הזה הוא אנטי-ביקורת, הוא אנטי-קריאה בספרו של יוסי אבני-לוי.

את האירוע הזה, יציאת הספר "שירת החטאים", צריך להציג בכלל באופן אחר. יוסי לוי, דובר משרד החוץ, שופרו של יו"ר ישראל ביתנו, הוציא רומאן.  בהופעתו כ"הסופר יוסי אבני", לוי מוכר פחות או יותר למי שעוקב אחרי הספרות העברית של השנים האחרונות. אבל חיפוש מהיר של השם "יוסי לוי" מגלה שדווקא קורא העיתונים המצוי נתקל בשמו בתכיפות גדולה הרבה יותר. זהו האיש האחראי לדיפלומטיה הפרועה, התוקפנית, מחרחרת המלחמה, חסרת העכבות, אפילו המדהימה של המשטר הנוכחי.

ב-12 לינואר,  דובר משרד החוץ יוסי לוי היה אחראי למתקפה הבהמית על טורקיה ואמר : "הטורקים הם האחרונים שיכולים להטיף לנו מוסר – לישראל יש זכות להגן על עצמה מטרור". ב-22 לאוגוסט השתלח דובר משרד החוץ יוסי לוי בהיסטריה בממשלת שבדיה, והוסיף ש"ממשלת ישראל עצמה מקדשת את חופש הביטוי לא פחות ממשלת שבדיה". עוד לפני כן הוא היה אחראי על מכונת התעמולה של ישראל בזמן ההתקפה על עזה, והצהיר  בגאווה כי "נציגויות ישראל מעבר לים הפשילו שרוולים, ועושים הכל כדי להעניק לפעולה הצבאית את המעטפת המדינית וההסברתית הנחוצה". למי שמודאג מחופש הביטוי של מר לוי, כדאי להזכיר שהאיש היה אחראי למתקפה משולחת הרסן על מקורות המימון של ארגון "שוברים שתיקה", עליו אמר כי "…זוהי חוצפה… אנחנו לא מקבלים כל ניסיון של מדינה לממן פעילות פוליטית במדינה אחרת. זה מעשה שלא ייעשה. חציית כל הקווים הדיפלומטיים."

אדוארד הנרי אווריל, "סוקרטס ואלקיביאדס". דרגשים לוהטים

זה האיש – מהפקידים המסוכנים ביותר, והעושים את עבודתם בתשוקה הגדולה ביותר, בשלטון הנוכחי. אך מתברר שבין שקר, בדיה והודעת שטנה, לוי מוצא זמן לשבת על המכתבה ולכתוב רומאנים רחבי יריעה. יותר מכך: יצירותיו של לוי נמנות על הקטגוריה (העלובה למדי) שמכונה "ספרות הומוסקסואלית ישראלית". כשלעצמי, אני די מתבייש לשאת את התווית הומו אם לוי נושא אותה. אבל אין ברירה אלא להזכיר שדווקא ההומואיות של לוי היא שהופכת אותו למסוכן. כי כאשר הוא כותב (באחד מספריו הקודמים) איך "גברברים סקרנים שכבו על דרגשים לוהטים, עד שאשכיהם דבקו אל קורת העץ כשושנים של עור", יש למשפט הזה זיקה הדוקה לאותן נביחות שצוטטו קודם. שהרי, עצם העובדה שדוברו של ליברמן הוא הומו שלא מתבייש לכתוב על אשכים נדבקים ודרגשים לוהטים, היא מבחינתו ההוכחה לכך ש"ממשלת ישראל מקדשת את חופש הביטוי" – הוכחה המעניקה לגיטימציה להשתקה האלימה של "שוברים שתיקה".

המעגל נסגר. יוסי לוי-אבני הסופר ההומו ויוסי לוי המדברר של שר המלחמה הפאשיסט אינם שני אנשים שונים, אלא ישות אחת. לכן אין שום סיבה לכבד את האוטונומיה של הספירה הספרותית או את חירות המשורר כשמדובר עליו.  אף על פי כן, הביקורת בוודאי תתייחס לספרו של לוי כעוד ספר הומואי מקסים, שראוי להתפעם יותר או פחות מהטכניקות העלילתיות שלו או מיחסו לשואה. היא תכיל אותו לתוך הספרות העברית, והוא יישאב לתוכה בטבעיות גמורה. אבל לכל מבקר הגון, הספר הזה צריך להיתקע בגרון. ממילא עוד שנים מעטות או רבות, המשמעות היחידה שתהיה לספר הזה תהיה אחת: דוגמא בזויה, גם אם לא מיוחדת, של בגידת האינטלקטואלים; עוד סימפטום לשפל המדרגה שאליו הגיעו חלקים מהאינטליגנציה הישראלית.

תגים: , , , , , , , ,

11 תגובות to “כוח המשיכה של הרוע: אל תקראו את הרומאן ההומוסקסואלי של הדובר של ליברמן”

  1. ofrilany Says:

    לגבי הדימוי עצמו – נראה לי שהספרות האירוטית ההומוסקסואלית העברית שבויה במין דימויים שמנסים להיות פירותיים-פרחוניים. תמיד תהיה איזו שושנה או תאנה. אני חושב שאלה דימויים שלקוחים כאילו מהמדונה של הפרחים של ז'אן ז'נה, אבל שעברה איזה ניוון מאוד חמור, שלא לומר: אגי משעוליזציה.

  2. אליעזר לפיד Says:

    אני דווקא קראתי את רוב הפרקים הראשונים של הספר והוא היה לפחות בחלקו די טוב. באופן בסיסי, ניתן לומר שמר לוי-אבני ניחן בכישורי הסופר והוא לא פחות טוב מטובים ומוערכים יותר כרם אורן לדוגמה.

  3. זאב Says:

    אני מתקשה להאמין. יצאה פה קריאה להחרים את הסופר בגלל דעות פוליטיות השונות מן הסתם מאלו של מחבר הביקורת, שכלל אינה מתייחסת לספר. זה עצוב. זה לא מה שחונכתי אליו, זה לא פלורליזם, אין קידוש של חופש הביטוי וחופש הדעה. מי שאינו שבוי בסד המחשבתי של מחבר הרשימה, ראוי להחרמה. אכן, משהו עצוב קורה לחלקים מן האינטליגנציה הישראלית. היא הפסיקה להיות נאורה.

  4. אחד שמכיר אותו Says:

    דברי הכותב הינם ערבוביא של בורות, קינאה ואיוולות גרידא.
    יוסי לוי אינו דובר המשרד, אלא מנהל המחלקה לתקשורת ישראלית.
    אמנם הא מגיב בתקשורת, אך אינו 'הדובר'. בנוסף אין לערבב בין מדיניות הממשלה ומשרד החוץ לבין פעילותו של יוסי כסופר.
    אני שומע כאן בעיקר קינאה ותסכול של גיי-שמאלני שלבו נחמץ לגלות שישנו מישהו שהוא גיי, אבל יותר 'ימני' בדעותיו ועם זאת סופר מצליח ומוערך!
    בופו של דבר, מעבר לכל האידיאולוגיה המתלהמת, נראה לי שזה מה שמפריע לכותב.
    אז שיחיו הקנאים ויקנאו. ובמקרה של יוסי- בהחלט יש במה לקנא!

    • ofrilany Says:

      1. אם הוא לא הדובר, למה הוא מופיע בתמונת יחצ"נות של משרד החוץ בתור הדובר? למה בכל ההודעות לתקשורת הוא מופיע כדובר?
      2. למה "ימני" בגרשיים? אתה מנסה לטעון שהוא לא ימני? אז הוא סתם עובד בשביל הפאשיסט מתוך אופורטוניזם?

  5. יאיר poes Says:

    קראתי – יותר נכון ניסיתי לקרוא – את הספר הראשון שלו, לפני שידעתי מיהו בכלל. תפיסת העולם הגזענית מבצבצת שם מכל משפט שני. ספרות שטוחה, קלישאית, ולאומנית. מצא מין את מינו.

  6. יאיר poes Says:

    מה שכן, הגישה הליברלית כביכול של ישראל ביתינו בענייני מיניות משבצת אותה יפה במסגרת הימין החדש האירופאי, אה-לה-היידר. ליברמן בדיוק מכוון לשם. זו נקודה מעניינת: לא שמרנים, אלא חילונים, ליברלים (בנקודות מסוימות), וגזענים.

  7. Ofer ("שמאלני") Says:

    אוקיי, אז מה למדתי היום?
    שלפני שאני קורא ספר, כדאי שאערוך תחקיר מעמיק על הסופר ובעיקר על דעותיו הפוליטיות,על מה מקום העבודה שהוא עובד בו עשה או לא עשה.
    בעצם על מקומות העבודה בסך ימי חייו.
    עד כאן מתיש, אך לגיטימי (רקע של סופר מוסיף רבדים לספריו)
    מה שאני לא מבין זה למה לאחר מכן, במידה ואמצא בקורות חייו פרט שאינו תואם את דעותי, אקרא את הספר???
    ואם אקרא, מדוע אפרסם עליו משהו? עליו = על הספר.
    ואם אפרסם עליו משהו, מדוע לא אכתוב כלום על הספר אלא אתמקד בסופר?
    ואם אתמקד בסופר (לגיטימי) ובפועלו שאותו אני מוקיע (לגיטימי), מדוע אני מחכה להוצאת הספר בשביל לכתוב את כל זה?
    עד הוצאת הספר לא היתה בעיה עם ד"ר אבני ומיסטר לוי????
    לא ברור ואפילו די הזוי.
    מה שבטוח, שאני לא הולך לחפש באתר הזה עוד ביקורות.
    אני עלול למצוא ביקורת נלהבת שתשלח אותי לקרוא ספר גרוע, רק בגלל שכותבו
    הינו שמאלני הדוק, ופועלו הינו לשביעות רצון ה"מבקר".

  8. רתם Says:

    שמאלני הדוק? לא רפוי?

  9. רם אורן Says:

    איזה שטויות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: