התנועה למען זכויות האקטיביסט (והאדם)

by

יותם פלדמן

התפתחות התנועה לזכויות אזרח אדם בישראל היתה עניין די מרכזי בילדותי. כבן לאחד מאבותיה של  תנועה זו, גיליתי עניין די פעיל בטכניקות עינויים של השב"כ כמו גם במסלוליהם המסתוריים של כדורי גומי תועים שהתעקשו לעלות מעלה-מעלה אל האיברים החיוניים במקום להישאר בגובה הגפיים שאותם נועדו לרוצץ. אפילו החלפתי כמה מכתבים עם מרדכי ואנונו בשנות המאסר הראשונות שלו. כשביקשתי להקריא את אחד המכתבים בכיתה בשיעור "אקטואליה", הטיל על כך המורה לחקלאות וטו גורף. הוא דרש דרש לעיין בעצמו בתוכן האיגרת (שכבר עברה, מן הסתם, עשרות עיניים בוחנות של השב"כ קודם לכן), לפני שחברי לכיתה ייחשפו לה.

אך הביטויים הברורים יותר לצמיחת קהילת זכויות האדם בישראל, התגלמו במציאות החומרית של חיי. בשנות השמונים והתשעים, לא רק שצמחה קהילה של זכויות אדם, אלא שגם חבריה החלו להתפרנס מכך באופן סביר ומעלה. מכונית הסובארו הלעוסה-מהוהה של אבא שלי, הפכה לפז'ו, הפז'ו להונדה, וההונדה ל-BMW. כך גם הדירה השכורה ביפו שקודם לג'נטריפיקציה היתה לבית די מרווח בתל אביב (בו אני מתגורר כיום). אין ספק שקבוצה נאיבית יחסית ומחויבת באופן אותנטי לעקרונות של צדק ודמוקרטיה, החלה לראות גם תמורה כספית ליגיעתה.

כשהגיעה העת לפרנס את עצמי, פניתי גם כן לתחומים שמקושרים באופן כזה או אחר למצב הדמוקרטיה הישראלית. כתבות ותחקירים שכתבתי ב"הארץ" עסקו בתחום שאפשר להגדירו בהכללה כזכויות אדם, והעניקו לי עיסוק מהנה ומשכורת לא-רעה. אז התחלתי להבין גם שיש דבר מה בלתי הפיך בהשתייכות לקהילה זו. נדמה היה לי כי מי שקשר את גורלו – כתוצאה מייחוס משפחתי או החלטה פרטית – בגורל הארגונים הבלתי ממשלתיים בישראל  הבטיח לעצמו פרנסה, ולו מינימאלית, אך לפחות מספקת, למשך לרוב חיי הבוגרים.

בשנים האחרונות גיליתי שהמקרה של משפחתי ושלי עצמי אינו לגמרי יוצא דופן.  עובדה ידועה אך לא מאוד מדוברת היא שחלק ניכר מאוד מפעילי השמאל בתל-אביב מתפרנסים בצורות שונות מענף זכויות האדם. רבים מבין הפעילים הבולטים ולעתים הקולניים ביותר בהפגנות,  הם דוברים בשכר, אנשי יחסי ציבור, מפיקים ורכזים וכמובן עורכי דין שעומדים בראש הפירימידה של ארגונים אלה. מדובר במצב מבלבל למדי, שכן בעומדך בהפגנה, או אפילו בשעת שיחת חולין לא ברור אם האדם שלצידך מביע את דעותיו כתוצאה מהתגייסות פנימית או כחלק בלתי נפרד מהמשרה שלו, כמו הטלפון החכם, רשימת התפוצה לקומוניקטים או חשבון הטוויטר הארגוני.

פרויקט democra-T. זכויות האדם וההיפסטר. תצלום: גוני ריסקין
אני די משוכנע – גם אם אין לי הוכחות לכך – שכמה ממכרי שמזוהים עם מאבקים פוליטיים שמאלניים – מקבלים תשלום כדוברים או יחצ"נים של ארגון כלשהו. כפי שכתב יצחק לאור, כמה מארגוני השמאל שמובילים את קמפיין זכויות האדם נשענים על יותר פעילים בתשלום מאשר מתנדבים. אם ניקח בחשבון את אלה שמתפרנסים בעקיפין מארגוני זכויות האדם: עיתונאים שמתבססים על עבודתם, סטודנטים מתקדמים שכותבים על "המצב" ועוד, נקיף את רוב השמאל הרדיקאלי בתל-אביב. מכאן שלולא שפע היוזמות הניאו-קולניאליות של האיחוד האירופי לפתרון סכסוכים, שמירה על זכויות אדם וכינון ממשל תקין, סביר שלא מעט ממכרי היו מוצאים עצמם נטולי פרנסה.

כאן טמון אולי אחד המניעים האותנטיים יותר שהביא אנשים למחות על מצב הדמוקרטיה. הדרישה לחקירת מקורות המימון של  ארגוני זכויות אדם, והאיום המקופל בתוכה לגדוע את קווי האספקה שלהם דורך על נקודה רגישה במיוחד. עניין טורדני הרבה יותר מרצף האירועים עליהם היה אפשר לקרוא בעמודים השכוחים של עיתוני הימים שקדמו להפגנה: חיסולים מהאוויר בעזה, הוצאות להורג במחסום בקעות ובחדרי שינה בדרום הגדה המערבית. האיום להפסיק את המימון האירופי לארגוני זכויות אדם, עשוי לאיין באופן בלתי-הפיך את הבסיס החומרי לקיומם של כמה אלפי אנשים בתל אביב.

איום זה חושף את היסוד החומרי השברירי של קבוצה זו. דורות קודמים של אנשי שמאל ראדיקלים ידעו לדאוג לעצמם. חוגים קומוניסטים שהתגוררו בירושלים השכילו להשתלב בעסקי המשפט האזרחי והנדל"ן המניב, ולהמיר את כנסי רק"ח בכנס דה-מרקר. הדור הנוכחי של השמאלנים, לעומת זאת – זה שגילו נע כיום בין 30 ל-40 – הימר בטעות על זכויות אדם.

כמובן שאין שום דבר שלילי במאבק של חברים בקבוצה על זכותם להתקיים בכבוד ולפרנס את עצמם ואת התלויים בהם. אני אומר זאת ללא טיפת ציניות, שכן ידוע לי כי רבים מהמועסקים בתחום זה, מתקיימים ממנו רק בקושי, ולכן האיום עליהם הוא מוחשי ביותר. יחד עם זאת, אם זה נושא המאבק האמיתי הרי דרושה מידע של שקיפות וגילוי נאות על מטרותיו – לא למען זכויות אדם, אלא למען זכויותיהם של העוסקים בזכויות אדם.

שאלה חשובה יותר היא המחיר של המצב יוצא הדופן בישראל – שדירה פוליטית ראדיקלית שמבוססת במידה לא מבוטלת כלל על מועסקים בשכר. לכאורה, מדובר בפתרון לא רק בכלל – במקום ששמאלנים יבלו את הבקרים בעבודה חסרת משמעות בקופירייטינג, ואת הערבים בהפגנות, הם יכולים להשתכר ממה שמעניין אותם ולעסוק בכך כל העת. אך בפועל, נדמה לי שלאותם ארגונים קוד גנטי עצמאי כמעט, שמשפיע על עובדיהם לא פחות מכפי שהם משפיעים עליו.

"המאבק על הדמוקרטיה" היא דוגמה לא-רעה לכך. לא רק משום שהתובעים את הדמוקרטיה נאבקים, לפחות במידה-מה, גם על קיומם העצמי, אלא גם כי התביעה מקפלת בתוכה פיסה של בלבול ושל עליבות פוליטית. קהל היעד המיידי של הפנייה להצלת הדמוקרטיה הוא השלטון עצמו. הוא מתבקש להושיט יד מלטפת וסלחנית יותר למתנגדיו, לא לחקור אותם או להטיל עליהם סנקציות משפטיות מרחיקות לכת. במקרה הגרוע יותר, קהל היעד נמצא מחוץ לישראל, במדינות אירופה. משלמי מסים בגרמניה, צרפת ואנגליה שמביטים מפעם לפעם על המתארע בישראל, כעל קברט אבסורד בניחוחות שום וזעתר, יכולים להניד ראשם בטירדה ולהגיש את צרור האירו מהקרן הבאה בתור לשימור פני הדמוקרטיה. כך או כך, הפנייה אינה למי שחש כי אינו מיוצג על ידי השלטון והיה רוצה לשבור אותו לו היה מוצא את השותפים המתאימים.

פנייה זו אל השלטון ואל "העולם" אינה שונה במיוחד מזו שבוקעת מדו"חות על מצב זכויות האדם בשטחים. אלה פונים בראש ובראשונה לצה"ל (שקציניו הנוכחיים קוראים אותו בעיון) או לקהילה הבינלאומית, אך בכל מקרה לא לפלסטינים שהרי יודעים כבר שמצבם די על-הפנים.

אך לא רק קהל היעד של הפנייה מושפע מזהותם של ארגוני זכויות האדם שעומדים מאחורי הקמפיין הנוכחי. תוכן הפנייה כתובה אף הוא בשפתם של ארגונים אלה, שהיא בראש ובראשונה משפטית. הדרך לדבר על זכויות אדם, בישראל כמו בכל מקום אחר, עוברת דרך מטחנת המושגים של עקרונות המשפט הבינלאומי. זו קוצצת  דק דק את העקרונות הפוליטיים והמוסריים שאולי עומדים בבסיס התשוקה הראשונית להתנגד ומתאימה אותה לסטנדרטים של משפט בינלאומי וחוקתי. בדו"חות על זכויות אדם בישראל נגלה בדרך כלל שאם קורה דבר לא טוב הוא בוודאי קשור בירידת קרנו של עקרון משפטי כלשהו או, אבוי, במצבה הסופני של הדמוקרטיה עצמה.

אבל מה, הבעיה היא שמעולם לא היתה יותר דמוקרטיה בישראל.  בהיעדר שינוי מגמה, נדמה לי שישראל של 2021 תהיה דמוקרטית יותר מישראל של 2010. אבל כדי להבין זאת, צריך להבין מה זו דמוקרטיה.

המוסדות שהוקמו בישראל בשנים האחרונת כדי לחזק את האחיזה בשטחים הפלסטיניים מתבססים באופן אותנטי על כללי המשפט הבינלאומי ההומניטארי, ועל עקרונות הדמוקרטיה. אין עוד מדינה שבה בית המשפט העליון מעורב בכל תו ותג של מיזם צבאי לאומי כמו חומת ההפרדה, במעט מדינות יש יועצים משפטיים שמלווים את חיל האוויר לפני שהוא מפציץ מטרות, בזמן שהוא עושה כן ואף לאחר מכן, הפרקליטות בישראל חזקה וכך גם המשטרה ומערכת המשפט – כשהן מטפלות בפוליטיקאים וגם באנרכיסטים. בנייה של חומה בלב אדמות פלסטיניות או מחיקת שכונת מגורים בביירות בלחיצת כפתור, אינן פרברסיה של הדמוקרטיה או סטייה ממנה, זו ההתגלמות העכשווית והמשוכללת ביותר של שלטון העם.

בית המשפט העליון או הייעוץ המשפטי לצבא אינם רק עטיפה פרחונית וקלילה לפעולות מדינתיות אנטי-דמוקרטיות, הם מוסדות דמוקרטיים שמצליחים פעם אחר פעם לעמוד במבחני מציאות מפרכים. הקהילה שמגדירה את מבנה הדמוקרטיה של ימינו – בין אם היא נמצאת במחלקה למשפטים באוניברסיטת הרווארד, בבית המשפט העליון האמריקאי או בבית הדין האירופי לזכויות אדם – נושאת אליהם לא פעם עיניים מקנאות ומשתאות על מידת הצלחתם ומידת התפתחותם.

אפילו פתרונות חדשים וראדיקליים יחסית, כמו שלילת אזרחות, אינם בהכרח אנטי-דמוקרטים, אפשר לחשוב עליהם כפיתוח של הדמוקרטיה, לפחות כל עוד יש למי שנשללה אזרחותו אפשרות לקבל אזרחות אחרת. בעוד שהחזקה אזרחות כלשהי היא זכות שמורה, אין בעייה עקרונית לשלול באופן מנומק את אזרחותו של אדם במדינה מסוימת.

שכן דמוקרטיה אינה מושג אידאלי, מושא שמימי ובלתי-מושג לעולם. הדמוקרטיה היא הדמוקרטיה האקטואלית, כפי שהיא מתנהלת במדינות שאנו מדברים עליהן כדמוקרטיות. בבדיקה השוואתית, קשה לומר שהמתרחש בישראל שונה מאוד מהמתרחש בגרמניה או בצרפת, שם פעילים פוליטיים מוחזקים במעצרי מנע למשך חודשים, או בארה"ב שמענה חשודים באמצעות קבלני משנה במדינות עולם שני ושלישי. על רקע זה שקשה עוד יותר להבין מדוע שארגונים ישראלים יביאו להקמת שלטון מוצלח יותר מזה שמתקיים במדינות שמממנות את אותם הארגונים.

במצב זה, נדמה שאפשר אולי להניח לתשוקה להגדיר את השלטון, ולהתמקד בפעולות שהוא עושה ובהשפעתן על המציאות. אפשר גם לוותר על הפנייה אל השלטון עצמו או אל קהל בינלאומי. בהיעדרם קל יהיה יותר לראות את הרבים שרואים עצמם כניגוד מוחלט של השלטון. אלה שאין בגופן עצם אחת ממנו, שנואשו מזמן מהפנייה אליו ומהציפייה שישנה את עצמו.

 

תגים: , , , , ,

126 תגובות to “התנועה למען זכויות האקטיביסט (והאדם)”

  1. יואב Says:

    חייבים לקשר את הביקורת הזו על ארגוני זכויות האדם בישראל לביקורת נוספת שנשמעת כלפיהם:

    http://www.meshanim.com/ford.htm

  2. יואב Says:

    ועוד טרוניה, אולי חסרת וקטנונית, אך בעיניי היא משל לפעילות הארגונים האלו: באתר של לא נסתום אפשר להזמין את חולצות ההיפסטרים המעוצבות "במחיר עלות" – 40 ש"ח, 50 כולל משלוח. נדמה לי שאפילו בטי מרקט אפשר למצוא חולצות טריקו זולות יותר.

  3. א.ב. Says:

    מעניין,

    רק דבר קטן, אולי שולי בהקשר המאמר,

    שמאל זו אידאולוגיה שבונה מערכת כללים או צורות התנהגות שבחלקם הגדול אמורים להיות בעלי אופי מוסרי. ההשמעות לחוק היא לא בבסיס האמונה השמאלנית וגם לא קידוש החוק.
    מעניין שהשמאל בעולם עסוק בשינוי חוקים כדי להתאים אותם למשנתו (כי מובן מאליו שעומדים בחוק), ובישראל השמאל עסוק בזה שימלאו את החוק.

  4. זמואל Says:

    רשימה משובחת, מפוכחת ושאינה מתחסדת או לועסת שוב ושוב את הלהג הדמגוגי
    כיוון ריאלי כזה אולי יוציא את עגלת זכויות האדם מן הביצה הטובענית ששמה צביעות וצדקנות.
    אם בגלוי היו "ממקצעים" את הנושא, ולא מתיימרים להיות "המיעוט הנאור שהצדק זורח לו מאותו נקב מפורסם vs הפשיסטים" אולי רבים רבים בישראל לא היו ממהרים לזרוק כל טענה שמקושרת לזכויות אדם כלא עניינית ומשוחדת בכספי שלמונים ארופאיים.

    • רוזנברג Says:

      בהחלט. דומני שאין עוררין על אחריות הועד נגד עינויים לעינויים, הועד נגד הריסת בתים להריסתם, בצלם לסתם מגוון מעשים, וכן הלאה.אני גם מסכים שחשוב עד-מאד לחשוף כל מי שמהין להוציא הצרוף "הפרת זכויות אדם" מפיו כלהגן דמגוגי. תודה רבה!
      NOT

  5. ספי הורביץ Says:

    בהחלט נכון וחשוב. מדובר, עם זאת, בקצה הקרחון – כפי שמפורט במאמר עליו יואב המליץ, וגם אני ממליץ לקרוא: http://www.meshanim.com/ford.htm
    ארגונים אלה ממומנים על ידי אותם אנשי עסקים שמרוויחים מהמצב הקיים. המצב שנוצר הוא זה עליו מדבר כותב המאמר – שכבה רחבה במיוחד של פעילים וארגונים שלא מקדמים את האינטרס הציבורי, אלא להיפך – דואגים למעשה לכך שהמחאה הציבורית בישראל תהיה תחת מסגרת הנשלטת על ידי התאגידים הגדולים. באדיבות קרנות של אנשי עסקים כגון הקרן החדשה לישראל ואחרות.

  6. אמיתי ס Says:

    נו, אז הצלחת לכתוב טוקבק ימני בוינט בשפה אינלטקטואלית.

    מצב הדמוקרטיה בישראל מצויין, ואם יש משהו שדופק את העסק אלה הסמולנים שמקבלים כסף מאירופה.

    "בהיעדר שינוי מגמה, נדמה לי שישראל של 2021 תהיה דמוקרטית יותר מישראל של 2010."

    כמה אופטימי, וכמה אופייני להתעלם מהמציאות הדמוגרפית. כבר כיום תלמידי כיתה א החילונים הם במיעוט. מעניין איזה דמוקרטיה רואים בעיני רוחם התלמידים החרדים.

    נכון, חלקים גדולים בשמאל הראדיקלי נואשו מהניסיון לשנות את דרכי השילטון מבפנים, וממילא אף אחד מעולם לא חשב ברצינות שהשמאל הראדיקלי יגיע לשילטון.

    קשה למצוא בסיכום שלך הצעות ייעול אופרטיביות.

  7. איל גיא חיים Says:

    לחשוף מימון של אירגונים, מפלגות מהימין מהשמאל מהמרכז ולראות שהם כולם משרתים של אותם אדונים והתיאטרון שהם עושים לנו -הוא על חשבונינו
    תפסיקו עם הספין הזה כבר, בכל העולם כבר מתחילים להבין את הספין:

    http://www.southendpress.org/2006/items/87662

    וגם בישראל -בעיברית:

    http://www.meshanim.com/amutot1.htm

    ועוד בעיברית:

    http://cafe.themarker.com/post/1522282

  8. מירב Says:

    תודה יותם על הרשימה המעניינת. היה מרתק לקרוא, אבל אני חושבת שאתה שוגה בכמה הנחות בסיסיות.

    ראשית, יש לך תפיסה רומנטית לגבי מאבקים בכלל ולגבי הארגונים שפעלו במאבק לזכויות האזרח בארה"ב בפרט. כאילו רק מאבקים שבהם אנשים מקריבים את גופם ועתידם הכלכלי, רק אם הם דנים את עצמם לעוני ומצוקה, אז הם נאבקים באמת. רק בשביל הדיוק ההיסטורי, תדע שגם בתנועה לזכויות האזרח בארה"ב רבים עבדו בשכר, וזה לא הפך את המאבק שלהם לפחות "אוטנטי".

    שנית, אתה מביע כאן איזה דטרמיניזם כלכלי שלא ברור לי מה מצדיק אותו. העובדה שאנשים יכולים להתפרנס מלקדם את הדברים שבהם הם מאמינים לא הופכת את האמונה ואת המחוייבות שלהם לנושאים האלה לפחות אמיתית.

    אתה לא לוקח בחשבון שעבור הרבה מאיתנו שמתפרנסים בארגונים, הבחירה להכנס לתעסוקה הזו היתה כרוכה בהרבה ויתורים. דווקא עבור הקבוצה הזו של האוכלוסיה יש הרבה צורות של התפרנסות הרבה יותר קלות, נוחות ורווחיות מאשר בארגוני זכויות אדם וארגונים פוליטיים.

    ודבר אחרון הוא שמשיחות רבות שהיו לי עם הרבה מאוד פעילים שעובדים למחייתם בארגונים השונים, לא שמעתי אף אחד מביע דאגה על כך שיאבד את מקור פרנסתו. לכולם ברור שועדת החקירה הזו נועדה לעשות דה-לגיטימציה לפעילות של הארגונים ולא באמת לחסום את מקורות המימון.

    מה שאני מסכימה איתו לגמרי הוא שההמונים שיצאו לרחובות במוצ"ש לא היו יוצאים בשביל משהו שלא נוגע לפופיק הפרטי שלהם, כלומר, הם לא היו באים אם הם לא היו מרגישים שהצדדים הלא דמוקרטיים של הממשל בארץ מגיעים עד סף דלתם. כלומר, זה מגיע עד לאותה הקבוצה שעד עכשיו היתה יחסית מוגנת (יהודית, אשכנזית, גברית, חיה בת"א) אבל אין לזה שום קשר לשאלת ההתפרנסות.

    • יותם Says:

      תודה מירב,
      לא ביקשתי לטעון שפעילי זכויות אדם מחויבים פחות מאחרים לעקרונות שהם מאמינים בהם. יש בידי ידע אינטימי למדי שמוכיח את ההיפך הגמור מטענה זו.
      ואולם, העבודה בארגונים מסוג זה מחייבת ציות לכללים מסוימים. אלה מכתיבים את האופן שבו הם מתארים את המציאות, מבקרים אותה ופועלים לשינויה. אמצעים אלה קרובים ביותר למנגנונים המשפטיים שמפעיל השלטון עצמו – דרך מוסדות כמו בג"ץ או הפרקליטות הצבאית.
      התוצאה הסופית אינה יצור שנראה כמו השלטון, מוציא קולות של שלטון אך עושה משהו אחר. מדויק יהיה יותר לתאר את התוצאה כאינטגרציה, הטמעת עוד זרוע שלטונית שתפקידה לנרמל את פעולות הזרועות האחרות.

      • רתם Says:

        שלום יותם ומירב
        אני מצטרפת למה שמירב אומרת לך על העובדות באירגונים לשינוי חברתי. לדעתי, רוב העובדות היו אפילו שמחות שלא היה צריך יותר את הארגון – שרדיפת זרים, ניצול נשים, נישול פלסטינים ודומיהם לא היו קיימים, ואז לא היתה לנו פעילות, לא בשכר ולא בהתנדבות.
        זה נכון שיש משהו ייחודי שהעבודה בארגונים תורמת ליחידים. וזה אולי שייך לפרוילגיות שיש לא/נשים שהם בחלק הכדור שיכול מעט לבחור בחירות אישיות – מה לחיות, איפה ועם מי לגור וכו. אבל מכאן ועד המסקנה שלך, שאנשים יצאו כדאגה למקור פרנסתם המרחק רב.
        ומילה קצת אישית יותם, וסליחה מראש, יש לי הרגשה שאולי אתה לא רואה עד הסוף כמה המצב מאיים ומסוכן (מכחיש? מדחיק? מעדיף לא לראות). לא כל אחת יכולה לחיות בבטחון בביתה ביודעה שעוקבים אחרי המיילים שלה, מצותתים לשיחות שלה ואולי יחרימו לה מחשב אישי כדי קצת להפחיד אותה ואת ארגונה. או לגרום לה לא להיות יותר פעילה. הפחד הוא לגיטימי

  9. שי דוידוביץ Says:

    איך העובדה שהמממן והשותף העיקרי של ארגוני זכויות האדם (קרן פורד) הוא ארגון-בת של הCIA (כפי שצוין כאן http://www.meshanim.com/ford.htm . ניסוח אחראי יותר אולי יגדיר את "הקרן החדשה לישראל" כפרויקט של קרן פורד), כלומר הממשל האמריקאי, שהלחץ העיקרי עליו הוא מצד עסקים אינטרסנטים בינלאומיים מממן ושולט בארגוני זכויות האדם בישראל ובמדינות אחרות – עשויה או עלולה להשפיע על פעילות הארגונים הללו?
    איך העובדה שפעילי זכויות האדם ממומנים על ידי הגורמים שיוזמים את הפרות זכויות האדם משפיעה על הקמפיינים לזכויות אדם?
    היתכן שכפי שטוענים נעמי קליין ואחרים, זה משפיע על הפעילות לכיוון של לא לדבר על מי ולמה מפר את זכויות האדם, מה הם הגופים הכלכליים שמרוויחים מהמצב ואיך הם מרוויחים ממנו (כוח צרכנים כלוא, כוח עבודה זול, ועוד, שמושגים באמצעות כיבוש השוק הפלשתינאי)?
    האם המצב שבו ארגון אחד שאיננו נבחר ציבור אפילו למראית עין (הקרן החדשה לישראל) שולט בפועל בארגוני זכויות האדם, איכות הסביבה, הארגונים החברתיים, ועוד, בישראל, ויכול לנתב את הקמפיינים והמסרים – הוא מצב שמבטא דמוקרטיה בקרב הארגונים שמדברים על דמוקרטיה?
    ושאלות נוספות:

    http://www.meshanim.com/amutot4.htm

  10. חגי Says:

    פוסט מעניין

    אני חושב שהחצי הראשון די משכנע (וגם, הביקורת על המשפטיזציה של השיח הציבורי ככלי לדיכוי ההתנגדות האותנטית כבר עלתה בצורה חריפה מאוד בתוך הפקולטאות למשפטים עצמן על ידי אנשי הלימוד הביקורתי של המשפט CLS).

    הקושי המרכזי שהיה לי עם הטקסט הוא שאתה מניח שרק קהילת אנשי ארגוני זכויות האדם פועלת למען זכויות אדם, ולכן כל הקהילה של זכויות האדם היא קהילה בסיכון. אם נחשוב על זה, הרבה מאנשי זכויות האדם שואבים את משכורתם מעיסוקים מקבילים – אורנה לין עוסקת בדיני עבודה, נטע זיו מרצה באונירסיטה (וכך גם עוד רבים אחרים), שלי יחימוביץ חברת כנסת ודליה דורנר הייתה שופטת בית המשפט העליון (ועוד שירתה שנים ארוכות בבתי הדין הצבאיים). חשוב מאוד שתהיה קבוצה שמקדישה את כל זמנה לזכויות אדם, אבל נדמה לי שזאת טעות להניח שרק מי שמקדיש את כל זמנו לזכויות אדם מחויב למאבק הזה.

    ולסיום, אני מסכים עם המגיבים הקודמים, אין שום סיבה להניח ש-2011 תהיה יותר דמוקרטית. זאת השנה שבה מותר להפריד בין גברים ונשים באוטובוסים, השנה שבה מוקמות ועדות חקירה, השנה שבה אמור לעבור חוק ועדות הקבלה בישובים קהילתיים ועוד ועוד.

    • יותם Says:

      תודה,

      והשינויים שמנית הם בלתי-דמוקרטיים כי?
      נדמה לי שהגיע הזמן להפסיק לחשוב על כל שינוי שמתחולל פה סימן לדירדור דמוקרטי, ולהתחיל לחשוב על ערכו הסגולי של אותו שינוי. אשר להתייחס, למשל, לזיקתו אל מוסדות דמוקרטיים ופרוצדורות החלטה דמוקרטיות, כמו גם לאופן שבו הוא מפעיל עקרונות דמוקרטיים בני זמננו.
      דמוקרטיה היא לא אידיאה אפלטונית, היא צורת שלטון קונקרטית שמתממשת מול עינינו. דרך מימוש זה, אפשר להתחיל לחשוב כמה דמוקרטי יהיה השלטון פה בעתיד, אך אולי גם עד כמה אנחנו רוצים שהוא יהיה דמוקרטי.

      • ליה Says:

        יותם, גם במדינות הדרום בארצות הברית בשנות החמישים של המאה העשרים היו קווי מהדרין – רק שההפרדה שם היתה גזעית ולא מגדרית. אם קווי המהדרין הם נוהג דמוקרטי אז גם ההפרדה הגזעית בין שחורים ולבנים היתה דמוקרטית. הטענה המקוממת שמעולם ישראל לא היתה דמוקרטית יותר מאשר היום, ושאם המגמה הנוכחית תמשך – ב-2021 תהיה יותר דמוקרטיה מב-2010 היא טענה אידיוטית ובלתי מתקבלת על הדעת!

  11. נועם א"ס Says:

    "קשה עוד יותר להבין מדוע שארגונים ישראלים יביאו להקמת שלטון מוצלח יותר מזה שמתקיים במדינות שמממנות את אותם הארגונים." – או שכן או שלא.

    "אפשר גם לוותר על הפנייה אל השלטון עצמו או אל קהל בינלאומי. בהיעדרם קל יהיה יותר לראות את הרבים שרואים עצמם כניגוד מוחלט של השלטון." – נכון.

    מה שכן, אסור לשכוח (כמו שאין לי ספק שכותב המאמר יכול להעיד פי אלף ממני) שהארגונים האלה עוסקים בבני אדם קונקרטיים – בחייהם, בחירותם וכו' וכו'. זה שהסדר הקיים הוא המרוויח הסופי מכך זו בעיה, ואולי יש את הדרכים **המעשיות** למנוע זאת – אבל לא במחיר חייה של בת-אדם אחת שאולי ניצלו בזכות פעילות הארגונים. גם בהפגנה במוזיאון ת"א צעקו "מהפכה כמו בתוניסיה!" – ואם היה משהו בישראל שנראה הכי קרוב לזה ב-5 השנים האחרונות, נגיד – זאת הייתה ההפגנה הזאת, גם אם אני לא ממש מתחבר למאיר שטרית ויריב אופנהיימר.

  12. איל גיא חיים Says:

    הקישור האחרון ששמתי לא עובד
    הנה הוא שנית
    כולי תיקווה שעכשיו הוא יעבוד:)

    http://cafe.themarker.com/post/1522282/

  13. אייל גרוס Says:

    מבלי לעשות אידאליזציה של צרפת או גרמניה, לומר שישראל היא דמוקרטיה כמוהן נראה לי תמוה. מעבר לאופי האתני של המשטר והעובדה שבישראל ההפליה כלפי מיעוטים היא חוקתית חוקית וממוסדת (סוגיית האתנוקרטיה) ישנה גם סוגיית הכיבוש שלא בדיוק עולה בקנה אחד עם הדמוקרטיה – בפרט לאור המעין-אפרטהייד שהוא יוצר, ואני לא חושב שאני צריך לפרט. רק העובדה שמתנחלים מצביעים בשטחים לממשלה ששולטת ופלסטינים לא וזה לפני כל יתר ההפרדות החוקיות והנישול האלים שנעשה בשילוב מדינתי-מתנחלי וכו'.
    ולגבי הכיבוש: לא, החומה לא תואמת את המשפט ההומינטארי גם אם בגץ קבע כך. (וזה לא שאין מקום לביקורת על המשפט ההומינטארי). כפי שאמר בפשטות אך בצדק בית הדין הבינלאומי על הנקודה הזו, ההתנחלויות אינן חוקיות וכך גם החומה שממשיכה אותן ויוצרת סיפוח מתהווה דה פקטו. אני לא יכול כאן לפרוש את כל הסוגייה על גבי טוקבק אבל עם כל הביקורת שיש גם לי על השיח המשפטי צריך להבחין בין השיח המשפטי ומה שמקובל על רוב מי שעוסק בתחום לבין המניפולציות הישראליות על המשפט שבגץ בדרך כלל מאשר. זה שבגץ עושה רגולציה של חומת ההפרדה לא אומר שיש דמוקרטיה או משפט בינלאומי שמכובדים. הרעיון שזה דמוקרטיה כי זה מה שקורה בישראל ואי אפשר לבקר זאת משיח דמוקרטי מופרך כמו שנאמר ש"דמוקרטיה עממית" כלשהי היא דמוקרטיה. הבחירה אינה דמוקרטיה כאידיאל אפלוטוני או בלבול IS/OUGHT והרעיון שאי אפשר להשתמש ברעיון הדמוקרטי כדרך לביקורת משטרים קיימים נראה לי מופרך.
    המשפט ההומאניטרי ראוי לביקורת אך גם אפשר וצריך להשתמש בו ככלי לביקורת, ודי קל להראות איך הכיבוש הזה מפר אותו. מה שמעניין בניתוח ביקורתי של המשפט זה לראות איך מבנה השיח המשפטי מכשיר את המצב ומציגו כניטרלי וצודק, אבל זה לא אומר שהמצב הזה הוא מה שהמשמעות של משפט כיום ובטח לא של דמוקרטיה. משפטנים מהזרם הביקורתי הצביעו בצדק על כיצד אכן המשפט ההומינטרי ובפרט ההומינטרים והצבא מדברים באותה לשון (דיוויד קנדי) ואני כתבתי למשל בהרחבה על איך השתלטות שיח המידתיות במשפט ההומינטרי מנתק משאלות של יחסי כח וצדק מהותי לשאלות של עלות-תועלת. שוב, זה לא אומר שאפשר היום לומר שמה שישראל עושה – או אפילו בגצ מאשר – תואם את המשפט ההומינטרי. זה נכון שיש משפטנים בעולם שנושאים עיניהם בהערצה לבגצ גם בהקשר של השטחים. אך מנסיון אפילו אלו, כשמתחילים לספר להם על הפסיקה של בגץ שלא תורגמה לאנגלית… למשל בעניין הגדר על רוב העתירות שנדחו ובעוד עניינים, הם מתחילים להתפכח בחלקם. הייתי עד לסצנות כאלו בעצמי וזה נושא באמת לדיון בפני עצמו איזו פסיקות של בגצ מתורגמות ויוצרות תפיסה מסוימת לגביו ומה המציאות שלו.

  14. אייל גרוס Says:

    אה ועוד דבר, לא הייתי בהפגנה הנ"ל בשל שהותי בחו"ל אך קשה לי להאמין שהעשרת אלפים או עשרים אלף או לא משנה כמה שהיו בה, כולם עובדים בארגוני זכויות אדם או נותנים להם שירותים. וגם, וכתבתי על זה בהרחבה בבלוג שלי, אפשר גם לדעת שנעשו עוולות נוראיות קודם ועדיין להבין שהשינוי שועדת החקירה הזו היא חלק ממנו, היא הנסיון למנוע ביקורת ומחאה על העוולות האחרות, ועל כן העוול עליו הפגינו הוא לא "במקום" העוולות האחרות (שאכן שהלוואי שהרבה יותר היו מודעים להם ומוחים נגדם), אלא על כך שהעווולה הזו באה לסתום את הגולל על האפשרות לדווח ולמחות על העוולות האחרות, ולהעמיק אותן.

    • יותם Says:

      קטונתי מלהתווכח איתך על משפט בינלאומי הומניטארי, וחשוב יותר אני לא בטוח שאני רוצה. החשוב יותר הוא בעיני מקומו של בית המשפט העליון הישראלי בשיח שמתפתח בשדה זה – בישראל ומחוץ לה, השפעתו על המציאות בישראל והקשר בינו לבין המוסדות שמפרשים שיח זה באזורים אחרים בעולם.
      לומר שבג"ץ הוא עלה תאנה, זה נראה לי קל מדי ובכל מקרה לא-נכון. שכן גם אם בחשבון הסופי דוחים את קבילותן של פסיקות בג"ץ, אי-אפשר לטעון שהן נשענות על טיעונים שאינם לגיטימיים. האם בהאג אכן נמצאות מאזני המידתיות מעולות יותר מאלה של אהרון ברק. האם הטיעונים בזכות ההתקפה על השוטרים בעזה אכן מתקיימים מחוץ לדיני הלחימה, והם לא משפיעים עליהם ומפתחים אותם?
      ייתכן שבשוליים יש פינות שקשה עד בלתי-אפשרי להכניס אל תוך גבולות המשפט (התנחלויות, זרחן לבן), אך הן קיימות בכל דמוקרטיה. האם הכוחות הצרפתים (4,000 חיילים) והגרמנים (4,877) באפגניסטאן נשענים על דיני לחימה שונים עקרונית מאלה שישראל מסתמכת עליהם? האם השותפות של מדינות אלה במאמצים רב-לאומיים ללכידת מהגרים שונים עקרונית ממהלכים שעושה ישראל? האם הפעולות שלהם נגד מתנגדים פוליטיים (כליאת חברי "טרנק" בבתים נפרדים או מעצרי מנע שרירותיים על בסיסי חוקי חירום בגרמניה) שונים מגזירת שלושה חודשי מאסר על יונתן פולק והקמת ועדות חקירה? ולא התחלתי לכתוב על ארה"ב ועל אנגליה.

      לגבי המשתתפים בהפגנה, השאלה אינה של כמות אלה של סוכנים חברתיים בעלי השפעה. רבים מהם, אם לא כולם, היו שם אתמול והביאו אחרים. אם ה"עוול" שבפעולות נגד ארגוני זכויות אדם, היה נוגע רק בהשפעה העקיפה שלו על עוולות אחרים, הרי שהיינו רואים הרבה יותר פעולות מחאה בתל-אביב, בשלל נושאים. וזהו, שלא רואים.

      • איש Says:

        אגב, כעובד בעמותת שמאל, אני יכול להעיד שניסיתי להביא חברים מהשמאל המתון להרבה הפגנות, אבל זאת היתה הראשונה שהצלחתי בזה. זה לא מוצא חן בעיניי אבל זה המצב, שאני מבין אותו כמו שמרב הסבירה בסוף התגובה שלה.

  15. אייל גרוס Says:

    אני כמובן מסכים שהטיעונים של בג"צ (או שמא פסיקותיו) נמצאים בתוך המסגרת של המשפט (בפרט הבינ"ל וההומינטארי) ומה שהוא מאפשר ומזמין, אם כי אכן האיסורים המוחלטים על התנחלויות בלתי אפשריים במסגרתו (אלא אם כן באמת נמתח עד אבסורודום) ומזה כבר נובע היתר. ההבדל בין בית הדין הבינ"ל לבג"צ בסוגית הגדר לא היה על המידתיות אלא בדיוק על הנקודה העקרונית הזו, שבג"צ בחר לעצום עינים ולהגיד שגם אם יענו אותו בעינויים קשים הוא לא יגיד את דעתו על חוקיות ההתנחלויות, אבל זה לא משליך על חוקיות הגדר. בי"ד הבינ"ל אמר בפשטות, ההתנחלויות לא חוקיות ומכאן שגם הגדר שממשיכה אותן. זה לא פליק פלאק מידתיות ומתיחתה, זה אלף בית של אינטגריטי ושל מה אמר החוק ושל איך מונעים אפרטהייד. בנקודות אחרות כמו ההתקפה על השוטרים גם קשה לי לראות איך אי אפשר לראות את זה כמפר את הכלל הבסיסי של הבחנה בין אזרחים ללוחמים, אבל נכון ועל זה בוודאי שאני מסכים איתך, שהכללים האלו מלאים בסתירות, אפשרות למניפולציה וכו'. שוב, הייתי נזהר מללכת לקו של דניאל רייזנר – המשפט הבינלאומי הוא מה שאנו עושים ומחליטים שהוא חוקי. (או של ג'ורג בוש לצורך העניין). יש הבדל בין לבקר את המשפט מתוך התפיסה ה CLS לתפיסה של רייזנר. אתה יכול להגיד שאין אבל בעיני יש, כי האחד מסתכל בביקורתיות על איך המשפט – כולל המבנה של הטיעון המשפטי- מאפשר לעשות את הדברים האלו ולהגדיל את אי הצדק, והאחר מוחא לזה כפיים. ברור לי שאתה לא מוחא לזה כפיים, אבל אני גם חושב שהמהלך הביקורתי של להצביע על איך המשפט מאפשר את זה ומכיל גם את ח-ל-ק מהדברים האלו, לא מוציא את המהלך האחר של הצבעה על איך המשפט וגם רוחו נהפכים כאן על ראשם.

    כל העוולות של צרפת גרמניה וכו' לא משנות את העובדה שבמדינות האלו אין (כיום) ולא יכולים להיות חוקים שעושים את ההפליה ממוסדת כמו חוקי קק"ל הקרקעות וכו', ושהם לא שולטים על מיליוני אנשים שלא בוחרים בממשלה שלהם. הפרות זכויות אדם, הפליות, הכל יש בכל העולם ובהרבה מדינות. אבל בישראל יש דברים שמעקרים את הדמוקרטיה ולו בתפיסה מינימלית שלה שבמדינות האלו אין. (בוודאי שיש מדינות שיש בהן, רק שהן לא נחשבות דמוקרטיות).

    • יותם Says:

      זו אחת הסיבות, לדעתי, שההתנחלויות הופכות לחלק הכרחי פחות ופחות מהפרויקט הציוני. המודל של עזה: שילוב שבין התקפות מהאוויר, מבצעים מזדמנים ושליטה הדוקה מבחוץ, קל הרבה יותר לעיכול לקהילה הבינלאומית מאשר מודל החיכוך של הגדה המערבית אשר מטריד את הילארי קלינטון ואת שרי החוץ של אירופה. לכן אני חושב שבדמוקרטיה של 2021 יהיה פחות מקום להתיישבות בחלמיש ובפדואל, ויותר מקום למזל"טי פרדטור ולטבלאות קלוריות.
      אם מסכימים להכניס פרקטיקות אלה אל שערי המשפט, ודומה שכיום אין ברירה, הרי שאני לא רואה שום סיבה לתת להם מקום מכובד פחות מלאחרות. דניאל רייזנר אינו נוכל או מתחזה (אני יכול להעיד על כךמכלי ראשון), הוא משפטן רציני שמשתייך לאותה דיספלינה שלך. כך גם תלמידיו בהרווארד ובייל.
      מתי למחוא כפיים, ומתי לעזוב את האולם זו כבר שאלה שדורשת החלטה מסוג אחר.

      • אייל גרוס Says:

        אני מסכים שהכיבוש עובר למודל של שליטה עם פחות חיכוך – עזה זה דוגמא מובהקת, אך לא חושב שנראה את ההתנחלויות בגדה מפונות כל כך מהר. אבל אני מסכים עם ההערכה של השינוי הזה (והיא חלק בעיני מהשינוי שצריך לעשות במחשבה על כיבוש), אם כי לא הייתי קורה לזה דמוקרטיה של 2021 אלא הכיבוש של 2021.
        אני גם לא חושב (מכלי ראשון) שדניאל רייזנר הוא נוכל או מתחזה. אבל אני חושב שהוא מומחה מלהפוך את מה שאמור להיות חריג לכלל ולהפוך בכלל את המשפט הבינלאומי על ראשו.
        אני לא חושב ש"אין ברירה", ההתנגדות להכנסתם לשערי המשפט היא בדיוק הברירה. וזו דילמה שע ורכי דין פרקטיים ואקדמיים מתלבטים איך לעשות אותה נכון. תקצר היריעה כאן אבל אני חושב שהנושא מוכר לך. אני לא מתכחש לדילמות האלו. אבל אני מזכיר שלצד האפשרות למחוא כפיים או לעזוב את האולם יש גם את האפשרות לצעוק בוז בתוך האולם.

    • דנהR Says:

      דווקא הנקודה האחרונה שלך, בנוגע לזה שצרפת וגרמניה – והייתי מוסיפה גם את ארצות הברית, בריטניה וקנדה – "לא שולטים על מיליוני אנשים שלא בוחרים בממשלה שלהם", קצת בעייתית. הרי כל הפוילע שטיק של הקפיטליזם הגלובלי כרוך בזה שאותן דמוקרטיות נפלאות – צרפת, גרמניה ובעיקר ארצות הברית – דווקא כן שולטות ברוב המשאבים ובאופני חלוקת המשאבים של הפלנטה. בעוד שלרוב תושבי הפלנטה אין שום גישה למנגנוני קבלת ההחלטות שלהן. ועזוב זכות הצבעה, אפילו זכות חוקית למידע הרלוונטי אין לנו.
      כך, חוקי העבודה באינדונזיה נקבעים בידי דעת הקהל האמריקאית; הגדרת זכויות אדם מוכתבת ממולדת התיאוקרטיה הקלוויניסטית, בירת פולחן זכות הקניין, הלוא היא ז'נבה; ומידת זוועותיותן של זוועות הכיבוש מוגדרות בידי חוגי הפנאי של מערב אירופה – אם מספיק דודות בריטיות יציקו בנושא לאנשי הממשל הרלוונטיים, אזי יעצרו את אהוד ברק בלונדון. אבל אם נעמי קמפבל תעלה למודעות את זוועות יהלומי הדמים – הם יעקפו בסיבוב את רייטינג של זוועות הכיבוש ויניחו לאהוד ברק. אם כי המצב עדיין לא גרוע כמו זכויות האדם בסין – המערב כבר יודע שמזעזע שם, אבל כל עוד אפשר לקנות אייפדים במאתיים דולר אף אחד לא יפריע למחנות העבודה שם להתנהל כסדרם, 16 שעות ביום, 7 ימים בשבוע.
      כך שלא, גרמניה וצרפת הן אולי דמוקרטיות הרבה יותר טובות מישראל לאזרחים שלהן ולהם בלבד. אבל כל עוד הן שולטות באינספור משאבים שלדייריהם אין בהם שום זכויות – הן לאו דווקא יותר דמוקרטיות מישראל.

  16. אייל גרוס Says:

    ושוב אני ממשיך בנ.ב. – כן ברור לי, בעצמי כתבתי שכאשר פלסטיני מת כי לא הגיע לטיפול רפואי בגלל הגדר שהוכרזה כמידתית, המוות הזה הוא בתוך המשפט ולא מחוץ לו, בתוך השיח ההומינטרי והמידתי וכו' כפי שפותח בבג"צ. זה לא אומר שאין לנו שום מקום לבקר את השיח הזה. השאלה המעניינת היא האם יש מקום רק מחוץ למשפט או גם מתוכו. זו שאלה שאני בעצמה נאבק בה, אבל אני חושב שהמסקנות שלך כבר ויתרו על המאבק הזה או חושבות שהוא חסר משמעות, ופה אני לא חושב שאני איתך. (יש על זה כמובן הרבה דיונים בספרות הביקורתית של המשפט הבינלאומי). אבל אולי זה סיכון מקצועי שלי.

    • ברק יעקב הראל Says:

      ב"ה
      ראיתי לא מזמן טענות שלפי החוק הבינלאומי יהודה ושומרון הם לא שטח כבוש.
      זה מתחיל בזה שבשנת 1967 שטחי יהודה ושומרון נכבשו מידי ממלכת ירדן על ידי צה"ל (והיו הגבול הזמני בהסכם הפסקת האש), ונגמר בזה שבשנת 1994 בהסכם השלום עם ממלכת ירדן יהודה ושומרון נשארו בידי ישראל (והגבול הזמני הפך לקבוע). היות שממלכת ירדן ויתרה בהסכם השלום על השטחים שנכבשו ממנה, אלה כבר לא שטחים כבושים אלא חלק לגיטימי מישראל.
      לגבי גדר ההפרדה, הבנתי שבגלל שהסיבה להקמתה היא בטחונית (מניעת פיגועי התאבדות) אז היא כן חוקית. גדרות כאלה הן אסורות באופן כללי אבל מותרות לצורכי ביטחון. היות שבזמן בנייתה היה גל גדול של פיגועים אני מאמין שהיא עונה על הקריטריונים של צורך בטחוני.
      זה מה שהבנתי שנכון מבחינת החוק הבינלאומי.

      לי אישית ממש לא איכפת מהחוק הבינלאומי בעיקר מפני שאסור לי מדין "ובחוקותיהם לא תלכו" (ויקרא פרק י"ח פסוק ג'). אבל רציתי לבדוק אם מה שסיפרו לי על החוק הבינלאומי באמת נכון.

  17. אלי א. Says:

    יותם, לא מסכים עם המאמר בכלל.

    – עניין תיאור "ההתעשרות" של קהילת השמאל מתעלם מהחלוקה בין הון לעבודה. השמאלנים הנ"ל הם מקסימום כמה עורכי דין שהיו במקום הנכון. אי אפשר להשוות את זה לסוחרי נשק, סוחרי קרקעות, קבלני עפר לגדר ועוד ועוד. גם שמאלנים צריכים לשלם שכר דירה ואם בתור עורכי דין או מנכל"ים של ארגון הם הרוויחו מספיק כדי לקנות גם לילד דירה זה עדיין לא הופך אותם למליאנים.

    – כמו שכתבת נכון, היכולת להתפרנס מהתחומים האלה נשחקה, אבל אלה לא התחומים האלה ישירות, אלא דווקא תחומים משיקים שאיפשרו בסיס כלכלי לשמאלנים לפעול בזמנם החופשי, בעיקר בתקשורת ובאקדמיה. מי שרוצה להתמחות בייצוג פלסטינים בבית משפט יכול להערכתי לעשות קופה די יפה גם בחמישים השנים הבאות (אם הוא יהיה טוב, יש תחרות מטורפת!).

    – החלוקה בין תשוקה למקצועיות גם היא נכונה, אבל קצת שחוקה. כדי שהיא תהיה רלוונטית צריך שהמקצועיות כאן תניב שכר מטורף. ה"מקצועיות" של עובדי ארגוני זכויות אדם היא בדרך כלל עוד דרך לנתב את התשוקה וכמו שראיתי אצל דובר או שניים בהפגנות, לפעמים התשוקה יוצאת בצורה לא מעודנת בכלל.

    – יש בישראל די הרבה ארגונים שהם חסרי כל היררכיה, מימון (או כמעט בלי) או תפיסה מקצועית: תעאיוש, יש גבול, סולידריות, אנרכיסטים, תאי הסטודנטים של חד"ש, המובילים את רוב המאבקים היום.

    – בקשר ללא לצפות לתגובת העולם אני מסכים. אבל גם כאן יש כמה התפתחויות, ראה למשל כוח לעובדים, או עיסוק מוגבר של האגודה לזכוית האזרח בענייני דיור בר השגה. זה שהעולם לא באמת עוזר לדפוקים זו אמת עצובה, אבל היא לא קשורה למקצועיות של הארגונים.

    – כמו שכתבו כמה טוקבקיסטים לפני, לפני שסוגרים את "המוקד להגנת הפרט" בגלל שהוא מקצועי מידי, צריך לזכור שאם סוגרים אותה יש די הרבה אנשים שלא יקבלו את הסיוע הזה.

    – יש משהו במבנה של של המשטר בישראל שיכול להכיל ולאיין את כל הפעילות הזו, אבל לא הייתי מחפש את זה דווקא בעובדה שאנשים שאכפת להם מדברים מסויימים רוצים גם להתפרנס מהם. דרכי פעולה חדשות, בריתות, מחנות מעניינים לא יימצאו באמצעות חשבונות נפש של אנשים שמרוויחים 12,000 שקל בחודש.

    • אפרת Says:

      מה שאלי א. אמר

    • נורי מ. Says:

      כן אבל התנאים של ארגוני שמאל הם מעולים יותר משל עבדי ההיטק.- אף אחד לא צריך להחתים כרטיס וזה מתאים לשילוב של לימודים, מצפון ופנאי. בנוסף לזאת אלו שעובדים בארגוני שמאל מתוגמלים חזק מהוריהם המבוססים וכך עתידם הנדלנ"י מובטח והם יכולים לעשות כאילו הם "מוסריים". לא באמת אכפת להם מפלסטינים.

    • יותם Says:

      השורה התחתונה בסוף החודש היא עניין חשוב עבור בני המעמד הנמוך – שעל בניו מוטל עליהם להיחלץ מסביבת העוני בה גדלו – והמעמד הגבוה – שעל בניו מוטל לעשות יותר מליונים מאבא. במעמד הבינוני נדמה לי שיש דברים חשובים יותר מגובה השכר (בשקל או באירו): תחושת השתייכות ופעולה על העולם, נכסים סימבוליים, הגדרה עצמית. את כל אלה מצליחים הארגונים המשפטיים, במימון האיחוד האירופי, להעניק במנות יפות לקהילה לא קטנה בתל-אביב המסמנת עצמה כשמאל רדיקאלי. אני טוען שיש לכך מחיר.
      מאוד יכול להיות שבחברה שלנו צריך עורכי דין לזכויות אדם ודוברים של ארגוני זכויות אדם כמו שצריך שרברבים, מתכנתי לינוקס ופילוסופים אנאליטיים. הקריאה היא לא לסגור את המוקד להגנת הפרט. ואולם, השאלה היא מה המשמעות של העסקת קהילה של שמאל רדיקאלי בארגונים אלה, וצימוד בין פעילותם הפוליטית לעבודת היום שלהם.

      • Assaf Says:

        תגיד יותם, אני מבין אותך נכון?

        כל הבעייה בעיניך מסתכמת בחוסר תעסוקה ותסביכי זהות לכמה שמאלנים רדיקאלים מתוסכלים בתל אביב?

        אין, במקרה, גם איזה מציאות חיצונית בעסק?

        או שכל השאר – המשטר הישראלי שעדיין מחפש הגדרה תוך כדי בריחה מרשויות החוק, הסלמת האמצעים עד כדי השתלשלות ממסוקים באישון ליל, הרקב השלטוני המסתחרר לו –

        כל השאר חוץ מאותו קומץ שמאלנים תלאביביים פאתטיים שלדעתך כולם כולם עושים כמה ג'ובות מאיזה קרן – כל שאר ישראל-פלסטין הוא בעצם "דמוקרטי" ו"נורמטיבי" לגמרי (מושג שכל-כך חביב על איווט ידידנו), כמו שהחלק השני של הפוסט שלך רומז פעם אחר פעם?

        טול פאתטי מבין עיניך, יותם.

        יש בעיות בשמאל, אבל לא אתה תעזור להגדיר אותן ובטח שלא לפתור אותן. ואת זה אפשר ללמוד פשוט מן העיתוי המסריח בו בחרת להתנפל עליו.

  18. בן פ. Says:

    היו הרבה דברים שאהבתי במאמר, אבל אני לא מקבל את הטענה המרכזית שלו כאילו ההפגנה ביום שבת היא יותר מאבק עובדים מאשר ויכוח פוליטי. אני אמנם לגמרי לגמרי לא מסכים עם המפגינים שהפגינו ביום שבת, אבל עדיין, המאבק שלהם לא נובע מג'ובים או מכסף. בכלל, נראה לי שגם לימין וגם לשמאל, מי שמחליט על עיסוק בפוליטיקה או בחברה, כסף הוא לא מה שמניע אותו. אני לא אומר שאין פוליטיקאים או מתנדבים כאלה ואחרים שהם מושחתים, אלא שהבחירה שאדם עושה בראשית חייו לעשות בנושאים פוליטיים\ זכויות אדם\ חברה וכו' היא לא בחירה שמונעת ע"י כסף. מי שרוצה לעשות כסף גדול הולך ללמוד הנדסה או חשבונאות. זה לא אומר שאין כאלה שמתקלקלים בדרך, אבל הרוב מראש לא שם בשביל לעשות מיליונים. אפילו פרנסה בכבוד לא מובטחת. זה נכון שהמימון שהם מקבלים הוא ניאו קולוניאליזם נטו, אבל זה לא מאוד משנה את העובדה שגריפת רווחים היא לא המטרה פה.

  19. גל כץ Says:

    חלק מהמגיבים (ואולי גם הכותב?) מניחים דיכוטומיה (אקסלוסיבית) בין "אכפתיות מהפלסטינים" לבין "דאגה לתחת שלך". אלא שאם לא ניתן לשלב בין שני הדברים, אזי פוליטיקה מוסרית אינה מן האפשר.

    שאלתי אליך, יותם, היא כזו – האם אתה מקבל את הטענה שמעשה פוליטי מעוגן גם באינטרס עצמי? אם כך, אזי דאגה לתחת שלך זה מוטיבציה די נאצלת למעשה פוליטי. הבעיה היא, לדעתי, שבשמאל הזכויות אדמי לא תמיד מודעים/כנים באשר לאינטרס הזה – ובמובן זה המאמר שלך חשוב. 

    אבל אני חושד שאתה הולך מעבר לכך. ואם זה המצב, לא ברור לי מה בדיוק אתה מציע ליהודים מהשמאל. מה הערך הפוליטי של חבירה למי שמנוכרים ל"כל שלטון"? אני מתכוון – מה זה יעזור לפלסטינים שאינדיבידואל שאינו מייצג אף אחד עוזר להם? אלא אם כן הם יכולים להיעזר בפריבילגיות שלו, אבל הפריבילגיות שלו דורשות את זה שהוא ייגן על התחת שלו (כלומר על הפריבילגיות). 

  20. יותם Says:

    בודאי שאפשר להסביר כל פעולה, ובפרט פעולה פוליטית כהשתלשלות של דאגה עצמית. גם סאדו הודי מודרך על ידי רצון לעצמה או איד או איך שלא תקרא לזה כשהוא מענה עצמו ברעב. דווקא הצורך בפרנסה הוא אינטרס הרבה יותר שקוף ובהיר (גם כשאינו שקוף) משלל דרכים עקלקלות ומסתוריות שמביאות אנשים שונים אל הזירה הפוליטית.

    ואולם, ההשתייכות למקום עבודה, ארגון זכויות אדם בעל גוון משפטי במקרה זה, גוזרת גם סייגים מאוד ברורים לפעילות פוליטית. אי-אפשר, למשל, להפר ביום שבת את החוק או לקרוא לעשות כן – ולהופיע בבוקר יום ראשון בפני בית המשפט העליון ולבקש את התחשבותו במרשי. עניין של יושר בסיסי כלפי חוץ וקוהרנטיות כלפי פנים. בישראל (הפשיסטית או האובער-דמוקרטית) של 2011, לא קל מאוד לעשות משהו פוליטי בעל משמעות מבלי להפר את החוק.

    תפקידם של בעלי הפריבלגיה מעלה שאלה אחרת. תשובה לשאלה זו היא חציית קווים, דבר שמעולם לא קרה באמת בישראל בשתי האינתיפאדות, ואולי מסיבות טובות (זה כבר נושא לפוסט נפרד). זה היה, למשל, הרעיון שמאחורי "אנרכיסטים נגד הגדר", אם כי המימוש שלו הוא מאוד מצומצם. אפשרות אחרת היא להכיר בכך שפשוט אין להם/לנו תפקיד חשוב בשינוי פוליטי. שההזדהות המולדת של כל יהודי עם השלטון בישראל היא מכשול בלתי פתיר, ושאת השינוי יכולים להביא רק אחרים. כך לפחות לגבי יהודים אשכנזים, לגבי לא-אשכנזים מאוד יכול להיות שהסיפור שונה.

    • אייל גרוס Says:

      אתה חושב שאי אפשר בשבת להפר את החוק וביום ראשון לטעון בבית המשפט. ואני חושב שככה זה בעולמנו הסכיזופרני. אנו (חלקנו!) לא מאמינים שיש כאן ממש דמוקרטיה אך מנסים להשתמש בכליה כשהם עובדים. וזה קצת בהמשך לדיון שלנו כאן. אני מסכים שאנרכיסטים להתרשמותי ניסו משהו אחר, וזוכר את תגובתם הראשונית לבגצים של הגדר. אבל כיום נדמה לי שיש הרבה יותר רצף בין אנרכיסטים נגד גדר לבין עורכי הדין נגד הגדר – אם כי אולי אני טועה.

      • יותם Says:

        אני יודע שבאופן מעשי זה לא מתאפשר. עו״ד שיורשע בפלילים יאבד את הרשיון, דובר שייחשף במעריב כפורע חוק יאבד את אמינותו (ואת משרתו) והארגון שאליו הם משתייכים ייאבד במהרה את המימון מאירופה אם יוכח שלא מדובר במקרים אנקדוטאליים. גם לסבלנות של תורמים אירופים, לא כל שכן של שופטי בג״ץ, יש גבולות.
        לכל היותר אפשר לנסות הליכה אקרובטית על הגבול שבין התנגדות ״סבירה״ שהשלטון ישראלי יודע ומסכים להכיל, לבין הפרה של כלליו.

      • אייל גרוס Says:

        אולי עורך דין שיורשע בפלילים בעבירה שיש עמה קלון… לא כל כך מהר שוללים רשיון מעורך דין, לפעמים משעים ולפעמים גם זה לא. אני לא מומחה לכללי האתיקה אבל זוכר עורכי דין שהורשעו בדברים יותר חמורים מהפגנה לא חוקית והרשיון לא נשלל. בכל מקרה השימוש שלי בעורך דין שטוען למחרת בעקבותיך היה מטאפורי לזה שבאקטביזם עושים דברים שעשויים להראות סותרים, בטח במצבנו הנוכחי. שלהטיל ספק שיש דמוקרטיה ולהשתמש בכליה זה משהו שאני חושב שאפשר לעשות (ורבים עושים) במצב הסבוך הנתון. ואני לא חושב שיש הפרדה מוחלטת בין נאמר אנרכיסטים נגד גדרות והמשתתפים בפעולות שהם יוזמים לבין דוברים של ארגונים שמקבלים מימון אירופי…. אז אולי הדובר עצמו קצת יותר נזהר באופן אישי אבל אני חושב שתמצא אנשים שמעורבים בעתירות לבג"צ בין אם כמשפטנים או כדוברים ושגם מעורבים בהפגנות לרבות כאלו שעל ידי צה"ל נחשבות כלא חוקיות.

      • אייל גרוס Says:

        ואגב, זה גם בסדר אם יש חלוקת עבודה. אם במקום בו סוג האקטביזם יקשה על האדם לטעון למחרת לבג"צ הוא ישאר מאחור וישאיר את חבריו לעשות משהו. שוב, אין איזה חלוקה דיכוטומית ובטח שלא מחויבת המציאות חלוקה כזו.

    • Assaf Says:

      יותם

      אני חושב שלא ממש ענית לגל על הקושיות שלו. מצד אחד אתה כובל את ידי אנשי זכויות האדם ואומר להם – או שתקפצו על הגדר כמו האנרכיסטים (או תציתו את עצמכם כמו אילייה ריפס), או שתשבו בשקט. אין שום פסול, ויש אפילו חתרנות, בשימוש בפריבילגיות שלנו כבני המגזר המועדף על השלטון כדי לקעקע אותו.

      ההנחה האוטומטית שכל מה שארגון זכויות אדם מסודר עושה, הוא ברכה לבטלה, היא מגוחכת. ארגונים כמו "גישה" ו"יש דין" ואפילו "רופאים לזכויות אדם" עתיק היומין שלא לדבר על האגודה לזכויות האזרח שחידשה ימיה כקדם, נתקעים לשלטון כמו קוץ בצלעות ומשיגים הרבה תוצאות בשטח.

      אבל מעבר לכך, כמו שגל רמז, יש לך פרשנות בעייתית ביותר (בלשון המעטה) לדמוקרטיה. מה, אם הרוב מחליט שצריך לתלות את המיעוט על עץ גבוה, זו הכרעה דמוקרטית? אם בית משפט מצליח להמציא התפתלויות משפטולוגיות נאורות כביכול כדי להצדיק ולאשר מדיניות דיכוי ונישול שיטתית, זה סימן לדמוקרטיה? עושה רושם שגם אתה מעוות ומפתל את משמעות המושג "דמוקרטיה" כדי להסיק שישראל נעשית דמוקרטית יותר ויותר, בסתירה משוועת למציאות בשטח.

  21. תומסו Says:

    פוסט מעניין וכתוב בצורה לא מתלהמת.
    אני לא מסכים עם אמיתי ס שזה טוקבק שכתוב בצורה מעודנת, אלא אם הוא התכוון לזה כמחמאה.
    אני מאד מעריך את היכולת לביקורת עצמית, גם אם ברור ש"הצד השני" יותר גרוע. ארגוני זכויות האדם ודומיהם עושים עבודה קשה, לעיתים סיזיפית ומגיע להם את כל התמיכה והעידוד. אין זה אומר שלא כדאי לראות גם פנים אחרות של העסק הזה. זה לא הכל, זה אפילו לא הדבר המרכזי (הדבר המרכזי הוא כל הטוב שהם עושים ), אבל חשוב לדעת גם את זה.

    בכל מקרה, שיתפתי…

  22. שרון Says:

    אני לא יודעת מי אתה, והאם אתה עדיין שותה מהבאר הזו, אבל משכת את השטיח מתחת לרגליהם של צדקנים רבים. כבר 5 שנים, מאז שסיימתי את הסיבוב הקצר שלי בתחום, אני מחכה לראות האם יש עוד מי שחושב כמוני על העוסקים (תרתי משמע) ב"זכויות אדם" . חלקם, כידוע, מדושנים, משומנים ומרופדים עד קץ הדורות בעקבות בחירתם זו. הכרתי עורכי דין שמורחים את הטיפול בתיקים משפטיים כדי להמשיך לקבל את הקצבה השבועית ממשלם המיסים הארופי ולא לסיים את התיק לעולם. הם עושים מיליונים בעוד שהמזכירות שלהם מקבלות שכר מינימום ללא תנאים סוציאליים (לפני חוק הפנסיה) ועורכי הדין לא בהרבה יותר.

  23. יסמין Says:

    כן כן כן, לדאוג לתחת שלנו (שלנו אלק; בכמה שנים של פעילות פוליטית נלהבת לא רק שלא הרווחתי ממנה גרוש אלא גם השקעתי והפסדתי לא מעט).

    למה כאן אין מהפכות? כי קהל המפגינים — היהודים — שבע, בטוח, נינוח. לי אישית זה מפריע כבר שנים. רק כאשר באמת פוגעים בציבור, ולא רק בערכיו המוסריים, אפשר להתחיל לדבר על מחאה אמיתית, כועסת ואותנטית. ואולי אפקטיבית.

    במילים אחרות, טוב מאוד שהאיום התחיל להיות ממשי. מה לעשות, זה מה שמוציא אנשים לרחובות. בצרפת, באנגליה, בתוניסיה ובכל מקום שבו הציבור כבר לא יכול ולא מוכן לעמוד בגזירות שניחתות עליו, במחיר של החיים או בפריבילגיות שנגזלות ממנו. להפגין במשך עשר שנים מול משרד הביטחון בגלל נבלותו ואכזריותו של המשטר בפורום של 300 איש זה אולי נעלה, אבל חסר כל ערך פוליטי. דווקא בהפגנות השוליות האלו אחוז הפעילים בשכר גבוה בהרבה מאשר בהפגנות כמו של שבת האחרונה, שהוציאה הרבה אנשים מהבית בלי שום תגמול כזה, אנשים רגילים ולא מיליטנטים, ועם כל ההסתייגות שלי מכל ההזדעקות להגן לפתע על איזו דמוקרטיה מדומיינת.

    ביקורת עצמית זה יפה מאוד, אבל הרשימה שלך גובלת בצדקנות.

  24. רועי Says:

    ראשית, אני מופתע שאף אחת מהתגובות לא הזכירה מציאות פשוטה: אם האקטיביזם בישראל היה מוגבל רק לאלו שאינם מקבלים שכר, הוא היה מצטמצם בכך רק לקבוצות היותר מבוססות מבחינה כלכלית באוכלוסייה. האחרים – עדיין חייבים להתפרנס, ולא יכולים לחיות על סיוע מההורים. כן, לכאורה, אנשים היו יכולים לעשות את זה בשעות "הפנאי", אבל גם זה סוג של מותרות עבור הרבה אנשים במדינה. ומה עם נסיעות, שלטים, טלפונים וכו'?

    שנית, השימוש בכלי המשפטי ע"י ארגונים ממש אינו קשור למימון. אם הפעילים היו חושבים שיציאה מחוץ לחוק ולמסגרת השלטונית היו הדרכים היעילות ביותר להשיג את מטרותיהם, הם היו עושים זאת, בלי להסס בכלל. בדרך כלל, הרי, הן ארגונים והן פעילים אינדיבידואלים בוחרים את צורת הפעילות שלהם עפ"י אמונותיהם והעדפתם, ולא עפ"י המקום בו יש כסף. אחר כך, בהחלט יכול להיות שנוצר תהליך של התאבנות ושחיקה, אבל אני לא חושב שהוא יותר משמעותי מהתהליך שעוברים אנשים שלא מקבלים שכר. דרך אגב, בהחלט יש מימון גם להפרת החוק – כל עוד לא מדובר באלימות (וגם לזה יש מימון – אם כי ממקורות אחרים). ואני חושב שרוב הפעילים מתנגדים לאלימות באופן עקרוני, ולא מכיוון שלא יוכלו להתפרנס מפעילות אלימה (מה גם שכאמור, הם כן יכולים להתפרנס ממנה).

    שלישית, הפוסט הזה די "קונה" את הטיעונים של הימין שהדיון פה הוא לגבי המימון לארגונים. אני חושב שהמהלך האחרון של הקמת ועדת החקירה נתפס כשערורייתי במיוחד דווקא מפני שהוא *לא* עוסק במימון בכלל, ואפילו לא בארגונים עצמם. יש כאן נסיון להציג כל טיעון או פעילות לטובת זכויות של מיעוטים כמשהו בלתי לגיטימי. בין אם הפעילות חוקית או לא חוקית. בין אם היא משפטית או לא משפטית. בין אם היא ממומנת או לא ממוממנת. כל שאר הדברים הם עילות די שקופות, שאפילו לא אלו שמשתמשים בהן מאמינים בהן, לא כל שכן מישהו שפעיל בארגונים.

    הסיבה שהפעם הרבה אנשים יצאו לרחובות היא הרבה יותר פשוטה: הם יצאו להגן לא על הפרנסה שלהם, אלא על הצביעות שלהם. אלו אנשים שבדרך כלל מצקצקים על הפרות זכויות אדם, אבל מתנחמים בקיומם של בצלם והאגודה לזכויות האזרח, שמאפשרים להם לחשוב שבסופו של דבר הכל יהיה בסדר. אבל אם תיקח את הארגונים מהאנשים האלו, הם לא יוכלו להעמיד פנים שהכל יהיה בסדר. על העמדת הפנים הזו הם נאבקים. אני חושב שהפעילים והארגונים מודעים לכך, ואין להם בעיה עם זה: כדי לחשוב שהכל בסדר יש לך שתי אפשרויות – או להעמיד פנים, או באמת לדאוג שהכל יהיה בסדר. ככל שהאפשרות הראשונה, והקלה יותר, נעלמת (ומטרת ההפגנה היתה להמחיש שזה בדיוק מה שקורה), אנשים נאלצים לבחור באפשרות השניה והקשה יותר – וזה שינוי חיובי.

    רביעית, אני אחזור על הטיעונים של הרבה אנשים בשרשור הזה: בארגוני זכויות האדם לא עובדים אנשים לצרכי פרנסה. גם לא בהכרח מסיבות אידיאולוגיות – לפעמים זה לצורך טיפוח האגו, החשיבות העצמית, או הצדקנות – אבל בהחלט לא לשם פרנסה. אין כמעט אף כישור שרלבנטי לקהילת זכויות אדם, שאי אפשר להתפרנס ממנו טוב יותר מחוצה לה. גם אלו שעובדים בקהילת זכויות האדם, מרוויחים טוב, ונטולי כל כישורים (ויש כאלו), עדיין היו יכולים יכולים להרוויח יותר טוב בחוץ, מכיוון שהיכולת שלהם לעשות רעש ולקדם את עצמם היא רלבנטית ל"הצלחה" בכל מקום עבודה.

    חמישית, עולה אצלי בכל זאת השאלה – האם המאמר הזה באמת עוסק בקהילת ארגוני זכויות האדם ופעילי זכויות האדם, או בקבוצה אחרת, שחופפת לה באופן חלקי, אבל בוודאי שאינה זהה לה? אני שואל, מכיוון שבמאמר הזה מוזכרים שני אנשים – אביגדור פלדמן ויצחק לאור – שלא רק שאיני רואה אותם כחלק מקהילת זכויות אדם, אלא אני רואה אותם כשותפים להפרת זכויות אדם חמורה (במקרה הראשון) וכמפרי זכויות אדם מהמעלה הראשונה (במקרה השני). אני מתאר לעצמי שהם רואים את עצמם אחרת, אבל אני חושב שרוב הפעילים יגידו ששני האנשים האלו מתפרנסים מהפרת זכויות אדם ולא מהגנה עליהן. שניהם, דרך אגב, אנשים שמאוד אוהבים להיתלות בכל מיני טענות משפטיות משונות כדי להצדיק עוולות חמורות.

    שישית, הפוסט הזה מביע בדיוק ההפך מביקורת עצמית. הוא מבטא בדיוק את הרוח הרעה של הסתגרות פנימית, התפלפלות אקדמית נטולת טעם, ויכוחים פנימיים איזוטריים, וצדקנות מתנשאת, שמהוות בעיות חמורות ואמיתיות בקהילת הפעילים כיום. ביקורתיות אמיתית היא, קודם כל, להציע פתרונות מוחשיים שישפיעו ויהיו רלבנטיים לחיים של אנשים (מחוץ למעגל הצר של הפעילים), ושנית – להסתכל באופן נוקב על אנשים שחושבים על עצמם כחלק מהקהילה הזו – כמו יצחק לאור וכמו אביגדור פלדמן – אבל צריכים להיות מוקעים ממנה. נשים, אחרי הכל, הן גם בני אדם, לא?

    • גל כץ Says:

      אפשר להביע הרבה ביקורת על המאמר של יותם (כפי שאכן עושים כאן), אבל ייאמר לזכותו שלפחות יש לו אומץ לדבר בשמו המלא (כולל שם המשפחה), ולא להסתתר תחת השם הנפוץ מדי "רועי" כאשר מבקרים אנשים באופן אישי.

    • יותם Says:

      לא ידעתי שסניגור פלילי נחשב שותף להפרת זכויות אדם, או אדם שמעולם לא הוגש נגדו אישום פלילי, קל וחומר נשפט או הורשע.
      אני מציע להתחיל לחקור את מצב הדמוקרטיה ב״ארץ האמורי״

      • רועי Says:

        השיח המשפטי, אני מבין, הוא מאוד בעייתי, אלא אם כן נוח לך להשתמש בו. אותו השלטון, שארגוני זכויות האדם יותר מדי תלויים בו, לפתע נהפך לאמת המידה העילאית: מי שפועל במסגרת השיטה שלו, או שאינו אשם עפ"י השיטה שלו, אינו נחשב למפר זכויות אדם. מעניין….

        לגופו של עניין, סניגור פלילי אינו שותף להפרת זכויות אדם, אלא אם כן הוא חוצה קוים אדומים, מבלי שהדבר יתרום (למעשה, אפילו יזיק) ללקוחו, כפי שקרה במקרה הזה. לגבי האדם שמעולם לא הוגש נגדו אישום פלילי – כך גם כל ראשי מערכת הממשל בישראל וכו'. גם נגד מדינת ישראל לא הוגש אישום פלילי, וגם לא נגד החברה הישראלית. לא נגד הכנסת שהעבירה ומעבירה חוקים גזעניים: האם זה אומר שאת כולם אי אפשר להאשים בהפרת זכויות האדם? גם מעניין….

    • יואב Says:

      אתה רואה את אביגדור פלדמן *שותף* למעשיו של קצב. אפשר לקבל הרחבה? האם הוא היה איתו בחדר? האם היה חלק מפמליית הנשיא שעזרה, כך נראה לפי הכרעת הדין, להסתרה השיטתית של מעשי האונס וההטרדות המיניות?

      נו, אני מניח שלהיות עורך דין של נאשם, יהא הנתעב ביותר, זוהי הפרה מהמעלה הראשונה של זכויות אדם. אחרי הכל, יש אנשים שלא מגיעה להם הגנה משפטית לפי זכויות האדם. בעצם כן. עכשיו אני מבולבל. כל השיח הזה של זכויות אדם נורא מבלבל. נשים הן אדם. גם נאשמים הם בני אדם. במי נבחר?

      זכויות אדם הן לרוב עניין שבין המדינה לאנשים שעליהם היא מפעילה כוח. כיצד פרשת קצב, שאמנם עשה את מעשיו בזמן כהונתו כשר וכנשיא, אך לא עשה זאת בשם הממשלה או בשם מוסד הנשיאות, ונשפט על כך ואף הורשע, היא חלק מהמאבק מול מדינת ישראל למען זכויות האדם במדינה כך שהגנה על נאשם במסגרת ההליך היא בהכרח שותפות להפרה של זכויות אדם?

    • יואב Says:

      אה, וכמעט לא שמתי לב, לאור כבר הורשע על ידך. זכות האדם, של חף כל עוד הוכחה אשמתו, אינה זכות אדם. זכות האדם של נשים וגו'. אפילו העובדה שכתב אישום לא הוגש, עדיין, אינה מספיקה לך.

      • רועי Says:

        הנה רק דוגמה אחת לדבריו של אביגדור פלדמן, לא בבית המשפט, אלא בראיון לתקשורת:

        "גם פרקליטו השני של קצב, עו"ד אביגדור פלדמן, הגיב הערב בחריפות לדברי א'. "היא אמרה דברים נבזיים, דברים שאין להם שחר", האשים. "היא חילקה ביניכם (התקשורת. ש.מ) איזשהו מכתב שאני יודע מהו". הוא הוסיף כי "הגברת אומרת שהיא הייתה במצב של התעללות, שהיא נאנסה. אני מחזיק פה פתק שבו היא כותבת לקצב: 'טיפשון, אני אוהבת אותך'. שהיא כתבה לאחר סיום עבודתה". "

        http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/601/963.html

        פלדמן גם צולם לובש טישרט שלועג לאחת המתלוננות, והסביר את זה בכך שזה ההווי במשרד שלו. חלק מרכזי בהתנהלותו של קצב היתה הטלת אימה, ביזוי והשפלה של הנשים אותן הוא אנס, כדי להרתיע אותן מתלונה ועדות נגדו, ואין ספק שפלדמן לקח חלק במסע שיסוי פומבי נגד המתלוננות.

        קצב כמובן עשה את המעשים שעשה מתוקף עמדת הכוח שלו, וניצל אותה כדי לנסות ולהתחמק מתשלום מחיר על מעשיו. זו הפרת זכויות אדם קלאסית. עצם העובדה שאנשים מנסים לטעון ברצינות שאין בין הדברים קשר היא עדות לנזק החמור שגורמים טיעונים שמעלים פלדמן וסניגורים חסרי אחריות כדוגמתו.

        נאשמים הם בני אדם, גם אנשים שלא הורשעו הם בני אדם. יש להם את הזכות להליך הוגן על כל הכרוך בכך. אבל אין להם את הזכות להטיל אימה ולנסות להרתיע את מי שמתלונן נגדם, לא ישירות ולא דרך שליחיהם. ועצם העובדה שמישהו לא הורשע, אינה אומרת שהוא לא הפר זכויות אדם. אחרת אתה בעצם נותן לשלטון את הזכות להכריע מתי חלה הפרה ומתי לא. זה כמובן ירוקן את כל הרעיון הביקורתי של זכויות אדם מתוכנו.

        אבל יש משהו משעשע בכך שאתה מעלה את נושא זכויות האדם, כאשר נמתחת ביקורת, *בתגובה לפוסט באינטרנט*, על אנשים שקיבלו במה ציבורית חסרת תקדים וחסרת כל פרופורציה כדי להשתלח בנשים שהתלוננו נגדם ולהעלות כל טענה אפשרית, ועדיין הצליחו להציג את עצמם באור הרבה יותר רע מכפי שאני אי פעם אוכל להציג אותם.

      • יואב Says:

        קצב אכן עשה את דבריו מתוך עמדת כוח. אך כמוהו גם אנסים רבים, שאינם נשיאים או שרים או רמי דרג ושררה. כך שבהחלט אפשר לטעון ברצינות שזה לא קשור לעצם היותו בשלטון. ועדיין לא הבנתי מה הקשר בין "זוהי הפרת זכות אדם קלאסית" לבין הטענה שפלדמן שותף לעבירות של מרשו. האם הוא משול בעיניך ליועץ המשפטי לממשלה אשר מגן על ולפיכך מצדיק את מעשי השלטון?

        השלטון הוא לא היחידי המוסמך לקבוע מתי חלה הפרת זכויות אדם, אך הוא היחידי הרשאי לקבוע מתי מישהו הוא עבריין במסגרת הדין הפלילי. ארגוני זכויות האדם עסוקים בין השאר בלתעד, למסמר ולהוציא לאור הפרות של זכויות אדם, ע"י אנשים שזהו תפקידם ומקצועם. "הרעיון הביקורתי" של ארגוני זכויות אדם אינו כולל קבלה אוטומטית של האשמות ע"י מתלוננים.

        אני מעלה את נושא זכויות האדם, כי זה באמת משעשע שאנשים שמגנים על זכויות אדם מתעלמים מזכות בסיסית כל כך. אנשים שהם סקפטים בכל הקשור למעשי השלטון, וגורסים בצדק כי לפלסטינים מגיע משפט צדק ולא משפט צבאי, אך כאשר יש האשמות כנגד אדם בגין עבירות מין – הרי שזהו סוף פסוק מבחינתם.

        אפשר למתוח ביקורת על פלדמן ועל התנהלותו במשפט. אך להגיד שהוא שותף לעבירות של קצב, או להרשיע את לאור על סמך "עדויות" בלבד, זו אמירה שמתאימה לפוליטיקאים ולא לאנשי זכויות אדם. לפעמים זה הולך ביחד כנראה.

      • רועי Says:

        הסקפטיות של אנשי זכויות האדם כלפי מערכת הצדק פועלת בשני הכיוונים: אנשים אינם מקבלים משפט צדק, או מכיוון שהם חלשים – ואז אינם זוכים להגנה מספקת בהליך המשפטי, או מכיוון שהם חזקים – ואז קורבנותיהם אינם זוכים להגנה מספקת בהליך המשפטי. המקרים של הטרדה ותקיפה מינית הם דוגמה קלאסית של הבעיה מהסוג השני. אמנם מדי פעם ישנם מקרים בולטים, כמו רמון וקצב, בהם המערכת כן נוהגת נכון (לפעמים על אף עצמה), אבל בסך הכל, קורבנות לעבירות מין מופקרות על ידי המדינה באופן מסיבי ושיטתי. זוהי הפרה חמורה של זכויות האדם, וכאשר עורכי דין – אשר פועלים כאנשי מערכת המשפט, גם בתור סניגורים – משתתפים בכך, הם חלק מאותה הפרת זכויות אדם.

        כאשר ניתנת לאנשים אלה הגנה וחסינות, וכאשר חבריהם בתקשורת מגוננים עליהם ונותנים להם מרחב חסר תקדים לתקוף ולהשחיר את המתלוננות נגדם, קשה לי לראות כיצד הם יכולים להיתפס כצד שזכויות האדם שלו מופרות, *על ידי תגובה לפוסט בבלוג באינטרנט*. אם היו נותנים לי תשעה עמודים בהעיר זצ"ל כדי להשחיר את שמו של יצחק לאור, ולהרתיע אותו מתלונה נגדי, אולי אז זו היתה הפרת זכויות אדם (כן – גם גורמים פרטיים רבי כוח בזירה הציבורית יכולים להפר זכויות אדם).

      • יואב Says:

        הבנתי. כאשר סניגור פועל במערכת בה קיימים 99 אחוזי הרשעה (כלומר, מערכת בה זה כמעט ודאי כי מרגע שמוגש כתב אישום נגד אחד, נאמר קצב, הוא ימצא אשם) – הוא בהכרח שותף פעיל לכל מחדליה ולכך שזכויות האדם נרמסות בה מדי יום.

        בנוגע למשפט קצב עצמו: אף בהכרעת הדין בית המשפט מתח ביקורת רבה על כל המעורבים – גם על קצב ופרקליטיו, אך גם על העיתונות. להציג את ההילולה התקשורתית במשפט קצב כאילו הייתה מנת חלקו של צד אחד בלבד, שאולי על מנת להגן על זכותו להליך הוגן נדרש לפגוע בזכויות הצד השני, זוהי אינה הצגה הוגנת של המציאות. זוהי הצגה של פוליטיקאים.

      • יסמין Says:

        בכל זאת, אנשים בדרך כלל מטרידים את המזכירה שלהם, לא את הבוסית שלהם. אז אם הוא היה הנשיא…

      • יואב Says:

        ואם הוא היה סתם בוס? כאמור, זה בהחלט קשור לעמדת כוח, ולפעמים מדובר סתם בעמדת כוח פיסית גרידא, שקשורה לפוליטיקה של היחסים בין המינים או סתם עמדת כוח פיסית. אז עתה כל סניגור שמגן על אנשים בעמדת כוח או גבר כלשהו באשר הוא גבר יוכרז כשותף להפרת זכויות אדם?

      • נא Says:

        יואב, קצת חומר קריאה לעיונך:

        http://haemori.wordpress.com/2010/02/07/%D7%AA%D7%A9%D7%9B%D7%97%D7%95-%D7%9E%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%91%D7%95%D7%9F-%D7%95%D7%AA%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%95-%D7%9C%D7%93%D7%91%D7%A8/

      • יואב Says:

        קראתי. קראת את התגובות? אני בצד שלהן.

  25. ספרטקוס Says:

    אני חושב יותם שאתה בכיוון הנכון אבל לא עושה את מלוא המהלך בכדי להבין את התופעה גם אם השלימו באופן חלקי את דבריך ההפניות למאמר הלקוח מ"דוקטורינת ההלם".
    הקרנות שמממנות ארגוני זכויות אדם מממנות גם עמותות אחרות העוסקות ברווחה כלכלית בישראל ("לתת","ידיד" וכו'). יתר על כן, תופעת הארגונים הלא ממשלתיים(=אל"מים) הנה תופעה עולמית כאשר בכל מדינה ומדינה היא באה לידי ביטוי באופן המותאם לנסיבות הפוליטיות הייחודיות בה. ניתן למצוא קורלציה די טובה בין עליה דרסטית במימון האל"מים לבין תחילת העדן הניאו ליברלי שתחילתו מתוארכת לרוב בתחילת שנות השמונים. אני טוען שהקורלציה הזו משקפת אמת פוליטית גדולה יותר והיא שמימון האל"מים ע"י ההון הבינלאומי הוא חלק מהאסטרטגיה הניאו ליברלית – במקום שבו חוסלו השירותים החברתיים שורר אי שקט חברתי שבשביל לשכך אותו ניתן מימון לאל"מים. השיכוך פועל בכמה רבדים:

    ראשית, האל"מים מציירים עצמם כגופים המטפלים בנושאים שפעם טופלו ע"י מוסדות המדינה. כך נוצרת האשליה שהבעיות מטופלות כשבעצם האל"מים(מתוקף תקציבם הקטן) מסוגלים לפתור בעיות רק לשבריר של האוכלוסיה. מנקודת המבט של בעלי ההון יש כאן חיסכון תקציבי לא מבוטל. בשביל לראות איך זה קורה בתחום זכויות האדם, אפשר להעריך למשל כמה כסף חוסך "המוקד להגנת הפרט" לישראל ע"י מילוי תפקידי המנהל האזרחי. אני זוכר שבAIC עשו סיקור הרבה יותר רציני של הנושא הזה אבל אין לי הפניה.

    שנית, האל"מים מפצלים את המאבק הפוטנציאלי בכך שמגמתם היא ספציפיזציה.
    הארגונים עצמם אינם מתיימרים להביע עמדה מקיפה על המצב הפוליטי אלא מתמקדים בנישה שלהם. אפילו "בצלם", אחד מהארגונים הותיקים *אינו* מביע עמדה נגד הכיבוש אלא רק נגד הפרות זכויות האדם הנובעות ממנו.
    כפי שאתה בטח זוכר, המימון באל"מים פעם היה הרבה יותר גמיש(אם כי כנראה פחות גדול). ארגונים היו מקבלים תקציב גלובלי ונותנים ד"וח פעם בשנה. היום התקציבים הם פר פרוייקט ולמעשה תוכן הפרוייקט נכתב כך שהוא יקבל מימון.
    פיצול מאבקים הוא דרך מצוינת לגרום לכשלונם כפי שאתה בוודאי יודע.

    שלישית, האל"מים מרוקנים את שורות הפעילים בכך שהם שוכרים את ההנהגה הפוטנציאלית לשירותם. עובדי האל"מים הם לרוב צעירים בעלי מודעות פוליטית מפותחת ובעלי השפעה חברתית בסביבתם. האל"מים מנתבים את פעילותם לכדי פעילות בפרוייקטים שמקבלים מימון וכך משיג ההון הבינלאומי שליטה על המאבק כנגד תוצרי מדיניותו.

    מתוך הניתוח דלעיל, ניתן גם להעמיק ולשאול במה שונה תפקידם של האל"מים העוסקים בזכויות אדם מזה של אלו העוסקים ברווחה כלכלית של אזרחי המדינה. בקצרה, אומר שההון הבינלאומי אינו רק דוחף הפרטות אלא גם מלחמות וכיבושים למיניהם והאל"מים השונים משככים את הבעיות הנוצרות באספקטים שונים.

  26. מאיה Says:

    שמחה מאד שהשיח המשפטי זכה לתחייה בפתיל הזה. נגד לאור עומדת תלונה במשטרה על אונס ופורסמו עשרות עדויות על הטרדות מיניות ומעשים מגונים.
    הקליינט של פלדמן זייף עדויות והשחיר קורבנות של עבירות מין. זה לא היה פלדמן שאמר בטלויזיה שאין כזה דבר אחת ותפקידו הוא לעשות שקר יפה?

    אתם לא שייכים לקהילת מגיני זכויוית האדם.

    • גל כץ Says:

      אני מסכים איתך לגבי לאור, יחסו המבזה והאלים כלפי נשים והחשיבות המוגבלת של השיח המשפטי בהקשר הזה. אבל ממש לא ברור לי איך זה לכל הרוחות קשור לפוסט. לאור לא ניתן כדוגמא ל"פעיל זכויות אדם". הוא בסך הכל צוטט. האם את טוענת שבשל היחס שלו כלפי נשים אסור לצטט ממאמריו? ומה על השירים – להשמיד אותם?

    • ofrilany Says:

      מה בדיוק מהות ההכרזה האחרונה: אקסקומוניקציה? חרם?
      את כותבת את זה בתור מנכ"לית הקהילה של "מגיני זכויות האדם"?

    • איתמר Says:

      הוכחה שזכויות האדם הפכו לדת. אתה או חלק מזה או כופר ואם אתה כופר אתה תלך לגיהינום של זכויות אדם בלי כור מצרף.

  27. אביב Says:

    מה שמעיק קצת בדיון הזה הוא שחוץ מאלי א, אף אחד לא מזכיר את "כוח לעובדים" שהוא ארגון עובדים שמאלי שחי על דמי חבר ולא על תרומות, מאגד אלפי אנשים, (רובם לא אשכנזים ממרכז ת"א), ומנהל מאבקים קשים מול בעלי הכוח. העולם שלכם מתחיל ונגמר בהפגנות המרשימות בבילעין ושיך ג'ארך ובמה קורה בחוג מאוד מסוים של אנשים. צאו קצת מהבועה ותגלו שיש עולם שלם של מאבקים בחוץ שאתם נדמה לא מודעים או מתעלמים מקיומו.

  28. Assaf Says:

    יותם מעלה נקודות חשובות, אבל אז מעגל אותן לכיוון ההקשר שבנו "אם תרצו" ושות' ובכך עושה גם שירות דוב לדיון, גם עוול להרבה מאוד אנשים טובים וגם מעוות את המציאות.

    אכן יש בעייה בהתמסדות וקבלת תרומות גדולות מגורמים גדולים (מדינתיים, עסקיים, זה כבר פחות חשוב). מה שיכול להוביל לצנזורה העצמית ואפילו אימפוטנטיות. בגלל זה חשוב לכל הארגונים להמשיך לקיים בסיס תמיכה רחב ככל האפשר בציבור הישראלי, אם לא של תורמים אז לפחות של מתנדבים. אבל חבל להכליל, הרבה מאוד ארגונים מצליחים לנטרל את הסכנה הזו ולפעול באופן עצמאי לגמרי. בכל מקרה, אם איני טועה זו אחת הסיבות שתעאיוש – אולי התנועה החשובה ביותר בגל הנוכחי של מחאה – מעולם לא התמסדה וחיה מן היד אל הפה על תרומות צנועות של אנשים מן היישוב. יש עוד קבוצות כאלה, אני משער למשל שאנרכיסטים נגד הגדר לא מקבלים תרומות מאף ממשלה.

    צריך גם לזכור שכשאנשים (כמוני למשל) מעדיפים להמשיך להתפרנס בכבוד ממקצוע עיקרי – נניח, היי-טק – ומשתתפים בפעילות בתור "תחביב" (תחביב מזוכיסטי למדי, מן הסתם), הדבר הראשון שאומרים להם זה "תסתום את הפה, כי כל עוד אתה חוגג יפה מאוד בהיי-טק, כלומר נהנה מכל הסיפור, אין לך מה להתלונן ואתה סתם צבוע".

    עד כמה שאני לא מתלהב מיוזמת היחצ"נות בשם "לא נסתום את הפה" שנזכרה למעלה, אכן המאפיין הבולט ביותר של ההתייחסות הציבורית לפעילות שמאל בעשור האחרון היא הניסיון לסתום את הפה ולהוציא מחוץ לגדר.

    אם אתה בארץ, למה אתה נשאר פה אם אתה כל-כך שונא את המדינה.
    אם עברת לחו"ל, איבדת את זכות הדיבור.
    אם אתה מרוויח טוב ממקצוע כלשהו, אתה נהנה מן המצב הקיים.
    אם אתה משקיע את כל זמנך בפעילות וחי (בצורה כזו או אחרת) מתרומות, אתה סתם פרזיט שנהנה מהמשך המצב הקיים ומהצגתו באור שלילי.

    שזה פחות או יותר הקו של הפוסט הנוכחי. המשותף לכל התגובות הוא השימוש בטינה נגד "שמאלנים" כדי לחזק את ההדחקה, ההכחשה והבריחה מן המציאות עצמה, שהיא בעצם מה שהופך אנשים רגילים לגמרי לפעילי זכויות אדם.

  29. yossidavid Says:

    אני חושב שכמות התגובות ומידת הרגשנות שלהם מעידים על רגישות הנושא ונפיצותו, וכנראה גם על הסבירות לנכונותו.
    איני יודע ואיני מתפרנס מארגונים אלו, אך ראיתי כיצד מאבקים למען עקרונות הופכים למאבקים על הון כלכלי או חברתי. ראיתי איך ערכים יכולים להתמוסס ברגע מול מעט אגו או כמה שקלים.
    מסכים לחלוטין שכנראה הכסף הוא זה שהביא להפגנה כל כך גדולה וזו אחת הסיבות שלא הגעתי אליה.
    בכל מקרה, חסר לי הקשר בין ארגונים אלו לשימור המצב, שנרמז בכמה תגובות כאן, ועל כך שלמעשה אין לעובדים בארגונים אלו שום רצון שיסתיים הכיבוש, כמו לקצינים בשטח, כי אז הם יאבדו את עבודתם ואת משכורתם.
    עצוב, אבל ראוי וכנה במיוחד.

    • Assaf Says:

      יוסי,

      הכל טוב ויפה, אבל
      "אין לעובדים בארגונים אלו שום רצון שיסתיים הכיבוש"
      זו האשמה שקרית, עלובה ובזויה.

      מהיכרות עם כמה מן הנפשות הפועלות, זה רחוק מן המציאות כרחוק מזרח ומערב.

      או שתביא דוגמאות, עדויות והוכחות, או שתחזור בך מהלבנת הפנים הקולקטיבית הזאת. וליותם, הצורה שהיצגת את הדברים כאן מביאה ישירות לטיפוח והפצה של שקרים, הסתות והשמצות בסגנון הזה.

    • אלי א. Says:

      יוסי מה שאתה אומר זו טענה ידועה ודי דמגוגית. אצלך זה לא דמגוגי אלא קצת נאיבי. אם לא היה כיבוש אני בטוח שעובדי הארגונים נגד הכיבוש היו מוצאים משהו אחר להתעסק בו: זכויות של עובדים, עצים או דובי קוואלה.

  30. yossidavid Says:

    אסף, למען האמת ישנם רבים וטובים שרוצים שהוא יסתיים, הבעיה היא, שבמעשהם הם משמרים אותו. איני רוצה לטעון לתיאוריית קונספירציה, או לרשעות שלהם, אלא שהחיים מראים שכאשר אנשים מרוויחים ממשהו אם הם ירצו או לא, הם משמרים אותו בעקיפין ואפילו מחזקים את יכולתו לשרוד.
    ע"ע האדם החד ממדי של מרקוזה, ע"ע האו"מ ומעורבותו בעולם, ארה"ב ומדינות אירופה ומעורבותם, הם לא צמצמו את הסבל בעיראק ואפגניסטן, ולמי ששכח גם לא באיראן עם ההתערבות שלהם, אלא אף החמירו את מצבו.
    ובשורה התחתונה, מי שמקבל כסף מחברת בת של ה-CIA (קרן פורד) טוב לו לשתוק נגד האשמות מאשר להעיר את השדים.

    • Assaf Says:

      אני לא יודע אם לשמוח שחזרת בך חלקית, או להתחרפן מזה שאתה משווה בין עובדי ארגוני זכויות שאולי מוצאים את עצמם במצב של ניגוד אינטרסים – לבין מימשל בוש שהכין מראש מסע תעמולה שקרי כדי לפלוש לעיראק, ופלש לשם מכל המניעים האפשריים חוץ מאשר רצון טוב לעזור לעם העיראקי, והתוצאה היא בגדר רצח עם.

      • ofrilany Says:

        אסף בכל אופן אל תתחרפן, אנחנו זקוקים לך :)

      • Assaf Says:

        זה אבוד. אני כבר מחורפן. אני רק מוצא תירוצים למצבי בכל מיני טוקבקיות נידחות.

      • yossidavid Says:

        אסף, זו לא חזרה בי, זו הייתה כוונתי מראש, ואם אתה מכיר את כתיבתי ומעשיי, אתה יודע שאני האחרון "לצאת נגד זכויות אדם" או משהו בסגנון, העניין הוא חוסר היכולת של אנשים לבקר את עצמם שמחרפנת אותי ומעלה לי את הסעיף. עם כל הכבוש לפעילות, חשוב לבחון את עצמנו כל הזמן, האם אנחנו מועילים או פוגעים, ואיך מעשינו ביחס למטרותינו, האם הם מועילים להם או פוגעים בהם.

  31. עמרם נאווי Says:

    הדיון בארגונים לא ממשלתיים – לאו דווקא להגנה על זכויות אדם – הוא חשוב וחיוני. והוא נערך ברצינות ובאורח מעמיק ברחבי העולם (השלישי בעיקר), מאוגנדה ועד סרי-לנקה, ומהונדורס ועד פפואה. שאלת היחס שבין אנשים שוחרי טוב בבירות מערביות, והיורו-דולרים שהם תורמים, ובין קביעת המדיניות ודרכי המאבק של פעילים ופעילות מקומיים ובשטח הוא קו מנחה בדיונים כאלה (ובספרים/מאמרים חשובים). גם בישראל הוא עלה לדיון (עצבני, אבל גם פורה ופוקח עיניים), גם בהקשר של אקטיביזם של בעלי פריבילגיות, גם בשאלת יחס למזרחיות, גם בשאלת ההתנהגות כלפי ציבור עממי עויין, או נציגי רשות וממלאי פקודה זוטרי-דרגה.

    לכן, קשה כמעט להאמין שהבליל המביך-לרגעים של יוהרה, חכמנות, חוצפה, בורות מסויימת, ואליטיזם אוטיסטי (או אוטיזם אליטיסטי) שהגיש לנו פלדמן ניסה להחשיב את עצמו כתרומה לדיונים שכאלו. לא רק בתכנים, אלא בעיקר בנקודת מוצא והשקפה, חושף הכותב את ה"מקום" שממנו הוא מתבונן בנו. זה היה יכול להיות כמעט משעשע, אלמלא הוא מצטרף ומחזק את הנחות היסוד של מסע שיסוי והכפשה סלפני ושיטתי שמנהל ימין פשיסטי כנגד ארגונים הומנטריים וליברליים.

    למשל, התיאור המסית והכוזב-עד-דמעות של פעילות הומניטארית בישראל כבילוי בנעימים שבצידו רווחה כלכלית ונסיעות כייפיות לחו"ל יכול לבוא רק ממי שקו האופק שלו הוא קו הבאר בפאב תל אביבי, כמו פלדמן, שינק כידוע זכויות אדם בחלב אביו. רוב האנשים שהגיעו למסקנה מרחיקת לכת כלפי האידיאולוגיה שכוננה כאן את משטר ומדיניות משלמים מחיר אישי כבד – הם צריכים להתנתק מחינוך ו"ערכים" שהוטבעו בהם ובהן שנים, עמדתם הספקנית והחשדנית כלפי תעמולה רשמית ותירוצים ממוסדים עולה להם בקריירה, בקשרים חברתיים, וביחסי משפחה, זוגיות, והורות. הם מורחקים ומתרחקים מקהילות תומכות ומרשתות חברתיות במקומות העבודה, בבתי האולפנא, במרכזי התפילה.

    החייל הדתי שהפגישה עם מוראות חברון הובילה אותו ל"שוברים שתיקה", המושבניק המזרחי שתקרית אחת נוראה במחסום במגרת שירות מילואים דרדרה אותו, להפתעתו-הוא, לסירוב ול"יש גבול", עובדת המתפרה במצפה רמון שמצאה עצמה, לצערה, נסמכת רק על סמולנים "כוח לעובדים" מול פיטורים אכזריים – כל אלה היו ודאי משפשפים עיניים בתימהון מול דבריו של פלדמן, ותוהים באיזה עולם, לעזאזל, הוא חי – אם היה להם חשק וזמן לקרוא את זה. וזאת, כמובן, מבלי למנות את העושים ימים כלילות בדרום הר חברון, בכפרי חומת ההפרדה, בכפר שלם, אל-עראקיב, או כימיקלים לישראל… ואת המאויימים בנשק, הפצועים, המוכים, העצורים. לא כל אחד משוחרר מהכלא המצרי לאחר כמה ימים, בחיבוק פמיליארי של אלי ישי, אחרי שאבא'לה זרק לו מילה או שתיים (ועכשו חייב לו טובה או שתיים). יש כאלה שעברו עבודת פרך של שנים בכלא ההוא – קוראים להם ברזאני, טחן, עזאם. לא פלדמן.

    כי זו הפירכה (והסירכה) השנייה בדבריו של פלדמן. רק מדשדוש בביצה תל-אביבית המצמיחה נרקיסים (ונרקיסיזם) יכולה לצוץ מנטליות של מתבגר-עתיר-ממון-ופנאי, הסבורה שפעילות פוליטית היא תחביב אידיאליסטי שאינו רשאי להכתים עצמו ב"משכורת", חלילה. מי שדרכו רופדה תמיד בידי אב תומך ומממן – ולא בכספי חרושת זכויות האדם, כפי שפלדמן היה רוצה שנאמין, אלא בשכר הטירחה השופע של אנסים מורשעים (ומרושעים) כמו אלי פלח, עאטף זאהר, ומשה קצב! – יתקשה להבין זאת: אנשים טובים מתגייסים ומתארגנים יחד למאבק בפשיזם; הם מקוששים תמיכות כספיות מוגבלות כדי לפעול ולהשפיע; חלקם – כמה עשרות בודדות – עובדים בשכר (בדרך כלל זעום); מקורות המימון שלהם הרבה פחות חשובים מפעילותם; העובדה שפלדמן מתגייס, לצד אם-תרצו, להיפוך התמונה הזו היא חמורה: כבר עתה הקרן-החדשה בוחנת, מקטינה, או מבטלת תמיכות כספיות בארגונים מסויימים בגלל מסע ההסתה שפלדמן חבר אליו.

    לסיכום, הנזיפה-כביכול הזו של פלדמן יכולה לבוא רק מהמקום עתיר הפריבילגיות ההוא של מי שגדל, למד, שרת, וסידרו לו עבודה וקריירה (מגמגמת, אמנם) תמיד במקומות הנכונים ועם האנשים הנכונים. אנחנו, האחרים, נצטרך להמשיך ולהמתין לדיון ביקורתי ומתבקש מאוד בארגוני-זכויות-אדם – ובשיח הליברלי וההומניטארי בשיראל בכלל! – במקום אחר. נהי התפנוקים הזה של בן-אביגדור אינו רומז אפילו על דיון שכזה

    • גל כץ Says:

      אני מקווה שאתה נהנה – מהרשעות, מהצדקנות, מהשימוש בכל המלים היפות-מכוערות הללו. דיון ענייני הוא ממך והלאה, וזה דווקא בתגובה לפוסט שהתחיל בגילוי נאות ואמיץ, בניסיון להפוך גם את מי שאנחנו לחלק מהדיון הפוליטי. או שמא *לנו* אין רשות לדבר? רק ל"מושבניק המזרחי" שהגיע ליש גבול? וכמה כאלה כבר יש? ומי אתה שתקבע למי יש ולמי אין רשות לדבר? השאלה הפוליטית, הסירוב להיות חלק מהמצב הקיים יכולים להגיע מאלף מקומות: מזרחיות, הומואיות, סתם רגישות יוצאת דופן, עוני, סתם תחושה שיש משהו שאינו מקבל ביטוי, שלא נותנים לו ביטוי. כולנו חלק מ"תל אביב" (של הדמיון ו/או הממשות) וגם לא. מוטב להודות בכך, במקום לשחות בסחי של שביעות רצון עצמית.

      אני מקווה שהדברים הללו מגיעים אליך מבעד לחומות הכלא הפשיסטי שבו אתה מוחזק. אני מקווה שלא יפילו אותך ממטוס, ואם כן – אז רק באמצע הלילה. אתה ודאי תהנה מהעובדה שכתבו עליך שיר.

      ובמשפט אחד – אנא חסוך מאיתנו להבא את השפרצות הזרע שלך.

      • רתם Says:

        גל, בלי להכנס לצדדי הדיון, המשפט האחרון מיותר. רתם

      • גל כץ Says:

        אני מצטער אמנם על הביטוי הוולגרי שבו השתמשתי, אבל הרעיון הכללי תקף – זו היתה התקפה אישית מהסוג שמספק יצרים מסוג המאצ'ואיסטי, ודאי לא משהו שמפגין הקשבה או מזמין שיחה.

    • ofrilany Says:

      הנפיחות שבעמדה שלך מתגלה כבר בהתחלה: הדיון הוא "חשוב", וכמובן שהוא כבר נעשה "ברצינות ובאורח מעמיק". רוצה לומר: מישהו כבר עושה את העבודה הזאת, מישהו "אחראי" ו"רציני" (כמוך). בהיבט הזה, השמאל "האחראי" דומה לממסד הביטחוני: משתמש שוב ושוב באסטרטגיה של השתקה היררכית. הרי ברור שיש כבר מישהו שחושב בשבילנו, שיודע מה טוב, וכל מה שצריך זה לציית ולצעוק סיסמאות בגרון ניחר כשקוראים לנו לבוא להפגנות. מי שלא מכיר קצת אנשים בקבוצות והארגונים האלה, יכול לחשוב בהתחלה שבאמת מדובר על קבוצת מרטירים פוליטיים נטולי אינטרסים שבוחנים כל דבר באופן מעמיק.
      אבל נשאלת השאלה: אם הדיון כבר נעשה כל כך הרבה זמן באורח מעמיק, איך זה שהמצב כל כך חרא? האם ההישגים של השמאל לסוגיו ולצורותיו בארץ הם כל כך עצומים, שיש למישהו את הרשות להשתיק מי שמטיל ספק ומציע הצעה אחרת?
      התגובה שלך היא היסטרית, ותוקפת באלימות בנאדם שלא אותך אישית ולא אף אחד אחר, אלא טען שהדרך הנוכחית שבה הדברים נעשים בארגוני השמאל (זאת אומרת בשמאל) לא עובדת.
      וזה לפני שנכנסנו לפרטים.
      בקיצור, אתה יכול "להמשיך ולהמתין לדיון ביקורתי". יש אנשים שאין להם סבלנות להמתין, ורוצים להתחיל את הדיון.

  32. עמרם נאווי Says:

    דבריך מדברים בעד עצמם ומעידים על דוברם… אבל נדמה לי שגם יכולת דלה בהבנת הנקרא תגלה שלא קבעתי "למי יש ולמי אין רשות לדבר"; זכותו של פלדמן ושלך לדבר אינה נופלת משלי. היא אפילו עולה על שלי בבלוג שאתה מנהל ומארח. רק את המטפורה של "השפרצות הזרע" לא הבנתי – זה טוב? זה רע?

    • גל כץ Says:

      באמת? מה הם מעידים על דוברם? מה אתה בכלל יודע עליי?

      מאיש שמאל כביכול הייתי מצפה להבין שהאפשרות של אנשים לדבר חורגת מהתנאים הפורמאליים המאפשרים זאת (במקרה דנן, הבלוג ארץ האמורי). כאשר מפגינים אלימות בוטה כל כך, זה בהחלט משול לקביעה שלאדם המדבר אין רשות לדבר.

  33. יותם Says:

    תודה. תודה לך שהגשת אל פי פיסה עסיסית ומבעבעת של מציאות.

    מעת לעת אני אכן שואל את עצמי איפה אני חי. כשחייל מצרי הצמיד את קנה הרובה שלו אל פי, דרך את נשקו ואמר את נשקו שיוציא אותי להורג, היה עלי לבקש שיזמן יורה נוסף, כדי שלא יטעו לחשוב שמוותרים לי בגין קרבה לעורך דין מפורסם. בתא כלא מוצף צואה עם 14 שותפים היה עלי להתפלש בצואה ולטעום ממנה, כדי לדעת טעמה של מציאות מהו, כשהשתחררתי מכלא – כן, כנראה גם בגלל היותי אשכנזי ו"בן-של" אך אולי עוד יותר משום שהייתי עיתונאי בתפקיד – היה עלי לדרוש להישאר כלוא כדי שעטרת הצדק לא תיפול מעל ראשי, ולא אפול אל פח הייקוש המחוכם שטמן שלי עמרם נאוי. כשעבדתי משך שבועות על כתבה בעבור שכר פרילנס של 1500 שקל, היה עלי לדרוש שיקצצו את משכורתי בחצי כדי שלא תתקרב באורח מסוכן לזו של עמרם או של אחד מחבריו של עמרם – חייל דפוק גורל או תופרת נדכאת. האם זה מקרה שאין להם שם או דיעה עצמאית, הם רק המתינו שם עד שעמרם והעמותות שלו הושיעו אותם ממצבם המביש? האם זה מקרה, אגב, שכל חבריו יהודים?

    שכן פריבלגיה, שכחתי לרגע, היא לא הזדמנות לעשות דבר-מה או לומר דבר-מה בעולם, היא כר להתפלשות באשמה אפולוגטיקה ורחמים עצמיים.

    אך כמובן שאתה מכיר אותי טוב יותר ויודע להעמיד דברים על דיוקם. אתה יודע מה אני עושה וממה אני חי. עיניך בוחנות כליות, לב וחשבון בנק. אתה היית שם במצרים, וגם בבורמה ובגדה המערבית. לא אשכח, עמרם, את היום שבוא נסענו יחד לדימונה ועברנו מתופרת לתופרת ושאלנו אותה, "על מה יש להודות בעולם?". מה רבה היתה פליאתנו כשכל אחת מהן קמה ואמרה: "על שלושה דברים יש להודות בעולם, על הקרן החדשה על עמותת שתי"ל ועל עמרם נאוי". לא אשכח את ערבו של אותו יום, כשנסענו ביחד לנעלין ועברנו בין חמשת משפחות הרוגי הכפר בהפגנות נגד הגדר. הורי ההרוגים קמו כאיש אחד ואמרו: "על שלושה דברים יש להודות בעולם, על "שוברים שתיקה, על ארגון "יש גבול" ועל עמרם נאוי".

    אגב, עמרם, בחיי הבוגרים מעולם לא קיבלתי תמיכה כספית מאיש ומעולם "סידרו" לי עבודה. יתכן מאוד ייתכן ששם משפחתי סייע לי להגיע למקומות עבודה שונים, אבל באותה מידה יתכן שהוא הפריע. כשאמי מתה לפני שנתיים ירשתי דירה, אבל האמת שהייתי מעדיף לחיות עם אמא וללא דירה. לא שאני מיסכן, חלילה, או מצטער על דבר שעשיתי – אני עושה דברים שאני אוהב ומאמין בהם, אבל מה זה לעומת הצדק והמידה האינסופית של עמרם נאוי.

    • Assaf Says:

      יותם

      זה אכן עצוב שעמרם בחר לתקוף אותך אישית, באופן מכוער, ועוד מתחת לחגורה. מכות מתחת לחגורה הן גם כואבות מאוד וגם לא הוגנות.

      אבל נדמה לי שאתה פתחת במשחק הזה בגוף הפוסט שלך. מה זה למשל?

      "אני די משוכנע – גם אם אין לי הוכחות לכך – שכמה ממכרי שמזוהים עם מאבקים פוליטיים שמאלניים – מקבלים תשלום כדוברים או יחצ"נים של ארגון כלשהו."

      אתה רוצה שאפגיש אותך עם כמה ממכרי שמשקיעים ימים ולילות ולא לוקחים פרוטה? עם *ארגונים שלמים* שלא לוקחים פרוטה לכיסם, אלא כל תרומה צנועה מתגלגלת להוצאות על פעילות, שמכסות את הפעילות רק חלקית?

      או זה?

      "לולא שפע היוזמות הניאו-קולניאליות של האיחוד האירופי לפתרון סכסוכים, שמירה על זכויות אדם וכינון ממשל תקין, סביר שלא מעט ממכרי היו מוצאים עצמם נטולי פרנסה…. הדור הנוכחי של השמאלנים… – זה שגילו נע כיום בין 30 ל-40 – הימר בטעות על זכויות אדם."

      בוא ניקח לדוגמא דמות קיקיונית כרון גרליץ, כרגע מנכ"ל שותף של עמותת סיכוי. יש לו מקצוע אחד שרכש בצבא (כחובל בצבא קבע), ועוד מקצוע מכניס באזרחות כאיש תוכנה. אחרי ששימש בהתנדבות מלאה כדובר "יש גבול" ואחרי שראה שהמצב בארץ רק נעשה יותר גרוע, ותיקון המצב חשוב לו יותר מכל דבר אחר כמעט – החליט לעזוב את עולם ההיי-טק ולחפש עבודה במשרה מלאה במגזר זכויות האדם. אז עכשיו הוא ב"סיכוי". נראה לך, שאם הכיבוש ושאר הרעות החולות היו נפתרים למציאות סבירה וסבילה, רון היה מחוסר פרנסה? מה, הוא "הימר" על זה שבזמן שהוא מתחיל להקים משפחה ולהתבסס, בדיוק אז הנהגת ישראל תחליט לזרוק את המדינה כולה (יחד עם הפלסטינים) לתהום?
      ונראה לך שעו"ד תמר פלדמן (יש קשר משפחתי, אגב?) לא היתה מוצאת פרנסה אם לא היה מצור על עזה?

      ולסיום הפנינה הזו שלך מן הטוקבקייה: "מאוד יכול להיות שבחברה שלנו צריך עורכי דין לזכויות אדם ודוברים של ארגוני זכויות אדם כמו שצריך שרברבים, מתכנתי לינוקס ופילוסופים אנאליטיים. הקריאה היא לא לסגור את המוקד להגנת הפרט. ואולם, השאלה היא מה המשמעות של העסקת קהילה של שמאל רדיקאלי בארגונים אלה…"

      כלומר, הבעייה היא לא מציאות מידרדרת שמצריכה מאבק סיזיפי על זכויות אדם, אלא דווקא צורך תעסוקתי של איזושהי קהילה אזוטרית של שמאל רדיקלי, שהשתלטה בערמומיות על פונקציה חברתית ששייכת בעצם לכלל הציבור. אולי לך זה נראה כמו דיון פילוסופי, אבל ברמה האישית זה מעליב.

      אז עכשיו אתה מרגיש איך זה לקרוא השמצות אישיות, "תודות" לעמרם נאווי. ואגב, למרות הסגנון האכזרי הוא צודק בדבר אחד: ניתן לנחש שמשפחת פלדמן לא החליפה את הסובארו החבוטה ברכב יוקרה בזכות עבודת זכויות אדם, אלא בזכות עבודה עם לקוחות מפורסמים, מבוססים ומרושתים היטב. שזה בסדר מבחינתי, מלאכה המכבדת את בעליה. אבל גם את הנתון המשפחתי הלא-כל-כך-מעניין הזה אתה מצליח לסובב כדי ללכלך על ציבור שלם.

      והעיתוי, יותם? העיתוי? מתי אתה בא לצבוע את מגזר זכויות האדם כולו כפרזיטים שמחפשים "הגשמה עצמית" ופרנסה נוחה על חשבון הסבל של אחרים בלי שום רצון לסיים אותו באמת? בדיוק כשהימין הקיצוני בסיוע הממשלה והתקשורת מעמידים אותם אל הקיר כאויבי האומה, מנסים לחסל את המגזר כולו, ומחפשים מתחת לאדמה תירוצים לעשות את זה.

      לפני שעה וחצי, למשל, קיים הימין הקיצוני הפגנה מול ביתו הפרטי של רבי אריק אשרמן. http://www.hakolhayehudi.co.il/?p=3243
      לא במקרה הם הולכים אישית על אשרמן – יהודי דתי, אשף פעילות שטח, אשף ארגוני ואשף גיוס כספים מיהודי ארה"ב שרוחצים קצת את המצפון שלהם דרך תרומות לארגון שלו. אבל בעולם המושגים שלך כפי שהיצגת אותו כאן, עושה רושם שמבחינה עקרונית אתה מסכים עם המפגינים יותר מאשר עם אשרמן, שבאמת (ככל הידוע לי) מתפרנס אך ורק מפעילות זו.

      באמת, תתבייש.

      • yossidavid Says:

        אסף, הייתי מוכן לקבל את כל מה שאתה אומר, אילולא 2 הפסקאות האחרונות (האומללות יש לציין) שכתבת.
        הסיבה הראשונה, כי אתה נשמע בדיוק כמו אלו שאתה מתנגד להם, העיתוי, איך אתם מעזים לבקר את בזמן מלחמה, מכיר את הטיעון? איך אתם מעיזים לבקר כשהמדינה נלחמת על השרדותה מול כל האוייבים שלה, מכיר? אז הטיעונים שלך, זהים, גם אם הם מדברים על נושא יותר מוסרי לצורך העניין.
        את הסיבה השניה, אתה מוזמן לקרוא כאן http://wp.me/p10On8-4Nלמרות שזה לא ממש יה לשלוח אותך כל כך רחוק, זה מתאר את התפיסה המעוותת שלך את המציאות.
        והשלישית, כי כפי שכבר כתבתי והתעצבנת, אם לא יהיו ארגוני זכויות אדם, בית משפט עליון והפגנות שמאל, לא תהיה הצדקה בעולם במקרה הגרוע לתפיסתה כדמוקרטית, ובמקרה הטוב לעצם קיומה.

      • Assaf Says:

        שטויות. אף אחד לא אמר שאסור לבקר.
        הביקורת שנשמעת בדרך-כלל דווקא מכיוון שמאל, על תהליך המיסוד והניטרול של ארגוני זכויות האדם, ידועה בעולם וגם בהקשר הכיבוש כבר כמה שנים טובות, וגם אני מסכים עימה בגדול. בכל מקרה אלה פחים שיש להיזהר מליפול בהם.

        אבל זה לא מה שיותם כתב. מה שהוא כתב זו התנפלות כוללת, שמשתמשת בחלק מעיקרי הביקורת הזו, אבל גם דוחפת מכל הבא ליד. כמו למשל:

        "המוסדות שהוקמו בישראל בשנים האחרונות כדי לחזק את האחיזה בשטחים הפלסטיניים מתבססים באופן אותנטי על כללי המשפט הבינלאומי ההומניטארי, ועל עקרונות הדמוקרטיה."

        מה אנחנו אמורים להבין מזה? הרי זה בדיוק מה שביבי וליברמן אומרים.

        ועניין העיתוי כן משנה. כי די ברור מה יחסי הכוחות בשטח בין השלטון, הימין הקיצוני שדוחף אותו, ומגזר זכויות האדם. אז כשחבורה של בריונים מתנפלת על חבר שלך שהוא ציפלון קטן וממושקף, זה בדיוק הזמן להזכיר לו שגם אתה (כמו הבריונים) בעצם חושב שהוא פוזל ומכוער?

        עד עכשיו לא ברור לי איפה יותם עומד, מה הוא באמת חושב ועד כמה כל הפוסט הזה לא היה סתם איזה תרגיל בפרובוקציה. שהצליחה יפה מאוד, כך נראה.

      • yossidavid Says:

        חבורת בריונים או חברת צפלונים שתדבר בצורה בוטה ככל שתהיה, אין משמעות לדבריה אם אין בהם שמץ של אמת. למה הדבר דומה, שאותו חבר שציינת, אינו ממושקף ואינו ציפלון, אז זה שיגידו את זה, לא ממש יזיז לו. נכון?

        זה לא נראה לי כהתנפלות כוללת, אלא כביקורת כנה. אם כבר ההתנפלות היא מצד המגיבים.
        אני מכיר את ארגוני זכויות האדם היטיב, מכיר גם את הביקורתיים שבהם, אבל לא חסרים, כאלו שבינם לבין ביקורתיות כל קשר מקרי בהחלט וצריך להודות בזה. ולא חסרים כאלו שכל מטרתם היא קידום אישי, לאו דווקא כלכלי. ולא חסרים כאלו שהשתלטו על מאבקים כדי לקדם אותם ומחקו את אלו שעמלו קשות כדי ליסד אותם. ולא חסרות פגיעות בזכויות אחרות במהלך המאבקים. וכאשר יש המעוררים זאת,אומרים להם, אבל זה יפרק את המאבק, אל תגידו, או אתם סתם חבורת אנשים זרים שלא פעלו אף פעם ואין לכם מושג על מה אתם מדברים.
        הטרמינולוגיה הזו, היא טרמינולוגיית ימין, גם אם הדברים נכונים, יש דרך לומר אותם, היא בטוח לו בשפת האדון. אני לפחות, מסכים לחלוטין עם אודרי לורד בנושא כלי האדון לא יפרקו את ביתו.

      • אסף Says:

        כנראה שלא הבנת יוסי.

        חבורת הביריונים לא באה "לדבר" עם החבר הציפלון שלך. היא באה לפוצץ לו את הצורה.

      • יותם Says:

        אסף,
        העניין אכן אינו פרסונאלי. עורכת דין אהובה ומסורה לזכויות אדם מייצגת אותי (בעבור שכר זעום בכל קנה מידה) במשפט פלילי שבו אני מואשם בתקיפת שוטר בהפגנה. ביום ראשון אבוא איתה לאולמו של השופט יצחק יצחק (אותו יצחק כפול מהמשפט של פולק) כשיישמעו עדויות השוטרים. אין לי שום ספק במסירות האינסופית שלה, במחויבותה הפוליטית ובחשיבות עבודתה.
        אבל מה שדיברתי עליו לא קשור בכך. הוא קשור בצימוד שבין קריירה לתשוקה פוליטית, בין משפט לבין השקפת עולם, בין זכויות אדם לבין שינוי.

      • Assaf Says:

        לא יודע יותם. אולי כדאי שתישן על זה, תקרא עוד פעם כל מה שכתבת ותחשוב אם זה מה שבאמת התכוונת לכתוב.

        כי זה לא בדיוק מה שאתה מתאר עכשיו, "צימוד שבין קריירה לתשוקה פוליטית, בין משפט לבין השקפת עולם, בין זכויות אדם לבין שינוי."

  34. תום Says:

    תגיד אגב, עמוס, חתיכת צבוע ופחדן, מה מונע ממך להגיב בשמך האמיתי?
    או שהיום אתה בתפקיד מושבניק מזרחי שהתפכח

  35. נו Says:

    בנים, לא כיף איתכם פה.

    • ofrilany Says:

      אולי לא כיף, אבל להגן על חבר טוב כשמתקיפים אותו באגרסיוויות זה משהו די בסיסי, לא?

      • נועם א"ס Says:

        גם כותב המאמר, עם כל הכבוד הרב שאני רוחש לו ולפועלו, היה צריך לברור את מילותיו ביתר קפידה, בלשון המעטה, אם הוא לא רצה לראות את הקהילה האידיאולוגית של שמאל פוליטי ישראלי המתכנסת בבלוג הזה קורסת לוויכוח טפל על מי יותר טהור ומוסרי ממי.

      • yossidavid Says:

        אני לא מכיר את המחבר, ולא את קהילת המגבים שבעניי יכולה להתחרות עם ליברמן בקלות בסגנון ההתקפות ובתוכנן.
        אבל, כל תגובה אידיוטית כזו רק מוכיחה שהצדק עם המחבר ושהוא כתב עדין מדי

      • נועם א"ס Says:

        והסחרור המטופש נמשך… שיהיה:
        אולי גם נהגי אמבולנסים ורופאים "סתם" צריכים לוותר על מימון לעיסוקם כי בכך הם רק "מנציחים את השיטה"?

      • yossidavid Says:

        נו, באמת.
        זה כמו שתאשימי את פוקו ביצירת האוריינטליזם.
        סך הכל בן אדם בא, שם את האמת שלו על השולחן, הציג פרספקטיבה, לטעמי חכמה מאוד, ונכונה מאוד. זה לא שהוא יצר את המצב ולא שהוא ביקש לבטל את סדרי בראשית. אני ראיתי בזה בקשה לקצת ביקורתיות שכל כך חסרה דווקא בשמאל שמדבר על ביקורתיות ועל דיכוי. ומה קרה, במקום לבוא ולומר, נחשוב על זה, צועקים עליו בסגנון עלוב, בהאשמות מטופשות, ובחוסר ישירות וענייניות.
        לא יודע מה איתך, אבל בשביל זה יש לי את ליברמן, אני לא צריך את השמאל כדי שיאמר לי שמה שאני עושה מאיים על מקומו, הוא בעיתוי לא נכון, או שצריך לכבס את הכביסה המלוכלכת בבית פנימה

      • נועם א"ס Says:

        יוסי, יא זלמה, – אני ברשותך אסכם: שלוש נקודות חשובות יש במאמר הזה:
        1. המימון הקפיטליסטי-גלובליסטי של עמותות השמאל מזיק (באופן חמור) למטרה השמאלית בכללותה.
        2. ברמה הפרסונלית, הסיטואציה הזו יוצרת מעמד של "מטיפים מקצוענים" שלגבי אחוז לא ידוע מהם ניתן לטעון שכבר מדובר בסוג מסוים של שחיטות – מוסדית, ומופשטת יותר – עקרונית או מוסרית.
        3. כיוון (ערטילאי למדי) לפתרון: חבירה "בשטח" לגורמים חברתיים שממוקמים באופן מהותי מחוץ למעגל המרוויחים מהסדר הקיים.

        כל הנקודות האלה חשובות וטובות, וטוב שהן עולות, ובאופן כמה שיותר ביקורתי ומפוכח.
        לעניות דעתי (האדיוטית והליברמנית, כפי הנראה) נוסח המאמר בראש עמוד זה עושה זאת בצורה גסה, שופך את התינוק עם המים, מזמין כל צורה של פרשנות אפשרית של השחרת פניהם ועבודתם של פלדמן עצמו ועמיתיו, מתוך – סליחה – תאווה נרקיסיסטית לבידול עצמי מכל אותם אשכנזים שבעים וצדקניים אותם הוא מבקר. לא זו הדרך – לא במקרה הזה, מהסיבה הפשוטה שזהו תאור לחלוטין משולל יסוד של המציאות. המציאות היא עדיין חיי אדם שעומדים על הכף והכרח לפעול בכל אמצעי שעולה על הדעת בשביל למנוע אסונות. עפרי בתגובה לעמרם נאווי מצביע על כך שצורת הפעולה הזאת "לא עובדת". "לא עובדת"? תלוי את מי שואלים ולמה מתכוונים בצורת פעולה ש"כן עובדת" – מה המטרה המהפכנית-אוטופית שאליה נדמה שכולם מכוונים כאן? כי בכל התגובות לפוסט הזה, ולמעשה בכל הפוסטים ב"אמורי", עדיין לא זכינו לניסוח משכנע של האוטופיה המהפכנית הזאת, ובצדק רב – היא לא קיימת. מה שקיים זה רק המאמץ להגברת אמפטיה, סולידריות, שת"פ בין בני אדם, והיכולת האנושית החמקמקה להתעלות מעל הנסיבות האישיות שלך לטובת כל אלו. את אלה עדיין מוצאים לרוב בפעילותם של הארגונים לזכויות אדם, ולפני שמוציאים עליהן פשקוויל בדבר יוהרה אגוצנטרית ואנוכית, כדי מאוד שיהיה לך בשלוף תחליף אמיתי ליצירת אמפתיה, סולידריות וכו' וכו'.

      • yossidavid Says:

        כוונתי לא הייתה להאשים אותך, אלא אנשים בוטים יותר שדאגו לשפוך את קרביהם פה.
        לגבי סולידריות ואמפטיה, לא מוריד מערכם של ארגונים אלו. אבל הם צריכים להבין שתפקידם הוא להעלם מן העולם, זו תהיה ההצלחה שלהם ולא נראה לי שאת זה הם הבינו

      • גל כץ Says:

        ממתי בלוג או פוסט צריך לנסח "אוטופיה מהפכנית"? אנחנו בסך הכל מעלים שאלות שמעניינות ומטרידות אותנו כבני אדם שחיים בישראל (או שהחיים שלהם מכוונים אליה, כמו במקרה שלי). זה בסך הכל בלוג, ולכל היותר הוא יכול לגרום לאנשים מעטים יחסית לשאול עצמם שאלות. אם אתה מסכים שבשמאל חסרה חשיבה אוטופית, אז אם בכלל, היא תתחיל משאלות מטרידות. אבל מעבר לכך, הבלוג הזה אינו מכוון בהכרח כלפי איזו תכלית: הוא בסך הכל מבטא מחשבות והרגשות, והמבחן העליון שלו הוא ביכולתו לבטא אותן בכנות ובבהירות ורצוי גם עם ערך אסתטי מסוים. אני לא "סייבר אקטיביסט" ומעולם לא טענתי שאני כזה. כמו שעפרי כתב פה פעם, מבחינה אונתולוגית אנחנו ממש כלום.

        זה נכון שהמאמר של יותם לא נכנס לאלטרנטיבה — ונדמה לי שאני לא מסכים עם האלטרנטיבה כפי שהוא רומז עליה — אבל זה ממש לא תפקידו של כל מאמר.

        "שופך את התינוק עם המים"? לא הגזמנו קצת? מישהו נשפך היום? משהו נשפך? למי יש יכולת לשפוך משהו. זה רק טקסט. 

      • נועם א"ס Says:

        לא מבין מה הבעיה. אם תרצה או לא תרצה, הבלוג הזה גל, לטעמי לפחות, הפך לבמה די מרכזית לניסוח ועיבוד של עמדות פוליטיות "מחוץ לקנסנזוס" – כלומר במסגרת מיעוט של אמצעים ובמות לעיבוד של עמדות כאלה. שאלות מטרידות זה יופי וזה הכרחי – ובכך נעשית פה (שוב – לטעמי) עבודה חשובה – אולי יותר מאיך שאתה רואה את זה. המאמר הספציפי הזה בהחלט שופך את התינוק עם המים – כי במקום לכוון את תשומת הלב לשאלות המטרידות בצורה ברורה ו"בונה" , סגנונו מושך לאזור ההו-לא-אסתטי של בידול עצמי, מלחמות אגו והטלת רפש. מקור הדיון ה-"לא-
        כיפי" שגרר הפוסט נמצא בסגנון הפוסט עצמו. ניסוח אחר, בהיר ובעיקר ממוקד יותר במטרה, היה מניב תוצאות אחרות

      • ofrilany Says:

        כן נועם, אבל בסופו של דבר אנחנו מדברים על פוליטיקה. בשביל להגביר אמפתיה, אפשר להתנדב גם בויצ"ו או בעמותת אור ירוק. זה יפה מאוד אבל תסכים איתי שיש הרבה פחות מה להגיד על זה.
        כך שגם אם הארגונים האלה לא מזיקים (מה שיותם כנראה לא יסכים לגביו), יש מקום ולגיטימי לשאול האם הם מקיימים את ההבטחה שלהם לפוליטיות? והאם אסור לחשוב על פוליטיקה אחרת, רק בגלל שיש אנשים שמקדישים את מיטב זמנם, עושים לילות כימים וכו'?
        ושוב, גם בויצ"ו יש לילות כימים.

      • נועם א"ס Says:

        ראה תגובה לגל. לגבי התצאה האי-פוליטית של פעילות הארגונים – טענתי כך בעצמי בתגובה לה הגבת. התוצאה היא שאת הדיון **הזה** אנחנו מנהלים באזור שורות ההייקו הקצוצות ולא בתגובות יירת למאמר מצביע על הבעייתיות הסגנונית במהותה של המאמר עצמו. לא מסכים עם הטענה שיש הרבה פחות מה להגיד על אמפטיות – ההיפך הגמור. אמפטיה כאידאה עקרונית היא אולי האידאה הפוליטית בה'"ה הידיעה של חצי המאה שלפנינו

      • אפרת Says:

        עופרי, לא התכוונתי לעמידה שלכם לצדו של יותם (הי יותם), אלא לאופן שבו זה נעשה. בעיניי יש אלטרנטיבות לא אגרסיוויות לתגובה, שיכולות לספק את אותם צרכים ולא ליצור הסלמה של שיח אלים.
        אותי הסגנון הכללי של השיח הותיר הרחק מחוץ לדיון – זה לא תלונה חו"ח אלא פשוט זה המצב.

        אבל גם, במחשבה שנייה, הסגנון של התגובה שלי (תחת השם הלא יצירתי "נו") היה גם הוא לא הדבר הכי לעניין בעיניי. מתנצלת

      • ofrilany Says:

        זה נכון אפרת (היי!), אבל כאן היתה התקפה מכוונת ואישית מאוד נגד יותם, מונעת (כנראה) מהיסטוריה אישית של יחס למשפה (לפי תגובות של האיש במקומות אחרים), שנועדה ממש לחסל את הלגיטימיות שלו.
        זה גם לא משהו שקרה כל כך הרבה פעמים בתולדות הבלוג (אולי כי גם הפוסט היה מאוד מעורר מחלוקת).
        אבל באופן כללי אני מסכים איתך, ותמיד יש מה להשתפר

  36. דבי Says:

    נראה לי שכותב הפוסט וחלק מהמגיבים צריכים לצאת קצת ממדינת תל אביב, למרות ששם אולי הייאוש יותר נוח.

    • Assaf Says:

      מסכים לגמרי.

      במיוחד הייתי שולח אותם (היום, למשל) להסתובב קצת בגדה המערבית עם רבי אריק אשרמן. לכאורה אשרמן הוא היעד האולטימטיבי לפוסט הזה – מנהיג ותיק, בשכר, של ארגון מבוסס היטב וממומן היטב, ש"לא מדבר בכלל על פוליטיקה" ובטח שלא מזכיר את המילה "כיבוש" כשהוא בא לגייס כספים בבתי כנסת באמריקה.

      למעשה, הוא מגלם בגופו הפרכה של התיזה הפשטנית שהוצגה ע"י יותם: למי כמו אשרמן יש קשרים מסועפים מתוך היכרות אינטימית, אמון וכבוד הדדי עם כזה מגוון של מנהיגים, גופים ואנשים מן היישוב בציבור הפלסטיני? ואם אשרמן ואירגונו משרתים כל-כך יפה את הסטטוס קוו, מדוע דווקא אחריו רודף השלטון בשטחים – זה הרשמי (צה"ל) וזה הבלתי-רשמי (מתנחלים) – עם כמות כזו קצף על השפתיים?

      לא שהשלטון לא יודע להשתמש באשרמן ודומיו, או לפחות לנסות (רמז: שלטון, במיוחד כזה דיקטטורי ומושחת, יודע מטיבו להיאחז בכל דבר ולמנף כל דבר כדי לחזק את עצמו על חשבון אחרים). אבל המציאות בשטח אינה מאפשרת לאנשי זכויות האדם בחירה במוצא קל מן הדילמה הזו.

  37. עלמה Says:

    הערה טכנית:
    למנהלי הבלוג- עקבתי בעניין אחרי הדיון והתגובות, וזה נעשה די קשה לקרוא ברגע שהדברים מיושרים יותר מידי לשוליים (בשלב כלשהו של השרשור התגובות אצלכם תמיד הופכות לאיזה שיר הייקו קצוץ-שורות). יש כמה תוספים לוורדפרס שמתנהגים יותר יפה ויכולים לעבוד לכם טוב יותר, אתם מוזמנים לשלוח לי מייל לכתובת שפה ואמליץ על תוסף שעבד בשבילי טוב.
    ברכות,
    עלמה

  38. אהרן Says:

    בשמאל הכל מתחיל בפרוזה ומסתיים בפואטיקה, בניגוד לימין של שארל פגי.

    כמי שלא קשור לשדה החברתי של הבלוג וכשמרן שטראוסייני אני מזהה כאן צורך של כל הצדדים בהיררכיה. הביקורת השמרנית על השמאל הרדיקלי מתרכזת בעיקר בטענה כי קריסת המרקיסיזם כאלטרנטיבה פוליטית ריאלית הפכה את הרדיקלים לחבורת מחפשי ייחוד ללא שום בשורה חילופית וללא נכונות או מסוגלות לנעוץ את טיעוניהם בהיררכית פוליטית או לוגית.
    (המאמר של אסף שגיב מ"תכלת", שהוזכר כאן פעם בתגובה של גל, הינו רק ניסיון ליישום גוף ביקורת רווח על ההקשר הישראלי).

    לאחרונה ממש ראיתי משהו בחדשות ופליאני שלא הוזכר כאן: אסאנג' מוויקיליקס הסתכסך עם הגרדיאן האנגלי סביב עצמאות יתר של העיתון ופעילי וויקיליקס טענו כי אסאנג' משליט ריכוזיות ורודנות בארגון.
    לנו הימנים מקרה כזה רק מוכיח כי האדם הינו יצור חוטא הנדרש למשמעת וכל ניסיון להחריב היררכיה יוביל להקמת היררכיה רודנית יותר.

    וגם כאן, פלדמן בעצם טוען כי הביקורת הרדיקלית כנגד השלטון עשויה להיות מופנית כלפי פנים. ואכן הרדיקלים מצדיקים זאת בכך שהם מגיבים לו בדיוק כמו שהשלטון מגיב.

    אנו השמרנים טוענים זאת מכבר הימים שהשמאל מונע מהצורך להיות מיוחד יותר מאשר מכל טענה ריאלית אחרת. בעצם הפוסט של פלדמן מחזק את טענתנו. לכן התגובה צריכה להיות ניסיון לניסוח פוליטי ככל האפשר.
    (אגב דאגב, דומני שהפוסט והדיון כאן מזכירים לי למדי את הפוסט הנפלא של עפרי על הסחים וההיפסטרים של שלגל.)

  39. דודי Says:

    מאמר מאד מעניין, מקורי, בהיר, וכתוב היטב – התפוח לא נפל רחוק מן העץ, אם יותר לי, מבחינת יכולת הניסוח והלוגיקה.

    מצד התוכן, העלה הכותב שתי נקודות מרכזיות. האחת, מניעים כלכליים לפעילות בארגוני שמאל, היא שזכתה לרוב הנפח בטקסט ועוררה את עיקר הרעש בתגובות. השנייה, צדדית יותר אך מרעישה יותר, היא הטענה שאין הבדל מהותי במידת הדמוקרטיוּת בין ישראל למדינות מערביות שהן מושא נפשם של ארגוני השמאל – צרפת או גרמניה למשל.

    • Assaf Says:

      דודי,

      אתה צודק לגבי זיהוי שתי הנקודות ולגבי ההתעלמות מנקודה 2. אבל לעניות דעתי, אתה טועה בהתלהבות שלך מהפוסט הזה.

      בנקודה הראשונה יותם מעלה ביקורת שעיקריה ידועים מזמן ומהווים מכשלה פוטנציאלית בפני כל מי שפועל לזכויות אדם, בעיקר בשטחים. אבל לא רק שעיתוי הביקורת תמוה וסגנונה מרושע למדי, יותם גם נופל בכשל הלוגי הידועה במחקר כ"הסקה אקולוגית" – כלומר הסקה מן הכלל אל הפרט. הבעייה בגדול היא ברמה המימסדית: ניגוד אינטרסים של אירגונים ונטיית-יתר לשתף פעולה עם ממשלות באופן שמנציח את הסטאטוס קוו. יותם טוען כאן שהבעייה היא פרטית: שרוב פעילי זכויות אדם בארץ כבר הפכו את העיסוק לקריירה מקצועית צינית, לא טובה במאומה מההיי-טק נניח, וגם המחאה שלהם נגד גל ההצקות האחרון נובע קודם כל מאינטרס כלכלי אישי.

      זה כשל לוגי פשוט ובוטה, שמקרה הזה מוביל להלבנת פני הרבה מאוד אנשים ברבים, בדיוק כשהמימסד הפוליטי עושה לאותם אנשים את אותו הדבר. כמו שאמרתי כבר כמה פעמים, עיתוי בעייתי. גם העמדת הפנים שהרעש הגדול סביב כל הפרשה הזו נוצר בגלל שלאנשי זכויות האדם אכפת מזה יותר מאשר מהכיבוש – זה חארטה בארטה. 95% מהרעש בסיפור הזה אם לא יותר מיוצר על-ידי הממשלה, הכנסת, אם תרצו וכל שאר החבר'ה מהימין.

      בקשר לדמוקרטיה המהוללת שלנו…. נו באמת. אולי כולם (חוץ ממני) התעלמו כי הדברים בקושי ראויים להתייחסות. יותם שוב נופל בכשל לוגי, ומבלבל בין המורשת הקולוניאלית וההווה הניאו-קולוניאלית של ארצות המערב, לבין המשטר שלהן בשטח ארצן עצמו.

      הטמטום (או לדעת קברניטי המדינה, הגאוניות) של ישראל היא שהקמנו ומיסדנו קולוניה על כל סממניה, על שטח צמוד לגבולות המדינה שאנחנו בעצם אולי בכלל רוצים לספח – אבל בלי להעניק לתושביו אזרחות. מה שבטוח, דמוקרטיה זה לא. חבל להרחיב עוד כאן. יש די והותר חומר בנושא אם אתה רוצה להתעמק.

      עכשיו כולנו יודעים שיותם הוא חבר של עורכי האתר. הוא גם עשה עבודה עיתונאית לא רעה, ואולי אפילו מעורב בפעילות. אבל אם זו ההצצה הראשונה שלנו אל תפיסת העולם האישית שלו, בכלל לא ברור לי מה ראינו, ונראה שיש לו עוד הרבה שיעורי בית לעשות.

      • ofrilany Says:

        אסף, להגיד שיותם "אולי אפילו מעורב בפעילות" זה קצת מגוחך, כמעט בגדר השמצה. הרשה לי לומר לך שהוא בילה בשטחים יותר מדניאלה וייס, ובבתי מעצר יותר מ… טוב, בקיצור, ההוראה לעשות שיעורי בית חלה גם עליך (כמו על כולנו). אבל זאת לא הנקודה – כי זה שמישהו עושה זה לא אומר שהוא עושה טוב. גם איתמר בן גביר עושה, להבדיל.
        הנקודה היא שלהגיד שיש דברים שאסור להגיד בזמן מאבק היא סוג של סתימת פיות, והיא מקבילה בדיוק לטענה של פאינה קירשנבאום (כלומר, זאת בעצם אותה טענה).
        תאמין לי שהשמאל המאורגן ישרוד טוב מאוד את הביקורת של יותם – בסך הכול בנאדם אחד שכתב פוסט בבלוג על מה שהוא מאמין בו.

      • yossidavid Says:

        או, תודה, סוף סוף מישהו אומר את זה, כבר הרגשתי שאני לא רואה טוב, אם רק לי זה נראה אותו טיעון כמו של ישראל ביתנו. אגב, לדעתי זה הרבה יותר חמור כאשר אלו שרוממות זכויות אדם וחופש ביטוי בגרונם מנסים להשתיק ביקורת כלפיהם, מאשר כשסתם פאשיסט עושה את זה

  40. עודד יערי Says:

    פשוט חוצפה שלכם מחד לא לפרסם את מה שכתבתי על זכויות האדם והאזרח ומאידך לפנות אלי כדי שאסכים לקבל כל מיני הודעות ממכם חוצפנים שכמוכם ועושים צנזורה ואתם מתיימרים לקרוא לעצמכם עוסקים בזכויות?

  41. Assaf Says:

    אני עומד מבוייש בפינה. אכן, יותם ישב יותר ממני בבתי מעצר מן הסתם. אני התמזל מזלי לא להגיע למעצר אף פעם.

    זה לא שולל את העובדה שהביקורת שלו, בצורה שנוסחה (כלומר, הסקה מבעיות מבניות לגבי הנכונות והמוטיבציה של ציבור שלם של אנשים פרטיים) פגומה מאוד עובדתית (למיטב עניות דעתי), ומטילה בוץ על ציבור שלם. הציבור הזה ישרוד, בין השאר כי הוא מבוסס מספיק ולא נמצא תחת כיבוש, וגם הציבור שתחת כיבוש יודע יפה מאוד איך לשרוד. אבל זה לא עוזר לאף אחד להטיל על חברים שלך בוץ באופן מוגזם ומופרז מעבר לכל בסיס עובדתי, בדיוק בזמן שכל המדינה משתינה עליהם.

    אני מנחש שזה קשור לתסכול של יותם כשהוא רואה אנשים שקשה מאוד לגרור אותם לנבי סאלח, ואולי חלקם מפיקים כל מיני טובות הנאה קטנות מעבודה למען זכויות אדם, קופצים ראשונים להפגין בת"א ואפילו מביאים את החבר'ה. זה טבע האדם. קודם כל, "נותנים לך קח" ובתרבות הישראלית כל אחד ואח שלו מקבלים רכב ופלאפון מהעבודה אם צריך או לא צריך (בארה"ב שהיא אולי הקיצוניות ההפוכה, בהרבה מקומות מכריחים עובדים שמשתכרים שכר זעום, לקנות מהמעסיק אפילו את מדי השירות שלהם עם הלוגו של החברה). וגם בקשר לפעילות מתבטא טבע האדם. לכתוב טוקבק זה יותר קל מאשר לכתוב מאמר, לכתוב מאמר זה יותר קל מלארגן הפגנה, לארגן הפגנה בת"א זה אולי יותר קל מלהשתתף ביום פעילות בגדה, ויום פעילות נעים עם אריק אשרמן זה בדרך-כלל יותר קל מהפגנה של האנרכיסטים עם גז מדמיע ומעצרים.

    חשבנו, כמו שליבוביץ ניסח את זה, ש"500 קצינים סרבנים יחסלו את הכיבוש", כלומר בהכללה, שאם יהיו מספיק אנשים שמוכנים לעשות את הצעד הכי כואב לשלטון בבת אחת, העסק יתפרק. אולי זה היה נכון ל-1981, אבל הכיבוש התמסד ומקורות התמיכה שלו עברו גלובליזציה מאוד יעילה. ב-2002 בחומת מגן היו בכלא יותר מ-50 סרבנים, שיא של כל הזמנים. מאות נוספים (כולל אני) היו מוכנים לשבת בכלא ובצה"ל התחילו לחשוב על מחנות מעצר מיוחדים לסרבנים. מה שקרה בפועל הוא שצה"ל הפסיק לזמן רבים מן הסרבנים, הלך לקראת אחרים ברמה המקומית בצורה שלא איפשרה להם לסרב (כלומר שחרור נקודתי משירות), ושיחרר שיחרור מוקדם רבים אחרים. בחומת מגן היו גם פעולות די רציניות אחרות בשטח, למשל תעאיוש שלחה כמה אלפי ישראלים לנסות לפרוץ את המחסום בקלנדיה ועוד כמה אלפים לכיוון ג'נין. אז ירו עליהם קצת גז והעסק התפזר. אבל גם אם היו הולכים 20,000 אנשים בקלנדיה ופורצים את המחסום (כמו שקרה חודש קודם בהפגנה שייצרה את התמונה המפורסמת של ערפאת עם ניב גורדון), או הפגנות באותו גודל ב-10 מקומות בבת אחת, בכלל לא בטוח שזה היה משנה משהו.

    אפילו אלף סרבנים ובתי מעצר מלאים לא היו עוזרים, בדיוק כמו שאלפי סרבנים, שיבוש של חיי היומיום והפגנות של מאות אלפים בארה"ב בשנות ה-60 לא עזרו לסיים את מלחמת וייטנאם לפני שהצבא האמריקני הפסיד אותה, ולפני שההנהגה הפוליטית איבדה גם את היוקרה שלה בבית וגם את האמונה שזה משרת איזושהי מטרה. ב-1968 כמעט כל מצביעי המפלגה הדמוקרטית היו נגד המלחמה. כל המנהיגים של המפלגה חוץ מהנשיא ג'ונסון היו נגד, אפילו היועצים שלו המליצו להסכים שמצע המפלגה לבחירות יכלול את סיום המלחמה, והוא ממילה הודיע כבר שלא ירוץ לבחירות. ברחובות סביב ועידת המפלגה היתה מלחמת עולם, היו עשרות אלפי מפגינים שהיו מוכנים וגם נכנסו לכלא כדי שהמדינה תדע שהם לא נגד המלחמה. אבל ג'ונסון התעקש וכולם התיישרו לקו שלו. כי המערכת האמריקנית בגדול עדיין לא היתה בשלה לשינוי, וכושר ההתנגדות שלה לשינוי כפוי עדיין לא נשחק מספיק.

    יותם (וגם איתמר שכתב בעצם מסר דומה בפוסט של אתמול) צודק. אולי שמאלני ישראל, ברובם, לא עשויים מהחומר שמתנגדי משטר במקומות אחרים עשויים ממנו ולא מוכנים להיעצר, להיפצע וליהרג ברחובות באותה תכיפות שעומק המשבר אולי מצדיק ברמה העקרונית. יש לנו יותר מדי מה להפסיד אולי.

    ואולי אנחנו פשוט יודעים יותר מדי היסטוריה, מכירים יותר מדי טוב את גלגלי המערכת, ומבינים שבינתיים המשחק מכור. מה שאיפשר את חומת מגן, את ההתנתקות, את לבנון 2006, את עופרת יצוקה, וכו' וכו' הוא לא שאין מספיק אנשים – בין אלה שלא מסכימים עם מה שקורה – שמוכנים עקרונית לצאת ולמחות. מה שמאפשר את זה הוא מצד אחד המערכת התקשורתית-פוליטית בתוך ישראל שהיא מושחתת עד היסוד, מציגה תמונה מאוד מעוותת של המציאות ועוזרת לטפח עוינות כלפי מחאה מן הסוג שמנטרל אותה, אבל יותר חשוב מכך, המערכת הגלובאלית שמשמרת את המערכת הכיבושית שהשחיתות שלה מזמן היתה צריכה לגרום לקריסה ספונטנית.

    ב-2002 בוש נתן ערבות מלאה וחיסון מוחלט לשרון לעשות ככל העולה על רוחו בשטחים, תוך הבטחה שאין לו ממה לחשוש בזירה הבינלאומית. מכיוון ששרון ידע היטב את יחסי הכוחות האמיתיים בשטח בין ישראל לפלסטינים, הוא ניצל את זה באופן מקסימלי וגם מיסד את המציאות שקיימת כיום.

    חס ושלום זה לא אומר שפעילות בשטח וניסיון לשבש את הכיבוש כמה שיותר, הם לא חשובים, ובטח שצריך להימנע מלהפוך פעילות זכויות אדם לגלגל במכונת הכיבוש. ובעיקר, צריך להמשיך לחפש את הסדק דרכו יתמוטט כל המבנה הארור הזה. כי יש סדקים כאלה.

    אבל להאשים אחד את השני במצב שרובו ככולו הוא מעבר ליכולתנו, ולהתחיל להפיץ פרובוקציות מוזרות וחסרות בסיס כמו "הכיבוש הוא בעצם ביטוי פוסט-מודרני של דמוקרטיה וזו אחת הסיבות שהוא שורד", זה לא עוזר לאף אחד. כן, כולנו נשרוד את זה יפה מאוד, וזכותו של יותם לכתוב מה שהוא רוצה אפילו אם לא היה פעיל עם קבלות – אבל אם מטרתו של יותם לעורר דיון, אז לענות לו במטבע שהשתמש בו ולהסביר בדיוק למה הוא טועה בענק, זה חלק מהדיון.

  42. עלמה Says:

    העגור הלבן
    פורש כנפיו
    בליבי עולה
    כאב הגעגוע
    לשורות
    הקצוצות

  43. יואב Says:

    אגב השנור כדרך חיים, ופעולה רק אם מעורבת בכך אפשרות תגמול: במדגם לא מייצג אצלי ברסס, נמצא כי בערך 90 אחוז מהבלוגים בעברית שמבקשים תרומות מקוראיהם הם בלוגים "שמאלניים".

    לא שיש לי בעיה עם הרצון של בלוגרים לקבל תרומות (זהו מודל לגיטימי, והלוואי ובלוגרים איכותיים יתוגמלו על כתיבתם, אם כי באופן אישי אני חושב שמודל הפרסומות עדיף), אך צריך לשאול מדוע דווקא אנשים אלו, שכותבים על נושאים "חשובים", ממהרים לאמץ את האפשרות לקבלת תגמול תמורת פוסטים בבלוג.

  44. ברק יעקב הראל Says:

    ב"ה
    אני חושב שזה בסדר שארגוני זכויות האדם ממומנים על ידי גורמי חוץ ושהם מממנים משכורות לפעילים במשרה מלאה. זה לא שונה בכלל מהמנגנון של ישיבות חרדיות, אנשים מקבלים משכורת בשביל שיוכלו לעסוק בפעילות אידיאולוגית במשרה מלאה. כמו שאני חושב שאותם אברכים שמקבלים כסף על זה שהם לומדים תורה כל היום זה בסדר ככה אני גם מאמין שלקבל כסף על הליכה להפגנות כל היום זה בסדר, אף על פי שאני חושב שהאברכים בישיבות הם פועלים למעני יותר מאשר הפעילים בארגוני זכויות אדם (אבל זו רק דעתי האישית).

    אני מאמין שבדומה לאברכים גם רוב הפעילים בתשלום מאמינים שהדרך שלהם היא נכונה והם לא עושים את זה בשביל הכסף (אברכים ממילא בקושי מקבלים כסף אז במקרה שלהם גם אין חשד).

    לגבי הטענה שהם תמיד יכולים להרויח יותר בחוץ, ספציפית לגבי עורכי-דין זה לא ממש בטוח. יש הרבה יותר עורכי דין בישראל ממה שיש ביקוש לעורכי דין בישראל, והרבה מבין עורכי הדין בישראל לא עוסקים בעריכת דין.

  45. איתי כ. Says:

    הפוסט מצוטט בהרחבה בטור של אמנון לורד ב"מקור ראשון", לידיעתכם.

    • ג'וני הכבאי Says:

      מה הבעיה שאמנון לורד מצטט את הפוסט? האם אתה טוען שזו סיבה מספיק טובה לא לכתוב אותו?

      כמו שמחאה נגד סתימת הפיות בישראל היא פסולה כי היא רק מוכיחה שאין סתימת פיות. וזו הסיבה שמפרסמים את הכל באנגלית ובחו"ל. כאילו שאי אפשר לעשות את זה בישראל. כאילו שאין חופש דיבור. כאילו שהרדיקלים מייצגים את דעת העם ורק סתימת הפיות מונעת מהאידאולוגיה והתממש. כאילו.

  46. רני Says:

    אני שייך לעולם שונה מאוד מעולמם של רוב
    הכותבים כאן ונכנס בשביל להבין, במידת יכולתי,
    עולם זר לי לחלוטין. כמה הערות:
    1.אני עפר לרגלי ד"ר גרוס. אבל אני לא מאמין שאי
    פעם תהיה מהפכה שעל דגלה יופיע המשפט הבא.
    "מה שמעניין בניתוח ביקורתי של המשפט זה לראות
    איך מבנה השיח המשפטי מכשיר את המצב ומציגו
    כניטרלי וצודק, אבל זה לא אומר שהמצב הזה הוא
    מה שהמשמעות של משפט כיום ובטח לא של
    דמוקרטיה". כלומר, קשה להניע אנשים לפעולה בכוח
    משפט מסוג זה.
    2. אתם כולכם בטוחים שכולם כאן הצליחו לקרוא,
    להבין, לקלוט, לעכל את כל הכתוב כאן לפני שהגיבו?.
    בכתב, כל אני מתכוון כל שורה ושורה. אני נכשלתי.
    למרות שיש לי ניירות ומסמכים המראים יכולת בקליטת והטמעת
    חומר כתוב בשתי שפות. הייתכן שהשפע האדיר
    של רגשות, מחשבות, יכולות ניתוח (מפוארות !)
    חשבונות אישיים, עובדות מוסכמות ונדחות, יכולות
    כתיבה וסתם כשרונות אוניברסליים הפך להיות
    "עושר השמור לרעתו של אדם" או, במקום אדם,
    עניין פוליטי. סהדי במרום שאין כאן כוונה להתגרות
    להתחכם או לפגוע. יהיה מעניין אם מישהו באיזה
    ניק שיבחר יאמר שאני טועה ואני גם אקבל את
    דבריו

  47. רני Says:

    הנה הבוקר אני שומע מבן משפחה העובד
    בנמל אשדוד שסיכסוך בנמל הגיע לעיתון.
    יו"ר יעד העובדים, איש ליכוד, לא נחמד
    בכלל, אבל חזק תקיף וכוחני, קבע שבשטח
    הנמל יעבדו רק חברי ארגון העובדים. בכך
    (וכנראה גם בדרכים פחות מפורסמות ויותר
    בשטח העיסוק של משטרת ישראל) מנע ניצול
    גס של עובדים חסרי זכויות על ידי מגדלי
    דגים, אלו העובדים שמועסקים בברכות
    הדגים של הקיבוצים, למשל. גם הגימלה
    והמשכורות ותנאי העבודה בנמל מעוררים
    קנאה. יו"ר הועד גם קשור היטב לליכוד.
    פעם אנשים כאלו היו קשורים למפא"י
    ולהסתדרות עד אשר חיים רמון בעזרת שולמית
    אלוני יוסי שריד, עיתונם "הארץ" וכ"ו פרקו למעשה
    את ההסתדרות ואת מנגנוני השליטה והתעמולה
    שלה.
    אין לא היה ולא יהיה שמאל פוליטי מוצלח ללא
    יוניון. לא יהיה יוניון ללא הקשבה לרגשות הלאומיים
    הטבעיים של הפרולטריון. תחשבו על זה כל
    תובעי הזכויות כאן.

  48. timefrom Says:

    מאמר אומלל, הפך לפופלרי למדי בידי אנשי ימין וציונים לאומנים, גם אברי גלעד מתלהב ממנו.

    למצבו השפיר של כותב המאמר אין קשר לא לזכויות אדם ולא לשמאל, גם לא למצבו של אביו, אין כאן שום התיחסות ערכית לזכויות אדם, אלא לוידוי אישי בעיקר תל אביבי, של מן ילד של מפונק שדרכו בשמאל סוגה בשושנים.

    יופי, מה הקשר, ואגב למה שלא יתפרנסו אנשים גם אם אינם ממשפחת הימין הציוני ואו השמאל הציוני הלאומני, האם הזכות להתפרנס כה בזויה?

    או שזה מאמר וידוי מתחטא של ילד שמנת מתל אביב, 'ילדים של' הם תופעה שאין לה קשר ערכי לשמאל ואו לזכויות אדם.

  49. vrtk Says:

    timefrom, לא הבנתי מה הארגומנט שלך. אם אתה מנסה להגן על תעשיית השנור השמאלנית, אתה עושה עבודה לא מקצועית בעליל.

  50. גד Says:

    אם זה אמיתי למה הוא ממשיך באותה הדרך?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 921 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: